Commentary page
Eruvin 16a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 16a
Eruvin 16a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 344 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
עביטין כר שתחת אוכף הגמל כדמתרגמינן (בראשית ל״א:ל״ד) בכר הגמל בעביטא דגמלא:
שליפין משואות:
קולחות קלחי ירקות:
נמצאת אתה אומר כו' רישא במס' כלאים (פ"ד משנה ד) תנינן לה:
כל שהוא פחות מג' כל גדר העשוי בקנים עומדין פחות מרוחב ג':
צריך שלא יהא בין זה לזה ג' כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש - כלומר להדיא בלא עכוב דדקירת גדי מבטל לה מתורת לבוד ואם אין בין זה לזה שלשה אפילו פרוץ מרובה על העומד כגון קנים של שתי אצבעות וריוח ב' טפחים בין זה לזה כשר דכל ריוח פחות מג' אמרי' לבוד וכולו הוי עומד:
ומג' ועד ד' ולא ד' בכלל:
צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו וכל כמה דלא הוי כמלואו אע"ג דהוי ריוח שלשה כיון דעומד רבה עליו ליכא למימר אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה והוו להו פתחים:
21 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 16a · Sefaria
Tosafot
מארבעה עד עשר גרסי' ולא גרסינן עד ארבע אמות:
אימא סיפא כל שהוא שלשה ומג' ועד ד' כו' סיפא גופה היה יכול להקשות דלא אתיא כרבנן כדקאמר הש"ס מדלא מתיר עומד שלשה כנגדו וכרשב"ג נמי לא אתיא מדקאמר וצריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו ולרשב"ג אפי' יותר ממלואו אין בכך כלום כיון דליכא ד' כלבוד דמי אלא כך דרך הש"ס שמתחיל קושיא מרישא כשיכול וכה"ג איכא פ' כירה (שבת ד' לט:) גבי חמין שהוחמו בשבת:
Tosafot on Eruvin 16a · Sefaria
Rav Nissim Gaon
מני רבנן היא דאמ' פחות מג' אמרי' לבוד אתאן לרבן שמעו' בן גמליאל דאמ' פחות מד' אמרי' לבוד וחלוקות רבנן ורבן שמעון בן גמליאל בזו הבריתא האמורה בתחלת הפרק היתה קורתו משוכה או תלויה פחות מג' אין צריך קורה אחרת:
Rav Nissim Gaon on Eruvin 16a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ת"ש שיירה שחנתה בבקעה והקיפוה גמלים או באוכפין כו' עד ובלבד שלא יהא בין גמל לגמל כמלוא גמל כו' ודחינן הכא נמי כמלוא נכנס [ויוצא] ת"ש נמצאת אומר ג' מדות במחיצות כל שהוא פחות מג' צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה שלא יזדקר הגדי בבת ראש [כל שהוא] שלשה ומשלשה ועד ארבעה צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו שלא יהא פרוץ כעומד.
ואם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור כל שהוא מארבעה ולמעלה עד עשרה צריך שלא יהא בין זה לזה במלואו שלא יהא פרוץ כעומד ואם היה פרוץ כעומד כנגד עומד מותר.
כנגד פרוץ אסור ואם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד (עומד אסור) הפרוץ נמי מותר.
נפרצה יותר מעשר אסור היה לו קנים מדקרין ועשה להן פאה מלמעלה אפילו ביתר מותר.
קתני מיהא רישא כל שהוא שלשה ומג' ועד ארבעה צריך שלא יהא בין זה לזה כמילואו.
פ' צריך שלא יהא (כמילואו) [פרוץ כעומד] קשיא לרב פפא ודחי כמלוא [כמלואו] נכנס ויוצא שהוא יותר כמעט ואמרינן הכי נמי מסתברא דמלואו יתר הוא כמעט מדקתני ואם היה פרוץ מרובה על העומד. פרוץ מרובה על העומד הוא דאסור הא כעומד מותר ואמרינן רישא קשיא לרב הונא בריה דרב יהושע סיפא קשיא לרב פפא ושנינן להו ופשוטה היא. ואמרינן בשלמא לרב פפא מוקים לה לרישא כל שהוא פחות משלשה צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה שאם היה העומד פחות משלשה והפרוץ שלשה אסור שנמצא הפרוץ מרובה על העומד לפיכך אסור הא זה כמו זה או אפי' הפרוץ מרובה על העומד כיון שהפרוץ אינו ג' טפחים אלא פחות מותר. ומציעתא דקתני צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו מוקים לה כמלוא נכנס ויוצא שהוא יותר כמעט הא זה כמו זה מותר משום הכי לא מערב. ותני להו ברישא אפילו פרוץ מרובה על העומד שרי ומציעתא אי הוי פרוץ מרובה אסור. אלא לרב הונא בריה דרב יהושע דלא שנא ג' ולא שנא פחות מג' פרוץ כעומד אסור ליערבינהו וליתנינהו כל שהן פחות משלשה ושלשה צריך שלא יהא בין זה לזה כמילואו.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 16a · Sefaria
Rashba
שלש מדות במחיצה כלומר: במחיצת כלאים, ואלו הן השלש מדות, ראשונה כל שהוא פחות משלשה צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראשו, דמחיצה גרועה היא ובקיעת גדיים מבטלתה. השניה כל שהוא משלשה ועד ארבעה ולא ארבעה בכלל, צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו, בנכנס ויוצא לרב פפא או אפילו כמלואו מכוון לרב הונא. ואם היה פרוץ כמלואו אף כנגד העומד אסור, דמחיצה גרועה היא עדיין שאינה מתרת אפילו כנגד העומדת, ומיהו חשיבא מקמייתא דבקיעת גדיים לא מבטלה לה. השלישית ארבעה ומארבעה ועד י' אמות להתיר כנגד הפרוץ צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו, בנכנס ויוצא לרב פפא אי נמי אפילו כמלואו מכוון לרב הונא. אבל אם היה כמלואו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כנגד הפרוץ אסור, אבל כנגד העומד מיהא מותר דמחיצה חשובה היא ואין בקיעת גדיים ולא אפילו פרוץ מרובה מבטלין את העומד שלא להתיר כנגד העומד, אבל כנגד הפרוץ מיהא אסור. אבל אם היה עומד כפרוץ שהוא כאילו עומד מרובה לרב פפא אי נמי עומד מרובה ממש על הפרוץ לרב הונא, אפילו כנגד הפרוץ מותר, ולאו דוקא במדה שלישית כן אלא אפילו בכל המדות כן. והא דקתני במדה השניה כדי שלא יהא פרוץ כעומד, פירושו לדעת רב פפא כדי שלא יהא פרוץ כעומד בנכנס ויוצא.
נפרצה ביתר מעשר אסור כלומר: כנגד הפרוץ, שאף על פי שהעומד רבה עליו כיון שהוא פרוץ יתר מעשר פרצה היא ואין העומד מתירתה, אבל כנגד העומד מיהא מותר. והא לאו מדה רביעית היא חשיב לה, משום דתנא מדות המחיצות שיש כנגדן פרצה יתרה מן המחיצה קחשיב, כלומר: שמחיצה שהיא ופרצתה מותרין ואף ע"פ שפרצתה מרובה ממנה והיינו מדה הראשונה ובכללה קנים הדוקרנין ועשה להם פאה מלמעלה. ויש מחיצה שהיא ופרצתה אסורין בין שפרצתה מרובה ממש לרב פפא בין שפרצתה אפילו כמוה לרב הונא, דהיינו כאילו פרצתה מרובה והיא מדה שניה. ויש מחיצה שהיא עצמה מותרת ופרצתה אסורה, ואע"פ שפרצתה יתרה ממנה ולכולי עלמא, והיינו מדה שלישית, ובכללה פרצה יתרה מעשר שהיא מותרת ופרצתה אסורה. כן נראה לי.
Rashba on Eruvin 16a · Sefaria
Ritva
ת״ש נמצא׳ אומר כו׳ פי׳ משנ׳ היא במסכת כלאים לעניין מחיצות כלאים דקיימא לן שזה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן: ג׳ מדות במחיצה פי׳ שלשה דינים תמצא בה כשיש שם פרוץ ועומד המדה האחת הוא שיהא הכל מותר בין העומד בין הפרוץ והמדה השנית הוא שיהא הכל אסור והמדה השלישית שיהא העומד מותר והפרוץ אסור ואי אפשר לעשות בזה חלוק רביעי שהרי אי אפשר לומר שיהא העומד אסור והפרוץ מותר ולפי׳ הג׳ מדות עיין ותמצא כי המדה הראשונה הפרוץ מרובה על העומד ואם בין זה לזה ג׳ טפחים יהא הכל מותר כי הלבוד עושה אותו כסתום וזו הוא מדה כשהעומד פחות מג׳ ואפילו הוא קנה קנה הלכך מדה אח׳ להכשיר הכל ואפילו פרוץ מרובה והמדה השנית כשיש כעומד ג׳ שלמים או יותר עד פחות מד׳ בזו לדברי הכל אם הפרוץ מרובה על העומד הכל אסור ואם הוא פרוץ כעומד פלוגתא דרב פפא ורב הונא דלרב הונא הכל אסור ולרב פפא הכל מותר מ״מ המדה הואת באה ללמדנו לאסור הכל או בפרוץ מרובה לרב פפא או בפרוץ כעומד לרב הונא וכדמתרץ כל חד וחד מתניתא אליבא דידיה לקמן בשמעתין. והמדה השלישית כשהעומד הוא ד׳ טפחים או מד׳ טפחים ועד עשר אמות ועשר בכלל שבזה לא בפרוץ מרובה לדברי הכל ולא בפרוץ כעומד לרב הונא אין העומד נפסל לעולם אלא הפרוץ בלבד והטעם מפני שכל העומד ד׳ טפחים או יותר הרי הוא דבר חשוב ואין שום פרצה פוסלו הרי כאן ג׳ מדות עיין ותמצאם בבריותא מעתה מה שאמר התנא דברביעית בנפרצה יותר מעשר אסור אינה מדה רביעיתוהרי היא בכצל המד׳ השלישי׳ דההא מידי אפי׳ כשהעומד מרובה מאד אלא שיש שם פרצה יותר מי׳ ובודאי נהי דאיהי אינה מתבטלת מפני ריבוי העומד ואסור לזרוע כנגדה אין העומד נאסר׳ ק״ו מהמדה שלישית שהפרוץ מרובה על העומד שאין עומד על ד׳ טפחים נפסל וזה הדין הוא בכלאים מפני שאנו הולכין אחר ערבובי׳ מה שאין כן לענין שבת דפרצ׳ ביותר מעשר או פרוץ מרובה על העומד אוסר כל המבוי וכל החצר מפני שמוציאו מרשות היחיד ועושה אותו כרמלי׳ וזה ברור וכן הסכימו כל המפרשים ז״ל מיהו אפילו כשתמצא לומר דכי קתני נפרצה ביותר מעשר הכל אסור לזרוע ואפילו כנגד העומד אין זו מדה רביעי׳ שכבר שנינו מדה זו במדה השנית ואחר שפירשתי הבריית׳ ומדותי דרך כלל אחזור לפר׳ בה בפרט מה שצריך ביאור דהא דקתני במדה ראשונה ובלבד שלא יהא בין זה לזה ג׳ שאין בו לג׳ אלא דהא גופא קמ״ל דטעמ׳ דלא אמרי׳ לבוד בג׳ היינו מפני שהוא חשוב לבקיעת גדי להדיא בלא עכוב וזקיר׳ הגדי מבטלת אותו מתור׳ לבוד ומדקתני במדה שנית ובלבד שלא יהא פרוץ במלואו שמעי׳ דבהכי סגי לגמרי לד״ה כיון שהעומד מרובה. והא דקתני במדה הרביעית שאם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד פרוץ מותר לזרוע אכולה מתני׳ קאי וכן פרש״י ז״ל והא דקתני במדה השלישית כל שהוא מד׳ טפחים ועד ד׳ אמות ועד עשר אלא שרצה לפרוט לנו הדברים החשובים שאנו אומרי׳ בכל מקום ד׳ טפחים לעניין רשות היחיד ד׳ אמות שיש לאדם בכל מקום ושיעור מקום שהוא חשוב לפתח. ובירוש׳ לא גרסי׳ לה אלא מד׳ טפחים ועד עשר והא דקתני ואם היה פרוץ כעומד העומד מותר והפרוץ אסור רב הונא מוקי׳ לה בפרוץ כעומד ממש ואע״פ שסובר דפרוץ כעומד אסור ואפ״ה אין העומד נאסר כיון שהוא ד׳ טפחים או יותר שהו׳ דבר חשוב ולדידי׳ ה״ה כשהפרוץ מרובה על העומד העומד מותר דהא לדידיה פרוץ כעומד שוה הוא לדין פרוץ מרוב׳ על העומד ולרב פפא הא דקתני ואם היה פרוץ מרוב׳ על העומד היינו שהפרוץ ביוצא ונכנס והוא מרובה על העומד דאלו שוה בשוה אף הפרוץ מותר אלא ודאי בשהפרוץ ביוצא ונכנס שהו׳ מרוב׳ ואפ״ה כנגד העומד מותר נמצאת למד דכל שיש בעומד ד׳ טפחים או יותר אפי׳ שפרוץ מרוב׳ על העומד מות׳ הוא לדברי הכל ואין מחלוקות של רב פפא ורב הונא בזה אלא לעניין הפרוץ דרב פפא מתיר כשהוא פרוץ כעומד ומפר׳ ברייתא כשהפרוץ יוצא ונכנס ולרב הונא פרוץ כעומד ממש הפרוץ אסור וזה פשוט:
בשלמא לרב פפא משום הכי לא ערבינהו כלומ׳ שלא שוה במדה הראשונה דין ג׳ טפחים עם פחות מג׳ דבשלשה טפחים עומדי׳ אע״פ שיש ריוח ביניהם ג׳ טפחים הכל כשר דפרוץ כעומד מותר ואלו כשהעומד פחות מג׳ אם יש ריוח ג׳ בנתים הכל פסול אלא לרב הונא בריה דרב יהושע אף כשהעומד ג׳ טפחים אם יש ביניהם ריוח שלשה טפחים הכל פסול משום דפרוץ כעומד אסור ואשתכח דג׳ ופחות מג׳ דינם שזה וא״כ לערבינהו וליתנינהו ופריק דלא מצי לערבינהו כי אע״פ שדינם שוה אין טעם פסולם שוה דאלו בעומד פחות מג׳ כשאתה פוסלו מפני ריוח ג׳ אינו מטעם פרוץ מרובה שהרי כשיש בריוח ג׳ פחות משהו ואין העומד אלא קנה אתה מכשירו ואע״פ שהפרוץ מרוב׳ מעתה אין טעם פסול ריוח ג״ט אלא לפי שא״א בו לבוד וטעמ׳ דליכא לבוד הוא מפני בקיעת גדי שיכול לבקע בו ואלו כשהעומד ג׳ והריוח ג׳ כשאתה פוסלו אינו מדין לבוד שהרי אם היה עומד מרובה ואפילו יש בפרוץ ג׳ ויותר מג׳ אתה מכשיר א״כ כשהעומד כפרוץ אינו נפסל מטעם לבוד אלא מטעם פרצה שהעומד כפרוץ בטל וכיון דלא שוו ג׳ ופחות מג׳ בטעמא לא בעי תנא לערובינהו ותנא ג׳ בהדי מג׳ ועד ד׳ פחות משהו דהוו מחד טעמא ופרכינן אעיקר מתני׳ בין לרב פפא בין לרב הונא ולכ״ע דקשיא רישא אמצעיתא דלא אתיא אליבא דחד תנא דברישא כיון דעבדינן לבוד בפחות מג׳ בלבד אלמא רבנן היא דאלו לרשב״ג יש לבוד עד פחות מד׳ והדר קתני במדה שנית דכל שיש בעומד ג׳ טפחים עד פחות מד׳ נפסל טפח יש לו מדה שנית דלא חשיבא כמידה שלישית כשיש בעומד ד״ט כי ד׳ טפחים עומד עושה דבר חשוב שאינו נפסל אפילו בפרוץ מרובה ואלו ג׳ טפחים נפסל בפרוץ מרובה:
Ritva on Eruvin 16a · Sefaria
Meiri
כבר ידעת בענין כלאים שכל שאין שם מראית העין אעפ״י שיש שם יניקה זורעים בצד גפנים מכאן אמרו שתי מדות במחיצה לענין כלאים ולענין ביאור זה שאמרו שלש פירשו בסוגיא זו שלדעת רבן שמעון בן גמליאל נאמרה שסובר תורת לבוד בכל פחות מארבעה ואמר לדעתו כל שעשה מחיצה שאין רחבה שלשה כגון מחיצות קנים צריך שלא יהא בין קנה לקנה שלשה שאעפ״י שעדיין יש בה תורת לבוד לדעתו מכל מקום הרי הגדי מזדקר שם בבת ראש ר״ל בהדיא וזקירת גדי מבטלת תורת לבוד ואין דעתו לומר לבוד בפחות מארבעה אלא במקום שאין זקירת גדי כגון שתי קורות הסמוכות זו לזו שהוא מקום גבוה אבל כל שאין שם שלש אעפ״י שהפרוץ מרובה לבוד הוא וכל שמחיצתו ברחבים שלשה עד ארבעה אינה מתבטלת בזקירת גדי מפני שפרצתו כעין פתח ונקראת מחיצה גמורה להתיר זקירת גדי אלא צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו ר״ל בריוח עד שיהא פרוץ מרובה שאם היה פרוץ מרובה אף כנגד העומד אסור לזרוע ואם עומד כפרוץ מותר אף כנגד הפרוץ מארבעה עד עשר אמות צריך גם כן שלא יהא בין זה לזה כמלואו בריוח שאם היה פרוץ מרובה אסור כנגד הפרוץ וכנגד העומד מותר לזרוע הואיל והמחיצה מארבעה ולמעלה מה שאין כן לשבת ואין צריך לומר שבעומד מרובה מותר אף כנגד הפרוץ וכל זה דוקא בפרצת עשר הא יתר מעשר עד שיעשה בו צורת פתח וכמו שאמרו למעלה בקנים הדוקרנים עושה להם פאה מלמעלה ואף ביתר מעשר מותר ומכל מקום לדעת רבנן שאין סוברים תורת לבוד אלא בפחות משלשה אין כאן אלא שתי מדות הראשונה כל מחיצה הנעשית בפסים רחבים פחות משלשה צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה כדי שיהא בו תורת לבוד וכל שהוא משלשה עד עשר אמות צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו בריוח שלא יהא פרוץ מרובה ויאסר כנגד הפרוץ ובפרוץ כעומד מותר אף כנגד הפרוץ:
Meiri on Eruvin 16a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה כנגד העומד מותר הואיל והיקף חשוב הוא וה"ה אם היה פרוץ כו' עכ"ל דאין חילוק בשום דבר בין מג' ועד ד' ובין מד' ועד י' אלא בהך מלתא לחוד דמד' ועד י' היקף חשוב הוא ומותר מיהת כנגדו אפי' בפרוץ מרובה משא"כ מג' ועד ד' דאין חילוק בין כנגדו ובין אינו כנגדו דאסור דכיון דלאו היקף חשוב הוא ודו"ק:
בד"ה משום כו' דפסולא דפחות מג' לא הוי מצי למתלי בפרוץ מרובה כו' עכ"ל יש לדקדק בזה לפירושו דהא ודאי כי מטא פרוץ לג' אם העומד פחות מג' מצי שפיר למתלי בפרוץ מרובה על העומד דלא עדיף מפרוץ ג' ועומד ג' דפסול משום דפרוץ כעומד ומכ"ש דפסול בפרוץ מרובה ויש ליישב דה"ק דע"כ אית לן למתלי האי פסולא דפרוץ ג' ועומד פחות מג' נמי משום דיקור גדי דאי משום פרוץ מרובה לחוד א"כ בעומד טפח ופרוץ טפחיים אמאי כשר הרי ג"כ פרוץ מרובה אלא דכשר משום דלית ביה דיקור גדי משא"כ בפרוץ ג' דהוה דיקור גדי ומיהו פסול נמי משום פרוץ מרובה וצ"ע:
Chidushei Halachot on Eruvin 16a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 16, Amud Aleph, about 344 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 125 words
Opens “בַּעֲבִיטִין, בִּשְׁלִיפִין, בְּקָנִים, בְּקוֹלָחוֹת — מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ,…”
- Segment 24 words
Opens “הָכָא נָמֵי כְּשֶׁנִּכְנָס וְיוֹצֵא.…”
- Segment 325 words
Opens “תָּא שְׁמַע: נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מִדּוֹת…”
- Segment 429 words
Opens “כֹּל שֶׁהוּא שְׁלֹשָׁה, וּמִשְּׁלֹשָׁה עַד אַרְבָּעָה, צָרִיךְ…”
- Segment 541 words
Opens “כֹּל שֶׁהוּא אַרְבָּעָה, וּמֵאַרְבָּעָה עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת,…”
- Segment 617 words
Opens “נִפְרְצָה בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר — אָסוּר, הָיוּ שָׁם…”
- Segment 716 words
Opens “קָתָנֵי מִיהַת רֵישָׁא מִשְּׁלֹשָׁה עַד אַרְבָּעָה, וּבִלְבַד…”
- Segment 89 words
Opens “אָמַר לְךָ רַב פָּפָּא: מַאי מְלוֹאוֹ —…”
- Segment 921 words
Opens “הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא מִדְּקָתָנֵי: אִם הָיָה פָּרוּץ…”
- Segment 1027 words
Opens “לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב…”
- Segment 1111 words
Opens “סֵיפָא קַשְׁיָא לְרַב פָּפָּא, רֵישָׁא קַשְׁיָא לְרַב…”
- Segment 1218 words
Opens “סֵיפָא לְרַב פָּפָּא לָא קַשְׁיָא: אַיְּידֵי דִּתְנָא…”
- Segment 1322 words
Opens “רֵישָׁא לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לָא…”
- Segment 1410 words
Opens “בִּשְׁלָמָא לְרַב פָּפָּא, מִשּׁוּם הָכִי לָא עָרֵיב…”
- Segment 1522 words
Opens “אֶלָּא לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ —…”
- Segment 1623 words
Opens “מִשּׁוּם דְּלָא דָּמֵי פְּסוּלָא דְרֵישָׁא לִפְסוּלָא דְסֵיפָא.…”
- Segment 1715 words
Opens “פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה מַנִּי — רַבָּנַן הִיא, דְּאָמְרִי:…”
- Segment 189 words
Opens “אֵימָא סֵיפָא: כׇּל שֶׁהוּא שְׁלֹשָׁה, וּמִשְּׁלֹשָׁה וְעַד…”
Original text
בַּעֲבִיטִין, בִּשְׁלִיפִין, בְּקָנִים, בְּקוֹלָחוֹת — מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין גָּמָל לְגָמָל כִּמְלֹא גָּמָל, וּבֵין אוּכָּף לְאוּכָּף כִּמְלֹא אוּכָּף, וּבֵין עָבִיט לְעָבִיט כִּמְלֹא עָבִיט!
or with saddle cushions [ avitin ], or with wheat sheaves, or with boards, or with stalks [ kolaḥot ], one may carry within the enclosed area, provided that there is no camel-length gap between one camel and another, or a saddle-length gap between one saddle and another, or a cushion-length gap between one cushion and another. Apparently, from this baraita it can be understood that if the breach is equal to the standing segment, it is not a valid enclosure.
הָכָא נָמֵי כְּשֶׁנִּכְנָס וְיוֹצֵא.
The Gemara rejects this conclusion. Here, too, it is referring to gaps through which the various objects can easily be inserted and extracted, so that the breached segment is in fact slightly greater than that of the standing segment.
תָּא שְׁמַע: נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בִּמְחִיצוֹת: כֹּל שֶׁהוּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזְדַּקֵּר הַגְּדִי בְּבַת רֹאשׁ.
The Gemara cites yet another proof: Come and hear that which was taught in the Tosefta in tractate Kilayim : Ultimately, you say that there are three measures for partitions. These partitions form a barrier that demarcates between vines and seeds. They are needed to render permitted the sowing of a field with diverse kinds of seeds. In the case of any partition consisting of boards that are each less than three handbreadths wide, it is necessary that there will not be a gap of three handbreadths between this board and that, so that a goat would not be able to leap headlong through it unimpeded. If the gap is wider than three handbreadths, i.e., wide enough that a goat can leap through it, the boards are not considered joined and it is not considered a partition.
כֹּל שֶׁהוּא שְׁלֹשָׁה, וּמִשְּׁלֹשָׁה עַד אַרְבָּעָה, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין זֶה לָזֶה כִּמְלוֹאוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא פָּרוּץ כְּעוֹמֵד. וְאִם הָיָה פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד — אַף כְּנֶגֶד הָעוֹמֵד אָסוּר.
In the case of any partition that consists of boards that are three handbreadths wide, as well as boards from three to four handbreadths wide, the gap between the boards may be greater than three handbreadths. Nonetheless, it is necessary that there will not be a gap equal to the full width of a board between one board and the next, so that the breached segment will not equal the standing segment. And if the breached segment is greater than the standing segment, it is prohibited to sow another species, even in the area opposite the standing segment, as the breached segment invalidates the entire partition.
כֹּל שֶׁהוּא אַרְבָּעָה, וּמֵאַרְבָּעָה עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין זֶה לָזֶה כִּמְלוֹאוֹ, שֶׁלֹּא יְהֵא פָּרוּץ כְּעוֹמֵד. וְאִם הָיָה פָּרוּץ כְּעוֹמֵד, כְּנֶגֶד הָעוֹמֵד — מוּתָּר, כְּנֶגֶד הַפָּרוּץ — אָסוּר. וְאִם הָיָה עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ — אַף כְּנֶגֶד הַפָּרוּץ מוּתָּר.
With regard to any partition that consists of boards that are four handbreadths wide, as well as boards from four handbreadths to ten cubits wide, it is necessary that there not be a gap the full width of a board between one board and the next, so that the breached segment will not equal the standing segment. And if the breached segment equals the standing segment, then in the area opposite the standing segment, it is permitted to sow other species, as there is a partition there; however, in the area facing the breached segment it is prohibited. And if the sum of the standing segments is greater than the sum of the breached segments, sowing other species is permitted, even in the area opposite the breached part.
נִפְרְצָה בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר — אָסוּר, הָיוּ שָׁם קָנִים הַדּוֹקְרָנִים וְעוֹשֶׂה לָהֶן פֵּיאָה מִלְמַעְלָה, אֲפִילּוּ בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר מוּתָּר.
However, if, the partition was breached more than ten cubits, sowing diverse kinds is prohibited, as a breach of more than ten cubits invalidates the entire partition. But if there were pronged stakes stuck in the ground there, and one made them a braid [ pe’a ] of straw above them in the form of a doorway, even if the stakes were set more than ten cubits apart, sowing is permitted. The form of a doorway renders the partition valid, even if there is a breach wider than ten cubits.
קָתָנֵי מִיהַת רֵישָׁא מִשְּׁלֹשָׁה עַד אַרְבָּעָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין זֶה לָזֶה כִּמְלוֹאוֹ, תְּיוּבְתָּא דְּרַב פָּפָּא!
The Gemara explains how the passage from the Tosefta of tractate Kilayim supports the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua, contrary to that of Rav Pappa. In any case, the first clause of the Tosefta teaches that if each of the boards that make up the partition is from three to four handbreadths wide, sowing other species is permitted, provided that there is not a gap the full width of a board between one board and the next. This is a conclusive refutation of the opinion of Rav Pappa, who permits carrying when the breach equals the standing segment of the partition.
אָמַר לְךָ רַב פָּפָּא: מַאי מְלוֹאוֹ — נִכְנָס וְיוֹצֵא.
Rav Pappa could have said to you: What does the baraita mean by a gap the full width of a board? It means a gap through which the board could easily be inserted and extracted, which is a gap slightly wider than the board itself.
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא מִדְּקָתָנֵי: אִם הָיָה פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד — אַף כְּנֶגֶד הָעוֹמֵד אָסוּר. הָא כְּעוֹמֵד — מוּתָּר. שְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara comments: So too, it stands to reason, from the fact that the Tosefta teaches later: If the breached segment is greater than the standing segment, it is prohibited to sow another species, even in the area opposite the standing portion. By inference, if the breached segment equals the standing segment, sowing other species is in fact permitted. The Gemara concludes: Indeed, learn from here proof for the opinion of Rav Pappa.
לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ? אָמַר לָךְ: וְלִיטַעְמָיךְ, אֵימָא סֵיפָא: אִם הָיָה עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ, אַף כְּנֶגֶד הַפָּרוּץ מוּתָּר. הָא כַּפָּרוּץ — אָסוּר!
The Gemara asks: Let us say that this conclusion is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua. The Gemara rejects this: Rav Huna, son of Rav Yehoshua, could have said to you: And according to your reasoning, say the latter clause of the Tosefta as follows: If the sum of the standing segment is greater than the sum of the breached segment, sowing other species is permitted even in the area opposite the breached segment. This clause indicates that if the breached segment equals the standing segment, sowing other species is prohibited.
סֵיפָא קַשְׁיָא לְרַב פָּפָּא, רֵישָׁא קַשְׁיָא לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ.
The Gemara points out that that analysis of the baraita leads to the conclusion that the latter clause poses a difficulty for Rav Pappa’s opinion; the first clause poses a difficulty for the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua.
סֵיפָא לְרַב פָּפָּא לָא קַשְׁיָא: אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא ״פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד״, תְּנָא סֵיפָא ״עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ״.
The Gemara answers: The latter clause poses no difficulty to Rav Pappa. Since the first clause taught the expression: If the sum of the breached segment is greater than the sum of the standing segment, the latter clause of the baraita taught the parallel expression: If the sum of the standing segment is greater than the sum of the breached segment, even though the latter formulation is imprecise, as the same halakha applies even if the two are equal.
רֵישָׁא לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לָא קַשְׁיָא: אַיְּידֵי דְבָעֵי לְמִיתְנֵי סֵיפָא ״עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ״, תְּנָא רֵישָׁא ״פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד״.
Similarly, the Gemara explains that the first clause does not pose a difficulty to Rav Huna, son of Rav Yehoshua. Since the baraita sought to teach the expression in the latter clause: If the sum of the standing segments is greater than the sum of the breached segments, in the first clause taught the parallel expression: If the sum of the breached segments is greater than the sum of the standing segments, even though this formulation is imprecise, as the same halakha applies even if the two are equal.
בִּשְׁלָמָא לְרַב פָּפָּא, מִשּׁוּם הָכִי לָא עָרֵיב לְהוּ וְתָנֵי לְהוּ.
The Gemara continues: Granted, according to Rav Pappa, who permits carrying in the case where the breaches equal the standing segments, the baraita makes sense, as for that reason the tanna did not combine the case of boards less than three handbreadths wide with the case of boards three handbreadths wide and teach them in a single clause. According to Rav Pappa, there is a significant difference between the two situations. In a case where the boards are less than three handbreadths wide, the partition is invalid if there is a gap of three handbreadths between one bar and the next. However, if the boards are precisely three handbreadths wide, the partition is valid unless there is a gap of more than three handbreadths between them.
אֶלָּא לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ — לִיעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִנְהוּ: כׇּל שֶׁהוּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, וּשְׁלֹשָׁה — צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה!
However, according to Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who considers a partition invalid when its breached segments are equal to its standing segments, the baraita should have combined the case of boards less than three handbreadths wide with the case of boards exactly three handbreadths wide and taught them in the following single clause: Any partition made of boards less than three handbreadths wide or exactly three handbreadths wide, it is necessary that there not be a gap of three handbreadths between one board and another. According to Rav Huna, son of Rav Yehoshua, if a partition with boards three handbreadths wide is to be valid, the gap must be less than three handbreadths.
מִשּׁוּם דְּלָא דָּמֵי פְּסוּלָא דְרֵישָׁא לִפְסוּלָא דְסֵיפָא. פְּסוּלָא דְרֵישָׁא — כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזְדַּקֵּר הַגְּדִי בְּבַת אַחַת, פִּסּוּלָא דְסֵיפָא — שֶׁלֹּא יְהֵא פָּרוּץ כָּעוֹמֵד.
The Gemara explains why the two cases were not combined according to Rav Huna, son of Rav Yehoshua. It is because the disqualification in the first clause is not similar to the disqualification in the latter clause. The reason for the disqualification in the first clause is because a valid partition must be constructed so that a goat would not be able to jump through the gap in one leap; the reason for the disqualification in the latter clause, where the boards are three handbreadths wide, is so that the breached segments will equal the combined standing segments. In practice, just as in the case of boards less than three handbreadths wide, the gap must be less than three handbreadths, so too, in the case of boards three handbreadths wide, the gap must also be less than three handbreadths. However, in terms of underlying reasoning, the case of boards three handbreadths wide must be categorized in the second grouping in the Tosefta , not the first. Therefore, no proof can be cited from here, neither in support of the opinion of Rav Pappa nor in support of the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua.
פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה מַנִּי — רַבָּנַן הִיא, דְּאָמְרִי: פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אָמְרִינַן לָבוּד, שְׁלֹשָׁה לָא אָמְרִינַן לָבוּד.
The Gemara briefly discusses the ruling cited in the Tosefta that a breach of less than three handbreadths does not invalidate a partition. In accordance with whose opinion is that ruling? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: In the case of a gap less than three handbreadths, we say, i.e., we apply, the principle of lavud , and the partitions are considered joined; however, if the gap is three handbreadths, we do not say lavud .
אֵימָא סֵיפָא: כׇּל שֶׁהוּא שְׁלֹשָׁה, וּמִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה —
Say the latter clause with regard to a partition of boards as follows: In the case of any partition whose boards are three handbreadths wide, and any partition whose boards are from three to four handbreadths wide,