Talmud Builders

    Commentary page

    Yoma 23b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 23b

    Yoma 23b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 321 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אינה מביאה עגלה ערופה דכתיב (דברים כ״א:א׳) כי ימצא חלל באדמה וגו' לרשתה ואין ירושלים ירושה דקסבר לא נתחלקה לשבטים:

    תלמודא ראייה:

    הכי גרסינן בתורת כהנים ופשט ולבש יכול במצות יום הכפורים ת"ל בגדיו בגדים - וגירסא שבהש"ס האריכה בלשונה שומעני כדרך יום הכפורים פושט בגדי קודש ולובש בגדי חול תלמוד לומר כו' וזהו פירושה ופשט ולבש האמור בהוצאת הדשן שבתפוח אל מחוץ למחנה הכתוב אחר תרומת הדשן ופשט את בגדיו ולבש בגדים וגו' יכול שמטיל עליו חובה לשנות בגדיו בין תרומה להוצאה אם בא להוציא דשן שעל התפוח אחר ההרמה מיד כדרך שהיא חובה על כהן גדול בחמש עבודות שביום הכפורים שמשנה בגדיו בכל העבודות בין זו לזו ראשונה בבגדי זהב שניה בבגדי לבן שלישית בשל זהב רביעית בבגדי לבן אף זה ישנה וזה שאין לו לשנות מבגדי לבן לבגדי זהב שהרי הדיוט הוא ואינו משמש בבגדי זהב ישנה בבגדי קודש שהרים בהן כמו שנא' ולבש הכהן מדו בד ויפשוט אותם וילבש בגדי חול שלו ויוציא הדשן:

    תלמוד לומר בגדיו בגדים ומה תלמוד לומר אחרים פחותין מהן כגון שחקים או מפשתן שאינו מוצהב ואין דמיהם יקרים שהאפר מלכלכם כשנושאו חוץ למחנה גנאי למלך שיהא משמש בהן על המזבח בעבודת אכילה:

    אחרים והוציא לימד על הכהנים בעלי מומין האי אחרים אכהן קאי כלומר כהנים שהן אחרים מרוחקים משאר עבודות כשירין לעבודה זו:

    אל ימזוג בהן לרבו לפי שנתעשנו ונתלכלכו בבישול קדירה אף כאן לענין הוצאת הדשן אין כבוד המלך לשרת בהן שירות אחר:

    כמחלוקת בהוצאה כשם שרבי אליעזר מכשיר בעלי מומין להוצאה כך מכשירן להרמה:

    שכשירה בשני כלים והכא מדו בד ומכנסי בד הוא דכתיב:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 23b · Sefaria

    Tosafot

    יש עבודה שכשרה בשני כלים אבל איפכא לא תקשי לך יש לך דבר שאינו עבודה וטעונה בגדי כהונה כלל דהא לא קשה דגזירת הכתוב הוא להחמיר שהרי אין בזה איסור אם לובש בגדי כהונה שלא בעידן עבודה דמסקינן לקמן בריש פרק בא לו (יומא דף סט.) דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן וגדולה מזו אמרינן לר' יוחנן דבין הוצאה בין הרמה בארבעה כלים בין לתנא קמא בין לר"א דתרוייהו מודו דמקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט ואפי' הכי לר' אליעזר בעלי מומין כשרים להוצאה דלאו עבודה היא אע"ג דטעונה ארבעה כלים וקשה לי לריש לקיש דמוכח דלאו עבודה היא מדלא אצרכה קרא ארבעה כלים א"כ למה לי קרא לרבי אליעזר להכשיר בעלי מומין ומאי טעמא דתנא קמא דפסל בעלי מומין להוצאה ויש לומר משום דבעל מום חשיב כמו זר דס"ד אמינא וכי תעלה על דעתך שזר ובעל מום קריבים לגבי המזבח ולהכי צריך קרא לר"א והיינו טעמא דתנא קמא דפסל:

    מניין שלא יהא דבר קודם כו' אף על גב דגבי כהן גדול נמי כתיב בפרשת אחרי מות ומכנסי בד ילבש על בשרו איצטריך למיהדר ולמיכתביה בכהן הדיוט דלא הוה ילפינן להו מהדדי כיון דחלוקים הם לכמה ענינים:

    ילבש לרבות מצנפת ואבנט להרמה פירוש דהכי קאמר קרא לרבות לבישה אחרת כיוצא בה דההיא לבישה דקרא דכתיב ולבש הכהן מדו בד וכו' דהיינו שני בגדים אחרים וקשה לי גבי הוצאה מנלן דבעי ארבעה בגדים כיון דגבי הרמה לא נפקא לן אלא מהיקשא א"כ הדרינן ומקשינן לבישה דהוצאה לפשיטה דהרמה כדלעיל ואמרינן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מט:) דבקדשים דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש ויש לומר דשמא לא מיקרי קדשים אלא גופי הקרבנות אבל בגדי כהונה חוזרין ומלמדין בהיקש אי נמי ילבש ריבויא הוא ולא הוי היקש אלא אתא לרבות לבישה אחרת וכיון דלא פירש כמה בגדים הוא מרבה אם אחד או שנים אין זה אלא גלוי מילתא בעלמא דשני בגדים קאמר כדכתיב בקרא אי נמי כמאן דאמר בפרק איזהו מקומן (ג"ז שם) הימנו ודבר אחר לא הוי היקש דכיון דגמרינן הוצאה מהרמה למאי דכתיב ביה גמרינן נמי מיניה מאי דאתיא ליה מהיקשא:

    Tosafot on Yoma 23b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פי' הממונה בפקיע הממונה להכות בזה הפקיע:

    ש"מ שפיכות דמים הוא דזל שרבו הרצחנים [וטהרת כלים] כדקיימא קיימא:

    ת"ר ופשט ולבש שומע אני כדרך שפושט ביוה"כ בשע' שרוצה לצאת בגדי קודש ולובש בגדי חול ת"ל ופשט ולבש מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט מה בגדים שפושט בגדי קודש אף בגדים שלובש בגדי קדש א"כ מה ת"ל אחרין.

    אחרים פחותין מהם ר' אליעזר אומר אחרים והוציא לימד על הכהנים בעלי מומין שהן כשרים להוציא את הדשן.

    אמר מר אחרים פחותין מהן (מאי משמע) דתנא דבי ר' ישמעאל בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו ופשוטה היא.

    אמר ריש לקיש כמחלוקת בהוצאת הדשן שת"ק סבר עבודה היא ובעלי מומין פסולין בהן ר' אליעזר סבר אינה עבודה וכהנים בעלי מומין כשרים בה כך מחלוקת בהרמת הדשן ור' יוחנן אמר מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה הכל עבודה היא והאי דאמרת אין לך עבודה שכשרה בשני כלים גלי רחמנא בכתונת ומכנסים וה"ה במצנפת ואבנט ומאי שני דפריש הני אצטריך מדו בד מדו כמדתו לא ארוך ולא קצר ומכנסי בד ילבש על בשרו ללמד שלא יהא דבר מקדים על בשרו למכנסיים כו'. לימא כתנאי ומכנסי בד ילבש על בשרו מה ת"ל ילבש לרבות מצנפת ואבנט להרמה דברי ר' יהודה קסבר עבודה היא לפי' צריך שאר בגדים.

    ר' דוסא אומר לרבות בגדי כ"ג של יוה"כ שהן בד שכשרין לכהן הדיוט. מאי לאו בהא קמפלגי ת"ק סבר עבודה היא. ור' דוסא סבר לאו עבודה היא. ודחינן לא כ"ע עבודה היא. ות"ק סבר צריך קרא לרבויי. לפיכך כתיב ילבש לרבות מצנפת ואבנט.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 23b · Sefaria

    Ritva

    ועוד לא נודע כו׳ והוה ליה חדא ועוד דבתרייתא עיקר פרכא:

    כדי להרבו׳ בכיה כלומר שהיה מרבה בכיה כשאומר דברים אלו דכיון שעל ספק חלל הנמצא בחוץ הקפידה תורה כ״כ כ״ש על ודאי חלל ובתוך המקדש:

    מדקא נסיב לה תלמודא גם דם נקי אשר שפך מנשה ואע״ג דההוא קרא היה בבית ראשון ומעשה זה לאחר כמה זמנים הכי קאמר תלמודא כי מצינו מזמן מרובה שהורגלו לשפוך דמים בירושלם ומאותו זמן ואילך היה קל בעיניהם:

    גרש״י ז״ל תנו רבנן ופשט ולבש שומע אני כדרך שהכהן גדול עושה ביום הכפורים שפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול ת״ל ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו׳. וכן הגרסא בת״כ אלא שקצרו שם יותר כדאיתא בפרש״י ז״ל ובתוספות הקשו על גרסא זו היכי קתני שפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול כדרך שכהן גדול עושה ביום הכפורים שהרי כהן גדול ביום הכפורים אינו לובש בגדי חול כלל אלא שמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן. ועוד למאי דסבירא לן השתא דיליף פשיטה ולבישה האמורה בהוצאת הדשן מן האמורה בכ״ג בי״הכ למה ליה למיכתב אחרים דאלו מלישנא דברייתא משמע דלא קשיא ליה השתא מה ת״ל אחרים. אלא לבתר דדריש מקיש בגדים שלבש לבגדים שפשט כדקתני אם כן מה ת״ל אחרים לכך אומרים בתוספות דהכי גרסינן הכא ובת״כ שומעני בפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול. וסמיך ליה על מאי דכתי׳ בגדים אחרים ולא אדכר ליה עד סיפא דקתני א״כ מה ת״ל אחרים וכן נראה עיקר. אבל כיון דאיתא לגרש״י ז״ל בכולהו נוסחי דהכא ובת״כ יש לפרש דהא דקתני כדרך שכהן גדול עושה ביום הכפורים לאו דמייתי ליה מהתם לגמרי אלא דעביד מינה סניפין כל דהו דכי היכי דהתם איכא שינוי בגדים הכא נמי איכא שינוי בגדים למדרש דאחרים דכתיבי הכא הוו בגדי חול:

    א״כ מה ת״ל אחרים אחרים פחותין מהם פי׳ כגון שחקים ולומ׳ שתהא חובה בשחקים. ר׳ אליעזר אומר אחרים והוציא לימד על כהנים בעלי מומין שכשרים להוצאת הדשן. פי׳ דסבי׳ ליה דכי כתי׳ אחרים אוהוציא קאי שיהא כהן המוציא את הדשן כהן אחר כלו׳ אפילו בעל מום: ולפום פשטא משמע דבהא פליג רבי אליעזר על ת״ק אבל מודה הוא דבעו׳ בגדי קדש מהקישא דלעיל. אבל בנמקי הרב החסיד ז״ל פי׳ דכיון דמכשר ליה בכהנים בעלי מומין אין להצריך בה בגדי קדש שאי אפשר שלא תהא הוצאת הדשן גריעא מתרומת הדשן ומה שאומ׳ לקמן כמחלוקת בהוצאת הדשן כך מחלוקת בהרמה. אינו אלא לענין הכשר בעלי מומין בלחוד כדפרש״י ז״ל דאלו לענין בגדים לדברי הכל תרומת הדשן בבגדי קדש כדכתיב בהדיא והוצאת הדשן בבגדי חול וה״ק קרא ולבש בגדים של אחרים בעלי מומין שאף הלובשים אחרים הם ולפירו׳ קמא אתיא שפיר כפשטא הא דאמרי׳ בסמוך [ולר׳ אליעזר] בגדים פחותים מנא ליה דאלמ׳ לר׳ אליעזר נמי לא שרינן אלא בגדים פחותים. ויש לתרץ לאידך פירושא דה״ק מנא ליה בעלמא דכל כי האי גוונא בעי׳ בגדים משונים שיהו או פחותים או של חול עד דדחיק נפשיה לפרושי אחרים דקרא בכהנים בעלי מומין ופריק דאי משום הא לא הוה צריך למכתב אחרים דההיא מדר׳ ישמעאל נפקא ודכותה דהא פריך תלמודא לעיל ולר׳ יהודה נשבר הציץ מנא ליה וכדפרי׳ בתוספות בפ״ק. והלשון הראשון הוא המחוור לפום סוגייא דשמעתין.

    אי ס״ד עבודה היא וכי יש לך עבודה שכשרה בשני כלים ק״ל ואמאי לא קשיא ליה הכי לת״ק דסבר דבעי כהן תמים ובגדי קדש וי״ל דאיהו לכולי עלמא סביר׳ ליה דאפילו תרומת הדשן אינה עבודה שלימה כיון שהיא כשרה בשני כלים אלא שגזרת הכתוב היא לת״ק דכיון דיש בה צד עבודה שתהא צריכה כהן תמים ואלו סביר׳ ליה הכי לר׳ אליעזר לא הוה מחית תרי דרגי בהוצאת הדשן שתהא בבעל מום ובגדי חול אלא ודאי דבתרומת הדשן מחית חדא דרגא לאכשורי בשני כלים ובהוצאת הדשן דגריע טפי מחית ליה למיהוי אף בבגדי חול וזה הפי׳ כפי שיטת החסיד ז״ל ומיהו אכתי קשה טובא היאך איפשר ליה לריש לקיש למימר דרבי אליעזר מכשר בעלי מומין לתרומת הדשן דהא קתני בהדיא לימד על כהנים בעלי מומין שכשרין להוצאת הדשן וכהנים אחרים נמי דדריש מקרא דהוו בעלי מומין בהוצאה הוא דכתיב כדכתי׳ אחרים והוציא דאלו בהרמה הכהן סתמא כתיב דמשמע כהן כשר וי״ל דסבר ריש לקיש דלר׳ אליעזר גלי קרא בהוצאה וה״ה בהרמה מטעמא דמפרש בסמוך. ולהכי כתב רחמנא אחרים בלשון רבים למדרשיה בין על כהן המרים בין על כהן המוציא ודקתני שכשרין להוצאת הדשן נקט ליה אקרא אי נמי כל הוצאת הדשן במשמע ואפילו דתרומת הדשן ויש נוסחאות שגורסין שכשרין בדשן.

    ומאי שנא הני כלומר כיון דעבודה היא וצריכה ד׳ בגדים אמאי טרח קרא למכתב הני טפי ממצנפת ואבנט או לכתבינהו כולהו או לא לכתוב חד מנייהו אלא ולבש הכהן בגדיו וממילא ידעי׳ כולהו כיון דבעי כהן ומהדרי׳ דכתבינהו לדרשא מדו בד וכו׳ ולריש לקיש אע״ג דאיצטריכו למכתב לגופיהו למעוטי מצנפת ואבנט ומיהו אכתי ש״מ אידך דרשא מדו כמדתו מדאפקיה בלשון מדה וקדימת מכנסים מדכתי׳ על בשרו וכדמפרש תלמודא ואזיל:

    Ritva on Yoma 23b · Sefaria

    Meiri

    נאמר בתורה בפרשת צו את אהרן בענין הרמת הדשן ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח וזו היא תרומת הדשן שבכל יום ונאמר אחריו בהוצאת הדשן ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים לא בגדי חול אלא בגדי כהונה פחותים משאר בגדי כהונה וכן לפי שיטתינו אע"פ שהכתוב מוכיח שלא נאמר כן אלא להוצאה אבל לתרומה אף בתשובים שבהם היה מקרא נדרש לפניו ולאחריו ובין תרומה ובין הוצאה בבגדים פחותים היו אע"פ שיש חולקים לומר שלא נאמר כן אלא בהוצאה וכן צריך שתדע שאע"פ שלא הוזכרו בפרשה זו אלא שני בגדים והם כתנת ומכנסים כדכתיב מדו בד ומכנסי בד ומדו בד הוא הכתנת אלא שהוציאה בלשון זה ללמד שצריך שתהא במדתה מ"מ האחרים נכללים בהם וגלה בשני אלו והוא הדין לאחרים ונמצא שהתרומה טעונה ארבעה בגדים כשאר העבודות שלא מצינו עבודה כשרה בשני כלים ולדעתינו תרומה והוצאה שוות לענין זה וכן הוצאה אינה כשרה בבעלי מומין כתרומה עצמה ויש חולקין לומר שהתרומה עבודה גמורה ובבגדים חשובים ולא נאמר בגדים פחותים אלא להוצאה שאינה עבודה ומ"מ טעונה בגדי כהונה פחותים ואין בעלי מומין עושין אותה ויש מכריעין ששתיהן בבגדים פחותים אלא שאותם שבהוצאה צריך שיהו פחותים יתר על אותם של הרמה וי"מ שהמקרא נדרש להרמה ר"ל שלא נאמר בגדים פחותים אלא להרמה אבל הוצאה אינה טעונה בגדי כהונה שאינה עבודה אלא שמ"מ אין בעלי מומין מוציאין אותה:

    Meiri on Yoma 23b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה כמחלוקת כו' מכשירן להרמה הס"ד ואח"כ מ"ה שכשירה כו' דכתיב הס"ד ואח"כ מ"ה גלי כו' ומאליך אתה למד כו' ובד"ה מאי שנא כו' מדכתיב כהן עבודה היא ואח"כ בד"ה מדו כו' בזבחים הס"ד ואח"כ מ"ה ילבש כו' ובד"ה על בשרו כו' וה"ל למכתב ומכנסי בד על בשרו ומהדר נמי אולבש דרישא כו' החסרים כאן מכהונת הדיוט עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    תוס' בד"ה ילבש כו' וק"ל גבי הוצאה מנלן דבעי ד' בגדים כיון כו' עכ"ל יש לדקדק מהיכא פסיקא ליה דבעי בהוצאה ד' בגדים דאימא דקושטא דמהאי טעמא דאין דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש נימא דלא נילף הוצאה מהרמה לענין ד' בגדים אלא לענין מה להלן בגדי קודש כו' כדאמרי' לר"ל ויש ליישב דמשמע להו הא דאר"י מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה ד"ה עבודה כו' דמחלוקת בהוצאה היינו אי הוה עבודה דומיא דד"ה בהרמה דעבודה היא וא"כ כיון דלת"ק הוי הוצאה עבודה ע"כ דבעי ד' בגדים דאל"כ תקשי לך יש לך עבודה דכשירה בב' כלים ודו"ק:

    בא"ד לפשיטה דהרמה כדלעיל ואמרינן בפרק כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 23b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ילבש וכו' וי"ל דשמא לא מיקרי קדשים עיין לקמן דף לב ע"א תוס' ד"ה מה לבישה:

    Gilyon HaShas on Yoma 23b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא כמחלוקת בהוצאה (של הדשן דר"א מכשיר בכהנים בעלי מומין ות"ק פוסל) כך מחלוקת בהרמה, (מ"ט דר"ל אמר לך אי ס"ד עבודה היא) יש לך עבודה שכשרה בשני כלים (והכא מדו בד ומכנסי בד הוא דכתיב). וא"ת א"כ דזהו הוכחה דלאו עבודה הא למ"ל קרא לר"א להכשיר בע"מ (דכתיב ולבש בגדים אחרים והוציא, דרש ר"א אחרים והוציא), בתוס' הקשו כן, ולי לק"מ דהא יש לעשות נמי הוכחה להיפוך, והיינו דעבודה היא, דהיכן מצינו דבר שאינו עבודה וצריך ב' כלים, וכמו שנתקשו בתוס' גם בזה, אבל באמת בזה י"ל דשפיר מצינו ומצינו, דהא הוצאה לאו עבודה היא, מדאכשיר קרא גבי' בע"מ, ומ"מ צריך ב' כלים, אבל אי לאו קרא אחרים והוציא, לא הוי ידעינן דלאו עבודה היא, דהא להיפוך דעבודה היא, דהיכן מצינן אינו עבודה בשני כלים, ודעת קדושים של התוס' (שטרחו לתרץ כל אחת משתי קושיות ביחוד, ולא כתבו דחד מתרצית בחברתה) לא מצאתי:

    גמרא ת"ש ר"י אומר כו' דע"כ לא פליגי רבנן קשה לי, האיך מוכח כן דלמא זהו בממילא כיון דלא זכה בזה התורם, עושים פייס בפ"ע למחתה, וביותר הא לקמן (דף כו) אמרינן דראב"י לא סבר כר"י, והיינו ע"כ דהיו מפיסים בפ"ע למחתה, דאי בממילא דזכה הסמוך אצלו, הא בציר להו פייס דמה שזוכה מעצמו אינו נחשב ממנין פייס דאל"כ בפייס השני הא זכו י"ג כהנים ולא נחשב רק לאחת, וא"כ לא נצטרך לומר דג' מחלוקת בזה, דלר"י זכה התורם, ולרבנן זוכה בה הסמוך לו, ולראב"י הי' פייס ביחוד עלה, ומנ"ל הא דלמא רבנן דר"י ס"ל כראב"י, גם ק"ל היכי אמרינן או דלמא דוקא מחתה כו' הא באמת דוקא מחתה שלא זכה בו רק הוא אבל שאר עבודות זוכים הסמוכים לו בלא פייס, ואף אם נדחוק בהדיוק מדברי חכמים דפליגי על ר"י מ"מ מאי צריך לומר דמחתה איצטריך ליה דסד"א הואיל דמעתרה, והא בפשוטו דמחתה אצטריך לי' לאפוקי מדר"י דלא נימא דחדא עבודה ולא זכה רק התורם, וצע"ג:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 23b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אִיבָּעְיָא לְהוּ הֵי מִנַּיְהוּ חֲמִירָא? שְׁפִיכוּת דָּמִים הוּא דְּזִילָא, וּדְכֵלִים כִּדְקַיְמָא. קשה מאי נפקא לן מזה מה דהוה הוה? וכהאי גונא פריך לעיל (דף ה:) 'כֵּיצַד הִלְבִּישָׁן' מַאי דַּהֲוָה הֲוָה! ומשני למסבר קראי. וכאן לא שייך תירוץ זה. ונראה לי בס"ד דאמר לעיל (דף ט:) מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן חָרַב בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה זָרָה גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים אֲבָל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי חָרַב בִּשְׁבִיל 'שִׂנְאַת חִנָּם' לְלַמֶּדְךָ, שֶׁשְּׁקוּלָה שִׂנְאַת חִנָּם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. והנה זה הלימוד תלוי בהאי בעיא דאם תאמר שפיכות דמים הוות זילא במקדש שני שהיתה כמו מקדש ראשון דכתיב ביה (מלכים ב' כא, טז) 'וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה' אם כן ליכא למימר שחרב בשביל שנאת חנם אלא יש לומר דחרב בשביל שפיכות דמים וממילא ליכא ללמוד דשקולה שנאת חנם כנגד ג' עבירות, ואי אמרינן שפיכות דמים לא זילא במקדש שני אם כן לא נחרב אלא בשביל שנאת חנם וממילא אתה למד דחמירא שנאת חנם כנגד ג' עבירות. מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׁרֶת [כו.] קשה מה בכך וכי צרה עיניהם ח"ו בכהנים שיהיו עשירים? ונראה לי בס"ד כי מצות ההקטרה היא יקרה וגדולה מכל מצות של עבודה מפני שהיא בפנים בהיכל ועוד תיקון שלה גדולה גדול כנזכר בזוהר הקדוש ואם יתעשרו בה אפשר שיעשו מצוה יקרה זו שלא לשמה. או יובן אם יתעשרו אז אותם המתעשרים לא יבאו לעבוד עבודה, וכהאי גוונא מצינו דאנשי כנסת הגדולה התפללו על כותבי סת"ם [ספרים, תפילין, מזוזות] שלא יתעשרו כדי שיכתבו. ומה שאמרו הָא שְׁכִיחָא וְהָא לָא שְׁכִיחָא, נראה לי בס"ד דיש לדקדק זה מן הכתוב דכתיב (דברים לג, יא) 'בָּרֵךְ הֳ' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה' וקשה כיון דְיְבָרֵךְ חֵילוֹ בודאי פֹעַל יָדָיו יִרְצֶה ולמאי הוצרך לומר 'וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה' אלא ודאי 'בָּרֵךְ הֳ' חֵילוֹ' קאי על ישימו קטורה דלא שכיחה וגם שהיא עבודה בפנים, 'וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה' קאי על וכליל על מזבחך שהיא עבודת הקרבת קרבנות.

    Ben Yehoyada on Yoma 23b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 23, Amud Bet, about 321 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “אֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה: וְעוֹד: ״לֹא נוֹדַע…”

    2. Segment 247 words

      Opens “בָּא אָבִיו שֶׁל תִּינוֹק וּמְצָאוֹ כְּשֶׁהוּא מְפַרְפֵּר,…”

    3. Segment 322 words

      Opens “תָּא שְׁמַע, מִדְּקָא נָסֵיב לַהּ תַּלְמוּדָא: ״וְגַם…”

    4. Segment 419 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּפָשַׁט... וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא…”

    5. Segment 521 words

      Opens “תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים…”

    6. Segment 621 words

      Opens “אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲחֵרִים״? פְּחוּתִין…”

    7. Segment 725 words

      Opens “אָמַר מָר: ״אֲחֵרִים״ — פְּחוּתִין מֵהֶן, כִּדְתָנָא…”

    8. Segment 820 words

      Opens “אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כְּמַחְלוֹקֶת בְּהוֹצָאָה, כָּךְ מַחְלוֹקֶת…”

    9. Segment 917 words

      Opens “מַאי טַעְמָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ? אָמַר לָךְ: אִי…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן: גַּלִּי רַחֲמָנָא בְּכֻתּוֹנֶת וּמִכְנָסַיִם, וְהוּא…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “וּמַאי שְׁנָא הָנֵי? ״מִדּוֹ בַּד״, מִדּוֹ —…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “וְרֵישׁ לָקִישׁ? מִדּוֹ כְּמִדָּתוֹ — מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “נֵימָא כְּתַנָּאֵי: ״עַל בְּשָׂרוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: לְרַבּוֹת בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל…”

    15. Segment 1533 words

      Opens “אָמַר רַבִּי: שְׁתֵּי תְשׁוּבוֹת בְּדָבָר, חֲדָא: דְּאַבְנֵטוֹ…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Yoma 23b · Segment 7 — “…מֵהֶן, כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:…

    Original text

    אֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה: וְעוֹד: ״לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ״ כְּתִיב, וְהָא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ! אֶלָּא, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּבְכִיָּה.

    Jerusalem does not bring a heifer whose neck is broken. The reason for this is that the halakha of the heifer whose neck is broken applies only to land that was apportioned to a specific tribe of the Jewish people. Jerusalem alone was not divided among the tribes, but was shared equally by the entire nation. And furthermore, it is written that the heifer whose neck is broken is brought when “it be not known who had smitten him,” and here, in the case of the slain priest, it was well known who had smitten him. Rather, one must conclude that Rabbi Tzadok invoked the halakha of the heifer whose neck is broken not because it actually applied in this case but only in order to arouse the people’s grief and to increase weeping.

    בָּא אָבִיו שֶׁל תִּינוֹק וּמְצָאוֹ כְּשֶׁהוּא מְפַרְפֵּר, אָמַר: הֲרֵי הוּא כַּפָּרַתְכֶם וַעֲדַיִין בְּנִי קַיָּים [כּוּ׳]. לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּשָׁה עֲלֵיהֶם טׇהֳרַת כֵּלִים יוֹתֵר מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים. אִיבַּעְיָא לְהוּ: שְׁפִיכוּת דָּמִים הוּא דְּזָל, אֲבָל טׇהֳרַת כֵּלִים — כִּדְקָיְימָא קָיְימָא. אוֹ דִילְמָא: שְׁפִיכוּת דָּמִים — כִּדְקָיְימָא קָיְימָא, אֲבָל טׇהֳרַת כֵּלִים הִיא דַּחֲמִירָא?

    In relating the above incident the Tosefta said: The father of the boy came and found that he was still convulsing. He said: May my son’s death be an atonement for you. But my son is still alive, etc. This incident comes to teach you that the ritual purity of utensils was of more concern to them than the shedding of blood. A dilemma was raised before the Sages: Should one conclude from this comment that bloodshed had become trivialized in their eyes but their concern for purity of utensils remained where it was originally, meaning that while they cared less than they should have about murder, they did not exaggerate the importance of purity of utensils; or perhaps their concern for bloodshed remained where it was originally, but their concern for purity of vessels had become too strict, to the extent that its importance was exaggerated beyond concern for human life?

    תָּא שְׁמַע, מִדְּקָא נָסֵיב לַהּ תַּלְמוּדָא: ״וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה״, שְׁמַע מִינַּהּ שְׁפִיכוּת דָּמִים הוּא דְּזָל, וְטַהֲרַת כֵּלִים — כִּדְקָיְימָא קָיְימָא.

    The Gemara answers: Come and hear an answer to the dilemma: Since the Tosefta adduces a biblical teaching from the verse, “Furthermore, Manasseh spilled innocent blood,” conclude from this that it was bloodshed that had become trivialized, and the importance of purity of utensils remained where it had been.

    תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּפָשַׁט... וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן״, שׁוֹמְעַנִי כְּדֶרֶךְ יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁפּוֹשֵׁט בִּגְדֵי קוֹדֶשׁ וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי חוֹל,

    § The Gemara returns to the mitzva of removing the ashes from the altar and associated issues. The Sages taught in a baraita : The Torah states, after describing the removal of the ashes: “And he shall put off his garments, and put on other garments, and carry the ashes out of the camp to a clean place” (Leviticus 6:4). I might understand from here that this change of garments is a mitzva to change into a different kind of garment, similar to the change of garments performed on Yom Kippur, when the High Priest changes back and forth from gold clothes to white clothes. Here, too, the Torah requires that he remove his sacred garments and put on non-sacred garments.

    תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים״, מַקִּישׁ בְּגָדִים שֶׁלּוֹבֵשׁ לִבְגָדִים שֶׁפּוֹשֵׁט, מָה לְהַלָּן בִּגְדֵי קוֹדֶשׁ, אַף כָּאן בִּגְדֵי קוֹדֶשׁ.

    The baraita continues: To teach us otherwise, the verse states: “And he shall put off his garments, and put on other garments,” thereby juxtaposing the garments he puts on to the garments he takes off. This indicates that just as there, the garments he removes, i.e., those in which he had performed the mitzva of removal of the ashes, are sacred garments, so too here, the clothes he puts on to take the ashes out of the camp are sacred garments.

    אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲחֵרִים״? פְּחוּתִין מֵהֶן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״אֲחֵרִים וְהוֹצִיא״, לִימֵּד עַל הַכֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁכְּשֵׁרִין לְהוֹצִיא הַדֶּשֶׁן.

    If so, what is the meaning when the verse states: Other garments, which implies that the second set of garments is different from the first? It means they are of lower quality than the first set of garments. Rabbi Eliezer says a different interpretation of the words: Other garments. The verse states: “And put on other garments, and carry the ashes out of the camp,” in which the Hebrew juxtaposes the words “other” and “carry out.” This teaches that priests with physical blemishes, who are considered others in that they are not eligible to perform sacred tasks, are eligible to carry out the ashes.

    אָמַר מָר: ״אֲחֵרִים״ — פְּחוּתִין מֵהֶן, כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶן קְדֵרָה לְרַבּוֹ — לֹא יִמְזוֹג בָּהֶן כּוֹס לְרַבּוֹ.

    The Gemara now explains the baraita in detail. The Master said in the baraita : The words: Other garments, teach that they are to be of lower quality than the garments worn during the removal of the ashes. This is in accordance with what was taught in the school of Rabbi Yishmael, as it was taught in the school of Rabbi Yishmael: Clothes worn by a servant as he was cooking food for his master that became soiled in the process should not be worn by him when he pours a cup for his master, which is a task that calls for the servant to present a dignified appearance. Similarly, one who performs the dirtying task of carrying out the ashes should not wear the same fine clothes worn to perform other services.

    אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כְּמַחְלוֹקֶת בְּהוֹצָאָה, כָּךְ מַחְלוֹקֶת בַּהֲרָמָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מַחְלוֹקֶת בְּהוֹצָאָה, אֲבָל בַּהֲרָמָה — דִּבְרֵי הַכֹּל עֲבוֹדָה הִיא.

    The baraita taught that Rabbi Eliezer derived from the word other that blemished priests are eligible for the task of carrying out the ashes, while the first tanna derived a different teaching from those words. The Gemara clarifies the scope of the dispute between the first tanna and Rabbi Eliezer. Reish Lakish said: Just as there is a dispute between Rabbi Eliezer and the first tanna with regard to carrying the ashes out of the camp, so too, there is a dispute with regard to the removal of the ashes from the altar. Rabbi Eliezer maintains that the removal of the ashes may also be performed by blemished priests, while the first tanna disagrees. But Rabbi Yoḥanan said: The dispute is only with regard to carrying the ashes out of the camp, but all agree that the removal of the ashes is a bona fide Temple service that cannot be performed by blemished priests.

    מַאי טַעְמָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ? אָמַר לָךְ: אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ עֲבוֹדָה הִיא, יֵשׁ לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁירָה בִּשְׁנֵי כֵלִים?

    The Gemara explains: What is the reason behind the opinion of Reish Lakish? Reish Lakish could have said to you: If it enters your mind that the removal of the ashes is a bona fide Temple service, you are faced with the following difficulty: Do you have any Temple service that may be performed with only two garments rather than the full set of four vestments worn by the priests? In the Torah’s description of the garments worn to remove the ashes it says: “And the priest shall put on his linen garment, and his linen trousers shall he put on his flesh” (Leviticus 6:3).

    וְרַבִּי יוֹחָנָן: גַּלִּי רַחֲמָנָא בְּכֻתּוֹנֶת וּמִכְנָסַיִם, וְהוּא הַדִּין לְמִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט.

    And what is the explanation for Rabbi Yoḥanan’s opinion? In fact, the priest is required to wear all four priestly garments. The Merciful One reveals in the Torah that the priest must wear the tunic and the trousers like any other service so that one would not think that taking out the ashes may be performed in regular, non-sacred clothes. Once the Torah has made this point and mentioned these two specific garments, the same is true for the other two garments as well, i.e., the mitre and the belt.

    וּמַאי שְׁנָא הָנֵי? ״מִדּוֹ בַּד״, מִדּוֹ — כְּמִדָּתוֹ. ״מִכְנְסֵי בַד״, לְכִדְתַנְיָא: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֶם לַמִּכְנָסַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ״.

    The Gemara asks: If the Torah requires all four garments and mentions the tunic and trousers only as examples, what is different about these two that the Torah mentioned them in particular? The Gemara answers that these two particular garments were mentioned in order to teach certain halakhot . The Torah refers to the tunic as “his linen garment,” with the words “his garment” [ middo ], indicating that the tunic must conform to his exact size [ middato ] and should fit the priest perfectly. As for the words “linen trousers,” they come to teach that which was taught in a baraita : From where is it derived that as the priest gets dressed no garment should precede the trousers? As it is stated: “And his linen trousers shall he put on his flesh,” which implies that the trousers should be donned when the priest has nothing but his flesh, i.e., when he has no other garments on him yet.

    וְרֵישׁ לָקִישׁ? מִדּוֹ כְּמִדָּתוֹ — מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן ״מִדּוֹ״. שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֶם לַמִּכְנָסַיִם — מֵ״עַל בְּשָׂרוֹ״ נָפְקָא.

    The Gemara asks: And with regard to Reish Lakish, who maintains that these two garments are mentioned because they are the only two that the priest wears when removing the ashes, from where does he derive these two halakhot ? The Gemara answers: The halakha that his linen garment, i.e., the tunic, must be according to his size is derived the fact that the Merciful One uses the expression “his garment,” i.e., his fitted garment, in the Torah, rather than calling it by its usual name, tunic. And the halakha that no garment should precede the trousers when the priest dresses is derived from the fact that the Torah added the phrase “on his flesh.”

    נֵימָא כְּתַנָּאֵי: ״עַל בְּשָׂרוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִלְבַּשׁ״? לְהָבִיא מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט לַהֲרָמָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

    Let us say that the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish is parallel to a dispute between tanna’im . As it was taught in a baraita that the Torah states: “And the priest shall put on his linen garment, and his linen trousers shall he put on his flesh” (Leviticus 6:3). The words “shall he put on” seem superfluous, since these same words were already stated earlier in the verse. Therefore, the Torah could have sufficed with saying: “And linen trousers on his flesh.” What is the meaning when the verse states: “Shall he put on”? This extra expression comes to include the donning of the mitre and the belt, which are not mentioned here explicitly, for the removal of the ash; this is the statement of Rabbi Yehuda.

    רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: לְרַבּוֹת בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁכְּשֵׁירִין לְכֹהֵן הֶדְיוֹט.

    Rabbi Dosa says: The extra expression comes to include the permissibility of the High Priest’s clothes that he wears on Yom Kippur, which are linen garments identical to those of the common priest, to teach that they are acceptable to be used afterward by common priests in their service. In other words, the expression teaches that the High Priest’s garments need not be permanently retired from service after Yom Kippur, unlike the opinion of another Sage, as will be explained below.

    אָמַר רַבִּי: שְׁתֵּי תְשׁוּבוֹת בְּדָבָר, חֲדָא: דְּאַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. וְעוֹד: בְּגָדִים שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתָּ בָּהֶן קְדוּשָּׁה חֲמוּרָה, תִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן קְדוּשָּׁה קַלָּה?! אֶלָּא, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִלְבַּשׁ״ —

    Rabbi Yehuda HaNasi says: There are two refutations against Rabbi Dosa’s interpretation: One is that the belt of the High Priest that he wears on Yom Kippur is made only of linen and is not identical to the belt of the common priest, which, in Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, is made of wool and linen. Therefore, it is impossible for the High Priest’s Yom Kippur garments to be used by a common priest. And furthermore, with regard to garments that you used to perform the services of the most severe sanctity, i.e., the services performed by the High Priest on Yom Kippur, can it be that you will then use them to perform services of lesser sanctity by a common priest? Instead of this, a different interpretation must be said. What, then, is the meaning when the verse states the superfluous words “shall he put on”?