Commentary page
Eruvin 29a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 29a
Eruvin 29a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 476 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
בשיל ולא בשיל קטיל גברא: איכא דאמרי אמר רב המנונא וכו' והא חזינן אינשי דאכלי ולא מייתי:
התם בבשיל ולא בשיל כי קאמר רב המנונא אין מערבין בבשיל ולא בשיל:
אבי תפי בכירה מקום שפיתת הקדירה:
ועביד תוך תוך שמבושל יפה ונצטמק כולו עד שנימוח וכשהוא רותח דומה כמשמיע קול זה תוך תוך:
הריני כבן עזאי בשוקי טבריא יומא בדיחא הוה ליה לרבא ואמר להו לתלמידיו השתא צילי דעתאי והריני מזומן להשיב בחריפות לכל מי שישאלני כבן עזאי שהיה דורש בשוקי טבריא ולא היה בימיו עוקר הרים כמותו [והיה אומר כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה]:
לפסול את הגוויה אם אכל אוכלין טמאין אע"ג שאין אוכל מטמא אדם במגע אי אכיל מינייהו חצי פרס דהיינו שני ביצים נפסל מלאכול בתרומה כדתנן בפירקין דלקמן (עירובין דף פב:) וחצי חציה לפסול את הגוויה חציה היינו פרס ל' פרוסה וחצי חציה היינו חצי פרס:
אלא משום דתני עירוב דומיא דטומאת אוכלין דמשמע כל שהוא מטמא טומאת אוכלין יש לו מזון שתי סעודות חזי לעירוב ותפוחין בני טמויי נינהו:
ר' שמעון בן אלעזר במעשר עני שמחלקו לעניים הרבה על הגורן קאי וקאמר אין פוחתין לעני בגורן מהאי שיעור דכתיב ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ובציר מהכי לא הוי נתינה:
24 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 29a · Sefaria
Tosafot
מאי אולמיה דהאי מהאי נראה לפרש דקים ליה להש"ס דרב יוסף לא שמעיה דרב אמתני' בפירוש אלא משום טעם דקדק רב יוסף דאמר רב אמתני' ולהכי קאמר מאי אולמיה דהאי מהאי מאיזה כח בא לדקדק ומשני משום דקתני מתני' חצי לוג יין ואמר רב מערבין בשתי רביעיות יין והך מילתא לא אמר רב בפירוש אלא מכללא דההיא דוכן לעירוב איתמר א"כ שמע מינה דוכן לעירוב אמתני' איתמר דאי אברייתא מנא ליה דסבר רב מערבין בשתי רביעיות יין דהא פשיטא דאין ללמוד זה מזה מדלא אמר כל שיעורי עירוב כשיעורי מתנות עניים:
חומץ כדי לטבל בו היינו רביעית כדאמרינן בפרק הדר (עירובין דף סח.) וליקנו להו רביעתא דחלא בחביתא:
והושיבו ר' מאיר בד' אמותיו חוץ לעיר היה דבעיר היה מהלך את כולה כדאמר במי שהוציאוהו (דף מא:) אי נמי סבר לה כרבי יהושע דאמר אין לו אלא ארבע אמות ואין לומר משום דרבי מאיר קניס שוגג אטו מזיד דהא בדאורייתא לא קניס ואית ליה בפירקין [דף לה:] דתחומין דאורייתא ועוד כיון דחשבינן כל העיר כארבע אמות אפילו במזיד נמי מהלך את את כולה דמזיד נמי אית ליה ארבע אמות. בתוספות רבינו יהודה:
Tosafot on Eruvin 29a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
אמר רבא הריני כבן עזאי בשוקי טבריא פי' רבא משתבח ואמר הריני [ידוע] בחכמה (ידוע) בעירובין כמו שהיה בן עזאי ידוע בחכמתו בשוקי טבריא. שאלו ההוא מרבנן שיעור תפוחים בעירוב כמה א"ל רבא וכי מערבין בתפוחין א"ל ההוא מרבנן ולא והתנן במס' מעילה פרק ד' כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה כבחצי פרס. וכמזון ב' סעודות לעירוב קתני מיהת כל האוכלין ואפי' התפוחין נמי בכללן שגם הם אוכלין הן. ודחאו רבא הא"ר יוחנן אין למדין מן הכללות כלומר האי דקתני כל לאו דווקא הוא. ואמרינן לאו (מכלל) [מכל] אלא מדקתני ובמזון ב' סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין.
והני נמי בני טמויי נינהו ללמד דווקא קתני ולא מצא רבא תשובה.
ופי' רב נחמן תפוחין (בעירובין) [בקב] וכן הלכה ומותיב עלה מיהא דתני בפאה בפרק האחרון. בירושלמי וקרוב לענין הזה בספרי דבי רב.
ר"ש בן אלעזר אומר עוכלא תבלין וליטרא ירק עשרה אגוזין וה' אפרסקין ב' רמונים ואתרוג אחד ואמר גורסק בר דרי משום (דרבנן) [דרב] וכן לעירוב ואם איתא ניהוי ה' תפוחים כשיעור אפרסקין ה'. ושנינן תפוחין דשכיחי קב אפרסקין דלא שכיחי ה' אמר רב יוסף שארי לי' מריה לרב מנשיא בר שגובלי דאנא אמריתא ניהלי' האי דאמר רב וכן לענין [עירוב] אמתניתין דתנן בסוף פאה אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטין וקב שעורין ר' מאיר אמר חצי קב וקב וחצי כוסמין וקב גרוגרת או מנה דבילה [ר"ע אומר] פרס חצי לוג יין.
ר' עקיבא אומר רביעית רביעית שמן ר' עקיבא אומר שמינית ושאר כל הפירות אמר אבא שאול כדי שימכרם ויקח בהן מזון ב' סעודות והוא אמר הא דרב וכן לעירוב (בזו) [על זו] הברייתא ומאי אולמיה דמתני' מברייתא משום דתני בברייתא תבלין ותבלין לאו בני אכילה ולאו בני עירוב נינהו אטו מתני' [מי לא] תני חיטין ושעורין דלאו בני אכילה נינהו אלא משום דתני במתני' חצי לוגין ואמר רב מערבין בב' רביעיות של יין ש"מ כי אמר רב וכן לעירוב אמתני' קאמר ש"מ ואם הוא יין מבושל אמר רב כדי לאכול בו חומץ כדי לטבול בו.
זיתים ובצלים כדי לאכול בהן ב' סעודות וכמזון ב' סעודות לעירוב סבר רב יוסף עד דאיכא סעודה מהאי וסעודה מהאי מצטרפין ואסיקנא [דאפילו למחצה ולשליש ולרביע] (חומץ כדי לטבול בו) [בצלים כדי לאכול מהן] מזון ב' סעודות הני מילי באימהות אבל בעלין לא ועלין נמי לא אמרן אלא דלא אפציל זיתא (זיתא) אבל אפציל לית לן בה פי' נחש שבצל העמוד שבתוכו שמתעגל בראשו כמין גבעול ומתקבץ בו זרע הבצל אותו העמוד נקרא נחש של בצל:
Rabbeinu Chananel on Eruvin 29a · Sefaria
Rashba
אמר ליה וכי מערבין בתפוחים וא"ת ואמאי לא. ותירצו מקצת מרבותינו הצרפתים דשמא תפוחין שלהן היו מדבריות ואינן ראויות כשלנו. ואינו מחוור, דתפוחים סתם קאמר ואין הכוונה בשלהן שהן רעועות מיירי אלא בשל עולם דאינהו לאו רובא דעלמא, והיה להם לפרש תפוחים מדבריות מהו לערב בהם. ונראה לי דרבא היה סבור שאין אדם מערב אלא בדבר שאדם סומך עליו מחמת סעודה ממש או שבא בלפתן ללפת בו את הפת, ותפוחים לקינוח סעודה הן באין. ואסיקנא דמערבין בהן ועדיפי טפי מכמהין ופטריות שאינן באין אלא באקראי.
והני נמי בני טמויי טומאת אוכלין נינהו והלכך אפילו לענין עירוב מערבין בהן. יש מקשין וכללא הוא והא אמרינן לעיל (עירובין כח, ב) גבי כפניות הני מילי לענין טומאת אוכלין אבל לענין עירוב לא. ולקמן נמי אמרינן דתבלין וחטין ושעורין לא מערבין בהו, ואע"ג דבני טמויי טומאת אוכלין נינהו, ואפילו תבלין איכא דמטמא טומאת אוכלין. ויש לי להשיב דהכא כל האוכלין קאמר, כלומר: מה שהוא ראוי עכשיו ליאכל כמות שהוא.
ומאי אולמיה דהך מהך פירוש: פשיטא להו דרב יוסף לא שמעה בפירוש מרב אמתניתין, דאי לא מאי קאמר ומאי אולמיה דהך מהך, אם רב אמרה בהדיא אמתניתין ולא אברייתא היאך יאמר רב שגובלי על הברייתא אמר רב וכן לעירוב והוא לא אמרה, ודאי כזה צריך כפרה. אלא דרב יוסף לא שמעה בפירוש אלא מכלל דברי רב אמרה, על כן חוקר מה ראה לתלות אותה דרב אמתניתין ולא אברייתא, אילימא משום דבברייתא קתני תבלין, במתניתין נמי קתני חטין ושעורין, אלא מאי אית לך למימר דרב דקאמר וכן לענין עירוב לאו לרבות מינין קאמר ולומר כל מינין אלו גם כן ראויין לעירוב אלא לשיעורין קאמר, והראוי לעירוב שיעורו לעירוב כשיעור חלוקתו בגורן, ולא קאי לא אתבלין ולא אחיטין ושעורין, דהא אינן ראויין לעירוב. אלא במתניתין תני לוג יין ושמעינן ליה נמי לרב דאמר ביין כי האי שיעורא, אלמא אמתניתין אמרה ולא אברייתא. וממנה אתה למד דכל אותן השנויין נמי במשנתינו כשיעור חלוקתן בגורן כך שיעורן לעירוב, וה"ה נמי לאותן השנויין בברייתא דמאי שנא, דהא מתני' וברייתא לא פליגן, אלא במאי דאיירי במתניתין לא איירי בברייתא ומאי דאיירי בברייתא לא איירי במתניתין וכמו שפרש"י ז"ל, ועד כאן לא קאמר רב יוסף שרא ליה מריה אלא בשלא אמרה על אותה ממש שאמרה רב אע"ג דלא נפיק מינה מידי לענין דינא. אבל הראב"ד ז"ל פירש: דאיין דוקא קאי רב אבל אשארא דילמא לאו חד שיעורא אית להו. והיינו נמי דקאמר רב יוסף שרא ליה מריה, דדילמא רב אהני דמתניתין בלבד אמרה ולא אהני דברייתא. ובמסקנא אמרינן דדוקא ביין קאמר ולא אשארא. וכדבריו נראה לי מתוך הירושלמי (ה"א) דגרסינן התם: תמן תנינן חצי לוג יין ר' עקיבא אומר רביעית, שמן רביעית ר' עקיבא אומר שמינית, אמר ר' אלעזר וכן לעירוב, א"ר חיננא הדא דתימא ביין אבל בשמן מערבין מזון שתי סעודות [וכו'] רב ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק כדי לטבל ירק הנאכל מזון שתי סעודות. ע"כ בירושלמי. ותמן תנינן דמייתי התם היינו מתניתין דמייתי הכא, ור' אלעזר דהתם כרב דהכא, וקא מפרש דדוקא יין אבל לא אמרה לשאר שיעורין דמתניתין. וכן נראה עיקר.
וש"מ כי אמר רב וכן לעירוב אהא אמר לשון זה יש בספרים שלנו. וגם זה נראה שמוכיח כדברי הראב"ד ז"ל דלא אמר אלא אהא דיין בלחוד, דאי אכולה מתניתין הוה ליה למימר כי אמר רב אמתניתין אמר. ואם תאמר לרב תרתי למה לי כיון דאמר בהדיא בשתי רביעיות של יין אמאי קאמר וכן לעירוב. תירץ הראב"ד ז"ל דחדא מכלל חבירתה איתמר.
הכי גרסינן כי קאמר ר' שמעון בן אלעזר בחמרא מבושלא. ולא גרסינן: כי קאמר רב, דיין מבושל בשדה לחלק לעניים ליכא.
והושיבו ר' מאיר בארבע אמות שלו פירוש: לפי שהוא כיוצא מתחומו שאין לו אלא ארבע אמות, ובשדה היה דאילו בעיר כל העיר שלו כארבע אמות ומהלך את כולה, כדאיתא לקמן בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מא, ב).
מפני נחש שבו יש מפרשים מפני שרף שבו. ואינו נראה דאם כן מאי קאמר אכל חצי בצל וחצי נחש שבו, בודאי אם אכל חצי בצל השרף שבחצי הבצל אכל. אבל ר"ח ז"ל פירש: נחש של בצל העמוד שבתוכו שמתעגל בתוכו כמין גבעול ומתקבץ זרע הבצל, אותו העמוד נקרא נחש של בצל. ורבנו תם ז"ל כן הגיה בפירושי רש"י ז"ל הכתובין בכתב ידו.
אמר רבי זירא אמר שמואל שכר מערבין בו ופוסל את המקוה קשיא לי דמדמערבין בו בודאי משהחמיץ הוא, וכיון שכן אמאי פוסל את המקוה, והא סתם מתניתין היא בפרק קמא דחולין (כה, ב) דתנן התמד עד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה, משהחמיץ ניקח בכסף ואינו פוסל את המקוה. ואי אפשר לומר דשמואל לצדדין קאמר, מערבין בו כשהחמיץ, ופוסל את המקוה כשלא החמיץ, דמאי דמערבין בו קאמר דפוסל את המקוה. עוד קשיא לי דאפי' כשלא החמיץ צריכה לאשמעינן, דהא הוה סבירא לן התם בפרק קמא דחולין דפלוגתא דר' יהודה ורבנן דהמתמד ונתן מים במדה ולא מצא אלא כדי מדתו דר' יהודה מחייב במעשר וחכמים פוטרין בכל ענין בין החמיץ בין לא החמיץ, ור' יהודה אפילו בלא החמיץ מחייב, וכיון שכן כי קאמר שמואל דפוסל את המקוה מאי קא פריך ליה רב כהנא פשיטא מאי שנא ממי צבע, דהא צריכא לאשמעינן, או למידק דליתא לדר' יהודה או לאשמעינן דר' יהודה ורבנן בשהחמיץ דוקא פליגי, דהא התם בפרק קמא דחולין איצטריכא להו אי בכל ענין פליגי או בדהחמיץ דוקא פליגי, וכל שכן דהכא ודאי בדהחמיץ הוא וכמו שכתבתי. וצריך לי עיון.
4 more comments on this page.
Rashba on Eruvin 29a · Sefaria
Ritva
וכי מערבין בתפוחי׳ הקשו בתוס׳ ואמאי אין מערבין בהם דהא פרי חשוב הן ונאכלין כמות שהן ודרך ללפות ולסעוד בהם ותירצו דתפוחים דידהו קשה היו ולא היה דרך לאכלן חיים אלא על ידי הדחק וכן הם היום בארץ אשכנ״ז שהתפוחי׳ מדבריות: ומ״ה הוה אמר רב סתמא שאין מערבין בהם:
אלא משום דקתני במזון שתי סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאות אוכלין משנה יתירה היא דהא מריש׳ דטומאו׳ פסול גויה הוה שמעי׳ לה שפיר להכי משמע לן שלא נשני׳ אלא לתלות׳ בדין עירוב לומר דכל דחזו לטמויי טומאת אוכלין מערבין בו בדבר שנגמר פריו מיהת ולאפוקי כפניות דלעיל:
תפוחים בקב פירוש שבזה יש שיעור ללפת בהם שתי סעודות רבי שמעון בן אליעזר אומר כו׳ פי׳ הא דרבי שמעון בן אלעזר לענין חילוק מעשר עני בגורן היא שנויה שאם באו עניים הרבה נותן לכל אחד מהם שיעור שתי סעודו׳ שכן שיערוה חכמים נתינה האמורה בתורה לעניים וכשהעניי׳ מרובין ואין במעשר שיעור נתינה לכל אחד מהם מניחו ביניהם ומסתלק והשתא משער ת״ק שיעור שתי סעודות:
ערלה בתבלין כלומר כי הערלה שהיא שמיניה הלקיטה מתבלין יש בו שיעור שתי סעודות וכן בלטרא ירק ועשרה אגוזין או חמשה אפרסקי כי פעמים אדם לופת בהם שתי סעודות וכן לעירוב פי׳ דשיעור זה נותנין לשתי סעודות של עירוב בדברים האמורים במשנה זו כאותן שהם ראויין לעירוב ולאפוקי תבלין דלא חזי לעירוב דהא לא חזי אפילו ללפות בהם את הפת וכ״ש לאכלן בפני עצמן ואנן בעינן מידי דחזי ליה הלכך אפילו באותן שחייבין במעשר או מטמאין טומאת אוכלין אין מערבין דהא בהא לא תליא:
אנא אמריתה ניהליה אמתני׳ והוא אמרה אברייתא פי׳ דרב יוסף אמרה לרב מנשיא להא דרב אמתני׳ דלקמן ורב מנשיא אמרה לגורסק בר דארו תלמידו אבריית׳ דלעיל דקים ליה לרב יוסף דמאי דאמרה גורסק בר דארו לעיל אברייתא מרב מנשיא גמרה. ר׳ עקיבא אומר פרס פירוש חצי מנה. כדי שימכרום ויקחו בהם שתי סעודות. פירוש ואע״פ שאין בהם עצמם מזון ראוי לשתי סעודות ומיהו אין אלא לעניין חלוק עניים דאלו לעניין עירוב פשיטא מידי דאיהי גופיה חזי לאכילה ושיהא נאכל או ללפת כמות שהוא חי:
ומאי אולמיה דהא מהך ק״ל דהא לישנא משמע דבעי׳ למימר דמה לי דאתמרא על מתני׳ או על ברייתא שהרי מתני׳ ובריית׳ לא פליגי אלא דמתני׳ מיירי במקצת מינין וברייתא במיני אחריני וכיון דכן ליכא קפידא לאוקומא על זו יותר מזו ואפי׳ כי שמעה מרב בפירוש דאמרה על המשנה אין להקפיד אם אומר אותה על ברייתא: ולפי זה קשה דאם כן מאי משנינן במסקנא דכאן דשמעי׳ ליה לרב דאמר דבר הדומה למשנה לעניין שיעור יין ש״מ דכי אמרה רב לאידך אמתני׳ אמרה: ומה תשובה יש בזה לשאלתינו דאכתי נימא מאי אולמיה דהאי מהאי: ובתוס׳ תירצו כי מה שאמר דבעינן שתי רביעית יין לעירוב הוא חדוש דהא מסתמא הוה מסתברא דסגי ברביעי׳ דהוי דבר חשוב בכל דוכתא ולהכי פרי׳ שלא לשנות דברי רבי מן המשנה על הברייתא כדי שנלמוד מדבריו דין זה דבעינן שתיי רביעיו׳ לעירוב שאלמלא שאמרה רב לא היינו סבורים כן ואע״ג דהא אמרה רב חדא זימנא לן למקבע בה מסמרות ולאמרה לאידך על משנתינו: והנכון דקים לן דרב יוסף לא קבלה בפירוש על המשנה אלא מסברא הוא דאמר הכי והכין מוכח ממאי דאמרי׳ במסקנא דש״מ דכי אמרה על מתני׳ אמרה אלמא לא היה לו לרב יוסף קבלה אחרת בדבר זה ומשום הכו פרכי׳ דהא ודאי כיון דרב יוסף מסברא אמרה על המשנה והוא קפד עתה על רב מנשיא כששנה אותה על הברייתא מכלל שיש קפידא בדבר זה שלא ללמוד זה מזה וכיון שכן צריכין אנו לדעת מאן מכרח לרב יוסף לאמרה על משנתינו יותר מן הברייתא דאי משום דאי אפשר לאמרה על הברייתא כיון דקתני בה תבלין דלא חזו לעירוב כ״ש דליכא לאמרה על המשנה דקתני חטין ושעורים. ובין בהא ובין בהא יש לנו לומר על כרחינו שלא נתכוון רב להשוות עירוב לחלוק עניים במינין אלא על השיעורין ואם תאמר הדרא קושין לדוכתה אם אין קפידא בין המשנה לברייתא למה הוא מקפיד לשנותה על זו יותר מזו. ואם אין קפידא בדבר מה ראיה יש לאמרה על זו יותר מזו. ומהדרינן דודאי איכא קפידא כי אין כל שיעוריהן של דברים שוין ואין ללמוד זה מזה ואפי׳ על משנתינו לא היינו מסיימין אותה אי לאו דחזינן דאמרי רב דכוותא. וכיון דכן יש הוכחה לעמידה על המשנה יותר מהברייתא ושוב אין לינו לשנותה כי אולי בזה מודה רב שכן לעניין עירוב ולא יודה כדברי הברייתא כן נראה לי. וכן משמע מדברי הרב ר׳ אברהם בר דוד ז״ל. אבל מדברי רש״י ז״ל נראה דליכא קפידא במילתא וכיון דאמרינן לה על מתני׳ הוא הדין על הברייתא אלא דניחא ליה לרב יוסף לקבעה על המקום שנראה שאמרה רב. וכן נראין דברי התוספות ואינו מחוור. ואם תאמר ולמה ליה לרב תרתי בשיעור עירוב. יש מתרצין שלא אמר רב אלא חדא ואידך מכלל הברייתא איתמר. ואפשר כי הא דאיתמרא על מתני׳ ללמד על כל האמור במשנה ובאו ולמדו ממנה לעניין יין מיהת ועשו ממנה מימרא. אבל אין לומר דהוא אמר המימרא ואחר כך נקטוה מכלל זה ואמרוה על המשנה אלא לדברי רש״י ז״ל שאומר שאין קפידא בין מינין למינין לעניין השיעורין וכיון שהשוה אותם רב לעניין היין יכולין אנו להשוותם לשאר דברים השנויין במשנה הראויין לעירוב. ויש מתרצים כי זו המימרא לא אמרה רב אלא על ידי מעשה. וכן תירצו בתוספות:
והושיבו ר״מ בארבע אמות שלו פי׳ מפני שאין עירובו עירוב שאין מערבין בבצלים ואם תאמר ואפילו יצא חוץ לתחום בשבת שלא על ידי עירוב למה הושיבו בד׳ אמותיו דהא קי״ל שהיוצא מתחומו בין באונס בין ברצון שיכול להלוך כל העיר. ותרצו בתוספות דהא עובדא בשדה הוה ושם מצאו לר׳ מאיר. אי נמי דילמא רבי מאיר סבר לה כר׳ יהושע דאמר לקמן בפ׳ מי שהוציאוהו שאפילו בעיר אין לנו אלא ד׳ אמות: גרסת הספרים כי קאמר רב בחמרא מבשלא פירוש דבהא לא סגי אלא בשתי רביעית אבל בחמרא דעלמא שאין דרך לשתות ולסמוך עליו לשעורי מה שהוא ולפי שדרך בני אדם לאכול בו שתי סעודות ולא בעי שיעורא כולי האי אבל ביין מבושל דרכן של בני אדם לסעוד ממנו לבדו וכששות׳ ממנו רביעית סומך עליו לסעוד׳ ולפי זה כי מותבי׳ מדר׳ שמעון בן אלעזר היינו משום דמשמע לן דשיעורא דרב נפיש טפי מדר׳ שמעון בך אלעזר שאמר כדי לאכול בו. וקשה לי דהא אפילו ההוא דאמר רב אמתני׳ לאו בחמרא מבשלא היא דלעניין חילוק עניים היא דליכא חמרא מבשלא בשכר ואפילו תימא דהא דמתניתין מכלל אידך איתמרא היאך למדו מיין מבושל ליין שאינו מבושל כיון שאתה אומר שיש לחלק ביניהם: והנכון דהכי גרסי׳ וכן היא במקצת ספרים כי קאמר ר׳ שמעון בן אלעזר בחמרא מבשלא שאין דרך לשתותו בפני עצמו אלא ללפו׳ בו ולפיכך אמרו כדי לאכול בו ולא נתן שיעור בדבר אלא הכל כפי מה שהוא במקום שרגילין בו שאין זה רגיל בכל מקום אבל ביין שאינו מבושל שהוא מורגל בכל מקום ושותין ממנו לבדו לסמוך עליו לסעודה נתן רב שיעור שתי רביעיות לשתי סעודות וגם לפי פירוש זה יש לפרש דסבירא לן דשיעורא דרב נפיש טפי מדר׳ שמעון בן אלעזר והכין מסתבר דטפי שיעורא בעינן למאי דמשתי באנפי נפשא מההוא דאתי לאכול בו וכן פירש רש״י ז״ל בלשון הזה אחרון:
Ritva on Eruvin 29a · Sefaria
Meiri
עירובי תחומין כל שאדם משתתף בהם עם אחר צריך שיהא כשיעור מזון שתי סעודות לכל א׳ מן המערבים אבל שתופי מבואות שרבים משתתפים בו בכל שהם משמנה עשר ולמטה כגרוגרת לכל אחד ואחד ומשמנה עשר ולמעלה אפי׳ אלף שיעורן בשמנה עשר גרוגרות שהוא שיעור מזון שתי סעודות והוא כששה ביצים בינוניות לדעת קצת גאונים אלא שיש לפקפק בה כמו שיתבאר בפרק חלון ואם עירבו בלפתן שיעורו בכדי שילפתו בו פת של שתי סעודות ומתוך כך נתנו שיעור לכל הפרטים על פי כלל זה כשות למלא היד וחזין שיעורן כמלא היס״ט תרמלו של רועה העשוי לולאות לולאות כעין רשת ונקרא אוזילתא דאכרי כלומ׳ רשת האכרים וכן מערבין בעלים של קלח הכרוב והוא הנקרא ירקא דקילא ושיעורו כמלא היד וכן מערבין בפולים לחים ושיעורן כמלא היד גם כן אבל יבשים חיים אין מערבין בהן הא מבשלין מערבין במלוא היד. ובתלמוד המערב אמרו אפונין חיים מערבין בהן שלא תאמר הואיל ומסריחין את הפה אין מערבין.
התרדין הרי הן בכלל ירק וכל ירק מערבין בו בין חי בין שלוק ושיעורו ליטרא ומכל מקום בשיל ולא בשיל אינו ראוי לכלום ואין מערבין בו ויש אומ׳ שהחי אין מערבין בו אבל בשיל ולא בשיל מערבין בו.
מערבין בתפוחים ושיעורן בקב וכן תמרים וכן גרוגרות אבל דבילה שיעורה במנה ועשרה אגוזים וגדולי המחברי׳ כתבו בחמשה וכן חמשה אפרסקין ושני רמונים ואתרוג אחד ושני ביצים:
כבר ידעת שאין אדם וכלים מקבלין טומאה כלל אלא מאב הטומאה וכן ידעת שהאוכלין אין נעשין אב הטומאה שכל שאין לו טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומאה ולמדת שאין אדם מקבל טומאה מן האוכלין ומכל מקום אדם האוכל אוכלין טמאים נפסל גופו מלאכול בתרומה ואין צריך לומ׳ קדשים קלים ובלבד שיאכל מהם שיעור חצי פרס ולא סוף דבר באוכל אחד אלא כל האוכלין מצטרפין לשיעור זה וכן במזון שתי סעודות לשתוף וכמו שאמרו למטה אפי׳ למחצה:
שיעור עני בגרן שיערו חכמי׳ שלא לפחות מאותו דבר בפחות משתי סעודות ואם הוא ליפתן ללפת בו שתי סעודות הכל לפי מה שהוא. והוא שאמרו שבעל השדה שעברו עליו עניים והיה לו מעשר עני ורוצה לחלקו לא יתן להם פחות מכדי שביעה שנ׳ ואכלו בשעריך ושבעו ושערו בו מזון שתי סעודות ושם אמרו לא יפחות מחצי קב חטים קב שעורים קב וחצי כוסמין קב גרוגרות מנה דבלה ר״ל משקל עשרי׳ וחמש סלעים רובע קב ארז חצי לוג יין רביעית שמן ליטרא ירק שלשת קבין חירובין עוכלא תבלין עשרה אגוזים חמשה אפרסקין שתי רמונים אתרוג אחד ושאר כל הפירות בכדי שימכרם ויקח מהם מזון שתי סעודות וכן לענין עירוב במה שראוי לעירוב ומכל מקום תבלין אין מערבין בהם כמו שביארנו וכן חטים ושעורים אין מערבין בהם שאינן ראויים עד שיתבשלו וגדולי המחברי׳ כתבו עוכלא תבלין אף לעירוב והוא תמה ולדבריהם מיהא שיעור עוכלא הוא מפני שהוא שיעור לתבל בו שתי סעודות של אדם אחד:
זה שכתבנו ביין ששיעורו בחצי לוג דוקא ביין חי אבל מבושל הואיל ודרך העם לאכל בו פתו שיעורו בכדי לטבל בו שיעור מזון שתי סעודות וכן בחומץ כדי לטבל בו ירק הנאכל בשתי סעודות והשכר דינו כיין:
גדולי המפרשים כתבו בפרק חלון שהמשקין שיעורן לשתוף ברביעית ממה שראו באוכלין שהזכירו בהם שיעור הוצאת שבת וכן שאמרו בפרק הדר וליקני להו מר רביעתא דחלה אלא שאם עירבו ביין חי דיו ברובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית:
מערבין בבצלים רצוני לומ׳ באמהות שלהן אבל לא בעלים ואם עירב בהן אינו עירוב:
2 more comments on this page.
Meiri on Eruvin 29a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה מאי אולמיה כו' נראה לפרש דקים ליה כו' עכ"ל משום דלפרש"י דלא סתרן אהדדי הני שיעורייהו בהכי כו' משמע דיש ללמוד זה מזה קשיא להו דאכתי מאי קמשני אלא משום דקתני חצי לוג יין ואמר כו' דמ"מ מאי נ"מ ליה לרב יוסף ולא הל"ל בהא דשרא ליה מריה לרב מנשיא אע"כ דאין ללמוד זה מזה וא"כ קשיא להו מאי פריך מאי אולמיה כו' אימא דהכי שמיע ליה לרב יוסף מרבו דאמתני' אמרה ואין ללמוד מלתא דברייתא מיניה ואהא תרצו דקים ליה לתלמודא כו' ודו"ק:
בפרש"י בד"ה חומץ כדי לטבל בו בשר מזון כו' עכ"ל ותלמודא דנקט ירק לאו דוקא וכ"ה בהגהת אשר"י אלא דתלמודא לא בא לפלוגי אלא בין כדי לאכול הימנו כל הב' סעודות ובין כדי ללפתו עם הפת וק"ל:
Chidushei Halachot on Eruvin 29a · Sefaria
Maharam
בתוס' ד"ה מאי אולמיה וכו' אלא מכללא דהאי וכן אתמר וכו' פי' דתלמידי דרב למדו דין זה מכללא דוכן ולכך דייק רב יוסף אם כן צריכין אנו לומר דתלמידיו שמעו דקאמר רב האי וכן אמתניתין לכך למדו דין זה ממנו מכללא דאי אברייתא מנא להו וכו' ודו"ק:
Maharam on Eruvin 29a · Sefaria
Gilyon HaShas
רש"י ד"ה הריני כבן עזאי וכו' והיה אומר כל חכמי ישראל וכו' בכורות נח ע"א:
תוס' ד"ה מאי אולמי' וכו' דקים ליה להש"ס כעין זה בתוס' בשבת דף ט ע"ב ד"ה הא לן וש"נ:
Gilyon HaShas on Eruvin 29a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 29, Amud Aleph, about 476 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 14 words
Opens “הָהוּא, בִּבְשִׁיל וְלָא בְּשִׁיל.…”
- Segment 228 words
Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין מְעָרְבִין…”
- Segment 323 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: תַּבְשִׁיל שֶׁל תְּרָדִין יָפֶה…”
- Segment 419 words
Opens “אָמַר רָבָא: הֲרֵינִי כְּבֶן עַזַּאי בְּשׁוּקֵי טְבֶרְיָא.…”
- Segment 518 words
Opens “וְלָא? וְהָתְנַן: כׇּל הָאוֹכָלִין מִצְטָרְפִין לִפְסוֹל אֶת…”
- Segment 625 words
Opens “וְהַאי מַאי תְּיוּבְתָּא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי ״כׇּל…”
- Segment 718 words
Opens “אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי ״וּבִמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְעֵירוּב…”
- Segment 86 words
Opens “וְכַמָּה? אָמַר רַב נַחְמָן: תַּפּוּחִים בְּקַב.…”
- Segment 936 words
Opens “מֵיתִיבִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עוּכְלָא…”
- Segment 105 words
Opens “הָנֵי חֲשִׁיבִי, וְהָנֵי לָא חֲשִׁיבִי.…”
- Segment 1175 words
Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לְרַב…”
- Segment 1227 words
Opens “וּמַאי אוּלְמֵיהּ דְּהַאי מֵהָךְ? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּקָא…”
- Segment 1330 words
Opens “אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי חֲצִי לוֹג יַיִן, וְאָמַר…”
- Segment 1423 words
Opens “אָמַר מָר: וּבִמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְעֵירוּב. סָבַר…”
- Segment 1533 words
Opens “גּוּפָא, אָמַר רַב: מְעָרְבִין בִּשְׁתֵּי רְבִיעִיּוֹת שֶׁל…”
- Segment 163 words
Opens “הָתָם בְּחַמְרָא מְבַשְּׁלָא.…”
- Segment 1730 words
Opens “אָמַר מָר: חוֹמֶץ כְּדֵי לְטַבֵּל בּוֹ. אָמַר…”
- Segment 1841 words
Opens “אָמַר מָר: זֵיתִים וּבְצָלִים כְּדֵי לֶאֱכוֹל בָּהֶן…”
- Segment 1932 words
Opens “לָא קַשְׁיָא: הָא בְּעָלִים, הָא בְּאִימָּהוֹת. דְּתַנְיָא:…”
Sages named on this page
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Eruvin 29a · Segment 11 — “…אוֹ מָנֶה דְּבֵילָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: פְּרָס. וַחֲצִי לוֹג…”
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Eruvin 29a · Segment 11 — “אָמַר רַב יוֹסֵף: שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לְרַב מְנַשְּׁיָא בַּר…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Eruvin 29a · Segment 19 — “…מִמָּה מֵת. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בֶּעָלִים, אֲבָל…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Eruvin 29a · Segment 3 — “…לִבְנֵי מֵעַיִים. אָמַר אַבָּיֵי: וְהוּא דְּיָתֵיב אַבֵּי תָפֵי וְעָבֵיד…”
Original text
הָהוּא, בִּבְשִׁיל וְלָא בְּשִׁיל.
The Gemara answers: That is referring to a beet that was only partially cooked, which is dangerous.
אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין מְעָרְבִין בִּתְרָדִין חַיִּין, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: סִילְקָא חַיָּיא קָטֵיל גַּבְרָא חַיָּיא. וְהָא קָא חָזֵינַן דְּקָא אָכְלִי וְלָא מָיְיתִי? הָתָם בִּבְשִׁיל וְלָא בְּשִׁיל.
There are some who say that Rav Hamnuna said: One may not establish an eiruv with raw beets, as Rav Ḥisda said: Raw beet kills a healthy person. The Gemara asks: Don’t we see people eating it and they do not die? The Gemara answers: There, it is referring to a beet that was only partially cooked, which is dangerous.
אָמַר רַב חִסְדָּא: תַּבְשִׁיל שֶׁל תְּרָדִין יָפֶה לַלֵּב וְטוֹב לָעֵינַיִם, וְכׇל שֶׁכֵּן לִבְנֵי מֵעַיִים. אָמַר אַבָּיֵי: וְהוּא דְּיָתֵיב אַבֵּי תָפֵי וְעָבֵיד תּוֹךְ תּוֹךְ.
Rav Ḥisda said: A cooked dish of beets is beneficial for the heart, good for the eyes, and all the more so beneficial for the intestines. Abaye said: That is specifically when the dish sits on the stove and makes a tukh tukh sound, i.e., it is cooked thoroughly enough to produce a boiling sound.
אָמַר רָבָא: הֲרֵינִי כְּבֶן עַזַּאי בְּשׁוּקֵי טְבֶרְיָא. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא: תַּפּוּחִים בְּכַמָּה? אֲמַר לֵיהּ: וְכִי מְעָרְבִין בְּתַפּוּחִים?
Rava once said when he was in an especially good mood: Behold, I am like the intellectually sharp ben Azzai, who would regularly expound in the markets of Tiberias. I, too, am ready to answer any question posed to me. One of the Sages said to Rava: How many apples are needed to establish an eiruv ? Rava said to him: Does one establish an eiruv with apples?
וְלָא? וְהָתְנַן: כׇּל הָאוֹכָלִין מִצְטָרְפִין לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִויָּה בַּחֲצִי פְרָס, וּבִמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְעֵירוּב, וּכְבֵיצָה לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִים!
The other Sage responded: And is it not permissible to establish an eiruv with them? Didn’t we learn in a mishna: All foods combine to disqualify the body of a priest who eats half of a half-loaf of ritually impure food, and to complete the measure of food required for two meals for the purpose of an eiruv , and to complete the measure of an egg-bulk required for a food to be able to contract the ritual impurity of foods? An apple is a kind of food, so it should be included in the items that may be used to establish an eiruv .
וְהַאי מַאי תְּיוּבְתָּא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי ״כׇּל הָאוֹכָלִין״, וְהָנֵי בְּנֵי אֲכִילָה נִינְהוּ — וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין לְמֵדִין מִן הַכְּלָלוֹת וַאֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״חוּץ״!
The Gemara asks: And what is the refutation? If you say it is because it was taught using the term all foods, and these apples are fit for eating, how can an objection be raised from such a general term? Didn’t Rabbi Yoḥanan already say: One may not learn from general statements using the word all, even in a place where it says except, since no rule exhausts all cases?
אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי ״וּבִמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְעֵירוּב וּכְבֵיצָה לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין״. וְהָנֵי נָמֵי בְּנֵי טַמּוֹיֵי טוּמְאַת אוֹכָלִין נִינְהוּ.
Rather, it is because it taught: And all foods combine to complete the measure of food required for two meals for the purpose of an eiruv , and to complete the measure of an egg-bulk to contract the ritual impurity of foods; and these apples are also susceptible to the ritual impurity of foods. Therefore, there is clear proof that the mishna is referring to apples as well.
וְכַמָּה? אָמַר רַב נַחְמָן: תַּפּוּחִים בְּקַב.
Having established that an eiruv may be established with apples, the Gemara returns to the question raised above: How many apples are needed to establish an eiruv ? Rav Naḥman said: The minimum measure of apples that must be used for an eiruv is a kav .
מֵיתִיבִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עוּכְלָא תַּבְלִין, וְלִיטְרָא יָרָק, וַעֲשָׂרָה אֱגוֹזִין, וַחֲמִשָּׁה אֲפַרְסְקִין, וּשְׁנֵי רִמּוֹנִים, וְאֶתְרוֹג אֶחָד. וְאָמַר גּוּרְסַק בַּר דָּרֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב מְנַשְּׁיָא בַּר שְׂגוּבְלִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב, וְכֵן לְעֵירוּב. וְהָנֵי נָמֵי לִיהְווֹ כִּי אֲפַרְסְקִין!
The Gemara raises an objection from a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar says: When distributing poor man’s tithe, one must give each individual poor person at least an ukla , an eighth of a log , of spices, a liter of vegetables, ten nuts, five peaches, two pomegranates, or one citron, as these are worthy amounts for distribution. And Gursak bar Darei said in the name of Rav Menashya bar Sheguvlei, who said in the name of Rav: And similarly, this is the halakha with regard to an eiruv . Now, it can be asked: These apples should also be like peaches, as they are similar in size, and it should be enough to use five apples for an eiruv .
הָנֵי חֲשִׁיבִי, וְהָנֵי לָא חֲשִׁיבִי.
The Gemara answers that there is a distinction between them: These peaches are important, and therefore five of them are a significant amount, but these apples are not important, and therefore one must use the larger measure of a kav .
אָמַר רַב יוֹסֵף: שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לְרַב מְנַשְּׁיָא בַּר שְׂגוּבְלִי, אֲנָא אַמְרִיתָא נִיהֲלֵיהּ אַמַּתְנִיתִין, וְהוּא אַמְרַהּ אַבָּרַיְיתָא. דִּתְנַן: אֵין פּוֹחֲתִין לְעָנִי בַּגּוֹרֶן מֵחֲצִי קַב חִטִּין וְקַב שְׂעוֹרִין. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: חֲצִי קַב שְׂעוֹרִין. וְקַב וַחֲצִי כוּסְּמִין, וְקַב גְּרוֹגְרוֹת אוֹ מָנֶה דְּבֵילָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: פְּרָס. וַחֲצִי לוֹג יַיִן, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: רְבִיעִית. וּרְבִיעִית שֶׁמֶן, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שְׁמִינִית. וּשְׁאָר כׇּל הַפֵּירוֹת, אָמַר אַבָּא שָׁאוּל: כְּדֵי שֶׁיִּמְכְּרֵם וְיִקַּח בָּהֶן מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. וְאָמַר רַב: וְכֵן לְעֵירוּב.
Rav Yosef said: May his Master, God, forgive Rav Menashya bar Sheguvlei, for he erred and caused others to err. I stated before him a ruling in the name of Rav concerning a mishna, and he stated it concerning the baraita , which led to the error. As we learned in a mishna: One may not give a pauper receiving poor man’s tithe at the threshing floor less than half a kav of wheat or less than a kav of barley. Rabbi Meir says: He must be given at least half a kav of barley. Similarly, he must be given no less than a kav and a half of spelt, a kav of dried figs, or a maneh of pressed figs. Rabbi Akiva says: Not a maneh , but half a maneh . He must be given at least half a log of wine. Rabbi Akiva says: Half that amount, a quarter log . And similarly, he must be given a quarter log of oil. Rabbi Akiva says: Half that amount, an eighth of a log . And with regard to all other fruit, Abba Shaul said: He must be given enough to sell them and buy food that suffices for two meals with the proceeds of their sale. And with regard to this mishna, Rav said: And similarly, this is the halakha with regard to an eiruv .
וּמַאי אוּלְמֵיהּ דְּהַאי מֵהָךְ? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּקָא תָּנֵי בְּהָךְ תַּבְלִין, וְתַבְלִין לָאו בְּנֵי אֲכִילָה נִינְהוּ — אַטּוּ הָכָא מִי לָא קָתָנֵי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין, וְלָאו בְּנֵי אֲכִילָה נִינְהוּ!
The Gemara poses a question with regard to Rav Yosef’s harsh reaction to Rav Menashya bar Sheguvlei’s statement: What is the strength of this over that? The mishna and baraita seem to share the same content, so why should Rav’s ruling be more applicable to one than the other? If you say it is because the halakha with regard to spices was also taught in this baraita , and spices are not fit for eating on their own but only when added as a flavoring to other foods, and therefore Rav could not have been referring to the baraita when he said that the same law applies to an eiruv ; wasn’t the halakha with regard to wheat and barley taught here in the mishna, and they too are not immediately fit for eating until they are processed further.
אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי חֲצִי לוֹג יַיִן, וְאָמַר רַב: מְעָרְבִין בִּשְׁתֵּי רְבִיעִיּוֹת שֶׁל יַיִן. מִדְּבָעִינַן כּוּלֵּי הַאי — שְׁמַע מִינַּהּ כִּי אָמַר רַב ״וְכֵן לְעֵירוּב״ — אַהָא מַתְנִיתִין קָאָמַר. שְׁמַע מִינַּהּ.
Rather, it is because it was taught in the mishna that one must give half a log of wine. And Rav said: One may establish an eiruv with two-quarters of a log of wine, which is equal to half a log . Since we require so much wine, learn from here that when Rav said: And similarly, this is the halakha with regard to an eiruv , he said it about this mishna and the measures mentioned therein. The Gemara concludes: Indeed, conclude from this that this is the proper understanding of Rav’s statement.
אָמַר מָר: וּבִמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְעֵירוּב. סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר: עַד דְּאִיכָּא סְעוּדָה מֵהַאי וּסְעוּדָה מֵהַאי. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: אֲפִילּוּ לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ.
The Gemara further examines the mishna cited earlier. The Master said: And all foods combine to complete the measure of food required for two meals for the purpose of an eiruv . Rav Yosef thought to say that an eiruv may not be established unless there is a complete meal of this kind of food and a complete meal of that kind of food, meaning that an eiruv may only be established if each meal consists of a single type of food. Rabba said to him: An eiruv may be established with the amount of food required for two meals even if each type of food made up only half, a third, or a quarter of a meal.
גּוּפָא, אָמַר רַב: מְעָרְבִין בִּשְׁתֵּי רְבִיעִיּוֹת שֶׁל יַיִן. וּמִי בָּעִינַן כּוּלֵּי הַאי? וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יַיִן כְּדֵי לֶאֱכוֹל בּוֹ, חוֹמֶץ כְּדֵי לְטַבֵּל בּוֹ, זֵיתִים וּבְצָלִים כְּדֵי לֶאֱכוֹל בָּהֶן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת?
The Gemara now examines Rav’s statement itself, which was cited in the course of the previous discussion. Rav said: One may establish an eiruv with two-quarters of a log of wine. The following question may be raised: Do we really need so much? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: The minimal amount of wine required for an eiruv is enough to eat bread with it, i.e., enough to soak the bread in to enable one to eat it? Additionally, the minimal amount of vinegar that may be used to establish an eiruv is enough to dip the food in it, and the minimal amount of olives and onions is enough to eat them together with the bread. All of these quantities are calculated on the basis of two meals. This baraita clearly indicates that an eiruv may be established with much less than two-quarters of a log of wine.
הָתָם בְּחַמְרָא מְבַשְּׁלָא.
The Gemara answers: There, the baraita is referring to cooked wine, which is very strong, and therefore even a small amount suffices.
אָמַר מָר: חוֹמֶץ כְּדֵי לְטַבֵּל בּוֹ. אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: כְּדֵי לְטַבֵּל בּוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת שֶׁל יָרָק. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: יָרָק הַנֶּאֱכָל בִּשְׁתֵּי סְעוּדוֹת.
The Master said in the baraita that the minimal amount of vinegar that may be used for an eiruv is enough to dip food in it. Rav Giddel said that Rav said: Enough to dip in it the food of two meals consisting of vegetables. Some say that Rav Giddel said that Rav said: Enough to dip in it the vegetables that are eaten in two ordinary meals, which is less than the amount consumed in two meals consisting entirely of vegetables.
אָמַר מָר: זֵיתִים וּבְצָלִים כְּדֵי לֶאֱכוֹל בָּהֶן מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. וּבִבְצָלִים מִי מְעָרְבִין? וְהָתַנְיָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: פַּעַם אַחַת שָׁבַת רַבִּי מֵאִיר בְּעַרְדִּיסְקָא, וּבָא אָדָם אֶחָד לְפָנָיו, אָמַר לוֹ: רַבִּי, עֵירַבְתִּי בִּבְצָלִים לְטִיבְעִין, וְהוֹשִׁיבוֹ רַבִּי מֵאִיר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ.
The Master also said that the minimum measure of olives and onions that may be used for an eiruv is enough to eat them with the food of two meals. The Gemara asks: May one establish an eiruv with onions? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabbi Meir once spent Shabbat in the town of Ardiska, and a certain person came before him and said to him: Rabbi, I made an eiruv of Shabbat borders [ eiruv teḥumin ] with onions, so that I might walk to the town of Tiv’in. Ardiska was located between the man’s eiruv and his destination of Tiv’in, which was beyond his Shabbat limit as measured from his hometown. And Rabbi Meir made him remain within his four cubits. He forbade him to leave his four cubits, as he held that an eiruv made with onions is not an eiruv , and therefore the person had left his Shabbat limit without an eiruv teḥumin .
לָא קַשְׁיָא: הָא בְּעָלִים, הָא בְּאִימָּהוֹת. דְּתַנְיָא: אָכַל בָּצָל וְהִשְׁכִּים וּמֵת, אֵין אוֹמְרִין מִמָּה מֵת. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בֶּעָלִים, אֲבָל בְּאִימָּהוֹת — לֵית לַן בַּהּ. וּבְעָלִין נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא
The Gemara answers: This is not difficult. This ruling, which states that onions may not be used for an eiruv , is referring to onion leaves, which are harmful; whereas that ruling, which states that onions may be used for an eiruv , is referring to onion bulbs, which are edible. As it was taught in a baraita : If one ate an onion and died early the next morning, we need not ask from what he died, as his death was certainly caused by the onion. And Shmuel said: They only taught this with regard to the leaves; but with regard to onion bulbs, we have no problem with it. And even with regard to the leaves, we only stated this concern