Talmud Builders

    Commentary page

    Yoma 38a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 38a

    Yoma 38a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 651 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    בסירוגין אם לא שכב אחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא ואת כי שטית ואחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא יתן ה' אותך ואחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא ובאו המים ואחריו ראשי תיבות (אם שכב ואת כי שטית):

    להביא דלתות לשער המזרח של העזרה ושל נחושת היו:

    נחשול סערה:

    והטילוה לים להקל לספינה:

    וכרכה חבקה:

    לנמלה פורט"ו מקום שהספינות נמשכות שם ליבשה:

    רהיטנו לשון דלת שהוא רץ ונועל רץ ופותח:

    אלא ברית ים כאילו כרתו ברית זו עם זו ויש אומרים בריית ים:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 38a · Sefaria

    Tosafot

    בסירוגין הא דאמר בפרק שני דמגילה (דף יח:) אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב כיון דכתיבי ראשי תיבות וראשי פסוקים ועוד שהיא פרשה קטנה שרי כדשרינן התם תפילין ומזוזות משום דמיגרס גריסן:

    Tosafot on Yoma 38a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואלו לגנאי בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים ולא היו יוודעים לרדות פי' רדן בשולי המחתה [בתמיד פו] וכמו שאומרים [שבת קיז] יצא רדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה וכן בן אבטינס דברים פשוטין הן.

    כל פעל ה' למענהו פי' פעל ה' ונתן חכמה לזה יתר מזה למענהו כדי שלא יהיה המלאכה אלא במי שחפץ:

    מעלה עשן הסם שנותן בקטורת מעלה עשנה כמקל שאינה מפצעת לכאן ולכאן. וכיון שהגיד ר' יוחנן בן נורי מה שא"ל אותו זקן שהיה מבית אבטינס. א"ר עקיבא כיון שכוונתם לש"ש היתה אסורה לספר בגנותן וכן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 38a · Sefaria

    Ritva

    אלכסנדריא של מצרים פי׳ דאע״ג דכתי׳ לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד כבר פירשו בסיפרי לגור שם אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ולכבוש את הארץ. ומיהו תמיהא מלתא על מה סמכו העולם לגור בזמן הזה במצרים כגון הרמב״ם ז״ל וכמה גדולים אחרים. ויש אומרים שאותן עיירות כבר נתבלבלו ונחרבו ואלו עיירות אחרות הן שנתיישבו אחרי כן וה״ר אליעזר ממיץ תירץ שלא אסר הכתוב אלא להולך בדרך ההוא שמארץ ישראל והמדבר למצרים דהכי כתיב קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה. והנכון יותר שאין האיסור ההוא אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם אבל בזמן הזה שנגזר עלינו להיות נדחים בכל קצוי הארץ כל חוצה לארץ אחד הוא ואין איסור אלא שלא לצאת מדעת מן הארץ לחוצה לארץ.

    אל תקרי ברותים אלא ברית ים כן גורס רש״י ז״ל ופי׳ שעשו ברית זה עם זה. והגאונים ז״ל גורסי׳ אל תיקרי ברותי׳ אלא בִּרְיָתים:

    והללו פתן מתעפשת יש שפירש דהא בזמן שלא היו עושין רצונו של מקום ולא היה נס בלחם הפנים להיותו חם ביום הלקחו. ואחרים פירשו דאפילו היה הנס קיים מה שהיה אפשר לעשות ולתקן בידי האדם לא היה הב״ה רוצה לתקנו בנס:

    לא רצו ללמד על מעשה הכתב פרש״י ז״ל שהיה קושר ארבע קולמוסין בד׳ אצבעותיו והיה כותב שם של יו״ד ה״א וא״ו ה״א ביחד:

    Ritva on Yoma 38a · Sefaria

    Meiri

    כל שהצבור רואין באחד שנמנע מללמד לראוים לכך דבר שיש קידוש השם בידיעתו יכולים לסלקו מאותה אומנות המסורה להם מאצלם ולמנות אחר תחתיו בלא שום סיבה אחרת ומ"מ כל שכוונתו לשמים יהא בטוח ברחמי השם ואל יתיירא שיהא אדם יכול לקפחו ממה שנגזר לו מלמעלה ועל כל פנים יהא כל אדם נזהר במלאכתו שלא להכניס עצמו בחשד הבריות אף במה שיודע בעצמו שהוא נקי בו ודברים אלו כולם אתה למד מבית גרמו ומבית אבטינס אמרו עליהם על בית גרמו שהיו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד ושלחו חכמים לאלכסנדריה של מצרים לאומנין אחרים והעבירו את של בית גרמו שלא ירויחו שכרם שהיו נוטלין מתרומת הלשכה והיו אותם האומנים יודעים לאפות כמותם אבל לא היו יודעים לרדות כמותם ר"ל דבוק הלחם עם דופני התנור מפני שאותם אומנים שהביאו היו מסיקין מבפנים ואופין מבחוץ מפני שהלחם היה עשוי כמין דפוס תיבה פרוצה והיתה רדייתו מבפנים קשה ואין יכולין לדבקו כראוי שלא ישחת הדפוס והיו אופין מבחוץ על גב התנור ושל בית גרמו היו מסיקין ואופין מבפנים וי"ג מסיקין מבחוץ ואופין מבפנים כלומר כדי שיהיו יכולין לרדות בידים ולא מנעם חום גדול שבתנור וכששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' יחזרו בית גרמו למקומם שלחו להם חכמים ולא רצו לבוא כפלו להם שכרם מתרומת הלשכה ובאו אמרו להם מה ראיתם שלא ללמד אמרו להם יודעים היו בית אבא שבית המקדש עתיד ליחרב שמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד ע"ז בכך וכן היה הענין בבית אבטינס שהביאו אומנין מאלכנסדריא והיו יודעים לפטם כמותם ר"ל כתישת הסמנים והרכבתם אבל לא להעלות עשן כמותם והחזירום וכפלו להם שכרם מכאן אמרו בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך כלומר כל שכונתך לשמים אל תדאג שמא פלוני יקחך כך וכך ויעביר את כבודך אלא על כרחם יהו קורין אותך לבא ולישב במקומך ומשלך יתנו לך כלומר ממה שקצוב לך מן השמים ואין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא ומתוך כך חזרו ואמרו שלא לספר בגנותם והוא שאמרו אמ' ר' יוחנן בן נורי פעם אחת מצאתי זקן אחד ומגילת סתרים בידו אמרתי לו מאין אתה אמר לי מבית אבטינס ומה בידך מגלת סמנין הראה לי אמר לי כל זמן שהיו אבותיי קיימים לא היו מוסרין אותו לשום אדם עכשיו הרי הוא לך לך והזהר בה וכשהרצתי הדברים לפני ר' יהושע אמר לי מעתה אסור לספר בגנותם וכן שמצאו קצתם אחר חורבן בטוחים ברחמי השם לשוב בית המקדש על מכונו והוא שאמר אחד מהם פעם אחת יצאתי עם אחד מבניהם ללקט עשבים ראיתיו ששחק ובכה אמ' לו מפני מה בכית אמ' לי מעלה עשן ראיתי כנגדי וזכרתי כבוד אבותי ומפני מה שחקת א"ל שעתיד הקב"ה להחזירו לנו וכל שכן שהוזכרו לשבח במה שהיו מוציאים עצמם מן החשד אלו שלא נמצא פת נקיה ביד בניהם ואלו שלא יצאה כלה מבושמת מבתיהם כמו שביארנו במשנה ואעפ"כ נענשו בו על שהיה בהם סרך התכבדות על הענין דרך הערה אמרו פעם אחת מצאתי מבני בניהם של בית אבטינס אמרתי לו אבותיך רצו למעט בכבוד שמים ולהרבות כבוד עצמם עכשיו נתמעט כבודם וכבוד שמים במקומו עומד:

    Meiri on Yoma 38a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה להעלות עשן שלא היו מכירין בעשב כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 38a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    בַּחֲזָרָתוֹ עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם לְטַבְּעוֹ פירש רש"י 'סערה' ויש להקשות למה אמר עָלָיו וגם לְטַבְּעוֹ דמשמע רק בעבורו היה הדבר הזה והלא אדרבא כיון שהוא שליח מצוה אין ראוי להיות עליו גזרה זו? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הריטב"א ז"ל שהביאו בעל עין יעקב איך הלך נקנור לאלכסנדריא של מצרים והא איכא איסור לאו ד'לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד' (דברים יז, טז), והביא דרשת רבותינו ז"ל בספרי לגור שם אי אתה חוזר, אבל אתה חוזר לסחורה ולכבוש את הארץ, עיין שם. והרב פתח עינים ז"ל הביא טעם אחר מדברי רבינו האר"י ז"ל דאפילו 'לגור שם' שרי אחר שכבר עברו ישראל וגרו שם אחר חורבן בית ראשון ונעשה בה תערובת ניצוצי קדושה בשאר ארצות ואז הותר לדור בה, עיין שם. ולכן כאן השטן שהוא נחש הקדמוני נתקנא בנקנור שהביא דלתות חשובים לבית המקדש והצליח בהם כי כן דרך הסטרא אחרא להתקנאות בדברים של קדושה, לכך כאשר ראהו מהלך בים שהוא מקום סכנה מצא לו טענה לקטרג עליו מצד הלוכו למצרים דעבר על איסור לאו והוא לא נתן לב על דרשת הספרי ולא על טעם רבינו האר"י ז"ל לפוטרו אלא הכריע הדין לחובה לחייבו בזה, לכך עשה עצמו מתקנא לכבוד השם יתברך שאסר ההליכה למצרים ונתלבש בסערה של הים להטביעו, וזהו שאמרו עָמַד עָלָיו לְהַטְבִּיעוֹ דייקא כי בעבורו עשה הדבר הזה, ולכן קרא לסערה בשם נַחְשׁוֹל שהוא אותיות ' לוֹ נָחָשׁ ' גם מצא סימן יפה לעצמו שחשב שיצליח בכך בשביל שהדלתות היו נְחֹשֶׁת שהוא על שמו ועל ת' כוחות שלו שזהו נְחֹשֶׁת אותיות נָחָשׁ ת '. אך באמת נקנור לא עביד איסורא הן מחמת טעמים הנזכר הן מצד שאר טעמי תריצי שכתבו בדבר הזה, לכן מן השמים זיכוהו ונעשה לו נס פלאי ונתקיים בנחש אשר שלט האדם הבליעל באדם התחתון לרע לו לאדם הבליעל כי במעשה נסים תחלש הסטרא אחרא ותתמוגג.

    הָיָה מִצְטַעֵר עַל חֲבֶרְתָּהּ יש להקשות אמאי נצטער עתה ולא נצטער עליה משעת נפילה? ונראה לי בס"ד דודאי נצטער משעת נפילה אך היה מתנחם קצת כי מה בידו לעשות והלא בעל כרחו נטלוה והשליכו אותה בשביל המקרה שקרה מן השמים בסערת הים אמנם עתה שראה בשניה אחר שכרכה ואמר 'הַטִּילוּנִי עִמָּהּ' נח הים וניצולה אז נתחדש לו צער גדול ונכוה בחמי חמין שאמר מדוע לא עשיתי כן בראשונה והיתה נצולת גם הראשונה! וכשראה השם יתברך צערו על זה עשה נס דכיון שהגיע לנמל הָיְתָה מְבַצְבֶּצֶת וְיוֹצֵאת. אמנם עדיין תקשי באמת, למה לא עבד הכי בראשונה אם כל כך היו חביבין עליו הדלתות של בית המקדש שקיבל על עצמו ליפול לים? ונראה לי בס"ד כי בתחילה שהם היו מבקשים להשליך אחת דוקא אמר אם יעשה כך וישליכו אותו עמה מי ישגיח על השניה להביאה לירושלים? ואפשר שיגזלו אותה או גם אותה ישליכו מאחר שהיא ממון שאין לו תובעים לכך בשביל דחס עליה לא אמר שישליכו אותו עם הראשונה, מה שאין כן עתה שראה שלא נח הים ורוצים להשליך השניה לא נשאר לו עוד לשמור ואם ישאר ויבא לירושלם בידים רקניות לגמרי ימות בצער שלא היה יכול לסבול בושה זו לכך אמר שיטילוהו עמה. ודע דמה שאמר שישליכו אותו עמה אין זה בכלל מאבד עצמו לדעת כי לא היה הוא משליך עצמו לים בידים ומצינו דאמרו רבותינו ז"ל על צדקיהו 'גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת' (ישעיה ה, יג) שהיה לו להקיש עצמו בכותל וימות ולא יראה בשחיטת בניו לעיניו ועיין בתשובות הרא"ש ז"ל בספר בשמים ראש סימן שע"ה מה שאמר בזה [המדרש הובא בשו"ת בשמים ראש סימן שמה כדי להתיר איבוד נפש מחמת ייסורים, ושם מחדש שאיסור אבוד נפש הוא רק כשעושה זאת מחמת מיאוסו בטובת הבורא כעניין הפילוסופים] וכן כאן אם היו משליכים גם השניה היה עולם חושך בעדו והיה מצטער צער גדול שהיה מוכרח שימות מרוב צערו, לכך אם אמר לו לעשות לו כך אין זה בכלל מאבד עצמו לדעת ח"ו.

    וְעָלֶיהָ אָמַר שְׁלֹמֹה (שיר השירים א, יז) "קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רָהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים". נראה לי בס"ד הא דקרי לדלת ההיא בשם רָהִיטֵנוּ שהוא לשון ריצה כי היא היתה נחשת שהוא מין הדומם ששוקע ונח במים ואין לו כח המרוץ מה שאין כן הספינה שהיא עץ מהלכת על פי המים מאיליה, אך לזו הדלת שהיא נחשת בא לה מן השמים כח ריצה שנתלבש בה זה הכח של הרהיטה והיתה רוהטת על המים כמו עץ הספינה ולכן קרי לה רָהִיטֵנוּ על שם כח המרוץ שנתחדש בה.

    עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר (משלי י, ז) "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה", וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר: (שם) "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב". הקשה הרב פתח עינים ז"ל דלעיל אחר שהזכיר מעשיהם של ראשונים יסיים עליהם נאמר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה ואחר שיזכיר מעשיהם של אלו יאמר עליהם נאמר וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב? עיין שם. ונראה לי בס"ד דבלאו הכי קשה איך יקראם רְשָׁעִים דאף על גב דאין רוח חכמים נוחה מהן מכל מקום מה איסור תורה או איסור דרבנן עשו בזה שיקראם רְשָׁעִים? אך ידוע דלפעמים קורין לאדם בשם רשע לפי ערך הצדיק שכנגדו, וכמו שאמרו בגמרא, ובזה ניחא דלא אמר עליהם נאמר שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב דאין ראוי שיקראם רשעים בסתם אלא אמר על הראשונים נאמר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, ולכן לגבי הראשונים שהם צדיקים ביותר אז על אלו נאמר וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב שראוי לקרותם רְשָׁעִים לגבי אותם הצדיקים אך הם אין רְשָׁעִים בעצם ח"ו.

    הַלָּלוּ פִּתָּן מִתְעַפֶּשֶׁת, וְהַלָּלוּ אֵין פִּתָּן מִתְעַפֶּשֶׁת נראה פשוט דעפוש הנעשה מפני שהיו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ ולכן לא היה החום נכנס בקרב הלחם שהיה עוביו ז' אצבעות ולכך היה מתעפש מה שאין כן בית גרמו כשהיו מסיקין ואופין מבפנים היה החום חזק ונכנס בקרב הלחם היטב ונאפה יפה. והנה צריך לדעת מאחר שהיו מסדרים קנים ביניהם איך נתעפש הלחם? ונראה דאיתא במשנה (משנה מנחות יא, ו) סידור קנים אינו דוחה שבת אלא נכנס מערב שבת ושומטן מבין לחם הישן ומסדרן במוצאי שבת בין לחם החדש ונמצא לחם הישן נשאר כל ליל שבת בלי קנים ולחם החדש נשאר כל השבת בלי קנים ואמרינן בגמרא דמנחות (מנחות צז.) בהאי שיעורא לא מעפש וזה השיעור הוא רק ללחם שאופין בית גרמו אבל של אלכסנדריא היה מתעפש בזה הזמן שנשאר בלא קנים.

    כָּפְלוּ לָהֶם שְׂכָרָם, וּבָאוּ יש להקשות וכי אדם עושה נקימה ונטירה עם ההקדש, ולמה סירבו עד שכפלו להם שכרן? ועוד למה הפריזו החכמים לכפול בבת אחת ושמא היו מתרצים בפחות מכפל? ונראה לי בס"ד דבית גרמו לאו משום חימוד ממון או בדרך נקימה עבדי הכי אלא ראו שבדבר זה נתקדש שם שמים שהכל אמרו (משלי טז, ד) 'כֹּל פָּעַל הֳ' לַמַּעֲנֵהוּ' לכן אמרו מצוה שיתפרסם דבר זה לכל ויהיה נזכר לדורות עולם ואם היו חוזרין בלא תוספת לא היה מתפשט דבר זה בין בני אדם ולא היה דבר זה שיחה בפי הבריות אך על ידי שסירבו ולא חזרו אלא בכופל שכרן נתפרסם דבר זה והיו שיחה בפי הבריות וממילא נודע לכל ענין זה ד'כֹּל פָּעַל הֳ' לַמַּעֲנֵהוּ' ונמצא כונתם לטובה להגדיל קדוש שם שמים בעיני העולם, וגם החכמים שכפלו שכרן בבת אחת היתה כך כונתם לטובה על דרך האמור.

    בְּכָל יוֹם הָיוּ נוֹטְלִין שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וְהַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה נראה לי בס"ד קבעו להם י"ב מנה כנגד י"ב לחמים שהיו אופין, ואם מנה זה של כסף נראה שהוא שכר מרובה בעבור כל אפיה, אמנם יתכן שהוא מנה של נחשת או אפשר שהוא של כסף אך יש עליהם גם כן מלאכה של שיפה ובעיטה שהוא עסק גדול וגם עסק של הנפה שהיו מניפין בי"ג מפות ומוציאין אותו מן כ"ד סאין ובכל אלו יש יגיעה רבה. ומה שכפלו שכרן אפשר בתחילה היו נותנים להם י"ב מנה במנה שאינה של קודש ואחר כך נתנו להם י"ב מנה במנה של קודש כי ידוע מנה של קודש כפול היה.

    וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לִרְדּוֹת כְּמוֹתָן הטעם מפני דלחם הפנים היה תיבה פרוצה שניטל כסויה וגם שני דפנותיה זו כנגד זו, כך הלחם היו לו ב' דפנות דוקא ושוליים רחבים כזה וכדאיתא בגמרא דמנחות (מנחות צד) וכמו שכתב רש"י ז"ל שם עיין שם. ולכן צריך חכמה לרדותו מן התנור באופן שלא ישתבר ושאר אומנין היו מוכרחים להסיק מבחוץ ולאפות מבחוץ בשביל הרדיה שיהיו יכולים לרדותו וסיבת העיפוש הוא תלוי בזה כאשר בארנו לעיל מה שאין כן בית גרמו שהיו עושים הכל מבפנים היה נתקן כראוי כי הם היו חכמים במעשה הרדיה ואין צריכים לעשות מבחוץ בשביל הרדיה.

    3 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Yoma 38a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 38, Amud Aleph, about 651 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 11 words

      Opens “בְּסֵירוּגִין.…”

    2. Segment 234 words

      Opens “נִיקָנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו. תָּנוּ רַבָּנַן: מָה…”

    3. Segment 337 words

      Opens “בִּקְּשׁוּ לְהָטִיל אֶת חֲבֶרְתָּהּ, עָמַד הוּא וּכְרָכָהּ,…”

    4. Segment 448 words

      Opens “וְעָלֶיהָ אָמַר שְׁלֹמֹה: ״קוֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ…”

    5. Segment 522 words

      Opens “מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ לִגְנַאי: שֶׁל בֵּית גַּרְמוּ לֹא…”

    6. Segment 630 words

      Opens “הוּגְרַס בֶּן לֵוִי הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בַּשִּׁיר…”

    7. Segment 746 words

      Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית גַּרְמוּ הָיוּ בְּקִיאִין…”

    8. Segment 852 words

      Opens “כְּשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: כֹּל מַה שֶּׁבָּרָא…”

    9. Segment 955 words

      Opens “אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: מָה רְאִיתֶם שֶׁלֹּא לְלַמֵּד?…”

    10. Segment 1049 words

      Opens “שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל…”

    11. Segment 1151 words

      Opens “וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: כֹּל מַה שֶׁבָּרָא…”

    12. Segment 1260 words

      Opens “אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: מָה רְאִיתֶם שֶׁלֹּא לְלַמֵּד?…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי…”

    14. Segment 1465 words

      Opens “אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: (פַּעַם אַחַת) סָח לִי…”

    15. Segment 1564 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: פַּעַם אַחַת…”

    16. Segment 168 words

      Opens “מִכָּאן אָמַר בֶּן עַזַּאי: בְּשִׁמְךָ יִקְרָאוּךְ, וּבִמְקוֹמְךָ…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Yoma 38a · Segment 4 — “…שֶׁנְּחוֹשְׁתָּן מוּצְהֶבֶת הָיְתָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: נְחֹשֶׁת…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Yoma 38a · Segment 13 — “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Yoma 38a · Segment 14 — “אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: (פַּעַם אַחַת) סָח לִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל…

    Original text

    בְּסֵירוּגִין.

    with alternating complete words and initials. The first words of each verse were written there, but the rest of the words in the verse were represented by initials. Therefore, this contribution of Queen Helene does not resolve the question of whether writing a scroll for a child is permitted.

    נִיקָנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו. תָּנוּ רַבָּנַן: מָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לְדַלְתוֹתָיו? אָמְרוּ: כְּשֶׁהָלַךְ נִיקָנוֹר לְהָבִיא דְּלָתוֹת מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, בַּחֲזִירָתוֹ עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם לְטַבְּעוֹ, נָטְלוּ אַחַת מֵהֶן וֶהֱטִילוּהָ לַיָּם, וַעֲדַיִין לָא נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ.

    § The mishna related: For Nicanor, miracles were performed to his doors. The Sages taught in the Tosefta : What miracles occurred for his doors? They said: When Nicanor went to bring copper doors for the eastern gate of the Temple from Alexandria in Egypt, famous for its craftsmanship, on his return voyage by ship, a storm arose in the sea and threatened to drown him. The ship’s passengers took one of the doors, which were exceedingly heavy, and cast it into the sea, fearing that the weight of the doors would sink the ship. And still the sea did not rest from its rage.

    בִּקְּשׁוּ לְהָטִיל אֶת חֲבֶרְתָּהּ, עָמַד הוּא וּכְרָכָהּ, אָמַר לָהֶם: הֲטִילוּנִי עִמָּהּ. מִיָּד נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ, וְהָיָה מִצְטַעֵר עַל חֲבֶרְתָּהּ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִנְמֵלָהּ שֶׁל עַכּוֹ, הָיְתָה מְבַצְבֶּצֶת וְיוֹצְאָה מִתַּחַת דּוֹפְנֵי הַסְּפִינָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּרִיָּה שֶׁבַּיָּם בְּלָעַתָּה, וֶהֱקִיאַתָּה לַיַּבָּשָׁה.

    They sought to cast the other door into the sea, at which point Nicanor stood and embraced it and said to them: Cast me into the sea with it. Immediately, the sea rested from its rage, and it was necessary to cast neither the door nor Nicanor into the sea. The ship continued its journey with one door and for the entire voyage, he regretted the fate of the other door that he allowed them to cast into the sea. When they arrived at the port of Akko and prepared to disembark, despite the fact that it was made of copper, the door that was thrown into the sea was poking out under the sides of the ship. And some say a sea creature swallowed it and spewed it onto the land.

    וְעָלֶיהָ אָמַר שְׁלֹמֹה: ״קוֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים״, אַל תִּיקְרֵי ״בְּרוֹתִים״, אֶלָּא ״בְּרִית יָם״. לְפִיכָךְ, כׇּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ נִשְׁתַּנּוּ לִהְיוֹת שֶׁל זָהָב, חוּץ מִשַּׁעֲרֵי נִיקָנוֹר מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁנְּחוֹשְׁתָּן מוּצְהֶבֶת הָיְתָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: נְחֹשֶׁת קְלוֹנִיתָא הָיְתָה, וְהָיְתָה מְאִירָה כְּשֶׁל זָהָב.

    And with regard to this, Solomon said: “The beams of our houses are cedars, and our doors are cypresses [ berotim ]” (Song of Songs 1:17), and the Sages interpreted it homiletically: Do not read it as berotim but as berit yam , covenant of the sea, meaning that the door forged a covenant with the sea for the sea to deliver it to its place. Therefore, when the nation prospered and the people replaced the doors made of various metals, the doors in all the gates in the Temple were altered to become doors of gold except the doors in the Gates of Nicanor because miracles were performed to them. And some say it was because their copper was brightly-colored and high quality. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says it was refined [ kelonita ] copper, and it illuminated its surroundings like gold.

    מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ לִגְנַאי: שֶׁל בֵּית גַּרְמוּ לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים, שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטוֹרֶת.

    MISHNA: Apropos the mention in the mishna of people who took action in the Temple and were mentioned favorably, the mishna lists those who took action in the Temple and were mentioned unfavorably. The craftsmen of the House of Garmu did not want to teach the secret of the preparation of the shewbread and sought to keep the secret within their family. The craftsmen of the House of Avtinas did not want to teach the secret of the preparation of the incense.

    הוּגְרַס בֶּן לֵוִי הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בַּשִּׁיר וְלֹא רָצָה לְלַמֵּד, בֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב. עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר: ״זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה״, וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר: ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״.

    Also, Hugras ben Levi knew a chapter in the art of music, as will be explained, and he did not want to teach it to others. And the scribe ben Kamtzar did not want to teach a special act of writing. He was expert at writing all four letters of a four-letter name simultaneously. About the first ones, who were mentioned favorably, it is stated: “The memory of the righteous shall be for a blessing” (Proverbs 10:7); and about these who were concerned only for themselves it is stated: “But the name of the wicked shall rot” (Proverbs 10:7).

    גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית גַּרְמוּ הָיוּ בְּקִיאִין בְּמַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד. שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אוּמָּנִין מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם. וְהָיוּ יוֹדְעִין לֶאֱפוֹת כְּמוֹתָן, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לִרְדּוֹת כְּמוֹתָן. שֶׁהַלָּלוּ מַסִּיקִין מִבַּחוּץ וְאוֹפִין מִבַּחוּץ, וְהַלָּלוּ מַסִּיקִין מִבִּפְנִים וְאוֹפִין מִבִּפְנִים. הַלָּלוּ פִּיתָּן מִתְעַפֶּשֶׁת, וְהַלָּלוּ אֵין פִּיתָּן מִתְעַפֶּשֶׁת.

    GEMARA: The Sages taught in a baraita : The craftsmen of the House of Garmu were expert in the preparation of the shewbread, and they did not want to teach others the secret of its production. The Sages dismissed them and sent for and brought craftsmen from Alexandria in Egypt, a large city with many experts. And those craftsmen knew how to bake like the members of the House of Garmu did, but they did not know how to remove the bread from the oven like they did. The shewbread was baked in a complex shape, and it was difficult to place it in the oven and remove it without breaking it. The difference was that these Alexandrians light the fire outside the oven and bake it outside the oven; and these members of the House of Garmu light the fire inside the oven and bake it inside. In the case of these Alexandrians, their bread becomes moldy over the course of the week, and in the case of these members of the House of Garmu, their bread does not become moldy.

    כְּשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: כֹּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְבוֹדוֹ בְּרָאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו״. וְחָזְרוּ בֵּית גַּרְמוּ לִמְקוֹמָן. שָׁלְחוּ לָהֶם חֲכָמִים — וְלֹא בָּאוּ, כָּפְלוּ לָהֶם שְׂכָרָן וּבָאוּ. בְּכׇל יוֹם הָיוּ נוֹטְלִין שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וְהַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּכׇל יוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, וְהַיּוֹם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה.

    When the Sages heard of the matter that the bread of the imported craftsmen was of lower quality than before, they said: Whatever the Holy One, Blessed be He, created, He created in His honor, as it is stated: “Everyone who is called by My name, I have created for My glory” (Isaiah 43:7). In deference to God, the Sages should diminish their honor for the greater glory of God and let the House of Garmu return to their original station. The Sages sent for them to reassume their previous position, and they did not come. They doubled their wages and they came. Each day until then they would take wages of twelve maneh , and today they take wages of twenty-four maneh . Rabbi Yehuda says: Each day they took twenty-four maneh , and today they take forty-eight.

    אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: מָה רְאִיתֶם שֶׁלֹּא לְלַמֵּד? אָמְרוּ לָהֶם: יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁל בֵּית אַבָּא שֶׁבַּיִת זֶה עָתִיד לֵיחָרֵב, שֶׁמָּא יִלְמוֹד אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְהוּגָּן וְיֵלֵךְ וְיַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּכָךְ. וְעַל דָּבָר זֶה מַזְכִּירִין אוֹתָן לְשֶׁבַח: מֵעוֹלָם לֹא נִמְצֵאת פַּת נְקִיָּה בְּיַד בְּנֵיהֶם, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מִמַּעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים זֶה נִיזּוֹנִין, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה׳ וּמִיִּשְׂרָאֵל״.

    The Sages said to them: What did you see that led you not to teach others this craft? They said: The members of our father’s house knew that this house, the Temple, is destined to be destroyed, and they were concerned lest an unworthy man learn our skill of baking and go and engage in idol worship with that skill. Therefore, they attempted to prevent this skill from spreading beyond their family. The Gemara comments: And for this matter they are mentioned favorably: Never was refined bread of fine flour found in the hands of their descendants, so that people would not say that they are sustained from that technique of preparing the shewbread. They ate only bread made of coarse flour mixed with bran, to fulfill that which is stated: “And you shall be clear before the Lord and before Israel” (Numbers 32:22). Not only must one’s behavior be beyond reproach, he should also make certain to be beyond suspicion.

    שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטוֹרֶת. תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית אַבְטִינָס הָיוּ בְּקִיאִין בְּמַעֲשֵׂה הַקְּטוֹרֶת וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד, שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אוּמָּנִין מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם. וְהָיוּ יוֹדְעִין לְפַטֵּם כְּמוֹתָם וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לְהַעֲלוֹת עָשָׁן כְּמוֹתָן. שֶׁל הַלָּלוּ — מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה כְּמַקֵּל, שֶׁל הַלָּלוּ — מַפְצִיעַ לְכָאן וּלְכָאן.

    § Similarly, the mishna related: The craftsmen of the House of Avtinas did not want to teach about the secret of the preparation of the incense, at which they were particularly adept. The Sages taught in a baraita : The members of the House of Avtinas were expert in the technique of preparing the incense, and they did not want to teach others. The Sages dismissed them and sent for and brought craftsmen from Alexandria in Egypt. And the Alexandrian craftsmen knew how to blend the spices like they did, but they did not know how to cause the smoke to rise like the House of Avtinas did. The smoke of the incense blended by these members of the House of Avtinas rises in a column like a stick; the smoke of the incense blended by these Alexandrians branched out to here and to there and did not rise in a straight line.

    וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: כֹּל מַה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — לִכְבוֹדוֹ בְּרָאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ״, וְחָזְרוּ בֵּית אַבְטִינָס לִמְקוֹמָן. שָׁלְחוּ לָהֶם חֲכָמִים וְלֹא בָּאוּ, כָּפְלוּ לָהֶם שְׂכָרָן וּבָאוּ. בְּכׇל יוֹם הָיוּ נוֹטְלִין שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וְהַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּכׇל יוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, וְהַיּוֹם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה.

    When the Sages heard of the matter, they said: Whatever the Holy One, Blessed be He, created, He created in His honor, as it is stated: “God made everything for His sake” (Proverbs 16:4), and they let the House of Avtinas return to their original station. The Sages sent for the members of the House of Avtinas to reassume their previous position, and they did not come. They doubled their wages and they came. Each day until then they would take wages of twelve maneh , and today they take wages of twenty-four maneh . Rabbi Yehuda says: Each day they took twenty-four maneh , and today they take forty-eight.

    אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: מָה רְאִיתֶם שֶׁלֹּא לְלַמֵּד? אָמְרוּ: יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁל בֵּית אַבָּא שֶׁבַּיִת זֶה עָתִיד לֵיחָרֵב, אָמְרוּ: שֶׁמָּא יִלְמוֹד אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְהוּגָּן וְיֵלֵךְ וְיַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּכָךְ. וְעַל דָּבָר זֶה מַזְכִּירִין אוֹתָן לְשֶׁבַח: מֵעוֹלָם לֹא יָצָאת כַּלָּה מְבוּשֶּׂמֶת מִבָּתֵּיהֶן, וּכְשֶׁנּוֹשְׂאִין אִשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר, מַתְנִין עִמָּהּ שֶׁלֹּא תִּתְבַּסֵּם, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: מִמַּעֲשֵׂה הַקְּטוֹרֶת מִתְבַּסְּמִין, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה׳ וּמִיִּשְׂרָאֵל״.

    The Sages said to them: What did you see that led you not to teach others this craft? They said: The members of our father’s house knew that this house, the Temple, is destined to be destroyed, and they were concerned lest an unworthy man learn our skill of preparing incense and go and engage in idol worship with that skill. Therefore, they attempted to prevent this skill from spreading beyond their family. The Gemara comments: And for this matter they are mentioned favorably: Never did a perfumed bride emerge from their homes. And when they marry a woman from a different place, they stipulate with her that she will not perfume herself, so that cynics would not say that it is with the work of the incense that they perfume themselves, to fulfill that which is stated: “And you shall be clear before the Lord and before Israel” (Numbers 32:22).

    תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָאתִי אֶחָד מִבְּנֵי בְנֵיהֶם, אָמַרְתִּי לוֹ: אֲבוֹתֶיךָ בִּקְּשׁוּ לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָן וְרָצוּ לְמַעֵט כְּבוֹד הַמָּקוֹם, עַכְשָׁיו כְּבוֹד מָקוֹם בִּמְקוֹמוֹ, וּמִיעֵט כְּבוֹדָם.

    It was taught in a baraita that Rabbi Yishmael said: One time I was walking along the road and I found one of the descendants of the House of Avtinas. I said to him: Your fathers sought to enhance their honor and sought to diminish God’s honor by not revealing their secret to others. Now, although the Temple was destroyed, the honor of God remains as it was, and He diminished their honor, as their significance stemmed from their Temple service.

    אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: (פַּעַם אַחַת) סָח לִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן לוֹגָא: פַּעַם אַחַת יָצָאתִי אֲנִי וְאֶחָד מִבְּנֵי בְנֵיהֶם לַשָּׂדֶה לְלַקֵּט עֲשָׂבִים, וְרָאִיתִי (שֶׁשָּׂחַק וּבָכָה). אָמַרְתִּי לוֹ: מִפְּנֵי מָה בָּכִיתָ? אָמַר לִי: כְּבוֹד אֲבוֹתַי נִזְכַּרְתִּי. וּמִפְּנֵי מָה שָׂחַקְתְּ? אָמַר לִי: שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחְזִירָהּ לָנוּ. וּמִפְּנֵי מָה נִזְכַּרְתָּ? אָמַר לִי: מַעֲלֶה עָשָׁן כְּנֶגְדִּי. הַרְאֵהוּ לִי! אָמַר לִי: שְׁבוּעָה הִיא בְּיָדֵינוּ שֶׁאֵין מַרְאִין אוֹתוֹ לְכׇל אָדָם.

    Rabbi Akiva said: One time Rabbi Yishmael ben Loga related to me: One time I and one of the descendants of the House of Avtinas went out to the field to collect herbs, and I saw that he laughed and he cried. I said to him: Why did you cry? He said to me: I was reminded of the honor of my forefathers, how important they were in the Temple. I said to him: And why did you laugh? He said to me: The Holy One, Blessed be He, is going to restore it to us in the future and we will be honored again. I said to him: And why are you reminded of this now? He said to me: The smoke-raising herb is before me, here in the field, reminding me of the past. I said to him: Show it to me; which one is it? He said to me: We are bound by oath not to show it to any person other than the members of our family.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: פַּעַם אַחַת מָצָאתִי זָקֵן אֶחָד וּמְגִילַת סַמְמָנִין בְּיָדוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ: מֵאַיִן אַתָּה? אָמַר לִי: מִבֵּית אַבְטִינָס אֲנִי. וּמָה בְּיָדֶךָ? אָמַר לִי: מְגִילַּת סַמְמָנִין. הַרְאֵהוּ לִי! אָמַר לִי: כׇּל זְמַן שֶׁבֵּית אַבָּא הָיוּ קַיָּימִין, לֹא הָיוּ מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְכׇל אָדָם, וְעַכְשָׁיו הֲרֵי הוּא לְךָ, וְהִזָּהֵר בָּהּ. וּכְשֶׁבָּאתִי וְסַחְתִּי דְּבָרַי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לִי: מֵעַתָּה אָסוּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתָן שֶׁל אֵלּוּ.

    Rabbi Yoḥanan ben Nuri said: One time I found an old man who had in his hand a scroll with the location and formula for blending of spices. I said to him: Where are you from? What is your ancestry? He said to me: I am from the House of Avtinas. I asked him: And what is in your hand? He said to me: A scroll of spices. I said to him: Show it to me. He said to me: As long as the House of Avtinas, my forefathers, was extant, they would not pass it on to anyone. And now, here it is; and be careful with it not to give it to anyone. And when I came and related my statement before Rabbi Akiva, he said to me: And now that they have surrendered the scroll to worthy recipients since they are unable to maintain its sanctity, it is prohibited to mention them unfavorably, as even their earlier reticence was apparently for the glory of God.

    מִכָּאן אָמַר בֶּן עַזַּאי: בְּשִׁמְךָ יִקְרָאוּךְ, וּבִמְקוֹמְךָ יוֹשִׁיבוּךְ,

    From here, with regard to the cases of the Temple’s craftsmen whom the Sages restored to their posts, ben Azzai said: One should not be concerned that others might usurp his livelihood and success, since at the appropriate moment, by your name they shall call you to return to your previous position, and in your place, they shall seat you,