Commentary page

Pesachim 61a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Pesachim 61a

Pesachim 61a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 224 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

וישנו לאחר מיתה מת בנו מביא קרבן אביו ואם שחטו שלא לשמו לא עלה לשם חובה ואחריות הקרבן מוטל על נכסי המת וצריך להביא אחר וישנו בקרבן צבור כקרבן יחיד:

אבל בשינוי בעלים מחשב בדבר אחר הוא ואינו בארבע עבודות בשאר זבחים דלאו פסח דלאו עיקרן לאכילה אתי אלא לכפרה לא שייך שינוי בעלים אלא בזריקה שאין לו בקרבן אלא כפרתו וכפרה ליתא אלא בזריקה וכי מרבינן שאר עבודות לפוסלה בשינוי בעלים בפ"ק דזבחים לא מרבינן אלא שוחט להתכפר אחר בזריקת דמו או מוליך או מקבל לזרוק לשם אחר או זרק ממנו לשם אחר אבל שוחט לשם אחר שתהא השחיטה לבדה לשם אחרים אבל בשעת שחיטה אין דעתו על הזריקה אלא לבעליו כשר והכי אמרי' התם אמר רב אשי ק"ו ומה אם במקום שאמר הריני שוחט לשם פלוני דכשר שחטו לזרוק לשם פלוני פסול מקום שאם אמר כו' ש"מ מיהא דאין מחשבת שינוי בעלים בשאר עבודות אא"כ מחשבין באחת מהן על מנת לזרוק אבל בשינוי קודש שחט שלא לשמו פסול דכתיב זבח שלמים זביחה לשם שלמים וכן בחטאת ושחט אותה לחטאת וכן פסח זבח פסח הוא ומיהו ודאי פסח שעיקרו לבעליו ליאכל בא שחטו שלא לשם בעליו להאכילו למנויין אחרים פסול כדקתני מתני' שחטו שלא למנויו פסול וע"כ בחישב על השחיטה לחודא קאמר לא על מנת לזרוק מדאיפלגו בה אמוראי בגמרא שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערלים מכלל דשחטו לערלים דמתניתין במחשב על השחיטה קאמר ושלא למנויו דומיא דלערלים דהא גבי הדדי קתני להו:

ואינו לאחר מיתה דאין שם בעליו עליו מאחר שמת ואם שינה שמו כשר:

ואינו בצבור דלשם מי ישנה אותו שלא יהא בעליו אם לשם נכרים לא מיפסיל כדאמרי' התם ולקמן בשמעתין דאין שנוי בעלים פוסל אא"כ שינהו למחויב כפרה כמותו דיליף מלכפר עליו עליו ולא על חבירו אלמא שינוי בעלים פסול בחבירו דומיא דידיה ומחויב כפרה כמותו ואי לא לא פסיל:

ואע"ג דתרתי מהנך פירכי:

לאו דווקא כלומר לאו פירכי נינהו תרתי מיהא דווקא ומפרש ואזיל הי תרתי לאו דווקא: פסול מחשבה לא מיקרי פסול הגוף:

ולרב פנחס בפ"ק דזבחים אמרה:

יש בעלים לאחר מיתה ואם שחטו לשם בעלים אחרים צריך היורש להביא אחר:

8 more comments on this page.

Rashi on Pesachim 61a · Sefaria

Tosafot

וישנו לאחר מיתה ושינוי בעלים אינו לאחר מיתה שמא משום דכתיב לכפר עליו ולא על חבירו ומת לאו בר כפרה גמורה הוא אלא שנתחייב להביאו והך דשמעתין אתיא להדיא כמ"ד שיעבודא דאוריי' וכרב אסי אמר רב בפ"ק דקדושין (ד' יג:) דמוקי הא דתנן האשה שמתה יביאו יורשין עולתה אע"פ שלא הפרישתה מחיים אבל לרב יהוד' אמר שמואל דאמר והוא שהפרישתה מחיים אבל לא הפרישתה לא משום דשיעבודא לאו דאורייתא לכאורה אינו נפקותא בין שינוי קודש לשינוי בעלים דלאחר מיתה כיון דבשינוי קודש [נמי] אין היורש חייב להפריש אחר תחתיו ומיהו י"ל דנ"מ אם הפרישו בעלים שתי עולות לאחריות שאם תפסל האחת יביא השניה ואם לאו תהא השניה חולין אי נמי שינוי קודש אסור לשנות אחר מיתה דאמר בריש זבחים (ד' ב:) ונדבה מי שרי לשנויי בה אבל שינוי בעלים ליכא אפי' איסור כיון דאינו לאחר מיתה:

נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול תימה לר"י ל"ל למימר נעשה כיון דתרתי דוקא לימא דפסול משום דאין כאן עקירה ואי לא חייש להני פירכי וסבר דדמי לשינוי קודש הואיל ופוסלו בזמנו וחשיב עקיר' א"כ אמאי הוי כמי שאין לו בעלים בזמנו הלא בשינוי קודש לא חשבי' משנה כבזמנו לפסול ואור"י דהכי פי' אפי' ליתנהו להנהו פירכי מ"מ לא הוי עקירה דנעשה כפסח בזמנו שמתו בעליו דאמר בסוף אלו דברים (פסחים ד' עג:) דבעי עקירה וכששחטו סתם פסול אע"פ שהוא כמפרש שלא לשם בעליו שהרי מתו ה"נ שלא בזמנו שינוי בעלי' לא חשיב עקירה וכן מוכיח הלשון דקאמר שאין לו בעלים ולא קאמר כמי ששחטו בשינוי בעלים:

רבי אומר לשון סורסי הוא זה אור"י דרבי לא פליג את"ק ומודה דאיכא עיכובא באוכליו ומנויו ואינו אלא מפרש דבריו דלא פסלי אוכליו ומנויו אלא בשחיטה וכן משמע בכיצד צולין (ד עח:) דמסיק רב דאמר אכילה לא מעכבי כרבי נתן ולא קאמר כר' והיינו משום דלפרושי אתא כדפי':

לאוכליו מנא לן אור"י דערלים וטמאים כולהו נפקי מהאי קרא דאיש לפי אכלו דכיון דלא מצו אכלי ליה חשיבי כולהו שלא לאוכליו וכן משמע בפ"ב דזבחים (ד' כב:) דקאמר קסברי זקני דרום טמא משלח קרבנותיו פי' פסח והתניא במכסת נפשות מכאן שאין הפסח נשחט אלא למנויו ואיתקש אוכליו למנויו משמע בהדיא דטמא נפקא לן מאיש לפי אכלו:

ואיתקש אוכליו למנויו תימה לר"י א"כ מה מנויו פסלי בד' עבודות דהיינו שינוי בעלים אף אוכליו יפסלו בד' עבודות ובשאר קרבנות נמי יפסלו במנויו וי"ל דשלא למנויו אין זה שינוי בעלים דשינוי בעלים לא פסיל אלא בזריקה כגון שוחט או מקבל ומוליך על מנת לזרוק לשם אחרים או זורק לשם אחרים אבל שוחט ומקבל ומוליך לשם אחרים כשר דמוכפר עליו נפקא לן ושלא למנויו היינו שוחט שלא למנויו ולא פסיל אלא בשחיטה דווקא כדכתיב תכוסו ודווקא בפסח ולא בשאר קרבנות וא"ת ונימא הואיל וגלי שלא לאוכליו בשחיטה ה"ה בשאר עבודות כדאי' בפ"ק דזבחים (ד' ז:) פסח שלא לשמו מזבח פסח שאר עבודות מנא לן הואיל וגלי גלי ואור"י דלא דמי כיון דגלי בכל הקרבנות דלא עלו לבעלים לשם חובה וגבי פסח אשכחן פסול בחד מינייהו אין לנו לחלק:

Tosafot on Pesachim 61a · Sefaria

Rabbeinu Chananel

וישנו בצבור כביחיד כי שנוי קדש פוסל בקרבן הצבור שאם נשחט העולה לשם חטאת או לשם אשם כמו שפוסל בקרבן יחיד כך פוסל בקרבנות צבור ואע"ג דפרכת שינוי קודש דפסולו בגופו ושינוי בעלים אין פסולו בגופו לאו פירכא הוא דתרוויהו פסול מחשבה נינהו ולא שנא ומאי דפרכת נמי יש שינוי קודש לאחר מיתה ואין שינוי בעלים לשם מיתה הרי רב פנחס בריה דרב אמי אמר [דיש] שינוי בעלים לאחר מיתה דגרסינן בתחלת שחיטת קדשים ואמר רבא עולה הבאה לאחר מיתה שחטה בשינוי קדש פסולה בשינוי בעלים כשרה אין בעלים לאחר מיתה ורב פנחס בר רב אמי אומר יש בעלים לאחר מיתה אמר לו רב אשי לרב פנחס דוקא קאמר מר יש בעלים לאחר מיתה והוה ליה כשינוי קדש ובעי איתויי אחריתי או דלמא אמרי' [דאי] איכא גביה כמה עשה ומכפרא ליה א"ל דוקא קא אמינא: וזו השמועה כלה מה לשנוי קדש שכן פסולו בגופו וישנו בארבע עבודות וישנו לאחר מיתה וישנו בצבור כביחיד כולו מפורש בפ"א בשחיטת קדשים פריך מיהא לדברי הכל באחת ולרבא דהוא מרא דשמעתא תרתי מה לשנוי קודש שכן ישנו בארבע כדאמרן וישנו בצבור כביחיד לאפוקי צבור דלא משכחת ליה בשנוי בעלים דהא כל ישראל בעליו הן ופשטה פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשם פסח בשנוי בעלים נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול. תנן בתחלת שחיטת קדשים חוץ מן הפסח ומן החטאת פסח בזמנו שלא לשמו פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' דייקינן מינה דבעינן לשמו ותנן נמי שם [שם מג.] [הזבח] נפסל בארבעה כו' בשחיטה שנאמרה המקריב את זבח השלמים כו' בקבלה שנא' והקריבו זו קבלת הדם בזריקה שנאמר הזורק את דם השלמים בהולכה שנאמר והקריב הלכה דאפקה רחמנא בלשון הקרבה:

מתני' שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו כו' ת"ר כיצד שלא לאוכליו שחטו לחולה ולזקן כיצד שלא למנויו מנו עליו חבורה זו ושחטו לשם חבורה אחרת ופשטנא בענין למנויו שנאמר במכסת נפשות תכוסו על השה ואוכליו שנאמר איש לפי אוכלו ואיתקש אוכלין למנויין:

Rabbeinu Chananel on Pesachim 61a · Sefaria

Meiri

כבר ביארנו במשנתנו שאין שוחטין את הפסח אלא למי שראוי לאכלו לא סוף דבר שאם עשה כן כשר אלא שחסר מצוה אלא אף בדיעבד פסול וכן שלא למנוייו ומ"מ דוקא בשחיטה כלומר ששחטו על דעת שלא לאוכליו אבל אם שחטו לשם אוכליו ועשה אחת משאר עבודות לשם שלא לאוכליו כגון שזרק את הדם שלא לאוכליו או ששחטו לשם אוכליו על דעת שיזרוק דמה שלא לאוכליו כשר שאין מחשבת אוכלין פוסלת בזריקה ולא בשום עבודה אלא בשחיטה ומ"מ גדולי המחברים כתבו שאין אדם יוצא בה ידי חובתו אלא שהפסח כשר ובערלות מיהא אינו כן אלא שחטו למולים וזרק את הדם לערלים פסול שיש מחשבת ערלות בזריקה וכרב חסדא וכן בשחט על דעת לזרוק דמה לערלים ומ"מ שחט למולים וזרק דמה למולים וערלים או שחט על מנת לזרוק למולים וערלים יראה שהיא כשר וכרב אשי שהעלה בסוף השמועה מקצת ערלה לא פסלה לא בשחיטה ולא בזריקה ואע"פ שרב חסדא שהוא בעל השמועה אמר בשחיטה הוא דמקצת ערלה לא פסלה אבל בזריקה אפי' מקצת ערלה פסלה ומשום חומרא דזריקה שאין הפגול קבוע אלא בזריקה שהוא סוף העבודות כמו שנבאר למטה מ"מ נראה שדרך סוגיא נאמרה ולתרץ הברייתא לישבה לדבריו ומ"מ גדולי המחברים פסקו בה שבזריקה אף למולים וערלים פסול כמסקנא דרב חסדא אלא שגדולי המגיהים חלקו בה ויראה לי שהטומאה דינה כערלה לענין זה ולמדת ממה שכתבנו שערל המשתף אחרים בפסחו אין הפסח פסול לבני חבורה הבאים עמו שאין ערלה וטומאה פוסלין במקצתה אלא בכולה ויש בזו חומר מחשבת זמן ומקום שהן פוסלין אפי' במקצת ר"ל שזמן מקצתו כזמן כלו שאפי' לא חשב לחוץ לזמנו אלא בכזית פיגל וכן בחוץ למקומו פסל וכן יש באלו חומר מצד אחר שהם נוהגים בכל הזבחים ואלו ערל וטמא משלחין קרבנותיהם בעזרה על ידי אחר בכל קרבן שאין אכילת הבעלים מעכבת בהם כגון פסח ויש חומר בערל מבטמא שהערלה לא הותר מכללה אכילת בשר שאין שום בשר קדש נאכל לערלים כמו שביררנו ביבמות פרק הערל ואין צריך לומר שכן במחשבת זמן ומקום שלא הותר מכללה לאכילת בשרה אבל טומאה הותר מכללה אם היו רוב צבור טמאים שאין צבור נדחה לפסח שני ומקריבין פסח בטומאה ונאכל וזה שכתבנו בטמא שמשלח קרבנותיו פירושו בטמא שרץ וכיוצא בו אבל טמא מת אין מקריבין עליו עד שיטהר:

Meiri on Pesachim 61a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

תוס' בד"ה נעשה כמי כו' ואי לא חייש להני פירכי כו' ואומר ר"י דה"פ אפי' ליתנהו להני פירכי כו' עכ"ל כצ"ל ולא ניחא להו למימר בתירוצם דלא חייש להני פירכי כיון דסתמא דתלמודא מסיק דתרתי דוקא ופירכי נינהו וק"ל:

בד"ה ואתקש אוכליו כו' מה מנויין פסלה בד' עבודות כו' אף אוכליו כו' עכ"ל מפי' מהרש"ל כל ד' עבודות על הזריקה כו' ונילף שגבי אוכליו יפסלו כך וע"ק למה חשיב מנויו גבי פסח דוקא ויליף מקרא אם הוא שינוי בעלים אף בשאר קרבנות יפסול עכ"ל אבל לשון בד' עבודות שכתבו התוס' לא משמע כן אלא בד' עבודות ממש כמו גבי פסול לשמו דקאמר בשמעתין דישנו בד' עבודות אבל בשינוי בעלים דלא הוה אלא בזריקה מקרי אינו בד' עבודות בשמעתין ולישנא נמי דקאמרי ובשאר קרבנות נמי יפסלו כו' לא משמע כן דהל"ל ובשאר עבודות נמי פסול ולא אצטריך ליה לקרא גבי פסח ועוד דהא אצטריך גבי פסח לעכב כדאמרי' פ"ק דזבחים ונראה שהם הבינו לכאורה מפירש"י דשלא למנויו היינו שינוי בעלים ובחישב על השחיטה לחודה קאמר במתניתין פסול שלא למנויו וכן בחישב על הזריקה פסול דעיקר שינוי בעלים בזריקה הוא כפרש"י ומינה דה"ה בשאר ב' עבודות דהיינו בהולכה או בקבלה לחודא דפסול שלא למנויו דהיינו שינוי בעלים ואהא קשיא להו כיון דאתקש שלא לאוכליו לשלא למנויו אימא דיפסול שלא לאוכליו נמי בכל ד' עבודות ממש ועוד דבשאר קרבנות נמי יפסלו ד' עבודות ממש דהיינו שינוי בעלים והיינו שלא למנויו דאינו חילוק בשינוי בעלים בין פסח לשאר קרבנות אלא דבפסח הוא לעכב ובשאר קרבנות אינו אלא למצוה כדאמרי' בהדיא פ"ק דזבחים ויפסלו דקאמרי לאו דוקא אלא למצוה כדאמרינן בהדיא התם ובכולה תלמודא לא קאמר בשאר קרבנות שינוי בעלים אלא בזריקה כפרש"י ואהא תירצו היכא דקאמר שלא למנויו לאו היינו דין שינוי בעלים דאינו אלא בזריקה כגון שוחט כו' ודין שלא למנויו דקאמר אינו אלא בפסח ודוקא בשחיטה ואינו בד' עבודות דהיינו בקבלה והולכה אלא בזריקה איתא משום דין שינוי בעלים כמ"ש התוס' לקמן ואיך שיהיה ק"ק דהיאך בעו למימר דאוכליו יפסלו בד' עבודות הא איכא שום מיעוטא דאין מחשבת אוכלין בזריקה כמ"ש התוס' לקמן ודו"ק:

Chidushei Halachot on Pesachim 61a · Sefaria

Maharam

ברש"י ד"ה ואינו בד' עבודות וכו' והכי אמרינן התם אמר רב אשי ק"ו ומה אם במקום שאמר הריני שוחט לשם פלוני כשר לזרוק דמו לשם פלוני פסול מקום כו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה שחטו למולין וכו' בפ' כיצד צולין דתניא שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו פסח עצמו כשר ואדם יוצא בו ידי חובתו לא גרסינן לזרוק דמו אלא ונזרק וכו' כצ"ל:

Maharam on Pesachim 61a · Sefaria

Original text

Segment 1

וְיֶשְׁנוֹ לְאַחַר מִיתָה, וְיֶשְׁנוֹ בְּצִבּוּר כְּבַיָּחִיד. תֹּאמַר בְּשִׁינּוּי בְּעָלִים — דְּאֵין פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ, וְאֵינוֹ בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת, וְאֵינוֹ לְאַחַר מִיתָה, וְאֵינוֹ בְּצִבּוּר כְּבַיָּחִיד.

And furthermore, the disqualification following from a change in sanctity applies after death. If one consecrates an offering and dies, his son must bring the offering in his place, and it can be invalidated through a change in sanctity. Moreover, it applies to communal offerings as it does to the offerings of an individual. However, can you necessarily say the same thing with regard to a change in owner that does not have these characteristics? Its disqualification is not in the offering itself; and it does not apply to all four rites but only to the sprinkling of the blood on the altar; and it does not apply after death, for after the owner has died there is no true owner of the offering, and therefore, if the priest intends to offer it for someone else the offering remains valid; and it does not apply to communal offerings as it does to the offerings of an individual, since it is not possible to have in mind a different owner, as it is owned by the whole community.

Segment 2

וְאַף עַל גַּב דְּתַרְתֵּי לָאו דַּוְקָא, תַּרְתֵּי מִיהָא דַּוְקָא. דְּמַאי שְׁנָא שִׁינּוּי בְּעָלִים דְּלָא הָוֵי פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ — דִּפְסוּלוֹ מַחְשָׁבָה בְּעָלְמָא הִיא. שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ נָמֵי — פְּסוּלוֹ מַחְשָׁבָה בְּעָלְמָא הִיא.

And even though two of these differences are not fully accurate and can be disputed, as will be explained, two, at least, are accurate. The Gemara explains the lack of accuracy: For what is different about a change in owner that defines its disqualification as not being in the offering itself? Is it that its disqualification is merely due to thought? If so, it is possible to say that a change of sanctity is also merely a disqualification due to thought and not in the offering itself, and therefore there is no real difference.

Segment 3

וְתוּ, הָא דְּאָמַר שִׁינּוּי בְּעָלִים אֵינוֹ לְאַחַר מִיתָה, וּלְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי דְּאָמַר יֵשׁ שִׁינּוּי בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? תַּרְתֵּי מִיהַת דַּוְקָא נִינְהוּ.

And furthermore, with regard to that which was said, that a change in owner does not apply after death, there is the following difficulty: According to Rav Pineḥas, son of Rav Ami, who said that the disqualification resulting from a change in owner applies after death, so that if the offering of the deceased was brought for a different person, the son of the deceased must bring another offering in his father’s name, what is there to say? However, at least two of these differences are accurate.

Segment 4

אֶלָּא, אָמַר רָבָא: פֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה בְּשִׁינּוּי בְּעָלִים — נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ בְּעָלִים בִּזְמַנּוֹ, וּפְסוּל.

Rather, Rav Pappa’s suggestion should be rejected, and Rava said: A Paschal lamb that one slaughtered on the rest of the days of the year with a change of owner is considered like one that does not have an owner. In other words, it is considered like a Paschal lamb that was slaughtered not for the sake of its owner at its proper time on Passover eve, and it is disqualified.

Segment 5

מַתְנִי׳ שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָו, לַעֲרֵלִים וְלִטְמֵאִים — פָּסוּל. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו לִמְנוּיָו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָו, לְמוּלִים וְלַעֲרֵלִים, לִטְמֵאִים וְלִטְהוֹרִים — כָּשֵׁר.

MISHNA: If one slaughtered the Paschal lamb for people who cannot eat it or for those who did not register in advance to eat it, or if one slaughtered it for people who are uncircumcised or for those who are ritually impure, whom the Torah prohibits from eating the Paschal lamb, it is disqualified. However, if one slaughtered it for those who can eat it and for those who cannot eat it; for those who have registered for it and for those who have not registered for it; for the circumcised and for the uncircumcised; for the ritually impure and for the ritually pure, it is valid, for a partially invalid intent does not disqualify the offering.

Segment 6

שְׁחָטוֹ קוֹדֶם חֲצוֹת — פָּסוּל, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״בֵּין הָעַרְבַּיִם״. שְׁחָטוֹ קוֹדֶם לַתָּמִיד — כָּשֵׁר, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אַחֵר מְמָרֵס בְּדָמוֹ עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַתָּמִיד. וְאִם נִזְרַק — כָּשֵׁר.

If one slaughtered the Paschal lamb before midday it is disqualified, as it is stated: “And the whole assembly of the congregation of Israel shall slaughter it in the afternoon” (Exodus 12:6). If he slaughtered it before the daily afternoon offering it is valid, as long as another person stirs its blood in order to prevent it from congealing until the blood of the daily offering is sprinkled. And if the blood of the Paschal lamb is sprinkled before the blood of the daily offering, it is nonetheless valid, as this change does not disqualify the offering.

Segment 7

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו? לְשׁוּם חוֹלֶה אוֹ לְשׁוּם זָקֵן. כֵּיצַד שֶׁלֹּא לִמְנוּיָו? נִמְנוּ עָלָיו חֲבוּרָה זוֹ, וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם חֲבוּרָה אַחֶרֶת.

GEMARA: The Sages taught in the Tosefta : How so the case of slaughtering the Paschal lamb for those who cannot eat it? It is a case where one slaughtered it for the sake of a sick person or for the sake of an old person who is unable to eat even an olive-sized portion of the Paschal lamb. How so the case of slaughtering the Paschal lamb for those who did not register for it? It is a case where one group registered for it, and one slaughtered it for the sake of a different group.

Segment 8

מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״בְּמִכְסַת״ — מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַפֶּסַח נִשְׁחָט אֶלָּא לִמְנוּיָו,

The Gemara asks: From where are these matters, which are not explicitly written in the Torah, derived? The Gemara answers: As the Sages taught with regard to the verse: “And if the household be too little for a lamb, then he and his neighbor who is close to his house shall take one according to the number of the souls; according to every man’s eating you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4). “According to the number of” teaches that the Paschal lamb is slaughtered only for those who have registered for it. Everything is done according to the number of people who have registered before the slaughtering.

Segment 9

יָכוֹל שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִמְנוּיָו יְהֵא כְּעוֹבֵר עַל הַמִּצְוָה וְכָשֵׁר — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּמִכְסַת... תָּכֹסּוּ״, הַכָּתוּב שָׁנָה עָלָיו לְעַכֵּב.

I might have thought that if he slaughtered it for those who did not register for it, he would be considered as one who has violated a commandment, but nonetheless the offering would be valid after the fact. Therefore, the Torah teaches this law with the double formulation of “according to the number” and “you shall make your count”; the verse repeated it to make this requirement indispensable, so that the offering is disqualified if it is slaughtered for those who did not register for it.

Segment 10

רַבִּי אוֹמֵר: לָשׁוֹן סוּרְסִי הוּא, כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״כּוֹס לִי טָלֶה זֶה״.

Rabbi Yehuda HaNasi says: The term “you shall make your count [ takhosu ]” is Aramaic [ Sursi ], like one who says to his fellow: Slaughter [ kos ] me this lamb, to teach that the registration must take place before the slaughtering.

Segment 11

אַשְׁכְּחַן שֶׁלֹּא לִמְנוּיָו, שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו מְנָא לַן? אָמַר קְרָא ״אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ תָּכוֹסּוּ״, אִיתַּקַּשׁ אוֹכְלִין לִמְנוּיִין.

We have found a source for the halakha that a Paschal lamb slaughtered for those who have not registered for it is disqualified. But from where do we derive the halakha that it is similarly disqualified if it is slaughtered for those who cannot eat it? The Gemara answers that the verse says: “According to every man’s eating you shall make your count”; those who eat it are juxtaposed, and thereby equated, to those who are registered for it. This teaches that just as the offering is disqualified if it is slaughtered for those who did not register for it, it is likewise disqualified if it is slaughtered for those who cannot eat it.

Pesachim 61a

Pesachim 61a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text