Commentary page
Eruvin 46b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 46b
Eruvin 46b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 369 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ה"ג רב פפא אמר איצטריך ולעיל קאי אדרבי יהושע בן לוי איצטריך ליה למימר הלכה כרבי יוחנן ואע"ג דאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב:
אבל בעירובי תחומין לא כו' והא דרבי יוחנן בן נורי באיסור תחומין קאי:
א"ר יהודה כו' לקמן בפרק חלון (עירובין פא:):
בד"א דאין מערבין לו לאדם אלא לדעתו שנתרצה:
בעירובי תחומין דשמא חוב לו להפסיד אלפים למזרח על מנת להשתכר באלפים למערב:
עירובי חצירות אין שם הפסד אלא ריוח:
הני מילי דהלכה כמיקל בעירובי חצירות:
בשיורי עירוב שהניח עירוב במקום המשתמר לכמה שבתות ונתמעט האוכל משיעור ב' סעודות מקילין ביה לאכשורי:
15 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 46b · Sefaria
Tosafot
ואין חבין לאדם שלא בפניו וא"ת והיכי מוכח מהכא דעירובי תחומין חמירי הלא אין הטעם תלוי בחומר אלא משום דאין חבין לאדם שלא בפניו ויש לומר מ"מ מוכח שפיר דחמירי טפי דאפילו ידעינן גבי עירובי תחומין דלמחר דעתו לילך באותו צד אפי' הכי כיון דאיכא קצת חוב שמפסיד במה שאינו יכול לילך לצד אחר אם ירצה לא הוי עירוב ובעירובי חצירות אע"ג דאיכא קצת נמי חובה שמערבין בפת שלו שלא מדעתו כדאמר בפ' חלון (לקמן עירובין דף פ.) אחד מבני מבוי שרגיל להשתתף באין בני אדם ונוטלין הימנו שיתופו בע"כ וצריך שימחול להם פתן אם ירצו לצאת כדאמר בהדר (לקמן עירובין ד' סח.) כיון דאי בעי ליה מינאי ולא יהיבנא בטל שיתוף והיינו משום דחמירי טפי:
שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות פ"ה אבל עיקר עירוב בתחומין הוא ומשנה היא זו לקמן בפרק חלון (עירובין דף פ:) ושם פירש הקונט' בענין אחר ולא אמרו לערב בחצירות לאחר שנשתתפו אלא שלא לשכח תורת עירובי חצירות מן התינוקות מדורות הבאין הלכך מקילין ביה בשיורי עירוב והכי משמע דתניא לקמן בפרק הדר (עירובין דף עא:) מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות ולר"י נראה דפי' דהכא עיקר דההיא דפרק חלון לא איירי כלל בעירובי חצירות אלא אשיתופי מבואות קאי דקתני רישא כיצד משתתפין כו' ולמה אמרו לערב בחצירות היינו פירוש אשיתופי מבואות וקרי שיתוף מבוי עירובי חצירות בכמה דוכתי:
כרבי יוסי מחביריו והא דאמר לקמן (עירובין דף מז.) אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי מכלל דיחידאה פליג עליה אתיא כר' יעקב בר אידי:
רבי אסי אמר הלכה פ"ה ודרשינן בפירקא ומ"ד מטין מורינן ולא דרשינן בפירקא ונראין היינו דאי עביד הכי לא מהדרינן עובדא אבל לא מורינן וקשה לפירושו דאפי' לא איתמר נראין לא מהדרינן עובדא כיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר לכן נראה לי דהלכה דאי עביד כאידך מהדרינן ומטין אורויי נמי אורינן ואם בא למיעבד עובדא כאידך מחינן בידיה ומיהו אי עביד עובדא לא מהדרינן ונראין מורין ואי בעי למעבד כאידך לא מחינן בידיה וכן משמע בפרק הכותב (כתובות פד.) גבי דנו דייני כר' טרפון וא"ת אדרבה ביש נוחלין (ב"ב דף קכד:) משמע דלמ"ד מטין היינו דיעבד מטין כהני תנאי אבל לכתחלה עבדינן כאידך גבי בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו דאמר רבא הלכתא אסור לעשות כדברי רבי ואם עשה עשוי קסבר מטין איתמר וי"ל דמטין דהתם היינו לענין חבריו דפליגי התם רבנן עליה ויש סובר הלכה כרבי מחברו ולא מחבריו דאתמר הלכה כחבריו ורבא סבר מטין כחבריו אתמר ולא הלכה כחבריו:
Tosafot on Eruvin 46b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ואפי' בדרבנן הרי שני בין יחיד ליחיד ליחיד ורבים ופריק רב פפא לכולהו ואפילו למאי דאקשינן איהו נמי וא' איצטריך ר' יהושע למימר הלכתא כריב"נ אפי' בעירובי תחומין דאי לא פריש הוה אמינא כי אריב"ל הלכתא כדברי המיקל בעירובי חצרות אבל בעירובי תחומין לא קמ"ל דהלכתא כריב"נ אפילו בעירובי חצרות ומנא תימרא דשני לן בין עירובי תחומין לעירובי חצרות דלא משמע בהאי וה"ה להאי דתנן א"ר יהודה בד"א בעירובי תחומין אבל בעירובי חצרות כו'.
רב אשי בא לומר איצטריך לומר הלכה כריב"נ שלא תאמר בשירי העירוב אריב"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב אבל בתחלה אימא לא קמ"ל הלכתא כריב"נ דהוא כמו תחלת העירוב:
ר' יעקב ור' זריקא אמרי הלכתא כר"ע מחבירו וכר' יוסי (מחבירו) [מחביריו]. וכרבי מחבירו ר' (יוסי) [אסי] אמר הלכת' אתמר ר' חייא בר אבא אמר מטין אתמר. ור' יוסי בר' חנינא אמר נראין אתמר. א"ר יעקב בר אידי משום ר' יוחנן ר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה ר' יהודה ור' יוסי הלכתא כר' יוסי. וכ"ש ר"מ ור' יוסי הלכתא כר' יוסי.
ור' אבא אמר רבי יוחנן ר' יהודה ור"ש הלכתא כר"י.
אמר רב אשי ר' יוסי ור"ש הלכה כר"י אבעיא להו ר"מ ור"ש הלכתא כמאן תיקו. בא רב (אשי) משרשיא לדחות דברי ר' אבא שאמר משמיה דר' יוחנן ואמר ליתנהו להני כללי מדתנן אמר ר"ש למה הדבר דומה לג' חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר ועירבו שתיהן עם האמצעית כו' ואמר (רבא) [רב חמא בר גוריא אמר רב] הלכה כר"ש מאן פליג עליה ר' יהודה. והא"ר יוחנן ר"י ור"ש הלכה כר"י [ומאי קושיא] היכא דלא איתמר עלה בפירוש הלכה (כר"ש) [כר"י] אבל היכא דאתמר לא א"ר יוחנן.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 46b · Sefaria
Rashba
לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו וא"ת אם כן לאו משום חומרא וקולא הוא, דבמילתא תליא. וי"ל משום דזימנין משכחת לה לתחומין בלא חובה כגון דשמעינן ליה דבעי למיזל להתם וקאמר למחר נמי דניחא ליה, ואפ"ה לא קנה לו עירוב. וזימנין נמי דמשכחת להו לעירובי חצרות דאית בהו חובה כגון דעירבו לו בפתו בעל כרחו, ואפ"ה אמרינן לקמן (עירובין פ, א) דעירובו עירוב.
ר' אסי אמר הלכה פירש רש"י ז"ל: דמאן דאמר הלכה דרשינן לה בפירקין, מאן דאמר מטין לא דרשינן אלא מטין ומורין לו, ומאן דאמר נראין אפילו אורויי לא מורין, ומיהו אי עביד עובדא כוותיה לא מהדרינן. ואינו מחוור דאפילו לא איתמר נמי אנן הכין עבדינן, דכל תרי דפליגי ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר אי עבד כמר עביד ואי עביד כמר עביד, דמאי טעמא מהדרינן. על כן פירשו בתוספות דמאן דאמר הלכה מדרש דרשינן ואי עביד כאידך מהדרינן, ולמ"ד מטין מדרש דרשינן ואי עביד כאידך לא מחינן בידיה.
אילימא מהא דתנן ר' שמעון אומר למה הדבר דומה לג' חצרות וכו' ודילמא היכא דאיתמר איתמר. וקשיא לי ולימא שאני התם דפלוגתייהו בעירובין והלכה כדברי המיקל בעירוב. ורש"י ז"ל (להלן עירובין מט, א ד"ה ה"ג) כן נראה דס"ל דמאן דפסיק כר"ש מהאי טעמא הוא וכדכתבינן לקמן (עירובין מח, ב ד"ה ואזדא) גבי האי מתני', גבי הא דאמרינן ואזדא שמואל לטעמיה. וי"ל דאין הכי נמי אלא דהא עדיפא דאי משכחת נמי בעלמא דלאו גבי עירוב אמרינן נמי הכי דהיכא דאיתמר איתמר. ואי נמי משום דאע"ג דר' יהושע ב"ל קשיש מר' יוחנן זמנין דר' יוחנן פליג עליה, ולפיכך לא בעי למתליה בדר' יהושע ב"ל דאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב כל היכא דמשכח פירוקא אחרינא ודעדיף מינה.
Rashba on Eruvin 46b · Sefaria
Ritva
ה״מ בשיירי עירוב פי׳ כגון שהניח עירוב לשבתו׳ הרב׳ ובאמצע השבתו׳ נאכל מקצתו. ולא סוף דבר שיירי עירוב ממש דמשום הא בלחוד לא הוה עביד ר׳ יהושע בן לוי האי כללא אלא כל הלכו׳ שהם בסוף עירוב או בסוף תחומין דהיינו בתר דאיתחזק קרי שיירי עירוב והיינו דמדמינן הא דידן לתחל׳ עירוב. ולא אמרו לערב בחצרו׳ אלא שלא לשכוח את התינוקו׳ יש שפירשו להכי לא אמרו לערב בחצרו אלא שלא לשכח התינוקו׳ עירובי תחומין ולא נהיר והנכון כמו שפירשו הגאוני׳ ז״ל ולא אמרו לערב בחצרו׳ כשעושין שתופי מבוי אלא שלא לשכח התינוקות תורת עירובי תצרות כשאין שם שתוף מבוי לפי׳ אף זה בעירוב הי׳ כשיירי עירוב ואין צריך שיעור:
רב אמר הלכה ר׳ חייא בר אבא אמר מטין ר׳ יוסי בר חנינא אמר נראין. פרש״י ז״ל דלמ״ד הלכה דרשי׳ לה בפרקא ואורויי מורי׳ ליחידים ולמ״ד נראין אורויי נמי לא מורינן ומיהו אי עבד כר׳ עקיבא לא מהדרי׳ עובדא והקשו עליו בתוס׳ חדא דר״פ הכותב משמע דלמאן דאמר מטין דרשי׳ לה בפרקא ועוד כי לפי פי׳ זה למ״ד נראין מה מרויח ר׳ עקיבא מפני שאמרו שנראין דבריו מחבירו דהא בלאו הכי נמי כיון שחברי׳ הם ולא איתמ׳ הלכתא לא כמר ולא כמר דעביד כמר עבד ודעבד כמר עבד דמאי טעמא מהדרי׳ עובדא ואין צ״ל דרשי׳ לה בפרק׳ ולמ״ד מטין לא מדרש דרשי׳ בפרקא ומיהו אי עבד כאידך לא מהדרי׳ עובדא ולמ״ד נראין לא דרשי׳ בפרקא אלא דמורי׳ הכי למי שבא לשאול ואומרי׳ לו נראין לנו דברי ר׳ עקיבא ומיהו אי בעי למעבד כאידך לא מחי׳ בידיה: משל למה הדבר דומה וכו׳ לקמן מפרשי׳ לה בס״ד והא אמרת ר׳ יהודה ור״ש הלכה כר׳ יהודה וא״ת ומאי קושיא דהכא משום הכי הלכ׳ כר״ש מפני שר״ש מקל והלכה כדברי המקל בעירוב. וי״ל דלאו מהאי טעמא הוא דא״כ למה הוצרך לפסוק הלכה כמותו לשבקה אי נמי לימא בהדיא כדאמר ר׳ יהושע כללא הלכה כדברי המקל בעירוב. ומיהו רש״י ז״ל כתב לקמן מפני שהלכה כדברי המקל בעירוב פסק רב הלכה כר״ש. ולפי דבריו י״ל דהכא בדין הוא דלימא ליה הכי אלא דבעי׳ לשנויי ליה דעדיפא מינה דהיכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר פי׳ שלא נאמרו הכללות אלא במקום שלא נפסקא בו הלכה בפי׳ ומפני שנפסקה הלכה בשום מקום כנגד הכלל לא נסתור הכלל דהיכא דאיתמר הלכה כפלו׳ איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר והדרי׳ לכללין:
Ritva on Eruvin 46b · Sefaria
Meiri
מה שאמרו הלכה כדברי המיקל בעירוב פירושו בין בעירובי חצרות בין בעירובי תחומין ואעפ״י שבמקצת דברים מצינו חלוק בין עירובי חצרות לעירובי תחומין כגון עירב לחברו שלא מדעתו שבעירובי תחומין אין עירוב לחברו אלא מדעת שהרי שמא חוב הוא לו שמפסידו אלפים אמה לצד השני ואין חבין לאדם אעפ״י שיש שם זכות מצד אחר אלא בפניו אבל עירובי חצרות מערבין לו אף שלא מדעתו שהרי אין כאן חובה בשום פנים אלא זכות וזכין לאדם שלא בפניו. מכל מקום בזו אין חלוק ביניהם וכן לא סוף דבר שהלכה כדברי המיקל בעירוב (בשיני) [בשיורי] עירוב כגון נתמעט האוכל מכשיעור בעירובי חצרות שאינו צריך להוסיף הואיל ותחלת העירוב היה בו כשיעור שהרי לא אמרו עירוב בחצרות אלא שלא לשכח את התינוקות אחר שנשתתפו במבוי כמו שיתבאר אלא אף בענינים שהם תחלת העירוב כגון זה שישן לו בדרך. ויש פוסקין שבשירי עירוב צריך להוסיף כמו שיתבאר בפרק חלון:
לעולם הלכה כר׳ עקיבא מחברו וכן כר׳ יוסי מחברו ולא סוף דבר נראין דבריהם עד שמכל מקום אין מורין בהם לשואל. וכן לא סוף דבר מטין ר״ל (שנורה לשואל) [שנוטה לפסוק] כדבריהם אלא שלא [נחזיר] את העושה כדרך בני מחלקתם אלא הלכה גמורה עד שהעושה כדברי המתנגד מחזירין אותו. ור׳ מאיר ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה ור׳ יהודה ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי ואין צריך לומר שר׳ מאיר ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי ור׳ שמעון ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה ואין צריך לומר שר׳ שמעון ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי ור׳ מאיר ור׳ שמעון לא הוברר בסתם מחלקתם הלכה כמי. ויש כללים אחרים בענינים אלו כגון יחיד ורבים הלכה כרבים. והלכה כסתם משנה. ומחלוקת דברייתא וסתם מתניתי׳ שהלכה כסתם. ומחלוקת דמתניתי׳ וסתם דברייתא אין הלכה כסתם. ומחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם. וסתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם בחדא מסכתא. ותלתא בבי כחדא מסכתא הוא כמו שביארנו בראשון של ע״ז וכן לא נאמר סתם משנה אלא בשאין מחלוקת באותה משנה כלל כמו שביארנו בראשון של יום טוב ובפרק החולץ. וכן כל באמת הלכה היא. וכן הלכה כר׳ מאיר בגזרותיו וכן אמרו סתם מתני׳ ר׳ מאיר סתם ברייתא ר׳ יהודה סתם ספרי ר׳ נחמיה סתם ספרא ר׳ שמעון וכלהו אליבא דר׳ עקיבא. ודברים אלו הרבה יוצאים מן הכלל בכמה מקומות והיכא דאיתמר איתמר. ואין לסמוך על הכללים אלא בסתם ר״ל שלא נפסקה כדברי בעל מחלקתם. וכן שאין הדבר תלוי במחלוקת אחד שמצד אותו המחלוקת יהא ראוי לפסוק כדברי האחר. וגדולי המפרשי׳ כתבו בפרק כיצד משתתפין שלא נאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב אלא במחלוקת תנאים אבל במחלוקת אמוראים חוזר לכללו והוא ברב ושמואל כרב וברב ור׳ יוחנן כר׳ יוחנן וברבים במקום יחיד וכן נדון אחר שטת הסוגיא הא בדבר שאין בו אחד מכל אלו הפנים ויש בו מחלוקת שני אמוראים שלא נפסקה הלכה כאחד מהם הולכין בו אחר המיקל שהרי בכל שהוא מדרבנן כן:
עיר של יחיד ונעשית של רבים מערבין את כלה של רבים ונעשית של יחיד אין מערבין את כלה אלא צריך שישיירו בה עד שיכירו הכל שאף מה שמטלטלין בה מתורת עירוב הוא. ומכל מקום שיור זה אינו צריך שיהא גדול כעיר חדשה שביהודה ששיערו בה חמשי׳ דיורין ולא אפי׳ (של) [שלש] חצרות של שני (שני) בתים אלא אפי׳ בית אחד בחצר הוי שיור. ועיקר ענין זה יתבאר בפרק כיצד מעברין כהלכתה בע״ה:
Meiri on Eruvin 46b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' ואמר רב חמא ב"ג אמר רב הלכה כר"ש והא אמרת ר"י ור"ש כו' ק"ק כל הנהו דמייתי רב הלכתא להקל גבי עירובין מאי קושיא דאימא מאי דלא אזיל בתר הנהו כללי דר"י ור"ש הלכה כר"י משום דאזיל רב בתר אידך כללא דהלכה כדברי המיקל בעירוב ודו"ק:
בתוס' בד"ה ואין חבין כו' ונוטלין הימנו שיתופו בע"כ וצריך שימחול להם פתו כו' עכ"ל דאי הוו מחוייבים להחזיר וליתן לו פתו לא ה"ל שום חובה במה שנוטלין הימנו בע"כ אבל צריך שימחול להם פתו וא"כ אית ליה קצת חובה בכך שמפסיד פתו בע"כ וק"ל:
בד"ה שלא לשכח כו' ושם פ"ה בע"א ולא אמרו לערב בחצירות לאחר שנשתתפו כו' עכ"ל משמע לפירושו דהכא גם אם לא נשתתפו לא אמרו לערב בחצירות אלא כדי שלא לשכח כו' ויש לדקדק בזה כיון דאין לו שום עיקר מאי איכפת לן שתשתכח מדורות הבאין ודוחק לומר שתשתכח עירוב תחומין שיש לו עיקר דמה שייך עירוב חצירות לעירוב תחומין דעירוב חצירות משום איסור רשויות נגעו בה וכן יש לדקדק אשיתוף מבואות לפי פר"י בדבור זה ויש לפרש לפי' קמא דודאי עירוב חצירות משום איסור דרשויות נגעו בה אלא דה"ק דלא אמרו בתחלת עירוב חצירות דאינו סגי בכל שהוא ובעי שיעורא דב' סעודות אינו אלא כדי שלא תשתכח תורת עירוב תחומין דבעי שיעורא ולא סגי בכל שהוא אפי' בשירי עירוב וק"ל:
Chidushei Halachot on Eruvin 46b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אר"י ר"מ ור"י הלכה כר"י עי' זבחים דף ו' ע"א תוד"ה אחד:
Gilyon HaShas on Eruvin 46b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 46, Amud Bet, about 369 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 118 words
Opens “וְרַב פָּפָּא אָמַר, אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא:…”
- Segment 238 words
Opens “וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לַן בֵּין עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת…”
- Segment 317 words
Opens “רַב אָשֵׁי אָמַר: אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא,…”
- Segment 427 words
Opens “וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לַן בֵּין שִׁיּוּרֵי עֵירוּב…”
- Segment 512 words
Opens “וְלֹא אָמְרוּ לְעָרֵב חֲצֵירוֹת, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא…”
- Segment 614 words
Opens “רַבִּי יַעֲקֹב וְרַבִּי זְרִיקָא אָמְרוּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי…”
- Segment 718 words
Opens “לְמַאי הִלְכְתָא? רַבִּי אַסִּי אָמַר: הֲלָכָה. וְרַבִּי…”
- Segment 846 words
Opens “כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי…”
- Segment 937 words
Opens “אָמַר רַב אַסִּי: אַף אֲנִי לוֹמֵד: רַבִּי…”
- Segment 108 words
Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, מַאי?…”
- Segment 1111 words
Opens “אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: לֵיתַנְהוּ לְהָנֵי כְּלָלֵי. מְנָא…”
- Segment 1236 words
Opens “אִילֵּימָא מֵהָא דִּתְנַן: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְמָה…”
- Segment 1331 words
Opens “וְאָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב:…”
- Segment 1413 words
Opens “וּמַאי קוּשְׁיָא, דִּילְמָא הֵיכָא דְּאִיתְּמַר — אִיתְּמַר,…”
- Segment 1540 words
Opens “אֶלָּא, מֵהָא דִּתְנַן: עִיר שֶׁל יָחִיד וְנַעֲשֵׂית…”
- Segment 163 words
Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:…”
Sages named on this page
- Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.
Source: Eruvin 46b · Segment 11 — “אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: לֵיתַנְהוּ לְהָנֵי כְּלָלֵי. מְנָא לֵיהּ לְרַב…”
Original text
וְרַב פָּפָּא אָמַר, אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי בְּעֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת, אֲבָל בְּעֵירוּבֵי תְחוּמִין — אֵימָא לָא צְרִיכָא.
Rav Pappa said a different explanation for the fact that Rabbi Yehoshua ben Levi made both statements: It was necessary for Rabbi Yehoshua ben Levi to inform us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, because had he said only that the halakha follows the lenient opinion with regard to an eiruv , it could have entered your mind to say that this statement applies only with regard to the laws governing the eiruv of courtyards, which are entirely rabbinic in origin. But with regard to the more stringent laws governing the eiruv of Shabbat limits, you would have said that we should not rule leniently, and therefore it was necessary to make both statements.
וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לַן בֵּין עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת לְעֵירוּבֵי תְּחוּמִין — דִּתְנַן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּעֵירוּבֵי תְחוּמִין, אֲבָל בְּעֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת מְעָרְבִין בֵּין לְדַעַת וּבֵין שֶׁלֹּא לְדַעַת, שֶׁזָּכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְאֵין חָבִין לְאָדָם אֶלָּא בְּפָנָיו.
The Gemara asks: And from where do you say that we distinguish between an eiruv of courtyards and an eiruv of Shabbat limits? As we learned in a mishna that Rabbi Yehuda said: In what case is this statement said, that an eiruv may be established for another person only with his knowledge? It was said with regard to an eiruv of Shabbat limits, but with regard to an eiruv of courtyards, an eiruv may be established for another person whether with his knowledge or without his knowledge, as one may act in a person’s interest in his absence; however, one may not act to a person’s disadvantage in his absence. One may act unilaterally on someone else’s behalf when the action is to that other person’s benefit; however, when it is to the other person’s detriment, or when there are both advantages and disadvantages to him, one may act on the other person’s behalf only if one has been explicitly appointed as an agent. Since an eiruv of courtyards is always to a person’s benefit, it can be established even without his knowledge. However, with regard to an eiruv of Shabbat limits, while it enables one to walk in one direction, it disallows him from walking in the opposite direction. Therefore, it can be established only with his knowledge.
רַב אָשֵׁי אָמַר: אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הָנֵי מִילֵּי בְּשִׁיּוּרֵי עֵירוּב, אֲבָל בִּתְחִילַּת עֵירוּב — אֵימָא לָא.
Rav Ashi said that Rabbi Yehoshua ben Levi’s need to issue two rulings can be explained in another manner: It is necessary for Rabbi Yehoshua ben Levi to inform us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, as if he had said only that the halakha is in accordance with the lenient opinion with regard to an eiruv , it could have entered your mind to say that this statement applies only with regard to the remnants of an eiruv , i.e., an eiruv that had been properly established, where the concern is that it might subsequently have become invalid. But with regard to an initial eiruv , i.e., an eiruv that is just being established and has not yet taken effect, you might have said that we should not rule leniently, and therefore it was necessary to issue both rulings.
וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לַן בֵּין שִׁיּוּרֵי עֵירוּב לִתְחִילַּת עֵירוּב — דִּתְנַן, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּתְחִילַּת עֵירוּב, אֲבָל בְּשִׁיּוּרֵי עֵירוּב — אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא.
The Gemara asks: And from where do you say that we distinguish between the remnants of an eiruv and an initial eiruv ? As we learned in a mishna: Rabbi Yosei said: In what case is this statement said, that the Sages stipulated that a fixed quantity of food is necessary for establishing an eiruv ? It is said with regard to an initial eiruv , i.e., when setting up an eiruv for the first time; however, with regard to the remnants of an eiruv , i.e., on a subsequent Shabbat when the measure may have become diminished, even a minimal amount suffices.
וְלֹא אָמְרוּ לְעָרֵב חֲצֵירוֹת, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ תּוֹרַת עֵירוּב מִן הַתִּינוֹקוֹת.
And they said to establish an eiruv for courtyards only after all the inhabitants of the city merge their alleyways and become like the inhabitants of a single courtyard, so that the law of eiruv should not be forgotten by the children, who may not be aware of the arrangement that has been made with regard to the alleyways.
רַבִּי יַעֲקֹב וְרַבִּי זְרִיקָא אָמְרוּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא מֵחֲבֵירוֹ, וּכְרַבִּי יוֹסֵי מֵחֲבֵרָיו, וּכְרַבִּי מֵחֲבֵירוֹ.
Since the Gemara discussed the principles cited with regard to halakhic decision-making, it cites additional principles. Rabbi Ya’akov and Rabbi Zerika said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva in disputes with any individual Sage, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei even in disputes with other Sages, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in disputes with any individual Sage.
לְמַאי הִלְכְתָא? רַבִּי אַסִּי אָמַר: הֲלָכָה. וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר: מַטִּין. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: נִרְאִין.
The Gemara asks: With regard to what halakha do these principles apply, meaning, to what degree are they binding? Rabbi Asi said: This is considered binding halakha . And Rabbi Ḥiyya bar Abba said: One is inclined toward such a ruling in cases where an individual asks, but does not issue it as a public ruling in all cases. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: It appears that one should rule this way, but it is not an established halakha that is considered binding with regard to issuing rulings.
כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה — הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי — הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי — הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. הַשְׁתָּא בִּמְקוֹם רַבִּי יְהוּדָה לֵיתָא, בִּמְקוֹם רַבִּי יוֹסֵי מִיבַּעְיָא?!
Rabbi Ya’akov bar Idi said that Rabbi Yoḥanan said: In the case of a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; in the case of a dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei; and, needless to say, in the case of a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As now, if in disputes with Rabbi Yehuda, the opinion of Rabbi Meir is not accepted as law, need it be stated that in disputes with Rabbi Yosei, Rabbi Meir’s opinion is rejected? Rabbi Yehuda’s opinion is not accepted in disputes with Rabbi Yosei.
אָמַר רַב אַסִּי: אַף אֲנִי לוֹמֵד: רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן — הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן — הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. הַשְׁתָּא בִּמְקוֹם רַבִּי יְהוּדָה לֵיתָא, בִּמְקוֹם רַבִּי יוֹסֵי מִיבַּעְיָא?
Rav Asi said: I also learn based on the same principle that in a dispute between Rabbi Yosei and Rabbi Shimon, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As Rabbi Abba said that Rabbi Yoḥanan said: In cases of dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Now, if where it is opposed by Rabbi Yehuda the opinion of Rabbi Shimon is not accepted as law, where it is opposed by the opinion of Rabbi Yosei, with whom the halakha is in accordance against Rabbi Yehuda, is it necessary to say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei?
אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, מַאי? תֵּיקוּ.
The Gemara raises a dilemma: In a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Shimon, what is the halakha ? No sources were found to resolve this dilemma, and it stands unresolved.
אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: לֵיתַנְהוּ לְהָנֵי כְּלָלֵי. מְנָא לֵיהּ לְרַב מְשַׁרְשְׁיָא הָא?
Rav Mesharshiya said: These principles of halakhic decision-making are not to be relied upon. The Gemara asks: From where does Rav Mesharshiya derive this statement?
אִילֵּימָא מֵהָא דִּתְנַן: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה — לְשָׁלֹשׁ חֲצֵירוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים. עֵירְבוּ שְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת עִם הָאֶמְצָעִית — הִיא מוּתֶּרֶת עִמָּהֶן וְהֵן מוּתָּרוֹת עִמָּהּ, וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ.
If you say that he derived it from that which we learned in the mishna that Rabbi Shimon said: To what is this comparable? It is like three courtyards that open into one another, and also open into a public domain. If the two outer courtyards established an eiruv with the middle one, the residents of the middle one are permitted to carry to the two outer ones, and they are permitted to carry to it, but the residents of the two outer courtyards are prohibited to carry from one to the other, as they did not establish an eiruv with one another.
וְאָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וּמַאן פְּלִיג עֲלֵיהּ — רַבִּי יְהוּדָה. וְהָא אָמְרַתְּ: רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן — הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: לֵיתַנְהוּ?
And Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; and who disagrees with Rabbi Shimon on this matter? It is Rabbi Yehuda. Didn’t you say: In disputes between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Rather, can we not conclude from this mishna that these principles should not be relied upon?
וּמַאי קוּשְׁיָא, דִּילְמָא הֵיכָא דְּאִיתְּמַר — אִיתְּמַר, הֵיכָא דְּלָא אִיתְּמַר — לָא אִיתְּמַר.
The Gemara rejects this argument: What is the difficulty posed by this ruling? Perhaps where it is stated explicitly to the contrary, it is stated, but where it is not stated explicitly to the contrary, it is not stated, and these principles apply.
אֶלָּא, מֵהָא דִּתְנַן: עִיר שֶׁל יָחִיד וְנַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים — מְעָרְבִין אֶת כּוּלָּהּ. שֶׁל רַבִּים וְנַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד — אֵין מְעָרְבִין אֶת כּוּלָּהּ אֶלָּא אִם כֵּן עוֹשֶׂה חוּצָה לָהּ, כָּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דָּיוֹרִין — דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
Rather, the proof is from that which we learned elsewhere in a mishna: If a city that belongs to a single individual subsequently becomes one that belongs to many people, one may establish an eiruv of courtyards for all of it. But if the city belongs to many people, and it falls into the possession of a single individual, one may not establish an eiruv for all of it, unless he excludes from the eiruv an area the size of the town of Ḥadasha in Judea, which contains fifty residents; this is the statement of Rabbi Yehuda.