Talmud Builders

    Commentary page

    Pesachim 41a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 41a

    Pesachim 41a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 358 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אחרוסת קאמר מי אית לך דרבנן נמי אחרוסת פליגי:

    לא סבירא לי אלא בחרוסת נמי שרו והלכה כמותן:

    כוותיה דרב כהנא מסתברא דאמר רבנן אחרוסת לא פליגי וכי אמר שמואל הלכה כחכמים אחרדל קאמר:

    אין הלכה כרבי יוסי דאמר לעיל חומץ צומתן:

    מאי לאו מדלא צמית חטין שהתחילו לינפח כבר אלמא כשאר משקין הוא אחמועי נמי מחמע את הניתן מתחילה לתוכו כדרב כהנא אלמא שמואל כרב כהנא סבירא ליה וכי קאמר שמואל הלכה כחכמים אחרדל קאמר ולא אחרוסת:

    לא מיצמת צמית את שהתחיל להחמיץ ולא מחמע נמי את הניתן לתוכו דלא הוי כמים:

    במים ובשל מבושל במים:

    שמפיגין טעמן שנותנין בו טעם שלהן:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 41a · Sefaria

    Tosafot

    לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי אף על גב דתניא כוותיה קסבר מתניתין פליגא:

    מדאמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי השתא מדמי חומץ לחרוסת וע"כ נראה לר"י דעולא דאמר לעיל בין כך ובין כך אסור משום לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב פליג אדרב כהנא דהא רב כהנא דאמר אבל לתוך חרוסת לדברי הכל ישרף ולעולא לא אסר אלא משום לך לך אמרינן:

    מאי לאו מדלא מצמת מחמע קשה לר"י דלעיל קאמר י"א אף נותן את החומץ ואח"כ וכו' ופריך ולוקמא כר' יוסי דאמר שורן בחומץ וחומץ צומתן משמע דתנא קמא דיש אומרים היינו ת"ק דר' יוסי דלית ליה דחומץ צמית ואפילו הכי קאמר נותן הקמח ואח"כ נותן את החומץ אלמא קסבר אע"ג דלא צמית חמועי נמי לא מחמע ואור"י דלעיל איירי לפי המסקנא דהכא:

    אין מבשלים את הפסח לא במשקין וכו' תימה למה שנאו כאן אי משום דתנא ירקות שלוקות ומבושלות א"כ מיד היה לו לשנות בסמוך אחריה:

    איכא בינייהו צלי קדר פי' אי לוקה עליו אי לא אבל לכולי עלמא פסול הוי ועשה נמי אית ביה דצלי מחמת ד"א הוא כדאמרינן בריש כיצד צולין (לקמן פסחים עה:) נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו וכן שאר משקין לא איצטריך למילף אלא לענין מלקות אבל פשיטא דלכל הפחות איכא עשה דכי אם צלי אש וא"ת והיכי יליף שאר משקין מק"ו והא אין מזהירין מן הדין ויש לומר דהאי קל וחומר אינו אלא מגלה דבישול דקרא איירי אף בשאר משקין:

    אמר רב כהנא הא מני ר' יוסי היא תימה דרב כהנא דמוקי לה כרבי יוסי לרבנן האי בשל מבושל מאי עבדי להו דצלאו ואחר כך בישלו לא צריך קרא דמסברא ידעינן דבישול מבטל הצליה כדאמר רבי יוסי גבי מצה ויש לומר דרב כהנא סבר דרבי יוסי יליף מבשל מבושל דבישול מבטל אפייה:

    אבל לא במבושל פ"ה דבישול מבטל ליה מתורת לחם ולפי' מיירי בבלילתו רכה דבלילתו עבה לא נפיק מתורת לחם כדפירש לעיל ור"י מפרש דמיירי בבלילתו עבה ופסולה משום מצה עשירה ומייתי דכי היכי דסבר רבי יוסי דבישול מפיק ליה מתורת אפייה לשוויה מצה עשירה כאילו לא נאפה ה"נ גבי פסח עקר מיניה בישול שם צליה:

    עולא אמר אפי' תימא ר' מאיר וכו' הכא מדמי פסח לבישול מצה והיינו דלא כמסקנא דכיצד מברכין (ברכות דף לח:) דקאמר התם עולא משמיה דר' יוחנן שלקות מברכין עליהם שהכל לרבי יוסי דאית ליה הכא גבי מצה דבישול מבטל האפיה ה"נ בישול מבטל מהם שם ירק ודחי ע"כ לא קאמר רבי יוסי אלא דבעינן טעם מצה ועולא לטעמיה דלא בעי לדחויא הכא טעמא דרבי יוסי דבעינן טעם מצה והתם נמי קאמר דלרבי יוסי מברך שהכל:

    Tosafot on Pesachim 41a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אין מבשלין הפסח במשקין ולא במי פירות אבל סכין אותו ומטבילין אותו בהם: ת"ר ובשל מבושל במים אין לי אלא במים שאר משקים מנין אמרת קל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעם הבשר אסור שאר משקין שמפיגין טעמו של בשר אינו דין שאסור.

    ר' אומר במים אין לי אלא במים שאר משקין כמים מי פירות מנין ת"ל ובשל מבושל במים מכל מקום לר' דמפיק ליה מלשון בשול אפי' צלי קדר כיון שהוא עשוי כמין בשול אסור הוא ות"ק דממעט מכח הפגת הטעם צלי קדר מותר שאינו מפיג טעמו ות"ק דמייתי ליה לשאר משקין בק"ו ובשל מבושל מאי עביד ליה מבעי ליה דאפילו אם בשלו אחר שצלאו או צלאו אחר שבשלו חייב וכר' יוסי דתאני יוצא ברקיק השרוי אבל לא במבושל ואע"פ שלא נימוח הרי לר' יוסי אע"פ כי רקיק זה אפוי הוא כיון שבשלו יצא מתורת אפוי והרי הוא כמבושל כך זה הבשר אע"פ שצלאו כיון שבשלו יצא מתורת צלי והרי הוא כמבושל.

    צלאו כל צרכו כגון דשויא חרוכא פטור כי אינו חייב אלא על נא ועל מבושל פי' נא אברנים כגון שנצלה מעט אבל בשר חי לגמרי דלא עבר באש כלל אינו חייב:

    אמר רב חסדא המבשל בשבת בחמי טבריה פטור דלאו תולדות אור הן פסח שבשלו בחמי טבריא פטור אמר רבא ועובר משום דבעינן צלי אש וליכא:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 41a · Sefaria

    Ritva

    פיסקא אין מבשלין את הפסח כו' אמר רב חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור. כתב הרי"ט ז"ל והלכתא כרב חסדא דחמי טבריא לאו תולדת האור נינהו ולענין הגעלה ודאי אפי' למאן דסבר חמי האור נינהו אין מגעילין בהן דבהגעלה בעינן כבולעו כך פולטו ומיהו כלי שנאסר על ידי חמי טבריא מגעילין אותו במי טבריא:

    Ritva on Pesachim 41a · Sefaria

    Meiri

    צלי קדר הוא שנותנין אותו בתוך הקדרה ואין נותנין שם שום משקה בעולם אלא שמתבשל בשומן היוצא ממנו ואף זה אע"פ שלא הופג ממנו טעמו של צלי מ"מ בכלל מבושל הוא ואם אכלו חייב משום מבושל:

    זקן או חולה שאין יכול לאכול מצה מרוב יבשותה שורין אותה במים עד שתתרכך ובלבד שלא תמוח והוא שאמרו יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח:

    קרבן הפסח שצלאו כל צרכו ר"ל לגמרי עד שנתחרך כל שהוא ראוי לאכילה על ידי הדחק מ"מ פטור וכן נראה שיוצא בו אכל ממנו חי אינו לוקה אלא שעבר עשה שנא' ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש הא שאינו צלי אש לא ולאו הבא מכלל עשה עשה ואין גורסין כאן כי אם צלי אש שממקרא זה אם אכלו חי לאו הוא כלומר לא תאכלו ממנו אלא בצלי אלא שהוא לאו שבכללות ואם אתה גורס כי אם צלי אש לא תפרשהו בעשה אלא בלאו ומה שאמר יכול יהא חייב פירושו למלקות ומפני שאין לאו זה לאו ללקות עליו שהרי לאו שבכללות הוא שמא [תאמר] והרי החי בכלל נא הוא אינו כן שהנא שהזהירה עליו תורה הוא שהתחיל לצלותו ונצלה מעט אלא שמ"מ אינו ראוי לאכילת אדם אבל חי הגמור אינו בכלל נא:

    פסח שבשלו בחמי טבריא אין זה מבושל כדי ללקות עליו מתורת לאו של מבושל ומ"מ אסור הוא ועובר עליו אם בלאו שבכללות אם בלאו הבא מכלל עשה מתורת שאינו צלי אש והמבשל בשבת בחמי טבריא או בחמה פטור אבל אסור מפני שאין בישול מחייב אלא בתולדת האור:

    Meiri on Pesachim 41a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מאי לאו כו' ואפ"ה קאמר נותן הקמח ואח"כ נותן את החומץ אלמא כו' עכ"ל דליכא למימר בנותן הקמח ואח"כ נותן החומץ משום דצמית הוא ולכך לא מחמע אבל היכא דלא צמית חמועי מחמע כסברת המקשה דהכא דהא המקשה דלעיל דפריך ונוקמא כרבי יוסי ע"כ דלא ידע לפלוגי בין דאיתיה בעיניה ובין ע"י תערובות וא"כ ע"כ דליכא למתלי בצמית ולא צמית לת"ק דר' יוסי דלמה נאמר דצמית טפי בנותן הקמח ואח"כ החומץ מנותן החומץ ואח"כ הקמח דהא חומץ בעיניה נמי לא צמית לת"ק דר' יוסי אלא דאיכא לפלוגי בינייהו בנותן הקמח ואח"כ החומץ לא צמית ולא מיחמע אבל בנותן החומץ ואח"כ הקמח לא צמית הא חימוע מיחמע וא"כ מאי קשיא ליה הכא דאימא חרוסת נמי לא מצמית ולא חימוע מיחמע כמו נותן הקמח ואח"כ החומץ אע"ג דלא צמית חימוע נמי לא מחמע ודו"ק:

    גמ' ר' אומר במים אין לי אלא מים שאר משקין מנין ת"ל ובשל מבושל כו' כתב הרא"ם וא"ת לא לכתוב במים ולא בשל אלא אל תאכל נא ומבושל דמשמע בין במים בין בשאר משקין כו' וי"ל כיון דמבושל כולל גם הצלי כו' עכ"ל ע"ש ותירוצו דחוק כיון דעיקר מצותו צלי כדכתיב בקרא דלקמן ואכלו אותו צלי היאך ס"ד למימר דמבושל היינו צלי ובעיקר קושייתו תקשי ליה נמי בשמעתין לת"ק דיליף שאר משקין בק"ו ממים לא לכתוב במים כלל ובלא ק"ו מבושל משמע בין מים בין שאר משקין אלא דע"כ אית לן למימר דמים דכתיב בקרא אורחא הוא דסתם בישול במים הוא אלא משום דלא נימא דדוקא במים נקט קרא קאמר דשאר משקין ק"ו הן והכי נמי איכא למימר לר' ובלאו הכי נמי איצטריך ריבויא דבשל מבושל לצלי קדר דלא הוה שמעינן ליה מסתם בישול וק"ל:

    שם יכול צלאו כל צרכו יהא חייב כו' יש לדקדק דמהיכא תיסק אדעתין דצלאו כל צרכו יהא חייב אי משום דכתיב צלי אש והאי לאו צלי אש הוא אלא קלי אש כפרש"י א"כ מאי קאמר נא ומבושל אמרתי לך כו' דאכתי נימא דיהא אסור משום דכי אם צלי אש דכה"ג אמרי' בסמוך גבי אכלו חי דבתר דקאמר נא ומבושל אמרתי לך כו' קאמר יכול יהא מותר ת"ל צלי אש ויש ליישב ודו"ק:

    תוס' בד"ה א"ב צלי כו' אבל פשיטא דלכל הפחות איכא עשה דכי אם צלי אש כו' עכ"ל לפי שיטת ר"ת לקמן דכי אם צלי אש לשאר דברים לא אתיא אלא לעשה ולא אתי ללאו אלא לנא ומבושל דבני מילקא נינהו וק"ל:

    בד"ה אבל לא במבושל כו' דבלילתו עבה לא נפיק מתורת לחם כדפי' לעיל כו' עכ"ל היכא דליכא עליה תוריתא דנהמא אפילו בבלילתו עבה שפיר נפיק מתורת לחם כמ"ש התוס' לעיל והכי מוכח בפ' כיצד מברכין גבי חביצא אלא דמשמע להו הכא דקתני מבושל אע"פ שלא נימוח דאית ליה עדיין תוריתא דנהמא וק"ל:

    בד"ה עולא אמר כו' ועולא לטעמיה דלא בעי לדחויי הכא טעמא דר"י דבעינן טעם מצה כו' עכ"ל ק"ק דודאי התם שפיר דחי דשלקות לענין ברכה במלתיה קאי כפרש"י התם משא"כ במצת מצוה דבעינן טעם מצה אבל הכא היאך בעי לדחויי הכי דאימא נמי טעם פסח בעינן בצלי ולא ע"י דבר אחר ונראה שהתוס' מפרשים הא דדחי התם דר"י מודה בשלקות היינו משום דשלקות הן בעין ואית בהו טעם ירק משא"כ במצה [א] שהיא נימוח ולית כאן טעם מצה והשתא ה"נ הכא גבי פסח הוא בעין ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 41a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה ע"א אמר וכו' הכא מדמה וכו' פירוש מדאמר עולא אפילו תימא ר' מאיר משמע דלר' יוסי אתי פשיטא שפיר:

    Maharam on Pesachim 41a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא אמר רב אשי כוותיה דר"כ מסתברא מדאמר שמואל כו' מאי לאו כו' הא חמוע מחמעא ופרש"י מדלא צמית אלמא כשאר משקין הוא. נרא' דכוונתו בזה מדלא כתב אלמא כמים הוא כמ"ש בדיבור שאח"ז ע"כ דכוונתו בזה דאי הוי כמים הוי בעי שיעור חימוץ וא"כ אמאי ישרף מיד אע"כ דלפי סברת מאי לאו היינו דכיון דלא צמית הוי כמי פירות עם מים וכדפרישית בל' המשנה ומשו"ה ישרף מיד ומכ"ש לפי שיטת רש"י דלעיל דף ל"ה דאפשר דכרת נמי איכא ע"ש וע"ז מסיק הש"ס ודחה דלא מצמית צמית ולא מחמע ומ"ש רש"י דלא הוי כמים היינו דלא הוי כמים עם מי פירות דישרף מיד משום דחומץ בהך מילתא עדיף משאר פירות אלא דאפ"ה יאכל מיד דמכל מקום ממהרין להחמיץ קצת כן נ"ל. ואין להקשות במאי דמדמה הכא חומץ דחרוסת לחומץ דר' יוסי ולעיל מסקינן דר' יוסי לא קאמר אלא באיתיה בעיניה והכא מיירי עם מים דאפ"ה א"ש דהא בהא תליא דכיון דס"ל לר"י דחומץ לבד צמית לגמרי ממילא דעם מים נהי דלא צמית לא מחמע כלל אלא כיון דאין הלכה כר"י שפיר שייך האי שקלא וטריא דהכא אי חמועי מחמע או לא כדפרישית. ועוד נראה לי דהא דאמרינן לעיל דר"י לא קאמר אלא בדאיתיה בעיניה דוקא היינו אי לאו האי דרבי יהודה דפרק כירה משא"כ לבתר דמייתי הש"ס לעיל דרבי יהודה סבר דחומץ אפילו עם מים מבשל אם כן ממילא אית לן למימר דכ"ש דר"י ס"ל הכי ודוק היטב:

    בתוספות בד"ה מדאמר שמואל כו' השתא מדמי חומץ לחרוסת ע"כ נראה לר"י כו' עס"ה. נראה דכוונת ר"י בזה דכיון דעולא פליג אדר"כ ור"ה ברי' דר"י דאמר לא שמיע לי נמי פליג עליה אם כן משמע לר"י דאין הלכה כר"כ והיינו כדמסיק הש"ס אליבא דשמואל דלא חמועי מחמע וכן נראה מפי' ר"י בדיבור הסמוך. אלא דלכאורה דברי התוספת תמוהים בזה דמאי דמדמה הש"ס השתא חומץ לחרוסת ודאי א"ש טובא דמכח כ"ש קאמר דכיון דאפילו בחומץ לבד קאמר שמואל דאינו צמית כ"ש בחומץ עם מים ואם כן לפ"ז שפיר מצינן למימר דעולא לא פליג אדר"כ דהא דאמר לעיל גבי מלילה דאינו אסור אלא משום נזירא סחור סחור היינו בחומץ לבד כגון שנותן הקמח ואח"כ נותן החומץ דאע"ג דמשמע בברייתא דלעיל דשרי אפ"ה מחמיר עולא משום סחור סחור כמ"ש התוס' עצמן בסמוך ונראין דבריהם כסותרין לכך נראה דהתוספות כאן נמי לאו לפסק הלכה כתבו כן אלא דלפי סברת מאי לאו היה בהכרע לומר דעולא פליג אדר"כ משא"כ לפי המסקנא לא פליג אלא דבכל זה לא הונח לי דסוף סוף לפי המסקנא פליג מיהא שמואל אדר"כ וצ"ע ונראה דכיון שדברי התוספות בזה מגומגמים ונראין כסותרין משו"ה השמיטו הטור והש"ע דעת ר"י ופסקו בפשיטות כר"כ דקאי רב אשי כוותיה דמסקנא דהכא דיחויא בעלמא הוא כנ"ל ודו"ק:

    פיסקא אין מבשלין את הפסח הקשו בתוספות תימא למה שנאו כאן נראה ליישב דכיון דנקיט לעיל דיני אכילת מצה ומרור וקתני נמי במרור לא שלוקין ולא מבושלין וכדפרישית לעיל דטעמא משום דמפיג טעם מרור משו"ה קתני נמי דיני חרוסת כיון שמטבל המרור בחרוסת דבכה"ג ליכא הפגת טעם וכיון דאיירי בחרוסת קתני נמי דאין נותנין קמח לתוכו או לתוך החרדל דהך מילתא שייך בהאי פרקא וסמיך ליה האי בבא דאין מבשלין את הפסח לאשמעינן נמי אע"ג דאין מבשלין הפסח אף לאחר צלייתו במשקין ובמי פירות אפ"ה סכין ומטבילין דמה"ט מותר לטבל הפסח בחרוסת כמו שפרש"י שדרכן לטבל בו בשר ובלא"ה נ"ל דעיקר דינא דאין מבשלין היינו לאחר צלייתו משו"ה קתני לה הכא דאי בבישול דמעיקרא בפ' כיצד צולין הו"ל למיתני כנ"ל ועיין בס' מג"ש למ"ז ז"ל:

    שם ת"ר במים אין לי כו' וכתב מהרש"א ז"ל דהקשה הרא"ם לא ליכתוב לא במים ולא בשל ותירץ בדוחק וגם תירוצו של מהרש"א נראה דוחק ע"ש. ולענ"ד יש ליישב בפשיטות למאי דמסקינן בשמעתין דלרבנן בשל מבושל איצטריך לצלאו ואח"כ בשלו אם כן לפ"ז שפיר איצטריך למיכתב במים לאשמעינן דאף ע"ג דע"י מים לא פקע טעם צלי מיניה כדאשכחן במצה אליבא דר"מ והאי ריבוי דבשל מבושל הוי מוקמינן לה בדדמי לשאר משקין שמבטלין טעם הצלי קמ"ל דאפילו במים אסור ובכה"ג גופא מצינן נמי למימר אפילו אליבא דר' דאע"ג דרבי מפיק האי בשל מבושל לצלי קדר אפילו הכי מודה דמרבינן נמי צלאו ואח"כ בשלו דבשל מבושל מ"מ לגמרי משמע דריבוי גמור הוא והכי משמע מדאמר איכא בינייהו צלי קדר ולא קאמר איכא בינייהו צלאו ואח"כ בשלו אע"כ דלרבי נמי חייב כנ"ל וק"ל:

    בתוספות בד"ה איכא בינייהו צלי קדר פי' אי לוקה עליו כו' וא"ת והיכי יליף כו' הא אין מזהירין מן הדין כו' עס"ה. ולכאורה סידור ל' התוס' אינו מדוקדק דהך קושי' דאין מזהירין אגופא דברייתא הו"ל לאקשויי כיון דפשיטא להו דלכל הפחות איכא עשה דע"כ לענין מלקות איירי ונראה לי דהאי עשה דכ"א צלי אש לא פסיקא להו כ"כ דלאיסורא ולפסול הפסח אתי דאיכא למימר דאינו אלא כשאר מצות עשה שאינו יוצא י"ח פסח אלא בצלי אבל לעולם דליכא שום איסור כלל משו"ה כתבו לכתחילה מדקאמר א"ב צלי קדר משמע דעיקר פלוגתייהו למלקות אתי דאי לאיסורא ולפסול הפסח מעשה דכ"א צלי אש נפקא מדאמרינן בפרק כיצד צולין יקלוף את מקומו וא"כ ממילא שמעינן מהאי סוגיא דכיצד צולין גופא דכ"א צלי אש עשה גמור הוא אפילו לפסול וממילא דה"ה לענין שאר משקין א"כ מקשה שפיר הא אין מזהירין מן הדין כנ"ל ודו"ק:

    בד"ה א"ר כהנא כו' דרבי יוסי יליף מבשל מבושל דבישול מבטל אפיה עכ"ל. וכוונתן בזה דכי היכי דבישול מבטל צליה ה"נ הבישול מבטל אפייה וקיצרו בזה לפי שסמכו עמ"ש אחר זה בד"ה עולא אמר מסוגיא דכיצד מברכין דבשקלא וטריא מעיקרא דהתם משמע דהא בהא תליא אי שלקות במילתייהו קיימי או לא אלא דאפ"ה קשיא להו בסמוך דבמסקנא לא קיימי הכי ומה שיש לדקדק בזה בדבריהם ובמ"ש ג"כ בסמוך בד"ה אבל לא במבושל כבר כתבתי בחידושי ברכות בפ' כיצד מברכין ע"ש:

    Penei Yehoshua on Pesachim 41a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 41, Amud Aleph, about 358 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “אַחֲרוֹסֶת קָאָמַר מָר, אוֹ אַחַרְדָּל קָאָמַר מָר?…”

    2. Segment 216 words

      Opens “לִדְרַב כָּהֲנָא. דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: מַחֲלוֹקֶת לְתוֹךְ…”

    3. Segment 39 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר לָא…”

    4. Segment 422 words

      Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּווֹתֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא מִסְתַּבְּרָא,…”

    5. Segment 58 words

      Opens “לָא, דִּילְמָא לָא מִצְמָת צָמֵית, וְלָא חַמּוֹעֵי…”

    6. Segment 614 words

      Opens “אֵין מְבַשְּׁלִין וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״בְּמַיִם״ —…”

    7. Segment 718 words

      Opens “אָמַרְתָּ, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה מַיִם שֶׁאֵין מְפִיגִין…”

    8. Segment 817 words

      Opens “רַבִּי אוֹמֵר: ״בְּמַיִם״ — אֵין לִי אֶלָּא…”

    9. Segment 96 words

      Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ צְלִי קֵדָר.…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “וְרַבָּנַן, הַאי ״בָּשֵׁל מְבֻשָּׁל״ מַאי עָבְדִי לְהוּ?…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא בִּשְּׁלוֹ וְאַחַר כָּךְ צְלָאוֹ חַיָּיב, דְּהָא…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “אָמַר רַב כָּהֲנָא: הָא מַנִּי — רַבִּי…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “עוּלָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, שָׁאנֵי…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל צְלָאוֹ כׇּל צוֹרְכּוֹ יְהֵא…”

    15. Segment 157 words

      Opens “הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר רַב אָשֵׁי: דְּשַׁוְּיֵא חֲרוֹכָא.…”

    16. Segment 1623 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל אָכַל כְּזַיִת חַי יְהֵא…”

    17. Segment 1718 words

      Opens “יָכוֹל יְהֵא מוּתָּר — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי…”

    18. Segment 1815 words

      Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: הַמְבַשֵּׁל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא בְּשַׁבָּת…”

    19. Segment 1914 words

      Opens “מַאי שְׁנָא בְּשַׁבָּת דְּלָא? דְּתוֹלְדוֹת אֵשׁ בָּעֵינַן,…”

    20. Segment 2011 words

      Opens “אָמַר רָבָא: מַאי ״חַיָּיב״ דְּקָתָנֵי — דְּקָא…”

    21. Segment 2130 words

      Opens “רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן מַתְנֵי לַהּ…”

    22. Segment 225 words

      Opens “אָמַר רָבָא: אֲכָלוֹ נָא —…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Pesachim 41a · Segment 2 — “לִדְרַב כָּהֲנָא. דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: מַחֲלוֹקֶת לְתוֹךְ הַחַרְדָּל, אֲבָל…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 41a · Segment 4 — “…כָּהֲנָא מִסְתַּבְּרָא, מִדְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. מַאי…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Pesachim 41a · Segment 13 — “עוּלָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר…

    Original text

    אַחֲרוֹסֶת קָאָמַר מָר, אוֹ אַחַרְדָּל קָאָמַר מָר? אֲמַר לֵיהּ: לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ?

    Did the Master say this statement with regard to ḥaroset , or did the Master say it with regard to mustard? He said to him: What is the practical difference whether he was referring to ḥaroset or mustard? Both of these are mentioned together, and the same halakha applies to both.

    לִדְרַב כָּהֲנָא. דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: מַחֲלוֹקֶת לְתוֹךְ הַחַרְדָּל, אֲבָל לְתוֹךְ הַחֲרוֹסֶת — דִּבְרֵי הַכֹּל יִשָּׂרֵף מִיָּד.

    He said to him: There is a difference with regard to that which was stated by Rav Kahana, as Rav Kahana said: The dispute between Rabbi Meir and the Rabbis concerns a case in which flour was added to mustard. However, if flour was added to ḥaroset , everyone agrees that it must be burned immediately. Rav Naḥman bar Yitzḥak was asking Rav Huna, son of Rav Yehuda, whether he disagrees with Rav Kahana and maintains that the Rabbis dispute the halakha in the case of ḥaroset as well.

    אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי.

    He said to him: I did not hear about this statement; that is to say, I do not hold in accordance with it. I do not distinguish between these two cases, as in my opinion the Rabbis permit one to eat even this ḥaroset .

    אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּווֹתֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא מִסְתַּבְּרָא, מִדְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. מַאי לָאו? צַמּוֹתֵי הוּא דְּלָא צָמֵית, הָא חַמּוֹעֵי מְחַמְּעָא.

    Rav Ashi said: It is reasonable to rule in accordance with the opinion of Rav Kahana, from the fact that Shmuel said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who maintains that vinegar will prevent grain from becoming leavened. What, isn’t it correct to infer from here that vinegar added to flour does not shrink the grain and will even leaven it? According to this explanation, food that contains vinegar, e.g., ḥaroset , is likely to be leavened immediately, as claimed by Rav Kahana.

    לָא, דִּילְמָא לָא מִצְמָת צָמֵית, וְלָא חַמּוֹעֵי מְחַמַּע.

    The Gemara rejects this interpretation: No, this is no proof, as perhaps Shmuel meant that, according to the opinion of the Rabbis, vinegar will neither cause the wheat to shrink nor leaven it. Consequently, this statement cannot serve as a proof of the opinion of the Rabbis with regard to ḥaroset .

    אֵין מְבַשְּׁלִין וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״בְּמַיִם״ — אֵין לִי אֶלָּא בְּמַיִם, שְׁאָר מַשְׁקִין מִנַּיִין?

    The mishna taught that one may not boil the Paschal lamb in liquid. To explain this issue, the Gemara cites a baraita that interprets the verse: “You shall not eat it partially roasted, nor boiled in any way in water, but roasted with fire; its head with its legs, and with the innards in it” (Exodus 12:9). The Sages taught: “In water”; I have derived nothing other than the prohibition against boiling the Paschal lamb in water. From where do I know that it is likewise prohibited to boil it in other liquids?

    אָמַרְתָּ, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה מַיִם שֶׁאֵין מְפִיגִין טַעְמָן — אֲסוּרִין, שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁמְּפִיגִין טַעְמָן — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!

    You said that this can be derived by means of an a fortiori inference: And just as water, which does not temper the taste of the food boiled in it, is prohibited for boiling the Paschal lamb, with regard to other liquids, which do temper the taste of the food boiled in them, is it not all the more so that it is prohibited to boil the Paschal lamb in them?

    רַבִּי אוֹמֵר: ״בְּמַיִם״ — אֵין לִי אֶלָּא מַיִם, שְׁאָר מַשְׁקִין מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל״, מִכׇּל מָקוֹם.

    Rabbi Yehuda HaNasi provides a different derivation and says: From the phrase “In water,” I have derived nothing other than the prohibition against boiling the Paschal lamb in water. From where do I learn that it is likewise prohibited to boil it in other liquids? The verse states: “Nor boiled in any way,” which means: In any case, i.e., boiling the Paschal lamb in any type of liquid is prohibited.

    מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ צְלִי קֵדָר.

    The Gemara asks: What is the practical difference between these two derivations? The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to meat that is roasted in a pot without the addition of any liquid, but is cooked in its own juices. According to Rabbi Yehuda HaNasi, it is prohibited to prepare the Paschal lamb in this manner, as this is considered boiling, whereas the Rabbis maintain that an action is classified as boiling only if one adds liquid to the meat.

    וְרַבָּנַן, הַאי ״בָּשֵׁל מְבֻשָּׁל״ מַאי עָבְדִי לְהוּ? מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: בִּשְּׁלוֹ וְאַחַר כָּךְ צְלָאוֹ, אוֹ שֶׁצְּלָאוֹ וְאַחַר כָּךְ בִּשְּׁלוֹ — חַיָּיב.

    The Gemara asks: And the Rabbis, with regard to that phrase, “boiled in any way,” what do they do with it? The Gemara answers: It is required for that which was taught in a baraita : If one boiled the Paschal lamb and afterward roasted it, or roasted it and afterward boiled it, he is liable to receive lashes for boiling the Paschal lamb.

    בִּשְׁלָמָא בִּשְּׁלוֹ וְאַחַר כָּךְ צְלָאוֹ חַיָּיב, דְּהָא בַּשְּׁלֵיהּ. אֶלָּא צְלָאוֹ וְאַחַר כָּךְ בִּשְּׁלוֹ, הָא צְלִי אֵשׁ הוּא, אַמַּאי?

    The Gemara asks: Granted, if one boiled the Paschal lamb and afterward roasted it, he is liable, as he boiled it first and is punished for this act. However, if he roasted it and afterward boiled it, and it is a food that has been roasted by fire, why is he liable?

    אָמַר רַב כָּהֲנָא: הָא מַנִּי — רַבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּתַנְיָא: יוֹצְאִין בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי וּבִמְבוּשָּׁל שֶׁלֹּא נִימּוֹחַ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יוֹצְאִין בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי, אֲבָל לֹא בִּמְבוּשָּׁל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִימּוֹחַ.

    Rav Kahana said: In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who maintains that boiling after roasting nullifies the previous act of roasting. As it was taught in a baraita : One can fulfill his obligation to eat matza with a wafer that has been soaked in water or with a boiled wafer that has not yet dissolved; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: One can fulfill his obligation with a wafer that has been soaked in a cooked dish but not with a boiled wafer, even if it has not dissolved. Evidently, Rabbi Yosei maintains that food that was initially baked and subsequently boiled is no longer categorized as baked, and the same presumably applies to meat that was roasted and then boiled.

    עוּלָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא: ״וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל״, מִכׇּל מָקוֹם.

    Ulla said: Even if you say that the halakha with regard to boiled matza is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, there is no difficulty, as the cases of matza and the Paschal lamb are dissimilar in this regard. Here, with regard to the Paschal lamb, it is different, as the verse states: “Nor boiled in any way,” which indicates that it is prohibited to boil it in any case. No restriction of this kind is stated with regard to matza .

    תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל צְלָאוֹ כׇּל צוֹרְכּוֹ יְהֵא חַיָּיב — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם״. נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא שֶׁצְּלָאוֹ כׇּל צוֹרְכּוֹ.

    The Sages taught: I might have thought that if one roasted the Paschal lamb fully, he should be liable. Therefore, the verse states: “You shall not eat it partially roasted, nor boiled in any way in water” (Exodus 12:9). This verse teaches that I, God, said to you that the Paschal lamb is prohibited if it is partially roasted or boiled in any way, but not if it is fully roasted. One who roasts the Paschal lamb fully has not violated a prohibition.

    הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר רַב אָשֵׁי: דְּשַׁוְּיֵא חֲרוֹכָא.

    The Gemara asks: What are the circumstances of this case that render it necessary for a verse to teach that roasting the Paschal lamb fully is not a violation of a prohibition? Rav Ashi said: This is referring to a situation where one burned it. The verse indicates that even one who entirely burns the Paschal lamb does not violate this prohibition.

    תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל אָכַל כְּזַיִת חַי יְהֵא חַיָּיב — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל״. נָא וּבָשֵׁל אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא חַי.

    The Sages taught: I might have thought that one who ate an olive-bulk portion of the Paschal sacrifice raw should be liable for violating a prohibition. Therefore, the verse states: “You shall not eat it partially roasted [ na ], nor boiled in any way in water.” This verse teaches that I, God, said to you that it is prohibited to eat the Paschal lamb partially roasted or boiled, but there is no prohibition against eating it raw.

    יָכוֹל יְהֵא מוּתָּר — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי אִם צְלִי אֵשׁ״. הֵיכִי דָּמֵי נָא? אָמַר רַב: כִּדְאָמְרִי פָּרְסָאֵי: אֲבַרְנִים.

    I might have thought that it is permitted to eat it raw ab initio . Therefore, the verse states: “But roasted with fire” (Exodus 12:9). This teaches that the mitzva is to roast the Paschal lamb with fire, ab initio . The Gemara asks: What are the circumstances of cooking that are defined as na , partially roasted? Rav said: As the Persians say: Avarnim , half roasted.

    אָמַר רַב חִסְדָּא: הַמְבַשֵּׁל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא בְּשַׁבָּת — פָּטוּר. פֶּסַח שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא — חַיָּיב.

    Rav Ḥisda said: One who cooks food in the hot springs of Tiberias on Shabbat is exempt. One violates the Shabbat prohibition of cooking only if he uses a fire. In the case of a Paschal lamb that was cooked, i.e., boiled, in the hot springs of Tiberias, one is liable for boiling the offering.

    מַאי שְׁנָא בְּשַׁבָּת דְּלָא? דְּתוֹלְדוֹת אֵשׁ בָּעֵינַן, וְלֵיכָּא. פֶּסַח נָמֵי, לָאו תּוֹלְדוֹת אֵשׁ הוּא!

    The Gemara asks: What is different with regard to Shabbat, that one is not punished for cooking in this manner? The reason is that a fire, or a fire derivative, is required for an act to be defined as cooking on Shabbat, but there is no fire here, as the hot springs are not generated by fire. If so, with regard to the Paschal lamb as well, it is not a fire derivative, and it should not be considered boiling with regard to this prohibition either.

    אָמַר רָבָא: מַאי ״חַיָּיב״ דְּקָתָנֵי — דְּקָא עָבַר מִשּׁוּם ״צָלִי אֵשׁ״.

    Rava said: What is the meaning of the word liable that Rav Ḥisda taught? It means that in doing so one violated the positive mitzva, due to that which is written: “Roasted with fire.” In other words, one who boils the Paschal lamb in the hot springs of Tiberias did not in fact violate the prohibition of boiling the Paschal lamb, but he has also not fulfilled the positive mitzva to roast the offering.

    רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן מַתְנֵי לַהּ לְהָא דְּרַב חִסְדָּא בְּהֶדְיָא. אָמַר רַב חִסְדָּא: הַמְבַשֵּׁל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא בְּשַׁבָּת — פָּטוּר, וּפֶסַח שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא — חַיָּיב, שֶׁעָבַר מִשּׁוּם ״צְלִי אֵשׁ״.

    Rav Ḥiyya, son of Rav Natan, teaches this interpretation of Rav Ḥisda’s statement explicitly, i.e., that Rav Ḥisda himself said: One who cooks in the hot springs of Tiberias on Shabbat is exempt, and with regard to a Paschal lamb that was cooked in the hot springs of Tiberias, one is liable to receive punishment for this act. In doing so, he violated a positive mitzva, due to that which is written: “Roasted with fire.”

    אָמַר רָבָא: אֲכָלוֹ נָא —

    Rava said: One who ate the Paschal lamb partially roasted,