Commentary page
Megillah 28a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerMegillah 28a
Megillah 28a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 594 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מתנותיה הזרוע והלחיים והקיבה:
ולא ברכתי בסעודה לפני כהן דאמר מר (גיטין דף נט:) וקדשתו (ויקרא כא) לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון:
משניאי שגורמין לבני אדם לשנאותו שהרואה תלמיד חכם שפל לפני עם הארץ אומר אין נחת רוח בתורה:
לא נתכבדתי כו' מפרש לה ואזיל:
מרא פורי"ש בלעז:
וקא שקיל מיניה לכבדו וישאנה הוא:
דרית במאתיך שאתה נושא כלי כזה בעירך:
גווזי סריסין היו עבדים משרתים אותו וקא מחו ליה לר"ע סבורין היו שהיה קץ בחייו:
12 more comments on this page.
Rashi on Megillah 28a · Sefaria
Tosafot
כי קאמר איהו בשוין וקשה מאי רבותא והא כתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה לברך ראשון וי"ל דשוין לאו דוקא אלא כלומר שהכהן נמי תלמיד חכם אמנם אינו חשוב כמותו ואפי' הכי לא היה רבי פרידא רוצה לקרות לפניו וגם צריך לומר דשאר כהנים היו כפופים לרבי פרידא דאל"כ לא הוי רבותא כדחזינן פרק הניזקין (גיטין דף נט. ושם) דרב הונא לא הוי קרי בכהני אי לאו דרבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דארעא דישראל הוו כייפי ליה ועי"ל דהא דאמר התם דרב הונא לא הוה קרי בכהני אלא משום דשאר כהני כייפו ליה היינו דווקא בשבתות וי"ט דאיכא כינופיא אבל בב' ובה' קורא שפיר בפני כהן אע"ג דלא הוי גדול כ"כ וכדיוקא זה יש בהדיא פרק הניזקין ורבי פרידא לא רצה לקרות בפני כהן אפילו בב' ובה' ורש"י פירש דהכא מיירי בברכת המזון וה"נ משמע לישנא דלא ברכתי מדלא קאמר ולא קריתי וברכת המזון לא נתקן להן משום דרכי שלום ואפי' הכי לא היה רוצה רבי פרידא לברך בפני הכהן:
תיתי לי דלא עבדי שותפות עם הכותי אפי' בענין שאינו יכול לבא לידי שבועה ואפילו יחול עליו שבועה יפטרנו דשרי בשאר בני אדם אפ"ה לא היה רוצה לעשות:
ועוד א"ר יהודה בית הכנסת שחרב קשה מאי ועוד דהא לעיל הוה מקיל טפי מחכמים והכא הוא מחמיר ואם כן מאי ועוד וי"ל דקאי אהא דאמר ר' יהודה ברישא מוכרין אותו לשם חצר ודוקא לשם חצר קאמר אבל סתם אינה יורדת מקדושתה והיינו ועוד דאמר ר' יהודה כלומר ועוד חומרא אחרת מלבד הראשונה:
אין אוכלין ואין שותין בהן והא דאמר בריש ערבי פסחים (פסחים דף קא. ושם) דאורחין אכלו ושתו בבי כנישתא רוצה לומר בחדר הסמוכה לבית הכנסת:
Tosafot on Megillah 28a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
מתני' ועוד א"ר יהודה בית הכנסת שחרב אין מספידין בו ואין מפשילין לתוכו חבלים ואין פורשין בתוכו מצודות ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא שנאמר והשמותי את מקדשיכם קדושתן בהן אף כשהן שוממין.
עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש:
Rabbeinu Chananel on Megillah 28a · Sefaria
Rashba
כי קאמר איהו בשוין פירש ר"ת ז"ל דלאו בשוין ממש דאם כן פשיטא דכהן קודם, אלא ששניהם תלמידי חכמים וליכא משום משנאי אהבו מות (משלי ח, לו), ואע"פ שהיו הכהנים ואפילו החכמים שבהן כפופים לו כרב הונא לא קרא בפניהם. ויש מפרשים לא ברכתי ברכת המזון מדלא קאמר לא קריתי, ואפילו הכי בכהן עם הארץ איכא משום משנאי אהבו מות שהרואה אומר דמשום כבוד כהונה דעדיף מכבוד תורה הוא נותן לו לברך, אבל בעם הארץ דעלמא יכול הוא תלמיד חכם לתת לו רשות לברך לפניו ברכת המזון.
תיתי לי דלא עבדית שותפותא בהדי גוי ואם תאמר ומאי רבותיה והא אמרינן בסנהדרין (סג, ב) דאסור לעשות שותפות בהדי גוי משום דדילמא מחייב ליה שבועה וקא עבר משום לא ישמע על פיך (שמות כג, יג). יש לומר אע"פ שהיה פוטרו משבועה, ורבותיה כדי שלא יהא רגיל אצלו פן ילמד ממעשיו. ואי נמי נראה לומר, אפילו בזמן שאין רגילות הגוים לישבע בתרפותם דאז מותר, וכמו שאנו רגילים לומר שם דאי לא אנו לא כלום ולא נשביעם אלא מפני שאין נשבעים בשם עבודה זרה ממש שאינן מזכירין אותה.
ולא הרהרתי במבואות המטונפות מסתברא דהוה סבירא ליה כרבי יוחנן דשרי (ראה ברכות כד, ב), והיינו רבותיה.
מתני' ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת שחרב אין מפשילין לתוכו חבלים. איכא למידק מאי ועוד, דאדרבא רבי יהודה מיקל הוא בההיא דלעיל (מגילה כז, ב) כדקתני והלוקח מה שירצה יעשה. ודחקו התוספות לתרץ, דרבי יהודה מחמיר הוא דבעי שימכור בפירוש לשם חצר אבל אינו מוכר סתם ורבנן שרו אפילו למכור סתם. ורחוק מאד בעיני, דמאי אהני במוכרו לשם חצר אלא כדי שלא יראה כמוכרו לבית המים (שאם) [ואם] כן כל שכן דעדיף במתנה עמו בפירוש שלא יעשה בו אחד מארבעה דברים ורבנן לחומרא ולא לקולא. ושמא הם ז"ל מפרשים דברי רבנן מוכרין אותו ממכר עולם לכל דבר חוץ מארבעה דברים שאינו מוכרו לשם כך בפירוש אבל מכל מקום מוכרין סתם ואינו צריך להתנות כלל שלא יעשה בה אותן ארבעה דברים. וגם זה אינו נכון בעיני, דכיון דאדרבי מאיר אתינן משמע דכי היכי דרבי מאיר צריך תנאי שלא להורידו מקדושתו לעולם אלא אם ירצו יחזרו הכי נמי צריכי רבנן תנאי באותן ארבעה דברים מיהא. ועוד דאם כן רב יוסף דקאמר לעיל (שם) ואפילו רבנן לא קאמרי אלא בית הכנסת וכו' ומנא ליה לרב יוסף דרבנן אסרי דילמא מישרא שרו אלא דקא אסרי למכור לשם כך בפירוש כדי שלא יראה כמזלזל בקדושתה, דהא אפילו רבי יהודה דמחמיר ומצריך שימכור לשם חצר קא שרי ללוקח לעשות בה כל צרכו. והר"ם במז"ל (בפי"א מהל' תפלה הי"ז) כן כתב מפורש כדברי שצריך להתנות שלא לעשות בו אותן ארבעה דברים. אלא נראה לי, דמשום דרבי יהודה סבירא ליה דמותר לעשות בה אפילו ארבעה דברים הללו וכדקאמר והלוקח מה שירצה יעשה ואפילו הכי קא אסר למוכרו בפירוש לאותן דברים אלא מוכרו סתם, ואיכא בהא משום חומר קדושה כל דהו שלא יראה המוכר כמזלזל בקדושתה בעוד שהיא עומדת תחת ידו בקדושתה, ואע"פ שהלוקח מותר לעשות בו כל צרכו התם הוא דכיון שלקחה לשום חצר קודם שישתמש בה באחד מאותן ארבעה דברים הרי יצאתה מקדושתה משעת קנייתה וכשמשתמש בה לאחר מכאן במה שירצה אין כאן לדעת רבי יהודה משום זלזול בית הכנסת, ומכל מקום מדמחמיר בה רבי יהודה למאי דסבירא ליה ואסר למכור עד שימכור לשם חצר ולא לשם אותן ארבעה דברים משום הכי קתני ועוד. כך נראה לי.
Rashba on Megillah 28a · Sefaria
Ritva
ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה דאמר ר' יצחק אר"י כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאלו אוכל טבלים ולית הלכתא כוותיה דלא דמי לטבל דעלמא שמתנות כהונה שבו היא מעורב בכל הדגן אבל בבהמה מתנות כהונה שבו דהיינו זרוע ולחיים וקיבה חלוקים הם לעצמם וגם אינם קדושים שמותרין נמי להדיוט אלא שיש בהם משום גזל השבט ורב פרידא שלא היה אוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה למדת חסידו' היה וכעין שאמרו במסכת חולין על יחזקאל הנביא:
ולא בירכתי לפני כהן למימרא דמעליותא הוא והאר"י כל ת"ח שמברך לפניו אפי' כ"ג עם הארץ חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תיקרי משנאי אלא משניאי כי המזלזל בכבוד תורה גורם שישנאוהו בני אדם ודוקא כשהכהן מברך מעצמו דאומר שלו ראוי לברך ונראה שברשותו הוא שמברך אין בכך כלום ואפילו לעם הארץ דעלמא כדאיתא בפרק כיצד מברכין:
ואמרינן כי קאמר ר' פרידה בשוין כתב ר"ת ז"ל דלאו בשוין ממש דא"כ ודאי כהן קודם שהרי שוה בתורה ויותר עליו קדושת כהונה וכתיב וקדשתו לכל דבר שבקדוש' לפתוח ראשון ולברך ראשון ומאי רבותיה דר' פרידא אלא לומר שאף הכהן ת"ח אלא שזה גדול ממנו ובהכי רשאי החכם הגדול ממנו לתת לו כוס של ברכה לברך לפניו מפני מעלת קדושת כהונתו ולא קאמר ר' יוחנן אלא בעם הארץ כדאיתא בהדיא:
ולא עלתה קללת חברי על מיטתי כי הא דמר זוטרא בריה דרב נחמן כי הוה סליק לפוריא אמר שרי ליה מחיל ליה לכל מאן דמצערין לי והא דאמרינן כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח ההיא במי שחטא לו במילי דשמיא ולייסר את החטאים:
תיתי לי דלא עבדי שותפות' בהדיה גוי וכ"ת מאי רבותיה דהא איסורא דאוריתא הוא ובכלל לא ישמע על פיך כדאיתא במסכת סנהדרין אסור לאדם לעשות שותפות עם הגוי שמא יתחייב לו שבועה והתורה אמרה לא ישמע על פיך והנכון דההיא לאו איסורא ממש דאורייתא או דרבנן אלא מידת חסידות בעלמא וכענין שאמרו אסור לאדם לעשות שותפות עם הגוי שמא יתחייב לו שבועה והתורה אמרה לא ישמע על פיך והנכון דההיא לאו איסורא ממש דאוריתא או דרבנן אלא מידת חסידות בעלמא והענין שאמרו אסור לאדם שילוה מעותיו בלא עדים ואסור להלוות את הגוי ברבי' ובענין שאמרו אסור דמשחרר עבדו עובר בעשה וכדפרש"י בסדר נזיקין מורי נר"ו:
Ritva on Megillah 28a · Sefaria
Meiri
בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש אין אוכלין בהם ואין שותין בהם ואע"פ שבמסכת פסחים ק"א א' יתבאר שמקדשין בבית הכנסת להוציא האורחים האוכלין שם פירושו שאוכלין בבית הסמוך לבית הכנסת ולא ימנע זה אמרם אין קדוש אלא במקום סעודה הואיל ומתחלה על דעת כן מקדשין לשם כמו שיתבאר במקומו:
Meiri on Megillah 28a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא במה הארכת ימים א"ל קצת בחיי כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Megillah 28a · Sefaria
Ben Yehoyada
שָׁאַל רַבִּי עֲקִיבָא אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא הַגָּדוֹל בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אַתּוּ גַּוְּזָאֵי קָא מָחוּ לֵיהּ. סָלִיק, יָתִיב אַרֵישָׁא דְּדִיקְלָא. נראה לי בס"ד הטעם על פי מה שאמר הרב עיון יעקב ז"ל, דמה ששאל לו דבר זה של (במדבר כח, ד) 'כֶּבֶשׂ אֶחָד' להודיע דלא קץ בחייו ח"ו, אלא מתפלא איך צדיק שכמותו שהוא גדול הדור המיוחד שבדורו לא נתפס בעון הדור שהאריך ימים כל כך? ורצונו לידע הדברים שהגינו עליו כי תורה היא וללמוד הוא צריך ולעולם רבי עקיבא ידע להאי דרשא ד'מְיֻחָד שֶׁבְּעֶדְרוֹ' ורק עשה זה בתורת שאלה כדי לעורר אותו על כונתו בשאלה הראשונה ששאל במה הארכת ימים עד כאן דבריו עיין שם. ולפי זה מובן שפיר הטעם דיתיב אדיקלא שהוא התמר שנמשל בו הצדיק דכתיב (תהלים צב, יג) 'צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח' ורצונו לומר בשביל שאני רואה אותך צדיק גדול וגבוה מכל אדם כתמר זה לכך אני מתפלא על אשר לא נענשת בעון הדור! ורצוני לדעת המידות שהגינו עליך? גם רמז כַּתָּמָר שאין יד אדם נוגעת בפירותיו מחמת גובהו כן הוא לא נגע בו כלום מחטאות בני האדם שבדור הזה.
שָׁאַל רַבִּי אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לוֹ: קַצְתָּ בְּחַיַּי. קשה והלא רבי יהושע בן קרחה מכיר את רבי ואיך חשדו בכך? ונראה לי דודאי לא חשדו, אך אמר לו כן מפני השומעין שאלתו יען כי רבי היה נשיא, ורבי יהושע בן קרחה היה גדול הדור ומן הטבע יהיה הנשיא קץ באחד שהוא גדול הדור דחושבו כמו צרה אליו בכבוד ולכך חש רבי יהושע בן קרחה שמא השומעין יחשדו את רבי בכך ולכן אמר לו קַצְתָּ בְּחַיַּי? כדי שרבי ישיב דבר לברר דבריו ויצא מן החשד.
אָמַר לוֹ מִיָּמַי לֹא נִסְתַּכַּלְתִּי בְּצֶלֶם דְּמוּת אָדָם רָשָׁע, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לְאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בְּצֶלֶם דְּמוּת אָדָם רָשָׁע. קשה כיון דאיכא איסורא בזה מאי רבותיה? ונראה לי בס"ד דרוצה לומר אפילו לצורך גדול כגון דאותו רשע עשה עבירה והעדים מעידים לפניו שצריך להסתכל בו כדי שיהיה לו טביעות עין לידע על מי מעידין העדים או שצריך לעשות לו דרישה וחקירה לדבר עמו באריכות שמוכרח להסתכל בו או לצורך אחר כיוצא בזה ורבי יהושע בן קרחה היה נזהר גם בצורך גדול. והא דמדה זו מועלת לאריכות ימים נראה לי בס"ד כי עינים הם סוד חכמה, ואריכות ימים תמשך מחכמה בסוד ו'הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ' (קהלת ז, יב), וכיון שהוא קדש עיניו שלא יסתכל בהם במראה רע לכך זוכה לאריכות ימים. והא דמפיק לה רַבִּי אֶלְעָזָר מן (בראשית כז, א) 'וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת' נראה לי בס"ד דתיבת מֵרְאֹת לשון יתר, ולכך דריש לה מֵרְאֹת אותיות 'רָאוּ מֵת' כי עֵשָׂו בחייו היה קרוי מת, וזהו וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו בשביל כי רָאוּ מֵת זה עשו. וְרָבָא מפיק לה מן (משלי יח, ה) 'שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב' דהאור נקרא 'טוֹב' דכתיב (בראשית א, ד) 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב' וזהו שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע אז לֹא טוֹב שיסתלק אור העינים שנקרא טוֹב.
לְעוֹלָם אַל תְּהִי קִלְלַת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ נקיט 'לְעוֹלָם' רוצה לומר אפילו לגבי צדיקים גמורים, דמי לנו גדול משרה ויצחק אבינו ע"ה! מיהו נראה היינו דוקא בהיכא שיש לו קצת תרעומת באיזה צד לקלל כהא דאבימלך. והנה הרב טורי אבן ז"ל הקשה, דיליף מאלישע דאסור להסתכל מנא ליה דהיה זה אצל יצחק אבינו ע"ה מכח קללת אבימלך, דילמא כולא מלתא משום הסתכלות הוה? עיין שם. ונראה לי בס"ד דאם לא כן למה רמזה התורה קללה זו של אבימלך בפסוק (בראשית כ, טז) 'הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם', שאם היו דבריו אלו בטלין ולא עשו רושם לא היתה התורה כותבת זה! אלא ודאי עשו רושם, ובאה התורה ללמד לדורות בזה ש' אַל תְּהִי קִלְלַת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ '. ועוד נראה לי בס"ד דאי הוה משום הסתכלות לחודא לא היה צריך שיהיה סומא לגמרי אלא רק חלישות ראיה דוקא להוי ליה.
הָא וְהָא גָּרְמָא לֵיהּ הקשה הרב טורי אבן ז"ל דאם כן היכא יליף מיצחק ד'עֵינָיו כֵּהוֹת' כיון דהתם היה גרם אחר דקללת אבימלך נמי? ועוד הקשה מנא ליה ד'הָא וְהָא גָּרְמָא לֵיהּ' דילמא חדא מנייהו לחוד? עיין שם. ונראה לי בס"ד דאי משום קללת אבימלך לחוד היה די שתתקיים בעין אחת, דודאי זכות יצחק היה מגין למעט הקללה בכל מה דאפשר דהם לא חייבין לו מן הדין, ורק צד תרעומת היה לו בזה ומשום הא לא היה צריך שתתקיים קללתו בשתי עינים אלא הָא וְהָא גָּרְמָא לֵיהּ. ועוד נראה לי בס"ד דאי משום קללת אבימלך לחוד היה מתקיים זה בזרע זרעה שהוא עשו הרשע, דהא אבימלך קלל את שרה, ומוכרח לומר דזכות שרה הגין דאדחי הקללה מינה וכיון דאדחי יהיה נדחי עד עֵשָׂו דגם הוא נחשב זרעה, דבני בנים הם כבנים, וראוי שיתלו הקללה במקולקל! אלא ודאי שיהיה זה משום הסתכלות גם כן, לכך נתקיים ביצחק אבינו ע"ה.
מִיָּמַי לֹא הִקְפַּדְתִּי בְּתוֹךְ בֵּיתִי כלומר אפילו בתוך בית דצריך להקפיד לפעמים כדי למרמי עלייהו אימה בעבור שיהיו נזהרים בצרכי הבית או תוך ביתי רוצה לומר תוך גופי כי הגוף נקרא 'בַּיִת' בקהלת (קהלת יב, ג) ורוצה לומר אפילו כעס נסתר בלב דוקא לא היה לי! ולכן מפני זה זכה לאריכות ימים כי הכעסן קצר ימים שנאמר (איוב יד, א) 'קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז' וכנזכר בגמרא.
Ben Yehoyada on Megillah 28a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Megillah, daf 28, Amud Aleph, about 594 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 110 words
Opens “וְלֹא בֵּרַכְתִּי לִפְנֵי כֹהֵן, וְלֹא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה…”
- Segment 227 words
Opens “דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר…”
- Segment 34 words
Opens “וְלֹא בֵּרַכְתִּי לִפְנֵי כֹהֵן,…”
- Segment 433 words
Opens “לְמֵימְרָא דִּמְעַלְּיוּתָא הִיא? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:…”
- Segment 54 words
Opens “כִּי קָאָמַר אִיהוּ, בְּשָׁוִין.…”
- Segment 626 words
Opens “שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה:…”
- Segment 737 words
Opens “לֹא נִתְכַּבַּדְתִּי בִּקְלוֹן חֲבֵרִי — כִּי הָא…”
- Segment 821 words
Opens “וְלֹא עָלְתָה עַל מִטָּתִי קִלְלַת חֲבֵרִי —…”
- Segment 915 words
Opens “וּוַתְּרָן בְּמָמוֹנִי הָיִיתִי — דְּאָמַר מָר: אִיּוֹב…”
- Segment 1036 words
Opens “שָׁאַל רַבִּי עֲקִיבָא אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא הַגָּדוֹל…”
- Segment 116 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: ״אֶחָד״ — מְיוּחָד שֶׁבְּעֶדְרוֹ.…”
- Segment 1213 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: מִיָּמַי לֹא קִבַּלְתִּי מַתָּנוֹת, וְלֹא…”
- Segment 1358 words
Opens “לֹא קִבַּלְתִּי מַתָּנוֹת, כִּי הָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר…”
- Segment 1430 words
Opens “וְלֹא עָמַדְתִּי עַל מִדּוֹתַי — דְּאָמַר רָבָא:…”
- Segment 1553 words
Opens “שָׁאַל רַבִּי אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה:…”
- Segment 1617 words
Opens “רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: עֵינָיו כֵּהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי…”
- Segment 1732 words
Opens “וְהָא גְּרַמָא לֵיהּ? וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק: לְעוֹלָם…”
- Segment 1812 words
Opens “הָא וְהָא גְּרַמָא לֵיהּ. רָבָא אָמַר, מֵהָכָא:…”
- Segment 1922 words
Opens “בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ, אָמַר לוֹ: [רַבִּי] בָּרְכֵנִי! אָמַר…”
- Segment 2022 words
Opens “אֲבוּהּ בַּר אִיהִי וּמִנְיָמִן בַּר אִיהִי, חַד…”
- Segment 2154 words
Opens “שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי זֵירָא: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ…”
- Segment 2229 words
Opens “מַתְנִי׳ וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בֵּית הַכְּנֶסֶת…”
- Segment 239 words
Opens “שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם״ — קְדוּשָּׁתָן אַף…”
- Segment 248 words
Opens “עָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים לֹא יִתְלוֹשׁ, מִפְּנֵי עׇגְמַת…”
- Segment 2516 words
Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין נוֹהֲגִין…”
Sages named on this page
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Megillah 28a · Segment 10 — “שָׁאַל רַבִּי עֲקִיבָא אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא הַגָּדוֹל (אָמַר לוֹ):…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Elazar ben Pedat [Kohen] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rabbi Elazar ben Pedat, a leading first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Yochanan, was known for his profound devotion to…
Cited source: Megillah 28a
All 21 sources this entry cites
Original text
וְלֹא בֵּרַכְתִּי לִפְנֵי כֹהֵן, וְלֹא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ.
And I never recited Grace after Meals in the presence of a priest, but rather I gave him the privilege to lead. And I never ate from an animal whose priestly portions, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, had not already been set aside.
דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לֶאֱכוֹל מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הָאוֹכֵל מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ, כְּאִילּוּ אוֹכֵל טְבָלִים. וְלֵית הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ.
Another example of Rabbi Perida’s meticulous behavior is based on that which Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited to eat meat from an animal whose priestly portions have not been set aside. And Rabbi Yitzḥak said: Anyone who eats meat from an animal whose priestly portions have not been set aside is regarded as if he were eating untithed produce. The Gemara comments: And the halakha is not in accordance with his opinion. Rather, it is permitted to eat meat from such an animal. Nevertheless, Rabbi Perida acted stringently and did not eat from it.
וְלֹא בֵּרַכְתִּי לִפְנֵי כֹהֵן,
The Gemara considers another of Rabbi Perida’s actions: He said: And I never blessed Grace after Meals in the presence of a priest, but rather I gave him the privilege to lead.
לְמֵימְרָא דִּמְעַלְּיוּתָא הִיא? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמְּבָרֵךְ לְפָנָיו, אֲפִילּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ — אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת״. אַל תִּקְרֵי ״מְשַׂנְאַי״, אֶלָּא ״מַשְׂנִיאַי״.
Is this to say that doing so is especially virtuous? But hasn’t Rabbi Yoḥanan said: Any Torah scholar who allows someone else to bless Grace after Meals in his presence, i.e., to lead for him, even if that person is a High Priest who is an ignoramus, then that Torah scholar is liable to receive the death penalty for belittling his own honor? This is as it is stated: “All those who hate me, love death” (Proverbs 8:36). Do not read it as “those who hate Me [ mesan’ai ],” rather read it as though it said: Those who make Me hated [ masni’ai ]. The honor due to a Torah scholar is representative of the honor of God in the world. Therefore, by belittling his own honor, he causes others to fail to respect God, which can ultimately develop into hate. If so, why did Rabbi Perida consider his behavior to be so deserving of praise?
כִּי קָאָמַר אִיהוּ, בְּשָׁוִין.
The Gemara answers: When Rabbi Perida says this, he was speaking of people of equal stature. He was particular to honor the priesthood only when the priest was also a Torah scholar.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא נִתְכַּבַּדְתִּי בִּקְלוֹן חֲבֵרִי, וְלֹא עָלְתָה עַל מִטָּתִי קִלְלַת חֲבֵרִי, וּוַתְּרָן בְּמָמוֹנִי הָיִיתִי.
The Gemara discusses the fourth Sage who was blessed with longevity: Rabbi Neḥunya ben HaKana was once asked by his disciples: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? He said to them: In all my days, I never attained veneration at the expense of my fellow’s degradation. Nor did my fellow’s curse ever go up with me upon my bed. If ever I offended someone, I made sure to appease him that day. Therefore, when I went to bed I knew that no one had any grievances against me. And I was always openhanded with my money.
לֹא נִתְכַּבַּדְתִּי בִּקְלוֹן חֲבֵרִי — כִּי הָא דְּרַב הוּנָא דָּרֵי מָרָא אַכַּתְפֵּיהּ. אֲתָא רַב חָנָא בַּר חֲנִילַאי וְקָא דָרֵי מִינֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אִי רְגִילַתְּ דְּדָרֵית בְּמָאתָיךְ — דְּרִי, וְאִי לָא, אִתְיַיקּוֹרֵי אֲנָא בְּזִילוּתָא דִּידָךְ לָא נִיחָא לִי.
The Gemara clarifies the meaning of his statement: Rabbi Neḥunya said: I never attained veneration at the expense of my fellow’s denigration. This is referring to conduct such as that of Rav Huna, who was carrying a hoe over his shoulder as he returned from his work. Rav Ḥana bar Ḥanilai came and, out of respect for his teacher, took the hoe from him to carry it for him. Rav Huna said to him: If you are accustomed to carry such objects in your own city, you may carry it; but if not, then for me to be venerated through your denigration is not pleasing for me.
וְלֹא עָלְתָה עַל מִטָּתִי קִלְלַת חֲבֵרִי — כִּי הָא דְּמַר זוּטְרָא כִּי הֲוָה סָלֵיק לְפוּרְיֵיהּ, אֲמַר: שְׁרֵי לֵיהּ לְכׇל מַאן דְּצַעֲרָן.
Rabbi Neḥunya also said: Nor did I ever allow the resentment caused by my fellow’s curse to go up with me upon my bed. This is referring to conduct such as that of Mar Zutra. When he would go to bed at night, he would first say: I forgive anyone who has vexed me.
וּוַתְּרָן בְּמָמוֹנִי הָיִיתִי — דְּאָמַר מָר: אִיּוֹב וַותְּרָן בְּמָמוֹנֵיהּ הֲוָה, שֶׁהָיָה מַנִּיחַ פְּרוּטָה לַחֶנְוָנִי מִמָּמוֹנֵיהּ.
Lastly, Rabbi Neḥunya said: And I was always openhanded with my money. This is referring to conduct such as that which the Master said: Job was openhanded with his money, as he would always leave at least a peruta of his money with the shopkeeper. He never demanded the change from his transactions.
שָׁאַל רַבִּי עֲקִיבָא אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא הַגָּדוֹל (אָמַר לוֹ): בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אֲתוֹ גַּוּוֹזֵי וְקָא מָחוּ לֵיהּ. סְלֵיק, יְתֵיב אַרֵישָׁא דְּדִיקְלָא. אֲמַר לֵיהּ, רַבִּי: אִם נֶאֱמַר ״כֶּבֶשׂ״ לָמָּה נֶאֱמַר ״אֶחָד״? אָמַר לְהוּ: צוּרְבָּא מִדְּרַבָּנַן הוּא, שִׁבְקוּהוּ.
On a similar occasion, Rabbi Akiva asked Rabbi Neḥunya the Great; he said to him: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? Rabbi Neḥunya’s attendants [ gavzei ] came and started beating Rabbi Akiva, for they felt that he was acting disrespectfully by highlighting Rabbi Neḥunya’s old age. Rabbi Akiva ran away from them, and he climbed up and sat upon the top of a date palm. From there, he said to Rabbi Neḥunya: My teacher, I have a question about the verse concerning the daily offering that states “one lamb” (Numbers 28:4). If it is stated “lamb” in the singular, why is it also stated “one”; isn’t this superfluous? Upon hearing Rabbi Akiva’s scholarly question, Rabbi Neḥunya said to his attendants: He is clearly a young Torah scholar, let him be.
אֲמַר לֵיהּ: ״אֶחָד״ — מְיוּחָד שֶׁבְּעֶדְרוֹ.
Rabbi Neḥunya then addressed Rabbi Akiva’s questions. With regard to the second question, he said to him: The word “one” teaches that the lamb should be the unique one of its flock, i.e., only the best quality lamb should be used.
אֲמַר לֵיהּ: מִיָּמַי לֹא קִבַּלְתִּי מַתָּנוֹת, וְלֹא עָמַדְתִּי עַל מִדּוֹתַי, וּוַתְּרָן בְּמָמוֹנִי הָיִיתִי.
With regard to the original question, Rabbi Neḥunya said to him: In all my days I never accepted gifts. Nor was I ever inflexible by exacting a measure of retribution against those who wronged me. And I was always openhanded with my money.
לֹא קִבַּלְתִּי מַתָּנוֹת, כִּי הָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר כִּי הֲווֹ מְשַׁדְּרִי לֵיהּ מַתָּנוֹת מִבֵּי נְשִׂיאָה — לָא הֲוָה שָׁקֵיל. כִּי הֲוָה מְזַמְּנִי לֵיהּ — לָא הֲוָה אָזֵיל, אֲמַר לְהוּ: לָא נִיחָא לְכוּ דְּאֶחְיֶה, דִּכְתִיב: ״שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה״. רַבִּי זֵירָא כִּי הֲווֹ מְשַׁדְּרִי לֵיהּ מִבֵּי נְשִׂיאָה — לָא הֲוָה שָׁקֵיל. כִּי הֲוָה מְזַמְּנִי לֵיהּ — אָזֵיל. אֲמַר: אִתְיַיקּוֹרֵי דְּמִתְיַיקְּרִי בִּי.
The Gemara explains: I never accepted gifts; this is referring to conduct such as that of Rabbi Elazar. When they would send him gifts from the house of the Nasi , he would not take them, and when they would invite him, he would not go there, as he considered hospitality to be a type of gift. He would say to them: Is it not pleasing to you that I should live, as it is written: “He that hates gifts shall live” (Proverbs 15:27)? In contrast, it was reported about Rabbi Zeira that when they would send him gifts from the house of the Nasi , he would not accept them, but when they would invite him, he would go there. He said: They are honored by my presence; therefore my visiting is not considered like I am taking a gift from them.
וְלֹא עָמַדְתִּי עַל מִדּוֹתַי — דְּאָמַר רָבָא: כׇּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו — מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ כׇּל פְּשָׁעָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע״. לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן — לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע.
He also said: Nor was I ever inflexible in exacting a measure of retribution against those who wronged me. This is referring to conduct such as that which Rava said: Anyone who overlooks exacting a measure of retribution against those who wronged him, all his transgressions are removed from him, as it is stated: “He pardons iniquity and overlooks transgression” (Micah 7:18), which is homiletically read as saying: For whom does He pardon iniquity? For he who overlooks transgressions that others have committed against him.
שָׁאַל רַבִּי אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לוֹ: קַצְתָּ בְּחַיַּי? אָמַר לוֹ: רַבִּי, תּוֹרָה הִיא וְלִלְמוֹד אֲנִי צָרִיךְ. אָמַר לוֹ: מִיָּמַי לֹא נִסְתַּכַּלְתִּי בִּדְמוּת אָדָם רָשָׁע. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לְאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בְּצֶלֶם דְּמוּת אָדָם רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לוּלֵא פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נוֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ״.
In a similar incident, Rabbi Yehuda HaNasi once asked Rabbi Yehoshua ben Korḥa: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? He said to him: Why do you ask me, are you wearied of my long life? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: My teacher, it is Torah and so I must learn it. Rabbi Yehoshua ben Korḥa said to him: In all my days I never gazed at the likeness of a wicked man, as Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited for a person to gaze in the image of the likeness of a wicked man, as it is stated that the prophet Elisha said to Jehoram king of Israel: “Were it not that I regard the presence of Jehoshaphat, the king of Judea, I would not look toward you, nor see you” (II Kings 3:14).
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: עֵינָיו כֵּהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת״, מִשּׁוּם דְּאִסְתַּכַּל בְּעֵשָׂו הָרָשָׁע.
Rabbi Elazar said: One who gazes at the likeness of an evil man, his eyes become dim, as it is stated: “And it came to pass, that when Isaac was old, and his eyes were dim so that he could not see” (Genesis 27:1). This happened because he gazed at the wicked Esau.
וְהָא גְּרַמָא לֵיהּ? וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק: לְעוֹלָם אַל תְּהִי קִלְלַת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ קִלֵּל אֶת שָׂרָה, וְנִתְקַיֵּים בְּזַרְעָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם״: אַל תִּקְרֵי ״כְּסוּת״, אֶלָּא ״כְּסִיַּית עֵינַיִם״!
The Gemara asks: Did this cause Isaac’s blindness? Didn’t Rabbi Yitzḥak say: A curse of an ordinary person should not be lightly regarded in your eyes, because Abimelech cursed Sarah, and although he was not a righteous man, his curse was nevertheless fulfilled, albeit in her descendant. As it is stated that Abimelech said to Sarah with regard to the gift that he gave to Abraham: “Behold, it is for you a covering of the eyes” (Genesis 20:16). Do not read it as “a covering [ kesut ] of the eyes,” but rather read it as: A blindness [ kesiat ] of the eyes. Abimelech’s words were a veiled curse for Sarah to suffer from blindness. While she herself did not suffer, the curse was apparently fulfilled in the blindness of her son, Isaac.
הָא וְהָא גְּרַמָא לֵיהּ. רָבָא אָמַר, מֵהָכָא: ״שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב״.
According to Rabbi Yitzḥak, Abimelech’s curse was the cause of Isaac’s blindness, and it was not, as Rabbi Elazar suggested, the fact he gazed at Esau. The Gemara explains: Both this and that jointly caused it. Rava said: The prohibition against gazing at the likeness of a wicked person is derived from here: “It is not good to raise the face of the wicked” (Proverbs 18:5).
בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ, אָמַר לוֹ: [רַבִּי] בָּרְכֵנִי! אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתַּגִּיעַ לַחֲצִי יָמַי. וּלְכוּלְּהוּ לָא? אָמַר לוֹ: הַבָּאִים אַחֲרֶיךָ — בְּהֵמָה יִרְעוּ?!
At the time of Rabbi Yehoshua ben Korḥa’s departure from this world, Rabbi Yehuda HaNasi said to him: My teacher, bless me. He said to him: May it be God’s will that you live to reach to half of my days. When Rabbi Yehuda HaNasi heard this, he asked in astonishment: Are you saying that to the entirety of your days I should not reach? Why? Rabbi Yehoshua ben Korḥa said to him: Shall those who come after you just tend cattle? If you live as long as me, your sons will never be able to succeed you in the position of Nasi. As such, they will never achieve greatness in Torah, and it will be as if they just tended cattle throughout their lives. It is therefore better that your life not be so prolonged, so that they have the opportunity to rise to eminence.
אֲבוּהּ בַּר אִיהִי וּמִנְיָמִן בַּר אִיהִי, חַד אָמַר: תֵּיתֵי לִי דְּלָא אִסְתַּכַּלִי בְּגוֹי, וְחַד אָמַר: תֵּיתֵי לִי דְּלָא עֲבַדִי שׁוּתָּפוּת בַּהֲדֵי גּוֹי.
Avuh bar Ihi and Minyamin bar Ihi both spoke on this topic: One of them said: May a blessing come to me for I never gazed at a wicked gentile. And the other one said: May a blessing come to me for I never formed a partnership with a wicked gentile, so as not to have any association with a wicked person.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי זֵירָא: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא הִקְפַּדְתִּי בְּתוֹךְ בֵּיתִי, וְלֹא צָעַדְתִּי בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנִּי, וְלֹא הִרְהַרְתִּי בִּמְבוֹאוֹת הַמְטוּנָּפוֹת, וְלֹא הָלַכְתִּי אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִילִּין, וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי, וְלֹא שַׂשְׂתִּי בְּתַקָּלַת חֲבֵירִי, וְלֹא קָרָאתִי לַחֲבֵירִי (בַּחֲנִיכָתוֹ), וְאָמְרִי לַהּ: (בַּחֲכִינָתוֹ).
The Gemara presents a similar incident: Rabbi Zeira was once asked by his disciples: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? He said to them: In all my days, I was never angry inside my house with members of my household who acted against my wishes. Nor did I ever walk ahead of someone who was a greater Torah scholar than me. Nor did I ever meditate upon words of Torah in filthy alleyways, as doing so is a disgrace to the Torah. Nor did I ever walk four cubits without meditating on words of Torah or without wearing phylacteries. Nor did I ever sleep in a study hall, neither a deep sleep or a brief nap. Nor did I ever rejoice when my fellow stumbled. Nor did I ever call my fellow by his derogatory nickname [ ḥanikhato ]. And some say that he said: I never called my fellow by his nickname [ ḥakhinato ], i.e., even one that is not derogatory.
מַתְנִי׳ וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב — אֵין מַסְפִּידִין בְּתוֹכוֹ, וְאֵין מַפְשִׁילִין בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים, וְאֵין פּוֹרְשִׂין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת, וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגּוֹ פֵּירוֹת, וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ קַפֶּנְדַּרְיָא,
MISHNA: And Rabbi Yehuda said further: A synagogue that fell into ruin still may not be used for a mundane purpose. Therefore, one may not eulogize in it. And nor may one stretch out and repair ropes in it. The wide expanse of the synagogue would have been particularly suitable for this. And nor may one spread animal traps within it. And nor may one spread out produce upon its roof to dry. And nor may one make it into a shortcut.
שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם״ — קְדוּשָּׁתָן אַף כְּשֶׁהֵן שׁוֹמְמִין.
The halakha that a synagogue in disrepair still may not be used for mundane purposes is derived from a verse, as it is stated: “And I will bring desolation to your sanctuaries” (Leviticus 26:31). The fact that the word “sanctuaries” appears after the word “desolation” indicates that their sanctity remains upon them even when they are desolate.
עָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים לֹא יִתְלוֹשׁ, מִפְּנֵי עׇגְמַת נֶפֶשׁ.
However, if grass sprang up of its own accord in the ruined synagogue, although it is not befitting its sanctity, one should not pick it, due to the anguish that it will bring to those who see it. It will remind them of the disrepair of the synagogue and the need to rebuild it.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ. אֵין אוֹכְלִין בָּהֶן, וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶן,
GEMARA: The Sages taught in a baraita : With regard to synagogues: One may not act inside them with frivolity. Therefore, one may not eat in them; nor may one drink in them;