Commentary page
Shabbat 71a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 71a
Shabbat 71a. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 334 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
קצירה גוררת קצירה שניה בכפרתה וטחינה גוררת את הטחינה השניה ונתכפרו כולן דקיימא לן אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת וזה שעשה שתי קצירות בהעלם אחד שלא נודע לו בין קצירה לקצירה שחטא ואע"פ שהעלמה של שניה חלוק קצת משל ראשונה סוף סוף העלם אחד הוא דלא נודע לו חטאו בינתים וידיעות [חטא] הוא דמחלקת הלכך חטאת זו שבאה על הקצירה וטחינה ראשונה אתרווייהו קיימא ונתכפרו עם הקצירה כל קצירות שעליו שנעשו בהעלם אחד ועם הטחינה נתכפרו כל הטחינות שעליו כשעשאן בהעלם אחד:
אבל נודע לו על הקצירה אחרונה שבזדון שבת ושגגת מלאכות והפריש עליה קרבן הואיל ובקרבן זה לא שייכא טחינה שעמה דהא אכל חדא מיחייב אי הוה מתידעי ליה תרווייהו:
קצירה גוררת קצירה ראשונה:
קצירה גוררת קצירה כמשפט דשני זיתי חלב בהעלם אחד הן וטחינה שעם קצירה ראשונה היינו משום גרירה דאף על גב דעיקר קרבן לאו משום קצירה דבהדה אתא הואיל ואיכפר ליה בהדי קצירה בתרייתא גררה לטחינה שעמה בהדה שהרי שתיהן היו תלויות בקרבן אחד ואין כפרה לזו בלא זו:
וטחינה שעמה של ראשונה:
וטחינה אחרונה שכנגדה של ראשונה:
במקומה עומדת וכי מתידע ליה מיחייב עלה:
וטחינה שכנגדה עומדת במקומה דגרירה לגרירה לא אמרינן לאיכפורי טחינה אחרונה עם טחינה ראשונה משום שני זיתי חלב בהעלם אחד דהא קמייתא גופה בגרירה היא דמיכפרה:
25 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 71a · Sefaria
Tosafot
גרירה דגרירה לית ליה ומה שגוררת קצירה וטחינה שעמה לא חשיב גרירה דגרירה כדפי' בקונט' דמה שגוררת קצירה לקצירה לא חשיב גרירה כיון דהוי בהעלם אחד אבל טחינה שכנגדה חשיבא גרירה משום דקצירה של זדון שבת אינה גוררת טחינה של שגגת שבת אלא על ידי הקצירה שעמה היא נגררת שעיקר קרבן אינה בשבילה ולר"י נראה דקצירה חשיבא גרירה מדקאמר קצירה גוררת קצירה אבל ההיא דטחינה לא חשיבא גרירה דגרירה שאינו יכול לכפר על הקצירה אא"כ תתכפר הטחינה עמה ואע"ג דשני זיתי חלב בהעלם אחד לא חשיבא גרירה מ"מ קצירה וקצירה שאני שהאחת בשגגת שבת והאחת בזדון שבת וטעמא דמאן דאמר בסמוך דקצירה וקצירה אין מצטרפין היינו משום דלית ליה גרירה וקשה לרשב"א לפי זה הוה מצי למצוא פלוגתייהו דאביי ורבא אפילו בשלשה קצירות כגון שקצר בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר בזדון שבת ושגגת מלאכות ונודע לו הראשונה וחזר וקצר בשגגת שבת וזדון מלאכות דלרבא הביא קרבן על הראשון שני נתכפר שלישי לא נתכפר ולאביי גם שלישי נתכפר:
ממין אחד חייב פשיטא הוה מצי לשנויי הא מני רבן גמליאל היא כדאמרינן בסמוך:
אנן אסיפא מתנינן לה אפילו ארישא הוה מצי לשנויי כגון שאכלו בשני תמחויין ולאפוקי מרבי יהושע דאמר תמחויין מחלקין אפילו לקולא אלא דניחא ליה לאוקמי כר' יהושע:
משני מינין פשיטא אף על גב דלענין מלקות מצטרפין כדאמרינן בפרק בתרא דמס' ע"ז (דף סי.) ובמס' מעילה (דף יז:) לענין קרבן פשיטא ליה דאין מצטרפין:
Tosafot on Shabbat 71a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
אמר (רבא) [רבה] קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות דאע"ג דשני אבות נינהו לא מחייב אלא חדא דהא תרוייהו בשגגת שבת וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות דחייב על כל אחת ואחת ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות דלא מחייב עלה ואטחינה דבהדה אלא חדא.
קצירה [הראשונה] גוררת (הראשונה) קצירה וכיון שמביא חטאת על קציר' של שגגת (חטאת) [שבת] נתכפר לו קצירה שהיא בזדון שבת. וכן כיון שנתכפרה הטחינה הראשונה שהיא מכלל הקצירה שבשתיהן חטאת אחת הוא חייב. גררה נמי הטחינה הראשונה את הטחינה השניה ונתכפר בשלה. אבל אם נודע לו בקצירה שהיא בזדון שבת ושגגת מלאכות שהוא חייב בקצירה חטאת אחת ובטחינה חטאת אחרת (מביא) [והביא] בקצירה זו שנודע לו בה. קצירה זו גוררת הקצירה הראשונ' ששתיהן קצירה ומעין מלאכה אחת הן והטחינה הראשונה נגררת בכלל הקצירה הראשונה שהקצירה הראשונה והטחינה הראשונה אינו חייב בהן אלא אחת. וכיון שנתכפר מקצתה נתכפר כולה. נמצאו שנתכפר בקצירה וטחינה שהיא בשגגת שבת וזדון מלאכות בקרבן שהביא על הקצירה שהיא בזדון שבת ושגגת מלאכות והטחינה שעמה עומדת במקומה. לכשתוודע לו מביא עליה חטאת.
(אמר) אביי [אמר] גם הטחינה הראשונ' גוררת הטחינ' השני' שהטחינ' אחת היא ומקשי' ומי אית ליה לרבה גרירה. והא אתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחת וחזר (ונודע לו על אחת וחזר) ואכל (שני זיתי) כזית א' בהעלמו של שני. אמר רבא הביא קרבן על הראשון ראשון ושני מתכפרין שהרי הם בהעלם אחת שלישי אינו מתכפר שהרי לא היה בהעלמו של ראשון ואע"פ שהיה בהעלמו של שני ואין השני גוררו לכפרה. וכן אם הפריש קרבן על השלישי שלישי ושני מתכפרין.
ראשון אין מתכפר שהרי לא היה בהעלמו של שלישי הביא קרבן על האמצעי נתכפרו כולן שהרי כולן היו בהעלמו של אמצעי אבל גרירה לא אית ליה. ושנינן רבא כי אמר לה להא שמעתא לא (הוא') [אית] ליה גרירה. כיון דשמע להא דאמר אביי אפילו הפריש קרבן על אחד מהן כולן מתכפרין מ"ט כולהן בני בקתא דהדדי נינהו וגררי להדדי סברה ואמר איהו נמי גרירה ואקשינן אי הכי (דרבא) [דרבה] כאביי סבירא ליה טחינה נמי דשגגת שבת תגררה לטחינה דזדון שבת ושנינן קסבר רבה טחינה דשגגת שבת כיון דהיא עצמה גרירא היא לכפרה לא גררה אחריתא וקיי"ל כרבה ואביי תלמידי הוא והלכתא כרבה. והא שמעתא דפשיטא ליה לרבה ולאביי דקצירה דזדון שבת מצטרפת ונגררת עם קצירה דשגגת שבת דאע"פ שחלוקין לחטאות מיבעיא ליה לר' זירא.
דבעי ר' זירא קצר וטחן חצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות ששתיהן חטאת הן וחזר וטחן חצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות שחייב שתים. מהו שיצטרפו שני חצאי גרוגרות והנה קצר וטחן כגרוגרת להתחייב חטאת אי לא. ואמרו ליה חלוקין לחטאת הן דזדון מלאכות ושגגת שבת חייב אחת על כולן. וזדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל אחת ואחת וכיון שחלוקין לחטאות שהעושה מלאכות הרבה אינו חייב אלא אחת וזה חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת לא מצטרפי דהא שגגת שבת וזדון מלאכות פטור הוא דהא אינו חייב אלא אחת בכולן. ואקשינן איני והא תנן בכריתות פרק ג' אכל חלב וחלב בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת אכל חלב ודם (מותר) [ונותר] כו'.
והוינן בה ממין אחד צריכא למימר ואמר ר"ל משום בר (תיטיני) [תוטיני] הכא במאי עסקינן כגון שאכלו בב' תמחויין ור' יהושע היא דאמר תמחויין מחלקין. כלומר אם אכל חלב וחלב בב' תמחויין חייב ב' חטאות ולא תימא דר' יהושע סבר (דאפי') [דאכל] חלב כשני חצאי זיתים בהעלם אחד בב' תמחויין. תמחויין מחלקין ופטור. אלא לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן. והוא כגון דאכל כזית בב' תמחויין לפוטרו לא והנה אכל ב' זיתי חלב בתמחוי אחד בהעלם אחד חייב אחת כשגגת שבת וזדון מלאכות בב' תמחויין חייב שתים כזדון שבת ושגגת מלאכות ר' יהושע מאי היא דתנן בכריתות בפ' ג' א"ר יהושע שמעתי שהאוכל מזבח אחד בה' תמחויין בהעלם אחת חייב על כל אחת משום מעילה.
Rabbeinu Chananel on Shabbat 71a · Sefaria
Meiri
אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחד מהם ולא הביא חטאתו עדיין ואכל כזית שלם בהעלמה של שני הביא קרבן על הראשון שני מתכפר עמו שהרי היה בהעלמה אבל שלישי אינו מתכפר עמו שהרי נודעה לו אכילת הראשון קודם שאכל את השלישי הביא קרבן על השלישי ושני ג"כ מתכפר עמו שבהעלם אחד היו אבל ראשון אינו מתכפר עמו שהרי ידיעה ביניהם הביא חטאת על השני נתכפרו כלן שהרי ראשון ושלישי כלן היו עמו בהעלם א' וכשיודע לו על ראשון ושני ושלי' אינו צריך להביא חטאת אחרת ואע"פ ששמועה זו מתנגדת לראשונה וכמו שהקשו ממנה ומי אית ליה לרבא גרירא וכו' והוא על מה שאמר בנודעה לו קצירה אחרונה שנתכפרה קצירה ראשונה וטחינה עמה והטחינה הוא קורא גרירה וכאן אמרו שאם נתכפר הראשון שנתכפר השני עמו ואין אומרין שיתכפר השלישי ממילא בכפרת השני שהוא עמו בהעלם א' עד שתרצו בה לבתר דשמעה מאביי הדר ביה אלמא שאין אתה יכול לפסוק את שתיהן שנויא דחיקא היא ואין לסמוך עליו שטחינה וקצירה הואיל ושתיהן בהעלמת שבת כמעשה אחד הם אבל שני זיתי חלב שביניהם ידיעה היאך הם מתכפרים ע"י אמצעי הואיל והאמצעי אינו מתכפר מצד עצמו ויש מחליפין מפני זו בפסק זה קצת דברים ואין צורך בכך וגדולי המחברים פסקוה כדברינו:
קצר או טחן כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר או טחן כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות הרי אלו מצטרפין זה עם זה וחייב שקצירה גוררת קצירה הואיל ואין ידיעה בנתים אע"פ שאין העלם של זה שוה לשל זה אבל אם היתה ידיעה בנתים אינן מצטרפות שידיעה מחלקת אף בחצי שיעור שאין הלכה כדברי האומר אין ידיעה לחצי שיעור ר"ל שידיעת חצי שיעור אינה ידיעה אלא ידיעה היא כמו שביארנו:
ולענין ביאור הסוגיא מה שאמרו מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא מבעיא ליה לר' זירא ר"ל אם קצירה גוררת קצירה בשינוי העלמה כמו שאמרנו אם לאו מיבעי ליה לר' זירא פירושו על מה שאמרו תחילה דבעי ר' זירא ולא על מה שחזר ואמ' ואמרי לה ר' ירמיה מר' זירא שא"כ הרי ר' זירא היה משיב הואיל וחלוקים לחטאות אין מצטרפין כלומר אחר שאלו היה שיעור בכל אחת מהן היו חלוקים לחטאות וזה כנגד רבא ואביי לגמרי והיה לו לומר ופליגא דר' זירא ויש מחליפין גירסא מפני זו ואין צורך בכך וחזר והקשה וכל היכא דחלוקין לחטאות לא מצטרפי והרי מין אחד בשני תמחויין לדעת ר' יהושע שבשני שיעורין בהעלם אחד מחלקין לחטאות שיעור אחד בשני תמחויין מצטרפין ותירץ לו אנן אסיפא מתנינן לה וכו' ופשוטה היא ומ"מ לענין פסק אין הלכה כר' יהושע כמו שאנו מבארים עכשיו:
מי שאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת ואפילו אכלם בשני תמחויין שאין תמחויין מחלקין אכל חלב ודם נותר ופגול בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת וזה חומר במינין הרבה ממין א' ויש חומר במין א' שאם אכל כחצי זית חלב וחזר ואכל כחצי זית חלב אחר בהעלם א' מצטרפין ואפי' אכלם בב' תמחויין שאין תמחויין מחלקים לא להקל ולא להחמיר והוא שלא ישהא ביניהם יתר מאכילת פרס אכל בחצי זית חלב ובחצי זית דם בהעלם א' אינו חייב קרבן שאין ב' מינין מצטרפין לכזית:
Meiri on Shabbat 71a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה קצירה גוררת כו' סוף סוף העלם אחד הוא דלא כו' עכ"ל יש מדקדקים לפירש"י דאם בכה"ג שהעלם ב' חלוק מהראשונה מקרי העלם אחד א"כ מאי קשיא לתלמודא לעיל אהא דאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב עכאו"א דהיכי משכחת לה הא משכחת לה שפיר בכה"ג שעשה ל"ח מלאכות בזדון שבת ושגגת מלאכות ומלאכה א' עשה בשגגת שבת וזדון מלאכה דחייב על כל אחד ואחד די"ל דודאי אין זה מקרי העלם אחד בסתמא אלא דה"ק הכא בשתי קצירות כה"ג דין העלם א' יש להן ואינו חייב אלא אחת ודו"ק:
תוס' בד"ה גרירה דגרירה כו' שגוררת קצירה לקצירה לא חשיב כו' עכ"ל כצ"ל:
בד"ה אנן אסיפא כו' ולאפוקי מר' יהושע דאמר תמחויין מחלקין אפילו לקולא כו' עכ"ל רצונם לומר ולתנא דמתני' תמחויין אינן מחלקין אפילו לקולא וק"ל:
Chidushei Halachot on Shabbat 71a · Sefaria
Maharam
בגמ' מלתא דפשיטא להו לאביי ורבא וכו' י"ל מאי קאמר מלתא דפשיטא להו וכו' מבעיא ליה לר"ז וכו' מדברי רבי ירמיה מבואר דפשיטא ליה דאם קצר בזדון שבת ושגגת מלאכות וחזר וקצר בשגגת שבת וזדון מלאכות בהעלם אחת דחלוקים לחטאות וגם משמע דעד כאן לא קא מבעיא ליה לר' זירא אלא אם מצטרפים לכגרוגרות אבל גם הוא היה ס"ל דחלוקים לחטאות וכן נראה ממה דפריך בתר הכי וכל היכא דחלוקים לחטאות לא מצטרפים וכו' ונראה דה"ק מלתא דפשיטא להו לאביי ורבא דאפי' היכא דאין ההעלמות שוות דאפ"ה אין חלוקים לחטאות אלא מביא חטאת אחת לכל הפחות מבעיא ליה לר' זירא ר"ל דיכול להיות אפי' דהוה פשיטא ליח דחלוקים לחטאות אבל עכ"פ לא היה פשיטא ליה דאין מחלקין דאי הוה פשיטא ליה דאין חלוקים לחטאות פשיטא דמצטרפים ולא היה צריך למבעיא ליה אי מצטרפים או לא אלא ע"כ נצטרך לומר או שהיה פשיטא ליה שחלוקים לחטאות ואפ"ה קמבעיא ליה אי מצטרפין כדאשכחן באכלו בשני תמחויין דחלוקין לחטאות ואפ"ה מצטרפים כדפריך בתר הכי או נוכל לומר שגם לענין חילוק חטאות הוה קמבעיא ליה כשאין ההעלמות שוות וקא מבעיא ליה אם מצטרפים וה"ה נמי דלענין חילוק חטאות הוה קמבעיא ליה וחדא מינייהו נקט והוה ס"ל דאפי' את"ל דחלוקים לחטאות אפ"ה איכא למימר דמצטרפין ולכך כשהשיב לו חלוקים לחטאות ואין מצטרפין פריך ליה וכל היכא דחלוקים אין מצטרפין והתנן וכו' אבל עכ"פ א"א לומר שהיה פשיטא לו דאין חלוקים לחטאות ולכך קאמר מלתא דהוה פשיטא להו וכו' קמיבעיא לר' זירא וכו' ודו"ק:
ברש"י ד"ה מלתא דפשיטא להו וכו' ולא אמרי' כשני העלמות נינהו וניחייב חד אזדון שבת ושגגת מלאכות וחד אשגגת שבת וזדון מלאכות וכו' היכא דלא עשה בזדון שבת ושגגת מלאכות כ"א מלאכה אחת ודו"ק:
ד"ה תוטני שני תמחויין כו' צ"ל תוטני שם הכם והוא סוף דבור ואח"כ מתחיל הדבור שני תמחויין וכו':
ד"ה דאמר תמחויין וכו' וד"ה דמהו דתימא וכו' הכל ד"א:
בתוס' ד"ה גרירה דגרירה כו' כדפי' בקונטרס דמה שגוררת קצירה לקצירה לא חשיב גרירה כצ"ל:
בא"ד וקשה לרשב"א לפי זה לא הוה מצי למצוא פלוגתייהו וכו' כגון שקצר בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר בזדון שבת ושגגת מלאכות וכו' וחזר וקצר בשגגת שבת וזדון מלאכות וכו' והא דנקטי התוס' הכי ולא נקטי דחזר וקצר הקצירה הג' ג"כ בזדון שבת ושגגת מלאכות כמו השניה משום דבכהאי גוונא אין כאן שום גרירה דגרירה אלא גרירה אחת דהיינו הקצירה הראשונה עם הקצירה השניה כיון שלא היו ההעלמות שוות מקרי גרירה אבל הקצירה הג' עם הקצירה השניה לא מקרי גרירה כלל כיון ששני ההעלמות היו שוין בזדון שבת ושגגת מלאכות דמתכפר עמה בלא גרירה כמו שכתב ר"י לעיל מזה דההיא דטחינה לא מיקרי גרירה דגרירה מטעם זה וק"ל:
Maharam on Shabbat 71a · Sefaria
Penei Yehoshua
בתוס' בד"ה גרירה דגרירה וכו' וקשה לרשב"א לפ"ז הוי מצי למצוא פלוגתייהו דאביי ורבא אפילו בשלשה קצירות וכו' עס"ה. ולא ידענא מאיזה פלוגתא דאביי ורבא קשיא ליה לרשב"א הך קושיא דאי אמאי דפליגי לעיל בקצר וטחן א"כ מאי קשיא וליפלגו בג' קצירות דהא ודאי איכא רבותא טפי אליבא דרבא אפילו בקצירה וטחינה שהן ב' מלאכות ונעשו ג"כ בשני מיני שגגות אפ"ה קאמר רבא דקצירה שנייה שהיא בשגגת מלאכה גוררת אפילו טחינה ראשונה אע"ג דלאו בת מינה היא כלל שהן ב' מלאכות ושני שגגות שהקציר' שנייה בשגגת מלאכה וטחינה ראשונה בשגגת שבת ואפ"ה מתכפר ע"י גרירה שהקצירה שנייה גוררת קצירה ראשונה וטחינה שעמה וכ"ש דלאביי הוי רבותא טפי דאע"ג דעל הקצירה וטחינה שנייה היה מחויב שתים ע"י חילוק מלאכות אפ"ה סגי בחדא משום גרירה דגרירה אף שאינה בת מינה. וע"כ דקושיית הרשב"א היא אאידך פלוגתא דאביי ורבא בסמוך דמייתי הש"ס לענין ג' מיני אכילות חלב וקשיא ליה דליפלגו בג' קצירות לענין שבת אלא דבהא נמי לא ידענא מאי קשיא ליה דאטו הנך תרי פלוגתי דאביי ורבא בהדי הדדי אתאמרי בבי מדרשא וא"כ שפיר מצינן למימר דהך פלוגתא דאביי ורבא לענין חלב באפי נפשה אתמר וא"כ לפ"ז ודאי ניחא להו לפלוגי בכה"ג דג' מיני אכילות דשייכי פלוגתייהו בכל מיני חטאות של כל אכילת איסורין שבתורה דטובא אינהו ממאי דליפלגי בג' קצירות ע"י שינוי השגגות דלא שייך אלא בשבת לחודא וכ"ש לפמ"ש התו' בפ"ק דחולין דף ה' ובכמה דוכתי דכל חטאות הנזכרין בש"ס בשם חטאת חלב הן אע"ג דאיירי בשאר מיני איסורין א"כ פשיטא דאין מקום לקושיית הרשב"א וצ"ע ודו"ק:
בגמרא מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא מיבעי' לר' זירא ואמרי לה בעי מיני' ר' ירמיה מר' זירא וכו' א"ל חלוקין לחטאות ולא מצטרפין. ויש לתמוה דכיון דבאמת נפשטה הך איבעיא דודאי חלוקין לחטאות א"כ מעיקרא מאי האי דקאמר מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא מיבעיא ליה לר"ז טפי הו"ל למימר דהך מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא להאי גיסא פשיטא ליה לר"ז לאידך גיסא וכבר הרגיש מהר"ם ז"ל בחידושיו בזה אלא שפירושו נראה דוחק לכך נראה דהא דמסקינן דא"ל חלוקין לחטאות ולא מצטרפין נראה היינו דוקא להאי לישנא דאמרי לה דבעי ר' ירמיה מר' זירא ומהדר ליה ר"ז הכי משא"כ ללישנא קמא דלא איירי בה ר' ירמיה כלל אלא ר' זירא לחוד הוא דקמיבעי' ליה הכי א"כ אפשר דליתא להך מסקנא דאמר חלוקין לחטאות ולא מצטרפין אלא אכתי קאי בעיא דרבי זירא וכיון דאיכא תרי לישני לחד מיבעיא ליה ולחד פשיטא ליה לא פסיקא ליה לתלמודא למימר דפשיטא ליה:
ועוד נ"ל ליישב בדרך אחר דאפשר דהא דקאמר חלוקין לחטאות ולא מצטרפין לאו משום דפשיטא ליה הך מילתא דחלוקין לחטאות לענין דחייב שתי חטאות דאם כן לא שייך שפיר האי לישנא דחלוקין לחטאות אלא הכי הו"ל למימר מתוך שמחולקין לחטאות לא מצטרפין משא"כ לשון חלוקין אפשר לפרש דטעמא הוא דקיהיב דאפשר דכיון דהנך שני מיני שגגות חלוקין בדינם לענין חטאת דבשגגת שבת מביא אחד על כולם ובשגגות מלאכות חייב על כל אחת ואחת וא"כ יש לומר דהנך ב' מיני שגגות אין מביאין לידי צירוף דלא דמי לצירופי כזית בשאר איסורין ומשום הך ספיקא פשיט לה לכולה דמספיקא לא מייתינן חולין בעזרה ובחדא סגי וא"כ לפ"ז אפשר דבכה"ג בפלוגתא דאביי ורבא דאיירי בקצר וקצר בשני העלמות בכל אחד כגרוגרת אפשר נמי דלר' זירא לא מייתי אלא חדא משום הך ספיקא גופא דחולין בעזרה אם כן עכ"פ שפיר קאמר הש"ס דמילתא דפשיטא לאביי ורבא מיבעי' ליה לר' זירא דהא ליכא למימר דלאביי ורבא נמי הא דלא מייתי אלא חדא על ב' קצירות משום ספיקא דא"כ אכתי אין כאן מקום לגרירה דגרירה וכ"ש לאביי דמיקל טובא דאמר שם טחינה אחת היא משמע דפשיטא ליה טובא דמדינא בחד חטאת סגי. ואפ"ה מקשה הש"ס שפיר דכל היכא דחלוקין לחטאות לא מצטרפין והתנן אכל חלב וחלב וכו' היינו דמכח כ"ש מקשה כיון דאפילו במאי דמחלקין לחטאות ממש דחייב שתים לר' יהושע ואפ"ה מצטרפין וכ"ש בחלוקי חטאות גרידא ע"י ב' מיני שגגות דיש לומר דאפ"ה מצטרפין כן נראה לי:
מיהו מה שהכריחני לזה לאו משום הך קושיא ודיוקא שדקדקתי לחוד אלא דבלא"ה נראה לי דממקומו הוא מוכרע משום דקשיא לי אהך איבעיא דר' זירא אמאי מספקא ליה לענין צירוף בשגגת שבת טפי מבחלב ושאר איסורין דאשכחן נמי כה"ג ב' מיני שגגות הא' שגגת איסור שיודע שהוא חלב וכסבור שחלב מותר או שנתחלף לו שומן בחלב וא"כ שייך הך ספיקא גופא בחלב כגון שאכל חצי זית בשגגת איסור וזדון חלב והשני בשגגת שומן בחלב ובזדון איסור אי מצטרף או לא אע"כ דבהנך פשיטא להו דכיון דאין חילוק לדינא בין הנך ב' מיני שגגות לענין חילוקי חטאות מש"ה כחדא שגגה חשבינהו להו משא"כ בשבת וא"כ לפ"ז ממילא משמע דהא דקאמר חלוקין לחטאות ולא מצטרפין היינו כדפרישית דטעמא הוא דקא יהיב דכיון דחלוקין בדינן לענין חטאות משו"ה לא מצטרפין משא"כ בחלב וחלב כן נ"ל ודוק ועיין עוד בסמוך:
Penei Yehoshua on Shabbat 71a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אמר רבא הביא קרבן על ראשון עי' מנחות דף פ ע"ב ובתוספות ד"ה כולהו חליפין:
שם מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא עי' שבועות ד' יח ע"א תוס' ד"ה אי בע"ה:
שם אכל חלב ודם עי' לקמן דף פט ע"ב תוס' ד"ה אסורין:
Gilyon HaShas on Shabbat 71a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 71, Amud Aleph, about 334 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 126 words
Opens “קְצִירָה גּוֹרֶרֶת קְצִירָה, וּטְחִינָה גּוֹרֶרֶת טְחִינָה. אֲבָל…”
- Segment 247 words
Opens “אַבָּיֵי אָמַר: טְחִינָה נָמֵי גּוֹרֶרֶת טְחִינָה, שֵׁם…”
- Segment 346 words
Opens “הֵבִיא קׇרְבָּן עַל הַשְּׁלִישִׁי — שְׁלִישִׁי וְשֵׁנִי…”
- Segment 446 words
Opens “מִילְּתָא דִּפְשִׁיטָא לְהוּ לְאַבָּיֵי וְרָבָא מִבַּעְיָא לְרַבִּי…”
- Segment 558 words
Opens “וְכׇל הֵיכָא דַּחֲלוּקִין לַחֲטָאוֹת לָא מִצְטָרְפִי? וְהָתְנַן:…”
- Segment 645 words
Opens “וְהָוֵינַן בַּהּ: מִמִּין אֶחָד חַיָּיב צְרִיכָא לְמֵימַר?…”
- Segment 761 words
Opens “וְהָא הָכָא דַּחֲלוּקִין לַחֲטָאוֹת, וְקָא מִצְטָרְפִי! אֲמַר…”
- Segment 85 words
Opens “מִדְּסֵיפָא מִין אֶחָד וּשְׁנֵי תַמְחוּיִין,…”
Sages named on this page
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Shabbat 71a · Segment 2 — “אַבָּיֵי אָמַר: טְחִינָה נָמֵי גּוֹרֶרֶת טְחִינָה, שֵׁם טְחִינָה אַחַת…”
Original text
קְצִירָה גּוֹרֶרֶת קְצִירָה, וּטְחִינָה גּוֹרֶרֶת טְחִינָה. אֲבָל נוֹדַע לוֹ עַל קְצִירָה שֶׁל זְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת — קְצִירָה גּוֹרֶרֶת קְצִירָה וּטְחִינָה שֶׁעִמָּהּ, וּטְחִינָה שֶׁכְּנֶגְדָּהּ בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת.
Nevertheless, in that case, the sin-offering that atoned for the unwitting act of reaping, which he performed when his action was unwitting with regard to Shabbat, draws with it atonement for the second unwitting act of reaping, which he performed when his action was unwitting with regard to the prohibited labor, and for which he also was liable to bring a sin-offering. And similarly, the sin-offering that atoned for the unwitting act of grinding, which he performed when his action was unwitting with regard to Shabbat, draws with it atonement for the unwitting act of grinding, which he performed when his action was unwitting with regard to the prohibited labor. Since the offering was sacrificed after he had committed both transgressions, he attains atonement with one sacrifice, even though he performed several forms of the transgression in a single lapse of awareness. However, if the order of events in that case was different in that he became aware of reaping performed when his action was intentional with regard to Shabbat and his action was unwitting with regard to the prohibited labors, and he set aside an offering to atone for his unwitting transgression, and only afterward he became aware that he had performed the labors of reaping and grinding when his actions were unwitting with regard to Shabbat, the sin-offering that he brings for the reaping draws with it atonement for the previous reaping and the concomitant grinding. As far as the lapse of awareness with regard to Shabbat is concerned, reaping and grinding are considered like one sin, and atonement for one atones for the other. And the parallel grinding that he performed together with the latter reaping remains in its place, i.e., he does not attain atonement for that transgression. When he becomes aware of it, he brings a separate offering for atonement.
אַבָּיֵי אָמַר: טְחִינָה נָמֵי גּוֹרֶרֶת טְחִינָה, שֵׁם טְחִינָה אַחַת הִיא. וּמִי אִית לֵיהּ לְרָבָא גְּרִירָה? וְהָא אִיתְּמַר: אָכַל שְׁנֵי זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד, וְנוֹדַע לוֹ עַל אַחַת מֵהֶן, וְחָזַר וְאָכַל כְּזַיִת בְּהֶעְלֵמוֹ שֶׁל שֵׁנִי. אָמַר רָבָא: הֵבִיא קׇרְבָּן עַל רִאשׁוֹן — רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי מִתְכַּפְּרִין, שְׁלִישִׁי אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר.
Abaye said: Grinding also draws the latter grinding with it, as the designation of grinding is one. Since he attained atonement for one act of grinding, atonement is attained for the second act of grinding as well, as they were performed in one lapse of awareness, and he became aware only after the acts were completed. The Gemara asks: And is Rava of the opinion that atonement can be attained by means of drawing? Wasn’t it stated that there is a dispute with regard to that matter in a case where one unwittingly ate two olive -bulks of forbidden fat in one lapse of awareness, e.g., he ate two pieces of forbidden fat from different parts of an animal in the belief that they were permitted fat? One is liable to bring a sin-offering for that transgression. And in a case where he became aware that one of the olive-bulks was forbidden fat, and then ate a third olive-bulk while still in the midst of the lapse of awareness of the second piece of forbidden fat, i.e., he had not yet become aware that the second of the original olive-bulks was indeed prohibited and after eating the third olive-bulk, he became aware of both the second and the third pieces of fat. Rava said: If he brought a sacrifice for the first, atonement is attained for the transgressions of the first and second olive-bulks, since he ate both in one lapse of awareness. However, atonement is not attained for the third because awareness of the first olive-bulk interposes.
הֵבִיא קׇרְבָּן עַל הַשְּׁלִישִׁי — שְׁלִישִׁי וְשֵׁנִי מִתְכַּפְּרִין, רִאשׁוֹן אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר. הֵבִיא קׇרְבָּן עַל הָאֶמְצָעִי — נִתְכַּפְּרוּ כּוּלָּן. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ הֵבִיא קׇרְבָּן עַל אֶחָד מֵהֶן — נִתְכַּפְּרוּ כּוּלָּן. בָּתַר דְּשַׁמְעַהּ מֵאַבָּיֵי, סַבְרַהּ: אִי הָכִי, טְחִינָה נָמֵי תִּגְרֹר לִטְחִינָה! גְּרִירָה אִית לֵיהּ, גְּרִירָה דִגְרִירָה לֵית לֵיהּ.
If he brought a sacrifice for the third after he became aware that he had sinned, atonement is attained for the transgressions of the third and second, since both were performed in one lapse of awareness. However, atonement is not attained for the transgression of the first, which occurred in a separate lapse of awareness. If he brought a sacrifice for the middle one, atonement is attained for all, since both the first and third olive-bulks have a lapse of awareness common with the second. Abaye said: Even if he brought a sacrifice for any one of them, atonement is attained for all of them by means of drawing. Since he attained atonement for one of the olive-bulks, that atonement draws with it atonement for the other olive-bulks with which it shared a lapse of awareness. In any case, apparently Rava is not of the opinion that atonement draws with it atonement. How, then, does he say that atonement for reaping draws with it atonement for other acts of reaping? The Gemara answers: After he heard this halakha from Abaye , he adopted it. The Gemara raises a difficulty: If so, if Rava accepts the principle of drawing, by that same principle grinding should also draw with it grinding. The Gemara answers: There is a difference. Although he is of the opinion that atonement can be attained by means of drawing, he is not of the opinion that atonement that was attained through drawing can draw additional atonement through drawing. Atonement for the initial transgression of grinding was only attained by means of being drawn by the atonement for reaping. Rava holds that it cannot then proceed to draw atonement for the latter act of grinding.
מִילְּתָא דִּפְשִׁיטָא לְהוּ לְאַבָּיֵי וְרָבָא מִבַּעְיָא לְרַבִּי זֵירָא. דְּבָעֵי רַבִּי זֵירָא מֵרַבִּי אַסִּי, וְאָמְרִי לַהּ בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא: קָצַר וְטָחַן חֲצִי גְרוֹגֶרֶת בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת, וְחָזַר וְקָצַר וְטָחַן חֲצִי גְרוֹגֶרֶת בִּזְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת, מַהוּ שֶׁיִּצְטָרְפוּ? אֲמַר לֵיהּ: חֲלוּקִין לַחֲטָאוֹת, וְלֹא מִצְטָרְפִין.
The Gemara comments: A matter that was obvious to Abaye and Rava was a dilemma for Rabbi Zeira. In a case where one’s action was intentional with regard to Shabbat and unwitting with regard to the labors, and in a case where one’s action was unwitting with regard to Shabbat and intentional with regard to the labors, he is liable to bring only one sin-offering for the unwitting violation of Shabbat. This was not obvious to Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira raised a dilemma before Rabbi Asi, and others say that Rabbi Yirmeya raised a dilemma before Rabbi Zeira: If one reaped and ground grain in the measure of half a dried fig-bulk, and his action was unwitting with regard to Shabbat and intentional with regard to the prohibited labors. He is certainly not liable by Torah law because he reaped and ground less than the minimum measure for liability. And then he reaped or ground grain in the amount of half a dried fig-bulk and his action was intentional with regard to Shabbat and unwitting with regard to the prohibited labors, do they join together to constitute the minimum measure that determines liability to bring a sin-offering when he becomes aware that he sinned? He said to him: They are separate with regard to sin-offerings, i.e., if one reaped and ground the minimum measure that determines liability, he is liable to bring two sin-offerings, and therefore they do not join together to constitute the minimum measure.
וְכׇל הֵיכָא דַּחֲלוּקִין לַחֲטָאוֹת לָא מִצְטָרְפִי? וְהָתְנַן: אָכַל חֵלֶב וְחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אָכַל חֵלֶב וָדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אֶחָד — חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת, זֶה חוֹמֶר בְּמִינִין הַרְבֵּה מִמִּין אֶחָד. וְזֶה חוֹמֶר בְּמִין אֶחָד מִמִּינִין הַרְבֵּה: שֶׁאִם אָכַל חֲצִי זַיִת וְחָזַר וְאָכַל חֲצִי זַיִת מִמִּין אֶחָד — חַיָּיב, מִשְּׁנֵי מִינִין — פָּטוּר.
The Gemara asks: And wherever they are separate with regard to sin-offerings, do they not join together? Didn’t we learn in a mishna: If one ate one piece of forbidden fat and then ate another piece of forbidden fat, each larger than the measure for liability, in one lapse of awareness, he is liable to bring only one sin-offering? In the next case in the mishna, four items are listed. If one eats them unwittingly he is liable to bring a sin-offering. If he ate forbidden fat, and blood, and notar , sacrifices that remained after the time when they may be eaten has expired, and piggul , sacrifices that were invalidated due to inappropriate intent while being offered, in one lapse of awareness, he is liable to bring a sin-offering for each and every one. That is the stricture that applies to many types of prohibitions relative to one, the same, type. And this is the stricture of one type relative to many types: That if one ate half an olive -bulk, and then ate another half an olive -bulk from one type, he is liable because the two half measures join to constitute a single measure. And if he ate two halves of an olive-bulk from two types, he is exempt.
וְהָוֵינַן בַּהּ: מִמִּין אֶחָד חַיָּיב צְרִיכָא לְמֵימַר? וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר תּוּטֵנִי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁאֲכָלוֹ בִּשְׁנֵי תַמְחוּיִין, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא, דְּאָמַר תַּמְחוּיִין מְחַלְּקִין. מַהוּ דְּתֵימָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא — קָא מַשְׁמַע לַן דִּלְקוּלָּא לָא אָמַר, לְחוּמְרָא קָאָמַר.
And we discussed this mishna: When we learned of one who ate two halves of an olive-bulk from one type, was it necessary to say that he is liable? That is obvious. And Reish Lakish said in the name of the Sage, bar Tutni: With what are we dealing here? We are dealing with a case where he ate two halves of an olive-bulk from two dishes, where each half was prepared separately, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that dishes separate. One who eats two olive-bulks of prohibited food that was prepared in two different dishes in the course of one lapse of awareness is liable to bring a sin-offering for each one. Lest you say that Rabbi Yehoshua stated his opinion that dishes separate both as a leniency and as a stricture, and therefore one who ate two halves of an olive-bulk from two dishes would be exempt, the mishna teaches us that Rabbi Yehoshua did not state his opinion as a leniency. He stated his opinion as a stricture.
וְהָא הָכָא דַּחֲלוּקִין לַחֲטָאוֹת, וְקָא מִצְטָרְפִי! אֲמַר לֵיהּ: מָר אַרֵישָׁא מַתְנֵי לַהּ וְקַשְׁיָא לֵיהּ. אֲנַן אַסֵּיפָא מַתְנִינַן לַהּ, וְלָא קַשְׁיָא לַן: מִשְּׁנֵי מִינִין פָּטוּר, צְרִיכָה לְמֵימַר? וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר תּוּטֵנִי לְעוֹלָם מִמִּין אֶחָד. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״שְׁנֵי מִינִין״ — שֶׁאֲכָלוֹ בִּשְׁנֵי תַמְחוּיִין, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא דְּאָמַר תַּמְחוּיִין מְחַלְּקִין. וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא.
But here, where they are separate with regard to the number of sin-offerings, i.e., according to Rabbi Yehoshua one who eats an olive-bulk from each of the two dishes is liable to bring two sin-offerings, and, nevertheless, the two halves of an olive-bulk from the two dishes join together and constitute a full measure and render him liable to bring a sin-offering. Rabbi Zeira said to Rabbi Yirmeya: The Master taught Reish Lakish’s response with regard to the first clause of the mishna, and it is difficult for him. We taught Reish Lakish’s response with regard to the latter clause of the mishna, and it is not difficult for us. When we learned in the latter clause of the mishna: One who ate two halves of an olive-bulk from two types, was it necessary to say that he is exempt? That is obvious. Reish Lakish said in the name of bar Tutni: Actually, it is referring even to a case where the prohibition was from one type of food. And why then does the mishna call it two types? Because he eats it in the two separate dishes in which it was prepared. And this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that dishes separate. And this teaches us that Rabbi Yehoshua stated his opinion that dishes separate both as a leniency and as a stricture.
מִדְּסֵיפָא מִין אֶחָד וּשְׁנֵי תַמְחוּיִין,
The Gemara asks: From the fact that the latter clause is referring to one type of food and a case where the two halves of an olive-bulk were prepared in two dishes, as explained above,