Talmud Builders

    Commentary page

    Megillah 9b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Megillah 9b

    Megillah 9b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 428 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    לא חמד אחד מהם נשאתי שלא יאמר חמור לא לקח אבל חפץ אחר לקח:

    להאיר לכל העמים שאם לא כן יאמר בן נח מותר בע"ז ומדרשו (ע"ז נה.) להחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם:

    אשר לא צויתי לעובדם שאם לא כתבו לעובדם משמע אשר לא צויתי שיהיו ויאמר א"כ אלהות הן שעל כורחו נבראו:

    וכתבו במקום ואת הארנבת ואת צעירת הרגלים לפי שידיה קצרות וקטנות מרגליה:

    יפיותו של יפת הוא לשון יון לשונו יפה משל כל בני יפת:

    מתני' מרובה בגדים כהנים ששימשו בבית שני ואף בבית ראשון מימות יאשיהו ואילך שנגנז צלוחית של שמן המשחה:

    פר הבא על כל המצות כהן משיח שהורה היתר בדבר שזדונו כרת ועשה כהוראתו מביא פר שנאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו' (ויקרא ד׳:ג׳):

    כהן המשמש כגון שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ועבר פסולו וחזר לעבודתו והעבירו הבא תחתיו הראשון קרוי משמש והשני עבר:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Megillah 9b · Sefaria

    Tosafot

    אין בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות פירוש פר כהן משיח שחטא בשוגג דעשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם בדבר שזדונו כרת אבל לא מיירי בפר העלם דבר של צבור דכתיב ביה הכהן המשיח (יחטא) דהא מרבינן בת"כ ואפילו כהן הדיוט יכול להביאו וכל שכן מרובה בגדים:

    אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים קשה אמאי נקט לכהן שעבר דהא אפילו ביום שאירע בו פסול לכהן המשמש ושמש זה תחתיו הוי חילוק זה שהפר בא מן המשמש אע"פ שאין משמש כדאי' בירושלמי ואם כן הוה ליה למימר בין הכהן המשמש לכהן שיעבור וי"ל דאי נקט לאותו שיעבור הוה משמע הא לאותו שעבר כבר דהוי בכל שנה יש הרבה חילוקים ביניהם משום הכי נקט לאותו שעבר לאשמועינן דאף בדידיה ליכא אלא חילוק זה וא"ת למאי דפרישית שהפר הוי מאותו שאירע בו הפסול אע"ג שאין משמש א"כ קשיא מהא דאמר סוף פ"ק דשבועות (דף יד:) אשר לו ולא משל אחיו הכהנים ואדרבה היה לו לומר ולא מאותו המשמש תחתיו דהוי רבותא טפי ושמא משום דהוי מלתא דלא שכיחא שבקיה ונקט מידי דשכיח כל שנה וההיא נמי דהקומץ רבה (מנחות דף יט.) דקאמר דגלי רחמנא שחיטה בבעלים לא קשה לפירושינו דשרי דכיון דזכי ליה רחמנא הוי כאילו מקדיש משלו:

    ולא לכהן הדיוט משום מעלין בקדש וכו' קשיא למה ליה האי טעמא תיפוק ליה דכיון דראוי לכהן גדול אי לאו משום איבה א"כ אינו יכול לשמש בארבעה בגדים משום דהוה ליה מחוסר בגדים ויש לומר דמשום האי טעמא לא היינו מקפידין כיון דעל פי בית דין הוא אי לאו טעמא דמעלין:

    מני רבי שמעון היא דאמר אף צבור לא הקריבו נראה דכיון דמוקמינן למתני' כרבי שמעון א"כ סיפא נמי אתיא כוותיה דקתני זה הכלל כל הנידר ונידב קרב בבמה וקשה דהא נזירות דהוי דבר הנידר ונידב כדאמרינן בפרק שני דתמורה (דף יד: ושם) ואפילו הכי אית ליה לר' שמעון פ' בתרא דזבחים (דף קיז. ושם) דמנחות ונזירות אין קרב אפילו בבמה גדולה וי"ל דהכי מיפרשא מתניתין זה הכלל כל הנידר ונידב שקרב בבמה גדולה כגון עולה ושלמים ליחיד קרב בבמה קטנה וכל שאינו נידר ונידב ואע"פ שקרב בבמה גדולה אין קרב בבמה קטנה אבל מודה הוא דיש נידר ונידב שאין קרב לא בבמה גדולה ולא בבמה קטנה:

    Tosafot on Megillah 9b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אעשה אדם בצלם ובדמות כו' עד שלא יאמר שחקו בי יהודים והטילו שם אשתי בתורתם.

    רשבג"א אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית מנא הני מילי א"ר יוחנן דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם מיפיפותו של יפת. כלומר ממבחר בניו של יפת והיא כתיבת יון יהיו באהלי שם שהם בני ישראל. א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג:

    [מתני'] אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים כו' מנא לן דכתיב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו'. פי' מרובה בגדים בבית שני שלא היה להם שמן המשחה היה מתמגד כ"ג בלבישת ח' בגדים. לפי שכל זמן שהיה הדיוט. היה משמש בד' בגדים לבש עוד ד' ונתרבה בד' אחרים נעשה כ"ג לפיכך נקרא מרובה בגדים. וזה מפורש בתלמוד בהוריות פ' ב' משוח בשמן המשחה בבית הראשון. מרובה בגדים בבית האחרון. ואמר ה' דברים היו. בית הראשון גדול מן האחרון. ואלו הן. אש וארון. ואורים ותומים ושמן המשחה. ורוה"ק ושאר כל הענין.

    הא לענין פר יוה"כ כדכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר וגו'. ועשירית האיפה כדכתיב זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו וגו'. ומפורש בתורת כהנים שכל כהן מביא עשירית האיפה מדכתיב ובניו מרבינן אפי' הדיוטות וכ"ש מרובה בגדים.

    מתני' דלא כר"מ דתני מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות ואקשינן אימא סיפא אין בין כהן משמש לכהן שעבר. כלומר שנפסל במום או בזולתו אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה שהכהן המשמש הוא המביא משלו.

    וזה שעבר לא הא לכל דבריהם זה וזה שוין. אתאן לר' מאיר דתני אירע בו פסול לכהן גדול ומינו אחר תחתיו כו' ופריק רב יוסף מתני' רבי היא. רישא סבר לה כרבנן. סיפא סבר לה כרבי מאיר:

    [מתני'] אין בין במה גדולה לבמה קטנה וכו'.

    ואוקימנא כעין פסחים והן חובות הקבוע להן זמן. ומפורש בסוף פרק פרת חטאת ובסוף שחיטת קדשים בתוספתא אלו דברים שבין במה גדולה לקטנה קרן וכבש ויסוד. וריבוע וכיור וכנו בבמה גדולה ולא קטנה. חזה ושוק ועור העולה לבעלים בבמה קטנה. אבל נותר זמן וטמא זה וזה שוין. איזו היא במה גדולה בשעת איסור במה [שהי'] אהל מועד נטוי כדרכו. (אין) הארון נתון שם. איזו היא במה קטנה היתר הבמה עושה אדם במה על פתח חצירו ועל פתח גינתו ומקריב עליה הוא ובנו ובתו כו':

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Megillah 9b · Sefaria

    Ritva

    א"ר אבהו אר"י הלכה כרשב"ג וכן הלכתא וק"ל לרבנו ז"ל דהכא פסק ר"י כרשב"ג ואלו לקמן בפרק הקורא תנן והלועז ששמע אשורית דוקא אשורית ולא יונית ואין יוצאין בה אלא יונים בלבד וקי"ל דא"ר יוחנן הלכה כסתם וההיא מחלוקת ואח"כ סתם הא דקי"ל כסתם והוי דלאו כר"ש ב"ג ופרקינן דאמוראי נינהו ואליבא דר"י כדאמרינן בעלמא והא אשכחן נמי דא"ר יוחנן כל מקום ששנה ר"ג במשנתינו הלכה כמותו ואחרים תירצו דהתם כי קתני הלועז ששמע אשורית לאו לאפוקי מרש"בג דמכשר אף ביונית אלא לאפוקי שאר לשונות ונקט אשורית דמודו בה כ"ע וכל זה אינו מחוור דאלו בפרוקא קמא איכא למפרך אם איתא דאמוראי נינהו אליבא דר"י הוה מקשינן ומפרקינן בגמ' הכי כדאמרינן בעלמ' ואידך פירוקא נמי לא מיחוור טפי אבל הנכון דהכא לא פסק ר' יוחנן הלכה כר"ש ב"ג אלא לענין ס"ת בלבד דאיירי במתני' אבל מגלה דילמא מודו דלא שריא אשורית אלא משום דכתיב ככתבם וכלשונם למעוטי שאר לשונות ואיפשר נמי דמודה דרשב"ג דלא מעיט האי קרא יונית אלא שאר לשונות מיהו לא איירי בהאי כלל וזה נכון:

    ואמרינן מ"ט דרשב"ג דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפותו של יפת שזהו לשון יונית ישכון באהלי שם:

    מתני' אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים פי' מימות יאשיהו ואילך שגנזו שמן המשח' שעשה משה לא היו כהני' נמשחין בשמן לפי כשלא היה אפשר לעשות שמן משחה אחר כדאית' בהוריות ובסדר קדשים בדוכתי טובא ולפי' לא היה להם כ"ג אלא מרובה בגדים שמשמש בח' בגדים וקתני שאין כהן משוח בשמן המשחה לכהן מרובה שהיה מרובה בגדים בלבד אלא פר הבא על כל המצו' שכהן משוח שהורה התר בדבר שזדונו כרת ועשו בהוראתו מביא פר כדכתיב ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם הא לענין פר י"ה שכ"ג מביא משלו ועשירי' האיפה והם חביתי כ"ג זה וזה שוין ואע"פ דאהרן כתיב בפ' שהיה משוח אינו מעכב:

    אין בין כהן המשמש לכהן שעבר פי' כהן שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ואח"כ חזר הראשון להכשירו חוזר לעבודתו ומעבירין את הב' ואותו השני נקרא כהן שעבר וקתני שאין ביניהם אלא פר י"ה ועשירית האיפה שזה א"א אלא בכהן המשמש ולא נצרכה אלא לדיוקא דהא לכל דבריהם זה וזה שוין לומר שאף כהן שעבר אם בא לעבוד משמש בח' בגדים ולא פורע ולא פורם ככהן וכשאר כל קדושות כ"ג:

    אין בין שילה לירושלם וכו' כאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים פי' משום שילה נקט קלעים והא דפריש הכא בהדיא מה שאין שוין בו דלא פריש בכלהו אידך דלעיל משום דהכא פסיק ותני כל עניני שילה וכדקתני קדוש' שילה יש אחריה התיר לכמות קדושת ירושל' אין אחריה התיר כלו' לאחר שחרבה שילה הותרו במות ואע"פ שחרבה ירושלם הבמות באיסורין עומדין ויש בהן משום מעלה ומקריב בחוץ:

    גמרא מתני' דלא כר"מ וכו' אימא סיפא וכו' אתאן לר"מ דתניא אירע פיסול בכ"ג וכו' ר' יוסי או' הראשון חוזר לעבודתו וב' אינו לא כ"ג ולא כהן הדיוט פי' שאינו רשאי לשמש בח' בגדים ככ"ג ולא בד' ככהן הדיוט והיינו מדרבנן כדמפרש ואזיל משום איבה דאלו מדאוריתא עובד ככ"ג וכיון דכן בשאר קדושות מודה ר' יוסי שאינו פורע ולא פורם ומצווה בבתולה ומוזהר באלמנה וכיוצא בו אשתכח דפלוגתא דר"מ ור' יוסי בדרבנן הוא וכיון דלא אוקימנא אין בין דמתני כר"י שמעינן מאי דכתיבנא לעיל דכי קתני מתני' אין בין אפי' בדרבנן מיירי דאי לא איירי אלא בדאוריתא ובדאורי' מודה ר"י דשוים הם אלא ודאי כדאמרן ואסיקנא דמתני' ר' היא ונסיב לה אליבא דתנאי וכיון דכן קי"ל כסתם מתני' שראה ר' דבריו של ר"מ ואע"ג דבעלמא ר"מ ור"י הלכה כר' יוסי:

    והא דתנן אין בין במה גדולה של צבור לבמה קטנה של יחיד אלא פסחי' פי' שלענין קרבנותיהם אין ביניהם דבר אחר כדפרישנא לעיל והוינן בה פסחים ותו לא כלומר והא קתני סיפא כל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה קטנה ואלו בבמה קטנה קרבנו' ציבור תמידין ומוספין:

    אלא אימא כעין פסחים כלומר קרבנות ציבור שקבוע להם זמן ומני ר"ש היא כלומר ומתני' דקתני שאינו קרב בבמה גדולה אלא כעין פסחים ר"ש היא דסבר דחובות שאין קבוע להם זמן כעין פר העלם דבר ושעירי ע"ז לא קרבי בבמה גדולה ולאפוקי מדרבנן התם כל שהצבור מקריבין ג"כ באהל מועד שבגלגל ואפי' העלם דבר ושעירי ע"ז:

    Ritva on Megillah 9b · Sefaria

    Meiri

    המשנה הי"ג אין בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות וכו' כבר ידעת שעד שלא נגנזה צלוחית שמן המשחה שעשה משה היו מושחין כהן גדול בשעת מנויו בשמן המשחה ואותה משיחה היתה סימן להקמתו והיה נקרא כהן משיח ובימי יאשיהו נגנזה ולא נמשח כהן גדול מיאשיהו ואילך ולא היה מתחנך בהקמתו אלא בריבוי הבגדים ר"ל שהיה לובש שמונה בגדים ועובד כדין כהן גדול והיו קורין לו מרובה בגדים וכן היה כל ימי בית ראשון מיאשיהו ואילך וזמן בית שני על פני כולו ואמר שאין הפרש בין זה לזה לא באיסור טומאה אף לאב ואם ולא במצות נשואי בתולה ולא בהחזרת הרוצח במותם ולא בהבאת חביתי כהן גדול שבכל יום ולא בהבאת פר יום הכפורים משלו כללו של דבר אין בין זה לזה אלא פר הבא על המצוות ר"ל כשטעה והורה היתר בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת שכהן משוח מביא פר כמו שנאמר עליו בויקרא אם הכהן המשיח יחטא וכו' ומרובה בבגדים מביא קרבן האמור שם לאחרים בפרש' ואם נפש אחת וכו':

    המשנה הי"ד אין בין כהן המשמש פי' כהן גדול שהיה עובד ביום הכפורים ואירע בו פסול היו ממנין את הסגן תחתיו ועובד כל אותו היום ולמחר היה כהן גדול טובל ומטהר וחוזר לכהונה גדולה שלו והיו מעבירין את השני שנתמנה תחתיו ואותו הראשון שחוזר לעבודתו נקרא כהן המשמש ואותו השני שהעבירו עכשו נקרא כהן שעבר ומ"מ הואיל ונתמנה כהן גדול אין מורידין אותו מחומרי כהן גדול הן לאיסור טומאת קרובים ולאיסור נשואי אלמנה ושאם רוצה לעבוד עובד בשמונה בגדים ואם עבד בארבעה חלל כמו שידוע שכהן גדול שעבד בארבעה חלל וכהן הדיוט שעבד בשמונה חללו אין ביניהם הפרש אלא פר יום הכפורים שכהן המשמש מביאו משלו ולא כהן שעבר וכן עשירית האיפה שהיה כהן גדול מקריב בכל יום מנחת מחבת הנקראת חביתי כהן גדול כמו שנתפרש ענינה בפרשת צו את אהרן שכהן המשמש מביאה ולא כהן שעבר שאי אפשר באלו להביא שנים:

    זהו ביאור המשנה ובגמ' נאמר עליה על דעת ר' יוסי שכהן זה שעבר אינו ראוי לעולם לעבודה לא ככהן הדיוט ולא ככהן גדול לא ככהן גדול משום איבה ולא ככהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין וכן הביאו מעשה ביוסף בן אילוס שאירע פסול בכהן גדול ומנוהו תחתיו והורו בו כן ואעפ"כ הלכה כסתם משנה בדיעבד שאם עבד בשמונה עבודתו כשרה ומ"מ לכתחלה לא יעבוד מפני הקנאה ושמא תאמר היאך אפשר לומר שאירע מעשה בכך וכל היום אתה צווח בעשרה נסים שבמקדש שלא אירע קרי בכהן גדול שמא דוקא בבית ראשון או שמא לא קרי היה אלא צנורא של גוי ואף למי שגורס בנסים שלא אירע פסול בכהן גדול אתה מפרשה בפסול של קרי:

    המשנה הט"ו אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים וכו' משנה זו נאמרה על שום זמן שהיו הבמות מותרות וכבר נודע לנו ממסכת זבחים שעד שלא הוקם המשכן הותרו הבמות ומשהוקם המשכן נאסרו הואיל והיה שם מזבח וארון עמו באו לגלגל כל שבע שכבשו ושבע שחלקו והיה הארון הולך עמם במלחמותיהם ולא היה קבוע עם המזבח בגלגל הותרו הבמות באו לשילה אחר חלוקת הארץ ועמד הארון קבוע עם המזבח נאסרו הבמות באו לנוב וגבעון הותרו הבמות כלומר באו לנוב אחר שחרבה שילה והגלה הארון ביד פלשתים בימי עלי הכהן ובאו לנוב והביאו שם את המשכן ואת המזבח אבל לא הארון שהרי ביד פלשתים היה וכן בזמן שהחריב שאול את נוב עיר הכהנים והביאו המשכן והמזבח לגבעון ולא היה הארון עמו שכבר היה מוגלה ביד פלשתים ואף כשחזר להם לא קבעוהו עם המשכן והמזבח לא בנוב ולא בגבעון מפני שמתייראים היו עליו והיו מעמידין אותו בערי המבצר וכן שעמד זמן בבית עובד אדום עד שהעלהו דוד לציון וכל זמן זה הואיל ולא היה הארון קבוע עם המזבח הותרו הבמות באו לירושלם ונבנה בית עולמים והוקבע הכל על מכונו וארון אצל מזבח נאסרו הבמות ולא היתה להן עוד היתר וכל אותן הזמנים שהיו הבמות מותרות היה מזבח הנחושת של משה קרוי אצלם במה גדולה מפני שהיה קבוע במקום אחד לשם כל הצבור ומ"מ לא סר שם במה מעליו כל זמן שלא היה ארון קבוע עמו ומלבד זה היה כל יחיד שירצה עושה במה לעצמו בגגו או בחצרו ומקריב עליו נדריו ונדבותיו אבל לא שום קרבן חובה והיא היתה נקראת במה קטנה ובבמה גדולה היו הצבור מקריבין קרבנותיהם אלא שנחלקו בדבר במס' זבחים קי"ז א' אם היו מקריבין שם הצבור כל קרבנותיהם אם לאו שיש מי שאומר שכל קרבנותיהם היו מקריבין בה כמו שהיו מקריבין באהל מועד שבמדבר ויש מי שאומר שם שאף צבור לא היו מקריבין שם אלא קרבנות שקבוע להם זמן כגון פסחים ותמידין ומוספין אבל קרבנות הצבור שאין להם זמן קבוע כגון פר העלם דבר של צבור ושעירי עזים שהצבור מביא לא היו מקריבין כלל לא בבמה גדולה ר"ל מזבח הנחשת שהזכרנו ולא בבמה קטנה והיא במת יחיד וזהו דעתו של רבי שמעון בזבחים ומשנה זו הולכת על שיטתו:

    ומה שאמר כאן אלא פסחים פי' בגמ' כל שכעין פסחים ר"ל חובות שקבוע להם זמן [כגון תמידין ומוספין אבל קרבן שלא היה קבוע לו זמן] לא היה קרב בשעת היתר הבמות לא בבמה גדולה ולא בבמה קטנה והוא שאמרו אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים ר"ל והדומים להם והם קרבנות הקבוע להם זמן כגון תמידין ומוספין שמקריבין בבמה גדולה ולא בבמה קטנה שהרי לא היה קרב בקטנה שום קרבן חובה אלא דבר הנדר והנדב א"כ אין בין קטנה לגדולה אלא קרבן חובה שקבוע לו זמן הא קרבן חובה שאין לו זמן קבוע כגון חטאות ואשמות הן של צבור הן של יחיד לא היו קרבין לא בזו ולא בזו וקרבנות נדבה קרבין בשתיהן וזהו שאמרו זה הכלל כל שהוא נדר ונדב קרב בבמה ר"ל קטנה וכל שכן בגדולה וכל שאינו נדר ונדב אינו קרב בקטנה אבל בגדולה קרב אא"כ הוא מאותן שאין להם זמן קבוע:

    המשנה הט"ז אין בין שילה לירושלים וכו' פי' שאף בשילה היה הארון קבוע עם המזבח ונאסרו הבמות והיו כל מיני קרבנות [קריבין] שם הן שיש להם זמן קבוע הן שאין להם זמן קבוע ואין ביניהם אלא מקום אכילת קדשים קלים ר"ל שלמים ומעשר שני שנאכלין לבעלים שבירושלם אינן נאכלין אלא בתוך חומת העיר ובשילה היו נאכלין בכל הרואה ר"ל בכל מקום שהיו רואים משם את שילה ובמסכת זבחים קי"ח ב' דרשו דרך צחות עין שלא רצתה ליזון ממה שאינו שלו והוא יוסף באשת אדוניו יזכה לאכול קדשים בכל הרואה שלו ששילה היתה בחלקו של יוסף ומ"מ קדשי קדשים בזו ובזו לפנים מן הקלעים קדושת שילה יש אחריה היתר להקריב בבמות אבל קדושת ירושלם הוקבעה לעולם שאף לאחר חורבנה לא היתה היתר בבמות עוד שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ר"ל זמן קיומה וקדשה לעתיד לבא ליאסר בבמות אף לאחר חורבנה והוא שדרשו אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלם מה נחלה אין לה הפסק כמו שהתבאר במקומו אף ירושלם אין לה הפסק להתיר עוד ההקרבה בבמה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Megillah 9b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אין בין כהן המשמש כו' לכהן המשמש ושמש כו' שהפר בא מן המשמש כו' הל"ל בין כהן המשמש לכהן כו' עכ"ל כצ"ל דכהן המשיח לא שייך בהך בבא דמיירי אף בבית שני וק"ל:

    Chidushei Halachot on Megillah 9b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא אימא סיפא אין בין כהן המשמש כו' הא לכל דבריהם זה וזה שוין אתאן לר"מ כו' כבר כתבתי לעיל גבי אין בין שבת לי"ט שהקשה שם הרשב"א ז"ל על מאי דקאמר אתאן לר"מ דהא אפילו כרבי יוסי מצי לאוקמי אלא דלא קחשיב במתני' כ"א מילי דאורייתא משא"כ מדרבנן לא קחשיב והא דרבי יוסי דאינו אלא משום איבה לא הוי אלא מילי דרבנן משום איבה כו' ע"ש ולענ"ד יש ליישב דלק"מ דנהי דמאי דפליגי ר"מ ור"י לענין אם ראוי לשמש ככ"ג אינו אלא מדרבנן לר"י משום איבה אפ"ה נפקא מיניה טובא בהך פלוגתא דר"מ ור"י לענין איסור דאורייתא והיינו שאם עבר ועבד בשמונה בגדים דלר"מ עבודתו כשרה ולר"י עבודתו פסולה והיינו לסברת התוס' שכתבו כאן דכיון דע"פ ב"ד הוא הו"ל כהדיוט ובפ"ק דיומא כתבו עוד דכהן גדול נתמנה בפה ומסתלק בפה והביאו שם תוספתא דירושלמי דמייתי לה הך מילתא מקרא וא"כ שדינו כהדיוט אם עבד בשמונה בגדים הו"ל ככהן הדיוט שעובד בבגדי כ"ג עבודתו פסולה דהו"ל יתור בגדים כדאיתא בזבחים בפ"ב ולאידך גיסא נמי אם עבר ועבד בד' בגדים ככ"ה דלר"מ עבודתו פסולה דהו"ל מחוסר בגדים ולר"י עבודתו כשרה כנ"ל ליישב קושית הרשב"א ז"ל. שהרי לפ"ז ע"כ דמתניתין דהכא ר"מ היא ולא ר"י:

    ואף שראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א מהלכות עבודת יה"כ דהשני כל מצות כהונה גדולה עליו אלא שאינו עובד ככ"ג אם כן משמע דהיינו כר"י כדאמר רבי יוחנן בפ"ק דיומא דהלכה כר"י ואפ"ה מסיים שם הרמב"ם שאם עבד ככ"ג עבודתו כשרה ואם כן משמע לכאורה דלית ליה הך סברא שכתבו התוס' כאן ובפ"ק דיומא אלא דבאמת לאחר העיון נראה דאדרבא שיטת הרמב"ם ממש מכוונת לשיטת התוספות כאן ובפ"ק דיומא אלא שהרמב"ם סובר דנהי דבעיקר מילתא שאינו עובד לכתחילה ככ"ג הוי הלכה כר"י דחייש לאיבה מ"מ לענין דיעבד סובר דהלכה כר"מ והיינו כסתם מתני' דהכא דמוקמינן לה כר"מ דלכל מילי דאורייתא הוי ככ"ג ממש ולפ"ז אף על גב דבעלמא קיי"ל כתוספתא דהירושלמי דכ"ג נתמנה בפה ומסתלק בפה והו"ל כהדיוט היינו כשנסתלק ע"י איזה פסול שנמצא בו משא"כ הכא שאינו מסתלק מלשמש ככ"ג אלא משום איבה מש"ה מעיקרא דתקנתא לא תיקנו אלא שלא יעבוד לכתחילה אבל לענין דיעבד ליפסול עבודתו משום יתור בגדים הו"ל כאילו לא נסתלק דדוקא אליבא דר"י כתבו התוספות כאן שסובר דאפילו לענין דיעבד הו"ל כהדיוט מדאיצטריך ר"י לטעמיה דמעלין בקדש ולא מורידין משא"כ תנא דידן בהא דאם עבד סבר לה כר"מ דאמר כל מצות כ"ג עליו אבל לענין לכתחילה שפיר מצי סבר כר"י דאינו עובד משום איבה ובזה א"ש טובא הא דפסק רבי יוחנן בפ"ק דיומא הלכה כר"י אע"ג דרבי יוחנן גופא שמעינן לה בכולא תלמודא דסובר דהלכה כסתם משנה וכ"ש סתם מתני' דהכא דתני לה גבי הלכתא פסיקתא וא"כ לכאורה קשיא דר"י אדר"י ולמאי דפרישית א"ש דבמידי דאורייתא פסק ר"י כסתם מתני' דהכא דלא איירי אלא במידי דאורייתא בכל הנך אין בין דפירקין כסברת הרשב"א ז"ל אבל לענין שאינו עובד לכתחילה דהוי מדרבנן דלא איירי בה מתניתין שפיר פסק רבי יוחנן הלכה כר"י כדקי"ל בעלמא ר"מ ור"י הלכה כר"י. ובזה נתיישב ג"כ מה שדקדק הכ"מ שם בלשון הרמב"ם דאף שפסק כר"י לא שבק מלמנקט לישנא דר"מ בתחילת דבריו והוי כמזכה שטרא לבי תרי ועיין מה שתירץ הכ"מ שם בדוחק ולמאי דפרישית א"ש טפי שדבר גדול השמיענו הרמב"ם ז"ל בזה דלענין דיעבד הוי הלכה כר"מ שאם עבד ככ"ג עבודתו כשרה וממילא שמעינן נמי איפכא שאם עבד בד' בגדים בכ"ה עבודתו פסולה דהו"ל מחוסר בגדים כיון שכל מצות כ"ג עליו כנ"ל נכון וברור בעזה"י בשיטת הגמרא ובכוונת לשון הרמב"ם ז"ל ודו"ק ועיין עוד בסמוך:

    שם אמר ר"ח אין רישא רבנן וסיפא ר"מ רב יוסף אמר ר' היא ונסיב לה אליבא דתנאי ולכאורה לפי סוגית הש"ס בכמה דוכתי שינויא דר"ח ודר"י חדא מילתא היא ומה בין דא לדא אבל למאי דפרישית א"ש דנ"מ טובא לענין פסק הלכה דלר"ח דאמר סיפא ר"מ משמע דר"מ גופא אמר להך מילתא ומדנשנו בלשון סתם משנה ממילא משמע דהלכה בהא כר"מ לגמרי דאמר כל מצות כהונה גדולה עליו והיינו שעובד אפי' לכתחילה משא"כ בשינויא דרב יוסף דאמר דלאו ר"מ גופא תנא לה הך סיפא דמתני' אלא ר' הוא דנסיב לה כר"מ א"כ שפיר מצ"ל דר' גופא נמי לא סבר כר"מ אלא לענין דיעבד דאיירי בה עיקר בבא דסיפא כיון דהוי מידי דאורייתא משא"כ לענין לעבוד לכתחילה דלא הוי אלא מדרבנן שפיר מצי ר' לסבור כר"י כנ"ל ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Megillah 9b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מפני שאשתו בירושלמי וכן במ"ר פ' שמיני איתא דאמו של תלמי ארנבתא שמה:

    שם מעשה בר' יוסף בן אולם עי' תוס' ישנים יומא דף כא ע"א ד"ה ולא אירע קרי:

    שם אמר רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי ר"ה דף ז ע"ב שבועות דף ד ע"א חולין דף פד ע"א ודף קד ע"א הוריות דף יב ע"ב:

    תוס' ד"ה אין בין כהן משוח וכו' פי' פר כהן משיח עי' יומא דף נז ע"א תד"ה אני ראיתיה ובקדושין דף לו ע"ב בפרש"י ד"ה אי דפנים ובתוס' ד"ה אי דפנים:

    Gilyon HaShas on Megillah 9b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Megillah, daf 9, Amud Bet, about 428 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “״לֹא חֶמֶד אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי״. ״אֲשֶׁר חָלַק…”

    2. Segment 28 words

      Opens “״וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבוֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי…”

    3. Segment 325 words

      Opens “וְכָתְבוּ לוֹ: ״אֶת צְעִירַת הָרַגְלַיִם״, וְלֹא כָּתְבוּ…”

    4. Segment 446 words

      Opens “רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף בַּסְּפָרִים…”

    5. Segment 520 words

      Opens “וְאֵימָא גּוֹמֶר וּמָגוֹג? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר…”

    6. Segment 615 words

      Opens “מַתְנִי׳ אֵין בֵּין כֹּהֵן מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה…”

    7. Segment 712 words

      Opens “אֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר אֶלָּא…”

    8. Segment 812 words

      Opens “גְּמָ׳ הָא לְעִנְיַן פַּר יוֹם כִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית…”

    9. Segment 924 words

      Opens “מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאִי רַבִּי מֵאִיר,…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר — דְּתַנְיָא: ״מָשִׁיחַ״,…”

    11. Segment 1169 words

      Opens “בְּמַאי אוֹקֵימְנָא — דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר. אֵימָא…”

    12. Segment 1235 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹסֵף בֶּן…”

    13. Segment 1318 words

      Opens “כֹּהֵן גָּדוֹל — מִשּׁוּם אֵיבָה, כֹּהֵן הֶדְיוֹט…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא, אִין: רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא…”

    15. Segment 1528 words

      Opens “מַתְנִי׳ אֵין בֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לַבָּמָה קְטַנָּה…”

    16. Segment 167 words

      Opens “גְּמָ׳ פְּסָחִים וְתוּ לָא? אֵימָא כְּעֵין פְּסָחִים.…”

    17. Segment 1730 words

      Opens “מַנִּי — רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי…”

    18. Segment 1818 words

      Opens “מַתְנִי׳ אֵין בֵּין שִׁילֹה לִירוּשָׁלַיִם, אֶלָּא שֶׁבְּשִׁילֹה…”

    19. Segment 1911 words

      Opens “וְכָאן וְכָאן, קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Megillah 9b · Segment 4 — “רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף בַּסְּפָרִים לֹא הִתִּירוּ…

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Megillah 9b · Segment 5 — “…גּוֹמֶר וּמָגוֹג? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: הַיְינוּ טַעְמָא,…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Megillah 9b · Segment 14 — “…וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר. רַב יוֹסֵף אָמַר: רַבִּי הִיא, וְנָסֵיב…

    Original text

    ״לֹא חֶמֶד אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי״. ״אֲשֶׁר חָלַק ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְהָאִיר לְכׇל הָעַמִּים״.

    Instead of Moses’ assertion: “I have not taken one donkey [ ḥamor ] from them” (Numbers 16:15), they wrote in more general terms: “I have not taken one item of value [ ḥemed ] from them,” to prevent the impression that Moses took other items. To the verse that discusses the worship of the sun and the moon, about which it is written: “Which the Lord your God has allotted to all the nations” (Deuteronomy 4:19), they added a word to make it read: “Which the Lord your God has allotted to give light to all the nations,” to prevent the potential misinterpretation that the heavenly bodies were given to the gentiles so that they may worship them.

    ״וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבוֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי לְעוֹבְדָם״.

    The verse: “And has gone and served other gods, and worshipped them, either the sun, or the moon, or any of the host of heaven, which I have not commanded” (Deuteronomy 17:3), could be understood as indicating that God did not command their existence, i.e., these entities created themselves. Therefore, when these Elders translated the verse they added a word to the end of the verse to make it read: Which I have not commanded to serve them.

    וְכָתְבוּ לוֹ: ״אֶת צְעִירַת הָרַגְלַיִם״, וְלֹא כָּתְבוּ לוֹ ״אֶת הָאַרְנֶבֶת״, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל תַּלְמַי אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ, שֶׁלֹּא יֹאמַר שָׂחֲקוּ בִּי הַיְּהוּדִים וְהֵטִילוּ שֵׁם אִשְׁתִּי בַּתּוֹרָה.

    And in the list of unclean animals they wrote for him: The short-legged beast [ tze’irat haraglayim ]. And they did not write for him: “And the hare [ arnevet ]” (Leviticus 11:6), since the name of Ptolemy’s wife was Arnevet, so that he would not say: The Jews have mocked me and inserted my wife’s name in the Torah. Therefore, they did not refer to the hare by name, but by one of its characteristic features.

    רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף בַּסְּפָרִים לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְוָנִית. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר קְרָא: ״יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאׇהֳלֵי שֵׁם״, דְּבָרָיו שֶׁל יֶפֶת יִהְיוּ בְּאׇהֳלֵי שֵׁם.

    The mishna cites that Rabban Shimon ben Gamliel says: Even with regard to Torah scrolls, the Sages permitted them to be written only in Greek. Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. And Rabbi Yoḥanan said: What is the reason for the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel? He based his opinion on an allusion in the Torah, as the verse states: “God shall enlarge Japheth, and He shall dwell in the tents of Shem” (Genesis 9:27), indicating that the words of Japheth shall be in the tents of Shem. The language of Javan, who is the forbear of the Greek nation and one of the descendants of Japheth, will also serve as a sacred language in the tents of Shem, where Torah is studied.

    וְאֵימָא גּוֹמֶר וּמָגוֹג? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: הַיְינוּ טַעְמָא, דִּכְתִיב: ״יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת״, יַפְיוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת יְהֵא בְּאׇהֳלֵי שֵׁם.

    The Gemara asks: And say that it is the languages of Gomer and Magog that serve as sacred languages, as they too were descendants of Japheth (see Genesis 10:2). The Gemara answers that Rabbi Ḥiyya bar Abba said: This is the reason, as it is written: “God shall enlarge [ yaft ] Japheth [ Yefet ].” Yaft is etymologically similar to the Hebrew term for beauty [ yofi ]. The verse teaches that the beauty of Japheth shall be in the tents of Shem, and Greek is the most beautiful of the languages of the descendants of Japheth.

    מַתְנִי׳ אֵין בֵּין כֹּהֵן מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרוּבֵּה בְגָדִים אֶלָּא פַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת.

    MISHNA: The difference between a High Priest anointed with the oil of anointing, which was the method through which High Priests were consecrated until the oil was sequestered toward the end of the First Temple period, and one consecrated by donning multiple garments unique to the High Priest, which was the practice during the Second Temple period, is only that the latter does not bring the bull that comes for transgression of any of the mitzvot. An anointed High Priest who unwittingly issued an erroneous halakhic ruling and acted upon that ruling, and transgressed a mitzva whose unwitting violation renders one liable to bring a sin-offering, is obligated to bring a sin-offering unique to one in his position.

    אֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה.

    The difference between a High Priest currently serving in that capacity and a former High Priest, who temporarily filled that position when the High Priest was unfit for service, is only with regard to the bull brought by the High Priest on Yom Kippur, and the tenth of an ephah meal-offering brought daily by the High Priest. Each of these offerings is brought only by the current High Priest, and not by a former High Priest.

    גְּמָ׳ הָא לְעִנְיַן פַּר יוֹם כִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה — זֶה וָזֶה שָׁוִין.

    GEMARA: The Gemara infers that with regard to the matter of the bull brought by the High Priest on Yom Kippur, and with regard to the tenth of an ephah meal-offering, both this, the anointed High Priest, and that, the High Priest consecrated by donning multiple garments, are equal.

    מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאִי רַבִּי מֵאִיר, [הָא תַּנְיָא]: מְרוּבֵּה בְגָדִים מֵבִיא פַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מֵבִיא.

    The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as if it were in accordance with the opinion of Rabbi Meir, it would be difficult. Isn’t it taught in a baraita : A High Priest consecrated by donning the multiple garments unique to the High Priest brings the bull brought for the unwitting violation of any of the mitzvot; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He does not bring that offering.

    מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר — דְּתַנְיָא: ״מָשִׁיחַ״, אֵין לִי אֶלָּא מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, מְרוּבֵּה בְגָדִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַמָּשִׁיחַ״.

    The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Meir? It is as it is taught in a baraita that it is written: “If the anointed priest shall sin” (Leviticus 4:3). From the word anointed, I have derived only that this halakha applies to a High Priest who was actually anointed with the oil of anointing. From where do I derive that even a High Priest consecrated by donning the multiple garments is also included in this halakha ? The verse states: “The anointed,” with the definite article, indicating that the halakha applies to every High Priest.

    בְּמַאי אוֹקֵימְנָא — דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר. אֵימָא סֵיפָא: אֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. הָא לְכׇל דִּבְרֵיהֶן — זֶה וָזֶה שָׁוִין, אֲתָאן לְרַבִּי מֵאִיר, דְּתַנְיָא: אֵירַע בּוֹ פְּסוּל וּמִינּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, רִאשׁוֹן — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, שֵׁנִי — כׇּל מִצְוֹת כְּהוּנָּה גְּדוֹלָה עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רִאשׁוֹן — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, שֵׁנִי — אֵינוֹ רָאוּי לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט.

    The Gemara asks: How did we establish the mishna? We established that it is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Say the latter clause of the mishna: The difference between a High Priest currently serving in that capacity and a former High Priest is only with regard to the bull brought on Yom Kippur, and the tenth of an ephah meal-offering. The Gemara infers that with regard to all other matters, both this, a High Priest currently serving, and that, a former High Priest, are equal. If so we have arrived at the opinion of Rabbi Meir, as it is taught in a baraita : If temporary disqualification befell the High Priest, and they appointed another priest in his stead, then after the cause of disqualification of the first priest passes, he returns to his service as High Priest. With regard to the second priest, all of the mitzvot of the High Priest are incumbent upon him; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: The first returns to his service; the second is fit to serve neither as a High Priest nor as a common priest.

    וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹסֵף בֶּן אִלֵּם מִצִּיפּוֹרִי שֶׁאֵירַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל וּמִינּוּהוּ תַּחְתָּיו, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְאָמְרוּ: רִאשׁוֹן — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, שֵׁנִי — אֵינוֹ רָאוּי לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט.

    And Rabbi Yosei said: There was an incident involving the priest Rabbi Yosef ben Elem of Tzippori, who, when disqualification befell a High Priest, the priests appointed him in his stead. And after the cause of the disqualification was resolved, the incident came before the Sages for a ruling with regard to the status of Rabbi Yosef ben Elem. And the Sages said: The original High Priest returns to his service, while the second is fit to serve neither as High Priest nor as a common priest.

    כֹּהֵן גָּדוֹל — מִשּׁוּם אֵיבָה, כֹּהֵן הֶדְיוֹט — מִשּׁוּם מַעֲלִין בַּקּוֹדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. רֵישָׁא רַבָּנַן, וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר!

    The Gemara explains: Neither as a High Priest, due to hatred, jealousy, and bitterness that would arise if there were two High Priests with equal standing in the Temple; nor as a common priest, because the principle is: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Once he has served as a High Priest he cannot be restored to the position of a common priest. Is that to say that the first clause of the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Meir, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Meir?

    אָמַר רַב חִסְדָּא, אִין: רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר. רַב יוֹסֵף אָמַר: רַבִּי הִיא, וְנָסֵיב לַהּ אַלִּיבָּא דְתַנָּאֵי.

    Rav Ḥisda said: Indeed, the first clause of the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Rav Yosef said: The entire mishna is according to Rabbi Yehuda HaNasi, and he formulates it according to the opinions of different tanna’im , that is to say, resulting in a third opinion, in accordance with the opinion of the Rabbis with regard to a High Priest consecrated by donning multiple garments, and the opinion of Rabbi Meir with regard to a former High Priest.

    מַתְנִי׳ אֵין בֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לַבָּמָה קְטַנָּה אֶלָּא פְּסָחִים. זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁהוּא נִידָּר וְנִידָּב — קָרֵב בְּבָמָה, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ לֹא נִידָּר וְלֹא נִידָּב — אֵינוֹ קָרֵב בְּבָמָה.

    MISHNA: The difference between a great, public altar, such as the altars established at Nob and Gibeon, which served as religious centers following the destruction of the Tabernacle in Shiloh, and a small, personal altar on which individuals would sacrifice their offerings, is only with regard to Paschal lambs, which may not be sacrificed on a small altar. This is the principle: Any offering that is vowed or contributed voluntarily is sacrificed on a small altar, and any offering that is neither vowed nor contributed voluntarily, but rather is compulsory, e.g., a sin-offering, is not sacrificed on a small altar.

    גְּמָ׳ פְּסָחִים וְתוּ לָא? אֵימָא כְּעֵין פְּסָחִים.

    GEMARA: The Gemara asks: Is the difference only Paschal lambs and nothing more? The continuation of the mishna indicates that there are additional differences. The Gemara answers: Say that the difference between them is only with regard to offerings that are similar to Paschal lambs.

    מַנִּי — רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף צִבּוּר לֹא הִקְרִיבוּ אֶלָּא פְּסָחִים וְחוֹבוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶם זְמַן, אֲבָל חוֹבוֹת שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהֶם זְמַן — הָכָא וְהָכָא לָא קְרוּב.

    The Gemara asks: According to whose opinion is the mishna taught? The Gemara answers: It is according to the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: Even the public sacrificed only Paschal lambs and compulsory offerings for which there is a set time, like fixed communal offerings. However, compulsory offerings for which there is not a set time, e.g., sin-offerings brought for an unwitting transgression committed by the community, are sacrificed neither here on a small altar nor here on a great altar; they are sacrificed only in the Temple.

    מַתְנִי׳ אֵין בֵּין שִׁילֹה לִירוּשָׁלַיִם, אֶלָּא שֶׁבְּשִׁילֹה אוֹכְלִין קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּכׇל הָרוֹאֶה, וּבִירוּשָׁלַיִם לִפְנִים מִן הַחוֹמָה.

    MISHNA: The difference between the Tabernacle in Shilo and the Temple in Jerusalem is only that in Shiloh one eats offerings of lesser sanctity, e.g., individual peace-offerings, thanks-offerings, and the Paschal lamb, and also the second tithe, in any place that overlooks Shiloh, as Shiloh was not a walled city and any place within its Shabbat boundary was regarded as part of the city. And in Jerusalem one eats those consecrated items only within the walls.

    וְכָאן וְכָאן, קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קְדוּשַּׁת שִׁילֹה —

    And here, in Shiloh, and there, in Jerusalem, offerings of the most sacred order are eaten only within the hangings. The Tabernacle courtyard in Shiloh was surrounded by hangings and the Temple courtyard in Jerusalem was surrounded by a wall. There is another difference: With regard to the sanctity of Shiloh,