Talmud Builders

    Commentary page

    Moed Katan 12a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 12a

    Moed Katan 12a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 491 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור ליתן מלאכה לנכרי בקיבולת כי עבדי ליה בשבתא דידעי כולי עלמא ואמרי היום בשבת יהב ליה והא דשרי בית הלל בפ"ק דשבת (ד' יז:) ליתן כלים לכובס בע"ש עם חשיכה ואפי' בתוך התחום משום דכביסה בנכרי מידי דלא מינכר וליכא חשדא אבל מידי דמינכר בתוך התחום אסור משום חשדא:

    אבל אי איכא מתא דמקרבא להתם אותן פועלים נכרים אסורים דאינהו ידעי דהני נכרים עבדי ליה מלאכה ואמרי בשבתא יהב להו:

    אסור דאמרי היום יהבו ליה:

    סיועי הוה מסייע בתיבנא שהיה נותן להם תבן למלאכה דהואיל והוא מסייע בהדייהו אסור:

    אבוגנגרי מסדרי שולחנות:

    למיעבד עבידיתייהו אם נשבר השלחן שרי לתקנו:

    שרשויי ריוח בעלמא כדי סעודתם דקא אכלי בהדייהו ולא קא חשיב מלאכה:

    מקבלין קיבולת נותנה לנכרי לעשותה אחר המועד:

    31 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 12a · Sefaria

    Tosafot

    אמר שמואל מקבלי קיבולת בתוך התחום הא דשרינן כלים לכובס נכרי פירש בקונט' דלא מינכר שהוא של ישראל ור' יעקב לא היה מחלק ואומר דשרי במועד וגם בשבת דהא ריחים של מים איכא השמעת קול ושרינן בפ"ק דשבת (דף יח. ושם) ובפ"ק דע"ז (דף כא: ושם) שרינן להשכיר שדה לנכרי משום דאריסותיה קעביד וכ"ש קבלנות שאין הבית מתעלה בכך אלא ממהר לעשות ואע"ג דר' שמעון בן אלעזר פליג מסתמא הלכה כר' שמעון בן גמליאל דקא אסר התם מרחץ במשנה משמע הא שדה שרי כדדייק התם ותניא בפ"ק דשבת (דף יט.) גבי ספינה פוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת אלמא אין הנכרי מניח לעשות קבלנותו בשביל ישראל ואיכא מאן דאמר אפי' לפסוק אין צריך ובשמעתין דאסר שמואל מפרש רבינו יעקב כאותו פירוש שמעמידין כולהו שמעתתא באבל וכדרב שישא דאמר (לעיל מועד קטן יא:) דברים המותרי' בחש"מ אסורין בימי אבלו דהוי דאורייתא או כעין דאורייתא אבל במועד הקילו וכ"ש שיש להן להקל בשבת דלא חיישינן כל כך דלא ליזלזל ביה וא"ת כיון דבאבילות איירי שמואל היכי קאמר וכי ליכא מתא דמיקרבא להתם לא אמרן אלא בשבתות וימים טובים דלא שכיחי דאזלי מדוכתא אבל בחולו של מועד אסור וצריך עיון:

    דברי רבי יוסי בשמן תניא מילתא דר' יהודה ברישא וכיון דאתחיל מילתא דרבי יוסי מסיים לה וגף ביין לא ידענא אי אבור אי אחבית קאי מיהו לכאורה אחבית קאי דשייך בה מגופה ומדקתני בה זולף וגומר משמע דאבור קאי דאחבית לא שייך משמע דגף אחרי כן וגם עושין לו לימודין משמע דקאי אבור ולית ליה זולף וגומר דאחבית לא שייך לימודין דסגי בכיסוי קטן:

    Tosafot on Moed Katan 12a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר שמואל מקבלי קיבולת פי' אם קיבלו קיבולת בתוך התחום אסור. חוץ לתחום מותר. ואסיקנא הני מילי בשבתות ובי"ט דלא שכיחי אינשי דנפקי חוץ לתחום אבל בחולו של מועד דאיכא דנפקי חוץ לתחום אסור מר זוטרא בנו ליה נכרים בקיבולת אפדנא חוץ לתחום ולא עיילי רבנן בההוא אפדנא איכא דאמרי הוא נמי לא על בההוא אפדנא. ואע"ג דאמר שמואל כי האי גוונא שרי אדם חשוב שאני איכא דאמרי עבדיה סייע בהדייהו בתיבנא רב חמא שרא לאכוונרי דבי ריש גלותא למיעבד להון עבידתא בחולי דמועדא מ"ט דכיון דלא אגרא שקלי שרשויי הוא דמשרשי להו כגון דורון הוא ושרי:

    ת"ר מקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד ובלבד שלא ישקול ושלא ימדוד ושלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול וכן אינו נותן בקיבולת לנכרי במועד. כללו של דבר כל דבר שמותר לו לעשותו אומר לנכרי ועושה וכל שאינו מותר לעשותו אינו אומר לנכרי ועושה:

    ת"ר אין מרביעין בהמה בחולו של מועד כיוצא בו אין מרביעין בבכור ולא בפסולי המוקדשין.

    ר' יהודה אומר חמורה שתבעה מרביעין עליה בשביל שלא תצטנן ושאר כל הבהמות מכניסין אותן לבקרות:

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 12a · Sefaria

    Ritva

    אמר שמואל מקבלי קבולת כו' כבר פירשתי דמיירי בקבולת של בנין ורש"י ז"ל וגם ר"י ז"ל פירשוה בשבת או במועד וע"י עובדי כוכבי' אבל ר"ת ז"ל פירשה באבל והאי דנקט אבל בחולו של מועד לא דק והוא הדין דמצי למנקט אבל בחול ואומר ז"ל כי באבל החמירו אבל באינשי דעלמא משום איסור שבת ואיסור מועד אפי' בתוך התחום מותר כיון שהיא קבולת ולא נהיר:

    איכא דאמר סיועי סייעוהו בתבואה בהדייהו פי' ובעבור שנעש' בו עבוד' החמיר על עצמו שלא יכנס שם האי עובדא דאבונגרי דבי ריש גלותא קשה מאד אי מלאכות המותרות במועד הן כי נקטי אגרא מאי הוי ואי במלאכות האסורות אפי' עבדי בחנם גמור אסור וראיתי מה שפירש' באבונגרי עובדי כוכבי' שהי' מוטל עליהם לתת לו מעות ידועים או לעשות לו מלאכה כנגדם וכן כל יומא ויומא מנכין מחובן כדי פעולתן הוא משמ' כדי שכיר יום ואסור ולהכי אמרי' דכיון דאינו אלא נכוי חוב המוטל עליהם מקודם לכן והרשות בידם לעשות מלאכה בנכוי קבלנות הוא ומותר כדי קבולת אבל ק"ל על זה הפי' דה"ל למימר בד"א שרא להו לדבי ריש גלותא למעבד להו אבונגרי עיבידתי' והכי אמרי דשריא לאונגרי וכי עובדי כוכבים ומזלות אלו להוראה באו לפנינו ובתוספות רבי' ידידיה ז"ל פירשוה באבונגרי ישראל ובמלאכות המותרות במועד היו ואעפ"כ אסור לעשותן בשכר ממש כדי להרויח השכר ועושה מלאכתו בחול אבל מפני שבזה לא היה אלא נכוי בלבד התיר להם דלא מחזי כשכר מועד ומיהו אלו אי אפשר לבטל המלאכה לעשות אלא לא היה אלא בשכר מותר לאלו לעשות אפי' בשכר ממש הן מפני צורך המועד הן מפני דבר האבד אבל הב"ע בשהיה אפשר לעשות מלאכת ריש גלותא ע"י אחרים וזהו הנכון:

    ת"ר מקבלין קבולת במועד פי' מקבלין עובדי כוכבים ומזלות מישראל קבולת במועד לעשותה לאחר המועד ולא גזרי' שמא יתחיל בה במועד:

    ובמועד לא יעשה פי' כלל ולא אמרי' הכא מתנה עמו ע"מ שלא לעשו' ועוש' כדההיא דאמרי' התם פוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת דהתם שורת הדין מלאכ' דעובדי כוכבים ומזלות הוא לגמרי ובשעת ההיתר פוסק עמו בחול אבל הכא שאני נותנין לו מלאכתנו בשעת איסור דהיינו במועד לא סגי בהכי והא רבי' ידידיה ז"ל מדמי לה לההיא ולא נהיר:

    מאן תנא שינוי בדבר האבד פי' מאן דתנא דבעי' ביה שינוי דלא כרבי יוסי:

    ואמר רב יוסף הלכה כרבי יוסי וזה תימא גדול דהא בריש מכילתי' משמע דמשום דבר האבד לא שרי' טרח' רבה ואלו הכא קיימא לן כרבי יוסי לימא תיהוי כולי פרקא קמא דלא כהלכתא וי"ל דהתם הוא במחובר שלא הגיעו לכתפים ומי יימר דאתי כדי שנטרח בו הרבה אבל בתלוש שהוא ברשותו א"נ לקצור או לבצור כגרוד דמי ופסידתו ברישא בריא ממש הילכך מותר תדע דאמרי' לקמן דאיכא תנא דמפליג בין תלוש למחובר ואע"ג דיחידאי היא ולית הלכתא כותיה במחובר העומד לגרוד מ"מ הלכה כמותו במחובר שלא הגיע לכתפים שאף מודים חכמים לו:

    Ritva on Moed Katan 12a · Sefaria

    Meiri

    מי שמסר שדהו לגוי באריסות וכדומה לו הרי הגוי עושה בשבת אף בתוך התחום שהרי בשלו הוא עוסק כמו שיתבאר בראשון של עבודה זרה כ"א ב' אבל מסר לו שדהו בקיבולת והוא שאין לגוי כלום בפירות אלא שמקבל עליו עבודת כל השדה להוצאתו ובעלים נותנין לו סך ידוע בדמים בסוף המלאכה ואין נשכר בה לימים אלא אימתי שירצה יעשה וכן ביתו לבנות וכל כיוצא בזה אסור לו להניחו לבנות או לעבוד בשבת ויום טוב בתוך התחום שלא יאמרו בשל ישראל הוא עוסק וחוץ לתחום מותר ובלבד שלא יהא תוך התחום של עיר אחרת שלא יחשדוהו בני עיר אחרת ובחולו של מועד אף חוץ לתחום אסור שיאמרו במועד שכרו הואיל ודרכם לצאת חוץ לתחום בחולו של מועד ויבאו להתיר מה שאין הפסד באיחורו על ידי גוים וכל שאסור לעשותו במועד אסור לומר לגוי לעשותו:

    וקיבולת של מטלטלין כגון עורות לעבדן וכלים לכובס מותר אף בשבת ויום טוב כל זמן שיהא מוסרם מבעוד יום ר"ל עם השמש שאין להם קול:

    יש מי שאומר שאף האבל שמסר קרקעו בקיבולת אסור לו להניחו לעשות בו בימי אבלו והדברים נראין לענין פסק ומ"מ הם באים בה מצד שהם מפרשים שמועת הקיבולת באבל שגוי המקבל שדה שלו בקיבולת בתוך התחום אסור לו להניחה לעבוד בקרקע שלו ואע"פ שאריסות וחכירות בקרקע שלו מותר אין קיבולת דומה לאריסות וחכירות שנוטלין חלק בפירות הקרקע וכן אע"פ שהתרנו קיבולת מטלטלין שלו בבית אחר קרקע אין לו דין בית אחר והרי שמו מתפרסם עליו ומה שאמרו במועד הוא הדין בחול אלא מאחר שתפש בראש השמועה שבת ויום טוב הן לקיבולת שלו הן לשל כל אדם הוא תופש בסופה חולו של מועד ולענין אבל ושמא תאמר וא"כ במועד מפני מה נאסרה והרי אין אבלות במועד שאם באבלות קודם הרי נפסק ואם באבלות של תוך המועד הרי לא התחיל שהשבת אתה יכול לפרש בה כן מצד שעולה ואינה מפסקת ויום טוב אפשר ביום טוב שני ושמת בו ביום אבל מועד היאך אתה מפרשה באבל לבד אין זו שאלה שהרי דברים שבצנעה נוהג והטעם שלא מנעו אבלות ברגל אלא לכבוד הרגל ודברים שבצנעה אין בהם כבוד הרגל וכן הדין בעשיית מלאכה שראויה ליאסר שאין בעשייתה כבוד הרגל אלא זלזול:

    אחרוני הרבנים שבצרפת התירו קיבולת בשבת ויום טוב אף בתוך התחום ולא ראו להפריש בין קיבולת לאריסות וחכירות וכשהוקשה על שמועה זו שאסרו את הקיבולת בתוך התחום ממה שהתרנו באריסות במסכת ע"ז שם וכמו שאמרו שם מימר אמרי אריסותיה קא עביד הם פירשו שמועה זו באבל הא בשבת ויום טוב דין הקיבולת כדין האריסות והחכירות להתירו אף תוך התחום ואף הם הביאו ראיה ממה שאנו מפליגין בספינה אפי' ערב שבת ואין חוששין כשרואין אותו בשבת שיאמרו עכשו שכרה ויש לחלוק בראיה זו שלא הותרה הפלגה לדבר הרשות בפחות משלשה קודם השבת וכיון שהפליג שלשה אינה יכולה לנוח וכבר אמרו היכא דלא אפשר שאני שאם כן לא יפליג לעולם הא ערב שבת שנראה כרוצה לילך בשבת אסור אא"כ לדבר מצוה ואע"פ שבמקומו יתבארו צדדין להתיר בזמן הזה כל הפלגה אף בערב שבת אין אנו מכוונים עכשו אלא לפי שיטת הסוגיא האמורה בה בראשון של שבת ועוד קשה לפרש לדבריהם שאחר שאין מפרישין בין קיבולת לקבלנות ואריסות הרי התרנו למעלה באבל קבלנות ואריסות עד שאנו צריכים לדבריהם ליכנס בפירוש שמועה זו בפירצה דחוקה לומר שלא התרנו למעלה אלא באריסים גוים ושבת או יום טוב וחוץ לתחום והדברים זרים ואין לסמוך עליהם כלל:

    ומ"מ יש מכריעין שזו שאסרו כאן בקיבולת דוקא בקיבולת בנין של בתים שאין הדבר מוכיח שיהא הגוי יורד בה באריסות או בשכירות או בקיבולת אבל בשדה שהדבר נראה שבאריסות ירד מותר אף בקיבולת:

    אע"פ שהקיבולת מותר מיהא חוץ לתחום אדם חשוב ראוי לקדש עצמו אף במותר לו וקיבולת עצמו המותר דוקא בשעושהו הגוי בשלו כגון שהיה בונה את הבית בעציו ואבניו ואין ישראל נתבע בדבר הצריך לבנין כלל אבל אם היה בתנאי שיהא אחד מן הדברים הצריכים בבנין של ישראל אפי' התבן אסור ומ"מ אם נעשה מותר ליהנות בו לערב אף לאותו שנעשה בשבילו וכל שכן לאחרים כדין מי שאמר לגוי לעשות לו מלאכה בשבת שאע"פ שעבר ומכין אותו מכת מרדות מותר ליהנות בו לערב אף לאותו שנעשה בשבילו אחר שימתין בכדי שיעשו ואין צריך לומר באחרים בסוגיא זו שנמנעו בכאן אחרים מליהנות בכיוצא בזה ואמרו הטעם סיועי סייע בתיבנא בהדיהו כלומר מן הדין באו באיסורה אין זה אלא שהקפידו עליו על שלא דקדק בדבר וקצת חכמי צרפת חדשו בהוראה זו דרך אחרת לאסרה מן הדין והוא שכל מלאכה שעושה אותה הגוי משלו אפי' עשאה בשליחותו של ישראל כגון אריגת בגד ועשיית כבש ובונה בית בעציו ואבניו מותר לערב שהרי המטלטלין יכול הוא לעכבם ובקרקעו יכול הוא ליטול עציו ואבניו אבל אם היה אפי' התבן של ישראל אסור לעולם ואע"פ שהמבשל לישראל בשבת של ישראל הוא ומותר לערב כמו שיתבאר במקומו לא נאמרו הדברים אלא בשהישראל מבשל ואין לחוש שמא ירגיל עצמו בכך אבל גוי המבשל לצורך ישראל בשל ישראל אסור לעולם ולישראל אחר מיהא מותר והדברים נראין אלא שגדולי המחברים חולקים בה וכן יראה לי לומר שהמבשל בשבת אף לדעת המכשיר בה אין הדבר מתפרסם ואינו דבר המתקיים אבל קרקע שהוא דבר העומד ודבר המתפרסם ראוי לאסור לעולם בדמיון מה שאמרו בתלמוד שבת בגוים שעשו ארון וחפרו קבר בשבת שלא יקבר בו אותו ישראל עולמית ופירשוהו כשהקבר עומד באיסרטיא שהוא דבר המפורסם אבל במקום אחר יקבור בו למוצאי שבת והדברים נראין:

    אדם גדול שמסר קיבולת שלו לפועלים ומנעם מלעשות שם בשבת ויום טוב על הדרך שפסקנו ובאו גוים מאליהם לעשות שם שלא בשכר אם היתה מעלתו של זה מפורסמת עד שהכל יודעין שאין אלו נוטלין שכרן אלא שעושין כן מאליהם ובלא שכר מותר להניחם ומ"מ אין לסמוך בה כל כך שמא לא נאמרה בכאן אלא בבי ריש גלותא שהיה ענינם כעין מלכות הא בשאר בני אדם לא וי"מ את הסוגיא בדרך אחרת ואין דבריהם נראין:

    אע"פ שהתרנו את הרצועה בכל מה שנאסר בענינים אלו להיות אחרים נהנין בה תלמידי חכמים ראוי להם להתרחק מהנאת כל דבר שנעשה בעבירה ואין כאן יוהרא אלא סלסול ונקיות הדעת:

    8 more comments on this page.

    Meiri on Moed Katan 12a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' וכל שאינו עושה אינו אומר עיין בב"מ דף צ ע"א תוס' ד"ה אבל הכא:

    Gilyon HaShas on Moed Katan 12a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 12, Amud Aleph, about 491 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “אָמַר שְׁמוּאֵל: מְקַבְּלֵי קִיבּוֹלֶת, בְּתוֹךְ הַתְּחוּם —…”

    2. Segment 220 words

      Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: וַאֲפִילּוּ חוּץ לַתְּחוּם, לֹא…”

    3. Segment 331 words

      Opens “אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: וְכִי לֵיכָּא מָתָא דִּמְקָרְבָא…”

    4. Segment 429 words

      Opens “מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בְּנוּ לֵיהּ…”

    5. Segment 520 words

      Opens “וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: מְקַבְּלֵי קִיבּוֹלֶת — בְּתוֹךְ הַתְּחוּם…”

    6. Segment 627 words

      Opens “רַב חָמָא שְׁרָא לְהוּ לְאַבְוָנְגָּרֵי דְּבֵי רֵישׁ…”

    7. Segment 747 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מְקַבְּלִין קִיבּוֹלֶת בַּמּוֹעֵד לַעֲשׂוֹתָהּ לְאַחַר…”

    8. Segment 816 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מַרְבִּיעִין בְּהֵמָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל…”

    9. Segment 927 words

      Opens “תַּנְיָא אִידַּךְ: אֵין מַרְבִּיעִין בְּהֵמָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְדַיְּירִין לֹא בְּשַׁבָּתוֹת וְלֹא…”

    11. Segment 1145 words

      Opens “וְאֵין מְסַיְּיעִין אוֹתָן, וְאֵין מוֹסְרִין לָהֶם שׁוֹמֵר…”

    12. Segment 1230 words

      Opens “מַתְנִי׳ וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר…”

    13. Segment 1339 words

      Opens “גְּמָ׳ וּצְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן קַמַּיְיתָא, בְּהַהִיא קָאָמַר…”

    14. Segment 1421 words

      Opens “אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבָּא: מַאן תַּנָּא…”

    15. Segment 1527 words

      Opens “בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַהוּ…”

    16. Segment 1625 words

      Opens “חַמְרָא טַעְמָא מַאי — מִשּׁוּם דִּנְפִישׁ פְּסֵידֵיהּ,…”

    17. Segment 1728 words

      Opens “אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב:…”

    18. Segment 1822 words

      Opens “דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹפְתִין כּוּזְתָּא וְאֵין זוֹפְתִין חָבִיתָא.…”

    19. Segment 197 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: נָקְטִינַן הִלְכוֹת מוֹעֵד כְּהִלְכוֹת שַׁבָּת;…”

    Sages named on this page

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Moed Katan 12a · Segment 3 — “אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: וְכִי לֵיכָּא מָתָא דִּמְקָרְבָא לְהָתָם נָמֵי,…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Moed Katan 12a · Segment 11 — “…— בְּשָׂכָר. אָמַר רַב יוֹסֵף: הִלְכְתָא כְּרַבִּי.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Moed Katan 12a · Segment 1 — “אָמַר שְׁמוּאֵל: מְקַבְּלֵי קִיבּוֹלֶת, בְּתוֹךְ הַתְּחוּם — אָסוּר. חוּץ…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Moed Katan 12a · Segment 16 — “…בֵּהּ פְּסֵידָא. דְּאָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: בַּר שֵׁית…

    Original text

    אָמַר שְׁמוּאֵל: מְקַבְּלֵי קִיבּוֹלֶת, בְּתוֹךְ הַתְּחוּם — אָסוּר. חוּץ לַתְּחוּם — מוּתָּר.

    § Shmuel said: With regard to gentile contractors, who are paid for the completed job rather than by the day, it is prohibited for them to work for a Jew within the boundaries of the Shabbat limit on a day that it is prohibited for the Jew to work. It looks like the Jew assigned work for them to do on that day, even though they in fact make their own schedule. Outside the Shabbat limit, where Jews will not see the work being done, it is permitted.

    אָמַר רַב פָּפָּא: וַאֲפִילּוּ חוּץ לַתְּחוּם, לֹא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵיכָּא מָתָא דִּמְקָרְבָא לְהָתָם, אֲבָל אִיכָּא מָתָא דִּמְקָרְבָא לְהָתָם — אָסוּר.

    Rav Pappa said: And even outside the Shabbat limit, we said only that it is permissible to let them work when there is no other city in close proximity to there, but if there is another city in close proximity to there, it is prohibited, since the work is likely to be seen by a Jew.

    אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: וְכִי לֵיכָּא מָתָא דִּמְקָרְבָא לְהָתָם נָמֵי, לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים, דְּלָא שְׁכִיחִי אִינָשֵׁי דְּאָזְלִי לְהָתָם, אֲבָל בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, דִּשְׁכִיחִי אִינָשֵׁי דְּאָזְלִי וְאָתוּ לְהָתָם — אָסוּר.

    Rav Mesharshiyya said: And even when there is no other city in close proximity, we said that it is permissible for gentile contractors to work for a Jew only on Shabbatot and Festivals, when Jewish people do not routinely go there, i.e., to the place where the work is being performed. However, on the intermediate days of a Festival, when Jewish people routinely come and go from there and see the work being done, it is prohibited.

    מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בְּנוּ לֵיהּ אַפַּדְנָא מְקַבְּלֵי קִיבּוֹלֶת חוּץ לַתְּחוּם. אִיקְּלַע רַב סָפְרָא וְרַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא, וְלָא עַלּוּ לְגַבֵּיהּ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: הוּא נָמֵי לָא עָל בְּגַוֵּויהּ.

    The Gemara relates about Mar Zutra, son of Rav Naḥman, that gentile contractors built a mansion [ apadana ] for him outside the Shabbat limit. Rav Safra and Rav Huna bar Ḥinnana happened to come there, but they did not enter it, because it had been built on Shabbat in a prohibited manner. And there are those who say: Even he, Mar Zutra himself, did not enter it.

    וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: מְקַבְּלֵי קִיבּוֹלֶת — בְּתוֹךְ הַתְּחוּם אָסוּר, חוּץ לַתְּחוּם מוּתָּר! אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: סַיּוֹעֵי סַיַּיע בְּתִיבְנָא בַּהֲדַיְיהוּ.

    The Gemara asks: But didn’t Shmuel say: With regard to gentile contractors, within the boundaries of the Shabbat limit, it is prohibited to let them work on Shabbat, but outside the Shabbat limit it is permitted? The Gemara answers: An important person is different and must behave in a stricter manner. And there are those who say: He provided them with assistance with straw for making the bricks. Consequently, they were not fully independent contractors, and therefore it was prohibited for them to work on Shabbat, even outside the Shabbat limit.

    רַב חָמָא שְׁרָא לְהוּ לְאַבְוָנְגָּרֵי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא לְמֶיעְבַּד לְהוּ עֲבִידְתָּא בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא, אֲמַר: כֵּיוָן דַּאֲגַר לָא קָא שָׁקְלִי, שַׁרְשׁוֹיֵי הוּא דְּקָא מְשָׁרְשׁוּ לֵיהּ, וְלֵית לַן בַּהּ.

    The Gemara relates that Rav Ḥama permitted the bath attendants [ abunagrei ] of the Exilarch’s house to work for them, i.e., the Exilarch and his household, on the intermediate days of a Festival. He said in explanation of this leniency: Since they do not take payment for working during the week of the Festival, they are merely conferring a favor on the Exilarch. Therefore, it is not viewed as actual labor, and we have no problem with it.

    תָּנוּ רַבָּנַן: מְקַבְּלִין קִיבּוֹלֶת בַּמּוֹעֵד לַעֲשׂוֹתָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד, וּבַמּוֹעֵד אָסוּר. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כֹּל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה — אוֹמֵר לְגוֹי וְעוֹשֶׂה, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה — אֵינוֹ אוֹמֵר לְגוֹי וְעוֹשֶׂה. תַּנְיָא אִידַּךְ: מְקַבְּלִין קִיבּוֹלֶת בַּמּוֹעֵד לַעֲשׂוֹתָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמְדּוֹד וְשֶׁלֹּא יִשְׁקוֹל וְשֶׁלֹּא יִמְנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל.

    The Sages taught in a baraita : Gentiles may receive contract work on the intermediate days of a Festival in order to execute it after the Festival, but it is prohibited to execute it during the Festival week itself. The principle of the matter is: Any action that a Jew may perform himself, he may tell a gentile to perform, and any action that he may not perform himself, he may not tell a gentile to perform. It is taught in another baraita : A gentile may receive contract work on the intermediate days of a Festival in order to execute it after the Festival, provided that he does not measure, weigh, or count, in order to plan the work, in the same manner as he does on an ordinary weekday.

    תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מַרְבִּיעִין בְּהֵמָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: אֵין מַרְבִּיעִין בִּבְכוֹר וְלֹא בִּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין.

    The Sages taught in a baraita : One may not breed an animal, i.e., coax or compel a male to mate with a female, on the intermediate days of a Festival, as this is similar to prohibited labor. Similarly, one may not breed a firstborn animal, nor an unfit consecrated animal. It is prohibited to ever work these animals because of their sanctified status, and breeding them resembles working them.

    תַּנְיָא אִידַּךְ: אֵין מַרְבִּיעִין בְּהֵמָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲמוֹרָה שֶׁתָּבְעָה — מַרְבִּיעִין עָלֶיהָ זָכָר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִּצְטַנֵּן, וּשְׁאָר כׇּל הַבְּהֵמוֹת — מַכְנִיסִין אוֹתָן לְבַקְרוּת.

    It is taught in another baraita : One may not breed an animal on the intermediate days of a Festival. Rabbi Yehuda says: If a she-donkey yearns for a mate because she is in heat, one may breed her with a male, lest she cool off, i.e., lest her estrus cycle pass without her mating, which will cause a significant loss. With regard to all other animals that are in heat, they are merely brought into corrals in which there are males, there being no need for further human intervention.

    תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְדַיְּירִין לֹא בְּשַׁבָּתוֹת וְלֹא בְּיָמִים טוֹבִים וְלֹא בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְאִם בָּאוּ מֵאֲלֵיהֶן — מוּתָּר.

    The Sages taught in a baraita : One may not enclose livestock in particular areas of a field, in order to fertilize that area with their manure, on Shabbatot , or on Festivals, or on the intermediate days of a Festival. But if the animals came on their own to the field, it is permitted, and he need not remove them although he benefits from their manure.

    וְאֵין מְסַיְּיעִין אוֹתָן, וְאֵין מוֹסְרִין לָהֶם שׁוֹמֵר לְנַעֵר אֶת צֹאנָם. הָיָה שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ — מְסַיְּיעִין אוֹתָן, וּמוֹסְרִין לָהֶם שׁוֹמֵר לְנַעֵר אֶת צֹאנָם. רַבִּי אוֹמֵר: בַּשַּׁבָּת — בְּטוֹבָה, בְּיוֹם טוֹב — בִּמְזוֹנוֹת, בַּמּוֹעֵד — בְּשָׂכָר. אָמַר רַב יוֹסֵף: הִלְכְתָא כְּרַבִּי.

    The baraita continues: And one may not assist gentile shepherds in pasturing their sheep in his field so that it will be fertilized, nor may one provide them with a shepherd to help herd their sheep all around the field so that it is completely fertilized. If the gentile shepherds were hired by the week, by the month, by the year, or by the septennial period, i.e., the seven years from one Sabbatical Year to the next, one may assist them and provide them with a shepherd to herd their sheep. Since they were hired for an extended period of time, it is not as though they were hired specifically for Shabbat or the Festival. Rabbi Yehuda HaNasi says: On Shabbat one may have the gentile pasture the sheep in one’s field as a favor, i.e. in order to earn one’s good graces, but not for pay; on a Festival, it is permitted even in exchange for food; and on the intermediate days of the Festival, it is permitted for pay. Rav Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.

    מַתְנִי׳ וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְאֵירְעוֹ אֵבֶל אוֹ אוֹנֶס אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ — זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עוֹשֶׂה לוֹ לִימּוּדִים בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ.

    MISHNA: And similarly, with regard to one whose wine was already in the collection pit beside the wine press and needed to be removed lest it sour, and mourning for some close relative or some other unavoidable accident befell him, or his workers misled him, promising to come but failing to do so, during the intermediate days of the Festival he may draw off the wine and complete the process, and then plug each barrel of wine in its usual manner; this is the statement of Rabbi Yosei. Rabbi Yehuda says: He should construct a wooden panel to cover the collection pit so that the wine will not sour.

    גְּמָ׳ וּצְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן קַמַּיְיתָא, בְּהַהִיא קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי — מִשּׁוּם דְּמִישְׁחָא נְפִישׁ פְּסֵידֵיהּ, אֲבָל חַמְרָא דְּלָא נְפִישׁ פְּסֵידֵיהּ — אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה. וְאִי אַשְׁמְעִינַן בָּתְרָיְיתָא, בְּהַהִיא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֲבָל בְּהָךְ אֵימָא מוֹדֶה לְרַבִּי יוֹסֵי. צְרִיכָא.

    GEMARA: The Gemara comments: And both this mishna and the previous one (11b), about the olive press, are necessary, as, if the tanna teaches us only the first mishna, one might say that only in that case does Rabbi Yosei say that one is permitted to complete the process, because in the case of oil, the potential loss is considerable. However, in the case of wine, where the loss is not as considerable, one might say that he concedes to Rabbi Yehuda that it must be done in an altered manner. And if he teaches us only the last mishna, one might say that only in that case involving wine did Rabbi Yehuda say that one must be stringent, but in the other case involving oil one might say that he concedes to Rabbi Yosei and is lenient. Therefore, it is necessary to teach both cases.

    אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבָּא: מַאן תַּנָּא שִׁינּוּי בַּמּוֹעֵד בְּדָבָר הָאָבֵד — דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר רַב יוֹסֵף: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.

    Rav Yitzḥak bar Abba said: Who is the tanna who teaches that labor performed during the intermediate days of the Festival must be performed in an altered fashion even with regard to a matter that, if unattended, will result in significant loss? That ruling is not in accordance with Rabbi Yosei’s opinion, as Rabbi Yosei permits one to perform labor that will prevent such a loss even in the usual manner. Rav Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and it is permitted in cases of loss to perform labor in the usual manner.

    בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַהוּ לְמֵישַׁע חָבִיתָא דְשִׁיכְרָא בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא? אֲמַר לְהוּ: סִינַי אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. אֵימוֹר דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּחַמְרָא, בְּשִׁיכְרָא מִי אָמַר!

    The students asked of Rav Naḥman bar Yitzḥak: What is the halakha with regard to sealing a barrel of beer during the intermediate days of the Festival? If it is not properly sealed, the beer will leak out through the sides of the barrel. He said to them: Sinai, i.e., Rav Yosef, said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. They asked: Say that Rabbi Yosei said that one may be lenient about wine, but about beer does he say the same thing? Beer is much cheaper than wine, and the loss would be much less significant.

    חַמְרָא טַעְמָא מַאי — מִשּׁוּם דִּנְפִישׁ פְּסֵידֵיהּ, שִׁיכְרָא נָמֵי אִית בֵּהּ פְּסֵידָא. דְּאָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: בַּר שֵׁית סָאוֵי וּשְׁיִיעַ, מִבַּר תַּמְנֵי וְלָא שְׁיִיעַ.

    The Gemara explains why no distinction should be made: With regard to wine, what is the reason that Rabbi Yosei was lenient? It is because the loss involved is considerable; with beer as well, there is a loss if the barrel is not properly sealed, as Abaye said: My foster mother told me: It is better to have a barrel of six se’a that is sealed than a barrel of eight se’a that is not sealed, as in the end more beer will remain in the smaller sealed barrel than in the larger unsealed one.

    אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: הִלְכוֹת מוֹעֵד כְּהִלְכוֹת כּוּתִים בַּהֲלָכָה. לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב דָּנִיאֵל בַּר קַטִּינָא אָמַר רַב: לוֹמַר שֶׁהֵן עֲקוּרוֹת וְאֵין לְמֵידוֹת זוֹ מִזּוֹ.

    § Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The halakhot relating to the intermediate days of a Festival resemble the halakhot relating to the Samaritans in the halakha . The Gemara asks: With regard to what aspect of the halakha are they similar? Rav Daniel bar Ketina said that Rav said: He meant to convey that they are sterile, and one may not learn further halakhot by extrapolation one from one another in both of these areas of halakha .

    דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹפְתִין כּוּזְתָּא וְאֵין זוֹפְתִין חָבִיתָא. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: זוֹפְתִין חָבִיתָא וְאֵין זוֹפְתִין כּוּזְתָּא. מָר חָיֵישׁ לִפְסֵידָא, וּמָר חָיֵישׁ לְטִירְחָא.

    The Gemara offers an example: For instance, Shmuel said: One may seal a jug with pitch, but one may not seal a barrel with pitch on the intermediate days of a Festival. Rav Dimi from Neharde’a said: One may seal a barrel with pitch, but one may not seal a small jug with pitch. Their reasoning is as follows: This Sage, i.e., Rav Dimi, was more concerned about possible financial loss, and so he permitted sealing the larger vessel, for which the potential for loss is great, but not the smaller one. And this Sage, i.e., Shmuel was concerned about unnecessary exertion on the Festival, and therefore he permitted sealing the smaller vessel, which requires less effort.

    אָמַר אַבָּיֵי: נָקְטִינַן הִלְכוֹת מוֹעֵד כְּהִלְכוֹת שַׁבָּת;

    Abaye stated a different principle: We have a tradition that the halakhot of the intermediate days of a Festival are like the halakhot of Shabbat: