Commentary page
Eruvin 97a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 97a
Eruvin 97a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 353 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אחד חדשות שאין אדם טורח:
והשתא דתני אבוה דשמואל דהאי חדשות כשיש בהן רצועות ואינן מקושרות כעין קשר של תפילין העשוי כמין אותיות וכן הוא קבוע תמיד אלמא טעמא משום קשר הוא דקשירה אב מלאכה ואסור לקשור בשבת קשר של קיימא:
דכ"ע לא טרח דטעמא דחדשות לאו משום ספק קמיעא הוא:
ר' יהודה לטעמיה בפרק אלו קשרים (שבת דף קיג.) חבל דלי שנפסק כורך עליו פונדא או פסיקיא ובלבד שלא יענבנו אלמא טעמא משום דקשירה הוא וחייבין עליה משום אב מלאכה:
הא לאו הכי עניב בתמיה:
הלכה למשה מסיני היאך הוא עשוי שדומה לדל"ת ובתפירתן עשוי כמין שי"ן ורצועה קטנה קבועה בהן וראשה כפוף ודומה ליו"ד הרי שדי:
ונוייהן אותו היכר האותיות:
לבר לחוץ שאינם כלפי התפילין בין הבתים אלא כנגד מראית העין לפי שנאמר בהן וראו וגו' ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין של ראש:
15 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 97a · Sefaria
Tosafot
אמר רב חסדא זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין תימה וכי לא ידע רב חסדא דלר"י עניבה קשירה מעלייתא היא כדקאמר אביי וי"ל דניחא ליה לאוקמי מתני' דאוסרת בחדשות כרבנן דר"י דאמרי לאו קשירה הוא אי נמי דקסבר אפילו לר"י שריא עניבה דסתמא דעתיה להתיר ולעשות קשר גמור בחול כדפירשתי לעיל:
אביי אמר ר"י לטעמיה כו' ורבי מאיר דשרי בחדשות קסבר דלאו קשירה היא ותימה דבעיא היא בריש אלו קשרים אם עניבה לר"מ קשירה היא אם לאו וקאי בתיקו ואומר ר"י דהתם בדמיהדק והכא בלא מיהדק וקצת. נראה דהלכה כר"י דעניבה קשירה היא מדמסיק אביי דרבי יהודה לטעמיה וסתם מתניתין אתיא כרבי יהודה מיהו מדפריך סתמא דהש"ס בפשיטות וליענביה מיענב משמע דאין הלכה כר' יהודה ומכאן אר"ת דאין צריך בכל יום להתיר קשר תפילין ולחזור ולקשור בשעה שמניחן כגון שהיה אומר רבינו אליהו דא"כ חדשות אמאי אסר הכא משום קשירה הא לא הוי קשר של קיימא ומה שהביא רבינו אליהו ראיה מדאמר בסוף הקומץ רבה (מנחות דף לה:) תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחה עד שעת קשירה לאו היינו קשירה ממש אלא קשירה דהתם היינו הידוק כמו שליא קשורה בוולד (נדה דף כו:) וכן קשורה בו ככלב (ע"ג דף ה.):
קשר של תפילין הל"מ פי' בקונטרס הל"מ היאך הוא עשוי שדומה לדל"ת ובתפירתו עשוי כמין שי"ן ורצועה קבועה בהם וראשה כפוף ודומה ליו"ד הרי שדי ואין נראה לר"י דאין הל"מ אלא השי"ן בלבד כדמשמע בפרק במה מדליקין (שבת דף כח:) דקאמר אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד מלמען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך למאי הלכתא וקאמר לשי"ן והאמר אביי שי"ן של תפילין הל"מ ומשני אלא לרצועותיהן ולא פריך מד' ויו"ד משמע דאין קדושה אלא בשי"ן בלבד והיא דווקא הלכה ולא מצינו בשום מקום שיהא הקשר קרוי ד':
ונוויהן לבר פי' ר"י דאקשר קאי כמו שפי' בערוך נוי הקשר יפנה לצד חוץ אותו צד שנראה כעין ד ולהכי מייתי לה הכא:
הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה וכו' תימה דבפרק התכלת (מנחות דף מב:) תניא תפילין יש להן בדיקה ואין ניקחין אלא מן המומחה ואין לומר דבלא בדיקה קאמר דאין ניקחין אלא מן המומחה דהא קתני סיפא ספרים ומזוזות יש להן בדיקה וניקחין מכל אדם ואור"י דהתם לכתחלה קאמר דאין ניקחין אלא מן המומחה שלא יצטרך לקרוע כל התפר ולבודקן ואיכא בזיון תפילין ואיכא נמי למיחש שמא יתעצל לטרוח לבודקן ויסמוך להניחן בלא בדיקה לצורך שעה והכא איירי בדיעבד שכבר לקח או כגון שאינו מוצא מומחה לקנות ממנו:
מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן תימה בחדשות נמי דאי אפשר לקשור אמאי לא יצטרך להחשיך עליהן משום בזיון דתפילין ויש לומר דבישנות דווקא דחזי להכניס זוג זוג עשו תקנה אפילו כשהן מרובין ואין כלות קודם שקיעת החמה:
Tosafot on Eruvin 97a · Sefaria
Rav Nissim Gaon
המוצא תפילין אביי אמ' ר' יהודה לטעמיה דאמ' עניבה קשירה מעליתא היא איתה הא דר' יהודה במסכת שבת בפר' אלו קשרין חבל דלי שנפסק לא היה קושרו אלא עונבו ר' יהודה אומ' כורך עליו פונדא או פסקיא ובלבד שלא יענבנו ואמרי קסבר ר' יהודה עניבה כולה קשירה היא ואיתה נמי בפר' אור לארבעה עשר:
הא מני ר' היא דאמ' בתרי זימני הוייא חזקה עיקר דברי ר' במסכת שבת בפרק י"ו נישאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תינשא דברי ר' ואיתה בגמ' דיבמות בפר' הבא על יבמתו ובמסכת נידה בפר' האשה שהיא עושה צרכיה:
Rav Nissim Gaon on Eruvin 97a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ר"י סבר בישנות מותר דכולי האי לא טרח אלא בחדשות טרח ר' מאיר סבר אפילו בחדשות לא טרח והשתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק אלו הן ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות חדשות שיש בהן רצועות ואינן מקושרות אמר משמיה דרב קשר של תפילין הל"מ אמר רב נחמן ונוייהו לבר (ואי) איכא למימר דעניב להו כעין קשירה דידהו אמר רב חסדא זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין אמר רב חסדא הלוקח תפילין כו' ואוקימנא בדזבין מחד גברא ובעינן עד (דמנחי) [דמתמחי] בשל יד ובשל ראש והא דתני רב כהנא בתפילין בודק שתים בשל ראש אוקימנא לר' דאמר בתרי זימני הוי חזקה ומודה ר' בצבתין דמתרי תלתא זבין הלכך צריך לבדוק בכל צבת שתים כדקתני סיפא וכן צבת שני וכן צבת שלישי ואפי' רביעי ואפילו חמישי דינם שוין והא דקתני שלישי לאפוקי מרבי חזקיה ואפילו רביעי ואפילו חמישי הכי דינייהו.
מצאן צבתין או כריכות אמר רב יהודה כו' מחשיך עליהן ומביאן כולן כאחת ובסכנה מכסן והולך לו.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 97a · Sefaria
Rashba
והשתא דתניא אבוה דרב שמואל ורב יצחק אלו הן ישנות כל שיש בהם רצועות ומקשרות, חדשות כל שיש בהם רצועות ואינן מקושרות דכולי עלמא לא טרח. כלומר: ר' מאיר, ושרי משום דקסבר דעניב להו מיענב כעין קשר, ועניבה כשרה בתפילין. ואי נמי דעביד להו קשר מרופה בידו א' דלאו קשירה מעליא הוא לענין הצלת תפילין. א"נ כדתנן בפ' (ח') [בתרא] של שבת (קנז, א) מדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. ר' יהודה [לטעמיה] דאמר קשירה כעניבה מעליא היא כדמפרש אביי ואזיל. א"נ דסבירא ליה דעניבה פסולה בתפילין כדמפרש רב חסדא, וקשר מרופה לדידיה נמי לא, דר' יהודה סבר דכל קשר שהוא של קיימא קצת חייבין עליו. (ולפי' לא איפשיט'). ונראה דהא אמרינן והשתא דתניא אבוה דרב שמואל לישנא דגמרא הוא, וקיימא לן כוותיה, דלכולי עלמא לא טרח ואע"ג דרבא אמר (לעיל עירובין צו, ב) טרח ולא טרח תנאי היא ואפי' מקושרות אסור להכניסן דדילמא קמעין נינהו, לא קיימא לן כוותיהו, חדא דלישנא דגמרא לא כוותיה, ועוד כיון דתנא ר' זירא (שם) חוטין מופסקין (קשרה) [כשירין] לפי שאין אדם טורח ואפשר להעמידה ככולי עלמא ותפסי' להא דרבא דמפיק לה מהלכתא. ועוד דר' זירא ור' אלעזר לא סבירא להו כרבא, וכן נמי משמע דרב חסדא ואביי סברי דכולי עלמא לא טרח והוה ליה רבא יחיד לגבי רבים ולית הלכתא כוותיה. והלכתא: כל שמקושרות בין ישנות דמדת זרועו וראשו ניכר, בין חדשות שאינו ניכר בהן, הרי מכניסן דתפילין נינהו בודאי דלא טרחי אינשי לעשות קמיע וכו'. והלכתא אף המוצא תכלת בשוק חוטין מופסקין כשרה כר' אליעזר כדקאי ר' זירא. והיכא דמצא תפילין שאינן מקושרים כיון דסתים לן תנא חדשות לא (א)פשיטא הכין הלכתא, וטעמא משום דעניבה, ואי נמי קשר מרופה פסולין לתכלת ותפילין עד דעביד להו קשר של קיימא. ואם תמצא לומר דקשר מרופה (קשר) [כשר] בהם, לדידן דקיימא לן דקשר שאינו של קיימא אינו קשר אף שאינן מקושרות מותרות ודלא כמתני'. ואי נמי מתוך שהוא בהול להצילן אסרי למעבד בהו קשר מרופה, דילמא משתלי ומהדק ליה ואתי לידי חיוב חטאת ובודאי משוי להו והלכך גזרינן ואסור. והרב אלפסי ז"ל פירש: (בחידושיו) [בחדשות] דלא, משום דחיישינן שמא קמעין נינהו והלכך גזרינן ואסור, (בלשונות) [אבל בישנות] דכיון שמקושרין לא טרחי אינשי כולי האי בקמיע. תפס ליה הרב ז"ל דברי רבא דאוקמה למתני' כתנאי ובטרח ולא טרח (חילוק) [מחלוקת] דבטרח קצת טרחי אינשי לעשות קמיעות בבתים דתפילים, אבל למטרח בהו כולי האי לעשות בקשורין כעין תפילין לא. ומההוא דאבוה דשמואל נמי מהאי טעמא מפרש לה. וזה תימא בעיני היאך אפשר דטרחי בבתים כעין תפילין שהוא טרח יותר, ולא טרח בקשורין שאין בהם טורח כל כך. ועוד דשבקינן ליה לרבים ותפסי כרבא דהוא יחיד, ומפרשי לה לההיא דאבוה דשמואל בפי' חדתא בהפך כדמפרש לה בגמ'. והר"ז ז"ל פסק כההיא דר' אלעזר דהמוצא תכלת בשוק [לשונות] פסולי' חוטים מופסקים כשרה דלא טרח.
וליענבוה מיענב כלומר: בשלמא לר' מאיר דמכשיר עבידנא להו עניבה, א"נ קשר שאינו של קיימא, אלא לר' יהודה בשלמא קשר מרופה אע"ג שאינו של קיימא ממש [הרי הוא] כקשר גמור, אלא עניבה מיהא ליעביד. ופריק רב חסדא משום דסבירא ליה לר' יהודה דעניבה פסולה בתפילין. ואיכא למידק דמאי קא מקשה לר' יהודה ליענביה, והא לר' יהודה עניבה כקשר מעליא הוא וכדמתרץ אביי נמי, ורב חסדא דתלי ליה בפסול עניבה אמאי דילמא משום דקשר מעליא. וי"ל דסבירא להו דכיון שאינה של קיימא בודאי למחר מתירו ועושה להן קשר, משרא שרי ר' יהודה בעניבה כי הא משום דעניבה גריעא קצת מקשר דעלמא. ואביי אומ' דעניבה לר' יהודה קשר של קיימא ומעליא הוא, וכי היכי דלדידיה קשר שאינו של קיימא ממש אלא שהוא של קיימא קצת אסור, אף בעניבה כן. ואיכא למידק דהכא משמע דפשיטא להו דלר' מאיר עניבה לאו קשירה היא, ואילו בריש אלו קשרים (שבת קיא, ב) איבעי להו עניבה לר' מאיר מאי קשירה היא או לא וסלקא בתיקו. ותירצו בתוספות דהתם במהדקי והכא בדלא מהדקי.
קשר של תפילין הלכה למשה מסיני בשבת כתבתיה בפרק במה מדליקין (שבת כח, ב).
ונוייהן לבר פירש רש"י ז"ל: אותו היכר האותיות לבר כלפי החוץ שלא יעשה האותיות בין הבתים אלא כנגד מראית העין. ואינו מחוור מדאמרינן במנחות בפרק הקומץ רבה (מנחות לה, ב) רב אשי הוה יתיב קמיה דמר זוטרא איתהפכא ליה (דטעמא) [רצועה] דתפילין, אמר ליה סבר לה [מר] נוייהן לבר, [דאלמא] ונוייהן ברצועה כך אמר ולא בכתיבה ואותיות. ובערוך (ערך ניות) פירש הקשר, כלומר: הצד שנראה כמין דלת לחוץ. ויש מפרשים: נוי העור חלקת העור שהוא מקום שער מבחוץ. ובתוספות כתבו דנראה דאקשר קאי וכמו שפירש בערוך דאי לא אמאי מייתי ליה הכא.
הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שתים בשל יד וא' בשל ראש תימה והא תניא בפרק התכלת (מנחות מב, ב) תפילין יש להם בדיקה ואין נקחין אלא מן המומחה. ותירצו בתוספות דהלכתא אין נקחין אלא מן המומחה דחיישינן כיון שטרחות מרובה אם בא לבדוק לקרוע התפירות להוציאן מן הבתים פשע ולא בדיק. ואי נמי איכא משום בזיון תפילין. והלכתא לכתחילה לא אבל בדיעבד בודק ודיו.
וקא תני רב כהנא בודק שתים של יד ושל ראש כלומר: בודק שתים אחד של יד ואחד של ראש וקשיא לרב דאמ' שלש, ופליגא נמי אברייתא אחריתי. ופרקינן הא מני רבי היא דאמר בתרי זמני הויא חזקה, ואידך כרשב"ג סבירא ליה. ולענין פסק הלכה: קיימא לן כרשב"ג, חדא, דקאי רב הכא כוותיה, ועוד דאבוה דר' והלכה כר' מחברו ולא מאביו. וביבמות פרק הבא על יבמתו (יבמות סד, ב) אמרו נשואין ומלקיות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג, וכתב הרב אלפסי ז"ל (יבמות שם) דמילה כנשואין שאם מלה בנה ראשון ומת שני ומת, שלישי לא תמול משום ספק נפשות להקל. אבל שאר מילי מסברא עבדינן כרשב"ג חדא דאבוה הוא ועוד דרב קאי כוותיה הכא. והראב"ד ז"ל כן פסק כרשב"ג.
אי רבי אימא סיפא איכא למידק ואי לא רבי מי ניחא. ופירש הראב"ד ז"ל דזו קושיא היא למאי שהעמידה כר' ולומר דמתרצא היא והרי סיפא וכי איפשר להעמידה בזו, אלמא משבשתא היא. ותירץ דלעולם מתרצתא היא, [וכרבי] היא הך ובצבת. ואינו מחוור בעיני, דפשיטא דשמעתין משמע (כמאן) [דמאן] דאקשי מינה מעיקרא הוא ניהו דהדר ואקשי אי רישא אי סיפא, ואי סבירא ליה דמשבשתא היא היכי מקשה מינה. ולי נראה דהאי מקשה הוה סבירא ליה דאפי' לרשב"ג בגמ' מוקי לה בהא, דכיון דבדק של ראש ושל יד חזקה דבקי הוא בכתיבתן, אבל בצבתין בעינן תלתא להחזיק כל הצבתין. (והלכתא) [והלכך] כי אוקמא [כרבי] בדרישא, אקשי ליה מצבתין. ופרקינן דמודה רבי בצבתין דלזו שלישי ולזו בעינן קאמר, דמתלתא כיון דכל צבת וצבת מחד גברא הלכך כולהו בעו בדיקה.
הא דתני במתני' אבל בחדשות פטור קשיא לי דאדרבא הוה ליה למתני אסור. ולמאן דתני אבוה דרב שמואל חדשות אינן מקושרות הוה ליה למתני נמי חייב דאין דרך מלבוש, ואי עניב להו חייב לר' יהודה. ויש לומר דמשום דקתני המוצא תפילין מכניסן זוג זוג, כלומר: שחייב להכניסם תאני נמי דבחדשות פטור, וכיון שכן אם הכניסם חיובי נמי מחייב.
1 more comments on this page.
Rashba on Eruvin 97a · Sefaria
Ritva
ופרכי׳ ולרבי יהוד׳ עבדינהו מערב ומהדרי׳ אמר רב חסדא כו׳ אביי אמר פירש וכדאיתא בהדיא בפרק אלו קשרים וקשה לי דקארי לה מאי קארי לה ורב חסדא נמי איכא למידק מהא דעניבה פסולה בתפילין כיון דאשכחן לרבי יהודה דסבר דעניבה קשירה היא וי״ל דאינהו סבי׳ להו דכי אמ׳ רב יהודה דעניבה קשירה היא ה״מ בעניבה שאפשר שתתקיי׳ כן אבל עניבה דהכא שאינה אלא לשעה כי למחר מתירה ועושה קשר שלהם גריעא טובא ולאו קשר הוא ואביי אמר דעניבה לרבי יהודה קשירה היא וכיון דלדידיה קשר שאינן של קיימא ממש אלא שהוא של קיימא קצת אסור כדאי׳ בפרק אלו קשרים אף עניבים כן. ולרבי מאיר דשרי הכא בחדשות לאו משו׳ דעניב להו מענב דהא בפרק אלו קשרים אבעיא להו עניבה לרבי מאיר קשירה היא או לא וסלקא בתיקו אלא טעמא דרבי מאיר משום דשרי לעשות שם קשר מרופה א״נ דלרבי מאיר דשרי לעשות עניבה שאינה מהודקת ודאי כיון דשרי בקשר מרופה וכי איבעיא לן התם היינו בעניב׳ מהודק׳ וכן פי׳ בתוס׳ ואנן קי״ל דעניבה אפילו מהודקת לאו קשירה היא ושריא וקי״ל נמי דקשר מרופה שרי וכיון שכן קי״ל דאפילו חדשות מותר להכניס דקי״ל כי הא דתני אבוה דשמואל אבויה דרב יצחק דחדשו׳ כל שאינן מקושרות. ולקמיען לא חיישינן דלא טרח דהא כולהו אמוראי דשמעתין הכי סבי׳ להו וברייתא דמתני׳ ר׳ זירא לאתבא בריה הכי אתיא ורבא דפליג בהא דאמר דטרח ולא טרח תנאי היא יחידאה הוא לא סמכינן עלה וזה ברור הוא ושלא כדברי הרי״ף ז״ל הילכך המוציא תכלת לשונות פסולה חוטין כשרה כרבי אליעזר וכמתנייתא דתני רבי חייא משמעתין הביא ר״ת ז״ל ראיה שאין צריך לקשר בכל יום בשעת הנחה קשר של תפילין כמו שהיה אומר רבינו אליהו מפריש ז״ל דאם כדבריו ז״ל שצריך לקשור ולהתיר בכל יום אין זה קשר של קיימ׳ כלל ולכ״ע היה מותר לקושרן ועוד הביא ר״ת ז״ל לדבריו ראיות אחרו׳ והא דאמרי׳ במסכת ברכות שמברכין על התפילין על שעת קשירה להדוק קרי קשירה ורבי׳ שמשון ז״ל היה רוצה להכריע דשל יד קושר ומתיר בכל יום אבל לא של ראש ואחרי כן חזר בו מפני משנה ששנינו במסכ׳ מקואות וכן עיקר ואין זה מקומו להאריך יותר:
קשר של תפילין הלכה למשה מסיני פרש״י ז״ל שיעשה קשר לראש כעין דלת ובקשר של יד רצועה קטנה וראשה כפוף כמין יו״ד ועם השי״ן של קמט תפלה של ראש יהא עולה לשם שד״י ונוייהן לבר פרש״י ז״ל דשי״ן של קמט תפלה של ראש שיעשה אותה כלפי חוץ ושם נראית למראית העין ולא שיעשה אותה בין הבתים בתוס׳ הקשו עליו דהא אמרינן במנחות דמר זוטרא איתהפיכה ליה רצועה.
א״ל רב אשי ולא סבר לה מר ונוייהן לבר דאלמא מודו דרצועה היא ובמסכת מנחות פרש״י ז״ל השחרו׳ שברצועו׳ שהוא הלכה למשה מסיני שיהא לבר ובהפוך פי׳ רש״י נוי הקשר כלומר שיהא הצד הנראה כמין דל״ת לחוץ וכן הכריעו בתוספו׳ דכיון דמייתי לה הכא גבי קשר מכלל דמידי דקשר הוא וגם לזה פרש״י ז״ל במס׳ מנחות. הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה פי׳ בתוס׳ דאע״ג דתניא במנחות דתפילין אינן נקחין אלא מן המומחה הא אמר לכתחלה דילמא לא טרח לבדקן ועוד מפני שנראה כבזיון תפילין כשהוא קורע התפר ומוציא התפילין לבדקן אבל בדיעבד כשרין בבדיקה ואפילו לכתחלה נמי כל היכא דלא משכ׳ מן המומחה ליקח ממי שאינו מומחה ובודק ודיו והא תני רב כהנא בתפילין בודק שתים בשל יד ושל ראש כלומר אחת של יד ואחת של ראש ופרקינן הא מני רבי הוא דאמר בתרי זמני הויא חזקה. ופרכי׳ אי רבי פי׳ בשלמא לדידי רשב״ג היא ומיהו גבי תפילין הקל דמסמך על תרי משום דסתם מצויין אצל תפילין מומחין הן ובתרי זימני הויא חזקה אלא שבצבתין בעי תלת׳ להחזיק כל הצבתין
ופרקינן לעולם רבי ומודה רבי בצבתין אחד מתרי תלתא זבין ובדין הוא דאפילו רביעי ואפילו חמישי והא דקתני שלישי לאפוקי מחזקיה דרבי דאמר בעלמא דבתרי זימני הויא חזקה דקי״ל כרשב״ג חדא דאבוה דרבי הוא וק״ל הלכה כרבי מחבירו ולא מאביו. ועוד דרב קאי כוותיה הכא וביבמות אמר נשואין ומלקיו׳ כרבי וסתות ושור המועד כרשב״ג ומילה כנשואין דספק נפשו׳ להקל (הא ככלהו) הרי הלכה כרשב״ג מן הטעם שאמרנו שאין הלכה כר׳ במקום אביו:
כאן בסכנת עובדי כוכבים ומזלות כאן בסכנ׳ לסטים העיק׳ כפי׳ השני דפרש״י ז״ל משנתינו בסכנת עובדי כוכבים ומזלות שגזרו על התפילין ולפי׳ מכסן בלבד והולך לו וברייתא סכנת לסטים עובדי כוכבי׳ ומזלות בעלמא דליכא אלא חשש בזיון תפילין והיינו דפרכינן מתני׳ בסכנת עובדי כוכבים ומזלות היכי א״ר יוחנן שמעון נותן לחבירו וחבירו לחבירו דהא אוושא מילתא כלומר שיתפרסם הדבר שחוששין לשמירת תפילין ויבאו לידי סכנה והיינו דלא אמרינן הכא דאוושא דמילתא דשבת כדאמרינן בסמוך דאלמא אוושא דמילתא דאמרינן הכא היינו כדפרישנא וכן הכריע רש״י ז״ל והוא הנכון. והלכתא לרבנן דבסכנ׳ לסטים מוליכן פחות מד׳ אמות.
Ritva on Eruvin 97a · Sefaria
Meiri
בליטת האותיות שבתפלין ר״ל שינין שבקציצות צריך שתהא מבחוץ ר״ל שיהיו האותיות בולטות ולא שוקעות והוא שאמרו נוייהן מלבר ויש מפרשי׳ שלא יהו האותיות בולטות בצד פנימי של עור המודבק בקלף התפלין אלא בחוץ למראית העין. ויש מפרשי׳ שמקום השער של עור נקרא נוייהן והוא מלבר ר״ל שהכתיבה במקום הבשר כמו שהתבאר במקומו:
הלוקח תפלין ממי שאינו מומחה בעשייתם צריך לבדקם אם נעשו כתקנם אם לאו ואם לקח מהם הרבה ביחד לחזור ולמכרם בודק מהם שלש קציצות רצה שתים של ראש ואחת של יד רצה שתים של יד ואחת של ראש ואם מצאם כשרים הוחזק הכל להכשר אבל בשתים לא ואעפ״י שבענין קטלנית אמרו בתרי זמני הויא חזקה בזו לא הוכשרו כלם אלא בבדיקת שלש ואעפ״י שזה שלקחם הוא ממנו לקחם מתגר אחר ואם לקחם צבתים צבתים ר״ל כרכים כרכים והרבה תפלין בכל כרך וכרך כל צבת וצבת צריך בדיקה בשלש קציצות שחזקת הצבתים שמהרבה בני אדם הם נקחים ואם היה התגר מומחה סומכין על בקיאות התגר שבשעת מקחו בדקם:
Meiri on Eruvin 97a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה אביי אמר כו' ור"מ דשרי בחדשות קסבר דלאו קשירה היא כו' עכ"ל לר"מ ודאי מצינו למימר שפיר כדס"ד מעיקרא דשרי אף בחדשות משום דבלא קשירה הוה דרך מלבוש כמ"ש התוס' לעיל אלא משום דלרבי השתא דאוסר בחדשות משום דאינן מקושרות ליכא למימר הכי לית לן למימר דר"מ פליג עליה בהא אלא דפליג עליה בהא דפליגי כבר רבנן עליה דר"י וקסברי עניבה לאו קשירה היא וק"ל:
בא"ד מדפריך סתמא דתלמודא בפשיטות ולענביה מיענב משמע דאין הלכה כר"י כו' עכ"ל דבריהם אלו לתירוצם דלעיל לרב חסדא מוקמינן מתניתין דהכא כרבנן דר"י דאמרי עניבה לאו קשירה [היא] אבל לתירוצם שני ליכא ראיה דאיכא למימר דלר"י נמי פריך וליענביה דקס"ד דאפילו לר"י שרי עניבה דהכא דסתמא דעתו להתיר כו' כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:
בד"ה קשר של תפילין כו' ומשני אלא לרצועותיהן ולא פריך מדל"ת ויו"ד כו' עכ"ל ר"ל דכמו דפריך אשי"ן דלא איצטריך קרא מן המותר בפיך דבלאו קרא נמי כיון דהוה הל"מ מאותיות השם ה"נ איכא למפרך אהא דמשני לרצועותיהן כיון דמהל"מ יש בהו ד' וי' מאותיות השם לא איצטריך בהו קרא אבל אי ד' וי' אינן הל"מ אלא קשר בעלמא הוה הל"מ ניחא אי לאו קרא דמותר בפיך לא הוה ידעינן דבעי ברצועותיהן עור בהמה טהורה ועיין במרדכי בה"ק ובאשר"י במנחות וק"ל:
Chidushei Halachot on Eruvin 97a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 97, Amud Aleph, about 353 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 123 words
Opens “אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.…”
- Segment 231 words
Opens “(שיצ״י עצב״י סִימָן.) וְהַשְׁתָּא דְּתָנֵי אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל…”
- Segment 310 words
Opens “וְלִיעְנְבִינְהוּ מִיעְנָב! אָמַר רַב חִסְדָּא: זֹאת אוֹמֶרֶת,…”
- Segment 410 words
Opens “אַבָּיֵי אָמַר: רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: עֲנִיבָה…”
- Segment 533 words
Opens “טַעְמָא דַּעֲנִיבָה קְשִׁירָה מְעַלַּיְיתָא הִיא, הָא לָאו…”
- Segment 65 words
Opens “דְּעָנֵיב לְהוּ כְּעֵין קְשִׁירָה דִידְהוּ.…”
- Segment 725 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב: הַלּוֹקֵחַ תְּפִילִּין…”
- Segment 816 words
Opens “מָה נַפְשָׁךְ: אִי מֵחַד גַּבְרָא קָא זָבֵין,…”
- Segment 920 words
Opens “אִי מִתְּרֵי תְּלָתָא גַּבְרֵי זָבֵין, כׇּל חַד…”
- Segment 1031 words
Opens “אִינִי?! וְהָא תָּנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: בִּתְפִילִּין…”
- Segment 1119 words
Opens “וְהָתָנֵי רַב כָּהֲנָא: בִּתְפִילִּין בּוֹדֵק שְׁתַּיִם שֶׁל…”
- Segment 1217 words
Opens “אִי רַבִּי, אֵימָא סֵיפָא: וְכֵן בַּצֶּבֶת הַשֵּׁנִי,…”
- Segment 1315 words
Opens “מוֹדֶה רַבִּי בִּצְבָתִים, דְּמִתְּרֵי תְּלָתָא גַּבְרֵי זָבֵין.…”
- Segment 1413 words
Opens “אִין הָכִי נָמֵי. וְהַאי דְּקָתָנֵי שְׁלִישִׁי לְאַפּוֹקֵי…”
- Segment 1528 words
Opens “מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת וְכוּ׳. מַאי צְבָתִים…”
- Segment 1635 words
Opens “מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן. וְאַמַּאי? לְעַיְּילִינְהוּ זוּג זוּג!…”
- Segment 1722 words
Opens “וּבַסַּכָּנָה מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ. וְהָתַנְיָא: וּבַסַּכָּנָה מוֹלִיכָן פָּחוֹת…”
Sages named on this page
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Source: Eruvin 97a · Segment 11 — “וְהָתָנֵי רַב כָּהֲנָא: בִּתְפִילִּין בּוֹדֵק שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְשֶׁל…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Eruvin 97a · Segment 5 — “…יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: קֶשֶׁר…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Eruvin 97a · Segment 4 — “אַבָּיֵי אָמַר: רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: עֲנִיבָה קְשִׁירָה מְעַלַּיְיתָא…”
Original text
אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּחֲדָשׁוֹת וּמַתִּיר בִּישָׁנוֹת. אַלְמָא מָר סָבַר טָרַח אִינִישׁ, וּמָר סָבַר לָא טָרַח אִינִישׁ.
and whether the phylacteries are new or old; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda prohibits carrying new phylacteries but permits carrying old ones. Apparently, one Sage, Rabbi Yehuda, holds that a person exerts himself to fashion an amulet that looks like phylacteries, and one Sage, Rabbi Meir, holds that a person does not exert himself for this purpose, and therefore something that has the appearance of phylacteries must be phylacteries.
(שיצ״י עצב״י סִימָן.) וְהַשְׁתָּא דְּתָנֵי אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: אֵלּוּ הֵן יְשָׁנוֹת — כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רְצוּעוֹת וּמְקוּשָּׁרוֹת, חֲדָשׁוֹת — יֵשׁ בָּהֶן רְצוּעוֹת וְלֹא מְקוּשָּׁרוֹת. דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא טָרַח אִינִישׁ.
Shin , yod , tzadi , yod , ayin , tzadi , beit , yod is a mnemonic for the statements that follow. The Gemara adds: And now that the father of Shmuel bar Rav Yitzḥak has taught that these are deemed old phylacteries: Any that have straps that are permanently tied in the manner of phylacteries, and new phylacteries are those that have straps that are not tied, the conclusion is that everyone agrees that a person does not exert himself to fashion an amulet similar to phylacteries or string-like ritual fringes. They disagree with regard to new phylacteries that are not tied properly and cannot be donned in a manner typical of a weekday. The reason is that tying a permanent knot on Shabbat is prohibited by Torah law. Therefore, these phylacteries may not be donned, and Rabbi Zeira’s opinion is accepted.
וְלִיעְנְבִינְהוּ מִיעְנָב! אָמַר רַב חִסְדָּא: זֹאת אוֹמֶרֶת, עֲנִיבָה פְּסוּלָה בִּתְפִילִּין.
The Gemara asks a question with regard to Rabbi Yehuda’s opinion that new phylacteries may not be brought into town because they lack a permanent knot: Why must one tie the phylacteries with a knot? Let him simply tie a bow, which is not prohibited on Shabbat, and place the phylacteries on his head and arm in that manner. Rav Ḥisda said: That is to say that a bow is invalid for phylacteries, as a proper knot is required.
אַבָּיֵי אָמַר: רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: עֲנִיבָה קְשִׁירָה מְעַלַּיְיתָא הִיא.
Abaye said: This is not the correct interpretation. Rather, Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as he said: A bow is a full-fledged knot, and it is prohibited to tie it on Shabbat by Torah law.
טַעְמָא דַּעֲנִיבָה קְשִׁירָה מְעַלַּיְיתָא הִיא, הָא לָאו הָכִי — עָנֵיב לְהוּ, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הוּא, וְאָמַר רַב נַחְמָן: וְנוֹיֵיהֶן לְבַר!
The Gemara asks: The reason that it is prohibited to tie a bow is that a bow is a full-fledged knot. If that were not so, one could tie the phylacteries with a bow. But didn’t Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, say in the name of Rav: The form of the permanent knot of phylacteries is a halakha transmitted to Moses from Sinai; and Rav Naḥman said: And their decorative side, the side of the knot where the shape of the letter appears, must face outward. Apparently, a bow does not suffice for phylacteries, as an actual knot is required.
דְּעָנֵיב לְהוּ כְּעֵין קְשִׁירָה דִידְהוּ.
The Gemara rejects this contention: It is referring to a case where one tied a bow similar in form to a permanent knot, without actually tying a permanent knot.
אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב: הַלּוֹקֵחַ תְּפִילִּין מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מוּמְחֶה — בּוֹדֵק שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ, אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד.
Rav Ḥisda said that Rav said: One who purchases a large quantity of phylacteries from one who is not an expert, i.e., a person who has not proven to be a reliable manufacturer of phylacteries, the purchaser examines two phylacteries of the arm and one of the head, or two of the head and one of the arm, to see if they are valid and the individual reliable. If the three phylacteries are found to be valid upon examination, the seller is considered an expert and the rest of the phylacteries are presumed valid as well.
מָה נַפְשָׁךְ: אִי מֵחַד גַּבְרָא קָא זָבֵין, לִבְדּוֹק אוֹ שָׁלֹשׁ שֶׁל יָד אוֹ שָׁלֹשׁ שֶׁל רֹאשׁ.
The Gemara asks: Whichever way you look at it, this ruling is problematic: If the buyer purchased all of the phylacteries from one person, who acquired them from somebody else, let him examine three phylacteries of the arm or three of the head, in accordance with the principle that presumptive status is established after three instances.
אִי מִתְּרֵי תְּלָתָא גַּבְרֵי זָבֵין, כׇּל חַד וְחַד לִיבְעֵי בְּדִיקָה. לְעוֹלָם מֵחַד גַּבְרָא זָבֵין, וּבָעֵינַן דְּמִיתְמַחֵי בְּשֶׁל יָד וּבְשֶׁל רֹאשׁ.
If he purchased the phylacteries from two or three people, each and every one of the phylacteries should require examination. The presumptive status of one pair of phylacteries does not apply to the others, as they might have been produced by a different person. The Gemara answers: Actually, this refers to a case where the buyer bought the phylacteries from one person, and we require that the seller prove himself to be an expert with regard to both the phylactery of the arm and the phylactery of the head.
אִינִי?! וְהָא תָּנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: בִּתְפִילִּין בּוֹדֵק שָׁלֹשׁ שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ, מַאי לָאו אוֹ שָׁלֹשׁ שֶׁל יָד אוֹ שָׁלֹשׁ שֶׁל רֹאשׁ! לָא: שָׁלֹשׁ, מֵהֶן שֶׁל יָד מֵהֶן שֶׁל רֹאשׁ.
The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rabba bar Shmuel teach that with regard to phylacteries one examines three of the arm and three of the head? What, is it not that he examines either three phylacteries of the arm or three of the head? The Gemara rejects this explanation: No, it means that he examines three phylacteries in total, among them phylacteries of the arm and among them phylacteries of the head, as stated by Rav Ḥisda in the name of Rav.
וְהָתָנֵי רַב כָּהֲנָא: בִּתְפִילִּין בּוֹדֵק שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ! הָא מַנִּי רַבִּי הִיא, דְּאָמַר: בִּתְרֵי זִימְנֵי הָוֵי חֲזָקָה.
The Gemara asks: But didn’t Rav Kahana teach that with regard to phylacteries one examines two of the arm and two of the head? This statement certainly contradicts Rav’s opinion. The Gemara explains: In accordance with whose opinion is this halakha ? It is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: Presumptive status is established by two times. Although most Sages maintain that it takes three instances to establish a presumptive status, Rabbi Yehuda HaNasi rules that two cases suffice. Consequently, in the case of phylacteries, it is sufficient to examine two.
אִי רַבִּי, אֵימָא סֵיפָא: וְכֵן בַּצֶּבֶת הַשֵּׁנִי, וְכֵן בַּצֶּבֶת הַשְּׁלִישִׁי. וְאִי רַבִּי — שְׁלִישִׁי מִי אִית לֵיהּ?
The Gemara asks: If this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, say the latter clause of that same baraita as follows: And he must likewise examine the second bundle of phylacteries, and likewise the third bundle. And if it is in accordance with Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, is he of the opinion that a third examination is necessary? Rabbi Yehuda HaNasi does not require a third examination to establish a presumptive status, as he maintains that the examination of two bundles suffices.
מוֹדֶה רַבִּי בִּצְבָתִים, דְּמִתְּרֵי תְּלָתָא גַּבְרֵי זָבֵין. אִי הָכִי אֲפִילּוּ רְבִיעִי נָמֵי, וַאֲפִילּוּ חֲמִישִׁי נָמֵי!
The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi concedes with regard to bundles, as one buys them from two or three different people. It can be assumed that the various bundles of phylacteries were not all manufactured by the same person. Consequently, the validity of one bundle does not establish a presumption with regard to another. The Gemara asks: If so, even the fourth bundle must be examined as well, and even the fifth as well. If the bundles were bought from different manufacturers, every one of them requires examination, not only the third.
אִין הָכִי נָמֵי. וְהַאי דְּקָתָנֵי שְׁלִישִׁי לְאַפּוֹקֵי מֵחֶזְקֵיהּ, וּלְעוֹלָם אֲפִילּוּ רְבִיעִי וַחֲמִישִׁי נָמֵי.
The Gemara answers: Yes, it is indeed so; this is how one must proceed. And the reason that Rabbi Yehuda HaNasi teaches three bundles rather than four or five is to exclude the third bundle from its presumptive status. By stating that the third bundle must be examined, Rabbi Yehuda HaNasi indicates that in this case two examinations do not establish a presumption; rather, all of the bundles must be checked. And actually, even the fourth and fifth bundles require examination as well.
מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת וְכוּ׳. מַאי צְבָתִים וּמַאי כְּרִיכוֹת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֵן הֵן צְבָתִים, הֵן הֵן כְּרִיכוֹת. צְבָתִים — זָוֵוי זָוֵוי, כְּרִיכוֹת — דִּכְרִיכָן טוּבָא.
It was stated in the mishna that if one finds phylacteries tied in bundles or in wrapped piles, he sits there and waits with them until dark and then brings them in. The Gemara asks: What is the meaning of bundles in this context, and what is meant by wrapped piles? Rav Yehuda said that Rav said: The same types of objects are called bundles, and they are also called wrapped piles, i.e., both contain more than one pair of phylacteries. Bundles consist of many pairs of phylacteries arranged in pairs [ zuvei ] of a head phylactery with an arm phylactery, whereas wrapped piles indicates that many phylacteries are wrapped together in no particular arrangement.
מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן. וְאַמַּאי? לְעַיְּילִינְהוּ זוּג זוּג! אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לֵיהּ מִינֵּיהּ דְּאַבָּא, כׇּל שֶׁאִילּוּ מַכְנִיסָן זוּג זוּג וְכָלוֹת קוֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, מַכְנִיסָן זוּג זוּג. וְאִי לָא, מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן.
We learned in the mishna that one sits there and waits with them until dark and then brings them in. The Gemara asks: And why must he do that? Let him bring them in pair by pair. Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, said: This matter was explained to me personally by my father as follows: Any instance where there are few enough phylacteries that were he to bring them in pair by pair he would finish before sunset, he brings them in pair by pair. But if not, i.e., if there are so many pairs of phylacteries that were he to bring them in one pair at a time he would not bring them all in before sunset, he waits there with all of them until dark and then brings them in.
וּבַסַּכָּנָה מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ. וְהָתַנְיָא: וּבַסַּכָּנָה מוֹלִיכָן פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת! אָמַר רַב: לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּסַכָּנַת גּוֹיִם, הָא — בְּסַכָּנַת לִסְטִים.
It was stated in the mishna that in a time of danger one covers the phylacteries and proceeds on his way. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a different baraita : And in a time of danger he carries them less than four cubits at a time? The Gemara answers that Rav said: It is not difficult. In this mishna, which states that the finder covers the phylacteries, it is referring to the danger posed by gentiles, where the gentile authorities decreed against donning phylacteries and the finder is afraid to be seen carrying them. However, in that baraita , which teaches that one may carry them less than four cubits at a time, it is dealing with the danger posed by bandits [ listim ]. In that case he is afraid to remain there until dark, but he is not worried about taking the phylacteries with him. Consequently, he may carry them less than four cubits at a time.