Talmud Builders

    Commentary page

    Eruvin 75b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 75b

    Eruvin 75b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 344 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    תניא נמי הכי כרב יהודה דהא מקום אחד דמתני' בחיצונה קאמר:

    ובין מן הפנימית כו' שתיהן אסורות כדפרשינן:

    נתנו את עירובן בפנימית ושכח אחד מן הפנימית שתיהן אסורות דחיצונה מיתסרא בשכחה דפנימית דלא מצי אסתלוקי מינה ועוד דליתיה לעירובה גבה:

    שתיהן אסורות דברי ר"ע ולא אמרי' תסתלק פנימית מינה כדמפרש לקמיה דעירוב החיצונה המונח לתוכה מרגילה שם:

    בזו פנימית מותרת דמשום שכחה דחיצונה לא מיתסרא אלא אחדא דשא ומסתלקא מינה:

    מבטלינן לך וכי אמר ר"ע פנימית אסורה עד שתבטל לה חיצונה רשות הרגל עירובה קאמר:

    אין ביטול רשות מחצר לחצר ואי אמרת תיסר עלה מעוותא לה הלכך אמרה לה לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי:

    שמואל ורבי יוחנן דאיפלגו לעיל בפרקין (עירובין דף סח.) בבטול מחצר לחצר:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 75b · Sefaria

    Tosafot

    עד כאן לא קאמר ר"ע הכא אלא בב' חצירות זו לפנים מזו דאסרן אהדדי - יש לישב הך סוגיא נמי אליבא דרבא דאמר לעיל (עירובין דף סו.) לשמואל דבשתי חצירות זו לפנים מזו פעמים אין מבטלין אע"ג דאסרן אהדדי דהכא קאמר דאסרן אהדדי בפשיעות בני חיצונה שהורגלו עירובן בפנימית דשכח א' מהן ולא עירב אבל בכל הנהו דאמר שמואל אין מבטלין מי אסרן אהדדי בפשיעה דכי נתנו עירובן בחיצונה ושכח אחד מהן ולא עירב אין האיסור בא ע"י שפשעו במה שהרגילו עירובן ושכח אחד מהם ולא עירב דבלאו הכי היה להם דריסת הרגל ואין לתמוה היאך מתוקם לרבא שמואל כר"ע וכרבנן הא ע"כ כר"ע דוקא ס"ל כדפי' בקונטרס לעיל דמ"מ בעיקר פלוגתייהו דאין ביטול רשות מחצר לחצר מוקמי נפשיה בכולהו וא"ת ולאביי דאמר שתי חצירות זו לפנים מזו דמבטלין בכל ענין לשמואל (מי נימא) שמואל כר"ע ולא כרבנן דלרבנן ב' חצירות זו לפנים מזו אין מבטלין וי"ל דהוה מפרש כר' יוחנן דבסמוך עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דאמר' לה אדמבטלת לי קאסרת עלי בפשיעותא שהרגלת עירובך ושכח אחד מכם:

    ואני קורא בהם רבים בחיצונה ויסברו שיש כמו כן שנים בפנימית ולא עירבו אבל כשיש שנים בפנימית ועירבו לא גזרינן אטו לא עירבו דעירבו אטו לא עירבו לא גזרינן אבל כשיש אחד בפנימית ולא עירבו יסברו שהם שנים כמו בחיצונה והרי לא עירבו:

    נכרי הרי הוא כרבים אליבא דשמואל קאמר כדפי' בקונט' דליכא למימר דביחיד בחיצונה נמי אסר דאפי' היה דר עמו בחצר לא אסר דקיימא לן כראב"י כ"ש דריסת רגל דלא אסרה וכן מוכחא בהדיא לעיל גבי ישראל ונכרי בפנימית וישראל בחיצונה דאי ליכא ישראל בפנימית אלא נכרי לחודיה לא אסר וא"ת ולמה ליה למימר הרי הוא כרבים אפילו לא הוו כרבים אסר דכיון דיש שני ישראלים בחיצונה ואוסרין זה על זה ויש לו דריסת רגל עליהן וי"ל כיון דישראל לא אסר נכרי נמי לא אסר דאין להחמיר בנכרי יותר מבישראל אי לאו דהוו כרבים:

    ורבי יוחנן סבר בית שער דיחיד לא הוי בית שער והא דאמר בפ' כיצד משתתפין (לקמן עירובין דף פה:) כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אינו אוסר הנותן שם עירובו אינו עירוב חוץ מבית שער דיחיד פי' דאף על גב דהדר שם אינו אוסר הנותן שם עירובו הוי עירוב אתי נמי כר' יוחנן דהתם איירי בבית שער דחצר כדפי' שם בקונטרס דאינו עשוי לדירה אבל הכא העשוי לדירה אוסר:

    Tosafot on Eruvin 75b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    לימ' שמואל ור' יוחנן בפלוגתא דר' עקי' ורבנן קא מיפלגי והיינו חלוקתם בזה הפרק לשעבר אמ' שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר:

    סליק הדר

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 75b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תניא נמי הכי נתנו עירובן בחיצונה ושכח בין מן הפנימית [ובין] מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות. נתנו את עירובן בפנימית ושכח אחד ולא עירב בין מן הפנימית בין מן החיצונית שתיהן אסורות. דברי רבי עקיבא וחכ"א בזו ששכח אחד מן החיצונית ולא עירב פנימית מותרת והחיצונה אסורה ואקשינן לרבנן מ"ש פנימית דשריא דאמרי אחדא לדשא ומשתמשא לעצמה.

    לר' עקיבא נמי נימא הכי אמאי תני שתיהן אסורות ודחינן סבר ר"ע [עירוב] מרגילה כלומר עירובה מכניס רגלי החיצונה בפנימית ופרקי' רבנן סברי יכולה לומר לה לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי כי א' שליח לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי.

    ור' עקיבא אמר לך כי האי גוונא לא מקריא עוות דאמרה לה חיצונה מבטילנא לך רשותאי וכאלו הרשות כולה לפנימית והנה (יש הן) [יש כאן] מי שלא עירב ואוסר עליה ורבנן [ס"ל] אין ביטול רשות מחצר לחצר כרבנן ור' יוחנן דאמר מבטלין רשות מחצר לחצר כרבי עקיבא ופרקינן לעולם רבי יוחנן (עקיבא) ואפילו לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן אין ביטול רשות מחצר לחצר אלא משום דאמרה להאי (מבטלת) [אדמבטלת] לי בטולי רשותיך הא (אם) [קא] אסרת עלי אבל מחצר לחצר כגון ב' חצרות ופתח ביניהן מאי קאסר עלה הלכך אפי' רבנן סברי מבטלין רשות מחצר לחצר וקיי"ל כר' יוחנן דכל היכא דפליגי רב ושמואל ור' יוחנן הלכתא כר' יוחנן:

    פיסקא ואם היו של יחידים אין צריכין לערב אמר רב יוסף אמר רב ג' אסורין פי' אין ניתרין יחידים אלא בזמן שהן ב' חצרות ובכל חצר דר אחד. אבל בג' חצירות ובכל חצר דר אחד שנמצאו כולן ג' אסורין.

    ואמר רב ביבי אנא אמרתה ליה ומשמיה דרב אדא בר אהבה אמרת ליה ולא משמיה דר' ומ"ט ג' חצירות ובכל חצר שוכן יחיד אסורין הואיל ואני וקורא רבים בחיצונה כי כל שלשה רבים הם ועכשיו שנמצאו דורסין אותה שלשה והן רבים אסורין [אמר רב יוסף] מארי דאברהם רבים ברבי איחלף לי. כלומר אמר לי רב ביבי רבים ונתחלף לי וקבעתי שמועה זו ברבי ושמואל אמר לעולם מותרין עד שיהו בפנימית ב' ולא עירבו לפיכך אסורין בחיצונית שהן רגל האסורה. אר"א נכרי הרי הוא כרבים ואוסר ואמרינן מ"ש דישראל יחיד לא אסר דכל מאן דחזי ליה דמטלטל אמרינן אי ידע דיחיד הוא הא ידע ואי לא אמר בדעתיה האי דמטלטל משום דאגר מיניה.

    ודחינן סתם גוי לא שתיק אלא פעי ומכריז מלשון כיולדה אפעה כלומר צועק ואומר אנא אוגרית רשותי להאי ישראל וכיון דלא פעי ידעיה דלא אגר ואמרי מטלטל במקום נכרי הוא לפיכך אסור.

    אמר רב יהודה אמר שמואל י' בתים זה לפנים מזה הפנימי נותן עירובו ודיו. פי' כיון שדורסין כולן [על החיצונים] כאילו רשותו הן ורשות אחת הן.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 75b · Sefaria

    Rashba

    אמר לך שמואל אנא דאמרי אפילו לר' עקיבא ע"כ לא קאמר ר' עקיבא התם אלא דשתי חצרות זו לפנים מזו דקא אסרן אהדדי. קשיא לי והא חיצונה היא דמבטלת לפנימית דלא אסרה עלה אלא משום דרגל ערובה בלבד, וא"כ אפילו שתי החצרות הפתוחות לרשות הרבים ופתח אחד ביניהן כמו שעירבו ושכח אחד מבני החצר שאין העירוב אצלה יבטל לבני אותה שהעירוב אצלה. וכי תימא הכי נמי א"כ למה לי דנקט שתי חצרות זו לפנים מזו, לימא ע"כ לא קאמר ר' עקיבא אלא כגון שתי חצרות שעירבה זו עם זו דקאסרן אהדדי. ויש לומר דהוא הדין דהוה מצי למימר הכין, אלא משום דעל שתי חצרות זו לפנים מזו קאי נקט הכין, וה"ה לכל דדמי לה. וכן נראה מלשון רש"י ז"ל שפירש דאסרן אהדדי ע"י הרגל עירוב, וכי אמרי אנא בשתי חצרות ופתח אחד ביניהן ולא עירבו ע"כ.

    אבל הכא מי קא אסרה עילויה דלימא לה כיון דמקלקלת עלויי לא ממתינא לך ולביטולך לא צריכנא, הא ודאי צריכה היא לביטולה וביטול מיהא סגי לה.

    אמר רב יוסף תני רבי אם היו שלשה אוסרין זה על זה פירוש: אם היו שלשה בין שתי החצרות, ולא מיבעיא אם היו שנים בפנימית ואחד בחיצונה דרגל האסורה אוסרת, אלא אפילו היו שנים בחיצונה ואחד בפנימית, משום שאני קורא רבים בחיצונה וגזירה משום רבים בפנימית.

    ושמואל אמר לעולם מותרות עד שיהיו שנים בפנימית ואחד בחיצונה דלא גזרינן וכדמפרש טעמא בסמוך דאי ידע, ואי לא ידע אמר עירובי עירוב.

    אמר ר' אלעזר וגוי הרי הוא כרבים כלומר: אם היה גוי דר בפנימית ושני ישראלים בחיצונה, דריסת רגלו אוסרת עליהן. ואע"פ שאינו דר עמהן וישראל דכוותיה אינו אוסר, אפילו הכי גוי אוסר וכדמפרש טעמא משום גזירת הרואין, דאיכא דלא ידע וסבר דגוי [אינו] אוסר אפילו בשיש שני ישראלים אוסרין זה על זה דרין עמו, דמימר אמר גוי לא השכיר דאם איתא מיפעא פעי. ור' אלעזר אליבא דשמואל אמרה לשמעתיה, דאי לרב מאי איריא גוי אפילו ישראל נמי אסר כי הוו שנים בחיצונה וכמו שפירש רש"י ז"ל. והלכך קיימא לן כשמואל, זו היא שיטתו של רש"י ז"ל. ולפי שיטה זו ההוא עובדא דישראל וגוי בפנימית ובעיא דישראל וגוי בחיצונה וישראל בפנימית שבתחילת פירקין (סה, ב), אפשר לומר שאין הלכה כרב ור' חייא דאסרו ואף על גב דהוו רבים בחיצונה. משום דלא אמרו כאן אלא בשיש שני ישראלים בחיצונה וגוי בפנימית, דמכל מקום הא איתא בחיצונה שני ישראלים אוסרין זה על זה. אבל הראב"ד וגם ר"ח ז"ל פירשו: אם היו שלשה אסורין, כלומר: שלש חצרות ובכל חצר אחד ונמצא בחיצונה שלשה שהם רבים. ושמואל פליג בישראלים ואמר שאינן אוסרין עד שיהיו שנים בפנימית דרגל האסורה אוסרת אבל רגל המתרת אינה אוסרת. ור' אלעזר קאי כשמואל בישראלים, אבל גוי הרי הוא כרבים שאם דר גוי בפנימית ושני ישראלים בשתים החיצונים אחד בכל חצר הרי אוסר עליהן. ולפי פירוש זה ההיא דלעיל דרב ור' חייא דישראל וגוי בפנימית וישראל בחיצונה, ואי נמי ישראל וגוי בחיצונה וישראל בפנימית החיצונה אסורה כרב ור' חייא וכמו שכתב הראב"ד ז"ל שם במקומה. וכבר כתבתיה משמו למעלה בס"ד (שם בד"ה אמר ליה). והתימא מן הרב אלפאסי ז"ל שפירש כאן כפירושו של ר"ח ז"ל ועם כל זה לא כתבן להנהו דרב ור' חייא ור' אלעזר בהלכות (לעיל עירובין סה, ב), דנראה שדחאן מהלכתא.

    מר סבר בית שער דיחיד שמיה בית שער ומר סבר לא שמיה בית שער. כתב הראב"ד ז"ל: אע"ג דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, הכא הלכה כשמואל משום דקאי רב כשמואל, וכדאמרינן לקמן בפרק כיצד משתתפין (עירובין פה, ב) אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אינו אוסר עליו הנותן שם את עירובו אין עירובו עירוב חוץ מבית שער דיחיד. דאלמא בית שער דיחיד הדר שם אינו אוסר ואין צריך ליתן עירוב. וזה כשיטתו של הראב"ד ז"ל שפוסק כרב ושמואל לגבי ר' יוחנן כשאר רבים דעלמא לגבי יחיד, ולא אמרו שמואל ור' יוחנן ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן אלא בשלא נחלק עליו אלא האחד מהם. אבל הגאונים ז"ל פסקו בכל מקום כר' יוחנן ואפילו במקום שניהם. ובתוספות כתבו דההיא דרב אפילו כר' יוחנן אתיא, דההוא בית שער היינו בית שער דחצר שאינו עשוי לדירה אלא לבית שער, וכי הא דאמרינן לעיל (עירובין עב, ב) מי שיש לו בית שער אכסדרה ומרפסת בחצר חבירו אינו אוסר. אבל האי דהכא דשני בתים זו לפנים מזו שהחיצון עשוי לדירה לא הוי כשאר בית שער דיחיד והדר שם אוסר. ונראין דבריהם מדקאמר רב כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אינו אוסר עליו, דמשמע דמילתא פשיטא היא לכולי עלמא. והלכך בשני בתים זו לפנים מזו אפילו החיצון אוסר כיון דעשוי לדירה ואינו בית שער אלא ליחיד.

    Rashba on Eruvin 75b · Sefaria

    Ritva

    תניא נמי הכי כו׳ עד כאן לא קאמר רבי עקיבא התם כו׳ פרש״י ז״ל עד כאן לא קאמר רבי עקיבא אלא בשתי חצרות זו לפנים מזו דאסרין אהדדי ע״י הרגל עירוב וכי אמרי אלא בשתי חצרות זו בצד זו ופתח ביניהן ולא ערבו והפי׳ הזה נכון הולך לפי שטת רבא דקאמר לעיל בפרקין אליבא דשמואל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין ולדבריו לא אמרו בברייתא זו דמבטלין אלא בסיפא דאמר רבי עקיבא שתיהן אסורות כלומר אסורות עד שתבטל החיצונה לפנימית דלא אסרה לפנימית אלא ע״י הרגל עירוב ופנימית אחדא דשא ומשתמשין וכדאי׳ לעיל ובהא הוא דאיפש׳ בבטול אבל פנימית לחיצונה דאסרה בדריסת הרגל לא מבטל שאין ביטול מחצר לחצר ולפי שטה זו יפה פי׳ רבי׳ ז״ל שלא אמר רבי עקיבא אלא בשתי חצרות דלא אסרן אהדדי אפילו ע״י הרגל עירוב לא אמר וכ״ש שלא אמר כן בשתי חצרות דאסרן ע״י דריסת הרגל כגון פנימי׳ לחיצונה אבל הסוגיא הזאת דאביי היא ואליבא דידיה הוא דשקלי׳ וטרי׳ השתא ולאביי כל מאי דתני במתנייתא אסורו׳ סגי להו ביטול אפי׳ אליבא דשמואל דבכל שתי חצרות זו לפנים מזו מודה שמואל דמבטלא ומהני לה ביטול כל היכא דערובה וא״כ לפי שטתו יכולנו לפרש בכאן עד כאן לא קאמר רבי עקיבא אלא בשתי חצרות זו דאסרן אהדדי הן ע״י דריסת רגל הן ע״י הרגל העירוב אבל שתי חצרות זו לפנים מזו דלא ערבו ולא אסרן אהדדי כלל לא וכן פי׳ בתוספות ומיהו עדיין אפשר לומר דאפילו לפי שטתו של אביי נפרש כמו שפרש״י ז״ל דאע״ג דלאביי הכי נמי דלשמואל מבטלא פנימית לחיצונה כיון דהשתא דר׳ עקיבא ורבנן שקלי׳ וטרי׳ ופלוגתייהו אינו אלא בביטול חיצונה לפנימית שאוסרן ע״י הרגל עירוב נקטי׳ מאי דאמר ר״ע בהא כנ״ל.

    ורבי יוחנן אמר אנא דאמרי פרש״י ז״ל מי אוסרה חצר על חברתה בפתח שביניהן בלא עירוב דאי אמרת להוי עוות עכ״ל ולפי פשוטו כן מוכיח לשון הש״ס כפירושו ומיהו קשה דמשמע מהכא דלא אמרי׳ מבטלין מחצר לחצר אלא בשתי חצרות זו בצד זו ופתח אח׳ ביניהן ולא ערבו אבל לא בשתי חצרות זו לפנים מזו דאסרן אהדדי וזה אינו אפילו לשטתו של רבא שלא מצינו שחלק הוא לרבי יוחנן בזה וכ״ש לאביי דאמר דאפילו לשמואל מבטלין שתי חצרות זו לפנים מזו והכא ה״פ אבל הכא מי אסרה עליה שיהא האיסור בא מחמת הביטול דאלו במשנתינו אם אתה אומר שאין מבטלין אינה אוסרת על הפנימית דפנימית אחדא דשא ומשתמשא ואמר לה לתקוני שדרתיך עמי ולא לעוותי וכסברא דרבנן אלא שר״ע קאמר דכיון דערובה מרגילה ואפשר בביטול תיבטל נמצא שהעובדי כוכבים ומזלות איסורה על הפנימית הוא מפני שאתה מצריכה ביטול אבל בעלמא אין הביטול גורם האיסור דאלו בשתי חצרות זו לפנים מזו והרי הפנימית מדינא אוסרת על החיצונה מפני דריסת סרגל ואם לא תבטל כ״ש שתהא החיצונה אסורה ובשתי חצרות זו בצד זו אס ערבו הרי הן מוסרות זו על זו מן הדין אם שכח אחד מהם ולא עירב ואם לא ערבו בין שתבטל ובין שלא תבטל אינם אוסרות זו על זו וזה ברור וכן פיר׳ בתוספות ואף פרש״י ז״ל יש להלום לשטה זו ולאו דוקא נקט חצרות שפתח אחד ביניהן אלא חדא מינייהו נקט והיינו דאמר מר״ן ז״ל דהכא ליכא למומר דאי אמרת תבטל להוי עוות וזה עולה למה שפירשנו. פרש״י ז״ל וכן בתוספו׳ אמר רב יוסף תני ר׳ אם היו ג׳ אוסרין זה על זה. ופי׳ הוא ז״ל אם היו ג׳ בשתי החצרות אוסרין הפנימיי׳ על החיצונה ולא מבעיא בשהשנים בפנימי׳ שאוסרין זה על זה וה״ל רגל האוסרת במקומה שאוסרת שלא במקומה אלא אפילו אחד בפנימית ושתים בחיצונה שהפנימי מותר במקומה אפ״ה אוסר על החיצונ׳ ואפילו להאי תנא דס״ל דרגל המותר׳ אינה אוסרת מ״ט גזירה שנים בחיצונה אטו שנים בפנימית. ושמואל א״א ולא גזרי׳. ולעולם מותרין עד שיהו שנים בפנימית שהוא רגל האסורה במקומה א״ר אלעא עובדי כוכבי׳ ומזלות הרי הוא כרבים כלומר שאם היה עובדי כוכבי׳ ומזלות דר בפנימית אפי׳ יחיד ושני ישראלים בחיצונה הרי הוא אוסר עליהם כדי שישכרו ממנו דחשבינן ליה כאלו דר עמה בחיצונ׳ כיון שדריסת רגלו עליהם. אבל כשאין שני ישראלי׳ בחיצונה אינו אוסר עליה׳ דקי״ל כר׳ אליעזר בן יעקב דאמר דבעי׳ שני ישראלי׳ אוסרין זה על זה. והא דר׳ אלעא בשטת שמואל היא דאמר דישראל א׳ בפנימית ושנים בחיצונה אינו אוסר עובדי כוכבי׳ ומזלות יחיד אוסר כדי שלא ידור עמו וילמדנו ממעשיו. דאילו לרב יוסף מאי אירי׳ עובדי כוכבי׳ ומזלות בפנימי׳ אפי׳ ישראל נמי כיון שיש שנים בחיצונה וכיון דכן שמעי׳ מינה דהלכת׳ כשמואל זו היא שטתו של רש״י ז״ל ורבותינו בעלי התוספו׳ ז״ל. ויש שסוברין לדקדק מכאן דלית׳ לההוא עובדא דאמרי׳ בפרקין גבי ישראל עובדי כוכבי׳ ומזלות בפנימית ואחר בחיצונ׳ ובעיא דישראל ועובדי כוכבי׳ ומזלות בחיצונה דישראל בפנימית ואסרו התם ר׳ חייא דהא הכא אין העובדי כוכבי׳ ומזלות אוסר אלא בשיש שני ישראלים אוסרין זה על זה וי״ל שזו אינה ראיה כלל דלעול׳ אימא לך דה״ה להנהו דהתם כיון דאיכא טעמא דדייר התם ישראל עם העובדי כוכבים ומזלות משום דעובדי כוכבי׳ ומזלות מרתת דאוסרין זה על זה לאו דוקא והא דנקטה הכא ר׳ אלעא בשיש שני ישראלים בחיצונה משום דרבותא דההיא דלעיל דשרי שמואל בישראל אחת בפנימית ושנים בחיצונה נקטה ולעולם לאשמעי׳ דכה״ג עובדי כוכבים ומזלות הרי הוא כרבים דאע״ג שאין ישראל דר עמו בחצר כאחת כדי שילמוד ממעשיו. אפ״ה אסור אבל לעולם אימא לך דה״ה בהנהו התם ויש ספרים שגורסין כאן אמר רב יוסף אס היו ג׳ אוסרין ויש שגורסין אם היו ג׳ אסורות כלומר אסורות החצרות ואף לפרש״י ז״ל יש לפרש כן ואסורות דקתני לאו דוקא אלא לומר שהחיצונ׳ אסורה ור״ח והר״ף ז״ל פי׳ בע״א כמו שהיו באלנות ואינו נכון.

    מ״ש ישראל דלא וכו׳ פי׳ דאי ידע מאן דחזו להו לישראל אחד בפנימית אינו אוסר כיון דהוי רגל המותרת במקומה ניחא ואי לא ידע יאמר דעירוב עירוב כלהו עובדי כוכבי׳ ומזלות נמי כולי כלומר אי דידע הרואה שאין העובדי כוכבי׳ ומזלות ראוי לאסור כיון שאינו דר עמהם בתצר ולא ילמדו ממעשיו ידע ואי לא ידע אלא שהוא סבור שאף זו היה לו לאסור מ״מ הרי הוא אומר מגר אגריה מיניה ופרקי׳ דסתם עובדי כוכבי׳ ומזלות דמגר מבעיא בעי ומפרסם הדבר. במאי קמפלגי כו׳ פרש״י ז״ל דדוקא בהאי שהוא בית עשוי לדיר׳ אבל בבית שער בעלמ׳ שאינו עשוי לדירה דכ״ע אינו אוסר ואע״פ שדרין שם וכדתניא לעיל בבית שער אכסדרה ומפרסת אינו אוסר וסתם בית שער דיחיד הוא מעתה הא דאמר רב יהודה אמר רב בפ׳ כיצד משתתפין חוץ מבי׳ שער דיחיד דאלמא בית שער דיחיד אינו אוסר אפי׳ כר׳ יוחנן היא ולאו משום דס״ל כשמואל דדעת רבים. הילכך אפי׳ תימא דכי פליג ר׳ יוחנן על רב ושמואל תרוייהו אין הלכ׳ כר׳ יוחנן כמו שסובר הראב״ד ז״ל הלכה כר׳ יוחנן דלא קאי רב עם שמואל וכ״ש לדעת הגאונים ז״ל שאומרי׳ דהלכה כר׳ יוחנן אפי׳ לגבי רב ושמואל תרוייהו:

    אמר רב פי׳ והבתי׳ הם פתוחי׳ זה לזה ופתוחי׳ לחצרות והם לתשמיש החצרות ושתי חצרות אלו באו לערב ביחד ונתנו עירובן באמצעית וכלה פשוטה היא. בדיק להו רחבה לרבנן פי׳ הא מיירי בשערבה כל חצר לעצמה ויש לכל אחת זכות בבתים ההם שפתוחי׳ להו כל אחת מהן נותנה העירוב בבית הסמוך לחברת׳ ועוש׳ מן הבית הסמוך לה בית שער נמצא כל בית ובית מהם שזו עוש׳ אות׳ בית שער וזו עושה אותו בית שמניחין בה עירוב דבעי׳ דלא להוי בית שער ובודאי כל שאתה עושה אותו בית אסור לטלטל ולהכניס ולהוציא לשם שהרי לא ערבו אותו ואם אתה אומר לזה שהביא הסמוכ׳ לא נידונית כבית נמצא שערובו רחוק ממנו שהרי הבית האסו׳ מפסיק בינו ובין עירובו וא״א לו להביאו אצלו ודוק:

    Ritva on Eruvin 75b · Sefaria

    Meiri

    עשרה בתים זה לפנים מזה בחצר אחת והחיצון פתוח לחצר ויש בחצר דיורין אחרים מלבד אלו שהם צריכים לערב עמהם והרי כל אותם הבתים שהם זו לפנים מזו דריסת רגל על החיצון ונמצאת דריסת הפנימי על כלן. נחלקו בה שמואל ור׳ יוחנן שלדעת שמואל פנימי נותן עירובו ודיו והותרו כל החיצונים עם שאר הדיורין בנתינת עירוב של זה שהרי כלן נעשין בית שער לפנימי ואינן אוסרין על בני חצר וכמו שאמרו בפרק שתוף (פה:) הנותן עירובו בבית שער אינו עירוב והדר שם אינו אוסר ומעתה כשבאים שאר דיורי חצר לערב עם אלו פנימי זה נותן עירוב ודים. ור׳ יוחנן אמר אפי׳ חיצון ר״ל שאף החיצון צריך ליתן עירוב ולא חיצון ממש שהרי בית שער של רבים הוא אלא חיצון של פנימי ר״ל הסמוך לו שאינו בית שער אלא לפנימי לבד ובית שער של יחיד אינו בית שער הא כל שאר החיצונים פטורים שהרי הם בית שער של רבים זה של שנים וזה של שלשה וכן כלם:

    ולענין הלכה גדולי המפרשים פסקו כשמואל ואעפ״י שאמרו שמואל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן בזו הלכה כשמואל ולא מטעם הלכה כדברי המיקל בעירוב שלא נאמר אלא במחלוקת התנאים אבל במחלוקת אמוראים לא. וכן כתבוה גדולי המפרשים בפרק שתוף אלא שטעם דבריהם ממה שאמר רב בפרק שתוף [שם] כל מקום שאמרו הדר שם אינו אוסר הנותן עירובו לשם אינו עירוב חוץ מבית שער של יחיד. אלמא בית שער של יחיד אינו אוסר ונמצאו רב ושמואל כנגד ר׳ יוחנן והרי הוא יחיד במקום רבים ולא אמרו לדעתם רב ושמואל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן אלא בשחלק עליו אחד לבד. ומכל מקום לגדולי הדור ראיתי שכתבו בשם גאונים שאף כשנחלקו עליו שניהם הלכה כר׳ יוחנן. ובתוספות פרשו שזו של פרק שתוף אף לדעת ר׳ יוחנן נאמר׳ ובית שער האמור שם הוא בית שער של חצר שאינו ראוי לדיר׳ כלל. וכמו שאמרו בפ׳ זה מי שיש לו בית שער אכסדרה ומרפסת בחצר חברו אינו אוסר אבל זו שעשויה לדירה הואיל ואינה אלא בית שער של יחיד אוסרת ואם כן בזו אף חיצון ר״ל חיצון של פנימי אוסר וצריך ליתן עירוב עם שאר דיורי החצר אבל בית שער של חצר אינו אוסר ואינו צריך ליתן את העירוב:

    שתי חצרות ושלשה בתים ביניהם ר״ל שתי חצרות בצד צפון של מבוי והרבה דיורין בתוכם ויש בין החצרות שלשה בתים מזו לזו בית אחד פתוח לחצר זה ובית אחד פתוח לחצר אחרת והאמצעי פתוח לשני הבתים מכאן ומכאן והחצרות רוצות לערב זו עם זו ונמלכו להניח עירובן בבית אמצעי ובני חצר זה באים דרך הבית הפתוח לחצרם ומניחין עירובם באמצעי ובני חצר אחרת באים דרך הבית הפתוח לחצרם ומניחין עירובם גם כן באמצעי כל דיורי שלשה בתים אלו פטורים מליתן פת בעירוב השנים הסמוכים לחצרות מפני שנעשו בית שער כל אחד לחצר הפתוח לו שהם רבים ואמצעי מפני שהניחו שם את העירוב ובית שמניחין בו עירוב אינו צריך ליתן פת. ולמדנו שאף בית שער ליום אחד נקרא בית שער שהרי לא עשאוה בית שער אלא לשבת ולתקון עירוביהם:

    Meiri on Eruvin 75b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ע"כ לא כו' וי"ל דהוה מפרש כר"י כו' אדמבטלת לי קאסרת עלי כו' עכ"ל [א] לאו ממש כר"י דאליביה בכל זו לפנים מזו אין מבטלין לרבנן כדקאמר סתם אדמבטלת לי קאסרת עלי אבל לאביי אליבא דשמואל בכל זו לפנים מזו מבטלין חוץ מהך דנתנו עירובן בפנימית והחיצונה לא עירבה דאין מבטלין מה"ט דקאמרי אדמבטלת קאסרת עלי בפשיעותך כו' ויש לדקדק דלפ"ז לאביי נמי הל"ל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין בזו לפנים מזו כמו לרבא דבכולן אין מבטלין חוץ מהך דאסרת בפשיעה ה"נ לאביי בהיפך בכולן מבטלין חוץ מהך דאסרת עלי בפשיעה וי"ל דמלתיה דאביי לעיל אליביה דר"ע הוא דבכולן מבטלין וכן מלתיה דרבא לעיל אליביה דר"ע דלרבנן בכולן אין מבטלין וה"ה דה"מ למיפלג לעיל אליבא דרבנן לאביי בכולן מבטלין חוץ מהך דאסרת עלי בפשיעה ולרבא בכולן אין מבטלין ומיהו ק"ק לפי זה בעיקר קושייתם דלק"מ דאימא אביי לעיל אליבא דר"ע אמר למלתיה אבל לרבנן בכולן אין מבטלין ובהא לא פליגי עליה דרבא אלא אליבא דר"ע פליגי לעיל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 75b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 75, Amud Bet, about 344 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 148 words

      Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: נָתְנוּ עֵירוּבָן בַּחִיצוֹנָה, וְשָׁכַח…”

    2. Segment 227 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר חָנָן לְאַבָּיֵי: מַאי…”

    3. Segment 39 words

      Opens “לְרַבָּנַן נָמֵי עֵירוּב מַרְגִּילָהּ! דְּאָמְרָה: לְתַקּוֹנֵי שַׁיתַּפְתִּיךְ,…”

    4. Segment 419 words

      Opens “לְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי תֵּימָא: לְתַקּוֹנֵי שַׁיתַּפְתִּיךְ וְלָא…”

    5. Segment 518 words

      Opens “לֵימָא שְׁמוּאֵל וְרַבִּי יוֹחָנָן בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבָּנַן וְרַבִּי…”

    6. Segment 629 words

      Opens “אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי…”

    7. Segment 726 words

      Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן.…”

    8. Segment 814 words

      Opens “וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים וְכוּ׳. אָמַר רַב…”

    9. Segment 932 words

      Opens “אֲמַר לְהוּ רַב בִּיבִי: לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ,…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לְעוֹלָם מוּתָּרוֹת, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנַיִם…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְגוֹי הֲרֵי הוּא כְּרַבִּים.…”

    12. Segment 128 words

      Opens “סְתָם גּוֹי, אִי אִיתָא דְּאוֹגַר — מִיפְעָא…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עֲשָׂרָה בָּתִּים…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ חִיצוֹן. חִיצוֹן בֵּית…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: בֵּית שַׁעַר דְּיָחִיד…”

    16. Segment 1628 words

      Opens “אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Eruvin 75b · Segment 1 — “…שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בָּזוֹ, פְּנִימִית…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Eruvin 75b · Segment 8 — “…יְחִידִים וְכוּ׳. אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּנֵי רַבִּי: הָיוּ שְׁלֹשָׁה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 75b · Segment 5 — “לֵימָא שְׁמוּאֵל וְרַבִּי יוֹחָנָן בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבָּנַן וְרַבִּי עֲקִיבָא קָא…

    Original text

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: נָתְנוּ עֵירוּבָן בַּחִיצוֹנָה, וְשָׁכַח אֶחָד, בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה וּבֵין מִן הַפְּנִימִית, וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, נָתְנוּ עֵירוּבָן בַּפְּנִימִית, וְשָׁכַח אֶחָד מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בָּזוֹ, פְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְחִיצוֹנָה אֲסוּרָה.

    That was also taught in a baraita : If they placed their eiruv in the outer courtyard, and one person forgot to contribute to the eiruv , whether he is a resident of the outer courtyard or of the inner one, they are both prohibited. If they put their eiruv in the inner courtyard, and one resident of the inner courtyard forgot to contribute to the eiruv , they are both prohibited. Similarly, if one of the residents of the outer courtyard did not contribute to the eiruv , they are both prohibited. This is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis disagree and say: In this case, where the eiruv was deposited in the inner courtyard and the person who forgot to contribute to the eiruv was a resident of the outer one, the inner courtyard is permitted and the outer one is prohibited.

    אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר חָנָן לְאַבָּיֵי: מַאי שְׁנָא לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי פְּנִימִית מוּתֶּרֶת — מִשּׁוּם דְּאָחֲדָא דַּשָּׁא וּמִשְׁתַּמְּשָׁא, לְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי: תֵּיחַד דַּשָּׁא וּתְשַׁמֵּשׁ! אֲמַר לֵיהּ: עֵירוּב מַרְגִּילָהּ.

    Rabba bar Ḥanan said to Abaye: What is different according to the Rabbis, who say that the inner courtyard is permitted? It is because the residents of the inner courtyard can shut the door of their courtyard to the members of the outer one and use the inner courtyard on their own. But if so, according to Rabbi Akiva as well, let the residents of the inner courtyard shut the door of their courtyard to the members of the outer one and use their courtyard on their own. Abaye said to him: If the eiruv of the outer courtyard was not placed in the inner courtyard, your argument would be valid. But the fact that the eiruv is deposited in the inner courtyard accustoms the residents of the outer courtyard to enter it.

    לְרַבָּנַן נָמֵי עֵירוּב מַרְגִּילָהּ! דְּאָמְרָה: לְתַקּוֹנֵי שַׁיתַּפְתִּיךְ, וְלָא לְעַוּוֹתֵי.

    The Gemara asks: If so, according to the Rabbis as well we should say that the placement of the eiruv in the inner courtyard accustoms the residents of the outer courtyard to enter it. The Gemara answers: The reasoning of the Rabbis is that the members of the inner courtyard can say to the members of the outer one: We joined with you in a single eiruv to our benefit, and not to our detriment. Since one of your residents forgot to contribute to the eiruv , we no longer acquiesce to this partnership.

    לְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי תֵּימָא: לְתַקּוֹנֵי שַׁיתַּפְתִּיךְ וְלָא לְעַוּוֹתֵי? דְּאָמְרָה לַהּ: מְבַטְּלִינַן לָךְ רְשׁוּתִי. וְרַבָּנַן, אֵין בִּיטּוּל רְשׁוּת מֵחָצֵר לְחָצֵר.

    The Gemara asks: According to Rabbi Akiva as well, let the residents of the inner courtyard say to the residents of the outer courtyard: We joined with you to our benefit and not to our detriment. The Gemara answers that according to Rabbi Akiva, the case is that the residents of the outer courtyard said to the residents of the inner courtyard: We renounce our rights in your favor, in which case the inhabitants of the inner courtyard are permitted to carry in their own courtyard. Consequently, his ruling that the inner courtyard is also prohibited applies only before the residents of the outer courtyard renounce their rights. And the Rabbis hold that there is no renunciation of rights from courtyard to courtyard.

    לֵימָא שְׁמוּאֵל וְרַבִּי יוֹחָנָן בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבָּנַן וְרַבִּי עֲקִיבָא קָא מִיפַּלְגִי. דִּשְׁמוּאֵל אָמַר כְּרַבָּנַן, וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כְּרַבִּי עֲקִיבָא?

    The Gemara asks: Let us say that Shmuel and Rabbi Yoḥanan, who disagree about whether there is renunciation of rights from one courtyard to another, disagree about the same point that was the subject of a disagreement between the Rabbis and Rabbi Akiva. As Shmuel said that there is no renunciation of rights from one courtyard to another, in accordance with the opinion of the Rabbis, and Rabbi Yoḥanan said that such renunciation is valid, in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.

    אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא. עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא הָכָא, אֶלָּא בִּשְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, דְּאָסְרָן אַהֲדָדֵי, אֲבָל הָתָם, מִי קָא אָסְרָן אַהֲדָדֵי?

    The Gemara responds: Shmuel could have said to you: What I said is even in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. Rabbi Akiva stated his opinion that there is renunciation of rights from one courtyard to another only here, with regard to two courtyards, one within the other, which render each other prohibited. However, there, where they disagree about two adjacent courtyards, do the courtyards render each other prohibited? Consequently, even Rabbi Akiva would agree that there is no renunciation of rights from one courtyard to another.

    וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן. עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָכָא, אֶלָּא דְּאָמְרָה לַהּ: אַדִּמְבַטְּלַתְּ לִי, קָא אָסְרַתְּ עִלַּאי. אֲבָל הָתָם, מִי קָאָסְרָה עֲלַהּ?

    And Rabbi Yoḥanan could have said: What I said is even in accordance with the opinion of the Rabbis. The Rabbis stated their opinion that there is no renunciation of rights from one courtyard to another only in the case here, as the residents of the inner courtyard said to the residents of the outer courtyard: Until you renounce your rights in our favor, you render it prohibited for us to carry, and therefore, we will have no connection with you and forgo both the renunciation and the prohibition. But there, does one courtyard prohibit the other? Since it does not, even the Rabbis would agree that there is renunciation from one courtyard to another.

    וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים וְכוּ׳. אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּנֵי רַבִּי: הָיוּ שְׁלֹשָׁה — אֲסוּרִין.

    We learned in the mishna: And if the courtyards belonged to individuals, i.e., if only one person lived in each courtyard, they are not required to establish an eiruv . Rav Yosef said: Rabbi Yehuda HaNasi teaches that if there were three people living in the two courtyards, whether two people lived in the outer courtyard and one person in the inner one, or two people lived in the inner courtyard and one person lived in the outer one, they are prohibited from carrying without an eiruv .

    אֲמַר לְהוּ רַב בִּיבִי: לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ, אֲנָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵהּ, וּמִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵהּ, הוֹאִיל וַאֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן רַבִּים בַּחִיצוֹנָה. אָמַר רַב יוֹסֵף: מָרֵיהּ דְּאַבְרָהָם! ״רַבִּים״ בְּ״רַבִּי״ אִיחַלַּף לִי.

    Rav Beivai said to the Sages: Do not listen to him, as he is mistaken. I told it to him, and I told it to him in the name of Rav Adda bar Ahava, not Rabbi Yehuda HaNasi, but due to his illness Rav Yosef forgot this detail. And the reason that the residents of both courtyards are prohibited from carrying if two people are living in the outer courtyard is that since I call them many in the outer courtyard, the Sages issued a decree prohibiting carrying, due to a case in which there are two people living in the inner courtyard. When he heard this, Rav Yosef said in astonishment: Master of Abraham! I mistook the word Rabbi for the word many [ rabbim ]. He now realized that he had mistakenly understood this ruling as attributed to Rabbi Yehuda HaNasi rather than a halakha regarding many, an error that led to his inaccurate version of the teaching.

    וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לְעוֹלָם מוּתָּרוֹת, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנַיִם בַּפְּנִימִית וְאֶחָד בַּחִיצוֹנָה.

    And Shmuel said: Actually, they are permitted, unless there are two people living in the inner courtyard and one in the outer one.

    אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְגוֹי הֲרֵי הוּא כְּרַבִּים. מַאי שְׁנָא יִשְׂרָאֵל דְּלָא אָסַר, דְּמַאן דְּיָדַע — יָדַע, וּמַאן דְּלָא יָדַע סָבַר: עָירוֹבֵי עָירֵב, גּוֹי נָמֵי, אָמְרִינַן: דְּיָדַע — יָדַע, דְּלָא יָדַע סָבַר: אֲגִירֵי אוֹגַר!

    Rabbi Elazar said: And a gentile is considered like many, i.e., if a gentile lives in the inner courtyard, the gentile’s right of way in the outer courtyard renders it prohibited to carry there. The Gemara asks: What is different about an individual Jew living in the inner courtyard, that he does not prohibit the resident of the outer courtyard? Because one who knows that only one person lives there knows this fact, and one who does not know this thinks that an eiruv has been established. If so, in the case of a gentile also, we should say that one who knows that only one person lives there knows, and one who does not know this thinks that the Jew must have rented the domain from the gentile.

    סְתָם גּוֹי, אִי אִיתָא דְּאוֹגַר — מִיפְעָא פָּעֵי.

    The Gemara answers: This is not so, as a typical gentile, if he had rented out his domain, he would chatter about it, and everyone would know. If he has not talked about it, everyone will assume that he did not rent out his domain.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עֲשָׂרָה בָּתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה, פְּנִימִי נוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ, וְדַיּוֹ.

    Rav Yehuda said that Shmuel said: If there are ten houses, one within the other, so that the person living in the innermost house must pass through all the rest in order to reach the courtyard, the innermost one alone contributes to the eiruv for the courtyard, and it is enough. The residents of the other houses are considered as living in the gatehouse and corridor of the innermost one, and therefore they do not have to contribute to the eiruv .

    וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ חִיצוֹן. חִיצוֹן בֵּית שַׁעַר הוּא? חִיצוֹן שֶׁל פְּנִימִי.

    And Rabbi Yoḥanan said: Even the outer one must contribute to the eiruv . The Gemara asks: The outer residence is a gatehouse in relation to the inner ones, so why should it have to contribute to the eiruv ? The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan was referring to the outer house of the innermost one. In other words, even the second-to-last house, the outer one only in relation to the innermost house, must contribute to the eiruv , as it is not viewed as a gatehouse.

    בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: בֵּית שַׁעַר דְּיָחִיד שְׁמֵיהּ בֵּית שַׁעַר. וּמָר סָבַר: לָא שְׁמֵיהּ בֵּית שַׁעַר.

    The Gemara explains: With regard to what principle do they disagree? One Sage, Shmuel, holds that the gatehouse of an individual is considered a gatehouse, and therefore the ninth house, i.e., the second innermost is also a gatehouse, as it serves as a passageway for the individual living in the innermost house, and one Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that the gatehouse of an individual is not considered a gatehouse, and therefore the ninth house must also contribute to the eiruv .

    אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת וּשְׁלֹשָׁה בָּתִּים בֵּינֵיהֶן, זֶה בָּא דֶּרֶךְ זֶה, וְנוֹתֵן עֵירוּבוֹ בָּזֶה. וְזֶה בָּא דֶּרֶךְ זֶה, וְנוֹתֵן עֵירוּבוֹ בָּזֶה.

    Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that Rav said: With regard to two courtyards that have three houses between them, and a resident of this courtyard comes through this house that opens to his courtyard and places his eiruv in that middle house, and a resident of this other courtyard comes through this house that opens to his courtyard and places his eiruv in that middle house,