Commentary page
Shabbat 116a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 116a
Shabbat 116a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 521 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
שאין זה מקומה שאינה ראויה לכאן דלאו בהליכות מסעות משתעי לעיל מינה אלא בדגלים היתה ראויה ליכתב בפרשת במדבר סיני:
לא מן השם הוא זה לא זה השם של טעמי הסימניות דמקומה הוא דפרשה זו בתחלת מסע שנסעו מהר סיני איירי כדכתיב לעיל מיניה ויהי בחדש השני בשנה השנית בעשרים לחדש נעלה הענן וגו':
ז' ספרי תורה דפרשה זו ספר לעצמו נמצא שלמעלה ספר לעצמו [ושלמטה ספר לעצמו] הואיל וזה מקומה נמצא ספר וידבר נחלק לג' ספרים:
עתידה פרשה זו לעתיד שיהו כל הפורעניות בטלין ולא ידאגו לפורענות ויצר הרע בטל:
מאחרי ה' בתוך ג' ימים למסעם התאוו האספסוף תאוה להתרעם על הבשר כדי למרוד בהקב"ה:
הגליונין קלפים חלקים וקס"ד השתא דבכל צדדין שיהו חלקים קמיבעיא ליה כגון חלק שלמעלה ושלמטה ושנמחק כתבו ונעשה חלק:
בלה שאני דכיון שבלה אף הגליון בטל וכי מיבעיא ליה שהגליונין קיימים אלא שהכתב הלך:
ותיפוק ליה משום גליון דידיה דהיינו כל הספר תורה:
22 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 116a · Sefaria
Tosafot
פורענות ראשונה ויסעו וא"ר חנינא שסרו מאחרי השם פי' בקונטרס שמאז התחילו לשאול בשר ואומר ר"י דאין נ"ל כן אלא פורענות ראשונה כדאמר במדרש (ילמדנו) ויסעו שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק היוצא מבית הספר שבורח לו והולך לו כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני אמר הקב"ה נסמוך פורענות לפורענות לאו אלא נפסוק פרשת ויהי בנסוע הארון:
ספרי מינין כו' א"ר טרפון כו' אומר ר"י דמיירי בנמצאו ביד מינין דאי כתבן מין הא אמר בפרק השולח (גיטין דף מה:) נמצא ביד מין יגנז כתבו מין ישרף ודוחק לומר דאתי כר"ט ודלא כרבנן ורבי יוסי:
כך אין מצילין אותן לא מן המים כו' דלא תימא דוקא מן הדליקה אין מצילין משום דאי שרית ליה אתי לכבויי אלא אפילו היכא דליכא למיגזר מידי אסור לטלטלן ולהוציאן והך סיפא כרבנן דלרבי טרפון לא איצטריך:
פילוסופא מין כדפי' בקונטרס ורבינו שמע [מיהודי אחד שבא מארץ יון ואמר] דבלשון יון פלוספוס הוא דוד החכמה ואית דגרסי פילא סבא והוא לשון לצון שחוק כדאמר באיכה רבתי דפלי ביהודאי פירוש ששחק ונתלוצץ:
Tosafot on Shabbat 116a · Sefaria
Rav Nissim Gaon
פט"ז כמאן אזל הא דא"ר שמואל בר נחמני חצבה עמודיה שבעה אלו ז' חומשי תורה כמאן כר'. דר' סבר ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו א"כ על דעת ר' מתחילת ספר וידבר עד ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו ופרש' ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו ומן שם עד סוף ספר וידבר ספר בפני עצמו נחלק ספר וידבר לג' ספרים הרי ג' ספרי וידבר עם ד' ספרים הנשארים יהיו הכל ז' ובבראשי' דר' אושעיא בפרשת אלה תולדות יצחק (פרשה סד) תניא כוותיה ויקרא אותה שבעה כנגד ספר וידבר שהוא משלים ז' ספרי תורה והלא ה' הם אלא בר קפרא עבד מן ספר וידבר עד ויהי בנסוע הארן ספר בפני עצמו ויהי בנסוע הארן ספר בפני עצמו מן תמן ועד סיפיה דספרא ספר בפני עצמו: בי נצרפי מן בתי ע"ז ומשכחת במסכת עירובין בפרק חלון (עירובין דף פ) ובמסכת ע"ז בפרק כל הצלמין (דף מח) אי זו היא אשירה סתם אמר רב כל שכומרין משמרין אותה ואין טועמין מפירותיה ושמואל אמר כגון דאמרי הני תמרי נינהו לשיכרא דבי ניצרופי ושתו ליה ביום אידם:
Rav Nissim Gaon on Shabbat 116a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ספרי מינין מיבעיא ואלו פ"ה אותיו' כנגד פרשת ויהי בנסוע הארון. ופרשת ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו הוא. ומקומו בדגלים ולמה נכתב כאן.
להפסיק בין פורענו' ראשונה שהיא ויסעו מהר ה' וגו' לפורענות שנייה שהיא ויהי העם כמתאוננים וגו':
ספרי דבי אבידן חצר ידועה ויש בה ספרי חכמות מכל אומה ויש בה ספרי תור' קדש ונביאים וכתובי' כתובי' בלשה"ק. ומפני שאינו ידוע מי כתבו או ישראל או זולתן. אמרו על ר' אבהו שהיה הדבר רפיא בידיה להורות עליהן להצילן או לא. וזה [בי] אבידן היו מתקבצין שם חכמי' ונבונים מכל אומה ונושאין ונותנין בדברי חכמה. וכן בי נצרפי. מהו בבי נצרפי היתה שם ע"ז. דגרסי' בע"ז איזו היא אשירה סתם. אמר שמואל כגון דאמרי הני תמרי נהווינן לשכרא דבי נצרפי ושתו ליה ביום אידם. אמר אמימר אמרו לי סבי (דשם בריתא) [דפומבדיתא] הלכתא כשמואל והני מילי אלה שהיו באותו זמן (הן) שעד אותה שעה לא טוכסין להן הטוכסוסין שהן עכשיו בידיהן אלא כתועין היו יש מהן שומרין התורה ויש מהן שאינן שומרין וכולן קוראין אותה ויש מי שהיה קוראה בלשה"ק כיון דאסיקנא קוראין בהן בתורה ובנביאים. אבל בכתובים אין קוראין בהן.
Rabbeinu Chananel on Shabbat 116a · Sefaria
Rashba
ההוא דגייז ושדי קשיא לי ותיפוק ליה מיהא משום גויל שבין שיטה לשיטה, דאי אמרת דגייז נמי ושדי הא לאו ספר הוא זה ואנן ספר תורה שנמחק תנן. ויש לומר דבין שיטה לשיטה הרי הוא כמקום הכתב, שאף הוא לא קדוש אלא אגב הכתב, דאינו מניחו אלא להפריש ולהבדיל בין הכתב שיהא ניכר ונקרא, אלא שבין דף לדף הוא משייר לנוי וליופי ומעצמו הוא קדוש, והיינו דלא אדכר בשום מקום בכלל שאלותיו שבין שיטה לשיטה, אלא שלמעלה ושלמטה שבין פרשה לפרשה שבין דף לדף שבתחילת הספר ושבסוף הספר, אבל שבין שיטה לשיטה לא מיבעיא ליה.
Rashba on Shabbat 116a · Sefaria
Meiri
גליונים של ספרים של מעלה ושל מטה ושבין פרשה לפרשה ושבין דף לדף ושבתחלת הספר ושבסוף הספר אין מצילין אותן ושמא תאמר ומה הוצרכת להודיע את זו והרי אף במקום הכתב כל שנמחק אמרת שאין מצילין אא"כ יש בו ללקט שמנים וחמש אותיות הפך את דבריך שמקום הכתב לא נתקדש אלא מכח הכתב וכל שהלך הכתב הלכה קדושתו אבל גליון שמעצמו נתקדש הייתי טועה לומר שקדושתו במקומה עומדת ובא ולימד שאף היא פרחה במחיקת הכתב ומה ששאלו בגמ' ותיפוק לי משום ההוא פירושו משום אותו גליון והוא שמה ששאל בתחלה ותיפוק לי משום גליון דידיה פירושו על הקלף הנמחק ושואל עכשיו ותיפוק לי משום ההוא ר"ל משום אותו גליון בעצמו ונציל את הנמחק בשביל הגליון של מעלה ומטה ותירץ בה דגייז ושאדי כלומר שכבר נחתכו הגליונים ומ"מ אין אנו צריכים לכך שהגליונים אין מצילין אותן אלא אגב הספר הא גליון בפני עצמו או מספר שנמחק אין מצילין אותן כמו שביארנו:
כבר ידעת שבתחלה היו מניחין ככרות של תרומה בצד הספרים ואומרין זה קדש וזה קדש והעכברים באים ומקרעים את הספרים עד שגזרו שכל תרומה שתגע באחד מכתבי הקדש תהא טמאה טומאת שלישי כאלו נגעה בשני וכן הידים הטהורות שנגעו בספר שיהו טמאות טומאה שניה לטמא את התרומה גליונים שבספר הן של מעלה הן של מטה הן שבתחלה ובסוף הן שבין פרשה לפרשה או בין דף לדף כשהם מחוברים בספר הרי הם בדין זה וכן הדין בספר שנמחק ונשתייר בו כדי ללקט שמנים וחמש אותיות על הדרך שביארנו:
ספרי מינין והם שכתבום המינים לעצמם אחר שנשתמדו וכן ספרים שכתבום דרך ויכוח על אמונתנו אע"פ שכתובים בהם הרבה מקראות של תורה שהם מביאים מהם ראיה לדבריהם אין מצילים אותם לא מן הדליקה ולא מן המים ולא מן המפולת ולא מדבר המאבדם ולא עוד אלא שאף בחול קודר את האזכרות וגונזן ושורף את השאר דרך צחות אמרו אפילו ארי רץ אחריו של אדם נכנס לבית ע"ז ואינו נכנס לבתיהם של אלו שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין ויש פוסקי' שאף האזכרות הוא שורף וכמו שאמרו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה ועליהם אמר דוד הלא משנאיך יי אשנא:
Meiri on Shabbat 116a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא הגליונין וספרי מינין כו' מאי לאו גליונין של ס"ת כו' והכא ליכא לאוקמי בגליון במקום הכתב שנמחק דלא מקרי סתם גליון ועוד דגליונין לשון רבים לא משמע כן אלא דבין דף לדף ושל מעלה ושל מטה ושבין פרשה כו' וק"ל:
תוס' בד"ה ספרי מינין כו' אור"י דמיירי בנמצאו ביד מין כו' הא אמרינן פרק השולח נמצא ביד מין יגנז כו' עכ"ל יש לדקדק בדבריהם כיון דע"כ לרבי יוסי נמצא ביד מין יגנז דקאמר התם לאו אכולה ס"ת קאמר אלא אאזכרות אבל השאר שורפין א"כ ה"נ איכא למימר בהיפך דהכא איירי בכתבו ודקאמר התם כתבו ישרף היינו השאר אבל האזכרות יגנז כדאמר רבי יוסי הכא וי"ל דהתם דינא סתמא קאמר יגנז וישרף והשתא אי בנמצא קאיירי הכא שפיר קאמר התם סתמא יגנז מדינא דאזכרות ובשאר לא קאמר מידי דאי בעי ישרוף ואי בעי נמי יגנז אבל אי מיירי הכא בכתבו לא הול"ל התם סתמא ישרף מדינא כיון דבאזכרות מדינא קאמר הכא יגנז ולא שרי לשרוף ודו"ק:
Chidushei Halachot on Shabbat 116a · Sefaria
Maharam
ברש"י ד"ה ז' ספרי תורה דפרשה זו ספר לעצמה נמצא של מעלה ספר לעצמו ושל מטה ספר לעצמו הואיל וזה מקומה נמצא ספר וידבר נחלק לנ' ספרים כצ"ל והוא ס"ד:
Maharam on Shabbat 116a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' איבעיא להו הגליונין עי' מגילה דף לב ע"א תוס' ד"ה הלוחות:
שם דגייז ושדי עי' תשובות זכרון יוסף סימן יא ויב:
שם אקפח את בני לעיל דף יז ע"א זבחים דף יג ע"ב:
שם לא אזיל לבי אבידן עי' ע"ז דף יז ע"א תוס' ד"ה הרחק:
רש"י בד"ה פילוסופא מין עי' מס' ד"א רבה פ"ה:
תוס' ד"ה פורענות פי' בקונטרס עי' תוי"ט פ"ה מ"ד דאבות:
Gilyon HaShas on Shabbat 116a · Sefaria
Ben Yehoyada
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה.. לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁסֵּפֶר חָשׁוּב הוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ. נראה לי בס"ד הטעם שרצה השם יתברך לעשותה שבעה ספרים, להורות שלא נתן להם ארץ שבעה עממין אלא כדי שיעסקו בתורה שהיא שבעה ספרים, וכמו שנאמר (תהלים קה, מד) וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וכו' בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ, ולכן עשה לה סימנים בשני נו"ן, והפרשה שבאמצע מתחלת באות וא"ו, הרי כאן אותיות נו"ן שלמים, ורמז בזה על יהושע בן נון המכניסם לארץ שבעה עממין, שכבר יעקב אבינו ע"ה אמר להם סימן בפסוק (בראשית מח, טז) וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, מי ששם אביו 'דָּג' הוא יכניסם לארץ.
עֲתִידָה פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁתֵּעָקֵר מִכָּאן וְתִכָּתֵב בִּמְקוֹמָהּ, וְלָמָּה נִכְתְבָה כָּאן? כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פֻּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה לְפֻרְעָנוּת שְׁנִיָּה. יש להקשות למאי אצטריך לכך ומה בכך אם יהיו נכתבים זה אחר זה? ועוד והלא אחר פרענות דמתאוננים איכא פרענות של אספסוף ולמה לא הפסיק בין אלו? ונראה לי בס"ד, כי עשה בין ראשונה של סָּרוּ מֵאַחֲרֵי ה' לפרענות של מתאוננים ואספסוף הנכתבים אחריהם, ללמדך דשתי פרענות אלו היה להם מסיבת פרענות הראשונה דסרו מאחרי ה', כי התורה היתה מגינה עליהם שלא יבואו לידי כך, אך כיון דסרו זו הוראה דמאסו בתורה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל שנסעו מאחרי ה' כתינוק הבורח ליבטל מדברי תורה וכנזכר במדרש (ילקוט שמעוני בהעלותך תשכט) והביאו מהרש"א ז"ל, וההפסק שעשה בפרשה שאין כאן מקומה הוא שינוי הנרגש לכל, כדי שירגישו שיש בסמיכות הדברים האלה איזה דבר לדרשה, ולכן פרענות דמתאוננים היתה באש ופרענות דאספסוף היתה בבשר, ללמדך אם היו אוהבים התורה שנקראת אש ונקראת בשר לא היה להם פרעניות אלו!
שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם רוֹדֵף אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ, וְנָחָשׁ רָץ לְהַכִּישׁוֹ נראה לי בס"ד נקיט תרי גוני מזיקין, אדם ההורג בבחירתו, ונחש שאינו נושך בלא לחש, ומה שאמר עליהם אמר דוד (תהלים קלט, כא) הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ הֳ' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, פירוש בלאו הכי הפסוק נראה כפול אך בזה יבא נכון, מְשַׂנְאֶיךָ אֶשְׂנָא אלו אנשי בתי עבודה זרה, וּמִתְקוֹמֶמְךָ אנשי דְּבֵי אֲבִידָן, ולכך אמר אֶתְקוֹטָט כי עניינם היא על ידי קטטות של ויכוח. והא דמסתפק בְּסִפְרֵי דְּבֵי אֲבִידָן, היינו משום דלא יבצר מהיות מעורבין בספרי הקדש עמהם, ונראה לי כמו שם בֵי אֲבִידָן נאמר לרעתם שיהיו אבודין כן שם 'נִצְרְפֵי' לרעתם, שהוא בהפוך אתוון 'פרצין'.
מַר בַּר יוֹסֵף אָמַר אֲנָא מִינַיְהוּ אֲנָא נראה לי הכונה כי מחמת שהיו רואין אותו חכם גדול היו ממנים אותו להתווכח בשבילם עם שאר בני דתות אחרים, כי שם היו מתווכחים עם כל בעלי דתות, ולכן אמר אֲנָא מִינַיְהוּ אֲנָא, דאמר עוד 'אֲנָא' פעם שנית לומר אף על גב דאנא מנייהו עם כל זה אין אני חס וחלילה נוטה לאמונתם, אלא אֲנָא הוא עומד חזק באמונתי.
אִימָא שָׁלוֹם, דְּבִיתְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְכוּ' נראה לי בס"ד מעשה זו נזכרה בתלמוד לרמוז בה ענין גדול שיש בין ישראל ובין אומות העולם, דישראל נקראים בְּרָא ואומות העולם בְּרַתָּא, וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק (שיר השירים א, ה) בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, עיין שם. וישראל אומרים בִּמְקוֹם בְּרָא, בְּרַתָּא לָא תֵּירוֹת וכן האמת דבן יתקיים לעתיד, שלוקחים ישראל ארץ ומלואה וכל ע' אומות! והנה שרי אומות העולם אף על פי כי בתחלה אומרים בְּרָא וּבְרַתָּא, כַּחֲדָא יִירְתּוּן שרוצים להשוות האומות שלהם עם ישראל, עם כל זה לסוף יהיו מודים בִּמְקוֹם בְּרָא, בְּרַתָּא לָא תֵּירוֹת וכמו שנאמר (מלאכי א, ה) וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל הֳ' מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל. על כן תמצא דאותו פלסוף שהוא מנייהו הוי תחלה אמר בְּרָא וּבְרַתָּא כַּחֲדָא יִירְתּוּן, וסוף הודה בִּמְקוֹם בְּרָא, בְּרַתָּא לָא תֵּירוֹת. והנה הַשְׁרָגָא רמז לשליטת אומות העולם בעולם הזה שיש לזה סוף וקץ, דאין השרגא דולקת אלא על ידי שמן שבה וככלות השמן נכבית, כן הם קיימים עתה בעולם מכח נצוצות קדושה בקליפתם, ואחר בירור כל נצוצות קדושה מקליפתם יאבדו מאליהם, וְחַמְרָא רמז לתלמיד חכם שעוסק בתורה כחמור למשוי, וכמ"ש (בראשית מט, יד) יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם, ולכן כתיב במשיח (זכריה ט, ט) עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר, רצונו לומר רוכב על זכות תלמידי חכמים! ולזה אמר אָתָא חַמְרָא זכות תלמידי חכמים וּבָטַשׁ לִשְׁרָגָא שליטת אומות העולם וגבר ישראל! ועוד נראה לי בס"ד בפשט המאמר עַיְלָא לֵיהּ שְׁרָגָא, דהאשה נקראת נר כמו שאמרו חכמינו ז"ל בגזירת החרבן שהיה על שני פתילות בנר אחד, רצונו לומר אשת איש מזנה עם אחרים, דהשרגא כלי קבול שתקבל בתוכה אבר התשמיש הדומה לפתילה, והזרע הדומה לשמן, והשרגא מאירה את הבית, כן האשה מאירה לבית דבלעדה יחשך הבית, ולכן עַיְלָא לֵיהּ שְׁרָגָא הרומזת לאשה, לומר למה תגרע מן הזכר? הלא היא מאירה כנר המאיר בחשוכה! ורבן גמליאל עַיִּיל חַמְרָא לוּבָא, שהחמור זן את בעליו על ידי המשוי שנושא עליו, כן הזכר הוא נושא משוי עול הפרנסה להביא לביתו ומזין את אשתו, על כן הזכר הוא העיקר דהכל צריכין למארי חטייא!
Ben Yehoyada on Shabbat 116a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 116, Amud Aleph, about 521 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 117 words
Opens “שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמָהּ. רַבִּי אוֹמֵר: לֹא מִן…”
- Segment 221 words
Opens “כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר…”
- Segment 363 words
Opens “מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי — רַבָּן…”
- Segment 447 words
Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: הַגִּלְיוֹנִין שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה, מַצִּילִין…”
- Segment 571 words
Opens “תָּא שְׁמַע: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּמְחַק, אִם יֵשׁ…”
- Segment 626 words
Opens “תָּא שְׁמַע: הַגִּלְיוֹנִין שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה,…”
- Segment 739 words
Opens “תָּא שְׁמַע: הַגִּילְיוֹנִין וְסִפְרֵי מִינִין אֵין מַצִּילִין…”
- Segment 868 words
Opens “גּוּפַהּ: הַגִּלְיוֹנִים וְסִפְרֵי מִינִין אֵין מַצִּילִין אוֹתָם…”
- Segment 967 words
Opens “אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה לַעֲשׂוֹת…”
- Segment 1089 words
Opens “בָּעֵי מִינֵּיהּ יוֹסֵף בַּר חָנִין מֵרַבִּי אֲבָהוּ:…”
- Segment 1113 words
Opens “אִימָּא שָׁלוֹם, דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲחָתֵיהּ דְּרַבָּן…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Shabbat 116a · Segment 3 — “…עֲלֵיהּ דְּרַבִּי — רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הוּא. דְּתַנְיָא:…”
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Shabbat 116a · Segment 9 — “אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Shabbat 116a · Segment 2 — “…הָא דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן:…”
Original text
שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמָהּ. רַבִּי אוֹמֵר: לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁסֵּפֶר חָשׁוּב הוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
that this is not its place, as the previous portion does not discuss the nation’s travels. Rabbi Yehuda HaNasi says: It is not for that reason that signs were inserted. Rather, the signs are there because this portion is considered a book unto itself.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: ״חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה״, אֵלּוּ שִׁבְעָה סִפְרֵי תוֹרָה? — כְּמַאן כְּרַבִּי.
The Gemara asks: According to whose opinion is that which Rabbi Shmuel bar Naḥman said that Rabbi Yonatan said, that with regard to the verse: “With wisdom she built her house, she carved its seven pillars” (Proverbs 9:1), these are the seven books of the Torah? According to whose opinion? It is according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as by his count there are seven books of the Torah: Genesis; Exodus; Leviticus; Numbers until: “And when the Ark traveled”; the portion: “And when the Ark traveled,” which is considered its own book; the remainder of Numbers; and Deuteronomy.
מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי — רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הוּא. דְּתַנְיָא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עֲתִידָה פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁתֵּיעָקֵר מִכָּאן וְתִכָּתֵב בִּמְקוֹמָהּ. וְלָמָּה כְּתָבָהּ כָּאן — כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פּוּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה לְפוּרְעָנוּת שְׁנִיָּיה. פּוּרְעָנוּת שְׁנִיָּיה מַאי הִיא — ״וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים״. פּוּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה — ״וַיִּסְעוּ מֵהַר ה׳״, וְאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: שֶׁסָּרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳. וְהֵיכָן מְקוֹמָהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: בַּדְּגָלִים.
Who is the tanna who disagrees with Rabbi Yehuda HaNasi? It is Rabban Shimon ben Gamliel. As it was taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: In the future, this portion will be uprooted from here, where it appears, and will be written in its proper place. And why was it written here, even though it discusses the travels of the children of Israel, and the portion before it does not? It is in order to demarcate between the first punishment and the second punishment. What is the second punishment that appears immediately afterward? It is the verse: “And the people complained wickedly in God’s ears, and God heard and became angry, and the fire of God burned in them and it consumed the edge of the camp” (Numbers 11:1). What is the first punishment? It is the verse: “And they traveled from the mountain of God [ mehar Hashem ] for three days” (Numbers 10:33), and Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: That they turned from after God [ me’aḥarei Hashem ] and hurriedly fled Mount Sinai. The Gemara asks: And if so, where is the proper place for this paragraph? Rav Ashi said: In the portion of the flags, where there is a description of the manner in which the Jewish people traveled through the desert.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: הַגִּלְיוֹנִין שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה, מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה אוֹ אֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה? תָּא שְׁמַע: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה, אִם יֵשׁ בּוֹ לְלַקֵּט שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, כְּגוֹן פָּרָשַׁת ״וַיְהִי בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן״ — מַצִּילִין, וְאִם לָאו אֵין מַצִּילִין. וְאַמַּאי, תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם גִּילָּיוֹן דִּידֵיהּ! בָּלָה שָׁאנֵי.
A dilemma was raised before the Sages: With regard to the blank folios of parchment of a Torah scroll, does one rescue them from the fire on Shabbat, or does one not rescue them from the fire? Come and hear a resolution to this from that which we learned: With regard to a Torah scroll that is worn, if there is enough in it to compile eighty-five complete letters as in the portion of: “And when the Ark traveled,” one rescues it from the fire, and if not one does not rescue it. If even the blank folios are rescued, why would one not rescue a Torah scroll with fewer than the requisite number of letters? Derive that this scroll may be rescued due to its blank folios. The Gemara answers: A Torah scroll that is worn is different, because at that point its sanctity is negated, and its blank folios are not sacred. Therefore, one may rescue the scroll only if it contains eighty-five letters.
תָּא שְׁמַע: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּמְחַק, אִם יֵשׁ בּוֹ לְלַקֵּט שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, כְּגוֹן פָּרָשַׁת ״וַיְהִי בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן״ — מַצִּילִין, וְאִם לָאו — אֵין מַצִּילִין, וְאַמַּאי? תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם גִּילָּיוֹן דִּידֵיהּ! מְקוֹם הַכְּתָב לָא קָמִיבַּעְיָא לִי, דְּכִי קָדוֹשׁ — אַגַּב כְּתָב הוּא דְּקָדוֹשׁ, אֲזַל כְּתָב — אֲזַלָא לַהּ קְדוּשְׁתֵּיהּ. כִּי קָמִיבַּעְיָא לִי שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה, שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה, שֶׁבֵּין דַּף לְדַף, שֶׁבִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר, שֶׁבְּסוֹף הַסֵּפֶר. וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם הַהוּא! דְּגִיז וּשְׁדֵי.
Come and hear a different resolution from that which was taught in another baraita : With regard to a Torah scroll that was erased, if there is enough in it to compile eighty-five complete letters as in the portion of: “And when the Ark traveled,” one rescues it from the fire, and if not, one does not rescue it. And why is that so? Derive that this scroll may be rescued due to its blank folios, as the erased section is surely no less significant than the blank folios of the scroll. The Gemara answers: That is not so. In a case where the place of the writing is erased it is not a dilemma for me, as it is sacred due to the writing. If the writing is gone, its sanctity is gone. When it is a dilemma for me is with regard to the blank portions that are above and below, that are between one section and another section, that are between one page and another page, that are at the beginning of the scroll, and that are at the end of the scroll. The Gemara asks again: Derive that this scroll may be rescued due to that area that is blank, whose sanctity remains. The Gemara replies: There, it is referring to a case where the blank area was cut and thrown out, and all that remains is the place of the writing.
תָּא שְׁמַע: הַגִּלְיוֹנִין שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה, שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה, שֶׁבֵּין דַּף לְדַף, שֶׁבִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר, שֶׁבְּסוֹף הַסֵּפֶר — מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם! דִילְמָא אַגַּב סֵפֶר תּוֹרָה שָׁאנֵי.
Come and hear a different resolution from what we learned in a mishna: The Sages decreed that the blank folios that are above and below, that are between one section and another section, that are between one page and another page, that are at the beginning of the scroll, and that are at the end of the scroll render the hands that touch them ritually impure. Apparently, the blank folios have the sanctity of a Torah scroll. The Gemara replies: That is not a proof, as perhaps when it is part of the Torah scroll, it is different, and in those circumstances the sanctity of the Torah extends to the blank portions. When they stand alone they have no sanctity.
תָּא שְׁמַע: הַגִּילְיוֹנִין וְסִפְרֵי מִינִין אֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה, אֶלָּא נִשְׂרָפִין בִּמְקוֹמָן הֵן וְאַזְכָּרוֹתֵיהֶן. מַאי לָאו, גִּלְיוֹנִין דְּסֵפֶר תּוֹרָה? לָא, גִּלְיוֹנִין דְּסִפְרֵי מִינִין. הַשְׁתָּא סִפְרֵי מִינִין גּוּפַיְיהוּ אֵין מַצִּילִין, גִּלְיוֹנִין מִבַּעְיָא? הָכִי קָאָמַר: וְסִפְרֵי מִינִין הֲרֵי הֵן כְּגִלְיוֹנִים.
Therefore, come and hear a different resolution from that which was taught in another baraita : With regard to the blank folios and the Torah scrolls of heretics, one does not rescue them from the fire; rather, they burn in their place, they and the names of God contained therein. What, is this not referring to the blank folios of a Torah scroll? The Gemara rejects this: No, it is referring to the blank folios of the scrolls of heretics. The Gemara is surprised at this: Now, with regard to the scrolls of heretics themselves, one does not rescue them; is it necessary to say that one does not rescue their blank folios? Rather, this is what it is saying: And the scrolls of heretics are like blank folios.
גּוּפַהּ: הַגִּלְיוֹנִים וְסִפְרֵי מִינִין אֵין מַצִּילִין אוֹתָם מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּחוֹל קוֹדֵר אֶת הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהֶן וְגוֹנְזָן, וְהַשְּׁאָר — שׂוֹרְפָן. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: אֲקַפֵּחַ אֶת בָּנַי, שֶׁאִם יָבֹאוּ לְיָדִי שֶׁאֲנִי אֶשְׂרוֹף אוֹתָם וְאֶת הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהֶן. שֶׁאֲפִילּוּ אָדָם רוֹדֵף אַחֲרָיו לְהוֹרְגוֹ, וְנָחָשׁ רָץ לְהַכִּישׁוֹ, נִכְנָס לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה וְאֵין נִכְנָס לְבָתֵּיהֶן שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁהַלָּלוּ מַכִּירִין וְכוֹפְרִין, וְהַלָּלוּ אֵין מַכִּירִין וְכוֹפְרִין. וַעֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״אַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ״.
Apropos the scrolls of heretics, the Gemara analyzes the matter itself. With regard to the blank folios and the Torah scrolls of the heretics, one does not rescue them from the fire. Rabbi Yosei says: During the week, one cuts the names of God contained therein and buries them, and burns the rest. Rabbi Tarfon said in the form of an oath: I will bury my sons if I fail to do the following, that if these books come into my possession I will burn them and the names contained therein. As even if a person is pursuing him with the intent to kill him, and a snake is hurrying to bite him, one enters a house of idolatry and does not enter the houses of these heretics. The reason is that these heretics are aware of the greatness of the Creator manifest in the Torah and its mitzvot, and nevertheless, they deny the existence of God; whereas these idolators are not aware, and that is the reason that they deny the existence of God. And with regard to the heretics, the verse says: “And behind the door and the doorpost you place your memory” (Isaiah 57:8). Although they remember the word of God, they treat it contemptuously, as if casting it behind the door.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה תּוֹרָה: שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם, הַלָּלוּ שֶׁמְּטִילִין קִנְאָה וְאֵיבָה וְתַחֲרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד: ״הֲלֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה׳ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי״. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה, כָּךְ אֵין מַצִּילִין אוֹתָן לֹא מִן הַמַּפּוֹלֶת וְלֹא מִן הַמַּיִם וְלֹא מִדָּבָר הַמְאַבְּדָן.
Rabbi Yishmael said: The fact that the names of God in the scrolls of heretics may be burned can be derived through an a fortiori inference: Just as to make peace between a husband and his wife, the Torah says: My name that was written in sanctity shall be erased in the water in the framework of the ordeal of the sota ; these, the heretics, who impose jealousy, and hatred, and conflict between the Jewish people and their Father in Heaven, all the more so it is proper to erase God’s names because of them. And with regard to heretics, David said: “For I hate those who hate You, God, and I fight those who rise against You. I hate them with the utmost hatred, they have become enemies to me” (Psalms 139:21–22). And just as they, the scrolls of heretics, are not rescued from the fire, neither are they rescued from a rockslide, nor from water, nor from any other matter that destroys them.
בָּעֵי מִינֵּיהּ יוֹסֵף בַּר חָנִין מֵרַבִּי אֲבָהוּ: הָנֵי סִפְרֵי דְבֵי אֲבִידָן, מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה אוֹ אֵין מַצִּילִין? אִין וְלָאו וְרַפְיָא בִּידֵיהּ. רַב לָא אָזֵיל לְבֵי אֲבִידָן, וְכׇל שֶׁכֵּן לְבֵי נִצְרְפֵי. שְׁמוּאֵל לְבֵי נִצְרְפֵי לָא אָזֵיל, לְבֵי אֲבִידָן אָזֵיל. אֲמַרוּ לֵיהּ לְרָבָא: מַאי טַעְמָא לָא אָתֵית לְבֵי אֲבִידָן? אֲמַר לְהוּ: דִּיקְלָא פְּלָנְיָא אִיכָּא בְּאוֹרְחָא, וְקָשֵׁי לִי. נִיעְקְרֵיהּ. דּוּכְתֵּיהּ קָשֵׁי לִי. מָר בַּר יוֹסֵף אָמַר: אֲנָא מִינַּיְיהוּ אֲנָא, וְלָא מִסְתְּפֵינָא מִינַּיְיהוּ. זִימְנָא חֲדָא אֲזַל, בְּעוֹ לְסַכּוֹנֵיהּ. רַבִּי מֵאִיר הֲוָה קָרֵי לֵיהּ ״אָוֶון גִּלְיוֹן״. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה קָרֵי לֵיהּ ״עֲווֹן גִּלְיוֹן״.
Yosef bar Ḥanin raised a dilemma before Rabbi Abbahu: With regard to these books of the house of Abidan, does one rescue them from the fire or does one not rescue them? There were sacred Jewish texts in that house, which were used in debates and discussions on matters of faith. Rabbi Abbahu did not give him a clear answer but said yes and no, and the matter was uncertain to him. Rav would not go to the house of Abidan for conversation, and all the more so he would not go to the house of Nitzrefei, the Persian fire-temple. Shmuel, to the house of Nitzrefei he did not go, but to the house of Abidan he did go. The gentile scholars said to Rava: Why did you not come to the house of Abidan? He evaded their question with an excuse and said to them: There is a certain palm tree on the road, and that makes the path difficult for me. They said to him: We will uproot it. He said to them: Nevertheless, the resulting pit in its place will be difficult for me. Mar bar Yosef said: I am one of them, we are friends, and I do not fear them. Still, one time he went and argued with them and they sought to endanger his life. Rabbi Meir would call the Christian writing, the Evangelion, the wicked folio [ aven gilyon ]; Rabbi Yoḥanan called it the sinful folio [ avon gilyon ].
אִימָּא שָׁלוֹם, דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲחָתֵיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הֲוַאי. הֲוָה הָהוּא פִילוֹסְפָא בְּשִׁבָבוּתֵיהּ
The Gemara relates: Imma Shalom, the wife of Rabbi Eliezer, was Rabban Gamliel’s sister. There was a Christian philosopher [ pilosofa ] in their neighborhood