Commentary page

Shabbat 122b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Shabbat 122b

Shabbat 122b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 317 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

אדעתא דרובא הלכך ישראל עיקר ומחצה על מחצה נמי ליכא למיקם עלה דמלתא דאיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל ישראל ואיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל נכרי אבל נכרי וישראל והמדליק עצמו משתמש לאורה ודאי עיקר אדעתא דידיה עביד וכיון דנר לאחד נר למאה שרי:

תורן מקום:

דאייתי שטר ההוא דאדלקה:

מתני' כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהם כל הכלים שיש להם דלתות כגון שידה תיבה ומגדל ניטלין בשבת ודלתות שיש להם בצדן עמהן ניטלין עמהן:

ואע"פ שנתפרקו הדלתות מן הכלים ניטלין ואין דומין לדלתות הבית שאין ניטלין לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן לטלטל שאינן כלי אבל אלו הן כלי אגב אביהן:

קורנס מרטי"ל:

דבילה מאחר שעשאה עיגול עבה היא מאד וקשה כגבינה וצריך קורדום לחותכה:

ומגירה כעין סכין ויש בו פגימות הרבה:

28 more comments on this page.

Rashi on Shabbat 122b · Sefaria

Tosafot

אהדרינהו שמואל לאפיה מיירי שהיה לכל הפחות מחצה על מחצה דמשום נר לאחד נר למאה לא משתריא אלא היכא שהוא ניכר שהוא עושה לצרכו דתו לא גזרינן אפילו במכירו שמא ירבה בשבילו:

אדרבה בשבת מוכנין אגב אביהן אע"ג דלקמן בפירקין (שבת דף קכד:) אמר איפכא גבי שברי כלי חרס דשרי לטלטל יותר כשנשברו בע"ש משנשברו בשבת לא דמיא דהכא אכתי כלי הוא שעדיין עומד למלאכה ראשונה וראוי להתחבר הכיסוי עם הכלי אבל לקמן לא חשיב כלי אלא מחמת שעומד למלאכה אחרת הלכך כשנשבר בשבת אסור טפי דהוי נולד:

כל הכלים הניטלין בשבת דלתותיהן עמהם גרסינן ול"ג כל הכלים ניטלין דטובא איכא דאין ניטלין כגון מסר הגדול ויתד של מחרישה דאפילו ר"ש מודה כדאיתא בשילהי מכילתין (דף קנז.) וכגון תלתא בת תרי כורי דאסר רבה בשילהי במה מדליקין (שבת דף לה.) וכן חצוצרות לרבי יהודה ונר ישן מ"ר:

לעולם קסבר יש בנין בכלים כו' וכשניטלו מטלטלין קאמר וה"פ הברייתא דלת של שידה תיבה ומגדל ניטלין פירוש מטלטלין כשניטלין ולא כפירוש הקונטרס דמפרש שניטלין דקתני היינו שניטלו קאמר כלומר כשניטל אין מחזירין אותן דלא יתכן לפרש כן ניטלין דסיפא אלא לשון טלטול הוא כדפרשתי ופריך והא נמי נוטלין קתני ועוד מאי אבל לא מחזירין דלא שייך למיתני אמילתיה דלא (דמיא) [שייך] כלל למאי דאיירי בה דמעיקרא קאמר ניטלין שמותר לטלטל ואין בו איסור מוקצה והדר קאמר אבל לא מחזירין שהוא משום איסור בנין מאי ענין זה אצל זה לא שייך כה"ג למיתני אבל כלל:

רחת ומלגז מי מייחדי ליה לקטן ורב יהודה ידע ליה לסיפא אלא דילמא הוה מוקי לה בשיחדה לכך ככל הנך דמתניתין ואם תאמר והאמר רב יהודה אמר שמואל בפרק אלו קשרים (לעיל שבת דף קיג.) כלי קיואי מותר לטלטל בשבת דהיינו לצורך גופו אע"פ שמלאכתו לאיסור ואין לומר (דמשמע) דשמואל קאמר ליה וליה לא סבירא ליה מדבעי מיניה מרב יהודה כובד עליון וכובד התחתון מהו אין ולאו ורפיא בידיה משמע דס"ל הכי ועוד דרב יהודה גופיה בסוף כירה (לעיל שבת ד' מו.) קאמר שרגא דמישחא שרי לטלטולי ואין לומר דמיירי כשייחדו להיתר כדמוקי רב יהודה הנך דמתני' דהא כלי קיואי לא משמע שייחדו דאם כן אפילו כובד העליון וכובד תחתון נמי ויש לומר דלא אסר רב יהודה אלא דומיא דפיצוע אגוזים שהיא מלאכה גרועה לגבי קורנס שמיוחד למלאכה חשובה וכן כל הנך דמתניתין הוה אסור בלא ייחוד דמלאכת היתר שלהן מלאכה גרועה היא לגבי הנך כלים שמיוחדין למלאכה חשובה אבל כלי קיואי ושרגא דמישחא מותר לטלטל לצורך גופן דמלאכה שלהן חשובה יותר מפיצוע אגוזים:

Tosafot on Shabbat 122b · Sefaria

Rabbeinu Chananel

בד"א בנכרי שאינו מכירו אבל אם מכירו אסור ת"ש עיר של ישראל ונכרים דרין כו':

כל הכלים ניטלין בשבת כו' באנו לפרש מתי נפרקו בשבת או אפי' בחול. ואוקמה אביי להא מתני' אע"פ שנתפרקו בחול גיטלין בשבת לפי שאינן דומין דלתות הכלים לדלתות הבית. כי דלתות הבית קבועין בקרקע ולא הוכנו להיטלטל. אבל הכלים הוכנו לטלטול וכ"ש דלתותיהן. ופשוטה היא.

ומפרקינן גזירה שמא יתקע פי' שמא יתקע בה מסמר או יתד וכדומה להן:

נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים וכו' בא רב יהודה להעמיד משנתנו זו בקורנס המוכן לפצוע אגוזים. ולא כל קורנס מותר. אלא זה בלבד. אבל קורנס של נפחים וכדומה להן אפילו לצורך גופו אסור. ואקשי' עלה רבה אלא מעתה סיפא דקתני ואת הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן.

פי' לתת עליו מאכל לקטן כגון תבשיל רחת ומלגז [מי] מכינין בנ"א לתבשיל וכדומה לו.

Rabbeinu Chananel on Shabbat 122b · Sefaria

Rashba

אמר רב יהודה קורנס של אגוזים לפצוע בו את האגוזים, הא של נפחים לא, דקסבר רב יהודה כל דבר שמלאכתו לאיסור כלל כלל לא. והא דקתני בסיפא (קכד, א) כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך, יש לפרש לדרב יהודה כולה בכלים שמלאכתן להיתר היא, ולצורך לצורך גופו, ושלא לצורך לצורך מקומו, ורבי יוסי פליג ושרי כל הכלים ואפילו שמלאכתן לאיסור, חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה, ואתא ר' נחמיה למימר דאפילו מלאכתו להיתר אינו ניטל אלא לצורך תשמישו בלבד. וא"ת כיון דלרב יהודה צורך מקומו שלא לצורך קרי ליה, רישא דמתניתין אמאי נקט לפצוע בו את האגוזים דמשמע דלצורך גופו דוקא, אבל שלא לצורך דהיינו לצורך מקומו לא, הוה ליה למיתני קורנס של אגוזים לצורך מקומו דהוי רבותא טפי. ותירץ הרמב"ן ז"ל, דנקט לפצוע בו את האגוזים לאשמועינן דכלי שמלאכתו לאיסור אפילו לפצוע בו את האגוזים לא, והדר תנן דכלי שמלאכתו להיתר אפילו לצורך מקומו נמי שרי, כי היכי דלא תימא דדוקא לפצוע בו את האגוזים אבל לצורך מקומו לא, קא משמע לן דכל שמלאכתו להיתר אפילו לצורך מקומו שרי. אבל לרבה בר נחמני ולרבא בריה דרב יוסף בר חמא, כולה מתניתין אתיא כפשטא, דלרבה דסבירא ליה דכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא, רישא דמתניתין בקורנס של נפחים והלכך נקט לפצוע בו את האגוזים ולומר הא לצורך מקומו לא, וסיפא בכלי שמלאכתו להיתר, ולצורך, לצורך גופו, שלא לצורך, לצורך מקומו. ולרבא בריה דרב יוסף בר חמא דאית ליה דכלי שמלאכתו לאיסור בין לצורך גופו בין לצורך מקומו מותר, לא קפיד תנא דמתניתין בין צורך גופו בין צורך מקומו, דכולה חדא מלתא היא, וסיפא דקתני בין לצורך בין שלא לצורך, היינו לצורך גופו וצורך מקומו, שלא לצורך מחמה לצל וכמו שמפרש הוא בגמ'.

ויש מקשים היכי קאמר רב יהודה דדבר שמלאכתו לאיסור אינו ניטל כלל, והא איהו הוא דאמר בשלהי פרק כירה (לעיל שבת מו, א) גבי נר, דמשחא שרי דנפטא אסיר. ותירצו דשאני נר שהוא אינו משמש מלאכת איסור, אלא שנעשה בסיס לנר ושמן פתילה, והיינו נמי טעמא דפמוטות. אבל מכל מקום עדיין קשה, דהא איהו שרי כלי קיואי לעיל בריש פרק אלו קשרים (שבת קיג, א), וכלי קיואי כלים שעושין בהן מלאכת איסור הן. ויש לומר דהנהו לבתר דשמעה להא מרבה אמרינהו, דהא אותביה רבה ואיתותב. ומיהו עדיין קשה לי. רב יהודה אפילו מקמי דשמעיה מרבה היכי אסיק אדעתיה הכין, דהא תניא (לקמן שבת קכג, ב) התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו והיכי מתוקמא ליה. ויש לומר דברייתא לא שמיעא ליה. ואי נמי יש לומר דר"י ודאי מסבר הוה סבר דאפילו כל שמלאכתו לאיסור לצורך שרי, אלא דמתניתין הוא דמפרש, דקסבר דת"ק לא שרי אלא כלים שמלאכתן להיתר, מדקתני רבי יוסי אומר כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה, דמשמע הא לת"ק לא, והא מני רבי נחמיה היא, וברייתא דלא כרבי נחמיה, דהא לא מיתוקמא ליה, ולעולם רב יהודה כרבה סבירא ליה, ובהכי מתרצין לן כולהו קושיין, והכין נמי מוקמינן לה למתניתין כרבי נחמיה, ומיהו לא מתוקמא כרבי נחמיה לפום קושטא, משום דקשיא רחת ומזלג וכדאותביה רבה לרב יהודה.

Rashba on Shabbat 122b · Sefaria

Meiri

לא היה הדבר מתברר לצורך מי נעשה אסור והוא שאמרו שמואל איקלע לבי תורן והוא שם מקום אתא ההוא גוי אדליק שרגא אהדרינהו שמואל לאפיה כיון דחזא דאייתי שטרא וקרי אמר אדעתא דנפשיה אדליק ואהדרינהו לאפיה לגבי שרגא נתברר לו שלצורך שניהם הדליק אף זה אסור וכן אמרו בירושלמי לצרכו ולצרך ישראל מהו נשמעיניה מן הדא שמואל איתקבל גבי חד פרסאי איטפי בוצינא אזל פרסאה אדלקה הפך שמואל אפוי עד דחמתיה מתעסק באונותיו וידע דלאו בגיניה אדלקה וא"ר יעקב בר אחא הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור ומה שאמרו שם בירושלמי אמר ר' שמואל שניא היא שאין מטריחין את האדם לצאת מביתו ופירשו שהוא חוזר למה שאמר לצרכו ולצורך ישראל אסור כלומר בכל מקום והשיבו שכל לעצמו ולישראל בביתו של ישראל מותר שאין מטריחין אותו לצאת אבל זה שהפך שמואל את פניו מפני שלא היה בביתו הרי מ"מ חזרו והשיבו אם אין מטריחין את האדם לצאת מביתו למה הפך את אפוי כלומר שאף בביתו של זה יש לך לומר שלא להטריחו אלא ודאי כל לצורכו ולצורך ישראל אסור לאותו ישראל אלא שלישראל אחר מותר אפי' עשאה כלה בשביל ישראל כמו שביארנו וכן למדנו מן הירושלמי שאפי' ישראל יושב ובא הנכרי ומדליק בסמוך לו כל שהוא עושה בשבילו צריך להרחיק משם וכן למדת ממה שכתבנו שעבד ושפחה המדליק או מביא מים אע"פ שהוא עצמו נהנה מהם הואיל ואף בשבילם הוא עושה אסור לכלם וכל שכן בעל הבית שעיקר תשמישם בשבילו הוא:

המבשל בשבת בשוגג כבר ביארנו במסכת חולין שאסורה ליומה בין לו בין לאחרים ומ"מ יש פוסקים שמותרת ביומה כר' מאיר ושואלים בכאן היאך החמירו במלאכה הנעשית ע"י גוי בשבת מעצמו יותר מישראל עצמו שבשל בשבת בשוגג ותירצו שישראל בדבר חמור אין לו לגזור שוגג אטו מזיד ואפי' אתה מתירו שוגג ידוע הוא שאסור אבל מלאכה הנעשית ע"י גוי קלה היא בעיניו וצריך להחמיר בהם ואע"פ שאף באמירתו אין כאן אלא שבות ונמצא שלא באמירתו גזירה לגזירה כלה חדא גזירה היא:

כל מה שהתרנו במלאכה שעשאה הגוי לצורך עצמו פירושה במקום שאין שם מוקצה שהרי לקט עשבים אין מוקצה לבהמה וכן כבש לירד אפי' קצץ העצים היום אין טלטול בירידה ואינו אלא משתמש בעלמא וכיושב על האבן אבל לטלטל את הכבש אסור הואיל ונתלשו בשבת וא"כ כל שאפאו או בשלו גוי לעצמו בשבת ואין בו משום בשולי גוים מותר לישראל לאכל ממנו בשבת עצמו ובלבד שיהא ראוי לכוס הא לא היה ראוי לכוס יש בו משום מוקצה:

הרבה דברים ראוים להתגלגל בכאן מענין שכירות מרחצו או שדהו לגוי וסחורה או שתוף שבין ישראל לגוי היאך עושין בשכר שבת והיוצא בדברים אלו וכבר ביארנו הכל בארוכה במסכת עבדה זרה בסוף פרק ראשון:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

פרק שבעה עשר בעזר הצור:

כל הכלים וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על זאת המסכתא בכללה שרוב עניניה באים בביאור עניני ההוצאה ושכל מה שאמרוהו באיסור טלטול הוא ממין ההוצאה וכמו שאמרו במסכת יום טוב ובפרק זה אטו טלטול לאו משום הוצאה הוא ובא בפרק זה לבאר עניני הטלטול וצריך שתדע דרך כלל שכל כלי שמלאכתו להיתר כגון קערה לאכל בה וסכין לחתוך בו וכיוצא באלו הן של עץ הן של אבן הן של מתכת הן של חרש מותר לטלטלו בשבת אפי' בשביל עצמו של כלי מחמה לצל שלא ישבר או מן הגשמים כדי שלא יפסד או שלא יגנב וכיוצא בזה וכל שכן לצורך גופו או לצורך מקומו וכל כלי שמלאכתו לאיסור כגון מכתשת ורחיים וכיוצא בהן הן של עץ של אבן הן של מתכת הן של חרש מותר לטלטלו לצורך גופו ולצורך מקומו אבל לא לצורך עצמו וענין לצורך גופו כגון מכתשת לשבר עליה אגוזים או לעלות עליה למטה וענין לצורך מקומו הוא לישב במקום שאותו הכלי לשם ובזו כל שטלטלו ממקומו מוליכו למקום שרוצה להניחו ואין אומרין שלא לטלטלה אלא בכדי שישאר המקום פנוי שהרי בפרק כירה פירשו חבית שנשברה בראש גגו מביא כלי תחתיה וכן נותנין כלי תחת הדלף בצריך למקומן אלמא כל שצריך למקומו מוליכו באיזה מקום שירצה וכל שאינו כלי כלל כגון אבנים ומעות וקנים אסור לטלטלם וכן כל שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס והוא כלי שמקפיד עליו שמא יפחת כגון כלים המוקצים לסחורה וכלים היקרים ביותר וכן כלי המוקצה מחמת איסור כגון נר שהדליקו באותה שבת אע"פ שכבה ושולחן שהיו עליו מעות אע"פ שנפלו אבל כלי המוקצה מחמת מיאוס כגון נר ישן מותר לטלטלו לאיזה צורך וכן שברי כלים הן שנשבר הכלי בשבת הן שנשבר קודם השבת כל שהשבר נעשה מעין מלאכה אע"פ שאין עושה מעין מלאכתם ראשונה מותר לטלטלם וכן יש דברים שנאסרו בטלטול מחמת איזו גזירה ובא זה הפרק בביאור קצת אלו הענינים אלא שיש מהם דברים מבוארים בפרקים הבאים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בשברי כלים השני בכלי שמלאכתו לאיסור השלישי במה שאינו כלי הרביעי בכלי המוקצה מחמת חסרון כיס החמשי בקצת דברים האסורים בטלטול שהותר טלטולם מחמת חבורם בכלי ולבאר בקצת דברים אם נאסר טלטולם מחמת איזו גזרה אם לאו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן ואע"פ שנתפרקו בשבת ואינן דומין לדלתות הבית לפי שאינם מן המוכן אמר הר"ם פי' אמרו אע"פ שנתפרקו בשבת שיעורו ואע"פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת ואינן דומין לדלתות הבית שאם נעקרו שאינן מטלטלין ואפי' נעקרו בשבת לפי שלא חשב לטלטלן ולהניען ולא נעשו לזה וזהו ענין אמרם לפי שאינם מן המוכן:

11 more comments on this page.

Meiri on Shabbat 122b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה אהדרינהו כו' דמשום נר לא' נר כו' עכ"ל לעיל גבי מרחץ וגבי מסיבה ברוב ישראל ומחצה על מחצה לא הוצרכו לכך דאפשר דנר לאחד נר למאה לא שייך כלל ברוב ישראל ובמחצה על מחצה אלא הכא דע"כ מדמהדר מעיקרא שמואל אפיה היינו משום דרוב ישראל היה או מחצה על מחצה ושוב כד אייתי שטר וקרי הוה שרי היינו משום דנר לאחד נר למאה ואם כן תקשי ליה מעיקרא נמי מה"ט דנר לאחד נר למאה לא הוה ליה למהדר אפיה ואהא תרצו דמשום נר לאחד כו' אלא היכא שניכר כו' כי הכא דאייתי שטרא וקרי ביה ומיהו בנכרי וישראל לחוד לא אצטריך לן היכרא דודאי עיקר אדעתיה דידיה עבד כו' כפרש"י ודו"ק:

סליק פרק כל כתבי

בפירש"י בד"ה ה"ק כו' ואע"פ לא ארבותא כו' אלא ארבותא דנתפרקו בין בחול בין בשבת כו' עכ"ל מפירושו נראה דל"ג בגמרא אע"פ שנתפרקו בחול ניטלין וכן נראה דהא לא קתני בחול במתני' וכה"ג דקדק הר"ן מפירוש רש"י דל"ג במתני' אע"פ שנתפרקו בשבת מדפירש אבשבת דקתני רישא קאי כו' וק"ל:

תוס' בד"ה לעולם קסבר כו' ופריך והא נמי נוטלין קתני כו' עכ"ל ר"ל נוטלין בוי"ו משמע סילוק מהיכר ציר אבל לשון טלטול ניטלין ביו"ד קתני ליה בכ"מ ומלת נמי לכאורה אין לו מקום כאן בלשון התוספות ויש ליישבו דר"ל דאין המכוון ממנו נוטלין קתני דשרי ולא ניטלין דהיינו טלטול דאסור דהא ודאי טלטול מכ"ש דשרי כסברת אביי למשרי טפי טלטול וכדקתני בהדיא במתני' דטלטול שרי אלא דר"ל דנוטלין קתני נמי דשרי דהיינו סילוק ומכ"ש טלטול וק"ל:

בד"ה רחת כו' וא"ת והאמר רב יהודה כו' מדבעי מיניה מרב יהודה כובד עליון כו' משמע דס"ל הכי כו' עכ"ל לכאורה בפשיטות הוה ליה לאקשויי מהך דבעי להו מרב יהודה בכובד עליון כו' והוה רפיא בידיה והכא פשיטא ליה לאסור ויש ליישב דמהך אבעיא לחוד ליכא לאקשויי דאימא דהכא דקאמר לאסור היינו הך דקאמר התם ולאו דלפעמים קאמר לאיסורא משום דהוה רפיא בידיה ומספקא ליה בכל כלי שמלאכתו לאיסור אבל מהא דמשמע דסבירא ליה הכי בכלי קיואי דפשיטא ליה להתיר קשה שפיר אדהכא ודו"ק:

Chidushei Halachot on Shabbat 122b · Sefaria

Maharam

בגמ' במתני' כל הכלים וכו' אע"פ שנתפרקו שאינן דומין וכו' כצ"ל וה"ק שניטלו אין מחזירין וכו' נראה דלפי' התוס' לא גרסינן ליה אין מחזירין ודו"ק בתוס':

Maharam on Shabbat 122b · Sefaria

Original text

Segment 1

אַדַּעְתָּא דְרוּבָּא מַדְלְקִי.

they kindle it with the majority of the those present at the banquet in mind. When the majority of those present are gentiles, it is permitted.

Segment 2

שְׁמוּאֵל אִיקְּלַע לְבֵי אֲבִי תוֹרָן. אֲתָא הָהוּא גּוֹי אַדְלֵיק שְׁרָגָא. אַהְדְּרִינְהוּ שְׁמוּאֵל לְאַפֵּיהּ. כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּאַיְיתִי שְׁטָר וְקָא קָרֵי, אָמַר: אַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ הוּא דְּאַדְלֵיק. אַהְדְּרִינְהוּ אִיהוּ לְאַפֵּיהּ גַּבֵּי שְׁרָגָא.

The Gemara relates that Shmuel happened to come to the house of Avin Toran. A certain gentile came and kindled a lamp. Shmuel turned his face back away from the lamp in order to avoid benefitting from the light. When Shmuel saw that the gentile brought a document and was reading it, he said: He kindled it with his own benefit in mind. He turned his face back toward the lamp.

Segment 3

הדרן עלך כל כתבי

MISHNA: All vessels may be moved on Shabbat, and their doors, which are part of these vessels, along with them, even if they were dismantled on Shabbat, as the doors of these vessels are unlike the doors of the house. It is prohibited to make use of the doors of a house on Shabbat, even if they were removed from the entrance, because they are not prepared from before Shabbat.

Segment 4

מַתְנִי׳ כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת, וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בַּשַּׁבָּת. שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן.

Likewise a person may move a mallet, which is generally used for labor prohibited on Shabbat, to crack nuts with it. Likewise, one may move an axe, a tool generally used to chop wood, to cut a cake of figs with it. So too, one may move a saw to cut cheese with it. Similarly, one may move a spade to scoop dried figs with it.

Segment 5

נוֹטֵל אָדָם קוּרְנָס — לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִין, קַרְדּוֹם — לַחְתּוֹךְ בּוֹ אֶת הַדְּבֵילָה. מְגֵירָה — לָגוֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה. מַגְרֵיפָה — לִגְרוֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגְרוֹת.

One may also move a winnowing shovel and a pitchfork, both of which are designated for use with crops in a barn, to place food on it for a child. One is likewise permitted to take a reed or a shuttle from a spindle, ordinarily used for weaving, in order to insert it into food like a fork. One is permitted to move an ordinary hand needle used for sewing clothes to extract a thorn with it, and one may move a sack maker’s needle to open the door with it.

Segment 6

אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּלְגֵּז — לָתֵת עָלָיו לְקָטָן. אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכֵּר — לִתְחוֹב בּוֹ. מַחַט שֶׁל יָד — לִיטּוֹל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ. וְשֶׁל סַקָּאִים — לִפְתּוֹחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת.

GEMARA: The mishna states: All vessels may be moved, and even if they were dismantled on Shabbat. Should we learn from here that there is only a question with regard to vessels which were dismantled on Shabbat, and that there is no need to mention vessels detached during the week, as it is certainly permitted to carry them on Shabbat?

Segment 7

גְּמָ׳ כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בַּשַּׁבָּת, וְלָא מִיבַּעְיָא בְּחוֹל.

On the contrary, if they were dismantled on Shabbat it can be said that the parts of the vessel were prepared for use at the onset of Shabbat, due to their being attached to their original vessels from which they were removed. However, if they were detached during the week, at the onset of Shabbat they would not have been prepared for use, due to their being detached from their original vessels from which they were removed.

Segment 8

אַדְּרַבָּה, בַּשַּׁבָּת מוּכָנִין עַל גַּבֵּי אֲבִיהֶן, בַּחוֹל אֵין מוּכָנִין עַל גַּבֵּי אֲבִיהֶן!

Abaye said that this is what the mishna is saying: All vessels may be moved on Shabbat along with their doors. And even if they came apart during the week, they may be moved on Shabbat.

Segment 9

אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן. אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בַּחוֹל — נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת.

The Sages taught: With regard to the door of a chest, or of a box, or of a closet, one may remove them from their hinges on Shabbat, but he may not restore them to their original places. And with regard to the door of a chicken coop, one may neither move it nor restore it to its place.

Segment 10

תָּנוּ רַבָּנַן: דֶּלֶת שֶׁל שִׁידָּה וְשֶׁל תֵּיבָה וְשֶׁל מִגְדָּל — נוֹטְלִין אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין. וְשֶׁל לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים — לֹא נוֹטְלִין וְלֹא מַחֲזִירִין.

Granted, in the case of a chicken coop the tanna holds: Since the coop is attached to the ground, there is a prohibition against building on the ground and there is a prohibition against dismantling on the ground. Consequently, when one dismantles or restores the door he has performed the prohibited labor of building. However, in the case of the door of a chest, or a box, or a closet, what does he hold?

Segment 11

בִּשְׁלָמָא שֶׁל לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים, קָסָבַר: כֵּיוָן דִּמְחַבְּרִי בְּאַרְעָא — יֵשׁ בִּנְיָן בְּקַרְקַע יֵשׁ סְתִירָה בְּקַרְקַע. אֶלָּא שֶׁל שִׁידָּה וְשֶׁל תֵּיבָה וְשֶׁל מִגְדָּל, מַאי קָסָבַר?

If the tanna holds that there is a prohibition against building with regard to vessels, then there is also a prohibition against dismantling with regard to vessels and it should be prohibited to remove the door. And if there is no prohibition against dismantling with regard to vessels and it is permitted to remove the door, then there should also be no prohibition against building with regard to vessels. Why, then, is it prohibited to restore a door to its original place?

Segment 12

אִי קָסָבַר יֵשׁ בִּנְיָן בְּכֵלִים — יֵשׁ סְתִירָה בְּכֵלִים, וְאִי אֵין סְתִירָה בְּכֵלִים — אֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים?

Abaye said: Actually, he holds that there is a prohibition against building with regard to vessels and there is also a prohibition against dismantling with regard to vessels. To resolve the difficulty, emend the text. Rather than saying: One may remove them, it is saying: The doors of a chest, or a box, or a closet that were already removed may not be restored.

Segment 13

אָמַר אַבָּיֵי: לְעוֹלָם קָסָבַר יֵשׁ בִּנְיָן בְּכֵלִים וְיֵשׁ סְתִירָה בְּכֵלִים, וְשֶׁנִּיטְּלוּ קָאָמַר.

Rava said to him: There are two possible responses with which your statement can be rejected. One is that it is taught in the baraita : One may remove them, ab initio . And furthermore, what is the meaning of: But one may not restore them? According to your emendation, what is the meaning of the word, but, in this context? Rather, Rava said: The tanna holds that there is no prohibition against building with regard to vessels and there is no prohibition against dismantling with regard to vessels, and so why did the tanna rule one may not restore the door? It is due to a decree lest one fix it firmly in place in the manner of a full-fledged prohibited labor, completing the production process of a vessel.

Segment 14

אֲמַר לֵיהּ רָבָא: [שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר]. חֲדָא, דְּ״נִיטָּלִין״ קָתָנֵי, וְעוֹד: מַאי ״אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין״? אֶלָּא אָמַר רָבָא, קָסָבַר: אֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים וְאֵין סְתִירָה בְּכֵלִים — וּגְזֵירָה שֶׁמָּא יִתְקַע.

The mishna states: A person may take a mallet on Shabbat in order to crack nuts with it. Rav Yehuda said: The type of hammer in this case is a hammer designated for nuts to crack nuts with it, but blacksmiths’ hammers, no, they may not be used.

Segment 15

נוֹטֵל אָדָם קוּרְנָס כּוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה: קוּרְנָס שֶׁל אֱגוֹזִין לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִין, אֲבָל שֶׁל נַפָּחִין — לֹא.

That tanna holds that using an object whose primary function is for a prohibited use, even for the purpose of utilizing the object itself to perform a permitted action, is prohibited.

Segment 16

קָסָבַר דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר, אֲפִילּוּ לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ — אָסוּר.

Rabba said to him: But if what you say is so, how do you reconcile this with the latter clause of the mishna in which it is taught: And a winnowing shovel or a pitchfork in order to place food for a child on it; are a winnowing shovel and a pitchfork designated for use by a child? Rather, Rabba said: The mishna should be interpreted as follows: One may use a blacksmiths’ hammer on Shabbat to crack nuts with it.

Segment 17

אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: אֶלָּא מֵעַתָּה, סֵיפָא דְּקָתָנֵי: וְאֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּלְגֵּז לָתֵת עָלָיו לְקָטָן, רַחַת וּמַלְגֵּז מִי מְיַיחֲדִי לֵיהּ לְקָטָן?! אֶלָּא אָמַר רַבָּה: קוּרְנָס שֶׁל נַפָּחִין לְפַצֵּעַ בּוֹ הָאֱגוֹזִין,

The tanna holds:

Segment 18

קָסָבַר:

Shabbat 122b

Shabbat 122b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text