Talmud Builders

    Commentary page

    Eruvin 42a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 42a

    Eruvin 42a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 263 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    רבי נחמיה אומר במקומן אם חזרו למקומן יאכלו אבל שלא במקומן כל זמן שהן חוץ לתחום לא יאכלו:

    מאי במקומן דשרי רבי נחמיה היכי חזרו:

    אי נימא אפילו במזיד דחשיב להו אנוסין והוי כהוציאוהו נכרים והחזירוהו:

    והתניא אחריתי בהדיא רבי אליעזר ורבי נחמיה אמרי לעולם אסורין כו':

    אלא לאו על כרחך האי במקומן בשוגג קאמר מכלל דת"ק אף במזיד שרי היכא דחזרו ותרתי קולא אית ליה:

    וחסורי מחסרא כו' שלא במקומן שלא חזרו הוא דבמזיד לא יאכלו אם יצאו במזיד אבל חזרו במקומן (וזהו) במזיד נמי יאכלו:

    ואתא רבי נחמיה למימר האי בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו דקאמר אשלא במקומן אינו כן אלא אמקומן איתמר דאם חזרו למקומן בשוגג יאכלו אם במזיד לא יאכלו ות"ק אית ליה דרב פפא:

    לא במזיד אפי' במקומן לת"ק אסור ומתני' לא תחסר' אלא כדקתני דלא איירי תנא קמא בחזרה כלל ורבי נחמיה אשלא במקומן אתי לאפלוגי דקאמר תנא קמא שוגג יאכלו ואתא רבי נחמיה למימר האי חילוק דיהבת בין שוגג למזיד לאו אשלא במקומן איתמר אלא במקומן והכי קאמר ר' נחמיה חזרו במקומן יאכלו בהאי שוגג דקאמרת אבל שלא במקומן אפילו בשוגג לא יאכלו:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 42a · Sefaria

    Tosafot

    מכלל דתנא קמא במזיד נמי שרי נראה דהלכתא כתנא קמא ואף על קב דקיימא לן משנת רבי אליעזר קב ונקי הכא לא קיימא לן כוותיה אלא כרבנן כיון דסבר רב פפא כרבנן ואף בשוגג שלא במקומן נראה דהלכתא כת"ק דשרי מדקאמרינן במזיד במקומן כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי בשוגג שלא במקומן ואם כן דרב פפא דשרי במזיד במקומן כ"ש דשרי בשוגג שלא במקומן ועוד דקיימא לן דלא קנסינן שוגג אטו מזיד לא בדאורייתא ולא בדרבנן מיהו על כרחך הא דאסר ראב"י שוגג שלא במקומן לאו משום דקניס שוגג אטו מזיד דהא במקומן לא קניס שוגג אטו מזיד אלא משום כיון דאין להן אלא ארבע אמות גזרינן דילמא אתי להוציאן חוץ לארבע אמותיהן וכן איתא בירושלמי דקאמר ר' נחמיה דאמר עד שיחזרו למקומן שוגגין אתיא כר"מ דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל ואף ע"ג דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ואמרינן לקמן (עירובין דף מז:) דחפצי נכרים קונין שביתה ולא גזרינן שמא יוציא חוץ לעיר יש לחלק בין עיר לארבע אמות ועוד דכשנעשה ע"י נכרי לא החמירו ועוד הא דחפצי נכרי קונין שביתה היינו דגזרו בעלים דנכרים אטו בעלים דישראל ומשום הכי לא גזרינן שמא יוציא דלא גזרינן גזירה לגזירה:

    ונכרים שהקיפוה מחיצות בירושלמי מוקי לה כרבי יהושע ומיהו בקונט' פי' דאתיא נמי כר"ג דאמר נתנוהו בדיר או בסהר מהלך את כולה ואע"ג דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום דלא הקילו חכמים אלא התם דאין לו אלא ארבע אמות אבל הכא דיש לו אלפים לא הקילו:

    ומטלטל בכולה ע"י זריקה נראה לר"י דאף תוך אלפים מטלטל ע"י זריקה אבל כי אורחיה אינו מטלטל אלא ארבע אמות דלענין טלטול כי אורחיה נפרצה למקום האסור לה:

    וניטלטל בכולה ע"י זריקה אע"ג דרב הונא אית ליה בסוף פ"ק (דף יז.) דשבת גורמת והכא נאסר בתחילת שבת לא דמי להכא דרב הונא מודה במחיצה גמורה העשויה בשבת דשמה מחיצה:

    Tosafot on Eruvin 42a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    איני והא מדקתני בהאי ר' נחמיה ור' אלעזר בן יעקב אומרים לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין. מכלל דת"ק סבר במזיד נמי שרי אלא לאו ש"מ תנאי היא ש"מ.

    אמר רב נחמן אמר שמואל מי שאינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינוניות וזהו תחום שבת: ועוד אמר רב נחמן אמר שמואל שבת בבקעה והקיפוה גוים מחיצה בעביטין ואוכפות ומשואות וכיוצא בהן בשבת מהלך בה אלפים אמה ומטלטל בכולה ע"י זריקה.

    רב הונא אמר מהלך בה אלפים אמה דאינון תחומיה ומטלטל בה בד' אמות דאע"ג דניקפה מחיצה נעשית כאילו נפרצה המחיצה הרביעי' במלואה למקום האסור לה שהוא חוץ לתחומו ואילו היתה ההקפה באלפים אמה או פחות היה מותר לטלטל בכולה אבל כיון שהיא יתר נעשית כאלו נפרצה במקום האסור לו וע"י זריקה נמי אינו מטלטל גזרה שמא ימשוך אחר חפצו ויצא חוץ לתחומו ואסיקנא וכן א"ר חייא בר רב כרב הונא.

    א"ל רב נחמן לרב הונא לא תפלוג עליה דשמואל דאמר מהלך בה אלפים אמה ומטלטל בכולה ע"י זריקה דהא תניא כוותיה היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר מותר לטלטל בכל העיר כולה ובלבד שלא יעבור התחום ברגליו.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 42a · Sefaria

    Rashba

    אלא חסורי מיחסרא והכי קתני פירוש: הא (דקאסר להו) [דקמחסר לה ו]לא אמר דבשוגג חוץ למקומן בלחוד פליגי, במסקנא מגלה לן טעמא משום דקתני בדר' נחמיה ור' אליעזר לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין, מכלל דת"ק סבר במזיד נמי שרי. הא דקא דייק מהא דת"ק סבר אפילו במזיד נמי שרי, פירש רש"י ז"ל: מדקתני לעולם אסורין. ונראה דקא דייק לה מדקתני עד שיחזרו למקומן שוגגין, דאי לאו דשמעינן לת"ק דאמר חזרו למקומן אפילו במזיד למה להו אינהו למימר שוגגין דהא ת"ק נמי שוגגין קאמרי, ולא בשוגג ומזיד פליגי אלא במקומן ושלא במקומן, והוה להו למימר לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן ותו לא.

    במזיד לא יאכלו פירוש: לשום אדם, מדלא קאמר לא יאכל, אי נמי מי שיצאו בשבילו, אי נמי שבאו בשבילו. וא"ת מאי שנא מהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר (לעיל עירובין מ, א). י"ל דשאני הכא דאתעבידא בהו איסורא על ידי ישראל. וא"ת לרבנן דאמרי במקומן אפילו במזיד יאכלו, מאי שנא מן המבשל בשבת (חולין טו, א) דבמזיד לא יאכל ואפילו לר' מאיר דמיקל. י"ל דשאני התם דאתעבידא ביה מלאכה דאורייתא אבל הכא ביו"ט דוקא, אבל בשבת ודאי אסורין אם הביאן דרך רה"ר, ואפילו העבירם ארבע אמות ברשות הרבים.

    שבת בבקעה והקיפוה עכו"ם מחיצה בשבת כלומר: לשם דירה.

    מהלך אלפים אמה ומטלטל בכולה ע"י זריקה פירש רש"י ז"ל: דרב נחמן אמר שמואל אפילו כר"ג אתיא, דעד כאן לא קאמר ר"ג נתנוהו בדיר וסהר מהלך את כולה אלא במי שהוציאוהו דהקילו לגביה, אבל במי שקנה שביתה בבקעה ובשעת קנייה לא שבת באויר מחיצות מודה הוא ר"ג דאין לו אלא תחומו הראשון. וכן מצאתי בירושלמי דגרסינן התם (ה"א): על הדין פלוגתא דרב הונא ור"נ, בעיין מימר מה פליגי כר' יהושע ור' עקיבא ברם כר"ג וכר' אלעזר בן עזריה לא פליגי, ואפילו כר"ג וכר' אלעזר בן עזריה פליגין קל הוא מי שקנה לו שביתה ממי שלא קנה לו שביתה. וזה מבואר כדברי רש"י ז"ל. ועוד ראיה לדברי רש"י ז"ל דהא רב נחמן בהא כרביה סבירא ליה, מדאמר ליה לרב הונא לקמן לא תפלוג עליה דשמואל דתניא כוותיה, ואילו לקמן (עירובין מג, ב) משמע מעובדא דנחמיה דרב נחמן כר"ג סבירא ליה וכדאמרינן התם, אמר ליה ר"נ בר יצחק לרבא מאי קא מיבעיא ליה לרב חסדא אילימא בדמלו גברא וקא מיבעי ליה אי הלכה כר"ג או לא, ופשיט ליה רבא פשיטא בדלא מלו גברא עסקינן דאי בדמלו גברא האמר רב יהודה אמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה, דאלמא משמע דפשיטא ליה לרבא דר"נ בר יעקב רביה כר"ג סבירא ליה, דאי לא מאי קא פשיט, דכיון דרב חסדא מיניה דר"נ הוה בעי דילמא בדר"ג נמי בעא מיניה מאי סבירא ליה אי הלכה כוותיה או לא. ואע"ג דהא ר"נ משמיה דשמואל קאמר לה ושמואל לית ליה כר"ג בדיר וסהר אלא בספינה דוקא כדאיתא לקמן (עירובין מב ע"ב), אין ודאי שמואל דלא כר"ג סבירא ליה אבל הא דבקעה לאו בהכי תליא, ור"ג נמי אפשר דס"ל הכין ומטעמא דאמרן.

    Rashba on Eruvin 42a · Sefaria

    Ritva

    אלא לאו חסורי מחסר׳ וכו׳ תמיה׳ מילת׳ נהי דאכרח שפיר דבמקומו דקתני ר׳ נחמי׳ בשוגג מיירי למה ליה לחסורי מתני׳ כי היכי דלוקמ׳ כתנאי בדרב פפא דהא איפש׳ לומר דמתניית׳ כפשוט׳ ובשוגג שלא במקומן פליגי וכדאקשי׳ בסמוך וי״ל דתלמוד׳ אפרוק׳ דלקמן סמוך דמכרחי׳ דת״ק במזיד נמי שרי: והא מדקתני סיפ׳ לעולם אסורין פי׳ דשמעי׳ לת״ק דסגי ליה למשרי כל היכא דאיכא חד׳ לקול׳ כגון דהו׳ שוגג שלא במקומן או מזיד במקומן דלהכי קתני עלה ר׳ נחמיה דלעולם אסורים עד איכא תרתי לקולא עד שיחזרו למקומן שוגגין ופליגי בתרתי דאי ת״ק לא שרי אלא בחד׳ בלחוד דהיינו שוגג שלא במקומן אסורין אמאי קתני לעולם אסורין: ואין פי׳ זה מחוור כל הצורך דדילמ׳ האי תנ׳ לישנ׳ קליל׳ ולישנ׳ דכייל בעי למנקט ושפיר קאמר לעולם אסורין ואפי׳ בשוגג עד שיחזרו למקומן: והפי׳ שנראה נכון דדייק ליה מלישנ׳ יתיר׳ דקתני שוגגין דאם אית׳ דת״ק לא איירי התור׳ אלא בשוגג שלא במקומן ואתי ר׳ נחמיה ור׳ אליעזר בן יעקב לומר שאינן מותרין לעולם ואפי׳ בשוגג עד שיחזרו למקומן לתני לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן וממיל׳ שמעי׳ דאשוגג דשרי ת״ק קיימי למה לי למתני שוגגין אלא ודאי מהאי לישנ׳ שמעי׳ דת״ק דשרי בתרתי כיון דאיכא חדא לקולא בין בשוגג שלא במקומן או במזיד במקומן וכיון דכן לא סגיא דלא נימא דמתניתא חסורי מחסרא כדאמרי׳ לעיל ודרב פפא תנאי היא וכיון דקאי רב פפא דהוה בתרא כת״ק הלכתא כוותיה שאם חזרו למקומן אפי׳ במזיד הרי הם כאלו לא יצאו ולענין מאי דפליג ת״ק ור׳ נחמיה ור׳ אליעזר בן יעקב בשוגג במקומן: י״א דכיון דרב פפא לא איירי בהא הדרי׳ לכללין דמשנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי ואפילו בברייתא אבל בתוספות כתבו דכיון דקי״ל כת״ק בחדא ה״ה באידך דרב פפא דעדיפא נקט דאפילו בהא דבמזיד הלכתא כוותיה וכ״ש באידך דהוי שוגג וכן נראה עיקר:

    מהלך אלפים פסיעות בינונית פי׳ דפסיעה בינונית אמה בקרוב ואפילו בשבת יכול למנות ולעשות כן הוא צריך ללכת אותם בשבת לשום צורך בשבת ומונה אותם בינו לבין העיר עצמו והויא לה כמדידה דמצוה דשריא כדאי׳ בשלהי מסכת שבת:

    ואמר רב נחמן אמר שמואל שבת בבקעה פי׳ וקנה שם שביתה אלפים אמה לכל רוח והקיפוהו עובדי כוכבים ומזלות מחיצה פי׳ שעשו שם עובדי כוכבים ומזלות מחיצה גמורה סביבותיו ופרש״י ז״ל דמיירי שעשאוה לדירה דהא קאמר דמטלטל בכלא ע״י זריקה ואי במחיצה שלא לדירה אם יותר מבית סאתים אסור לטלטל בה כלום אלא בד׳ אמות. מהלך אלפים אמה כשיעור תחומו והיה נראה דהא אתיא דלא כר״ג ושמואל לטעמי׳ דאמר לקמן שאין הלכ׳ כר״ג בדיר וסהר דאלו לר״ג הא קתני שאם הוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות אפילו מכל תחומו ונתנוהו בדיר וסהר שמהלך כלא דכלא היקף כד׳ אמות דמי וכ״ש בזה שההיקף הוא סביב תחומו. אבל רש״י ז״ל כתב דהא אפי׳ אליבא דר״ג היא דהא רב הונא וחייא בר רב דאיירי בה תלמידי דרב נינהו דפסק הלכה כרב בדיר וסהר ועד כאן לא קאמר ר״ג שאם נתנוהו בדיר וסהר שמהלך את כלה אלא כשהוציאוהו חוץ ממקומו שנעקרה שביתתו הראשונה ולפי׳ הקלו עליו לתת לו שביתה בכאן שיהא כל ההיקף כד׳ אמות: אבל כששביתתו הראשונה קיימת אין לו אלא תחומו שקנה תחלה וטעם נכון הוא וכן אמר בירושל׳ על האי פלוגת׳ דרב נחמן ור״נ הוינן בעיין מימר מה פליגין ביה ר׳ עקיבא ור׳ יהושע ברם כר״ג ורבי אליעזר בן עזריה לא פליגין ואפי׳ כר״ג וכר׳ אלעזר ב״ע פליגין קל הוא שקנה לו שביתה ממי שלא קנה לו שביתה ע״כ והרי זה הירושל׳ מבואר כדברי רבי׳ ז״ל וכן העלו בתוספות אלא שלקמן חזר בו רש״י ז״ל ולפי זה היה נראה שאם הוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות מן האלפים אמה שלו לשאר ההקף שמהלך את כלו דהא הויא לה כהוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות ונתנוהו בדיר וסהר: אבל הרב מורי ז״ל אומר דהתם שההקף כלו חוץ לתחומו אבל בכאן שזה ההקף הוא סביב תחומו ומתחלתו נאסר באותו ההקף שלא היו לו אלא האלפים שלו כשהוציאוהו לאותו קצת. שנאסר בו לא חשיב כנתנוהו בדיר וסהר ואין לו אלא ד׳ אמו׳ וכן אתה אומ׳ במי שכלתה מדתו בחצי העיר וחזרו והוציאוהו לחציה האחר שאין לו אלא ד׳ אמות אבל הוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות מתחומו ואחר כך הקיפיהו מחיצה הרי זה כנתנוהו בדיר וסהר שזה בשעת ההקף לא היתה לו שביתה ולא נאסר לעולם בהקף זה:

    ומטלטל בכלא ע״י זריקה פי׳ דשורת הדין כי מותר לטלטל בכלו לגמרי דכיון שהוקף מחיצה לדיר׳ ה״ל רשות היחיד שכל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה וכשהיא בשוגג מותר לטלטל בה כדאי׳ בשבת ובפרקין קמא והרי כשוגג הוא ואפי׳ למ״ד בפ״ק דשבת גורמת ולא דיורין גורמין התם הוא דליכא מחיצות גמורות אבל הכא דאיכא מחיצות גמורות לשם דירה אע״ג דאתעבידו בשבת מהני ומה שלא התיר שמואל לטלטל בכלא אלא ע״י זריקה מפני שא״א לו לצא׳ חוץ מתחומו ותדע שהרי הות׳ לו ע״י זריקה לזרוק כרצונו ואפי׳ ביותר מד׳ אמות והיינו מטעמא דחשיב כרשות היחיד ואפי׳ מדרבנן ומזה אתה למד כי בתוך האלפים אתה שיש לו רשו׳ להלך מטלטל בהם כרצונו. וכן פרש״י ז״ל ורב הונא אמר מהלך באלפים ומטלטל בד׳ אמות פי׳ שאין מתירין לו לטלטל דאלו הותר בזריקה הותר נמי כדרכו דכל תוך אלפים שמותר להלך בשם אין בין טלטול כדרכו לטלטול בזריקה: ולטלטל בכלא ע״י זריקה ולא לומר קושיא פרכי׳ הא מעיקרא הכי לא שרית לטלטל ואפי׳ בתוך אלפים אדרבא ליטלטל בכלא ע״י זריקה דהא רשות היחיד גמורה היא. ומהדרי׳ גזירה שמא ימשך אחר חפצו כלומר ויבא לצאת חוץ למקומו:

    באלפים אמה מותר ליטלטל כדרכו ואפי׳ חוץ לד׳ אמות ופריק משום דהויא כמחיצ׳ שנפרצה במלואה למקום האסור. פי׳ דכיון דחוץ לאלפים מתסר ואפילו ע״י זריקה הרי שהוא תוך אלפים נפרץ במלואו למה שהוא חוצה לו שהוא מקום האסור וע״כ הא בשבת מיירי דאלו בי״ט מודה רב הונא דשרי לטלטל בכל האלפים ולא הוי נפרץ במלואו למקום האסור דדבר פשוט הוא שמותר ששרות בי״ט וכן כתבו בתו׳: כמאן לא כרב נחמן ולא כרב הונ׳ פי׳ ועל כרחין א״א למעבד דלא כחד מנייהו דמה נפשך אי לא גזרי׳ שמא ימשך אחר חפצו יטלטל בכלא ע״י זריקה ואי גזרי׳ לא יטלטל אלא בד׳ אמו׳ ואפי׳ בתוך אלפים דהא נפרץ במלואו למקום האסור. ופרקי׳ אומ׳ בד׳ פי׳ מאי מטלטל באלפים דקאמר שמטלטל בהם בתוך ד׳. ולאפוקי דחוץ לאלפים לא מטלטל כלל:

    Ritva on Eruvin 42a · Sefaria

    Meiri

    מי שהיה מהלך בבקעה ואינו יודע תחום שבת מהלך מעיבורה של עיר ולהלן אלפים פסיעות בינוניות שסתם פסיעה בינונית אמה:

    מי ששבת בבקעה מערב שבת וקנה שם שביתה ויש לו אלפים אמה להלוך אבל לא לטלטול אלא ארבע אמות שהרי הבקעה (והקיפו) [כרמלית ואם הקיפו] עכו״ם את הבקעה במחיצה עשרה בשבת והוא לשם דירה אלא שהקיפוה ביתר מאלפים אמה הרי זה מהלך אלפים אמה בתוך הבקעה כשיעור תחומו שמאתמול ומטלטל בהן כדרכו על פני כלן שמחיצה הנעשית בשבת מחיצה ואף לדברי האומר במזיד לזרוק בשוגג לטלטל אבל במזיד לטלטל לא מזיד של עכו״ם כשוגג של ישראל הוא ואף מסוף אלפים שאין לו בהן הלוך מטלטל הוא במה שנשאר מן הבקעה על ידי זריקה שהרי הכל רשות היחיד ואף לדברי האומר בפרק ראשון שנים וניתוספו עליהם שבת גורמת אבל זו שמחיצותיה גמורות לשם דירה מטלטל כדרכו הא אם לא הוקפה לדירה הואיל ויתר מבית סאתים היא אף טלטולה אסור אלא בארבע אמות כשהיה אבל כשהוקפה לדירה הותר בטלטול ובהלוך לאלפים [ואסור] בהלוך לחוץ מאלפים הואיל ולא היה לו שם (היתר) [שביתה] בין השמשות. ואעפ״י שפסקנו כרבן גמליאל לנתנוהו בדיר וסהר או בעיר לדונה כארבע אמות. אף רבן גמליאל מודה בזו שלא אמרה אלא בהוציאוהו (וכן) שאעפ״י שלא שבת באויר מחיצות אבל זה ששבת לרצונו (וכן) [כיון] שבשעת קניית שביתה לא שבת באויר מחיצות כלל אין לו אלא תחומו. והוא שאמרו עליה בתלמוד המערב אף לרבן גמליאל קל הוא מי שקנה שביתה ממי שלא קנה שביתה. ויש מפרשי׳ הטעם מפני שזה שהוציאוהו נעקרה שביתתו לגמרי ולפיכך אתה נותן את הדיר או את הסהר או את העיר כארבע אמות אבל כששביתתו הראשונה קיימת אין לו אלא תחומו שכך זכה בה מתחלה מאחר שהתרנו את הנשאר בטלטול זריקה נמצא שאין האלפים כנפרץ למקום האסור עד שנאסור טלטול האלפים אמה אעפ״י שאין הפסק גדר בין האלפים ליתר שלהן שהרי התרנו בנשאר טלטול זריקה:

    Meiri on Eruvin 42a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה ומטלטל בכולה כו' וממילא שמעינן דבתוך אלפים מטלטל כו' עכ"ל ולא מקרי נפרץ למקום האסור לו לענין טלטול כי אורחיה כמ"ש התוספות כיון דמיהת שם טלטול דהיינו בזריקה שרי נמי חוץ לאלפים וק"ק לדברי התוס' כיון דהך קושיא באלפים מיהת לטלטל לר"נ נמי פריך ה"ל להקשות הך קושיא לעיל מיניה מהך קושיא ונטלטל בכולה ע"י זריקה דלא פריך ליה אלא לרב הונא לחוד וק"ל:

    בד"ה ומטלטל בד' אמות כו' דלא שני בין טלטול כי אורחיה כו' אי שרי לטלטל בזריקה כו' עכ"ל לא הוה צריך לכנ אריכות הזה אלא כיון דאסור חוץ לאלפים אפילו בזריקה ה"ל נפרץ למקום האסור לו ואסור נמי זריקה תוך אלפים ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 42a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה וניטלטל וכו' דשבת גורמת וכו' לעיל (עירובין דף י"ז) איתא דשבת גורמת והכל תלוי בתחילת שבת לענין נתוספו דיורין אם נקראת שיירה ע"ש:

    Maharam on Eruvin 42a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 42, Amud Aleph, about 263 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בִּמְקוֹמָן — יֵאָכֵלוּ, שֶׁלֹּא…”

    2. Segment 228 words

      Opens “מַאי בִּמְקוֹמָן? אִילֵּימָא: בִּמְקוֹמָן — בְּמֵזִיד, וְהָא…”

    3. Segment 320 words

      Opens “אֶלָּא לָאו: בִּמְקוֹמָן — בְּשׁוֹגֵג, וְחַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא,…”

    4. Segment 425 words

      Opens “בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן, אֲבָל…”

    5. Segment 533 words

      Opens “לָא, בְּמֵזִיד בִּמְקוֹמָן — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא…”

    6. Segment 631 words

      Opens “וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר…”

    7. Segment 719 words

      Opens “אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הָיָה מְהַלֵּךְ…”

    8. Segment 820 words

      Opens “וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁבַת בְּבִקְעָה,…”

    9. Segment 914 words

      Opens “וְרַב הוּנָא אָמַר: מְהַלֵּךְ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּמְטַלְטֵל…”

    10. Segment 104 words

      Opens “שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ אַחַר חֶפְצוֹ.…”

    11. Segment 115 words

      Opens “בְּאַלְפַּיִם מִיהַת לִיטַלְטֵל כִּי אוֹרְחֵיהּ!…”

    12. Segment 128 words

      Opens “מִשּׁוּם דְּהָוֵי כִּמְחִיצָה שֶׁנִּפְרְצָה בִּמְלוֹאָהּ לְמָקוֹם הָאָסוּר…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “חִיָּיא בַּר רַב אָמַר: מְהַלֵּךְ אַלְפַּיִם אַמָּה,…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “אֵימָא: מְטַלְטֵל בְּאַרְבַּע. אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּרַב…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא: לָא…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 42a · Segment 7 — “…רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הָיָה מְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ תְּחוּם…

    Original text

    רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בִּמְקוֹמָן — יֵאָכֵלוּ, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן — לֹא יֵאָכֵלוּ.

    Rabbi Neḥemya says: If the produce was returned and is now in its original place, it may be eaten; but if it is not in its original place, i.e., if it is still beyond the Shabbat limit, it may not be eaten.

    מַאי בִּמְקוֹמָן? אִילֵּימָא: בִּמְקוֹמָן — בְּמֵזִיד, וְהָא קָתָנֵי בְּהֶדְיָא, רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמְרִים: לְעוֹלָם אֲסוּרִין עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לִמְקוֹמָן שׁוֹגְגִין. בְּשׁוֹגֵג — אִין, בְּמֵזִיד — לָא.

    The Gemara clarifies: What is meant by: In its place? If you say that the produce was returned to its place intentionally, there is a difficulty, as it was explicitly taught in a baraita : Rabbi Neḥemya and Rabbi Eliezer ben Ya’akov say: It is actually prohibited to carry the produce beyond four cubits, unless it was returned to its place unwittingly. By inference, only if it was returned unwittingly is it indeed permitted, but if it was returned intentionally, it is not permitted.

    אֶלָּא לָאו: בִּמְקוֹמָן — בְּשׁוֹגֵג, וְחַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: פֵּירוֹת שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לַתְּחוּם, בְּשׁוֹגֵג — יֵאָכֵלוּ, בְּמֵזִיד — לֹא יֵאָכֵלוּ.

    Rather, does it not mean that the produce was returned to its place unwittingly, and the baraita is incomplete and it teaches the following: With regard to produce that was taken out beyond the Shabbat limit, if it was taken out unwittingly, it may be eaten; but if it was taken out intentionally, it may not be eaten.

    בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן, אֲבָל בִּמְקוֹמָן — אֲפִילּוּ בְּמֵזִיד יֵאָכֵלוּ. וַאֲתָא רַבִּי נְחֶמְיָה לְמֵימַר: אֲפִילּוּ בִּמְקוֹמָן נָמֵי, בְּשׁוֹגֵג — אִין, בְּמֵזִיד — לָא.

    In what case is this statement said? In a case where the produce is not in its original place, i.e., it is still beyond the Shabbat limit. But if it was returned and is now in its original place, even if it was returned intentionally, it may be eaten. And Rabbi Neḥemya came to say: Even if the produce was returned and is now in its original place, a distinction applies. If it was returned unwittingly, yes, it is permitted; but if it was returned intentionally, it is not.

    לָא, בְּמֵזִיד בִּמְקוֹמָן — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר, וְהָכָא בְּשׁוֹגֵג שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן פְּלִיגִי: תַּנָּא קַמָּא סָבַר בְּשׁוֹגֵג שְׁרֵי שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן, וְרַבִּי נְחֶמְיָה סָבַר אֲפִילּוּ שׁוֹגֵג, בִּמְקוֹמָן — אִין, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן — לָא.

    The Gemara rejects this explanation: No, this is not necessarily the case, as the baraita can also be explained as follows: If the produce was returned intentionally to its place, everyone agrees, i.e., both the first tanna and Rabbi Neḥemya, that it is forbidden. However, here they disagree with regard to produce that was unwittingly taken out beyond the Shabbat limit and was not returned, so that it is not in its original place. The first tanna holds that if the produce was taken out unwittingly, it is permitted to be eaten, even if it is not in its original place. However, Rabbi Neḥemya holds that even if the produce was taken out unwittingly, if it was returned to its original place, it is permitted; but if it was not returned to its original place, it is not permitted.

    וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמְרִים: לְעוֹלָם אֲסוּרִין עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לִמְקוֹמָן שׁוֹגְגִין, שׁוֹגֵג — אִין, בְּמֵזִיד — לָא, מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: בְּמֵזִיד נָמֵי שְׁרֵי. שְׁמַע מִינַּהּ.

    The Gemara objects to this reading: However, since the latter clause of this baraita teaches that Rabbi Neḥemya and Rabbi Eliezer ben Ya’akov say: Actually, carrying the produce beyond four cubits is prohibited, unless it was returned to its place unwittingly, and by inference, only if it was unwittingly returned is it indeed permitted; however, if it was returned intentionally, it is not permitted. And since Rabbi Neḥemya maintains that produce that was intentionally returned to its place is forbidden, by inference, the first tanna holds that even if it was returned intentionally, it is also permitted. If so, the preceding explanation cannot be accepted, and the Gemara concludes: Indeed, learn from here that Rav Pappa’s opinion is supported by the opinion of the first tanna .

    אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הָיָה מְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ תְּחוּם שַׁבָּת, מְהַלֵּךְ אַלְפַּיִם פְּסִיעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת, וְזוֹ הִיא תְּחוּם שַׁבָּת.

    Rav Naḥman said that Shmuel said: If one was walking in a certain place and does not know where the Shabbat limit lies, he may take two thousand medium strides in each direction from the spot he acquired as his place of residence, and this is the Shabbat limit, for a medium stride is approximately a cubit.

    וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁבַת בְּבִקְעָה, וְהִקִּיפוּהָ נׇכְרִים מְחִיצָה בְּשַׁבָּת — מְהַלֵּךְ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּמְטַלְטֵל בְּכוּלָּהּ עַל יְדֵי זְרִיקָה.

    And Rav Naḥman also said that Shmuel said: If one established residence in a valley, and gentiles surrounded the entire area with a partition for the purpose of residence on Shabbat, he may walk only two thousand cubits in each direction, as he cannot rely on partitions that were not present when he acquired his place of residence. However, he may carry in the entire partitioned area, as in any other private domain, even in the part that is beyond his two thousand cubits, but only by means of throwing, as he himself cannot accompany the object past two thousand cubits.

    וְרַב הוּנָא אָמַר: מְהַלֵּךְ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּמְטַלְטֵל אַרְבַּע אַמּוֹת. וְנִיטַּלְטֵל בְּכוּלַּהּ עַל יְדֵי זְרִיקָה?

    Rav Huna said: He may walk two thousand cubits; however, even within this area he may carry objects only a distance of four cubits, as in a karmelit . The Gemara asks: And let him be permitted to carry in the entire partitioned area by means of throwing. Although he himself is limited in where he may walk, the partitions render it a private domain, and he should be permitted to carry in the entire area.

    שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ אַחַר חֶפְצוֹ.

    The Gemara answers: The Sages prohibited this as a preventive measure, lest he be drawn after his object. It is prohibited for him to leave the two thousand cubit limit, but were he permitted to carry by means of throwing, he might follow his object and go out beyond his permitted limit.

    בְּאַלְפַּיִם מִיהַת לִיטַלְטֵל כִּי אוֹרְחֵיהּ!

    The Gemara asks: Within two thousand cubits, at any rate, let him carry the object in his usual manner. Since he may traverse this area, there should be no concern that he might come to be drawn after the object.

    מִשּׁוּם דְּהָוֵי כִּמְחִיצָה שֶׁנִּפְרְצָה בִּמְלוֹאָהּ לְמָקוֹם הָאָסוּר לָהּ.

    The Gemara answers that this is prohibited due to another aspect of the laws of eiruvin , namely because this is similar to the case of a partition that is breached in its entirety, leaving the space open to a place into which it is prohibited to carry. Since he may not carry more than two thousand cubits, and the enclosed area is larger than two thousand cubits, the area that is permitted to him is breached in its entirety, left open to an area that is prohibited to him. Consequently, carrying is prohibited in the entire area, even by means of throwing.

    חִיָּיא בַּר רַב אָמַר: מְהַלֵּךְ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּמְטַלְטֵל בְּאַלְפַּיִם אַמָּה. כְּמַאן? דְּלָא כְּרַב נַחְמָן וְלָא כְּרַב הוּנָא!

    However, Ḥiyya bar Rav said: In that case, he may walk two thousand cubits, and he may also carry objects within these two thousand cubits. The Gemara poses a question: In accordance with whose opinion did Ḥiyya bar Rav issue his ruling? It is neither in accordance with the opinion of Rav Naḥman, nor in accordance with the opinion of Rav Huna, while this dispute would appear to leave no place for a third opinion.

    אֵימָא: מְטַלְטֵל בְּאַרְבַּע. אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּרַב הוּנָא. אֵימָא: וְכֵן אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר רַב.

    The Gemara answers: Read Ḥiyya bar Rav’s ruling as follows: He may carry objects only a distance of four cubits. The Gemara asks: If so, this is the same as the opinion of Rav Huna. The Gemara answers: Read it then as follows: And similarly, Rabbi Ḥiyya bar Rav said.

    אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא: לָא תִּיפְלוֹג עֲלֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל, דְּתַנְיָא כְּווֹתֵיהּ. דְּתַנְיָא:

    Rav Naḥman said to Rav Huna: Do not argue with the opinion of Shmuel as cited by Rav Naḥman with regard to a field surrounded by a partition on Shabbat, as it was taught in a baraita in accordance with his opinion. As it was taught in a baraita :