Commentary page
Taanit 23b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerTaanit 23b
Taanit 23b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 653 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
לא אסבר להו אפיה לא החזיר להם פניו:
בפניא לפנות ערב כשהלך לביתו:
דלינהו למניה הגביה בגדיו אחר כתיפיו כדי שלא יקרעו:
כי מיקשטא בתכשיטין:
לאיגרא עלייה:
זויתא זוית:
מזויתא דדביתהו מאותו הרוח שאשתו שם עלו העבים תחלה שהיא נענית תחלה:
לא אפגר לא אתבטל ממלאכתי כמו יומא דמיפגרי רבנן (שבת דף קכט:):
33 more comments on this page.
Rashi on Taanit 23b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
מעשה בחוני המעגל דנים ע' שנה כו' ומעשה דאבא חלקיהו בר בריה דחוני המעגל דאצטריך עלמא למיטרא ושדרו רבנן לוותיה ואשכחוה רבנן דקא רפיק בדברא יהבו ליה שלמא כו' מעשה בחנין הנחבא בר ברתיה דחוני המעגל (פי' קבלה בידינו הוא שהיו חכמים מתעסקין למנותו פרנס על הצבור ולא קביל והלך ונחבא לפיכך היו קורין אותו חנין הנחבא) דכי הוה אצטריך עלמא מיטרא שדרו רבנן ינוקי דבי רב ומנקטי ליה לגלימיה ואמרי ליה אבא אבא הב לן מיטרא אמר רבון העולמים עשה בשביל אלו שאין יודעין איזה אב נותן מטר.
תא חזי חסידי דבבל מיכנפי ובעו רחמי אולי מירצי קב"ה אבל חסידי ארץ ישראל כגון חנין זה וכגון ר' יונה [אבוה דר' מני] כד הוה אצטריך עלמא למיטרא שקיל (אבוה דר' מני) ואלקי. פי' שקים אמר איזיל איזבין חטי אזל קאי בדוכתיה עמיקתא מיכסי שקא בצנעא בעי רחמי ואתי מיטרא כו'.
ר' מני בריה הוו מצערי ליה דבי נשיאה אזל אישתטח אמערתא דאבוה הוו מחלפי התם אנקוט כרעיה דסוסוותיהו כו'.
הוה שכיח קמיה דר' יצחק בן אלישיב א"ל עתירי דבי חמוה קא מצערו לי א"ל ליענו ואיענו כו' עד חזרה חנה לשחרוריתה.
תרי תלמידי הוו שכיחי קמיה אמרו ליה ליבעי עלן מר רחמי דניחכם אמר להו עמי היתה אותה תפלה ושלחתיה.
Rabbeinu Chananel on Taanit 23b · Sefaria
Meiri
השואל את הכלי לדבר אחד הרי זה לא ישתמש בו לדבר אחר שיתקלקל בו יותר מן הדבר ששאלו עליו:
Meiri on Taanit 23b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
שם מנקיט ציבי כי אתא דרא ציבי כו' וא"ל לאנשי ביתא הבו לי גואלקי כו' דהוו שכיחי קמיה כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Taanit 23b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא עיין ברכות דף י ע"א:
Gilyon HaShas on Taanit 23b · Sefaria
Ben Yehoyada
יְהָבוּ לֵיהּ שְׁלָמָא וְלָא אַסְבַּר לְהוּ אַפֵּיהּ נראה לי בס"ד לעולם החזיר להם שלום אלא שהחזיר בעודו עוסק במלאכתו ולא נשא פניו להם להשיב ולהביט בהם בפנים צהובות להראות להם איזה תנועה של חיבה וכבוד כדרך המשיב שלום לאנשים חשובים מפני שאם היה עושה כן היה מוכרח שיתבטל ממלאכתו רגעים קטנים. והא דאמר כָּל אוֹרְחָא לָא סַיִּם מְסָאנֵיהּ אין הכונה לומר שהיה הולך יחף חס ושלום אלא היה כורך על כפות רגליו חתיכה קלה של בגד ישן כדי להפסיק בין רגליו ובין הקרקע כמו אנפלאות וזו אינה מגינה מנשיכת נחש ועקרב.
כִּי מָטָא לְמָתָא, נַפְקָא דְּבִיתְהוּ לְאַפֵּיהּ כִּי מִקַּשְׁטָא דרכם באותו זמן אף על פי שהנשים לובשים צעיף לא היו מכסים פניהם ולכן נראית מקושטת מצד הפנים והחכמים שידעו בה לא הסתכלו בה חס ושלום אלא כך נזדמנה ראייתה לנגדם בעל כרחם וכאשר אמרו בגמרא (ירושלמי עבודה זרה א, ט) על רבן גמליאל כשראה ריבה אחת ובירך על ראייתה, ויתכן נפל הצעיף מעליה מכח איזה סיבה וראו אותה.
קָם אִיהוּ בְּחַד זָוִיתָא, וּדְבִיתְהוּ בְּחַד זָוִיתָא, וּבָעוּ רַחֲמֵי נראה לי בס"ד הטעם שהוצרכו להתפלל שניהם דידוע שהמטר הוא מעורב מזכר ונקבה דהמים העולים מן הארץ באידים הם מיין נוקבין, והמים היורדים מלמעלה בתוך הענן הם מיין דכורין ועל ידי תערובת מיין נוקבין ומיין דכורין אשר בחלקי המטר תוציא הארץ יבולה. ומחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע לעיל היינו חד סבירא ליה הרוב הם ממיין נוקבין וחד סבירא ליה הרוב הם ממיין דכורין ולכן כיון דהתפללו עתה על המטר שהוא כלול מיין דכורין ומיין נוקבין עמדו שניהם להתפלל שהם זכר ונקבה. ובזה יובן בס"ד דקדוק לשונו הטהור דקאמר בגמרא אָמַר לִדְבִיתְהוּ: יָדַעְנָא דְּרַבָּנָן אַמְטוּ לְמִיטְרָא אַתּוּ נֵיקוּם נֵיסַק לְאִיגְרָא לְמִיבָּעִי רַחֲמֵי, כלומר אם היו באים לצורך דבר אחר היה די שאתפלל אני לבדי אך כיון דאמטו למטרא אתו שהוא מורכב ממיין דכורין וממיין נוקבין על כן ניקום אני ואת זכר ונקבה למבעי רחמי. ונראה לי להכי קָדִים סָלִיק עֲנָנָא מִזָּוִיתָא דִּדְבִיתְהוּ כי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ואמרו חכמים זכר גימטריא ברכה [227] ולכן היה לסימן טוב כי הגשמים יהיו גשמי ברכה בהא דקדים סליק עננא מזויתא דדביתהו דנמצא היא הזריעה תחלה. ונראה לי בס"ד הטעם שדקדקו לעמוד כל אחד בזוית אחת ולא עמדו סמוכים זה אצל זה או זה אחר זה, כי כיונו לעשות כן לפי שרשם כי ידוע דשם השילוב של הוי־ה אדנ־י שהוא שם י־ה־א־ה־ד־ו־נ־ה־י־ה האיש הזכר שרשו ביו־ד ראשונה של שם זה והנקבה האשה שרשה ביו־ד האחרונה נמצא איש ואשתו כל אחד עומד בזוית אחת של השם וכמ"ש בפיוט רבינו האר"י ז"ל לְמִבְצַע עַל רִפְתָּא כְּזֵיתָא וּכְבֵיעָתָא תְּרֵין יוּדִין נַקְטָא סְתִימִין וּפְרִישִׁין ודו"ק.
מִשּׁוּם דְּלָא בְּדִיקִיתוּ לִי נראה אף על גב דהיה הולך אחריהם ביחד ונכנס תכף ומיד עמהם עם כל זה חשש פן על מפתן הבית יזדמן לו אונס שאינו יכול ליכנס אחריהם תכף כגון שיבא אדם חשוב לדבר עמו או סיבה אחרת ואחר שנתן להם רשות להכנס אי אפשר לחזור לומר להם שימתינו עד שיכנס הוא עמהם דאין זה משורת דרך ארץ ואף על גב דיש לו בנים בבית עם כל זה חש פן אותה שעה אינם בבית. ואין להקשות איך היה הולך אחרי אשתו? דאפשר היה מצדד צידודי. אי נמי היה יותר מארבע אמות ביניהם דמותר כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער המצות.
אִי נַמִי בִּרְיוֹנֵי שְׁכִיחֵי בִּשְׁבֵיבוּתָן וכו'.. הקשה בפתח עינים ז"ל מאי מדה כנגד מדה הוה בזה? עיין שם. ונראה לי בס"ד דאיתא בפסיקתא שאלו לחכמה חוטא מה ענשו? והשיבה (יחזקאל יח, ד) נֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת! ושאלו לנבואה והשיבה (משלי יג, כא) חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה! ושאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה! נמצא אבא חלקיה תפס כשיטת השליח ודביתהו תפסה כמו שאמר הקב"ה ולכן מדה כנגד מדה המטר שהוא ביד הקב"ה ולא נמסר מפתחו לשליח קדים ואתי בזכותה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש היינו מדה כנגד מדה כי היא התפללה שיחזרו בתשובה ובזה חייתה נפשם וחיו ניצוצי קדושה שהיו מתים בקליפה לכך המטר שהוא חיים לעולם וגם בו יהיה בירור ניצוצי קדושה מן הדומם קדים ואתי בזכותה, עד כאן דבריו נר"ו. והא דאיהו סבר מעיקרא להתפלל שימותו ולא סבר כאשתו להתפלל שיחזרו בתשובה משום דסבירא ליה כיון דאמרו רבותינו ז"ל (נדה דף טז:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וצדיק ורשע לא קאמר, אין נכון להתפלל לפני הקב"ה שישנה המדה שעשה ויעשה אותם צדיקים. ואשתו סברה גדולה אהבה שמקלקלת את השורה (בראשית רבה נה, ח), דכתיב בישראל (הושע יא, א) כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי, וכתיב (מלאכי א, ב) אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר הֳ', לכך נוכל להתפלל לקלקל השורה ויעשה אותם צדיקים הפך המדה הקבועה שקבע הקב"ה בעולם. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ דאמרו רבותינו ז"ל במשנה (משנה אבות ה, יח) על הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, ואפשר דאלו ידע בהם שהחטיאו רבים ולכך אמר לא תועיל התפלה להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה ודביתהו סברא אין מספקין בידו לעשות מחמת עצמו אבל אם צדיק אחר נטפל לו להתפלל בעדו על כך אפשר שתועיל תפלתו של הצדיק בעבורו, עד כאן דבריו נר"ו.
וְאַמַאי קָרִי לֵיהּ 'חָנַן הַנֶּחְבָּא'? שֶׁהָיָה מְחַבֵּא אֶת עַצְמוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא. עיין רש"י ומהרש"א. ונראה לי בס"ד דאפשר היה כתוב בגמרא בבה"כ והוא ראשי תיבות בבית הכנסת רוצה לומר כשהיה הולך להתפלל על המטר היה מחביא עצמו בבית הכנסת במקום מוצנע ומתפלל שם כדי שלא ירגישו בו, והמעתיקים של הש"ס שגגו בזה וחשבו שהוא ראשי תיבות בבית הכסא וכתבו כן בפירוש, וזה נראה לי דבר אמיתי ונכון. ושוב בא לידי ספר עיון יעקב וראיתי שפירש כן.
תָּא חָזִי, מַה בֵּין תַּקִּיפֵי אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, לְחֲסִידֵי דְּבָבֶל נראה לי בס"ד קרי לרב הונא ורב חסדא חסידי מפני שלא מאמינים על עצמן שתועיל תפלת כל אחד מהם לבדו ולכך כל אחד רוצה להיות נעזר בתפלת חבירו וכל זה מחסידותם אך ממילא היו מוכרחים לפרסם הדבר אבל צדיקי ארץ ישראל כגון רבי יונה קרי להו תקיפי שהיו תקיפים בזכות עצמן שבוטחים על עצמן להתפלל ביחיד אבל היו נזהרים מאד שלא לפרסם כי אומרים מוטב שאתפלל יחידי ולא אפרסם הדבר אפילו לאחד! וראיתי להרב גבורות ארי ז"ל שהקשה והלא אבא חלקיה דהוה בארץ ישראל פרסם הדבר לדביתהו? וגם הוא לא שרי להתפלל ביחיד על המטר ודמי לגמרי לעובדא דרב הונא ורב חסדא יעוין שם. ונראה לי בס"ד דאין כאן קושיא כלל דאבא חלקיה לא פרסם אלא לאשתו שהיא כגופו ורוב מעשיו וקדושתו גלוייה אליה בלאו הכי מה שאין כן רב הונא ורב חסדא הוו אמרי חד לחבריה. ועוד לשון ליכנוף משמע שהיו מביאים עוד בני אדם עמהם ואפשר שהיה רצונם להתפלל על הגשם בעשרה דשכינתא שרייא במנין. ועוד אבא חלקיה לא אמר לאשתו שתתפלל עמו אלא רק אותו הפעם שנזדמן הדבר כך שבאו החכמים לביתו ובכל פעם היה מתפלל לבדו. ונראה לומר דבחוץ לארץ צריך שני צדיקים להתפלל על המטר, לכך הוו רב הונא ורב חסדא מתפללים יחד אבל בארץ ישראל יספיק צדיק אחד בלבד כי יצטרף עמו קדושת ארץ ישראל דהא ביום טוב בארץ ישראל עושין יום אחד ובחוץ לארץ עושין שני ימים דאין כח לתקן הפנימיות והחיצוניות ביום אחד. ולכן אמרו בגמרא (כתובות עה.) על חכמי ארץ ישראל חד מנייהו כתרי מינן, ולכן דייק רבי זריקא לתלות הדבר במקומות באומרו תָּא חָזִי מַה בֵּין תַּקִּיפֵי אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, לְחֲסִידֵי דְּבָבֶל, דהמקום גורם גם כן בזה.
אֵיזִיל וְאַיְתִּי בְּזוּזָא עִיבּוּרָא נראה לי שלא הוציא שקר חס ושלום מפיו אלא כך היה עושה באמת אם לא היה יורד מטר אחר תפלתו ולכך אמר בְּזוּזָא שהוא דבר מועט ולבסוף כיון דאתא מטרא לא קנה כדיהיב טעמא. ברם קשא למאי הוצרך לעשות כן קודם שיתפלל לומר שהולך לקנות חטים? ילך בצינעא ויתפלל! כי מי יודע שהולך להתפלל ומי ישאל אותו להיכן תלך? ונראה לי בס"ד שהיה מתחכם לעשות המצאה זו כדי שלא יעלה על לב מכיריו אחר כך שהוא התפלל בסתר ובא המטר דאפילו בני ביתו לא יבואו לחשוב כך יען כי שמעו ממנו שהוא הולך לקנות חיטים ביוקר דנמצא אסח דעתיה מן המטר. ועוד נראה לי בס"ד שאומר כן כדי ליקח הגולקא עמו דזה הגולקא הוא חתיכת שק ונקרא גּוּלְקָא דכן מצאתי בערוך החדש שפירש גולקא הוא שק עיין שם, והוא היה רוצה ללבוש שק בעת שיתפלל על המטר ואם יקח השק בידו ירגישו בו בני ביתו לכך לקח הגולקא מן הבית להביא בה חיטים וכאשר יגיע למקום עמוק וצנוע היה פושט בגדיו ולובש הגולקא על בשרו וחוזר ולובש בגדיו העליונים ומתפלל והא דקאי בדוכתא עמיקתא וצניעא דאלו מסוגלים לקבלת התפלה ברחמים, וסימניך (משלי ג, יח) 'עֵץ חַיִּים הִיא' עץ ראשי תיבות ע מוק צ נוע.
4 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Taanit 23b · Sefaria
Tosafot
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Taanit, daf 23, Amud Bet, about 653 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 171 words
Opens “וְלָא אַסְבַּר לְהוּ אַפֵּיהּ. בְּפַנְיָא, כִּי הֲוָה…”
- Segment 265 words
Opens “אֲמַר לַהּ לִדְבֵיתְהוּ: יָדַעְנָא דְּרַבָּנַן מִשּׁוּם מִיטְרָא…”
- Segment 355 words
Opens “אֲמַרוּ לֵיהּ: יָדְעִינַן דְּמִיטְרָא מֵחֲמַת מָר הוּא…”
- Segment 440 words
Opens “מַאי טַעְמָא כּוּלַּהּ אוֹרְחָא לָא סָיֵים מָר…”
- Segment 537 words
Opens “מַאי טַעְמָא כִּי מְטָא מָר לְמָתָא נָפְקָא…”
- Segment 643 words
Opens “מַאי טַעְמָא כִּי כָּרֵיךְ מָר רִיפְתָּא לָא…”
- Segment 744 words
Opens “וּמַאי טַעְמָא קְדֻים סְלוּק עֲנָנֵי מֵהָךְ זָוִיתָא…”
- Segment 862 words
Opens “חָנָן הַנֶּחְבָּא בַּר בְּרַתֵּיה דְּחוֹנִי הַמְעַגֵּל הֲוָה,…”
- Segment 938 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זְרִיקָא לְרַב סָפְרָא: תָּא…”
- Segment 1066 words
Opens “תַּקִּיפֵי דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל כְּגוֹן רַבִּי יוֹנָה אֲבוּהּ…”
- Segment 1137 words
Opens “וְתוּ, רַבִּי מָנִי בְּרֵיהּ הֲווֹ קָא מְצַעֲרִי…”
- Segment 1228 words
Opens “וְתוּ: רַבִּי מָנִי הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי…”
- Segment 1329 words
Opens “אֲמַר: לָא מִיקַּבְּלִי עֲלַי אִינָשֵׁי בֵּיתִי. אֲמַר…”
- Segment 1422 words
Opens “הָנְהוּ תְּרֵי תַלְמִידֵי דַּהֲווֹ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק…”
- Segment 1516 words
Opens “רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rav Hisda ha-Kohen · Amoraim · Third Generation Amora
Rav Hisda was a leading Amora of the third generation, a student and successor to Rav Huna as head of the Sura…
Cited source: Taanit 23b
All 14 sources this entry cites
Original text
וְלָא אַסְבַּר לְהוּ אַפֵּיהּ. בְּפַנְיָא, כִּי הֲוָה מְנַקֵּט צִיבֵי, דְּרָא צִיבֵי וּמָרָא בְּחַד כַּתְפָּא, וּגְלִימָא בְּחַד כַּתְפָּא. כּוּלַּהּ אוֹרְחָא לָא סָיֵים מְסָאנֵי, כִּי מָטֵי לְמַיָּא סָיֵים מְסָאנֵיהּ. כִּי מְטָא לְהִיזְמֵי וְהִיגֵי דַּלִּינְהוּ לְמָנֵיהּ. כִּי מְטָא לְמָתָא, נָפְקָה דְּבֵיתְהוּ לְאַפֵּיהּ כִּי מִיקַּשְּׁטָא. כִּי מְטָא לְבֵיתֵיהּ, עַלַּת דְּבֵיתְהוּ בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר עָיֵיל אִיהוּ, וַהֲדַר עָיְילִי רַבָּנַן. יְתֵיב וּכְרֵיךְ רִיפְתָּא וְלָא אֲמַר לְהוּ לְרַבָּנַן תּוּ כְּרוּכוּ. פְּלַג רִיפְתָּא לְיָנוֹקֵי, לְקַשִּׁישָׁא — חֲדָא, וּלְזוּטְרָא — תְּרֵי.
but he did not return their greetings. Toward evening, as he was gathering firewood, he placed the wood and hoe on one shoulder and his cloak on the other shoulder. Along the entire way he did not wear his shoes, but when he reached water he put on his shoes. When he reached an area filled with shrubs and thorns he lifted up his clothes. When he reached the city, his wife came out to greet him, adorned with finery. When he reached his house, his wife entered first, he entered afterward, and afterward the two Sages entered. He sat and ate bread, but he did not say to the Sages: Come and eat, as was customary and polite. He divided bread to his children; to the elder child he gave one piece and to the younger one he gave two.
אֲמַר לַהּ לִדְבֵיתְהוּ: יָדַעְנָא דְּרַבָּנַן מִשּׁוּם מִיטְרָא קָא אָתוּ, נִיסַּק לְאִיגָּרָא וְנִיבְעֵי רַחֲמֵי, אֶפְשָׁר דְּמִרַצֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיֵיתֵי מִיטְרָא וְלָא נַחְזֵיק טֵיבוּתָא לְנַפְשִׁין. סַקוּ לְאִיגָּרָא, קָם אִיהוּ בַּחֲדָא זָוִיתָא, וְאִיהִי בַּחֲדָא זָוִיתָא, קְדוּם סְלוּק עֲנָנֵי מֵהָךְ זָוִיתָא דִּדְבֵיתְהוּ. כִּי נָחֵית אֲמַר לְהוּ: אַמַּאי אֲתוֹ רַבָּנַן? אֲמַרוּ לֵיהּ: שַׁדַּרוּ לַן רַבָּנַן לְגַבֵּי דְּמָר לְמִיבְעֵי רַחֲמֵי אַמִּיטְרָא. אֲמַר לְהוּ: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא הִצְרִיךְ אֶתְכֶם לְאַבָּא חִלְקִיָּה.
Abba Ḥilkiyya said to his wife: I know that these Sages have come due to the rain. Let us go up to the roof and pray for mercy. Perhaps the Holy One, Blessed be He, will be appeased, and it will rain, and we will not receive credit ourselves for the rainfall. They went up to the roof. He stood in one corner and she stood in the other corner. Clouds began to form on that side where his wife stood. When he descended, he said to the Sages: Why have the Sages come? They said to him: The other Sages have sent us to the Master, so that you should pray for mercy for rain. He said to them: Blessed is God, Who did not require you to petition Abba Ḥilkiyya, as the sky has filled with clouds and rain is certainly on its way.
אֲמַרוּ לֵיהּ: יָדְעִינַן דְּמִיטְרָא מֵחֲמַת מָר הוּא דַּאֲתָא, אֶלָּא לֵימָא לַן מָר הָנֵי מִילֵּי דִּתְמִיהָא לַן: מַאי טַעְמָא כִּי יָהֵיבְנָא לְמָר שְׁלָמָא לָא אַסְבַּר לַן מָר אַפֵּיהּ? אֲמַר לְהוּ: שְׂכִיר יוֹם הֲוַאי, וְאָמֵינָא: לָא אֶיפַּגַּר. וּמַאי טַעְמָא דְּרָא מָר צִיבֵי אַחַד כַּתְפֵּיהּ וּגְלִימָא אַחַד כַּתְפֵּיהּ? אֲמַר לְהוּ: טַלִּית שְׁאוּלָה הָיְתָה. לְהָכִי שְׁאַלִי, וּלְהָכִי לָא שְׁאַלִי.
They said to him: We know that the rain has come on the Master’s account. However, let the Master please say and explain to us these aspects of your behavior that are puzzling to us: What is the reason that when we greeted the Master, the Master did not return our greeting? He said to them: I am a day laborer, hired for the day, and I said to myself that I may not delay my work to answer you. They further inquired: And what is the reason that the Master carried the firewood on one shoulder and his cloak on the other shoulder? He said to them: It was a borrowed robe. I borrowed it for this purpose, to wear it, and I did not borrow it for that purpose, to place wood on it.
מַאי טַעְמָא כּוּלַּהּ אוֹרְחָא לָא סָיֵים מָר מְסָאנֵיהּ וְכִי מָטֵי לְמַיָּא סָיֵים מְסָאנֵיהּ? אֲמַר לְהוּ: כּוּלַּהּ אוֹרְחָא חָזֵינָא, בְּמַיָּא לָא קָא חָזֵינָא. מַאי טַעְמָא כִּי מְטָא מָר לְהִיזְמֵי וְהִיגֵי דַּלִּינְהוּ לְמָנֵיהּ? אֲמַר לְהוּ: זֶה מַעֲלֶה אֲרוּכָה, וְזֶה אֵינוֹ מַעֲלֶה אֲרוּכָה.
The Sages continued to ask Abba Ḥilkiyya about his unusual behavior. What is the reason that the entire way the Master did not wear his shoes, but when he reached water he put on his shoes? He said to them: The entire way I can see and take care where I walk, and therefore there is no need for me to wear out my shoes, but in the water I cannot see. Therefore, I put on my shoes to avoid hurting myself. They asked: What is the reason that when the Master reached shrubs and thorns, he lifted up his clothes? He said to them: This flesh will heal if it is scratched by thorns, but this garment will not heal if it is torn.
מַאי טַעְמָא כִּי מְטָא מָר לְמָתָא נָפְקָא דְּבֵיתְהוּ דְּמָר כִּי מִיקַּשְּׁטָא? אֲמַר לְהוּ: כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת. מַאי טַעְמָא עָיְילָא הִיא בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר עָיֵיל מָר אַבָּתְרַהּ, וַהֲדַר עָיְילִינַן אֲנַן? אֲמַר לְהוּ מִשּׁוּם דְּלָא בְּדִיקִיתוּ לִי.
They further inquired: What is the reason that when the Master reached the city, the Master’s wife came out adorned in her finery? He said to them: She dresses that way so that when I walk through the city I will not set my eyes upon another woman. They asked: What is the reason that she entered first, and afterward the Master entered, and only afterward we entered? He said to them: Because you have not been checked by me. I cannot be sure how you will act, and therefore I did not want you to be alone with my wife.
מַאי טַעְמָא כִּי כָּרֵיךְ מָר רִיפְתָּא לָא אֲמַר לַן ״אֵיתוֹ כְּרוּכוּ״? מִשּׁוּם דְּלָא נְפִישָׁא רִיפְתָּא, וְאָמֵינָא: לָא אַחְזֵיק בְּהוּ בְּרַבָּנַן טֵיבוּתָא בְּחִנָּם. מַאי טַעְמָא יְהֵיב מָר לְיָנוֹקָא קַשִּׁישָׁא חֲדָא רִיפְתָּא וּלְזוּטְרָא תְּרֵי? אֲמַר לְהוּ: הַאי — קָאֵי בְּבֵיתָא, וְהַאי — יָתֵיב בְּבֵי כְנִישְׁתָּא.
The Sages were not done with their questions. What is the reason that when the Master ate bread, you did not say to us: Come and eat? He replied: Because there is not enough bread for guests, and I said to myself that I should not gain credit from the Sages for nothing, by offering you food I cannot serve you. They asked: What is the reason that the Master gave the older child one piece of bread and the younger child two? He said to them: This older child stays at home, and if he is hungry he can eat at any time, but this younger child sits and studies in the synagogue, and therefore he is hungrier.
וּמַאי טַעְמָא קְדֻים סְלוּק עֲנָנֵי מֵהָךְ זָוִיתָא דַּהֲווֹת קָיְימָא דְּבֵיתְהוּ דְּמָר לַעֲנָנָא דִידֵיהּ? מִשּׁוּם דְּאִיתְּתָא שְׁכִיחָא בְּבֵיתָא, וְיָהֲבָא רִיפְתָּא לַעֲנִיֵּי, וּמְקָרְבָא הֲנָיָיתַהּ. וַאֲנָא יָהֵיבְנָא זוּזָא, וְלָא מְקָרְבָא הֲנָיָיתֵיהּ. אִי נָמֵי: הָנְהוּ בִּירְיוֹנֵי דְּהָווּ בְּשִׁיבָבוּתַן, אֲנָא בָּעֵי רַחֲמֵי דְּלֵימוּתוּ, וְהִיא בָּעֲיָא רַחֲמֵי דְּלִיהְדְּרוּ בִּתְיוּבְתָּא [וַהֲדַרוּ].
The two Sages had one final set of queries for Abba Ḥilkiyya. And what is the reason that the clouds began to form on that side where the Master’s wife stood before your own side? He explained: Because my wife is frequently at home, and she gives bread to the poor, and therefore her provision of benefit to the needy is immediate, i.e., soon after the rains fall she is able to provide the needy with provisions. Accordingly, her prayers are answered without delay. In contrast, I give money to the poor, and consequently, the benefit of my gift is not immediate, i.e., it takes a lot of time before the rainfall results in my ability to give money to the poor. Alternatively, her prayers may have been answered first because when certain hooligans [ biryonei ] were living in our neighborhood, I prayed that they should die, but she prayed that they should repent. And indeed, they repented.
חָנָן הַנֶּחְבָּא בַּר בְּרַתֵּיה דְּחוֹנִי הַמְעַגֵּל הֲוָה, כִּי מִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִיטְרָא, הֲווֹ מְשַׁדְּרִי רַבָּנַן יָנוֹקֵי דְּבֵי רַב לְגַבֵּיהּ וְנָקְטִי לֵיהּ בְּשִׁיפּוּלֵי גְלִימֵיהּ, וַאֲמַרוּ לֵיהּ: אַבָּא, אַבָּא, הַב לַן מִיטְרָא! אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל אֵלּוּ, שֶׁאֵין מַכִּירִין בֵּין אַבָּא דְּיָהֵיב מִיטְרָא, לְאַבָּא דְּלָא יָהֵיב מִיטְרָא. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״חָנָן הַנֶּחְבָּא״ — מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מַחְבִּיא עַצְמוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא.
§ The Gemara relates another story about a descendant of Ḥoni HaMe’aggel. Ḥanan HaNeḥba was the son of Ḥoni HaMe’aggel’s daughter. When the world was in need of rain, the Sages would send schoolchildren to him, and they would grab him by the hem of his cloak and say to him: Father, Father, give us rain. He said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, act on behalf of these children, who cannot distinguish between their Father in Heaven, Who can provide rain, and the father who cannot provide rain. The Gemara asks: And why was he called Ḥanan HaNeḥba? Because he would hide [ maḥbi ] himself in the lavatory so that people would not bestow honor upon him.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זְרִיקָא לְרַב סָפְרָא: תָּא חֲזִי מָה בֵּין תַּקִּיפֵי דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לַחֲסִידֵי דְבָבֶל. חֲסִידֵי דְבָבֶל רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, כִּי הֲוָה מִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִיטְרָא אָמְרִי: נִיכַּנֵּיף הֲדָדֵי וְנִיבְעֵי רַחֲמֵי, אֶפְשָׁר דְּמִירַצֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּיֵיתֵי מִיטְרָא.
The Gemara relates another story about righteous individuals praying for rain. Rabbi Zerika said to Rav Safra: Come and see what the difference is between the powerful men of Eretz Yisrael and the pious men of Babylonia. This comparison serves to highlight the righteousness of the great men of Eretz Yisrael. By the pious men of Babylonia, I mean Rav Huna and Rav Ḥisda. When the world is in need of rain, these Sages say: Let us assemble together and pray for mercy, and perhaps the Holy One, Blessed be He, will be appeased and bring rain. In this manner, the pious men of Babylonia publicized their prayers for rain.
תַּקִּיפֵי דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל כְּגוֹן רַבִּי יוֹנָה אֲבוּהּ דְּרַבִּי מָנִי, כִּי הֲוָה מִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִיטְרָא, הֲוָה עָיֵיל לְבֵיתֵיהּ וַאֲמַר לְהוּ: הַבוּ לִי גּוּאַלְקִי, וְאֵיזִיל וְאַיְיתֵי לִי בְּזוּזָא עִיבוּרָא. כִּי הֲוָה נָפֵיק לְבָרָא, אָזֵיל וְקָאֵי בְּדוּכְתָּא עַמִּיקְתָּא, דִּכְתִיב: ״מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה׳״, וְקָאֵי בְּדוּכְתָּא צְנִיעָא, וּמִכַּסֵּי בְּשַׂקָּא, וּבָעֵי רַחֲמֵי, וְאָתֵי מִיטְרָא. כִּי הֲוָה אָתֵי לְבֵיתֵיהּ, אָמְרִי לֵיהּ: אַיְיתִי מָר עִיבוּרָא? אֲמַר לְהוּ: אָמֵינָא, הוֹאִיל וַאֲתָא מִיטְרָא, הַשְׁתָּא רָוַוח עָלְמָא.
By contrast, the powerful men of Eretz Yisrael, such as Rabbi Yona, the father of Rabbi Mani, acted differently. When the world was in need of rain, he enters his house and say to his household: Give me my sack [ gevalki ] and I will go and buy myself a dinar of grain. When he went outside, he went and stood in a low place, as it is written: “Out of the depths I have called You, O Lord” (Psalms 130:1). And he would stand in a secluded place, and cover himself with sackcloth, and pray for mercy, and rain would come. When he would come home, they would say to him: Did the Master bring grain? He said to them: I said to myself, since rain has now come, there will be relief in the world and prices will soon go down. In this manner, he hid his greatness even from his own household.
וְתוּ, רַבִּי מָנִי בְּרֵיהּ הֲווֹ קָא מְצַעֲרִי לֵיהּ דְּבֵי נְשִׂיאָה. אִישְׁתַּטַּח עַל קִבְרָא דַאֲבוּהּ, אֲמַר לֵיהּ: אַבָּא אַבָּא! הָנֵי מְצַעֲרוּ לִי. יוֹמָא חַד הֲווֹ קָא חָלְפִי הָתָם, אִינְּקוּט כַּרְעָא דְסוּסָווֹתַיְיהוּ עַד דְּקַבִּילוּ עֲלַיְיהוּ דְּלָא קָא מְצַעֲרוּ לֵיהּ.
And furthermore, the Gemara relates that Rabbi Mani, Rabbi Yona’s son, was persecuted by members of the house of the Nasi . He prostrated himself upon his father’s grave and said to him: Father, Father, these men are persecuting me. One day, those men were passing there, by the grave, and the legs of their horses became stuck in the ground until they accepted upon themselves not to persecute Rabbi Mani anymore.
וְתוּ: רַבִּי מָנִי הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְיָשִׁיב, אֲמַר לֵיהּ: עַתִּירֵי דְּבֵי חָמִי קָא מְצַעֲרוּ לִי. אֲמַר: לִיעֲנוֹ, וְאִיעֲנוֹ. אֲמַר: קָא דָחֲקוּ לִי. אֲמַר: לִיעַתְּרוּ, וְאִיעַתַּרוּ.
And furthermore, the Gemara relates that Rabbi Mani was frequently found before Rabbi Yitzḥak ben Elyashiv, a well-known miracle worker. Once, Rabbi Mani said to him: The wealthy members of my father-in-law’s house are persecuting me. Rabbi Yitzḥak said: May they become poor, so they will no longer lord over you. And indeed, they became poor. Some time later, Rabbi Mani said to his teacher: Now that they are poor they are pressuring me for financial support. Rabbi Yitzḥak said: May they become rich again. And indeed, they became rich.
אֲמַר: לָא מִיקַּבְּלִי עֲלַי אִינָשֵׁי בֵּיתִי. אֲמַר לֵיהּ: מָה שְׁמַהּ? חַנָּה. תִּתְיַיפִּי חַנָּה. וְנִתְיַיפֵּת. אֲמַר לֵיהּ: קָא מִגַּנְדְּרָא עֲלַי. אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי תַּחְזוֹר חַנָּה לְשַׁחְרוּרִיתָהּ, וְחָזְרָה חַנָּה לְשַׁחְרוּרִיתָהּ.
Rabbi Mani said to his teacher: The members of my household, i.e., my wife, are not acceptable to me, as she is not beautiful. Rabbi Yitzḥak said: What is her name? Rabbi Mana replied: Ḥana. Rabbi Yitzḥak declared: Let Ḥana grow beautiful, and indeed she grew beautiful. After a while, Rabbi Mani said to Rabbi Yitzḥak: She acts haughtily toward me, due to her great beauty. He said to him: If so, let Ḥana return to her homely appearance, and she returned to her homely appearance.
הָנְהוּ תְּרֵי תַלְמִידֵי דַּהֲווֹ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְיָשִׁיב, אֲמַרוּ לֵיהּ: נִיבְעֵי מָר רַחֲמֵי עֲלַן דְּנִיחֲכֵים טוּבָא. אֲמַר לְהוּ: עִמִּי הָיְתָה, וּשְׁלַחְתִּיהָ.
The Gemara relates: These two students, who were sitting before Rabbi Yitzḥak ben Elyashiv, said to him: Let the Master pray for mercy on our behalf, that we should become very wise. He said to them: This power was indeed with me at one stage, as I used to be able to pray for matters of this kind, but I sent it away. I took it upon myself never to pray for changes in the world order.
רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּמִן יוֹקֶרֶת. שִׁבְקֵיהּ, וַאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי.
The Gemara cites another story involving a complaint. Rabbi Yosei bar Avin was frequently found before Rabbi Yosei from Yokrat. At some point he left him and came to study before Rav Ashi, who did not recognize him.