Commentary page
Moed Katan 21b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerMoed Katan 21b
Moed Katan 21b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 399 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מצוה שאני כלומר הואיל ומצוה להניח תפילין מצי להניח לאלתר בשני:
אשה אבילה טווה בפלך:
אלא במקום המתנחמין סמוך לאבלים:
אפילו ב' בנים חתנים קברתי מנוחם אני מרוב כבוד שעשיתם לי:
ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא בשוק שלא הלכתם לנחמן:
כ"ש ששכרכם כפול שלכבוד התורה באתם:
לכו לבתיכם לשלום הרי שאל בשלומן:
ורמינהו דבתוך ל' יום אינו שואל:
18 more comments on this page.
Rashi on Moed Katan 21b · Sefaria
Tosafot
מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו פי' בתוספת הרב במתפרנס מן הצדקה קאי והכי משמע לעיל דקאמר לעיל (מועד קטן ד' יט:) הקובר מתו ב' ימים קודם הרגל מונה ה' ימים אחר הרגל ומלאכתו נעשית ע"י אחרים משמע דהאבל אסור כל ז' והתם נמי לא שרינן לעצמו שיהא עושה מלאכה וה"נ תניא במסכת שמחות (פ"ה) אבל כל ז' ימים אסור בעשיית מלאכה הוא ובניו ובנותיו ועבדיו ושפחותיו ובהמתו כשם שהוא אסור לעשות לו כך אחרים אסורים לעשות לו פי' חוץ מזיתיו הפוכים ומלאכת האבד מיום ג' ואילך עושה מלאכה דוקא במי שמתפרנס מן הצדקה ובצינעא אבל אמרו חכמים תבא מארה לשכיניו כו' בר קפרא אומר אף בשלישי לא יעשה כך הביא בתוס' הרב ולכאורה נראה דכיון דילפינן (לעיל מועד קטן דף כ.) מוהפכתי חגיכם לאבל מה חג ז' לענין מלאכה איירי וגם הר"א מסופק דלמא אעני דוקא קאי אבל בשם רבינו שמואל אמר בכל אבלים קאי מדלא קתני מכאן ואילך עושה עני בצינעא ולא כדפרישית:
מכאן ואילך הולך פי' בתוספת הרב ועל זה סומכים שבאים בבהכ"נ בט' באב ואיני יודע אם הוא מנהג טוב ומדבריו מצינו למדין שחושב ט' באב כמו לאחר שלשה ונפקא מינה לענין תפילין כדפי' לעיל:
מדבר עמו תנחומין ואינו שואל וקשיא למ"ד מכאן ואילך שואל ומשיב:
מתה אשתו ונשא אשה אחרת משמע בתוך ל' יום דאי לאחר ל' יום היכי קאמר אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין הא בשאר מתים נמי אמרו אינו מדבר עמו תנחומין וצריך לאוקמי באין לו בנים לפי' ר"ת שמתיר לישא אשה אחר שבעה א"נ בהניחה לו בנים קטנים שמותר לישא מיד ולבעול אחר ל' יום לפירוש רבינו יצחק והאריך בתוספות פרק קמא דכתובות (דף ד. ושם בד"ה אבל איפכא) ובליקוטין כתוב בתשובה:
מקום קרוב פירשו בהלכות גדולות דהיינו י' פרסאות:
אפילו בא ביום שביעי ממקום קרוב וא"ת והא מקצת היום ככולו וי"ל כגון שלא עמדו עדיין מנחמין מאצלן ויש נמי בפ"ק דכתובות (דף ח:) ברכת אבלים בעשרה כל ז' ומסתמא היינו ביום א"נ י"ל מקצת היום ככולו לא הוי בלילה לענין שום דבר כדאמרינן במגילה בפ"ב (דף כ.) דשימור לילה לאו שימור הוא לענין שבעה נקיים:
Tosafot on Moed Katan 21b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ת"ר אבל שלשה ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מיכן ואילך עושה בצנעא בתוך ביתו ואשה טווה בפלך בתוך ביתה: ירושלמי תבא מאירה לשכיניו שהצריכוהו לאבל לעשות ולאכול: ת"ר ג' ימים הראשונים אסור לילך לבית האבל מיכן ואילך הולך כדרכו ואינו יושב במקום המנחמין אלא במקום המתנחמין. ג' ימים הראשונים אסור בשאילת שלום. והא כשמתו בני ר"ע באו כל ישראל והספידום הספד גדול ובשעת פטירתן עמד ר' עקיבא על ספסל גדול ואמר אחינו בית ישראל שמעו אפילו בנים חתנים קבר מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם וכמה עקיבא בשוק אלא כך אמרתם תורת אלהיו בקרבו לא תמעד אשוריו וכ"ש ששכרכם כפול לכו לבתיכם לשלום.
ופרקינן כבוד רבים שאני ומקשינן מיכן ואילך שואל ומשיב כדרכו והתניא המוצא חבירו אבל בתוך שלשים יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו לאחר שלשים יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין מתה אשתו ונשא אשה אחרת כו' הנה אין שואלין אפילו לאחר ז' בשלומו ופריק רב אידי בר אבין אחרים אין שואלין בשלומו שהוא אינו שרוי בשלום אבל הוא שואל בשלום אחיו שהן שרויין בשלום:
Rabbeinu Chananel on Moed Katan 21b · Sefaria
Ritva
מכאן ואילך עושה בצנעה בתוך ביתו פי' במתפרנס מן הצדקה קאי וכן האשה טווה בעניניה קאי וכן אמרו בירוש' מי שאין לו מה יאכל תבוא מארה לשכיניו שהצריכוהו לכך:
ואינו יושב אלא במקום המתנחמין כלומר עם האבלים ואפשר היה לומר דבג' ימים הראשונים לבית האבל אסרו אבל לבית הקברו' מפני המצוה הולך אלא דתניא באבל ג' ימים הראשונים אינו יוצא אחר המטה וכן אמרו שם שאינו נכנס להר הבית ונראין דברים שהולך אחר המטה כשאין שם כל צרכו וכן אמרו במס' שמחות ואם אין שם כדי נושאי המטה וקובריה אפי' ביום ראשון מותר ע"כ ואין צריך לומר לצורך מת מצוה ולענין ללכת לבית הכנסת להתפלל לקמן נאריך בה בס"ד:
כבוד רבים שאני ושמעי' מהכא דאפי' כי האי לישנא בלחוד אסור באבל ולא סוף דבר לשאול בשלומו ממש כמו שהיו סבורים רבים:
דלא ידעי' פי' ומפני דרכי שלום משיב להם ואקשי' דאי בדלא ידעי מיירי אפי' בג' ימים ראוי להשיב מפני דרכי שלום ומהדרי' דמודה להו שהוא אבל ותו ליכא מפני דרכי שלום ולא מהדר להו משום חומר דאבל בג' ימים ראשונים ותמיהא מילתא תוך ז' היכי אפשר דלא ידעי והלא עניני אבלו מוכיחין עליו כגון עטיפת הראש וכיוצא בו וי"ל דזמנין דיתבי עראי בלא עטיפא א"נ כגון שמצאו בדרך סוגיא דשמעתא דג' ימים לא שואל ולא שואלין לו ומאן דלא ידע ושאיל ליה אומר לו אבל אני מג' ועד ז' אינו שואל ואין שואלין לו אלא משיב למאן דלא ידע ומז' ועד ל' שואל לאחרי' שהם שרוים בשלום ואין שואלין לו ומאן דלא ידע ושאיל ליה משיב ומנא תימרא דמג' ועד ז' כך דינו שאם אתה אומר כן אינו משיב כלל א"כ דינו בג' הראשונים לגמרי וליכא למימר משיב כדרכו דהא סיפא דל' דעלה פרכי' אוקי' בדלא ידעי' וכ"ש מג' ועד ז' ומה בין ג' לז' לבין ל' דבז' אינו שואל בשלום אחרים ומז' ואילך שואל כדרכו וה"מ על שאר מתים אבל על אביו ועל אמו אין שואלין בשלומו אלא לאחר י"ב חודש ועכשיו נהגו העול' קולא בדברי' אלו. אמרי רבוותא ז"ל כיון שהאבל אסור בשאלת שלום כ"ש שהוא אסור להרבות דברים ולשחוק ובאבל רבתי אמרו שלא יאחוז תינוק בידו כדי שלא יביאנו לידי שחוק:
ת"ר ג' ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהם פי' שהיה במקום קרוב בשעת הקבורה ופי' הגאונים ז"ל שהוא מהלך י' פרסאות דהוא סוגיא בינונית דחד יומא וכדאיתא בפסח שני דכיון שכן הרי הוא כאלו עמהם ופריש רבי יוחנן דה"מ שהיה בכאן גדול האבלות ותרתי בעי' מקום קרוב ושהיה בכאן גדול הבית ובהכי אפי' בא ביום ז' כרבי שמעון דהלכתא כותיה והוא שמצא מנחמין אצלם דאכתי לא פרח אבלות מינייהו ויש מבעלי התוספות ז"ל שכתבו דה"מ בשלא שמע עד שבא אבל אם שמע השמועה קודם לכן ודאי מונה עמהם ונראין דברים בשנהג קצת אבלות וכן נראה מדברי רבינו אלפסי ז"ל שכתב בטעמא דמקום קרוב דכיון דאלו שמע ביומא קמא הוה מצי למיתי כמאן דאיתיה מעיקרא דמי הא אע"ג דשמע כיון דלא מצי למיתי אינו מונה עמהם ונראה עוד מזה הלשון קצת שאם קברוהו עם חשכה בענין שלא הוה יכול לבוא אע"פ ששמע אינו מונה עמהם אבל זה איש דא"כ נתת דבריך לשיעורין ואפי' למקום א' ולב' בני אדם אלא לעולם כל שהוא למהלך יום א' ראוי להצטרף עמהם כיון שיש כאן גדול הבית. ואי זו גדול הבית פירשו גדול המשפח' כלומר גדול האבלים המתאבלים באבל זה וצ"ע אשה כגון האם או אחותן הגדולה אם היא חשובה גדול הבית ואין כל הדברים הללו אלא כשבא לכאן אבל עמד במקומו פשי' שהוא מונה לעצמו ואע"פ שהוא קרוב מאד:
Ritva on Moed Katan 21b · Sefaria
Meiri
אבל שאין לו מה יאכל כל שלשה ימים הראשונים שהם מיוחדין לבכי יתפרנס מן הצדקה ולא יעשה מלאכה משם ואילך עושה בצנעה בתוך ביתו אחר שאין לו מה יאכל ומ"מ בתלמוד המערב אמרו תבא מארה לשכנים שהצריכוהו למעשה ידיו וקצת גאונים כתבו שלא נאסרה מלאכה באבל אלא ביום אבל בלילה מותר ואין הדברים נראין:
כל שלשה ימים הראשונים אינו הולך לבית האבל וכל שכן למקום אחר מכאן ואילך אע"פ שנמנעה הליכתו למקום אחר לבית האבל מיהא הולך ואינו יושב במקום המנחמים אלא במקום המתנחמים ומכאן נהגו בקצת מקומות להיות אבלים יוצאין בתשעה באב לבית הכנסת שבית הכנסת בתשעה באב בית אבלים היא וכלם מתנחמים ויש מי שאומרי' שלא הוצרך היתר יציאה לאחר שלשה אלא לבית האבל שנראה כפורק עול אבלותו ומתעסק בשל אחרים אבל למקום אחר אפי' תוך שלשה רשאי לצאת ולמטה יתבאר:
אבל אסור בשאילת שלום על צדדים ידועים והוא שכל שלשה ימים הראשונים אינו נותן שלום ואינו מחזיר שלום למי שנתנו לו אלא מודיעו שהוא אבל משלשה ועד שבעה אינו נותן שלום אלא אם שאל בו אדם מחזירו בשפה רפה ואין צריך להודיעו באבלו ואחרים היודעים באבלותו אין שואלין בו כלל ולכבוד רבים אף תוך שלשה שואל מעשה ומתו בניו של ר' עקיבא ובאו כל ישראל והספידום הספד גדול בשעת פטירתן עמד ר' עקיבא על ספסל גדול ואמ' אחנא בית ישראל אפי' שני בני חתנים בקבר מנוחם אני בשביל כבוד שעשיתם ואם בשביל עקיבא באתם כמה עקיבא יש בשוק אלא כך אמרתם תורת אלהיו בלבו וכל שכן ששכרכם כפול לכו לבתיכם לשלום:
משבעה ועד שלשים בחמשה מתים הוא שואל בשלום אחרים שאחרים שרויים בשלום ואין אחרים שואלי' בשלומו שאינו שרוי בשלום אלא שאם רצו מדברים עמו תנחומין לאחר שלשים אף אחרים שואלין בשלומו ואין מדברי' עמו תנחומין שכבר התנחם אבל אם רצה לדבר עמו מן הצד כלומר להתגלגל עמו בדברים עד שיהא מתגלגל לדברי תנחומין דרך כלל עושה:
על אביו ועל אמו משבעה ועד שנים עשר חדש הוא שואל בשלום אחרי' אבל אחרים אין שואלין בשלומו אלא שמדברים עמו תנחומין ואחר י"ב חדש אף אחרים שואלין בשלומו ואין מדברים עמו תנחומין אלא אם רצה מדבר עמו מן הצד וכל שמדבר תנחומין לאחר זמן המיועד להם הרי זה דומה לאדם שנשברה רגלו וחיתה ומצאו רופא בשוק ואמר לו כלך אצלי שאני שוברה ומרפאה שתדע סמנין שלי כמה יפים כך זה מעורר צרתו למי שכבר פרחה ממנו ומ"מ כל שאינו מדבר אלא מן הצד אינו בכלל זה:
ואם מתה אשתו ונשא אחרת אינו רשאי לדבר עמו על הראשונה בביתו כלל מפני כבוד האחרת אבל אם מצאו בשוק מזכירו בשפה רפה ומנחמו:
מי שמת לו קרוב ולא היה שם בשעת קבורתו ולא הוגדה לו מיתתו של זה במקום שהיה שם אלא שבא במקרה למקום שמת קרובו או למקום שהיו קרובי המת מתאבלי' לשם מפי השמועה אע"פ שלא מת המת לשם ומצא שאר קרוביו מתאבלין אם בא ממקום קרוב ופי' הגאונים מהלך יום אחד שהם עשרה פרסאות בינוניות הואיל והוא היה באותו מקום בשעת מיתת המת באותו המקום הקרוב לו בשיעור הנזכר או למקום שהגיעה השמועה ושהיו קרוביו מתאבלים לשם הואיל ואלו ידע בתחלת היום היה אפשר לו לבא ביום ראשון של אבלות הרי הוא כמי שהיה שם ומונה עמהם אפי' בא ביום השביעי ובלבד שיהיה גדול הבית בבית כגון בן במקום אחים או גדול אחים במקום אחיו וכן שיבא בשחרית בעוד שהוא נוהג אבלות והוא בעוד שהמנחמים אצלו עדין ולא יצא עדין האבל בחוץ ואפי' ננערו המנחמים לעמוד הואיל ולא עמדו עדין מונה עמהן אבל אם לא מצא מנחמים אצלו וכבר יצאו האבלים מביתם אפי' הלכו לבית הקברות לפקוד מקום המת שנמצאו עדין מתעסקים באבלות הואיל ומ"מ נשלם אבלותו או אם לא היה שם גדול באבלות עליו אע"פ שמצא המנחמים אצלו מונה לעצמו:
בא לו קודם שביעי ויצא גדול הבית לחוץ ולא מתורת הפקעת אבלות אלא מתורת אבלות כגון שהלך לבית הקברות אע"פ שלא מצאו בבית הואיל ולא מתורת הפקעת אבלות יצא הרי הוא כמי שמצאו בבית ומונה עמהן ואם בא לו ממקום רחוק יותר מעשרה פרסאות אפי' בא בשני מונה לעצמו שבעה ושלשים מיום שבא:
2 more comments on this page.
Meiri on Moed Katan 21b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה התם מודע כו' כל שלשה ימים כו' ובד"ה שיש גדול כו' וזה שבא הוא כו' עכ"ל כצ"ל:
תוס' בד"ה מכאן ואילך כו' מצינו למידין שחושב ט"ב כמו לאחר שלשה כו' עכ"ל אין ראייתם מבוררת אלא דאבל מיום שלשה ואילך מותר לילך לבהכ"נ בט"ב וכ"ה בפיסקי תוס' אבל שיהיה ט"ב כמו לאחר שלשה אין כאן ראיה ויש ליישב בדוחק שבתוספות הרב כתבו סתם שהאבל יבא לבהכ"נ בט"ב אפילו ביום ראשון ואם כן כשיבא האבל בתחילה לבהכ"נ מיקרי שם בית האבל ואי חשבינן ט"ב כלאחר שלשה שפיר יבואו גם שאר הקהל לבהכ"נ דאבל מיום ג' ואילך הולך לבית האבל אבל אי חשבינן להו בט"ב כמו קודם ג' אם כן הוה אסור להם לילך לבית האבל שהוא עתה בבהכ"נ ודו"ק:
בד"ה מדבר עמו כו' וקשיא למאי דאמר כו' כצ"ל:
בד"ה אפי' בא ביום ז' כו' והא מקצת היום ככולו כו' ויש לומר כו' עכ"ל פירוש לדבריהם דמשמע בא ביום ז' ממש וא"כ תיחשב הלילה כמקצת היום וכבר כלה ימי אבלותם ותרצו די"ל כגון שלא עמדו עדיין המנחמים ומש"ה לא כלה עדיין אבלותם דמסתמא ביאת המנחמין הוא ביום ממש ויש נמי בפ"ק כו' דברכת אבלים נמי מסתמא ביום וא"כ לא כלה האבלות בלילה וק"ל:
Chidushei Halachot on Moed Katan 21b · Sefaria
Ben Yehoyada
וְאִם בִּשְׁבִיל עֲקִיבָא בָּאתֶם, הֲרֵי כַּמָּה עֲקִיבָא בַּשּׁוּק פירוש עקיבא המפורסם בעושר כמה עקיבא עשירים איכא בשוקא! אלא כך אמרתם תורת אלקיו בלבו שנעשה אדון וכלי לתורה כמו שנעשה כלי לקבלת השפע של העושר וכל שכן ששכרכם כפול שבאתם בשביל העושר ובשביל התורה כי המכבד את העשיר הרי זה מכבד השפע של הקדוש ברוך הוא שזה נעשה כלי לקבלת השפע וכאשר כתב הגאון חיד"א בפתח עינים במאמר רבי מכבד עשירים (עירובין פו.).
Ben Yehoyada on Moed Katan 21b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Moed Katan, daf 21, Amud Bet, about 399 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 12 words
Opens “מִצְוָה שָׁאנֵי.…”
- Segment 225 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר…”
- Segment 320 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אֵינוֹ…”
- Segment 421 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר…”
- Segment 519 words
Opens “שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם? וְהָתַנְיָא:…”
- Segment 644 words
Opens “בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן, עָמַד רַבִּי עֲקִיבָא עַל סַפְסָל…”
- Segment 73 words
Opens “כְּבוֹד רַבִּים שָׁאנֵי.…”
- Segment 812 words
Opens “מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה — מֵשִׁיב וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל,…”
- Segment 925 words
Opens “וּרְמִינְהוּ: הַמּוֹצֵא אֶת חֲבֵירוֹ אָבֵל, בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים…”
- Segment 1021 words
Opens “מֵתָה אִשְׁתּוֹ וְנָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, אֵינוֹ רַשַּׁאי…”
- Segment 1121 words
Opens “אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: הוּא שׁוֹאֵל…”
- Segment 128 words
Opens “וְהָא מִדְּקָתָנֵי מֵשִׁיב, מִכְּלָל דְּשָׁיְילִינַן לֵיהּ? דְּלָא…”
- Segment 1316 words
Opens “אִי הָכִי, הָתָם נָמֵי! הָתָם — מוֹדַע…”
- Segment 1432 words
Opens “וּרְמִינְהוּ: הַמּוֹצֵא אֶת חֲבֵרוֹ אָבֵל, בְּתוֹךְ שְׁנֵים…”
- Segment 1535 words
Opens “אָמַר רַבִּי מֵאִיר: הַמּוֹצֵא אֶת חֲבֵרוֹ אָבֵל…”
- Segment 168 words
Opens “לָא קַשְׁיָא: הָא בְּאָבִיו וְאִמּוֹ, הָא בִּשְׁאָר…”
- Segment 1722 words
Opens “הָתָם נָמֵי, יְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין מִן הַצַּד?…”
- Segment 1839 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּא…”
- Segment 1924 words
Opens “אָמַר מָר: שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּא מִמָּקוֹם…”
- Segment 202 words
Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ:…”
Sages named on this page
- Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim
Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.
Source: Moed Katan 21b · Segment 19 — “…מוֹנֶה עִמָּהֶן. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Moed Katan 21b · Segment 5 — “…וּמֵתוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, נִכְנְסוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל וְהִסְפִּידוּם…”
Original text
מִצְוָה שָׁאנֵי.
The Gemara answers: A mitzva is different, and since it is a mitzva to put on phylacteries, the mourner is required to do so, even during the first three days.
תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר בִּמְלָאכָה, וַאֲפִילּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. מִכָּאן וְאֵילָךְ — עוֹשֶׂה בְּצִינְעָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְהָאִשָּׁה טוֹוָה בַּפֶּלֶךְ בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ.
§ The Sages taught the following baraita : During the first three days after his bereavement, a mourner is prohibited from working, even if he is a poor person who is supported by charity. From this point forward, he may do work privately in his own home if he needs to do so. And similarly a woman may spin thread on a spindle in her own home when she is mourning.
תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל, מִכָּאן וְאֵילָךְ הוֹלֵךְ, וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב בִּמְקוֹם הַמְנַחֲמִין, אֶלָּא בִּמְקוֹם הַמִּתְנַחֲמִין.
The Sages taught in another baraita : A mourner during the first three days after his bereavement may not go to another mourner’s house to console him. From this point forward, he may go, but he may not sit among the consolers, but rather in the place of those being consoled, i.e., with the mourners in that house.
תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה — מֵשִׁיב וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל. מִכָּאן וְאֵילָךְ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב כְּדַרְכּוֹ.
§ The Sages taught in yet another baraita : A mourner, during the first three days after his bereavement, is prohibited from extending greetings to others. From the third day to the seventh day, he may respond when other people address him, but he may not extend greetings to them. From this point forward, he may extend greetings and respond in his usual manner.
שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם? וְהָתַנְיָא: מַעֲשֶׂה וּמֵתוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, נִכְנְסוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל וְהִסְפִּידוּם הֶסְפֵּד גָּדוֹל.
The Gemara asks: Is he really prohibited from extending greetings during the first three days of mourning? But isn’t it taught in a baraita : There was an incident and the sons of Rabbi Akiva died, and all the Jews entered to eulogize them with a great eulogy.
בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן, עָמַד רַבִּי עֲקִיבָא עַל סַפְסָל גָּדוֹל וְאָמַר: אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ! אֲפִילּוּ שְׁנֵי בָנִים חֲתָנִים — מְנוּחָם הוּא בִּשְׁבִיל כָּבוֹד שֶׁעֲשִׂיתֶם. וְאִם בִּשְׁבִיל עֲקִיבָא בָּאתֶם, הֲרֵי כַּמָּה עֲקִיבָא בַּשּׁוּק. אֶלָּא כָּךְ אֲמַרְתֶּם: תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ. וְכׇל שֶׁכֵּן שֶׁשְּׂכַרְכֶם כָּפוּל, לְכוּ לְבָתֵּיכֶם לְשָׁלוֹם!
When they were about to take leave, Rabbi Akiva stood on a large bench and said: Our brothers, the house of Israel, listen! Even had my two sons been bridegrooms, I would have been consoled on account of the honor you have shown them. If you came to console for the sake of Akiva, there are many Akivas in the marketplace whom the Jews do all not come to console. Rather, certainly this is what you said to yourselves: “The Torah of his God is in his heart” (Psalms 37:31), and you wished to show your respect for the Torah. All the more so is your reward doubled, for you have consoled mourners and shown respect for the Torah. Return now to your homes in peace. This indicates that a mourner may greet other people even on the first day of his mourning.
כְּבוֹד רַבִּים שָׁאנֵי.
The Gemara answers: Showing respect for the public is different. Rabbi Akiva was permitted to greet them to demonstrate courtesy and respect.
מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה — מֵשִׁיב וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל, מִכָּאן וְאֵילָךְ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב כְּדַרְכּוֹ.
§ It was taught in the aforementioned baraita : From the third day to the seventh day, he may respond when other people address him, but he may not extend greetings to them. From this point forward, he may extend greetings and respond in his usual manner.
וּרְמִינְהוּ: הַמּוֹצֵא אֶת חֲבֵירוֹ אָבֵל, בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם — מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם — שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין.
And the Gemara raises a contradiction from another baraita that states: One who finds another in mourning during the first thirty days of that person’s bereavement may still speak words of consolation to him, but he should not extend greetings toward him. If he finds him after thirty days, he may extend greetings toward him, but he should not speak words of consolation to him, so as not to remind him of his pain.
מֵתָה אִשְׁתּוֹ וְנָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִיכָּנֵס לְבֵיתוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין. מְצָאוֹ בַּשּׁוּק — אוֹמֵר לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכוֹבֶד רֹאשׁ.
If it was the mourner’s wife who died and he married another woman within thirty days of his first wife’s death, one may not enter his house to speak words of consolation with him, so as not to offend his new wife. If, however, he finds him alone in the marketplace, he may speak to him with gentle words and in a serious manner. This indicates that the prohibition against extending greetings lasts for thirty days and not just seven.
אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: הוּא שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אֲחֵרִים — שֶׁאֲחֵרִים שְׁרוּיִין בְּשָׁלוֹם, אֲחֵרִים אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמוֹ, שֶׁהוּא אֵינוֹ שָׁרוּי בְּשָׁלוֹם.
Rav Idi bar Avin said: The two baraitot refer to different situations: The first baraita is referring to the mourner himself, who may extend greetings [ shalom ] to others after the completion of his seven days of mourning, as the others are at peace [ shalom ]. The second baraita , which speaks of a prohibition that lasts thirty days, is referring to other people, who may not extend greetings to him, as he, the mourner, is not at peace.
וְהָא מִדְּקָתָנֵי מֵשִׁיב, מִכְּלָל דְּשָׁיְילִינַן לֵיהּ? דְּלָא יָדְעִי.
The Gemara challenges: But from the fact that it teaches in a baraita that after the third day of his bereavement, the mourner may respond when other people address him, by inference others may extend greetings to him. The Gemara answers: This is referring to a case where people did not know that he was in mourning and unknowingly extended greetings to him.
אִי הָכִי, הָתָם נָמֵי! הָתָם — מוֹדַע לְהוּ וְלָא מַהְדַּר לְהוּ, הָכָא — לָא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעִינְהוּ.
The Gemara asks: If so, if the baraita speaks of a case where the people who greeted him were unaware that he was in mourning, then there also, during the first three days of his bereavement, he should be permitted to respond when other people address him. The Gemara answers: There, during the first three days, he must inform them that he is in mourning and not respond to their greetings. Here, after the first three days, he need not inform them about his bereavement, but rather he may respond to their greetings.
וּרְמִינְהוּ: הַמּוֹצֵא אֶת חֲבֵרוֹ אָבֵל, בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ — מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין, וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ — שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין, אֲבָל מְדַבֵּר עִמּוֹ מִן הַצַּד.
And the Gemara raises a contradiction from another baraita that states: One who finds another in mourning during his twelve months of bereavement may still speak words of consolation to him, but he should not extend greetings toward him. If he finds him after twelve months, he may extend greetings toward him, and he should not speak words of consolation to him. He may, however, speak to him indirectly, i.e., he may say to him: May you be consoled, without mentioning the name of the deceased.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר: הַמּוֹצֵא אֶת חֲבֵרוֹ אָבֵל לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁנִּשְׁבְּרָה רַגְלוֹ וְחָיְתָה, מְצָאוֹ רוֹפֵא וְאָמַר לוֹ: כְּלָךְ אֶצְלִי שֶׁאֲנִי שׁוֹבְרָהּ וַאֲרַפְּאֶנָּה, כְּדֵי שֶׁתֵּדַע שֶׁסַּמְמָנִין שֶׁלִּי יָפִין!
Rabbi Meir said: One who finds another in mourning after twelve months and speaks to him words of consolation, to what may this situation be likened? To a person who broke his leg and it healed, and afterward a physician found him and said to him: Come to me, for I will break it a second time and then I will heal it, so that you may know how good my medicines are and how well they work. One who consoles his friend after so much time has passed acts in a similar fashion, stirring up an old wound and then trying to heal it. In any event, it appears that one must not extend greetings to a mourner during the entire twelve-month mourning period.
לָא קַשְׁיָא: הָא בְּאָבִיו וְאִמּוֹ, הָא בִּשְׁאָר קְרוֹבִים.
The Gemara answers: This is not difficult. This baraita , which says that one must not extend greetings to a mourner for twelve months, is referring to one who lost his father or mother. That baraita , which teaches that a mourner may be greeted after seven days, is referring to one who is in mourning over other relatives.
הָתָם נָמֵי, יְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין מִן הַצַּד? אִין הָכִי נָמֵי. וּמַאי אֵינוֹ מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין — כְּדַרְכּוֹ, אֲבָל מְדַבֵּר עִמּוֹ מִן הַצַּד.
The Gemara asks: There too, in the case of other relatives after thirty days, let him speak words of consolation to him indirectly. Why does the baraita say that after thirty days he should not speak words of consolation to him at all? The Gemara answers: Yes, it is indeed so. And what is meant by the words: He should not speak words of consolation to him? This means that he may not console him in his usual manner, but he may speak to him indirectly.
תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּא מִמָּקוֹם קָרוֹב — מוֹנֶה עִמָּהֶן, בָּא מִמָּקוֹם רָחוֹק — מוֹנֶה לְעַצְמוֹ. מִכָּאן וְאֵילָךְ, אֲפִילּוּ בָּא מִמָּקוֹם קָרוֹב — מוֹנֶה לְעַצְמוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בָּא בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִמָּקוֹם קָרוֹב — מוֹנֶה עִמָּהֶן.
§ The Sages taught the following baraita : If a mourner comes to the house of mourning from a nearby place during the first three days of mourning, he counts his days of mourning with the other mourners from the time of the burial and completes his mourning with them. This is the case even if he may end up observing mourning for only five or six days. But if he came from a distant place, he counts on his own seven complete days from the time that he was informed of his relative’s death. From this point forward, i.e., after the first three days of mourning, even if he came from a nearby place, he counts seven days on his own. Rabbi Shimon says: Even if he came on the seventh day from a nearby place, he counts and completes the seven-day period of mourning with the other mourners.
אָמַר מָר: שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּא מִמָּקוֹם קָרוֹב — מוֹנֶה עִמָּהֶן. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁיֵּשׁ גְּדוֹל הַבַּיִת בַּבַּיִת.
The Master said, citing the baraita : If a mourner comes to the house of mourning from a nearby place during the first three days of mourning, he counts his days of mourning with the other mourners and completes his mourning with them. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: This is in a case where the principal member of the household is in the house, and therefore all the other family members follow his mourning. If, however, it is the principal member of the family who comes home, he certainly does not follow the other members, but rather he counts seven days on his own.