Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 38b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 38b

    Shabbat 38b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 533 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מחזירין אפילו בשבת ביום המחרת ולא תימא פלוגתייהו משחשכה והתם הוא דשרו משום דמוכחא מילתא דאדעתא דאהדורי לצורך מחר שקיל ליה אבל ביום לא מוכח דשקיל ליה אדעתא דאהדורי ובטלה לה הטמנה וה"ל כמטמין לכתחלה:

    קומקמוס יורה קטנה:

    דיוטא עלייה:

    למקומו לכירה:

    אבל הניח על גבי קרקע אסור להחזיר דבטלי לה הטמנה דאתמול והוי כמטמין לכתחלה:

    לגרמיה יחיד הוא בדבר ואין הלכה כמותו:

    תלאן במקל מהו כעודן בידו דמי או כהניחן ע"ג קרקע דמי:

    פינן ממיחם למיחם מהו מי הוי כמטמין לכתחלה ואסור להחזירן לכירה או לא:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 38b · Sefaria

    Tosafot

    אפילו בשבת פירש בקונטרס בשבת ביום המחרת ולפ"ז ה"ל למינקט אפי' ביום השבת ולמאי דפרישית דעיקר פלוגתייהו בחול אתי שפיר:

    פינה ממיחם למיחם מהו וא"ת דבפרק במה טומנין (לקמן שבת דף נא.) תניא וכן היה רשב"ג אומר לא אסרו אלא באותו מיחם אבל פינה ממיחם למיחם מותר אלמא במיחם אחר שרי טפי והכי משמע איפכא ואור"ת דהכא גבי השהה ע"ג כירה כשהוא באותו מיחם שהוא חם לא אתי לחתויי אבל במיחם אחר שהוא קר אתי לחתויי אבל גבי הטמנה שרי טפי כשהוא קר דבחיתוי מועט לא יועיל:

    ורשב"א מפרש בשם ר"י דהתם בהטמנה דהוי לצורך מחר ליכא למיחש לחיתויי דבלא חיתוי יתחמם הרבה אבל הכא דבעי לה בלילה איכא למיחש לחיתויי ומיהו קצת משמע התם דמיירי במטמין בלילה (ת"י):

    תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן כו' אי להחזיר תנן הכא נמי האי לא יתן לא יחזיר אבל להשהות משהה אפילו בתנור שאינו גרוף וקטום כדמשמע בפ"ק (דף יח:) דשרינן קידרא חייתא ובשיל כמאכל בן דרוסאי אפילו באינו גרוף וקטום ומשמע התם דבתנור איירי דקאי אהא דקתני התם לעיל לא תמלא אשה קדרה עססיות כו':

    אילימא בשאינה גרופה האי לישנא לאו דוקא דאביי סבר דלא מיתוקמה בגרופה דבגרופה לא מסתבר ליה שיהא חילוק בין גפת ועצים לקש וגבבא דאי הוה מצי אביי לאוקמה בגרופה כדמוקי לה רב אדא לא הוה מצי למפשט מידי ורב אדא דמוקי לה בגרופה סבר דיש לעולם יותר חום כשהסיקוה בגפת ובעצים אע"ג דגרופה מבקש ובגבבא:

    תניא כוותיה דאביי כו' יש דגרסי בסיפא כופח שהסיקוהו בגפת ובעצים אין סומכין לה דאי גרס סומכין לה לא אתא כוותיה דאביי דאית ליה דבכופח נמי אין סומכין כדאמרינן לעיל וי"ל דאי גרסינן סומכין איכא לאוקמה בגרופה ונקט גפת ועצים לרבותא דאפילו הכי סומכין לה:

    לא יטמיננה בחול אע"ג דאמר בלא יחפור (ב"ב דף ימ. ושם) דחול דקריר מקרר דחמים מחים והכא ביצה היא קרה הכא מיירי בחול שהוחם בחמה דומיא דאבק דרכים:

    מעשה והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין כו' מבעוד יום הביאוהו כדפירש בקונטרס ואין שום איסור כלל בהבאה כדתניא בפרק קמא (דף יח.) פותקין מים לגינה ומתמלאת והולכת כל השבת כולה ואסרו ברחיצה גזירה שמא יערבם בשבת ולערבם בשבת אסור משום תולדות האור וחשיבא כחדא גזירה ואם היינו מפרשים דבסילון היו בו נקבים וכשהיו רוחצים בשבת היו פותחים הנקבים ומתערבין הצוננין בחמין הוה אתי שפיר טפי דהשתא ליכא אלא חדא גזירה אטו חמי האור אך בגמרא מדמי לה להטמנה מבעוד יום ויליף מינה לאסור להטמין מבעוד יום בדבר המוסיף הבל גזירה שמא יטמין ברמץ ושמא יחתה ולר"י נראה דמה שהיו מתערבין צונן בחמין לא הוה דמי להטמנה וליכא למילף מינה דאיכא למימר דאסרי להו מפני שמבשל המים צוננין ונראה לו דסילון לא היה מתערב בחמין כי היה מוקף מחיצות מכל צד והיו מתחממין המים צוננים שבסילון מחמת חמי טבריא ולא היו רוחצות בחמי טבריא עצמן לפי שריחן רע והשתא דמיא להטמנה שמים צוננין היו נטמנין בתוך החמין להתחמם:

    Tosafot on Shabbat 38b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פיס' בה"א אף מחזירין אוקימנא הא דקתני מחזירין בשבת הוא ואפי' כמה פעמים ודוקא בכירה גרופה וקטומה והני מילי שלא הניחם ע"ג קרקע כלל אלא מחזיקם בידו ודעתו עליהם להחזירם הוא ששנינו אף מחזירין אבל אם הניחם ע"ג קרקע אע"פ שהיה בדעתו להחזירם לכירה אסור ואסיקנא לשמעתא בתרי לשני. וקי"ל כל כי האי גוונא בדאורייתא עבדינן לחומרא. ושבת איסורא דאורייתא היא:

    תלאם במקל או הניחם ע"ג המטה או הניחם בכרעי המטה או פינם ממיחם למיחם הני כולהו איבעא ולא אפשיטו ועלו בתיקו. וקי"ל כל תיקו דאיסורא לחומרא:

    מתני' תנור שהסיקו בקש ובגבבא כו' אוקמא אביי לא יסמוך תניא כוותיה תנור שהסיקו בקש ובגבבא אין סומכין לו ואין צ"ל על גביו. ואין צ"ל שהסיקו בגפת או בעצים. כופח שהסיקוה בקש ובגבבא הרי הוא ככירה. בגפת ובעצים הרי הוא כתנור ואסור. ואע"פ שהוא גרוף וקטום.

    ואסיק' כופח מקום שפיתת קדירה אחת כירה מקום שפיתת ב' קדירות. ודייקינן לה מהא דתנן כירה שנחלקה לארכה טהור לרחבה טמא פי' עדיין תורת כלי עליה דהא יכול לשפות קדירה אחת. כופח בין לארכה בין לרחבה טהורה. והאי כופח נפיש הבליה מדכירה וזוטר הבליה מדתנור וקי"ל מתני' בתנור של נחתומין. מפורש בלא יחפור (ב"ב כ:) אבל תנור [דידן] ככירה של נחתומין היא:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 38b · Sefaria

    Rashba

    מכלל דעודן בידו אף על פי שאין דעתו להחזיר מותר פסק רבנו האי גאון ז"ל כלישנא קמא ולחומרא, וזה לשונו: ודאמרת כי עודן בידו מותר להחזיר דוקא דעתו להחזיר הוא דשרי אבל אין דעתו להחזיר עקרה דעתיה מנהון, ואם הניחן על גבי קרקע אפילו דעתו להחזיר אסור, כיון דאיכא תרי לישני בדאורייתא עבדינן לחומרא. והכין נמי (בבי) [בעי] דאמרינן בהו תיק"ו אסורין דאורייתא נינהו. עד כאן. וכן כתב ר"ח ז"ל. ולאו דאורייתא ממש קאמרי דהני דרבנן נינהו, דכשהגיע למאכל בן דרוסאי היא מתניתין, דאי לא אפילו דעתו להחזיר ואפילו עודן בידו אסור להחזירו דמבשל הוא, אלא ודאי בנתבשל הוא וליכא אלא איסורא דרבנן, אבל דעתן של גאונים ז"ל דכיון דאסרוהו משום כמבשל וקרוב הדבר לבא לידי איסורא דאורייתא הויא לה כדאורייתא, ולפיכך הלכו בה להחמיר כשל תורה. וכן הסכימו כל הפוסקים לפסוק בה להחמיר, הרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל (פ"ג מהל' שבת ה"י) והר"ז הלוי ז"ל.

    הא דדייק אביי במאי אילימא בשאינה גרופה וקטומה אלא כירה כי אינה גרופה וקטומה מי שרי וכו'. איכא למידק מאי קאמר, דלמא בגרופה וקטומה והרי הוא כתנור דאף על גב דגרוף וקטום על גביו אסור, דאי בכירה שפיר דמי, וכאוקמתא דרב אדא בר מתנה. יש לומר דקסבר אביי דכופח גרוף וקטום אפילו על גביו שפיר דמי, דלא עדיף גרוף וקטום מקש וגבבא דכל שבקש וגבבא שרי אף גרוף וקטום שרי, והלכך כופח דבקש וגבבא הרי הוא ככירים ואפילו על גבה שרי הוא הדין לגרוף וקטום, משום הכי סבירא ליה דמתניתין דכופח לית לה אוקמתא אלא כשאינו גרוף וקטום. ולהאי פירושא לישנא דקאמר אילימא בשאינה גרופה וקטומה לאו דוקא, אלא הכי הוה ליה למימר, ובמאי עסקינן אילימא על גביו ובשאינו גרוף וקטום הוא כלומר: ועל כרחין בשאינו גרוף וקטום הוא, ולא דק בלישנא. ולפום הדין פירושא נמי שמעינן דתנור אסור לעולם בין בגרוף בין בשאינו גרוף, דכיון דאסרינן ליה אפילו לסמוך ואפילו הוסק בקש ובגבבא דהא תניא כוותיה דאביי, הוא הדין לגפת ועצים ואפילו גרוף וקטום. וכן נראה עיקר. נמצא עכשיו לפי פירוש זה, דיש בדברי אביי להקל ולהחמיר ובדרב אדא נמי להקל ולהחמיר, אלא במה שאביי מחמיר מיקל רב אדא ובמה שמיקל אביי מחמיר רב אדא, דאביי מחמיר בסמיכת תנור ומיקל בכופח גרוף וקטום אפילו על גביו, וחלופא בדרב אדא שהוא מחמיר בכופח גרוף וקטום על גביו לשוויה כתנור ומיקל בסמיכת תנור. וקיימא לן כאביי באיסור סמיכת תנור דהא תניא כוותיה, אבל לא קיימא לן כוותיה להקל בכופח גרוף וקטום על גביו, אלא הרי הוא כתנור וכפירושא דרב אדא, דבהא לא תניא כוותיה דאביי. וכן פסק רב אלפסי ז"ל. ולענין סמיכת כופח, לכולי עלמא בגרוף וקטום שרי, דהא לאביי אפילו על גביו שרי בגרוף וקטום. ואף על גב דקתני במתניתין בגפת ובעצים הרי הוא כתנור וקא מפרש אביי הרי הוא כתנור לענין סמיכה, לאו לגמרי לאשווי לתנור ואפילו בסמיכה בגרוף וקטום אלא לסמיכת שאינו גרוף וקטום, דכיון דקתני בקש ובגבבא הרי הוא ככירה מינה שמעינן דהרי הוא כתנור דקאמר היינו כדמפרש בגפת ובעצים בשאינו גרוף וקטום הרי הוא כתנור לענין סמיכה. וכל שכן דלרב יוסף ורב אדא שהוא מותר, דלדידהו אפילו סמיכת תנור שרי. ואפשר נמי דאביי הכין סבירא ליה, והא דלא אוקמה למתניתין בגרופה וקטומה כרב אדא, משום דבעי לאוקומה למתניתין אפילו בשאינה גרופה, דהא דקתני בגפת ובעצים הרי הוא כתנור דאי ככירה שרי משמע ליה בכל ענין, דאלמא כירה שרי בכל ענין והיינו לסמוך, ומכלל דתנור אסור לעולם ואפילו לסמוך ואפילו גרוף וקטום. ולמאי דכתבינן לעיל (עמוד א) דסוגיא דגמרא מכרעת דמתניתין (דלעיל שבת לו, ב) להחזיר תנן אבל לשהות משהין, תנור נמי דוקא להחזיר הוא דאסור בין לתוכו בין על גביו בין סמוך לו, והוא הדין לכופח שהוסק בגפת ובעצים לתוכו ועל גביו אבל לסמוך סומכין ואפילו בחזרה, אבל לשהות משהין בכל מקום ואפילו בשאינו גרוף וקטום, וכדכתבינן לעיל.

    מתני' אין נותנין ביצה בצד המיחם. פירוש: דתולדת האור [כאור]. ואסיקנא בגמ' שאם גלגל חייב חטאת.

    ולא יפקיענה בסודרין ורבי יוסי מתיר פירוש: להפקיענה בסודרין, אבל בצד המיחם דתולדת האור הוא לכולי עלמא אסור, וכדתנינן (לקמן שבת קמה, ב) חוץ מקוליס האספנין שהדחתו זה הוא גמר מלאכתו, ואמרינן נמי בהדיא בגמרא (שם) בתולדת האור כולי עלמא לא פליגי דאסור.

    Rashba on Shabbat 38b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שכל שאסור לשהות אסור להחזיר ולא עוד אלא שאין מחזירין כשאינה גרופה ואינה קטומה אפי' בנתבשל כל צורכו ואפי' מצטמק ורע לו אבל גרופה וקטומה מחזירין משנתבשל כמאכל בן דרוסאי ולא סוף דבר בין השמשות אלא אף בשבת עצמו והוא שאמרו לדברי האומר מחזירין מחזירין אף בשבת ובתוכה מיהא אסור אף בגרופה וקטומה תדע שאף מה שהתירו להחזיר בשבת בין בלילו בין ביומו דוקא כשנטלן על דעת להחזיר אבל אם אין דעתו להחזיר אם הניחן על גבי קרקע אסור אבל עודן בידו מותר אפי' לא נטלה על דעת חזרה וגדולי הפוסקי' כתבו בהפך ר"ל שעודן בידו מותר בנוטל על דעת חזרה ועל גבי קרקע אסור אף בדעת חזרה ויראה כשיטתנו אם מכח לשון אחרון אם מכח ספק סופרים להקל:

    לא הניחם על גבי קרקע וכן אין עודן בידו אלא שתלאן במקל או הניחה על גבי מטה או על גבי ספסל וכיוצא באלו הרי זה ספק וראוי להחמיר לדונם כקרקע ויש מקילין לדונו כעודן בידו וכן אם פינם ממיחם למיחם הרי זה ספק וענין פנה ממיחם למיחם יש מפרשים שעירה התבשיל מקדירה זו לאחרת ועודן בידו אם עירה ידונהו כעל גבי קרקע אם לאו ואע"פ שבפ' טומנין אמרו בענין הטמנה בדבר שאינו מוסיף שאסור להטמין בו משחשיכה ואמרו שאם פינן ממיחם למיחם מותר כבר ביארנו שאין הטמנה דומה לשהייה והטמנה מכיון שפינם ממיחם למיחם אין חוששים להטמנה ברמץ שכבר אנו רואים אותו משתדל בצנון אחר שמערה ממיחם למיחם אבל החזרה על הכירה מ"מ דומה למבשל ואף לדעת המפרשים הטמנה ושהיה בענין אחד ר"ל משום מוסיף הבל יש לפרש כאן שמיחם שני על גבי קרקע ושאל אם הוא כקרקע אם לאו אחר שדעתו לנטלו אחר העירוי וזו מסייעת לגדולי הפוסקים או שמא שאלו אם יש להקל בו מצד שנראה בדעתו להחזיר וי"מ כשנטל מיחם אחד מן האור ונטל אחר כן קדירה זו והניחה על גבי אותו מיחם ושאל אם יש להקל בו מצד שנר' בדעתו להחזיר וי"מ פינה ממיחם למיחם כשנטלה מכירה זו אם יכול להחזירה לכירה אחרת ומ"מ היה ראוי לומר מהו לפנות ממיחם למיחם וכן י"מ בשאלה זו אם פינה קדירה זו מכירה גרופה וקטומה אם יכול להוציא התבשיל ממנה ולערות לתוך קדירה אחרת המונחת ג"כ בגרופה וקטומה או שמא כל נתינה במיחם אחר נראה כהתחלת בישול ומ"מ ספק סופרים להקל לדעתנו ולפירוש זה התירו רבים ליתן מן המים שמושיבין לצד הקדירה לתוך החמין אלא שיש לחוש להם מצד אחר כמו שכתבנו למעלה:

    משנה תנור שהסיקוהו בקש וגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו כיפה שהסיקוה בקש ובגבבה הרי היא ככירים בגפת ובעצים הרי הוא כתנור אמר הר"ם פי' כיפה הוא שאשו פחות מאש התנור ויותר מאש הכירה והכירה מקום בנוי בארץ כדי לשפות בו שתי קדרות ויתנו האש תחת שתי הקדרות בכירה אחת על זאת הצורה וכיפה הוא כמו כן בנוי בארץ והוא מקום ששופתין בו קדרה אחת ונותנין האש תחתיה ולכן יגדל חמימות הכיפה יותר מן לפי שהאש מתחלק תחת שתי הקדרות בכירה:

    אמר המאירי ואחר שהשלים במשנתנו דין הכירה חזר לפרש דין התנור ואמר שתנור שהסיקוהו בקש וגבבה לא יתן בין מתוכו בין על גביו והוא הדין לגפת ועצים אע"פ שגרוף וקטום ולשיטתנו שאנו מפרשים לא ישהא נמצא שאסור לשהות בתנור אע"פ שגרוף וקטום ולא עוד אלא אפי' לסמוך שדין תנור בגרוף וקטום ככירה שאינה גרופה והטעם שהכירה אויר הרבה שולט בה שהיא רחבה מלמעלה מקום שפיתת שתי קדירות אבל התנור צר מלמעלה הרבה וחומו נשמר בתוכו ולשיטה האחרת מותר לשהות בו כל שהגיע למאכל בן דרוסאי ואף לשיטתינו כתבו גאוני הראשונים דוקא בתנור של נחתומים המפורש בשני של בתרא שחמימותו נשמר בתוכו הרבה אבל בתנורים שלנו לא:

    כיפה פי' בגמ' שהיא כירה שאין בה אלא שפיתת קדירה אחת והיא מרבעת אורכה כרחבה ואין חומה נשמר בה כתנור אבל נשמר הוא יותר מכירה שאין אויר שולט בה כל כך ומתוך כך אם הסיקוה בקש וגבבה דינה ככירה להיתר שהיה ואם בגפת ועצים דינה כתנור אפי' לסמיכה וכתבו הגאונים שכירה שלנו אע"פ שאין בה אלא שפיתת קדירה אחת הואיל ויש בדפנותיה פתח רחב ואע"פ שסותמין אותו ברעפים כיון שאין הסתימה נעשית לגמרי בסיד או בטיט וכיוצא בו האויר שולט בו ודינה ככירה:

    זהו ביאור המשנה ומאחר שעיקרה משום חיתוי כל שאין חשש לחיתוי כגון חי לגמרי או שהניח חתיכה של בשר חי סמוך לחשיכה כבר פסלו לכל הלילה ולצורך מחר אינו צריך לחיתוי ומותר בכל שהייה מבעוד יום אפי' בתנור על הדרך שכתבנו בפרק ראשון ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

    התנור כבר ביארנו שאין לו היתר אלא אפי' הוסק בקש וגבבה ואפי' גרוף וקטום אסור לשהות על גביו אא"כ נתבשל כל צורכו וצמוקו רע לו ואין צריך לומר לתוכו ואפי' לסמוך לו אסור וכן ביארנו שהכיפה בגפת ועצים דינה כתנור ובקש וגבבה דינה ככירה ויש מתירים בתנור גרוף וקטום וראייתם ממה שאמרו בסוגיא זו אלא כירה כי אינה גרופה וקטומה על גבה מי שרי אלא לסמוך משמע שהיה אביי סובר שאף התנור כל שגרוף וקטום מותר שאם לא כן היאך מקשה ממנה לסמיכה ופרשה בגרוף וקטום שבכירה מותר והם פוסקים כאביי אלא שגדולי הפוסקים כתבו כאביי לענין לסמוך וכרב אדא בגרוף וקטום ושמא הם סוברים שאף אביי כך הוא סובר ואיפשר לפרש הסוגיא ג"כ בדרך זו:

    כבר ביארנו שהכירה מקום שפיתת שתי קדירות לפי' אם נחלקה לרחבה כבר נשאר מקום שפיתת קדירה אחת בכל חלק וחלק ואין זה קרוי נתיצה והרי היא בטומאתה נחלקה לאורכה הרי לא נשאר מקום שפיתה כלל וזו היא נתיצה גמורה ופקעה טומאתה והכיפה הואיל ואורכה כרחבה ואין שם אלא מקום שפיתת קדירה אחת כל שנחלקה בין לאורכה בין לרוחבה נתיצה גמורה היא וטהורה:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 38b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא על גבי ממש אבל לסמוך ש"ד כו' אלא לאו לסמוך וקתני הרי הוא כתנור ואסור כו' יש לדקדק כיון דבין לרב יוסף ובין לאביי מוכח ממתניתי' דבכירה שרי לסמוך אפילו באינה גרופה אמאי לא פשיט לה לעיל אבעיין ממתניתין דהכא ויש לומר דאיכא למדחי לאוקמא מתניתין דהכא כולה בגרופה כדרב אדא בר אהבה וליכא למפשט מינה למישרי לסמוך באינה גרופה אפילו בכירה וק"ל:

    תוספות בד"ה תניא כוותיה כו' דאי גרסינן סומכין איכא לאוקמא בגרופה כו' עכ"ל והיינו דוקא בכופח דבגרופה אין חילוק בין גפת ועצים לקש וגבבא לאביי כמ"ש התוספות אבל בתנור אסור לסמוך אף בגרופה ובמתניתין דקתני אף בגפת ועצים הרי הוא כתנור דמפרש לה אביי באינה גרופה ולסמוך משום כופח נקט באינה גרופה אבל בתנור אפילו בגרופה אסור לסמוך וק"ל:

    בד"ה מעשה והביאו כו' אך בגמרא מדמי לה להטמנה מבעוד יום כו' עכ"ל עיקר דקדוקם הכא דאיירי מבעוד יום ובזה נדחה פירוש בתרה דלא איירי שהיו מתערבין בשבת על ידי פתיחת הנקבים אלא שהיו מתערבין מבע"י כפי' קמא שכתבו ושוב כתבו ולר"י נראה דמה כו' לא הוה דמי להטמנה כו' ובזה נדחה גם פי' קמא דלא איירי כלל בעירב צוננין עם חמין וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 38b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אלא לאו לסמוך קתני הרי הוא כתנור ואסור וכו' מקשין העולם כיון דבאינו גרוף מוקים לה אביי א"כ ליכא למידק מהכא אלא דכופח ותנור כשאינם גרופים וקטומים אסור אפי' לסמוך אבל מנא לן לומר בתנור הגרוף וקטום או שהוסק בקש ובגבבא שיהא אסור אפי' לסמוך ונראה לתרץ דמהא דייק לה מדקתני בסיפא בגפת ובעצים הרי הוא כתנור וזה איירי על כרחך בלסמוך כדדייק ולא נזכר שום איסור מקודם זה בתנור כ"א ברישא בהוסק בקש ובגבבא והרי הוא כתנור ר"ל כדין התנור הנזכר ברישא ש"מ דגם הרישא איירי בלסמוך וכיון דשמעינן דקתני ברישא גבי תנור דאפי' הסיקוה בקש ובגבבא אסור לסמוך הוא הדין בגפת ובעצים אפי' גרוף דחד דינא אית להו ושוין הן לפי סברת אביי וק"ל:

    איבעיא להו גלגל מאי וכו' בתולדות האור במיחם קא מבעיא ליה ועיין בהר"ן:

    בתוס' ד"ה אפי' בשבת פי' בקונטרס וכו' ולמאי דפרישית דעיקר פלוגתייהו בחול וכו' כצ"ל ומה שפירש"י אפי' בשבת ביום המחרת משום שהיה קשה לו מאי קמ"ל רב ששת לדברי האומר מחזירין מחזירין אפי' בשבת פשיטא דפלוגתייהו בשבת דאי בחול איך יעלה על הדעת דאסרי ב"ש להחזיר לכך פירש"י דרב ששת אתא לאשמעינן אפי' בשבת היינו אפי' ביום המחרת ביום השבת בעצמו ולכך כתבו התוס' ולמאי דפרישית לעיל במתני' בריש פירקין דעיקר פלוגתייהו בחול אתי שפיר דאיצטריך רב ששת לאשמעינן אפי' בשבת וא"צ לדחוק ולחלק בין משחשיכה ובין יום השבת בעצמו וק"ל:

    ד"ה פינה ממיחם למיחם וכו' ואומר ר"ת דהכא גבי השהה וכו' אבל גבי הטמנה שרי טפי וכו' לשון זה של התוס' מיושב שפיר דכי תעיין שם בפ' במה טומנין תמצא מבואר שם דאיירי כשבא להטמין בשבת עצמו דאסרו להטמין אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל והטעם מפורש בפ' ב' שמא ימצא קדירתו צוננת כשירצה להטמינה וירתיחנה בשבת ולכך אמרו שם בפ' במה טומנין דלא אסרו להטמין בשבת אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל אלא באותו מיחם דהתם הוא דאיכא למיגזר שמא ירתיח אבל כשפינוהו ממיחם למיחם מותר דליכא למיגזר שמא ירתיח דהשתא אקורי מיקר לה במתכוון ארתוחי מירתח לה בתמיה וכן פירש"י התם:

    ד"ה אילימא בשאינה וכו' לא הוי מצי למיפשט מידי וכו' כצ"ל:

    ד"ה תניא כוותיה דאביי וכו' ונקט גפת ועצים לרבותא וכו' ואע"ג דפירשו התוס' לעיל בד"ה אילימא כשאינה גרופה וכו' דלאביי לא מתוקמא בגרופה דבגרופה לא מסתבר שיהא חילוק בין גפת ועצים לקש וגבבא אפ"ה רבותא היא קצת וק"ל:

    ד"ה מעשה והביאו סילון וכו' אך בגמ' מדמה לה וכו' ויליף מינה לאסור הטמנה מבעוד יום וכו' ר"ל ולפי פי' זה שהיו בה נקבים והיו פותחין הנקבים בשבת וא"כ היו מערבים המים צוננים בחמין בשבת והיאך יליף מינה לאסור מבעוד יום ולר"י נראה דמה שהיו מתערבין וכו' ר"ל דגם פי' הראשון של התוס' ליתא דמה שהיו מתערבין צונן בחמין לא דמי להטמנה וכו':

    Maharam on Shabbat 38b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    במשנה אין נותנין ביצה בצד המיחם כו' ולא יטמיננה בחול מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין אמרו להם חכמים אם בשבת כו' ופירש"י והביאו סילון מבע"י של צונן כדי לחממן וכו' ובד"ה אם בשבת אותן שבאו בשבת עכ"ל. ולכאורה אין פירש"י בזה עולה יפה לפי המסקנא דמסיק רב חסדא לקמן דממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרו להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל אפילו מבע"י וא"כ משמע להדיא דהא דאסרו להו רבנן לאנשי טבריא היינו אפילו באותן מים שבאו מבע"י כמו שפירש"י שם להדיא דמפני שהצוננים מתחממין בכך אף ע"ג דממילא אסור וא"כ נראה שזה סותר למה שכתב רש"י כאן אם בשבת אותן שבאו בשבת דהא לפי האמת אפילו אותן שבאו מבע"י אסרו להם חכמים מטעם הטמנה. ואם כן לפ"ז ע"כ צ"ל דמה שפירש"י כאן אם בשבת אותן שבאו בשבת לאו לפי המסקנא דרב חסדא מפרש כן אלא לפי מאי דמשמע משקלא וטריא דגמרא מעיקרא דאמרינן מי סברת מעשה טבריא אסיפא קאי ארישא קאי דלפ"ז מה שאסרו חכמים לאנשי טבריא היינו משום דתולדת חמה הוא ומשום דלכאורה פשטא דלישנא דמתניתין הכי משמע מדקתני אם בשבת בחמין שהוחמו בשבת משמע להדיא דטעם האיסור משום שהחמירו חכמים לאסור בדיעבד במה שהוחם בשבת בתולדת החמה כי היכי דאסרינן בחמין שהוחמו בשבת ע"י אור או תולדות אור וכה"ג אשכחן טובא בכמה דוכתי שמפרש רש"י לשון המשנה לפי משמעות הלשון הפשוט יותר אף שאינו עולה כן לפסק הלכה כן נ"ל בכוונת רש"י. וכבר עלה בלבי לפרש כוונת רש"י ז"ל בדרך אחר ע"פ מ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו בשם הרמב"ן ז"ל דלרבנן דרבי יוסי הא דאסרינן בהטמנת ביצה בחול ובאבק דרכים היינו מתרי טעמי חדא משום תולדת חמה ואידך משום הטמנה וכה"ג גופא במעשה דאנשי טבריא היינו נמי מהנך תרי טעמי גופייהו עיין בחידושי הרשב"א שהאריך בזה. ולכאורה נראה לי דמלשון המשנה גופא משמע כן מדקתני מעיקרא ולא יטמיננה בחול משמע דאיירי בענין הטמנה מדלא קאמר ולא יניחנה בחול ומדמסיים בה בשביל שתצלה משמע דטעם האיסור לפי שנצלה בשבת וכן במעשה דאנשי טבריא היה נראה לי דהני תרתי טעמי צריכי תרווייהו חדא לענין איסורא דהבאת סילון מבע"י משום הטמנה אלא דמה"ט אפשר דלא שייך לאסור בדיעבד בשתייה וברחיצה אי לאו מאידך טעמא דאסרו בה תולדת חמה מה שהוחם בשבת כאילו הוחם ע"י אור או תולדת אור כדפרישית. וא"כ לפ"ז בהטמנת ביצה בחול ובאבק דרכים נמי משום הכי איצטריכו הנך תרי טעמי כך היה נ"ל לכאורה לפ' בשיטת רש"י אף לפי המסקנא אלא דלפי מה שאפרש בסמוך נראה מוכרח דרש"י ז"ל לא נחית לסברת הרשב"א והרמב"ן ז"ל בזה כמו שאבאר לכך הוכרחתי לפרש כפי' הראשון שכתבתי בכוונת רש"י ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

    בתוס' בד"ה מעשה והביאו סילון כו' מבע"י הביאוהו כדפי' בקונטרס ואין שום איסור כלל בהבאה כדתניא בפ"ק פותקין מים לגינה כו' עכ"ל. נראה שהעיקר דברי התוס' בזה היינו ליתן טעם על סברת אנשי טבריא גופייהו דלמאי דלא אסקו אדעתייהו הך גזירה דשמא יערבם בשבת ולא אסקו נמי אדעתייהו הך טעמא דהטמנה דמסקנת הגמרא משום הכי היו סוברים שאין איסור כלל בהבאה דאע"ג שהמים מתחממין בשבת אפ"ה שרי כדתניא פותקין מים לגינה דשרי כיון דממילא הוא משא"כ לפי האמת שאסרו להם חכמים משום טעמא דגזירה שמא יערבם בשבת כדמסקו התוס' אם כן ודאי יש איסור בהבאה גופא ולא דמי להאי דפותקין מים לגינה דהא התם לא גזרינן שמא יעשה כן בשבת עצמו והכא גזרו חכמים שמא יערבם בשבת כ"ז מוכח בכוונת התוספות:

    אלא דאכתי טעמא דמילתא לא ידענא היאך אפשר לומר דאסרו חכמים אפילו מבע"י גזירה שמא יערבם בשבת ומאי שנא מפותקין מים לגינה דלא גזרינן ושרי אפילו לב"ש וכה"ג בכל הנך דמתניתין בפ"ק באונין של פשתן וכל הנך בבי דמתניתין דלא מיתסר אלא לב"ש לרבה משום גזירה שמא יעשה בשבת כמ"ש התוספות שם ולרב יוסף משום שביתת כלים אבל לב"ה כולהו שרי ולא גזרינן שמא יעשה כן בשבת. וא"כ לפ"ז חכמים דאנשי טבריא דמתניתין אטו מי סברי כב"ש ולא כב"ה:

    ובאמת נראה שזו היא קושיית הגמרא בעצמה (שם דף י"ח ע"ב) אפלוגתא דרבה ור"י דמקשה התם מאן תנא להא דת"ר לא תמלא אשה קדירה עססיות כו' ולא ימלא נחתום חבית של מים כו' לימא ב"ש היא ולא ב"ה ומסיק אפילו תימא ב"ה גזירה שמא יחתה בגחלים (ועיין מה שכתבתי בחידושינו שם) נקטינן מיהו דלא גזרינן שמא יעשה כן בשבת וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מ"ש הכא דגזרינן שמא יערבם בשבת ונראה דוחק לומר דעיקר הגזירה הכא דשמא יערבם בשבת היינו משום דאתי למיטעי דתולדת אור שרי דא"כ הוי ליה תלתא גזירות ועוד שאין זה במשמעות לשון התוס' כלל. ויש ליישב בדוחק מיהו כל זה שכתבתי לפי הבנת התוס' השתא בשיטת רש"י:

    אמנם לע"ד מעולם לא עלה בזה על דעת רש"י הך טעמא דשמא יערבם בשבת כדפרישית בסמוך וכדמשמע מלשון רש"י בשמעתין בכמה דוכתי בכל הסוגיא שלפנינו כמו שאבאר ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Shabbat 38b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה תנור כו' דשרינן קידרא חייתא ובשיל כמאכל בן דרוסאי ק"ל הא שם לא נזכר מן מאב"ד אלא סתם ובשיל שפיר דמי אלא דתוס' כתבו שם דהיינו כמאב"ד דהא קיימא לן כחנניא וא"כ איך עשו כאן הוכחה מזה דלמא באמת תנור חמיר דכמאב"ד אסור ודאמרי' ובשיל ש"ד היינו כפשוטו ובשיל לגמרי גם אמאי לא הוכיחו כפשוטו דהא קתני ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה חררה היינו בתנור כמ"ש תוס' לעיל דף לז ע"א ד"ה אא"ב וכו' אף על גב דחררה בתוכה היא. והיינו ע"כ משום דחררה אופין בתנור. עכ"פ ראייתם מפ"ק תמוה מאד:

    Gilyon HaShas on Shabbat 38b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תד"ה תנור וכו' כדמשמע כו' ובישול כמאכב"ד [ע"מ דאיתא במתני' תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו כ' בתוס' בזה"ל אי להחזיר תנן ה"נ האי לא יתן לא יחזיר אבל להשהות משהה אפילו בתנור שאינו גרוף וקטום כדמשמע בפ"ק (דף י"ח) דשרינן קידרא חייתא ובשול כמאכב"ד אפילו באינו גרוף וקטום ומשמע התם דבתנור איירי דקאי אהא דקתני התם לעיל לא תמלא אשה קדירה עססיות]. קשה ליהא לא נזכר שם כמאכב"ד רק סתם ובשל שפיר דמי. ויש לפרש כפשוטו בבשול כ"צ וכמ"ש רש"י שם. אלא דתוס' שם הוכיחו דע"כ איירי בבשול כמאכב"ד דהא קיי"ל כחנניא. וא"כ לפי ס"ד דתוס' הכא דתנור גרע דאסור כמאכב"ד י"ל באמת דבשול דהתם היינו כ"צ כיון דבתנור מיירי. וביותר ק"ל דמאי צריך ראי' לזה. הא דברי חנניא בתנור הם כדדייקינן הא קרמו פניה שרי דמיירי בתנור. שם מתני' אין נותנין ביצה בצד המיחם וכו'. ולא יפקיענה בסודרין [ולא ישברנה על סודר שהוחם בחמה כדי שתצלה מחומו ור"י מתיר. ולא יטמיננה בחול]:

    ובגמרא שאלו למה לא פליג ר"י נמי בחול ומשני רבה גזרה שמא יטמין ברמץ. וכתבו התוס' אבל הפקעת סודרין לא גזרו אטו שמא יטמין ברמץ דסודרין לא דמי לרמץ. ולא זכיתי להבין הא בפשוטו ניחא דהפקעת סודרין לא הוי הטמנה אלא גלגל בעלמא. וזה גם בחול מותר דלא הוי הטמנה כמ"ש התוס' להדי' בסמוך. ואי דכוונתם למה לא מפליג בסודר למנקט אבל לא יטמיננה בסודרין. ומוכח דגם דרך הטמנה בסודר שרי. א"כ מה תירצו בסודרין לא דמי לרמץ. הא במתני' מביא ראי' מההיא דאנשי טברי'. [שהביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמי טברי' כדי לחממן ואסרו החכמים] והא פשיטא דמים אינו דומה לרמץ ואפ"ה מקרי הטמנה.

    בר"ן ד"ה ומיהו בירושלמי, ועד"ז אפשר לפרש מה דאמרינן לעיל לדברי האומר מחזירין. תמוה לי דאם עיקר החידוש דאף דהנטילה מע"ש מחזירין בשבת ולא מיקרי נתינה לכתחילה איך מביאם ראי' מההיא דר' אושעיא דלמא התם הי' הנטילה בשבת, והרי הר"ן כתב כעין זה לעיל (דף יז ע"ב) ד"ה ותוכו דלמא בההיא דר' הושעיא היו חמים שהוחמו כל צרכו טיי"ש, מכ"ש דיש להקשות כן דלמא מיירי בנטלו בשבת כדמשמע בלשון והעלינו לו קומקום כו' דמשמע דהי' הכל בזמן א' ולא הי' בין הנטילה לחזרה רק המזיגה וצע"ג:

    ברי"ף אבל חמים שהוחמו כל צרכו מותר לשהויי ע"ג כופח, לא ידעתי אמאי דייק הרי"ף כופח ולא נקט רבותא יותר דע"ג תנור מותר:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 38b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 38, Amud Bet, about 533 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 142 words

      Opens “מַחְזִירִין, אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת. וְאַף רַבִּי אוֹשַׁעְיָא סָבַר…”

    2. Segment 246 words

      Opens “אָמַר רַבִּי זְרִיקָא אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר…”

    3. Segment 364 words

      Opens “פְּלִיגִי בַּהּ רַב דִּימִי וְרַב שְׁמוּאֵל בַּר…”

    4. Segment 455 words

      Opens “אִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר חִזְקִיָּה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: הָא…”

    5. Segment 526 words

      Opens “מַתְנֵי׳ תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא לֹא יִתֵּן…”

    6. Segment 668 words

      Opens “גְּמָ׳ תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ: סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר…”

    7. Segment 773 words

      Opens “אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָכָא בְּכוּפָּח…”

    8. Segment 835 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב…”

    9. Segment 947 words

      Opens “הֵיכִי דָמֵי כּוּפָּח, הֵיכִי דָמֵי כִּירָה? אֲמַר…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “מַתְנִי׳ אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּיחַם בִּשְׁבִיל…”

    11. Segment 1136 words

      Opens “מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: גִּלְגֵּל מַאי? אָמַר רַב…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim

      Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…

      Source: Shabbat 38b · Segment 9 — “…דָמֵי כִּירָה? אֲמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: כּוּפָּח —…

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Shabbat 38b · Segment 7 — “אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָכָא בְּכוּפָּח גָּרוּף וְקָטוּם,…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 38b · Segment 6 — “…תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ: סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר ״תּוֹכוֹ״ — תּוֹכוֹ…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Shabbat 38b · Segment 8 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: הַאי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 38b · Segment 3 — “…רַב דִּימִי וְרַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, וְתַרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 38b · Segment 6 — “…שַׁפִּיר דָּמֵי. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: כּוּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא הֲרֵי…

    Original text

    מַחְזִירִין, אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת. וְאַף רַבִּי אוֹשַׁעְיָא סָבַר ״אַף מַחְזִירִין״ — אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת. דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: פַּעַם אַחַת הַיְינוּ עוֹמְדִים לְעֵילָּא מֵרַבִּי חִיָּיא רַבָּה וְהַעֲלֵנוּ לוֹ קוּמְקְמוֹס שֶׁל חַמִּין מִדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה לִדְיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה, וּמָזַגְנוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, וְהֶחֱזַרְנוּהוּ לִמְקוֹמוֹ, וְלֹא אָמַר לָנוּ דָּבָר.

    that one may even return it, doing so is permitted even on Shabbat and not only on Shabbat eve. And Rav Oshaya also holds: One may even return it even on Shabbat. As Rav Oshaya said: Once we were standing on Shabbat before Rabbi Ḥiyya the Great and we passed up to him a kettle [ kumkemos ] of hot water from the bottom floor [ deyota ] to the top floor, and we poured him a cup and returned the kettle to its place on top of the stove, and he did not say anything to us. Apparently, he is of the opinion that even on Shabbat it is permitted to return a pot to the stove.

    אָמַר רַבִּי זְרִיקָא אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי תַּדַּאי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁעוֹדָן בְּיָדוֹ, אֲבָל הִנִּיחָן עַל גַּבֵּי קַרְקַע — אָסוּר. אָמַר רַבִּי אַמֵּי: רַבִּי תַּדַּאי דַּעֲבַד — לְגַרְמֵיהּ הוּא דַּעֲבַד. אֶלָּא הָכִי אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ הַנִּיחָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע — מוּתָּר.

    Rabbi Zerika said that Rabbi Abba said that Rabbi Tadai said: They only taught that it is permitted to return vessels with the food inside them when they are still in his hand; however, if he already placed them on the ground, he obviously regretted placing them on the fire and it is prohibited to replace them on the stove. Rabbi Ami said: That which Rabbi Tadai did and said, he did on his own, and not in accordance with the accepted halakha . Rather, Rabbi Ḥiyya said that Rabbi Yoḥanan said as follows: Even if one placed the pot on the ground, it is permitted to return it to the stove.

    פְּלִיגִי בַּהּ רַב דִּימִי וְרַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, וְתַרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרִי. חַד אָמַר: עוֹדָן בְּיָדוֹ — מוּתָּר, עַל גַּבֵּי קַרְקַע — אָסוּר. וְחַד אָמַר: הִנִּיחָן עַל גַּבֵּי קַרְקַע נָמֵי מוּתָּר. אָמַר חִזְקִיָּה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: הָא דְּאָמְרַתְּ עוֹדָן בְּיָדוֹ — מוּתָּר, לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁדַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר, אֲבָל אֵין דַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר — אָסוּר. מִכְּלָל דְּעַל גַּבֵּי קַרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁדַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר — אָסוּר.

    The Gemara remarks that Rav Dimi and Rav Shmuel bar Yehuda disagreed about this matter, and both stated their opinion in the name of Rabbi Elazar. One said that when they are still in his hand, it is permitted to return them to the stove; when they were already placed on the ground, it is prohibited to do so. And one said that even if one placed them on the ground, it is also permitted to return it to the stove. Ḥizkiya said in the name of Abaye: That which you said, that when it is still in his hand, it is permitted to return it to the stove; we only said that halakha when his original intention was to return it to the stove. However, when it was not his original intention to return it, and he reconsidered and decided to return it, it is prohibited to return it. This proves by inference that if one placed it on the ground, even if his intention was to return it, it is prohibited.

    אִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר חִזְקִיָּה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: הָא דְּאָמְרַתְּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע — אָסוּר, לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר, אֲבָל דַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר — מוּתָּר. מִכְּלָל שֶׁבְּעוֹדָן בְּיָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר — מוּתָּר. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: תְּלָאָן בְּמַקֵּל מַהוּ? הִנִּיחָן עַל גַּבֵּי מַטָּה מַהוּ? בָּעֵי רַב אָשֵׁי: פִּינָּן מִמֵּיחַם לִמְיַחֵם מַהוּ? — תֵּיקוּ.

    Some say a different version of what Ḥizkiya said in the name of Abaye: That which you said, if one placed it on the ground it is prohibited; we only said that halakha when it was not his original intention to return it. However, if his original intention was to return it, it is permitted. This proves by inference that while they are still in his hand, even if it was not his original intention to return it, it is permitted. With regard to this matter, Rabbi Yirmeya raised a dilemma: In a case where he neither placed them on the floor nor held them in his hand, but he hung them on a stick, what is the ruling? In a case where he placed it on top of a bed, what is the ruling? Similarly, Rav Ashi raised a dilemma: If one transferred them from one urn to another urn what is the ruling? The Gemara said: These dilemmas stand unresolved.

    מַתְנֵי׳ תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא לֹא יִתֵּן בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵעַל גַּבָּיו. כּוּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא — הֲרֵי זֶה כְּכִירַיִים, בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים — הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר.

    MISHNA: The halakhot that were stated with regard to a stove were specific to a stove’s unique structure and the manner in which it retains heat. However, with regard to other baking apparatuses, i.e., an oven or a kupaḥ, there are different rules. The mishna delineates: An oven that they lit even with straw or rakings, one may neither place a pot inside it nor atop it on Shabbat. Whereas a kupaḥ that was lit with straw or rakings, its legal status is like that of a stove, and one is permitted to place a pot atop it on Shabbat. If it were lit with pomace or with wood, its legal status is like that of an oven and it is prohibited to place a pot atop it on Shabbat.

    גְּמָ׳ תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ: סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר ״תּוֹכוֹ״ — תּוֹכוֹ מַמָּשׁ, ״עַל גַּבָּיו״ — עַל גַּבָּיו מַמָּשׁ, אֲבָל לִסְמוֹךְ שַׁפִּיר דָּמֵי. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: כּוּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא הֲרֵי הוּא כְּכִירַיִים, בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר, וְאָסוּר. הָא כְּכִירָה — שְׁרֵי. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא עַל גַּבָּיו, וּבְמַאי? אִילֵימָא כְּשֶׁאֵינוֹ גָּרוּף וְקָטוּם, אֶלָּא כִּירָה כִּי אֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה, עַל גַּבָּיו מִי שְׁרֵי? אֶלָּא לָאו לִסְמוֹךְ, וְקָתָנֵי: הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר, וַאֲסִיר!

    GEMARA: With regard to that which we learned in the mishna that an oven that they lit even with straw or rakings, one may neither place a pot atop it nor inside it, Rav Yosef thought to say that when the mishna says inside it, it means actually inside it; and when it says atop it, it means actually atop it. However, to lean a pot against an oven, it may well be done. Abaye raised an objection to Rav Yosef from that which we learned in our mishna: A kupaḥ that was lit with straw or rakings, its legal status is like that of a stove. If it were lit with pomace or with wood, its legal status is like that of an oven, and it is prohibited. By inference: If it were like a stove, it would be permitted. With what circumstances are we dealing? If you say that he placed the pot atop the kupaḥ , and in what case? If you say it is referring to a case where it is not swept and covered with ashes; a stove that is not swept and covered with ashes, is it permitted even to place a pot atop it on Shabbat? Rather, isn’t it referring to a case where one seeks to lean a pot against a kupaḥ , and it taught: It is like an oven, and prohibited?

    אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָכָא בְּכוּפָּח גָּרוּף וְקָטוּם, וְתַנּוּר גְּרוּפָה וּקְטוּמָה עָסְקִינַן. הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר — דְּאַף עַל גַּב דְּגָרוּף וְקָטוּם — עַל גַּבָּיו אָסוּר, דְּאִי כְּכִירָה כִּי גְּרוּפָה וּקְטוּמָה — שַׁפִּיר דָּמֵי. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּאַבָּיֵי: תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא אֵין סוֹמְכִין לוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עַל גַּבָּיו, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְתוֹכוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּגֶפֶת וּבְעָצִים. כּוּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא סוֹמְכִין לוֹ, וְאֵין נוֹתְנִין עַל גַּבָּיו. בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים אֵין סוֹמְכִין לוֹ.

    Rav Adda bar Ahava said: Here we are dealing with the cases of a kupaḥ that is swept and covered with ashes and an oven that is swept and covered with ashes, and the mishna is to be understood as follows: It is like an oven in the sense that , although it is swept and covered with ashes, it is prohibited to place a pot atop it; as, if its legal status were like that of a stove, when it is swept and covered it may well be done. The Gemara comments that there is a baraita that taught in accordance with the opinion of Abaye: An oven that one lit with straw and with rakings, one may not lean a pot against it, and needless to say one may not place a pot atop it, and needless to say one may not place a pot inside it, and, needless to say if it was lit with pomace or with wood it is prohibited. While with regard to a kupaḥ that was lit with straw or with rakings, one may lean a pot against it, but he may not place a pot atop it. If it was lit with pomace or with wood, one may not lean a pot against it.

    אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: הַאי כּוּפָּח הֵיכִי דָמֵי? אִי כְּכִירָה דָּמֵי, אֲפִילּוּ בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים נָמֵי! אִי כְּתַנּוּר דָּמֵי, אֲפִילּוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא נָמֵי לָא! אֲמַר לֵיהּ: נְפִישׁ הַבְלֵיהּ מִדְּכִירָה וְזוּטַר הַבְלֵיהּ מִדְּתַנּוּר.

    Rav Aha, son of Rava, said to Rav Ashi: This kupaḥ , what are its circumstances? If it is considered like a stove, even if it was lit with pomace or with wood, it should also be permitted. And if it is considered like an oven, even with straw or with rakings, it should also not be permitted. Rav Ashi said to him: From a halakhic perspective, a kupaḥ has intermediate status. Its heat is greater than that of a stove; however, its heat is less than that of an oven.

    הֵיכִי דָמֵי כּוּפָּח, הֵיכִי דָמֵי כִּירָה? אֲמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: כּוּפָּח — מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת. כִּירָה — מְקוֹם שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת. אֲמַר אַבָּיֵי, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִרְמְיָה: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: כִּירָה שֶׁנֶּחְלְקָה לְאוֹרְכָּה — טְהוֹרָה. לְרׇחְבָּהּ — טְמֵאָה. כּוּפָּח, בֵּין לְאוֹרְכּוֹ בֵּין לְרוֹחְבּוֹ — טָהוֹר.

    The Gemara asks: What are the circumstances of a kupaḥ ? What are the circumstances of a stove in terms of the configuration of the vessels? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: A kupaḥ is a small vessel that is similar to a stove; however, it only has one hole with enough space to place a single pot. A stove is like a double kupaḥ with enough space to place two pots. Abaye said, and some say that Rabbi Yirmeya said: We also learned this matter in a mishna dealing with the laws of ritual purity and impurity: An impure stove that was divided lengthwise is pure because it can no longer be considered a vessel. It is a broken vessel, and a broken vessel cannot become ritually impure. However, if the stove was divided widthwise, between the spaces for the pots, then it remains impure because it became two small stoves. However, a kupaḥ , whether it was divided lengthwise or whether it was divided widthwise, is pure because it can no longer be used as there is no way to put even a single pot on it. That is the difference between a kupaḥ and a stove.

    מַתְנִי׳ אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּיחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל, וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְּסוּדָרִין. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. וְלֹא יַטְמִינֶנָּה בְּחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָּלֶה.

    MISHNA: In addition to the halakhot that deal with cooking on the fire on Shabbat, several related halakhot are discussed. The mishna says: One may not place a raw egg next to an urn full of hot water so that it will roast slightly. And one may not even wrap it in cloths, i.e., one may not heat the egg inside cloths that were heated in the sun. And Rabbi Yosei permits doing so in that case. And, similarly, one may not insulate it in sand or in road dust that was heated in the sun so that it will roast. Although there is no actual cooking with fire here, it is similar to cooking and the Sages issued a decree to prohibit doing so.

    מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין. אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: אִם בְּשַׁבָּת — כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת, וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּהּ. אִם בְּיוֹם טוֹב — כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב, וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה, וּמוּתָּרִין בִּשְׁתִיָּה.

    The mishna relates a story about the people of the city of Tiberias, and they ran a cold-water pipe [ silon ] through a canal of hot water from the Tiberias hot springs. They thought that by doing so, they could heat the cold potable water on Shabbat. The Rabbis said to them: If the water passed through on Shabbat, its legal status is like that of hot water that was heated on Shabbat, and the water is prohibited both for bathing and for drinking. And if the water passed through on a Festival, then it is prohibited for bathing but permitted for drinking. On Festivals, one is even permitted to boil water on actual fire for the purposes of eating and drinking.

    גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: גִּלְגֵּל מַאי? אָמַר רַב יוֹסֵף: גִּלְגֵּל — חַיָּיב חַטָּאת. אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא:

    GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: One who violated the halakha in the mishna and slightly roasted an egg next to an urn, what is the ruling? Rav Yosef said: One who slightly cooked an egg is liable to bring a sin-offering, as he performed the act of cooking on Shabbat, which is prohibited by Torah law. Mar, son of Ravina, said: We also learned something similar in the mishna: