Talmud Builders

    Commentary page

    Pesachim 59a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 59a

    Pesachim 59a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 409 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    יאוחר דבר כו' טעמא דרישא קא מפרש תמיד קודם לפסח דדין הוא שיאוחר הפסח שנאמר בו בערב ובין הערבים תזבח את הפסח בערב (דברים ט״ז:ו׳) ושחטו אותו וגו' (שמות י״ב:ו׳) לתמיד שלא נאמר בו אלא את הכבש השני תעשה בין הערבים (במדבר כ״ח:ד׳):

    אי הכי קטרת ונרות נמי ליקדמו לפסח משום האי טעמא גופיה יאוחר דבר כו' דבקטרת ונרות חד בין הערבים כתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה (שמות ל׳:ח׳) ובין הערבים אתרוייהו קאי:

    דמיעט רחמנא גבי נרות:

    תן לה מדתה חצי לוג לכל נר דאין לך ליל ארוך שלא יהא לך בה כשיעור:

    אותו מערב ועד בקר ואין אחר מערב ועד בקר ואין לך עבודה כשירה אחריה להתחיל:

    ואתקש קטרת לנרות מה נרות אין עבודה כשירה אחריה אף קטרת אין עבודה כשירה אחריה:

    תמיד קודם לקטרת וקטרת קודם לנרות טעמא מפרש בסדר יומא בפרק אמר להן הממונה:

    ההוא למעוטי עבודה שבפנים ההוא אותו לאו למעוטי פסח אתא שהיא עבודת חוץ דמסתברא דכי קא ממעיט עבודת פנים דכוותה קממעיט נרות עבודת פנים וקטרת עבודת פנים:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 59a · Sefaria

    Tosafot

    יאוחר דבר כו' אע"ג דתמיד תדיר איצטריך למיכתב דה"א שהפסח יקדים משום עליה השלם:

    קטרת ונרות נקדמו לפסח הקשה ריב"א והלא בנרות כתיב נמי מערב ועד בקר ומה לי מערב ומה לי בערב ויש לומר דמערב ועד בקר איצטריך ליתן לה מדתה ולא לאיחור:

    אין לך דבר שמתעכב כו' אלא קטרת נראה לר"י דלא גרס ונרות דע"כ לא חשיב אלא מידי דהקטרה דבה הקפידה תורה לאחר כדכתיב והקטיר עליה חלבי וגו' דאי לא תימא הכי ליחשוב נמי ברישא אין לך שקודם לתמיד של שחר אלא קטרת ודישון מזבח הפנימי ושני גזרי עצים והטבת נרות דקודמין לתמיד כל הני כדאמרינן באמר להן הממונה (יומא דף לג) ובתוספתא נמי ליתא:

    אתי עשה דפסח דאית ביה כרת ודחי כו' הקשה ריב"א הא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מיקיים עשה דאכילת פסח דאינה אלא בלילה ותירץ דמיירי שישחטו פסח עליו קודם שידחו עשה דהשלמה דשוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים לכולי עלמא אפילו לא יאכל לבסוף הואיל ובידו תלוי ופטור מפסח שני אפילו לא אכל הלכך כשהמקריב כפרתו מקיים עשה דפסח דאז הוי ראוי לאכול שאם לא היה יכול להקריב לא יהיה ראוי לאכול לערב והפסח היה פסול ור"י מתרץ דדוקא בלא תעשה דחמיר בעינן בעידנא דמיעקר לאו דלקיים עשה אבל עשה דחמיר דחי עשה הקל בכל ענין אפילו לא מקיים עשה חמור בעידנא דקא עבר אעשה הקל כדמוכח בהשולח (גיטין דף לח.) גבי רבי אליעזר ששיחרר עבדו ובשילוח הקן (חולין דף קמא.) דהוה דחי עשה דמצורע דחמיר לעשה דשילוח הקן אי לאו דאמר רחמנא שלח תשלח אפי' לדבר מצוה:

    זה בנה אב לכל חטאות כו' ואפילו לעכב קאמר דאי למצוה אכתי לימא בשקרבה. הקשה ריב"א דבת"כ (תזריע יולדת פרק ד מ"ג) משמע דליכא עיכובא, דקתני התם גבי יולדת שאם הביאה עולתה תביא חטאתה ממין עולתה ובפרק כל התדיר (זבחים דף צ.) משמע דלא אצטריך האי זה בנה אב אלא לחטאת העוף הבאה עם עולת בהמה וליכא כי אם יולדת עשירה ובמסכת קנים (פ"ב) נמי אמרינן האשה שהביאה חטאתה ומתה מביאין יורשים עולתה כו' עולתה ומתה לא יביאו יורשים חטאתה משמע קצת אם היתה קיימת לא היתה מביאה אלא חטאתה ותירץ רבינו חיים כהן דהא דפריך הכא ואפילו עיכובא יהא היינו דוקא במצורע דכתיב ביה תהיה דמשמע עיכובא כדאמר בריש הקומץ רבה (מנחות דף יט.) ומשני דכתיב והעלה למעוטי מעיכובא:

    דכתיב והעלה ודוקא בדיעבד דהא כתיב בהדיא ואחר ישחט את העולה:

    Tosafot on Pesachim 59a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    שהתמיד נאמר בו בין הערבים והפסח נאמר בו בין הערבים דכתיב (שמות י"ב ו') ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים ונאמר בו בערב שנאמר (דברים ט"ז ו') שם תזבח את הפסח בערב וקטורת לא נאמר בה אלא בין הערבים שנא' (שמות ל' ח') בין הערבים יקטירנה (ועי' בתוס' ד"ה קטורת מה שהקשו ותבין דברי רבינו) הנרות נאמר בהן בין הערבים דכתיב (שם) ובהעלות אהרן את הנרות [בין הערבים] וכתיב בהן מערב (שם כ"ז כ"א) שנאמר יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר.

    תניא כי קושיין תמיד קודם לקטורת וקטורת לנרות ונרות לפסח יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים כו':

    אסיקנא הכי אמר רחמנא בעידנא דמדלקת נרות תהא מקטרא קטורת זו היא לישנא דיקא דמתיבתא:

    ת"ר אין לך דבר קודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד שנאמר בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בערבי פסחים שטובל ואוכל פסחו לערב ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר אף מחוסר כפורי' בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים ואמרי' בשלמא מחוסר כפורים בפסח אתי עשה דהוא עשיית הפסח דאית ביה כרת שנא' (במדבר ט' י"ג) וחדל לעשות הפסח ונכרתה ודחי עשה דהוא עליה השלם כל הקרבנות דלית ביה כרת כלומר אין לך קרבן (דלית) [דאית] ביה כרת אבל האי דאי לא מקריב כפרתו ועביד פסח אתי לידי כרת לא אלא בשאר ימות השנה אכילת קדשים עשה היא וזה שאמר עליה השלם עשה למה דחי זה העשה לזה העשה ופרקי' זה מחוסר כפורים כגון זב ומצורע דשאין עליו אלא עופות וחטאת העוף אין למזבח ממנו אלא דמה ואין לו קרבן במערכה אחר התמיד:

    רב פפא אומר אפי' תימא מחוסר כפורים כגון מצורע ובחטאת בהמה שהחלבים שלה במזבח סלקי [אלא דמעלים] ומלינים ע"ג המזבח: ירושלמי יכול יהא הקטרת אימורין מעכבת כפרה ת"ל זבח מכאן למדנו שאפי' מעלן ומלינן נתכפר לו שהרי אמרו אין מעכבין את הכפרה [בהדיא נאמר כי האימורין אין מעכבין את הכפרה] לפיכך אמר מעלן ומלינן ונעשין אלו האימורין שמעלן ומלינן על גבי המזבח כמי שנטמאו או שאבדו ואוכלין הכהנים הבשר ונשלמה הכפרה לבעלים באכילת הכהנים הבשר כדבעינן למימר קמן ואימורין של אשם נמי עביד להו כמה דעביד לאימורין של חטאת בהמה אלא לרב חסדא דאוקמא בזב ואפילו במצורע דסבר כל מחוסר כפורים טהור הוא ואי לא עביד פסח חייב כרת הנה מצורע דאע"פ שחטאתו ועולתו עופות א"א לו מכבש לאשם והני אימורין [שהן] למזבח היכי עביד וכי תימא הקרבת אשמו אינו מעכבו מלאכול בקדשים והתניא שמעכב וכי תימא בשקרב האשם מקודם התמיד אפילו הכי הא איכא עולת העוף שהולכת במערכה וכי תימא עולתו אינה מעכבתו מלאכול בקדשים והתניא שאפילו עולתו מעכבתו לאכול בקדשים וכי תימא בשקרבה עולתו והתניא זה בנה אב שיהו כל החטאות קודמות לעולות הבאות עמהן וקיימא לן דאפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה ופריק רבא אין כל החטאות קודמות לעולות הבאות עמהן זולתי עולת מצורע שאם הקדים העולה לחטאת כיפר שנאמר והעלה הכהן את העולה ואת המנחה מאי והעלה שהעלה כבר:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 59a · Sefaria

    Meiri

    ארבעה הם שנקראים מחוסרי כפרה והם הזב והזבה והיולדת והמצורע שאף על פי שטבלו והעריבו שמשם בטהרה בשביעי שלהם אסורין לאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן למחר ואף לאחר הכפרה צריכין טבילה אחרת לאחר הכפרה מדברי סופרים כמו שביארנו באחרון של חגיגה בדין האונן ומחוסר כפורים ואחר כן הוכשרו באכילת קדשים מיד ואין צריכין הערב שמש פעם אחרת וזה שנאמר בסוגיא טובל ואוכל בקדשים לערב לאו דוקא אלא מתוך שתפס במחוסר כפורים שבערב הפסח שטובל ואוכל פסחו לערב שהרי פסח אינו נאכל אלא בלילה הוא תופס אף באחרים לשון לערב ומ"מ אוכל הוא תכף לטבילה הבאה אחר הכפרה וקרבנות אלו לזב ולזבה הם שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה והיולדת אם עשירה היא קרבנה כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת ואם היא עניה קרבנה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת ומצורע אם עשיר הוא מביא שני כבשים אחד לאשם ואחד לעולה וכבשה לחטאת ובעניות מביא קן אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש לאשם וכלם חטאות שבהם קודמות לעולות אפי' חטאת העוף לעולת בהמה כגון שליולדת עשירה חטאתה קודמת שכל חטאות קודמות לעולות שעמהם ואף של מצורע בדין זה ואין הלכה כדברי האומר והעלה את העולה שהעלה כבר:

    ואע"פ שביארנו שאין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא פסח וקטורת ונרות מ"מ מחוסר כפורים ששכח ולא הביא כפרתו קודם התמיד מביאה אחר התמיד וטובל מדברי סופרים ואוכל פסחו לערב שאין באיסור הקרבה אחר התמיד אלא לאו הבא מכלל עשה שנאמר בעולת תמיד של שחר והקטיר עליה חלבי השלמים ודרשו בו עליה השלם כל הקרבנות ולא על חברתה ולאו הבא מכלל עשה עשה ואין איסור עשה של השלמה דוחה עשה של פסח שיש במניעתו כרת אבל מחוסר כפורים בשאר ימות השנה שהוצרך יאכול קדשים ביומו כגון שהביא שלמי נדבה קודם התמיד וצריך לאכול בשר הזבח ושכח ולא הביא כפרתו קודם התמיד אינו מביא אחר התמיד שאע"פ שאכילת הקדשים מצות עשה כדכתיב ואכלו אותם אשר כפר בהם מ"מ אין עשה של אכילת קדש שהוא בשב ואל תעשה דוחה עשה של השלמה שהוא בקום עשה ומ"מ יראה לי שאם היה ביום שני לשלמיו שאין לו עוד זמן אלא היום מותר שלא להביאן לבית הפסול:

    ומ"מ דוקא במצורע שחטאתו בהמה אבל מחוסרי כפרה שחטאתן חטאת העוף וכבר ידעת בחטאת העוף שהיא נאכלת לכהנים ואין למזבח בה אלא דמה אין זריקת הדם בכלל הדברים שאין נעשין לאחר התמיד ומביא חטאתו ואוכל וממתין העולה עד למחר שאין הקרבת עולה ואשם מעכבין באכילת קדשים אלא החטאת ושמא תאמר אף במצורע יזרוק דם חטאתו שהרי זריקת דמו אין בה איסור עשה של השלמה ומכשרתו לאכול בקדשים ויעלה אימוריו למזבח וילינו שם עד למחר שהרי אין לינה פוסלת בראש המזבח ומקטירן למחר אחר שלא ירדו וא"ת שמא יטעו כהנים ויחשבו שהם מאימורים שהיו ראויים להקטירן היום כגון שנזרק דמן קודם התמיד ונשארו שם ומקטירין אותם בלילה וכשרואים אימורים אלו יטעו ויקטירום הרי אמרו הכהנים זריזין הם מ"מ זריקת הדם במקום הראוי להקטרת אימורין אינה מכשרת לקדשים שאין זוכין בחזה ושוק של קדשים קלים ולא בבשר חטאות אלא משהוקטרו האימורין ואע"פ שאין לוקין באכילה אא"כ אכל קודם זריקת הדם ומ"מ אינו זוכה באכילה עד לאחר הקטר אימורין ומן הסתם אינו אוכל עד שזכה וכל שאין הכהנים אוכלין אין בעלים מתכפרין ואע"פ שאם נטמאו אימורין או שאבדו כהנים זוכין בזריקת הדם אין מדמין את זו לנטמאו או אבדו ושלא כדברי האומר דכיון דלא אפשר לאקטורינהו השתא משום עשה דהשלמה הרי הם כנטמאו או אבדו:

    זהו הפסק הנראה לנו בשמועה זו אע"פ שיש חולקין בקצת דברים ולפי דרכך למדת שאף דברים שאין קרבין לאחר התמיד כל שנזרק דמו קודם התמיד מקטירין אותו כל היום ומקטירין איברי עולות ואמורי חטאות כל הלילה אלא שחכמים עשו בהם סייג עד חצות להרחיק מן העבירה כמו שביארנו בראשון של ברכות ואיברים ואימורין שלא נתאכלו בין של תמיד בין של שאר קרבנות מהפכין בהם כל הלילה עד הבקר ומ"מ דוקא של חול בשל חול וכל שכן של שבת ויום טוב בחול אבל חלבים של חול אינן קרבים לא בלילי שבת ולא בלילי יום טוב ומ"מ חלבי שבת קרבים בלילי יום טוב אם חל יום טוב במוצאי שבת אבל לא של שבת בלילי יום הכפורים ואי אתה צריך לפרש של יום [טוב] ביום טוב שבזמן המקדש אין שם שני ימים טובים רצופים וא"ת שני ימים טובים של ראש השנה בשבאו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין היו קדש אבל לא היה קדש אלא אחד מהם על הדרך שביארנו במסכת יום טוב ומעתה אימורי הפסח אינן קרבין בלילי הפסח אלא אם כן היה ארבעה עשר בשבת שהם כחלבי השבת:

    Meiri on Pesachim 59a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה יאוחר דבר כו' אע"ג דתמיד תדיר אצטריך כו' עכ"ל ומיהו בהך דתניא כי קושיין המ"ל דקטורת ונרות קודמין לפסח משום דהוו תדיר וק"ל:

    בפירש"י בד"ה תמיד קודם לקטורת כו' טעמא מפורש בסדר יומא כו' עכ"ל לכאורה שהוצרך לזה להך ברייתא דקתני כקושיין ולא ממעטינן מאותו אלא קטורת דהוי עבודת פנים דכוותיה נימא דקטורת ונרות קודמין נמי לתמיד ואהא קאמר דמפורש טעמא בסדר יומא אבל אחרי העיון לא מצאתיו שם ודו"ק:

    בד"ה ומחוסר כפורים כגון מצורע או זב ששכח כו' עכ"ל ולא נקט נמי יולדת משום דאיכא למ"ד בפרק האשה דאין האשה חייבת כרת אפילו בפסח ראשון ולא דחי מצות פסח דידה עשה דהשלמה אך קשה דא"כ גבי מחוסר כפורים של כל השנה אמאי לא מוקי לה ביולדת ובזב ולא תקשי ליה והאיכא אשם דלית בהו אשם ולא תקשי ליה נמי והאיכא עולה דהא פסיקא ליה ביולדת דלא מעכבא בשקרבה עולתה [קודם] כמ"ש התוס' דלא הוה ס"ד דמעכב אלא במצורע מדכתיב תהיה דמשמע עיכובא וק"ל:

    תוס' בד"ה אין לך כו' דע"כ לא חשיב אלא מידי דהקטרה דבה כו' דאלת"ה כו' עכ"ל ור"י בנו של ריב"ב דחשיב נמי מחוסר כפורים של כל השנה ומוקי לה רב חסדא בחטאת עוף דלית ביה מידי דהקטרה אלא דמה למזבח י"ל דאע"ג דלא עבר בדמה למזבח עשה דהשלמה בחטאת עוף מ"מ כיון דיוצא בדמה מידי עשה דהשלמה כדפרש"י לקמן גבי כשנתותרו כיון שנזרק דמן קודם תמיד כו' דכיון דנראין להקרבה קודם לכן על תמיד של שחר הוא מושלם עכ"ל א"כ דמה למזבח מידי דהקטרה מקרי וק"ל:

    בד"ה זה בנה אב וכו' היינו דוקא במצורע דכתיב ביה תהיה כו' עכ"ל ודמייתי זה בנה אב כו' וקי"ל דאפילו חטאת כו' היינו ביולדת למצוה וכ"ש במצורע דאפילו עיכובא איכא וסמך אתהיה דמשמע עיכובא במצורע ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 59a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' ויוקדם קטורת דבר שנאמר בו בבוקר בבוקר דכתיב והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבוקר בבוקר לדבר שלא נאמר וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה מעלה ומלינה וכו' ולינה אינה פוסלת בראש המזבח וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה יאוחר דבר וכו' אע"ג דתמיד תדיר וכו' מקשין העולם א"כ ל"ל לעיל קרא שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל משום דתדיר קודם וי"ל דהא דאמרי' בכל מקום דתדיר קודם מהכא ילפינן מתמיד של שחר דהוא קודם לכל הקרבנות:

    ד"ה זה בנה אב לכל וכו' וליכא כ"א יולדת עשירה וכו' פי' אבל במצורע או שניהם של בהמה או שניהם של עוף:

    בא"ד ובמסכת קנים ובו' נמי אמרינן האשה שהביאה את חטאתה וכו' לא היתה מביאה אלא חטאתה ותירץ רבינו חיים וכו' כצ"ל:

    Maharam on Pesachim 59a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים כו' וכתבו התוס' דאע"ג דתמיד תדיר אפ"ה איצטריך האי טעמא דיאוחר דה"א דהפסח יקדים משום עליה השלם כו' עכ"ל. ונראה שלא הוצרכו לכך אלא לפי סברת המקשה דקאמר אי הכי קטורת נמי נקדמה לפסח משמע דבלא האי טעמא דיאותר אית ליה שפיר דפסח קודם וכן להך ברייתא דתניא כי קושיין דפסח מאוחר לכולן משום יאוחר דבר ולא משום דתדיר קודם והיינו ע"כ משום דאל"כ ה"א דפסח קודם משום עליה השלם משא"כ להך ברייתא קמייתא דקתני יאוחר דבר אין צורך לסברת התוס' דבלא"ה איצטריך למיכתב דיאוחר דבר לאשמעינן דלענין פסח לא מהני הך טעמא דתדיר ושאינו תדיר דמינה שמעינן דקטרת ונרות קודמין לפסח אלא אע"ג דהנך תדירי אפ"ה פסח עדיף ואפשר דהיינו משום דאית ביה כרת וא"כ מהאי טעמא גופא ה"א דקודם אפילו לתמיד מש"ה איצטריך למיכתב יאוחר דבר והשתא לפ"ז א"ש טובא הא דמייתי הכא בהך ברייתא האי טעמא דיאוחר לבסוף דמעיקרא ה"ל לאתויי כיון דלא קאי אלא אהך בבא דתמיד קודם לפסח אבל למאי דפרישית א"ש דאכולהו קאי שמהאי דיאוחר גופא שמעינן ע"כ דפסח קודם לקטורת ונרות אע"ג דהני תדירי מדאיצטריך למיכתב יאוחר דבר ואפ"ה מקשה הש"ס שפיר א"ה קטורת ונרות נמי נקדמו לפסח אפי' בלא האי טעמא דתדיר אלא משום דיאוחר גופא דמ"ש קטורת ונרות מתמיד וע"ז משני הש"ס שפיר שאני התם דכתיב אותו מיהו אי לאו דאיצטריך למיכתב יאוחר דבר ה"א דהאי אותו בא למעוטי עבודות שבפנים כמו שאבאר בסמוך בשם הרב המגיד בכוונת הרמב"ם ז"ל משא"כ השתא דאיצטריך למיכתב יאוחר דבר כדי לסתור הכלל דתדיר ושאינו תדיר לגבי פסח א"כ ע"כ ממילא שמעינן דאתי למעט קטורת ונרות דהוי נמי בכלל מיעוטא דאותו משא"כ בתמיד. ומה שהכריחני לוה היינו משום דמ"ש התוס' דהאי יאוחר דבר איצטריך דלא נימא שהפסח יקדים משום עליה השלם לענ"ד צ"ע טובא דלכאורה נראה מוכרח דעשה דעליה השלם לא קאי אלא אהנך קרבנות דכתיבי בהאי עניינא דת"כ כגון קרבנות חובה ונדבה בין דיחיד בין דציבור כהן ומשיח ונשיא דהנך מצוים ותדירין דהא איצטיריך קרא שלא יקדים אפילו לתמיד של שחר מהאי טעמא ומש"ה ה"א נמי שאין להם זמן קבוע כלל אפילו לאחר תמיד של בין הערבים מש"ה כתיב עליה השלם משא"כ בפסח דלא דמי כלל לכל הנך קרבנות דלא כתיבא בהאי עניינא כלל אלא לפני הדיבור ועיקר זמנו אינו אלא בערב א"כ אין סברא לומר דקאי עליה האי עשה דעליה השלם ואם יש סברא לומר דקאי עליה האי עשה דעליה השלם א"כ אכתי מאי מהני האי דיאוחר דבר לדחות עשה דהשלמה הא שפיר מצינן לקיים שניהם דיאוחר דבר היינו לענין שחיטה לשוחטו אחר התמיד ולעיכובא כדמשמע לקמן ס"פ אלו דברים וכמו שאבאר שם אי"ה אבל לענין הקטרה לעולם דפסח קודם כדי לקיים עשה דעליה השלם דאהקטרה קאי או שנאמר דתחילת מצות פסח היינו קודם תמיד משום דעליה השלם ומאי דיאוחר דבר היינו לענין דכשר אפי' לאחר תמיד אבל למאי דפרישית א"ש ועיין באריכות בספר משנה למלך בריש הלכות תמידין ודוק היטב:

    שם ותניא כי קושיין תמיד קודם לקטורת כו' ונרות קודמות לפסח וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות קרבן פסח וכתב הרב המגיד ז"ל דמה שפוסק כהברייתא בתרייתא ולא כקמייתא היינו משום דהכי מסתבר טפי וכוונתו מבואר דהאי מסתבר שכתב היינו משום דהדרינא לכללן דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אלא דלפ"ז ממילא משמע דהאי דתני בהך ברייתא דנרות קודמות לפסח לאו דווקא דהא קטורת ונרות זמנן לאחר הקטרת איברים וא"כ אחר קטורת ונירות היו מקריבין מנחת התמיד ומנחת חביתין של כהן גדול ונסכים שכולן עיקר מצותן ביום דאפילו שירה שאומרים על הנסכים בעינן ביום דאיתקוש לשירות וא"כ לפ"ז לכאורה לא מסתבר האי טעמא דנראה דוחק גדול לומר דבשעה אחת שהיה בין שחיטת התמיד לשחיטת הפסח היו שוחטין וזורקין ומפשיטין ומדיחין ומקטירין האיברים וקטורת ונירות והמנחה והחביתין והנסכים ובשאר כל ימות השנה משמע שהיה צריך זמן גדול לכל אלו העבודות דאפילו הקטורת כתבו התוס' בר"פ תפילת השחר עוזמנה בפלג המנחה ע"ש ובחידושינו וא"כ לפ"ז משמע דמתני' דקתני בערבי פסחים נשחט בז' ומחצה וקרב בח' ומחצה ובע"פ שבע"ש בו' ומחצה וקרב בז' ומחצה והפסח אחריו משמע דהיינו דלא כהך ברייתא בתרייתא דהכא דתניא כי קושיין אלא כהך ברייתא קמייתא דפסח קודם לקטורת וצ"ע ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל בזה ודו"ק:

    שם ת"ר אין לך דבר כו' שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות ופסח כו'. ולכאורה נראה דדוקא פסח מתעכב אחר תמיד של בין הערבים אבל חגיגה הבאה עם הפסח לא מיבעיא למ"ד דחגיגה זו מדרבנן א"כ לשיטת התוס' דשמעתין דמשמע דעליה השלם הוי קאי נמי אפסח גופא אי לאו משום דכתיב יאוחר דבר א"כ פשיטא דבשביל חגיגה זו שהיא מדרבנן לא דחינן עשה דהשלמה אלא אפי' למ"ד דחגיגת י"ד דאוריית' וכדמשמע מלשון הרמב"ם בפ"י מהלכות ק"פ הלכה י"ב אפ"ה נראה דהאי יאוחר דבר שנאמר בערב ובין הערבים לא קאי אלא על פסח גופא משא"כ בחגיגה דלמ"ד דאורייתא הינו מדכתיב וזבחת צאן ובקר בפ' ראה והתם לא כתיב בין הערבים אלא בערב בלבד ובשמעתין משמע דהאי יאוחר היינו משום דכתיבי תרתי (ולע"ד הך מילתא גופא צ"ע דהא בחביתין לא כתיב אלא בערב ואפ"ה היו מקריבין אותה הרבה לאחר התמיד כדאי' ביומא( מיהו לשון המשנה דאימתי מביא חגיגה עמו ומ"ש רש"י לשם ומל' הרמב"ם ז"ל משמע דחגיגה ופסח היו קריבין רצופין ותכופין וראיתי שבספר משנה למלך פ"ו מהלכות כלי מקדש הרגיש ג"כ בזה הספק והניחו בצ"ע ע"ש ומה שיש לדקדק עוד אבאר לקמן בפרק אלו דברים אי"ה:

    Penei Yehoshua on Pesachim 59a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' בשלמא לת"ק יבא עשה ע' שבת דף ד ע"א תוספות ד"ה וכי אומרין:

    רש"י ד"ה מעלה ומלינה וכו' לד"ה לא ירדו עי' ראש השנה דף ל ע"ב תוס' ד"ה ונתקלקלו ומנחות מט ע"א תוספות ד"ה ת"ל:

    Gilyon HaShas on Pesachim 59a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 59, Amud Aleph, about 409 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בָּעָרֶב״ וּ״בֵין הָעַרְבָּיִם״,…”

    2. Segment 222 words

      Opens “אִי הָכִי, קְטֹרֶת וְנֵרוֹת נָמֵי נִקְדְּמוּ לְפֶסַח:…”

    3. Segment 318 words

      Opens “שָׁאנֵי הָתָם דְּמִיעֵט רַחֲמָנָא ״אֹתוֹ״. דְּתַנְיָא: ״מֵעֶרֶב…”

    4. Segment 434 words

      Opens “דָּבָר אַחֵר: אֵין לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁירָה מֵעֶרֶב…”

    5. Segment 53 words

      Opens “וְאִיתַּקַּשׁ קְטֹרֶת לְנֵרוֹת.…”

    6. Segment 627 words

      Opens “וְתַנְיָא כִּי קוּשְׁיַין: תָּמִיד קוֹדֶם לִקְטֹרֶת, קְטֹרֶת…”

    7. Segment 735 words

      Opens “וְהָא כְּתִיב ״אוֹתוֹ״! הַאי ״אוֹתוֹ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ…”

    8. Segment 815 words

      Opens “אֶלָּא, ״בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה״ לְמָה לִי? הָכִי…”

    9. Segment 939 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁקּוֹדֵם לְתָמִיד…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמִּתְעַכֵּב אַחַר תָּמִיד שֶׁל…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן…”

    12. Segment 1230 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא לְתַנָּא קַמָּא, יָבֹא עֲשֵׂה דְפֶסַח שֶׁיֵּשׁ…”

    13. Segment 1313 words

      Opens “אָמַר רָבִינָא אָמַר רַב חִסְדָּא: הָכָא בְּחַטַּאת…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּחַטַּאת בְּהֵמָה,…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “וְהָאִיכָּא אָשָׁם. בִּשְׁלָמָא לְרַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּמֵלִין…”

    16. Segment 1625 words

      Opens “וְהָאִיכָּא עוֹלָה! וְכִי תֵּימָא: עוֹלָה לָא מְעַכְּבָא,…”

    17. Segment 1733 words

      Opens “וְכִי תֵּימָא בְּשֶׁקָּרְבָה עוֹלָתוֹ, וּמִי קָרְבָה עוֹלָתוֹ…”

    18. Segment 1820 words

      Opens “אֶלָּא: זֶה בָּנָה אָב לְכׇל חַטָּאוֹת שֶׁיְּהוּ…”

    19. Segment 197 words

      Opens “אָמַר רָבָא: שָׁאנֵי עוֹלַת מְצוֹרָע, דְּרַחֲמָנָא אָמַר:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Pesachim 59a · Segment 11 — “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר:…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Pesachim 59a · Segment 13 — “אָמַר רָבִינָא אָמַר רַב חִסְדָּא: הָכָא בְּחַטַּאת הָעוֹף עָסְקִינַן,…

    Original text

    יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בָּעָרֶב״ וּ״בֵין הָעַרְבָּיִם״, לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ ״בָּעֶרֶב״, אֶלָּא ״בֵּין הָעַרְבָּיִם״ בִּלְבַד.

    An item, i.e., the Paschal lamb, about which it is stated: “In the evening” and “in the afternoon,” should be sacrificed after an item, the daily afternoon offering, about which it is not stated “in the evening,” but only “in the afternoon.” With regard to the Paschal lamb, the verse says: “You shall sacrifice the Paschal lamb in the evening, at the going down of the sun, at the season in which you came out of Egypt” (Deuteronomy 16:6), and it also says: “And the whole assembly of the congregation of Israel shall slaughter it in the afternoon” (Exodus 12:6), whereas regarding the daily afternoon offering it only says: “And the second lamb you shall offer in the afternoon” (Numbers 28:4).

    אִי הָכִי, קְטֹרֶת וְנֵרוֹת נָמֵי נִקְדְּמוּ לְפֶסַח: יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בָּעָרֶב״ וּ״בֵין הָעַרְבָּיִם״, לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא ״בֵּין הָעַרְבָּיִם״ בִּלְבַד!

    The Gemara asks: If that is so, that the halakha that the Paschal lamb is offered after the daily afternoon offering is derived from these verses, then the burning of the incense and the lighting of the lamps of the candelabrum should also precede the offering of the Paschal lamb. The item, the Paschal lamb, about which it is stated “in the evening” and “in the afternoon” should be sacrificed after the item about which it is stated only: “And when Aaron lights the lamps in the afternoon he shall burn it, a perpetual incense before the Lord throughout your generations” (Exodus 30:8), which relates to both the burning of the incense and the lighting of the lamps.

    שָׁאנֵי הָתָם דְּמִיעֵט רַחֲמָנָא ״אֹתוֹ״. דְּתַנְיָא: ״מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר״ — תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת מֵעֶרֶב עַד בּוֹקֶר.

    The Gemara answers: It is different there, in the case of lamps, as the Merciful One explicitly excludes in the Torah the possibility that the lamps will be kindled first by means of the word it [ oto ], which emphasizes that the lamps are kindled later. The Gemara clarifies: As it was taught in a baraita concerning the verse pertaining to the lamps: “In the tent of meeting, outside of the veil, which is before the testimony, Aaron and his sons shall set it in order from evening to morning before the Lord; it shall be a statute forever to their generations on behalf of the children of Israel” (Exodus 27:21). The phrase “from evening to morning” indicates that you shall allocate the candelabrum its measure of oil, so that it will burn from evening until morning.

    דָּבָר אַחֵר: אֵין לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁירָה מֵעֶרֶב עַד בּוֹקֶר אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד. מַאי טַעְמָא — אָמַר קְרָא: ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״. אוֹתוֹ מֵעֶרֶב עַד בּוֹקֶר, וְאֵין דָּבָר אַחֵר מֵעֶרֶב עַד בּוֹקֶר.

    The baraita continues: Alternatively, the same verse can be interpreted as follows: There is no rite that is valid from evening until morning but this one alone, since all the other rites are performed only during the day. What is the reason that this verse is interpreted to mean that lighting the lamps is the only rite valid from evening until morning? It is because the verse said with regard to the candelabrum: “Aaron and his sons shall set [ ya’arokh ] it [ oto ] in order, to burn from evening to morning.” The verse uses the separate word it [ oto ], rather than a pronominal suffix attached to the word ya’arokh to form the word ya’arkhenu , in order to emphasize that it, the lighting of the candelabrum, is from evening until morning, but no other rite is from evening until morning.

    וְאִיתַּקַּשׁ קְטֹרֶת לְנֵרוֹת.

    And the Torah juxtaposes the burning of the incense to the kindling of the lamps, as it explicitly states that the incense is burned at the time the lamps are kindled: “And when Aaron lights the lamps in the afternoon, he shall burn it, a perpetual incense” (Exodus 30:8). From this it is derived that no other rite is performed in the Temple after burning the incense and lighting the lamps, not even the Paschal lamb.

    וְתַנְיָא כִּי קוּשְׁיַין: תָּמִיד קוֹדֶם לִקְטֹרֶת, קְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְנֵרוֹת, וְנֵרוֹת קוֹדְמוֹת לְפֶסַח. יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בָּעָרֶב״ וּ״בֵין הָעַרְבָּיִם״, לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא ״בֵּין הָעַרְבָּיִם״ בִּלְבַד.

    That explains the opinion cited in the previous baraita and its sources. It should, however, be noted that it was explicitly taught in a baraita in accordance with our difficulty and contrary to the opinion cited in the previous baraita : The daily afternoon offering precedes the afternoon burning of the incense, the burning of the incense precedes the lighting of the lamps, and the lighting of the lamps precedes the Paschal lamb. This is proof that this is the correct order: An item, the Paschal lamb, about which it is stated “in the evening” and “in the afternoon” should be delayed until after an item, i.e., the incense and lamps, about which it is stated only “in the afternoon.”

    וְהָא כְּתִיב ״אוֹתוֹ״! הַאי ״אוֹתוֹ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי עֲבוֹדָה שֶׁבִּפְנִים, וּמַאי נִיהוּ? קְטֹרֶת. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב ״וּבְהַעֲלוֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרוֹת בֵּין הָעַרְבָּיִם יַקְטִירֶנָּה״, אֵימָא: נַדְלֵיק נֵרוֹת בְּרֵישָׁא וַהֲדַר נַקְטֵיר קְטוֹרֶת, מִיעֵט רַחֲמָנָא ״אוֹתוֹ״.

    The Gemara asks: As already stated, isn’t “it” written in the verse, from which it is derived that lighting the lamps is the final Temple rite of the day? The Gemara answers: This word “it” is necessary, in order to exclude a rite that is performed inside the sanctuary, as opposed to the Paschal lamb, which is sacrificed outside, in the courtyard. The Gemara asks: And what is this rite? The Gemara answers: The burning of the incense. It could have entered your mind to say that since it is written: “And when Aaron lights the lamps in the afternoon he shall burn it” (Exodus 30:8), say that perhaps we should light the lamps first and then we should burn the incense, as the verse does not clearly state which of the two comes first. Therefore, the Merciful One excludes this possibility by use of the word “ it,” from which it is derived that no other rite is performed inside the sanctuary after the lamps are kindled.

    אֶלָּא, ״בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה״ לְמָה לִי? הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: בְּעִידָּן דְּמַדְלְקַתְּ נֵרוֹת תְּהֵא מִקַּטְרָא קְטֹרֶת.

    The Gemara asks: However, if that is the halakha , why do I need the phrase “in the afternoon he shall burn it,” which seems to add nothing? The Gemara answers that this is what the Merciful One is saying: This verse does not come to establish the time for lighting the lamps; it comes to teach that at the time when you light the lamps, the incense should already be burning.

    תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁקּוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר אֶלָּא קְטֹרֶת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״. וְיוּקְדַּם קְטֹרֶת — דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, דִּכְתִיב: ״וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא ״בֹּקֶר״ אֶחָד.

    The Sages taught in a baraita : Nothing may precede the daily morning offering but the morning burning of the incense alone, as it is stated about the burning of the incense: “In the morning, in the morning.” And it is derived that the incense, an item about which it is stated: “In the morning, in the morning,” as it is written: “And Aaron shall burn upon it incense of sweet spices; in the morning, in the morning, when he dresses the lamps, he shall burn it” (Exodus 30:7), should precede an item, the daily offering, about which only one morning is stated: “The one lamb you shall offer in the morning” (Numbers 28:4).

    וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמִּתְעַכֵּב אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם אֶלָּא קְטֹרֶת, וְנֵרוֹת, וּפֶסַח, וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים בְּעֶרֶב הַפֶּסַח — שֶׁטּוֹבֵל שֵׁנִית וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב.

    And similarly, nothing may be delayed until after the daily afternoon offering but the afternoon burning of the incense, the lighting of the lamps, the offering of the Paschal lamb, and one who lacks atonement on Passover eve, i.e., one who was ritually impure, such as a leper or a zav , and who immersed in a ritual bath to become pure. Such a person is required to bring an offering before he may partake of consecrated food, and he is referred to as one who lacks atonement until he does so. In the event that he neglects to bring his offering before the daily afternoon offering on Passover eve, the Sages instituted a special ordinance to enable him to bring his offering even after the daily offering. He immerses a second time after bringing the offering, thereby becoming fit to eat sacrificial foods, and he eats his Paschal lamb in the evening.

    רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: אַף מְחוּסַּר כִּפּוּרִים בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, שֶׁטּוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב.

    Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says that even one who lacks atonement on the rest of the days of the year brings his offering after the daily afternoon offering, and that he immerses and eats sacrificial food from a voluntary offering that he brought during the day, in the evening.

    בִּשְׁלָמָא לְתַנָּא קַמָּא, יָבֹא עֲשֵׂה דְפֶסַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת, וְיִדְחֶה עֲשֵׂה דְהַשְׁלָמָה שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת. אֶלָּא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא, מַאי אוּלְמֵיהּ דְּהַאי עֲשֵׂה מֵהַאי עֲשֵׂה?!

    The Gemara asks: Granted, according to the first tanna , who permits sacrificing offerings after the daily afternoon offering only for one who lacks atonement on Passover eve, there is good reason for this policy: The positive mitzva of the Paschal lamb, which carries with it the punishment of karet for one who is qualified to bring the Paschal lamb and does not do so, will come and override the positive mitzva of completion. There is a positive mitzva to complete all the offerings before the daily afternoon offering. Failure to fulfill this command certainly does not involve karet , and therefore it is overridden by the more stringent mitzva of the Paschal lamb. However, according to the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, in what way is the strength of this positive mitzva to eat sacrificial meat greater than the strength of that positive mitzva to complete all the offerings of the day before the daily afternoon offering?

    אָמַר רָבִינָא אָמַר רַב חִסְדָּא: הָכָא בְּחַטַּאת הָעוֹף עָסְקִינַן, שֶׁאֵין לְמִזְבֵּחַ אֶלָּא דָּמָהּ.

    Ravina said that Rav Ḥisda said: Here we are dealing with the special case of a bird brought as a sin-offering. This occurs when the person lacking atonement, e.g., an impoverished leper, is required to bring only a bird as a sin-offering, as in that case the altar has only the bird’s blood. Its meat is not brought on the altar at all; it is eaten by the priests. The mitzva to complete all offerings before the daily afternoon offering applies only to burning fats on the altar. Sprinkling blood onto the altar is permitted even after the daily afternoon offering.

    רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּחַטַּאת בְּהֵמָה, מַעֲלֶהָ וּמְלִינָהּ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ.

    Rav Pappa said: Even if you say that we are dealing here with a person lacking atonement who is required to bring an animal sin-offering, it is possible to sacrifice it and still observe the mitzva of completion. How? The sacrificial parts of this sin-offering that are burned on the altar are not burned on the same day. Rather, the priest brings them up and leaves them overnight on the top of the altar. They are then burned the next day after the daily morning offering. If these sacrificial parts are left elsewhere overnight, they become disqualified; however, if they are left overnight on the top of the altar they remain fit. Consequently, it is possible for one to bring his offering and still observe the positive commandment of completion.

    וְהָאִיכָּא אָשָׁם. בִּשְׁלָמָא לְרַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּמֵלִין לַהּ, אֶלָּא לְרַב חִסְדָּא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמְרִי: שֶׁקָּרַב אֲשָׁמוֹ.

    The Gemara asks: But isn’t there also a guilt-offering that one who lacks atonement, e.g., a leper or a zav , must bring, and only sheep may be brought as a guilt-offering? Granted, according to Rav Pappa, the solution in the case of the guilt-offering is also for the priest to leave it overnight on the top of the altar. However, according to Rav Ḥisda, what can be said, as sprinkling the blood of the guilt-offering alone does not suffice to achieve atonement? They say: According to the opinion of Rav Ḥisda, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, is referring here to one who lacks atonement and who already sacrificed his guilt-offering. He has only to bring a sin-offering, for which he can sacrifice even a bird, in order to achieve full atonement.

    וְהָאִיכָּא עוֹלָה! וְכִי תֵּימָא: עוֹלָה לָא מְעַכְּבָא, וְהָתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁחַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ מְעַכְּבִין אוֹתוֹ, כָּךְ עוֹלָתוֹ מְעַכַּבְתּוֹ!

    The Gemara asks: But isn’t there also a burnt-offering among the atonement offerings? And if you say that the failure to sacrifice the burnt-offering does not prevent atonement, wasn’t it taught in a baraita : Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, himself says: Just as failure to sacrifice his sin-offering and his guilt-offering prevents the leper from achieving full ritual purity, so too does failure to sacrifice his burnt-offering.

    וְכִי תֵּימָא בְּשֶׁקָּרְבָה עוֹלָתוֹ, וּמִי קָרְבָה עוֹלָתוֹ קוֹדֶם לְחַטָּאתוֹ רִאשׁוֹן?! וְהָתַנְיָא: ״וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? אִם לְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא קוֹדֶמֶת לָעוֹלָה — הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְאֵת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עוֹלָה כַּמִּשְׁפָּט״.

    And if you say, in an attempt to answer as before, that the baraita here is dealing with a situation in which he already offered his burnt-offering; may his burnt-offering be brought before his sin-offering? Wasn’t it taught in a baraita : It is written concerning one who entered the Temple or ate consecrated food while ritually impure: “And he shall bring them to the priest and he shall offer that which is for the sin-offering first and pinch off its neck close by its head, but shall not divide it” (Leviticus 5:8). To what purpose does the verse state that the sin-offering is first? If it is to teach that this sin-offering should be offered prior to the burnt-offering, it is already stated: “And he shall offer the second as a burnt-offering according to the ordinance” (Leviticus 5:10), and there is no need for two verses.

    אֶלָּא: זֶה בָּנָה אָב לְכׇל חַטָּאוֹת שֶׁיְּהוּ קוֹדְמוֹת לְכׇל עוֹלוֹת הַבָּאוֹת עִמָּהֶן. וְקַיְימָא לַן דַּאֲפִילּוּ חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת בְּהֵמָה!

    Rather, this is a paradigm and a foundation for the principle that all sin-offerings should precede all burnt-offerings that come with them. In every case, the sin-offering is sacrificed first. And we maintain that this principle is so weighty that even the sin-offering of a bird precedes a burnt-offering of an animal.

    אָמַר רָבָא: שָׁאנֵי עוֹלַת מְצוֹרָע, דְּרַחֲמָנָא אָמַר:

    Rava said: The halakha of the burnt-offering of a leper is different from other sin-offerings and burnt-offerings, as the Merciful One says with regard to the halakhot of a leper: