Talmud Builders

    Commentary page

    Eruvin 21b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 21b

    Eruvin 21b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 630 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    הבכורות תאנים חשובות הממהרות להתבשל:

    שאוגדות קושרות פתחן לצורך בעליהן שאינן נבעלות לאחרים אוגדות לשון אגודה ל"א שמגידות פתחיהן כשרואה דם אומרת לבעלה ויפרוש הימנה:

    חדשים דברי סופרים:

    גם ישנים דברי תורה:

    דודי צפנתי ושמרתי כל אלה לך לשמך:

    פעמים פעמים ניתנה שתהא זו חדשה וזו ישנה:

    דברי סופרים חדשים שנתחדשו בכל דור ודור לגדור גדר וסייג:

    ויותר מהמה לעיל מיניה כתיב דברי חכמים כדרבונות אלו דברי תורה שנמסרו למשה על פה שנחלקו בה חכמי ישראל לאחר שנתמעט הלב ושכחו כדכתיב בסיפיה דקרא נתנו מרועה אחד זה משה וכתיב בתריה ויותר מהמה בני הזהר ממה שניתן בסיני בכתב שהוא עיקר בני הזהר באלו שבעל פה שגם הם עיקר אלא לכך לא נכתבו שאין קץ לעשות ספרים הרבה בכל אלה:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 21b · Sefaria

    Tosafot

    מפני מה לא נכתבו וגם בהלכה למשה מסיני לא נתנו כדי שלא ישתכחו:

    מוטב אמות מיתת עצמי אף על גב דבפ' קמא (ד' יז.) אמר ארבעה דברים פטורין במחנה רחיצת ידים וכל שכן במקום סכנה מחמיר על עצמו היה:

    בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים אף על גב דתיקן נמי שניות כדאמר בפרק שני דיבמות (ד' כא.) הא דלא חשיב הכא משום דלאו בבת אחת תיקן ואחר בת קול תיקן ומדכתיב איזן וחקר תיקן משלים הרבה משמע נמי שהרבה תקנות עשה:

    Tosafot on Eruvin 21b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך הן דברי תורה ודברי סופרים.

    בני הזהר עשות ספרים פי' הזהר בדברי סופרים [יותר] מד"ת. שדברי תורה עשה ולא תעשה ודברי סופרים העובר על דברי חכמי' חייב מיתה. כדתנן [ברכות י"א] אמרו לו לר' טרפון כדיי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל וכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת:

    ת"ר מעשה בר' עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ולא מצא מים ליטול ידיו ואמר מה אעשה העובר על דברי חכמים חייב מיתה אמר מוטב לי שאמות מיתת עצמי ואל אעבור על דעת חבירי כו'.

    בשעה שתיקן שלמה עירובין וגזר טומאה על הידים כדמפרש בתחלת שבת יצתה בת קול ואמרה לו בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני [ואומר] חכם בני שמח לבי ואשיבה חורפי דבר.

    נשכימה לכרמים אלו [בתי] כנסיות ומקדש נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא. פתח הסמדר אלו בעלי משנה הנצו הרמונים אלו בעלי התלמוד.

    על כל דבר ודבר של תורה אמר ג' אלפים משל ועל כל דבר ודבר של סופרים אמר ג' אלפים טעמים שנאמר ויהי שירו חמשה ואלף.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 21b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה מפני לא נתנו כדי שלא ישתכחו. עיין תשובת חו"י סי' צב:

    Gilyon HaShas on Eruvin 21b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    תְּאֵנִים הַטּוֹבוֹת אֵלּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים תְּאֵנִים הָרָעוֹת אֵלּוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים. יש להקשות למה עשה דמיון הצדיקים והרשעים בתאנים? ועוד קשה קושית הרי"ף ז"ל איך יבא סיום הכתוב (ירמיה כד, א) מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל הֳ' דרשעים מאי עבידתייהו בהיכל ה'? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל עץ שאכל אדם הראשון תאנה היה וידוע דעץ הדעת היה טוב ורע מחוברים יחד ולכן אחר שחטא אדם הראשון שבו היו כלולין כל הנשמות הבאים נעשה ככל הנשמות תערובת טוב ורע והמצות נמשכים מחלק הטוב שבנשמה והעבירות מן חלק הרע ולכן הנביא ע"ה ראה תכונת עץ הדעת בשני חלקיו דוד אחד מלא תאנים טובות כנגד מעשה הצדיקים שמושכים בחלק הטוב שבעץ הדעת ודוד מלא תאנים רעות כנגד מעשה הרשעים ולכן סיים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל הֳ' כי גן עדן שבתוכה היה עץ הדעת היא היכל ה'. ועוד נראה לי מעשיהם של צדיקים נרמזו בתאנים טובים כי בהפוך אתוון הם 'אתנים' שהם אתנים מוסדי ארץ ומעשיהם של רשעים נרמזו בתאנים רעות כי בתאנים יש משמעות תאניה ואניה.

    אֵלּוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּגִּידוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶם יש להבין אם פרסו נדה ומגידות אין זה שבח כל כך להם באיסור כרת וכן ללישנא אחרינא דקאמר אוֹגְדוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן דפירש רש"י ז"ל 'שאין נבעלות לאחרים' אין זה שבח גדול כל כך להיותם נשמרים באיסור אשת איש! ועוד דהש"ס קאמר אוֹגְדוֹת 'לְבַעֲלֵיהֶן' ולא קאמר אוֹגְדוֹת 'לַאֲחֵרִים' ורש"י ז"ל נדחק בזה וכתב 'קושרות פתחיהן לצורך בעליהם' והוא דוחק דהעיקר חסר דלא קאמר הש"ס לצורך. ועוד זה אינו לצורך בעליהן אלא לצורך נפשם שלא יתטמאו בעבירה דאיסור אשת איש. ונראה לי דמגידות פתחיהן לאו בראיה של דם גמורה, שיש בה הרגשה אלא בראיה של כתם דלא הוה בה הרגשה דאיסורא מדרבנן ויצר הרע מוצא לה מקום היתר לתלות בו לומר לה לכלוך זה מדם עוף ובהמה וכיוצא, והיינו שבחייהו דלא תלו להקל אלא מגידות לבעליהן שראו דם נדה לפרוש מהם וללישנא אחרינא דאוגדות גם כן איירי בדבר זה של נדה והיינו כי סמוך לוסתה מונעת עצמה מתשמיש שלא תזקק לבעלה אף על פי שלא ראתה דם עדיין הם קושרות פתחיהן לבעליהם שלא ישמשו עמהם וזה שבחייהו מפני שעדיין לא ראתה ורק חוששת מפני שהוא סמוך לוסתה בעונה אחת.

    בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא נראה לי זנות או הוצאת שכבת זרע לבטלה בידים זהו חטא גמור אך קרי על ידי הרהור נקרא 'טַעַם חֵטְא' כיון דהוצאת הזרע היתה באונס ורק היא באה מכח הרהור ולכן נקראת טַעַם חֵטְא.

    כָּל הַלּוֹעֵג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים נִדּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת נראה לי בס"ד הטעם דידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בסוד בית פעור דהסיטרא אחרא יונקת מאותו מקום דאחוריים דאדם ולכן נקראת הקליפה 'בית פעור' ולכן כתיב בסיטרא אחרא קיא צואה בלי מקום. ובזה רמזו המפרשים ז"ל הפסוק (בראשית לט, ה) 'וַיְבָרֶךְ הֳ' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף' לשון גללים. והנה זה הלועג על דברי חכמים דבק בקליפה הקשה דסיטרא אחרא ולכן נידון בצואה רותחת שהיא חלקה ומזונה של סיטרא אחרא. גם עוד נראה טעם לזה דהוא מדה כנגד מדה כיון דלועג על דברי חכמים הנה הוא ממאיס דבריהם ותקנותם בעיני הבריות לכן זה משפטו שיהיה נידון בדבר המאוס ביותר שהוא צואה רותחת. ודע כי משפט זה דצואה רותחת הוא בשתי אופנים האחד הוא שתתגלגל נפשו אחרי מותו בתוך צואה רותחת של בית הכסא שריחה רע ביותר כי כל סרחון רותח מעלה ריח רע ביותר ושם תהיה נפשו מתגלגלת ואופן הב' הוא כי אש גיהנם אשר נידון בו נהפך לו לבדו כצואה רותחת ונידון בו ובזה יהיה סחי ומאוס גם בעיני שאר רשעים הנידונים עמו באש גיהנם ועוד יקללוהו כל הנידונים שם כי יגיע להם ריח רע מן האש שלו ונמצא זה צערו כפול.

    כָּל הַלּוֹהֵג בָּהֶן, טוֹעֵם בָּהֶן טַעַם בָּשָׂר נראה לי בס"ד על פי מה שכתב התנא באבות (משנה אבות ג, ה) 'כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת' כי ישראל בזכות התורה לוקחים טוב שני שרים של אדום וישמעאל מפני כי בעת שנתן התורה לישראל אמר תחלה לשר אדום אם ירצה לקבל התורה בשביל בני עשו הוא אדום ולא רצה לקבל ונתרצה שהוא יתן מחיותו לישראל כדי שיקבלוה הסוכן עשה לשר ישמעאל וכמו שאמרו בזוהר הקדוש הענין באורך, מה שדברו השרים האלה בעבור זה, ורמזו רבותינו ז"ל זה בכתוב (דברים לג, ב) הֳ' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ זה שר עשו שנתרצה ליתן מאור חיותו לישראל הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן זה שר ישמעאל שגם כן נתרצה בכך לכן כאשר ישראל יעסקו בתורה לוקתים מאור חיות שני שרים הנזכר ולכן כתיב בישראל (ישעיהו ס, טז) וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי. וזהו שאמר כָּל הַלּוֹהֵג בָּהֶן, טוֹעֵם בָּהֶן טַעַם 'בָּשָׂר' ב' ש"ר רוצה לומר אור חיות של ב' שרים דאדום ודישמעאל. או יובן בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (פסחים מ:) 'עם הארץ אסור לאכול בשר' ופירש רבינו ז"ל הטעם מפני שעם הארץ כיון שאין לו תורה אינו יכול לברר מן המאכל כלום וכיון דבירור הבשר עולה מדרגה אחת, ועם כל זה אינו מבררו לכך ראוי לקנסו שלא יאכל בשר מה שאין כן הצומח שצריך לו שני מדרגות ויגיעתו מרובה לכך אין לקנסו בזה למנוע ממנו האכילה וכנזכר בשער טעמי המצות עיין שם. ונמצא לפי זה אם עם הארץ הוא, מונעין ממנו הבשר אבל העוסק בתורה טועם בשר מפני שיכול לברר בו. או יובן בס"ד לרמוז כי עסק התורה מכונה בשם אכילה והא דדימה אותה לאכילת בשר לרמוז כי כשהבשר אם נתעלם מן העין נפגם ונאסר כן התורה אין ראוי שתתעלם מעין השכל של האדם אפילו רגע. אי נמי נראה לי בס"ד דימה אותה לבשר שדרכו להיות נאכל בלילה דכתיב (שמות טז, יב) בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם. ואמרו רבותינו ז"ל (יומא עה:) לימדה תורה דרך ארץ שהאדם יאכל הבשר בלילה דוקא. וכן התורה עיקר גרסתה בלילה שדעת האדם צלול ואינו טרוד בעסקיו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עירובין סה.) לא אברי ליליא אלא לגרסא.

    מַאי דִּכְתִיב (קהלת יב, יב) וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר נראה לי בס"ד תורה שבכתב בחינת שם מ"ה ושבעל פה שם ב"ן ולזה אמר וְיֹתֵר ' מֵהֵמָּה ' תורה שבכתב שהיא בחינת מ"ה בְּנִי זו תורה שבעל פה שהיא בחינת ב"ן הִזָּהֵר ואם תהיה דוקא עֲשׂוֹת סְפָרִים שהם ספרי תורה שבכתב אז אֵין קֵץ, יען כי קץ הגאולה יהיה בזכות תורה שבעל פה ולא בזכות תורה שבכתב כמו שאמרו חז"ל על פסוק (הושע ח, י) גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם 'יִתְנוּ' לשון 'מַתְנִיתִין'.

    שֶׁמָּא לַחְתֹּר בֵּית הָאֲסוּרִין אַתָּה צָרִיךְ לפי פשוטו נראה כונתו לומר אתה מביא כל יום מים הרבה כדי שתשפוך אותם בקרקע בית האסורין שבזה תהיה הקרקע לחה ותוכל לחתור אותה בנקל בלי השמעת קול. ועוד נראה לי בס"ד דהסיטרא אחרא ראתה שרבי עקיבא מחמיר על עצמו כל כך במצוה זו דנטילת ידים לקיים אותה גם בבית האסורין וחשה פן זכות מצוה זו יועיל לעשות לו הקב״ה נס שיכול לחתור בית האסורין בדרך נס ולברוח משם, ולכן הסיטרא אחרא נתלבשה באותו שומר ודבר עם רבי עקיבא כך: שֶׁמָּא לַחְתֹּר בֵּית הָאֲסוּרִין אַתָּה צָרִיךְ לעשות נס בזכות זו המצוה של המים? ושפכם! והוא לא ידע כי רבי עקיבא הרויח זכות יותר בזו השפיכה שמסר עצמו בשביל מצוה זו שלא אכל עד שהביא לו מים אחרים.

    אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזָּקֵן אֲנִי וְחַיַּי תְּלוּיִין בְּחַיֶּיךָ קשה איך חשדו לרבי יהושע שיביא לו אותו היום מים מועטין כדי שנתרעם עליו בדברים אלו והיה צריך שישאלהו תחלה מה היום מיומים שידע הסיבה? ונראה לי בס"ד דודאי לא חשדו שהביא לו מים מועטין אך כיון שראה שכל יום מביא לו מים במידה ברצון השומר, לא עלה על לבו שאותו היום נהפך השומר לאיש אחר ושפך המים במרד ומעל אלא חשב דאחר שהכניס רבי יהושע את המים לבית האסורין לא נזהר בהליכתו ונתקל בדבר אחד ונפל ונשפך מים מן הכלי שבידו ולכך נתרעם ואמר לו אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזָּקֵן אֲנִי וְחַיַּי תְּלוּיִין בְּחַיֶּיךָ? והיה צריך שתזהר בהליכתך ובשמירת הכלי שלא ישפך ממנו כלום כי אתה יודע שאין מקבלים להביא מים אחרים! והשיב לו: לא נכשלתי ולא שפכתי המים מידי רק הצר הצורר הוסיף רשעה בזה היום ששפך מהם חציים וסוף דבר לא קבל לאכול עד שהביאו לו מים ואפשר שהכניסו לו על ידי שוחד או לקחו משאר האסורים בצנעה.

    9 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Eruvin 21b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 21, Amud Bet, about 630 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “הַבַּכּוּרוֹת וְהַדּוּד הָאֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר…”

    2. Segment 229 words

      Opens “תְּאֵנִים הַטּוֹבוֹת — אֵלּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים. תְּאֵנִים…”

    3. Segment 315 words

      Opens “דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ״…”

    4. Segment 416 words

      Opens “״וְעַל פְּתָחֵינוּ כׇּל מְגָדִים״ — אֵלּוּ בְּנוֹת…”

    5. Segment 527 words

      Opens “״חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ״ —…”

    6. Segment 626 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְהָהוּא מִדְּרַבָּנַן דַּהֲוָה…”

    7. Segment 715 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: וְכִי תּוֹרָה פְּעָמִים פְּעָמִים נִיתְּנָה?…”

    8. Segment 837 words

      Opens “דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי…”

    9. Segment 917 words

      Opens “שֶׁמָּא תֹּאמַר: אִם יֵשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, מִפְּנֵי…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “״וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִיעַת בָּשָׂר״ — אָמַר רַב…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִי כְּתִיב לַעַג? ״לַהַג״…”

    12. Segment 1244 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה חָבוּשׁ…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “כְּשֶׁבָּא אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: יְהוֹשֻׁעַ,…”

    14. Segment 1436 words

      Opens “סָח לוֹ כׇּל אוֹתוֹ הַמְאוֹרָע. אָמַר לוֹ:…”

    15. Segment 1533 words

      Opens “אָמְרוּ: לֹא טָעַם כְּלוּם עַד שֶׁהֵבִיא לוֹ…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּשָׁעָה שֶׁתִּיקֵּן…”

    17. Segment 1725 words

      Opens “דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״לְכָה דוֹדִי נֵצֵא…”

    18. Segment 1838 words

      Opens “״לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה״ — אָמְרָה כְּנֶסֶת…”

    19. Segment 1917 words

      Opens “״נָלִינָה בַּכְּפָרִים״ — אַל תִּקְרֵי בַּכְּפָרִים אֶלָּא…”

    20. Segment 2040 words

      Opens “״נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים״ — אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי…”

    21. Segment 2135 words

      Opens “אָמַר רַב הַמְנוּנָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת…”

    22. Segment 2230 words

      Opens “דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וְיוֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת…”

    23. Segment 2325 words

      Opens “״[וְ]אִיזֵּן וְחִקֵּר תִּיקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה״ — אָמַר…”

    24. Segment 2419 words

      Opens “״קְווּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים״, אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר…”

    25. Segment 257 words

      Opens “״שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב״: בְּמִי אַתָּה מוֹצְאָן — בְּמִי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Eruvin 21b · Segment 13 — “כְּשֶׁבָּא אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: יְהוֹשֻׁעַ, אֵין אַתָּה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 21b · Segment 16 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּשָׁעָה שֶׁתִּיקֵּן שְׁלֹמֹה עֵירוּבִין וּנְטִילַת…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Eruvin 21b · Segment 23 — “…הַרְבֵּה״ — אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בַּתְּחִילָּה הָיְתָה…

    Original text

    הַבַּכּוּרוֹת וְהַדּוּד הָאֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרוֹעַ״ —

    that are first ripe, and the other basket [ dud ] had very bad figs, so bad they could not be eaten” (Jeremiah 24:1–2).

    תְּאֵנִים הַטּוֹבוֹת — אֵלּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים. תְּאֵנִים הָרָעוֹת — אֵלּוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אָבַד סִבְרָם וּבָטַל סִיכּוּיָם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ״ — אֵלּוּ וָאֵלּוּ עֲתִידִין שֶׁיִּתְּנוּ רֵיחַ.

    Good figs, these are the full-fledged righteous people; bad figs, these are the full-fledged wicked people. And lest you say that the hope of the wicked is lost and their prospect is void, the verse states, interpreting the word duda’im homiletically: “The baskets [ duda’im ] yield a fragrance” (Song of Songs 7:14), meaning that both of them, the righteous and the wicked, will eventually yield a fragrance.

    דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ״ — אֵלּוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא.

    Rava interpreted the verse cited above homiletically as follows: What is the meaning of that which is written: “The mandrakes [ duda’im ] yield a fragrance, and at our doors are all manner of choice fruits, new and old, which I have laid up for you, O my beloved” (Song of Songs 7:14)? “The mandrakes [ duda’im ] yield a fragrance,” these are the young men of Israel who have never tasted the taste of sin.

    ״וְעַל פְּתָחֵינוּ כׇּל מְגָדִים״ — אֵלּוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּגִּידוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן. לָשׁוֹן אַחֵר: שֶׁאוֹגְדוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן.

    “And at our doors [ petaḥeinu ] are all manner of choice fruits [ megadim ],” these are the daughters of Israel who inform [ maggidot ] their husbands about their passageway [ pit’ḥeihen ], i.e., they tell them when they are menstruating. Another version of this interpretation is: They bind [ ogedot ] their passageway and save it for their husbands, and do not have relations with others.

    ״חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ״ — אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְבֵּה גְּזֵירוֹת גָּזַרְתִּי עַל עַצְמִי יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלַי, וְקִיַּימְתִּים.

    “New and old, which I have laid up for you, O my beloved,” the Congregation of Israel said before the Holy One, Blessed be He, and continued: Master of the Universe, I have decreed many decrees upon myself through the enactments and ordinances of the Sages, more than what You decreed upon me in the Torah, and I have fulfilled them. These are the new laws which were added to the old ones stated in the Torah.

    אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְהָהוּא מִדְּרַבָּנַן דַּהֲוָה קָא מְסַדַּר אַגָּדָתָא קַמֵּיהּ: מִי שְׁמִיעַ לָךְ ״חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים״ מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אֵלּוּ מִצְוֹת קַלּוֹת וְאֵלּוּ מִצְוֹת חֲמוּרוֹת.

    It was related that Rav Ḥisda said to one of the Sages who would arrange the traditions of the aggada before him: Did you hear what the meaning of: New and old is? He said to him: These, the new, are the more lenient mitzvot, and these, the old, are the more stringent mitzvot.

    אֲמַר לֵיהּ: וְכִי תּוֹרָה פְּעָמִים פְּעָמִים נִיתְּנָה? אֶלָּא — הַלָּלוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְהַלָּלוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

    Rav Ḥisda said to him: This cannot be so, for was the Torah given on two separate occasions, i.e., were the more lenient and more stringent mitzvot given separately? Rather, these, the old, are mitzvot from the Torah, and these, the new, are from the Sages.

    דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה וְגוֹ׳״ — בְּנִי, הִזָּהֵר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה יֵשׁ בָּהֶן עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וְדִבְרֵי סוֹפְרִים — כׇּל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים חַיָּיב מִיתָה.

    Rava expounded another verse in similar fashion: What is the meaning of that which is written: “And more than these, my son, be careful: of making many books [ sefarim ] there is no end; and much study is a weariness of the flesh” (Ecclesiastes 12:12)? My son, be careful to fulfill the words of the Sages [ soferim ] even more than the words of the Torah. For the words of the Torah include positive and negative commandments, and even with regard to the negative commandments, the violation of many of them is punishable only by lashes. Whereas with respect to the words of the Sages, anyone who transgresses the words of the Sages is liable to receive the death penalty, as it is stated: “And whoever breaches through a hedge, a snake shall bite him” (Ecclesiastes 10:8), taking hedges to refer metaphorically to decrees.

    שֶׁמָּא תֹּאמַר: אִם יֵשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, מִפְּנֵי מָה לֹא נִכְתְּבוּ?! אָמַר קְרָא: ״עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ״.

    Lest you say: If the words of the Sages are of substance and have such great importance, why were they not written in the Torah, therefore, the verse states: “Of making many books there is no end,” meaning that it is impossible to fully commit the Oral Torah to writing, as it is boundless.

    ״וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִיעַת בָּשָׂר״ — אָמַר רַב פָּפָּא בְּרֵיהּ דְּרַב אַחָא בַּר אַדָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַחָא בַּר עוּלָּא: מְלַמֵּד שֶׁכׇּל הַמַּלְעִיג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים, נִידּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת.

    What is the meaning of the words: “And much study [ lahag ] is a weariness of the flesh”? Rav Pappa, son of Rav Aḥa bar Adda, said in the name of Rav Aḥa bar Ulla: This teaches that whoever mocks [ malig ] the words of the Sages will be sentenced to boiling excrement, which results from the weariness of the flesh of man.

    מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִי כְּתִיב לַעַג? ״לַהַג״ כְּתִיב! אֶלָּא: כׇּל הַהוֹגֶה בָּהֶן טוֹעֵם טַעַם בָּשָׂר.

    Rava strongly objects to this explanation: Is it written: Mock [ la’ag ]? “ Lahag ” is the word that is written. Rather, the verse must be understood in the opposite manner: Whoever meditates [ hogeh ] upon them, the words of the Sages, experiences enjoyment as if it had the taste of meat.

    תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, וְהָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי מְשָׁרְתוֹ. בְּכׇל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מַכְנִיסִין לוֹ מַיִם בְּמִדָּה. יוֹם אֶחָד מְצָאוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הָאֲסוּרִין, אָמַר לוֹ: הַיּוֹם מֵימֶךָ מְרוּבִּין, שֶׁמָּא לַחְתּוֹר בֵּית הָאֲסוּרִין אַתָּה צָרִיךְ? שָׁפַךְ חֶצְיָין וְנָתַן לוֹ חֶצְיָין.

    Concerning the significance of observing the words of the Sages, the Gemara relates: The Sages taught in a baraita : It once happened that Rabbi Akiva was incarcerated in a prison, and Rabbi Yehoshua HaGarsi would come to the prison to attend to his needs. Every day his disciples would bring him water in a measured quantity. One day the prison guard met Rabbi Yehoshua HaGarsi and said to him: The amount of your water today is more than usual; perhaps you need it in order to soften the walls and thus undermine the prison. He then poured out half the water, and gave him the other half to take in to Rabbi Akiva.

    כְּשֶׁבָּא אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: יְהוֹשֻׁעַ, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזָּקֵן אֲנִי וְחַיַּי תְּלוּיִין בְּחַיֶּיךָ?

    When Rabbi Yehoshua came to Rabbi Akiva, and the latter saw the small amount of water he had brought, he said to him: Yehoshua, do you not know that I am old, and my life depends on your life? No one else brings me water, so if you bring me less than I need, my life is endangered.

    סָח לוֹ כׇּל אוֹתוֹ הַמְאוֹרָע. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי מַיִם שֶׁאֶטּוֹל יָדַי, אָמַר לוֹ: לִשְׁתּוֹת אֵין מַגִּיעִין, לִיטּוֹל יָדֶיךָ מַגִּיעִין?! אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחַיָּיבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה? מוּטָב אָמוּת מִיתַת עַצְמִי, וְלֹא אֶעֱבוֹר עַל דַּעַת חֲבֵירַי!

    After Rabbi Yehoshua related to him the entire incident, Rabbi Akiva said to him: Give me water so that I may wash my hands. Rabbi Yehoshua said to him: The water that I brought will not suffice for drinking; how will it suffice for washing your hands? He said to him: What can I do; for transgressing the words of the Sages and eating without first washing hands one is liable to receive the death penalty. And if so, it is better that I should die my own death by thirst, rather than transgress the opinion of my colleagues who enacted that one must wash hands before eating.

    אָמְרוּ: לֹא טָעַם כְּלוּם עַד שֶׁהֵבִיא לוֹ מַיִם וְנָטַל יָדָיו, כְּשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: מָה בְּזִקְנוּתוֹ כָּךְ, בְּיַלְדוּתוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּמָה בְּבֵית הָאֲסוּרִין כָּךְ, שֶׁלֹּא בְּבֵית הָאֲסוּרִין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

    They said that he would not taste anything until Rabbi Yehoshua brought him water and he washed his hands. When the Sages heard about this, they said: If in his old age and weakened state he is still so meticulous in his observance of the mitzvot, how much more so must he have been in his youth. And if in prison he is so scrupulous in his behavior, how much more so must he have been when not in prison.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּשָׁעָה שֶׁתִּיקֵּן שְׁלֹמֹה עֵירוּבִין וּנְטִילַת יָדַיִם, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַּם אָנִי״. וְאוֹמֵר: ״חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר״.

    Rav Yehuda said that Shmuel said: At the time that King Solomon instituted the ordinances of eiruv of courtyards and of washing hands to purify them from their impurity, which are added safeguards to the words of the Torah, a Divine Voice emerged and said in his praise: “My son, if your heart is wise, My heart will be glad, even Mine” (Proverbs 23:15). And it states with regard to him: “My son, be wise and make My heart glad, that I may respond to he who taunts Me” (Proverbs 27:11).

    דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי לָךְ״.

    The Gemara cites additional teachings that Rava interpreted homiletically: What is the meaning of that which is written: “Come, my beloved, let us go forth into the field; let us lodge in the villages. Let us get up early to the vineyards; let us see if the vine has flowered, if the grape blossoms have opened, if the pomegranates are in flower; there will I give you my loves” (Song of Songs 7:12–13)?

    ״לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה״ — אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל תְּדִינֵנִי כְּיוֹשְׁבֵי כְרַכִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן גָּזֵל וַעֲרָיוֹת וּשְׁבוּעַת שָׁוְא וּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר, ״נֵצֵא הַשָּׂדֶה״ — בֹּא וְאַרְאֲךָ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק.

    With regard to the words: “Come, my beloved, let us go forth into the field,” the Congregation of Israel said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, do not judge me like those who reside in large cities where there is robbery and licentiousness, and vain oaths and false oaths, but rather: “Let us go forth into the field,” come and I will show You Torah scholars who work the land but nonetheless engage in Torah study, in poverty and in distress.

    ״נָלִינָה בַּכְּפָרִים״ — אַל תִּקְרֵי בַּכְּפָרִים אֶלָּא בַּכּוֹפְרִים: בֹּא וְאַרְאֲךָ אוֹתָם שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶן טוֹבָה וְהֵן כָּפְרוּ בְּךָ.

    With regard to the words, “Let us lodge in the villages,” do not read the phrase as: In the villages [ bakefarim ], but rather as: By the deniers [ bakoferim ], meaning, come and I will show You the nations of the world, whom You showered with good, but yet they have denied You.

    ״נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים״ — אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. ״נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן״ — אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא. ״פִּתַּח הַסְּמָדַר״ — אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה. ״הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים״ — אֵלּוּ בַּעֲלֵי גְמָרָא. ״שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי לָךְ״ — אַרְאֲךָ כְּבוֹדִי וְגוֹדְלִי שֶׁבַח בָּנַי וּבְנוֹתַי.

    “Let us get up early to the vineyards,” these are the synagogues and houses of study. “Let us see if the vine has flowered,” these are the masters of Bible, who are proficient in the first stage of Torah study. “If the grape blossoms have opened,” these are the masters of Mishna. “If the pomegranates are in flower,” these are the masters of Gemara. “There will I give you my loves,” means I will show You my glory and my greatness, the praise of my sons and daughters, how they adhere to sanctity.

    אָמַר רַב הַמְנוּנָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף״ — מְלַמֵּד שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה עַל כׇּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁל תּוֹרָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל, עַל כׇּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁל סוֹפְרִים חֲמִשָּׁה וְאֶלֶף טְעָמִים.

    The Gemara expounds further concerning King Solomon. Rav Hamnuna said: What is the meaning of that which is written: “And he spoke three thousand proverbs, and his poems were a thousand and five” (i Kings 5:12)? This teaches that Solomon pronounced three thousand proverbs for each and every word of the Torah, and one thousand and five reasons for each and every word of the Scribes.

    דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וְיוֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִימַּד דַּעַת אֶת הָעָם [וְ]אִיזֵּן וְחִקֵּר תִּיקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה״. ״לִימַּד דַּעַת אֶת הָעָם״ — דְּאַגְמְרַיהּ בְּסִימָנֵי טְעָמִים, וְאַסְבְּרַהּ בְּמַאי דְּדָמֵי לַיהּ.

    Rava also taught: What is the meaning of that which is written: “And besides being wise, Koheleth also taught the people knowledge; and he weighed, and sought out, and set in order many proverbs” (Ecclesiastes 12:9). Rava interpreted homiletically: He taught the people knowledge, meaning he taught it with the accentuation marks in the Torah, and he explained each matter by means of something similar to it.

    ״[וְ]אִיזֵּן וְחִקֵּר תִּיקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה״ — אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בַּתְּחִילָּה הָיְתָה תּוֹרָה דּוֹמָה לִכְפִיפָה שֶׁאֵין לָהּ אׇזְנַיִם, עַד שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה וְעָשָׂה לָהּ אׇזְנַיִם.

    With regard to: “And he weighed [ izzen ], and sought out, and set in order many proverbs,” Ulla said that Rabbi Eliezer said: At first the Torah was like a basket without handles [ oznayim ], until Solomon came and made handles for it. By means of his explanations and proverbs he enabled each person to understand and take hold of the Torah, fulfill its mitzvot, and distance himself from transgressions.

    ״קְווּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים״, אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא: מְלַמֵּד שֶׁיֵּשׁ לִדְרוֹשׁ עַל כׇּל קוֹץ וָקוֹץ תִּילֵּי תִּילִּים שֶׁל הֲלָכוֹת.

    With regard to the verse, “His head is as the most fine gold, his locks [ kevutzotav ] are wavy [ taltalim ], and black as a raven” (Song of Songs 5:11), Rav Ḥisda said that Mar Ukva said: This teaches that it is possible to expound from each and every stroke [ kotz ] of the letters in the Torah mounds upon mounds [ tilei tilim ] of laws.

    ״שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב״: בְּמִי אַתָּה מוֹצְאָן — בְּמִי

    Black [ sheḥorot ] as a raven [ orev ] means: In whom do you find the words of Torah? In him