Commentary page
Sukkah 27b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSukkah 27b
Sukkah 27b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 427 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אין יוצאין מסוכה לסוכה לאכול בזו ולישן בזו או היום בזו ומחר בזו:
ואין עושין סוכה בחולו של מועד מי שלא ישב בסוכה י"ט הראשון:
עשה סוכה לשם חג של שבעת הימים שמעת מינה דאין עושין סוכה בחולו של מועד דאינה לשבעה ושמעינן מינה דאין יוצאין מסוכה לסוכה דאם כן לאו סוכה לשבעה היא:
פשיטא דהא סוכת שבעה היא:
מהו דתימא האי אחריתי היא ואינה לשבעה קמ"ל הואיל וישב בה בי"ט וזו להשלים היא סוכת שבעה קרינא ביה שתשלומין לראשונה היא:
לכם משלכם להוציא את הגזול ואת השאול:
כל האזרח ישבו בסוכות כתיב דמשמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה ואי אפשר שיהא לכולן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא ע"י שאלה:
בינתיים בחולו של מועד:
21 more comments on this page.
Rashi on Sukkah 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
מהו דתימא כיון דנפלה אחריתי היא יש ספרים שכתוב בהן קמ"ל כיון (דבדידי') קעביד איהי היא משמע לפי שבונה אותה באותן עצים:
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות משמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה ואי אפשר שתהא של כולם דלא מטי שוה פרוטה לכל אחד אלא על ידי שאלה כך פירש בקונט' ועל חנם דחק דכיון דכתב לך למעוטי דשותפין משמע כדמוכח בראשית הגז (חולין דף קלו.) גבי תרומה וחלה ופאה וטובא דקא חשיב התם ואפי' אתרוג נמי דכתיב ביה לכם לשון רבים אמרינן ביש נוחלין (ב"ב דף קלז:) האחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית ונוטלו אחד מהם ויוצא בו אם יכול לאכלו כגון דאיכא אתרוג כיוצא בו לכל חד וחד יצא ואם לאו לא יצא דלכם משמע שיהא כולו שלו ולא מקצתו ולא דמי לבגדיכם ועריסותיכם ותרומותיכם דפרק ראשית הגז (חולין דף קלו.) דשל שותפין בכלל והא דכתיב לכם לשון רבים משום דאיבעי ליה למיכתב ולקחתם לשון רבים דדרשינן פרק לולב וערבה (לקמן סוכה דף מג.) שתהא לקיחה לכל אחד ואחד (ומרבינן) סוכה אחת לכל ישראל שמע מינה דלא דרשי לך למעוטי שאולה ומוקמי ליה למעוטי גזולה ומיהו קשה הא גבי ציצית מרבינן דשותפין מדכתיב בגדיהם וממעטינן שאולה מדכתיב כסותך בפ' ראשית הגז (חולין דף קלו.) וא"כ הכא נמי נידרוש הכי ולפירוש הקונטרס ניחא דעל כרחך יוצאין בשאולה מדמרבינן סוכה אחת לכל ישראל ותימה דלר' אליעזר דבעי סוכה שלכם אין שנים יוצאין בסוכה א' לעולם ויהא צריך לכל בני הבית סוכה לכל אחד וא' ושמא הוה מרבי מדכתיב תשבו כעין תדורו (שותפין) שיכולים לישב יחד בסוכה אחת ומה שנהגו כל הקהל לקנות אתרוג בשותפות לצאת בו דעתן להקנות כל א' חלקו לחבירו בשעה שהוא מברך על מנת להחזיר דבשביל שנשתתף בו לא גרע ממתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה:
פקק החלון פירשנו לעיל בפרק קמא (סוכה דף טז:) גבי שכחו ולא הביאו ספר תורה:
Tosafot on Sukkah 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
תניא ר' אליעזר אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה כו' וחכ"א יוצאין מסוכה לסוכה [ועושין סוכה] בחולו של מועד. ועוד אמרו חכמים אע"פ שאמרו אין אדם יוצא בלולבו של חבירו אבל יוצא הוא בסוכתו של חבירו שנאמר כל האזרח בישראל וגו'.
מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת והאי דכתיב תעשה לך למעוטי גזולה אבל שאולה כשרה היא:
ת"ר מעשה בר' אליעזר ששבת בסוכת יוחנן בן אלעאי הגיעה חמה בשפת הסוכה א"ל מהו לפרוש עליה סדין א"ל אין שבט מישראל שלא העמיד שופטים כו'.
הגיעה חמה במרגלותיו של ר"א עמד ר' יוחנן ופרס עליה סדין הפשיל ר' אליעזר טליתו ויצא. ואסיקנא שבת היתה שלא היה ר' אליעזר יוצא מביתו ברגל. ולמה לא השיבו מפני שלא אמר דבר שלא שמע מרבו מעולם ואמאי לא פשיט ליה מדידיה דתנן פקק החלון ר' אליעזר אומר בזמן שתלוי וקשור פוקקין בו דילמא התם משום דמבטל ליה לפקק החלון קא אסר את שאינו תלוי.
Rabbeinu Chananel on Sukkah 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ritva
מ״ט דרבי אליעזר אמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לז׳ תמיה׳ מלתא דהא בפ״ק אמרינן דב״ש אית להו הא דרבי אליעזר שאין עושין סוכה בחג וא״כ מהאי קרא נפקא להו ואנן אשכחן דמפקי ליה לדרשא אחרית׳ למימרא דבעי סוכה לשם חג כדאיתא בפ״ק וי״ל דלב״ש תרתי שמעת מינה דמחג הסוכות דרשי סוכה לשם חג ומשבע׳ ימים דרשי סוכה לשבעה ושוין שאם נפלה חוזר ובונה אותה:
גירסת מקצת הספרים מהו דתימא ליגזור דלמא אתי ליעבד סוכה רעועה מעיקרא קמ״ל ול״נ דהיכי אפשר דמחייב בסוכה דאורייתא וניגזר ביה דלא ליעביד משום גזירת רעועה דאתי למעבד סוכה רעועה דאפילו תימא שכך מצותה לרבי אליעזר שלא לעשותה רעועה אלא שתהא קיימת לז׳ לאו מלתא דשכיחא היא דליעבד רעועה כולה האי דלא חזיא לז׳ כי היכי דניסריה בסוכה מהאי טעמא ובספרי דוקאני ובנוסחא דרבנן קשישי ז״ל ה״ג מהו דתימא דא״ר אליעזר אין עושין סוכה בחולו של מועד והא אחריתי היא קמ״ל כיון דבדיד׳ עביד לה היא היא פי׳ ואין בזה משום אין עושין סוכה בחולו של מועד ושמע מינה דדוקא דעביד לה או לרוב׳ מאותן עצים עצמן מיהו לא נפקא לן מידי מינה דהא לית הלכתא כרבי אליעזר ועושין סוכה בחולו של מועד:
תניא רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ביום טוב ראשון בלולב של חברו כך אינו יוצא בסוכתו של חברו. פירשו מדמדמי לה ללולב משמע דסוכת השותפין אין יוצאין בו ביחד כשם שאין יוצאין שניהם בלולב של שיתוף משום שאול והיינו דנקטינן לרבנן שכל ישראל יוצאין בסוכה אחת באחת שהיא משותפת ביניהם משא״כ לרבי אליעזר ותירץ א״כ לרבי אליעזר כל אחד ואחד מבני הבית שהם בני חיובא צריך סוכה לעצמו ואפי׳ הוא ובניו הגדולים אין יוצאין בסוכה אחת וזה היאך אפשר ושמא נאמר דר׳ אליעזר פטר איש וביתו בסוכה אחת כדכתיב תשבו כעין תדורו ומה דירה איש וביתו אף סוכה איש וביתו ביחד ואע״ג דלקמן לא קיימא האי דרשה לגבי מה דירה איש ואשתו לחייב נשים בסוכה לגבי הא מדריש דלא סגיא בלא״ה כדדרשינן ליה למילי אחריני טובא שיותר נראה לומר דמודה רבי אליעזר דסוכה של שותפין יוצאין בה דלא דמי ללולב דהתם כי נפיק ביה חד מינייהו בכוליה נפיק ולא סגיא דלא נפיק בחולקא דחברי׳ והוי שאול דכיון שמסתמא בכולו ליכא למימר ברירה דהא ודאי אין כולו חלקו ודכותה אם משתמש בכל החצר אסור במודר הנאה אא״כ התנו קודם הנדר דמר משתמש אב״ג ומר משחמש דה״ו וכיוצא בו אבל הכא בשותפין כל אחד ואחד לשלו הוא נכנס ויש ברירה וכדאמרינן בנדרים בשותפין שנדרו הנאה זה מזה שניהם מותרין ליכנס לחצר שיכול לומר לתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך ואפילו למאן דאסר התם שאני דויתור אסור במודר הנאה וחייש דלמא מתהני מדחבריה אבל לגבי מצוה סוכה דלתוך שלו נכנס לכם קרינא ביה. ומה שאמרו חכמים מלמד שכל ישראל יוצאין בסוכה אחת אם בבית אחת שהיא משותפת ביניהם דכ״ע היא ואפי׳ לרבי אליעזר אלא ה״ק שיוצאין בסוכה של איש אחד בזה אחר זה ובהא הוא דפליג ר״א דוקא:
מעשה בר׳ אילעאי כו׳ איני והא״ר יצחק מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל פירוש בדליתיה במתא דאי בדאיתיה במתא כל יום ויום הוא חייב שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל פי׳ כשהוא בתוך התחום ומינה לראותו ברגל כשהוא מחוץ לתחום ורבי יצחק נקט מאי דשכיח ביה פשיעותא טפי ואוקימנא דמיירי דאזיל ואתי ביומיה דאי לא אין לו לצאת מביתו ברגל בחולו של מועד דמצי נפיק דבי״ט גופיה בתוך התחום ולא סגיא דלא אזיל ואתי ביומיה:
ת״ר מעשה ברבי אליעזר ששבת בסוכתו כו׳ רגל אחר הוה פירוש ופריסת סדין דבעי מיניה רבי יוחנן בן אלעאי משו׳ עשיית אהל נגעו בה ופרכי׳ ותפשוט מדר׳ אליעזר גופיה דתנן פקק החלון בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו דלהכי קאי וכגופיה דמי ואם לאו אין פוקקין בו דהו״ל מוסיף על אהל עראי בשבת וקסבר אסור להוסיף על אהל עראי בשבת וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו קסברי מותר להוסיף על אהל עראי בשבת ופרקינן דהאי גופא מבעי׳ התם הוא דאסר ר״א משום דמבטל ליה אבל הכא בסדין דלא מבטל לי׳ לא או דלמא ל״ש וקי״ל כרבנן דמוסיפין על אהל עראי בשב׳ ואצ״ל בי״ט:
Ritva on Sukkah 27b · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain
Meiri
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
כל שאדם אוכל ויושב בסוכה יצא ואין הכרח לישב בסוכה אחת כל החג וממה שנאמר תעשה לך שבעת ימים כלומר [לא] שתהא ישיבתך בסוכה אחת כל שבעה אלא יוצא הוא מסוכה לסוכה פעמים בזו ופעמים בזו ואין כאן שום חשש בזיון של ראשונה וכן אם לא עשה סוכה מערב יום טוב יכול לעשותה בחולו של מועד אע"פ שאינה לשבעה כל שלא כיון לכך שאם כיון לכך [אסור] מצד מלאכת המועד ואין צריך לומר אם נפלה שחוזר ובונה אותה שהרי אין כאן כיוון מלאכה וכל שאין בו כיוון מלאכה במועד והוא צורך המועד אע"פ שאינו צורך אכילה ושאינו אבד במלאכת הדיוט מותר וכן אתה רשאי לפרשה בשאין שם אריגה ובנין גמור אלא הנחת מחיצות שאין בהם איסור במועד ומאחר שעושין סוכה בחולו של מועד אין צריך לומר שהגר שנתגייר בתוך החג או הקטן שהושלם זמנו שהביא שתי שערות בתוך החג חייבין בסוכה משם ואילך אע"פ שלא נתחייבו בה בימים שעברו מן החג:
אע"פ שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו ביום ראשון כמו שיתבאר יוצא הוא בסוכתו של חבירו דרך שאלה שהרי כתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכת והוא חסר וא"ו מלמד שכלם ראויים לישב בסוכה אחת ואי אפשר שיהא בה חלק לכל שהרי לא תגיע שוה פרוטה לכל אחד אלא דרך שאלה זה אחר זה אבל הגזולה פסולה מדין תורה ובגזל עצים ועשה סוכה אלא שחכמים תקנו בה שלא יהא לו עליו אלא דמי עצים כדין מריש שבנאו בבירה שלא חלקו בין בנין קבע לשל עראי והפקר בית דין הפקר ויצא מעכשיו לכשיחזיר את העצים או יתן דמיהם הא אם תקף חבירו והוציאו מסוכתו יצא אף מדין תורה שאין קרקע נגזלת אבל אם עשה סוכתו בראש העגלה וגזל העגלה וסוכתה או שהסוכה עשויה בדרך שאינה מחוברת לקרקע עד שנדונה מצד חבורה כקרקע ושאדם יכול לטלטלה כדרכה בלא פירוק וגזלה לא יצא שאין כאן דין תקנת השבים אחר שלא טרח בה והמסכך ברשות הרבים אע"פ שיש כאן צד גזלת הרבים שמקלקל את רשותם כשרה כמו שיתבאר בפרק שלישי:
חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ודוקא במקום שאפשר לו לילך ולחזור לביתו באותו היום כגון שהיה בתוך התחום או על ידי עירוב וכל שכן אם הוא בעירו הא אם אינו יכול לחזור לביתו ביומו אין ראוי לו לעשות כן ועל זה אמרו מעשה בר' אלעאי שהלך להקביל את פני ר' אליעזר בלוד ברגל והלך שם מערב יום טוב כדי להקביל פניו למחר אמר לו אלעאי אינך משובתי הרגל שהיה ר' אליעזר אומר משבח אני את העצלנים שאין יוצאין מבתיהם ברגל ואע"פ שמצד העצלה הוא שעושים כן מ"מ הפעולה הנמשכת ממנה טובה:
סוכה שהיתה חמה נכנסת לשם כגון שיש שם אויר בפחות משלשה וחמה נכנסת דרך בו ומצערת היושבים בה מותר לפרוש סדין במקום כניסת החמה ופירושה גדולי הדורות אף במבטלו לשם שאין זה אלא תוספת שהרי יש שם קצת אהל ומוסיפין על אהל עראי אפי' בשבת ומ"מ י"מ שמאחר שאינו קשור ולא מתוקן אין זה תוספת אלא עשיית אהל לכתחילה ובבטלו מיהא אסור ואין נראה כן וענין פקק החלון הוא נסר העשוי כמדת החלון ואין בו ידות וציר שיהא סובב עליו ונחלקו בו ר' אליעזר ורבנן שלדעת ר' אליעזר בזמן שקשור ותלוי שם באויר על ידי הקשר ר"ל שאינו נוגע לארץ פוקקין בו שהרי אין כאן בנין מחודש שיהא קרוי אפי' תוספת אהל וכבר נעשה הכל מבערב ואם לאו ר"ל שאינו תלוי אע"פ שהוא קשור הואיל ונוגע לארץ הרי זה תוספת אהל וחכמים אומרים בין כך ובין כך ר"ל אע"פ שאינו קשור ולא תלוי אלא שהוא בארץ לגמרי אף בלא שום קשר פוקקין בו הואיל ומתוקן מבערב לכך שיש עליו תורת כלי שהרי הכותל שהחלון בו כאהל וסתימת החלון כתוספת אהל כדרך שביארנו בסדין שהסכך אהל והסדין תוספת אהל והלכה כחכמים וכדרך שביארנו וכבר הרחבנו דברינו בעשיית אהל ובתוספות אהל במסכת שבת פרק כלים ומ"מ למדת שכל שיש שם אהל אע"פ שתוספת שלו בא ממקום אחר תוספת הוא ולהוציא מדעת מי שכתב שאין קרוי תוספת אלא שהיתה מחצלת פרוסה מעט והוא חוזר ופורסה יותר וכן יתבאר לך דבר זה משמועת כיפי דארבא שבזמן שיש בהם טפח מביא עליהם ופורס כדאיתא בעירובין וכבר כתבנוה גם כן במסכת שבת פרק כלים:
Meiri on Sukkah 27b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה כל האזרח בישראל כו' ושמא הוה מרבי מדכתיב תשבו כעין תדורו שותפין שיכולים לישב יחד כו' עכ"ל במהרש"ל נמחק שותפין ונ"ל טעות דמסתמא ר"א פוסל בשותפות כמו שפוסל בשאולה וממעטינן מלך כו' עכ"ל ועוד האריך ולישנא שיכולין לישב אינו מכוון כלל לדרכו אלא דרגילים הל"ל ואין להאריך בשאר דחוקים דודאי נוסחאות כל התוס' נכונות וישרות ולפי מאי דקיימו התוס' פרש"י מהכרח קושיא דציצית דמלשון לך שהוא לשון יחיד ממעטינן שאולה ומבגדיהם שהוא לשון רבים מרבינן שותפות אלא דלרבנן גבי סוכה ע"כ לית לן לאוקמי מיעוטא דלך לשאולה וריבויא דכל האזרח לשותפות דא"א לכל ישראל סוכה בשותפות כפרש"י וע"כ אתא לרבויי שאולה אבל לר"א דמוקי כל האזרח למלתא אחריתא ואיכא הכא מיעוטא דלך וריבויא דתשבו כעין תדורו ודאי דאית לן למימר הכא כמו גבי ציצית לאוקמא מיעוטא דלך לשאולה וריבויא דתשבו כעין תדורו לשותפות והיינו דקאמרי לשותפין היכולין כו' דלר"א שפיר מצינן לאוקמא ריבויא לשותפין שיכולין לישב בסוכה א' בשותפות דהאי ריבויא דתשבו כעין תדורו לא משמע סוכה לכל ישראל דאינם יכולים לישב בה בשותפות משא"כ לרבנן ריבויא דכל האזרח דמשמע סוכה אחת לכל ישראל דאינם יכולים לישב בה בשותפות כפרש"י והדברים ברורים ודו"ק:
Chidushei Halachot on Sukkah 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
בתוס' ד"ה כל האזרח בישראל וכו' עד דכיון דכתיב לך למעוטי דשותפין משמע וכו' עד ומרבינן סוכה אחת לכל ישראל ש"מ דלא דרשינן לך למעוטי שאולה וכו' והמשך דברי התוס' כך הם ור"ל דהאזרח דמרבינן מיניה סוכה אחת א"א לאוקמא בשותפות דהא לך למעוטי דשותפות משמע ר"ל דבמשמעות דלך אימעוט שותפות כמו שאול ומדמרבינן מהאזרח סוכה אחת לכל ישראל ש"מ דלא דרשינן לך למעוטי שאול דאי דרשינן ליה לשאול אימעיט נמי שותפות וא"כ היכן מצינו סוכה אחת לכל ישראל אלא ע"כ צ"ל דלא דרשינן ליה לא לשותפות ולא לשאול אלא מוקמינן ליה למעוטי גזול:
בא"ד וא"ת הכי נמי נדדוש הכי וכו' נ"ל לגרוס וא"כ הכי נמי נדרוש הכי ולפי' הקונטרס ניחא דע"כ יוצאים בשאול וכו' ר"ל דהא ליכא לאוקמי בשותפים משום דלא מטי שוה פרוטה לכל אחד וא"כ ע"כ צריך לאוקמא הא דיוצאים כל ישראל בסוכה אחת היינו בשאול וליכא למימר א"כ נימא איפכא ונוקמא האזרח לשאול ולך למעוטי שותפים משום דמסתברא לאסור יותר בשאול מבשותפים וכיון דמהאזרח ילפינן להתיר בשאול כ"ש דמותר בשותפות וא"כ מיעוטא דלך ליכא לאוקמא אלא לגזול:
Maharam on Sukkah 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ben Yehoyada
מִנַּיִן שֶׁחַיָּב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל? שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב' ד, כג) "מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם, לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת". מִכְּלַל, דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת מִיחַיֵיב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ. מקשים רבי יצחק קאמר ברגל ובקרא כתיב 'חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת'? ונראה לי בס"ד דמוכרח לומר האי שבת האמור כאן הוא מועד דאקרי שבת דאם הוא שבת דשבוע מה טעם יש בהקבלה אבל מועד וראש חודש יש טעם כיון שהם קבועים על פי חכמים צריך לכבד בהם החכמים בהקבלת פניהם ולכך יקביל פני רבו דמהאי טעמא מבקשים על חכמי ישראל בתפלת יהי רצון שאומרים בשבת שקודם ראש חודש בהכרזה. והא דנקיט רבי יצחק מועד ולא נקיט ראש חודש מפני כי ההקבלה בראש חודש שייכה לנשים דלדידהו חשיב יום טוב וכאן רבי יצחק איירי בהקבלה דאנשים.
הִגִּיעַ חַמָּה לְמַרְגְּלוֹתָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, נָטַל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן אִילָעִאי סָדִין וּפֵרַשׂ עָלֶיהָ. קשה מאחר שהוא היה מסתפק ורצה לשאול מרבי אליעזר ושאלו ב' פעמים ולא החזיר לו תשובה איך אחר כך עשה מדעתו בלא הוראת רבי אליעזר? ונראה לי בס"ד כי רבי יוחנן בן אילעאי פשיטה ליה דשרי משום דהוה ליה מוסיף על אהל עראי אך היה מסתפק אם זה לא הותר אלא לצורך גדול שהאדם יושב בחמה ממש ומצטער או דלמא אף על פי שעדיין לא הגיעה החמה אליו ואינו מצטער עתה שרי ליה לפרוס בשביל דאחר שעה תגיע החמה אליו ולכן בתחלה שעדיין לא הגיעה החמה להם שאל מן רבי אליעזר על דבר זה ואחר ששאל ב' פעמים מה דבני ובני הגיעה חמה למרגלותיו של רבי אליעזר ועתה על זה הוא אינו מסתפק כלום ואין צריך לשאל דפשיטא ליה דמותר לכך קם ופרס בלא שאלה.
הִפְשִׁיל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר טַלִּיתוֹ לַאֲחוֹרָיו וְיָצָא כך הגרסא בתלמוד, ויש להקשות מאי קא משמע לן באומרו 'לַאֲחוֹרָיו'? ונראה לי בס"ד רמז לו רבי אליעזר לרבי יוחנן בן אילעאי דלא עשה יפה שפרס הסדין מלפנים שהוא מקום כניסת השמש אלא ראוי שיסיר הסדין מכאן ויפרסהו אחורי הסוכה שהוא במקום הצל שאין הסדין עושה כלום ולכן הוא הפשיל הטלית שלו לאחוריו לרמז לו גם אתה תפרוש הסדין לאחורי הסוכה במקום הצל.
Ben Yehoyada on Sukkah 27b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0
What this page contains
A full text unit for Sukkah, daf 27, Amud Bet, about 427 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 128 words
Opens “אֵין יוֹצְאִין מִסּוּכָּה לְסוּכָּה, וְאֵין עוֹשִׂין סוּכָּה…”
- Segment 223 words
Opens “מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אָמַר קְרָא: ״חַג…”
- Segment 320 words
Opens “וְשָׁוִין שֶׁאִם נָפְלָה, שֶׁחוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ בְּחוּלּוֹ…”
- Segment 448 words
Opens “תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם…”
- Segment 537 words
Opens “וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין…”
- Segment 615 words
Opens “וְרַבָּנַן, הַאי ״לְךָ״, מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? מִיבְּעֵי…”
- Segment 727 words
Opens “וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַאי ״כׇּל הָאֶזְרָח״ מַאי עָבֵיד…”
- Segment 835 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אִלְעַאי שֶׁהָלַךְ לְהַקְבִּיל…”
- Segment 941 words
Opens “אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִין שֶׁחַיָּיב לְהַקְבִּיל…”
- Segment 1038 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁשָּׁבַת בַּגָּלִיל…”
- Segment 1161 words
Opens “הִגִּיעַ חַמָּה לַחֲצִי הַסּוּכָּה, אָמַר לוֹ: מַהוּ…”
- Segment 1213 words
Opens “הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֵין…”
- Segment 1313 words
Opens “וְהָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הָעַצְלָנִין…”
- Segment 1428 words
Opens “וְתִיפְשׁוֹט לֵיהּ מִדִּידֵיהּ דִּתְנַן: פְּקַק הַחַלּוֹן, רַבִּי…”
Original text
אֵין יוֹצְאִין מִסּוּכָּה לְסוּכָּה, וְאֵין עוֹשִׂין סוּכָּה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יוֹצְאִין מִסּוּכָּה לְסוּכָּה, וְעוֹשִׂין סוּכָּה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְשָׁוִין, שֶׁאִם נָפְלָה, שֶׁחוֹזֵר וּבוֹנָהּ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד.
One may not depart from one sukka to another sukka ; he must reside in the same sukka for the entire Festival. And one may not establish a sukka during the intermediate days of the Festival if he failed to do so before the Festival. And the Rabbis say: One may depart from one sukka to another sukka , and one may establish a sukka on the intermediate days of the Festival. And they all, even Rabbi Eliezer, agree that if a sukka that one constructed before the Festival collapsed, he may rebuild it during the intermediate days of the Festival.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אָמַר קְרָא: ״חַג הַסּוּכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים״, עֲשֵׂה סוּכָּה הָרְאוּיָה לְשִׁבְעָה. וְרַבָּנַן? הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: עֲשֵׂה סוּכָּה בֶּחָג.
The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Eliezer that it is prohibited to move from one sukka to another during the Festival? The Gemara explains it is as the verse says: “You shall prepare for yourself the festival of Sukkot for seven days” (Deuteronomy 16:13); this is interpreted to mean: Establish a sukka that is suitable for seven days. It is considered a sukka suitable for the mitzva only if it is established for seven days. The Gemara asks: And how do the Rabbis interpret this verse? The Gemara answers: In their opinion, this is what the Merciful One is saying: If one did not establish a sukka on the eve of the Festival, he should establish a sukka during the Festival. The obligation to establish a sukka is in effect all seven days of the Festival.
וְשָׁוִין שֶׁאִם נָפְלָה, שֶׁחוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא הַאי אַחֲרִיתִי הִיא וְאֵינָהּ לְשִׁבְעָה, קָא מַשְׁמַע לַן.
It is taught in the baraita : And they agree that if a sukka that one constructed before the Festival collapsed, he may rebuild it during the intermediate days of the Festival. The Gemara asks: That is obvious; why would it be prohibited? The Gemara answers: Lest you say that according to Rabbi Eliezer this rebuilt sukka is considered a different one and is not a sukka established for seven days, therefore, the baraita teaches us that Rabbi Eliezer agrees that it is considered to be the same sukka .
תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, דִּכְתִיב: ״וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּוֹת תְּמָרִים״ — מִשֶּׁלָּכֶם, כָּךְ אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּסוּכָּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, דִּכְתִיב: ״חַג הַסּוּכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים״ — מִשֶּׁלְּךָ.
It is taught in another baraita that Rabbi Eliezer says: Just as a person does not fulfill his obligation on the first day of the Festival with the lulav of another, as it is written: “And you shall take for yourselves on the first day the fruit of a beautiful tree, branches of a date palm” (Leviticus 23:40), and the Sages derive from the phrase: Shall take for yourselves, that it must be taken from your own and not from that of someone else, so too, a person does not fulfill his obligation with the sukka of another, as it is written: “You shall prepare for yourself the festival of Sukkot for seven days” (Deuteronomy 16:13), and the Sages derive from the term “for yourself” that it must be taken from your own.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, אֲבָל יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּסוּכָּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, דִּכְתִיב: ״כׇּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסּוּכּוֹת״, מְלַמֵּד שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִם לֵישֵׁב בְּסוּכָּה אַחַת.
And the Rabbis say: Although they said that a person does not fulfill his obligation on the first day of the Festival with the lulav of another, he fulfills his obligation with the sukka of another, as it is written: “All the homeborn in Israel shall reside in sukkot ” (Leviticus 23:42). This teaches that all of the Jewish people are fit to reside in one sukka . If the value of one sukka were divided among all the Jewish people, no individual would have a peruta stake in it; therefore, no individual could be considered even a part-owner of the sukka . The only way the entire Jewish people could fulfill the mitzva in one sukka is by residing in a communal sukka that does not belong to any of them. Apparently, there is no obligation to reside specifically in one’s own sukka .
וְרַבָּנַן, הַאי ״לְךָ״, מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי גְּזוּלָה, אֲבָל שְׁאוּלָה כְּתִיב: ״כׇּל הָאֶזְרָח״.
The Gemara asks: And the Rabbis, who do not derive that one is obligated to reside in his own sukka , what do they derive from this term “for yourself”? The Gemara answers: They require that term to exclude a stolen sukka . One does not fulfill his obligation with a stolen sukka . However, with regard to a borrowed sukka , it is written: “All the homeborn,” to teach that every Jew can fulfill the mitzva in a sukka borrowed from the community.
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַאי ״כׇּל הָאֶזְרָח״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בֵּינְתַיִם וְקָטָן שֶׁנִּתְגַּדֵּל בֵּינְתַיִם. וְרַבָּנַן? כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ: עוֹשִׂין סוּכָּה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, לָא אִצְטְרִיךְ קְרָא.
The Gemara asks: And Rabbi Eliezer, what does he do with this term: “All the homeborn”? The Gemara answers: He requires that term to derive that a convert who converted in the interim, during Sukkot , and a minor who reached majority in the interim, whose obligation began during the Festival, are obligated to fulfill the mitzva of residing in a sukka . The Gemara asks: And according to the Rabbis, from where are these halakhot derived? The Gemara answers: Once the Sages said that one may establish a sukka during the intermediate days of the Festival, an additional verse is not necessary to derive the obligation of the convert and the minor who reached majority.
תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אִלְעַאי שֶׁהָלַךְ לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רַבּוֹ בְּלוֹד בָּרֶגֶל. אָמַר לוֹ: אִלְעַאי! אֵינְךָ מִשּׁוֹבְתֵי הָרֶגֶל. שֶׁהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הָעַצְלָנִין, שֶׁאֵין יוֹצְאִין מִבָּתֵּיהֶן בָּרֶגֶל, דִּכְתִיב: ״וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ״.
§ The Sages taught: There was an incident involving Rabbi Elai, who went on Sukkot eve to greet his teacher Rabbi Eliezer in Lod on the first day of the Festival. He said to him: Elai, you are not among those who stay home on the Festival and therefore you have not fulfilled the mitzva of the Festival, as Rabbi Eliezer would say: I praise the lazy, who, although they act no differently than they do the entire year, are praiseworthy because they do not leave their houses on the Festival, as it is written: “You shall rejoice, you and your household” (Deuteronomy 14:26). The term “your household” is interpreted as referring to one’s wife. One who is not home cannot rejoice with his wife.
אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִין שֶׁחַיָּיב לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַדּוּעַ אַתְּ הוֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת״, מִכְּלָל דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת מִיחַיַּיב אִינִישׁ לְאַקְבּוֹלֵי אַפֵּי רַבֵּיהּ! לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּאָזֵיל וְאָתֵי בְּיוֹמֵיהּ, הָא — דְּאָזֵיל וְלָא אָתֵי בְּיוֹמֵיהּ.
The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rabbi Yitzḥak say: From where is it derived that one is obligated to greet his teacher on the Festival? It is as it is stated that the husband of the Shunamite woman asked his wife: “Why are you going to him today? It is neither the New Moon nor Shabbat” (II Kings 4:23). This proves by inference that on the New Moon and Shabbat a person is obligated to greet his teacher. The Gemara answers that this is not difficult: This statement of Rabbi Yitzḥak that one is obligated to go and greet his teacher is referring to a case where he goes and returns on the same day and can rejoice with his wife at night; and this statement of Rabbi Eliezer that one should stay home is referring to a case where he goes and does not return on the same day and cannot rejoice with his wife at night.
תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁשָּׁבַת בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן בְּסוּכָּתוֹ שֶׁל יוֹחָנָן בְּרַבִּי אִלְעַאי בְּקֵיסָרִי, וְאָמְרִי לַהּ בְּקֵיסָרְיוֹן, וְהִגִּיעַ חַמָּה לַסּוּכָּה. אָמַר לוֹ: מַהוּ שֶׁאֶפְרוֹשׂ עָלֶיהָ סָדִין? אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד מִמֶּנּוּ שׁוֹפֵט.
§ The Sages taught: There was an incident involving Rabbi Eliezer, who stayed in the Upper Galilee in the sukka of Yoḥanan, son of Rabbi Elai, in Caesarea; and some say that it did not occur in Caesarea but in Caesarion. And the sun reached a point over the roofing of the sukka , rendering it uncomfortable to remain in the sukka . Rabbi Yoḥanan said to him: What is the halakha ; may I spread a sheet over the roofing? Is it permitted, since it is only adding to a temporary tent or is it prohibited? Rabbi Eliezer evaded the question and said to him: There is no tribe of Israel from which a judge did not emerge.
הִגִּיעַ חַמָּה לַחֲצִי הַסּוּכָּה, אָמַר לוֹ: מַהוּ שֶׁאֶפְרוֹשׂ עָלֶיהָ סָדִין? אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ נְבִיאִים. שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין הֶעֱמִידוּ מְלָכִים עַל פִּי נְבִיאִים. הִגִּיעַ חַמָּה לְמַרְגְּלוֹתָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, נָטַל יוֹחָנָן סָדִין וּפֵירַשׂ עָלֶיהָ, הִפְשִׁיל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר טַלִּיתוֹ לַאֲחוֹרָיו וְיָצָא. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִפְלִיגוֹ בִּדְבָרִים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ לְעוֹלָם.
In the meantime, the sun reached directly over the midpoint of the roofing of the sukka . Once again, Rabbi Yoḥanan said to him: What is the halakha ; may I spread a sheet over it? Rabbi Eliezer again evaded the question and said to him: There is no tribe of Israel from which prophets did not emerge. And the tribes of Judah and Benjamin were unique because they established kings according to prophets, as Saul and David were anointed by the prophet Samuel. At that point, the light of the sun reached the feet of Rabbi Eliezer. Yoḥanan took a sheet and spread it over the sukka . Rabbi Eliezer slung his cloak over his shoulder behind him and emerged from the sukka because he did not want to permit doing so. The Gemara comments: Rabbi Eliezer conducted himself in that manner not because he was seeking to avoid answering by diverting his attention with his words, but because Rabbi Eliezer never said a matter that he did not hear from his teacher.
הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֵין יוֹצְאִין מִסּוּכָּה לְסוּכָּה! רֶגֶל אַחֵר הֲוַאי.
The Gemara asks: How did Rabbi Eliezer do so? How did he stay in a sukka in the Upper Galilee on the festival of Sukkot ? Didn’t Rabbi Eliezer himself say: One may not depart from one sukka to another sukka ? The Gemara answers: The incident was on a different Festival and not the festival of Sukkot , and they were in the sukka merely for the fresh air.
וְהָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הָעַצְלָנִין שֶׁאֵין יוֹצְאִין מִבָּתֵּיהֶן בָּרֶגֶל! שַׁבָּת הֲוַאי.
The Gemara asks from a different perspective: But didn’t Rabbi Eliezer say: I praise the lazy, who do not leave their houses on the Festival? That apparently applies to all Festivals. The Gemara answers: The incident did not take place on a Festival at all. It was on Shabbat, and Rabbi Yoḥanan’s question was with regard to the prohibited labor of building on Shabbat.
וְתִיפְשׁוֹט לֵיהּ מִדִּידֵיהּ דִּתְנַן: פְּקַק הַחַלּוֹן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁקָּשׁוּר וְתָלוּי — פּוֹקְקִין בּוֹ, וְאִם לָאו — אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין.
The Gemara asks: If so, resolve the matter and conclude that it is not permitted from his own opinion, as we learned in a mishna: With regard to a window shutter on Shabbat, Rabbi Eliezer says: When it is tied to and hanging from the window, i.e., it is not touching the ground, one may shutter the window with it, because that is not considered building; and if not, i.e., if it is touching the ground, one may not shutter the window with it. And the Rabbis say: Both in this case and in that case one may shutter with it. From the fact that if it is not hanging from the window, Rabbi Eliezer prohibits shuttering the window, he also prohibits adding to a temporary tent.