Talmud Builders

    Commentary page

    Eruvin 3a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 3a

    Eruvin 3a. The full printed text of this folio side — 27 numbered segments, about 503 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    לא תיהני ליה אמלתרא לאכשורי גובהו יותר מכ' לקמן מפרש מאי אמלתרא והיכא תני דמהניא:

    של מילה עץ שגדילין בו מילין והם עפצים ובלעז גלא"ש:

    אלמה אמר ר' אילעא כו' השתא קא מסיק לפירכיה דאשכחן דמהניא אמלתרא אליבא דרב ומעיקרא לא שבקיה לאסוקי למלתיה עד דסתר ליה לתיובתא:

    רחבה ד' אם היתה קורה רחבה ד' טפחים אע"פ שהיא דקה ואינה חזקה לקבל אריח כשירה והא דתנן במתניתין (לקמן עירובין ד' יג:) בריאה כדי לקבל אריח כשאינה רחבה ד' טפחים קאמר:

    ואם יש לה אמלתרא כו' תרתי מילי קאמר רב ולקולא:

    אמר רב יוסף הא אמלתרא דאייתוה משמיה דרב לא רב אמרה דתיקשי דרב אדרב אלא מתנית' היא:

    ותיקשי לרב דהא חזינן הכא דלא גמרי רבנן מהיכל מדתקני דאמלתרא מהניא:

    דל אנא מהכא הרימני מיכן כאילו שתקתי ולא אמרתי דבר זה:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    If it were to collapse, it would have more sunlight than shade Rabbi Yitzchak explains that [the concern of] "more sunlight than shade" is by means of the wind coming and dispersing [the covering] until it has more sunlight than shade. For if it only had more sunlight due to collapsing, how would we permit it according to the later statement [in the Gemara]? Indeed, invalid covering does not combine with valid covering, as it says in Sukkah (4:9) regarding one who makes his Sukkah under a tree.

    And it is difficult [to understand] because it says in the first chapter of Sukkah (4:4) [that] if it was higher than 20 cubits and the materials are falling within 20 [cubits], if its shade is more than its sunlight, it is valid, if not, it is invalid. And why is it valid? Is it not so that if it were to collapse, the materials will fall below? And according to the later statement here, it fits well.

    And for Rava, who explains it because it is a Sukkah of an individual [and therefore lenient], it also fits well, for regarding [the case of] the materials, we can say that many are falling below, so there is nothing to derive [from that case]. But for Ravina it is difficult, for it seems that because it is a Sukkah [whose laws are] from the Torah, it is invalid because if it collapses, etc. And we can say that there it is dealing with a case where there are many materials that can easily remain in place by leaning on each other.

    And furthermore, we can say here that if it collapses, it has more sunlight only through the collapsing itself, and it combines with the covering that is above 20 [cubits], and according to the later statement, which does not consider invalid covering so much since it would be valid covering if it were below 20 [cubits]. But it is difficult, for regarding the materials, it says "if not, it is invalid." And according to the later statement here, we permit it even if it has more sunlight than shade. However, according to the first statement, it is good. Alternatively, regarding the materials, there is more reason to invalidate it, since the upper bundles and the lower ones are [intertwined] with each other, so that if it collapses, everything will fall.

    Tosafot on Eruvin 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    דתנן ה' מלטריות היו על גביו עיקר זו המשנה במסכת מדות בפר' ג' פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו כ' אמה וחמש מלטריות של מילת היו על גביו התחתונה עודפת על הפתח אמה:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 3a · Sefaria · Edition: Wien, 1847 · unknown

    Rabbeinu Chananel

    אלא מעתה ליבעו תיקרה מעליא כי היכל ולא תיהני צורת הפתח (דאי) [דהיינו] קנה מיכן וקנה מיכן על גביהן ופרקינן שמועה זו דרבנן ילפי לה מפתחו של היכל מדקתני לה רבנן דבהא ליה רב לרב יהודה אתנייה לחייא ברי ואע"פ שיש שם צורת הפתח צריך למעט דצורת פתח לא מהני. תוב אקשינן ליבעו אמלתרא כי היכל כדתנן במס' מדות (פ"ג מ"ז) חמש אלמתראות (הן) של מילה היו על גבן כו'. פי' אמלתרא קורות לאחיזת הקיר. כגון וטור כרותות ארזים ובלישנא דרבנן למיסד בניינא. מילה שם האילן. ופירותיו נקראין מילין. כדגרסינן [בגיטין י"ט ע"ב] אין מי מילין ע"ג מילין. והשונה של מילת טועה הוא ודחינן [הא] דתני (המליא) [חמשה] מלתראות של מילה היו על גבן באולם היו וכל אחת אנירה על חברתה ואמרינן (ור"ל) [ודילמא] תבנית היכל כתבנית אולם הוא אלמה אמר רב הקורה אם רחבה ד' אע"פ שאינה בריאה ואם יש שם לו אמלתרא אין צריך למעט. לא תהני אמלתרא דהא גובה היכל לא היה יותר מכ' ואע"ג דהוה ליה אמלתרא ואמרינן ופריק רב יוסף אמלתרא לא רב אמרה מתניתא היא (ומאה) [וחמא] בריה דרבה בר אבוה קתני לה. ואי אמרת בין כך ובין כך קשיא לרב אמר לך רב והא תניא כוותיה דתניא מבוי שגבוה מכ' אמה יותר מפתחו של היכל ימעט אלא מאי אית לך למימר תנאי היא ופליגי אהדדי לדידי נמי תנאי היא ופליגי אהדדי ואנא דתני כי האי תנא. ודחינן ואמרינן בלא רב מתניתא לא פליגי אהדדי. קורה לרבנן משום היכר היא ואי איכא אמלתרא אין לך היכר גדול מזה והאי דתני פתחו של (אולם) [היכל] סימנא בעלמא הוא עד כ' כי היכי דלא ליחלוף לך ואמרינן ורב נחמן בר יצחק אי סביר לה להא דרבה דאמר למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו' עד כ' אמה אדם יודע שדר בצל סוכה וכו' באנו לפרש טעמא דהא מתניתא דתני אם יש אמלתרא אפילו למעלה מכ' אמה אין צריך למעט.

    ומאי אמלתרא חמא בריה בר אבוה א' קיני פי' קורה ועליה כמין קיני העופות לקנן עליהם כעין הא דכתיב קנים תעשה את התבה במערבא אמרי פיסקא דארזא. פי' לוח ארז רחבה ד' טפחים (דגרסינן) [וגרסינן] בירושלמי. בענין אסקופה אבל אם יש שם רחב ד' אסורה. א"ל והדא אמלתרא אילו מלתרא שמא אינה מתרת כלל ואמלתרא זו שמתרת לא מפני רחבה אלא מפני חשיבותא וכל העובר נותן עיניו עליה מפני חשיבותא וכ"ש קנים שפוטרין לדברי הכל כי פליגי בפסקי דארזא. כך סוגיא דשמועה זו.

    מקצת קורה בתוך כ' ומקצת למעלה מכ' סכך מקצתה בתוך כ' ומקצתה למעלה מכ'.

    אמר רבה בסוכה פסולה ואמרינן אמאי [אמרינן] במבוי כשר דחזינן לה לקורה כמאן דקלישא וההוא דשריא למעלה מכ' כמאן דליתיה דמי. אי קלשת לה נמצאת קורה זו נטלת ברוח אלא רואין אותה כאילו היא שפוד של מתכת שהיא חזקה וכבדה וראויה לקבל אריח עליה. בסוכה נמי נימא דחזינן להאי סכך כמאן דקלישא ואעפ"כ בחזקתה קיימי וצילתה מרובה מחמתה היא ותהיה כשרה ופריק רבה מפרזקיא סוכה דיחיד כו'. ופריק רבינא סוכה דהיא מדאורייתא אחמרו בה רבנן מבוי דהוא מדרבנן לא אחמרו בה.

    רב אדא בר מתנה מתני איפכא אמר רבה בסוכה כשרה במבוי פסולה וכו' עד רבינא אמר סוכה דאורייתא לא בעי חיזוק מבוי דרבנן בעיא חיזוק.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    קורה לרבנן משום היכר קשיא לי אי משום היכר אפילו למעלה מעשרים אמה נמי דהא בעי קורה על גבי מבוי (להלן עירובין ח, ב), ואנן אמרינן בפ"ק דסוכה (ב, ב) דלרבה דאמר טעמא דסוכה למעלה מעשרים פסולה משום היכר דלמעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה אם היו דפנות מגיעות לסכך כשרה משום דשלטא ביה עינא. וי"ל דשאני סוכה דכיון דרוויחא במגיעות לסכך שלטא ביה עינא, אבל קורה דקצרה טפח אע"ג דכותלי מבוי מגיעין לה לא שלטא ביה עינא.

    אלמא גבי סוכה בהיכירא פליגי למה לי לאפלוגי בתרתי תמיהא לי דקמשמע דלרב נחמן נמי ר' יהודה מפתחי מלכים גמר, דהא מדקאמר קורה לרבנן משום היכר משמע דלר' יהודה כדקאמרינן מעיקרא, וכיון שכן אי תנא גבי מבוי הוה אמינא במבוי הוא דפליג ר' יהודה אבל בסוכה מודה להו לרבנן. וי"ל דמכל מקום ליפלגו בסוכה והוא הדין במבוי. ואי נמי יש לומר דאפילו פליגי במבוי הוה שמעינן מינה לסוכה, דאם איתא דלמעלה מעשרים לר' יהודה ליכא היכירא אע"ג דפתחי מלכים גבהי טפי לא הוה מכשיר הכי בקורת מבוי, דלכ"ע בעינן שיהא בלחיין ובקורות היכר שעל ידיהן ניתר המבוי. ותדע לך דהא אמרינן לקמן (עירובין ה, א) בלחי הבולט מדפנו של מבוי ארבע אמות נדון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו, וסתמא קאמרינן ואפילו למ"ד לחי משום מחיצה ואע"ג דלענין מחיצה כל דרויחא טפי מעלי, וטעמא משום דאמרינן דאפילו למ"ד לחי משום מחיצה בעינן שיהא ניכר דלשם לחי הוקבע או שהוא מתיר משום לחי. ואע"ג דלעיל (עירובין ב, א) הוה משמע דאפילו לרבנן דקסברי גבי סוכה דלמעלה מעשרים לא שלטה ביה עינא אם איתא דפתח אולם אקרי פתח הוו ילפי מיניה למבוי ולהכשיר ביתר מעשרים אע"ג דליכא היכר. איכא למימר דמעיקרא הוה סבר דקורת מבוי כסוכה וכל שכותלים מגיעין לקורה שלטא ביה עינא ואיכא היכירא. ואי נמי יש לומר דהא דקאמר רב נחמן קורה לרבנן משום היכר הוא הדין לר' יהודה דלכ"ע משום היכר היא, וכיון שכן למה לי לאפלוגי בתרתי. והא דקאמר קורה לרבנן לאו דוקא אלא בין לרבנן בין לר' יהודה, אלא משום דקאי אדרבנן קאמר לרבנן. ובמקצת ספרים ראיתי שכתוב בהן בדרב נחמן קורה לרבנן נמי משום היכר, לומר דלר' יהודה דלא יליף מפתחו של אולם אלא מפתחי מלכים פשיטא דמשום היכר הוא, וקסבר דאית ביה משום היכר אפילו בלמעלה מעשרים שכן דרך מלכים לעשות פתחיהן גבוהין לנוי ולמעלה והעין שולטת בהן, כך נראה לי.

    כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא פיסקי דארזא כתב הראב"ד ז"ל דעל אמלתרא דברייתא קאמר, דאמר אם יש לה אמלתרא אפילו גבוה מעשרים אמה אין צריך למעט, דאי אמתני' דמדות (פ"ג, מ"ז) היכי אמרינן פיסקי דארזא והא קתני בהדיא של מילה היו. ולענין פסק הלכה: קיימא לן כרב נחמן דאמר קורה משום היכר ולא משום דגמרי מפתחו של היכל. חדא דהא רב נחמן בתרא הוא, ועוד דלרב איצטריכינן למימר דמתנייתא פליגאן, ולרב נחמן לא קשיין אהדדי. ועוד דאילו לרב לא קיימא לן כמתני' דאמלתרא, ואנן שקלינן וטרינן עלה לקמן (עירובין י, ב), דאמרינן אשכחן צורת פתח דמהניא ברחבה ואמלתרא דמהניא בגובהה איפכא מאי, ת"ש דתניא מבוי שהיא גבוה וכו' והרחב מעשר וכו' ואם יש לו צורת פתח אינו צריך למעט ואם יש לו אמלתרא אינו צריך למעט, מאי לאו אסיפא לא ארישא, אלמא אמלתרא הילכתא היא ודלא כרב. ולענין פירוש דאמלתרא כיון דבדרבנן היא קיימא לן כדברי המיקל דאמר פיסקי דארזא וכל שכן קיני. ודוקא קורה שיש לה אמלתרא, אבל פיסקי דארזא בלחוד אע"ג דחשיבא אם היא למעלה מעשרים אף היא פסולה, דאם יש לה אמלתרא קאמרינן כלומר לקורה. וברייתא נמי דקתני מבוי שהוא למעלה מעשרים אמה ימעט ואם יש אמלתרא אינו צריך למעט, לאו מבוי בלא קורה אלא שיש לו קורה, דמבוי גבוה מעשרים היינו מבוי שתיקן קורתו למעלה מעשרים, כך נראה לי.

    ומהא דקאמר רב אילעא אמר רב רחבה ארבעה אע"פ שאינה בריאה ואם יש לה אמלתרא אע"פ שגבוהה מעשרים אינו צריך למעט. שמעינן מינה דאפילו בקורה רחבה ארבעה אם היא למעלה מעשרים אמה פסולה. וכן כתב הראב"ד ז"ל. אבל כשרחבה שבעה כשיעור סוכה, נראה שאינו צריך למעט, דהא שלטא ביה עינא כיון דכותלים מגיעים לה דבעינן קורה על גבי מבוי כדאמרינן לקמן (עירובין ח, ב), וכענין שאמרו בסוכה (ב, ב) לדעת רבה. ומיהו קשיא לי כיון [ד]רחבה ארבעה ויש לה חשיבות מקום לימא פי תקרה יורד וסותם, דהא קיימא לן כרבה דאמר (להלן עירובין כה, א) באכסדרה בבקעה מטלטלין בכולה ואין אויר קרויו מתירו משום דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, וכדמוכח נמי בפ"ק דשבת (ט, א) גבי אסקופה משמשת ב' רשויות. וי"ל דכל היכא דרחבה ובריאה לקבל אריח בהכי הוא דאמרינן פי תקרה יורד וסותם אפילו גבוה מכ' אמה, והכא שאני דאינה בריאה ולא תקרה היא, וכל שאינה ראויה לקבל מעזיבה לא אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם, כך נראה לי.

    הכא נמי אי קלשת לה הויא לה חמתה מרובה מצלתה אלא על כרחך נעשית צלתה מרובה מחמתה. הקשו בתוספות (ד"ה אי) מכל מקום היכי מתכשר. ורבא נמי דאמר אחד זה ואחד זה מתכשר, והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, דהכי אמרינן בפ"ק דסוכה (ט, ב) גבי העושה סוכתו תחת האילן, דאמרינן עלה בגמרא לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה, ואקשינן וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. והם ז"ל תירצו דהתם דוקא כשאין צלתו של סכך כשר מרובה מחמתו, דסתמא דמלתא אינו עושה סוכתו תחת האילן בכדי אלא כדי להיות צל על סוכתו ובכי הא שייך למימר מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר שצריך הוא לצרופו של פסול, אבל בצלתו של סכך כשר מרובה מחמתו אינו צריך לצרופו של סכך פסול ולא אמרינן בכי הא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, והכא בשיש בתוך עשרים כדי שיהא בו צלתו מרובה מחמתו. והא דאמרינן אי קלשת לה הויא חמתה מרובה מצלתה, סופו להיות חמתה מרובה קאמר שיתמעט הסכך ויתיבש בנשיבת הרוח. והא דשני בלישניה ולא אמר הויא לה סוכה הנטלת ברוח כדקאמר הויא לה קורה הנטלת ברוח, משום דסוכה אינה נטלת כולה ברוח אבל קורה אי קלשת לה תנטל כולה ברוח. ולפי פירוש זה אתי שפיר הא דאמרינן התם (ד, א) היתה גבוהה למעלה מעשרים והוצין יורדין בתוך עשרים אם צלתן מרובה מחמתן כשרה ואם לאו פסולה, דאלמא בצלתן של סכך כשר מרובה לא אמרינן בה מצטרף סכך פסול וכשאין צלתו של כשר מרובה הוא דאמרינן הכי. ואינו מחוור בעיני, דהא ודאי כי קאמרינן מקצת סכך למעלה מעשרים ומקצת סכך למטה מעשרים בשיעור הצריך לסכך, בצמצום קאמר, דהיינו שיש בין כולו כדי שיהא צלתו מרובה מחמתו. ועוד דאם איתא היאך הקשה כך להדיא אי קלשת לה הויא לה חמתה מרובה כיון דבשעת (נתינתה) [נטילתה] צלתה מרובה, דקורה הוא דשייך בה למימר קורה הניטלת ברוח אף על פי שבשעת קלישתה אינה ניטלת מיד, משום דאנן בעינן בשעת הנחת הקורה קורה הראויה לקבל שלא תנטל ברוח הילכך שייך למימר בה משעת קלישתה הויא לה קורה הניטלת ברוח, אבל לגבי סוכה לא הוי ליה למימר כי קלשת לה הויא לה חמתה מרובה דמשמע משעת קלישתה ממש, אלא אי קלשת לה אתיא לידי חמתה מרובה מצלתה, אי נמי הויא ליה סוכה הבאה לידי חמתה מרובה מצלתה, כלומר ופסולה בתחלתה משום סופה. ועוד מסתבר לי דכל שעכשיו צלתה מרובה מחמתה לא שייך למימר בה פסולה משום חשש דסופה להיות חמתה מרובה, דהשתא מיהא כשרה היא, וכל שאנו אוסרין לסכך בו משום סופו לא אמרינן ביה לשון פסול אלא אין מסככין, וכמו שאמרו שם בפ"ק דסוכה (יב, ב) אמר רב יהודה סיככה בהוצין בזכרים כשרה בנקבות פסולה בית קבול הוא, סיככה באניצי פשתן פסולה, באלו שהן פסולין לסיכוך לגמרי שפסולן מצד עצמן או שכשרותן מצד עצמן ופסולתן וכשרותן משעת עשייתן שנו לשון פסול וכשר, אבל במה שאינו פסול מצד עצמו אלא משום חשש סופו אמרו מסככין ואין מסככין, וכדאמרינן בגמרא (שם) בהוצי מסככין בשווצרי לא מסככינן כיון דסרי ריחייהו שביק להו ונפיק, ובהיזמי מסככינן בהיגי לא מסככינן כיון דנתרי טרפייהו שביק להו ונפיק. והכא נמי אם אין פסולו משעת קלישתו לא הוי להו למימר ביה פסולה דהשתא מיהא כשרה היא. ועוד קשיא לי דהא אמר רבא חלל סוכה תנן, דאלמא אע"פ שאין מן הסכך בתוך חללו של עשרים כלל כשרה. ומסתברא דבהא דרבא מלתא דפשיטא היא דלא שייך למימר ביה מצטרף סכך פסול, דכיון דהוכשר בו חלל עשרים גמורים נמצא שצריך הוא לסכך דלמעלה מעשרים ונותן הוא למעלה כמו שירצה שהרי לחללה בלבד הוא שנתנה התורה שיעור. וכי קאמר רבא זו וזו כשרה, לאו אמקצת בתוך עשרים ומקצת למעלה מעשרים בלחוד קאי, דהא לדידיה אע"פ שאין ממנו בתוך עשרים כלל כשרה, ובדין היה שיאמר רבא אפילו אין ממנו כלל בתוך עשרים כשרה, אלא כיון דסיים במלתיה ואמר חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן, הרי זה כאילו פירש ואמר כן. והכי פירושה: רבא אמר אחד זו ואחד זו כשרה שאין אנו מקפידין להיות הסכך והקורה בתוך חללו של עשרים אלא אפילו כולן משפת עשרים ולמעלה כשרין דחלל סוכה תנן חלל מבוי תנן. ובהא נמי דאמרינן מעיקרא אי קלשת לה הויא לה חמתה מרובה מצלתה אלא על כרחך הויא לה צלתה מרובה מחמתה, דסבירא להו דסכך בתוך חלל עשרים בעינן, אפילו הכי לא שייך למימר ביה מצטרף סכך פסול, דלא אמרן אלא בסכך שיש לו פסול מצד עצמו כגון מחובר וכיוצא בו, אבל בדבר הראוי לסכך בו אלא שהוא נתון למעלה מעשרים לא אמרינן, וזה נכון. ולענין פסק הלכה קיימא לן כרבא דאמר: חלל מבוי תנן חלל סוכה תנן וכדסייעי' רב פפא מברייתא.

    Rashba on Eruvin 3a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    ומלתראו׳ של מילה פרש״י ז״ל מעץ של עפצים. והקשו בתו׳ דהא אמר לקמן מאי אמלתרא פסקא דארזא. ותירצו כי אולי אילן של עפצים מין ארז דהא עשרה מיני ארזים הם ואין צריך לכל זה. דמאי דאמרי׳ לקמן מאי אמלתרא. ולא קאי אהיכל הילכך אלא אמלתרא כמבוי וכדמוכח ממ״ד הכי וכן פי׳ הראב״ד ז״ל. הא דאמרי׳ כי תניא ההיא באולם תניא לא נקט בלישנ׳ בדוקא. לשון דילמא דהא ודאי גבי אולם תניא וה״ה הא דאהדר ליה ודילמא תבני׳ היכל כתבנית אולם לאו דווקא אלא הכי גמירי לה ותדע דמשום דילמא לא הוה עבדינן תיובתא לרב אלא כדאמרן ודכוותא בתלמודא:

    אמלתרא מתני׳ היא כלו׳ ואינה דרב דמקשי ליה מינה ומשום דדילמא ס״ד דמתני׳ משבשתא היא ולא מיתניא בי מדרשא אמרי׳ ומאן קתני לה ומהדרי׳ דחמא בריה דרבה בר אבוה קתני לה ומעתה מתרצא היא ולהכי אמרי׳ ותהוי אמלתרא מתנית׳ ותקשי לרב והא דלא פרקי׳ דרב תנא הוא ופליג משום דלא משנינן הבי אלא היכא דלא אפשר וכ״ש הכא גבי אוקימת׳ בעלמא דעבד רב:

    לרבנן קורה משום היכירא פי׳ לרבנן נמי משום היכיר׳ וה״ה לר׳ יהודא וכראוי אצריכות׳ דעבדי׳ בסמוך ולית ליה נמי לרב נחמן הא דאמרי׳ לעיל דר׳ יהודה מפתחי מלכי׳ גמר אלא סימנ׳ בעלמ׳ פי׳ שלא יטעה בין עשרים או שלשים או ארבעי׳. ובודאי דלרב דסבר מפתחו של היכל גמר סביר׳ ליה דאמות מבוי באמה בת ששה טפחים דהכי הוו אמות בהיכל: אבל אי אמרי׳ סימנא בעלמא לא קפדי׳ בהא אם אין האמות שוות ויכילנא למימר כמ״ד דאמות מבוי באמה בת חמשה. וא״ת ואי טעמא דרבנן משום היכירא יכשירו יותר מעשרים כיון שהדפנות מגיעות לתוכה כדמכשרי׳ התם אליבא דרבה כשהדפנו׳ מגיעות לסכך. וי״ל דבקורה כיון שאינה רחבה אלא טפח. לא מהני כלום הגעת הכותלים.

    צריכא דאי אשמעינן גבי סוכה וכו׳ וקשה לי למה לא מסיק וצריכא כסברת רבינ׳: אי אשמעינן בסוכה התם אמרי רבנן למעט שסוכה דאורייתא אבל מבוי דרבנן ה״א מודה לר״י ואי אשמעינן בהא בהא קאמר ר״י אבל התם מודה לרבנן. וי״ל דאפשר דקאמר צריכא לתרץ קושיא אחרת מ״ש כשדפנות מגיע לסכך אפילו יותר מך׳ יש היכר ובמבוי לא וע״י סבר׳ של הילוך וישיבה א״ש וק״ל. מאבי זקני הגאון זצ״ל הנ״ל:

    סוכה נמי נימא קלוש וא״ת והאיך אפשר להכשי׳ בסוכה דהא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כדאמרי׳ גבי סוכה שתח׳ האילן וגבי הדלה עליה את הגפן ויש לומר דהתם שהסכך פסול מעצמו. אבל הכא שאין פסול אלא מחמת גובה אין אומרי׳ כן אפילו אם היה זה למעלה מזה כל שכן כשהכל ביחד: והא אמרי׳ התם היתה גבוה למעלה מעשרים והוצין יוצאין בתוך עשרים אם צילתן מרובה מחמתן כשרה ואם לאו פסולה: וי״ל דהיינו מה דאהדרי׳ הכא אי קלשת ליה הויא חמתה מרובה מצילתה: ומ״מ י״ל דלמ״ד בסוכ׳ כשרה הכי מתרץ לה. וי״ל דשאני התם דההוצין אין להם קיום בפני עצמן ובמה שלמעלה הוא קיומן ולפיכך אם אין צלתה מרוב׳ מחמתן בטלין לגבי מה שלמעל׳ מה שאין כן בזו כי העליון סומך על התחתון וזה נראה ברור. אבל בתוס׳ פירשו דהכא מיירי כשיש שיעור סכך שצילתו מרוב׳ מחמתו למטה מעשרי׳ אלא שהו׳ פרוש מעט ודק בענין שאלו ינטל שלמעל׳ יתנועע לכאן ולכאן או יטלנו הרוח ויהא חמת׳ מרוב׳ מצלתין והא דאמרי׳ מקצת סכך למעל׳ מכ׳ לאו מקצ׳ סכך כשר קאמר אלא מקצת הסכוך שנתן בה: ודאמרי׳ נמי אי קלשת לי׳ הויא לה חמתה מרובה מצילתה לאו למימר דלאלתר דקלשת לה הוי הכי אלא שעומד׳ להיות כן מהרה ויישן תחתי׳ בפסול וכל זה נ״ל דוחק גדול שלא לצורך:

    סוכה של יחיד היא לא מדכר פרש״י ז״ל שמא יפול או ירקב סכך התחתון ולא מדכר: והקשו בתו׳ מי הזכיר כאן רקיבה או נפילה עד דננקוט הכא הכי סתמא ולא מדכרי לה ויפה הקשו ובידי יש לפרש לפי שטתינו דהכא מה שלמטה מעשרים חמתה מרובה מצילתה: ויש לחוש דאי מקליש מאליו מה שהוא למעלה שתהא כאן סוכה פסולה ומפני זה היינו אומר דליכא למימר הכא זיל תלוש דאדרבה אילו הוי הכי הרי היא פסולה ודפרכת דהשתא מיהת קיימ׳ היא וצלתה מרובה מחמתה ולשמא הקלוש למעלה לא ניחוש כי מיד מתקנה הא ודאי כיון דליחיד היא לא מדכר: וא״ת ובר מהכי לימא ליה דלא דמי לפי שיטתינו דהכא גבי קורה שיעור יש לנו אלא שמחוסר קיום והרי יש דבר שמעמידה ונחשוב מה שלמעלה כאלו היה בנין עליו של אריחים ואלו גבי סוכה אין לנו למטה סכך כשר: ר״ל דכיון דפסול שלמטה אינו אלא מפני שחמתה מרובה מצילתה כדי יש בסכך של מעלה להכשיר זה כיון שהוא סכך כשר מעצמו והוא עומד ומתקיים על מה שלמטה דאפילו בסכך פסול אנו מכשירין כשחבטן. וגם כן שפיר יש לנו להכשיר בזה אפילו בלא חבטן אי לאו דאמרי׳ קליש. וא״ת ומאי שנא בסוכ׳ דעלמא דלא חיישינן דילמא קלשא ולא מדכר. י״ל כיון דהכא דבריעותא אנו באים להכשירה ולעשות ממה שהוא למעלה כאלו הוא למטה יש לנו לחוש לכל מאי דאפשר. וא״ת ולמאי דמפרשי׳ דמיירי כשמקצ׳ הכשר סכך למעלה מעשרים היכי הוה פרכי׳ הכא נמי זיל קלוש. י״ל דהשתא קס״ד דמקצת סכך קאמר. א״נ דאנן אדלקמן סמכי׳ דכי אמרה הויא לה חמתה מרובה מצלתה אמרי׳ לה א״כ מבוי נמי וכדפרי׳ ואזיל והכין אורח׳ דתלמודא:

    Ritva on Eruvin 3a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    מאחר שביארנו שהקורה משום היכר וכל שגבוהה מעשרים אמה פסולה מפני שאין כאן היכר אם היתה אמלתרא על הקורה אעפ״י שהקורה למעלה מעשרים אמה כשרה שהרי האמלתרא הבאה אחר הקורה נותנת היכר שיש שם פתח ואמלתרא זו נחלקו בה בסוגיא זו והוא שאמרו חד אמ׳ קיני ר״ל כמין חלונות קטנות בצורת קנים של יונים וחד אמ׳ פסקי דארזא ר״ל חתיכות של ארז תחובות בכותל ולא על אמלתרא של היכל שאלוה שהרי של מילת היו אלא על של מבוי. וכל שיש שם אחד מאלו אעפ״י שהקורה למעלה מעשרים כשר שהאמלתרא נותנת היכר ולא סוף דבר כשהאמלתרא בשפת עשרים אלא אף למעלה מהן הרבה שהרי הקשו למאן דאמ׳ פסקי דארזא וכי איזה היכר יש בהן אי משום דנפיש משכייהו ושלטא בהו עינא אע״ג דגביהי טובא והא (סכ׳) [סוכה] דנפיש משכה ואפי׳ הכי פסלינן לה למעלה מעשרים אמה אלמא אף כשהאמלתרא והקורה גבוהה כמה ומכל מקום אמלתרא בלא קורה אינה מועלת כלום ואפי׳ היתה מכותל לכותל הואיל ולמעלה מעשרים היא. נמצאת למד שכל שהקורה למעלה מעשרים ימעט ואם יש שם צורת פתח כשר אף בלא קורה ואם יש לו אמלתרא כשר ודוקא עם הקורה שתחיבת האמלתרא עם הקורה היא הנותנת היכר ולא סוף דבר בקורה שאין רחבה אלא טפח אלא אפי׳ ברחבה ארבעה צריכה אמלתרא אחר שהיא גבוהה למעלה מעשרים שכך אמרו רחבה ארבעה אעפ״י שאינה בריאה כלומ׳ שהיא דקה ואינה חזקה לקבל אריח ולא שאלו בריאה לקבל אריח אלא בפחותה מארבעה ועליה אמרו ואם יש לה אמלתרא וכו׳ אלמא אף ברחבה ארבעה צריכה אמלתרא. וגדולי הדור שואלים בה אחר שרחבה ארבעה הרי יש לה חשיבות מקום ואף בלא אמלתרא ראוי להתירה משום מחיצה לומר פי תקרה יורד וסותם וכמו שאמרוה באכסדרה בבקעה בסוף פרק פסין [כה.] ופרק גגות [צד.] וכן בראשון של שבת בענין אסקופה משמשת שתי רשויות שכל קורה רחבה ארבעה אומרין (כל) [בה] פי תקרה יורד וסותם. ותירצו בה שמאחר שאינה בריאה לקבל אריח אינה נדונת משום תקרה (שאי) [שאין] תקרה אלא הראויה למעזיבה. הא למדת שרחבה ובריאה מתרת משום מחיצה ונתרת בלא אמלתרא. ומכל מקום דוקא במבוי שאינו רחב יותר מעשר [אבל רחב יותר מעשר] ואין לו גפופין אין אומרי׳ בו פי תקרה יורד וסותם כמו שיתבאר.

    אף הם חזרו ושאלו עוד בה הואיל והקורה אין ענינה אלא משום היכר למה הוצרכו למעט אף למעלה מעשרים אמה שהרי הקורה סמוכה היא למבוי וכמו שאמרו קורה על גבי מבוי בעינן. וכן שנינו היתה קורה משוכה או תלויה שלשה צריך להביא קורה אחרת והואיל וסמוכה למבוי הרי שולטת העין בה וכמו שאמרו בסכה לדעת הפוסל בה משום דלא שלטה בה עינא שאם דפנות מגיעות לסכך כשרה. ותירצו שהסוכה הואיל ורחבה שבעה טפחים כל שדפנותיה מגיעות לה שלטה (ביה) [בה] עינא אבל קורה שקצרה טפח או אפי׳ רחבה ארבעה לא שלטה בה עינא. והוציאו מזו שאם היתה רחבה שבעה אפי׳ דקה שאין ראויה לקבל אריח כשרה ואינו צריך למעט. ואני תמה אם כן היאך נשמט התלמוד מלהזכירה. אלא שזו של סוכה אני מפרש בה שמתוך נויין שבה אדם נותן עיניו בכותל ואינו מפסיק בהבטתו עד שיראה את כלה וכשהוא מביט בראש הדופן המחובר לסכך קצה הסכך הסמיך לו נראה עמו וישיבתו תחת הסכך ניכרת לו. ואין לתרץ סוכה דלישיבה שלטא בה עינא מבוי דלהליך לא שלטה ביה עינא שהרי בסוגיא זו אמרו לרב נחמן דאמ׳ משום היכר אי סבירא ליה לגבי סוכה הא [דרבה] כלומר שלא פסלוה למעלה מעשרים אלא משום דלא שלטא ביה עינא למה ליה לאפלוגי בתרתי. ותירץ צריכא דא׳ אשמעינן סוכה בהא אמ׳ ר׳ יהודה דכיון דלישיבה עבידא שלטא ביה עינא אבל מבוי דלהלוך אימא לא צריכא ואי אשמעינן בהא דילמא בהא קאמרי רבנן אבל בהך מודו ליה לר׳ יהודה צריכא. אלמא שדינן שוה אעפ״י שזו להלוך וזו לישיבה. ולענין סכה מיהא יש פוסקי׳ כרבה אלא שגדולי הפוסקים פסקוה מטעם דירת עראי ואף בדפנות מגיעות פסולה כמו שיתבאר במקומו:

    אמלתרא זו שביארנו וגדולי המחברים כתבו שהדין כן בכל שהוא נותן היכר לקורה כגון שהיו בה ציורין וכיורין שהרי מחמת הציורין אדם מסתכל בה ונותנת היכר אעפ״י שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה שהוזכרו לשיעור גובה בין בסוכה בין במבוי. מעתה מקצת קורה למעלה מעשרים אמה ומקצתה למטה מעשרים וכן מקצת סכך למעלה מעשרים ומקצתו למטה מעשרים שניהם כשרים אעפ״י שאלו (תשעה) [תעשה] הגבוה מעשרים כנטול משם נשאר הקורה (דלה) [קלה] וניטלת ברוח ואינה ראויה לקבל אריח והסכך חמתו מרובה מצלתו. ולאו דוקא מקצתו למטה אלא אפי׳ כל הקורה וכל הסכך למעלה הואיל והחלל נשאר בגובה עשרים בצמצום (ולא עוד) וכן בגובה עשרה כל שאין בחלל גובה עשרה פסול אעפ״י שמקצת הקורה והסכך למעלה מעשרה. כלל הדברים חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן. ובסוכה מיהא יש שואלין והרי בגבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך עשרים הוצרכנו להיות ההוצין מרבים עד שתהא בהם הסוכה צלתה מרובה מחמתה משמע שכל שאתה רואה מה שלמעלה מעשרי׳ כנטול (חמת הסכה) [יהי׳ חמתה] מרובה שהיא פסולה. ואין זה כלום שההוצין בדלי׳ מן הסכך ואין דומין לסכך אבל בזו הרי הסכך מחובר לסכך של מעלה הימנו. ואין לבא עליו מטעם מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר שאין זה סכך פסול (כלך) [כלל] שאין אנו אחראין אלא להיות תחתית הסכך בשפת עשרים ולמדת שאפי׳ כל הסכך למעלה מעשרים מכשירי׳ אותו ואלו אתה קורא אותו סכך פסול היאך היינו מכשירין והרי כלו פסול אלא כל שתחתיתו בשפת עשרים סכך כשר הוא לגמרי. ויש דוחקים בה בקצת דרכים משבשים לא נתנו ליכתב אלא שאעפ״כ כבר רמזנו עליהם במקומה בראשון של סוכה:

    Meiri on Eruvin 3a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אי קלשת כו' בגליון ולרבא מפרזקיא נמי כו' עכ"ל ר"ל ללישנא קמא נמי דפוסל בסוכה הכא לרבא מפרזקיא ניחא דאינו פוסל אותה משום דאי קלשת מקצת דלמעלה ע"י הרוח תהא חמתה מרובה מצלתה אלא מטעמא משום גזירה דמשתקיל מקצת עובי סכך דבתוך כ' וקיימא כולה למעלה מכ' ולאו אדעתיה דכיון דיחיד הוא לא מדכר משא"כ בהוצין ואע"ג דיחיד הוא בסוכה כיון דיורדין הרבה למטה מדכר שפיר ליכא למיגזר מידי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בגמ' הכא נמי על כרחך נעשית כצלתה מרובה וכו' כצ"ל:

    שם מבוי דרבנן לא אחמירו ביה רבנן וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה דל אנא מהכא הרימני מיכן כו' ס"א הריני סר מכאן וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה אי קלשת הוי ליה וכו' א"נ גבי הוצין יש לפסול יותר. מקשין העולם מה שייך לומר אי נמי הא אין כאן שום תירוץ אחר לפניו ולי נראה דהכי קאמר דלעיל קאמר אבל קשה דגבי הוצין קאמר ואם לאו וכו' ר"ל ומכה קושיא זו צריכין אנו לומר דפירוש אי קלשת ליה דע"י הקלישה יבא הרוח ויפזר וכו' כדלעיל והפי' שפי' שיהא חמתה מרובה על ידי הקלישה לבד נדחה וע"ז קאמר אי נמי נוכל ג"כ ליישב קושיא זו והפירוש שפירשנו דע"י הקלישה יהא חמתה מרובה אינו נדחה:

    Maharam on Eruvin 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' סוכה דליחיד רמי אנפשיה עיין לקמן יח ע"א וברש"י ד"ה בור הרבים:

    Gilyon HaShas on Eruvin 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אַמְרֵי אִינְשֵׁי קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי לָא קְרִירָא וְלָא חֲמִימָא. נראה לי בס"ד המשל הזה רמז לעונג שבת שהוא נעשה בשיתוף רצון הנפש והחומר שבחול דרכם להיות נגדיים אך בשבת גם הנפש יש לה רצון ברבוי אכילה ושתיה דעונג שבת הוא מצוה גדולה וכאשר כתבתי בס"ד בדרשותי הטעם שאומרים שבת שלום מפני דבשבת יש שלום בין הנפש ובין החומר ברבוי המותרות מה שאין כן בחול אין שלום ביניהם דהנפש מקפדת ברבוי המותרות באכילה ושתיה שיבקש החומר וגם החומר מקפיד בסיגופים שתבקש הנפש כי רצון הנפש הוא שהאדם ימשוך ידו מאכילתו הערבה לו קודם שישבע ממנה. משל לאחד שהיה נושא אשה שהיה לה בת מאיש אחר ודרה עמה בבית וגם לאישה היה לו בן מאשה אחרת שכבר מתה ודר גם כן עמהם והאיש היה מקפיד וחושד את אשתו שהיא מהנית לבתה מפרנסת הבית ביותר והיא מקפדת וחושבת שבעלה מרבה הנאה לבנו ביותר מהם ובעבור זאת היו תמיד בקטטה והקפדה זה עם זה, אחר כך נשא הבן לאותה הבת אז שבת דין וקלון שנעשו בשלום תמיד כי עתה נעשית הבת כלתו ורוצה בהנאתה והיא נעשה הבן חתן שלה ורוצה בהנאתו. וכן הענין הזה בחול, הנפש מקפדת על החומר שחפצו ורצונו ברבוי המותרות והחומר מקפיד על הנפש שחפצה ורצוצה בסיגופים היא אומרת שהוא מרבה בהנאה יותר מדאי והוא אומר שמרבה היא בסיגופים יותר מדאי אך בשבת עושים שלום ביניהם מפני שהנפש לא תקפיד ברבוי תענוג והנאה אשר יבקש החומר. ולכך בשבת אומרים שבת שלום, נמצא עונג אכילה ושתיה בשבת נקרא קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי דהנפש והחומר שניהם משותפים בו במצוה זו ולזה מצות עונג שבת לָא קְרִירָה מצד יצר הרע וְלָא חֲמִימָה מצד יצר הטוב כי דרכו של יצר הרע בכל מצוה יקרר לבו של אדם לעשותה בעצלות והיצר הטוב עושה להפך מחמם לבו לעשותה בהתלהבות וזריזות ורק מצוה זו של עונג שהיא 'קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי' אין היצר הרע מקרר בה מפני כי באמת החומר מתענג בה ונהנה ממנה וגם זו אינה צריכה לחמימות היצר הטוב שיהיה נופח בלב האדם להלהיב אותו בעשייתה מפני כי האדם הוא רודף אחריה מצד חמרו ומזגו כיון דהוא מתענג בה מאד. ובאופן אחר נראה לי בס"ד המשל הנזכר על תאות התשמיש באשתו של אדם המותרת לו שהיא בשיתוף הנפש והחומר יען דהנפש יש לה רצון בזו התאוה שהוא מקיים בה מצות עונה ועושה בה פריה ורביה והחומר גם כן יש לו רצון בתאוה זו שהוא מתענג ונהנה בה ותאוה זו עומדת אצל האדם במדרגת המיצוע לא חמימה אצלו כתאות המנאפים דכתיב בהו (משלי ט, יז) מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם וגם לא קרירה דאינו קץ בה האדם אף על פי שהוא רגיל בה תמיד עם אשתו המותרת וטבע האדם לקוץ בהנאה הרגיל בה הרבה עם כל זה הוא אינו קץ ומתאוה להזקק לאשתו תמיד. ובאופן אחר נראה לי בס"ד המשל הנזכר על עולם הזה שהמשילו אותה חז"ל לקדרה והיא נקראת קדרה דשותפי ששולטים בה יצר הטוב ויצר הרע ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צח.) אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב דהיינו שיהיו הכל תחת ממשלת היצר הטוב או יהיו הכל תחת ממשלת היצר הרע אך כל עוד שהיא 'קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי' אז תהיה גאולתה קשה וזהו 'לָא קְרִירָה וְלָא חֲמִימָה' שאם יהיה בדור שכולו חייב אז תשבע הקליפה הרבה וממילא תקיא הכל מרוב שובעה ובזה גאולה תהיה לארץ. או נראה לי בס"ד דרך הלצה קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי על העני דלית ליה מגרמיה כלום והוא מוטל על העשירים לפרנסו והכל משותפים בחיוב פרנסתו ולכך נקרא 'קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי', הנה זה הקבית הלל מרחם עליו שיודע שאין השותפים נותנים לו כסות ודירה טובה לשמרו מן רבוי הקור בימי הקור וגם לא דברים ודירה טובה להגין עליו מרבוי החום, לכך מרחם עליו שלא יגיע אליו תוקף הקור ותוקף החום כמו שמגיע לעשירים וז"ש לָא קְרִירָה הרבה בימי הקור וְלָא חֲמִימָה הרבה בימי החום. ובאופן אחר נראה לי בס"ד המשל הנזכר על קליפת נוגה שיש בה תערובת טוב ורע ועומדת בין הקודש ובין החול ועליה רמזו חז"ל (בבא מציעא כב.) 'ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן' והיא עשויה כמו טיקלא ולכן נקראת 'קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי' שהם חלקים טוב ורע וכל זמן שהם שוים במשקל אחד אז היא לָא קְרִירָה וְלָא חֲמִימָה מצד הפעולה שלה ודוק היטב. ובני ידידי כה"ר יעקב הי"ו פירש רמז המשל הנזכר על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ט מהלכות שבת) כל מלאכה שהיחיד יכול לעשותה לבדה ועשו אותה שנים בשותפות כגון שאחזו שניהם בקולמוס וכתבו או אחזו ככר והוציאוהו מרשות לרשות הרי אלו פטורין עכ"ל, וידוע כל פטורין דהלכות שבת הם 'פטור אבל אסור'. וז"ש קְדֵרָה דְּשֻׁתָּפִי כגון דאחזו שנים בקולמוס וכתבו וכיוצא בזה שעשו מלאכה בשותפות לָא קְרִירָה דאין בזה היתר גמור וְלָא חֲמִימָה דאין בזה חיוב סקילה במזיד וחיוב חטאת בשוגג אלא רק שם איסור רביע עלה. ועוד פירש המשל הזה על מי שחציו עבד וחציו בן חורין דגופו משותף בשני חלקים של חירות ושל עבדות לָא קְרִירָה וְלָא חֲמִימָה דאינו יכול לישא לא שפחה ולא בת חורין ואינו יכול להוציא עצמו ידי חבתו לא בשופר ולא בקריאת מגילה וכיוצא בזה עד כאן דבריו נר"ו.

    Ben Yehoyada on Eruvin 3a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 3, Amud Aleph, about 503 words in 27 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 27 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “לָא תַּיהֲנֵי לֵיהּ אֲמַלְתְּרָא, דְּהָא הֵיכָל אֲמַלְתְּרָא…”

    2. Segment 210 words

      Opens “וְהַאי מַאי תְּיוּבְתָּא? דִילְמָא כִּי תַּנְיָא הָהִיא…”

    3. Segment 38 words

      Opens “וְהַאי מַאי קוּשְׁיָא? דִילְמָא תַּבְנִית הֵיכַל כְּתַבְנִית…”

    4. Segment 425 words

      Opens “אַלְּמָה אָמַר רַבִּי אִילְעָא אָמַר רַב: רְחָבָה…”

    5. Segment 59 words

      Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲמַלְתְּרָא מַתְנִיתָא הִיא, מַאן…”

    6. Segment 615 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: וְהָא חָמָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר…”

    7. Segment 723 words

      Opens “אָמַר לְךָ רַב: דַּל אֲנָא מֵהָכָא, מַתְנְיָיתָא…”

    8. Segment 828 words

      Opens “רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּלָא רַב…”

    9. Segment 944 words

      Opens “וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, הָנִיחָא אִי לָא…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “אַלְמָא גַּבֵּי סוּכָּה נָמֵי בְּהֶיכֵּרָא פְּלִיגִי, אִיפְּלוֹגֵי…”

    11. Segment 1140 words

      Opens “צְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גַּבֵּי סוּכָּה — בְּהָא…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “מַאי אֲמַלְתְּרָא? רַב חָמָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “מַאן דְּאָמַר פִּסְקֵי דְאַרְזָא, כׇּל שֶׁכֵּן קִינֵּי.…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “וּמַאן דְּאָמַר פִּסְקֵי דְאַרְזָא מַאי טַעְמָא —…”

    15. Segment 157 words

      Opens “אֶלָּא: כֵּיוָן דְּקָא חֲשִׁיב אִית לֵיהּ קָלָא.…”

    16. Segment 1622 words

      Opens “מִקְצָת קוֹרָה בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים, וּמִקְצָת קוֹרָה לְמַעְלָה…”

    17. Segment 1710 words

      Opens “מַאי שְׁנָא בְּמָבוֹי דְּכָשֵׁר, דְּאָמְרִינַן קְלוֹשׁ? סוּכָּה…”

    18. Segment 188 words

      Opens “אִי קָלְשַׁתְּ — הָוְיָא לַהּ חֲמָתָהּ מְרוּבָּה…”

    19. Segment 1925 words

      Opens “הָכָא נָמֵי, אִי קָלְשַׁתְּ הָוְיָא לַהּ קוֹרָה…”

    20. Segment 2012 words

      Opens “אָמַר רָבָא מִפַּרְזַקְיָא: סוּכָּה דִּלְיָחִיד הִיא לָא…”

    21. Segment 2115 words

      Opens “רָבִינָא אָמַר: סוּכָּה דְּאוֹרָיְיתָא — אַחְמִירוּ בַּהּ…”

    22. Segment 2215 words

      Opens “רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה מַתְנֵי לְהָא שְׁמַעְתָּא…”

    23. Segment 2310 words

      Opens “מַאי שְׁנָא סוּכָּה דִּכְשֵׁירָה, דְּאָמְרִינַן קְלוֹשׁ? בְּמָבוֹי…”

    24. Segment 2432 words

      Opens “אִי קְלַשַׁת, הָוֵי לַהּ קוֹרָה הַנִּיטֶּלֶת בְּרוּחַ.…”

    25. Segment 2525 words

      Opens “אָמַר רָבָא מִפַּרְזַקְיָא: סוּכָּה דִּלְיָחִיד הִיא רָמֵי…”

    26. Segment 2613 words

      Opens “רָבִינָא אָמַר: סוּכָּה דְּאוֹרָיְיתָא — לָא בָּעֵי…”

    27. Segment 2717 words

      Opens “מַאי הָוֵי עֲלַהּ? רַבָּה בַּר רַב עוּלָּא…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Eruvin 3a · Segment 5 — “אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲמַלְתְּרָא מַתְנִיתָא הִיא, מַאן קָתָנֵי לַהּ?

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Eruvin 3a · Segment 21 — “רָבִינָא אָמַר: סוּכָּה דְּאוֹרָיְיתָא — אַחְמִירוּ בַּהּ רַבָּנַן, מָבוֹי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 3a · Segment 6 — “אָמַר אַבָּיֵי: וְהָא חָמָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר אֲבוּהּ קָתָנֵי…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Eruvin 3a · Segment 27 — “…רַבָּה בַּר רַב עוּלָּא אָמַר: זֶה וָזֶה — פָּסוּל.…

    Original text

    לָא תַּיהֲנֵי לֵיהּ אֲמַלְתְּרָא, דְּהָא הֵיכָל אֲמַלְתְּרָא הַוְיָא לֵיהּ, וַאֲפִילּוּ הָכִי — עֶשְׂרִים אַמָּה הוּא דְּגָבוֹהַּ, דִּתְנַן: חָמֵשׁ אֲמַלְתְּרָאוֹת שֶׁל מֵילָה הָיוּ עַל גַּבָּיו, זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ.

    a molded or protruding cornice [ amaltera ] crowning the entrance should not be effective in rendering an alleyway fit to carry within it if it is higher than twenty cubits, as the Sanctuary had a cornice, and even so it was twenty cubits high, and no more. As we learned in a mishna: Over it were five oak cornices, one protruding above the other.

    וְהַאי מַאי תְּיוּבְתָּא? דִילְמָא כִּי תַּנְיָא הָהִיא דַּאֲמַלְתְּרָאוֹת, בָּאוּלָם תַּנְיָא?

    The Gemara attempts to dismiss this difficulty: And, with regard to that mishna, what is the refutation? Perhaps when that mishna with regard to cornices was taught, it was taught with regard to the Entrance Hall, whose height was forty cubits, and not with regard to the Sanctuary.

    וְהַאי מַאי קוּשְׁיָא? דִילְמָא תַּבְנִית הֵיכַל כְּתַבְנִית אוּלָם?

    The Gemara responds: And what is the difficulty with that? Perhaps the design of the Sanctuary was like the design of the Entrance Hall. Just as there were cornices in one doorway, there were cornices in the other.

    אַלְּמָה אָמַר רַבִּי אִילְעָא אָמַר רַב: רְחָבָה אַרְבָּעָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ בְּרִיאָה. וְאִם יֵשׁ לָהּ אֲמַלְתְּרָא אֲפִילּוּ גְּבוֹהָה יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים אַמָּה אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט.

    The Gemara returns to its question with regard to a cornice: Why then did Rabbi Ile’a say that Rav himself said: If the width of a cross beam is four handbreadths, even if it is not sturdy, it renders the alleyway fit for carrying within it. And if it has a cornice, even if it is higher than twenty cubits, one need not diminish its height.

    אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲמַלְתְּרָא מַתְנִיתָא הִיא, מַאן קָתָנֵי לַהּ?

    Rav Yosef said: This halakha with regard to a cornice was not actually stated by Rav, but rather it is a baraita . Who, in fact, teaches that baraita ? Perhaps it is not an authoritative baraita , and Rav does not have to accept what it says.

    אָמַר אַבָּיֵי: וְהָא חָמָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר אֲבוּהּ קָתָנֵי לַהּ, וְתִיהְוֵי אֲמַלְתְּרָא מַתְנִיתָא וְתִיקְשֵׁי לְרַב!

    Abaye said: Isn’t it Ḥama, son of Rabba bar Avuh, who teaches it? And therefore, even if the halakha with regard to a cornice will be a baraita , it nevertheless poses a difficulty to Rav.

    אָמַר לְךָ רַב: דַּל אֲנָא מֵהָכָא, מַתְנְיָיתָא מִי לָא קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי? אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר — תַּנָּאֵי הִיא, לְדִידִי נָמֵי תַּנָּאֵי הִיא.

    Rav could have said to you: Even if you eliminate me and my explanation from the discussion here, don’t the two baraitot themselves, the baraita that states that the Rabbis derive the dimensions of an entrance from the doorway of the Sanctuary and the baraita that states that in the case of a cornice, even if it is higher than twenty cubits, it need not be lowered, contradict each other? Rather, what have you to say to reconcile the contradiction? The matter is the subject of a dispute between tanna’im ; so too, according to my opinion, it is the subject of a dispute between tanna’im .

    רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּלָא רַב — מַתְנְיָיתָא אַהֲדָדֵי לָא קַשְׁיָין: לְרַבָּנַן קוֹרָה טַעְמָא מַאי — מִשּׁוּם הֶיכֵּרָא, וְהַאי דְּקָתָנֵי ״יָתֵר מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל״ — סִימָנָא בְּעָלְמָא.

    Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Without Rav, the baraitot do not contradict each other, as according to the Rabbis, what is the reason that a cross beam renders an alleyway fit for carrying? Because it serves as a conspicuous marker between the alleyway and the public domain. Ordinarily a cross beam more than twenty cubits high is not noticeable; however, a cornice attracts attention even at that height. And that which is taught in the other baraita with regard to the height of a beam at the entrance to an alleyway: Greater than the entrance of the Sanctuary, is merely a mnemonic device. No actual halakhot are derived from the entrance of the Sanctuary.

    וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, הָנִיחָא אִי לָא סְבִירָא לֵיהּ הָא דְּרַבָּה, אֶלָּא אִי סְבִירָא לֵיהּ הָא דְּרַבָּה, דְּאָמַר רַבָּה, כְּתִיב: ״לְמַעַן יֵדְעוּ דוֹרוֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי״, עַד עֶשְׂרִים אַמָּה אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁדָּר בַּסּוּכָּה, לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה אֵין אָדָם יוֹדֵעַ, מִשּׁוּם דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא.

    The Gemara notes: And that the explanation of Rav Naḥman bar Yitzḥak works out well if he does not hold this opinion of Rabba; however, if he holds this opinion of Rabba, it is difficult. As Rabba said with regard to the fitness of a sukka whose roofing is higher than twenty cubits that it is written: “In order that your generations should know that I made the children of Israel dwell in booths when I brought them out of the land of Egypt; I am the Lord your God” (Leviticus 23:43). When the roofing of a sukka is up to twenty cubits high, a person is aware that he is dwelling in a sukka ; however, when the roofing of the sukka is above twenty cubits, a person is not aware that he is dwelling in a sukka , because the eye does not discern the sukka roofing. One does not usually raise his head to look that high, and consequently, he sees the walls and does not notice the defining feature of the sukka , its roofing.

    אַלְמָא גַּבֵּי סוּכָּה נָמֵי בְּהֶיכֵּרָא פְּלִיגִי, אִיפְּלוֹגֵי בְּתַרְתֵּי לְמָה לִי?

    The Gemara explains the difficulty: Apparently, with regard to sukka as well, the Rabbis and Rabbi Yehuda disagree whether or not an item more than twenty cubits high is conspicuous. According to Rav Naḥman bar Yitzḥak, why do I need them to disagree about the same point in two cases, that of sukka and that of an alleyway? That the dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda with regard to sukka revolves around this issue indicates that their dispute with regard to an alleyway revolves around a different point, as asserted by Rav.

    צְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גַּבֵּי סוּכָּה — בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה כֵּיוָן דְּלִישִׁיבָה עֲבִידָא, שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא. אֲבָל מָבוֹי, דִּלְהִילּוּךְ עֲבִיד — אֵימָא מוֹדֶה לְהוּ לְרַבָּנַן. וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא — בְּהָא קָאָמְרִי רַבָּנַן, אֲבָל בְּהָךְ אֵימָא מוֹדוּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה. צְרִיכָא.

    The Gemara answers: It is necessary to teach both disputes, as had the mishna taught us only with regard to sukka , one might have thought that only in this case does Rabbi Yehuda say that an object is conspicuous even above twenty cubits; since a sukka is designed for extended dwelling, the eye undoubtedly discerns the roofing at some point. However, in the case of an alleyway, which is designed for walking, say that he concedes to the Rabbis that a person walking in an alleyway does not notice objects at so significant a height. And had the mishna taught us only with regard to that case of an alleyway, one might have thought that only in that case do the Rabbis say that people do not notice objects at so significant a height; however, in that case of sukka , say that they concede to Rabbi Yehuda, for the above-stated reason. Therefore, it is necessary to teach both disputes.

    מַאי אֲמַלְתְּרָא? רַב חָמָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר: קִינֵּי. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר, אָמְרִי בְּמַעְרְבָא: פִּסְקֵי דְאַרְזָא.

    The Gemara seeks to arrive at a precise definition of amaltera , translated above as cornice. What is an amaltera ? Rav Ḥama, son of Rabba bar Avuh, said: It refers to decorative wood carvings in the shape of birds’ nests. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that they say in the West, Eretz Yisrael, it is referring to cedar poles.

    מַאן דְּאָמַר פִּסְקֵי דְאַרְזָא, כׇּל שֶׁכֵּן קִינֵּי. מַאן דְּאָמַר קִינֵּי, אֲבָל פִּסְקֵי דְאַרְזָא לָא.

    The Gemara explains: The one who said that amaltera refers to cedar poles would all the more so permit use of carvings of birds’ nests, as a cross beam engraved with images attracts attention and is noticeable even at a great height. However, the one who said that amaltera refers to carvings of birds’ nests would say that the halakha with regard to a cornice applies only to them, but not to cedar poles.

    וּמַאן דְּאָמַר פִּסְקֵי דְאַרְזָא מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם דִּנְפִישׁ מְשָׁכֵיהּ. וְהָא סוּכָּה דִּנְפִישׁ מְשָׁכֵיהּ, וְקָאָמְרִי רַבָּנַן דְּלָא!

    The Gemara clarifies the opinion of the one who said cedar poles. What is the reason for his opinion? He holds that since its length is great, a cedar pole attracts attention. But isn’t the length of a sukka great as well, and nevertheless, the Rabbis say that a sukka higher than twenty cubits is not fit?

    אֶלָּא: כֵּיוָן דְּקָא חֲשִׁיב אִית לֵיהּ קָלָא.

    Rather, the reason is as follows: Since a cedar pole is of significant value, it generates publicity. People passing through an alleyway stop and stare at a cross beam of that kind, even when it is higher than twenty cubits, leading others to do so as well.

    מִקְצָת קוֹרָה בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים, וּמִקְצָת קוֹרָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, מִקְצָת סְכָךְ בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים, וּמִקְצָת סְכָךְ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים? אָמַר רַבָּה: בְּמָבוֹי כָּשֵׁר, בְּסוּכָּה פָּסוּל.

    The Gemara raises a question: If part of the cross beam of an alleyway is within twenty cubits of the ground, and part of the cross beam is above twenty cubits, and similarly, if part of the roofing of a sukka is within twenty cubits, and part of the roofing is above twenty cubits, what is its legal status? Rabba said: In the case of an alleyway, it is fit; in the case of a sukka , it is unfit.

    מַאי שְׁנָא בְּמָבוֹי דְּכָשֵׁר, דְּאָמְרִינַן קְלוֹשׁ? סוּכָּה נָמֵי לֵימָא קְלוֹשׁ!

    The Gemara asks: What is different in the case of an alleyway that the ruling is that it is fit? It is because we say: Thin the part of the cross beam that is beyond twenty cubits, i.e., consider it as if it were not there. If so, in the case of sukka too, say: Thin the roofing that is beyond twenty cubits.

    אִי קָלְשַׁתְּ — הָוְיָא לַהּ חֲמָתָהּ מְרוּבָּה מִצִּילָּתָהּ.

    The Gemara answers: If you thin the roofing beyond twenty cubits, it will result in a sukka whose sun is more than its shade. Were the section of the roofing above twenty cubits removed, the roofing that remained would not provide sufficient shade for the sukka .

    הָכָא נָמֵי, אִי קָלְשַׁתְּ הָוְיָא לַהּ קוֹרָה הַנִּיטֶּלֶת בָּרוּחַ. אֶלָּא עַל כׇּרְחָךְ, נַעֲשׂוּ כְּשַׁפּוּדִין שֶׁל מַתֶּכֶת. הָכָא נָמֵי — עַל כׇּרְחָךְ נַעֲשֵׂית צִילָּתָהּ מְרוּבָּה מֵחַמָּתָהּ!

    The Gemara rejects this argument: Here too, in the case of a cross beam, if you thin the section above twenty cubits, it would become a weak and unstable cross beam that is removed by the wind, which does not render the alleyway fit for carrying within it. Rather, perforce, the status of the remaining parts of those cross beams becomes like that of metal skewers [ shefudin ], which, although they are thin, are not removed by the wind. Here too, in the case of a sukka , perforce, even after the upper roofing is removed, the status of the sukka becomes like that of a sukka whose shade is more than its sun.

    אָמַר רָבָא מִפַּרְזַקְיָא: סוּכָּה דִּלְיָחִיד הִיא לָא מִדְּכַר, מָבוֹי דִּלְרַבִּים מַדְכְּרִי אַהֲדָדֵי.

    The Gemara explains Rabba’s distinction differently. Rava from Parzakya said: A sukka , which is generally erected for an individual, if the portion of the roofing below twenty were removed and only the portion above twenty remained, he would not be reminded to lower the remaining roofing and would dwell in a sukka that is unfit. An alleyway, in contrast, which is used by many people, if the section of the cross beam below twenty cubits were removed, they would remind each other to remedy the situation.

    רָבִינָא אָמַר: סוּכָּה דְּאוֹרָיְיתָא — אַחְמִירוּ בַּהּ רַבָּנַן, מָבוֹי דְּרַבָּנַן — לָא אַחְמִירוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.

    Ravina said a different explanation: With regard to a sukka , since its mitzva is by Torah law, the Sages were stringent. However, with regard to an alleyway, since the entire requirement to place a cross beam across the entrance in order to permit carrying in an alleyway is only by rabbinic law, the Sages were not stringent.

    רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה מַתְנֵי לְהָא שְׁמַעְתָּא דְּרַבָּה אִיפְּכָא. אָמַר רַבָּה: בְּמָבוֹי פָּסוּל, בְּסוּכָּה כְּשֵׁירָה!

    The Gemara cites a different version of Rabba’s distinction: Rav Adda bar Mattana taught this halakha of Rabba in the opposite manner. Rabba said: In the case of an alleyway, it is unfit; in the case of a sukka , it is fit. As a result, all the previous explanations must be reversed.

    מַאי שְׁנָא סוּכָּה דִּכְשֵׁירָה, דְּאָמְרִינַן קְלוֹשׁ? בְּמָבוֹי נָמֵי לֵימָא קְלוֹשׁ!

    The Gemara asks: What is different in the case of a sukka that it is fit? Because we say: Thin the roofing that is beyond twenty cubits. If so, then in the case of a cross beam as well, let us say: Thin the part of the cross beam that is beyond twenty cubits.

    אִי קְלַשַׁת, הָוֵי לַהּ קוֹרָה הַנִּיטֶּלֶת בְּרוּחַ. הָכָא נָמֵי, אִי קָלְשַׁתְּ — הָוְיָא לַהּ חֲמָתָהּ מְרוּבָּה מִצִּילָּתָהּ! אֶלָּא עַל כׇּרְחֲךָ, נַעֲשֵׂית צִילָּתָהּ מְרוּבָּה מֵחַמָּתָהּ, הָכָא נָמֵי, עַל כׇּרְחָךְ נַעֲשׂוּ כְּשַׁפּוּדִין שֶׁל מַתֶּכֶת!

    The Gemara answers: If you thin the part beyond twenty cubits, it will become a weak and unstable cross beam that moves in the wind. The Gemara rejects this argument: Here too, in the case of a sukka , if you thin the upper section of the roofing, it would become a sukka whose sun is more than its shade. Rather, perforce, even after the upper roofing is removed, the status of the sukka becomes like that of a sukka whose shade is more than its sun; here too, in the case of an alleyway, perforce, the status of the remaining parts of those cross beams becomes like that of metal skewers, which, although they are thin, do not move in the wind.

    אָמַר רָבָא מִפַּרְזַקְיָא: סוּכָּה דִּלְיָחִיד הִיא רָמֵי אַנַּפְשֵׁיהּ וּמִדְּכַר, מָבוֹי דִּלְרַבִּים הִיא סָמְכִי אַהֲדָדֵי וְלָא מִדַּכְרִי, דְאָמְרִי אִינָשֵׁי: קִדְרָא דְבֵי שׁוּתָּפֵי, לָא חַמִּימָא וְלָא קָרִירָא.

    The Gemara offers a different explanation of Rabba’s distinction: Rava from Parzakya said: In the case of a sukka , which is generally erected for an individual, he casts responsibility upon himself and is reminded to make certain that the roofing is fit. In the case of an alleyway, which is used by many people, they are likely to rely upon each other and are not reminded to check the height of the cross beam. As people say: A pot belonging to partners is neither hot nor cold. When responsibility falls upon more than one person, each relies on the other, and ultimately the task is not completed.

    רָבִינָא אָמַר: סוּכָּה דְּאוֹרָיְיתָא — לָא בָּעֵי חִיזּוּק. מָבוֹי דְּרַבָּנַן — בָּעֵי חִיזּוּק.

    Ravina offered a different explanation and said: The mitzva of sukka , which is by Torah law, does not require reinforcement by the Sages, and consequently, they were lenient in that case. However, since the entire requirement to place a cross beam across the entrance to an alleyway is by rabbinic law, it requires reinforcement, and therefore the Sages were stringent.

    מַאי הָוֵי עֲלַהּ? רַבָּה בַּר רַב עוּלָּא אָמַר: זֶה וָזֶה — פָּסוּל. רָבָא אָמַר: זֶה וָזֶה כָּשֵׁר.

    Since there are two contradictory versions of Rabba’s statement, the Gemara inquires: What practical conclusion was reached about this problem, if part of the roofing of the sukka or the cross beam was above twenty cubits? Rabba bar Rav Ulla said: In that case, both this, an alleyway, and that, a sukka , are unfit. Rava said: Both this and that are fit,