Taanit 15b

בימי רבי חלפתא בצפורי אביו של רבי יוסי דאמרינן בסנהדרין (דף לב:) אחר רבי יוסי בצפורי [אחר רבי חנניא בן תרדיון] בסיכני:

וגומר כל הברכה כל אותה ברכה עצמה:

ה"ג ולא ענו אחריו אמן תקעו בני אהרן תקעו חזן הכנסת אומר להן על כל ברכה וברכה והוא השמש ולא שליח צבור:

לא היינו נוהגין שלא לענות אמן:

אלא בשער מזרח ובהר הבית כלומר בזמן שבית המקדש קיים כשמתפללין בהר הבית נכנסין בדרך שער המזרח לפי שלא היו עונין אמן במקדש כדאמרינן בגמרא (דף טז:) ואין לומר לא היו נוהגין כן לתקוע אלא במקדש דודאי תוקעין בגבולים כדמוכח בכולה הך מסכת ומסכת ראש השנה (דף כו: כז.):

אנשי משמר של אותה שבת:

ולא משלימין שעדיין אינן חמורין כל כך ובגמרא (דף יז.) מפרש שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב שהיו עובדין אותו היום ובאים הן לסייעם ואם היו מתענים לא היה להם כח לעמוד בעבודה:

אנשי בית אב המשמרה מתחלקת לשבעה בתי אבות כנגד שבעת ימי השבוע בית אב ליום:

ואפילו בקמייתא כלומר ואפי' בג' תעניות הראשונות ובג' שניות קאמר במתני' דמוציאין את התיבה לרחובה של עיר ואומר כ"ד ברכות כו' ורמינהו והתניא ראשונות ושניות נכנסין כו'. פי' ומתפללין בה כדרך כל השנה כולה כלומר שיאמר י"ח ברכות כדרך שמתפללין כל השנה וקשה דהא לעיל בפ"ק (תענית דף יג:) קאמרינן אין בין ג' תעניות שניות לשלש ראשונות אלא שבאלו מתפללין ומותרין בעשיית מלאכה ובאלו אסורין בעשיית מלאכה הא לענין עשרים וארבעה זה וזה שוין דבין בראשונות בין באמצעיות היו אומרים כ"ד ועוד קשה דאמרינן לעיל ואיבעית אימא באמצעיות נמי לא מצלו כ"ד ואמאי לא מייתי לה סיועא מהא דהכא וי"ל דהא דקאמר הכא ומתפללין כדרך כל השנה לאו בעשרים וארבע ברכות קאמר אלא קאמר שמתפללין כדרך כל השנה שלא היו מוציאין את התיבה לרחובה של עיר:

הדרן עלך מאימתי מזכירין סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה כו' ואקשינן סדר תעניות מכלל דבכולהו מוציאין את התיבה והתניא שלשה תעניות הראשונות נכנסין לבתי כנסיות ומדרשות ומתפללין כדרך שמתפללין כל השנה שבע אחרונות מוציאין את התיבה לרחובה של עיר כו'.

ושני רב פפא כי תנן מוציאין את התיבה בז' אחרונות תנן ואקשינן אמאי אין מתחילין מן הקטן דתניא ר' אומר בגדולה מתחילין מן הגדול שנאמר ויאמר משה אל אהרן. ואל אלעזר ואל איתמר בניו ובקללה מתחילין מן הקטן דאמר מר בתחלה נתקלל הנחש ואחריו חוה ואחריה אדם ושנינן נתינת אפר על ראש הנשיא חשיבות היא לו דאמרינן ליה חשיבת קמיה דקב"ה למבעי רחמי אכולי עלמא.

גרס׳‎ רבי׳‎ אלפסי ז״ל וכן הוא במשניות מדוייקות ובספרים ישינים מעשה בימי רבי חלפת׳‎ בצפורי ובימי רבי תנינא בן תרדיון שעבר א׳‎ לפני התיבה ואמר כל הברכות כלן וענו אחריו אמן תקעו הכהנים תקעו מי שענה את אברהם אבינו כו׳‎ הריעו בני אהרן הריעו מי שענה את אבותינו. וכן בכל ברכה וברכה וכשבא דבר לפני חכמים אמרו לא היו נוהגים כן אלא בשערי מזרח ובה׳‎ הבית ובפי׳‎ טענתם של רבי חלפתא ורבי חנינא נתחבטו הראשונים ז״ל יש מרבותי׳‎ ז״ל בעלי התוספות שפירש שטעותם שהיו תוקעי׳‎ על סדר הברכות ואמרו חכמים שבגבולים אומרי׳‎ הברכות בלא התרעות ומה שאמרו בר״ה שיש חצוצרות בגבולים בתעניות זהו שתוקעים בחצוצרות אחר שמשלימין כל הכ״ד ברכות וכן נראה דעת הרמב״ם ז״ל שאין התרעות על סדר הברכות בגבולין אלא אחר שגמרו כל התפלה ויש מסייעי׳‎ פי׳‎ זה לפי שבמשנתינו לא הזכירו שום התרעה בסדר הברכו׳‎ וזה אינו נכון כלל שהרי בברייתא פירש התרעות על סדר ברכות בגבולין ואחר כך פירש אותן שבמקדש ולא חלקו ביניהם אלא בחותם הברכות ועניית אמן כי בגבולין חותמי׳‎ כדרכן ועוני׳‎ אחריה׳‎ אמן במקדש חותמים ברוך י״י אלהי ישראל מן העולם ועד העולם גואל ישראל וכן בכלם ועונים אחריהם במקומן אמן בשכמ״לו. ומה שלא הזכיר התנא במשנה תרועות על סדר ברכות לפי שהתנא מקצר וסמך על מה ששנה בשלהי פרקא דלעיל שבאלו מתריעין ומאי דלא פריש במתני׳‎ פריש בברייתא. ורש״י ז״ל דחק עצמו לומר כי טעותם היה שלא היו עוני׳‎ אמן אחר כל ברכה אלא שהיו אומרי׳‎ בשכ״מלו כדרך שעושי׳‎ במקדש וגרס׳‎ במשנתי׳‎ ולא ענו אחריו אמן וזה אינו נכון חדא דבנוסחי עתיקי וענו אחריו אמן גרסי׳‎ עד שבא רש״י ז״ל ומחק והגיה ועוד היאך אפשר לומר כי חכמים גדולים כר׳‎ חלפתא ור׳‎ חנינא בן תרדיון יטעו טעות גדולה כזו כי אע״פ שהיו במקדש בימי התעני׳‎ וראו שעשו כך לא היה להם לעשות כן בגבולים שדבר ידוע היא כי במקדש כל השנה היו נוהגים לעשות כן כי לפי שאומרים את השם בכתבו יש להם לענות בשכמ״לו אבל בגבולי׳‎ שאינו נאמר אלא בכינויו עונין אמן ואין הפרש כזה בין תעניות לשאר ימים ואחרים פירשו שטעותם היה כי כמו שראו במקדש שהיו תוקעים בשופר וחצוצרות בתעניות הנהיגו הם כך בגבולין לתקוע בשופר וחצוצרות וכשבא דבר לפני חכמים אמרו שאין זה אלא במקדש אבל בגבולי׳‎ מקום שיש שופר אין חצוצרות ומקום שיש חצוצרות אין שופר והפי׳‎ הזה יותר נכון ורבי׳‎ הגדול כן כתב שטעו בשתים שלא ענו אמן ושטעו בשופר וחצוצרות כמו שראו במקדש אבל עדיין אינו מחוור כי היה להם לחכמים לומר אין עושים כן אלא בשערי מזרח דהא מקרא נפקא להו התם במס׳‎ ר״ה דכתיב בחצוצרו׳‎ וקול שופר הריעו לפני המלך יי׳‎ המלך יי׳‎ הוא דאיכא חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא וגם אינו נראה שיהו טועי׳‎ בדרשא דהאי קרא ואמאי נקט לישנא לא היו נוהגים כן ולא׳‎ מרבותי שמעתי אומר כי טעותם היתה בזה כי במקדש לא היו אומר בחתימ׳‎ כל ברכה וברכה מז׳‎ ברכות מי שענה לאחר שאומר חותמ׳‎ ברוך יי׳‎ אלהי ישראל כו׳‎ ועונים העם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

וחזן הכנס׳‎ אומר תקעו ואומר ש״צ מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתם היום הזה ותוקעי׳‎ וכן בכל ברכה וברכה אבל בגבולים אין עושים כן אלא כסדר משנתינו כי קודם חתימ׳‎ כל ברכה אומר מי שענה וחותם בה ועונים אמן ואומר חזן הכנס׳‎ תקעו ותוקעים כי סדר משנתי׳‎ בגבולי׳‎ היא וטעם ההפרש הזה שבין מקדש לגבולים לפי שאנו צריכין ביום זה להעלות זכרונם לפני הש׳‎ ברוך הוא לרצון לנו ולפי׳‎ צריך בתקיעות בתפלות תענית שהוא מי שענה שמזכירין בה זכות האבות להעלות זכרונם לפני הש׳‎ ב״ה לרצון לנו ולפי׳‎ צריך שיהו התקיעה סמוכו׳‎ לתפלה זו ואלו במקדש כיון שעונים על כל ברכה בשכמ״לו שהוא ברכה בפני עצמה כמו שאמר על כל ברכה תן לו תהלה אלו היה אומר מתחלה מי שענה קודם חתימת הברכה ותוקעי׳‎ אחר בש״כ היה נראה כאלו התקיעה על ברכת בש״כ אבל בגבולים שעונים אמן שתוקעים אחר עניית אמן הרי התקיעות סמוכו׳‎ למי שענה שאין הבדל ברכה אחרת ביניהם ורבי חלפתא ורבי חנינא אירע להם שהיו במקדש וראו הסדר ההוא והנהיגו כן במקומתם וכשבא דבר לפני חכמים אמרו שאין נוהגים כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית והשתא אתי שפיר כפשטה לישנ׳‎ דמתני׳‎ מעשה בימי ר׳‎ חלפתא ורבי חנינא שעבר א׳‎ לפני התיבה וגמר את כל ברכה וענו אחריו אמן תקעו הכהני׳‎ תקעו מי שענה את אברהם אבינו כו׳‎ הרי מפו׳‎ כי אחר שגמר כל ברכה וענו אחריו אמן אמר חזן הכנס׳‎ תקעו הכהני׳‎ תקעו ובעוד שהתוקעים מזמנים עצמן לתקיעה ש״צ או׳‎ מי שענה ותוקעים וכן תמצא מפו׳‎ בברייתא כדברי רבי יהוד׳‎ ההפרש הזה שבין גבולים למקדש ואחר סדר זה של מקדש אמרי׳‎ בסופ׳‎ וכן הנהיג ר׳‎ חלפתא בצפורי וזה לשון הגון אלא שאני מוסיף ואו׳‎ כי אף במקדש היו אומר מי שענה כי מי שענה חותם הברכו׳‎ הוא כדתנן ואומר חותמיהן מי שענ׳‎ כו׳‎ ואין אומר אותה בשום מקום בלא חותם זה אלא שאחר שענו בשכמ״לו ואומר חזן הכנסת תקעו אומר ש״צ פעם שנייה מי שענה בלא חתימה וכן הלשון מוכיח כדברי רבי יהודה ששנינו וחוזר ואומר מי שענה משמע שחוזר אותו פעם שנייה וכן בדברי הרמב״ם ז״ל:

מתני׳‎ ג׳‎ תעניות הראשונות אנשי משמר מתענים ולא משלימי׳‎ אנשי בית אב לא היו מתענים. פי׳‎ כי הכהנים היו חלוקים במשמרות בכל שבוע ושבוע וכל משמרה מתחלקת לז׳‎ בתי אבות כל א׳‎ מהם עובד יומו ואם תכבד העבודה על בית אב מדמי הקרבנות וכיוצא בו מסייעי׳‎ להם שאר הכהנים של אותה משמרה וחלוק בתי אבות אלו יש מהם קבועות ליום ידוע לעולם שזה עובד בשבת לעולם וזה עובד בא׳‎ בשבת לעולם כלם ויש שלא היו קבועם כ״כ אלא פעמים שזה שעובד בשבוע או בשבת עובד בשבוע אחרת ביום אחר ובתוספת׳‎ נראה כי היו הכהנים הרבה שלא נחלקו למשמרות אלא שהיו נטפלין עם כל משמר ומשמר להוסיף ולהגדיל על אישי המשמר לסייעם כפי מה שהיו צריכים להם ויש שמגדילים על כל בית אב ויש שלא היו מגדילים אלא משנה לשנה ועל כל זה שנינו אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות וכו׳‎ ואמרו בברייתא מפני מה אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבאו אנשי משמר ויסייעו אותם ומפני מה אמרו אנשי בית אב אין שותין יין לא ביום ולא בלילה מפני שהם עובדים:

מתני׳‎ כך היא הגרסא במשניות מדוייקות כל הכתוב במגל׳‎ תעני׳‎ דלא למספד לפניו אסור ולאחריו מותר וכל הכתוב דלא להתענאה לפניו ולאחריו מותר. ולפי גרסא זו על כרחנו יש לנו לומר כי איסור הספד חומר גדול הוא מאיסור התעני׳‎ כי יותר חלול לקדושת יום לנהוג בו ענוי מלנהוג בו הספד כי המתענה כל היום יותר מתענה מן הסופ׳‎ ולפי זה יש לנו לומר כי בכל הימים של מגלת תעניו׳‎ אפילו אותן שהן קלים אסרו בו תעני׳‎ לפי שהוא חלול גדול אבל לא אסרו הספד בכלם אלא באותן שהיו חמורים מאד ולפי׳‎ כל היום שכתב בו דלא למספד בהון הוא חמור וכן נראה ממה שאמרו במגלת תעני׳‎ אילין יומיא דלא להתענאה בהון ובמקצתהון דלא למספד בהון ופשוטן של דברים שכולן אסורין בתעני׳‎ ומקצתן בהספד שאם תאמר שמקצתן בהספד ומקצתן בתעני׳‎ לבדו בלא הספד כי ההספד חלול גדול מן התעני׳‎ כדברי ה״ר אפרים ז״ל לפי שהוא דבר פרהסיא יותר ופעמים שהוא אסור בהספד ומותר בתעני׳‎ והיום שכתוב בו דלא למספד הוא קל א״כ ריש ירחא דניסן שאמרו דלא למספד מותר הוא בתעני׳‎ ובש״ס אמרו על כ״ט באדר שעשאוהו כי״ט עצמו להאסר בשניהם מפני שמוטל בין שני ימי׳‎ טובים מה שאין כן בכל יום שלאחר י״ט שהוא מותר באחד מהם ואם י״ט עצמו של אחד בניסן אלא ב׳‎ אינו הספד בלבד שכתוב בו היאך יגרום לכ״ט באדר איסור בשניהם זה ודאי א״א אבל הנכון כמו שאמרנו כי הכתוב בו דלא למספד אף בתענית הוא אסור וקדושתו חמורה ומפני זה החמירו בו במשנתי׳‎ שאמרו לפניו אסור וכל שכתוב דלא להתענאה אינו אסור בהספד וקדושתו קלה ולפיכך הקלו בו במשנתי׳‎ ואמרו שאפי׳‎ לפניו מותר ואין לו לשמוע להפך גרס׳‎ משנתי׳‎ ולא להפך דברי רב אשי שאמר בש״ס כל שלאחריו בתעני׳‎ אסור בהספד מותר כמו שהגרס׳‎ בכל הספרים שלנו עד שמחק ה״ר אפרים ז״ל והגיה כל שלאחריו בהספד אסו׳‎ בתעני׳‎ מותר והאמת מורה דרכו ובש״ס אמרי׳‎ דרשב״ג פליג ואמר דבכלהו ימים טובים לפניהם ולאחריהם מותרים לגמרי ופסק שמואל הלכה כרשב״ג ורבי יוחנן פסק הלכה כרבי יוסי ואע״ג דבטלה מגלת תענית אצטריכו לה אי פסקא משום חנוכה ופורים דלא בטלה כלל ואם באנו לפסוק הלכה כרבי יוחנן וקשה עלינו תענית שאנו מתענין ביום שלפני פורים שא״א לנו לומר כדברי ה״ר אפריים ז״ל שיום לפנינו אינו אסור אלא בהספד אבל בתענית מותר דהא כתיבנא דהספד קל מתענית וא״א לאסור הספד ולהתיר תעני׳‎ אבל אנו נפסוק הלכה כשמואל כדברי הרב אלברצלוני ז״ל וכדכתיבנא בפ״ק:

מתני׳‎ אין גוזרים תענית על הצבור בתחלה בה׳‎ שלא להפקיע את השערי׳‎ היה נראה לכאורה שאין זה אלא בתעניות של גשמים כי כשרואים שגזרים תענית על הגשמים אז השער מתייקר אבל מדברי הרמב״ם ז״ל נרא׳‎ שהוא אפי׳‎ בשאר תעניו׳‎ וכן דעת רש״י ז״ל אלא שאין טעמי ברור שכתב לפי שרואי׳‎ אותן שקונין ביום ה׳‎ ב׳‎ סעודות הן א׳‎ לצורך הלילה וא׳‎ לצורך השבת והם אינן יודעי׳‎ שהוא תענית לפי שהיום התחיל לגזור וסבורי׳‎ שהמזונות הוא שנתמעטו ויבא להפקיע השערים. ויש שהקשה למה הפקיעו שערים בכך והלא בשאר הימים לוקחי׳‎ גם הם לחם לסעודה ואין מרבין בתענית אבל בבשר ויין שאין לחוש לפקעת שער שלהם כי המפקיעו משובח וממעט את התפלה ופי׳‎ הם הטעם מפני שבעלי חנויות לא ידעו בגזרת התענית ולא הבינו אלא כמנהגם לסעודה וכשהוסיפו לקנות בני אדם לסעודת תענית נמצאת שסעודת שבת חסירה. ואין זה מחוור עדיין דליטעמיהו נמי למה לא הכינו בעלי החנויות סעודה בליל התענית וי״ל לדברי רש״י ז״ל כי אף בלחם אדם מרבה לאכול מפני התענית ואין לוקחים סעודתן אלא בערב ולפי׳‎ מתוך שלוקחים לסעודת הערב לוקחים אף לסעודת שבת ביחד מה שאין כן בשאר ימים שאין לוקחי׳‎ סעודת שבת עד ע״ש ובזה השער מתייקר כשרואים בעלי חנויות שלוקחים בני אדם הרבה ביחד ואינן יודעים כי זה מפני התענית.

רבי יוסי אומר כשם שאין הראשונות ונראה דהלכה כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ואיני יודע טעם לדברי הרמב״ם ז״ל שפסק בחבורו כר׳‎ יוסי אין גוזרי׳‎ תעניות על הצבור בר״ח בחנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקים כך הגרס׳‎ במשניות ובנסחאות מדוייקות דלא גרסי׳‎ בהא בתחלה ובאידך הוא דגרסי׳‎ אין גוזרים תעניות בה׳‎ בתחלה לומר שגוזרים אותו להיותו שני אבל בר״ח בחנוכ׳‎ ובפורים אין גוזרים בו תענית כלל ואפי׳‎ להיות ב׳‎ או ג׳‎ אלא שאם גזרו תעניותי׳‎ סתם על הגשמים או על שאר צרות עד שיענו או עד זמן שהם צריכים לגשמים כפי ענין המקומות שרשאי׳‎ לעשות כן כמו שאנו עתידים לבאר והם לא קבעו זמן זה ולא עלה בדעתם שיפגע בהן ר״ח או חנוכה ופורים והתחילו להתענות ולא נענו עד שפגע בהם א׳‎ מימים אלו אין מפסיקים גזרתם שגזרו סתם אלא מתענות ומשלימי׳‎ בו שאע״פ שאין גזרתם כדאי לחול על ימים אלו של גזרת ראשונים בפרט חייל עלייהו בכולל דוגמת שבועה שחלה על שבתות וי״ט בכולל אלא דרב אחא בעי שיהא הכולל דבר נראה שהתחילו להתענו׳‎ בצר׳‎ ג׳‎ תעניות ורבי יוסי סבר דהויא התחלה אפי׳‎ ביום א׳‎ וי״מ אין גוזרים בתחלה לומר שאין עושים אותו תחלה אבל עושים אותו שני אפי׳‎ בתחלת גזרתך כגון שהיה ר״ח יום ה׳‎ יש לך לשאול א״כ היכי א״ר אחא לקמן דהתחלת ג׳‎ והלא אפי׳‎ לכתחלה גוזרים אותו שני וי״ל דלר׳‎ אחא אין גוזרין בתחילה לאו יום ראשון אלא שאין גוזרים אות׳‎ בענין שיהא נראה שהוא בתחלה והיינו בג׳‎ בתעניות הראשונות וכאלו שאינו.

אין גוזרין א׳‎ מג׳‎ ראשונות בר״ח ואם התחילו בשאר ימים בשלשה ראשונות אין מפסיקין וגוזרין האמצעיות בר״ח לפי שדחקתם הצרה יותר שר״ח וחנוכה ופורים איסור תעניתם מדבריה׳‎ הוא והם אמרו ור׳‎ יוסי סבר דהתחלת יום א׳‎ דכל שהיתה גזירת הראשון בלבד בשאר הימים שהתחילו להתענו׳‎ בו ולא עננו ולא עברה הצרה שוב אין מפסיקין וגזרי׳‎ שני או שאחריהם אף בר״ח ואף לפי שיטה זו אף לרבי יוסי אין לנו לגזור תענית בר״ח אחר שיתענו יום אחד ולא יענו ולא שנקבענו בתוך ב׳‎ וה׳‎ וב׳‎ שפגע בב׳‎ או בג׳‎ ראשי חדשים לחבירו שא״כ שיכולין לגזרו בב׳‎ או בג׳‎ בג׳‎ למאי אצטרי׳‎ למיתני סיפא דאם התחילו אין מפסיקין ברישא בלחוד סגיא א״נ לתני הכי וכיון שהתחילו אין מפסיקין אלא ודאי כדאמרן אבל יותר נראה בלשון הראשון מכיון ולא קתני בתחלה אלא בריש׳‎ דמתני׳‎ ודאי הא קמ״ל אלא שאין גוזרין לעולם ב״ד שום תענית בפי׳‎ בר״ח לא שנא בתחלה ולא שנא בסוף אלא שאם התחילו להתענות בתעניות שגזרו סתם על הגשמי׳‎ או בשאר צרות עד שיענו או שיעבור זמנם והרי נתחייבו בכך סתם מצד גזרת׳‎ ולא עלו על דעת ר״ח וחנוכה ופורים נתחייבו בנדרם. ושוב אין ר״ח מבטל גזרתם שהיתה בכולל ומוטב שתתקיים גזרה זו שהיא צריכה כיון שבאה מאליה בכולל ולא גזרנו לעקור הראשונה בפי׳‎ ובכוונה ולפי תעני׳‎ יחידים שאינה בגזרת ב״ד אלא מצד קבלתם אין בה כח לבטל גזרת חכמים שגזרתם קדמה לנדרו שאין נדר של תעני׳‎ נדרי איסר מלא מנדרי הקדש שהוא למצוה לענו׳‎ בצום נפשי לפני האל ית׳‎ לחזור בתשובה כמו שאנו עתידי׳‎ לבאר בס״ד. וכל שהוא בר״ח ובימים טובים של חכמים אינו דבר מצוה להתענו׳‎ בו ולפיכ׳‎ נראה לגמרי ופוסק בהם ואינו פורע אותו שאלו היה חייב לפרעו הא קיימא לן לוה אדם תעניתו ופורע ואפי׳‎ לתעני׳‎ שקבל ליום שהוא מסויים כדבעי׳‎ למימר קמן בס״ד. עוד נראה לומר ואפילו לגרסא ראשונה דלעולם כל שהתחילו להתענות שוב אין מפסיקי׳‎ אבל יש להם לב״ד לראו׳‎ שלא יגזרו תעניו׳‎ בזמן שיהא ר״ח בכללם שהרי שאם התחילו לגזור אין מפסיקין ולשון המשנ׳‎ מסייע ליה במקצת נסחאות דגרסי׳‎ אין כי גוזרין תעני׳‎ בלשון רבים ועכשיו רישא דמתני׳‎ אסיפא סמיך ומה טעם קאמר אין גוזרין תעניו׳‎ שיהא בהם ר״ח ולמה יגזרו אותו שני שלפני ר״ח לפי שאם התחילו אין מפסיקין והרי הוא כאלו מסכימין לגזרו בר״ח ולר׳‎ אחא אם באו לגזור תעניו׳‎ בב׳‎ ובה׳‎ וב׳‎ אע״פ שיש בהם ר״ח גוזרין ושאר הימים ומפסיקין לר״ח ולא הויא ההתחלה שלא יפסיקו עד ג׳‎ תעניו׳‎ ואעפ״כ אם ר״ח הוא ב״ד גוזרין בג׳‎ הראשונות שאין ענין חלוק לעצמו ואין חוששין כיון שאינו בכלל התעניו׳‎ כנ״ל.

מודה היה שאין משלימין כל היום בתעני׳‎ ואפסיק׳‎ הלכתא דמתענה ומשלים כל היום וכן בט׳‎ באב שחל להיות בע״ש או ביחיד שגזר על עצמו תעני׳‎ בע״ש וכדאי׳‎ בפרק בכל מערבין.

מה שבארנו במשנה שמן הנשיא מתחילים לשים אפר על ראשו אף מדת הדין כך היא נותנת שכל דבר שבגדולה מתחילים מן הגדול דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו ראשיכם אל תפרעו וכו' ובקלקלה מתחילים מן הקטן שבתחלה נתקלל נחש ואח"כ נתקללה חוה ואח"כ אדם ודבר זה אע"פ שהוא ענין צרה מ"מ חשיבות וגדולה הוא להם כלומר אתם החשובים ולכם משפט בקשת הרחמים למה נותנים בראש הנשיא ובראש אב ב"ד ואין נותנים הם עצמם כשאר העם מפני שיתביישו ביותר ויפגע לבם שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים:

גמרא רחמי אכולא עלמא ואחר כך מתחיל פיסקא וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו נשיא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ואפי' בקמייתא כלומר ואפילו בג' תעניות כו' ולרחוב של עיר ואומר כ"ד ברכות כו' ורמינהי כו' כצ"ל:

בא"ד וקשה דהא כו' הא לענין כ"ד זה וזה שוין כו' עכ"ל לא קאי התם הכי במסקנא מיהו למאי דבעי למימר התם מעיקרא דבין בראשונות ובין באמצעיות היו אומר כ"ד ברכות תקשי להו מברייתא דהכא דקתני דמתפללין כדרך שמתפללין כל השנה וק"ל:

רש"י ד"ה מגילת תענית נכתבה עיין לעיל דף יב ע"א רש"י ד"ה בצלו:

וְהָתַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר: בִּגְדֻלָּה מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל, וּבִקְלָלָה מַתְחִילִין מִן הַקָּטָן. מקשים אמאי הוצרך תלמודא להביא דברי הברייתא, יקשה לו מן הפסוק עצמו דתחלה נתקלל נחש ואחר כך חוה ואחר כך אדם? ונראה לי בס"ד דמן הכתוב ליכא קושיא דיש לומר התם שאני משום דנחש היה המסית והוא התחיל בעבירה וחוה חטאה קודם אדם לכן נתקללו בזה את זה ולעולם ליתיה להאי כללא דבקללה מתחילין מן הקטן, אך תנא דברייתא דיליף האי כללא מהאי עניינא, שמע מינה דלית ליה חילוק זה שאמרנו. ועיין בברכות דף ס"א מה שתרצתי עוד בזה. [וזה לשונו שם: ונראה לי בס"ד כי מן הכתוב ליכא קושיא, דלעולם האדם נתקלל בראשונה וכן הסברה מחייבת מאחר דהוכיחו תחלה ודאי גמר דבריו עמו וקללו, ומה שזכר הכתוב קללתו באחרונה כן ימצא הרבה במקראות שיזכר ענין המאוחר קודם ענין שקדם לו דעל זה אמרו רבותינו ז"ל 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' ויתכן דחס הכתוב על כבוד אדם והזכיר קללתו באחרונה ולעולם נתקלל בראשונה תכף בעת שהוכיחו אך רבי מאיר דיליף מהכא לענין בעלמא דבקללה מתחילין מן הקטן משמע דסבירא ליה דבקושטא הכי הוי שהנחש נתקלל בראשונה ואדם באחרונה, לכך מקשי מהא דרבי מאיר.]