Commentary page

Moed Katan 10b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Moed Katan 10b

Moed Katan 10b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 301 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

אבל חמרא דריחיא שכך עושין שהיו טוחנים אגב חמורים לא מצי למישקל לההוא חמרא צפרניו דלא מצי למטחן במועד אלא לצורך מועד כדמפרש לקמן פרק מי שהפך (מועד קטן דף יב:) הלכך טחינה מועטת יכול לטחון בחמור ולא מרעי ליה גידול צפרניו:

לאוקומי ריחיא להעמיד להשים הריחים זו על גב זו:

אמת ריחיא העץ שהריחים בנוי עליו:

ולמיבני אוריא רפת בקר:

לסרוקי סוסיא להסריק סוסים במסרק של ברזל:

למיבני אקורפיטא מה שמשימין התבואה לתוכו לפני הסוסים שקורין מנייטור"ה בלע"ז:

איצטבא בנין אבנים:

למישקל דמא להקיז:

28 more comments on this page.

Rashi on Moed Katan 10b · Sefaria

Tosafot

[We discuss cures for animals that entail Melachah] A cure that does not entail Isur Melachah, Chachamim just decreed against Refu'ah lest one grind spices, some permit even on Shabbos [for animals]; The Halachah follows the opinion that permits, like it says in Shabbos (53b). Rava expounded that the Halachah follows R. Yoshiyah, who does not decree lest one grind spices, regarding Refu'ah of animals. Rashi's opinion: "Lisrukei Susya" is rubbing and cleaning a horse with a comb. Rebuttal: We hold that both Kirod and Kirtzof (combing with a fine or coarse comb) are permitted (Beitzah 23a), according to R. Shimon, who permits Davar she'Eino Miskaven (a fine comb makes a wound), and the Halachah follows him! Conclusion: Rather, it is another matter.

Tosafot on Moed Katan 10b · Sefaria · unknown

Rabbeinu Chananel

אבל חמור הטוחן בריחים לא ר' יהודה שרא ליטול צפרנים של חמור הטוחן בריחים ולאוקמי ריחיא ולמבני ריחיא ולמיבני אמת הריחים ולמיבני אוריא פי' אוריות סוסים רבא שרא לסרוקי סוסיא ולמיבני אקרפיטיא ואיצטבא.

רבא שרא למשקל דמא תניא נמי הכי מקיזין דם לבהמה ואין מונעין רפואה לבהמה בחולו של מועד.

רבא שרא לכסכוסי קירמי ופירשו הגאונים תרטיב ר' אמתענה ותליינא אמר רב חסדא קיטורא בידא אסור מעשה אומן הוא במס' יו"ט פ"ב (דף כג) אמר רבא מאן דתקיל תיקלא פי' אזלח וגה אל ארץ וגעל הא מועתר אל אי שקיל ויהיב מוליא במוליא ונצא בנצא והעפר הרך נותן ברך והקשה בקשה אדעתא דבי דרי עביד ושרי פי' מוליא בנצא הרך בקשה אדעתא דארעא ואסיר.

וכן מאן דזכי זכיא פי' מסקל ומנקה הקרקע שקיל רברבי פי' העצים הגדולים נוטל ומניח הקיסמין קטנים אדעתא דציבי ושרי שקיל רברבי וזוטרי אדעתא דארעא עביד ואסיר.

וכן מאן דפתח מיא בארעיה דעיילי מהאי גיסא ודנפקי מהאי גיסא אדעתא למיצד כוורי הוא ושרי מחד גיסא אסיר.

וכן מאן דפשח דיקלא מחד גיסא אדעתא דחיותא שרי מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדיקלא ואסיר והני תוחלני שרי למגזרינהו מייצינהו אסור. בחגיגה בפרק אין דורשין אומר שם משל אי משכחת תוחלא אכול כו' והם התמרים הרכים הנקראים בטיית שודאך רטב והדקל אשר בו אלו התמרים עליו דיבר בכאן והתיר לחותכם מן הדקל ולא התיר לדורכן בנרתק שלהן לעשותן כמו אלו הנקראים בטיית אל לוג. ורב פפא התיר את זאת מפני שמתליעין.

רב פפא אמר כיון דמתלען כפרקמטיא האבד דמי ושרי.

ואמר רבא פרקמטיא כל שהוא אסור א"ר אסי בר אבין ובדבר האבד מותר. רבינא הוה ליה עיסקא דהוה מזדבנא בשיתא אלפי שהייה לבתר מועדא וזבניה בי"ב אלפי.

1 more comments on this page.

Rabbeinu Chananel on Moed Katan 10b · Sefaria

Ritva

אבל חמרא דריחייא לא פי' כי מפני דבר מועט שיש לו לטחון לצורך המועד אינו צריך ליטול צפרנו ומסתבר' כי הכל לפי מה שהוא שיש שם דבר האבד ובתוספות אמרו שלא התירו ליטול צפרני בהמה לרכוב אלא בשרוצה לרכוב חוץ לעיר כי ללכת בעיר אין בו דבר האבד וגם בזה הכל לפי מה שהוא הבהמ'

לסדוקי סוסיא פי' אפי' בקטנים דאסירי בי"ט:

למשקל דמא מבהמה פי' מפני דבר האבד:

לבסבוסי קרמי פי' לשפשף היריעות היטב ואפי' לאולודי איורא דאלו לרכובי אפי' בשבת שרי כדאית' פ' ר' אליעזר דתולין:

קיטורין בייר פי' משום דסגייא ליה לאשה בלאו הכי ואין זה דומה לעושה אשה תכשיטיה במועד שהוא קשוט שבגופה ממש:

אדעתא דארעא אסיר היכי דמי פי' היאך ראוי לעשות שלא יהא חשש מראית העין דבלאו הכי אפי' היה בדעתו לבי דידי אסור מפני חשש הרואין ומיהו בדיעבד אע"פ ששינה לא קנסי' ליה אם הוא אומר שדעתו להתייר וכן אתה מפ' בכל אלו וכן פרשו בתוספות:

ממנינהו אסור פי' כשאינן ראויין לצורך הרגל דאי לא שני בכבשי' שיכול לאכול במועד:

בפרקמטיא האבד ושרי איכא למידק מה צורך לתפוש זה הלשון והלא כל מלאכה בדבר האבד בגופו מותר ולא הוזכר דבר האבד לענין פרקמטיא אלא במכירתה וי"ל דנקט לה מפני שפסידתם מועטת ואפי' הכי שרי דפרקמטיא נמי להרוחה אסור אפי' כל שהוא ובדבר האבד מותר כדמפ' ואזיל ולאפוקי ממאן דסבר לקמן דבעי' פסיד' קצת כדאמרי' זופתין חביתא ואין זופתין בו זיתא:

1 more comments on this page.

Ritva on Moed Katan 10b · Sefaria

Meiri

ומעמידין את הריחים והוא מה שאמרו לאוקומי ריחיא ובונין מקום למושבם והוא ענין מיבני ריחיא וממשיכין לה אמת המים וחופרין מקום להמשכתה והוא ענין מיבני אמתא דריחיא וגדולי הרבנים מתירין אף לפסול הרחים מן ההר שכל זה צורך המועד הוא והם מפרשים מיבני ריחיא כן ופירשו במיבני אמתא דריחיא תקון מקום מושבם וכן הלשון מוכיח אלא שראוי להחמיר:

ובונין אבוס לבהמה לתקן בו מקום לאכילתה ומשוין את הקרקע לצורך שכיבתה וסורקין אף שער שבצוארו כדי ליפותו אע"פ שיש כאן תלישת שער בודאי ואין צריך לומר שמקרדין או מקרצפין שהרי אף ביום טוב מותר כמו שהתבאר במקומו ואע"פ שכל מלאכה שלא במקום פסידא אסורה אף בזו כל שאינו נסרק כראוי אינו חשוב כל כך לבני אדם:

ובונין סטיו או אצטיבא מפני שהן מעשה הדיוט וזהו שאמרו למיבני קרפיטא ולמיבני איצטיבא ולענין ביאור מיהא אין בידנו מה בין קרפיטא לאיצטיבא ואע"פ שגדולי הרבנים מפרשים איצטיבא כגון של אבנים וקרפיטא ספסל של עץ אינו נראה שהרי באחרון של קדושין אמרו ליתיב מר ארקרפיטא ואמ' ליה מי סני איצטיבא דאמרי רבנן או ספסל דקרו אינשי אלמא דקרפיטא ואיצטיבא חדא היא ולא היה תופשו אלא על שהיה מחזר אחר לשונות זרים ואיפשר שאיזו תכונה יש ביניהם אלא שרוב בני אדם קורין לכלם איצטיבא או ספסל:

מקיזין דם לבהמה במועד ואין מונעין ממנה רפואה מפני שהם מלאכת האבד ואפי' רפואה שיש בה מלאכה מותרת ואין צריך לומר באדם ואע"פ שאינו חולה אלא שעושה כן לשמור בריאותו ואפי' בדברים שאין ראויין לאכילה לבריא:

מרככין את הבגדים בידים במועד והוא הנקרא כאן לדעת גדולי המחברים כסכוסי קירמי ולדעתי יש לפרש בה שמחליקין אותן על ידי שן החלקה הנקראת בלשון לעוזות לישקאר שאף זה אינו אלא מעשה הדיוט ומפרשי ההלכות פי' בכסכוס זה כבוס ואינו נראה שהרי קירמי פירשו יריעות דקות של פשתן מלשון עטרה בקרמין ומתוך שהם דקות כקרום הם קרויות כן ואחר שכן מה הוצרך לבא בהיתרן מטעם מעשה הדיוט תיפוק לי דכל כלי פשתן מותר לכבסן במועד אע"פ שנתכבסו מערב יום טוב מפני שהם צריכים כבוס תמיד ועוד שהכבוס אינו מעשה הדיוט שהרי בכלי צמר אסור כל שהיה אפשר לו לכבס מערב יום טוב אלא שעקר הדברים כמו שכתבנו ומ"מ כווץ הקמטים הנעשה בבגדי' הדקים ובמחט והוא הנקרא כאן קטורי בי ידי ר"ל קשורי בתי הזרועות והוא הנקרא בלשון לעוזות פרונזי"ר מעשה אומן הוא ואסור:

המשנה פני שדהו אם עושה כן על דעת שיעשה שם גורן מותר ואע"פ שאין דשין במועד הרי מ"מ לצורך המועד מותר כמו שיתבאר ואם עושה כן על דעת שתהא הארץ נוחה לחרוש ולא תתעכב המחרישה בגבשושית ובגרמות אסור וכן מי שמנקה את שדהו ומקושש עצים והוא הנקרא כאן זכי זכיא אם על דעת צורך העצים הותר ואם על דעת הקרקע ר"ל על דעת שלא יכשל בהם החורש לאחר המועד אסור וכן מי שפותח נקב בכותל הסמוך לשדהו להכניס לתוך שדהו אמת המים שחוצה לו דרך חורו אם על דעת שיכנסו הדגים וישארו על קרקע שדהו מותר ואם על דעת השקאת השדה אסור אם הוא בית הבעל וכן הקוצץ חריות של דקל אם על דעת שיאכילם לבהמתו מותר ואם על דעת שישביח את הדקל כעין זומר אסור ודברים אלו מתוך תכונת מעשה שלו אנו מכירים לאיזה דבר הוא מכוין והוא שבראשונה אם רואין אותו מכוין שיהא הגבשושית מוליא ניתן בתוך החריץ והוא הנקרא נצא עד שיהיו פני קרקע שוות לגמרי זהו על דעת גורן ומותר וכל שכן שמותר להשוות פני קרקע של ביתו שלא יהא נתקל בגבשושית ובגומות וכן כתבוה גדולי הרבנים ואם אינו מכוין מלאכתו כל כך אלא חופר את הגבשושית ומניח את העפר בקרוב הימנו ר"ל שמפזרו אילך ואילך ולא שיכוין למלא ממנו החריץ וכן חופר בחריץ ובסביבותיו עד שלא יהיו דפני החריץ ישרות מכל וכל אלא מפשטן מעט שלא יעכבו את המחרישה ואינו משוה את החריץ מכל וכל עם שטח השדה זהו על דעת חרישה והוא הנקרא מוליא במוליא ונצא בנצא אלא שגדולי המפרשים גורסין בהפך ומפרשין אותה בדרך אחרת וזו עקר וכן בשניה כל המניח את העצים הדקים ונוטל את הגדולים הרי זה דעתו לעצים ואם נוטל את כלם דעתו לחרישה וכן בשלישית אם לא פתח אלא נקב אחד ולא פתח נקב אחר כנגדו לצאת המים דרך שם דעתו להשקאה ואם פתח כנגדו דעתו לדגים וכן ברביעית אם נוטל את כלם מצד אחד זהו על דעת בהמתו ואם מכאן ומכאן זהו על דעת השבחת האילן ומ"מ מכירין או אין מכירין יתירא ממי שאינו צריך היכר ועל כיוצא בזה נאמר ויראת מאלהיך וכל שעושה בדרך שהזכרנו להיתר בכונת אסור אין צריך לומר שאסור אלא אף מי שעשה בדרך שהזכרנו לאיסור בכונת היתר אסור מפני מראית העין:

תמרים לחים וקשים שאין דרכן להתבשל באילן בכדי שיהיו ראויים לאכילה אלא על ידי הדחק והם נקראים בלשון תלמוד תוחלני ודרכם היה בהם שאחר לקיטה מכבשין אותן במכבש לחממן ולבשלן ומשהין אותן זמן ארוך עד שיצא אותו לחות מהם אם הוא ליקטם על דעת שיאכלם במועד אכילה שעל ידי הדחק מותר והוא שאמרו מיגזרינהו שרי כלומר לקיטתם מותרת ופירשו גדולי המפרשים שמתוך שהיה דרכם ללקטם עם עוקציהם הוא מזכיר לקיטתם בלשון גזרה ר"ל חתיכה ולי נראה מיגזרינהו כמו מיגדרינהו שלקיטת התמרים נקראת גדירה ומ"מ לקיטתם על דעת הכבוש אסורה שהרי לא יהיו ראויות לאכי' במועד שכבישתם ממאיסתם עד שיתמצו מכל וכל וייבשו וזהו שאמרו מימצינהו אסור ר"ל הנחתם במכבש עד שיתמצו ומ"מ אם לקטם על דעת אכילה שעל ידי הדחק הן לעצמו ונמלך אח"כ שלא לאכלם אכילה שאינה ראויה הן למכור לאחרים ולא מצא לכבשם מאחר ואם אינם מניחם במכבש הם מתליעים סחורה של אבד הוא וכן כל כיוצא בזה ועליו נאמר ויראת מאלהיך:

אין עושין סחורה במועד לא לקנות ולא למכור ואפי' סחורה מועטת שאין בה טורח יתר והוא שאמרו פרקמטיא כל שהוא אסור ומ"מ אם היה דבר האבד כגון שאין סוחרים מצויים תמיד בכאן ובאו עכשו או למכור או לקנות או ספינה או שיירא שאין ביאתן מצוייה תמיד יותר ואין צריך לומר אם היה מתירא שמא יחמיץ יינו או תתקלקל סחורתו שמותר למוכרה אף לבני עירו ויש חולקים שלא להתיר אלא המכירה אבל לא הקנייה שהרי אין כאן פסידא אלא עבורי רווחא ומחמירין עלינו מפני זה שלא להלוות ברבית ונראין הדברים שאף הקנייה הותרה לענין זה שפרקמטיא מלה כוללת היא למכירה ולקנייה ומתוך שאינה מלאכה לא חששו בה בין פסידא לעבורי רווחא וכל שכן לענין ריבית שכל סחורה שאין בה אלא דבור לבד ומעשה מועט אין בו פקפוק ובתלמוד המערב אמרו בפירוש הדין שייראתא שרי למיזבן מנייהו בחלא דמועדא דאי מטי רווחא שתי קונדיטון ואכיל פסימין ומוקיר ליה למועדא שפיר וכן נראה לי טעם לדבר שהמעות לסחורה הן עומדין וכשהסחורה מצויה אם אין לוקחין אותה היא פסידא דלא הדר ומכל מקום בסחורה המצויה לאחר המועד על אותו השער ראוי להחמיר:

1 more comments on this page.

Meiri on Moed Katan 10b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה איצטבא כו' הם חלוקים כדאמרינן בריש פרק י' יוחסין כו' עכ"ל אין זה ראיה אהא שאמרו שהם חלוקים אלא אמה שאמרו שעניני ספסל הם וק"ל:

בד"ה ואין מונעין כו' דלסרוקי סוסים שפי' כו' ענין אחר הוא הס"ד ואח"כ מ"ה כסכוסי כו' כצ"ל וזה לפי דרכם דלסרוקי סוסים נמי לא איירי בכה"ג שפרש"י דהא אפי' בשבת וי"ט שרי וק"ל:

בד"ה קיטורי בירי כו' ולא בידי בדל"ת כו' ובד"ה מוליא כו' וי"א כדי לעשות דיר של בהמה כו' עכ"ל ור"ל דבי דרי מלשון דיר ולפי זה יש לקיים גירסת ר"ג וק"ל:

בד"ה פרקמטיא כו' והא דאמר רבינא כו' טפי כופיתא אבל כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Moed Katan 10b · Sefaria

Gilyon HaShas

תוס' ד"ה ואין מונעין וכו' אין נ"ל דהא קי"ל עיין ברא"ש דהגירסא הכא רב. ולפ"ז לק"מ דרב לשיטתיה דס"ל דבר שאין מתכוין אסור. ואסור קרצוף בי"ט:

Gilyon HaShas on Moed Katan 10b · Sefaria

Original text

Segment 1

אֲבָל חֲמָרָא דְרִיחְיָא — לָא.

However, with regard to the hooves of a donkey that turns the millstones, no, they may not be trimmed. This is unnecessary on the intermediate days of a Festival, as one may only grind grain that one needs to use on the Festival itself, and the donkey can perform this task even if its hooves are not trimmed.

Segment 2

רַב יְהוּדָה שְׁרֵי לְמִישְׁקַל טוּפְרֵיהּ לַחֲמָרָא דְרִיחְיָא, וּלְאוֹקוֹמֵי רִיחְיָא, וּלְמִיבְנֵי רִיחְיָא, וּלְמִיבְנֵי אַמַּת רִיחְיָא, וּלְמִיבְנֵי אוּרְיָא. רָבָא שְׁרָא לְסָרוֹקֵי סוּסְיָא, וּלְמִיבְנֵי אַקְרָפִיטָא, וּלְמִיבְנֵי אִיצְטְבָא.

Rav Yehuda permits one to trim the hooves of the donkey that turns a mill, to set the stones of a mill in their place, to build the base of a mill, to construct a water channel to carry water that drives a mill, and to build a stable for horses on the intermediate days of a Festival. Rava permitted one to groom a horse, to build a trough, and to build a bench on the intermediate days of a Festival.

Segment 3

רָבָא שְׁרָא לְמִישְׁקַל דְּמָא לִבְהֵמָה בְּחוּלָּא דְּמוֹעֲדָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ: מַקִּיזִין דָּם לַבְּהֵמָה, וְאֵין מוֹנְעִין רְפוּאָה לַבְּהֵמָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד.

Rava also permitted one to let the blood of an animal for medical purposes on the intermediate days of a Festival. Abaye said to him: A baraita is taught that supports you: One may let blood from an animal, and one does not withhold any medical treatment from an animal on the intermediate days of a Festival.

Segment 4

רָבָא שְׁרָא לְכַסְכּוֹסֵי קִירְמֵי. מַאי טַעְמָא — מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הוּא. אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַמֵּי אֲמַר רַב חִסְדָּא: קִיטּוּרֵי בֵירֵי — אֲסִיר. מַאי טַעְמָא — מַעֲשֵׂה אוּמָּן הוּא.

Rava further permitted one to scrub garments as part of the laundry process. What is the reason? It is the work of a layman and not the work of a craftsman, which is prohibited on the intermediate days of a Festival. Rav Yitzḥak bar Ami said that Rav Ḥisda said: Tying sleeves to create pleats is prohibited. What is the reason? It is the work of a craftsman and is consequently prohibited on the intermediate days of a Festival.

Segment 5

אָמַר רָבָא: מַאן דִּמְתַקֵּיל אַרְעָא אַדַּעְתָּא דְּבֵי דָרֵי — שְׁרֵי, אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא — אֲסִיר.

§ Rava said: With regard to one who clears the ground on the intermediate days of a Festival, the following distinction applies: If his intention is to prepare a threshing floor, it is permitted, but if his intention is to prepare the ground for planting, it is prohibited.

Segment 6

הֵיכִי דָּמֵי? — מוּלְיָא בְּמוּלְיָא וְנַצָּא בְּנַצָּא — אַדַּעְתָּא דְבֵי דָרֵי, שְׁקַל מוּלְיָא וּשְׁדָא בְּנַצָּא — אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא.

The Gemara asks: What are the circumstances of each case? The Gemara explains: If he casts earth from one mound [ mulya ] onto another mound, or from one furrow into another furrow [ natza ], it is clear that he is doing this with the intention of preparing a threshing floor, as his sole interest is the level area in the middle and not the ground that surrounds it. However, if he takes earth from a mound and casts it into a furrow, he is presumably doing this with the intention of preparing the ground for planting, which is prohibited on the intermediate days of a Festival due to its similarity to the prohibited labor of plowing.

Segment 7

וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּזָכֵי זִיכֵי, אַדַּעְתָּא דְצִיבֵי — שְׁרֵי, אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא — אֲסִיר. הֵיכִי דָּמֵי? שָׁקֵיל רַבְרְבֵי וְשָׁבֵיק זוּטְרֵי — אַדַּעְתָּא דְצִיבֵי, שְׁקַל רַבְרְבֵי וְזוּטְרֵי — אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא.

And Rava said: With regard to one who clears his field from twigs on the intermediate days of a Festival, the following distinction applies: If his intention is to use the twigs it is permitted, but if his intention is to prepare the ground for planting, it is prohibited. The Gemara asks: What are the circumstances of each case? The Gemara explains: If he takes the large twigs and leaves the small ones, it is clear that he is doing this with the intention of using the twigs. But if he takes both the large twigs and the small ones, it appears as though that he is doing so with the intention of preparing the ground, and it is prohibited.

Segment 8

וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּפָתַח מַיָּא לְאַרְעֵיהּ, אַדַּעְתָּא דִכְווֹרֵי — שְׁרֵי, אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא — אֲסִיר.

And Rava further said: With regard to one who opens the gates of a water channel running through his land on the intermediate days of a Festival, the following distinction applies: If his intention is to catch the fish that come along with the water, it is permitted, but if his intention is to water the ground, it is prohibited.

Segment 9

הֵיכִי דָּמֵי? פָּתַח תְּרֵי בָבֵי, חַד מֵעִילַּאי וְחַד מִתַּתַּאי — אַדַּעְתָּא דִכְווֹרֵי, פְּתַח חַד בָּבָא — אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא.

The Gemara asks: What are the circumstances of each case? The Gemara explains: If he opens two gates in the water channel, one above his field and one below, so the water that flows in also flows out, it is clear that he is doing this with the intention of catching fish, as the water will flow out and only the fish will remain in the indentations in his field. But if he opens only one gate, he is presumably doing this with the intention of watering the ground, as it is evident that he wants the channel to fill and the water to overflow into the field.

Segment 10

וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּפָשַׁח דִּיקְלָא, אַדַּעְתָּא דְחֵיוָתָא — שְׁרֵי, אַדַּעְתָּא דְּדִיקְלָא — אֲסִיר. הֵיכִי דָּמֵי? שָׁקֵיל כּוּלֵּיהּ מֵחַד גִּיסָא — אַדַּעְתָּא דְחֵיוָתָא, מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא — אַדַּעְתָּא דְּדִיקְלָא וַאֲסִיר.

And Rava also said: With regard to one who cuts the branches of his date palm on the intermediate days of a Festival, the following distinction applies: If he does this with the intention of feeding his animals, it is permitted, but if he does it with the intention of enhancing the growth of his date palm, it is prohibited. The Gemara asks: What are the circumstances of each case? The Gemara explains: If he takes all of the branches from one side of the tree, he is doing this with the intention of feeding the branches to his animals, as it is evident that he is not concerned with the damage to the date palm. However, if he takes the branches from this side of the tree and also from the other side, it appears as though he is doing so with the intention of enhancing the growth of the date palm, and it is prohibited.

Segment 11

וְאָמַר רָבָא: הָנֵי תַּמְרֵי תוּחְלָנִי, מִיגְזְרִינְהוּ — שְׁרֵי, מַיְיצִינְהוּ — אֲסִיר. רַב פָּפָּא אָמַר: כֵּיוָן דְּמַתְלְעִי — כִּפְרַקְמַטְיָא הָאָבֵד דָּמֵי, וְשָׁרֵי.

And Rava further said: With regard to these unripe dates, cutting them into pieces in order to render them fit for eating is permitted on the intermediate days of a Festival, but preserving them is prohibited, as they will not be ready for use until after the Festival. Rav Pappa said: Since they are likely to become infested with worms if they are not properly attended to, they are treated like merchandise that will be lost, and it is permitted to preserve them on the intermediate days of a Festival.

Segment 12

וְאָמַר רָבָא: פְּרַקְמַטְיָא כָּל שֶׁהוּא, אָסוּר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: וּבַדָּבָר הָאָבֵד — מוּתָּר. רָבִינָא הֲוָה לֵיהּ הָהוּא עִיסְקָא דַּהֲוָה מִזְדַּבַּן בְּשִׁיתָּא אַלְפֵי, שַׁהֲיֵיהּ לְזַבּוֹנֵיהּ בָּתַר חוּלָּא דְמוֹעֲדָא וְזַבְּנֵיהּ בִּתְרֵיסַר אַלְפֵי.

§ And Rava also said: Any commerce is prohibited on the intermediate days of a Festival. Rabbi Yosei bar Avin said: But with regard to a matter that, if left unattended, will result in significant loss, it is permitted. The Gemara relates that Ravina once had a joint business venture that could have been sold for six thousand dinars, but he delayed selling it until after the intermediate days of a Festival, and he sold it then for twelve thousand dinars.

Segment 13

רָבִינָא הֲוָה מַסֵּיק זוּזֵי בִּבְנֵי אַקְרָא דְשַׁנְוָאתָא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לְמֵיזַל הָאִידָּנָא עֲלַיְיהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כֵּיוָן דְּהָאִידָּנָא הוּא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ, בְּיוֹמֵי אַחֲרִינֵי לָא מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ — כִּפְרַקְמַטְיָא הָאָבֵד דָּמֵי, וְשָׁרֵי.

It is further related that Ravina had lent money to the residents of the fortress of Shanvata. He came before Rav Ashi and said to him: What is the halakha with regard to going to them now, on the intermediate days of the Festival, to collect my debt? Rav Ashi said to him: Since it is now that you will find them, whereas on other days you will not find them, as during the year these people would travel from place to place to earn their livelihood, this is treated like merchandise that will be lost, and it is therefore permitted.

Segment 14

תַּנְיָא נָמֵי גַּבֵּי עֲבוֹדָה זָרָה כִּי הַאי גַוְונָא: הוֹלְכִין

The Gemara adds: So too, it is taught in a baraita with regard to idol worship like this case: One may go

Moed Katan 10b

Moed Katan 10b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text