Commentary page
Pesachim 110a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerPesachim 110a
Pesachim 110a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 418 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מצוה באנפי נפשה היא ואין מצטרפין זה לזה:
אמאי נמלך הוא ואין מצטרפין לזוגות הכי קאמר לא יאכל תרי ויעשה צרכיו אפילו פעם אחת או אם שתה לא ישמש:
דילמא חליש מחמת תשמיש איידי דבזוגות קאי מיתרע:
שלא ראה פני השוק בין כוס לכוס:
ולא אמרן דמרעי ליה זוגות אלא לצאת לדרך אחר הזוגות אבל לעמוד בביתו לית לן בה:
מני כשורי כששותה כוס זה מסתכל בקורה זו וכשהוא שותה שני מסתכל בשאצלה ולפי חשבון הקורות מזדהר בזוגות:
כי הוה שתי חד כסא מנקטא תרי כסי דהוו להו תלתא:
אדם חשוב שאני דמסרי שדים נפשייהו לאזוקי:
15 more comments on this page.
Rashi on Pesachim 110a · Sefaria
Tosafot
עשרה אין בהם משום זוגות ולית ליה דרבא דאמר לעיל כוס של ברכה אין מצטרף לרעה דבאותן עשרה כוסות איכא ברכת המזון:
ומלכא לא מקרי מזיק והא דתניא לא יאכל תרי היינו משום כשפים ורשב"ם פירש דפעמים מזיק: (שייך לקמן פסחים דף קיא ע"א):
האי מאן דפגע באיתתא כו' והא דאמר במי שמתו (ברכות דף כ.) ר' יוחנן הוה קאזיל ויתיב אשערי טבילה כי היכי דילדן זרעא כוותיה הכא דפגע בעת שעולה מן המים ור' יוחנן אשערי טבילה יתיב אי נמי התם יתיב הכא פגע אי נמי רבי יוחנן היה אומר שופך בוז על וגו':
Tosafot on Pesachim 110a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
רבינא אמר כל חדא וחדא מצוה בפני עצמה היא ואינן מצטרפין זה עם זה. השותה [שני] כוסות דמו בראשו ואם ראה פני השוק או ישן או יצא לבית הכסא אינו חושש.
עשרה (זוגות) כוסות אין בהן משום זוגות מדתקינהו רבנן בבית האבל וישמרך שהוא סוף ג' תיבות ויחנך שהוא סוף חמשה שלום שהיא תיבה שביעית הני כלהו לא מצטרפי לרעה כלומר כוס הג' אינו מצטרף עם הד' ולא הה' עם הו' ולא הז' עם הח'.
רבה בר לואי דאיתזק משום דאותביה לרבא בפרקא.
אמר יוסף שידא אתרי קטלינן בין בשוגג בין במזיד ד' במזיד מזיקין ואסק' כל דקפיד קפדי בהדיה.
Rabbeinu Chananel on Pesachim 110a · Sefaria
Meiri
גדולי הפוסקים כתבו שמאחר שכל אחד ואחד מצוה בפני עצמה היא צריך לברך בורא פרי הגפן על כל אחד ואחד מארבעתם ולא עוד אלא שיש ראיה שאין לסמוך באחרים על ברכת הראשון ר"ל של קידוש שהרי ההגדה לשני והברכה לשלישי וההלל לרביעי מפסיקין ומצינו במסכת חולין שחט מאה עופות במקום אחד או מאה חיות במקום אחד או אפי' עופות וחיות כסוי אחד לכלן ואמרו שם ר' יהודה אומר שחט חיה יכסה ואח"כ ישחוט את העוף ואמרו עוד שם מודה ר' יהודה לענין ברכה שאינו מברך אלא אחת ר"ל כששחט את החיה וכסה וברך על הכסוי ורוצה לשחוט את העוף אינו חוזר לברכת השחיטה שאין ברכת הכסוי מפסקת והוא הדין כשמכסה שאינו צריך לחזור ולברך על הכסוי ואע"פ שאין הלכה כר' יהודה מ"מ כל שכן שלמדנו לדברי חכמים שאם כסה בין זו לזו וברך על הכסוי וחזר ושחט הואיל ולא הסיח דעתו בשעת הכסוי מן השחיטה אינו צריך לחזור ולברך לא על השחיטה ולא על הכסוי ואע"פ שהכסוי וברכתו מפסיק בין ברכת שחיטה זו לשחיטת חברתה אין זה הפסק הואיל ואף בשעת הכסוי בעצמו היה יכול לשחוט בידו האחרת אלו היה אחר תופש לו בידו העוף או שהיתה החיה כפותה לפניו מה שאין כן בברכת המזון שאי אפשר לו לברך ולשתות כאחת ולזה נעשית הברכה הפסק וצריך לברך בורא פרי הגפן והוא שאמרו שם מאי שנא מתלמידיה דרב דהוו יתבי בסעודה וכו' כיון דאמריתו הבו ניבריך אתסר לכו למשתי ר"ל בלא בורא פרי הגפן כמו שפרשנו למעלה אלמא אף נתינת לב על הברכה הוי הפסק ואין צריך לומר ברכה עצמה ואף כאן הכסוי וברכתו יהא הפסק והשיבו בה היכי השתא התם משתא וברוכי כי הדדי לא אפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא ומעתה אף בהלל והגדה כן:
זו היא סברת גדולי הפוסקים והיא שהביאתם למעלה בפריסת מפה לברך המוציא שהקידוש היא הפסק:
ומגדולי המגיהים מצטרפין לדעת אחרת לומר שלא נאמרו דברים אלו בברכת המזון אלא מפני שהוא סלוק אכילה ואחר שהוא סלוק אכילה וכן שאי אפשר לשתות ולברך יחד הויא לה הפסק וכסוי הדם אף הוא סלוק שחיטה ואלמלא טעם שאפשר לשחוט ולכסות כאחד היה הפסק הא כל שאין בו סלוק אכילה אפילו לא היה אפשר לעשות שתיהן כאחד אינו הפסק וא"כ נמצא שאין הגדה הפסק ועוד שהרי אם ברך על היין אין המוציא שבנתים מפסיק וכן בלילי הפסח אין ברכת לחם ומצה וברכת מרור מפסיקין בין יין ליין וכן לא ברכת מרור בין המוציא לאכילת סעודה ולא ברכות הבדלה וקידוש ליין הקודם להם ומעתה אינו צריך בורא פרי הגפן אלא על של קידוש וברכת המזון וכן מתמיהים על מה שאמרו בהגדה משתא ומקרי כחדא אי אפשר שהרי יכול הוא לשתות בתוך ההגדה שהרי אמרו בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה ואין חילוק בין שותה לפני ההגדה לשותה בתוך ההגדה:
ודברים אלו אינם שאף כשתאמר שמותר לשתות בתוך ההגדה מ"מ אי אפשר לקרות ולשתות כאחד ובשני פנים אתה אומר בכיוצא בזה דין הפסק האחד שאי אפשר לקרות עם אותו ענין כגון שתיה שאי אפשר לו לקרות ולשתות כאחד והשני שאפשר לו כגון אכילה וקריאה שהרי אפשר לאכול ולקרות כאחד אלא שאסור לו שאין אכילה מעכבת קריאה אע"פ שהיא מבלבלתה וקריאת הגדה והלל הוא מן המין הראשון שמותר לו ואי אפשר ופריסת מפה הוא מן המין השני שאפשר לו לאכול ולקרות אלא שאסור לו לקדש ולאכול ביחד ולפיכך טעון המוציא וכן דבר המחייבו להפסיק כגון פריסת מפה הואיל והאכילה אסורה עליו עד שיקדש הויא ליה הפסק והמוציא שאינו מפסיק לברכת היין אינו כלום שברכת היין לשתיה והמוציא לאכילה ואין זו נכנסת בתחומה של חברתה כלל להיות לה הפסק וברכת הבדלה וקידוש הרי כוס אחד הן וכלן נעשות לה טפלה והאיך יפסיקו וברכת מצה ומרור אף הם מברכות אכילה הן ואין הפסק מברכת אכילה לשתיה וא"ת בברכת מרור שאינו מפסיק בין המוציא לאכילת סעודה הרי אפשר לאכול ולברך וכן ההגדה אינה הפסק בין בורא פרי האדמה לאכילת מרור כדי להזקיק לחזור ולברך בורא פרי האדמה שהרי אפשר לו לאכול ולברך וכן שבתוך ההגדה מותר לו לאכל ירק ופירות ועוד שאפשר שברכת המוציא פוטרתה ואע"פ שאינן מחמת הסעודה הואיל ואינו רשאי לאכול סעודתו עד שיאכל ממנה צורך סעודה הוא:
אף לענין ברכה אחרונה ר"ל על הגפן ועל פרי הגפן גדולי הפוסקים כתבו שמברכין אותו אחר שנים הראשונים ואחר שנים האחרונים והדברים מתמיהים והאיך יברך על הגפן ודעתו לשתות בתוך הסעודה ולא עוד אלא שאם ברך על הגפן על כל פנים כשהוא חוזר לשתות בתוך הסעודה יש לו לחזור ולברך בורא פרי הגפן אלא שמפרשים אותה על סתם משנתנו במי שאין לו אלא ארבע כוסות ואין לו יין לשתות בתוך הסעודה וכששתה שניהם עקר דעתו מלשתות ועם כל זה אינו מספיק שהרי מ"מ דעתו על שני הכוסות הנשארים והרי אף בנמלך שמברך בורא פרי הגפן על כל כוס וכוס אין מברך על הגפן אלא אחר כלם ועוד מגמגמים עליהם מצד אחר שהרי מכיון שיש לו לברך ברכת המזון הדבר ידוע ששלש ברכות פוטרות מעין שלש בכל הדברים הזנים כגון קמחא ודייסא ואף היין בכלל זה וכמו שביארנו בראשון של ברכות ומי ששתה בתוך סעודתו וברך ברכת המזון שלא על הכוס אינו טעון לברך על הגפן ששלש ברכות פטרוהו אבל אם ברך על הכוס הרי שתה אחר של ברכות וצריך לברך על הגפן בשביל שתיה זו וא"ת למה מברך אחר השנים והרי ברכת המזון באה ופוטרתו:
ומ"מ גדולי המפרשים חולקים בזו ומתמיהים מהיכן יצא לגאונים דבר זה שאם מקל וחומר כלומר ברכה אחת מעין שלש פוטרת שלש לא כל שכן דברים הבאים לאחר סעודה יוכיחו שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ברכת המזון פוטרתם ועוד אמרו בשמועת כסא דשכרא בראשון של ברכות תמרי מיזן זייני כלומר ומתוך כך הם פטורים בברכת המזון הא לאו הכי אין שלש פוטרות מעין שלש מפני ששלש ברכות לא נאמרו אלא על מזון דוקא ופירות אינן מזון ואע"פ שאמרו כל מידי זיין בר ממיא ומלחא מזון גמור מיהא אינו אלא אם כן הוא מחמשת המינין הנזכרים בתורה בפירוש ולא עוד אלא שיש אומרים שאף בשאר פירות של שבעת המינין אין אומרין כן כמו שכתבנו בראשון של ברכות וא"ת שיין שבתוך הסעודה כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה הם אם כן למה צריך ברכה לפניו אלא מאי אית לך למימר חשיבותו גרמה לו אף לאחריו אתה אומר חשיבותו גרמה לו ואינו נפטר בברכת המזון אף אותו שבתוך הסעודה ומ"מ אף כשנאמר שיין שבתוך המזון יפטר בברכת שלש והדין נותן הואיל ובא לשרות כעין אכילה היא אבל שלפני המזון ראוי לומר שלא ליפטר בברכת שלש ואם כן צריך על הגפן אחר הראשונים ואף גדולי הדורות פי' על גדולי פוסקים שהם סוברים שיין שלפני המזון אינו פוטר את שבתוך המזון אף מבורא פרי הגפן שזה לשתות וזה לשרות והרי צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן על שבתוך המזון ועל הדרך שאמרו שיין שבתוך המזון אינו פוטר את שלאחר המזון שזה לשתות וזה לשרות ומ"מ רוב מפרשים מסכימים שאע"פ שיין שבתוך המזון אינו פוטר את שלאחר המזון בזו היא מפני שאותו שבתוך המזון לשרות אכילה שבמעיו ושלאחר המזון לשתות ולשרות ולשתות לשתות עדיף ואין הטפל פוטר את העיקר אבל שלפני המזון שהוא לשתות ודאי פוטר את שבתוך המזון שהוא לשרות וכן כתבוה גדולי המפרשים ומ"מ לענין ברכת על הגפן ועל פרי הגפן אינו כן כמו שכתבנו אלא שגאוני הראשונים מסכימים שלא לברך על הגפן ועל פרי הגפן אלא בסוף כלם ומטעמים שהזכרנו למעלה ובשאר ימות השנה כל שיש לו כוס של ברכה מברך ברכה אחרונה אחריה והכל פטור ואם אין לו כוס לברכה מברך על היין ששתה בתוך הסעודה קודם ברכת המזון וכן העידו גדולי המפרשים בעצמם שכך היו נוהגים:
Meiri on Pesachim 110a · Sefaria
Ben Yehoyada
אַשְׁמְדַאי, מַלְכָּא דְּשֵׁידֵי, מְמֻנֶּה הוּא אַכּוּלְּהוּ זוּגֵי פירוש על אותם זוגות של הלכה למשה מסיני שהם שני ביצים ושני אגוזים ושתי קישואין ודבר אחר וכמו שאמר רב דימי לקמן. ומה שאמר וּמַלְכָּא לָא אִיקְרֵי ' מַזִּיק ' לאו יוסף שידא קאמר הכי אלא רב יוסף הוא דקאמר כן מסברה דנפשיה אחר ששמע מן יוסף שידא דאמר אשמדאי ממונה אזוגי שהם שני ביצים וכו' הנזכר וקאמר רב יוסף דמלכא לא אקרי מזיק להזיק בכל זוגי דעלמא ורק יזיק באותם הזוגות שנתמנה עליהם אבל האיכא דאמרי פליגי על רב יוסף וסבירא ליה אדרבה רשות בידו להזיק יותר מן המסור בידו ולכן איכא למיחש בכולהו זוגי דעלמא.
לִנְקוֹט זַקְפָּא דְּיָדֵיהּ דְּיַמִּינֵיהּ בְּיָדֵיהּ דִּשְׂמָאלֵיהּ, וְזַקְפֵּיהּ דְּיָדֵיהּ דִּשְׂמָאלֵיהּ בְּיָדֵיהּ דְּיַמִּינֵיהּ. נראה לי דהגודל רומז לישראל וכמו שכתבנו במקום אחר ומניח ומצניע גודל ימין ביד שמאל וגודל שמאל ביד ימין כדי לכלול החו"ג [חסד וגבורה] למתק הגבורה בחסד ובזה יתגבר על הסיטרא אחרא. ומה שאמר הֲוָה עוּבְדָא, עַד מֵאָה וְחַד, וּפָקַע שִׁידָא נראה לי בס"ד הטעם שפקע בק"א מפני שמספר ק"א הוא 'מיכאל' [101] שהוא שר החסד והקליפות אין להם יניקה מצד החסד אלא רק מצד הגבורה. ועוד נראה לי בס"ד דכתבנו במקום אחר פלוני חציו ס " מ הם רע וחציו א " ל הם מצד הקדושה ולעתיד יתבטל הרע שהוא ס"מ וישאר רק אותיות א"ל. וידוע כי המזיקין הם מצד פלוני אך הם מן הרע שבו שהוא אותיות ס"מ שמספרם מאה ולכן השד הגיע בדבריו 'עד מאה' שהוא מספר ס"מ דאחוז בהם דאין לו אחיזה באותיות א"ל דפלוני ולכן כשאמר אחריו 'מאה ואחד' פקע השד מחמת מספר אחד שהזכיר אחר המאה דהוא אין לו אחיזה במספר א' הבא אחר ס"מ דפלוני [סמ א ל]. ובזה ניחא נמי להבין מאמר שאחרי זה (בדף קיא) דקאמר 'נפתח באל ויסיים באל או יפתח בלא ויסיים בלא' וצריך טעם מאי רבותייהו של תיבות אלו שהם אל או לא? ובזה מובן שפיר כי רוח רעה ומזיקין אין להם אחיזה באותיות 'אל' או אותיות 'לא' שיש בשם פלוני [סמ אל ].
Ben Yehoyada on Pesachim 110a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Pesachim, daf 110, Amud Aleph, about 418 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 14 words
Opens “מִצְוָה בְּאַפֵּי נַפְשַׁהּ הוּא.…”
- Segment 226 words
Opens “״לֹא יַעֲשֶׂה צְרָכָיו תְּרֵי״, אַמַּאי? נִמְלָךְ הוּא!…”
- Segment 340 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: שׁוֹתֶה כִּפְלַיִם — דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ.…”
- Segment 433 words
Opens “וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, אֲבָל בְּבֵיתוֹ…”
- Segment 538 words
Opens “וְאַבָּיֵי, כִּי שָׁתֵי חַד כָּסָא, מְנַקֵּיט לֵיהּ…”
- Segment 645 words
Opens “אָמַר עוּלָּא: עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם…”
- Segment 722 words
Opens “רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּאָמְרִי…”
- Segment 819 words
Opens “רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״וִיחֻנֶּךָּ״, לְטוֹבָה…”
- Segment 912 words
Opens “אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״וְיִשְׁמְרֶךָ״, לְטוֹבָה —…”
- Segment 1025 words
Opens “וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּרָבָא אַפְּקִינְהוּ לְרַבָּנַן בְּאַרְבָּעָה…”
- Segment 1140 words
Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר לִי יוֹסֵף שֵׁידָא:…”
- Segment 1226 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא, אָמַר לִי יוֹסֵף שֵׁידָא:…”
- Segment 1362 words
Opens “וְאִי אִישְׁתְּלִי וְאִיקְּרִי וּנְפַק, מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לִינְקוֹט…”
- Segment 1426 words
Opens “אָמַר אַמֵּימָר: אֲמַרָה לִי רֵישָׁתִינְהִי דְּנָשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת:…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Pesachim 110a · Segment 11 — “אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר לִי יוֹסֵף שֵׁידָא: אַשְׁמְדַאי מַלְכָּא…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Pesachim 110a · Segment 2 — “…נִמְלָךְ הוּא! אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: לֹא יֹאכַל תְּרֵי…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Pesachim 110a · Segment 6 — “אָמַר עוּלָּא: עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם זוּגוֹת. עוּלָּא…”
Original text
מִצְוָה בְּאַפֵּי נַפְשַׁהּ הוּא.
is a distinct mitzva in its own right. In other words, each cup is treated separately and one is not considered to be drinking in pairs.
״לֹא יַעֲשֶׂה צְרָכָיו תְּרֵי״, אַמַּאי? נִמְלָךְ הוּא! אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: לֹא יֹאכַל תְּרֵי וְיִשְׁתֶּה תְּרֵי, וְלֹא יַעֲשֶׂה צְרָכָיו אֲפִילּוּ פַּעַם אַחַת — דִּילְמָא חָלֵישׁ וּמִיתְּרַע.
The baraita taught that one should not attend to his sexual needs in pairs. The Gemara asks: Why should one be concerned for this; he has changed his mind? One does not plan in advance to engage in marital relations twice, and therefore the two acts should not combine to form a dangerous pair. Abaye said: This is what the tanna is saying, i.e., the baraita should be understood in the following manner: One should not eat in pairs nor drink in pairs, and if he does so he should not attend to his sexual needs right afterward even once, lest he is weakened by the act and will be harmed for having eaten or drunk in pairs.
תָּנוּ רַבָּנַן: שׁוֹתֶה כִּפְלַיִם — דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה: אֵימָתַי — בִּזְמַן שֶׁלֹּא רָאָה פְּנֵי הַשּׁוּק, אֲבָל רָאָה פְּנֵי הַשּׁוּק — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. אָמַר רַב אָשֵׁי: חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב חֲנַנְיָא בַּר בִּיבִי, דְּאַכֹּל כָּסָא הֲוָה נָפֵיק וְחָזֵי אַפֵּי שׁוּקָא.
The Sages taught in another baraita : If one drinks in pairs his blood is upon his head, i.e., he bears responsibility for his own demise. Rav Yehuda said: When is that the case? When one did not leave the house and view the marketplace between cups. However, if he saw the marketplace after the first cup, he has permission to drink another cup without concern. Likewise, Rav Ashi said: I saw Rav Ḥananya bar Beivai follow this policy: Upon drinking each cup, he would leave the house and view the marketplace.
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, אֲבָל בְּבֵיתוֹ — לָא. אָמַר רַבִּי זֵירָא: וּלְיָשֵׁן — כְּלָצֵאת לַדֶּרֶךְ דָּמֵי. אָמַר רַב פָּפָּא: וְלָצֵאת לְבֵית הַכִּסֵּא — כְּלָצֵאת לַדֶּרֶךְ דָּמֵי. וּבְבֵיתוֹ לָא? וְהָא רָבָא מָנֵי כְּשׁוּרֵי.
And we said that there is concern for the safety of one who drinks in pairs only when he intends to set out on the road after drinking, but if he intends to remain in his home there is no need for concern. Rabbi Zeira said: And one who plans to sleep is comparable to one who is setting out on the road. He should be concerned that he might be harmed. Rav Pappa said: And going to the bathroom is comparable to setting out on the road. The Gemara asks: And if one intends to remain in his home, is there no cause for concern? But Rava would count the beams of the house to keep track of the number of cups he had drunk so as to ensure that he would not consume an even number.
וְאַבָּיֵי, כִּי שָׁתֵי חַד כָּסָא, מְנַקֵּיט לֵיהּ אִימֵּיהּ תְּרֵי כָסֵי בִּתְרֵי יְדֵיהּ. וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, כִּי הֲוָה שָׁתֵי תְּרֵי כָסֵי, מְנַקֵּיט לֵיהּ שַׁמָּעֵיהּ חַד כָּסָא, חַד כָּסָא — מְנַקֵּיט לֵיהּ תְּרֵי כָסֵי בִּתְרֵי יְדֵיהּ! אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי.
And likewise Abaye, when he would drink one cup, his mother would immediately place two cups in his two hands so that he would not inadvertently drink only one more cup and thereby expose himself to the danger of drinking in pairs. And similarly, when Rav Naḥman bar Yitzḥak would drink two cups, his attendant would immediately place one more cup in his hand, and if he would drink one cup, the attendant would place two cups in his two hands. These reports indicate that one should be concerned for his safety after drinking an even number of cups, even when he remains at home. The Gemara answers: An important person is different. The demons focus their attention on him, and he must therefore be more careful than the average person.
אָמַר עוּלָּא: עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם זוּגוֹת. עוּלָּא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר עוּלָּא, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת תִּיקְּנוּ חֲכָמִים בְּבֵית הָאֵבֶל, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת, הֵיכִי קָיְימִי רַבָּנַן וְתַקִּנוּ מִילְּתָא דְּאָתֵי לִידֵי סַכָּנָה?! אֲבָל תְּמָנְיָא יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת.
Ulla said: Ten cups contain no element of the danger associated with pairs. Ulla rules here in accordance with his reasoning stated elsewhere, as Ulla said, and some say it was taught in a baraita : The Sages instituted that one must drink ten cups of wine in the house of a mourner during the meal of comfort. And if it could enter your mind that ten cups do contain the element of danger associated with pairs, how could the Sages arise and institute something that might bring a person to a state of danger? However, eight cups do contain the element of danger associated with pairs.
רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״שָׁלוֹם״, לְטוֹבָה — מִצְטָרֵף, לְרָעָה — לֹא מִצְטָרֵף. אֲבָל שִׁיתָּא יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת.
Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna both say that eight is also safe from the dangers of pairs, as the number seven, represented by the word shalom , combines with the previous cups for the good but does not combine for the bad. The final verse of the priestly benediction reads: “The Lord lift His countenance upon you and give you peace [ shalom ]” (Numbers 6:26). The word shalom , the seventh Hebrew word in this verse, has a purely positive connotation. Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna therefore maintain that the seventh cup combines with the previous six only for good purposes. After the seventh cup, i.e., from the eighth cup and on, the cups constitute pairs for the good but not for the bad. However, six cups do contain the element of danger associated with pairs.
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״וִיחֻנֶּךָּ״, לְטוֹבָה — מִצְטָרֵף. לְרָעָה — לֹא מִצְטָרֵף. אֲבָל אַרְבָּעָה יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת.
Rabba and Rav Yosef both say that even drinking six cups is not dangerous. The reason is that the fifth cup, represented by the word viḥuneka in the second verse of the priestly benediction: “The Lord make His face to shine upon you, and be gracious to you [ viḥuneka ]” (Numbers 6:25), combines with the previous cups for the good but does not combine for the bad. However, four cups do contain the element of danger associated with pairs.
אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״וְיִשְׁמְרֶךָ״, לְטוֹבָה — מִצְטָרֵף, לְרָעָה — לֹא מִצְטָרֵף.
Abaye and Rava both say that even the number four is not dangerous, as veyishmerekha , the third word in the first verse of the priestly benediction, reads: “The Lord bless you and keep you [ veyishmerekha ]” (Numbers 6:24). It combines for the good but does not combine for the bad.
וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּרָבָא אַפְּקִינְהוּ לְרַבָּנַן בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת, אַף עַל גַּב דְּאִיתַּזַּק רָבָא בַּר לֵיוַאי, לָא חַשׁ לַהּ לְמִילְּתָא, דְּאָמַר: הָהוּא מִשּׁוּם דְּאוֹתְבַן בְּפִירְקָא הֲוָה.
And Rava follows his standard line of reasoning in this regard, as Rava allowed the Sages to leave after having drunk four cups and was not concerned for their safety. Although Rava bar Livai was injured on one such occasion, Rava was not concerned that the matter had been caused by his consumption of an even number of cups, as he said: That injury occurred because Rava bar Livai challenged me during the public lecture. It is improper for a student to raise difficulties against his rabbi during a public lecture, lest the rabbi be embarrassed by his inability to answer.
אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר לִי יוֹסֵף שֵׁידָא: אַשְׁמְדַאי מַלְכָּא דְשֵׁידֵי — מְמוּנֶּה הוּא אַכּוּלְּהוּ זוּגֵי, וּמַלְכָּא לָא אִיקְּרִי מַזִּיק. אִיכָּא דְּאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא: אַדְּרַבָּה, מַלְכָּא [רַתְחָנָא הוּא], מַאי דְּבָעֵי עָבֵיד, שֶׁהַמֶּלֶךְ פּוֹרֵץ גָּדֵר לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ וְאֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ.
Rav Yosef said: Yosef the Demon said to me: Ashmedai, the king of the demons, is appointed over all who perform actions in pairs, and a king is not called a harmful spirit. A king would not cause harm. Consequently, there is no reason to fear the harm of demons for having performed an action in pairs. Some say this statement in this manner: On the contrary, he is an angry king who does what he wants, as the halakha is that a king may breach the fence of an individual in order to form a path for himself, and none may protest his action. Similarly, the king of demons has full license to harm people who perform actions in pairs.
אָמַר רַב פָּפָּא, אָמַר לִי יוֹסֵף שֵׁידָא: בִּתְרֵי קָטְלִינַן, בְּאַרְבְּעָה לָא קָטְלִינַן, בְּאַרְבְּעָה מַזְּקִינַן. בִּתְרֵי, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד. בְּאַרְבְּעָה, בְּמֵזִיד — אִין, בְּשׁוֹגֵג — לָא.
Rav Pappa said: Yosef the Demon said to me: If one drinks two cups, we demons kill him; if he drinks four, we do not kill him. But this person who drank four, we harm him. There is another difference between two and four: With regard to one who drinks two, whether he did so unwittingly or intentionally, we harm him. With regard to one who drinks four, if he does so intentionally, yes, he is harmed; if he does so unwittingly, no, he will not be harmed.
וְאִי אִישְׁתְּלִי וְאִיקְּרִי וּנְפַק, מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לִינְקוֹט זַקְפָּא דִידֵיהּ דְּיַמִּינֵיהּ בִּידָא דִשְׂמָאלֵיהּ וְזַקְפָּא דִשְׂמָאלֵיהּ בִּידָא דְיַמִּינֵיהּ, וְנֵימָא הָכִי: ״אַתּוּן וַאֲנָא — הָא תְּלָתָא״. וְאִי שְׁמִיעַ לֵיהּ דְּאָמַר: ״אַתּוּן וַאֲנָא — הָא אַרְבְּעָה״, נֵימָא לֵיהּ: ״אַתּוּן וַאֲנָא — הָא חַמְשָׁה״. וְאִי שְׁמִיעַ לֵיהּ דְּאָמַר: ״אַתּוּן וַאֲנָא — הָא שִׁיתָּא״, נֵימָא לֵיהּ: ״אַתּוּן וַאֲנָא — הָא שִׁבְעָה״. הֲוָה עוֹבָדָא עַד מְאָה וְחַד, וּפְקַע שֵׁידָא.
The Gemara asks: And if one forgets and it happens that he goes outside after having drunk an even number of cups, what is his solution? The Gemara answers: He should take his right thumb in his left hand, and his left thumb in his right hand, and say as follows: You, my thumbs, and I are three, which is not a pair. And if he hears a voice that says: You and I are four, which makes a pair, he should say to it: You and I are five. And if he hears it say: You and I are six, he should say to it: You and I are seven. The Gemara relates that there was an incident in which someone kept counting after the demon until he reached a hundred and one, and the demon burst in anger.
אָמַר אַמֵּימָר: אֲמַרָה לִי רֵישָׁתִינְהִי דְּנָשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת: הַאי מַאן דְּפָגַע בְּהוּ בְּנָשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת, נֵימָא הָכִי: ״חָרֵי חַמִּימֵי בְּדִיקּוּלָא בַּזְיָיא לְפוּמַּיְיכוּ נְשֵׁי דְּחָרָשַׁיָּיא, קָרַח קָרְחַיְיכִי, פָּרַח פָּרְחַיְיכִי,
Ameimar said: The chief of witches said to me: One who encounters witches should say this incantation: Hot feces in torn date baskets in your mouth, witches; may your hairs fall out because you use them for witchcraft; your crumbs, which you use for witchcraft, should scatter in the wind;