Commentary page
Sukkah 10b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSukkah 10b
Sukkah 10b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 307 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
הכל לפי תנאו וכגון דאמר איני בודל מהם כל בין השמשות של יום טוב הראשון דלא חל קדושה עלייהו והכי מוקים לה במסכת ביצה בהמביא (דף ל:) ותנאה אחרינא לא מהני בהו קתני מיהת סדינין והיינו סייעתא:
דילמא מן הצד לדפנות קאמר אבל למעלה אימא לך אפילו לנאותה נמי מסכך במקבל טומאה קרי לה:
אין ממעטין קרמין הפרוסין למעלה לנוי אין ממעטין בגובהה מעשרים להכשירה דלאו מין סככה נינהו דאי סכך הוו הוה מיפסלה משום מקבל טומאה ולא לפוסלה משום פחותה מי':
ומן הצד ממעטין לה משיעור ז' טפחים דהא אינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו:
איטמישא נישורה במים:
והא קחזו לה דרטיבא שהיא לחה ומוכחא מילתא דלנגבה שטחוה ולא לסכך:
לכי יבשה קאמינא לך דתשקלה:
נויי סוכה סדינין הפרוסין תחת סכך לנוי:
12 more comments on this page.
Rashi on Sukkah 10b · Sefaria
Tosafot
עד מוצאי י"ט האחרון של חג לקמן בפ' לולב וערבה (סוכה דף מו: ושם) מפרש מאי שנא מאתרוג דשרי ביום טוב האחרון ומסיק משום דסוכה אי אתרמי ליה סעודתא בין השמשות בעי למיכל בסוכה ומיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא אבל אתרוג לא חזי בין השמשות דמעיקרא קדים נפיק ביה ואף על גב דממ"נ מוקצה הוא בין השמשות דשמא יום הוא והוי שביעי של חג לא שייך כי האי גוונא לאוסרו בשמיני במיגו דאיתקצאי לבין השמשות מאחר דלא נאסרה אלא מחמת יום שעבר וכן משמע בפ"ד (שם) גבי הפריש ז' אתרוגים לז' ימים דאמרינן התם דכל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר ולא אסרינן למחר אף על גב דאיתקצאי בין השמשות משום ספיקא דיום שעבר ומהאי טעמא גבי שבת ויום טוב בפ"ק דביצה (דף ד.) דאמר רב נולדה בזה אסורה בזה מפרש טעמא משום הכנה ולא בעי למימר מיגו דאיתקצאי אע"ג דרב כרבי יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה וכן שני ימים טובים של גליות דנולדה בזה מותרת בזה ובפרק בכל מערבין (עירובין דף לו.) גבי לגין של טבול יום שמלאוהו מן החבית של מעשר טבל ואמר הרי זה תרומת מעשר לכשתחשך דבריו קיימין ואם אמר ערבו לי בזה לא אמר כלום משום דסוף היום של ע"ש קונה עירובו או משום דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום הא אם תחילת יום של שבת קונה עירוב ולא בעי סעודה הראויה מבעוד יום הוי עירוב ולא אמרינן לאו ראויה היא בשבת מיגו דאיתקצאי בין השמשות משום יום שעבר וכל הני לא דמו לסוכה דאסרינן משום דאי איתרמי ליה סעודתא בין השמשות אף על גב דלא מיחייב למיכל בה אלא משום ספיקת יום שעבר שאני סוכה דמכל מקום חייב למיכל בה מחמת מה שיהיה ומאן דאסר התם אתרוג אפילו בשמיני ופירש שם בקונטרס מיגו דאסור בין השמשות בשמיני משום דספק יום דשביעי הוא איתקצאי לכולי יומא אלמא אהני מיגו דאיתקצאי משום יום שעבר לאסור בשמיני לא יתכן דאפילו רב אסי דאסר ביצה פ"ק דביצה (דף ד:) בשני ימים טובים של גליות לא אסר אלא משום דמספקא ליה אם קדושה אחת הן או לא אלא היינו טעמא משום דגזר אתרוג אטו סוכה ומיהו אין ראיה מרב אסי למאי דגריס לקמן פ' לולב וערבה (סוכה דף מו:) הפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים רב אסי אמר כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר דקסבר לכולי יומא איתקצאי ותו לא ושרי ליה למחר ולא אסר ליה במיגו דאיתקצאי לפיכך דוחק התלמוד לפרש טעמא גבי ביצה משום דמספקא ליה והפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים דקאמר רב בפ' לולב וערבה כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר אע"ג דרב כר' יהודה סבירא ליה לא אסר למיכלה ביומא במיגו דאיתקצאי דלמצותה לחודה איתקצאי ותו לא והיכא דמיקלע שבת במוצאי יום טוב של חג נוהגין איסור להסתפק מנויי סוכה עד מוצאי שבת ולכאורה שרי דמאיזה טעם נאסור [אי] משום דקדושה אחת היא שבת ויום טוב האמר רב פ"ק דביצה (דף ד.) הלכה כארבעה זקנים ואליבא דר' אליעזר דאמר שתי קדושות הן ואי משום הכנה מה הכנה יש כאן:
נויי סוכה קרמים הפרוסים למעלה לנוי אין ממעטין בסוכה גבוהה מכ' להכשירה דלאו מין סככה הוא דאי סככה הוי הוה מיפסל משום דמקבל טומאה ולאו לפוסלה משום פחותה מי' כך פירש בקונטרס ולא דמי להוצין יורדין לתוך י' דפסלינן לעיל (סוכה דף ד.) משום דירה סרוחה דשאני הכא דלנוי עשויין:
שלוחי מצוה אנן וכגון שהיו מתבטלים מן המצות אם היו מחזרין אחר סוכה אחרת:
ובלבד שלא יהיו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה מן הדין אפילו גבוהין י' שרי דלא חשיבי אהל להפסיק כיון דאין בגגו טפח דהא בשילהי פירקין (דף יט:) מסקינן דכן הלכה סוכה העשויה כמין צריף פסולה לפי שאין לה גג דשפועי אהלים לאו כאהלים דמו ומינה דייק רב יוסף בגמרא דמותר לישן בכילת חתנים בסוכה והא דאסרינן הכא גבוהין עשרה היינו מדרבנן ודוקא בנקליטין דקביעי אבל כילת חתנים דלא קביעי אפילו גבוה י' שריא כי היכי דהחמירו בקינופות לאסור אפילו אין גבוהין י' משום דקביעי ובכילת חתנים דלא קביעי שרי אפילו ביש לה גג וכדאמרינן לאידך לישנא דנקליטין לגבי כילה קביעי אי נמי בהכי פליגי הנך תרי לישני ועל כרחך בהא פליגי הנך תרי לישני דלא אפשר לומר דפליגי ביש לה גג ואינה גבוהה י' דללישנא בתרא אסור דהא בהדיא בגמרא תרגמא שמואל למתניתין דהכא בגבוה י':
מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא ק"ש לא חייש שמואל ללבו רואה את הערוה [כת"ק בברכות כד: כה:]:
Tosafot on Sukkah 10b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ואתינן לסיועי מהא דתניא סככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים ואפרסקין כו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון ואם התנה עליהן בשעה שעיטרה ע"מ שיסתפק מהן כל ימי המועד מותר להסתפק מהן אפילו ביום טוב קתני מיהא עיטרה בקרמין ובסדינין כרב חסדא ודחי רב אשי דלמא כי מכשר האי תנא בעיטרה מן הצד אבל תחת הסכך פסולה ודלא כרב חסדא.
עבדיה דרב אשי איטמישא כתנתיה במיא ושטחה ע"ג סוכה כדי להתייבש וא"ל הסר אותה שלא יאמרו הרואין אותה ע"ג סכך הסוכה דמסככין בבגד. ופשוטה היא. פירוש הסדינין שמעטרין הסוכה בהן שאינן דבוקות בדפנות אלא אמרו פסול' וקיי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים.
אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילה בסוכה אע"פ שיש לכילה זו גג טפח. ובלבד שלא תהא גבוהה (ששה) [עשרה] טפחים ואקשינן עליה ממתני' דקתני הישן (במטה) [תחת המטה] בסוכה לא יצא י"ח.
ומשני במטה גבוהה י' טפחים והרי קנופות דאינן גבוהות י' טפחים דתניא בהדיא נקליטין שנים וקנופות ד'.
פירס ע"ג קנופות פסולה ע"ג נקליטין כשרה. ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה טפחים. מכלל דקנופות אע"פ שאין גבוהה עשרה טפחים פסולה.
ודאי שאני קינופות דקביעי במטה ואפילו פחות מי' כיון דקביעי אהל הן והרי סוכה אע"ג דקביעה ואמר כהכשרה כך פסולה. כלומר אינה עליונה חשובה אהל עד שיהא בה חלל י' טפחים ודחינן התם לגבי סוכה ע"ג סוכה דלמפסלא לסוכה קא אתי בעי' שמואל י' טפחים ואמר כהכשרה כך פסולה אבל הכא בכילה דלשוויא אהלא קא בעי בבציר מי' טפחים לא הוי אהלא. הא דאמר שמואל הישן בכילה ערום מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא ק"ש אוקימנא בשאינה גבוהה י' טפחים (וכי הכילה) [ולכן] אמרינן חזינא לה כמאן דחביטא רמיא על גופו היא וכלבוש עשוי אבל אם היא עשרה טפחים לא יוציא ראשו חוץ לחלון ויקרא.
Rabbeinu Chananel on Sukkah 10b · Sefaria
Ritva
אתמר נויי סוכה אין ממעטין בסוכה פירוש בשאין בחללה אלא עשרה ואפילו צלתן מרובה מחמתן דבטילי גבה כיון דהוו נויין דידה ומן הצד ממעט דהשתא ודאי ממעטי תשמישתה ומשוו לה דירת עראי:
אתמר נויי סוכה המופלגין ממנה ד׳ ר״נ אמר כשרה דאכתי בטילי גבה ורב חסדא ורב הונא אמרי פסולה דכיון דמופלגין ממנה כל כך לא חשיבי ליה נויין ונראין דברים אפילו בשחמתן מרובה מצלתן מדנקטי לה סתמא אבל מורי נר״ו מפרש בשצלתן מרובה מחמתן והלכתא כרב חסדא ורבה בר הונא דרבים נינהו ור״נ יחידאה:
רב חסדא ורבה בר ר״ה אקלעו לבי ריש גלותא אגנינהו בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ד'. פירוש ואע״ג דאכתי לא ידע ר״נ דהדרו משמעתייהו או דהוו שלוחי מצוה אגנינהו לפום דעתיה ולא חש דהוי חתיכא דאיסורא לדידיה ויתבי בסוכה פסולה ומברכי התם שלא כראוי והוה כנותן מכשול לפני פקח יש אומר דמהא שמעינן שהמאכיל לחברו מה שהוא מותר לו לפי דעתו ומאכילו אין בזה משום לפני עור לא תתן מכשול ואע״פ שיודע בחברו שהוא אסור לו לפי דעתו וחברו בעל הוראה שהמאכיל היה ג״כ ראוי להוראה וסומך על דעתו להאכיל לעצמו ולאחרים לפי דעתו. ונ״ל דהכא דוקא מפני שהאיסור ניכר לחברו ואי לא ס״ל לא ליכול הא בשאינו ניכר לחבירו לא ואמרינן התם חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דליסופו ליה מידי דלא ס״ל בפרק כל הבשר וכן הור׳ לי מורי הרב נר״ו מיהו הכא דאיפסיקא הלכתא דלא כותיה בין לנפשיה בין לאחרים אסור וכדמוכח ממאי דכתיבנא בפ״ק דע״ז ובפ״ק דיבמות:
אמרו אנן שלוחי מצוה ופטורי פי׳ בשאי אפשר לקיים את שתיהן שאם היו מחזירין אחר סוכה כשרה היו טרודין הרבה ובטילין ממצות אבל אם אפשר להם לקיים שניהם אינם פטורים מדין העוסק במצוה פטור מן המצות וההיא דאמרינן העוסק בתורה פטור מן התפילין לאו מהאי טעמא הוא דהא אפשר לקיים שתיהם אלא טעמא משום דמחשבתו טרודה בתלמודו ואיכא היסח הדעת ותפילין צריך שלא יסיח דעתו מהם ק״ו מציץ כדאיתא בפרק יציאות השבת כצ״ל:
אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בסוכה שיש לה גג והוא שאינה גבוה עשרה. פירוש דס״ל דכיון דאינה קבועה כל זמן שאינה גבוהה עשרה אפילו אהל עראי לא חשיב ומותר לישן תחתיה אפילו לרבנן ובאידך לישנא אמרינן מותר לישן בכיל׳ בסוכה כל זמן שאין לה גג ואע״פ שאינה גבוהה י׳ ויש שסוברין דפליג אלישנא קמא ואם יש לה גג אע״פ שאינה גבוהה י׳ אין ישנין בה וליתא דהא נקליטין דקביעי טפי ושרו בשאינן גבוהין י׳ כל היכא שיש לה גג דהיינו קולא דאית להו מקינופות דפסילי בחדא מנייהו או בגובה עשרה או בגג ותו דהא ר׳ תחליפא בר אבימי אמר בישן תחת הכילה ערום שאם אינה גבוהה י׳ לא חשיבה אהל כלל. והנכון דהאי לישנא בתרא לא פליג אלישנא קמא כלל והיינו דלא אמרינן בגמרא איכא דאמרי ואמרינן לישנא אחרינא אמרי לה לעולם ישנין תחת הכילה עד דאיכא תרתי לגריעותה גג וגובה עשרה דבלא״ה לא חשיבי אהל כלל ונקליטין דקביעי טפי מיניה סלקי חד דרגא דמפסלי בגובה י׳ אע״ג דלית להו גג אבל בלא גובה עשרה אעפ״י שיש לה גג לא הוה קביעותא וקינופות דקביעי טפי סלקי דרגא אחריתי דפסל בחדא מינייהו או בגג לחוד או בגובה י׳ לחוד והכי רהטא שמעתא דוק ותשכח ואע״ג דאמרינן דשיפועי אהלים לאו כאהלים דמו בנקליטין דקביעי קביעותא עביד להו אהל והא דאמרינן בעובדא דרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה וא״ל כמאן כרבי אליעזר ורב יוסף מודה ליה ולא קיים דבריו אפילו לרבנן למימרא דכילה לית לה קביעותא ואפילו לרבנן שריא דלא חשיבא אהל כלל ואפ״ה מכשרי בסוכה העשויה כמין צריף משום דקביעא וכיון דגבוה עשרה חשיבא אהל ארעי דומיא דנקליטין י״ל דההיא פליגא אהאי סוגיא וסברי דקביעותא לא עבדי אהלא ושיפועי אהלים אע״ג דקביעי לאו אהלא הוא ועל זה סמך דבריו רבינו אלפסי ז״ל שהביא משנתינו כפשטה ולא פי׳ דין הקביעות שפירשו בסוגיא הזאת ומשמע ליה דג׳ דעות הם דאביי בפרקין לעיל סבר דשפועי אהלים אע״ג דלא קביעי אהל עראי נינהו ובסוגיא דהכא מפלגינן בין קביעי להיכא דלא קביעי ובאידך סוגייא לא מפלגי בינייהו ואמרי׳ אפי׳ קביע לא חשיבי אהל כלל וההיא סוגיא עיקר והנכון דהאי סוגיא וסוגיא דפרק לקמן לא פליגי כלל והא דלא אהדר ליה ר״י דמאי דעבד אפילו כרבנן דמכשרי בסוכה כמין צריף הוא דצריף אהל משום דקביעי בנקליטין אבל לא כילה משום דקושטא בעי למימר ליה דקים ליה דסוגיין דהכא כר״א הוא דהלכתא כותיה ודלא כרבנן ואע״ג דכילה לא הוי אהל בשום דבר בנקליטין דקביעי חששו למהוי אהל לחומרא מיהו לא חשיבי למהוי סוכה אפילו דירת עראי דלמא האי קביעותא לא משוי לה סוכה להיות דירת עראי כלל וראוי לסוכה ולפיכך פוסלין בסוכה העשויה כמין צריף דלא הויא אהל עראי ואפשר שרבינו אלפסי ז״ל שלא פי׳ כלום בנקליטין והביא משנתינו כפשטה מפני שסתם נקליטין אינן גבוהין עשרה ולפי׳ כשרים ובקינופות פסולה אע״ג דלא גבהי עשרה כדאמרן כנ״ל לפי שיטתו של מורי נר״ו שלמדתי לפניו:
מיתבי הישן בכילה ערום לא יוציא ראשו כו׳ התם דגבוה י׳ פי׳ דהשתא חשיבא אהל כיון שיש לה גג וגבוה עשרה והוי כיושב בבית ערום אבל בדלא גבוה עשרה לא הוי אהל אלא מלבוש והאי מתניתין דאמרה מוציא ראשו חוץ לכילה משמע דס״ל דלבו רואה את הערוה מותר ופלוגתא היא בפרק מי שמתו:
איכא נוסחי דגרסי ובית אע״פ שאינה גבוה עשרה כיון דקביע אהל הוא והא פשיט׳ טובה ואינן בנוסחאות ישנות. ונראה דפירוש׳ דרבוותא הוא דתלו ליה בגמרא דמשום דמדמי׳ כילה לבית ואוקימנא בשגבוהה י׳ דלמא הוה ס״ד דבית נמי גבוה י׳ להכי פירשו לן רבוותא דבית דקביע אע״ג דלא גבוה י׳ חשיב אהל ואין בו תורת מלבוש לעולם:
Ritva on Sukkah 10b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה עד כו' והיכא דמקלע שבת במוצאי יו"ט של חג נוהגין כו' עכ"ל ר"ל לפי שיטתם דלית לן למימר מגו דאתקצאי מחמת יום שעבר לית לן למיסר נמי הכא דאי איתרמי ליה סעודתא בין השמשות כו' לא שייך הכא ועיין בתוס' פרק המביא וק"ל:
גמ' הנ"מ מדקתני סיפא הא למה זה דומה לעומד בבית כו' ובית ודאי אע"פ שאינו גבוה י' כיון דקביע כו' ומיהו שפיר קאמר הנ"מ כיון דקאמר הא למה זה דומה כו' לבית סתם קמדמי ליה שהוא גבוה י' דלכמה מילי לא חשיב בית אלא בגבוה י' אבל להך מלתא דהכא ודאי בבית אע"פ שאינו גבוה י' דלאו בבית תליא מלתא דהכא אלא באהלא וכיון דקביע אהלא הוא דלא גרע מקינופת ודו"ק:
Chidushei Halachot on Sukkah 10b · Sefaria
Maharam
ד"ה עד מוצאי יו"ט האחרון וכו' עד דאפי' רב אסי דאסר ביצה וכו' כוונתם להכריח דלא אמרי' מיגו דאיתקצאי מחמת יום שעבר וליכא למ"ד כלל דלימא הכי דא"כ למ"ד דס"ל דאמרי' מיגו דאיתקצאי מחמת יום שעבר א"כ למה ליה לדחוקי לרב אסי ולומר דאוסר הביצה מטעם דמספקא ליה אם קדושה אחת הן או לא נימא דאסורה מטעם מיגו דאיתקצאי לבין השמשות מחמת שמא עדיין יום שעבר הוא איתקצאי לכולי יומא דשני אלא ודאי ליכא למ"ד דאמרי' מיגו מחמת יום שעבר ומאן דאסר אתרוג בשמיני היינו טעמא משום דגזר אתרוג אטו סוכה:
בא"ד ומיהו אין ראיה מרב אסי וכו' ר"ל משום דרב אסי פליג התם על המ"ד דאסר אתרוג בשמיני ולא ס"ל דאסור מטעם מיגו דאיתקצאי ולכך דחיק נמי בביצה ואמר דהביצה אסורה בשני מטעם דמספקא ליה אי קדושה אחת הן או לאו אבל אותו מ"ד דס"ל לאסור אתרוג אף בשמיני לעולם אימא לך דמטעם מיגו דאיתקצאי אסר ליה וס"ל דאמרי' מיגו מחמת יום שעבר:
Maharam on Sukkah 10b · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמ' דלמא מן הצד ונראה דהא דקאמר מעיקרא לימא מסייע ליה ולא משמע ליה לאוקמי בדפנות היינו משום דא"כ אמאי קתני סיככה כהלכתה כיון דלא איירי בסכך אלא סוכה שעיטרה בקרמין הו"ל למתני. מיהו למאי דדחי וקאמר דלמא מן הצד היינו דלעולם בדפנות איירי והא דקתני סיככה כהלכתה היינו לאשמעינן דדוקא היכא שהסוכה כבר היתה מסוככת כהלכתה ואח"כ עיטרה לדפנות בקרמין המצויירין וכה"ג אסור להסתפק דהוקצו למצותן משא"כ אם עיטר הדפנות קודם שסיכך הסכך אז לא חייל על נוי הדפנות שם איסור מוקצה כן נ"ל ולדינא צ"ע:
עוד היה נ"ל לפרש בדרך אחר דהא דקאמר דלמא מן הצד לאו בדפנות איירי אלא מצידי הסכך סמוך לדפנות תוך ד' אמות דבכה"ג הסוכה כשירה משום דופן עקומה ובההוא קאמר דאסור להסתפק אלא דסתמא דלישנא דתלמודא לא משמע הכי לכך מפרש רש"י בפשיטות בדפנות איירי וקל להבין:
שם מיתיבי הישן תחת המטה כו' הא תרגמה שמואל במטה גבוה' יו"ד ולכאורה לישנא דהא תרגמה תמוה דהא לקמן בריש פרק הישן מקשה תלמודא הא לא גבוה עשרה ומשני תרגמה שמואל במטה גבוה' יו"ד וא"כ משמע לכאורה דהא דמקשה מעיקרא והא ליכא יו"ד אהך מימרא דשמואל דהכא סמיך דאמר שמואל דכל דלא גבוה יו"ד לאו אהל הוא א"כ מאי תרגמה דקאמר אדרבה הך מילתא דשמואל אהאי מימרא דשמואל דהכא גופא והנראה בזה היינו לפי מה שכתבו התוס' שם בריש פ' הישן דלפי המסקנא דהתם דמטה לא מיקרי אהל מדאורייתא כיון דלתוכה עשויה ומש"ה כ"ע מודו דבעינן עשרה. ולפ"ז א"ש טובא סוגיא דהכא דקאמר הא תרגמה שמואל דהכוונה בזה דאפי' בלא מימרא דשמואל דהכא הוצרך שמואל לתרגם מתני' דריש פ' הישן בגבוה י' דאל"כ לא הוי אהל כיון דלתוכו עשויה ועיין מה שאכתוב בזה בסמוך בלשון התוס':
בתוס' בד"ה ובלבד שלא יהא נקליטין כו' מן הדין אפי' גבוהין יו"ד שרי כו' דהא בשלהי פרקין מסקינן דכן הלכה עכ"ל. לכאורה אכתי אין בזה הכרע לפ' טעמא דברייתא דפסול דנקליטין גבוה י' אינו אלא מדרבנן דהא שפיר מצ"ל דהך ברייתא סברא דשיפועי אהלים כאהלים דמי וכי האי תנא דלקמן דס"ל הכי אבל לעולם למאי דקיי"ל כמ"ד דשיפועי אהלים לאו כאהלים דמי בנקליטין גבוה י' מותר אפי' מדרבנן כשיטת הרי"ף והרמב"ם וסייעתם כמו שאבאר לקמן והא דמקשה הכא מהך ברייתא עליה דשמואל היינו משום דאע"ג דלא קי"ל כהך ברייתא לענין נקליטין כיון דפלוגתא דתנאי היא מ"מ ממאי דדייקינן מיהת מהך ברייתא דקינופות פסולה אפי' בפחות מיו"ד לא אשכחן שום תנא דפליג. ולענ"ד בזה בכוונת התוס' היינו משום דבלא"ה מסברא פשיטא להו דקינופות בפחות מיו"ד לא שייך פסולא דאורייתא כיון דטעם הפסול משום דאהל מפסיק או משום לתא דשני סככים דא"כ פשיטא דבעינן גבוה יו"ד דמדאורייתא לא מקרי אהל בפחות מיו"ד אליבא דשמואל בין ממימרא דהכא ובין ממימרא דלעיל בסוכה תחת טובה והא דמפליג הש"ס בסמוך בין לענין מיפסל סוכה ובין לשוויי אהלא הך סברא אינו אלא מדרבנן כמו שאבאר. וא"כ לפ"ז דהאי דיוקא דקינופות בפחות מי' היינו מדרבנן א"כ בפשיטות משמע להו לתוס' טפי לפרש טעמא דברייתא דנקליטין אפי' אליבא דהלכתא דקי"ל שיפולי אהלים לאו כאהלים דמי אפ"ה פסלינן נקליטין גבוה יו"ד מדרבנן כיון דאית בה חדא לריעותא שגבוהין יו"ד כמו בקינופות דאית ביה נמי חדא לריעותא דאית לה גג ואזלי תוס' בזה לשיטתם דלקמן בסמוך בד"ה אי קביעי כמו שאבאר כנ"ל נכון ועיין עוד בסמוך:
בא"ד דהא בהדיא בגמרא תרגמה שמואל למתני' דהכא בגבוה עשרה עכ"ל לכאורה לא אשכחן דתרגמה שמואל גופא מתני' דהכא בגבוה י' אלא הא דתרגמה שמואל גופא היינו למתניתין דלקמן בריש פרק הישן וכדפרישית נמי בסמוך דלישנא דהא תרגמה נמי הכי משמע אלא דאכתי לא מצי תוס' לאתויי מהא דתרגמה שמואל בריש פרק הישן משום דמהתם ליכא ראיה דשאני מטה דלתוכה עשויה ולא לאהל אלא משום דעיקר הקושיא דמקשה סתמא דתלמודא לקמן והא ליכא עשרה משמע דאכתי לא אסיק אדעתיה הא מלתא דלתוכה עשויה א"כ הו"ל לאקשויי בהדיא והא מטה לאו אהל הוא אע"כ דעיקר הקושיא משום דבלא"ה אפילו באהל ממש שיש לה גג ואפ"ה באינו גבוה עשרה לא מיקרי אהל ודבר שאינו קבוע ואהך מלתא תרגמה שמואל בגבוה יו"ד היינו כלישנא קמא דשמואל דהכא א"כ יפה כתבו התוס' דא"א לומר דהנך תרי לישני דשמואל פליגי בהכי כנ"ל בכוונת התוס' ודו"ק:
בגמ' שאני קינופות דקביעי לכאורה למאי דמשני שאני קינופות דקביעי תו לא צריכנא לאוקמי לקינופות דמתני' בגבוה עשרה דהא לקושטא דמלתא אפילו בפחות מיו"ד פסולה ויש לדקדק דלפ"ז דהדר בי' הש"ס מאוקימתא דלעיל א"כ הו"ל למימר אלא שאני קינופות דקביעי כסוגית הש"ס בכל דוכתא ומדלא קאמר אלא משמע דלא הדר ביה ולמאי דפרישית בסמוך בלשון התוס' א"ש טובא דהשתא נמי דמשני שאני קינופות דקביעי היינו לענין דבפחות מיו"ד פסול מדרבנן וא"כ אכתי קשה מתני' דמדקתני פירס עליה סדין או שפירס ע"ג הקינוף בהדי הדדי משמע דתרווייהו כהדדי נינהו וכי היכי דפירס עליה סדין ודאי הוי פסולה דאורייתא לכל הפירושים לשיטת התוספת ור"ת משום דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ממש שהרי בלא הסדין הוי חמתה מרובה מצלתה וכ"ש לפי שיטה שכתבתי לעיל דלעולם סכך העליון עיקר א"כ ממילא שמעינן דפסול קינופות נמי הוי פסולה מדאורייתא מש"ה צריך לאוקמי אליבא דשמואל קינופות דמתני' היינו בגבוה יו"ד כנ"ל נכון ודו"ק היטב:
שם והרי סוכה ע"ג סוכה דקביעא ואמר שמואל כו' לכאורה יש לדקדק דהך קושיא דוהרי סוכה לא שייך כלל אמימרא דשמואל דהכא במאי דמתיר לישן בכילה שאינה גבוה עשרה דאדרבה דא ודא אחת היא דטעמא דתרתי מימרא דידיה היינו משום דכהכשירה כך פסולה ומש"ה לא מיקרי אהל בפחות מיו"ד כמו שפירש רש"י כאן אלא דטפי הו"ל לאקשויי הך קושיא במימרא קמייתא דשמואל דאמר לעיל בסוכה ע"ג סוכה כהכשירה כך פסולה ושיעורו בעשרה הו"ל לאקשויי מ"ש קינופות דמשמע להדיא מברייתא דהכא דפסולה אפי' בפחות מיו"ד אלמא דלא אמרינן כהכשירה כך פסולה ונלע"ד ליישב ע"פ מה שכתבתי לעיל דודאי מסברא יש לחלק טובא בין סוכה ע"ג סוכה כשירה ובין סכך פסול שמונח ע"ג סוכה שתחתיו דבשלמא לענין סוכות כשירות דלא מיפסלא אלא מגזירת הכתוב דכתיב בסוכת דמשמע חדא א"כ מהאי טעמא לא שייך לפסול אלא היכא שכל אחת בפני עצמה מיקרי סוכה היינו בגובה עשרה אבל בפחות מעשרה לא מיקרי סוכה ע"ג סוכה והו"ל כחדא סככה ואטו משום דריבה בסכך מגרע גרע משא"כ בסכך כשר ע"ג פסול או איפכא לא שייך האי טעמא דהא כ"ש אם נאמר דכיון דלא גביהי חדא מחברתה הוי כחדא סככה א"כ פשיטא דפסול וכ"ש למאי דפרישית לעיל נמי דכיון דסוכה שתחת אילן וסוכה שתחת סוכה מתרי קראי נפקא ע"כ לחלק אתא דבסוכה ע"ג סוכה לא מיפסל אלא בגבוה יו"ד משא"כ בסוכה שתחת אילן או תחת הבית פסול בכל ענין דלשון בסוכת הכי משמע דוקא בסכך כשר לחוד ולא בסוכה ודבר אחר ומש"ה לא שייך הך קושיא לעיל והרי קינופות דודאי אסיק אדעתיה דיש לחלק טובא בין סכך כשר לסכך פסול משא"כ הכא דמתיר שמואל לישן בכילה שיש לה גג הואיל ואינה גבוה יו"ד וכפירש"י דכל פחות מיו"ד לאו אהל הוא אלמא דשמואל לא נחית להך סברא שכתבתי דבסכך פסול לא בעינן שיעורא ומקשינן עלה מקינופות ומשנינן שאני קינופות דקביעי משמע מזה דכל מידי דקביעי הוי דבר חשוב ומש"ה פוסל בפחות מיו"ד וזה נוטה להנך אמוראי דלעיל דבסוכה ע"ג סוכה נמי ס"ל הכי דלרב הונא בטפח ולרבה בר רב הונא ורב חסדא בד' טפחים דכיון דהנך שיעורי חשיבי מש"ה מיקרי סוכה ע"ג סוכה דא"כ כ"ש בקינופות דקביעי טפי והוי דבר חשוב ופוסל בפחות מיו"ד. ולפ"ז מקשי שפיר והרי סוכה ע"ג סוכה דקביעא טפי ואפ"ה אמר שמואל כהכשירה כך פסולה דוקא ביו"ד אלמא דלשמואל לא תליא מידי בחשיבותא אלא דבכל ענין פחות מיו"ד לאו מידי הוא א"כ מקשי שפיר והרי סוכה כנ"ל:
ויתכן יותר לפי מ"ש לעיל בשיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל כאן ובריש פרק הישן דטעמא דקביעי הוי משום דנעשה כסוכה בתוך סוכה והנראה בזה משום דפשיטא להו נמי טובא דלענין טעם שאהל מפסיק בינו ובין הסוכה לא שייך לחלק בין קביעי ללא קביעי דאפי' אהל עראי מיקרי שפיר הפסקה בינו לבין הסוכה אע"כ דלא תליא מידי בהפסקת אהל כדפרישית לעיל דלעולם סכך העליון עיקר שעל שם הצל מיקרי סוכה ועיקר הצל מחמת העליון הוא מש"ה הוכרח לפרש דטעמא דקביעי הוי משום דנעשה כסוכה בתוך סוכה אי מדאורייתא אי מדרבנן כמו שאבאר בסמוך והטעם מבואר דבדבר שאינו קבוע לא שייך לומר דנעשה כסוכה בתוך סוכה דשאני התם דקביעי ועוד דלא שייך למיפסל כהאי גוונא מהטעם שמבואר בירושלמי והובא בכל הפוסקים שכן אדם עושה חלל באצילי ידיו משא"כ דבר הקבוע לא בטיל לגבי האדם ומש"ה פסול דנעשה כסוכה בתוך סוכה. א"כ לפ"ז מקשה שפיר טובא הרי סוכה דאמר שמואל כהכשירה כך פסולה ותו לא שייך האי טעמא דנעשה כסוכה בתוך סוכה דאין להחמיר בטפל יותר מן העיקר כנ"ל נכון ודו"ק היטב ועיין עוד בסמוך:
Penei Yehoshua on Sukkah 10b · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
תוס' ד"ה עד מוצאי יו"ט (אב"ה עיין מ"ש לקמן דף מו ע"ב):
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Sukkah 10b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Sukkah, daf 10, Amud Bet, about 307 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 117 words
Opens “עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.…”
- Segment 213 words
Opens “אִתְּמַר: נוֹיֵי סוּכָּה אֵין מְמַעֲטִין בַּסּוּכָּה. אָמַר…”
- Segment 331 words
Opens “מִנְיָמִין עַבְדֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי אִיטְּמִישָׁא לֵיהּ כִּתּוּנְתָּא…”
- Segment 418 words
Opens “אִתְּמַר: נוֹיֵי סוּכָּה הַמּוּפְלָגִין מִמֶּנָּה אַרְבָּעָה, רַב…”
- Segment 540 words
Opens “רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אִיקְּלַעוּ…”
- Segment 619 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מוּתָּר לִישַׁן…”
- Segment 715 words
Opens “תָּא שְׁמַע: הַיָּשֵׁן בְּכִילָּה בַּסּוּכָּה — לֹא…”
- Segment 816 words
Opens “מֵיתִיבִי: הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסּוּכָּה — לֹא…”
- Segment 913 words
Opens “תָּא שְׁמַע: אוֹ שֶׁפֵּירַס עַל גַּבֵּי קִינוֹפוֹת…”
- Segment 1037 words
Opens “וְהָא לָא קָתָנֵי הָכִי. דְּתַנְיָא: נַקְלִיטִין שְׁנַיִם,…”
- Segment 1129 words
Opens “שָׁאנֵי קִינוֹפוֹת, דִּקְבִיעִי. וַהֲרֵי סוּכָּה עַל גַּבֵּי…”
- Segment 1218 words
Opens “אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אֲבִימִי אָמַר שְׁמוּאֵל:…”
- Segment 1319 words
Opens “מֵיתִיבִי: הַיָּשֵׁן בְּכִילָּה עָרוֹם — לֹא יוֹצִיא…”
- Segment 1422 words
Opens “הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: הָא לְמָה…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Sukkah 10b · Segment 6 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מוּתָּר לִישַׁן בְּכִילָּה בַּסּוּכָּה, אַף…”
Original text
עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג. וְאִם הִתְנָה עֲלֵיהֶם — הַכֹּל לְפִי תְנָאוֹ. דִּלְמָא מִן הַצַּד.
until the conclusion of the last day of the Festival. And if before he hung the decorations he stipulated with regard to them that he will be permitted to use them even during the Festival, everything is according to his stipulation, and he is permitted to use them. Apparently, sheets may indeed be spread in the sukka for decorative purposes. The Gemara rejects this: There is no proof from the Tosefta , as perhaps the reference is to sheets spread on the side of the sukka . However, if they are spread beneath the roofing, it renders the sukka unfit.
אִתְּמַר: נוֹיֵי סוּכָּה אֵין מְמַעֲטִין בַּסּוּכָּה. אָמַר רַב אָשֵׁי: וּמִן הַצַּד — מְמַעֲטִין.
§ Apropos decorations, it was stated: Sukka decorations do not diminish the height of the sukka . Decorations hanging from the roofing are not considered part of the structure and therefore do not diminish the height of the sukka . If the roofing is more than twenty cubits above the ground, the decorations hanging within twenty cubits of the ground do not render the sukka fit. Rav Ashi said: However, if the decorations are spread on the side of the roof, they are considered part of the structure and diminish the area. If the decorations render the interior of the sukka less than seven by seven handbreadths, the sukka is unfit.
מִנְיָמִין עַבְדֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי אִיטְּמִישָׁא לֵיהּ כִּתּוּנְתָּא בְּמַיָּא, וְאַשְׁטְחַהּ אַמְּטַלַּלְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: דַּלְיַיהּ, דְּלָא לֵימְרוּ קָא מְסַכְּכִי בְּדָבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה. וְהָא קָא חָזוּ לַיהּ דְּרַטִּיבָא! לְכִי יָבְשָׁה קָאָמֵינָא לָךְ.
The Gemara relates with regard to Minyamin, the servant of Rav Ashi, that his shirt became wet [ itamisha ], and he spread it over the sukka to dry it. Rav Ashi said to him: Take it down so that people will not say that they are roofing the sukka with an item susceptible to ritual impurity. The servant said to him: But don’t they see that it is wet and understand that I placed it there to dry? Rav Ashi replied: Take it down once it is dry is what I am saying to you, as then people are apt to think that it is part of the roofing.
אִתְּמַר: נוֹיֵי סוּכָּה הַמּוּפְלָגִין מִמֶּנָּה אַרְבָּעָה, רַב נַחְמָן אָמַר: כְּשֵׁרָה, רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמְרִי: פְּסוּלָה.
It was stated with regard to sukka decorations, e.g., sheets spread beneath the roofing to decorate the sukka , that are removed from the roofing four handbreadths, the amora’im disagreed whether they interpose between the roofing and the sukka . Rav Naḥman said: The sukka remains fit. Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna said: It is unfit.
רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אִיקְּלַעוּ לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא. אַגְנִינְהוּ רַב נַחְמָן בְּסוּכָּה שֶׁנּוֹיֶיהָ מוּפְלָגִין מִמֶּנָּה אַרְבָּעָה טְפָחִים, אִשְׁתִּיקוּ וְלָא אֲמַרוּ לֵיהּ וְלָא מִידֵּי. אֲמַר לְהוּ: הֲדוּר בְּהוּ רַבָּנַן מִשְּׁמַעְתַּיְיהוּ? אֲמַרוּ לֵיהּ: אֲנַן שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֲנַן, וּפְטוּרִין מִן הַסּוּכָּה.
The Gemara relates that Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna happened to come to the house of the Exilarch. Rav Naḥman, who was the official in charge of the Exilarch’s household, lodged them in a sukka whose decorations were removed from the roofing four handbreadths. They were silent and did not say anything to him, even though in their opinion the sukka was unfit. Rav Naḥman said to them: Did the Sages retract their halakhic ruling? Does your silence indicate that you concede to my ruling? They said to him: We are on the path to perform a mitzva and, therefore, we are exempt from the mitzva of sukka . Therefore, it is permitted for us to sleep in this sukka . In terms of the halakha , our ruling is unchanged.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מוּתָּר לִישַׁן בְּכִילָּה בַּסּוּכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּג, וְהוּא שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה.
Rav Yehuda said that Shmuel said: It is permitted to sleep in a bed with netting inside the sukka , even though the bed has a roof, provided that the netting is not more than ten handbreadths higher than the bed. In that case, the netting is not considered a tent in and of itself.
תָּא שְׁמַע: הַיָּשֵׁן בְּכִילָּה בַּסּוּכָּה — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּשֶׁגְּבוֹהָה עֲשָׂרָה.
Come and hear: One who sleeps in a bed with netting inside the sukka did not fulfill his obligation, contrary to the statement that Rav Yehuda cited in the name of Shmuel. The Gemara answers: With what are we dealing here? It is a case where the netting is more than ten handbreadths higher than the bed and is considered a tent in and of itself.
מֵיתִיבִי: הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסּוּכָּה — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ! הָא תַּרְגְּמַהּ שְׁמוּאֵל בְּמִטָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה.
The Gemara raises an objection from a mishna: One who sleeps beneath the bed in the sukka did not fulfill his obligation. As the height of a typical bed is less than ten handbreadths, apparently, even if the covering beneath which one is sleeping in less than ten handbreadths high, it is a tent in and of itself and he does not fulfill his obligation. The Gemara answers: Didn’t Shmuel interpret the mishna as referring to the case of a bed ten handbreadths high? Therefore, one who sleeps beneath the bed did not fulfill his obligation.
תָּא שְׁמַע: אוֹ שֶׁפֵּירַס עַל גַּבֵּי קִינוֹפוֹת — פְּסוּלָה! הָתָם נָמֵי דִּגְבִיהִי עֲשָׂרָה.
Come and hear that which is taught in the mishna: Or if one spread a sheet as a canopy over the frame of a four-post bed, the area in the sukka beneath the sheet is unfit. Apparently, a bed with certain types of netting is unfit. The Gemara answers: There, too, it is a case where the posts are ten handbreadths high.
וְהָא לָא קָתָנֵי הָכִי. דְּתַנְיָא: נַקְלִיטִין שְׁנַיִם, וְקִינוֹפוֹת אַרְבָּעָה. פֵּירַס עַל גַּבֵּי קִינוֹפוֹת — פְּסוּלָה, עַל גַּבֵּי נַקְלִיטִין — כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ נַקְלִיטִין גְּבוֹהִין מִן הַמִּטָּה עֲשָׂרָה. מִכְּלָל דְּקִינוֹפוֹת — אַף עַל פִּי שֶׁאֵין גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה!
The Gemara asks: But that is not the way it is taught, as it is taught in the baraita : Naklitin are two posts and kinofot are four posts. If one spread a sheet over four posts, the area in the sukka beneath the sheet is unfit; if one did so over two posts the entire sukka is fit, provided the two posts are not ten handbreadths higher than the bed. This proves by inference that a sheet spread over four posts renders the area in the sukka beneath the sheet unfit even if it is not ten handbreadths high.
שָׁאנֵי קִינוֹפוֹת, דִּקְבִיעִי. וַהֲרֵי סוּכָּה עַל גַּבֵּי סוּכָּה דִּקְבִיעָא, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: כְּהֶכְשֵׁרָהּ כָּךְ פְּסוּלָהּ! אָמְרִי: הָתָם, דִּלְמִפְסַל סוּכָּה — בַּעֲשָׂרָה. הָכָא, דִּלְשַׁוּוֹיֵי אוּהְלָא — בְּצִיר מֵעֲשָׂרָה נָמֵי הָוֵי אוּהְלָא.
The Gemara answers: Four posts are different because they are fixed in the bed and constitute a significant space even without the requisite height. The Gemara asks: But a sukka atop another sukka is fixed, and yet Shmuel said: As the criterion for its fitness, so too is the criterion for its unfitness. The upper sukka renders the lower sukka unfit only if it is ten handbreadths high. The Sages say in distinguishing between the cases: There, in the case of a sukka atop another sukka , where the measurement is in order to disqualify the lower sukka , ten handbreadths are required to render the upper sukka a separate entity. However, here, in the case of the four-post bed, in order to consider the covering a tent, less than ten handbreadths is also considered to be a tent, as it is fixed.
אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אֲבִימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: הַיָּשֵׁן בְּכִילָּה עָרוֹם — מוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לַכִּילָה וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע.
§ Rav Taḥalifa bar Avimi said that Shmuel said: One who sleeps naked in a bed with netting and is required to recite Shema moves his head out from beneath the netting and recites Shema . Although he is naked, the netting is considered like a garment; therefore, it is permitted to recite Shema .
מֵיתִיבִי: הַיָּשֵׁן בְּכִילָּה עָרוֹם — לֹא יוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לַכִּילָה וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּשֶׁגְּבוֹהָה עֲשָׂרָה.
The Gemara raises an objection from a baraita : One who sleeps naked in a bed with netting may not move his head out from beneath the netting and recite Shema . The Gemara answers: With what are we dealing here? It is a case where the netting is ten handbreadths high. In that case, it is considered a tent and not a garment.
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְעוֹמֵד בְּבַיִת עָרוֹם, שֶׁלֹּא יוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לַחַלּוֹן וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע. שְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara notes: So too, it is reasonable to understand the baraita in that manner from the fact that it is taught in the latter clause of that baraita : To what is this comparable? It is comparable to one standing naked in his house, that he may not move his head out the window and recite Shema . That is certainly ineffective. The fact that the baraita likens the bed with netting to a house indicates that it is netting at least ten handbreadths high. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the correct understanding.