Taanit 2b

כי אני ה' ולא שליח:

פותח את ידך ולא שליח:

גשמים נמי היינו פרנסה וכבר חשבנא ליה:

מלולב גמר לה שדומה ללולב שכשם שאי אפשר לאלו ארבע מינין בלא גשמים ובאין לרצות על המים כדאמרינן בסוכה כך אי אפשר לעולם בלא מים:

מה לולב ביום שמתחילין ליטול ביום ראשון אף הזכרה נמי ביום כלומר שאינן מזכירין בלילי יום טוב הראשון עד למחר:

מה ניסוך המים מאורתא כדאשכחן במס' סוכה (דף נא:) שממלאין הכלי מים לניסוך המים בלילה ויש ספרים דכתיב בהו דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה שמקריבין הקרבנות ביום יכולין להביא המנחות והנסכים בלילה אף האי ניסוך המים נמי יכול לנסך בלילה:

אף הזכרה נמי מאורתא שבלילי י"ט הראשון קאמר ר' אליעזר שמתחילין להזכיר גבורות גשמים:

גמרא גמיר לה רבי אבהו דרבי אליעזר לא למדה אלא מלולב:

איבעיא להו רבי אליעזר מהיכא גמיר לה מלולב גמיר מה לולב ביום וכו'. פי' ולולב הוי רצוי דמים וגדל על המים או דלמא מניסוך גמר לה פי' ונפקא מינה אי מלולב גמר לה אבל ניסוך המים סבירא ליה דלאו ביום ראשון הוא או מניסוך המים קא גמר לה דסבירא ליה דניסוך המים ביום ראשון הוא אי נמי דאי מלולב גמר הוה דווקא ביום שנאמר (ויקרא כ״ג:מ׳) ולקחתם לכם ביום אבל אי מנסוך הוה אפילו בלילה ולענין זה אהני דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה אף וכו' פירוש דאע"ג דניסוך קרבנות לא הוי עד לאחר הקרבת קרבנותיהם ואם כן היאך קריבי נסכים בלילה רוצה לומר בלילה שניה והניסוך החג דהוי ממים מצי למהוי בלילה ראשונה ואע"ג דאמרינן במסכת יומא בפ' בראשונה (יומא דף כו:) אמר רב ואיתימא ר' יוחנן אין מנסכים מים בחג אלא בתמיד של שחר וא"כ לא הוי בלילה ראשונה דהא אינה אלא ביום יש לומר דאינו חייב לנסך אלא בתמיד של שחר מכל מקום אי בעי עביד ליה בליליא:

דאמר רבי אבהו לא למדה רבי אליעזר אלא מלולב פירוש וסבירא ליה דניסוך לא הוי עד בשני:

משעת נטילת לולב פירוש דהיינו תחילת יום ראשון של סוכות ורבי יהושע אומר משעת הנחתו פירוש לאורתא דמוצאי שביעי של סוכות שמניחין בו את הלולב:

משעה שמפסיקין לישאל ותן טל ומטר בברכת השנים פוסקין מלהזכיר מוריד הגשם בתחיית המתים:

העובר לפני התיבה בי"ט של חג האחרון מזכיר וכו' פי' האחרון שמתפלל תפלת מוסף הראשון אינו מזכיר פירוש שמתפלל שחרית אינו מזכיר ובירושלמי קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא פירוש מתפלת ערבית ומשני דלית תמן כל עמא ולדכרו בצפרא פירוש בתפלת שחרית ומשני דהוו סברי דהוו מדכרו ליה מאורתא:

מים מ"ם מנסכיהם דכתיב בשני ויו"ד דכתיב בששי ונסכיה ומ"ם שבשביעי כתיב כמשפטם והוי מים טעמא דרבי עקיבא בששי ונסכיה דמשמע תרי נסכים הלכך בששי בחג הוא מזכיר גבורות גשמים:

מפתח של חיה שנאמר וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה מפתח של תחיית המתים שנאמר וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם וגו'.

גשמים היינו פרנסה ומשום שהגשמים חשובים כתחיית המתים קבעו ברכה זו בתחיית המתים:

פיסקא ר' אליעזר אומר מיו"ט הראשון של חג מזכיר [איבעיא להו אי מלילי יו"ט הראשון מזכיר] וגמר לה מניסוך דאתקש ניסוך המים לניסוך היין דאמר מר ומנחתם ונסכיהם (מליל"י יו"ם טו"ב הראשו"ן מזכי"ר) אפילו בלילה. פירושו בתמורה בתחלת פרק יש בקרבנות. או מלולב גמר לה דכתיב ולקחתם לכם ביום ולא בלילה ופשטנא מהא דתניא מאימתי מזכירין על הגשמים.

ר' אליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הנחתו.

א"ר אליעזר הואיל וארבעת מינים הללו אינם באין [אלא] לרצות המים כו' שפיר קאמר ליה רבי אליעזר לר' יהושע אני לא אמרתי לשאל אלא להזכיר כשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה ואינה אלא בזמנה כך גשמים מזכיר ואינן אלא בזמנן. ואמרינן ר' יהושע פריך הכי מה לתחיית המתים שמזכיר בכל יום דכל יומא זימניה היא אלא גשמים אטו כל יומא זימנייהו הוא.

והתנן יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה היא ר' יהודה בן בתירה אומר בשני של חג הוא מזכיר. וגמר לה מניסוך דכתיב בשני ונסכיהם מדכתיב מ"ם יתירה דהוה ליה למכתב ונסכה וכתיב ונסכיהם. ובששי כתיב יוד יתירה דכתיב ונסכיה.

ובשביעי כמשפטם כתיב מ' יתירה. מיכן לניסוך המים מן התורה. וכי רמיזי מיום שני רמיזי הלכך מיום שני מזכיר.

ר' עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר ר' עקיבא נמי אית ליה מיכן לניסוך המים. מיהו דייק מדכתיב ביום הששי. ונסכיה. בשני ניסוכין הכתוב מדבר ניסוך מים וניסוך יין. דכי כתיב ניסוך יתירה בששי כתי' הלכך בששי מזכיר. ואקשינן אלא הא דתנן ניסוך המים שבעה מני אי ר' יהודה בן בתירה האמר ניסוך המים מיום שני של חג מתחיל משעה שמזכיר ולא משכחת אלא ששה אי ר' עקיבא תרי יומי הוו כו' כל אחד משעה שאומ' פי' מזכיר מאותה שעה מתחיל ימי הניסוך ואסיקנא הא דתנן ניסוך המים ז' גמרא היא דאמר משמיה דר' יוחנן ערבה ביום השביעי של חג. וניסוך המים שבעת ימי החג. ועשר נטיעות (מעודרות) [מפוזרות] בבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן כבר פירשנוהו. ואלו כולן גמרא בידינו כי הל"מ הם. ותריצנה הכי א"ר יהודה משום ר' יהושע בן בתירה העובר לפני התיבה ביו"ט אחרון של חג האחרון מזכיר. פי' המתפלל במוסף הוא מזכיר בתחיית המתים מוריד הגשם. [והמתפלל שחרית אינו מזכיר וביו"ט הראשון של פסח] המתפלל שחרית מזכיר מוריד הגשם ופוסק. והמתפלל במוסף אינו מזכיר כלל. וכן הלכתא (ד)גרסינן בירושלמי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' יהודה בן בתירה. ומ"ט דר' יהודה [כדי שיצאו] המועדות בטל. מפני שהטל סימן יפה לעולם. אם לא הזכיר גשמים בתחיית המתים ולא שאלה בברכת השנים מחזירין אותו. היכן הוא חוזר בו ויהיה כמו שא' בר"ח אם עקר את רגלו חוזר בתחלה. ואם לאו חוזר לעבודה. והכא אם עקר את רגליו חוזר בתחלה ואם לאו חוזר לשומע תפלה (וכן א"ר יהודה קודם שיסמך בישיבה היו קורין אותו בן בתירה). מתוך ה' דברים נגאלו ישראל ממצרים. מתוך צרה שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה. מתוך צווחה שנאמר וישמע אלהים את נאקתם. מתוך זכות אבות שנאמר ויזכור אלהים את בריתו וגו'. מתוך תשובה שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וגו'. מתוך הקץ שנאמר וידע אלהים. וכך הם מפורשים בענין בצר לך ומצאוך. וכן בענין וירא בצר להם בשמעו את רנתם. אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ ויאמר מוריד הגשם קמון לצלותא כמו שיזכיר ש"צ דמי ומזכירין הצבור ביחיד אע"פ שלא מקמי ש"צ:

פיס׳‎ רבי אליעזר אומר מי״ט הראשון של חג נידונין פי׳‎ דקסבר דבעי׳‎ למעבד רצוי בהזכר׳‎ מי״ט הראשון כי היכי דעבדי׳‎ במקדש רצוי בנסוך המי׳‎ ומי׳‎ דוקא הזכרה אבל שאלה מודה הוא דלא עבדי׳‎ עד לאחר החג כיון שאין הגשמי׳‎ סימן ברכה בחג וכדאמרי׳‎ בש״ס אף אני לא אמרתי אלא להזכיר ואף בהזכרה השיב עליו רבי יהושע היאך הוא מזכיר והיתה תשובתו רבי אליעזר אף אינו אומר אלא מוריד הגש׳‎ בעונתו ומינה שמעי׳‎ דמודה בשאלה דליתה בתוך החג ולדידיה הזכרה לחוד ושאלה לחוד שצריכין אנו לרצות עליו קודם שאלה. והיינו דאמרי׳‎ בש״ס דסיפא דקתני אין שואלין את הגשמי׳‎ אלא סמוך לגשמי׳‎ רבי אליעזר הוא דאמר שאלה לחוד והזכרה לחוד רבי יהושט אומר מי״ט האחרון דקסבר דכיון דגשמי׳‎ אינן סימן ברכה אף הזכרה לית ליה למעבד ומיסתיין דעבדי׳‎ רצוי בי״ט האחרון של חג ולשאול בערב למוצאי י״ט ולר׳‎ יהוש׳‎ אפשר לפום מאי דאמרי׳‎ דהזכרה ושאלה חדא מילת׳‎ היא לומר שהם תכופי׳‎ זה לזה וכדאית׳‎ בש״ס וסיפ׳‎ דקתני אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמי׳‎ אליבא דאביי דאמר שאלה לחוד והזכרה לחוד מתני׳‎ אתיא אפילו לרבי אליעזר ויהא סמוך לגשמי׳‎ או בז׳‎ של חג ופליג אאידך תנאי דלקמן אומר בג׳‎ במרחשון כדברי רבי מאיר דלקמן אבל רבה דסב׳‎ סמוך לגשמי׳‎ היינו ז׳‎ של חג לא הויא מתני׳‎ רבי אליעזר ולא רבי יהושע דמתני׳‎ דר״ט לא מקדמי׳‎ שאלה להזכרה אלא ר׳‎ יהושע דברייתא היא דאמר מזמן הנחתו של לולב ועבדי׳‎ הזכרה ושאלה בז׳‎ של חג דהזכרה ושאלה לדידיה חדא מילתא היא וכדאמר בש״ס:

א״ר יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר פי׳‎ כדאמר בסוכה למה גשמי׳‎ דומה בחג לעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ומכאן משמע דמשום כל החג קאמר ולא על לילה הראשון בלבד כדכתב רבינו אפרים ז״ל התם אלא שיש לדחות דבלילה הראשון סימן קללה ומכאן ואילך לא קללה ולא ברכה כלישנא דמתני׳‎ דהכי א״ל רבי אליעזר אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו י״א שאומר בלשון זה ממש. אבל הנכון דה״ק דלישנא דמוריד הגשם לא משמ׳‎ אלא בעונתו ויכול להזכירו אף בתוך החג אע״פ שאין הגשמים סימן ברכה כי היכי דנעביד רצוי וכדאמרי׳‎ בש״ס א״ל אף אני לא אמרתי אלא להזכיר כשם בתחיית המתים מזכיר כל השנה כלה ואינה באה אלא בזמנה והשיב רבי יהושע אם כן דהכי משמ׳‎ האי לישנא לעולם יהא מזכיר ולמה קבעו לו שום זמן אלא ודאי שאין לומר לשון זה אלא כשהדבר ראוי לשטתו וגם אינו לאומרה בלשון בעונתו כי חסרון הוא בהזכרה לומר כן ומוטב שלאחר הזכרה זו עד זמן הגשמים ובש״ס אמרי׳‎ שפי׳‎ אמר להו רבי אליעזר לרבי יהושע ואמרי׳‎ אמר לך רבי יהושע בשלמא תחיית המתים מזכיר דכולי יומא זמניה הוא אלא גשמי׳‎ לאו זמניה דהא תנן יצא ניסן אגשמי׳‎ סימן קללה מ״מ אינו מתברר מדברי רבי יהושע במשנתי׳‎ מאימתי שואל דס״ל דשאלה והזכרה חדא מילת׳‎ ושואל במוצאי י״ט ופליגי אמתני׳‎ דלקמן או אפשר דעביד שאלה כרבי מאיר בג׳‎ במרחשון או בכ״ג בז׳‎ בו והא דקתני אף אינו אומר אלא משיב הרוח לאו דלהוי חייב להזכיר משיב הרוח דהא דתניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר אלא שתפש הלשון שהיו נוהגי׳‎ לאמרו כמו שאנו נוהגים היום וכמו שאמרו ואם בא להזכיר מזכיר ולדברי ר׳‎ יהושע כשמזכיר בי״ט האחרון מיד הוא מתחיל להזכיר בתפלת הערב בכניסתו והיינו דפליג עליה רבי יהודה שהאחרון בלבד הוא מזכיר בתפלת מוסף והלכתא כרבי יהודה כדאיפסיקא הלכתא כותיה בש״ס:

נסוך המים שהזכרנו במשנה זו עקר ענינו יתבאר במס' סוכה ומ"מ מתוך שיש בשמועה שבכאן סוגיא מבולבלת בנסחאות עד שיש לטעות בקצתן באיזה דבר שבנסוך המים צריך שתדע שנסוך המים היא כל ז' ואע"פ שלא נרמז בתורה עד יום ב' כמו שאמרו נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ' י' מ' הרי כאן מים מ"מ הלכה למשה מסיני להיותו כל ז' כמו שאמרו עשר נטיעות ערבה ונסוך המים הלכה למשה מסיני כמו שנבאר בסוף הסוגיא ושמא תאמר והרי אתה יכול לבאר נסוך המים הלכה למשה מסיני להיותו בקצת הימים אבל לא בכלן אין זה כלום שמקצת הימים אף הם רמוזים במקרא כמו שבארנו ולא הוצרכנו להלכת סיני אלא לכלול בו שאר הימים וכן התבאר במסכת סוכה שנסוך זה היה בג' לוגין שהן רביעית ההין שהוא מועט שבנסכים וא"כ מה שאמר ר' יהודה בלוג היה מנסך כל שמנה אין הלכה כן אלא בג' לוגין ודוקא כל ז' וכן צריך שתדע שנסוך המים אינו אלא ביום כענין לולב ומתוך כך אתה צריך להזהר שלא לגרוס כאן מה נסוך המים בלילה אלא מה נסוך בלילה ופי' שמאחר שמצינו במקצת נסוך שהוא בלילה אף אני דן להזכרה בלילה לדעת ר' אליעזר ונסוך זה שהוא בא בלילה הוא נסוך היין ומנסכים הבאים שלא מחמת זבח אלא בפני עצמן כמו שאמרו על זה מתנדבים יין ואין מתנדבים שמן ועל אלה אמרו מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה אבל נסוך המים אינו בלילה שהרי נסכים הבאים מחמת זבח הם ונסכים הבאים מחמת זבח אין זמנם אלא ביום ולא עוד אלא שהתבאר במסכת סוכה במי נסוך שאף לקדשן בכלי בלילה לא והוא שאמרו שם שהיה ממלא חבית של זהב שאינה מקדשת מן השלוח אבל לא במקדשת שאלו כן היו נפסלות בלינה ומעתה התבאר לך ממלא שאין גורסים גם כן מה נסוך המים מאורתא שהרי יש כאן שתי סבות למניעת זה אחת זו שהזכרנו שאין נסוך המים בלילה ועוד שנסכים הבאים מחמת זבח אינן קודמים לזבח ומ"מ י"מ שכתבו שאם שכח ביום ולא נסך שמנסך בלילה של אחריו ככל נסכים מתורת תשלומין וגורסים על צד זה מה נסוך המים בלילה וכן גדולי המפרשים כתבו שאע"פ שאין מנסכין אותם ולא אף לקדשן בכלי מן הלילה הקודם מ"מ קדשת הפה יכול להקדישן בלילה ואין עובר מזה משום בל תקדיש כדין מקדיש בעלי מומין ודברים שאין ראויין והראיה שהרי שואבין אותם לשמן בלילה ועל צד זה גורסים מה נסוך המים מאורתא שהרי הזכרה מעין קדושת הפה היא:

והרי למדת בסוגיא זו ג' נסחאות ויש בה עוד רביעית לגדולי הרבנים והוא שגורסים מלולב גמר לה או מנסוך המים גמיר לה ולא עוד והוא שלדעתם אין כונת השאלה אלא לידע דעתו של ר' אליעזר בנסוך המים מהיכן הוא מתחיל ופי' מלולב גמיר לה הא נסוך המים אינו בראשון אלא או בשני כר' יהודה בן בתירא או בשישי כר' עקיבא שאלו היה נסוך המים בראשון נוח היה לו ללמוד הזכרה מנסוך המים שהוא ענין מפורסם למים יותר מלולב או דילמא מנסוך המים גמיר לה ונמצא לדעתו נסוך המים בראשון והוא כבן בתירא ור' עקיבא והשיב ת"ש דאמר ר' אבהו לא למדה ר' אליעזר אלא מלולב ואין דבריהן נראין שהרי עדין מחלוקת ר' יהודה בן בתירא ור' עקיבא לא שמעינן ר' אליעזר כמאן סבירא ליה ניקום ונבעי ועוד האיך באה שאלה זו על משנתינו אחר שאין עיקר שאלתו בענין הזכרה והיה לו לשאלה על בריתא שמחלקת ר' יהודה ור' עקיבא נזכר בה ועוד היה לו לשאול בהדיא ר' אליעזר בנסוך המים מאי סבירא ליה אלא שבודאי שאלה זו עיקרה על ענין הזכרה נשאלה אי מלולב גמיר לה ושלא תהא אלא משחרית וכן שבכל החג לא יזכירה אלא ביום אי מנסוך המים ושיזכירוה בערבית של כניסת החג וכן בכל הלילות שבתוך החג והגירסא הראשונה מלולב גמר מה לולב ביום אף הזכרה ביום או דלמא מנסוך המים גמר לה מה נסוך בלילה אף הזכרה בלילה והגרסא השנית מה נסוך המים בלילה וכו' ולשלישית מה נסוך המים מאורתא וכו' על הדרכים שכתבנו:

בפרש"י בד"ה משעה שפוסק כו' הואיל ולא סימן ברכה הם עכ"ל ובד"ה שפיר כו' הואיל ואין שואלין הס"ד ואחר כך מ"ה כל אימת דאתיין זמנייהו הוא וכיון כו' ובד"ה בשני ונסכיהם דסגי בנסכה וכיון דבשני אייתר מ"ם כו' ובד"ה סבר כו' מרבה ניסוך כו' כצ"ל:

בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי אַף מַפְתֵּחַ שֶׁל פַּרְנָסָה, דִּכְתִיב: (תהלים קמה, טז) "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" וְגוֹ'. הקשה הרב פרשת דרכים דרוש כ"א ממה שאמרו במציעא (בבא מציעא פו:) משום דכתיב (בראשית יח, ח) 'וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב' על ידי עצמו, נתן לו הקב"ה על ידי עצמו, דכתיב (שמות טז, ד) 'הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם' אבל מים שנתן על ידי אחרים דכתיב (בראשית יח, ד) 'יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם' נתן על ידי משה רבינו ע"ה, שמע מינה אם היה מביא המאכל על ידי שליח היה נותן לבניו על ידי שליח, ואיך יתכן זה? והלא הפרנסה מוכרח שתהיה ביד השי"ת! עיין שם. ונראה לי בס"ד אין הכי נמי בדרך אקראי אפשר שתהיה הפרנסה על ידי שליח כמו שמצינו שבדרך אקראי ניתן מפתח הגשמים ואחר כך מפתח תחיית המתים לאליהו זכור לטוב. ואין להקשות על זה ממה שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (דברים לב, יג) 'וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר' שהיה זה על ידי מלאך, דאין זו פרנסה לכללות ישראל אלא של קטנים יחידים, ומערבאי איירי בפרנסה כוללת לרבים שהוא לכל חי.