Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 62a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 62a

    Shabbat 62a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 418 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    שלא יאחזנו דלא הוי תכשיט שלו אלא דרך מלבוש:

    במכוסה עור דליכא גנותא אי מעייל לבית הכסא ולא בעי למישקליה:

    חולץ תפילין ואע"ג דמכוסה עור שהארבע אגרות שהפרשיות כתובות בהן תחובות בדפוסין של עור:

    התם משום שי"ן שעשויה מעור החיצון עצמו קומט בו ג' קמטין כעין שי"ן משדי והדלי"ת והיו"ד עשויין בקשר שקושר הרצועה אחת לצפון ואחת למזרח כמין ד' ורצועה קטנה מאד תלויה בה ואין בה אלא כפיפה כמין יו"ד וכופאה בעוד העור לח והיא כפופה לעולם:

    זרדא ברוני"א:

    סנוארתא כובע עור תחת כובע המתכת:

    פזמקי אנפלייאות של ברזל במלחמה:

    מתני' בכוליאר מפרש בגמרא וכן כובלת:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 62a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    והתניא ר' אושעיא אומר ובלבד כו' תימה לר"י דילמא משום מראית העין דוקא הוא אסור מדרבנן כמו קושר בשיר ובטבעת דהשתא ליכא למיגזר דאפילו מייתי לה ליכא איסורא מדאורייתא ואומר ר"י דשלא יאחזנו בידו משמע אפילו בקומצו דליכא מראית העין אלא איסורא דאורייתא איכא ואפילו למ"ד כל דבר שאסרו חכמים משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור הכא לא שייך למיגזר דאפילו עומד בשוק ונושאן בקומצו אין כאן מראית העין:

    שי"ן של תפילין ול"ג דלי"ת ויו"ד של תפילין כו' כדמוכח בפ' במה מדליקין (לעיל שבת כח:) גבי הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים כו' ומוקי לה לרצועותיהן ולא פריך דלי"ת של תפילין הלכה למשה מסיני כדפריך גבי שי"ן:

    וחילופיהן באיש אור"ת דאחיוב חטאת קאי:

    וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות פירוש דהוי משוי וליתסר וא"ת והא הוצאה כלאחר יד היא ושריא משום בזיון תפילין וי"ל כיון דמשוי הוא ויכול לבא לידי חיוב חטאת היכא דמוציא בלא שינוי משום בזיון לא שרינן ליה:

    Tosafot on Shabbat 62a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ופשטינא אם מחופין עור (כיון) שפיר דמי והא דתניא לא יכנס אדם בתפילין לבית הכסא קבע אפי' להשתין מים התם משום שי"ן דאמר אביי שי"ן של תפילין הל"מ. ת"ר איזהו קמיע מומחה כל שריפה ושנה ושלש אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עקרין אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה [ולא] שנכפה אלא שלא יכפה וקושר ומתיר. ואפילו ברה"ר ובלבד שלא יקשרנו בשיר או בטבעת ויוצא בו לרה"ר מפני מראית העין:

    שירין זרדא:

    לא תצא אשה במחט נקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם.

    אמר עולא חילופיהן באיש כלומר האיש אסור בטבעת שאין עליה חותם ופטור בטבעת שיש עליה חותם. וכי קאמר עולא וחילופיהן באיש בטבעת בלבד קאמר מותבינן אמאי חייב חטאת והא הוצאה כלאחר יד היא כלומר באצבעה היא מוציאה ואין דרך המוציאין דבר להוציאה דרך מלבוש. ומוקים לה ר' ירמיה באשה גזברית עסקינן שכן דרכה להיות הטבעת באצבעה כדי שתהא חותמת בו כיסים ובתים. הוצאה בכוונה היא לחתום בו ולאו משום תכשיט הוא ודחינן תרצת אשה איש בטבעת שאין עליה חותם אמאי חייב חטאת. ואוקמה רבא לעולם באשה שאינה גזברית ומשום הכי חייבת חטאת דפעמים אדם [נותן] טבעת שיש עליה חותם לאשתו להוליכה לקופסא ומנחתה באצבעה עד שמגעת לקופסא שנמצאת הוצאה בכוונה כדרכה. והאשה נמי פעמים שנותנת כו' וקיי"ל טבעת שיש עליה חותם תכשיט לאיש ולא לאשה ושאין עליה חותם תכשיט לאשה ולא לאיש. ובדין הוא להיות כל אחד ואחד מותר במה שהוא תכשיט לו אלא גזרו משום דרבא שכבר פרשנוהו למעלה (סה.):

    בכולייר תכשיט שמסבב הראש כולה כדגרסינן ביומא (כה.) הכהנים היו מוקפין ועומדין ככולייר. כובלת חומרתא דפילון. פי' בשמים בלולין כדמתרגם בלולה דפילא.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 62a · Sefaria · Edition: Vilna Edition

    Rashba

    ואמר אביי דלי"ת ויו"ד של תפילין הלכה למשה מסיני לא גרסי ליה בתוס' כלל, דדלי"ת ויו"ד לאו הלכה נינהו. ותדע לך מדאמרינן בפרק במה מדליקין (לעיל שבת כח, ב) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא לתפילין, ואקשינן תפילין בהדיא כתיב בהו (שמות יג, ט) למען תהיה תורת ה' בפיך ופרקינן לעורן, ואקשינן והא אמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ופרקינן לרצועותיהן, ואי איתא לפרוך נמי רצועות והא אמר אביי דלי"ת ויו"ד של תפילין הלכה למשה מסיני כדאקשינן גבי לעורן משי"ן.

    אמר עולא וחילופיהן באיש פירש רש"י ז"ל: דאטבעת בלחוד קאי, אבל במחט איש ואשה כי הדדי נינהו. וכן פירש רב האי גאון ז"ל. וכן מוכחת כל הסוגיא. ורב אלפסי פירש בין בטבעת בין במחט, [ו]לא נראו דבריו.

    מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה ואם תאמר דילמא משום דהוצאה כלאחר יד הוא באשה התירו. יש לומר אי משום הא מאי איריא זוג זוג אפילו טובא נמי.

    Rashba on Shabbat 62a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    קמיעין של כתב שהזכרנו יש בהם משום קדושה וכל שאינן מחופין עור אסור ליכנס בהם לבית הכסא אבל אם היו מחופין עור מותר ואע"פ שהתפילין מחופין עור ואעפ"כ אסור ליכנס בהם לבית הכסא טעם הדבר מפני השי"ן הגלויה בהם שמאחר שאמרו שי"ן של תפלין הלכה למשה מסיני וכן הדין בקשרי הדל"ת והיו"ד לדעת קצת הרי היא ככתב אחר שבו וזהו שאמרו הנכנס לבית הכסא חולץ תפליו ברחוק ארבע אמות ואע"פ שבמסכת ברכות אמרו גוללן בימינו כנגד לבו לא אמרוה אלא במקום שצריך שמירה ומתירא עליהן:

    הואיל והקמיע כשאין מחפה עור אסור ליכנס בו לבית הכסא לא הותר קמיע של כתב לצאת בו אלא מחופה שאם אינו מחופה יש לחוש שמא יצטרך ליכנס לבית הכסא ויבא להביאה ארבע אמות אבל קמיע שאסור לצאת בו מ"מ מותר הוא בטלטול:

    קמיעין אלו אע"פ שיש בהם צד קדושה כמו שביארנו אין מצילין אותן בשבת מפני הדליקה במבוי שאינו משותף ואפי' היו בהם שמות ופרשיות של תורה וכן הדין במיני התפלות והברכות אע"פ שהועתקו שם הרבה פרשיות של תורה אין דינן ככתבי הקדש לחלל שבת עליהן בהצלת דליקה ומ"מ אסור לנהוג בהם מנהג חול ולהשליכם אלא אם ראה שהם בלים יגנזם אפי' היה כתוב לו שם על ידות הכלים או על כרעי המטה והוצרך להשתמש בהם תשמיש של חול חייב הוא לגררו ולגנזו:

    המשנה השלישית לא תצא אשה במחט נקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא בכוליאר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פוליטון ואם יצתה חייבת דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פוליטון אמר הר"ם פי' כאשר השלים לזכור כל הדברים שאם יצא באחד מהן לא יתחייב חטאת לדברי הכל התחיל לזכור הדברים שאם יצא באחד מהם יתחייב חטאת ומפני זה לא דבקו בזה המין הראשון וכוליאר כמו טבעת שמסבב כן הראש כלו ובלשון חכמים קורין אותו מכבנתא וכובלת כלי קטן מחרש או זהב נותנין בו משיחה טובה יתעדנו בה הנשים ופוליטון המור והוא המוסק והדומה לו ממיני הבשם והלכה כחכמים:

    אמר המאירי המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר לא תצא אשה במחט נקובה ר"ל שתופרין בה את הבגדים מפני שזו אינה תכשיט כלל ואין דרך להביאה אלא לצורך תפירה וחייבת בהוצאתה חטאת אע"פ שהיא תחובה בלבושיה על הדרך שביארנו במשנה ולא בטבעת שיש עליה חותם על הדרך שביארנו במשנה ולא בכוליאר ופי' בגמ' מכבנתא ופירשו בה כעין ציץ שמסבב את הראש ואין רוב נשים יוצאות בו ולפיכך הוא נדון כמשאוי וי"מ בה אותו תכשיט הקרוי נושקא על שם שמכבנת ואוחזת פתחי החלוק ומ"מ אין זה נכון שיהא זה משאוי גמור עד שנחייב בה חטאת:

    ולא בכובלת ופי' בגמ' חמרתא דפילון וענינה צרור שקושרין בו סם קרוי אצלם פילון וי"מ הרבה מיני סמים ולשון דפילון אצלם ענין בילה מלשון בלולה בשמן שתרגומו דפילא במשח וענין התכשיט הוא לאשה שריחה רע וכן צלוחית של פוליטון והוא שמן אפרסמון ובכולם חייבת חטאת לר' מאיר ולדעת חכמים בכובלת ופוליטון הואיל ודרך כל אשה שריחה רע בכך כעין תכשיט הוא ופטורה ומ"מ לכתחילה אסור ולא משום שלפא ומחויא שאין דרך אשה שריחה רע לפרסם שהיא צריכה לכך אלא שאינו תכשיט גמור והלכה כחכמים ומ"מ גדולי המפרשים מקילין לומר שאם היה צרור זה מעביר ריח רע לגמרי הרי הוא כקמיע מומחה ומותר אלא שאינו מעביר אלא מגין שלא ירגישו בה בני אדם:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כבר ביארנו בראש הפרק על זה שאמרו בסוגיא זו וחלופיהן באיש שגדולי הרבנים פירשוה על הטבעת לבד ואף גאוני הראשונים מסכימים בה כן אבל גדולי הפוסקים פירשוה אף על המחט ויש לתמוה בה שהרי מחט באיש בין נקובה בין אינה נקובה משאוי הוא ואלו היה חלוף היה לנו לומר מזו (הנקובה שאינה) [שאינה נקובה שהיא] אצלו משאוי ולחיוב חטאת והנקובה שאינה משאוי לפטור אבל אסור ומ"מ יראה שהם אמרוה מפני שאמר וחלופיהן שמשמע שעל שניהם הוא חוזר שאם תאמר על הטבעת לבד היה לו לומר וחלופו ומ"מ היאך נחדש דברים זרים מפני הוראה מועטת שבלשון והרי איפשר לפרש וחלופיהן על שני מיני הטבעת ר"ל בחותם ובלא חותם ויש מקיימין את דבריהם שהמחט הנקובה לאיש הואיל ותחובה בבגדו פטור אבל אסור ומפני שאין דרך הוצאתה לאיש בכך אלא בבד של מחטין וצינורות דרך סחורה אבל כשאינה נקובה חייב חטאת שדרכו בהוצאה זו להיות מצויה אצלו תמיד ליטול בה את הקוץ ומ"מ מה שצריך בה לענין הטבעת כבר ביארנוהו:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 62a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה וחילופיהן באיש אור"ת דאחיוב חטאת קאי עכ"ל ר"ל דהתם הוה שפיר חילוף באיש מבאשה דבאשה קתני חייבת ביש עליו חותם ובאיש חייב באין עליו חותם אבל הא דקתני באין עליו חותם דבאשה פטור אבל אסור משום דשלפא ומחויא ליה לא הוה חילופו באיש ביש עליו חותם פטור אבל אסור אלא דמותר לכתחלה דלא שייך באיש שליף ומחוי ועיין ברא"ש:

    Chidushei Halachot on Shabbat 62a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בגמ' ויעבירנה ד' אמות ברה"ר אלא הכי במאי עסקינן במחופה וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 62a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    במשנה לא תצא אשה במחט הנקובה וכו' מכל מפרשי המשנה משמע דהא דקתני שאשה היוצאת במחט הנקובה חייבת חטאת היינו בתחובה בבגדה וע"ז כתבו הטעם דאע"ג דבאיש כה"ג אינו חייב אלא באומן דרך אומנתו דוקא כדאיתא בפ"ק דף י"א ע"ב וכן כתבו הפוסקים מ"מ באשה לעולם דרך הוצאתה מקרי משום שרוב נשים תופרות במחט אלא שהב"י בסימן ש"ג כתב דאפילו אם הוציאתה במקום קישורי צעיפה נמי חייבת ולכאורה לישנא דמתניתין נמי הכי משמע דבכה"ג איירי דומיא דמתניתין דריש פירקין דהוי דבר וחילופו דנקובה דומיא דשאינה נקובה דכיון שמניחתה במקום תכשיטיה הוי דרך הוצאתה וכיון דלא הוי תכשיט אלא משוי מש"ה חייבת וכן נראה לי ג"כ מדקדוק לשון התוס' לעיל שם בפ"ק ולפ"ז א"ש טובא הא דנקיט דינא דמחט וטבעת באשה טפי מבאיש היינו משום דענין תכשיטין לא שייך אלא באשה משא"כ אם נאמר דהאי חיובא דמחט נקובה היינו דוקא תחובה בבגדה ומטעמא דהוי כאומן דרך אומנתו א"כ טפי הו"ל למינקט הך מילתא באיש ולחלק בין אומן להדיוט כיון שאין ענין מחט זו מענין תכשיטין אלא משום כלי והוצרכתי להאריך בזה לפי שהב"י והט"ז ג"כ האריכו בזה בדין הוצאות המחט באיש ובאשה ובאמת מלשון הירושלמי דשמעתין משמע כפי' הראשון ודו"ק ועיין עוד בסמוך:

    בגמרא אמר עולא וחילופיהן באיש ופרש"י דאטבעת קאי וכוונתו מבואר דמשמע ליה דבמחט אין לחלק כלל בין נקובה לשאינה נקובה באיש דבכל ענין פטור אבל אסור דחיוב חטאת לא שייך אלא בנקובה ואומן דרך אומנתו כדאיתא בפ"ק אבל בשאר כל אדם ליכא חיוב חטאת אפילו בנקובה מכ"ש בשאינה נקובה כיון שלא הוציא כדרך המוציאין כך היא שיטת רש"י וכמ"ש הרא"ש ז"ל בשיטתו אלא שהתוס' הוסיפו וכתבו עוד בשם ר"ת דאפילו בטבעת נמי לא קאמר עולא וחילופיהן אלא לענין חיוב חטאת דפטור אבל אסור לא שייך באיש בטבעת שיש עליה חותם כיון דבאיש ליכא למיחש דמשלף ואחוי ולפ"ז הא דקאמר עולא וחילופיהן לאו דוקא דהא אטבעת לחוד דקתני בסיפא קאי ולא אמחט דרישא ולא אטבעת שאין עליו חותם דריש פירקין:

    מיהו הרב אלפס כתב בהלכות דמימרא דעולא קאי בין אמחט ובין אטבעת דכל מאי דבאשה פטור אבל אסור באיש חייב חטאת והיינו כפשטא דלישנא דעולא לגמרי אלא שהרא"ש והרשב"א והר"ן ז"ל דחו דברי הרב אלפס וכתבו שאין נראין דברי הרי"ף בזה לחייב חטאת באיש במחט שאינה נקובה ולענ"ד נראה ליישב דברי הרי"ף כיון דלישנא דגמרא במימרא דעולא מסייע ליה וא"כ לפ"ז נראה דמשמע ליה דבמחט שאינה נקובה שפיר הוי דרך הוצאתה בכך דבחול נמי דרכו לתוחבה בבגדו לחוץ בה שיניו או לסגור בה מפתח חלוקו כמ"ש הטור לגבי אשה ומש"ה בשבת חייב חטאת משא"כ בנקובה אין דרכו לתוחבה בבגדו דבאיש גנאי היא לו למי שאינו אומן וכדמשמע בירושלמי ועיין בב"י ובט"ז שהאריכו בזה ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Shabbat 62a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    מתני' ואם יצתה חייבת חטאת עי' לעיל דף יא ע"ב תוס' ד"ה ואם יצא:

    גמ' והתניא ר"א פוטר עיין לעיל דף ג ע"א תוס' ד"ה בר מהני:

    רש"י ד"ה חומרתי דפילון וכו' סם ששמו פילון עיין סוטה דף טו ע"א תוס' ד"ה כמין חומר:

    תוס' ד"ה וחילופיהן באיש אור"ת דאחיוב חטאת קאי. עיין עירובין דף סט ע"א תוס' ד"ה כיון דחזיא:

    Gilyon HaShas on Shabbat 62a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    דְּאָמַר אַבַּיֵּי שִׁי"ן שֶׁל תְּפִלִּין, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. יש להקשות הוה ליה למימר הכי 'שִׁי"ן וְדָּלֶ"ת וְיוֹ"ד הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי' ולמה נקיט לכל חד בפני עצמו? ונראה לי בס"ד דאי הוה נקיט הכי הוה אמינא נתנה הלכה למשה מסיני על שלשתם ביחד שיהיה שם 'שדי' שלם בהם, ואם לבש תפילין של ראש בלבד שאין בו יו"ד להשלים שם שדי לא עביד מצוה בזה, אלא מגרעות נתן, לכך נקיט הלכה למשה מסיני לכל אות בפני עצמו לומר דלא תלי האי בהאי, שההלכה נתנה על כל אות בפני עצמו, וליכא קפידא להשלים את השם כולו בכתב אחת.

    Ben Yehoyada on Shabbat 62a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 62, Amud Aleph, about 418 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “וְהָתַנְיָא, רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אוֹמֵר: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאחֲזֶנּוּ…”

    2. Segment 27 words

      Opens “[אֶלָּא] הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בִּמְחוּפֶּה עוֹר.…”

    3. Segment 315 words

      Opens “וַהֲרֵי תְּפִילִּין דִּמְחוּפּוֹת עוֹר, וְתַנְיָא: הַנִּכְנָס לְבֵית…”

    4. Segment 427 words

      Opens “הָתָם מִשּׁוּם שִׁין. דְּאָמַר אַבָּיֵי: שִׁין שֶׁל…”

    5. Segment 56 words

      Opens “וְלֹא בְּשִׁרְיוֹן וְלֹא בְּקַסְדָּא וְלֹא בְּמַגָּפַיִים.…”

    6. Segment 613 words

      Opens “שִׁרְיוֹן — זַרְדָּא. קַסְדָּא — אָמַר רַב:…”

    7. Segment 719 words

      Opens “מַתְנִי׳ לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בַּמַּחַט הַנְּקוּבָה, וְלֹא…”

    8. Segment 814 words

      Opens “וְאִם יָצְתָה — חַיֶּיבֶת חַטָּאת, דִּבְרֵי רַבִּי…”

    9. Segment 921 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא וְחִילּוּפֵיהֶן בְּאִישׁ. אַלְמָא קָסָבַר…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “מֵתִיב רַב יוֹסֵף: הָרוֹעִים יוֹצְאִין בְּשַׂקִּין. וְלֹא…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “[אֶלָּא] אָמַר רַב יוֹסֵף: קָסָבַר עוּלָּא נָשִׁים…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין — מַכְנִיסָן זוּג…”

    13. Segment 1328 words

      Opens “הָתָם קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר: לַיְלָה זְמַן תְּפִילִּין…”

    14. Segment 145 words

      Opens “וְהָא הוֹצָאָה כִּלְאַחַר יָד הִיא!…”

    15. Segment 1520 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בָּאִשָּׁה גִּזְבָּרִית עָסְקִינַן. אָמַר…”

    16. Segment 1636 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רָבָא: פְּעָמִים שֶׁאָדָם נוֹתֵן לְאִשְׁתּוֹ…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “וְלֹא בְּכוֹלֵיאָר וְלֹא בְּכוֹבֶלֶת. מַאי כּוֹלֵיאָר? אָמַר…”

    18. Segment 1828 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: לֹא תֵּצֵא בְּכוֹבֶלֶת, וְאִם יָצְתָה…”

    19. Segment 1939 words

      Opens “בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי מֵאִיר סָבַר מַשּׂאוֹי הוּא.…”

    20. Segment 208 words

      Opens “וְהָתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר בְּכוֹבֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁל…”

    21. Segment 2136 words

      Opens “לָא קַשְׁיָא: הָא כִּי קָאֵי — אַדְּרַבִּי…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 62a · Segment 10 — “מֵתִיב רַב יוֹסֵף: הָרוֹעִים יוֹצְאִין בְּשַׂקִּין. וְלֹא הָרוֹעִים בִּלְבַד…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 62a · Segment 4 — “…מִשּׁוּם שִׁין. דְּאָמַר אַבָּיֵי: שִׁין שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 62a · Segment 9 — “גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא וְחִילּוּפֵיהֶן בְּאִישׁ. אַלְמָא קָסָבַר עוּלָּא: כָּל…

    Original text

    וְהָתַנְיָא, רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אוֹמֵר: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאחֲזֶנּוּ בְּיָדוֹ וְיַעֲבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים!

    But wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Oshaya says with regard to an amulet: As long as he does not hold it in his hand and carry it four cubits in the public domain? Apparently, even with regard to an amulet, there is a distinction between wearing it and carrying it.

    [אֶלָּא] הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בִּמְחוּפֶּה עוֹר.

    Rather, with what are we dealing here? With an amulet that is covered in leather. Since the writing itself is covered, the name of God is not degraded when the amulet is brought into the bathroom with him.

    וַהֲרֵי תְּפִילִּין דִּמְחוּפּוֹת עוֹר, וְתַנְיָא: הַנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא — חוֹלֵץ תְּפִילִּין בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִכְנָס.

    The Gemara objects. There is writing on the scrolls of phylacteries, which is covered in the leather of boxes housing the scrolls, and nevertheless it was taught in a baraita : One who enters a bathroom while wearing phylacteries must remove the phylacteries at a distance of four cubits and only then enter. There is no halakhic difference whether or not the writing is covered.

    הָתָם מִשּׁוּם שִׁין. דְּאָמַר אַבָּיֵי: שִׁין שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְאָמַר אַבָּיֵי: דָּלֶת שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְאָמַר אַבָּיֵי: יוֹד שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

    The Gemara rejects this: There, with regard to phylacteries, the prohibition to enter the bathroom is not due to the sacred writing on the scrolls inside the phylacteries. Rather, it is due to the letter shin that protrudes from the leather of the boxes housing the scroll in the phylacteries of the head, as Abaye said: The source of the requirement of the shin of the phylacteries is a halakha transmitted to Moses from Sinai. It is required by Torah law. And, Abaye said: The knot in the shape of the letter dalet in the straps of the phylacteries of the head is a halakha transmitted to Moses from Sinai. And, Abaye said: The letter yod of the phylacteries is a halakha transmitted to Moses from Sinai. It is due to those letters that one must safeguard the sanctity of the phylacteries and refrain from taking them into the bathroom.

    וְלֹא בְּשִׁרְיוֹן וְלֹא בְּקַסְדָּא וְלֹא בְּמַגָּפַיִים.

    We learned in the mishna: And he may neither go out with shiryon , nor with a kasda , nor with maggafayim . These terms were not understood, and therefore the Gemara explains them:

    שִׁרְיוֹן — זַרְדָּא. קַסְדָּא — אָמַר רַב: סַנְוָארְתָא. מַגָּפַיִים — אָמַר רַב: פֻּזְמָקֵי.

    Shiryon is a coat of mail [ zerada ], armor made of scales. Kasda : Rav said that it is a leather hat [ sanvarta ] worn under a metal helmet. Maggafayim : Rav said they are leg armor worn beneath the knee.

    מַתְנִי׳ לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בַּמַּחַט הַנְּקוּבָה, וְלֹא בְּטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם, וְלֹא בְּכוֹלֵיאָר, וְלֹא בְּכוֹבֶלֶת, וְלֹא בִּצְלוֹחִית שֶׁל פִּלְיָיטוֹן.

    MISHNA: A woman may neither go out to the public domain with a perforated needle, i.e., a standard needle with an eye, nor with a ring that has a seal on it, nor with a kulyar , nor with a kovelet , the identity of which will be discussed in the Gemara, nor with a flask of balsam oil.

    וְאִם יָצְתָה — חַיֶּיבֶת חַטָּאת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין בְּכוֹבֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁל פִּלְיָיטוֹן.

    And if she did go out into the public domain, she is liable to bring a sin-offering; this is the statement of Rabbi Meir, who holds that in doing so she violated the Torah prohibition of carrying a burden in the public domain on Shabbat. And the Rabbis exempt one who goes out on Shabbat with a kovelet and with a flask of balsam oil. In their opinion, these are ornaments, and therefore they do not fundamentally violate the Torah prohibition of carrying in the public domain on Shabbat.

    גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא וְחִילּוּפֵיהֶן בְּאִישׁ. אַלְמָא קָסָבַר עוּלָּא: כָּל מִידֵּי דַּחֲזֵי לְאִישׁ לָא חֲזֵי לְאִשָּׁה, וּמִידִּי דַּחֲזֵי לְאִשָּׁה לָא חֲזֵי לְאִישׁ.

    GEMARA: With regard to that which we learned in the mishna that a woman may not go out on Shabbat with a ring that has a seal, and by inference that she may go out with a ring without a seal, Ulla said: And the reverse of these halakhot is true with regard to a man. A man who wears a ring with a seal in the public domain is exempt. However, if he wears a ring without a seal, he is liable to bring a sin-offering as it is not considered an ornament for a man. Based on that statement, the Gemara concludes: Apparently, Ulla holds that every object that is suitable for a man is not suitable for a woman, and an object that is suitable for a woman is not suitable for a man.

    מֵתִיב רַב יוֹסֵף: הָרוֹעִים יוֹצְאִין בְּשַׂקִּין. וְלֹא הָרוֹעִים בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָּל אָדָם. אֶלָּא שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל הָרוֹעִים לָצֵאת בְּשַׂקִּין.

    Rav Yosef raised an objection from the Tosefta : Shepherds may go out on Shabbat in garments made of sacks. And not with regard to the shepherds alone did the Sages say that they are permitted to go out in sacks on Shabbat; rather, any person may do so. However, the Sages taught the halakha with regard to shepherds because it is the standard practice of shepherds to go out in sacks. Apparently, although a sack is not a typical garment for most people, it is permitted even for one who is not a shepherd and would not generally wear it. Based on the same principle, although men do not generally wear women’s ornaments and women do not generally wear men’s ornaments, since occasionally a man might wear an ornament belonging to a woman or vice versa, each should be permitted to go out into the public domain with the ornament of the other.

    [אֶלָּא] אָמַר רַב יוֹסֵף: קָסָבַר עוּלָּא נָשִׁים עַם בִּפְנֵי עַצְמָן הֵן.

    Rather, Rav Yosef said: Ulla holds that women are a people unto themselves. The difference between the standard practice of men and women is greater than the difference between the standard practice of practitioners of different professions.

    אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין — מַכְנִיסָן זוּג זוּג, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. וְאִי אָמְרַתְּ נָשִׁים עַם בִּפְנֵי עַצְמָן הֵן, וְהָא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הוּא, וְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת?

    Abaye raised an objection to Rav Yosef’s statement from the Tosefta : One who finds phylacteries outside of the city on Shabbat should don them and bring them into the city one pair at a time. This applies to both a man and a woman. And if you say that women are a people unto themselves, isn’t the mitzva to don phylacteries a time-bound, positive mitzva, as there are times when the mitzva to don phylacteries is not in effect? And the following is a halakhic principle: Women are exempt from every time-bound, positive mitzva. If, in fact, the clothing and ornaments of a man are not suitable for a woman under any circumstances, why is a woman permitted to don the phylacteries and bring them into the city on Shabbat? Shouldn’t that be considered a prohibited act of carrying?

    הָתָם קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר: לַיְלָה זְמַן תְּפִילִּין הוּא, וְשַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא. הָוֵה לֵיהּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא, וְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא — נָשִׁים חַיָּיבוֹת.

    The Gemara answers: There, with regard to phylacteries, Rabbi Meir holds that night is an appropriate time to don phylacteries, and Shabbat and Festivals are similarly an appropriate time to don phylacteries. Consequently, the mitzva of phylacteries is a positive mitzva that is not time bound; and in every positive mitzva that is not time bound, women are obligated. Therefore, women are permitted to don the phylacteries and bring them into the city.

    וְהָא הוֹצָאָה כִּלְאַחַר יָד הִיא!

    With regard to Rabbi Meir’s ruling in the mishna that a woman is liable by Torah law if she goes out into the public domain wearing a ring with a seal, the Gemara asks: Isn’t it considered carrying out in a backhanded manner? A ring with a seal is not an ornament for a woman; it is an object like any other. One typically carries objects holding them in his hand. Wearing an object around one’s finger is atypical. There is no Torah prohibition violated when a labor is performed in an atypical manner.

    אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בָּאִשָּׁה גִּזְבָּרִית עָסְקִינַן. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תֵּרַצְתָּ אִשָּׁה, אִישׁ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

    Rabbi Yirmeya said that we are dealing in the mishna with a woman who is a treasurer for charity. A woman with that occupation typically wears a ring with a seal on her finger in order to perform her job. She does not, though, wear it as an ornament. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: You answered and explained why, in the case of a woman, she would be liable to bring a sin-offering. However, in the case of a man who wore a ring without a seal, what is there to say? Why should he be liable?

    אֶלָּא אָמַר רָבָא: פְּעָמִים שֶׁאָדָם נוֹתֵן לְאִשְׁתּוֹ טַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם לְהוֹלִיכָהּ לַקּוּפְסָא, וּמַנִּיחָתָהּ בְּיָדָהּ עַד שֶׁמַּגַּעַת לַקּוּפְסָא. וּפְעָמִים שֶׁהָאִשָּׁה נוֹתֶנֶת לְבַעֲלָהּ טַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם לְהוֹלִיכָהּ אֵצֶל אוּמָּן לְתַקֵּן, וּמַנִּיחָהּ בְּיָדוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל אוּמָּן.

    Rather, Rava said that there is a different reason: Sometimes a person gives his wife a ring that has a seal on it to take it to his house and place it in a box for safekeeping, and, in order to ensure that she does not lose the ring, the woman places it in on her hand, i.e., on her finger, until she reaches the box. And, likewise, sometimes a woman gives her husband a ring that does not have a seal on it to take it to a craftsman to repair it, and the husband places it on his hand, i.e., on his finger, until he reaches the craftsman. The purpose of wearing these rings is not for ornamentation. Nevertheless, it is considered a typical manner of carrying them.

    וְלֹא בְּכוֹלֵיאָר וְלֹא בְּכוֹבֶלֶת. מַאי כּוֹלֵיאָר? אָמַר רַב: מַכְבַּנְתָּא. כּוֹבֶלֶת — אָמַר רַב: חוּמַרְתָּא דְפִילוֹן. וְכֵן אָמַר רַב אַסִּי: חוּמַרְתָּא דְפִילוֹן.

    We learned in the mishna: Nor with a kulyar , nor with a kovelet . The Gemara asks: What is a kulyar ? Rav said: A brooch with which a woman fastens the collar of her garment. Kovelet : Rav said that it is a bundle of fragrant herbs [ pilon ]. And, similarly, Rav Asi said: A bundle of fragrant herbs.

    תָּנוּ רַבָּנַן: לֹא תֵּצֵא בְּכוֹבֶלֶת, וְאִם יָצְתָה — חַיֶּיבֶת חַטָּאת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא תֵּצֵא, וְאִם יָצְתָה — פְּטוּרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּכוֹבֶלֶת לְכַתְּחִלָּה.

    The Sages taught in a baraita : A woman may not go out on Shabbat with a bundle of fragrant herbs, and if she did go out she is liable to bring a sin-offering, as she violated a Torah prohibition; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She may not go out ab initio ; however, if she went out, she is exempt. Rabbi Eliezer says: A woman may go out with a bundle of fragrant herbs even ab initio .

    בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי מֵאִיר סָבַר מַשּׂאוֹי הוּא. וְרַבָּנַן סָבְרִי תַּכְשִׁיט הוּא, וְדִילְמָא שָׁלְפָא וּמַחְוְיָא, וְאָתְיָא לְאֵיתוֹיֵיהּ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: מַאן דִּרְכַּהּ לְמִירְמֵיהּ — אִשָּׁה שֶׁרֵיחָהּ רַע, אִשָּׁה שֶׁרֵיחָהּ רָע לָא שָׁלְפָא וּמַחְוְיָא, וְלָא אָתְיָא לְאֵתוֹיֵיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.

    The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? Rabbi Meir holds that it is a burden. Therefore, one who takes it out into the public domain on Shabbat is liable to bring a sin-offering. And the Rabbis hold that it is an ornament. Nevertheless, they prohibited going out with it ab initio due to concern lest she remove the bundle of herbs from its place, and show it to others, and come to carry it in the public domain. And Rabbi Eliezer holds: Whose practice is it to place fragrant herbs on herself? A woman whose odor is foul. But a woman whose odor is foul does not remove and show the bundle to others because, by doing so, her odor will be detected, a situation that she would prefer to avoid. And, therefore she will not come to carry it four cubits in the public domain.

    וְהָתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר בְּכוֹבֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁל פְּלַיְיטוֹן!

    This baraita cites the opinion of Rabbi Eliezer, who permits, even ab initio , going out into the public domain with a bundle of herbs. The Gemara asks: Wasn’t it taught in another baraita : Rabbi Eliezer exempts a woman who goes out on Shabbat with a bundle of herbs and with a flask of balsam oil? With regard to the halakhot of Shabbat, exempt means that although it is not prohibited by Torah law, it is prohibited ab initio by rabbinic law.

    לָא קַשְׁיָא: הָא כִּי קָאֵי — אַדְּרַבִּי מֵאִיר. הָא כִּי קָאֵי — אַדְּרַבָּנַן. כִּי קָאֵי אַדְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר חַיָּיב חַטָּאת — אָמַר אִיהוּ פָּטוּר. כִּי קָאֵי אַדְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי פָּטוּר אֲבָל אָסוּר — אָמַר אִיהוּ מוּתָּר לְכַתְּחִלָּה.

    The Gemara answers: This is not difficult. When Rabbi Eliezer made this statement, it was when he was addressing the statement of Rabbi Meir. When Rabbi Eliezer made that statement, it was when he was addressing the statement of the Rabbis. To clarify: When he was addressing the statement of Rabbi Meir, who said that she is liable to bring a sin-offering, he said to him that she is exempt from bringing the sacrifice. When he was addressing the statement of the Rabbis, who said that she is exempt but it is prohibited ab initio , he said that it is permitted even ab initio .