Commentary page
Eruvin 28b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 28b
Eruvin 28b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 522 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
בדגנונייתא בחזיז שגדל בגינה דכולי עלמא אכלי להו:
כשות גדל בהיזמי ואין לו שורש בקרקע אלא מהיזמי צמח:
כשות גמר פרי ונקרא פרי:
דקטלי להיזמתא שקוצצין ההיזמי ומייתי כשותא אלמא אי לא ינקא מארעא לא רביא:
קור דבר רך הנוסף על הדקל בכל שנה וקודם שיגיעו ימות הגשמים ויתקשה ויעשה עץ קרי ליה קור וטוב למאכל הוא:
ניקח בכסף מעשר דפרי מפרי וגדולי קרקע הוא:
ואינו מטמא טומאת אוכלין ואפילו חישב. עליו להאכילו דלאו אוכל הוא:
קור הרי הוא כעץ כו' לקמן פריך היינו ת"ק: אלא שפטורות מן המעשר דלא נגמרה מלאכתן ולתנא קמא חייבות דלכל מילי פירות נינהו ומדקתני מטמאות טומאת אוכלים אלמא אוכל נינהו:
22 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 28b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
ראשונים שלא היה להן פלפלין הקשה ה"ר שמעון א"כ מהאי טעמא נמי פלפלין חייבין במעשר ואם כן מטמאין טומאת אוכלין דהא בהא תליא כדאמר בפ' בא סימן (נדה דף נ:) והתם בגמרא מייתי נמנו וגמרו שאין פלפלין מטמאין טומאת אוכלין וי"ל דהא דגרגיר חייב במעשר לאו משום דמטבילין בו אלא משום כששוחקין אותו חזי למיכל בעיניה אבל אין רגילות לשוחקו כדי לאוכלו בעיניה אלא כדי לטבל בו אבל פלפלין גם כי נשחקו לא חזו בעינייהו ופטורין מן המעשר:
והאי לאו גמר פירא הוא והא דאמר רב יהודה אמר רב כשות וחזיז מברכין עליהן בפה"א הא אוקימנא בדגנונייתא:
קור ניקח בכסף מעשר ואין מטמא טומאת אוכלים תימא דבפ' בא סימן (נדה דף נא:) פריך גבי קושט וחימום וראשי בשמים אי נקחין בכסף מעשר ליטמאו טומאת אוכלין ומסיק דנמנו וגמרו שאין נקחין בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין והכא קתני דקור ניקח בכסף מעשר ואין מטמא טומאת אוכלין וי"ל ודאי התם אי חזי לאכילה הוי אוכל ושפיר קרינן ביה מכל האוכל אשר יאכל אבל הכא קור לא מיקרי אוכל כיון דסופו להקשות ולא נטעי דיקלא אדעתא דקורא ומכל מקום ניקח בכסף מעשר דהשתא הוא רך והוי פרי מפרי אע"ג דלא הוי אוכל:
הואיל וראוי למתקן ע"י האור וקור אף על גב דחזי ע"י שליקה וטיגון לא מטמא טומאת אוכלין משום דהוי כעץ בעלמא אלא דחזי ע"י שליקה כמו עור דבסמוך אבל הכא דבקל יכול למתקן חשיב אוכל ואף קודם מיתוק מטמא טומאת אוכלין:
זה וזה לפטור ואמרי לה זה וזה לחיוב אמרים גדולים וקטנים קאי אבל אין לפרש דקאי אקטנים מרים ומתוקים דבסוף פ"ק דחולין (דף כה:) גרסינן ברוב ספרים ולמ"ד זה וזה לחיוב גדולים למאי חזו:
איכא בינייהו ברכה דלתנא קמא מברך בפה"א ואע"ג דלענין ברכה מיקרי פרי מכל מקום לא חשיב לטמא טומאת אוכלין:
Tosafot on Eruvin 28b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
ואקשינן אהא דתנן השאולין והגרגיל שזרען לירק מתעשרין זרע וירק זרע גרגיל למאי חזי א"ר יוחנן ראשונים שלא היה להן פלפלין שוחקין זרע גרגיל ומטבילין בו בשר צלי. ואסיקנא כישות מברכין עליה בורא פרי האדמה דמארעא קא רבי דהא חזינן דקטלי הזמתא ומייתא כשותא והיא גמר פירא אבל חוץ שהכל נהיה בדברו דהא לא גמר פירא לפיכך אמר רב אין מערבין בחזיז דדברא כדאוקימנא וגם לא בכפניות ואקשינן בכפניות לא [מערבין] והתניא קור אלגומר ניקח בכסף מעשר ואינו מטמא טומאת אוכלין כפניות נלקחות בכסף מעשר ומטמאין טומאת אוכלין כו' ופרקינן כי תניא זו הברייתא כפניות הרי הן כפרי לכל דבריהן אלא שפטורין מן המעשר בדניסחני. פי' הן הכפניות הללו שיוצאין בניסן העשויות להיאכל כפניות כי הן דקלין ידועין שפירותיהן נאכלין כפניות (נאכלין) ואינן מתקיימין להיגמר תמרים אבל שאר דקלים כפניות היוצאות אחר ניסן שראויות להיות תמרים. עכשיו כפגין חשובין ולא נגמרו.
ואקשינן אי הכי בהא נימא ר' יהודה פטורה מן המעשר והתניא א"ר יהודה לא הוזכרו פגי ביתיוני אלא לענין מעשר. ביתויני פי' מקום ואהיני דבוובניא. פי' בוסר חייבין במעשר. פי' כיון שכן דרכם להיאכל חייבין במעשר שכבר נגמרה מלאכתן הכא נמי בכפניות דניסחני הרי נגמרה מלאכתן אמאי פטורין מן המעשר לר' יהודה ומפרקינן לעולם דלאו דניסחני אלא כפניות שהן פגין קתני וכי קתני כפניות הרי הן כפרי לענין טומאת אוכלין קתני מ"ט הואיל ויכול לתקן ע"י האור ולעשותן אוכל וכר' יוחנן דאמר בשחיטת חולין פרק ראשון בשקדים המרים הואיל ויכול לתקן ע"י האור והא דאמר ר' (יוחנן) יהודה קור דהוא אמגומר הרי הוא כעץ לכל דבריו היינו ת"ק דאמר [אין מטמא טומאת אוכלין] ואתא אביי לפרק שלקו וטיגנו איכא בינייהו דר' יהודה סבר אפילו שלקו וטיגנו אינו מטמא אוכלין שאע"פ שהעור אינו אוכל כיון דהא עץ הוא ות"ק סבר כיון דטיגנו מטמא ודחה רבא האי פריקא מדתניא עור ששלקו ושיליא שחשב עליה מטמא טומאת אוכלין אע"פ שהעור אינו אוכל כיון ששלקו נעשה אוכל אמר רבה ברכה איכא בינייהו (ר' יהודה סבר) [ת"ק] כיון דאכיל שויא אוכלא ובריך עליה בפה"א.
ושמואל אמר כיון שסופו להקשות לאו אוכלא והלכתא כשמואל דדיקלא אדעתא דקורא לא נטעי אינשי אבל צלף דאיכא אינשי דנטעי לשיתאי תנן על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ.
אמר רב ששת כישות וחזין מערבין בהן ומברכין עליהן בורא פרי האדמה ואוקימנא בדגינוניתא ואמרי כישות בכמה. פי' כמה שיעור הוא בעירוב ופשטנא כדאמר רב יחיאל בפולין לחין מלא היד כישות נמי מלא יד חזיז בכמה ופשיטנא כמו איזולתא דאכירי. פי' איסורייתא והן חבילות של חמן שקושרין אותו האיכרים הם עובדי האדמה:
מערבין בירקא דקיליא כי יש ירקות ששורפין אותן ומערבין אפרן בבורית שמעבירין הכתם ונקרא ירקא דקיליא כדכתיב אשר קלם מלך בבל באש. ואלו הירקות ירקות שדה הנאכלין הן ולפיכך אמר מערבין בהן בכמה מלא היד וכן פולין לחין. אמר רב יחיאל מלא היד אמר רב המנונא מערבין בתרדין חיין איני והא אמרינן סילקא חייא קטיל גברי חייא ופרקינן ההוא בבשיל ולא בשיל:
Rabbeinu Chananel on Eruvin 28b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
והלכתא כינוקא דבי רב ואע"ג דאמר רב חזין מברכין עליו בורא פרי האדמה, הא אוקמוה לה בדגינואתא שדרכו לאוכלו כך וגמר פירא הוי והכא בדברא.
קור ניקח בכסף מעשר ואינו מטמא טומאת אוכלים אינו מטמא טומאת אוכלים לפי שאינו עומד למיכל, דלאו אדעתא דקורא נטעי ליה אינשי והשתא נמי באקראי בעלמא אכלי ליה, הלכך אינו בכלל כל מאכל אשר יאכל, ואע"ג דכי שלקי ליה ומטגני ליה מטמא טומאת אוכלין, היינו כד עבד [הכי] חזי למאכל ואכלי ליה אינשי, אבל מ"מ לאו להכי קאי, [ד]לא שלקי ליה אינשי, והוי כעור דכי שלקו מטמא טומאת אוכלים ועד שלא שלקו לא מטמא טומאת אוכלים, וטעמא משום דלא קאי להכי, ואינן דומים לכפניות שאומרים בסמוך דמטמאין טומאת אוכלין הואיל ומתקנם על ידי [האור], דכפניות להכי קאי וסופן למתקן על ידי האור, והלכך אפילו עד שלא מתקן מטמאות. ומכל מקום קור ניקח בכסף מעשה, דכיון דאכלי ליה קצת ופרי מפרי וגידולו מן הארץ ניקח היא בכסף מעשר דמרבינן ליה מכל אשר תאוה נפשך, כדמרבי מינה הקושט והחימוס (נדה נא, ב) שאינן ראויין אלא להכשיר את המאכל.
גירסת רש"י ור"ח ז"ל התם בדניסני. פירוש: אותם שנגמרים ומלקטים בניסן שאותם לעולם לא יתקנו בעמידתן באילן והלכך היינו גמר פירן והכשרן. אבל באותם שהם מתבשלים באיביהם ואינם נלקטים אלא לאחר ניסן אם לקטן כפניות אינם חשובים מאכל. ויש גורסים: בדנסחני, ומפרשים דנסחני הם החשובים ואפילו הכפניות שבהם חשובים, אבל כפניות דלאו דנסחני גריעי ולאו מאכל נינהו, והראשון נראה עיקר, דפגי בית יוני דמדמה להם הם פגים שאינן מתבשלים באיביהם לעולם ולעולם הם נאכלים פגים, מדאמרינן אוכלים בתמרים עד שיכלו פגי ביתיוני.
ולענין טומאת אוכלין שאני כדאמר ר' יוחנן וכו' וא"ת אם כן אפילו במעשר ליחייבו מהאי טעמא, דההיא דר' יוחנן לענין מעשר היא, וא"כ היכי קאמר ר' יהודה שפטורות מן המעשר. ויש לומר דלרבנן הכי נמי דחייבות במעשר מההיא טעמא דראוי למתקן, אבל ר' יהודה סבירא ליה בשקדים המרים זה וזה לפטור, דלענין מעשר דבר הראוי מצד עצמו בעינן כשאר פירות שכמותו דומיא דדגן תירוש ויצהר, אבל טומאת אוכלין כיון שמצניעין אותן למתקן ע"י האור ולאכלן מטמאות.
זה וזה לפטור פירוש: שקדים המרים בין קטנים בין גדולים, קטנים משום דלא נגמרו, גדולים משום דמרירן טפי. ואינו דומה לקישות ונמצאת מרה דאמרינן (תרומות פ"ג, מ"א) תרומה וחוזר ותורם, כלומר: תרומה מדאורייתא, אלא משום דנמצא תורם מן הרעה על היפה שלא בכוונה הצריכוהו חכמים לחזור ולתרום כדאיתא ביבמות פרק האשה רבה (יבמות פט, א). דהתם לאו מרה גמורה היא עד שלא תאכל, אבל שקדים המרים אין נאכלין כלל.
הכי גרסינן גדולים למאי חזו אמר ר' יוחנן הואיל ויכול למתקן. דעל מרים בלבד פליגי. וכתב הראב"ד ז"ל: דכפניות שאמרנו שאין מערבין בהן אע"פ שראוי למתקן, אם מיתקן ודאי מערבין בהן, דהשתא מיהא הא חזי ואוכל הוא וכולי עלמא אכלי ליה.
ברכה איכא בינייהו פירש רש"י ז"ל: לרבנן מברכין עליהן בורא פרי האדמה. ולרבי יהודה דאמר הרי הוא כעץ לכל דבריו אין מברכין עליו אלא שהכל. ונראה דרבנן אזלי בה לחומרא ורבי יהודה לקולא, וכדאמרינן נמי גבי שלקו וטיגנו. ואע"ג דאמר שמואל שהכל [ו]הילכתא כוותיה דשמואל, בהא כרבי יהודה ס"ל. אבל ר"ח ז"ל פירש איפכא דלרבנן שהכל ולרבי יהודה בורא פרי האדמה. ונראה שהזקיקו לומר כן כי היכי דתיקום רבנן בהלכתא. ואינו מחוור כמו שאמרנו דרבי יהודה כעץ לכל דבריו קאמר. והוא ז"ל גם כן פירש גבי שלקו וטיגנו דלרבנן מטמא ולר' יהודה אינו מטמא.
לאו אדעתא דקורה נטעי אינשי ואינו דומה לצלף (ברכות לו, א), דצלף אדעתא דעלין אביונות וקפריסין נטעי ליה אינשי.
2 more comments on this page.
Rashba on Eruvin 28b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Ritva
כי קאמר רב ברגאנייתא פי׳ מין חזיז ידוע שאנו ראוי לתבואה כלל ולא היה עולה יפה ונוהגין לזרעו לאכיל׳ ירקו כשהוא לח אבל חזיז דעלמא אין מערבין אותן בו אפי׳ בבבל דבטלה דעתם אצל כל אדם: זרע הגרגיר למאי חזי א״ר יוחנן שכן ראשונים שלא היה להם פלפלין סוחטין אותו ומטבלין בו את הצלי פי׳ וכיון דחזי לאכילה חייב במעשר וה״ה דמטמא טומאת אוכלין כדתנן במס׳ נדה כל שחייב במעשר מטמא טומא׳ אוכלין והקשו דכיון דאמרינן הכי כי מפני שלא היה להם פלפלין עושין כן מכלל דפלפלין עדיפי וחייבין במעשר ומטמא טומאת אוכלין וההם נמנו וגמרו שהפלפלין אינם מטמאין טומאת אוכלין. ותרצו דהכא ברטיבתא והייני דאמרי׳ שהראשוני׳ לא היו להם פלפלין דפלפלין לחין לא שכיחי והיו נותנין במקומן גרגיר לח אבל פלפלי׳ יבשי׳ לא חזו לטבול בהם אלא שהם תבלין לקדרת ולפי׳ אין מטמאין טומאת אוכלין ומיהו אפ״ה חייבין בערלה ובמעשר כיון דנחית עלייהו חיוב בעודן לחים תו לא פקע מה שאין כן לעניין טומא׳ ולענין ברכה נמי הא אמר בפ׳ כיצד מברכין דרטיבת׳ בורא פרי העץ ויבשתא לא כלום כדכתיב התם בס״ד: ויש שכתבו שם דרטיבתא בורא פרי האדמה דלא חשיבי פרי העץ אלא דחשבה תורה בהם לחייבם בערלה מדכתיב כל עץ מאכל ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה:
והלכתא כינוקא דבי רב ולא קשיא להכא דאמר רב חזין בורא פרי האדמ׳ דההיא הא אקימנא לעיל ברגוניינת׳ והא מיירי בר לאו גנונייתא ואע״פ שכתבתי לעיל שאין מערבין בהם אפי׳ בכל נהי דלעירוב לא חשיבי אוכלא דבעי מידי דחזי לסעודה או ללפתן אבל לגבי ברכה הא חזו קצת לברך עליה׳ שהכל מ״מ יחת מה שאין כן במידי דלא חזי לא כילה כלל שאין מברכין עליהם כלום כדכתיב בדוכתא בס״ד:
והא דאמרי׳ שאין מערבין בכפניות והם התמרים שלא נתבשלו כל צרכן הוינן בה וכפניות לא מערבין והתני׳ קור ניקח בכסף מעשר ואינו מטמא טומאת אוכלין פי׳ קור היינו קורא דדקלא שאמר בפ׳ כיצד מברכין: והם החריות של דקל כשהן לחין ודרכו לאכלם וראויים הם לכך ולפי׳ נקחין בכסף מעשר דפרי מפרי וגדולי קרקע נינהו: אבל אין מטמאין טומאת אוכלין משום דכתיב גבי טומאה מכל האוכל אשר יאכל כלו׳ שעיקרו לאכיל׳ ואם מניחין אותו יהא ראוי לאכילה לעתיד ואפי׳ אינו נאכל עתה לגמרי וקור זה אין עיקרו לאכיל׳ דלאו אדעתא דהכי נטען ליה ואם אתה מניחו הרי מתקשה ויוצא מעצמו מתורת אוכל הילכך אע״פ שאם שלקו וטיגנו: מקבל טומאה כדאמרי׳ לקמן מ״מ כל זמן שלא שלקו וטיגנו אינו מקבל טומאה ויפה דימו אותו לקמן לעוזרדין שאינו מקבל טומא׳ ואם שלקו מקבל טומאה דהת׳ נמי לאו אוכל הוא מנפשי׳ ולא להכי קאי ואם אתה מניחו מתקשה ויוצא מתורת אוכל מאליו והכפניות שא׳ בסיפ׳ דמתנייתא שהם מקבלי׳ טומאה ואע״ג דהא לא חזו לגמרי לאכילה עד שימתקם באור היינו טעמא דהנהו עיקר נטיעתם לפרי ולאוכל ואם תניחם לא יצאו מאליהם מתורת אוכל וכיון שכן ועומדים לאכילה ולתקנם קרי בהו שפיר כל האוכל אשר יאכל ומעתה ראוים לקבל טומאת אוכלין: קודם שימתקם באור כדאמרי׳ בסוגיין ולפי׳ שנינו ניקחות בכסף מעשר ומיטמאות טומאת אוכלין וכן הגרסת ברוב הספרים ומה שניקחות בכסף מעשר משום דפרי מפרי וגדולי קרקע נינהו ואע״ג דלא חזו לגמרי לאכילה כיון שאפשר למתקם ולתקנם הוו להו כחטים ושעורים וכיוצא בהם ומצינו מקצת נוסחאות ישנו׳ שגורסים כפניות אין ניקחית בכסף מעשר: ויש לפרש הטעם דגריעי מקור דאלו קור הא חזו לגמרי לאכיל׳ ונוהגין לאכלם כן אבל כפניות אין רגילין לאוכלן כמות שהן וכיון שכן ואין פריין נגמר כחטים ושעירים וגם לעניין ברכה אין מברכין עליהם פרי האדמה אין נקחין בכסף מעשר ולעניין עירוב הא אסיקנא שאין מערבין בהם כיון שאין נאכלין כמות שהן ומחוסרין תקנ׳ דמידי דחזי לשעתיה בעינן: והקשו בתוס׳ דהא תנינן הכא גבי קור שניקח בכסף מעשר ואינו מטמא טומאת אוכלין אלמא לא תלי׳ הא בהא ואלו במס׳ נדה אמרי׳ גבי קשט וחמום וראשי בשמים אין ניקחין בכסף מעשר ליטמו טומאת אוכלין: ותירצו שאין כל הדברים שוים דהתם פרי גמור הם שנגמר עניינם לגמרי אלא שאנו מסופקי׳ אי חשיבי אוכל כיון שאין רגילות לאכלן אלא בתורת ציקי קדירה וכיון דכן אם הם חשיבי אוכל לכסף מעשר הוא הדין לטומאת אוכלין ואי לא חשיבי אוכל לחד מינייהו אף לאידך לא חשיבי אוכל מה שאין כן בקיר דאיכא טעמא רבא דכתיבנא לפלוג. ביה בין ניקח בכסף מעשר לטומא׳ אוכלין:
התם כדניסני פי׳ תמרי׳ הנלקטים בניסן כי אפילו היה מניחים אותם באילן לא היו מתבשלין יותר הלכך זהו פריים וכן הדרך לאכלן וכי אמרי׳ שאין מערבין בכפניו׳ באותן תמרים שאין נלקטין בניסן והיו מתבשלין באביהן וכשממהרין ללקטן קודם זמנם ליכא גמר פרי והאוכלם בטל דעתו אצל כל אדם:
אי הכי בהא לימא ר׳ יהודה פטורות מן המעשר והאמר רבי יהודא כו׳: ואיהבנו רטובניא אינו כפניות דנסני וקתני ר׳ יהודא שחייבות במעשר אלא לעולם בדלאו ניסני פי׳ הא דקתני הרי הם כפרי לכל דבריהם אפי׳ בדלאו ניסני קאמר שלא נגמר פריים וכ״ש בדנסני וכי אמרי׳ שאין מערבי׳ בהם אפילו בדניסני משו׳ דלטומא׳ אוכלין שני הואיל וראוי למתקן על ידי האור אבל לענין עירוב בעינן מידי שנאכל כמות שהוא חי ובין דנסני ובין דלא נסני אינם נאכלין כמות שהן בלא תיקון ולפיכך אמר רב סתם שאין מערבין בכפניות וכל כפניות במשמע אפילו דלא נסני:
שם הא דתנן לא הוזכרו פני בהוותני הם תאנים שאין מתבשלין כאבן דומיא דכפניות ולענין ביעור שביעית היא שנויה דקאמ׳ ת״ק עד מתי אוכלין בתאני׳ עד שיכליי פגי ביוותני אמר רבי יהודא לא הוזכרו פני ביוותני אלא לעניין מעשר בלבד. והקשו בתוספות. כיון דטעמא דר׳ יהוד׳ הוא מפני שראוי למתקן ע״י האור למה פוטרן מן המעשר דהא בההיא דר׳ יוחנן לעניין מעשר אתמרא כדלקמן: וי״ל דר׳ יהודא סביר׳ ליה דלא מהני טעמא הואיל וראויין למתקן על ידי האור אלא לשויי׳ אוכל לעניין טומאת אוכלין דכתבי בהו אשר יאכל אבל לא לעניין מעשר: גם שקדים המרים סבר לה כמאן דאמר זה וזה לפטור פי׳ אשקדים המרים קאי דבין גדולים ובין קטנים פטורים דגדולים מרירן טובא ולא דמו לקשות מרה שחייבת בתרומה דההיא לא מרירא טובא וחזי לאכילה קצת שאין תרומתה יפה ולפי׳ נאמרו התור׳ מן הקשות ונמצאו׳ מרה תרומה יחזור ויתרום כלומר תרומה דאורייתא ויחזור ויתרום מדרבנן דהוה ליה כתורם מן הרע על היפה כדאית׳ בפ׳ האשה רבה וקטנים דחזו קצת פטורים משום דלא נגמר פריין וכיון דכן ומרירן קצת אינם בני מעשר ולמ״ד זה וזה לחיוב למאי חזו. פירוש הגדולי׳. דאנו הקטנים הא חזו קצת ויש גורסין בהדיא גדולים למאי חזו:
שלקו וטגנו איכא בינייהו פירוש לרבנן טמאים ולרבי יהוד׳ טהור דהא קתני שהוא כעץ לכל דבריו. אנא אמר רבא ברכה איכא בינייהו. הנכון כדפרש״י ז״ל דלרבנן מברך עליו בורא פרי האדמה ולר׳ יהודא מברך עליו שהכל אבל ליכא לפרושי איפכא כדפיר׳ ר״ח ז״ל דהא ר׳ יהודא דקתני שהוא כעץ לכל דבריו לקולא אזיל בה על כרחין טפי מדרבנן ואף על גב דקיימא לן בסמוך כשמואל דאמר שהכל אין בכך כלום אי אתי פסק הלכתא כרבי יהודה ודלא כרבנן דזימנין טובא פסק תלמודא כיחיד במקים רבים:
ולא היא צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא דדקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא. ודין הזמורות הרכים כדון קורא דלא נטעי להו אינשי אדעתא דהכי ומברכין עליהם שהכל וכן בשקדים המתוקין שאוכלין קליפתן בעודן קטנים אבל בשקדים המרים אומר ר״י ז״ל שמברכין עליהם בורא פרי העץ כיון שכשהם גדולים לא חזו לאכילה ולא נהיר כדפרישית בדוכתא בס״ד מ״ר רשות בכמה פירש בכמה יש בו שיעור שתי סעודות שהוא שיעורו של עירוב:
2 more comments on this page.
Ritva on Eruvin 28b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain
Meiri
הכשות מערבין בו ומברכין עליו בורא פרי האדמה ואעפ״י שגדלין על ההיזמי באויר כבר אנו רואים שהם מתים כשאדם קוצר ההיזמי ולמדנו שמן הארץ הם יונקים והחזיז כבר ביארנו שאין מערבין בהן וכן אף לענין ברכה אין מברכין עליהם אלא שהכל הואיל ואינו נגמר:
הקור הוא סיב רך הנעשה סביבות הדקל בכל שנה נקח בכסף מעשר ואינו מקבל טומאת אוכלים עד שיטגנהו הוא תקונו ואעפ״י שאפשר לתקנו ולהכשירו לטומאת אוכלין אין מערבין בו שהרי עכשיו מיהא אינו ראוי. ולענין ברכה הואיל וסופו להתקשות אין מברכין עליו אלא שהכל ואעפ״י שהצנון סופו להתקשות ומברכין עליו בורא פרי האדמה טעם הדבר מפני שאדם נוטעו על מנת לאכלו כך מה שאין כן בקורא וכבר ביארנוה בברכות פרק כיצד. ויש מפרשי׳ בקור כמין גבנה שגדל בראש הדקל והוא לבן וטוב לאכלו בעוד שהוא רך. והכפניות גם כן נקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן ומטמאות טומאת אוכלין:
פירות שביעית אין אוכלין מהן אלא כל זמן שאותו המין מצוי בשדה כגון שאם היו לו גרוגרות משנה שביעית אוכל מהן עד שיכלו תאנים שבאילנות שבשדה וכמאוחרות שבהם ומקום היה ידוע להם שהיו תאניו מתאחרות ביותר ובהם היו משערין והוא שאמרו שאוכלין בתאנים עד שיכלו (פגי בית ואני) [פגי ביתיוני] והוא שם מקום וכן אמרו על פגים אלו ר״ל (פגי בית ואני) [פני ביתיוני] ועל תמרים שבטובינא [שאעפ״י] שאין באים כל כך לידי בשול חייבים במעשר ומהם אנו למדים לכיוצא בהם:
שקדים המרים פטורין מן המעשר בין בגדלן בין בקטנן והמתוקים בקטנן פטורין מן המעשר בגדלן חייבים ושיעורן מבואר במקומו משתתפרש קלפתם החיצונה וכבר ביארנוה במסכת חולין:
העור אינו ראוי לאכילה ומכל מקום אם שלקו וחשב עליו לאכילה מטמא טומאת אוכלים והשיליא מכיון שחשב עליה לאכילה מטמאה טומאת אוכלין אבל עור קודם שנשלק אפי׳ חשב עליו לאכילה ושיליא שלא חשב עליה לאכילה אינם מטמאין טומאת אוכלין כמו שיתבאר במקומו:
Meiri on Eruvin 28b · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא ולענין טומאת אוכלין שאני כדאר"י הואיל וראוי למתקן כו' מטומאת אוכלין הוה קשיא ליה אעירוב ואפשר שסמך אהך מתני' דמעילה דמייתי לקמן דקתני ובמזון ב' סעודות לעירוב וכביצה לטמא כו' וה"ה דה"מ להקשות מהא דנקחות בכסף מעשר וא"כ מערבין בהן כדאמרינן לעיל מאן דמתני אמעשר כ"ש אעירוב וכמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:
Chidushei Halachot on Eruvin 28b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
בתוס' ד"ה קור כו' אי חזי לאכילה וכו' ושפיר קרינן ביה מכל האוכל וכו' פירוש כלל הדבר דגבי טומאה בעינן שיהא מתחלתו עד סופו אוכל אבל גבי מעשר אין צריך אלא שיהא ראוי לאכילה בשעת לקיחה ולכך גבי בשמים אי נקחות בכסף מעשר חזי השתא לאכילה אם כן לעולם הן אוכל דהא אין משתנין לעולם ולכך מטמאין נמי טומאת אוכלין אבל קור אפילו אם נקח היינו דהשתא חזי לאכילה מ"מ אינו מטמא טומאת אוכלין כיון דסופו להקשות וק"ל:
ד"ה זה וזה לפטור וכו' דבסוף פ"ק דחולין וכו' עד גדולים למאי חזו. פי' אבל הכא דלא גרסינן גדולים נוכל ליישב דפריך למאי חזו אקטנים מתוקים אבל אין לפרש דפריך מקטנים מרים דאם כן למה לא פריך נמי אמאן דאמר קטנים חייבים גדולים פטורים ולמה פריך אמאן דאמר זה וזה לחיוב וק"ל:
Maharam on Eruvin 28b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 28, Amud Bet, about 522 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 11 words
Opens “בִּדְגִנּוּנְיָיתָא.…”
- Segment 219 words
Opens “זֶרַע גַּרְגִּיר. לְמַאי חֲזֵי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:…”
- Segment 325 words
Opens “רַבִּי זֵירָא כִּי הֲוָה חֲלִישׁ מִגִּרְסֵיהּ, הֲוָה…”
- Segment 435 words
Opens “נְפַק אֲתָא יָנוֹקָא דְּבֵי רַב, אֲמַר לֵיהּ:…”
- Segment 541 words
Opens “וְהִלְכְתָא כְּיָנוֹקָא דְּבֵי רַב. מַאי טַעְמָא: הַאי…”
- Segment 619 words
Opens “וּבְכַפְנִיּוֹת אֵין מְעָרְבִין? וְהָתַנְיָא: קוֹר נִיקָּח בְּכֶסֶף…”
- Segment 725 words
Opens “רָבֵי יְהוּדָה אוֹמֵר: קוֹר הֲרֵי הוּא כְּעֵץ…”
- Segment 82 words
Opens “הָתָם, בִּדְנִיסְחָנֵי.…”
- Segment 927 words
Opens “אִי הָכִי, בְּהָא לֵימָא רַבִּי יְהוּדָה פְּטוּרוֹת…”
- Segment 1025 words
Opens “אֶלָּא לְעוֹלָם לָאו בְּנִיסְחָנֵי, וּלְעִנְיַן טוּמְאַת אוֹכָלִין…”
- Segment 1146 words
Opens “וְהֵיכָא אִתְּמַר דְּרַבִּי יוֹחָנָן? אַהָא דְּתַנְיָא: שְׁקֵדִים…”
- Segment 1216 words
Opens “וּלְמַאן דְּאָמַר זֶה וָזֶה לְחִיּוּב, לְמַאי חֲזֵי?…”
- Segment 1318 words
Opens “אָמַר מָר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: קוֹר הֲרֵי…”
- Segment 146 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: שְׁלָקוֹ וְטִגְּנוֹ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.…”
- Segment 1526 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר…”
- Segment 1620 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רָבָא: אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ בְּרָכָה. דְּאִתְּמַר:…”
- Segment 1724 words
Opens “רַב יְהוּדָה אָמַר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״ —…”
- Segment 1817 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, כְּווֹתָיךְ…”
- Segment 1924 words
Opens “וְלָא הִיא, צְנוֹן נָטְעִי אִינָשֵׁי אַדַּעְתָּא דְפוּגְלָא,…”
- Segment 2027 words
Opens “גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כְּשׁוּת…”
- Segment 2113 words
Opens “חֲזִיז בְּכַמָּה? אָמַר רַבָּה בַּר טוֹבִיָּה בַּר…”
- Segment 2219 words
Opens “אֲמַר רַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִיָּה: מְעָרְבִין בְּקִלְיָא.…”
- Segment 2332 words
Opens “רַבִּי יִרְמְיָה נְפַק לְקִירְיָיתָא, בְּעוֹ מִינֵּיהּ: מַהוּ…”
- Segment 2415 words
Opens “אָמַר רַב הַמְנוּנָא: מְעָרְבִין בִּתְרָדִין חַיִּין. אִינִי?…”
Sages named on this page
- Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…
Source: Eruvin 28b · Segment 23 — “…לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי: מְעָרְבִין בְּפוֹלִין לַחִין. וְכַמָּה?…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Eruvin 28b · Segment 18 — “אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, כְּווֹתָיךְ מִסְתַּבְּרָא, דְּהָא…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Eruvin 28b · Segment 14 — “אָמַר אַבָּיֵי: שְׁלָקוֹ וְטִגְּנוֹ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.”
Original text
זֶרַע גַּרְגִּיר. לְמַאי חֲזֵי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁכֵּן רִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶן פִּלְפְּלִין, שׁוֹחֲקִין אוֹתוֹ וּמַטְבִּילִין בּוֹ אֶת הַצָּלִי.
Having mentioned arugula seeds, the Gemara asks: For what are they suitable? Generally, only the plant’s leaves are eaten. Rabbi Yoḥanan said: The earlier generations, who had no pepper, would crush these seeds and dip their roasted meat in them. Therefore, arugula seeds are also eaten, even though this is not their typical use.
רַבִּי זֵירָא כִּי הֲוָה חֲלִישׁ מִגִּרְסֵיהּ, הֲוָה אָזֵיל וְיָתֵיב אַפִּיתְחָא דְּרַב יְהוּדָה בַּר אַמֵּי, אָמַר: כִּי נָפְקִי וְעָיְילִי רַבָּנַן — אֵיקוּם מִקַּמַּיְיהוּ וַאֲקַבֵּל בְּהוּ אַגְרָא.
The Gemara relates that when Rabbi Zeira was exhausted from his studies, he would go and sit at the entrance to the academy of Rav Yehuda bar Ami, and say: When the Sages go in and out, I shall stand up before them and receive reward for honoring them, as it is a mitzva to honor Torah scholars. Too tired to engage in actual Torah study, he sought a way to rest while fulfilling a different mitzva at the same time.
נְפַק אֲתָא יָנוֹקָא דְּבֵי רַב, אֲמַר לֵיהּ: מַאי אַגְמְרָךְ רַבָּךְ? אֲמַר לֵיהּ: כְּשׁוּת ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״, חֲזִיז ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״. אֲמַר לֵיהּ: אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִיסְתַּבְּרָא, הַאי — מֵאַרְעָא קָא מִרַבֵּי, וְהַאי — מֵאַוֵּירָא קָא מִרַבֵּי.
Once, a young school child was leaving the study hall. Rabbi Zeira said to him: What did your teacher teach you today? He said to him: The proper blessing for dodder is: Who creates the fruit of the ground; the proper blessing for green grain is: By Whose word all things came to be. Rabbi Zeira said to him: On the contrary, the opposite is more reasonable, as this, the green grain, derives nourishment from the ground, whereas that, the dodder, derives nourishment from the air, and it is fitting to recite a blessing over each item in accordance with its source of nourishment.
וְהִלְכְתָא כְּיָנוֹקָא דְּבֵי רַב. מַאי טַעְמָא: הַאי — גְּמַר פֵּירֵי, וְהַאי — לָאו גְּמַר פֵּירֵי. וּמַאי דְּקָאָמְרַתְּ: הַאי מֵאַרְעָא קָא רָבֵי, וְהַאי מֵאַוֵּירָא קָא רָבֵי — לָא הִיא. כְּשׁוּת נָמֵי מֵאַרְעָא קָא רָבֵי, דְּהָא קָא חָזֵינַן דְּקָטְלִינַן לַהּ לְהִיזְמְתָא וּמָיְיתָא כְּשׁוּתָא.
The Gemara concludes: The halakha is in accordance with the young school child. What is the reason for this? This, the dodder, is fully ripened produce, and that, green grain, is not fully ripened produce. If produce is not fully ripened one can only recite the blessing: By Whose word all things came to be. And that which you said: This, the green grain, derives nourishment from the ground, whereas that, the dodder, derives nourishment from the air, this is not so. Dodder also derives nourishment from the ground, for we see that when the prickly shrub is cut off, the dodder attached to it dies. This shows that dodder also derives its nourishment from the ground, albeit indirectly.
וּבְכַפְנִיּוֹת אֵין מְעָרְבִין? וְהָתַנְיָא: קוֹר נִיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וְאֵין מִטַּמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין. וְכַפְנִיּוֹת נִקָּחוֹת בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וּמִטַּמְּאוֹת טוּמְאַת אוֹכָלִים.
The Gemara now considers the next part of Rav’s statement: And is it correct that one may not establish an eiruv with unripe dates? Wasn’t it taught in a baraita : Heart of palm, the soft, edible inner core of a palm tree, may be bought with second- tithe money; but it does not contract the ritual impurity of foods, as it is not actually a food, but rather a part of the tree itself. And unripe dates may be bought with second- tithe money, and they even contract the ritual impurity of foods.
רָבֵי יְהוּדָה אוֹמֵר: קוֹר הֲרֵי הוּא כְּעֵץ לְכׇל דְּבָרָיו — אֶלָּא שֶׁנִּיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וְכַפְנִיּוֹת הֲרֵי הֵן כִּפְרִי לְכׇל דִּבְרֵיהֶם — אֶלָּא שֶׁפְּטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשֵׂר.
Rabbi Yehuda says this somewhat differently: Heart of palm is like a tree in all its legal aspects, except that it may be bought with second- tithe money, as it is edible. And unripe dates are like fruit in all regards, as they are actual fruit, except with respect to one characteristic, which is that they are exempt from tithes because they are not yet fully ripened.
הָתָם, בִּדְנִיסְחָנֵי.
The Gemara answers: There, the baraita is referring to the fruit of palms that never fully ripen . They are therefore regarded as full-fledged fruit even in their unripe state. Rav, however, was referring to the fruit of palms, which eventually ripen. Their unripe state is merely a transitional stage in their development.
אִי הָכִי, בְּהָא לֵימָא רַבִּי יְהוּדָה פְּטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשֵׂר? וְהָתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא הוּזְכְּרוּ פַּגֵּי בֵיתְיוֹנֵי אֶלָּא לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר בִּלְבַד. פַּגֵּי בֵיתְיוֹנֵי וַאֲהִינֵי דְטוֹבִינָא חַיָּיבִין בְּמַעֲשֵׂר.
The Gemara asks: If so, would Rabbi Yehuda say with regard to this that they are exempt from tithes? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: The unripe figs of the place called Beityoni were only mentioned with regard to tithes, as it was stated: In the case of the unripe figs of Beityoni, and the unripe dates of the place called Tuvina, one is obligated to tithe them even though they never ripen, since they are considered full-fledged fruit in all respects?
אֶלָּא לְעוֹלָם לָאו בְּנִיסְחָנֵי, וּלְעִנְיַן טוּמְאַת אוֹכָלִין שָׁאנֵי, כִּדְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הוֹאִיל וְרָאוּי לְמַתְּקָן עַל יְדֵי הָאוּר, הָכָא נָמֵי: הוֹאִיל וְיָכוֹל לְמַתְּקָן עַל יְדֵי הָאוּר.
Rather, say as follows: Actually, the baraita is not referring to the fruit of palms that never fully ripen, but rather to the fruit of palms that eventually ripen. However, the halakha pertaining to the ritual impurity of foods is different, and an item’s status as a food with regard to the impurity of foods cannot be brought as proof of its status as a food with regard to an eiruv . As Rabbi Yoḥanan said elsewhere: Since they are fit to be sweetened through cooking with fire, they are regarded as food for the purpose of tithes; here too, we can say: Since they are fit to be sweetened through cooking with fire, unripe dates are fit to contract the impurity of foods. However, with regard to an eiruv , we require food that is ready for consumption, and something that can be prepared to become food is not sufficient.
וְהֵיכָא אִתְּמַר דְּרַבִּי יוֹחָנָן? אַהָא דְּתַנְיָא: שְׁקֵדִים הַמָּרִים — קְטַנִּים חַיָּיבִין, גְּדוֹלִים פְּטוּרִין. מְתוּקִים — גְּדוֹלִים חַיָּיבִין, קְטַנִּים פְּטוּרִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: זֶה וָזֶה, לִפְטוּר. וְאָמְרִי לַהּ: זֶה וָזֶה לְחִיּוּב. אָמַר רַבִּי אִילְעָא: הוֹרָה רַבִּי חֲנִינָא בְּצִיפּוֹרִי כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר זֶה וְזֶה לִפְטוּר.
The Gemara asks: Where was this comment of Rabbi Yoḥanan originally stated? The Gemara answers: It was stated on this ruling, which was taught in a baraita : One is obligated to tithe bitter almonds while they are still small and green, as they are fit to be eaten while still undeveloped. When they are large, however, one is exempt from tithing them, as they are no longer edible. One is obligated to tithe sweet, large almonds, whereas one is exempt from tithing small ones, as they have not yet fully ripened. Rabbi Shimon, son of Rabbi Yosei, said in the name of his father: One is exempt from tithing both this and that, large and small bitter almonds. And some say that he said in the name of his father: One is obligated to tithe both this and that. Rabbi Ila said: Rabbi Ḥanina ruled in Tzippori in accordance with the one who said: One is exempt from tithing both this and that.
וּלְמַאן דְּאָמַר זֶה וָזֶה לְחִיּוּב, לְמַאי חֲזֵי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הוֹאִיל וְרָאוּי לְמַתְּקָן עַל יְדֵי הָאוּר.
The Gemara asks: According to the view of the one who said one is obligated to tithe both this and that, for what are large, bitter almonds suitable? Rabbi Yoḥanan said: Since these almonds are fit to be sweetened and made edible through cooking with fire, they are regarded as food for the purpose of tithes.
אָמַר מָר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: קוֹר הֲרֵי הוּא כְּעֵץ לְכׇל דְּבָרָיו, אֶלָּא שֶׁנִּיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא!
The Gemara further examines the baraita cited earlier. The Master said that Rabbi Yehuda says: Heart of palm is like a tree in all its legal aspects, except that it may be bought with second- tithe money. The Gemara asks: Rabbi Yehuda’s opinion is identical to that of the first tanna .
אָמַר אַבָּיֵי: שְׁלָקוֹ וְטִגְּנוֹ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
Abaye said: There is a practical difference between them in a case where one boiled or fried the heart of palm. According to Rabbi Yehuda, it does not contract the ritual impurity of foods even if it was boiled or fried, whereas the first tanna holds that in that case it does contract impurity.
מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר שְׁלָקוֹ וְטִגְּנוֹ לָא? וְהָתַנְיָא: הָעוֹר וְהַשִּׁילְיָא אֵין מִטַּמְּאִין טוּמְאַת אוֹכָלִין. עוֹר שֶׁשְּׁלָקוֹ, וְשִׁילְיָא שֶׁחִישֵּׁב עָלֶיהָ — מִטַּמְּאִין טוּמְאַת אוֹכָלִין!
Rava strongly objects to this: Is there really anyone who said that even if one boiled or fried it, it does not contract the ritual impurity of foods? Wasn’t it taught in a baraita : The hide and the placenta of an animal, which people do not typically eat, do not contract the ritual impurity of foods; however, a hide that one boiled until it became edible and a placenta that one intended to eat do contract the impurity of foods? This indicates that even something not originally fit to be eaten contracts the impurity of foods once it has been boiled or fried, and the same should apply to heart of palm according to all opinions.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ בְּרָכָה. דְּאִתְּמַר: קוֹר — רַב יְהוּדָה אָמַר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״.
Rather, Rava said: There is a practical difference between them with regard to the blessing that must be recited prior to eating, for it was stated that the amora’im disagreed about the blessing recited over heart of palm: Rav Yehuda said the appropriate blessing is: Who creates the fruit of the ground. And Shmuel said the appropriate blessing is: By Whose word all things came to be.
רַב יְהוּדָה אָמַר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״ — אוּכְלָא הוּא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״ — כֵּיוָן שֶׁסּוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת, לָא מְבָרְכִינַן עִילָּוֵיהּ ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״.
The Gemara explains the two opinions: Rav Yehuda said the appropriate blessing is: Who creates the fruit of the ground, as it is food. Since heart of palm is edible it is called a fruit, and we recite a blessing over it in the manner of all fruits. And Shmuel said the appropriate blessing is: By Whose word all things came to be. Since it will eventually harden and become like an inedible tree, we do not recite over it the blessing: Who creates the fruit of the ground, as it will eventually lose the status of a fruit.
אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, כְּווֹתָיךְ מִסְתַּבְּרָא, דְּהָא צְנוֹן שֶׁסּוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת, וּמְבָרְכִינַן עֲלֵיהּ ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״.
Shmuel said to Rav Yehuda: Shinnana , your opinion is reasonable, as a radish will eventually harden, and yet we recite over it the blessing: Who creates the fruit of the ground.
וְלָא הִיא, צְנוֹן נָטְעִי אִינָשֵׁי אַדַּעְתָּא דְפוּגְלָא, דִּיקְלָא — לָא נָטְעִי אִינָשֵׁי אַדַּעְתָּא דְקוֹרָא. וְאַף עַל גַּב דְּקַלְּסֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה, הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל.
The Gemara comments: But it is not so, because people plant radish with the intention of eating it while it is soft; but people do not plant palm trees with the intention of eating heart of palm. Therefore, heart of palm is not considered the fruit of the palm, but rather food extracted from it, over which only the following blessing should be recited: By Whose word all things came to be. And the Gemara concludes: Even though Shmuel praised Rav Yehuda, the halakha is in accordance with the opinion of Shmuel.
גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כְּשׁוּת וַחֲזִיז מְעָרְבִין בָּהֶן, וּמְבָרְכִין עֲלֵיהֶם ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״. כְּשׁוּת בְּכַמָּה? כִּדְאָמַר רַב יְחִיאֵל: כִּמְלֹא הַיָּד — הָכָא נָמֵי כִּמְלֹא הַיָּד.
The Gemara now examines the matter itself cited in the previous discussion in the name of Rav. Rav Yehuda said that Rav said with regard to dodder and green grain: One may establish an eiruv with them, and when eating them one recites the blessing: Who creates the fruit of the ground. The Gemara asks: How much dodder must be used to establish an eiruv ? The Gemara answers: As Rav Yeḥiel said with regard to a similar issue: A handful. Here, too, the measure is a handful.
חֲזִיז בְּכַמָּה? אָמַר רַבָּה בַּר טוֹבִיָּה בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: כִּמְלֹא אוּזִילְתָּא דְאִיכָּרֵי.
Similarly, how much green grain is needed to establish an eiruv ? Rabba bar Toviya bar Yitzḥak said that Rav said: A full farmers’ bundle.
אֲמַר רַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִיָּה: מְעָרְבִין בְּקִלְיָא. בְּקִלְיָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא בְּיַרְקָא דְקִלְיָא, וְכַמָּה? אָמַר רַב יְחִיאֵל: כִּמְלֹא הַיָּד.
Rav Ḥilkiya bar Toviya said: One may establish an eiruv with glasswort. The Gemara expresses astonishment: Does it enter your mind that one may establish an eiruv with glasswort? People do not eat glasswort. Rather, one may establish an eiruv with the herb from whose ashes glasswort is prepared, as it is fit for human consumption before it is burnt. And how much of it is needed to establish an eiruv ? Rav Yeḥiel said: A handful.
רַבִּי יִרְמְיָה נְפַק לְקִירְיָיתָא, בְּעוֹ מִינֵּיהּ: מַהוּ לְעָרֵב בְּפוֹלִין לַחִין? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. כִּי אֲתָא לְבֵי מִדְרְשָׁא, אֲמַרוּ לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי: מְעָרְבִין בְּפוֹלִין לַחִין. וְכַמָּה? אָמַר רַב יְחִיאֵל: כִּמְלֹא הַיָּד.
The Gemara relates that Rabbi Yirmeya once went out to visit certain villages, and the villagers asked him: What is the halakha with regard to establishing an eiruv with moist beans? He did not have an answer for them. When he came to the study hall, they said to him: This is what Rabbi Yannai said: One may establish an eiruv with moist beans. And how much is needed for that purpose? Rav Yeḥiel said: A handful.
אָמַר רַב הַמְנוּנָא: מְעָרְבִין בִּתְרָדִין חַיִּין. אִינִי? וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא: סִילְקָא חַיָּיא קָטֵיל גַּבְרָא חַיָּיא!
Rav Hamnuna said: One may also establish an eiruv with raw beets. The Gemara raises a difficulty: Is that so? Didn’t Rav Ḥisda say: Raw beet kills a healthy person, which indicates that beets are unhealthy and should therefore be unfit for establishing an eiruv ?