Eruvin 44a

Or perhaps he [Rav Chisda] is asking whether the law is like Rabbi Eliezer, who said in our Mishna (ahead on 52b) that someone he went outside the Shabbos boundary 2 hand-breadths [or less], can go back inside [the boundary].

Also it is precisely stated that it is a case where there were not enough people [to form a complete enclosure extending all the way back to the Shabbos boundary]...

Because he said to him Rav Nachman [said] to make for him [Rav Nechamia] a wall of people, and [then] he will "enter". Why would he need to add the word "enter" [if the wall already extended his path inside the boundary]? Rather, what it means to say is: he [Rav Chisda] should make an enclosure (until) 2 hand-breadths [of the boundary], and then he [Rav Nechemia] would walk in on his own [passing through a 2 hand-breadth space outside the boundary] with no enclosure.

It's wall fell -- of a Sukkah

And he should not stand up a bed frame That he has in the Sukkah [to stand] in place of the gap [in the wall]. And even though it does not look like a [prohibited] act of building [on Yom Tov] -- because it appear as if he is [simply] intending to clear out space in the Sukkah -- even so, it is prohibited. And this presents a difficulty to [Rav Nachman's instruction] which allows making a wall of people on Shabbos.

In order that he can eat, drink and sleep The main Mitzva of Sukkah is [performed through] these 3 things.

And he can stand up a bed frame Therefore we see that it is permitted [to set up something to create a wall on Shabbos]. And the Gemara is going to investigate the contradiction between these two Baraitot.

And if [it is] not [attached and hanging on the building], one may not use it to shutter [the window], because it is similar [to the prohibited act of] building -- since he is increasing the enclosure of the room. And even though it is only temporary -- because he will go back and open it up again.

Or perhaps it is a case where there are enough [people] (this Tosafos is following a version of the text where the 2 alternative questions were said in the opposite order) -- since even if the Halakha is not like Rabbi Eliezer, [perhaps there is a permissible way that] he can go [back] in [when there are enough people to make a wall all the way back inside the Shabbos boundary -- thereby not requiring that the Halakha be like Rabbi Eliezer]. And if you will say that the Rabbanim, [arguing on Rabbi Eliezer] who say that he cannot go back in, even if he is only 1 handbreadth outside the Shabbos boundary, [and] even though the 4 handbreadths of his personal boundary overlap inside his original Shabbos boundary, [that they would say] here too: even if a wall of people could extend [from where Rav Nechemiah is standing] to inside the boundary, he cannot return -- [we can resolve that difficulty] by saying that it is not similar [to the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbanim], because here, when the wall of people disperses, and he has already gone out of the 4 handbreadths the sages gave him [when he went outside the original Shabbos boundary] -- now it would be necessary to give him another 4 handbreadths boundary. But since he is now back in his original Shabbos boundary, he is not given another 4 handbreadths, rather he returns to his original Shabbos boundary [of 2,000 handbreadths]. But in case where he does not lose his [new boundary of] 4 handbreadths by walking back in [to the original Shabbos boundary] -- he cannot return [to the original boundary].

Because if he [Rav Nachman] was speaking of a case where there were not enough people, what question could you have? -- And even though Rabbi Meir invalidates an animal for [use] as a wall for the Sukkah [as the Gemara brings in the] upcoming [section], it was obvious to Rava that the Halakha follows Rabbi Yehuda's opinion [who permits using an animal] (and, a fortiori, Rabbi Yehuda permits using people as well). (Therefore Rava does not consider the possibility that Rav Chisda was asking about the Halakhic validity of using people to create an enclosure). But we cannot explain [the basis Rava's rationale] that, regarding [using] people [for a wall], even Rabbi Meir agrees that [the basis for prohibiting an animal is due to] its propensity to run away does not apply to people [when used as a wall]. Because [in the final analysis] this [reason of propensity to run away], was not Rabbi Meir's reason [for prohibiting an animal], as the Gemara concludes in the chapter "The One Who Sleeps" (Sukkah 23a). And [although] the Gemara investigates in the upcoming section by questioning whether we learned that Rabbi Meir explicitly prohibits using people and implements [to create a valid Sukkah wall], this [question is posed from the point of view] of the one [Amora] who explains in the Gemara Sukkah, that the reason for Rabbi Meir's prohibition is [solely due to the fact that] we are concerned that perhaps the animal will run away.

רב נחמן כשמעתיה ואסיקנא לעולם פשיטא ליה לרב חסדא דהלכתא כר"ג דשרי להלך בכולה ולא בעיא אלא הכא דלא מלי גברא עד התחום וא"ל רב נחמן זיל עביד ליה מחיצה של בני אדם ויהלך נחמיה עד שיגיע בב' אמות קרוב לתחומו ויכנס אלו ב' אמות בלא מחיצה כר' אליעזר דאמר מי שיצא חוץ לתחום ב' אמות יכנס. ג' לא יכנס. ומותבינן עליה מהא דתניא נפלה דפנה לא יעמיד בה לא אדם ולא בהמה ולא כלים כו' הנה אין עושין מחיצה מבני אדם בתחלה ביו"ט ק"ו בשבת א"ל איני והתניא עושה אדם את (חביתו) [חבירו] דופן כד שיאכל וישתה וישן (ואכוף) [ויזקוף] המטה ויפרוש עליה סדין כדי שלא תפול חמה על המת ועל האוכלין ואמרינן אי הכי קשיין אהדדי. ואתינן לפרוקי הא ר' אליעזר הא רבנן ונדחה הדין פירוקא. ואסיקנא הא דתניא עושה אדם את (חביתו) [חבירו] דופן ר' מאיר היא (דתנן) [דתניא] עשאה לבהמה דופן לסוכה ר' מאיר פוסל ור' יהודה מכשיר ר' מאיר דפסיל התם ואמר לאו מחיצה הוא קא שרי הכא דלא עביד ולא כלום.

לר' יהודה דמכשיר התם אלמא מחיצה היא (הכא דקתני) [קתני הכא] לא יעמיד בה אדם דמחיצה היא דעביד ואסירי ואקשינן ותסברא דלר"מ ולר' יהודה נינהו אימור דשמעת להו דפליגי בבהמה אבל אדם וכלים מי שמעת להו דעבדי בהו מחיצה ונדחה גם זה. ואסיקנא אלא הני מתניתא תרווייהו לרבנן נינהו [דפליגי] על רבי אלעזר [וס"ל] דשרי להוסיף אאהלי עראי בשבת וכ"ש ביו"ט וכלין אכלין ל"ק הא דתניא אין עושין בדופן שלישית אדם אאדם נמי ל"ק הא דתניא עושין שלא לדעת כלומר שלא יתכוין בתחלה לעשות מחיצה והא דתניא לא יעשה לדעת.

דיקא נמי דקתני ויכנס ש"מ וכתב הראב"ד ז"ל דמהא שמעינן דהלכה כר' אליעזר דהבלעת תחומין מילתא היא. (והלכתא) [והלכך] לדידן דקיימא לן כר' יהודה (להלן עירובין מה, א) דאמר יש לו ארבע אמות לכל רוח שירצה, אפילו יצא שלש אמות והוא עומד ברביעית הרי זה נכנס ואינו חושש.

קשיין אהדדי הא ר' אליעזר הא רבנן פירוש: רבא הוא דמתרץ להו הכין ולומר דר"נ בר יעקב כרבנן, וקסבר דרבנן דשרו בפקק החלון אפילו בשאינו תלוי ואינו קשור כלל. ודחה ר"נ בר יצחק דאי אפשר לאוקמינהו בפלוגתא דר' אליעזר ורבנן אלא אי איכא לאוקמינהו בפלוגתא דר' מאיר [ור' יהודה], ור' מאיר דקא פסיל התם אלמא לאו מחיצה הכא שרי דלאו מידי קעביד. ופירש רש"י ז"ל: דהשתא הוה מצי לאקשויי ליה אי הכי דברייתא דעושה אדם את חברו דופן לסוכה ר' מאיר היא וטעמיה משום דלאו מידי קא עביד והא כדי שיאכל וישתה קתני, אלא משום דלא קמה ודחינן לה מטעמא אחרינא לא חש לאקשויי ליה הכי. והראב"ד ז"ל כתב דהא לאו סוכה דמצוה היא ולא גרסינן בה דופן לסוכה, ומאן דגריס ליה מפרש לה בסוכה דלאו מצוה. והקשה לו מורי שיחיה דעל כרחין ודאי בסוכה דמצוה עסקינן, ותדע לך מדאמרינן בסמוך לא קשיא הא בדופן שלישית הא בדופן רביעית, כלומר: דבדופן שלישית חייב משום דהוי מחיצה מתרת, ואי בסוכה דלאו מצוה אפילו כי עביד מחיצה שלישית מאי הוי והא מחיצה זו אינה מתרת לו כלום אם הוא ברשות היחיד וכל מחיצה שאינה מתרת שרי, וכדמשמע בפרק כל גגות (לקמן עירובין צד, א) כותל שבין שתי חצרות שנפל, רב אמר אין מטלטלין אלא בד' אמות ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה, כלומר: דרב סבר דיורין גורמין ושמואל סבר שבת גורמת וכיון שהיתה שם מחיצה בין השמשות אפילו נפלה אחר מיכן אין בכך כלום דבשבת הואיל והותרה הותרה. ואמרינן התם שמואל ורב הוו יתבי בההיא חצר נפל גודא דביני ביני, אמר להו שמואל נגידו לי גלימא, כלומר: שמואל לטעמיה דס"ל דמחיצה זו אע"פ שנפלה באמצע שבת כבר הותרה החצר דשבת כיון דהותרה הותרה, ומחיצה זו שהוא עושה בה עכשיו לאו התירא עביד והלכך מותר וכדמסיק התם שמואל דעביד לצניעותא בעלמא הוא דעבד, אהדרינהו רב לאנפיה מיניה, כלומר: דרב לטעמיה דאמר דיורין גורמין וכי קא עביד השתא מחיצה מחיצה המתרת קא עביד ולפיכך אסור. ושמא כל שעושה מחיצה שאינה מתרת אפילו אהל עראי נמי לא הוי ושרי. [ואין לומר] דמיירי הכא כגון דקאי ברשות הרבים או בכרמלית ולפיכך אסור משום דכי קא עביד מחיצה שלישית מחיצה המתרת לטלטל מדאורייתא קא עביד דלכו"ע שלוש מחיצות רשות היחיד גמורה הם בין לטלטל בין לזרוק דבר תורה, אם כן אפילו עביד מחיצה רביעית נמי ליתסר דהא קא עביד מחיצה המתרת לטלטל מדרבנן, דהא מדרבנן אינו רשות היחיד לטלטל עד שיהא מוקף ד' מחיצות. ע"כ נראה הנכון כמו שכתב רש"י ז"ל. מיהו אפשר לומר לדברי הראב"ד דרב נחמן בר יצחק מוקי לה בסוכה דעלמא ובין ברביעית בין בשלישית חד דינא אית להו, ורבא מוקי לה בסוכה דמצוה והלכך חדא בשלישית וחדא ברביעית, רבנו נ"ר.

או דילמא בדלא מלו גברי עסקי׳ וקא מבעיא ליה הלכה כר׳ אליעזר או אין הלכה כרבי אליעזר. פי׳ או דילמא דבדמלו גברי לא מספקא ליה דודאי הלכה כר״ג אלא עובדא כי הוה בדלא מלו גברי לעשות מהם מחיצה עד התחום אלא עד שתי אמות סמוך לתחום ואלו במתני׳ תנן מי שיצא חוץ לתחום עד שני אמות יכנס דברי ר״א דסבי׳ ליה לר׳ אליעזר דכל שיצא מחוץ לתחום יש לו ד׳ אמות והוא באמצען וכיון שהשתי אמות שיש לו לצד תחומו נבלעו׳ בתחומו יכנס עד תחומו וילך בכלו דכיון דעל בהתירא על ורבנן פליגי עליה וסבי׳ להו דכל שיצא חוץ לתחום יש לו ד׳ אמות לכל צד ומיהו אע״פ שאותם ד׳ אמות שהם לצד תחומו נבלעות מחיצתן בתוך תחומו לא יכנס בתחומו אלא באותן ד׳ אמות בלבד: וא״כ זה שעושין לו מחיצה עד סמוך לתחומו שתי אמות הוי כפלוגתא דר׳ אליעזר ודרבנן ושמעי׳ מהכא דלר׳ אליעזר אפי׳ המוקף מחיצה חוץ לתחומו יש לו שתי אמות חוץ למחיצה שאם לא כן הכא דלא מלו גברא ונשארו שתי אמות היאך יכנס באותן שתי אמות וכי תימא דטעמא דר׳ אליעזר משום דשתי אמות הסמוכים לתחום לא חשיבי הא ליתא דלקמן אמרינן בהדיא גמר מי שיצא ברשות דטעמא דר׳ אליעזר משום הבלעת תחומין. והכי נמי אמרו׳ בסוף פרקין דר׳ אליעזר כגון דקאי בתרתי ועייל חדא ואם כן הא דר׳ אליעזר עדיפא מדר״ג ושמעינן מהכא נמי דכל היכא דסבי׳ לן כר״ג אי דמלו גברי עסקי׳ יכול הוא ליכנס ואפי׳ לרבנן דפליגי עליה דר״ג ויהא מותר בכל תחומו הראשון דהא עד כאן לא אמרינן דאיכא לספוקי בדר׳ אליעזר אם הלכה כמותו אם לאו אלא בדאמלו גברי מודו רבנן לר׳ אליעזר דהבלעת תחומין מילתא היא והיינו מאי דכתיב׳ לעיל דמוכח׳ שמעתין והה״ד דמודו רבנן בההיא דמי שהוצרך לנקביו דלעיל וכדבעי׳ לפרושי טעמא לקמן ושלא כדברי רש״י ז״ל: א״ל רבא פשט דבדלא מלו גברי עסקי׳ דאי ס״ד בדמלו גברי עסקינן הא אמר רב הלכה כר״ג בדיר וסהר וספינה: כלומר דבדר״ג ליכ׳ לספוקי דודאי הלכתא כוותיה. ושמעי׳ מהכא שהלכה כר״ג כדכתיב׳ לעיל: והקשו התוספות אי לא מלו גברי יקחו מהראשונים ויאריכו המחיצות ותירצו דא״כ יפרישו גברי וה״ל מחיצה עושה מחיצה בבני אדם לדעת דאסור כדאית׳ לקמן ומיהו אם באו בתחלה שלא לדעת ואח״כ הבינו אין לחוש לכך: דייקא נמי דאמר יכנס להו במחיצה: פרש״י ז״ל דדייקינן ליה מלישנא יתירא דהא מסתייה לרב נחמן דילמא עשה לו מחיצה של בני אדם וממילא ידענא דלהכניסו לתחומו עביד לה דעלה קא שייל ואמר תלמידך שרוי בצערי למה ליה למימר תו ויכנס. אלא ודאי ה״ק עשה לו מחצה עד סמוך לתחום ואח״כ יכנס מעצמו בלא מחיצה ולפום פשטא בעי׳ שמעינן דהלכה כר׳ אליעזר דהא רב נחמן אליבא דרבי אליעזר פשיט ליה ורב חסדא ורבא עבדו בה עובדא ומיהו איפשר לומר דכי אורי רב נחמן למעבד מחיצה ולהכנס לאו משום דר׳ אליעזר דוקא אלא משום דס״ל דבהא אפילו רבנן מודו דמשכתיה שמעתא והיה אנוס בדבר מצוה והויא ליה כי הא דאמרינן לקמן דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר׳ אליעזר אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מודו והא דאמרינן דמבעיא לן לרב חסדא אם הלכה כרבי אליעזר או אין הלכה כר׳ אליעזר ה״ק אם הלכה כרבי אליעזר ממש או אם הלכ׳ כמותו בזו מיהת משום דאמרי׳ דמודו בה רבנן ונקט ר׳ אליעזר משום דמפרשא מלתיה. ואפ״ה פשטא דשמעתא כרבי אליעזר רהטא וכן עיקר:

איתיביה רב נחמן בר יצחק לרבא פי׳ משם דשרי רב נחמן לעשות מחיצה לכתחלה בשבת. נפל דופנא: פרש״י ז״ל דופנא של סוכה וע״כ בסוכה של מצוה עסקי׳ כדפרש״י ז״ל דהא אוקמנא לקמן בדופן שלישית שהו׳ מהכשר סוכ׳ ודייקינן לה מדקתני דופנ׳ כלומר הדופן הצריך לה ובא להכשירה והא ליכא למימר אלא בסוכה של מצוה. ועוד דאמרינן לקמן דבדופן שלישית אסור דה״ל כעושה בנין עראי לכתחלה דאסור ובדופן רביעית שרי דה״ל תוספת אהל עראי בעלמא דשרי: ואי בסוכה דלאו מצוה עסקינן ליכא הפרשה בין דופן רביעית לדופן שלישית דאי דעביד ליה בכרמלית או ברשות הרבים אפי׳ דופן רביעית אסור דהא בדופן רביעית מתקנה לטלטל בה דאלו לשלש מחיצות אינם רשות היחיד אלא לזרוק אבל לטלטל אסו׳ מדרבנן. ואי דעביד לה ברשות היחיד אפי׳ מחיצה שלישית נמי שרי דלא כלום קא עביד אלא על כרחין מיירי בסוכה של מצוה דעביד לה בגנו או בביתו דה״ל רשות היחיד לא יעמוד בה אדם וכלים ולא יזקוף את המטה: פרש״י ז״ל דרבותא קאמר שאפי׳ לזקוף המטה אסור משום עושה דופן ואע״ג שנראה כמתכוין לפרוס לו מקום בסוכתו: והא דקאמר לפרוס עליה סדין אם במטה שיש עליה חבלים מיירי אורחא דמילתא נקט כדי שתהא סתומה לגמרי דבלאו הכי חשובה מחיצה: ואם במטה שאין בה חבלים מיירי בלא סדין לא מתסר דבלאו דידיה לא חשיבא מט׳ מחיצה: לפי שאין עושין אהל עראי וכו׳ כלומ׳ וא״כ היכי שרי רב נחמן למעבד מחיצה בשבת לכתחלה. א״ל רבא את אמרת לתיובתא מיהא ואנא אמינ׳ לך מאידך ברייתא דקתני שמותר לעשות מחיצה בשבת דתניא עושה אדם את חבירו דופן וכו׳ כדי שלא תפול חמה וא״ת והא אמרי׳ במס׳ שבת שאין עושין מחיצה בשביל מת תירצו בתוספות דהכא נמי כדמפרש התם שעשה בה בשביל חי אי נמי דהכ׳ מיירי שהמת אצל דופן סוכה שנפלה שאם תפול עליו חמה יסריח ויזקק זה להניח סוכתו דה״ל כעושה בשביל חי. קשיין אהדדי פי׳ רב׳ קאמר לה לרב נחמן בר יצחק. כלומר ולטעמיך קשיין מתני׳ אהדדי אלא לא קשיא הא ר׳ אליעזר דאס׳ לעשות אהל עראי בשבת והא כרבנן דשרי ורב נחמן בר יעקב דעבד כרבנן דתנן פקק החלון וכו׳ כבר פירשתיה יפה במקומה בס״ד. והשתא ס״ל לרבא דרבנן דשרו בשאינו קשור ותלוי שרי נמי כעוש׳ בנין עראי לכתחלה והיינו דאהדר ליה רב נחמן בר יצחק והא אתמר עלה אמר רבה בר בר חנה וכו׳ כלומר דלא שרו רבנן אלא משום דה״ל תוספ׳ אהל עראי אבל בעושה אותו לכתחלה מיסר אסרי ומתנייתא לא קשיין אהדדי דהא ר׳ מאיר והא ר׳ יהודה וכו׳ כדמפרש ואזיל. והקשו בתוס׳ דא״כ עובדא דר׳ נחמיה היכי מתרצא אי דס״ל לרב נחמן דמחיצה של בני אדם שמה מחיצה אסור לעשותה לדברי הכל ואי לא חשיב׳ מחיצה דהא מדמי אדם לבהמ׳ וס״ל כר׳ מאיר א״כ מה הועילו לדמיה מחיצות אלו ליכנס בהם ותירצו דודאי חשיבי מחיצו׳ גמורו׳ ומיהו לענין איסור שבת לא מתסר לעשותם דכיון שאינו עושה אלא לפי שעה ועומדת להסתלק לאלתר אין דרך בנין בכך וכן תירץ רבינו ז״ל: ונראין דברים דקושיא מעיקרא ליתא דהשתא רב נחמן בר יצחק הוא דמשני להון למתנייתא ואיהו לא חייש לתרוצה לדרב נחמן בר יעקב אדרבה מדחא דחי שנויא דסבר רבא לסיועי לרב נחמן וקא״ל דמתנייתא ודאי לא מיתרצן כדקאמר איהו:

אלא דמתנייתא בפלוגתא דר׳ מאיר ור׳ יהודה פליגי ובהא הוא דמתרצין אבל דרב נחמן אכתי לא מתרצא כלל. ואהדר ליה רבא ותסברא וכו׳ וכתב רש״י ז״ל דה״ה דמצי למפרך ליה א״ה דמתנייתא דקתני עושה אדם את חבירו דופן לסוכה כרבי מאיר הוא דפסיל ולא חשיב להמחיצה היכי קתני כדי שיאכל וישתה וישן בסוכה דהא ג׳ דברים אלו הם הצריכים לעשות במצות סוכה ואי לאו מחיצה היא היאך יאכל וישתה וישן אלא משום דלא קמא האי אוקמתא דר״נ בר יצחק ודחי׳ לה מטעמי אחריני לא חש לאקשויי ליה מיה׳ ונכון הוא. ולא כמו שפי׳ הראב״ד ז״ל דהא מתנייתא (לא) בסוכה של מצוה מיירי דהא ליתה מדאוקימנא לקמן בדופן רבעית דוקא והא ליכא למימר אלא בסוכה של מצו׳ כדפרישנא לעיל. אבל י״ל לפי שעה זו דמשום הכי לא אקשי ליה מהא משום דחייש דילמא מדחי ליה דמיירי בסוכה שאינה של מצוה והא דקתני כדי שיאכל וישתה וישן אורחא דמילתא קתני הילכך עדיפא ליה לאקשוייה ליה מאידך דאקשי ליה. אימר דשמעת ליה בהמה אדם וכלים מי שמעת ליה פי׳ דהא טעמא דר״מ בבהמה משום דחיישינן שמא תברח ומיהו עיקר קושיין השתא מכלים היא דאלו באדם הא איכא למימר דלר׳ מאיר דינו כבהמה בענין זה דטעמ׳ דרבי מאיר משום דחייש למיתה או משום שאין עושין מחיצה מדבר שיש בו רוח חיים וכדקס״ד התם במסכת סוכה: ותו ר׳ מאיר דאמר כמאן פרש״י ז״ל דנהי דלר׳ מאיר האי מחיצה פסולה היא לסוכה ומדין תורה לא עבד כלום מ״מ הא הוה ליה אהל דלאו הכשר סוכה ואהל דלאו הכשר מצוה אליבא דמאן שרי ליה ר׳ מאיר לא ר׳ אליעזר ולא רבנן דהא כי האי גונא לאו תוספת אהל חשיב אלא בנין עראי דאסור אפילו לרבנן ע״כ תורף דבריו ז״ל. ובכאן חזר בו רבינו ממה שכתב במסכת שבת גבי הא מתני׳ דפקק החלון דלא אסור משום אהל עראי אלא בפורס כעין גג אבל לא בעושה כותלים ומתני׳ דפקק מיירי בחלון שעל הגג כעין ארובה ואלו בכאן הוא מפרש דאפי׳ במחיצות אסרי רבנן משום אהל עראי ואפילו בדליכא הכשר מצוה והוא רבינו ז״ל מודה על האמת וכדמוכחא כלא שמעתין וכדכתיבנא התם דודאי סתם חלון בכותל הוא דאידך ארובה הוא דקרי ליה תנא בכל דוכתא וכדתנן משילין פירות דרך ארובה בי״ט ומיהו אפ״ה אין פי׳ זה מחוור דהא לכשתמצא לומר שאין כאן הכשר של סוכה כסברת דרבי מאיר. תו ליכא למיסר משום אהל עראי דהא לאו מידי קא עביד אלא א״כ תאמר דהשתא הוה סבי׳ לן דמיירי כשהיתה סוכה זו בכרמלית או ברשות הרבים וכשהוא מעמיד דופנא הרי הוא עושה רשות היחיד ומיהו אין זה מחוור דמנא ליה דמתנייתא בהכי מיירי עד דפרכינן הכי להדיא אדרבה סתם סוכה אינה אלא בגנו או בחצרו ולאו מידי קא עביד. וי״ל דהאי ותו אינו עיקר קושיא אלא סניפין בעלמא והראב״ד ז״ל פי׳ ותו ר׳ מאיר דאמר כמאן דהא ליכא לתרוצי כדקא מתרצת דהא בריתא שריא בכלים כדקתני ויזקוף את המטה ובהא ר׳ מאיר דאמר כמאן דהא לכ״ע מחיצת כלים מחיצה גמורה היא לענין סוכה ואם אתה אומר כי אע״פ ששמה מחיצה מותרת לעשות בשבת ר׳ מאיר דאמר כמאן לא כר׳ אליעזר ולא כרבין דאפי׳ זה י״ל דתלמודא לישנא קייטא נקיט. ואע״ג דהא כבר אקשי לה מכלים כדקאמר אדם וכלים מי שמעת ליה ה״ק דאפי׳ תימא דלא ראינוה אינה ראיה מ״מ אליבא מאן הוה שרי לה ד׳ אמות ר׳ מאיר מחיצה בכלי׳ לא כרבי אליעזר רבו ולא כרבנן ומיהו אין פי׳ זה מחוור בלשון הש״ס ויותר נראה לפרש דה״ק ותו אליבא דמאן א״ר מאיר עושה את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה דהא על כרחין מדקאמר כדי שיאכל וישתה מחיצה חשובה היא וא״כ אליבא דמאן שרי לה. וא״כ מצינן שהקשה הספר מאי דקאמר רש״י ז״ל לעיל. ועדיין אין לשון הש״ס מתישב יפה לפי׳ זה דהוה ליה למימר ותו הא כדי שיאכל וישתה קתני וצ״ע:

אלא הא והא רבנן כלים אכלים לא קשיא הא בדופן שלישית והא בדופן רביעית. פי׳ דמתניתא קמייתא בדופן שלישית דה״ל עושה הכשר סוכה וחשיב בנין עראי לכתחלה דאסור אפילו לרבנן ומתנית׳ בתריית׳ בדופן רביעית דלא אתי׳ להכשיר סוכה אלא לצניעות׳ בעלמא וה״ל תוספת אהל עראי דשרי אפי׳ לרבנן ושמעינן מהכא מה שפי׳ ר״ת ז״ל דאפי׳ במוסיף מחיצה על מחיצות העשויות כבר חשוב כדין עראי לכתחלה כשהוא מתקן הדבר באותה מחיצה להכשירה למצוה או לעשותה רשות היחיד וכדאמרי׳ הכא בדופן שלישית. הילכך עושה שתי מחיצות דליכא שום הכשר סוכה ולא הכשר רשות אפילו משום תוספת ליכא וכל דעביד מחיצה שלי שי׳ בסוכה דמצוה או מחיצ׳ רביעית בסוכה דלאו מצוה ברשות הרבים או בכרמלית ה״ל בנין עראי לכתחלה ואסור לכ״ע והעושה מחיצה רביעית לצניעותא בעלמא הוה ליה תוספת אהל עראי דלרבנן שרי ולר׳ אלעזר אסור. והיינו ההוא עובדא דאמרי׳ לקמן פ׳ כל גגות דרב ושמואל הוו קיימי בההוא חצר ונפל גודא דביני ביני אמר להו שמואל נגודו לי גלימא ואהדרינהו רב לאנפיה ופרכי׳ ושמואל למה ליה למעבד הכי פי׳ דהא ס״ל דכותל מחיצה שנפל׳ בשבת. בשב׳ מטלטל עד מקום המחיצ׳ כדמעיקר׳ דשבת גורמת והא דלא פרכי׳ ליה היכי שרי למעבד הכי פרש״י ז״ל משום דמחיצה לא מתסרא משום בנין עראי והא לית׳ כדמוכחא סוגיין אלא טעמא משום דלשמואל כיון דבלא מחיצה שרי לטלטל שם הא לא עביד ולא מידי ולהכי פרכינן ליה אלא למה ליה למעבד הכי ופרקינן דאיהו דעבד לצניעותא בעלמא כלומר וה״ל תוספת אהל עראי דשרי ורב דאהדרינהו לאפיה אזדא לטעמיה דס״ל דכיון שנפלה מחיצה אסור לטלטל בה דדיורין גורמין וא״כ כי עביד שם מחיצה ה״ל מתקן לטלטל וה״ל בנין עראי לכתחלה דאסור אפי׳ לרבנן וזה ברור בשטת ר״ת ז״ל:

ממה שכתבנו למדת שמחיצת בני אדם מחיצה היא וכשרה לגמרי ועושין אותה בשבת אף במזיד אבל מחיצת כלים ובהמה אין עושין אותה בשבת ואם עשאה במזיד אינה מחיצה. ומכל מקום אם אינה מחיצה העשויה להיתר טלטול אלא לנוי או מפני החמה שלא תפול על המת או על האוכלין מותר לכתחלה ובלבד שלא יעשה לה גג. מעתה זה שאמרו לענין סוכה נפל דפנה לא יעמיד בה אדם ובהמה וכלים ולא יזקוף את המטה לפרוס עליה סדין. פירושה באדם לדעת ובבהמה וכלים וסדין בדופן שלישית שהיא מחיצה המתרת. ומה שאמרו עושה אדם את חברו דופן כדי שיאכל וישתה בסוכה. פירשוה בשלא לדעת ואף במחיצה המתרת אבל מה שאמרו שיזקוף המטה וכן שיפרוס עליה סדין פירושה בדופן רביעית שאין ההכשר תלוי בה אלא שנעשית מפני השמש שלא יפול על המת או על האוכלין. ומחיצת כלים זו שאסרנוה וחברותיה שאסרנוה בשנעשית במזיד פרשוה גדולי הדור בישראל שעשאה בזדון שבת ובזדון מלאכה ר״ל בידיעה שהוא שבת ובידיעה שמלאכה זו אסורה בו אבל כל שבשגגה הן בזדון שבת ושגגת מלאכה הן בזדון מלאכה ושגגת שבת מחיצה היא ואין זה מזיד אעפ״י שמתכוין עשאה. ומכל מקום גדולי המחברים כתבו מחיצה שנעשית בשבת הרי זו מחיצה ואם נעשית בשגגה מותר לטלטל בה באותה שבת אם נעשית שלא לדעת המטלטל אבל אם נתכון אדם לזאת המחיצה שתעשה בשבת כדי לטלטל בה אעפ״י שעשאה העושה בשגגה וכן אם נעשית במזיד אעפ״י שלא נתכון זה לטלטל בה הרי זה אסור לטלטל בה והם דברים מתמיהים:

מחיצה זו מותר להלך בתוך כלה אפי׳ ביתר מאלפים כדין האמור בדיר וסהר והוא הדין במחיצה גמורה שעשאוה עכו״ם ואע״פ שבשבת בבקעה אמרו למעלה דוקא באלפים אין הטעם אלא מפני ששבת מדעתו כמו שכתבנוה. ומכל מקום גדולי המחברים כתבוה דוקא באלפים:

מחיצה זו שאסרנוה לדעת כבר ביארנו הטעם משום דאוושא מילתא ומתוך כך כתבו קצת הגאונים ואף גדולי המפרשי׳ נסכמים בה שבזמן הזה אין לנו רשות להשתמש בה שאין אנו בני הצנע והסתר ויבאו להודיע שאין עכשו מי שיבטלו אחרים את עצמן לכבודו וישאלו על זה את זה עד שירגישו בדבר. ומכל מקום יש מפרשי׳ שלא לדעת זה כדי שיעשה הענין בשוגג ולדעת זה נראה דעת גדולי המחברים שמצריכים שלא יעמידם אותו הרוצה להשתמש בה:

מחיצה זו ראיתי לגדולי הרבנים שהיא מתרת אף בהבאה מרשות היחיד לרשות הרבים וכן נראה דעת רוב מפרשי׳ ומכל מקום לקצת חכמי לוניל ראיתי שמחיצה דינה כקרפף בית סאתים שלא הוקף לדירה שהוא רשות אחת עם החצר והגגות ולא הותרה אלא בהבאה מבית לחצר ומעשים שהוזכרו בזיקי דרבה וזיקי דלוי ואספסתא דזעירי ממחיצה זו לחצר הם שהם רשות אחת לכלים ששבתו בתוכם אבל לא לכלים ששבתו בבית. ומכאן ערערו וגמגמו על חכמי בדרש שהוציאו עטרה מבית אחד לבית הכנסת דרך מחיצת בני אדם:

אין עושין אהל עראי ביום טוב ואין צריך לומר בשבת ואהל עראי הוא כל מחיצה הבאה להתיר או פריסה למעלה ברחב טפח מותר בדבר שאינו קבוע. וכבר ביארנו ענין זה עם ענין פקק החלון במסכת שבת פרק כלים:

בד"ה או דלמא בדמלו כו' אפי' אין הלכה כר"א יכנס וא"ת כיון דאמרי רבנן כו' ה"נ כי מלו כו' עכ"ל אבל לעיל גבי נהרדעי דאמרי כיון דעל על לא הוה קשיא להו הכי דאימא כר"א ס"ל כדמסיק הכא דעבדי כר"א אבל לקמן בתוספות בד"ה ומר סבר הבלעת כו' קשיא להו אנהרדעי מרבנן דלא ניחא להו למימר דס"ל כר"א כיון דלא נקטי בדבריהם כר"א ודו"ק:

בד"ה פקק החלון כו' משמע שאם היה שמואל אוסר כו' לא הוה קשה מידי דהיכי שרי למעבד כו' עכ"ל מה שיש לדקדק בזה עיין בחידושינו פ' כל הכלים:

בא"ד ואי הוה אסור כ"ש דהוה פריך ליה היכי שרי כו' עכ"ל אלא דהאמת מקשה ליה כן הוא לשון התוס' פ"ק דסוכה ע"ש:

בד"ה ר"מ דקפסיל כו' כמו פקק החלון עכ"ל ר"ל כמו פקק החלון דאסור אף לרבנן בשאינו קשור כדאמרינן פ' כל הכלים דבין כך ובין כך דקאמרי רבנן היינו בין תלוי ובין אינו תלוי והוא שקשור אבל אינו קשור ה"ל עשיית אהל עראי לכתחלה אע"ג דלא מהני אלא לשעה ומהרש"ל פי' דמדר"א בהוספה הביאו ראיה לרבנן באהל עראי ואין צורך וק"ל:

בתוס' ד"ה או דלמא וכו' שד' אמות שלו מובלעות בתוך התחום וכו' עיין לעיל (עירובין דף מ"ה) ובס"פ דף נ"ב: