Commentary page
Taanit 10a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerTaanit 10a
Taanit 10a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 522 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
בברייתו של עולם כתיב שהיה כל העולם שטוף במים והקב"ה כונסן במקום אחד כמכניס מים בנאד שנתנם באוצרות דכתיב נותן באוצרות תהומות שם חול גבולו ואוצר לים:
על פני ארץ א"י:
משיורי תמצית מה שנשאר בעבים אחר שתיית':
בתחילה שותה שם יורדין הגשמים תחילה כך שמעתי:
חשרת מים וחשכת מים שני מקראות הן חד בתהלים וחד בשמואל בוידבר דוד:
ה"ג שקול כף ושדי אריש כלומר קח כף שבמלת חשכת וצרפו עם מלת חשרת וקרי ביה חכשרת שממתקין ומכשירין בעבים:
חשוך ענני סגיאין מימוהי והיינו דכתיב חשכת מים:
נהור ענני כשהענן קליש זעירן מימוהי ומכלל חשוך סגיאין אתה למד אבל נהור זעירין וחשרת לשון השרה כמו אין שורין דיו (שבת דף יז:) כו' כדדריש ליה רבי יהושע לעיל אבל חשכת מיבעי ליה להכי ולהכי:
27 more comments on this page.
Rashi on Taanit 10a · Sefaria
Tosafot
קרי ביה חכשרת פי' הטל הכ"ף מן חשכת ושדי עם חשרת ויהיה חכשרת כלומר שהמים בעננים מתכשרים שהעננים שותים לבסוף הם ממתקים בעבים:
טובעני ולא יובשני פי' מוטב להיות בארץ שהיא לחה מכשהיא יבשה:
הלכתא יום ס' כלאחר ס' וכן עמא דבר ויום תקופה מתחיל:
אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים פי' שע"י שעשו הצבור תענית יקנו מזון של חמישי ושל שבת וכסבורים העם יוקר היא ויפקיעו השערים:
Tosafot on Taanit 10a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ארץ ישראל נבראת תחלה שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות א"י הקב"ה משקה אותה [בעצמו] וכל העולם כולו ע"י שליח. שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות.
א"י שותה מי גשמים וכל העולם שותה תמצית שנאמר הנותן מטר וגו' משל לאדם מגבל גבינה. נוטל מאכל ומניח הפסולת:
ת"ר מצרים ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה ואחד מס' בכוש. וכוש אחד מס' בעולם. והעולם אחד מס' בגן. וגן אחד מס' בעדן. ועדן אחד מס' בגיהנם. נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה לגיהנם. אריב"ל כל העולם מתמצית הגן הוא שותה שנאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. תנא מתמצית בית כור שותה. תרקב. פי' התרקב הוא חצי סאה. והכור יש בו ל' סאין. נמצא א' מס' בכור. וכיון ששנה בחיצונה והעולם א' מס' בגן. נמצא העולם כולו חלק א' מס' חלקים בגן ומתמציתו שותה כל העולם. דקדק התנא שמתמצית בית כור שותה תרקב שהרי זה התרקב א' מס' בכור כמו שהוא העולם א' מס' בגן ושותה תמציתו:
מתני' בג' מרחשון שואלין הגשמים ר"ג אומר (בשמונה) [בשבעה] בו.
א"ר אלעזר הלכה כר"ג תנא חנניה אומר ובגולה עד ס' יום בתקופה. אמר שמואל הלכתא כחנניה. וזמן הכנסת עצים דבי טיבות רישבא מן השדה הוה ס' בתקופה. ואיבעיא לן יום ס' כלפני ס' ואינו שואל או כלאחר ס' ושואל.
רב אמר כלפני ס' ושמואל אמר כלאחר ס' וסימניך עילאי בעי מיא תתאי לא בעו מיא. פי' נהרדעא אתריה דשמואל והיא גבוהה והן מבקשים מים. וסורא אתריה דרב והיא לגבי נהרדעא תתאה. והן אינן מבקשין מים כלומר כיון שהן תחתיין נקוין המים בהן ומתקיימין אצלם. אמר רב פפא הלכתא יום ס' כלאחר ס':
מתני' הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענים ואוקים רב הונא להני יחידים רבנן ומתענין ב' וה' וב'.
Rabbeinu Chananel on Taanit 10a · Sefaria
Ritva
מתני׳ בג׳ במרחשון שואלין את הגשמים ר״ג אומר בז׳ בו שהם ט״ו יום כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. פי׳ בין לת״ק בין לר״ג משנתינו בזמן שבית המקדש קיים היא שנויה ולכ״ע זמן גשמי׳ הוא לאחר החג אלא דבזמן שבית המקדש קיים חיישי׳ לעולי רגלים שלא יעצר׳ הגשם בחזרתו ונמצאת מכשילן לעתיד לבא ור״ג חיישי׳ לכלהו לעולי רגלים ואפי׳ לאחרון שבהם ויהבי להו ט״ו יום אחר החג ואע״ג דאמרי׳ התם שא״י היא מהלך מ׳ יום לפי שהוא מהלך ת׳ פרסה על ת׳ פרסה ומהלך אדם בינוני ביום י׳ פרסאות וירושלם באמצע ארץ יש׳ ויש ממנה לכל צד הגבולי׳ מהלך כ׳ יום אפי׳ הכי כדי שלא תתאחר זמן השאלה מז׳ בו שהוא זמן רביעה בינונית לרבי מאיר רמו עלייהו דלזלו האי טפי מאדם בינוני או שילכו בלילה קצת כדי שיגיעו לביתם בט״ו יום ות״ק חיישי׳ לעולי רגלים אלא דסבר דמיסתיין דניתן להו להליכה י״ב יום עד ג׳ במרחשון שיחזרו רוב ישר׳ לבתיהם ואידך מיעוטא ליזלו ביממא ובליליא כי היכי דלא תתמנע שאלת גשמים אמתולטיהו כולי האי ויתחילו לשאול ב״ג במרחשון שהגיע רביעה ראשונה אבל ר״ג סבר דמיסתיין שנקצ׳ להם המהלך שהוא כ׳ יום לט״ו יום ונמתין לשאול עד רביעה שניה וזהו שהוצרך לפ׳ בז׳ בו שהם ט״ו יום ולא לאשמועי׳ מנינא דהאי ידעי׳ דבז׳ בו ט״ו יום הם אלא לטעמ׳ דאמרן ונקט נהר פרת שאותו הגדול היה מפורס׳ יות׳ וגם הי׳ מיוש׳ יות׳ משאר הרוחו׳ בזמן ההוא מפני נהר פרת שמימיו מתברכי׳ ופרין ורבין ודוקא שאל׳ הוא דמאחרי הני תנאי כולי האי מהאי טעמא אבל בהזכר׳ מקמי הדין היא לדידהו כחד מהני תנאי דלעיל ואפשר דסברי לן כרבי יהודה דקיימא לן כותיה ולדידהו שאלה לחוד והזכרה לחוד ודוקא בזמן שבית המקדש קיים דאיכא עולי רגלים אבל לאחר החורבן דליכא עולי רגלי׳ מודו דמשעה שהתחיל להזכיר מתחיל לשאול ומתחיל להזכיר מי״ט האחרון כדברי רבי יהוד׳ דקיימ׳ לן כותיה ובערב למוצאי י״ט שהוא חול ויש בו שאלה מתחיל לשאול:
ש״ס גרס׳ רבי׳ אלפסי ז״ל א״ר אלעזר הלכה כר״ג וכן הוא בעיקר נסחאו׳ אבל יש נסחאו׳ דגרסי׳ אמר רב חסדא הלכה כר״ג ונסח׳ דהלכות דיק׳ טפי דהא בש״ס פרכי׳ מהאי פסקא לרבו יוחנן דפסק הלכה כר׳ יהודה בן בתירא ואי רב חסדא הוא מאי קושיא מדרב חסדא לרבי יוחנן. ואע״ג דתלמודא אהדר גברא אגברא קא רמית. מ״מ היכי ס״ד למימרינהו כלל אבל למאן דגריס רבי אליעזר אתיא שפיר דרבי אליעזר תלמידי של רבי יוחנן והיינו סבורי׳ דהא דרבי אליעזר מדרביה הוא ופרקי׳ גברא אגברא ר׳ אליעזר לחוד ור׳ יוחנן לחוד כלומר דרבי אליעזר דנפשיה היא ולא שמיע ליה מרביה ודכותה בב״ק פ׳ שור שנגח את הפרה כדכתב התם בס״ד ובודאי דלקמן בש״ס אי פליג ש״ס בהדי אמימ׳ דאמימר בשם רב חסד׳ אמר הלכה כר״ג ואלו ש״ס כלישנא קמא אמר רב חסדא הלכה כר׳ יוסי ור״א הוא דאמר הלכה כר״ג וש״ס פריך הכא לפום שיטתיה דתלי לה להא בדר״א ולא כאמימר שגורס אותה בשם רב חסדא.
תניא חנניא אומר ובגולה עד ס׳ יום בתקופה פי׳ הא ודאי אין דברי חנניא בכל הגולה אלא בבבל ממש שהיה עיקר הגולה שם ומשום דבבל טיבעני ולא יבשני והגשמים מזיקים להם עד ס׳ יום בתקופת תשרי. אבל שאר ארצות שהם צריכין לגשם קודם לכן למה להם לאחר שאלתם עד ס׳ יום בתקופה והלא בארץ יש׳ שהיא צריכה לגשמים לאחר החג בזמן דליכא עולי רגלי׳ שואלין מיד במוצאי החג וכדאיתא לעיל בש״ס על פרכא דפרכינן מדרבי אלעזר אדר׳ יוחנן דסבר דמשעה שמזכיר שואל דאמרי׳ לא קשיא הא לן והא להו כלומר הא דר׳ אלעזר לן והא דר׳ יוחנן לדידהו. דרבי יוחנן מערבאה הוא ואיירי בדידהו ואמרי׳ מאי שנא לדידהו לדידן דאית לן פירי בדברא אינהו נמי אית להו עולי רגלים ואמר כי קאמר רבי יוחנן בזמן דליכא עולי רגלים פירש ובדרבי אלעזר ורבי יוחנן תרוייהו בזמן דליכא עולי רגלים והא דרבי יוחנן דאמר דמשעה שמתחיל להזכיר מתחיל לשאול לדידהו בני ארץ ישראל דלית להו עולי רגלים השתא ולית להו פירי בדבר׳ דבזמן בית המקדש דאיכא עולי רגלים הוו מאחרי עד חמשה עשר כדברי ר״ג כי דברי ר״ג לזמן בית המקדש קיים נאמרו אבל השתא דליכא עולי רגלים שואלין לאלתר שיצא י״ט והא דפסק רבי אלעזר הלכה כר״ג לדידן בני חוצה לארץ דאית לן פירי בדברא שאף בזמן בית המקדש קיים היינו מתאחרין עד זמן זה משום פירי דדברא ואע״ג דזמנין דלא צריכין כולי האי משום פירי כיון דמאחרינן בתר החג משום פירי מאחרינן עד ט״ו כבני ארץ ישראל כדי לעשו׳ כלנו שאלה בזמן א׳ ואע״פ שחרב בית המקדש דינו במקומו עומד דאכתי אית לן פירי בדבר׳ אשתכח דלהני תרי לישנ׳ בני ארץ ישראל בזמן דליכא עולי רגלים כיון דצריכי למטרא לא מאחרים לשאלה לאידך לישנא כלל דאמרי׳ השתא דאתית להכי הא והא לדידהו ולא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן לאחר שבית המקדש קיים פירש דבזמן שבית המקדש קיים הלכה כר״ג משום עולי רגלים ובזמן שאין בה״מ קיים דליכא עולי רגלים הלכה כרבי יוחנן וכיון שכן בני חוצה לארץ דליכא לא עולי רגלים ולא פירי בדברא אלא עד ז׳ במרחשון והם צריכין צורך גדול למה יאמר חנניא שיאחרו שאלתם עד ס׳ בתקופה אלא ודאי אין דברי חנניא אלא בבבל כמו שאמרנו וא״כ יש לנו לשאול על מה שנהגו בספר דעל פי׳ הגאונים ז״ל שאין שואלין גשמים עד ס׳ בתקופה בבבל ומורי נר״ו היה אוסר שדעת הגאוני׳ ז״ל לפי סוגיית התלמוד לא קבעו חז״ל לשאל׳ אלא שני זמנים א׳ לבבל וא׳ לארץ ושאר כל הארצות עושין כבבל או כארץ ישראל. ומי שהגשמים טובים לאחר החג לאלתר ולית פירי בדברא עושין כארץ ישראל ושואלין מיד למוצאי י״ט ואותן שיש להן פירי בדברא זמן מועט אחר החג כגון הארצות האלו לשאול למוצאי י״ט א״א להם שאינם להם סימן ברכה כיון שיש להם פירות בשדה הילכך יאחרו שאלתם עד ס׳ בתקופה כבבל ואע״פ שצריכין לגשמי׳ קודם לכן לאחר אסיפת הפירות הרי יכולי׳ לשאול כיחידי׳ בשומע תפלה. ואם נפשך לומ׳ שנקבע להם זמן שלישי בט״ו במרחשון דתו ליכא פירי בדבר׳ כבר אמרנו שאין דעת החכמי׳ לקבוע לנו זמן ג׳ אלא או כבני בבל או כבני א״י דכיפינן להו לכל עניני התורה והש״ס תדע דכי פרכי׳ לעיל מדרבי יוחנן לדר׳ אלעזר פרקי׳ כחד לישנ׳ קמ׳ דהא. לן והא להו ואוקי׳ תרוייהו בזמן הזה ודרבי יוחנן כבני א״י ששואלי׳ מיד בזמן הזה ודרבי אלעזר בט״ו בו לבני בבל דאית להו פירי בדברא ובתר הכי אוקים להו לתרוייהו כבני א״י וכאן בזמן המקדש וכאן לאחר החרבן דכתב לעיל וכד מעיינת בה לא משכחא טעמא להאי פירוקא בתרא אמאי נדיני ליה דהא לא מרוחינן ביה מידי דהא מעיקרא נמי ידעי׳ הני דיני דא״י בפירוקא קמ׳ דאוקים דרבי יוחנן בא״י בזמן שאין בית המקדש משום דליכא עולי רגלים ור״ג בחוצה לארץ כדינם מתחלה קודם חרבן שהיו נגררים אחר בני א״י ומי שמעי׳ להדיא דבני א״י בזמן שבית המקדש קיים היינו עד ט״ו יום כר״ג שעיקר דברי ר״ג על בני א״י נאמרו כדקתני לה בהדיא אלא שבני בבל נגררו אחריה׳ משום דאית להו פירי בדברא וא״כ נמצינו גורעי׳ את התירוץ האחרון לענין בני בבל שלא קבעו להם זמן ולא הרוחנו כלו׳ לעניין בני א״י ואין זו שיטת הש״ס בשו׳ מקו׳ אלא על כרחי׳ יש לנו לומר דלהכי נדינן לאידך פירוקא משום דלא ניחא לן במאי דאוקי׳ לדידן בני בבל כר״ג בט״ו יום דסבירא לן דליתא להא בחנניא דאמר בבבל עד ס׳ יום בתקופה והשתא דאתית להכי דן מינ׳ ומינה דאם איתא דשאר חוצה לארץ חוץ מבבל יש להם זמן ג׳ עד ט״ו דמשום פירי בדברא אמאי סתרי׳ לגמרי פירוקא נימא דלעול׳ תרווייהו לאחר החרבן והא לן והא להו כלומר ההיא דר״ג לדידן בני חוצה לארץ דאית לן פירי בדברא חוץ מבבל שהיה כחנניא ודר׳ יוחנן לבני א״י דלי׳ להו פירי בדברא (חוץ מבבל שהיה כחנניא) ומדלא אמרי׳ הכי שמעי׳ שאין לנו זמן ג׳ בשום מקום ונמצא זמנו של ר״ג שהוא בט״ו נעקר מכל העול׳ לאחר החרבן שבני א״י שואלין לאלתר ובני בבל ממש בס׳ בתקופה כחנניא ושאר ארצות או כבני א״י או כבבל ואותן שאין להם פירות בשדה נדינן ודאי עבדי לאלתר כבני א״י אבל אותן שיש להן פירו׳ בשדה הם בספק ששני זמני׳ אלו אינן דומין להם זמן א״י מפני פירות השדה וזמן בבל מפני איחור השאלה הרבה בררו הגאונים ז״ל זמן דבכל מקום מפני ג׳ עניני׳ הא׳ מפני שאנו נגררים אחריהם בכל ענינו והב׳ שתהא דין אחד כל הגולה כפשטה דש״ס דמימרא והג׳ שהשאלה לאלתר מחזקת לפירות השדה ואין צבור שואלין דבר שאינו צריך להם ואיחור השאלה עד ס׳ בתקופה יש לו תשלומין לשאול גשמים בשומע תפלה מאסיפת הפירות ואילך זו היא שטתן של גאונים וי״ל זה דעת רבינו אלפסי ז״ל שלא הביא מכל הסוגיות כולם אלא שהביא ומשנתי׳ כפשטה לדין בני א״י והביא הא דחנניא לכל בני ח״ל ועליה סמכו בכל המקומות הללו אלא שלא נהגו לשאול כלל עד ס׳ בתקופ׳ ואפי׳ בשומע תפלה ויש מקומות שנהגו לשאול בט״ו במרחשון כר״ג כדאמ׳ מעיקר׳ לעיל הא לן והא להו וזה ודאי אינו מנהג יפה כלל לפי מה שבררנו למעלה שאין לנו זמן ג׳ ויש מקומו׳ שנהגו לשאול מיד למוצאי י״ט כבני א״י והיינו סברא דש״ס דאוקי תרתי מימרי בא״י משום דלאחר חרבן כל שאר ארצות לבר מבבל. גופא דינם כבני א״י ולפירי דדברא לא חיישינן כדס״ד מעיקרא דמיעוטא הוא ואפשר קודם שיתקלקלו וליכא למיחש אלא לעולי רגלים או לחג שאין הגשמים סימן ברכה בו לעולם לכל ישראל אבל חששא דפירי אינ׳ חשש׳ כ״כ כדי לאחר השאלה זמן ארוך שצריכין לגשמים להתעכב עד ס׳ בתקופה וגם זה בודאי מנהג יפה וששה נכונה אלא שאין לשנות זו מפני המנהג שהוא כדרך הגאונים ז״ל ומסקנא אמר רב פפא הלכתא יום ס׳ כלאחר ס':
מתני׳ הגיע י״ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היהודים מתענין פירש וסתמא כרבי מאיר דאמר רביעה בכירה בשלשה בו בינונית בז׳ בו אפילה בי״ז בו ומקמי׳ ג׳ אין מתעני׳ כדקיימ׳ לן ג׳ להתענו׳ אבל לרבי יוסי אין רביעה ג׳ עד א׳ בכסליו כדאי׳ בש״ס ואין היחידי׳ מתעני׳ עד אותו זמן ובש״ס איתמ׳ חד לישנא משמא דש״ס אמר רב חסדא הלכה כר״י אלא דאמימר מתני משמא דרב חסדא הלכ׳ כר״ג. וללישנא דש״ס הא דר״ג כדר״א מתני לה כדכתב לעיל ובכל דוכתא דאיכ׳ כי האי גוונא דרך הגאוני׳ ז״ל לסמוך על לשון הש״ס כמו שכתב רבניו אלפסי ז״ל בהלכו׳ פסחי׳ גבי זמן הבדל׳ וא״כ סמכי׳ הכא אלשנא דגמרא דפסק משמא דרב חסדא הלכ׳ כר״י בזו ולית׳ לסתם מתני׳ דהכ׳ אבל רבינו אלפסי ז״ל שהבי׳ משנתי׳ כפשט׳ ולא הביא כלום מדברי ר״י ולא מה שפסקו כמות׳ נרא׳ שהוא סומך על לשונו של אמימר שלא פסק הלכ׳ אלא כר״ג ובשל ר״י לא פסק כלום וסתם מתני ומחלוק׳ דבריית׳ הלכ׳ כסת׳ מתני׳ וקשיא עליה דמרן ז״ל מאי דכתב בהלכו׳ פסחי׳ ועוד מאי דגריס לעיל א״ר אלעזר הלכ׳ כר״ג והיינו כלישנ׳ דש״ס ולא כלישנא דאמימ׳ ונקט חוטרא בתרי רישא ושמא דעת רבי׳ אלפסי ז״ל שהבי׳ משנתי׳ כפשט׳ דאע״ג דבעלמא תפסי׳ לישנ׳ דש״ס ושבקי׳ לישנא דאמוראי ואע״ג דהוי לישנא בתרא הכא נקיטינן לענין הפסק׳ כלישנא דאמימר משו׳ דלא לסתור כלל שבידינו מדר״י שהלכ׳ כסת׳ משנ׳ וסת׳ מתני׳ ומחלוק׳ דברי רבי הלכה כסתם משנ׳ ומאי דנקיט לעיל דר״א דאתיא כלישנא דש״ס משום דניחא טפי כסוגיא דלעיל דכתב התם דאפשר דלכולי עלמא דר״א פסק כרבן גמליאל ולא פסק כרבי יוסי דסבר תלמודא מעיקרא דבהא הלכתא כסתם מתני׳ כך נראה לתרץ דברי רבינו אלפסי ז״ל וכך פסק הלכתא כסתם משנה זו:
ש״ס מאן יחידים אמר רב הונא רבנן ומתעני׳ ב׳ וה׳ פי׳ שאין גוזרי׳ תענית בתחלת ה׳ כדי להפקיע את השערי׳ דאפי׳ בתעני׳ של שאר צרות כדבעי׳ לפרושי בדוכתא לקמן ואשמועי׳ רב הונא שאפי׳ בתעניות של יחידים חוששין להפקעת שערים שלא להתחי׳ אל׳ בב׳ תנ״ה יחידים מתעני׳ רוב כו׳ כת׳ רבי׳ אלפסי ז״ל והאידנא דבטלה מגלת תענית אין מפסיקין אלא בחנוכה ובפורים דלגבי דידהו לא בטלה המגל׳ תעני׳ וכת׳ עוד ז״ל ודוק׳ היחידי׳ אבל צבור אין מפסיקין ולכאור׳ נרא׳ מדברי רבי׳ אלפסי ז״ל שטרח לברר עניין זה בכאן שזה דבר נוהג אף בזמן הזה שאע״פ שאין תעני׳ צבו׳ בבבל חוץ מט׳ באב לענין זה דין תעני׳ צבור יש לו שלא להפסיק בר״ח ובי״ט של דבריה׳ שכך הסכימו חכמי׳ שיהא כח לכל צבור לחול גזרתם בשהתחילו מכבר אף בימים אלו מפני צרת צבור שהרי יש בתעניותינו ברכות והתרעות תענית צבור כדבעי׳ לברורי קמ׳ הנה שאין כן בתעני׳ יחיד כדאי׳ בתוספת׳ בהדיא ובודאי באנשי מעמד שהיו יחידים היה נראה שדינם כענין זה מפני מה מפסיקין לראשי חדשי׳ דהא משמע לן לקמן בפרק בתרא שיש נעילה לאנשי מעמד ביום שיש בו קרבן מוסף והוא יום ר״ח ולעול׳ אין נעיל׳ אלא בתעניות שמרבין בהם בתפלה ונמצא שמתענית בר״ח כיון שגזר׳ תעניותיהם הית׳ סתם אין מפסיקי׳ לר״ח אבל אין זה דומה דשני אנשי מעמד שהיא תקנה קדמונית ותעניותיהם בגזרת ב״ד כתענית צבור ולפי׳ אין מפסיקין לר״ת אבל בזמן הזה שכל תעניותינו כתענית יחיד ואין לנו פה להפסיק מבערב ולא לנהוג בחומרי תעניו׳ אע״פ שיש לנו כח להרבות בתפלות בצבור לענין כ״ד ברכות ותקיעות ונעילה אין בנו כח לדחות גזרות ב״ד שגזרו קדושה בר״ח בחנוכה ובפורי׳ ואינו חל בהם כשם שאינו חל בשבתות וי״ט כי חכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה ולא עדפי׳ מהא דרב הונא דאמר ביחידי׳ המתעני׳ והם חכמים ותלמידיהם. ומפסיקי׳ בר״ח בחנוכה ובפורים ואפשר שאף רבי ז״ל לא כתבה אלא מפני תענית צבור שבא״י שיש להם נשיא ואב ב״ד לגזור להם כנ״ל ודוקא בחנוכה ובפורים הוא שאין גוזרין תענית ואפי׳ בזמן הזה אבל בשאר י״ט של מגל׳ תעני׳ לא מבעיא שאין מפסיקי׳ בהם יחידי׳ אלא אפי׳ לכתחלה גוזרים בהם תעניות על הצבור דכי בטלה מגל׳ תעני׳ לגמרי בטל׳ שיהיו כשא׳ הימים להספיד ולהתענו׳ בהם וכדאמר בר״ה מעשה שגזרו תענית בחנוכה ואמר להם רבי אליעזר צאו והתענו על מה שהתעניתם ואמרי׳ דקסבר רבי אליעזר לא בטלה מגלת תענית וש״מ דלמ״ד בטלה לגמרי בטלה שיהיו כשאר הימים ואף לגזור בהם תענית. ואי ק״ל הא דאמרי׳ במכלתי׳ רב נחמן גזר תענית׳ וא״ל יום תוריינוס הוא ואע״ג דקיימא לן דבטלה מגל׳ תענית מקשו ליה לפי שגז׳ תענית ביום תוריינוס יש לומר דאינהו מקשו ליה הכי משום דסברי לה דלא בטלה מגלת תעני׳ או להוציאו מלבו של רב נחמן כמאן סברי׳ ליה או אם חושש לדברי האומר לא׳ בטלה שלא לעשו׳ מעשה כנגדו והוא השיב להם דיום תוריינוס בטולי בטלוה ומותר הוא לדברי הכל ומעתה מה שמתעני׳ העולם ביום י״ג באדר לפני פורים אע״ג שהיא יום ניקנור הם עושי׳ לפי שיטתנו דהא בטלה מגלת תענית לכל הימים לגמרי חוץ מחנוכה ופורים וא״ת למה לא ניחוש מפני שהוא יום לפני פורי׳ שהרי דלגבי חנוכה ופורי׳ לא בטלה מגלת תענית וקיימ׳ לן דימי׳ הכתובים במגלת תענית לפניהם אסור שהרי פסקו רב ור׳ יוחנן הלכה כרבי יוסי בזו ואע״ג דשמואל פסוק כרשב״ג דלפניהם ולאחריה׳ מותרין הא קיימא לן בכל דוכתא דשמואל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן ורב ושמואל הלכתא כרב באסורי ומשמע דכיון דלענין חנוכה ופורי׳ לא בטלה מגל׳ תענית שלא בטלה כלל ואף לענין לפניה׳ ולאחריה׳ בדינן עומדי׳ תדע דלכ״ע בין לרב בין לשמואל בטלה מגל׳ תעני׳ חוץ מחנוכה ופורי׳ והכי אמר ר׳ בהדיא במס׳ ר״ה ואשכחן להו דאיפליגו בימי׳ הכתובי׳ במגל׳ תענית אם לפניה׳ אסור ומה ענין למחלקות׳ מאחר שכבר בטלה מגל׳ תענית לכל העמי׳ ואף לחנוכה ולפורי׳ לענין לפניהם ולאחריהם אלא ודאי בחנוכה ופורים בענינם הראשון עומדים ולפיכך חולקים באין לפניהם ואפשר לומר שיום שלפני פורים עיקרו היה מפני יום ניקנור וכיון שכל קדושתו מפני יום ניקנור שוב אין לו קדושה מפני יום שלפני פורים שא״כ נמצא שלא בטלה מגלת תעני׳ ליום ניקנור ודמיא להו מאי דאמרי׳ ביום י״ב לאדר שהוא יום אורייטוס שבטלוהו דפרכי׳ ותיפוק לי דה״ל שלפני ניקנור ואמר רב אשי השתא איהו גופיה בטלוה משום יום שלפני פורים ניקום ונגזור כלומר על שבטלה קדושת עצמו שעיקר בו היה שהיה ניקנור מהפכינן יונים וטוריינוס היה לאחר החרבן אעפ״כ עיקרו של יום מפני הנס שנעשה בו והוא עיקר בו וכיון שבטלה קדושה בשלו כל הטפל לו. ואע״פ שקדמה לעיקרו ואף אנו נאמר כן ביום שלפני פורי׳ אבל המפרשי׳ פירשו ז״ל דשאני הת׳ שביטול יום טוריינוס מפני התקלה שאירע בו מהריגת שמעי׳ ואחיו ואינו בדין שיהא י״ט יום המר הזה ולפי׳ אמרו שכ״ש שאין לנהוג בו י״ט מפני יום שלפני ניקנור כדי לחוש לתקלה שאירע בו אבל בטול יום ניקנור מפני תקלה שאירע בו אלא שנתבטל בכלל מגלת תענית שלא להרבות בימים טובים בגולה אני אומ׳ שכיון שקיימו חנוכ׳ ופורי׳ קדושתן קיימא לפניה׳ שלא להתענות בו והלשון הראשון יותר נכון אף לפי הלשון הב׳ אין לנו טעם לתענית שלפני פורים אלא שנאמר שבזה קיימא לן כשמואל דאמר לענין ימים הכתובי׳ במגלת תענית שהלכה כרשב״ג דאמר לפניהם ולאחריה׳ מותרין ואע״ג דבעלמא היכא דפליגי שמואל ור׳ יוחנן הלכה כר״י ורב ושמואל הלכה כרב באסורי דשאני הכא לעניין מגל׳ תענית שדעת חכמים לבטלה דהא קי״ל דבטל׳ מגלת תענית וכיון שכן יש לנו לפסוק בהן כדברי המקל דלפניה׳ ולאחריה׳ מותרין כשמואל וכיון שכן אע״פ שלא בטלה מגלת תענית לענין חנוכה ופורים והם עומדין בדינם הראשון לפניה׳ ולאחריה׳ מותרין וכ״כ הרב אלברצלוני ז״ל אבל דעת הראב״ד ז״ל שאע״פ שבטל׳ מגלת תעני׳ היינו לענין שאין לנו לעשותן י״ט ולהמנע בהם מהספד אבל ודאי אין גוזרין בו תענית צבור וראייתו מההוא עובד׳ דרב נחמן דמייתי׳ לעיל ולדבריו קשה מאד יום י״ג שלפני פורי׳ שהוא יום ניקנו׳ האיך מתעני׳ בו והוא פי׳ כי יום שלפני פורים אינו כשאר תענית לדחותו כי זכר לנס שנעשה בו הוא ועוד שכבר קבלו עליהם בימי מרדכי ואסתר כדכתב ואשר קיימו על נפש׳ ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם שפי׳ כי כשקבלו עליהם ענין ימי הפורים כך קיימו עליהם ענין הצומות שבזמן ההוא שאין פי׳ דברי הצומות מפני ד׳ הצומות שתקנו חז״ל על החרבן כי מה ענין להזכיר זה בכאן ועוד מה ענין וזעקתם של ד׳ הצומו׳ משום אבליה׳ ולא היו לזעקה ומה שמנו יום ניקנור בכלל ימים טובים אינו אלא לענין הספד אבל בתענית ודאי מותר שכב׳ היה נגזר בו מקוד׳ ואין שיט׳ זו נכונ׳ דכיון דאמרי׳ שבטל׳ מגלת תענית לשאר הימים ודאי לכל קדושת׳ בטלה ואף למה שכתב בהם דלא להתענאה והיינו דכי אקשי׳ התם הלכתא אהלכתא דאמרינן הלכתא בטלה והלכתא לא בטלה ואוקי׳ דלא בטלה והיינו בחנוכה ופורי׳ ולא אוקים נמי דאפילו לשאר ימים לא בטל׳ לגזור בהם תענית צבור על הצבור ועוד היאך י״ל שיום שלפני פורים היה קבוע תענית עשאוהו מפני ניקנור על איסור הספד בלבד ועוד שאע״פ שהפסוק שאמר דברי הצומות וזעקת׳ יתפר׳ על הצומות שהיו בימי׳ ההם מ״מ אין להם קבוע בזמן ההוא ובמס׳ סופרי׳ אומר שהיו מתעני׳ אות׳ פרודות לאחר ניסן מפני יום ניקנור וחבירו וזה הטעם כשחל פורי׳ בא׳ בשבת שמתענין באותו יום ה׳ שלפניו שהוא י״א לאדר וכיון שדינו קבוע למה יתענו ביום ניקנור כיון שהוא י״ט אם איתא שאין לגזור תעני׳ בתחל׳ בימים הכתובי׳ במגל׳ תענית אלא ודאי שהנכון כמו שכתבנו למעלה יכול שאין מפסיקי׳ בר״ח וחנוכה ופורי׳ נראה שאין מפסיקי׳ כלל מסדר תעניותיה׳ ואף מברכות והתקיעות הראויות בהם אלא דמ״מ נראה שקורי׳ בפריש׳ היום שלא לבטל סדר היום שפרש׳ תענית לא קבעוה אלא במנחה כדמוכח לקמן ומדכתב במס׳ מגלה. וכן לענין ההלל נראה שאין דוחין אותו בחנוכה שיש בו הלל גמור משום פרסומי ניסא ויפה אפשר לנו להודו׳ לשעבר ולצעוק לעתיד לבא שיושיענו כמו שהושיענו בעת ובעונה הזאת אבל של ר״ח כיון שאינו אלא במקו׳ שנהגו ובצבור בלבד כדאיתא לקמן במכלתי׳ מפסיקין אותו מפני התענית ועושי׳ עצמן כיחידי׳ שאין אומר בו נעילה כאנשי מעמד שמתענין בהם והוא הדין לדידן לברכות והתרעות ונעילה ונפילת אפים ג״כ שנופלין בו על פניה׳ כשם שאומ׳ סליחות ופזמוני׳ ותחנוני׳ וכן נראה בירושלמי שהרי אמרו שם שאין קורין בפרשת ר״ח אלא בפרש׳ תענית ואע״פ שאין לנו צורך לזה לפי התלמוד שלנו שקריאת פרש׳ תענית קבוע במנחה ויכולין אנו לצאת ידי שתיהן כמו שאמרנו מ״מ למדנו שדוחין פרש׳ היום מפני פרש׳ תענית וסדורו ולמדנו עוד שאם אירע תענית בע״ש כגון י׳ בטב׳ או תענית צבור בערב ר״ח שנופלי׳ על פניה׳ במנחה:
Ritva on Taanit 10a · Sefaria
Meiri
המשנה הרביעית בשלשה במרחשון שואלים את הגשמים וכו' מתוך שלא בא ענין שאלה במשניות שלפניה אלא אגב גררא כמו שביארנו בא עכשו לבאר זמן שאלה מאימתי הוא מתחיל ואומר עליה שמתחילים לשאול בג' במרחשון על דרך מה שכתבנו שהוא זמן רביעה ראשונה רשב"ג אומר אין שואלין אלא בז' במרחשון שהם ט"ו ימים אחר יום אחרון של חג כדי שיגיע אחרון שבארץ ישראל ר"ל מי שממתין לצאת עד שיעבור החג עד לנהר פרת ולא ירבו מימיו כ"כ עד שלא יוכלו לעבור:
זהו ביאור המשנה ובגמ' אמרו עד ס' בתקופה ופי' הדבר שבבל שהוא טבעני ואינה צריכה למטר כל כך אין שואלין עד ס' לתקופת תשרי ופי' בתלמוד סנהדרין י"ג א' שיום תקופה מתחיל ר"ל שהוא ראש לימי התקופה הבאה ולא גמר לימי התקופה שעברה נמצא שמתחיל למנות מיום התקופה לענין זה ס' יום ויום ס' עצמו כלפני ס':
יש מקומות שנהגו שלא לשאול עד ס' בתקופה מפני שכל מנהגינו כמנהג בני בבל אנו נוהגים ויש מי שאומר שאין נוהגים כמנהג בני בבל אלא במה שטבעי הארצות שוין אבל אם בבל טבעני ואינה צריכה למטר כל כך ושלנו יבשני וצריכה מטר אף אנו מקדימים לשאול ושואלים בז' במרחשון וכן המנהג בכל גלילותינו ויש מי שפוסק לשאול מיד במוצאי י"ט מפני שהוא פוסק כרשב"ג שאמר בז' במרחשון ולא הי' רשב"ג אומר ז' במרחשון אלא מפני עולי רגלים ועכשו שאין לנו עולי רגלים אף הוא שואל תכף למוצאי י"ט ומ"מ נראה לי שמאחר שהפירות שטוחין בשדות כמו שאמרו על זה בגמרא אנן דאית לן פירי בדברא אף אנו צריכים לאחר וראוי לנו שלא לשאול אלא עד ז' במרחשון ויש מי שפוסק בג' במרחשון שהוא זמן רביעה ראשונה ולא נתחדש על משנה זו בגמ' דבר שלא ביארנוהו:
המשנה החמישית הגיע י"ז במרחשון וכו' אחר שביאר זמן שאלה מאימתי הוא מתחיל בא עכשו לבאר עד היכן מצפין לה משאלה ואילך שלא יתחילו להתענות עד אותו זמן אם לא באו גשמים ואמר שאם הגיע י"ז במרחשון שהוא זמן אחרון שברביעה לדעת ר' מאיר שפסקנו הלכה כמותו לענין זה מתחילים יחידים להתענות ר"ל תלמידי חכמים אוכלים ושותים משחשיכה וכו' כלומר אין להם בתעניות אלו דין תענית צבור האסור בכל אלו הנזכרים אלא כדין שאר תעניות ואוכלים ושותים משחשיכה ומותרים במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה ודינים שבאו עליה בגמרא אלו הן:
יחידים שאמרנו שמתחילים להתענות ג' תעניות הוא שמתענים שני וחמשי ושני ולעולם כשגוזרים תעניות על הצבור אין גוזרים עליהם להתענות בתחלה בחמישי שלא להפקיע את השערים ר"ל לצרכי שבת שמתוך שירבה המקח לצרכי סעודת הלילה של תענית יפקיעו שער לצרכי סעודת שבת שלא הרבו בני השוק לספק מזון לכל הצורך הואיל ולא ידעו עדין סעודת הלילה של תענית עד שבאו כך פירשוה גדולי המפרשים וגדולי הרבנים פי' שכשרואים בעלי חנויות שבעלי בתים קונים לשתי סעודות גדולות אחת לליל התענית שהיו רגילים בו לסעודה גדולה ואחת לליל שבת סבורים הם שיביאם לכך חסרון אותם הדברים הנקנין ולא ירגישו שמפני התענית הוא ומתוך כך מיקרין את התבואה אבל כשיתחילו בשני כבר הרגישו שמפני התענית הם לוקחים כל כך ולא מחסרון הדברים ואף אנו פרשנו בה דרך אחרת בחבור התשובה:
ואפילו יחיד המתענה לשם הצבור אינו מתחיל אלא בשני וכן נראה לי שאפילו היתה הסכמת הצבור בתענית יום אחד לבד אין מסכימים אלא על השני ומ"מ יחיד המתענה על צרה שלו אין לו יום קבוע אלא מתענה בכל יום שירצה חוץ מן הימים שנאסר להתענות בהם כמו שיתבאר ומה שאמרו כאן מהו דתימא דוקא צבור אבל יחיד לא קמ"ל דאפילו יחיד פי' יחיד הנזכר במשנתינו שהוא מתענה על הצבור אבל יחיד על צרתו מתענה בכל יום על הדרך שכתבנו:
כשיחידים אלו מתענים וכן היחיד שקבל על עצמו תעניות הרבה ופגע באחד מן הימים שהוא חייב להתענות בהן לפי קבלתו ראש חדש או חולו של מועד וכ"ש י"ט או יום אחד מן הנאסרין במגלת תענית כגון חנכה ופורים מפסיקים תעניתם באותו היום ומ"מ צבור שקבלו עליהם תעניות אין מפסיקין לראשי חדשים ולחולו של מועד ולא לחנכה ופורים והוא שאמרו אין גוזרים תחלה תעניות על הצבור בראשי חדשים ובחנכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין יש מי שאומר שאין הבדל זה תלוי בין יחיד לצבור וכשהן מקשים על שתי השמועות מזו לזו הם מפרשים שהכל תלוי בקבלה שאף היחיד אם קבל על עצמו תעניות הרבה הרי הן כעין נדר ואינו מפסיק ולא אמרו ביחיד שמפסיק אלא בשלא קבלן בתחלת התעניות עד שיענה וכן הוא בתעניות אלו הנזכרים במשנתנו שהיחידים מתענים שלא בקבלה והצבור ודאי בקבלה מתענים ולפיכך אין מפסיקים ואין הדברים נראים שכל סתם תענית בקבלה הוא ואף בזה הוא אומר שמפסיקים אלא שעקר הדברים שהיחיד מפסיק אפילו קבל והקשו בה ואף יחיד למה מפסיק והרי כולל הוא והרי הוא כאומר הריני בתענית כל שני וחמישי שבשנה זו או שעד זמן פלוני וכולל חל אף בשל תורה ולמה מפסיק וכן מה שאמרו למטה י"ב א' אם נדרו קודם וכו' למה שפרשו בה שלשעת התקנה נאמרה שהתנו במי שקבע על עצמו תעניות לזמן ידוע קודם הגזרה שלא יפסיק הא קבלם לאחר הגזירה יפסיק למה והרי כולל הוא תדע מ"מ שגדולי המפרשים מכריעים לומר שאם קבל היחיד להתענות כל שני וחמישי עד זמן ידוע הואיל ותעניות אלו נדר גמור הם ונדר חל על דבר מצוה בכולל אף בלשון איסור עצמו על החפץ כמו שהתבאר במקומו אינו מפסיק ומ"מ דוקא בתעניות שאין תלויים בדבר שאם נענו עליו יהו מפסיקין בתעניותיהן שזה וכיוצא בו נדר גמור הוא ואפילו יחיד אין מפסיק בו ועל דעת זה בא מה שפירשו רבים באם נדרו קודם וכו' שלדורות נאמרה שכל שקבל עליו תענית שני וחמישי של כל השנה או עד איזה זמן אם התחיל בהם קודם שיגיע יום שבמגלת תענית אינו מפסיק הא כל שאם נענה מפסיק כגון תעניות אלו הנזכרים במשנתינו מפסיק אפילו בכולל שהרי אינו חל לגמרי אף על ימי הקבלה שאם נענו בראשון לא יתענו בשני ואף ליומן אם נענו קודם חצות היום כמו שיתבאר ואין זה נדר שאלו היה נדר אף כשנענה לא היה נתר אלא בשאלה כדין נדרי שגגות ולא הותר בו דין לווה ופורע ולא היו מפסיקים בו אבל מאחר שאינם נדר גמור מפסיקים ביחידים אבל צבור לא וגדולי המחברים כתבו הטעם שמאחר שאותן הימים מדברי סופרים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה:
1 more comments on this page.
Meiri on Taanit 10a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה במאמר כו' של הקב"ה הס"ד:
בד"ה תנא מתמצית בית כור כו' גן לפני כל העולם כולו (בין) כעדן לגן כו' עכ"ל ובפי' ע"י נמחק כל זה והיינו משום דמשמע לכאורה דגן גופיה הוה ס' נגד כל עולם כדקאמר ועולם א' מס' בגן וגן א' מס' לעדן כו' אבל ע"כ אינו כן אלא כנוסחאות פרש"י שלפנינו דהא מתמצית בית כור שותה תרקב דהיינו ס' מתמצית עדן נמי קאמר כדמייתי מקרא ונהר יוצא מעדן וגו' ומש"ה ע"כ אית לן לפרושי עולם אחד מס' בגן היינו עם העדן ואח"כ אמר דהגן גופיה א' מס' דעדן וק"ל:
Chidushei Halachot on Taanit 10a · Sefaria
Ben Yehoyada
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִבְרֵאת תְּחִלָּה, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִבְרָא לִבְסוֹף נראה אף על גב דאיכא פלוגתא חד אמר עולם מאמצעיתו נברא וחד אמר מצדדין נברא האי ברייתא אתייא גם למאן דאמר מצדדין נברא כי לכולי עלמא תחלה נברא בכח דוקא ואחר כך בפועל ומאן דאמר מצדדין נברא קאי על בריאתו בפועל כשנתגשם ונקרש ובבריאתו בכח התחיל מן ארץ ישראל.
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה בַּתְּחִלָּה, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בַּסּוֹף הקשה גבורות ארי ז"ל, למה נקיט האי חלוקה? כי זה נכלל ונשמע מחלוקה דאחריה דקאמר 'אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה מֵי־גְּשָׁמִים וְכָל הָעוֹלָם מִתַּמְצִית' ואם כן מוכרח דארץ ישראל שותה תחלה! עיין שם. ונראה לי בס"ד דמה שאמר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה מֵי־גְּשָׁמִים וְכָל הָעוֹלָם מִתַּמְצִית, הכונה על פי מה שאמרו לעיל (תהלים סה, י) 'פֶּלֶג אֱלֹקִים מָלֵא מָיִם' כעין קובה יש ברקיע שממנה גשמים יוצאין, ואמרינן נמי לעיל תניא מים העליונים במאמר הם תלויים ופירותיהם מי גשמים, ופירש רש"י: פירותיהם כלומר מזיעת המים שאינן נחסרין כלום כדכתיב 'פֶּלֶג אֱלֹקִים מָלֵא מָיִם' כל שעה שהקרן קיימת תמיד ופירותיהם מי גשמים עיין שם. נמצא הגשמים הם מזיעה של מים עליונים וידוע כל נברא יש בו חלוקת פנים וחלוקת אחור וזיכוך חלק הפנים הוא רב עשר ידות על חלק האחור והזיעה של חלק הפנים דמים עליונים לוקחת ארץ ישראל וזו נקראת גשמים בסתם כי הם עיקר וזיעה של חלק האחור דמים עליונים קרי להו תמצית וזו לוקחת חוץ לארץ. ברם הא קשיא דהא מזדמן מקומות בחוץ לארץ דשותין מי גשמים קודם ארץ ישראל? ונראה לי בס"ד דאמרינן בגמרא דראש השנה (ראש השנה יז:) דפסיקת הגשמים לצורך השנה כולה של כל העולם תהיה בראש השנה במדה ומשקל כפי זכות הדור עיין שם, ולפי זה יש לומר דביום ראש השנה פוסק הקב"ה גשמים תחלה לארץ ישראל ואחר כך פסיקה שנית לצורך חוץ לארץ, והכי קאמר 'אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה תְּחִלָּה' כלומר מן פסיקה ראשונה 'וְחוּץ לָאָרֶץ לְבַסּוֹף' רוצה לומר מן פסיקה האחרונה השניה ואין הכי נמי ירידת המטר על פני האדמה ירד לכל מקום בזמן הראוי לו.
Ben Yehoyada on Taanit 10a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Taanit, daf 10, Amud Aleph, about 522 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 13 words
Opens “בִּבְרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם.…”
- Segment 242 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִבְרֵאת תְּחִילָּה וְכׇל…”
- Segment 343 words
Opens “אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה מֵי גְשָׁמִים, וְכׇל הָעוֹלָם…”
- Segment 424 words
Opens “אָמַר מָר: מִמַּתְּקִין הֵן בְּעָבִים. מְנָלֵיהּ? דְּאָמַר…”
- Segment 57 words
Opens “שְׁקוֹל כָּף וּשְׁדִי אַרֵישׁ וּקְרִי בֵּיהּ ״חַכְשָׁרַת״.…”
- Segment 628 words
Opens “וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, בְּהָנֵי קְרָאֵי מַאי דָּרֵישׁ בְּהוּ?…”
- Segment 732 words
Opens “כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: מַיִם הָעֶלְיוֹנִים בְּמַאֲמָר…”
- Segment 824 words
Opens “אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הָעוֹלָם…”
- Segment 955 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אֶרֶץ מִצְרַיִם הָוְיָא אַרְבַּע מֵאוֹת…”
- Segment 1038 words
Opens “אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, מַאי דִּכְתִיב: ״שֹׁכַנְתְּ עַל…”
- Segment 1122 words
Opens “מַתְנִי׳ בִּשְׁלֹשָׁה בִּמְרַחְשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רַבָּן…”
- Segment 1223 words
Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.…”
- Segment 1324 words
Opens “אִינִי?! וְהָא בְּעוֹ מִינֵּיהּ מִשְּׁמוּאֵל: מֵאֵימַת מַדְכְּרִינַן…”
- Segment 1423 words
Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: יוֹם שִׁשִּׁים, כְּלִפְנֵי שִׁשִּׁים אוֹ…”
- Segment 1521 words
Opens “אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וְסִימָנָךְ עִלָּאֵי…”
- Segment 1651 words
Opens “מַתְנִי׳ הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ…”
- Segment 1717 words
Opens “גְּמָ׳ מַאן ״יְחִידִים״? אָמַר רַב הוּנָא: רַבָּנַן.…”
- Segment 1822 words
Opens “מַאי קָמַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית…”
- Segment 1923 words
Opens “מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי צִבּוּר, אֲבָל יָחִיד…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Taanit 10a · Segment 12 — “…בַּר חִיָּיא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָה.”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Taanit 10a · Segment 10 — “…בְּלָא מִיטְרָא. אָמַר אַבָּיֵי: נְקִיטִינַן, טוֹבְעָנִי וְלֹא יוֹבְשָׁנִי.”
Original text
בִּבְרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם.
verse deals with the creation of the world, when all the water was contained in the deep.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִבְרֵאת תְּחִילָּה וְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִבְרָא לְבַסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת״. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׁקֶה אוֹתָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, וְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת״.
The Sages taught in a baraita : Eretz Yisrael was created first and the rest of the entire world was created afterward, as it is stated: “While as yet He had not made the land, nor the fields” (Proverbs 8:26). Here, and in the following statements, the term “land” is understood as a reference to the Land of Israel, while “the fields” means all the fields in other lands. Furthermore, Eretz Yisrael is watered by the Holy One, Blessed be He, Himself, and the rest of the entire world is watered through an intermediary, as it is stated: “Who gives rain upon the land, and sends water upon the fields” (Job 5:10).
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה מֵי גְשָׁמִים, וְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִתַּמְצִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְגוֹ׳״. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה תְּחִילָּה, וְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לְבַסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְגוֹ׳״ — מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמְּגַבֵּל אֶת הַגְּבִינָה, נוֹטֵל אֶת הָאוֹכֵל וּמַנִּיחַ אֶת הַפְּסוֹלֶת.
Additionally, Eretz Yisrael drinks rainwater and the rest of the entire world drinks from the remaining residue of rainwater left in the clouds, as it is stated that God is He “who gives rain upon the land” and only afterward takes what is left “and sends water upon the fields.” Eretz Yisrael drinks first, and the rest of the entire world afterward, as it is stated: “Who gives rain upon the land and sends water upon the fields.” There is a parable that illustrates this: A person who kneads his cheese after it has curdled takes the food and leaves the refuse.
אָמַר מָר: מִמַּתְּקִין הֵן בְּעָבִים. מְנָלֵיהּ? דְּאָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כְּתִיב: ״חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים״, וּכְתִיב: ״חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים״.
The Master said above: The ocean waters are sweetened in the clouds. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this? The Gemara answers that Rav Yitzḥak bar Yosef said that Rabbi Yoḥanan said that it is written: “Darkness [ ḥeshkhat ] of waters, thick clouds of the skies” (Psalms 18:12). And it is written, in a similar verse: “Gathering of [ ḥashrat ] waters, thick clouds of the skies” (II Samuel 22:12).
שְׁקוֹל כָּף וּשְׁדִי אַרֵישׁ וּקְרִי בֵּיהּ ״חַכְשָׁרַת״.
The Gemara explains the significance of this minor variation. These two phrases vary in only one word, which themselves differ by only one letter, a kaf for a reish . If you join the two versions together, and take the letter kaf from the first version and place it with the second version of the word, which has a reish , you can read into the verse a new word meaning rendering fit [ ḥakhsharat ]. Accordingly, the verse can be interpreted as: The rendering fit of water is performed in the clouds of the sky.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, בְּהָנֵי קְרָאֵי מַאי דָּרֵישׁ בְּהוּ? סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר, אָמְרִי בְּמַעְרְבָא: נְהוּר עֲנָנֵי — זְעֵירִין מוֹהִי. חֲשׁוּךְ עֲנָנֵי — סַגִּיִּין מוֹהִי.
The Gemara asks: And Rabbi Yehoshua, with regard to these verses, what does he learn from them? The Gemara answers that Rabbi Yehoshua holds in accordance with the opinion of this Sage, Rav Dimi. As when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that they say in the West, Eretz Yisrael: When clouds are bright, they have little water; when clouds are dark, they have much water. Accordingly, Rabbi Yehoshua explains that when there is “a darkness of waters” in the clouds, there is also “a gathering of waters,” as rain will fall from them.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: מַיִם הָעֶלְיוֹנִים בְּמַאֲמָר הֵם תְּלוּיִם, וּפֵירוֹתֵיהֶן מֵי גְשָׁמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ״, כְּמַאן — כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הָהוּא, בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא דִּכְתִיב.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita : The upper waters do not stand in any defined place; rather, they are suspended by the word of God, and their fruit is rainwater, as it is stated: “Who waters the mountains from His upper chambers; the earth is full of the fruit of Your works” (Psalms 104:13). In accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. And Rabbi Eliezer, how does he explain this verse? Rabbi Eliezer could say: That verse from Psalms is written with regard to the handiwork of the Holy One, Blessed be He, not the upper waters.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִתַּמְצִית גַּן עֵדֶן הוּא שׁוֹתֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן וְגוֹ׳״, תָּנָא: מִתַּמְצִית בֵּית כּוֹר שׁוֹתֶה תַּרְקַב.
Rabbi Yehoshua ben Levi said: The entire world drinks from the runoff of the Garden of Eden, as it is stated: “And a river went out of Eden to water the garden” (Genesis 2:10). It was taught in a baraita : From the runoff of a beit kor , a field in which a kor of seed can be planted, which is approximately seventy-five thousand square cubits, a field in which a half- se’a [ tarkav ], of seed can be sown, i.e. one-sixtieth the size of a beit kor , can be watered. If the runoff from a beit kor is sufficient for a field one-sixtieth its size, it can be inferred that the rest of the world is one-sixtieth the size of the Garden of Eden.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֶרֶץ מִצְרַיִם הָוְיָא אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה, וְהוּא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּכוּשׁ, וְכוּשׁ — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בָּעוֹלָם, וְעוֹלָם — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בַּגָּן, וְגַן — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְעֵדֶן, וְעֵדֶן — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְגֵיהִנָּם, נִמְצָא כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ כְּכִיסּוּי קְדֵרָה לְגֵיהִנָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: גֵּיהִנָּם אֵין לָהּ שִׁיעוּר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עֵדֶן אֵין לָהּ שִׁיעוּר.
The Sages taught in a baraita : The area of the land of Egypt is four hundred parasangs [ parsa ] by four hundred parasangs. And this is one sixtieth the size of Cush, and Cush itself is one sixtieth the size of the rest of the world. And the world is one sixtieth of the Garden of Eden, and the Garden of Eden is one sixtieth of Eden itself, and Eden is one sixtieth of Gehenna. You find that the entire world is like a pot cover for Gehenna, as Eden, which is far larger than the rest of the world, is only one sixtieth the size of Gehenna. And some say: Gehenna has no measure. And some say that Eden has no measure.
אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, מַאי דִּכְתִיב: ״שֹׁכַנְתְּ עַל מַיִם רַבִּים רַבַּת אוֹצָרֹת״, מִי גָּרַם לְבָבֶל שֶׁיְּהוּ אוֹצְרוֹתֶיהָ מְלֵאוֹת בָּר, הֱוֵי אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹכֶנֶת עַל מַיִם רַבִּים. אָמַר רַב: עַתִּירָה בָּבֶל דְּחָצְדָא בְּלָא מִיטְרָא. אָמַר אַבָּיֵי: נְקִיטִינַן, טוֹבְעָנִי וְלֹא יוֹבְשָׁנִי.
Rabbi Oshaya said: What is the meaning of that which is written about Babylonia: “You who dwells on many waters, abundant in storehouses” (Jeremiah 51:13)? What caused Babylonia to have storehouses full of grain? You must say that it is due to the fact that it resides on many waters, the Tigris and the Euphrates Rivers, which render its land easy to irrigate. Similarly, Rav said: Babylonia is wealthy since it can grow crops for harvest even without rain. Abaye said: We hold that it is better for a land to be swampy like Babylonia, and not dry, as crops in Babylonia grow all year.
מַתְנִי׳ בִּשְׁלֹשָׁה בִּמְרַחְשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג. כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת.
MISHNA: On the third of the month of Marḥeshvan one starts to request rain by inserting the phrase: And give dew and rain, in the blessing of the years, the ninth blessing of the Amida . Rabban Gamliel says: One starts to request rain on the seventh of Marḥeshvan, which is fifteen days after the festival of Sukkot . Rabban Gamliel explains that one waits these extra four days so that the last pilgrim of the Jewish people, who traveled to Jerusalem on foot for the Festival, can reach the Euphrates River without being inconvenienced by rain on his journey home.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. תַּנְיָא, חֲנַנְיָה אוֹמֵר: וּבַגּוֹלָה, עַד שִׁשִּׁים בַּתְּקוּפָה. אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָה.
GEMARA: Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, that one does not begin to request rain until the seventh of Marḥeshvan. It is taught in a baraita that Ḥananya says: And in the Diaspora one does not begin to request rain until sixty days into the season, i.e., sixty days after the autumnal equinox. Rav Huna bar Ḥiyya said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya.
אִינִי?! וְהָא בְּעוֹ מִינֵּיהּ מִשְּׁמוּאֵל: מֵאֵימַת מַדְכְּרִינַן ״וְתֵן טַל וּמָטָר״? אֲמַר לְהוּ: מִכִּי מְעַיְּילִי צִיבֵי לְבֵי טָבוּת רִישְׁבָּא! דִּילְמָא אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא.
The Gemara asks: Is that so? But they raised a dilemma before Shmuel: From when does one mention: And give dew and rain? He said to them: From when they bring wood into the house of Tavut the bird hunter [ rishba ]. This is apparently a different date than that mentioned by Ḥananya. The Gemara suggests: Perhaps this and that are one measure of time, i.e., Shmuel merely provided a sign of sixty days after the autumnal equinox.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: יוֹם שִׁשִּׁים, כְּלִפְנֵי שִׁשִּׁים אוֹ כִּלְאַחַר שִׁשִּׁים? תָּא שְׁמַע, רַב אָמַר: יוֹם שִׁשִּׁים כִּלְאַחַר שִׁשִּׁים, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: יוֹם שִׁשִּׁים כְּלִפְנֵי שִׁשִּׁים.
A dilemma was raised before the Sages: Is the sixtieth day itself treated as part of the period before the sixtieth day or is it included in the period after the sixtieth day? The Gemara answers. Come and hear that there is a dispute in this regard. Rav said: The sixtieth day is part of the period after the sixtieth day, and Shmuel said: The sixtieth day is part of the period before the sixtieth.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וְסִימָנָךְ עִלָּאֵי בָּעוּ מַיָּא, תַּתָּאֵי לָא בָּעוּ מַיָּא. אָמַר רַב פָּפָּא, הִלְכְתָא: יוֹם שִׁשִּׁים כִּלְאַחַר שִׁשִּׁים.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And your mnemonic to remember the divergent opinions is: Those above require water; those below do not require water. Since water flows downward, those who live in low places receive their water from above and are generally in less need of additional water. Accordingly, Shmuel, who lived in the lowlands of Babylonia, ruled that one begins to request for rain later, whereas Rav, who studied in Eretz Yisrael, which is higher in elevation and has a greater need for rain, stated an earlier date. Rav Pappa said: The halakha is that the sixtieth day is part of the period after the sixtieth day, as stated by Rav, and therefore one begins to mention the request for rain on the sixtieth day after the autumnal equinox.
מַתְנִי׳ הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים — הִתְחִילוּ הַיְּחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁיכָה, וּמוּתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים — בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁיכָה, וּמוּתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
MISHNA: If the seventeenth of Marḥeshvan arrived and rain has not fallen, individuals, but not the entire community, begin to fast three fasts for rain. How are these fasts conducted? As the fast begins in the morning, one may eat and drink after dark, and one is permitted during the days of the fasts themselves to engage in the performance of work, in bathing, in smearing oil on one’s body, in wearing shoes, and in conjugal relations. If the New Moon of Kislev arrived and rain has still not fallen, the court decrees three fasts on the entire community. Similar to the individual fasts, everyone may eat and drink after dark, and they are permitted to engage in the performance of work, in bathing, in smearing one’s body with oil, in wearing shoes, and in conjugal relations.
גְּמָ׳ מַאן ״יְחִידִים״? אָמַר רַב הוּנָא: רַבָּנַן. וַאֲמַר רַב הוּנָא: יְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת, שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי.
GEMARA: The Gemara asks: Who are these individuals mentioned in the mishna? Rav Huna said: This is referring to the Sages, who are held to a higher standard and are expected to undertake fasts even when ordinary people do not. And Rav Huna further said: The individuals who fast the three fasts do so on a Monday, and on the next Thursday, and again on the following Monday.
מַאי קָמַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִילָּה בַּחֲמִישִׁי, שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ אֶת הַשְּׁעָרִים, אֶלָּא שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי!
The Gemara asks: What is Rav Huna teaching us? We already learned this (15b): The court may not decree a fast on the community starting from a Thursday, so as not to cause an increase in prices. Rather, the first three fasts are established on Monday, and Thursday, and Monday. What does Rav Huna’s statement add to this ruling?
מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי צִבּוּר, אֲבָל יָחִיד לָא, קָמַשְׁמַע לַן. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: כְּשֶׁהִתְחִילוּ הַיְּחִידִים לְהִתְעַנּוֹת, מִתְעַנִּין שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וּמַפְסִיקִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים
The Gemara answers: Rav Huna’s comment is necessary, lest you say that this applies only to a community, but that in the case of an individual, no, the series of three fasts does not have to start on a Monday. This opinion is also taught in a baraita with regard to those mentioned in the mishna: When the individuals begin to fast, they fast on a Monday, a Thursday, and a Monday. And if one of the fast days occurs on a day with special observances, they interrupt the sequence for New Moons,