Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 132a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 132a

    Shabbat 132a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 405 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    שאם עבר זמנן בטלין הילכך דחו:

    וביום השמיני ימול ואפילו בשבת ומילה גופה דדחיא שבת אמרינן לקמן הלכה למשה מסיני אייתר ליה ביום למכשיריה:

    י"ג בריתות נאמרו לאברהם בפרשת מילה (בראשית יז):

    והא תניא במסכת נזיר:

    עקיבא עצם כשעורה הלכה שהיה ר"ע דן ק"ו מניין לרביעית דם המת שהנזיר מגלח על אהלה ק"ו מה עצם כשעורה שאינו מטמא באהל נזיר מגלח על מגעו ומשאו רביעית דם שמטמאה באהל דכתיב ועל כל נפש מת לא יבא אינו דין שהנזיר מגלח עליה ואמר ליה רבי אלעזר עקיבא עצם כשעורה הלכה למשה מסיני שיהא נזיר מגלח עליה ורביעית דם אתה בא ללמוד ממנה בק"ו ואין דנין קל וחומר מהלכה דלא ניתנה תורה שבעל פה לידרש בי"ג מדות:

    אתיא אות אות בשבת כתיב (שמות לא) כי אות היא ובמילה כתיב (בראשית י״ז:י״א) והיה לאות ברית מה להלן שבת אף כאן שבת:

    אלא מעתה אי הך ג"ש דאות האמורה בשבת נאמרה בסיני לידרש שתיבה זו לדרשה נאמרה ליגמר מינה נמי לתפילין:

    אלא אתיא ברית ברית ההוא דאות אות לא נאמרה בסיני ואין אדם דן גזרה שוה מעצמו אלא הך דברית ברית נאמרה בסיני ובשבת כתיב ברית (שמות לא) לדורותם ברית עולם:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 132a · Sefaria

    Tosafot

    והתניא אמר ליה רבי אלעזר כו' ול"ג והתנן דכל זה אינו במשנה:

    אלא מעתה יהא זר ואונן כשר בהן לאו דווקא נקט זר דהא בכולהו בזב וזבה ויולדת ומצורע כתב בהו כהן:

    ההיא מבן שמונת ימים נפקא תימה דתניא בת"כ ומייתי לה בפרק הערל (יבמות עב:) השמיני ימול דתניא יכול בין ביום ובין בלילה ת"ל ביום אין לי אלא שנימול לח' נימול לט' לי' ולי"א מניין שאינו נימול אלא ביום ת"ל וביום ובפ"ב דמגילה (דף כ:) נמי אמר אין מוהלין אלא ביום דכתיב וביום השמיני ויש לומר דסמיך אבן שמנת ימים ודרשא פשוטה נקט:

    הא אהדריה קרא והוה ליה דבר שיצא מן הכלל לידון בדבר החדש לאתויי בדלות שאי אתה יכול להחזירו לכללו לפסול לילה ואונן עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש הרי החזירה בפירוש ופסל לילה וה"ה אונן וקשה ואמאי לא קאמר דאהדריה קרא מדכתיב כהן ולא זר ושמא לשום דרשא אחריתי אתא:

    תניא כוותיה דרבי יוחנן ודלא כרב אחא בר יעקב ודלא כרב נחמן בר יצחק דאמר אתיא אות ברית דורות לא הוי דאיהו מודה דדרשינן ביום כדדרשינן בברייתא ואות ברית דורות אתא למכשירין וביום למילה גופה ולית ליה למילה הלכה אע"ג דר' יוחנן אית ליה הלכה לר' אליעזר [כדפי' רש"י והאי ברייתא דדרשי ביום אתיא כרבנן דביום] איצטריך למילה גופה ולהכי לא קאמר אלא דלא כרב אחא דברייתא מוכחא בהדיא דלא בעיא למדרש שמיני ימול. מ"ר:

    מה צרעת שדוחה את העבודה תימה ולימא קל וחומר איפכא ותדחה עבודה את הצרעת שיקוץ בהרתו כדי לעשות עבודה ומה שבת שדוחה את המילה ומילה דוחה את הצרעת עבודה דוחה אותה צרעת שנדחה מפני מילה אינו דין שתהא עבודה דוחה אותה והא דאמרינן בפסחים בפרק אלו דברים (פסחים דף סז.) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש אם טמאי מתים משתלחין זבים ומצורעים לא כ"ש אלא יש לך שעה שזבין ומצורעים משתלחים ואין טמאי מתים משתלחים ואיזה זה פסח הבא בטומאה אלמא דצרעת דוחה את העבודה נימא דהיינו כל זמן שהיא עליו ובק"ו נילף שיקוץ בהרתו כדי לעשות עבודה ועוד קשה לימא רציחה תוכיח שדוחה את העבודה ואינו דוחה שבת אף אני אביא מילה וכי תימא מילה עדיפא שדוחה צרעת הדוחה את העבודה אכתי נימא קבורת מת מצוה תוכיח דעדיפא ממילה שדוחה את המילה מולאחותו הדוחה את הצרעת הדוחה את העבודה הדוחה את השבת אפילו הכי לא דחיא שבת ויש לומר דהכי נמי הוה מצי למימר איפכא ורציחה תוכיח או קבורת מת מצוה תוכיח אלא דניחא ליה לומר שיהא דוחה דנפקא ליה מביום דמילה דחיא שבת ועושה מתחילה ק"ו להעמיד דבריו וסותרו אחר כך שאינו ק"ו כלל ופריך ליה מיניה וביה:

    Tosafot on Shabbat 132a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וחס רחמנא עליה לאיתויי בדלות בלילה נמי ליתי קמ"ל מתקיף לה רבינא [אלא] מעתה יהא זר ואונן כשר בהן חייבנו הקב"ה בתורת הקרבנות שנקריבם ביום ולא בלילה שנאמר (ויקרא ז׳:ל״ח) אשר צוה ה' את משה ביום צותו את בני ישראל ופירש ביום צותו למדנו לכל הקרבנות כולם שאינן כשירין אלא ביום ובפרק הקורא את המגילה (דף כ) שנינו כל היום כשר לסמיכה לשחיטה כו' ובתלמוד אמרו לסמיכה ולשחיטה דכתיב (ויקרא ג) וסמך ושחט ואיתקש סמיכה לשחיטה ובשחיטה כתיב (שם יט) ביום זבחכם לקמיצה והגשה והזייה בכולהי כתיב ביום צותו והזהיר האונן והזר עם כל המנויין במשנה שלא יקרבו להקריב קרבן כמו שאמרה המשנה (זבחים דף טו) כל הזבחים שקיבל דמן זר ואונן כולם פסולין ובגמ' גרסי זר מנלן דתני לוי (ויקרא כ״ב:ב׳) דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו למעוטי מאי כו' אלא הכי קאמר וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו כלומר בני ישראל ראוי להם שיתרחקו מן הקדשים ולא יקריבו אותן שלא יחללום שאם יקרבו אליהם ויקריבו אותם מחללים אותם ואמר עוד (במדבר י״ח:ז׳) וזר לא יקרב ונאמר בעונש (שם) והזר הקרב יומת ובאונן עוד אמרו מנלן דכתיב (ויקרא כ״א:י״ב) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל וכשאמרנו כי המחוסר כפרה והוא המצורע ששלמו ימי טהרתו ועדיין לא הקריב קרבן לא נאמר בו וביום השמיני אלא לחייב הקרבת קרבנו ביום ולא בלילה הקשינו לאמר כי דבר זה ידוע הוא לפי שכתב כן במקום אחר ביום צותו וממנו ידענו חיוב הקרבת כל הקרבנות ביום ולא בלילה והואיל וכן אין אנו צריכין לשנותו לנו עוד ופירק האומר דבר זה ואמר שמה שאמר כאן וביום השמיני אינו לשנות אלא שאנו צריכין לאותו דבר מפני שמצאנו שהקל כאן על המצורע ואמר בו (ויקרא י״ד:כ״א) ואם דל הוא ואין ידו משגת מה שלא הקל על זולתו מכלל הטמאים והם זב וזבה ואילמלי שאמר בו וביום השמיני לחייב הקרבת קרבנו ביום היה עולה על דעתנו הואיל והיקל עליו הכתוב שדי לו בשתי תורים או ב' בני יונה לחטאתו ולעולתו ושינה בינו ובין שאר הטמאות בדבר זה והם הנזכרים אחריו הזב והזבה כמו כן נמי ראוי שיקריב קרבנותיו בלילה ולא היינו לומדין משפטו משאר הקרבנות שנאמר בהן ביום צותו הילכך הוצרכנו להשמיענו וביום השמיני כדי שירחיק מדעתנו סברא זו התקיף (רבא) [רבינא] ואמר הואיל ואתה אומר כי לפי שהקל עליו הכתוב שיביא שתי תורים או שני בני יונה מה שאין כן בזולתו לא נלמוד משאר הקרבנות כלום ממשפטיו מפני שיצא מכללם מחמת שייחדו הכתוב בדבר זה ואילמלא שאמר הכתוב וביום השמיני היינו מתירים הקרבת קרבנותיו בלילה לפי דבר זה ראוי להיות הזר והאונן וכל.

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 132a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    עד כאן לא פליגי ר' אליעזר ורבנן אלא במכשירי מילה אבל במילה עצמה דברי הכל דחיא שבת. מנלן עולא ור' אסי ור' יצחק נפחא כולהי אימרי הלכה ומותבינן עליהן.

    מניין לפקוח נפש שדוח' שבת נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר ומה מילה שהיא אחד מאבריו של אדם דוחה שבת ק"ו לפקוח נפש שדוחה את השבת ואי ס"ד הלכה ק"ו מהלכה (מייתי) [מי אתי].

    והתניא א"ל ר' עקיבא עצם כשעורה הלכה ורביעית דם ק"ו ואין דנין ק"ו מהלכה וכו' לבטלו וזה מפורש בנזיר פר' כ"ג ונזיר אין מטמאין לקרוביהן וכו'. ובטלו דברי מי שאמר הלכה היא ובא ר' אלעזר ללמדו בג"ש באות אות משבת. ונדחו דבריו ובא רב נחמן בר יצחק ולמדו באות ברית ודורו' בשבת כתיב לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם במילה כתיב ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם וכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם והיתה לאות ברית ביני וביניכם.

    ר' יוחנן אמר אמר קרא וביום השמיני ימול בשר ערלתו ביום אפילו בשבת אקשינן עליה ר"ל אי הכי אפילו מחוסרי כפרה כגון מצורע והזבה דכתי' בהן וביום השמיני יקח שני כבשים וגו' ובזבה כתיב וביום השמיני תקח לה שתי תורים הכי נמי כיון דכתיב בהו וביום יקריבו קרבנותיהם אפילו בשבת והא קיי"ל אין קרבן יחיד דוחה את השבת ופירק לו זה שכתוב במחוסרי כפרה וביום למעוטי לילה. עוד הקשה לו ר"ל וכל קשיא שהקשה לו פירק ר' יוחנן וחזר רבינא להתקיף על פירוק ר' יוחנן ופריק סד"א הואיל וחס רחמנא עליה לאתויי בדלות בלילה נמי ליתי קמ"ל וביום. התקיף רבינא אי הכי אמ' דחס עליהן או אינו כשר בהן ולא יטריחם להמתין עד שימצאו כהן טהור כשר לטהרם ופריק הא אהדריה קרא כלומר אע"פ שחס עליו והקל בקרבנו החזיר לטהרת הכהן שנאמר והביא אותם ביום השמיני לטהרתו אל הכהן וגו' ואתא רב אחא בר יעקב עוד להוציאו שהמילה מותרת בשבת מדכתיב וביום השמיני ימול כלומר איזה יפול שמיני אין לך לא להקדים ולא לאחר ונתקשה ולא עמדו דבריו ואמרינן אלא מחוורתא כר' יוחנן דאפקיה מן וביום. וסוגיא דשמעתיה כר' יוחנן ודתניא כוותי'. ולא כר' אחא בר יעקב:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 132a · Sefaria

    Rashba

    ומה מילה שהיא אחד מאבריו של אדם דוחה השבת וכו' איכא למידק מאי קל וחומר, דלמא שאני מילה דנכרתו עליה י"ג בריתות, אי נמי משום דאית בה כרת בגדול, וכדפריך בריש פרק קמא דיבמות (ה, ב). תירצו בתוס' דהכא הכי פירושו ומה מילה שאינה אלא לקיום מצוה יחידית באבר אחד מאבריו של אדם דוחה את השבת ק"ו לפקוח נפש שהוא לקיום כל המצות שישמור ויעשה כל המצות.

    עצם כשעורה הלכה פירוש: לגלח בו את הנזיר, וכן נמי הא דיליף בקל וחומר לדם רביעית, היינו נמי לגלח בו את הנזיר, אבל לטומאה קרא כתיב וכדדרשינן או בעצם (במדבר יט, טז) זו עצם כשעורה. ודם רביעית נפקא לן מדכתיב (ויקרא כא, יא) על כל נפשות מת, ודרשינן מינה להביא דם רביעית הבא משני מתים, כדאיתא בחולין בפרק בהמה המקשה (חולין עב, א). והא דאמרינן בריש עירובין (ד, ב) ובכיצד מברכין (ברכות מא, א) שיעורין דאורייתא נינהו, דכתיב ארץ חטה ושעורה שעורה זה עצם כשעורה, ותסברא שיעורין מי כתיבי אלא הלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא הוא. לאו אעצם כשעורה קאי אלא (אשעורין) [אשארא].

    הא דאקשינן אלא מעתה תפילין דכתיב בהו אות לידחו. לאו אהנחתן קאמר דהנחתן לאו מלאכה היא, ולא עוד אלא אפילו למאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא, אמרינן בפרק במה אשה יוצאה (שבת סא, א) דהיוצא בתפילין פטור משום דדרך מלבוש הוא, אלא אעשייתן קאמר דהיינו מכשיריו, וכן נמי הא דאקשו ציצית דכתיב בהו דורות לידחו שבת, מכשיריו קאמר. ואע"ג דרבנן אפילו במילה לא שרו מכשירין ולא ילפי מהא אלא גופו של מצוה, התם הוא לאוקומה גזירה שוה לגופה של מילה, אבל תפילין וציצית לכשתמצא לומר דנפקי מגזירה שוה על כרחך לא איצטריך אלא למכשיריהן.

    אלא מעתה יהא זר כשר בהן ואונן כשר בהן איכא למידק והיאך אפשר לומר כן, והלא כהן כתיב בהו. ויש לומר דזר כדי נסבה ואגב גררא דאונן נסביה. ועוד יש לומר דטעמיה דקרא קא בעי. וכן פירשו משם ר"ח ז"ל. ויש לומר עוד דדלמא כהן דכתיב בהו לאו לעכב אלא [בדאיכא] כהן בכהן ולא זר הא ליכא כהן יהא זר כשר בו, כדי שלא תעכב כפרתן הואיל וחס רחמנא עלייהו.

    הדר אהדריה קרא פירוש: מדכתיב ביה ביום אהדריה קרא לכל תורת קרבנות לגמרי, משום דהוי ליה דבר שיצא לידון בדבר חדש שאי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש, ולפום כן איצטריך ביום להחזירו לכללו לגמרי. ואם תאמר לרבי יוחנן, ר"א מכשירין מנא ליה. יש לומר דלר"א איכא הלכה וקרא, הלכה לגופה של מילה, וקרא למכשירין.

    תניא כותיה דר' יוחנן ודלא כרב אחא בר יעקב והוא הדין שהיא דלא כר"א, וכל שכן דהוי דלא כהני דאמרן הלכה, אלא דאינהו הא סלקי בתיובתא. ורבי שמואל ז"ל פירש בבבא בתרא דלאו כלום משמע, אלא כי אתמר בבי מדרשא בהאי לישניה תניא כותיה ולא כפלוני אמרי הכי, והכא נמי הכי אתמר דרב אחא שמיעא להו למאן דאותבה, ואמרה הכין.

    Rashba on Shabbat 132a · Sefaria

    Meiri

    יש טמאות שהנזיר מגלח עליהן וסותר כל מה שמנה ומונה שבעה ומביא קרבנות טומאה והימים הראשונים נופלים ומתחיל למנות תחלת נזירות ויש שאין הנזיר מגלח עליהן ולא סותר את הקודמים ולא מביא קרבנות טומאה ואע"פ שנטמא טומאת שבעה שלא נאמר וכי יטמא לנפש אלא וכי ימות עליו מת עד שיטמא בעצמו של מת אלא שמ"מ ימי הטומאה אין עולין לו נגע בעצם כשעורה או נשאו הרי זה מגלח אע"פ שאינו מטמא באהל וכן אם האהיל על הדברים שבגופו של מת המטמאין באהל אבל אם נטמא ברביעית דם אע"פ שהיא מטמאה באהל אינו מגלח שאין זה גופו של מת והרי הוא כנוגע בדברים שאין מגופו של מת כגון גולל ודופק ודומיהם על הדרך שיתבאר במקומו:

    אע"פ שאין מכשירי מילה דוחין את השבת מילה עצמה דוחה שבת כמו שנ' ביום ואפי' בשבת כמו שביארנו ומ"מ דוקא מילה בזמנה אבל שלא בזמנה לא מעתה גדול שלא מל אותו אביו ולא בית דין שחייב למול את עצמו תכף שיגדל אינה דוחה שבת אע"פ שזהו זמנה לחיוב עצמו שכל מילה שלא בשמיני אינה דוחה שבת ומילה בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה אלא ביום ומצותה משתנץ החמה ומ"מ משעלה עמוד השחר כשר וכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין ואם מל בלילה אע"פ שבטלה תורת מצותה מ"מ נימול הוא ואין צריך כלום:

    מחוסרי כפרה ר"ל טמאים שהוצרכו קרבן אחר טבילתם והערב שמשם כגון זב וזבה יולדת ומצורע אע"פ שנאמר בהם ביום אינן דוחים את השבת לא נאמר עליהם ביום אלא למעט שאם הקריב בלילה לא עשה כלום שאין קרבן בלילה ואע"פ שכבר היה בכלל שאר הקרבנות שנאמר עליהם ביום צוותו שמא הייתי טועה לומר הואיל וכשרים בדלות שהרי זב וזבה בתורים או בבני יונה ומצורע ויולדת יש בהן קרבן בעשירות ודלות כמו שנזכר במקראות שיהא קרבנו כשר אף בלילה בא זה ומיעטו לחזור ולכללו בדין שאר קרבנות ליפסל בהקרבת לילה ובשאר פסולי שאר קרבנות כגון זר ואונן וכיוצא בהם:

    מצות מילה בשמיני ואם לא מל בשמיני מל והולך כל זמן שירצה אע"פ שאינה זמנה וכל זמן שימול מקיים מצוה אבל קודם שמנה אין בה מצוה כלל ואם מל בשביעי או קודם לו לא קיים מצוה ומ"מ אינו צריך כלום שהרי נמול הוא מ"מ ולא הצריכו בנולד מהול הטפת דם ברית אלא מספק ערלה כבושה כמו שיתבאר:

    כבר ידעת שהתורה החמירה בצרעת שלא לקוץ בהרתו ר"ל סימני טומאה שבו כדי שיהא הכהן רואהו בלא סימני טומאה ויהא מטהרו והוא שכתוב השמר בנגע הצרעת ואפי' במקום שהעבדה נפקעת כגון שהיו רוב צבור בפסח מצורעים או הכהנים שאין אומרים יקוצו צבור בהרתם ויאכלו פסחים או הכהנים ויעבדו נמצאת עבדה בטלה מפני הצרעת ואעפ"כ שבת נדחה מפני עבודה בתמידין ומוספין ומ"מ מילה דוחה אף הצרעת שאם היתה בהרת בעור הערלה חותכה עם הערלה בין בזמנה בין שלא בזמנה וכן דוחה את השבת אלא שזו דוקא בזמנה כמו שכתבנו:

    Meiri on Shabbat 132a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה הא אהדריה כו' וקשה אמאי לא קאמר דאהדריה קרא מדכתיב כהן כו' עכ"ל ר"ל דאכתי לא איצטריך קרא למעט לילה בדלות כיון דאהדריה לכהן וק"ל:

    בד"ה ת"כ דר' יוחנן כו' אף על גב דר"י אית ליה הלכה כר' אלעזר אצטריך למילה גופה כו' עכ"ל כצ"ל ר' אלעזר בלא יו"ד והיינו ר' אלעזר בן פדת אמורא שאמר אתיא אות אות ורב נחמן ב"י מפרש דבריו ומסיים להו דאתיא אות ברית דורות ונקטו ר' אלעזר במקום רב נחמן ב"י דנקטו כבר משום דר"א מרא דשמעתין דאמר אתיא אות הוא בכ"מ בר פלוגתא דר"י ומשמע לכאורה דבגוונא חדא איירי דכמו דאליבא דר"י ביום אתא למכשירין ומילה גופה הוי הלכה אליבא התנא דר' אלעזר ה"נ לר' אלעזר אות ברית דורות אתא למכשירין ומילה גופה הוי הלכה אליבא התנא דר"א ואם כן הוי ת"כ נמי דלא כר' אלעזר ומש"ה קאמרי דאינו כן דלא בגוונא חדא איירי דאע"ג דר' יוחנן אית ליה הלכה אליבא דר"א מ"מ לר' אלעזר לאו הלכה הוא אלא דאות ברית ודורות אתא למכשירין וביום למילה גופה ואתיא שפיר ברייתא והמגיה בדפוס חדש בלובלין דלר"י אית ליה הלכה אליבא דר"א והברייתא אתיא כרבנן דפליגי עליה דר"א דביום אתא למילה גופה גם אם מצא להגיה כך אינו נכון דאם נימא לר' יוחנן דהברייתא אתיא דוקא כרבנן א"כ אמאי הויא ת"כ דלא כרב אחא ב"י דהא לדידיה נמי איכא למימר דאתיא ברייתא כרבנן ולא כר"א ולכך לא בעי למדרש שמיני אלא שכן נראה דלרבי יוחנן אתיא סתמא דברייתא ככ"ע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לרבנן במילה גופה ולר"א במכשירין ומילה גופה הלכה וכן לרב נחמן ב"י אתיא סתמא דברייתא ככ"ע ובמילה גופה איירי הברייתא ולר"א במכשירין אתיא מאות ברית דורות אבל לרב אחא ב"י לא אתיא סתמא דברייתא ככ"ע דע"כ לא אתיא כר"א כדמוכח מיניה בהדיא דלא בעי למדרש שמיני והדברים ברורים למבין ודו"ק:

    בד"ה מה צרעת כו' ולימא ק"ו איפכא כו' ומה שבת שדוחה את המילה ומילה כו' עכ"ל בפשיטות ה"מ למיעבד ק"ו ומה שבת החמורה עבודה דוחה אותה צרעת לכ"ש דה"נ עביד לקמן ק"ו גבי מילה שתהא דוחה צרעת וי"ל דהשתא אכתי לא אסיק אדעתיה הא דשבת חמורה משום דיש בה עונשין כו' עד דקאמר או אינו כו' וניחא להו בהאי קל וחומר גופיה דקאמר הכא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 132a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' ור' יוחנן אמר אמר קרא ביום ביום אפי' בשבת ופירש"י מדלא כתיב בשמיני ימול וכו' ולר"א דאפקיה למכשירי מילה עצמה הלכה היא עכ"ל מקשין העולם הא מן הסברא הוה לן לומר איפכא דקרא אתיא למילה עצמה ומכשירים אתיא מהלכה אבל ל"נ דהטעם הוא דדבר שהוא מותר מהלכה למשה מסיני לא אשכחן ביה פלוגתא שיהיו מקצתן מורין לאיסור ומקצתן להיתר רק רגיל להיות שנתפשט היתרו לכל אבל דבר שבא ממדרש הפסוקים אשכחן טובא דתנא זה יליף היתרו או איסורו מאיזה ריבוי דקרא ותנא אחר מפיק ליה לקרא לדרוש אחר ולכך ע"כ צ"ל דמילה עצמה שנתפשט היתרה אליבא דכ"ע אתיא מהלכה ומכשירים אתיא ממדרש קרא דביום לר"א וק"ל:

    ברש"י ד"ה אלא אתיא ברית ברית וכו' אלא הך דברית ברית נאמרה בסיני בשבת כתיב ברית וכו' כצ"ל:

    ד"ה ביום וכו' ומדלא כתיב בשמיני ימול וכו' כצ"ל:

    ד"ה מחוסרי כפרה וכו' שהוצרכו לקרבן זב וזבה יולדת כו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה ההיא מבן שמונת ימום נפקא וכו' וי"ל דסמיך אבן ח' ימים ודרשה פשוטה נקט ר"ל דלפי פשוטו אתי ביום ללמדנו דאין מלין אלא ביום אבל לפי האמת מביום ילפינן אפי' בשבת וביום ולא בלילה ילפינן מבן שמנת ימים אבל יש לדקדק דלמאי דילפינן ליה מבן שמנת ימים לט' ולי' ולי"א מנין שאינו נימול אלא ביום דבשלמא לפי מאי דילפינן מוביום אתי שפיר דאתי לן מהוי"ו דוביום אבל השתא דמפיק ליה מקרא דבן שמנת ימים קשה וצ"ל דלפי מאי דמפקינן ליה מבן שמנת ימים ימול ס"ל דלנימול לט' לי' ולי"א לא צריך קרא דאין נימולין אלא ביום דמהיכא תיתי לן לחלק כיון דשמעינן מקרא דמילה היא ביום ולא בלילה וק"ל:

    ד"ה תניא כוותיה דר' יוחנן וכו' ודלא כרב נחמן בר יצחק דאמר אתיא אות ברית דורות לא הוי דאיהו מורה דדרשינן ביום כדדרשינן בברייתא ואות ברית דורות אתיא למכשירים וכו' ואע"ג דר"י אית ליה הלכה כר"א כדפירש"י והאי ברייתא דדרשינן ביום אתי כרבנן דביום איצטריך למילה גופה וכו' כצ"ל ור"ל דלר' יוחנן אתיא הך ברייתא דוקא כרבנן דאלו לר"א אתי ביום למכשירים ומילה עצמה הוי הלכה מסיני אבל לר"נ ב"י אתיא נמי ברייתא זו אפי' כר"א דר"א נמי מצי ס"ל דמילה עצמה אתיא מביום כהך ברייתא ומכשירים אתי מג"ש מאות ברית דורות אבל לר' יוחנן לא נוכל לומר דלר"א ילפינן מילה עצמה מביום ומכשירין הוי מהלכה מסיני כמו שפירשתי לעיל בפירש"י אבל לרב נחמן בר יצחק נוכל לומר שני דרכים או שר"א יליף נמי מילה עצמה מביום ומכשירין מאות ברית דורות ואתיא הברייתא אפי' כר"א ורבנן לא גמירי נ"ש דאות ברית דורות או שר"א יליף מכשירים מביום ומילה מאות ברית דורות ואתיא ברייתא כרבנן דוקא אבל ניחא לן טפי לומר דר"א נמי יליף מילה עצמה מביום כדי לאוקמא הברייתא ככ"ע אלא שיש לדקדק הא בהדיא משמע מסוגיית הגמ' דלעיל דלרב נחמן בר יצחק מילה עצמה אתי מאות ברית דודות ומכשירים מביום דהא פריך בגמ' אבל מילה גופה דברי הכל דוחה שבת מנלן ועל זה קאמר אמר עולא הלכה ור"א ורב נחמן בר יצחק אמרי אתיא מאות ברית דורות ור"י מביום וכולהו קאי אמילה גופה כי היכי דר' יוחנן קאי דוקא אמילה גופה כדלעיל וצ"ל דרב נחמן בר יצחק לא אתי לומר להחליט הענין דמילה גופה דוקא אתי מאות ברית וכו' ומכשירין דוקא מקרא דביום אלא אתי לומר לן דאית לן עוד קרא אחרינא דהיינו אות ברית דורות וכיון דאית לן תרי קראי נוכל לומר להך גיסא או להך גיסא דנוכל לומר דאליבא דכ"ע מילה גופה ילפינן מקרא דביום ואתיא הברייתא אפי' כר"א אלא דר"א יליף מכשירים מג"ש דאות ברית דורות ורבנן לא גמירי להו ג"ש זו או נוכל לומר דמילה גופה יליף ר"א מאות ברית דורות ומכשירין מביום אלא שעדיין יש לדקדק מנלן דברייתא זו אתיא דלא כרב אחא בר יעקב דלמא אתיא נמי כרב אחא ורב אחא נמי מצי ס"ל דלכ"ע מילה גופה אתיא מקרא דביום כמו דתנינן בברייתא אלא דס"ל דר"א יליף מכשירין מקרא דשמיני אפי' בשבת ואתיא ברייתא ככ"ע א"נ לר"א דמילה גופה מקרא דשמיני ומכשירים מביום וברייתא אתיא כרבנן ונראה דזה א"א לומד דא"כ קרא דשמיני לרבנן למאי אתא דליכא למימר דהוה ידע רב אחא דלרבנן אתי שמיני לאפוקי תשיעי א"כ לר"א נמי ליכא למילף מיניה כלל דלא שייך לומר דפליגי רבנן ור"א בהא אלא ודאי ע"כ צריך לומר דלרב אחא בין רבנן ובין ר"א נפקי מילה עצמה מקרא דשמיני וקרא דביום לר"א אתיא למכשירים ולרבנן אתיא לביום ולא בלילה ודו"ק:

    ד"ה מה צרעת שדוחה את העבודה וכו' וי"ל דה"נ המ"ל איפכא וכו' אלא דניחא ליה לומר שתהא דוחה דנפקא ליה מביום וכו' כצ"ל ר"ל דהא דרצה מתחלה לאתויי מק"ו דמילה דוחה שבת לא היה הכוונה להחליט הענין דגם הוא ידע אז דיש לדחות ולסתור הק"ו בכמה סתירות אלא משום דניחא ליה לתנא ותכלית כוונתו היה מתחלה לאסוקי דמילה דוחה שבת מקרא דביום כדמסיק לבסוף אלא שהתנא נושא ונותן בדבר באם היה איזה צד להוציא דין זה מי"ג מדות התורה באופן שלא היה התורה צריכה למיכתב קרא ועשה מתחלה ק"ו כאלו אמר וכ"ת ל"ל קרא הוצא דין מן הק"ו זה אינו דאין ללמור דין מן הק"ו דיש לסתור הק"ו והיה יכול לסתור הק"ו מכה הנך קושיות שהקשו התוס' לעיל אלא דפריך ליה וסותר אותו מיניהוביה וק"ל:

    Maharam on Shabbat 132a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תד"ה מה צרעת כו' אכתי נימא קבורת מת מצוה יוכיח [על הק"ו דבעי למילף בגמרא, ומה צרעת שדוחה עבודה שדוחה שבת מילה דוחה אותה, שבת שנדחית מפני עבודה, כש"כ שתהא מילה דוחה אותה, והקשה בתוס' מהו ק"ו נימא רציחה תוכיח שדוחה עבודה ואינו דוחה שבת, אף אני אביא מילה, וכ"ת מילה עדיפא שדוחה צרעת הדוחה עבודה, אכתי נימא קבורת מ"מ תוכיח דעדיפא ממילה שדוחה מילה מולאחותו שדוחה צרעת שדוחה עבודה שדוחה שבת, אפ"ה לא דחי' שבת]. תמיהני מאוד הא לאותו ס"ד מהראוי שקבורת מ"מ יהא דוחה את השבת, כיון שדוחה מילה ורילה דוחה שבת, דהרי בסנהדרין פרכינן ויהא קבורת מ"מ דוח' שבת מק"ו, כיון דדוחה עבודה, ועבודה דוחה את השבת, ומשני רציחה תוכיח שדוחה עבודה ואינו דוחה שבת, והקשו בתוס' שם, ונלמוד ק"ו קבורת מ"מ דדוחה מילה ומילה דוחה שבת, ותי' דמ"מ שייך למפרך רציחה תוכיח דדוחה עבודה שדוחה שבת, והיא גופה אינו דוחה שבת, ה"נ קבורת מ"מ אף שדוחה מילה הדוחה את השבת מ"מ היא גופה לא תדחה שבת, וקשי' לי בגוה דמ"מ קבורת מ"מ עדיפא דדוחה מילה הדוח' צרעת דדוחה עבודה דדוחה שבת, ועדיף משבת בכמה מדרגות, וכמ"ש כאן, וכ"ת מילה עדיפא שדוחה צרעת שדוחה עבודה, וי"ל דלמסקנא ניחא דצרעת לאו משום דחמירא אלא משום דגברא לא חזי, ולרב ספרא בתירוצא א' דהתוס' לקמן ד"ה הדר אמר וכו' דלא ס"ל הך סברא דגברא לא חזי, באמת צ"ל דבלא"ה לית ליה ק"ו כזה, וכמ"ש מהר"ש איידלס שם, או דבאמת אין חילוק בין עדיף במדרגות או לא, ודלא כסברת וכ"ת שבתוס' כאן, וכיון דמצינו ברציחה שדוחה דבר שדוחה שבת, ומ"מ הוא אינו דוחה שבת נסתר הק"ו מכל וכל, עכ"פ לפי מה דקיימא התוס' השתא בסברת וכ"ת, קשי' איך כתבו על זה דאכתי נימא קבורת מ"מ יוכיח, נימא דהיא גופה אתי' בק"ו דדוחה שבת, כיון דדוחה מילה הדוחה וכו', ולאותו ס"ד ל"ש לומר רציחה תוכיח, כי היכי דל"ש רציחה תוכיח על מילה, ומה אולמא דק"ו לגבי מילה, מלגבי קבורת מ"מ, ותרווייהו נילף בק"ו דדחי שבת, וצריך התישבות גדול:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 132a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 132, Amud Aleph, about 405 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “שֶׁכֵּן אִם עָבַר זְמַנָּהּ בָּטְלָה. אֶלָּא הַיְינוּ…”

    2. Segment 218 words

      Opens “וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּמִילָה, וְלֵיתוֹ הָנָךְ וְלִיגְמְרוּ מִינֵּיהּ!…”

    3. Segment 325 words

      Opens “עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ אֶלָּא…”

    4. Segment 430 words

      Opens “מֵיתִיבִי: מִנַּיִין לְפִיקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת?…”

    5. Segment 531 words

      Opens “וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ הֲלָכָה — קַל וָחוֹמֶר…”

    6. Segment 67 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא ״אוֹת״ ״אוֹת״.…”

    7. Segment 78 words

      Opens “אֶלָּא מֵעַתָּה, תְּפִילִּין דִּכְתִיב בְּהוּ ״אוֹת״, לִידְחֵי…”

    8. Segment 84 words

      Opens “אֶלָּא אָתְיָא ״בְּרִית״ ״בְּרִית״.…”

    9. Segment 96 words

      Opens “גָּדוֹל, דִּכְתִיב בֵּיהּ ״בְּרִית״, לִידְחֵי שַׁבָּת!…”

    10. Segment 104 words

      Opens “אֶלָּא אָתְיָא ״דּוֹרוֹת״ ״דּוֹרוֹת״.…”

    11. Segment 116 words

      Opens “צִיצִית, דִּכְתִיב בֵּיהּ ״דּוֹרוֹת״, לִידְחֵי שַׁבָּת!…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דָּנִין…”

    13. Segment 139 words

      Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אָמַר קְרָא ״בַּיּוֹם״. ״בַּיּוֹם״,…”

    14. Segment 1423 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אֶלָּא…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “הַאי נָמֵי, מִיבְּעֵי לֵיהּ בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה!…”

    16. Segment 165 words

      Opens “הַאי נָמֵי, מִ״בְּיוֹם צַוּוֹתוֹ״ נָפְקָא!…”

    17. Segment 1722 words

      Opens “אַף עַל גַּב דְּנָפְקָא מִ״בְּיוֹם צַוּוֹתוֹ״, אִצְטְרִיכָא.…”

    18. Segment 1816 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, יְהֵא זָר…”

    19. Segment 1911 words

      Opens “רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: אָמַר קְרָא:…”

    20. Segment 2011 words

      Opens “הַאי ״שְׁמִינִי״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי שְׁבִיעִי! שְׁבִיעִי…”

    21. Segment 2127 words

      Opens “וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ, חַד לְמַעוֹטֵי שְׁבִיעִי, וְחַד…”

    22. Segment 2244 words

      Opens “תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וּדְלָא כְּרַב אַחָא…”

    23. Segment 2314 words

      Opens “אָמַר רָבָא: הַאי תַּנָּא מֵעִיקָּרָא מַאי קָא…”

    24. Segment 2421 words

      Opens “הָכִי קָאָמַר: ״שְׁמִינִי יִמּוֹל״ — אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.…”

    25. Segment 2511 words

      Opens “מַאי טַעְמָא? — קַל וָחוֹמֶר הוּא: וּמָה…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Shabbat 132a · Segment 19 — “רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: אָמַר קְרָא: ״שְׁמִינִי״. ״שְׁמִינִי״,…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Shabbat 132a · Segment 18 — “מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, יְהֵא זָר כָּשֵׁר בָּהֶן,…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 132a · Segment 3 — “…שַׁבָּת, מְנָלַן? אֲמַר עוּלָּא: הֲלָכָה. וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק…

    Original text

    שֶׁכֵּן אִם עָבַר זְמַנָּהּ בָּטְלָה. אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר קְרָא: ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ״, וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.

    in each, as if its time passed, it is void, unlike the mitzva of circumcision, which can be fulfilled at a later date if the child is not circumcised on the eighth day. Rather, this is the reason for the opinion of Rabbi Eliezer, as the verse says: “And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3), indicating that he is circumcised on the eighth day even if it falls on Shabbat.

    וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּמִילָה, וְלֵיתוֹ הָנָךְ וְלִיגְמְרוּ מִינֵּיהּ! מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְמִילָה שֶׁכֵּן נִכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת.

    The Gemara asks: And let the Torah write this principle only with regard to the mitzva of circumcision, and let these other mitzvot come and derive their halakhot from it. The Gemara answers: Because this suggestion can be refuted: What is unique about the mitzva of circumcision? That thirteen covenants were established over it, as the word covenant is mentioned thirteen times in the passage dealing with the circumcision of Abraham (Genesis 17). Owing to its great significance, other mitzvot cannot be derived from it.

    עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ אֶלָּא בְּמַכְשִׁירֵי מִילָה, אֲבָל מִילָה גּוּפַהּ דִּבְרֵי הַכֹּל דּוֹחָה שַׁבָּת, מְנָלַן? אֲמַר עוּלָּא: הֲלָכָה. וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק הֲלָכָה.

    The Gemara departs from the facilitators of circumcision to the halakha of circumcision itself and asks: The Rabbis only disagree with Rabbi Eliezer with regard to actions that facilitate circumcision, which, in their view, do not override Shabbat; however, with regard to circumcision itself, everyone agrees that it overrides Shabbat. From where do we derive this halakha ? Ulla said: This is a halakha transmitted to Moses from Sinai, but there is no biblical basis for it. And so too, Rabbi Yitzḥak said: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai.

    מֵיתִיבִי: מִנַּיִין לְפִיקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת? רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מָה מִילָה שֶׁהִיא אַחַת מֵאֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת — קַל וָחוֹמֶר לְפִיקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.

    The Gemara raises an objection from that which was taught in the Tosefta : From where is it derived that saving a life overrides Shabbat? Rabbi Elazar ben Azarya says it is derived from the mitzva of circumcision: Just as circumcision, which pertains to only one of a person’s limbs, overrides Shabbat, all the more so it is an a fortiori inference that saving a life, which is a mitzva that pertains to the entire person, overrides Shabbat.

    וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ הֲלָכָה — קַל וָחוֹמֶר מֵהֲלָכָה מִי אָתֵי? וְהָתַנְיָא, אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: עֲקִיבָא, עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה (מְטַמֵּא) הֲלָכָה, וּרְבִיעִית דָּם קַל וָחוֹמֶר, וְאֵין דָּנִין קַל וָחוֹמֶר מֵהֲלָכָה.

    And if it should enter your mind to say that circumcision may be performed on Shabbat based on a halakha transmitted to Moses from Sinai, is an a fortiori inference derived from a halakha transmitted to Moses from Sinai? Wasn’t it taught explicitly in a baraita that an a fortiori inference cannot be derived from a halakha transmitted to Moses from Sinai? Rabbi Akiva sought to derive that a nazirite who comes into contact with a quarter log of blood from a corpse becomes ritually impure and is required to shave his hair. He sought to do this based on an a fortiori inference from the halakha of the bone from a dead person the size of a grain of barley, as he had a received tradition that a nazirite is required to shave his hair due to that contact. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva, the halakha that a bone the size of a grain of barley transmits ritual impurity is a halakha transmitted to Moses from Sinai, and you would derive from it that a quarter of a log of blood transmits ritual impurity based upon an a fortiori inference, and one does not derive an a fortiori inference from a halakha transmitted to Moses from Sinai. The Tosefta explicitly states that Rabbi Elazar ben Azarya himself derived an a fortiori inference from the halakha of circumcision on Shabbat. Clearly, then, it is derived from the Torah itself and not from a halakha transmitted to Moses from Sinai.

    אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא ״אוֹת״ ״אוֹת״.

    Rather, Rabbi Elazar said: This halakha is derived by means of a verbal analogy between the word sign that appears with regard to circumcision: “And you shall be circumcised in the flesh of your foreskin; and it shall be a sign of the covenant between Me and you” (Genesis 17:11), and sign that appears with regard to Shabbat: “However, you shall keep My Shabbatot , for it is a sign between Me and you throughout your generations” (Exodus 31:13). From this verbal analogy, it is derived that circumcision, which is a sign, may be performed even on Shabbat, which is itself a sign.

    אֶלָּא מֵעַתָּה, תְּפִילִּין דִּכְתִיב בְּהוּ ״אוֹת״, לִידְחֵי שַׁבָּת!

    The Gemara asks: But if what you say is so, phylacteries, with regard to which the term sign is also written: “And it shall be for a sign on your hand and for frontlets between your eyes” (Exodus 13:16), should also override Shabbat, and they should be donned on that day.

    אֶלָּא אָתְיָא ״בְּרִית״ ״בְּרִית״.

    Rather, this principle is derived by means of a different verbal analogy from the word covenant that appears with regard to circumcision: “And you shall be circumcised in the flesh of your foreskin; and it shall be a sign of the covenant between Me and you” (Genesis 17:11), and the word covenant that appears with regard to Shabbat: “The children of Israel shall keep the Shabbat, to observe the Shabbat throughout their generations for a perpetual covenant” (Exodus 31:16).

    גָּדוֹל, דִּכְתִיב בֵּיהּ ״בְּרִית״, לִידְחֵי שַׁבָּת!

    The Gemara raises a difficulty: If this is so, then the circumcision of an adult should also be permitted on Shabbat and it should not be limited to a child on the eighth day, as the term covenant is written with regard to him as well, as it applies to any Jewish male not yet circumcised. Therefore, let his circumcision override Shabbat. The halakha , however, is that only circumcision at its proper time on the eighth day overrides Shabbat.

    אֶלָּא אָתְיָא ״דּוֹרוֹת״ ״דּוֹרוֹת״.

    Rather, this halakha is derived by means of a verbal analogy between the word generations that appears with regard to Shabbat: “Throughout their generations for a perpetual covenant” (Exodus 31:16), and the word generations that appears with regard to circumcision: “And I shall establish My covenant between Me and you, and between your seed after you throughout their generations, for an everlasting covenant” (Genesis 17:7).

    צִיצִית, דִּכְתִיב בֵּיהּ ״דּוֹרוֹת״, לִידְחֵי שַׁבָּת!

    The Gemara asks: If so, let ritual fringes too, with regard to which the term generations is also written, override Shabbat, and it should be permitted to affix ritual fringes to a garment on Shabbat.

    אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דָּנִין ״אוֹת״ ״בְּרִית״ וְ״דוֹרוֹת״ מֵ״אוֹת״ ״בְּרִית״ וְ״דוֹרוֹת״ — לְאַפּוֹקֵי הָנָךְ, דְּחַד חַד הוּא דִּכְתִיב בָּהֶן.

    Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This halakha is derived not from one common word alone, but one derives it based upon the three words sign, covenant, and generations that appear with regard to circumcision, from sign, covenant, and generations that appear with regard to Shabbat, to the exclusion of these, i.e., ritual fringes and phylacteries, that with regard to each of them, one of these is written but not all three words together.

    וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אָמַר קְרָא ״בַּיּוֹם״. ״בַּיּוֹם״, אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.

    And Rabbi Yoḥanan said: The verse says: “And on the eighth day…shall be circumcised” (Leviticus 12:3), which means that the child is circumcised on the eighth day whenever it occurs, even on Shabbat.

    אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אֶלָּא מֵעַתָּה מְחוּסְּרֵי כַּפָּרָה, דִּכְתִיב בְּהוּ ״בַּיּוֹם״, הָכִי נָמֵי דְּדָחוּ שַׁבָּת?! הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה.

    Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: But if what you say is so, then, with regard to those lacking atonement, such as a zav or a healed leper, who must after their immersion still bring an atonement offering in order to complete their purification process, with regard to whom the term on the day is also written, as in the verse: “And on the eighth day he shall take two he-lambs without blemish, and one ewe-lamb of the first year without blemish” (Leviticus 14:10), sacrificing their atonement offerings should also override Shabbat. Rabbi Yoḥanan responded: That verse is necessary to teach that the sacrifice must be brought during the day and not at night.

    הַאי נָמֵי, מִיבְּעֵי לֵיהּ בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה! הָהוּא מִ״בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים״ נָפְקָא.

    Reish Lakish asked: This verse with regard to the mitzva of circumcision is also necessary to teach that circumcision must be performed during the day and not at night. Rabbi Yoḥanan replied: That is derived from a different verse, which states: “And he that is eight days old shall be circumcised among you throughout your generations” (Genesis 17:12). That circumcision must take place during the day is derived from that verse.

    הַאי נָמֵי, מִ״בְּיוֹם צַוּוֹתוֹ״ נָפְקָא!

    Reish Lakish says: That matter, that the atonement offering must be sacrificed during the day, can also be derived from a different verse, as it is stated: “This is the law of the burnt-offering, of the meal-offering, and of the sin-offering, and of the guilt-offering, and of the consecration-offering, and of the sacrifice of the peace-offerings; which the Lord commanded Moses at Mount Sinai on the day He commanded the children of Israel to present their offerings to the Lord in the wilderness of Sinai” (Leviticus 7:37–38), and from here it is derived that all offerings are sacrificed by day and not at night.

    אַף עַל גַּב דְּנָפְקָא מִ״בְּיוֹם צַוּוֹתוֹ״, אִצְטְרִיכָא. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְחָס רַחֲמָנָא עֲלֵיהּ לְאֵתוֹיֵי בְּדַלּוּת, בַּלַּיְלָה נָמֵי לַיְתֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.

    The Gemara answers: Although this halakha is derived from: “On the day He commanded,” an additional source is necessary for those lacking atonement. It might have entered your mind to say that since the Torah shows him mercy by allowing him to bring an offering of poverty, as if one cannot afford to sacrifice the regular atonement offering, the Torah enables him to sacrifice a less costly one, let him also bring it at night, as perhaps the Torah shows him mercy and allows him to hasten his atonement. Therefore, it teaches us that he too must bring his offering only by day and not at night.

    מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, יְהֵא זָר כָּשֵׁר בָּהֶן, וִיהֵא אוֹנֵן כָּשֵׁר בָּהֶן! הָא אַהְדְּרֵיהּ קְרָא.

    Ravina strongly objects to this reasoning: But if what you say is so, that the Torah has compassion on a person lacking atonement and is lenient with regard to the halakhot of the atonement offering, a non-priest should be fit to sacrifice them, and similarly, a priest who is an acute mourner, i.e., one whose relative died that same day and has not yet been buried, should be fit to sacrifice them. The Gemara answers: The verse has restored this. The additional verse that teaches that even one lacking atonement must sacrifice during the day, also teaches that the Torah was lenient with regard to this offering only in the ways explicitly stated in the Torah.

    רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: אָמַר קְרָא: ״שְׁמִינִי״. ״שְׁמִינִי״, אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.

    Rav Aḥa bar Ya’akov said: There is a different proof from the Torah that circumcision is performed even on Shabbat, for the verse said: “On the eighth day,” underscoring that circumcision is performed specifically on the eighth day and indicating that it is performed even on Shabbat.

    הַאי ״שְׁמִינִי״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי שְׁבִיעִי! שְׁבִיעִי מִ״בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים״ נָפְקָא.

    The Gemara raises a difficulty: This usage of the term eighth is necessary to exclude the seventh day, i.e., a child may not be circumcised before the eighth day. The Gemara answers: The fact that one may not circumcise on the seventh day is derived from a different verse, as it is stated: “And he that is eight days old shall be circumcised among you throughout your generations” (Genesis 17:12).

    וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ, חַד לְמַעוֹטֵי שְׁבִיעִי, וְחַד לְמַעוֹטֵי תְּשִׁיעִי. דְּאִי מֵחַד, הֲוָה אָמֵינָא: שְׁבִיעִי הוּא דְּלָא מְטָא זִמְנֵיהּ, אֲבָל מִשְּׁמִינִי וְאֵילָךְ זִמְנֵיהּ הוּא! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרַבִּי יוֹחָנָן.

    The Gemara raises a further difficulty: Both verses are still necessary, one to exclude the seventh day and one to exclude the ninth day. As if it were derived from one verse alone, I would have said: It is on the seventh day that one may not circumcise, since the time to circumcise this child has not yet arrived and the obligation of circumcision is not yet in effect; however, from the eighth day and onward is its time, and therefore it is permissible to postpone a circumcision until the ninth day. No answer was found to this question, and the Gemara concludes: Rather, the derivation is clear according to Rabbi Yoḥanan.

    תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וּדְלָא כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: ״שְׁמִינִי יִמּוֹל״ — אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים ״מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת״ — בִּשְׁאָר מְלָאכוֹת חוּץ מִמִּילָה. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ מִילָה, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים ״שְׁמִינִי יִמּוֹל״ — חוּץ מִשַּׁבָּת, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּיּוֹם״ — אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.

    It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan and not in accordance with the opinion of Rav Aḥa bar Ya’akov, as the tanna interprets the phrase: “On the eighth day he shall be circumcised” to mean that the circumcision must be performed even on Shabbat. And how do I fulfill the prohibition against performing prohibited labor explicit in the Torah in the verse: “And you shall guard the Shabbat, for it is holy to you; he who desecrates it shall surely die” (Exodus 31:14)? That is referring to other prohibited labors besides circumcision. The tanna questions his previous statement: Or perhaps that is not the case, and the prohibition of performing prohibited labor on Shabbat includes even circumcision, and, on the contrary, how do I fulfill the verse: “On the eighth day he shall be circumcised”? It applies when the eighth day is any day other than Shabbat. The verse states: “On the day,” meaning on that very day when he turns eight days old, even on Shabbat. The tanna of this baraita rejects Rav Aḥa bar Ya’akov’s proof and accepts Rabbi Yoḥanan’s assertion that the phrase “On the day” conclusively establishes that circumcision is performed even on Shabbat.

    אָמַר רָבָא: הַאי תַּנָּא מֵעִיקָּרָא מַאי קָא נִיחָא לֵיהּ, וּלְבַסּוֹף מַאי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ?

    With regard to this baraita , Rava said: Initially, what did this tanna find acceptable, and ultimately, what did he find difficult? Initially he suggested that: “On the eighth day he shall be circumcised” is a valid source for the fact that circumcision overrides Shabbat, but ultimately, he deemed that difficult and turned to an alternative source, yet provided no reason, neither for his initial statement nor for his second statement.

    הָכִי קָאָמַר: ״שְׁמִינִי יִמּוֹל״ — אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים ״מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת״ — בִּשְׁאָר מְלָאכוֹת חוּץ מִמִּילָה, אֲבָל מִילָה דָּחֲיָא,

    Rather, we can explain that this is what he is saying: “On the eighth day he shall be circumcised” applies even on Shabbat. And how do I fulfill: “He who desecrates it shall surely die”? That is referring to the other prohibited labors besides circumcision; however, circumcision overrides Shabbat.

    מַאי טַעְמָא? — קַל וָחוֹמֶר הוּא: וּמָה צָרַעַת שֶׁדּוֹחֶה אֶת הָעֲבוֹדָה,

    What is the reason for this? It is derived by means of an a fortiori inference: Just as leprosy, which overrides the Temple service, as a priest who is a leper may not serve in the Temple and it is prohibited to cut off the symptoms of leprosy,