Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 54b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 54b

    Shabbat 54b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 461 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    והתניא ובלבד שיגביה מן הקרקע טפח אבל כל כמה דבעי ניפוק מתותיה ידיה:

    בחבלא דביני ביני שבין ידו לגמל בההוא קאמר כמה דבעי נהוי ובלבד שיגביהנו מן הקרקע טפח כדי שתהא נראה הבהמה נמשכה בו דאי לא לא מיתחזי נטירותא דבהמה אלא כמשאוי בעלמא שאין נראה שאוחז ראשה בידו:

    מתני' בזוג אישקליט"א:

    אע"פ שחללו פקוק במוכין שאין העינבל שלו מקשקש להשמיע קול ובגמ' מפרש טעמא:

    סולם ורצועה וכל הנך דמתניתין מפרש בגמרא וכולהו משום דחייס עלייהו ואי נפלי אתי לאיתויי:

    עגלה כגון קרון קטן שעושין לו תחת זנבו שראש זנב אותן האילים רחב כמין כר קטן ואין בו עצם אלא שומן ועב וכבד וכשנגרר לארץ נשרט ונשחת ועושים לו עגלה מתגלגלת אחריו כשהוא הולך והזנב קשור עליה:

    קופר שרץ הוא שנימיו חדין כמחט וקורין לו הריצו"ן וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יניקוה שרצים:

    ולא ברצועה שבין קרניה דמשאוי הוא לה כדמפרש בגמרא:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 54b · Sefaria

    Tosafot

    מאי טעמא דילמא נפיל ואתי לאתויי אע"ג דאוקימנא לעיל דאיירי בקשורה הכא מפרש לפום משמעות ריהטא דמתני' ומשום שהאריך לעיל לא חש להאריך הכא ומתוך פי' הקונט' משמע דל"ג דילמא נפיל ואתי לאתויי:

    משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא אבל משוי אינו שבטל אגב אפסר ומשום דילמא נפיל נמי ליכא למיחש כדחייש גבי זוג בריש במה אשה (לקמן שבת דף נח: ושם) דהכא מיירי באריג ואמר התם כל שהוא אריג לא גזרו:

    דלא למציוה יאלי פירש"י שאנשוא"ש דהיינו עלוקה ואין נראה דאין מוצצות אלא דם ועוד דהוה ליה למימר עלוקות ולא אשכחן דקרי להו יאלי בשום מקום ונראה דיאלי היינו נמי קופר דמתני' כדאמר בריש בבא בתרא (דך ד.) גבי הורדוס אהדר ליה כלילא דיאלי ונקרינהו לעיניה והאנקה מתרגמינן יאלי (ויקרא יא) והוא שקורין הירצו"ן:

    הוה מעשר ר' אלעזר בן עזריה כל שתא ושתא הקשה ר"ת דאמר בפ' בתרא דבכורות (דף נג: ושם) דאין מעשר בהמה נוהג אחר החורבן מפני התקלה א"כ בזמן הבית הוה מעשר ומסתמא בן י"ג שנה היה כשעישר וא"כ מאי קאמר דהוה מעשר כל שתא ושתא דע"כ לא היה בשעת חורבן הבית לכל היותר כי אם בן י"ד או ט"ו שהרי רבי יוחנן בן זכאי משך נשיאותו אחר החורבן שנה או שנתים דכמה תקנות תקן אחר החורבן כדתנן משחרב בהמ"ק התקין רבי יוחנן בן זכאי ואחריו ר"ג היה נשיא שנתים או ג' קודם שמינו רבי אלעזר בן עזריה כדאמר בפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) אשתקד צעריה לרבי צדוק וקודם לכן צעריה לרבי יהושע על תקנת המועדות וכשהעמידוהו נשיא היה בן י"ח שנה כדאמר התם הרי בשעת החורבן היה בן י"ד או ט"ו לכל היותר וי"ל דקודם גזרה הוה מעשר אי נמי אפוטרופוס הוה מעשר בקטנותו והר"ר אלחנן מפרש הוה מעשר אחר חורבן בהמת ארנונא למלך:

    רב ור' חנינא ור' יוחנן ורב חביבא מתני פירוש מתני הך שמעתא דאמר בסמוך והשתא פסק הש"ס למילתיה וקאמר בכולי (הש"ס) כל כה"ג זוגא מיחלפא רבי יוחנן כו' ולא קאי מתני אחילוף כך קבל רבינו שמואל בשם רבינו שלמה ששמע מרבי אליעזר רבו:

    Tosafot on Shabbat 54b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    אמר ליה רב נחמן אם כן עשיתה ילתא ילתא היא אשתו של רב נחמן ותגד דאלך בסוף פרק שלשה שאכלו כאחת (ברכות דף נא) עולא בר רב איקלע לבי רב נחמן בריך וכו' שמעא ילתא ואיקפדה ובעשרה יוחסין (קדושין דף ע) אמר רב נחמן לרב יהודה נישדר מר שלמא לילתא:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 54b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וכן הלכה פי' מטוטלת צפיחה. פי' דלא נחמטה שלא יעלה כעין עיפוש באליה. חנונות עץ ושמו עץ וחנון. ומניחין קיסם ממנו בחוטמו כדי שתתעטש ויפלו דרני ראשה. שמעון גזירא אומר כו'. גמון עץ קטן כמו עול.

    לא פרה בעור הקופר ברצועה שבין קרניה אי לרב בין כך ובין כך אסור אי לשמואל לשמר מותר לנוי אסור וזה היתה לנוי:

    כל מי שיש בידו ספק למחות ואינו מוחה נתפס עליו כו'.

    ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו אם שרים חטאו זקנים מה חטאו אלא על שלא מיחו:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 54b · Sefaria

    Meiri

    משנה אין חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק לא בסלם שבצוארו ולא ברצועה שברגלו אין התרנגולים יוצאים בחוטין ולא ברצועות שברגליהם אין הזכרים יוצאים בעגלה שתחת האליה שלהן ואין הרחלין יוצאות חנונות ואין העגל יוצא בגימון ולא פרה בעור הקופד ולא ברצועה שבין קרניה פרתו של ר' אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא כרצון חכמים אמר הר"ם פי' בזמן שאינה קשורה לו מערב שבת כאשר ביארנו קודם זה וזוג פעמון ותולין אותו בצוארי הבהמה כדי שישמע קולה בעת מרוצתה ואסור להוציאה בזוג שדומה כמי שמוציאה לשוק ופקוק הוא שממלאין הפעמון בצמר או בצמר גפן וכיוצא בו כדי שלא ישמע קולו וסולם שבצוארו פירושו עצים שעושין כמו שתי וערב על צואר החמור כדי שלא יחזיר ראשו לגבו לחכך חבורתו אם יש שם חבורה ולא יניחנה להתרפא ורצועה שברגלו עור שקושרי' ברגלו כשפרסתו סדוקה עד שתדבק ותרנגול ידוע הוא והוא שם הזכר ושם הנקבה תרנגולת ושם הכללי לכלן תרנגולין וחוטין שברגליהן הוא חוט קשור על הרגל סביב ולא יתלה ממנו כלל והוא עשוי לסימן שלא יתערב ורצועה היא הרצועה התלויה מן הרגל ומן הכבשים מין שיש להם אליה גדולה כמו הכבשי' הנמצאים במצרים שיש להם אליות גדולות כבדות בחלק גדול מגופם עושי' לאותן אליות עגלות כדי שלא יתחככו על הארץ ויפשיטו העור מעליהם וחנונות מגזרת צמח ששמו יחנון והוא צמח עשב שמשימין אותו בנחירי הנקבות מן הצאן כדי שישליכו התולעים שהם במוחן והזכרים אינן צריכים לזה לפי שהם מנגחין זה את זה ונופלים התולעים וגימון מחרישה של גמי ישימו אותו עליה כדי שתתלמד לחרוש וחברו הלכוף כאגמון ראשו ועור הקופר עור של שרץ מלא קוצים קושרים אותו על שדי הפרה כדי שלא יינקו אותה הנחשים כשתישן בלילה וכשבאין לינק מכין אותן הקוצין שבעור ובורחין מהם ואמר פרתו של ר' אלעזר בן עזריה ר"ל כי הוא דן בזה הדין לאשה בשכנתו ואין הלכה כמותו לפי שהוא כמו משאוי ומזה הטעם אסרו כל מה שאסרו:

    אמר המאירי אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאין קשורה בו ר"ל מערב שבת וכמו שביארנו ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק ואינו משמיע קול שמ"מ נראה כמוליכו למכור ולא התרנו למעלה בפקוק אלא בחצר ולא בסולם שבצוארו פי' בגמ' בדלועא וענינו שכשיש לו מכה בזרועו או מגבו עושין דפין ומניחין אותן בצדי הצואר מכאן ומכאן והוא הרמוז בלועא ר"ל לחי שלא יהא פושט צוארו אצל המכה ומחככה וטעם האיסור מפני שהדפים חשובים אצלו ונפילתם מצויה ואע"פ שהתרנו בכתיתין שבשבר כבר ביארנו הטעם שאינן חשובין אצלו עד שאם יפלו יהא חס עליהם או שמתוך שהם נקשרים על השבר עצמו אין נפילתם מצויה וכן שאין נראין כמשאוי אחר שהם על השבר עצמו:

    ולא ברצועה שברגליו ופירשו בגמ' דעבידי לגיזרא וענינו כשפסיעותיה צרות עד שרגליה מכים זה את זה בהליכתו וניזוקין רגל ברגל כורכין להם מטלית או עושין להם טבעת של הוצי דקל או רצועות רחבות של עור קשה שלא יזוקו זה בזה ואף זו טעם איסורה מתוך שנפילתה מצויה וחס עליה:

    ואין התרנגולים יוצאין בחוטים והוא שעושין סימנים ברגליהם שלא יתחלפו בשל שכניהם ולא ברצועות שברגליהם והוא שקושרין רגלי התרנגול זה בזה ברצועה קצרה שלא תוכל להרס ולשבר את הכלים:

    ואין הזכרים יוצאים בעגלה שתחת האליה פי' זכרים אלים ועושים כמין קרון קטן שכל ארך הזנב עליה ומתגלגלת הקרון עם הזנב בהליכת האיל ועושין כן בשל עור או של עץ מפני ששומן האליה עב וכשהולך בהרים וגבעות נשרט ואין הרחלות יוצאות חנונות ופי' בגמ' שיש בכרכי הים עץ אחד ששמו יחנון ומביאים קיסם ממנו ומניחין בחוטמה שתתעטש ויפלו הדרנים שבראשה ומ"מ הזכרים אין צריכין לכך שמתוך שמנגחים זה את זה נופלים אותם הדרנין מאליהן וכל אלו מתוך שנפילתם מצויה ויחוס עליהם וי"מ בכלם משום משאוי:

    ואין העגל יוצא בגימון והוא עול קטן שנותנין בצוארו להדריכו בכפיית ראשו כדי שילמד לכוף ראשו לכשיגדל וקורין לו בר נירא:

    ולא פרה בעור הקופר והוא עור חיה ששערותיה חדים וממאירים וקושרים אותו בדדיה שלא יינקוה השרצים וי"מ שמנעלים עושין לה מזה עד ארכובותיה שלא יינקוה עלוקות כשעומדת במים ולא ברצועה שבין קרניה הן לנוי הן לשמור לדעתנו על הדרך שכתבנו למעלה פרתו של ר"א היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים ושאלו בגמ' וכי פרה אחת היתה לו וכו' עד שתרצו של שכנתו היתה ומתוך שלא מיחה בה העלו עליו כאלו היתה שלו ובירושלמי לא נראה כן ששם אמרו תני ר' יודא אמרו לו או העבר רצועה מפרתך או עבור מבינותינו אף הוא הושחרו שיניו מפני צומותיו ר"ל שחזר בו ועוד אמרו לא פרתו היתה אלא אשתו כדכתיב לולי חרשתם בעגלתי וכו':

    זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 54b · Sefaria · CC0

    Maharam

    רש"י בד"ה מתנו בכולי סדר דמועד כו' ארבעתן יחד חלופי ר' יוחנן יש מחליפין ר"י וכו' כצ"ל ומלשון רש"י משמע שהוא מפרש מתני בכולי סדר דמועד וכו' פירוש דכל האי זוגא ארבעתן יחד הוי מתנו כל סדר מועד והדר קאמר שיש מחליפין ר' יוחנן ומעיילים רבי יונתן:

    בתוס' ד"ה רב ור' חנינא וכו' פי' מתנו הך שמעתא וכו' ר"ל הך שמעתא כל שאפשר למחות לאנשי ביתו וכו' והשתא פסק הגמ' למלתיה וכו' וזהו שלא כפי' רש"י וק"ל:

    Maharam on Shabbat 54b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא והקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו דמאי איצטריך להאי טעמא תיפוק ליה דהוי לנוי ולעיל משמע בפשיטות דכל דבר שהוא לנוי אסור לכו"ע ותירץ בדוחק ע"ש. ולפי מה שכתבתי לעיל בשיטת רש"י דלנוי נמי לא מיתסר אלא בדבר שאין דרכן לצאת תמיד באותו נוי משא"כ היכא שדרך אותו מין בהמה לצאת תמיד בנוי כזה אדרבה מסברא יש להתיר בנוי טפי מלשמר כמו שכתבתי מילתא בטעמא ודקדקתי כן מל' רש"י גבי בעלי שיר אם כן שפיר איצטריך הכא לטעמא דאזיל לחינגא. ועד נראה לי דניחא ליה טפי האי טעמא דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא משום דמה"ט אין החמור יוצא בזוג אפילו בי"ט דהא שייך בהאי טעמא גופא משא"כ מטעמא דלנוי הוי משוי הוי שרי בי"ט למאי דקיי"ל אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בי"ט כן נ"ל:

    Penei Yehoshua on Shabbat 54b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה הוה מעשר וכו' והד"ר אלחנן מפרש ע' מ"ל רפ"ו מהלכות בכורות:

    Gilyon HaShas on Shabbat 54b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מִשְׁנָה פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצֵאת בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים. גְּמָרָא: וַחֲדָא פָּרָה הַוְיָא לֵיהּ. כתב הרב עיון יעקב ז"ל מקשים העולם, לפי פירוש רש"י בפסוק (בראשית לב, ה) וַיְהִי לִי שׁוֹר, דרך ארץ לומר על שוורים הרבה 'שׁוֹר' אם כן מאי מקשה הכא? עיין שם. ונראה לי בס"ד דמשום שורת דרך ארץ לא ישנה אלא תיבה אחת דקרי לרבים בלשון יחיד, אבל היכא דיצטריך לשנות שלש תיבות ויותר כגון הכא, בתיבת הָיְתָה, ותיבת יוֹצֵאת, ותיבת קַרְנֶיהָ, כל כהא לא עביד דמשני משום שורת דרך ארץ. ועוד נראה לי דלשון בני אדם בדברם זה עם זה לחוד, ודברי חכמים בהלכה לחוד. ועוד נראה לי בס"ד הכי קשיא ליה כיון דרבי אלעזר בן עזריה ידוע שהיה לו כמה אלפים פרות, על כן אם בקושטא היו כל פרותיו יוצאין ברצועה לא הוה ליה לתנא למנקט פרתו כלשון בני אדם, כי שמא יש שחושב דברי התנא כפשוטן דחדא פרה היתה יוצאה, ויבא למידק דגם רבי אלעזר בן עזריה לא התיר אלא בכהאי גוונא שלא היה דבר של פרהסייא, כי היתה פרה אחת יוצאה כך בין כמה אלפים פרות דאינו ניכר. ועוד יש לומר כיון דרבי אלעזר בן עזריה היה לו כמה אלפים פרות אם באמת היו כולם יוצאים ברצועה היה לו לתנא למנקט לשון רבים בפירוש, לאשמעינן דעביד רבי אלעזר בן עזריה מעשה רב בכמה אלפים פרות, וראיתי להגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים שהקשה על תירוץ הרב עיון יעקב ז"ל, וכונתו להקשות דלפי זה היה צריך להאריך יותר אות אחת ברצועות, ואות אחת בקרניהם, ועוד אות וא"ו בתיבת יוצאות עיין שם. ונראה להמליץ בעד הרב ז"ל, דלא היה צריך להאריך בכך אלא הכי הוה ליה למימר הָיוּ יוֹצְאוֹת בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנַיִם, ונמצא לא הוסיף כלום בתיבת רְצוּעָה ובתיבת קַרְנַיִם, ועל אות וא"ו שמוסיף בתיבת יוֹצְאוֹת אין זה תוספת, ועוד דהא חיסר עתה אות בתיבת הָיוּ כי בפרתו נקיט הָיְתָה ודו"ק. והנה על דרך הרב עיון יעקב ז"ל דתלי טעמא לומר על שוורים 'שׁוֹר' משום לשון קצר, נראה לי בס"ד לומר התירוץ באופן אחר, והוא דכונת המקשן לומר בעל כרחו צריך לומר דלא נקיט התנא הכא כסדר לשון בני אדם דקורין לשוורים 'שׁוֹר' דהתם הוא משום לשון קצר ואלו הכא חזינן דלא חש התנא ללשון קצר, דהא הוסיף תיבה שלא לצורך דאמר פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה והוה ליה למימר 'פָּרַת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה' ונמצא הוסיף וא"ו והוסיף תיבה אחת שלא לצורך, ולכך מקשה אמאי נקיט 'פָּרָתוֹ'? ודע כי על המשנה הוה קשיא לי בלאו הכי אמאי לא נקיט 'פָּרַת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה' ותרצתי דאי נקיט פָּרַת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הוה משמע טפי שהיתה שלו ממש שתיבת פרה דבוקה עם רבי אלעזר בן עזריה, אך עתה דנקיט 'שֶׁל' רבי אלעזר בן עזריה שהאריך בא ללמדנו דלא שלו היתה אלא של שכנתו, ונקראת על שמו.

    תְּרֵיסַר אַלְפֵי עִגְלֵי הֲוָה מְעַשֵּׂר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מֵעֶדְרֵיהּ כָּל שַׁתָּא וְשַׁתָּא. נראה לי בס"ד דמן השמים זיכו אותו לכך, להורות על תיקון שהיה עושה במעשר שלו כנגד י"ב פרצופי האצילות שהם סוד אלפים, ובמסכת ביצה גרסינן תליסר ושם פרשתי בס"ד טעם לתליסר יעוין שם.

    תָּנָא לֹא שֶׁלּוֹ הָיְתָה, אֶלָּא שֶׁל שְׁכֶנְתּוֹ הָיְתָה, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא מִחָה, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. יש להקשות למה לא מיחה, ואם דסבירא ליה 'מותר' שחולק על חכמים, הוה ליה לתנא לומר להדיה דרבי אלעזר בן עזריה מתיר ואמאי נקיט באופן זה? ונראה לי בס"ד דרבי אלעזר בן עזריה לא פליג על חכמים להדיא, ורק כשראו פרת שכנתו יוצאה ולא מיחה בה ידעו שסברתו להתיר. ומה שאמר בביצה (פ"ב משנה ח') שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר, וחכמים אומרים רק שתים בפירושא אתמר, אבל האי דפרה יוצאה לאו בפירושא אתמר, וגדולה מזו אמרו בחולין על רב, עיין שם.

    Ben Yehoyada on Shabbat 54b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 54, Amud Bet, about 461 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “וְהָתַנְיָא: וּבִלְבַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח! כִּי…”

    2. Segment 222 words

      Opens “מַתְנִי׳ אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בַּמַּרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ…”

    3. Segment 314 words

      Opens “וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִים יוֹצְאִין בְּחוּטִין וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם,…”

    4. Segment 430 words

      Opens “וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת, וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא…”

    5. Segment 55 words

      Opens “גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא — כְּדַאֲמַרַן.…”

    6. Segment 612 words

      Opens “וְלֹא בַּזּוּג אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּקוּק:…”

    7. Segment 720 words

      Opens “וְלֹא בְּסוּלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ: אָמַר רַב הוּנָא: בֵּי…”

    8. Segment 86 words

      Opens “וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ: דְּעָבְדִי לֵיהּ לְגִיזְרָא.…”

    9. Segment 911 words

      Opens “וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִין יוֹצְאִין בְּחוּטִין: דְּעָבְדִי לְהוּ סִימָנָא…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “וְלֹא בִּרְצוּעָה: דְּעָבְדִי לְהוּ כִּי הֵיכִי דְּלָא…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת: יָתֵיב רַב אַחָא…”

    12. Segment 1238 words

      Opens “אֶלָּא יָתֵיב רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל קַמֵּיהּ…”

    13. Segment 1336 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא: עֵץ אֶחָד יֵשׁ…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא דְּרַב הוּנָא, הַיְינוּ דְקָתָנֵי ״חֲנוּנוֹת״, אֶלָּא…”

    15. Segment 1526 words

      Opens “וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְּגִימוֹן. מַאי עֵגֶל בְּגִימוֹן?…”

    16. Segment 1611 words

      Opens “וְלֹא פָּרָה בְּעוֹר הַקּוּפָּר: דְּעָבְדִי לָהּ כִּי…”

    17. Segment 1722 words

      Opens “וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. אִי לְרַב דְּאָמַר…”

    18. Segment 1833 words

      Opens “פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: וַחֲדָא…”

    19. Segment 1915 words

      Opens “תָּנָא: לֹא שֶׁלּוֹ הָיְתָה אֶלָּא שֶׁל שְׁכֶינְתּוֹ…”

    20. Segment 2050 words

      Opens “רַב וְרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַב חֲבִיבָא…”

    21. Segment 2128 words

      Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: וְהָנֵי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Shabbat 54b · Segment 11 — “…יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת: יָתֵיב רַב אַחָא בַּר עוּלָּא קַמֵּיהּ דְּרַב…

    Original text

    וְהָתַנְיָא: וּבִלְבַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח! כִּי תַּנְיָא הַהִיא בְּחַבְלָא דְּבֵינֵי בֵּינֵי.

    The Gemara raises an objection: Wasn’t it taught in a baraita : This is only permitted provided that he raises the rope one handbreadth from the ground? Apparently, there is no restriction with regard to the length of rope that may hang below the person’s hand. The Gemara answers: When this baraita was taught, it was taught with regard to the length of rope between the camel and the person holding it. That part of the rope may not sag to the ground; rather, it must be raised at least one handbreadth so that it is clear that the rope is attached to the camel.

    מַתְנִי׳ אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בַּמַּרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ, וְלֹא בַּזּוּג אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּקוּק, וְלֹא בְּסוּלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ, וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ.

    MISHNA: This mishna lists additional objects with which an animal may not go out into the public domain on Shabbat: A donkey may neither go out with the saddlecloth when it is not tied to its back, nor with a bell even if it is plugged to prevent it from ringing, nor with a ladder that is around its neck, nor with a strap that is around its leg.

    וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִים יוֹצְאִין בְּחוּטִין וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם, וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בָּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן.

    And the roosters may not go out with strings and not with a strap on their feet, which are tied there as a sign of ownership. And the rams may not go out with a small wagon under their tails, as it was common practice to put a small wagon under the tails of grown sheep so that the tail would not be injured by dragging on the ground.

    וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת, וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְּגִימוֹן, וְלֹא פָּרָה בְּעוֹר הַקּוּפָּר, וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצְאָה בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים.

    And ewes may not go out ḥanunot , nor may a calf go out with a gimon , nor may a cow go out with the skin of a hedgehog [ kupar ], nor with a strap between its horns. The mishna relates that Rabbi Elazar ben Azarya’s cow would go out on Shabbat with a strap between its horns, contrary to the will of the Sages.

    גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא — כְּדַאֲמַרַן.

    GEMARA: We learned in the mishna that a donkey may not go out on Shabbat with a saddlecloth if it was not tied to its back. The Gemara explains: What is the reason? As we stated above, there is room for concern that when not secured, the saddlecloth is liable to fall off the animal’s back, and its owner may come to retrieve the saddlecloth in the public domain.

    וְלֹא בַּזּוּג אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּקוּק: מִשּׁוּם דְּמֶיחְזֵי כְּמַאן דְּאָזֵיל לְחִינְגָּא.

    We also learned in the mishna: A donkey may not go out with a bell even if it is plugged to prevent it from ringing. The reason is that the animal’s owner appears like one going to the market, who adorns his donkey with bells in honor of market day.

    וְלֹא בְּסוּלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ: אָמַר רַב הוּנָא: בֵּי לוֹעָא. לְמַאי עָבְדִי לֵיהּ? — לְהֵיכָא דְּאִית לֵיהּ מַכָּה, דְּלָא הָדַר חָיֵיךְ בַּיהּ.

    It was also taught in the mishna: Nor with a ladder that is around its neck. Rav Huna said: This refers to a device tied to the jaw. For what purpose does the owner do so to the animal? For a circumstance in which the animal has a wound , so that it does not chafe it again and exacerbate the wound.

    וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ: דְּעָבְדִי לֵיהּ לְגִיזְרָא.

    The mishna continues: Nor with a strap that is around its leg. The Gemara explains: What purpose does this strap serve? The owner does so to the animal to protect its strides. If its legs are slightly bent so that they knock against each other when the animal walks, a strap is tied there to prevent injury.

    וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִין יוֹצְאִין בְּחוּטִין: דְּעָבְדִי לְהוּ סִימָנָא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיחְלְפוּ.

    We learned further in the mishna: And the roosters may not go out with strings. For what purpose does the owner place the strings? He does so to the roosters as a sign indicating to whom they belong, so that they will not be confused with other roosters.

    וְלֹא בִּרְצוּעָה: דְּעָבְדִי לְהוּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיתְבְּרוּ מָאנֵי. וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בָּעֲגָלָה: כִּי הֵיכִי דְּלָא לִחְמְטָן אַלְיָיתַיְהוּ.

    The mishna continues: Nor with a strap on their feet. The Gemara explains that the owner does so to the roosters so that they will not break vessels. When their legs are tied, they jump around less and cause less damage. The mishna teaches: Rams may not go out with a small wagon under their tails. The Gemara explains that these wagons were placed there in order that their tails will not be injured.

    וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת: יָתֵיב רַב אַחָא בַּר עוּלָּא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא וְיָתֵיב וְקָאָמַר: מִשָּׁעָה שֶׁגּוֹזְזִין אוֹתָהּ טוֹמְנִין לָהּ עֶזֶק בְּשֶׁמֶן וּמַנִּיחִין לָהּ עַל פַּדַּחְתָּהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּצְטַנֵּן. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: אִם כֵּן, עֲשִׂיתָהּ מָר עוּקְבָא.

    The mishna teaches: And ewes may not go out ḥanunot . The Gemara relates that Rav Aḥa bar Ulla sat before Rav Ḥisda and he sat and he said: From when they shear the wool off the animal, they soak a soft swatch of wool or some other material in oil and place it on the animal’s forehead so that it will not catch cold until its wool grows back. Ḥanunot refers to animals with those swatches. Rav Ḥisda said to him: If so, you turned the animal into the Exilarch, Mar Ukva. That is treatment fit for him, not for a shorn sheep.

    אֶלָּא יָתֵיב רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא וְיָתֵיב וְקָאָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד טוֹמְנִין לָהּ שְׁנֵי עֲזָקִין שֶׁל שֶׁמֶן, וּמַנִּיחִין לָהּ אֶחָד עַל פַּדַּחְתָּהּ וְאֶחָד עַל הָרֶחֶם כְּדֵי שֶׁתִּתְחַמֵּם. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: אִם כֵּן, עֲשִׂיתָהּ יַלְתָּא.

    Rather, Rav Pappa bar Shmuel sat before Rav Ḥisda, and he sat and he said: At the time that the animal crouches to give birth, those tending to the animal soak two swatches of wool in oil, and place one on the animal’s forehead and the other on its womb so that it will be warmed. Ḥanunot refers to animals with those swatches. Rav Naḥman said to him: If so, you turned the animal into Yalta, my wife, who descended from the house of the Exilarch. That is treatment fit for her, not for an animal.

    אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא: עֵץ אֶחָד יֵשׁ בִּכְרַכֵּי הַיָּם וְ״יַחְנוּן״ שְׁמוֹ, וּמְבִיאִין קֵיסָם וּמַנִּיחִין לָהּ בְּחוֹטְמָהּ כְּדֵי שֶׁתִּתְעַטֵּשׁ וְיִפְּלוּ דַּרְנֵי רֹאשָׁהּ. אִי הָכִי זְכָרִים נָמֵי! כֵּיוָן דִּמְנַגְּחֵי זְכָרִים בַּהֲדָדֵי מִמֵּילָא נָפְלָן. שִׁמְעוֹן נְזִירָא אָמַר: קִיסְמָא דְּרִיתְמָא.

    Rather, Rav Huna said: There is a certain tree in the cities on the sea shore, and ḥanun is its name. Those tending to the animal bring a wood chip from the tree and place it in the animal’s nose so that it will sneeze and the worms on its head will fall. The Gemara asks: If so, not only ewes but also rams should be given this treatment. The Gemara answers: Since the rams butt heads with each other, the worms fall in any event. Shimon the Nazirite said: Ḥanunot is referring to animals into whose nose the chip of a broom tree would be placed.

    בִּשְׁלָמָא דְּרַב הוּנָא, הַיְינוּ דְקָתָנֵי ״חֲנוּנוֹת״, אֶלָּא לְרַבָּנַן מַאי ״חֲנוּנוֹת״? דְּעָבְדִינַן לְהוּ מִילְּתָא דִּמְרַחֲמִינַן עֲלַיְיהוּ.

    The Gemara asks: Granted, according to the explanation of Rav Huna that it is the chip taken from the ḥanun tree, that is why the mishna teaches the halakha employing the term ḥanunot . However, according to the explanations proposed by the other Sages, what is the reason that the mishna employed the term ḥanunot ? The Gemara explains: Because we do something to the animals that indicates that we have mercy on them; hanunot in the sense of merciful.

    וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְּגִימוֹן. מַאי עֵגֶל בְּגִימוֹן? אָמַר רַב הוּנָא: בַּר נִירָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״גִּימוֹן״ לִישָּׁנָא דְּמֵיכַף — דִּכְתִיב: ״הֲלָכוֹף כְּאַגְמוֹן רֹאשׁוֹ״.

    We learned in the mishna: And a calf may not go out on Shabbat with a gimon . The Gemara asks: What is the meaning of: A calf with a gimon ? Rav Huna said : A small yoke is placed on the calf in order to train it from an early age to bear a yoke. Rabbi Elazar said: From where is it inferred that this term gimon is a term of bending? As it is written: “Is it to bow down his head like a bulrush [ agmon ]” (Isaiah 58:5). There is an etymological similarity between the words gimon and agmon .

    וְלֹא פָּרָה בְּעוֹר הַקּוּפָּר: דְּעָבְדִי לָהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לִמְצְיוּהָ יָאלֵי.

    The mishna continues: And a cow may not go out on Shabbat with the skin of a hedgehog placed over its udder. The Gemara explains that the owner does this to the cow so that creeping animals will not suckle from it.

    וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. אִי לְרַב דְּאָמַר בֵּין לְנוֹי בֵּין לְשַׁמֵּר — אָסוּר. אִי לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר לְנוֹי — אָסוּר, לְשַׁמֵּר — מוּתָּר.

    It was also taught in the mishna: And not with a strap that is between its horns. The Gemara notes: If this is explained according to the opinion of Rav, whether the strap was intended as an ornament or whether it was intended to secure the animal, it is prohibited for the cow to go out into the public domain with it. If this is explained according to the opinion of Shmuel, if the strap was intended as an ornament, it is prohibited; if it was intended to secure the animal, it is permitted.

    פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: וַחֲדָא פָּרָה הַוְיָא לֵיהּ? וְהָא אָמַר רַב, וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: תְּרֵיסַר אַלְפֵי עִגְלֵי הֲוָה מְעַשַּׂר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מֵעֶדְרֵיהּ כׇּל שַׁתָּא וְשַׁתָּא.

    The mishna relates that the cow of Rabbi Elazar ben Azarya would go out on Shabbat with a strap between its horns, contrary to the will of the Sages. The Gemara asks: Did Rabbi Elazar ben Azarya have only one cow? Didn’t Rav say, and some say that Rav Yehuda said that Rav said: Rabbi Elazar ben Azarya would tithe from his herds 12,000 calves each and every year? There were 120, 000 calves born in his herds annually. There is no way, then, to speak of the cow of Rabbi Elazar ben Azarya.

    תָּנָא: לֹא שֶׁלּוֹ הָיְתָה אֶלָּא שֶׁל שְׁכֶינְתּוֹ הָיְתָה, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא מִיחָה בָּהּ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ.

    The Gemara answers: It was taught in the Tosefta : The cow was not his; rather, it was his neighbor’s. And because he did not protest her conduct and tell her that doing so is prohibited the cow was called by his name to his discredit, as if it were his.

    רַב וְרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַב חֲבִיבָא מַתְנוּ: בְּכוּלֵּיהּ דְּסֵדֶר מוֹעֵד כָּל כִּי הַאי זוּגָא חַלּוֹפֵי רַבִּי יוֹחָנָן וּמְעַיֵּיל רַבִּי יוֹנָתָן. כׇּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לִמְחוֹת לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ וְלֹא מִיחָה — נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ — נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ. בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ — נִתְפָּס עַל כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.

    It was related that Rav, and Rabbi Ḥanina, and Rabbi Yoḥanan, and Rav Ḥaviva taught the statement cited below. The Gemara comments: Throughout the order of Moed , wherever this pair of Sages is mentioned, exchange Rabbi Yoḥanan and insert Rabbi Yonatan in his place. In any event, they said: Anyone who had the capability to effectively protest the sinful conduct of the members of his household and did not protest, he himself is apprehended for the sins of the members of his household and punished. If he is in a position to protest the sinful conduct of the people of his town, and he fails to do so, he is apprehended for the sins of the people of his town. If he is in a position to protest the sinful conduct of the whole world, and he fails to do so, he is apprehended for the sins of the whole world.

    אָמַר רַב פָּפָּא: וְהָנֵי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא מִיתַּפְסוּ אַכּוּלֵּי עָלְמָא. כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִכְתִיב ״ה׳ בַּמִּשְׁפָּט יָבֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו״ — אִם שָׂרִים חָטְאוּ,

    Rav Pappa said: And the members of the household of the Exilarch were apprehended and punished for the sins of the whole world. Because their authority extends across the entire Jewish world, it is in their hands to ensure that nobody commit a transgression. As indicated by that which Rabbi Ḥanina said: What is the meaning of that which is written: “The Lord will enter into judgment with the Elders of His people and its princes , saying: It is you who have eaten up the vineyard; the robbery of the poor is in your houses” (Isaiah 3:14)? The question arises: If the princes sinned by committing robbery,