Talmud Builders

    Commentary page

    Pesachim 58b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 58b

    Pesachim 58b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 309 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אי לא חייש ניעבדיה בשש ומחצה דהא הפסחים מרובין ובשבת לא בעי לאיחוריה משום נדרים ונדבות:

    קסבר מוספין קודמין לבזיכין ועל כרחך בזיכין בשבע ואינן פנויין בה:

    בעלמא כל ימות החול בשמונה ומחצה:

    כך סידרו בשבתות של כל השנה ואף על גב דליכא נדרים ונדבות חיישינן לסרך נדרים דחול דילמא אתו למיסרך ולמיעבד בחול נמי בשבע ומיפסלי נדרים ונדבות של אחריו:

    ר"ע אומר כל שבתות השנה הוא נשחט בשבע ומחצה כסידרו ערב הפסח דלא גזרינן משום חול:

    דברי הכל היא דר' ישמעאל ורבי עקיבא לא איירי בערב פסח כלל וכמתניתין סבירא להו בין בחול בין בשבת:

    ניעבדיה בשש ומחצה דהא זריזין מקדימין למצות:

    קסבר מוספין קודמין לבזיכין גרסינן:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 58b · Sefaria

    Tosafot

    דברי הכל היא ובין בחול ובין בשבת דקתני במתני' לא קאי ארישא אלא אערב הפסח והא דקאמר דברי הכל היא היינו כלומר דמצינו למימר דברי הכל לפלוגתא דהך ברייתא דקיימינן עלה אבל איכא שני ברייתות דמייתי בסמוך דפליגי בהדיא בשבת דערב פסח ומהנהו ודאי איכא למיפשט דלאו דברי הכל היא:

    כאילו חל בשני בשבת אין צריך לפרש דדוקא נקט שני דהוא יומא קמא דמיקלע ביה ארבעה עשר דחד בשבתא לא חזי לארביסר דלא בד"ו פסח דהא ע"כ לרבא דמוקי לה בשני בשבת דעלמא לא הוי שני בשבת דוקא דהא לא בערב הפסח מיירי הוא הדין לאביי אם לא יהיה דוקא אין לחוש ורש"י שהקשה דעל פי הראייה היו מקדשין אין נראה לר"י דאע"ג דהיו מקדשין על פי הראייה היו נזהרין שלא יבאו תרי שבי בהדי הדדי דאמרינן בהדיא פרק קמא דראש השנה (דף כ.) מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לומר שלא ראו והא דאמרי' בשילהי אלו קשרים (שבת דף קיג.) חלבי שבת קריבים ביום הכפורים אלמא בהדי הדדי נינהו מוקי לה בהחליל (סוכה דף נד:) כאחרים דאמרי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד:

    אלא לרבא קשיא תימה לרבה בר עולא נמי תיקשי דלדבריו לרבי עקיבא מוספין קודמין לבזיכין ולפי מה שהברייתא כאביי לרבי עקיבא תמיד נשחט בשש ומחצה וא"כ בזיכין קודמין למוספין ותירץ רשב"א דלרבה בר עולא לא קאי ר"ע אלא ארישא דקתני תמיד כל השנה קרב כהלכתו משמע ל"ש חול ולא שנא שבת ועלה פליג ר"ע ואמר דשבת דעלמא כערב הפסח והיינו ממש כרבה בר עולא או יתרץ כרבא:

    העולה עולה ראשונה תימה דבזבחים פ' כל התדיר (זבחים דף פט.) מפקינן מקרא אחרינא דתנן התמידין קודמין למוספין שנאמר מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד וליכא למימר דהתם איצטריך לצבור שאין להן תמידין ומוספין אלא כדי אחד מהם דהא קתני התם דם חטאת קודם לדם עולה ודומיא דזה הוי תמידין ומוספין וליכא למימר נמי דאיצטריך קרא תנינא לעכב דבהתכלת (מנחת דף מט:) אמרינן בהדיא דליכא עיכובא וי"ל דהתם איצטריך למוספין דלא קדמי והכא לנדרים ונדבות וצריכי דשמא מוספין חמירי שהן קרבן צבור או שמא נדרים ונדבות חמירי שרגילים ומצויים יותר אי נמי קרא דהכא להקדמת הקטרה דבהקטרה כתיב וערך עליה העולה וקרא דכל התדיר להקדמת שחיטה דתעשו את אלה בעשיית הדם כתיב והא דפריך בהתכלת (שם) גבי הא דתנן התמידין אין מעכבין את המוספין וקאמר היכי דמי אילימא דאית ליה ולקדם והתניא מנין שלא יהא דבר כו' ומייתי הא דרבא ולא מייתי קרא דמלבד משום דלשון שלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכוב [להכי] אתייה טפי מן המשנה אי נמי למימרא דאפי' בהקטרה דלא תנן בכל התדיר תמיד של שחר קודם אך קשה דאמאי איצטריך העולה ומלבד תיפוק לי' דתמיד קודם למוספין דבתמיד כתיב בבקר ובמוספין כתיב ביום דמשמע בעיצומו של יום ולמאי דאמרי' בהתכלת דליכא עיכובא בהקדמה לתמיד אתי שפיר הא דאמרינן בריש עירובין (דף ב.) שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים שנאמר ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהן פתוחין ולא בזמן שהן נעולין דמטעם ששחטן קודם תמיד של שחר לא הוו פסולין והא דתני בתוספתא דמכילתין [פ"ד] כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעיכבן אחר תמיד של בין הערבים פסולין שאין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת ואין לך שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים כו' האי פסולין היינו מדרבנן [ועיין תוס' עירובין ב'. ד"ה שלמים ותוס' יומא כט. ד"ה אלא ע"ש היטב שכתבו להדיא אבל לשון התוספתא משמע דאפי' זרק הדם בדיעבד ועשה כל מצות אפ"ה פסולין דקתני שהקריבו ולא קתני ששחטן ואי מדרבנן אמאי פסולין וכו']:

    Tosafot on Pesachim 58b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פי' מכמר כגון כימוש כדגרסינן באיזהו נשך בזיתים מכמר עיולי לבי דפא כו': אי לא חייש נעביד ליה לתמיד בשש ומחצה כי דיניה והפסח אחריו ושני ר"ע סבר מוספין קודמין לבזיכין הלכך עביד להו למוספין בשש ולבזיכין בשבע ולתמיד בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו ודחה רבה בר עולא להא דאביי ולהא דרבא ואמר בשבת דעלמא פליגי ופריש הוא הכי כסדרו בחול דעלמא בשמונה שעות ומחצה כך סדרו בשבת דעלמא בשמונה שעות ומחצה ר"ע אומר כסדרו ערב הפסח בשבע ומחצה [כך סידורו] בשבת דעלמא אבל בערב הפסח שניהם [מודים] שהיו בשבע ומחצה בין בחול בין בשבת ובשבת דעלמא בלבד פליגי ר' ישמעאל סבר גזרינן בשבת להעשות התמיד בח' שעות ומחצה ולא מקדמינן ליה גזרה שלא יבוא להקדימו בחול וישארו הנדרים והנדבות ור"ע סבר לא גזרינן שבת אטו חול הכל יודעין שהשבת אין שם נדרי' ונדבות ומקשינן אי הכי אי לא גזר ר"ע [נקרביה] בשש ומחצה כי דיניה ופרקינן אית ליה מוספין קודמין לבזיכין נמצא לטעמיה דאביי ר' ישמעאל כמתני' ולטעמיה דרבא ר' עקיבא כמתני':

    מיתיבי חל ערב פסח להיות בשבת כחל להיו' בשני בשבת דברי ר' ישמעאל ור"ע אומר כסדרו ערב הפסח מאי לאו ר' ישמעאל היא דסבר בין בחול בין בשבת בשבע ומחצה דהא בהדיא תני לה חל ערב פסחים להיות בשבת כחל להיות בשני בשבת כתנא דמתני' קשיא לרבא ומשני רבא ואמר מתניתא הכי קתני חל להיות ערב פסחים בשבת דינן כשני בשבת כמו חול דעלמא מה שני בשבת התמיד בשמונה ומחצה אף ערבי פסחים שחל להיות בשבת התמיד נשחט בשמונה ומחצה דלא כמתני' ר"ע אומר כסדרו ערב הפסח מה כל ערב הפסח התמיד בשבע ומחצה כך בשבת בערב הפסח בז' ומחצה כתנא דמתני'. ודיקי' מיניה מדקתני שני בשבת דשביק ליה לאחד בשבת וקתני בשני בשבת מכלל דלא אפשר ערב הפסח שיחול באחד בשבת דאם כן הואיל פסח בשני בשבת מכאן תשובה לאומרים כי בימי החכמים חל פסח בבד"ו וכי אחרי סתימת התלמוד תקנו לא בבד"ו פסח: תוב מותבי' לאביי מהא דתניא תמיד כל [השנים] קרב כהלכתו חל להיות בשבת כסדר כל השנה דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר כסדר ערב הפסח כלומר לא שנא חול ולא שנה שבת (לר"י) [לר"ע] דינם כאחד קשיא לאביי ומשני לא תימא כסדר כל השנה דמשמע בשמונה ומחצה אלא אימא כסדר כל השנים בערב הפסח שחל להיו' [ר"ע אומר כסידורו] ער"ש:

    ת"ר מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר כו' פשוטה היא:

    ת"ר תמיד קודם לפסח.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 58b · Sefaria

    Meiri

    זה שביארנו במשנתנו בכמה מקומות שאין שום קרבן קודם לתמיד של שחר הביאוה מן המקרא בסוגיא זו מדכתיב בפרשת צו את אהרן והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים וממה שאמר וערך עליה העולה תכף לאמרו ובער עליה וכו' כלומר שקודם לכל דבר יקטירנה והיה יכול לומר וערך עליה עולה אלמא לא מכל עולות נאמר כן אלא מעולת התמיד וזהו שדרשו העולה עולה ראשונה כלומר העולה הנזכרת תחלה לכל העולות בפרשת צו:

    וכן מה שביארנו שאין שום דבר מתאחר לתמיד של בין הערבים הביאוה ממה שנאמר באותו פסוק באותה עולה שהזכרנו והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות אבל לא על חברתה ר"ל בתמיד של בין הערבים ומ"מ יצא מכלל זה קרבן הפסח שמתאחר לתמיד של בין הערבים כמו שביארנו במשנה והביאוה בסוגיא זו ממה שנאמר בפסח בערב ובין הערבים כדכתיב שם תזבח את הפסח בערב וכתיב ושחטו אותו וכו' בין הערבים ובתמיד לא נאמר אלא בין הערבים כדכתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבים וכל שרבה בו הכתוב בלשון ערב הוא מתאחר יותר ואחר הפסח מקטירין קטורת של בין הערבים ואחר הקטורת מדליקין את הנרות והיא עבודה אחרונה שבמקדש ואע"פ שהקטורת לא נאמר בה אלא בין הערבים כדכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין [הערבים] יקטירנה והיה לנו לומר שיהא הפסח מתאחר להן ר"ל לקטורת ולנרות שאף הנרות הוקשו לקטורת מ"מ בנרות כתיב אותו כדכתיב להעלות נר תמיד מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר ודרשו בו מערב עד בקר שיהא נותן בו שמן במדה שיהא דולק מערב עד בקר וזהו חצי לוג ואין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו בלבד כלומר שאין עבודה אחריה כדכתיב אותו הוא הוא שבא מן הערב לבקר ולא עבודה אחרת אחריה ולמדת שהקטורת קודם לנר ואע"פ שכתוב ובהעלות וכו' יקטירנה לא שאחר ההעלאה יקטיר אלא שבשעה שידליק תהא הקטורת מוקטרת ויש פוסקין שהפסח מתאחר לכלם ותמיד קודם לקטורת וקטורת קודם לנרות ונרות קודמות לפסח וכן כתבוה גדולי המחברים ולא יראה כן וקטורת של שחרית קודם לקצת עבודות שבתמיד השחר אבל לא לכולן והוא שאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו (מדליקין) [מטיבין] חמש נרות ומתעסקין בתמיד להפשיטו ולנתחו ולהעלות איבריו לכבש ואח"כ מקטירין את הקטורת קודם העלאת איברים מן הכבש למזבח כמו שביארנו בסדר יומא פרק ממונה:

    Meiri on Pesachim 58b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אלא לרבא קשיא תימה לרבה בר עולא נמי תקשי כו' עכ"ל הא ודאי דאיכא למימר דיתרץ כרבא וכתירוצם ואם ר"ל אמאי נקט התלמוד לרבא קשיא ולא נקט נמי בקושייתו רבה בר עולא א"כ הא לא יתורץ במה שתרצו או יתרץ כרבא אלא דמעיקרא בתמיהתם לא ניחא להו למימר דיתרץ כרבא דמ"מ אמאי לא פליג ר"ע נמי ברישא בשבת דעלמא לרבה בר עולא ואהא תירצו דקושטא הוא דקאי ר"ע ארישא ובתירוצם שני ר"ל נמי דפליג ר"ע ברישא בשבת דעלמא ומדקאי בסיפא נימא דפליג נמי בסיפא ויתרץ כרבא כדמוכח בברייתא דלקמן דפליגי נמי בשבת בע"פ ודו"ק:

    בד"ה העולה עולה כו' משום דלשון שלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכוב כו' עכ"ל היינו לפי דעת המקשה דבעי למימר עיכובא התם דבלשון הברייתא משמע טפי עיכוב מהמשנה אבל אביי מסיק התם דשלא יהא דבר כו' אינו אלא למצוה וכמ"ש התוס' לעיל ומהרש"ל לפום חורפיה לא ע"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 58b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה כאלו חל בשני בשבת וכו' אין נראה לר"י וכו' היו נזהרין שלא יבואו תרי שבי בהדי הדדי וכו' פירוש מאיימין עליהם שלא יאמרו שראו החדש ביום שלשים אם יארע לפי אותו חשבון ב' שבי:

    בא"ד מוקי לה בהחליל כאחרים דאמר אין בין עצרת וכו' פי' לדבריהם אין דוחין בשום אופן בעולם אפי' בתרי שבי ולכך השנה לעולם שנ"ד ימים ואין בין עצרת וכו':

    ד"ה העולה עולה וכו' שאין להן תמידין ומוספין אלא כדי אחד מהם וכו' ר"ל ואין להם ב' ולכך יביאו אותו אחד לתמיד דהוא קודם:

    Maharam on Pesachim 58b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוס' העולה עולה ראשונה תימא דבזבחים פרק כל התדיר כו' עכ"ל עיין בלשון התוספות שם פרק הנזכר באריכות ופרק התכלת דף מ"ט האריכו יותר ועי' ג"כ בתוס' ישנים בפ' אמר להם הממונה ובספר משנה למלך בהלכות תמידין האריך בכל זה בתכלית אריכו' ע"ש מיהו במ"ש התוספות כאן ובכמה דוכתין דהא דאיצטריך תרי קראי למוספין ולנדרים ולנדבות היינו משום דתרווייהו צריכי יש לי לדקדק דהא בכולה תלמודא משמע דלאו בקדשים לחוד אמרינן דתדיר קודם לשאינו תדיר אלא ה"ה לכל מילי וא"כ ע"כ היינו משום דגילוי מילתא בעלמא הוא דאל"כ היאך ילפינן חולין מקדשים ולפ"ז לא שייך לומר דתרווייהו צריכי דאדרבה השתא דכתיבי תרתי קראי ה"ל כמו ב' כתובים ואין מלמדין וצ"ע ואין להאריך כאן יותר כיון דבלא"ה משני התוס' שינוי' אחרינא דחד לשחיטה וחד להקטרה:

    בא"ד אך קשה אמאי איצטריך העולה בלבד תיפוק ליה דתמיד קודם למוספין ובתמיד כתב בבוקר כו' ולמאי דאמרינן בהתכלת כו' א"ש הא דאמרי בריש עירובין כו' עכ"ל נראה מבואר דהנך תרי קושיות שהקשו תוס' נמשן דווקא לתירוצם השני שכתבו דהאי קרא דהעולה ומלבד תרוייהו לענין מוספין איירי וחד לשחיטה וחד להקטרה וא"כ לפ"ז הא דאמרינן בהתכלת דליכא עיכובא בהקדימה היינו בין בשחיטה ובין בהקטרה וא"כ קשיא להו שפיר האי דבבוקר והאי דשלמים ששוחטין משא"כ לתירוצם ראשון דהנך קראי דהעולה ומלבד היינו חד למוספין וחד לנדרים ונדבות וצריכא דלפ"ז מצינן למימר דכולהו לענין הקדמה דהקטרה איירי ולא לענין שחיטה ולא שייכי הנך קושיות כלל מיהו בתוס' פר' התכלת וכן ביומא כתבו תירוצים אחרים אהנך קושיות ע"ש:

    Penei Yehoshua on Pesachim 58b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 58, Amud Bet, about 309 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “אִי לָא חָיְישִׁינַן, נִיעְבְּדֵיהּ בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה? קָא…”

    2. Segment 222 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר עוּלָּא: מִידֵּי ״כְּסִידְרוֹ…”

    3. Segment 318 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא, הָכִי קָתָנֵי:…”

    4. Segment 422 words

      Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח דְּעָלְמָא…”

    5. Segment 518 words

      Opens “בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בִּגְזֵרַת נְדָבוֹת וּנְדָרִים קָמִיפַּלְגִי. רַבִּי…”

    6. Segment 619 words

      Opens “אִי לָא גָּזְרִינַן, נִיעְבְּדֵיהּ בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה! קָסָבַר:…”

    7. Segment 737 words

      Opens “מֵיתִיבִי: תָּמִיד, כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ קָרֵב כְּהִלְכָתוֹ:…”

    8. Segment 819 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי נִיחָא, אֶלָּא לְרָבָא קַשְׁיָא. אָמַר…”

    9. Segment 925 words

      Opens “מֵיתִיבִי: חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת — כְּסִידְרוֹ כׇּל…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “אָמַר לָךְ אַבָּיֵי: לָא תֵּימָא ״כְּסִידְרוֹ כׇּל…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֶם…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “וּמִנַּיִן שֶׁאֵין דָּבָר קָרֵב אַחַר תָּמִיד שֶׁל…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: אֵימָא שְׁלָמִים הוּא דְּלָא…”

    14. Segment 1411 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: תָּמִיד קוֹדֶם לְפֶסַח, פֶּסַח קוֹדֶם…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Pesachim 58b · Segment 2 — “…בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל״ קָתָנֵי?! ״כָּךְ סִידְרוֹ בַּשַּׁבָּת״…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Pesachim 58b · Segment 4 — “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח דְּעָלְמָא — כָּךְ…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 58b · Segment 10 — “אָמַר לָךְ אַבָּיֵי: לָא תֵּימָא ״כְּסִידְרוֹ כׇּל הַשָּׁנָה״, אֶלָּא…

    Original text

    אִי לָא חָיְישִׁינַן, נִיעְבְּדֵיהּ בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה? קָא סָבַר: מוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין. עָבֵיד לְהוּ לְמוּסָפִין בְּשֵׁשׁ, וּבָזִיכִין בְּשֶׁבַע, וְעָבֵיד לֵיהּ לְתָמִיד בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה.

    The Gemara asks: If, according to the opinion of Rabbi Akiva, we are not concerned that the meat might spoil, let us sacrifice the daily offering at six and a half hours, as there are many Paschal lambs and no voluntary vow or free-will offerings to be sacrificed. Why, then, should they postpone the daily offering? The Gemara responds that Rabbi Akiva holds: The additional offerings precede the bowls and therefore the priest would sacrifice the additional offerings at six hours, and offer the bowls at seven hours, and then sacrifice the daily offering at seven and a half hours.

    מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר עוּלָּא: מִידֵּי ״כְּסִידְרוֹ בַּחוֹל כָּךְ סִידְרוֹ בַּשַּׁבָּת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל״ קָתָנֵי?! ״כָּךְ סִידְרוֹ בַּשַּׁבָּת״ סְתָמָא קָתָנֵי?

    Rabba bar Ulla strongly objects to this explanation. Does the baraita teach: Like the arrangement of the daily offering during the week, so is its arrangement on Shabbat that occurs on Passover eve; this is the statement of Rabbi Yishmael? The baraita simply teaches: So is its arrangement on Shabbat. Rava’s explanation also fails to correspond to the wording of the baraita .

    אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא, הָכִי קָתָנֵי: כְּסִידְרוֹ בְּחוֹל דְּעָלְמָא — כָּךְ סִידְרוֹ בְּשַׁבָּת דְּעָלְמָא, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

    Rather, Rabba bar Ulla said: The baraita should be understood as referring not to the eve of Passover, but to the rest of the days of the year, and this is what it is teaching: Like its arrangement on an ordinary day during the week, so is its arrangement on an ordinary Shabbat, at eight and a half hours; this is the statement of Rabbi Yishmael, who maintains that there is no distinction at all in this regard between Shabbat and a weekday.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח דְּעָלְמָא — כָּךְ סִידְרוֹ בְּשַׁבָּת דְּעָלְמָא. וּמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת — דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא.

    Rabbi Akiva says: Like its arrangement on an ordinary Passover eve that occurs on a weekday, at seven and a half hours, so is its arrangement on an ordinary Shabbat. Since no free-will offerings are offered on Shabbat, the daily offering can be sacrificed earlier. And the mishna, which teaches that the daily offering on Passover eve is slaughtered at the same time, whether during the week or on Shabbat, can be said to be in agreement with all opinions, both that of Rabbi Yishmael and that of Rabbi Akiva.

    בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בִּגְזֵרַת נְדָבוֹת וּנְדָרִים קָמִיפַּלְגִי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: גָּזְרִינַן שַׁבָּת אַטּוּ חוֹל, וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: לָא גָּזְרִינַן.

    According to this explanation, with regard to what principle do these tanna’im disagree? They disagree concerning whether a decree should be issued on account of voluntary vows and free-will offerings. Rabbi Yishmael holds that we issue a decree for Shabbat due to weekdays. During the week, the sacrifice of the daily afternoon offering is postponed until eight and a half hours of the day, due to the voluntary offerings that must be sacrificed before the daily offering. The same should be done on Shabbat, so as to avoid distinctions. And Rabbi Akiva holds that we do not issue such a decree.

    אִי לָא גָּזְרִינַן, נִיעְבְּדֵיהּ בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה! קָסָבַר: מוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין. מוּסָפִין בְּשֵׁשׁ, וּבָזִיכִין בְּשֶׁבַע, וְעָבֵיד לֵיהּ לְתָמִיד בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה.

    The Gemara asks: If we do not issue such a decree, why do we postpone the sacrifice of the daily offering until seven and a half hours? Let us sacrifice it at six and a half hours. The Gemara responds: Rabbi Akiva holds that the additional offerings precede the bowls of frankincense. Consequently, the priest sacrifices the additional offerings at six hours, and offers the bowls at seven hours, and sacrifices the daily offering at seven and a half hours.

    מֵיתִיבִי: תָּמִיד, כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ קָרֵב כְּהִלְכָתוֹ: נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחְצָה. וּבָעֶרֶב הַפֶּסַח, נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה. חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת כְּחָל לִהְיוֹת בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח.

    The Gemara raises an objection with regard to these explanations from another baraita which teaches: The daily offering is sacrificed throughout the entire year in accordance with its law. In other words, it is slaughtered at eight and a half hours and sacrificed at nine and a half hours. And on the eve of Passover it is slaughtered at seven and a half hours and sacrificed at eight and a half hours. If Passover eve occurs on Shabbat it is as if it occurred on a Monday, i.e., it is like an ordinary weekday. This indicates that no distinction is made with regard to the eve of Passover, whether it occurs on Shabbat or during the week; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: If the eve of Passover occurs on Shabbat, its arrangement is like its arrangement on the eve of Passover when it is advanced to six and a half hours of the day.

    בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי נִיחָא, אֶלָּא לְרָבָא קַשְׁיָא. אָמַר לָךְ רָבָא: לָא תֵּימָא ״כְּחָל בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת״, אֶלָּא אֵימָא: כְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת דְּעָלְמָא.

    Granted, according to the opinion of Abaye, this baraita works out well, as it is consistent with his explanation of the previous baraita . But according to the opinion of Rava, it is difficult. The Gemara responds: Rava could have said to you: Do not say: It is as if it occurred on a Monday. Rather say: It is like an ordinary Monday, and explain the words as follows: If the eve of Passover occurs on Shabbat, no changes are introduced, and the daily offering is sacrificed at the same time that it is sacrificed on an ordinary weekday, at eight and a half hours of the day.

    מֵיתִיבִי: חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת — כְּסִידְרוֹ כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח דְּעָלְמָא. בִּשְׁלָמָא לְרָבָא נִיחָא, אֶלָּא לְאַבָּיֵי קַשְׁיָא!

    The Gemara raises an objection from another baraita : If the eve of Passover occurs on Shabbat, the daily offering is sacrificed in accordance with its arrangement all year long, at eight and a half hours of the day; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It is sacrificed in accordance with its arrangement on an ordinary Passover eve. Granted, according to the opinion of Rava, this baraita works out well. But according to the opinion of Abaye, it is difficult.

    אָמַר לָךְ אַבָּיֵי: לָא תֵּימָא ״כְּסִידְרוֹ כׇּל הַשָּׁנָה״, אֶלָּא אֵימָא: כְּסִידְרוֹ כׇּל הַשָּׁנִים כּוּלָּן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידְרוֹ עֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת.

    Abaye can say to you: Do not say according to Rabbi Yishmael’s statement in the baraita : In accordance with its arrangement all year long. Rather, say: In accordance with its arrangement every year; this is the statement of Rabbi Yishmael. In other words, no distinction is made between the eve of Passover that occurs on Shabbat and the eve of Passover that occurs during the week. The daily offering is sacrificed at seven and a half hours. This is consistent with Abaye’s opinion. According to this explanation, Rabbi Akiva says that the halakha is not so. Instead, the daily offering is sacrificed in accordance with its arrangement on Passover eve that occurs on Shabbat eve. This is the way the baraita must conclude according to Abaye.

    תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֶם לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעוֹלָה״. מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רָבָא: ״הָעוֹלָה״ — עוֹלָה רִאשׁוֹנָה.

    As the Gemara mentioned previously that the daily morning offering precedes all other sacrifices, it cites a baraita that explains this law. The Sages taught: From where is it derived that no sacrifice shall precede the daily morning offering? The verse states: “And the fire on the altar shall be kept burning on it, it shall not be extinguished; and the priest shall kindle wood upon it every morning, and he shall prepare the burnt-offering upon it and shall cause the fats of the peace-offerings to go up in smoke upon it” (Leviticus 6:5). The Gemara asks: What is the biblical derivation? In other words, how is it derived that the burnt-offering in this verse is referring to the daily morning offering? Rava said: “The burnt-offering,” with the definite article, is referring to the first burnt-offering, i.e., the daily morning offering, which is first both chronologically and in terms of importance.

    וּמִנַּיִן שֶׁאֵין דָּבָר קָרֵב אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים״. מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר אַבָּיֵי: ״עָלֶיהָ״ שְׁלָמִים, וְלֹא עַל חֲבֶירְתָּהּ שְׁלָמִים.

    The baraita continues: And from where is it derived that nothing is sacrificed after the daily afternoon offering? The verse states: “And shall cause the fats of the peace-offerings to go up in smoke upon it.” The Gemara again asks: What is the derivation? Abaye said: “Upon it.” Upon, i.e., after, the first burnt-offering, that is, the daily morning offering, may the peace-offerings, i.e., the voluntary vow and free-will offerings, be sacrificed throughout the day. But peace-offerings may not be sacrificed upon, i.e., after, its counterpart, which is the daily afternoon offering.

    מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: אֵימָא שְׁלָמִים הוּא דְּלָא נַקְרֵיב, הָא עוֹלוֹת נַקְרֵיב! אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״הַשְּׁלָמִים״ — עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּן.

    Rava strongly objects to this explanation: If so, say it is peace-offerings that we must not sacrifice after the daily afternoon offering, but burnt-offerings we may sacrifice, since this derivation is referring only to peace-offerings. Rather, Rava said: “The peace-offerings [ hashelamim ] upon it” should be homiletically interpreted to mean that upon the daily morning offering, rather than after the daily afternoon offering, completes [ hashlem ] the offering of all other sacrifices.

    תָּנוּ רַבָּנַן: תָּמִיד קוֹדֶם לְפֶסַח, פֶּסַח קוֹדֶם לִקְטֹרֶת, קְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְנֵרוֹת.

    The Sages taught in a baraita : The daily offering precedes the offering of the Paschal lamb, the Paschal lamb precedes the afternoon burning of the incense, and the burning of the incense precedes the lighting of the lamps of the Temple candelabrum.