Commentary page
Megillah 23b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerMegillah 23b
Megillah 23b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 326 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
כנגדו נמי לא בעינן לקבוע ג' פסוקים בנביא כנגד אותן שקורא המפטיר בתורה:
מקום שיש תורגמן שאני שיש טורח לצבור:
מתני' אין פורסין על שמע מנין הבא לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שבקריאת שמע. פורסין לשון חצי הדבר:
ואין עוברין לפני התיבה שליח צבור:
ואין נושאין כפיהן הכהנים:
אין קורין בתורה בצבור:
אין עושין מעמד ומושב למת כשנושאין את המת לקוברו היו יושבין ז' פעמים לבכות את המת והרוצה לסופדו יספוד והכי תניא (ב"ב דף ק:) אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כגון עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו:
ברכת אבלים מפרש בגמ':
13 more comments on this page.
Rashi on Megillah 23b · Sefaria
Tosafot
This was only taught regarding a place where they do not translate We rely upon this [for our practice] of not translating the haftarot all year, and so too [of not translating] the parashiot.
Tosafot on Megillah 23b · Sefaria · CC0
Rabbeinu Chananel
[מתני'] אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין כפיהן ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב.
ואין אומרים ברכת אבלים שהיא ברכת רחבה וא"ר יוחנן ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין ותנחומי אבלים וברכת חתנים.
ואין מזמנין על המזון בשם פחות מי' מנא לן וא' משום ר' יוחנן דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת וכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב נשארו המרגלים י' והן שנקראו העדה ומפורש בתלמוד א"י מהאי קרא בבני יעקב לשבור בר בתוך הבאים וכתיב ויבואו אחי יוסף עשרה. ואקשי' בירושלמי מכיון דתנינן אין פורסין את שמע ליידא מילה תנינן אין עוברין לפני התיבה פחות מי' ופרקינן לכן צריכה בהדה דתני אין פורסין את שמע פחות מי' התחילו בי' והלכו מקצתן גומרים וכן כולן השנוין במשנתינו כיוצא בהן ועל כולן הוא אומר ועוזבי ה' יכלו. וכן אדם שאמר דמי עלי שמין אותו כעבד ולא יהיה פחות מעשרה.
Rabbeinu Chananel on Megillah 23b · Sefaria
Rashba
מתני' אין פורסין על שמע פחות מעשרה. פירוש בני אדם שבאין בבית הכנסת אחר שקראו הצבור את שמע [עומד אחד] ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה של קרית שמע מפני שיש בה קדושה, והלכך אין פורסין אותה בפחות מעשרה דכל דבר שבקדושה אין פחות מעשרה. ולשון פורס חוצה כלומר שאומרים מחצית הברכות, וכדאמרינן (בכורות נז, ב) בפרס הפסח דהיינו ט"ו יום שהן מחצית השלשים יום שכבר חל זמנו של פסח כדאמרינן (לקמן כט, ב) שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום. ובשם רש"י ז"ל פירשו תלמידיו, שאפילו בשביל אחד פורסין על שמע אע"פ שכל השאר כבר שמעו קדיש וברכו וקדושה, ואפילו קרא הוא עצמו את שמע אפילו הכי יכול לחזור ולפרוס על שמע כדי שיאמר קדיש וברכו וקדושה. וכן כתוב במסכת סופרים (פ"י ה"ז) ובמקום שיש תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר תפלה חוזר האחד בפני אלו ואומר קדיש או ברכו וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו. אבל רבינו תם ז"ל לא היה נוהג כן עד שיהו שם ששה שלא שמעו קדיש וברכו, ומביא ראיה ממה שאמרו במסכת סופרים (שם) ואין אומרין קדיש וברכו פחות מעשרה רבותינו שבמערב אומרים אותו בשבעה ונותנין טעם לדבריהם בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' (שופטים ה, ב) כמנין התיבות ויש אומרים בששה שברכו ששי הוא עד כאן, ופירש הוא ז"ל הני שבעה וששה שלא שמעו קדיש וברכו דאילו כן שבעה בין כולם יחלוק עם משנתינו. ומיהו אם נפרש כדברי רבינו תם ז"ל יקשה ממה שאמרו שם אפילו יחידי בתוך תשעה או עשרה שחזר בפני אלו ואומר קדיש או ברכו וענו אלו אחריו יצא, כמו שכתבנו למעלה. ועל כן נראה למקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל דאפילו אין שם בין כולם אלא שבעה או ששה בלבד פורסין על שמע לדברי מסכת סופרים, וחולק על תלמוד שלנו בזה, וכמו שהתחיל אין אומרין קדיש וברכו פחות מעשרה דאלמא משמע דרבותינו שבמערב חולקין בזה שאין מצריכין בין כולם אלא שבעה או ששה. ועוד הביא בספר הישר אגדה אין אומרים ברכו אלא אם כן יש שם חמשה בני אדם שלא שמעו שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'.
ואין נושאין את כפיהם פירוש: משום דמזכיר את השם ואומר יברכך השם, והוה ליה כזימון בעשרה דצריך עשרה משום דאמרינן נברך לאלקינו.
ואין מפטירין בנביא צריך עיון למה צריך עשרה בהפטרה.
ובקרקעות תשעה וכהן הקשה רבינו אלחנן דהוה לן לאצרוכי אחד עשר ככל בית דין של ממון ושל נפשות דאמרינן (סנהדרין ב, ב ו-ג, ב) אין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד. ועלתה לו בקושיא. ולי נראה שאני הכא שפרט לך הכתוב עשרה כהנים בפרשה, ואילו כן הוה ליה למכתב אחד עשר. ואינו דומה למה שאמרו בריש פרק ראוהו ב"ד בראש השנה החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב, ב) ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד ואע"ג דכתיב (שם פסוק א) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, זה אינו פורט לפי שהדיבור אינו אלא עמהן ואין כאן מקום להזכיר השלישי אלא סמך על הדבר הידוע שאין בית שקול אבל כאן כיון דנחת הכתוב למנינא ימנה גם האחד עשר ולמה שיירו. וטעמא דמילתא משום דשומא היא ואינו כדין ממש.
Rashba on Megillah 23b · Sefaria
Ritva
והקרקעות פי' כשפודים אותם מן ההקדש ט' וכהן דעשרה כהנים כתובים בפרש' כדאיתא בגמ' והקשו בתוספות נימא כיון דכתיב י' ואין ב"ד שקול הוו להו י"א דבכל דיני ממונות בעי' שלא יהא ב"ד שקול וכדאמרי' פרק ראוהו ב"ד דבעי קדוש החדש ג' מדכתיב החדש הזה לכם ואין ב"ד שקול כמשה ואהרן מוסיפין עוד א' והנכון דשאני הכא דפריט קרא בהדיא י' ולא יותר ואלו היה צריך עוד א' היה פורט אותו מש"כ התם שהדבור עם משה ואהרן ולא היה מקום להזכיר שלישי וסמך לדבר הידוע שאין ב"ד שקול וטעם הדבר שהרי דבר של שומא הוא ולא שכיחא בה פלוגתא שלא יסכימו כולם או רובם לדעת א' ואם יחלקו או מוסיפין עליהם:
ואדם כיוצא בהם אוקי' באומר דמי עלי ששמין אותו כעבד ומכר הוקש לקרקע אבל אין מקדיש עצמו ולא אוקימנא במקדיש עבדו משום דלא מיקרי אדם סתם אלא בן חורין ובירוש' פי' שאין שמין עבד בי' דאוושא מילתא שמא ישמעו ויברחו:
גמרא מנ' ה"מ וכו' כולה סוגיא פשוטה וברכת רחבה וטעמא דבעי' פירשתי בפ"ק דכתובות והא דאקשי':
ואימא ה' כהנים וה' ישראלים י"מ משום דמסתמא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואחרים פירשו משום דכהן ראשון דוקא והב' מיעוט אחר מיעוט וכן כלם וכן פרש"י ז"ל:
Ritva on Megillah 23b · Sefaria
Meiri
ואם נשלם הענין בפחות מכ"א פסוקים כגון הפטרת עולותיכם ספו על זבחיכם אין בכך כלום ומ"מ מקום שקורין אותה בתרגום די לו בעשרה פסוקים שהתרגום משלימו לעשרים וחוזר פסוק אחרון בלשון הקדש ונשלם מנין הכ"א ועל זו אמרו מקום שיש בו תורגמן פוסק וי"מ שכל מקום שיש שם תורגמן לקריאת התורה אין מקפידין על קריאת נביא אם אין שם כ"א פסוקים מפני טורח צבור ואפי' בעשרה פסוקים דיו ויש אומרים בפחות מעשרה והעיקר כדעת ראשון:
המשנה השלישית אין פורסין על שמע וכו' כונת המשנה בענין החלק השלישי לבאר אותם הדברים שאינם נעשים בפחות מעשרה ואמר שאין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה בפחות מעשרה וענין פריסת שמע יש מי שפירש בו על עשרה שבאו לבית הכנסת שמצאו צבור שכבר התפללו וגם הם התפללו בינם לבין עצמן אלא שהיו עושין כן לשמוע קדיש וברכו שלא שמעוה אחד מהם וי"מ אף בששמעו קצת מהם הואיל ולא שמעוה רובם והוא שאמרו במס' סופרי' אין אומרים קדיש וברכו בפחות מעשרה רבותינו שבמערב אמרו שבעה ויש אומרים ששה והם מפרשים שאי אפשר לומר שבעה לבד או ששה לבד אלא שבזו נחלקו שלדעת תנא קמא אין עושין כן אלא בעשרה ר"ל שלא שמעוה אחד מהם ולדעת רבותי' שבעה כלומר הואיל והיו שם שבעה שלא שמעוה שהם רוב ורוב הניכר וי"א ששה כלומר רובא בעינן רובא דמינכר לא בעינן וגדולי הרבנים פירשו אפילו בששמעו רובם כל זמן שיש שם אחד מהם שלא שמעה אע"פ שכל התשעה שמעוה:
וענין פריסת שמע הוא שעומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה של ק"ש עד יוצר המאורות שיש בה קדושה ומדלג אהבת עולם וק"ש שאין מתפללין אותה בתורת נדבה ומדלגין משם לי"ח שאפשר לחזור בהם מתורת נדבה ואומר קדושה ואף לדעת הפוסקים שאין נדבה בצבור כמו שביארנו בפר' מי שמתו קדיש וקדושה מיהא כעין חובה הוא וי"מ בשיטה זו שלא נאמרו הדברים אלא כשהיו שם באותם עשרה קצת שלא התפללו כלל אפי' לא היה שם בענין זה אלא אחד ולשון פורסין מענין פרוסה כלומר מחלקין את הברכות של שמע כלומר שמברכין חצי הברכות שעל שמע והוא אותה שיש בה קדושה שכשהתפללו ביחיד לא אמרוה בקדושה כך פירשו רבים אלא שאנו פסקנו במס' ברכות שהיחיד אומרה בקדושתה וכך היא שנויה במס' סופרים וענין עובר לפני התיבה הוא שליח צבור המתפלל תפלה שלימה ואמרו ששני אלו דבר שבקדושה הם ואין דבר שבקדושה בפחות מעשרה ויש חולקין בענין פריסת שמע במה שביארנו שאי אפשר לעשות כך ופי' פריסת שמע בברכות סדורות ובקריאת שמע ובתפלת י"ח ולשון פורסין מברכין מלשון כי הוא יברך על הזבח שמתרגמין ארי הוא יפרוס על דיבחא וענין עובר לפני התיבה הוא לתפלת י"ח והענין הוא שהיה מנהגם ששליח צבור היה עומד רחוק מן התיבה בעוד שהיה קורא את שמע וברכותיה וכשמגיע לי"ח היה עובר לפני התיבה ומתקרב לשם להודיע ששני ענינים הם ואמר על שניהם שאין נעשים בפחות מעשרה ובתלמוד המערב פירשו על כל אלו הנזכרות במשנה שאם התחילו בעשרה והלכו להם מקצתם גומר מעתה יש מי שאומר הואיל וק"ש וברכותיה ענין אחד ותפלת י"ח הוא ענין אחר אם התחיל קריאת שמע וברכותיה והלכו להם גומר קריאת שמע וברכותיה אבל אינו מתפלל י"ח שאינו גומר אלא מתחיל ואם התחיל בי"ח בעשרה והלכו להם גומר ויש מי שאומר הואיל והתחיל בברכות ק"ש גומר עד סוף שמונה עשרה:
ונשוב לביאור המשנה והוא שאין הכהנים נושאין את כפיהם אלא בעשרה אף זו דבר שבקדושה היא וכן בקריאת התורה שהרי צריך לומר ברכו ואין מפטירין וכו' שהרי אף המפטיר צריך לומר ברכו ואין עושין מעמד ומושב וי"מ שכשהיו מוליכין את המת לקברו היו יושבין עם המטה שבעה פעמים להספיד ולקונן שם מי שירצה ומכיון שצריך לומר שם שבו יקרים שבו עמדו יקרים עמודו בבציר מעשרה לאו אורח ארעא ועיקר הפי' בענין מעמדות ומושבות שבשעה שחוזרין מבית הקברות הוא וכן פירשנוהו בחבור התשובה וכבר בארנו ענין זה בבתרא פרק פירות ק' ב' ברכת אבלים פי' בגמ' ברכת רחבה והוא שהיו עושין סעודה לאבלים ברחובה של עיר ואומרי' שם ברכת המזון בנוסח מחודש מעניני אבלות ואמרו עליה שאינה אלא בעשרה ואין אבלים מן המנין שהרי כלם באים לנחם ואין אבלים בכלל מנחמין וי"מ שלא ברכת המזון היתה אלא ברכה בפני עצמה וקודם ההבראה היו מברכין אותה תנחומי אבלים וכו' כשהיו חוזרין מן הקבורה היו מקיפין את האבלים בשורה של עשרה ומנחמין ואין דבר זה בפחות מעשרה ברכת חתנים וכו' והוא שבע ברכות ליום ראשון ובכל יום שיש בו פנים חדשות או ברכת אשר ברא מיום ראשון ואילך אם אין שם פנים חדשות ואמרו עליה שהיא צריכה עשרה אלא שחתנים מן המנין שהרי הכל לשמחה נתקן והרי הוא בכלל השמחה ומ"מ שהשמחה במעונו אינו בכלל ברכת המזון וכל שיש ברכת זמון אומרה כמו שיתבאר במקומו ולדעת השאלתות שמצריכין עשרה אף בברכת אירוסין נפרש כאן ברכת אירוסין בכלל ברכת חתנים אלא שיש חולקין שלא להצריך עשרה בברכת אירוסין כמו שביארנו בראשון של כתובות ואין מזמנין על המזון בשם ר"ל נברך לאלהינו אלא בעשרה והקרקעות תשעה וכהן פירושו אם הקדיש קרקע ובא לפדותו מיד גזבר ובשדה מקנה שהוא נפדה בשוויו וצריך שומא צריכין להיות בשומא שלו עשרה ושיהיה אחד מהם כהן ובגמ' מביא כן מכח המקראות ומ"מ פדיון שדה אחוזה הואיל ואינו נפדה בשוויו אלא לפי חשבון זרע חומר שעורים אין צריך שמאין כלל ואדם כיוצא בהן פירוש במי שאמר דמי עלי ששמין אותו כעבד הנמכר בשוק אבל אם אמר ערכי עלי אין צריך שומא אלא לחשבון ערכין הקצובים בתורה לפי שניו והוא הדין אם הקדיש עבד ורוצה לפדותו כמו שיתבאר במסכת סנהדרין:
זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
המשנה הרביעית והיא חוזרת לענין החלק השני הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים וכו' כוונת המשנה לבאר חשבון הפסוקי' שאנו צריכין לקרות בתורה ובנביאים ועל איזה סדר הם נקראים ומתורגמין ואמר שהקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים כנגד תורה נביאים וכתובים ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד פירושו שהיה מנהגם לתרגם את הפסוקים כדי להבין לעם ואמר שלא יקרא הקורא שנים ושלשה פסוקים כאחד ויתרגם אותם המתרגם כאחד שמא יטעה המתורגמן שהוא מתרגם על פה ויכשלו השומעים אלא קורא פסוק אחד ומתרגמו המתרגם:
Meiri on Megillah 23b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה שמין אותו כו' משמע דעבד עברי איתקש לקרקעות כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דהא ודאי שמין אותו כעבד דקאמר היינו כעבד כנעני אלא דבן חורין האומר דמי עלי כיון דשמין אותו כעבד כנעני מקשינן ליה לקרקעות דבעי ט' וכהן וכ"ה לשון תוס' פ"ק דקדושין אבל ע"ע לא שייך כאן וק"ל:
Chidushei Halachot on Megillah 23b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' כיון דבעי למימר נברך לאלהינו עי' ברכות דף מט ע"ב תוס' ד"ה נברך:
תוס' ד"ה לא שנו וכו' שבכל ימות השנה עי' לקמן דף כד ע"א תוס' ד"ה ואם היו:
Gilyon HaShas on Megillah 23b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Megillah, daf 23, Amud Bet, about 326 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 14 words
Opens “כְּנֶגְדּוֹ נָמֵי לָא בָּעֵי.…”
- Segment 215 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: וַהֲרֵי ״עוֹלוֹתֵיכֶם סְפוֹ״, דְּלָא…”
- Segment 346 words
Opens “וְהֵיכָא דְּלָא סָלֵיק עִנְיָינָא לָא? וְהָאָמַר רַב…”
- Segment 419 words
Opens “מַתְנִי׳ אֵין פּוֹרְסִין עַל שְׁמַע, וְאֵין עוֹבְרִין…”
- Segment 525 words
Opens “וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב, וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת…”
- Segment 625 words
Opens “גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי חִיָּיא…”
- Segment 719 words
Opens “מַאי מַשְׁמַע? דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: אָתְיָא ״תּוֹךְ״…”
- Segment 817 words
Opens “וְאָתְיָא ״עֵדָה״ ״עֵדָה״, דִּכְתִיב הָתָם: ״עַד מָתַי…”
- Segment 921 words
Opens “וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה. כֵּיוָן…”
- Segment 1031 words
Opens “וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים וּבִרְכַּת חֲתָנִים (וְכוּ׳).…”
- Segment 1119 words
Opens “וְאֵין מְזַמְּנִין עַל הַמָּזוֹן בַּשֵּׁם פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה…”
- Segment 1210 words
Opens “וְהַקַּרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן, וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן (וְכוּ׳).…”
- Segment 1325 words
Opens “אָמַר שְׁמוּאֵל: עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים כְּתוּבִים בַּפָּרָשָׁה. חַד…”
- Segment 146 words
Opens “וְאֵימָא: חֲמִשָּׁה כֹּהֲנִים וַחֲמִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִים! קַשְׁיָא.…”
- Segment 156 words
Opens “וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. אָדָם מִי קָדוֹשׁ?…”
- Segment 1624 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּאוֹמֵר ״דְּמֵי עָלַי״. דְּתַנְיָא:…”
- Segment 1714 words
Opens “מַתְנִי׳ הַקּוֹרֵא בְּתוֹרָה — לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה…”
Sages named on this page
- Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim
Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.
Source: Megillah 23b · Segment 6 — “…הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Megillah 23b · Segment 3 — “…לָא? וְהָאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא: זִמְנִין סַגִּיאִין הֲוָה…”
Original text
כְּנֶגְדּוֹ נָמֵי לָא בָּעֵי.
it is not necessary to also add corresponding verses in the haftara .
מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: וַהֲרֵי ״עוֹלוֹתֵיכֶם סְפוֹ״, דְּלָא הָוְיִין עֶשְׂרִין וְחַד, וְקָרֵינַן! שָׁאנֵי הָתָם, דִּסְלֵיק עִנְיָינָא.
Rava strongly objects to this baraita : But there is the haftara that begins with the words: “Add your burnt offerings” (Jeremiah 7:21–28), which does not have twenty-one verses, and nevertheless we read it. The Gemara answers: There it is different, as the topic is completed in fewer than twenty-one verses, and it is not necessary to begin another topic merely to complete the number of verses.
וְהֵיכָא דְּלָא סָלֵיק עִנְיָינָא לָא? וְהָאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא: זִמְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְכִי הֲוָה קָרֵינַן עֲשָׂרָה פְּסוּקֵי, אֲמַר לַן: אַפְּסִיקוֹ! מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תּוּרְגְּמָן שָׁאנֵי. דְּתָנֵי רַב תַּחְלִיפָא בַּר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁאֵין תּוּרְגְּמָן, אֲבָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תּוּרְגְּמָן — פּוֹסֵק.
The Gemara asks: But is it true that where the topic is not completed, we do not read fewer than twenty-one verses? Didn’t Rav Shmuel bar Abba say: Many times I stood before Rabbi Yoḥanan as a translator, and when we had read ten verses he would say to us: Stop. This indicates that a haftara need not be twenty-one verses. The Gemara answers: In a place where there is a translator, who translates each verse into Aramaic and adds additional explanation, it is different. In that case, it is not necessary for the haftara to consist of twenty-one verses, so as not to overburden the congregation, as Rav Taḥalifa bar Shmuel taught: They taught that twenty-one verses must be read from the haftara only in a place where there is no translator; but in a place where there is a translator, one may stop even before that.
מַתְנִי׳ אֵין פּוֹרְסִין עַל שְׁמַע, וְאֵין עוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה, וְאֵין נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם, וְאֵין קוֹרִין בְּתוֹרָה, וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא,
MISHNA: One does not recite the introductory prayers and blessing [ poresin ] before Shema ; nor does one pass before the ark to repeat the Amida prayer; nor do the priests lift their hands to recite the Priestly Benediction; nor is the Torah read in public; nor does one conclude with a reading from the Prophets [ haftara ] in the presence of fewer than ten men.
וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב, וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים, וּבִרְכַּת חֲתָנִים, וְאֵין מְזַמְּנִין בְּשֵׁם — פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וּבְקַרְקָעוֹת — תִּשְׁעָה וְכֹהֵן, וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
And one does not observe the practice of standing up and sitting down for the delivery of eulogies at a funeral service; nor does one recite the mourners’ blessing or comfort mourners in two lines after the funeral; or recite the bridegrooms’ blessing; and one does not invite others to recite Grace after Meals, i.e., conduct a zimmun , with the name of God, with fewer than ten men present. If one consecrated land and now wishes to redeem it, the land must be assessed by nine men and one priest, for a total of ten. And similarly, assessing the value of a person who has pledged his own value to the Temple must be undertaken by ten people, one of whom must be a priest.
גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר קְרָא: ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כׇּל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה לֹא יְהֵא פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה.
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters, i.e., that ten people are needed in each of these cases, derived? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is as the verse states: “And I shall be hallowed among the children of Israel” (Leviticus 22:32), which indicates that any expression of sanctity may not be recited in a quorum of fewer than ten men.
מַאי מַשְׁמַע? דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: אָתְיָא ״תּוֹךְ״ ״תּוֹךְ״, כְּתִיב הָכָא: ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וּכְתִיב הָתָם: ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה״,
The Gemara asks: From where in the verse may this be inferred? The Gemara responds that it must be understood as Rabbi Ḥiyya taught: It is inferred by means of a verbal analogy [ gezera shava ] between the words “among,” “among.” Here, it is written: “And I shall be hallowed among the children of Israel,” and there, with regard to Korah’s congregation, it is written “Separate yourselves from among this congregation” (Numbers 16:21). Just as with regard to Korah the reference is to ten men, so too, the name of God is to be hallowed in a quorum of ten men.
וְאָתְיָא ״עֵדָה״ ״עֵדָה״, דִּכְתִיב הָתָם: ״עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת״ — מָה לְהַלָּן עֲשָׂרָה, אַף כָּאן עֲשָׂרָה.
The connotation of ten associated with the word “among” in the portion of Korah is, in turn, inferred by means of another verbal analogy between the word “congregation” written there and the word “congregation” written in reference to the ten spies who slandered Eretz Yisrael, as it is written there: “How long shall I bear with this evil congregation?” (Numbers 14:27). Consequently, just as there, in the case of the spies, it was a congregation of ten people, as there were twelve spies altogether, and Joshua and Caleb were not included in the evil congregation, so too, here, in the case of Korah, the reference is to a congregation of ten people. The first several items mentioned in the mishna are expressions of sanctity, and they consequently require a quorum of ten.
וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה. כֵּיוָן דְּבָעֵי לְמֵימַר: ״עִמְדוּ יְקָרִים עֲמוֹדוּ, שְׁבוּ יְקָרִים שֵׁבוּ״ — בְּצִיר מֵעֲשָׂרָה לָאו אוֹרַח אַרְעָא.
§ We learned in the mishna: And one does not observe the practice of standing up and sitting down for the delivery of eulogies at a funeral service with fewer than ten men present. As this is not an expression of sanctity, it is therefore necessary to explain why a quorum is required. The Gemara explains: Since the leader of the funeral procession is required to say: Stand, dear friends, stand; sit down, dear friends, sit down, when there are fewer than ten it is not proper conduct to speak in such a dignified style.
וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים וּבִרְכַּת חֲתָנִים (וְכוּ׳). מַאי בִּרְכַּת אֲבֵלִים? בִּרְכַּת רְחָבָה. דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּרְכַּת אֲבֵלִים בַּעֲשָׂרָה, וְאֵין אֲבֵלִים מִן הַמִּנְיָן. בִּרְכַּת חֲתָנִים בַּעֲשָׂרָה, וַחֲתָנִים מִן הַמִּנְיָן.
We also learned in the mishna that one does not recite the mourners’ blessing and the bridegrooms’ blessing with fewer than ten men present. The Gemara asks: What is the mourners’ blessing? The blessing recited in the square next to the cemetery. Following the burial, those who participated in the funeral would assemble in the square and bless the mourners that God should comfort them, as Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: The mourners’ blessing is recited only with ten men present, and mourners themselves are not included in the count. The bridegrooms’ blessing is also recited only with ten men present, and bridegrooms themselves are included in the count. Consequently, only nine other men are needed.
וְאֵין מְזַמְּנִין עַל הַמָּזוֹן בַּשֵּׁם פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה (וְכוּ׳). כֵּיוָן דְּבָעֵי לְמֵימַר ״נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ״ — בְּצִיר מֵעֲשָׂרָה לָאו אוֹרַח אַרְעָא.
We learned further in the mishna: And one does not invite others to recite Grace after Meals, i.e., conduct a zimmun , in order to thank God for one’s nourishment, with the name of God, with fewer than ten men present. Since one is required to say: Let us bless our Lord, in the presence of fewer than ten it is not proper conduct to mention the name of God.
וְהַקַּרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן, וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן (וְכוּ׳). מְנָא הָנֵי מִילֵּי?
§ If one consecrated land and now wishes to redeem it, the land must be assessed by nine Israelites and one priest, for a total of ten. And similarly, assessing the value of a person who has pledged his own value to the Temple must be undertaken by ten people, one of whom must be a priest. The Gemara asks: From where are these matters, that consecrated land must be assessed by ten people, one of whom is a priest, derived?
אָמַר שְׁמוּאֵל: עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים כְּתוּבִים בַּפָּרָשָׁה. חַד לְגוּפֵיהּ, (וְחַד לְמַעוֹטֵי,) וְאִידַּךְ הָוֵי מִיעוּט אַחַר מִיעוּט, וְאֵין מִיעוּט אַחַר מִיעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת. תִּשְׁעָה יִשְׂרְאֵלִים וְחַד כֹּהֵן.
Shmuel said: The word priest is written ten times in the Torah portion that addresses the redemption of consecrated property, indicating that ten people are required to assess the value of such property (Leviticus, chapter 27). One instance of the word is needed for itself, to indicate that a priest must participate in the assessment. And one instance is needed to exclude all non-priests from fulfilling that role. And all the other instances of the word are restrictions following other restrictions, and there is a general hermeneutical principle that one restriction after another serves only to amplify. Therefore, each additional time the word priest is repeated, it extends the criteria applied to appraisers, so as to allow non-priests to participate. Consequently, the assessment may be carried out by nine ordinary Israelites and one priest.
וְאֵימָא: חֲמִשָּׁה כֹּהֲנִים וַחֲמִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִים! קַשְׁיָא.
The Gemara asks: And on the basis of this principle, say that the first usage of the term is restrictive and requires a priest for the assessment; the second usage amplifies and allows for a non-priest; the third usage again requires a priest; the fourth usage allows for a non-priest; and so on. Consequently, the assessment must be carried out by five priests and five ordinary Israelites. The Gemara concludes: Indeed, it is difficult, as the derivation has not been sufficiently explained.
וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. אָדָם מִי קָדוֹשׁ?
We learned in the mishna: And similarly, assessing the value of a person who has pledged his own value to the Temple must be undertaken by ten people, one of whom must be a priest. The Gemara asks: Can a person become consecrated and thereby require redemption?
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּאוֹמֵר ״דְּמֵי עָלַי״. דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר ״דְּמֵי עָלַי״ — שָׁמִין אוֹתוֹ כְּעֶבֶד. וְעֶבֶד אִיתַּקַּשׁ לְקַרְקָעוֹת, דִּכְתִיב: ״וְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחוּזָּה״.
Rabbi Abbahu said: The mishna is referring to one who says: My assessment is incumbent upon me, and thereby pledges to donate a sum of money equivalent to his own monetary value to the Temple treasury, as it is taught in a baraita : With regard to one who says: My assessment is incumbent upon me, the court assesses him as though he were a slave in order to determine the amount he is obligated to donate to the Temple treasury. And a slave is compared to land, as it is written with regard to slaves: “And you shall take them as an inheritance for your children after you, to inherit them for a possession” (Leviticus 25:46). Consequently, the same criteria that apply to assessing consecrated land apply to assessing the monetary value of an individual.
מַתְנִי׳ הַקּוֹרֵא בְּתוֹרָה — לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים, וְלֹא יִקְרָא לִמְתוּרְגְּמָן יוֹתֵר מִפָּסוּק אֶחָד.
MISHNA: One who reads from the Torah in the synagogue should not read fewer than three verses. And when it is being translated, he should not read to the translator more than one verse at a time, so that the translator will not become confused.