Talmud Builders

    Commentary page

    Taanit 8a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 8a

    Taanit 8a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 477 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    שלמודו קשה עליו כברזל שקשה לו מרוב קושיות בשביל משנתו שאינה סדורה לו ואינו זוכר מה כתיב בה ולפיכך אינו יודע לפרק אי נמי שגורסה בטעות פוטר על החיוב ומחייב על הפטור ומקשי עלה מדוכתא אחריתי והכי משמע קרא והוא לא שאינו יודע שמועתו מפני שפנים קלקל שקלקל במשנה שהיא קודם לגמרא:

    ירבה בישיבה שיסדירו בני הישיבה משנתם שנאמר וחיילים בין תלמידים שהן חיילות חיילות:

    ויתרון הכשיר כשסידר משנתו מתחילה:

    כנגד מ' יום שניתנה התורה שתתקיים בידו והדר עייל קמיה דר' יוחנן למיגמר גמרא:

    כנגד תנ"ך שהן כ"ד ספרים:

    שפנים קלקל שהראה לו פנים רעות:

    ירבה עליו רעים לפייס הימנו שיסבור לו פנים:

    משתכין עליו כנחושת מאדימין פנים כעין רודיליי"א כדאמרי' בבבא מציעא (דף כו.) דשתיך טפי שהעלה חלודה שנעצרין (מלהוליד) טל ומטר:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אם ראית דור שהשמים משתכין עליו כנחושת מלהוריד גשם עליו וכו' מכאן מוכיח ר"ת דהא דאמרי' בבבא בתרא (דף יט. ושם) אין טומנין בסלעים מ"ט משום דמשתכי ליה לקדירה ר"ל משתכי מקלקלים המאכל שבקדירה ובלע"ז אורמשי"ר והא דאמר לקדירה לאו דוקא לקדירה אלא למאכל שבקדירה דהכי נמי קאמר (שבת דף יח:) האי קדרה חייתא שרי ואין לפרש כפרש"י שפי' התם משתכי משברים הקדירה דא"כ מאי קאמר הכא שהשמים משתכין ר"ל שהשמים משתברין אלא ודאי משתכים ר"ל מעלין חלודה כמו דבר שבטל ממלאכתו ימים רבים ומחליד ובלע"ז ראוליי"ר:

    ואי לוחש ועלתה בידו ומגיס דעתו מביא אף לעולם שנאמר יגיד עליו ריעו וגו'. כלומר אם יגיד עליו ריעו שעל ידו באו הגשמים והוא מגיס דעתו מקנה אף עולה כלומר הוא קונה אף ועולה כלומר אם עולה שמגיס דעתו עליו הוא מקנה האף:

    בחולדה ובור כך בהקב"ה על אחת כמה וכמה פי' מאמין בחולדה ובור מעשה היה בנערה אחת היתה רוצה לילך לבית אביה והיה בור בדרך ונפלה ובא בחור אחד ואמר אם אני אעליך תנשאי לי אמרה לו הן ונשבעו ביניהן שהוא לא ישא אשה אחרת והיא לא תנשא לאיש אחר ואמרו מי מעיד בינינו והיתה חולדה אחת הולכת לפני הבור ואמרו אלו שנים בור וחולדה יהיו עדים בינינו והלכו לדרכם והיא עמדה בשבועתה והוא נשה אשה אחרת וילדה בן באת חולדה ונשכתו ומת וילדה לו בן שני ונפל לבור ומת אמרה לו אשתו מה זה המעשה שהגיע לנו שלא כשאר בני אדם נזכר השבועה וסיפר לאשתו כל המעשה אמרה לו א"כ חזור וקחנה וכתב לה גט והלך ונשא את הבתולה והיינו דאמרי המאמין בבור וחולדה שהעמידו עדותן:

    Tosafot on Taanit 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    והוא לא פנים קלקל תלמיד שתלמודו קשה עליו מפני שאין רבו מסביר לו פנים בהלכה:

    אם ראית הגשמים נעצרים ומתכסין שאין בדור לוחש לחישות כראוי כו'.

    ואין הגשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמונה שנאמר אמת מארץ תצמח א"ר יוחנן כל המצדיק עצמו מלמטה ומחזיק דרך החסידות אפילו מעט אם יטה מדקדקין עליו מלמעלה ולוקחין הדין ממנו שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ועוד מהכא וכיראתך עברתך. לפי דקדוקן ביראתך כן מדקדקין עליהם בעברתך ועוד מהכא בדרכיך יזכירוך. כפי דרכך מזכירין אותך מלמעלה.

    אריב"ל כל ששמח ביסורין הבאין עליו מביא ישועה לעולם שנאמר הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע. הן קצפת והכית אותנו בשביל חטאתינו שחטאנו שמחנו בהן כלומר הודינו כי הכאה זו בשביל עונותינו היא עולם ונושע ראויה זו להיות ישועה לעולם.

    Rabbeinu Chananel on Taanit 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    כל שרואה בטבעו שתלמודו קשה עליו ירבה ויתמיד בהתבודדות ובזה נוצח הכל כבר אמרו יגעתי ולא מצאתי אל תאמן:

    צבור שאין בהם מי שבקי בתפלה וסודותיה כל כך ראוי להם לילך אצל חסיד להרבות בתפלה וכל שכן בזמן הצרות ודבר זה אינו אלא להיות אותו חסיד מסדיר לפניהם תפלותיהם ומודיעם דרכי התשובה והתפלה והיא הכונה בכל צבור וצבור למנות עליהם שליח צבור להיות שאר הקהל מתעוררים על ידו עד שמתוך הדרכתו יגיעו להיות כלם קדושים ובתוכם י"י או שזכותו תגין על בני דורו אם הוא ראוי לכך והזהר שלא לחייב במנויו סבה אחרת ואף אם דומה למלאך י"י צבאות:

    Meiri on Taanit 8a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ואמר ר' אמי מ"ד אם ישוך הנחש בלא לחש וגו' אם ראית דור שהשמים משתכין [עליו] כנחושת כו' לחישות שאין בדור ומאי תקנתיה ילך אצל מי שיודע ללחוש ומי כו' מביא אף לעולם שנאמר יגיד עליו רעו כו' מקנה כו' אל כפים איני והא אוקים שמואל אמורא עליה כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה שלמודו קשה כו' והוא לא שאינו יודע כו' ובד"ה משתכין שהעלה חלודה כו' ובד"ה וכיראתך עברתך על מי שהוא ירא אותך אתה מחזיק עברתך כדי כו' בד"ה פגעת את שש ועושה צדק במי ששמח ועושה צדק שהן כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אם כו' והא דאמר לקדירה לאו כו' משתכי משברים הקדירה כו' אלא ודאי משתכים ר"ל כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Taanit 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? יַרְבֶּה בִּתְפִלָּה יֵלֵךְ אֵצֶל חָסִיד שֶׁבַּדּוֹר וְיַרְבֶּה עָלָיו בִּתְפִלָּה. פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו הטעם שמחליט התקנה של ירידת הגשמים בתפלה מפני כי גשמים הראשונים שירדו לעולם לא ירדו אלא על ידי תפלה של אדם הראשון כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חולין ס:) שהדשאים כשנבראו עמדו על פתח הקרקע, ולא יצאו עד שבא אדם הראשון והתפלל וירדו גשמים ויצאו, וכמו שנאמר (בראשית ב, ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר וכו' עד כאן דבריו נר"ו.

    אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד, שֶׁתַּלְמוּדוֹ קָשֶׁה עָלָיו כְּבַרְזֶל, בִּשְׁבִיל מִשְׁנָתוֹ שֶׁאֵינָהּ סְדוּרָה עָלָיו. נראה לי נקיט בַּרְזֶל אותיות 'לֵב זָר' כלומר לבו בתורה כמו לב איש זר דאין דברי תורה מתקבלים ומתיישבים עליו.

    כִּי הָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה מְסַדֵּר מַתְנִיתִין אַרְבְּעִין זִימְנִין, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה, וְעַיִּל לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. נראה לי כדי שיגין עליו זכות לימוד משה רבינו ע"ה שלמד בהר תורה מהקב"ה בארבעים יום. אי נמי כדי שתתייסד התורה בארבעה יסודות שבו, וכל דבר כלול מעשר שבקדושה.

    רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מְסַדֵּר מַתְנִיתִין עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע זִימְנִין, כְּנֶגֶד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, וְעַיִּל לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא. עיין מהרש"א שכתב אין כאן טעם מבורר עיין שם. ונראה לי בס"ד תורה שבעל פה ששה סדרים ונדרשת בארבע חלקים פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] ולפי זה ארבע פעמים ששה הם כ"ד הרי מכוון בה החשבון כנגד כ"ד ספרים שהם תורה שבכתב. אי נמי תורה שבעל פה היא בסוד שם אדנ־י שיש בו כ"ד צירופים, ותורה שבכתב כ"ד ספרים הרי 'כדכד' וזהו שנאמר (ישעיהו נד, יב) 'וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ'. או יובן השכחה בא מכח זוהמת הנחש וידוע (זוהר חלק ח' דף קכד.) דזוהמת הנחש שורשה מן כ"ד זיני דמסאבותא, כמנין וְאֵיבָה [24], דכתיב (בראשית ג, טו) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וכו' ולכן ניתנה תורה שבכתב בכ"ד ספרים להעביר ולדחות מעל ישראל כ"ד זיני דמסאבותא כנודע, ולכן הוה תני כ"ד זמנין כנגד כ"ד ספרים כדי שימשך לו כח מן כ"ד ספרים לדחות מעליו כ"ד זיני דמסאבותא דהשכחה באה מצידם שעל ידי כך לא ישכח ולא יתקשה בלימודו ולכן כתיב (יחזקאל ג, כא) 'צַדִּיק וְהוּא לֹא חָטָא חָיוֹ יִחְיֶה', חָיוֹ מספר כ"ד, רמז לקדושת כ"ד ספרים יחיה בהם.

    אִם רָאִיתָ דּוֹר, שֶׁהַשָּׁמַיִם מִשְׁתָּכִין עָלָיו כִּנְחֹשֶׁת מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר, בִּשְׁבִיל לוֹחֲשֵׁי לְחִישׁוֹת שֶׁאֵין בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר. נראה לי בס"ד נקיט לְחִישׁוֹת לשון רבים, דכל תפלה צריכה להיות בשתים דהפשט והנגלה שלה על צרכי עולם הזה והנסתר שלה הוא בעולמות העליונים, נמצא התפלה היא לחש שכולל שתי לחישות.

    וְאִם לָחַשׁ וְעָלְתָה בְּיָדוֹ וְהֵגִּיס דַּעְתּוֹ עָלָיו, מֵבִיא אַף לָעוֹלָם נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב נחל קדומים בפרשת נצבים, קודם שברא הקב"ה העולם היה אות א' במילואו 'אף' וראה הקב"ה דאין העולם מתקיים באף הטיל למ"ד ונעשה 'אלף'. ובזה פירשו (תהלים צג, א) 'אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט' עיין שם. והנה נודע כי אות ל' הוא גבוהה יותר מכל האותיות ולכן מי שהוא מגיס דעתו עליו בחשבו שהוא גבוה מכל אדם לכן מסלק את הלמ"ד שהוא גבוה מהכל מן מלוי 'אלף' וישאר 'אף' וזהו שאמר מֵבִיא אַף לָעוֹלָם, ולכן הביא זה על פסוק (איוב לו, לג) 'מִקְנֶה אַף עַל עוֹלֶה' כי עוֹלֶה [111] גימטריא אל"ף. ובזה יובן נמי דברי רבא, 'שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵין נוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, מִתְקַנְּאִין בָּאַף וּמַעֲלִין אוֹתוֹ' דכיון שפוגמים בלימוד שלהם שרמוז באות למ"ד לכך יסתלק למ"ד מן מלוי 'אלף' וישאר 'אף'.

    אָמַר וּמַה יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן (קהלת י, יא) קשה הוה ליה למימר וּמַה 'הֲנָאָה' לְבַעַל הַלָּשׁוֹן, דהם אמרו לו 'מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ?' ועוד למה המספר לשון הרע נקרא 'בַּעַל הַלָּשׁוֹן', וכי הוא לבדו יש לו לשון? והלא גם המספר טוב יש לו לשון ומספר בלשון! ונראה לי בס"ד דהלשון נקרא כלי ה', כי פעולת הלשון שהוא הדיבור לא יוכל שום אדם לברא אותו אפילו על ידי ספר יצירה, ולכן הדיבור נקרא כח ה' כי הוא מיוחד להשי"ת לבדו שלא נתן הקב"ה כח לשום נברא לברא כח זה ועליו נאמר (דברים ח, יח) וְזָכַרְתָּ אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ 'כֹּחַ' זה הדיבור לַעֲשׂוֹת בו חָיִל, נמצא שם שמים נקרא על הלשון. לכן לָּשׁוֹן גימטריא שְׁכִינָה עם הכולל [386] ואם האדם יטמא לשונו בלשון הרע יוסר שם שמים מעליו ולא יהיה נקרא כלי ה' אלא יתיחס לאדם, וכיון שנטמא הלשון בלשון הרע יסתלק ממנו מספר כֹּחַ [28] כנגד כ"ח אותיות דשם הוי"ה במלואו ומלוי מלואו וישאר בלשון מספר נָּחָשׁ [358], דאז נעשה האדם שהוא בעל הלשון הזה כמו נחש ממש! לזה אמר הנחש 'וּמַה יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן' כלומר זה המספר לשון הרע שהלשון יתייחס אליו אחר שנטמא מה יתרון יש בו על מספר שמי? כי בטומאת לשונו יוסר מן מספר הַלָּשׁוֹן שלו מספר כֹּחַ שהוא רמז לשם שמים, ואז ישאר בלשון מספר נָּחָשׁ, ואם כן למה תשאלו ממני 'מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ?' הלא יש אתכם עוד נחש אחר, תשאלוהו מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ?!

    אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת, אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ נראה לי בס"ד הנפש הוא סוד המלכות שהיא סוד דבור ומי שמקיים דבורו להביאו לידי מעשה מתקן בזה את נפשו, ולכן מדה כנגד מדה תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת שמייקר הקב"ה את דבורו כשם שהוא מייקר דבורו להביא לידי מעשה שכל מעשה תתייחס לכפים. או יובן אחיזה בכף היא אחיזה מעליא מה שאין כן באצבעות בלבד היא אחיזה רפויה והמשים נפשו בכפו רוצה לומר אוחז תיקון נפשו אחיזה מעליא כדמיון האחיזה בכפים אז התפילה שהיא סוד נפש נשמעת. ועוד נראה לי בס"ד הממון נקרא נפש בעליו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא קמא קיט.) על פסוק (משלי א, יט) 'נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח' זה ממון של נגזל, וזהו מֵשִׂים נַפְשׁוֹ רוצה לומר ממונו בכפו לחלקו לעניים כי הצדקה תתייחס לכפיים.

    3 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Taanit 8a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 8, Amud Aleph, about 477 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “שֶׁתַּלְמוּדוֹ קָשֶׁה עָלָיו כַּבַּרְזֶל — בִּשְׁבִיל מִשְׁנָתוֹ…”

    2. Segment 218 words

      Opens “מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ — יַרְבֶּה בִּישִׁיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַחֲיָלִים…”

    3. Segment 334 words

      Opens “כִּי הָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה מְסַדַּר מַתְנִיתֵיהּ…”

    4. Segment 421 words

      Opens “רָבָא אָמַר: אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד שֶׁתַּלְמוּדוֹ קָשֶׁה…”

    5. Segment 520 words

      Opens “מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ — יַרְבֶּה עָלָיו רֵעִים, שֶׁנֶּאֱמַר:…”

    6. Segment 629 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אַמֵּי, מַאי דִּכְתִיב: ״אִם יִשֹּׁךְ…”

    7. Segment 726 words

      Opens “מַאי תַּקָּנָתָן — יֵלְכוּ אֵצֶל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ…”

    8. Segment 836 words

      Opens “וְאִם לָחַשׁ וְלֹא נַעֲנָה, מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? יֵלֵךְ…”

    9. Segment 916 words

      Opens “וְאִם לָחַשׁ וְעָלְתָה בְּיָדוֹ, וּמֵגִיס דַּעְתּוֹ עָלָיו…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “רָבָא אָמַר: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּעִיר…”

    11. Segment 1141 words

      Opens “אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״אִם יִשֹּׁךְ…”

    12. Segment 1248 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אַמֵּי: אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם…”

    13. Segment 136 words

      Opens “לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּיָחִיד, כָּאן בְּצִבּוּר.…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אַמֵּי: אֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא…”

    15. Segment 1528 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אַמֵּי: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גְּדוֹלִים…”

    16. Segment 1630 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמַּצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ…”

    17. Segment 1736 words

      Opens “רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵהָכָא: ״פָּגַעְתָּ אֶת שָׂשׂ…”

    18. Segment 1833 words

      Opens “אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״וְעָצַר אֶת…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Taanit 8a · Segment 3 — “…לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מְסַדַּר מַתְנִיתֵיהּ…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Taanit 8a · Segment 12 — “…אִינִי?! וְהָא אוֹקֵים שְׁמוּאֵל אָמוֹרָא עֲלֵיהּ וּדְרַשׁ: ״וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם…

    Original text

    שֶׁתַּלְמוּדוֹ קָשֶׁה עָלָיו כַּבַּרְזֶל — בִּשְׁבִיל מִשְׁנָתוֹ שֶׁאֵינָהּ סְדוּרָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל״.

    whose studies are hard as iron for him, i.e., difficult to understand, this is due to his lack of familiarity with the Mishna, which is not organized for him. If the Mishna is unclear, any further study of Gemara is rendered all the more difficult, as it is stated: “And does not whet [ kilkal ] the edge [ panim ]” (Ecclesiastes 10:10). As panim can also mean surface, this indicates that the surface, i.e., the basic statements of the Mishna, is corrupted. As stated previously, kilkal can also mean corrupted.

    מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ — יַרְבֶּה בִּישִׁיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חׇכְמָה״. כׇּל שֶׁכֵּן אִם מִשְׁנָתוֹ סְדוּרָה לוֹ מֵעִיקָּרָא.

    What is his remedy? He must increase the time he sits and studies, as it is stated: “Then must he increase his strength” (Ecclesiastes 10:10). The last part of the verse: “But wisdom is profitable to direct,” means that all the more so, if his study of the Mishna is organized for him from the beginning, he will avoid this trouble.

    כִּי הָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה מְסַדַּר מַתְנִיתֵיהּ אַרְבְּעִין זִמְנִין, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּיתְּנָה תּוֹרָה, וְעָיֵיל לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מְסַדַּר מַתְנִיתֵיהּ עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע זִמְנִין, כְּנֶגֶד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, וְעָיֵיל לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא.

    That is like this practice of Reish Lakish, who would review his studies forty times, corresponding to the forty days in which the Torah was given to Moses at Sinai, and only afterward would he go before Rabbi Yoḥanan to study from his teacher. Similarly, Rav Adda bar Ahava would review his learning twenty-four times, corresponding to the twenty-four books in the Torah, Prophets, and Writings, i.e., the Bible, and only afterward go before Rava to study with him.

    רָבָא אָמַר: אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד שֶׁתַּלְמוּדוֹ קָשֶׁה עָלָיו כַּבַּרְזֶל — בִּשְׁבִיל רַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַסְבִּיר לוֹ פָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל״.

    With regard to the aforementioned verse from Ecclesiastes, Rava said: If you see a student whose studies are as difficult for him as iron, this is due to his teacher, who does not show him a friendly countenance, but is overly strict with him. This practice inhibits the student’s learning, as it is stated: “And it has not whetted the surface [ panim ]” (Ecclesiastes 10:10). As explained previously, panim can also mean countenance.

    מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ — יַרְבֶּה עָלָיו רֵעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חׇכְמָה״. כׇּל שֶׁכֵּן אִם הוּכְשְׁרוּ מַעֲשָׂיו בִּפְנֵי רַבּוֹ מֵעִיקָּרָא.

    What is the remedy for this student? He must increase the number of friends he sends to the teacher to intercede for him, as it is stated: “Then must he increase his strength.” The term used for strength, ḥayalim , can also mean soldiers or colleagues. Nevertheless: “But wisdom is profitable to direct,” meaning that all the more so would he be spared this trouble if his deeds were properly directed before his teacher from the beginning.

    וְאָמַר רַבִּי אַמֵּי, מַאי דִּכְתִיב: ״אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן״, אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁהַשָּׁמַיִם מִשְׁתַּכִּין כִּנְחֹשֶׁת מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר — בִּשְׁבִיל לוֹחֲשֵׁי לְחִישׁוֹת שֶׁאֵין בַּדּוֹר.

    § The Gemara returns to the topic of rain. And Rabbi Ami said: What is the meaning of that which is written: “If the serpent [ naḥash ] bites [ yishokh ] before it is charmed [ laḥash ], then the charmer has no advantage” (Ecclesiastes 10:11)? If you see a generation for whom the heavens corrode [ meshatkhin ] like copper [ neḥoshet ], which prevents them from bringing down dew and rain, this is due to the lack of those who whisper quiet [ loḥashei leḥishot ] prayers in the generation.

    מַאי תַּקָּנָתָן — יֵלְכוּ אֵצֶל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִלְחוֹשׁ, דִּכְתִיב: ״יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ״, ״וְאֵין יתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן״. וּמִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִלְחוֹשׁ וְאֵינוֹ לוֹחֵשׁ, מָה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ?

    What is their remedy? They should go to one who knows how to whisper prayers in the proper manner, as it is written: “Its noise tells concerning it” (Job 36:33). As for the phrase: “Then the charmer has no advantage,” this is referring to one who is able to whisper his prayers correctly and yet does not whisper them correctly. In this case, of what benefit to him is his ability to pray?

    וְאִם לָחַשׁ וְלֹא נַעֲנָה, מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? יֵלֵךְ אֵצֶל חָסִיד שֶׁבַּדּוֹר, וְיַרְבֶּה עָלָיו בִּתְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְצַו עָלֶיהָ בְּמַפְגִּיעַ״, וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִילָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי״.

    And if he whispered his prayers and yet was not answered, what is his remedy? He should go to the most pious individual of the generation, and this pious individual will increase his prayers on his behalf, as it is stated one verse earlier: “And He has commanded it due to imploring” (Job 36:32). And “imploring” means nothing other than prayer, as it is stated: “Therefore, do not pray you for this nation, neither lift up cry nor prayer for them, neither implore Me” (Jeremiah 7:16).

    וְאִם לָחַשׁ וְעָלְתָה בְּיָדוֹ, וּמֵגִיס דַּעְתּוֹ עָלָיו — מֵבִיא אַף לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִקְנֶה אַף עַל עוֹלֶה״.

    And if he whispered his prayers for rain, and his prayers were successful, i.e., rain fell as he requested, and he becomes prideful as a result, he brings anger into the world, as it is stated: “The cattle [ mikne ] also [ af ] concerning the rising storm [ al oleh ]” (Job 36:33). This verse can be read homiletically as: Anger [ af ] is acquired [ mikne ] by one who raises [ al oleh ] his pride.

    רָבָא אָמַר: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּעִיר אַחַת וְאֵין נוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה — מִתְקַנְּאִין בָּאַף וּמַעֲלִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִקְנֶה אַף עַל עוֹלֶה״.

    Following the same interpretation of this verse, Rava said: If there are two Torah scholars who live in one city, and they are not courteous with one another in their discussions of halakha , they arouse anger upon the world and cause it to rise up, as it is stated: “Anger is acquired by one who raises his pride.”

    אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן״, לְעָתִיד לָבוֹא מִתְקַבְּצוֹת וּבָאוֹת כׇּל הַחַיּוֹת אֵצֶל הַנָּחָשׁ, וְאוֹמְרִים לוֹ: אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, זְאֵב טוֹרֵף וְאוֹכֵל, אַתָּה מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ? אֹמֵר לָהֶם: ״וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן״.

    The Gemara cites another interpretation of the aforementioned verse. Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “If the snake bites before it is charmed, then the charmer has no advantage” (Ecclesiastes 10:11)? In the future, all the animals will gather together and come to the snake and say to him: A lion mauls its prey and eats it; a wolf tears apart its prey and eats it; but you, what pleasure do you have when you bite a person, as you are incapable of eating him? The snake will say to them: “The charmer has no advantage.” The Hebrew phrase for snake charmer literally means the master of the tongue, and therefore the snake is saying that he has a more difficult question: What pleasure does a slanderer receive, as he inflicts more harm for which he obtains no physical enjoyment.

    אָמַר רַבִּי אַמֵּי: אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם״, אִינִי?! וְהָא אוֹקֵים שְׁמוּאֵל אָמוֹרָא עֲלֵיהּ וּדְרַשׁ: ״וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ״, וְאַף עַל פִּי כֵן — ״וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגוֹ׳״!

    Rabbi Ami said: A person’s prayer is heard only if he places his soul in his palm, i.e., one must submit his entire soul with sincerity in his outstretched hands as he prays, as it is stated: “Let us lift up our heart with our hands” (Lamentations 3:41). The Gemara raises an objection: Is that so? But Shmuel once established for himself an interpreter to teach in public, and interpreted homiletically the verse: “But they beguiled Him with their mouth and lied to Him with their tongue, for their heart was not steadfast with Him, neither were they faithful to His covenant” (Psalms 78:36–37), and nevertheless the psalm continues: “But He, being full of compassion, forgives iniquity, and does not destroy” (Psalms 78:38). This indicates that all prayers are accepted, even if they lack sincerity.

    לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּיָחִיד, כָּאן בְּצִבּוּר.

    The Gemara responds: This is not difficult, as here Rabbi Ami is referring to an individual who prays without sincerity and consequently his prayer goes unheard, whereas there Shmuel is saying that when one prays with the community, even if his prayers are deficient, they are accepted in the merit of the congregation.

    אָמַר רַבִּי אַמֵּי: אֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל בַּעֲלֵי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף״.

    Rabbi Ami further said: Rain falls only due to faithful people, as it is stated: “Truth springs out of the earth, and righteousness has looked down from heaven” (Psalms 85:12). When “truth springs out of the earth,” i.e., if people are faithful, they will find that “righteousness,” in the form of rain “has looked down from heaven.”

    וְאָמַר רַבִּי אַמֵּי: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גְּדוֹלִים בַּעֲלֵי אֲמָנָה, מִנַּיִין — מֵחוּלְדָּה וּבוֹר. וּמָה הַמַּאֲמִין בְּחוּלְדָּה וּבוֹר — כָּךְ, הַמַּאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

    And Rabbi Ami said: Come and see how great the faithful people are, and how God assists them. From where is it derived? From the story of the marten [ ḥulda ] and the pit. Once a young man saved a girl who had fallen into a pit. After rescuing her they swore to remain faithful to each other, and they declared the pit and a passing marten their witnesses. As time went by the young man forgot his vow and married another woman. They had two children, both of whom died tragically, one by falling into a pit and the other when he was bitten by a marten. Their unusual deaths led the young man to realize his error and he returned to the first woman. And if this is the outcome for one who believes in signs from a pit and a marten, all the more so for one who has faith in the Holy One, Blessed be He.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמַּצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה — מַצְדִּיקִין עָלָיו הַדִּין מִלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף״. רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב הוּנָא, מֵהָכָא: ״וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ״.

    § Rabbi Yoḥanan said: Whoever is exacting with himself, by striving to act righteously in every way on earth below, he is judged in an exact manner in Heaven above, in order to improve him further still, as it is stated: “Truth springs out of the earth, and righteousness has looked down from heaven” (Psalms 85:12). Rabbi Ḥiyya bar Avin said that Rav Huna said that this idea is derived from here: “And Your wrath is according to the fear that is due to You” (Psalms 90:11). The level of God’s wrath correlates with the offender’s fear of God.

    רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵהָכָא: ״פָּגַעְתָּ אֶת שָׂשׂ וְעֹשֵׂה צֶדֶק בִּדְרָכֶיךָ יִזְכְּרוּךָ הֵן אַתָּה קָצַפְתָּ וַנֶּחֱטָא בָּהֶם עוֹלָם וְנִוָּשֵׁעַ״. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַשָּׂמֵחַ בְּיִסּוּרִין שֶׁבָּאִין עָלָיו — מֵבִיא יְשׁוּעָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּהֶם עוֹלָם וְנִוָּשֵׁעַ״.

    Reish Lakish said that this principle is derived from here: “You took him away who joyfully performed righteousness, those who remembered You in Your ways, behold You were wroth, and we sinned, upon them have we stayed of old, that we might be saved” (Isaiah 64:4). This verse also teaches that God displays wrath specifically due to the transgressions of those who are accustomed to acting righteously. Rabbi Yehoshua ben Levi said concerning the same verse: Whoever is joyful in the suffering that comes upon him brings salvation to the world [ olam ], as it is stated: “Upon them have we stayed of old [ olam ], that we might be saved.”

    אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם״, בְּשָׁעָה שֶׁהַשָּׁמַיִם נֶעֱצָרִין מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר — דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁמְּחַבֶּלֶת וְאֵינָהּ יוֹלֶדֶת. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: נֶאֶמְרָה עֲצִירָה בִּגְשָׁמִים וְנֶאֶמְרָה עֲצִירָה בְּאִשָּׁה,

    § Returning to the topic of rain, Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And He will close up the heavens” (Deuteronomy 11:17)? This verse teaches that when the heavens are closed up from bringing down dew and rain, this is similar to a woman who has the pangs of labor and yet does not give birth, as the heavens themselves suffer from their inability to bring down rain and dew. And this is what Reish Lakish said in the name of bar Kappara: Closing up is stated with regard to rains, and closing up is likewise stated with regard to a woman.