Commentary page
Yoma 24a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYoma 24a
Yoma 24a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 217 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
לרבות שחקים שכשירין לכל עבודה ובלבד שלא יהו מקורעין והכי קאמר בזבחים (דף יח.) ואזדא רבי דוסא לטעמיה לא שייך הכא למימר דהא כולה מלתא אגב גררא נסבה:
מאי לאו רבי יהודה ורבי דוסא בהא פליגי דר"י דדריש ילבש להביא מצנפת ואבנט סבר עבודה היא ובעי מצנפת ואבנט ור' דוסא סבר לאו עבודה היא ולא בעי מצנפת ואבנט:
צריכא קרא לרבויי דלא תימא הני דווקא ולמימרא דלאו עבודה:
ומר סבר לא צריכא לרבויי לה מקראי דכיון דגלי בה כתונת בד קדש ומכנסי קדש אשמעינן דעבודה היא ובעיא כולהו וכי אתא קרא לרבויי לבגדי יוה"כ אתא:
מתרומת מעשר ילפינן לה דהא והרים כתיב לשון והרמותם ממנו (במדבר י״ח:כ״ו) והויא באומד אחד מעשרה בדשן המערכה:
או מתרומת מדין דכתיב (שם לא) והרמות מכס לה' וגו' אחד נפש מחמש המאות:
תא שמע דמהרמת קומץ ילפינן לה לא יפחות מאומד מלא הקומץ ואם רצה להוסיף יוסיף דהא ליכא למימר דווקא קאמר דהא לא אפשר לפשוט ברמץ גחלים רותחות ידיו לקמוץ:
ארבע עבודות כו' אע"פ שכולן מוזהר עליהן זר אין חיוב מיתה אלא בארבע האלו כדמפרש ואזיל:
6 more comments on this page.
Rashi on Yoma 24a · Sefaria
Tosafot
מתרומת מעשר ילפינן לה כו' תימה לי אמאי לא מספקא ליה נמי אי מתרומה גדולה ילפינן לה ויש לומר משום דבתרומת הדשן כתיב והרים ובתרומת מעשר נמי כתיב והרמותם ובתרומת מדין נמי כתיב והרמות מכס אבל בתרומה גדולה לא כתיב במצות צוויה לשון הרמה אלא כתיב. ראשית דגנך וגו' עד תתן לו והא דכתיב (במדבר ט״ו:כ׳) כתרומת גורן כן תרימו אותה תרימו דכתיב בחלה כתיב וא"ת ואמאי לא מבעיא ליה אי ילפינן מחלה יש לומר דוהרים מהרמותם או מוהרמות ילפינן אבל והרים מתרימו לא ילפינן דלא דמו כולי האי להדדי אי נמי יש לומר דילפינן תרומה קמייתא מתרומה קמייתא דנהי דתרומת מעשר יש תרומה גדולה קודם לה מ"מ בלוים דמשתעי קרא זו היא תרומה קמייתא דחייבינהו קרא לאפוקי חלה שיש תרומה גדולה קודמת אי נמי יש לומר כיון דתרומה גדולה וחלה אין להם שיעור מפורש ילמד סתום מן המפורש דהיינו מתרומת מעשר או מתרומת מדין ואין להקשות תרומה גדולה וחלה גופייהו אמאי לא גמרינן בהאי גזירה שוה דיהא להם שיעור דיש לומר כיון דכתיב בהו ראשית דגנך ואפילו דגן אחד וכן בחלה נמי כתיב ראשית עריסותיכם ומה שפירש רש"י מתרומת מדין אחד מחמש מאות אע"ג דהוה נמי התם אחד מחמשים נראה לו מחמש מאות ילפינן משום דכתיב אצל. והרימו ולי היה נראה יותר ללמד ממדין אחד מנ' כדדרשינן. בירושלמי בינונית אחד מחמשים דכתיב אחד אחוז מן החמשים כל שאתה אוחז ממקום אחר יהא כזה ותימה לי מאי מספקא ליה אי גמרינן מתרומת מעשר או ממדין פשיטא דיותר סברא הוא ללמוד מתרומת מעשר דורות מדורות מללמוד ממדין דורות משעה ולפי מה שפירש דמאחד אחוז מן החמשים גמרינן ניחא דמשמע כל שאתה אוחז ממקום אחר יהא כזה ואפילו לפרש"י ז"ל דוהרים שהוא מלשון יחיד מוהרמות שגם הוא לשון יחיד גמרינן אבל מוהרמותם שמא לא ניחא ליה למילף אי נמי תרומת הדשן שהיא מצות עבודת ציבור מתרומת מדין דשייכא בכל ישראל גמרינן אבל תרומת מעשר בלוים נאמרה אבל תימה לי מאי שנא דלא נסתפק אי מוהרים ממנו בקומצו גמרינן דדמיא ליה טפי מכולהו דבאידי ואידי כתיב והרים וי"ל משום דלא מצינו למיגמר לגמרי כי התם שיתרום תרומת הדשן בקומצו פן יכוה כמו שפרש"י להכי לא הוה ס"ד למילף מיניה ואפילו הכי פשיט דגמרינן מיניה כיון דדמי ליה דבאידי ואידי והרים כתיב:
ולוי רבי רחמנא לכל דבר המזבח הכא לא הוה מצי למיפרך ומה ראית לרבות עבודת סילוק ולמעוטי עבודה שאינה תמה דיש לומר דעבודת סילוק דבר המזבח היא אבל עבודה שאין תמה אינה במזבח אבל קשה לי אם כן ליחייב אסידור מערכה נמי דהא עבודת מזבח נמי היא ומה ראית למעט אותה ולרבות עבודת סילוק אלא יש לומר תרומת הדשן עדיפא שקודמת לכל:
לאתויי שבע הזאות שבפנים ושבמצורע תימה הוא דקא חשיב ארבע עבודות שזר חייב עליהם וקא חשיב ניסוך היין וניסוך המים בתרתי ולא חשיב הזאת דם והזאות דשמן לפנים נמי בתרתי וי"ל דניסוך המים והיין חשיבי ומשכחת להו שהן באין בגלל עצמן להכי חשבינהו באנפי נפשייהו אבל הזאות דשמן באות בגלל זבח שיש עמהן מיני דמים ולהכי הוה בכלל זריקה:
אין בכלל אלא מה שבפרט תימה לי א"כ לכל דבר המזבח למה לי כדקאמר דבר לכל דבר [ואפילו אם תמצא לומר דלכל מרבה הזאות שבפנים ושבמצורע מ"מ קשיא כיון דלכל משמע כללא] אדרבה לפרוך לאידך גיסא דהוה לן למימר דלכל דבר המזבח הוה להו שני כללות הסמוכין זה לזה והטל פרט ביניהם ועבדתם עבודת מתנה ודונם בכלל ופרט וכלל ולכל חשיב כלל כמו בכל כדדרשינן בכל אשר תשאלך נפשך כלל והכי אמרינן בפ' שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נד:) ובר"פ מרובה (בבא קמא דף סד.) בכל כללא וא"כ נרבי מכעין הפרט אפילו דבר שאין עבודה תמה ואפילו עבודת סילוק ואע"ג דלא דמי כללא בתרא לכללא קמא הא דיינינן באלו טריפות (חולין דף סז.) כי האי גוונא ונראה דשמא בכל ולכל לחודיה לא חשיב כללא אלא כשיש שום תיבה מפורשת מאותו ענין אצלו כמו התם דכתיב בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר וכן בדברות דכתיב וכל בהמתך וההיא דפרק שלשה מינין (נזיר דף לה.). חמור או שור או שה פרט וכל כלל בהמה חזר ופרט י"ל ההיא ר"א היא אי נמי שאני התם דכתיב ברישא חמור או שור והדר וכל אבל הכא דכתיב ברישא דענינא לכל הוה ליה כלל שאינו מלא ואין דנין אותו בכלל ופרט וכי האי גוונא אמרינן בריש פ"ק דזבחים (דף ד:) אימא יעשה כלל זבח פרט ומשני אי הוה כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת השתא דכתיב יעשה זבח שלמים הוה ליה כלל שאין מלא וכו':
Tosafot on Yoma 24a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ור' דוסא סבר לא צריך קרא לרבויי.
בעי ר' אבין תרומת הדשן בכמה מתרומת מעשר ילפינן לה והוא חלק אחד מעשרה כדכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. או מתרומת מדין כדכתיב אחד אחוז מן החמשים. ופשטנא לא מזה ולא מזה ילפינן אלא מתרומת המנחה וזו תרומת קומץ.
אמר רב ד' עבודות זר חייב עליהן מיתה ואלו הן זריקה הקטר נסוך המים ונסוך היין. שנאמר ואתה ובניך אתך תשמרו וגו' ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה. עבודת מתנה ולא עבודת סילוק על זה כתיב והזר הקרב יומת. הילכך בעינן עבודת (סילוק) [מתנה]. ועבודה תמה שאין אחריה עבודה. ולוי אמר אף זה שהרים תרומת הדשן חייב מיתה שנא' דבר המזבח. ואפי' זה. ורב כתב רחמנא דבר המזבח ואפילו לרבויי ז' הזאות שבפנים ושמצורע כו'. ופשוטה היא בעיא דרבא לטעמיה דלוי היא דרב לא שנא בפנים ול"ש בחוץ עבודת מתנה היא דחייב מיתה אבל עבודת סילוק לא.
Rabbeinu Chananel on Yoma 24a · Sefaria
Ritva
דכולי עלמא עבודה מר סבר צריכה קרא לרבויי פי׳ דמקרא הוא דשמעי׳ שהיא עבודה ומר סבר דבלאו קרא ידעי׳ שהיא עבודה:
בעי ר׳ אבין תרומת הדשן בכמה כלו׳ בכמה שיעורא לכל הפחות מתרומת מעשר ילפי׳ לה פי׳ שהיא אחת מעשר. או מתרומת מדין ילפי׳ לה שהיא חלק אחת מחמש מאות:
וא״ת ואמאי לא אמרי׳ תפסת מועט תפסת מרובה לא תפסת כדאמרי׳ בפ״ק דקדושין גבי הענקה ותו אמאי לא מספקא ליה נמי אי ילפי׳ לה מתרומה גדולה דסגי לה בכל שהוא מן התורה וי״ל דלא כתב רחמנא התם לשון הרמה כדכתיב בדשן וגבי תרומת מעשר ותרומת מדין דבתרומה גדולה נתינה בלחוד כתיבא תתן לו אבל בתרומת מעשר כתיב והרמותם ממנו ואע״ג דבתר הכי כתיב תתנו תרומה מ״מ כבר אמר בה בתחלה לשון הרמה ובתרומת מדין כתיב והרמות מכס:
תא שמע דתאני רב חנניה נאמר כאן והרים ונאמר להלן והרים ממנו בקומצו וכו'. אפשר דגמ׳ גמי׳ לה דמהרמת קומץ ילפי׳ לה אי נמי דמידי דמזבח ממידי דמזבח אית ליה למילף והדר אמרינן מה להלן בקומצו אף כאן בקומצו פרש״י ז״ל שלא יפחות מאומד מלא קומצו ואם רצה להוסיף מוסיף אבל אין לומר בקומצו ממש כי היאך יקמוץ רמץ גחלים דהא בקומצו ממש פשיטא שלא בא ללמד כאן אלא על השיעור וכן פירשו בבירור:
ארבע עבודות זר חייב עליהן מיתה ודוקא לענין חיוב מיתה אבל אזהרה בכל עבודה איכא ואפילו בעבודת סילוק ויש [ואין] אחריה עבודה וקרא דנקטיה לדרשא מיתה כתיב ביה והזר הקרב יומת וכן פרש״י ז״ל:
זריקה והקטרה פי׳ יש בכלל זריקה בין זריקת דם ובין הזאות שבפנים כדלקמן ויש בכלל הקטרה בין הקטרת בשר על המזבח בין הקטרת מנחה או הקטרת קטורת דבפנים דשם הקטרה אחת היא והקשו בתוספו׳ מאי שנא דהני חשיב בחדא ואלו נסוך המים וניסוך היין חשיב תרתי ולא אמרי׳ שם ניסוך אחת הוא ותירצו דכיון דניסוך היין איתיה בכל יום וניסוך המים ליתיה אלא פעם אחת בשנה לא בעי למחשבינהו בחדא עוד י״ל משום דניסוך היין הכשר הזבח ואלו ניסוך המים חובת היום דינא הוא דקאי באנפי נפשיה והא דחשיב זריקת הדם עבודה שאין אחריה עבודה ואע״ג דאיכא בתרה הולכת איברים וסדורם והקטרתם: משום דעבודת הדם לחוד ועבודת הבשר לחוד והזריקה סוף עבודת הדם וההקטרה סוף עבודת הבשר וכדפרש״י ז״ל:
ולוי אמר אף תרומת הדשן פי׳ שאף היא עבודה שאין אחרי׳ עבודה בענינה דאלו הוצאת הדשן מלתא אחריתי היא דלא חשיבא עבודה כולי האי והיינו דלא פליגי רב ולוי בתרומת הדשן אלא משום דהויא עבודת סלוק הא לאו הכי דכולי עלמא עבודה תמה היא וכן פרש״י ז״ל:
עבודת מתנה ולא עבודת סילוק פי׳ עבודת מתנה מיותר הוא לדרוש עבודה שאתה נותן דבר במקום קדש ולא עבודה שאתה מסלק משם כגון עבודת תרומת הדשן או הוצאת כף ומחתה וכיוצא בהם:
2 more comments on this page.
Ritva on Yoma 24a · Sefaria
Meiri
כבר ביארנו שבגדי כהונה צריך שיהו נעשים על מדת הלובשים ר"ל שאם היו ארוכים או קצרים יותר מדאי נפסלו מלעבוד בהן וכן ביארנו בסדר לבישתם שאין דבר קודם למכנסים ובגדי כהן גדול טעונין גניזה ואותן ששימש בהן ביום הכפורים טעונין גניזה ואסורים בהנאה וכן ביארנו בשיעור תרומת הדשן שהיא מלא כף מתתה בכל יום ומדכתיב במנחה והרים ממנה מלא קמצו וכאן כתיב והרים את הדשן מה להלן מלא קמצו אף כאן מלא קמצו וקמצו ממש אי אפשר שהרי הגחלים בתוכה אלא במדת קמצו מרווחת אלא שאם בא להוסיף מוסיף והוא מלא מחתה:
הזר והוא כל שאינו מזכרי כהונה שעבד במקדש חלל עבודתו ולוקה על איזו עבודה [שעבד] שנאמר וזר לא יקרב אליכם ולא עוד אלא שבקצתם חייב מיתה בידי שמים שנ' והזר הקרב יומת ומ"מ אינו חייב מיתה בכל העבודות אלא בעבודה שיש בה ב' דברים אחד שעובד עבודה שהיא גמר עניינה ואין אחריה עבודת אחרת באותו ענין והאחר שתהא עבודה שאותו ענין שהוא עובד הוא נתינת דבר על המזבח אבל סלוק דבר ממנו או מאיזה מקום שבמקדש כגון הרמת הדשן או דישון מנורה וכיוצא באלו אע"פ שלוקה הוא בכולן אינו חייב מיתה והוא שנאמר בפרשת קרח ואתה ובניך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת ודרשו ועבדתם עבודה תמה ולא שיש אחריה עבודה עבודת מתנה ולא עבודת סילוק מכאן אמרו שאין הזר חייב מיתה אלא בד' עבודות והם זריקה והקטרה ניסוך היין שבכל יום וניסוך המים בחג וענין הזריקה הוא שזרק את הדם בין בזריקה בין בהזאה בין בהזאות שבפנים כגון שבעה הזאות שעל הכפרת בפר העלם דבר של צבור ופר כהן משיח בין לפני לפנים ר"ל בפר יוה"כ שמזה ממנו על בין הבדים בין בהזאות שבחוץ הן הזאות של מצורע אע"פ שאינן במזבח אלא כנגד בית קדשי הקדשים כדכתיב לפני ד' שהרי הזריקה נתינת דבר על המזבח הוא וכן שלענין הדמים היא עבודה שהיא גמר הענין ואין אחריה עבודה לענין הדמים שהרי הקבלה וההולכה נעשו קודם הזריקה והוא הדין למזה בחטאת העוף שכתוב בה והזה מדם החטאת על קיר המזבח וכן הממצה והמקטיר בעולת העוף נאמר בה מיצוי והקטרה דכתיב והקטיר המזבחה ונמצה דמו ר"ל שאחר ההזאה ממצה ומתוך כך יש לפרש שאם הזה בעולת העוף פטור הואיל ויש אחריה מצוי וענין ההקטרה כגון שהקטיר איברי עולה או קומץ המנחה על המזבח או הפך באיברים שלא נתעכלו וקרב שריפתן כל שהקטיר כזית מאלו חייב מיתה אפילו הקטרת דברים הפסולים למזבח כל שהן מאותן שאם עלו לא ירדו כגון שהיה פסולן בקדש ר"ל שנפסלו משבאו לעזרה וכן אם הקטיר על מזבח הזהב קטרת בכזית וביום הכפורים בשיעור מלא חפני' וכל אלו גמר עבודה בעניינו וכן ניסוך היין שבכל השנה בשלשת לוגין שהוא רביעית ההין שהוא פחות שבנסכים וניסוך המים בחג אבל היוצק שמן למנחות והבולל והפותת והמולח את הקרבן או המניף או המגיש אינו במיתה שהרי יש אחריהן הקטרה והמסדר את לחם הפנים או בזיכי לבונה שבו על השולחן ג"כ פטור שהרי יש אחריהן סילוק והקטרת בזיכין לשבת הבאה שהלבונה נקטרת בשבת שהלחם מסתלק כדכתיב והיתה ללחם לאזכרה שאין מן הלחם לגבוה כלום אלא הלבונה נקטרת בשעת סילוק הלחם וכן אם סידר את המנורה ר"ל שהטיב את נרותי' פטור מן המיתה שהרי יש אחריהן נתינת פתילה ושמן ואפילו נתן פתילה ושמן מ"מ יש אחריהן הדלקה ואף בהדלקה אינו חייב שהדלקה אינה עבודה שאינו נותן דבר שיש בו ממש ואע"פ שמ"מ חייב משום ביאה מקדש אם שגג בביאה מיהא פטור ולא עוד אלא [שאם] (ש) הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן אף לכתחלה כשחיטת קדשים שכשרה בזר אף בקדשי קדשים ואף בקדשי צבור ואע"פ שנאמר ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה ומדכתיב בה אהרן משמע שעבודה היא לא נאמר אלא משום יקטירנה ואע"פ שאינה עבודה מ"מ הואיל ומעשה הצריך הוא הרי הוא מפקיע נתינת פתילה ושמן שלא ליקרא עבודה תמה:
Meiri on Yoma 24a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה מאי לאו ר' יודא ור' דוסא בהא פליגי דר' יודא דדריש ילבש להביא מצנפת ואבנט דסבר עבודה היא ור' דוסא סבר כו' ובד"ה ד' עבודות כו' מוזהר עליהן זר אין חייב כו' ובד"ה ולוי כו' ומרבויא דלכל דריש כו' כצ"ל מפי' ישן:
תוס' בד"ה ולוי רבי כו' דהא עבודת מזבח נמי היא ומה ראית למעט אותה כו' עכ"ל ר"ל למעט אותה משום דלאו תמה היא אימא אדרבה למעט תרומת הדשן משום דסילוק הוא וק"ל:
בד"ה אין בכלל וכו' כדקאמר דבר לכל דבר ואפילו את"ל דלכל מרבה הזאות שבפנים ושבמצורע מ"מ קשיא כיון דלכל משמע כללא אימא אדרבה כדפריך לאידך גיסא הוה לן וכו' וכה"ג אמרינן בריש פ"ק דזבחים אימא יעשה כלל זבח פרט כו' כצ"ל ובתוס' שלפנינו נתערבו הדברים ודו"ק:
בא"ד או שה פרט וכל כלל בהמה חזר ופרט כו' עכ"ל בכל ספרים שלפנינו בנזיר ליתא הכי אלא דה"ג או שה פרט וכל בהמה כלל לשמור חזר ופרט כו' דהשתא הוי שפיר שום תיבה מפורש אצלו מאותו ענין והוי ממש כההיא דוכל בהמתך ותו לא מידי ודו"ק:
Chidushei Halachot on Yoma 24a · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה מתרומת מעשר וכו' דיותר סברא הוא ללמוד מתרומת מעשר עי' מנחות דף עז ע"ב:
Gilyon HaShas on Yoma 24a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ס עבודה היא וכו' לא דכ"ע עבודה היא וכו'. יש לי מקום עיון דהיכי ס"ד דהמקשן דלכ"ע מצנפת ואבנט בעיא ריבוי' ופלוגתייהו אם הוא עבודה והוא בד' בגדים. או דהוא רק בב' בגדים ולאו עבודה היא. תיקשה לר' דקאמר אלא מה ת"ל ילבש לרבות את השחקים ולא מוקי לה לרבות מצנפת ואבנט. ואיהו ע"כ סבר דהיה בד' בגדים דהרי קאמר חדא דהא אבנטו של כה"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט. וע"כ דמסברא בעי' ד' בגדים. וא"כ מאי אולמיה דר' דוסא מדר'. וצע"ג:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 24a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yoma, daf 24, Amud Aleph, about 217 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 13 words
Opens “לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁחָקִים.…”
- Segment 224 words
Opens “״וְהִנִּיחָם שָׁם״, מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין גְּנִיזָה. רַבִּי דּוֹסָא…”
- Segment 314 words
Opens “מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר:…”
- Segment 420 words
Opens “לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא עֲבוֹדָה הִיא, וְהָכָא בְּהָא…”
- Segment 534 words
Opens “בָּעֵי רַבִּי אָבִין: תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן בְּכַמָּה? מִתְּרוּמַת…”
- Segment 626 words
Opens “אָמַר רַב: אַרְבַּע עֲבוֹדוֹת זָר חַיָּיב עֲלֵיהֶן…”
- Segment 740 words
Opens “מַאי טַעְמָא דְרַב — דִּכְתִיב: ״וְאַתָּה וּבָנֶיךָ…”
- Segment 815 words
Opens “וְלֵוִי — רַבִּי רַחֲמָנָא ״לְכׇל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ״.…”
- Segment 914 words
Opens “וְלֵוִי — נָפְקָא לֵיהּ מִ״דְּבַר״ וְ״כׇל דְּבַר״.…”
- Segment 1027 words
Opens “וְאֵימָא: ״לְכׇל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ״ — כָּלַל, ״עֲבוֹדַת…”
Original text
לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁחָקִים.
The phrase comes to include worn out garments, teaching that as long as they have not become tattered they may be used for Temple services.
״וְהִנִּיחָם שָׁם״, מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין גְּנִיזָה. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: רְאוּיִן הֵן לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהִנִּיחָם שָׁם״ — שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר.
The Gemara continues with another baraita connected to this debate. With regard to the garments of the High Priest, the Torah states: “And Aaron shall go into the tent of meeting, and he shall take off the linen garments that he had put on when he went into the Sanctuary, and shall leave them there” (Leviticus 16:23). This verse teaches that the linen garments worn by the High Priest during the Yom Kippur service require storing away, i.e., they may not be used again. Rabbi Dosa says: They do not have to be stored away, because although they may not be used again by the High Priest on a subsequent Yom Kippur, they are acceptable for use for a common priest. And what, then, is the meaning when the verse states: “And shall leave them there,” which implies that they are not to be used again? It means that the High Priest himself may not use them on a subsequent Yom Kippur for service in the Holy of Holies; it does not mean that they may not be used at all.
מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: עֲבוֹדָה הִיא, וּמָר סָבַר: לָאו עֲבוֹדָה הִיא.
The Gemara returns to the question of whether or not the removal of the ashes is considered a bona fide Temple service, requiring all four priestly garments, and whether or not this is the subject of debate between tanna’im . What, is it not with regard to this that Rabbi Yehuda and Rabbi Dosa disagree: One Sage, Rabbi Yehuda, who derives from the phrase “he shall wear” that all four garments are required, holds that the removal of the ashes is a bona fide service; and one Sage, Rabbi Dosa, who derives a different teaching from “he shall wear,” holds that it is not a bona fide service, and consequently only two of the four garments are required? Their dispute would therefore be identical to the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא עֲבוֹדָה הִיא, וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, מָר סָבַר: צְרִיכָא קְרָא לְרַבּוֹיֵי, וּמָר סָבַר: לָא צְרִיכָא קְרָא לְרַבּוֹיֵי.
The Gemara rejects this suggestion: It is possible to say that this is not the subject of debate between these two tanna’im . Rather, everyone agrees that the removal of ashes is a bona fide Temple service requiring all four garments, and here they disagree about a different point, which is this: One Sage, Rabbi Yehuda, holds that a derivation from the verse is necessary to include the mitre and belt, which are not mentioned explicitly in the verse. And one Sage, Rabbi Dosa, holds that since the removal of the ash is a bona fide Temple service it is obvious that all four garments are required, so a derivation from a verse to include the other two garments is not necessary. Accordingly, both tanna’im are in agreement that the removal of ash is a bona fide service and requires all four priestly garments.
בָּעֵי רַבִּי אָבִין: תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן בְּכַמָּה? מִתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר יָלְפִינַן לַהּ, אוֹ מִתְּרוּמַת מִדְיָן יָלְפִינַן לַהּ? תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: נֶאֱמַר כָּאן ״וְהֵרִים״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״וְהֵרִים״. מָה לְהַלָּן — בְּקוּמְצוֹ, אַף כָּאן — בְּקוּמְצוֹ.
§ Rabbi Avin raised a dilemma: How much ash must be removed in order to fulfill the mitzva of removal of the ashes? Do we derive it from the teruma of the tithe, the portion that the Levite sets aside for the priest, in which case one hundredth of the total is separated, or do we derive it from the donations that were set aside from the spoils of the war with Midian, where one five-hundredth was taken from the spoils of war (see Numbers 31:28)? Come and hear a teaching with regard to this dilemma. As Rabbi Ḥiyya taught in a baraita that it is stated here: “And he shall take up the ashes” (Leviticus 6:3), and it is said elsewhere, with regard to a meal-offering: “And he shall take up a handful of the choice flour of the meal-offering” (Leviticus 6:8). Just as there, the amount he removes is a handful of flour, so too, here, he removes a handful of ash. The amount of ashes removed from the altar is therefore not a fixed percentage of the total ash.
אָמַר רַב: אַרְבַּע עֲבוֹדוֹת זָר חַיָּיב עֲלֵיהֶן מִיתָה: זְרִיקָה, וְהַקְטָרָה, וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם, וְנִיסּוּךְ הַיַּיִן. וְלֵוִי אָמַר: אַף תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן. וְכֵן תָּנֵי לֵוִי בְּמַתְנִיתֵיהּ: אַף תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן.
§ Rav said: Although a non-priest may not perform any Temple service, there are only four Temple services for which a non-priest is liable to receive the punishment of death by God’s hand for doing so. They are: Sprinkling sacrificial blood on the altar, and burning incense or parts of sacrificial animals on the altar, and pouring out the water libation on the altar on the festival of Sukkot , and pouring out the wine libation on the altar. And Levi said: This is true also for the removal of the ashes. And similarly, Levi taught in his collection of baraitot : The removal of ashes is also included among those services for which a non-priest incurs the death penalty if he performs them.
מַאי טַעְמָא דְרַב — דִּכְתִיב: ״וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהוּנַּתְכֶם לְכׇל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרוֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבוֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהוּנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״. ״עֲבוֹדַת מַתָּנָה״ — וְלֹא עֲבוֹדַת סִילּוּק, ״וַעֲבַדְתֶּם״ — עֲבוֹדָה תַּמָּה, וְלֹא עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ עֲבוֹדָה.
The Gemara explains: What is the reason for Rav’s opinion? As it is written: “And you and your sons with you shall keep your priesthood in everything pertaining to the altar and to that within the veil; and you shall serve; I give you the priesthood as a service of gift; and the common man that draws near shall be put to death” (Numbers 18:7). Rav interprets this verse as follows: “A service of gift” indicates a service that involves giving, i.e., placing something on the altar, and not a service that involves removal from the altar, to the exclusion of removing the ashes. “And you shall serve [ va’avadtem ]” is interpreted as referring to a service that is complete [ avoda tamma ] on its own, such as sprinkling the blood, and not a service that is not complete, i.e., a service that is only a preparatory step and has another service after it that completes its purpose, such as slaughtering the animal or collecting its blood, which are only preparatory steps leading up to the sprinkling of the blood on the altar.
וְלֵוִי — רַבִּי רַחֲמָנָא ״לְכׇל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ״. וְרַב — הַהוּא לְאֵתוֹיֵי שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁבִּפְנִים וְשֶׁבִּמְצוֹרָע.
And what is the reason for the opinion of Levi? Why does he include the removal of ashes? According to him, the Merciful One includes this service by adding “in everything pertaining to the altar,” which teaches that all actions performed on the altar, including the removal of ashes, are significant and are prohibited to a non-priest on pain of death. The Gemara asks: And what does Rav learn from the phrase “in everything pertaining to the altar”? The Gemara answers: According to him, the word “everything” in that phrase comes to include the seven sprinklings that are performed inside the Sanctuary, when the blood of certain offerings is sprinkled on the veil of the Holy of Holies, and the seven sprinklings of oil of the leper, which are also performed inside the Sanctuary. Rav learns from the word “everything” that if a non-priest were to perform any of these actions he would be liable to receive the death penalty, despite the fact that they are not performed on the altar.
וְלֵוִי — נָפְקָא לֵיהּ מִ״דְּבַר״ וְ״כׇל דְּבַר״. וְרַב — ״דְּבַר״ וְ״כׇל דְּבַר״ לָא דָּרֵישׁ.
The Gemara asks: And from where does Levi derive these cases? The Gemara answers: He derives them from the superfluous wording of the text. As the entire phrase “pertaining to the altar” is superfluous, he derives from this the inclusion of the removal of the ashes. Additionally, the expression “everything pertaining” implies a further inclusion, from which he derives the internal sprinklings mentioned above. And what does Rav learn from this superfluous wording? Rav does not derive anything particular from the distinction between the expressions “pertaining to the altar” and “everything pertaining to the altar.”
וְאֵימָא: ״לְכׇל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ״ — כָּלַל, ״עֲבוֹדַת מַתָּנָה״ — פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט. אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט: עֲבוֹדַת מַתָּנָה — אִין, עֲבוֹדַת סִילּוּק — לָא! אָמַר קְרָא:
The Gemara asks about Levi’s position: But say that the verse should be interpreted as follows: “In everything pertaining” is a generalization, and “a service of gift” is a specification, indicating a case of a generalization followed by a specification. One of the principles of hermeneutics states that in such cases, the generalization includes only what is mentioned explicitly in the specification. Following that rule, one would conclude: A service of giving, i.e., placing on the altar, yes, this is included, but a service of removal is not included. This presents a difficulty for Levi. The Gemara responds that the verse states: