Talmud Builders

    Commentary page

    Eruvin 101a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 101a

    Eruvin 101a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 337 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' הדלת שבמוקצה רחבה שאחורי הבתים ומשום הכי נקט לה משום שאין משתמשין בה תדיר ואין בעל הבית חושש לעשות לה דלת תלויה כראוי וקבועה אלא זקופה כנגד הפתח וכשהוא פותח מטילה לארץ ויש שתלויות אבל נגררות לארץ:

    אין נועלין בה בשבת משום דעביד בנין או אפילו כשהיא תלויה ונגררת אין זה קבועה וכשהוא מגביהה על המשקוף כיון דאינה קבועה שם מחזי כבונה:

    וחדקים שבפרצה קוצים שעשאם חבילות והתקינם לסתום בהם פרצה ופעמים שהוא פותחה:

    ומחצלת של קנים שקורין גליד"א:

    גמ' קנקן הוא כלי שאוחזין בו מאחורי המחרישה כשהן חורשין יש שנועלים ומעמידים אותו במקום דלת כנגד הפתח:

    בזמן שקשורים ותלויין אלמא אתלויין הוא דקפיד אבל אגבוהים מן הארץ לא חייש:

    כשיש להן ציר דמוכחא מילתא דדלת גמורה היא והרי היא קשורה ותלויה ולא מחזי כבונה:

    כשהיה להן ציר ואע"ג דהשתא ליכא היכירא הוא דאיכא ל"א טעמא דמתני' משום דחופר בארץ וקשיא ליה בגוה דא"כ מאי תרצתיה דרבא דאמר כשהיה להם ציר כיון דהשתא ליכא הא קא עביד חריץ ועוד אם כן כר' יהודה בעי לאוקומיה דאמר דבר שאין מתכוין אסור:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 101a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מיתיבי דלת הנגררת בלאו הכי הוה מצי לאקשויי רישא לסיפא דקרי לה נגררת וקרי לה גבוהין מן הארץ והוה מצי למימר וליטעמיך:

    דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בה פי' ר"י דאיירי כשיש להן ציר דאי אין להן ציר מאי איריא דלת אלמנה אפי' דלת אחרינא נמי:

    וכן ביעתא פי' בקונט' שמסדר ביצים על כלי ברזל שקורין גרדי"ל בלע"ז ואין נראה לר"י דרך בנין בכך שהרי כל המחיצות עשויות כבר ולא דמו לחבית ופוריא דמסדר זו אצל זו ותדע שהרי היתר פשוט הוא להניח קדירה על גבי טרפידא ונראה לר"י לפרש שמסדר עצים או ביצים ומניח ביצה על גביהן ומה שאנו מסדרין ככר מכאן וככר מכאן וככר על גביהם או בספר ליכא איסורא אלא כשצריך לאויר שתחתיהם אי נמי לא דמי לבנין אלא כשעושה על גבי הקרקע ולא על השלחן:

    Tosafot on Eruvin 101a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ונשבע לה אם תשיג ידו ולא יעשה לה יהי רצון דנשמטיה שונרא לרישיה דההוא תרנגולא:

    הדלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה כו' מקום מוקצה שאינו שוה לכרמלית וגבוה ממנה שנעשה מוקצה מן כרמלית והיא כמין דיר וסהר ועשה לאותו מקום דלת. חדקין שבפרצה כדכתיב טובם כחדק והן הקוצין שסותמין בהן הפרצה שלא ליכנס בדיר גנב או חיה רעה והמחצלאות כמשמען אין נועלין בהן אא"כ גבוהין מן הארץ:

    ורמינהו דלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן בשבת ואין צריך לומר בי"ט. הנה אע"פ שאין גבוהין נועלין בהן.

    ופריק אביי כשיש בהן ציר כדכתיב הדלת תסוב על צירה והיא עקב אלברוב. רבא אמר כשהיה להם ציר כלומר כיון שהיה להן ציר אין סוגרין להן בדוחק. לפיכך אין חורצין חריץ בעת שסותמין לפיכך מותר. ומותבינן עלייהו דלת הנגררת ומחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שיש להן ציר וגבוהין מן הארץ אפי' כמלא נימא נועלין בהן ואם לאו אין נועלין בהן אביי מתרץ לטעמיה בשיש להן ציר או גבוהין מן הארץ.

    רבא מתרץ לטעמיה כשהיה להן ציר או כשהיו גבוהין מן הארץ.

    ת"ר סוכי קוצין וחבילי עצים שהתקינן לפרצה שבחצר [בזמן] שקשורין ותלויין נועלין בהן בשבת:

    ה"ד דלת אלמנה אמרי לה דחד שיפא פי' לוח אחד כדכתיב וכפיס מעץ יעננה ומתרגמינן שיפא ואמרי לה דלית לה כשימי ויש שגורסין שיכא פי' שיבא שאינה נצמדת משתי צדדיה והוא מלשון צמידים דמתרגמינן שבכין. פי' גשמא בית קבול של ציר שהוא כמלבן אלא יורדת ומשתקעת בארץ.

    אמר רב יהודה האי מדורתא כו' שמועה זו עיקרה בי"ט וכבר פירשנוה שם בענין אין מקיפין ב' חביות לשפות עליה את הקדירה ואין סומכין את הקדירה בבקעת. וכן הדלת כל זה שאיסורו משום תולדות בנין וכיון שהזכיר בזה המקום סמיכת הדלת מושכת גם אלו שהן אסורין משום בנין בשבת. ואמר רב יהודה אם שינה מדרך בנין האי מדורתא ביו"ט ונתן העצים שעליה ממעלה למטה כגון שנתן עץ אחד תלוי בידו למעלה [מן] הכירה ונתן תחתיו עץ אחר עד שהגיע לכירה הרי אלו העצים נתנו בכירה שלא כדרך בנין מותר אבל אם נתן עץ אחד על חבירו ממטה ועלה למעלה הרי זה דרך בנין ואסור וכן קדירה אם אוחזה בידו ומניחה אבנים תחתיה שרי ואם נותן אבנים ושופת הקדרה עליה אסור. וכן ביצים שצריך לצלותן אם אוחז העליונה בידו ונותן אחרות תחתיה שרי ואם זו על זו אסור.

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 101a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ורמינהו דלת הנגררת ומחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין ותלויים נועלים בהם בשבת ואין צריך לומ' בי"ט. אלמא אעפ"י שהן גבוהים (עולים עליהם) [נועלים בהם] בי"ט. ואי אפשר לומר דמדקאמר תלויים היינו גבוהים וכדתנן (שבת קכה, ב) פקק החלון בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו, ופירוש תלוי שאין מגיע לארץ. דהשתא שאני דקתני נגררת דאלמא אינן גבוהים כלל ומאי תלויים שקושרים בפתח.

    ופירקה אביי בשיש להם ציר כלומר: לפתחים, דמוכחא מילתא דפתחים קבועים הם וכשנועלים כאילו אינו מתכוין לבנין אלא לסגור ולפתוח לשעה.

    ורבא אמר כשהיה להם אעפ"י שאין להם עכשיו, דאף היא מוכחא מילתא אבל מתניתין שהן כפרוצות, אם אין גבוהים מן הארץ נראה כבונה. ומיהו הא דאמרינן הכא דבשיש להם ציר שרי, לאו למימרא שיהא מותר להחזיר ממש הדלת על צירה, דאדרבא בזמן שיש להם ציר והחזיר חייב חטאת וכדתניא לקמן (עירובין קב, ב) ציר דלת שידה תיבה ומגדל במקדש מחזירין ובמדינה דוחקין, ושל בור ושל דות ושל יציע לא יחזירו ואם החזיר חייב חטאת.

    הכי גרסינן דלת הנגררת ומחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שיש להם ציר גבוהים מן הארץ אפי' מלא נימא נועלין בהם. כלומר: אלמא (אפי') [אין] נועלין בהם אפי' בשיש להם ציר וגבוהים [אבל] אם אינן גבוהים לא, וקשיא [בין לאביי] בין לרבא. ופרקינן דלא (ב)תרוייהו בעינן אלא או הא קאמר, כלומר: בזמן שיש להם ציר או גבוהים מן הארץ, ובזמן שיש להם ציר הכא קסבר דרבא מפרש לה שהיה להם, ואביי מתרץ לטעמיה ולישנא דוקא שיש להם עדיין. כתב הר"ז הלוי ז"ל (בספר המאור): דמתניתין דדלת שבמוקצה וכן הני מתניתא דדלת הנגררת וכו' בזמן שקשורים ותלויים, סתמא דכולהו כר' אליעזר דבעי בפקק החלון (לעיל עירובין מד, א) קשור ותלוי, ובפרק כל הכלים (שבת קכו, א) אמר רב ירמיה בר אבא משמיה דעולא מאן תנא נגר הנגרר ר' אליעזר היא, והשתא דקיימא לן כר' יהודה דאפסיקא הלכתא כוותיה בהדיא ובקשור אעפ"י שאנו תלוי סגיא, נקטינן מינה דלית הלכתא כי הני מתניתא דבעי קשורין ותלויין, ודלא כתנא דמתני' דבעו גבוהים מן הארץ ע"כ. אבל הרמב"ן נר"ו (בס' מלחמות) אוקימנא כהלכתא, וכתב דאם איתא דמתני' כר' אליעזר מאי קא מקשה אמתניתין דבעי גבוהים מן הארץ, דמתני' ודאי ניחא דהא כר' אליעזר גבוהים בעי וכדתניא לקמן איזה נגר הנגרר שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה כל שקשור ותלוי ראשו א' מגיע לארץ וההיא ר' אליעזר היא כדאמרינן בשלהי (הזורק) [כל הכלים] (שם) מאן תנא נגר נגרר ר' אליעזר היא, אבל אברייתא הוה להו לאקשויי ולימא כמאן, דאי בקשורין ותלויין וראשן מגיע לארץ קאמר, לא אתא לא כר' אליעזר ולא כר' יהודה ולא כר' יוסי, אי כר' אליעזר גבוהים מן הארץ בעי, ואי ר' יהודה קשור אעפ"י שאינו תלוי שרי, ואי ר' יוסי כיון דהני תורת כלי עליהן ה"ל כנגר שיש בראשו קלוסטרא דשרי. ועוד אביי ורבא דאמרי תרווייהו בשיש להם ציר או (שאין) [שהיה] להם ציר מתחילה קשורים ותלויים אעפ"י שאינן גבוהים כמאן מוקים להו, דהא פלוגתא דר' אליעזר ורבנן בחלון ופתח גמורים [הוא] שיש להם ציר ודלתות. אלא שמע מינה דהני דינא אחריתי אית להו דכיון דכלים גמורים הם [בין לר' יוסי] בין לר' יהודה בדין היה להתירם אעפ"י שאינן קשורין כיון דדלת המוקצה והפרצה הוא (והמבוי) [בנין] שרוצה לסתמן בקביעות הלכך בעינן בהו היכירא, דהיינו שיהא בהם היכר קשירה ותלייה ויהא בפתח [היכר ציר] או שיהיו גבוהים מן הארץ מלא (פתח) [נימא, הא] לאו הכי כיון דלית להו צורת פתח מחזי כבונה. אלו דברי הרב נר"ו, ודבריו נכונים הם. אלא דקשיא לי קצת דאם איתא היכי סתם תנא דברייתא כולי האי לישנא ושביק עיקרא דמילתא, דהוה ליה לפרושי כדמפרש ותני במתני' וליתני דלת הנגררין שבמוקצה ושבפרצה בזמן שקשורין תלויים נועלין בהם. וי"ל דכללא הוא דקא כייל ותני דכל דקשור ותלוי במקום שיש לו ציר או שגבוה' מן הארץ, נועלים בהם בכל מקום ואפי' בפתח שבמוקצה ואפי' שפרצה ולא (דשייך) דצריך בכל מקום כן. וכענין זה כתב גם כן הראב"ד ז"ל (ו)לקמן (עירובין קא ע"ב) בנגר הנגרר וז"ל אי קשיא לך כיון דקיימא לן כר' יהודה ורשב"ג דאמרי מוסיף על אהל עראי מותר, (הא) [היכי] אמרינן במתני' לעיל הדלת שבמוקצה והחדקין שבפרצה ושבמחצלת אין נועלין בהם בשבת אלא א"כ גבוהים מן הארץ ואסרינן לה משום בנין, והא תוספת עראי הוא, שהרי הדלת עשוי הוא לפתוח ולסגור. [לא קשיא] התם כיון דדלת של מוקצה ושל פירצה לאו תוספת עראי הוא אלא תוספת קבע שאינו עשוי לפתחו אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו ואם היה פתח וקבוע שם אע"פ שהן נגררין מותרין ע"כ. הא דמקשה מהא ברייתא דדלת הנגררת ומחצלת הנגררת וקסבר דדוקא קתני בזמן שיש להם ציר וגבוהים מן הארץ, הוה מצי אידך למימר ליה וליטעמיך תיקשי סיפא ארישא, דקתני נגררת וקתני גבוהה מן הארץ ואי נגררת לאו גבוהים, אלא בעל כרחין לאו דוקא אלא נגררת והוא שיש לה ציר קתני, ואו או קתני. אלא בהרבה מקומות בתלמוד כיוצא בה שיכול לומר וליטעמיך ואינו אומר.

    סוכי קוצים וחבילי קוצים שהתקינן בפרצה שבחצר בזמן שקשורים ותלויים נועלים בהם בשבת ואין צ"ל ביום טוב. פירוש: תלויים שאין ראשם מגיע לארץ אלא גבוה מן הארץ כל שהוא, כיון דלא קתני הנגררין. ופרצה שבחצר דנקטינן כוותה קאמר, ואפי' הויא פרצה שבחצר אי לאו דקשורין ותלויים (מן) [ואין] ראשן מגיע לארץ אין נועלין בהם, דכל פרצה נראה כאלו רוצה לסותמה עד שיהא בו היכר כמו תלייה א"נ היכר ציר, והכא בפרצה שלא היה ציר [לא מהני] קשור אעפ"י שאינו תלוי וכמו שאמרנו למעלה. וקשיא לי מאי שהתקינן דקתני, הא כיון דקשרן ותלאן היכי התקנתן. י"ל דחדא קתני שהתקינן בפרצה שבחצר, ואי זה תיקון שקשרן ותלאן, וה"ק בזמן שהתקינן חשוב שקשרן ותלאן ונועלין בהם. ואכתי קשיא לי דהא ודאי משמע דלא איצטריך מתני' להתיר באלו שקשרן ותלאן דהא פשיטא, דכיון שקשור ותלוי נועלין בו, ולא איצטריך אלא לאשמועינן (אי) דדוקא בזמן שקשורים ותלויין בו נועלין בהם, הא לאו הכי אין נועלין, וכיון שכן לא הוה ליה למיתני כהאי לישנא, אלא כלישנא דמתני' דקתני אין נועלין בהם אלא א"כ גבוהים מן הארץ, והכא נמי ליתני אין נועלין בהם אלא א"כ קשורים ותלויים, א"נ בזמן שקשורים ותלויים נועלים בהם ואם לאו אין נועלין בהם. ועוד דמקתני אין צריך לומר ביום טוב משמע דעיקר היתירא והא פשיטא כדאמרן.

    דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בה בשבת פירשו בתוספות: אעפ"י שיש לה ציר, דאי(כא) שאין לה ולא היה לה מאי שנא דלת אלמנה אפי' דלת גמורה נמי, וכדקתני במתני' דלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה אין נועלין בהם אלא א"כ גבוהים מן הארץ. ותמיה לי מי מגרע גריע טפי מקנקן הנגרר [ומחצלת] הנגררת דקתני בברייתא דיש להם ציר ואעפ"י שהם גבוהים נועלין בהם. והראב"ד ז"ל פירשה בשאין לה ציר. זה קשה וכמו שאמרנו דא"כ מאי שנא דלת אלמנה אפי' כולהו נמי, וצ"ע.

    וכן ביעי פירש רש"י ז"ל: לסדר בצים על גבי כלי שקורין גרויליש. והקשו עליו בתוספות דא"כ אסור לסמוך את הקדרה בי"ט על כירה או על טרפיד שנותנים ולא נחלק אדם בדבר. אלא דבכי הא לא שייך אהל כיון שאין לו דפנות אלא שעומד על ד' רגלים, ואפי' שיש לו דפנות כל שהוא עשוי ועומד אלא שנותנים על גביו הבצים או הקדרה אין זה דרך בנין, ואין בנין אלא כשעושה הדפנות ופורס עליהם אהל אלא א"כ (היינו) [היכא] דהדפנות דפנות קבועות כדפני הבית. אלא הכא הכי פירושו: כשמביא עצים ומסדר עצים מכאן ומכאן ואח"כ נותנים עליה הבצים. ורש"י נמי פי': או על גבי ב' עצים שמקיפן זה אצל זה. ור"ח ז"ל פי' כגון שנותנים ג' בצים זה אצל זה והרביעי על גביהן והוי (כסכין) [כבנין]. וכתבו בתוספות שמה שאנו מניחים ספר מכאן וספר מכאן וספר על גביהם לא דמו להני, דהואיל ואין צריך לאויר שתחתיהם לא דמי כלל לבנין. ועוד דעל השולחן אין שום אדם בונה ולא מחליף בשאר בנין כי הנך שהם על הקרקע.

    ורבנן, אמר ר' מאיר רשות הרבים ומהדרי ליה אינהו כרמלית פירוש: לאו דוקא כרמלית, דירושלים כיון [ד]דלתותיה נעולות בלילה דרשות היחיד היא וכחצר המשותפת היא, אלא כיון דלא ערבו ואסור לטלטל מן הבתים למבואות קרי לה כרמלית.

    Rashba on Eruvin 101a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    מתני׳ הדל׳ שבמוקצ׳ כו׳ פרש״י ז״ל כי רחב׳ שאחורי הבתי׳ קרי מוקצה לפי שאין משתמשין בה תדיר ומשימן שם עצים לאוצר ואין בעל הבית חושש לתקן דלת קבועה אלא זוקפה כנגד הפתח וכשהוא פותח מטילה על הארץ או קושרה בחבל ארוך והיא נגררת ע״ג ארץ ולפי׳ אין נוטלין בה בשב׳ מפני שנראה כבונה אבל כשהיא קשורה ותלויה באויר שגבוה מן הארץ כמלא נימא כדאיתא בש״ס נראה כאילו היא מוכנת להסגירה ודמיא לשאר דלתות הבית שפותחין אותן ונועלין בהן ואין בהן משום בנין והחרקין של הפרצה חבלות של קוצים שהתקינם לסתום בהם פרצה ואפילו פרצה שבחצר כדאיתא בש״ס וכן מחצלת אם לא היו גבוהין מן הארץ מחזי כבונה:

    ורמינהי דלת הנגררת פירש ומדקתני שהם נגררין מכלל שאין גבוהן מן הארץ כלל ואע״ג דקתני קשורין ותלויין על כרחין לאו כשתלויין באויר כאותה שאמר גבי פקק החלון בזמן. שקשו׳ ותלוי דא״כ תקשי ארישא אלא לומר שהם קשורין בפתח ותלויין בה אמר אביי כשיש להם ציר עיקר פירש שיש להר ציר בפתח מתוקן לדלת דמוכח׳ מילתא דפתחים קבועים הם. וכשהוא פותח ונועל אינו נראה כבונה אלא כפותח ונועל שאר דלתות הבי׳ ולאו למימרא שיהא מותר להחזיר הדלת על צירה דהא תניא לקמן בפרקין שאם החזיר חייב חטאת אלא לומר דכי איתא בפתח ציר לא מחזי כבונה וכדפרישנא ושרי׳ אפילו כשאין בגובה של דלת שום היכר ציר דהא דומיא דמחצל׳ וקנקן קתני שאין להם ציר ורש״י ז״ל פירש בפנים אחרים שאינם מחוורים:

    מיתיבי דלת כו׳ כלומר ציר עשוי כפתח ד׳ דאלו בגופן קנקן ומחצלת כלום יש להם ציר וגבוהים מן הארץ אפילו כמלא נימא נועלין בהם ואם לאו אין נועלין בהם וקס״ד דתרתי בעי שיהא להם ד׳ ושגבוהין מן הארץ והיינו דקשיא בין לאביי בין לרבא דאמרי דכל שיש להם ציר או שהיה להם ציר לא בעינן גבוהים מן הארץ:

    ומתרצי׳ דס״ק בזמן שיש להם ציר או שגבוהין מן הארץ ובודאי דלמאי דס״ד מעיקרא קשיא ברייתא רישא אסיפא דהא קתני רישא דלת הנגררת וקנקן הנגרר מכלל שלא היו גבוהין מן הארץ והדר קתני בזמן שיש להם ציר וגבוהין ובדין הוא דיכולין למימר וליטעמיך וכדכתיבנא בכמה דוכתי. רבא מתרץ לטעמיה. כשהיה להם ציר כלו׳ אע״פ שנטמן בעפר דמ״מ הא גלי בדעתיה דתורת פתח ודלת עביד ליה והלכתא כרבא.

    ת״ר סוכי קוצים כו׳ והכא דלא קתני הנגררין ודאי קשורין ותלויין דקתני היינו שגבוהין מן הארץ דומיא דפקק החלון ששנינו בזמן הקשור ותלוי שר״ל שקשור ותלוי באויר ובודאי שכיון שקשרן אין לך תקנה גדולה מזה אלא תנ׳ הכי קתני כי אע״פ שהתקינם מבעוד יום במחשבה או שסדרם בכך דמהני ליה להתירה בטלטול אפ״ה לענין נעילת דלת דוקא בזמן שקשרים ותלויין נועלין בהם ואם לאו אין נועלין בהם אלא בזמן שקשורין ותלויין אלא דלא חש תנא להכי.

    תני רבי חייא דלת אלמנה כלומר דלת שאין לה תרוצי דלת כאלמנה זו שאין לה תקוני קשוריה אין נועלין בה בשבת נראין דברים כמו שפר״י ז״ל דאפילו בשיש לה ציר קאמר דאי בשאין לה ציר ושלא היה לה ציר אפילו דלת שאינה אלמנה נמי. ויש מקשים דהא קנקן דגרע מדלת אלמנה ואפ״ה כי יש לו ציר נועלין בו ולא קשיא דאלו קנקן ומחצל׳ אין חסרין ממלאכתן כלום אבל דלת כשהיא אלמנה לא נגמרה מלאכתה ונראית נקי בעלמא ואינו נראה כפותח וסוגר בדלת אלא כפותח וסוגר בדף בעלמא שאין דרכו בכך אלא נראה כבונה וכתב הר״ז ז״ל ומקצת מן המפרשים ז״ל דמתני׳ וכלהו מתנייתא דשמעתין כלהו דלא כהלכת׳ משום דאזלי כלה בשטת רבי אליעזר דאמר גבי פקק החלון דבזמן שקשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו ואין הלכתא כמותו אלא כרבי יהודה דפליג עליה דאמר קשור אע״פ שאינו תלוי והא אפסיקא הלכתא כרבי יהודה בפ׳ הכלים וה״נ אמרינן לקמן מאן תנא נגר הנגרר רבי אליעזר היא ורבינו הרמב״ן ז״ל השיב שאין זה נכון חדא דהיכי אפשר לאוקומי מתני׳ וכלה סוגיין ושקלא וטריא דתנאי ואמוראי כלהו דלאו כהלכתא הא ודאי כל כה״ג הוה להו לפרושי כדאמרינן גבי נגר הנגרר דרבי אליעזר היא ועוד דאי מתני׳ רייא מאי האי דאמרינן דבשיש להם ציר לא בעינן גבוהין מן הארץ והלא פקק מן החלון ונגר הנגרר בפתחים וחלונות גמורים שיש להם ציר מזוזות מיירי ואפ״ה בעי ר׳ אליעזר קשור ותלוי מן הארץ ועוד מה הקשו בש״ס על משנתינו דבעי גבוהים מן הארץ וכדאמרינן לקמן גבי נגר הנגרר דאוקימנא בפרק הזורק כרבי אליעזר אדרבה היה לנו להקשות על גופ׳ דברייתא דפרכינן מינה ונימא דמשבשתא היא דמני היא דאי ר״א גבוהין מן הקרקע בעינן ואי רבי יהודה קשור אע״פ שאינו תלוי כלל שרי ואי ר׳ יוסי כיון דהני תורת כלי עליהם ה״ל כנגר שיש בראשו גזוזטרא דשרי לנעול בו לפי פי׳ הנכון דפרש״י ז״ל לקמן וגם שפי׳ הר״ז ז״ל אלא ודאי ש״מ שאין ענין למשנתנו וסוגיא דעלה לההיא דפקק החלון ודנגר הנגרר ומתנייתא וכלה סוגיין אפילו לר׳ יהודה ור׳ יוסי וטעמא דמילתא פירש רבי׳ הגדול ז״ל דהני כיון דכלים גמורים הם בדין הוא שהיה להתיר׳ בין לר״י בין לר׳ יוסי ואע״פי שאינם קשורין אלא כיון דדלת מוקצה היא דומה כמי שרוצה לסותמן בקביעות הילכך בעי׳ היכרא דהיינו שיהא בהם היכר קשירה ותליה ויהא בפתח היכר ציר או שיהו גבוהין מן הארץ כמלא נימא הא לאו הכי כיון דלית בהו צורת פתח מיחזי כבונה עכ״ל ז״ל ובתוס׳ ג״כ כך פירשו וטעמא דמילתא פירש רבי׳ הגדול ז״ל ובתוס׳ ג״כ כך פירשו דסוגיין אפי׳ לרבי יהודה ורבי יוסי ודלת שבמקוצה ושבפרצה שאני והרב ר׳ ישעיה ז״ל כתב וז״ל שכתב במשנתנו ואע״ג דלקמן פליג רבי יהודה ושרי בנגר הנגר׳ ואע״פ שאינו גבוה מן הארץ וכן נמי בפקק החלון הכא מודה וטעמא דמילתא דע״כ לא פליג רבי יהודה אלא בנגר ופקק שהם סוגרין ופותחין בכל יום והלכך שרי להו בחדא ולא בעי גבוהין אבל דלת שבמוקצ׳ וחרקים שפרצה ומחצלת שאין דרכן לפותחין בכל יום מחזי כבונה עד דאיכא תרתי גבוהין וקשורין ע״כ והראב״ד ז״ל כתב לקמן גבי נגר הנגרר ואי קשי׳ לך כיון דקי״ל כרבי יהודה ורשב״ג דאמרי מוסיף על אהל עראי מותר היכי אמרינן לעיל במתניתין הדלת שבמוקצה והרחקים שבפרצה ומחצלת אין נועלין בהן אא״כ גבוהין מן הארץ ואסרי׳ להו משום בנין והלא תוספת אהל עראי הוא ל״ק דדלת של מוקצה וחרקים שבפרצה לאו תוספת עראי הוא אלא תוספת קבוע כיון שאינו עשוי לפתחו אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו ואם היה פתחו קבוע שם אע״פ שהן נגררין מותרין ע״כ הנה חבל חכמים אלו כלם פה אחד דכלו סוגיין אפילו לרבי יהודה וכן פסקו הגאונים ז״ל והרמב״ם ז״ל. ואי ק״ל למאי דפרישנא כי פרכינן לעיל על מתני׳ מברייתא דדלת הנגררות דלא קתני בה מוקצ׳ ופרצה מאי קושיא נימא דהתם בפתחי׳ דעלמא ואליבא דרבי יהודה דפליג בפקק החלון י״ל דקים לן דסתם דלת הנגררת וקנקן ומחצלת הנגררים אינם נותנין אותם אלא או במוקצה או בפרצה ועוד דתנא מילתא פסיקתא קתני שנועלין בהן ומשמ׳ דס״ל שנועלין בהם בכל מקו׳ כנ״ל: והקנקן שהוזכרנו במשנתינו פרש״י ז״ל כי הוא יתד של מחרישה העץ הנכנס בתוך הברזל והוא עשוי כמין יתד ופעמי׳ שנועלין בו כמין נגר וחבירו בבבא מציעא נשבר הקנקן:

    מאי דלת אלמנה איכא דאמרי דשא דחד שיבא כלומר שאין בו אלא לוח אחד בלבד כי דרך הדלתות לעשותם משני קרשים ולחברם יפה באומנות. ואיכא דאמרי דלית לה בשמי כלומר שאין לה בריחים מבחוץ אלא מחוברת במסמרים בלבד:

    א״ר יהודה כו׳ פי׳ דכל מלמטה למעלה דומה כמין בנין עראי ואסור ומשום דאיירי׳ לעיל בבנין עראי אייתו להא הכא וכבר פירשתיה במס׳ י״ט בס״ד ומה שפר״ח ז״ל דבעי כגון ג׳ ביצים זו אצל זו והד׳ עליהם אינו נכון שלא גזרו חכמים משום אהל עראי אלא בדבר שהוא צריך לאויר שתחתיו לשום תשמיש גם מה שפרש״י ז״ל בלשון אחר לסדר ביצים ע״ג הכלי שקורין גובילייוש אינו נכון וכבר דחוהו בתוספות דכה״ג לא חשיב אהל עראי כשאין שם מחיצו׳ כלל ועוד אפי׳ יש לו דפנות לא אסרו בכל כיוצא בזה שאינו אלא דמיון בנין עראי בעלמא אלא בשעושה הכלי כלומר שעושה הדפנות ונותן עליו כעין אהל אבל בכל שהדפנו׳ עשויות מעי״ט והוא מסדר עליהם כעין אהל לא גזרו בו בכל כיוצא בזה שבדרך אמת אפילו בנין עראי אינו אלא דמיון בנין עראי ומן הטעם הזה אנו נוהגין בכל המקומו׳ לשפו׳ הקדרה ע״ג הכירה ולא מיחה אדם בדבר מעול׳ ואצ״ל כי מה שנוהגין לסדר ככרות אחת על שתים או ספרי׳ וכיוצא בהם אין זה אסור דכל שבאוכלין וספרים אין זה דמיון בנין ועוד שאינו צריך לאויר שתחתיו וכל מה שאסרו במדוכא וחביריו אינו אלא מפני שהוא רוצה לעשות משום אויר למטה לשום צורך ומה שאסרו בעי מלמטה למעלה מיירי כשמסדר אות׳ ע״ג שני עצים כדי לצלותן ומלשון האחר שפרש״י ז״ל וכן כתבו החוספות:

    2 more comments on this page.

    Ritva on Eruvin 101a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    המשנה השביעית ויתחיל בביאור עניני החלק השלישי והוא שאמר הדלת שבמוקצה ר״ל שבמקום המוקצה כגון רחבה שאחורי הבתים או של דיר וסהר ואין הבעלי׳ חוששי׳ לעשות לה דלת קבוע אלא עומדת זקופה כנגד הפתח וכשהוא פותח מפילה לארץ. ואמר עליה אם שכשהוא נועל היא גבוהה מן הקרקע שלשה טפחים מותר לנעול בה שאין כאן דמיון בנין אבל אם אינם גבוהים שלשה אין נועלי׳ בהם מפני שנראה כבונה. ויש מפרשי׳ גבוהים מן הארץ שהם קשורים ותלויים בחבל וגבוהים שלשה שזה נקרא הכנה ומותר לטלטלה מתורת דלת. וכן חדקים שבפרצה ר״ל חבילות של קוצים שסותמין בה את הפרצה שלא יכנס שם גנב או חיה רעה וכן מחצלת וכן הלכה. ומכל מקום יש פוסקי׳ שמשנה זו באה כר׳ אליעזר שסובר בפקק החלון שאין נועלין בו אלא אם כן קשור ותלוי. וכבר ביארנו בפרק כל הכלים שאין הלכה כמותו ומותר בפקק החלון אף בלא גובה מן הארץ ואף בלא שום קשור ובדלת מיהא דיו בקשור:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:

    דלת הנגררת ומחצלת הנגרר והקנקן הנגרר ר״ל שאינם גבוהים מן הארץ אלא נגררים בה הואיל ומכל מקום קשורים ותלויים שם נועלין בהם בשבת. ואם תאמר משנתנו שהצריכה גובה שלשה. אתה מפרש את זו בשהיה שם ציר אעפ״י שאין לה עכשו שכל שהיה שם ציר שם דלת עליו ואינו נפקע הא אם לא היה שם ציר צריך גובה שלשה. ויש פוסקי׳ כברייתא זו והוא שדי בגבוהים אפי׳ כמלא נימא. ואף זו לדעת שכתבנו במשנה זו יש אומרי׳ שבאה כר׳ אליעזר ואין הלכה כמותו. וענין קנקן הוא כלי שאחורי המחרישה לפעמים נועלין בו. וסוכי קוצים וחבלי קוצים אין בהם מקום להיכר ציר. ולדעת ראשון צריך שיהו גבוהים.

    ודלת אלמנה שאינה נגררת ר״ל אעפ״י שאינה נגררת אין נועלין בה בשבת ופרשו בדלת אלמנה (דיחד שבא) [דחד שיפא] כלומר מלוח אחד שאין לה בת זוג וזו ודאי אין לה צורת פתח והוה ליה כבונה או שאין שם דלת עליה וטלטולה אסור. וכן ביארו בה דלית לה גישמי ר״ל משקוף למעלה ואסקופה למטה להיות הדלת חובטת בו וכל כיוצא בזו אין שם דלת עליה שהרי אם קשורה היא בחבל מתנדנדת היא ואם אינה קשורה צריך הוא להפילה לארץ כשהוא פותח. ויש גורסין דלת אלמנה הנגררת וראשונה עיקר:

    כשאדם בא לסדר עצים לאור ביום טוב צריך להזהר שלא יראה כבונה ומלמטה למעלה אסור ר״ל שישים תחלה בקעת אחת ואחר כך אחרת עליה דרך בנין אלא תהא האחת בידו גבוהה מעט וישים אחרת תחתיה. וכן בביצים וקדרה ומטה וחבית. וכבר ביארנו ענינה ברביעי של יום טוב ולא נתגלגלה כאן אלא מתורת בנין:

    כשרים שבדור וחכמיהם ראוי להם להוכיח בני דורם כדי לשמרם מן העבירות וכשהם מנהיגים אותם על דרך זה נאמר עליהם שהם מגינים עליהם מן הפורעניות והוא שכתו׳ טובם כחדק ישר ממסוכה. כלומ׳ טובים שבהם הם כחדקים שסותמין בהם את הפרצות להיותם מגינים על הפרדס וכן ישר ממסוכה כלומ׳ שהוא נקרא ישר מצד שהוא מגין על בני דורו כמסוכה לגינה ולא המשיל את הטובים לחדק לגנאי אלא לשבח על הדרך שביארנו:

    המשנה השמינית והיא חוזרת לענין החלק השני אלא שהמשנה שלפניה הוקדמה לזו שלא כסדר. לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים כגון שיושיט ידו בחור שיש שם ויטול המפתח שהוא בחור שברשות הרבים ויפתח מבחוץ במנעול שברשות הרבים ואעפ״י שאין ממקום מפתח עד המנעול ארבע אמו׳ מכל מקום שמא יכניס המפתח אצלו. וכן לא יעמוד ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד כגון שהיה מקום המנעול תחת תקרה שהוא נידון כרשות היחיד כמו שביארנו בראשון של שבת. או שהיה מקום מנעול גבוה עשרה ורחב ארבעה אעפ״י שנטל המפתח ממקום פטור כגון למעלה מעשרה גזרה שמא יביאנה אצלו לתוך עשרה ונמצא מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ואסור עד שיעשה מחיצה עשרה ברשות הרבים ויעמוד בתוכה שנמצא זה מכניס מרשות היחיד לרשות היחיד בלא רשות הרבים באמצע דברי ר׳ מאיר ואמרו לו מעשה בשוק של פטמין ר״ל טבחים שהיה בירושלם שהיו נועלים ומניחים את המפתח בחלון שעל הפתח ר״ל שהיה רחב ארבעה שהוא רשות היחיד והרי שהיה עומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד. ושאלו בגמרא אמ׳ ר׳ מאיר רשות הרבים ומהדרו ליה אינהו כרמלית. כלומר שאף ר׳ מאיר לא אסר אלא ברשויות של תורה אבל ברשויות של סופרים לא שמענו וירושלם כיון שדלתותיה נעולות בלילה אעפ״י שלא נשתתפו בה כרמלית היא ואפי׳ ביום כמו שביארנו בראשון של שבת. ותירצו בה שמשנתנו לאחר שנפרצו בה פרצות ולא היה אפשר לדלתותיה לינעול ונמצא שהיא רשות הרבים ואחר כך פירשו בה שדברי ר׳ מאיר אף בשערי גנה נאמרו שהיא כרמלית ר״ל שמה שלפניהם מסתמא כרמלית היא בפתחו בית שער קטן לשמירת הגנה והוא רשות היחיד ונמצא הוא אוסר אף מכרמלית לרשות היחיד. ומשנתנו חסרה וכך הם הדברים וכן לא יעמוד ברשות היחיד ויפתח לכרמלית וכו׳ ועל זו [השיבוהו] מירושלם לא שתאמר שחכמים לא חלקו עליו ברשות הרבים שהרי אמרו עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד אלא שתשובה זו השיבוהו על הכרמלית והעלו בגמרא שחזר בו ר׳ מאיר משערי גנה ולא חלק אלא ברשויות של תורה ואף בזו הלכה כחכמים ומותר אף ברשות הרבים כל שהוא בחפצים שאין צריכים והרי מפתח אין צריך לו למשכו אצל עצמו אלא לפתוח ולנעול ולהניחו במקומו והילכך עומד אדם ברשות היחיד ופותח ונועל ברשות הרבים או ברשות הרבים ופותח ונועל ברשות היחיד ובלבד שלא יוציא את המפתח מרשות לרשות. ולפי מה שכתבנו עם מה שנאמ׳ בסוגיא שלה בגמרא כל שרשות הרבים או כרמלית עובר לפני הדלת ומקום המנעול רשות היחיד כגון למעלה מעשרה ורחב ארבעה אי אפשר לו ליטול מפתח מרשות הרבים או מן הכרמלית לפתוח ולנעול אלא נותנו מערב שבת במנעול או בחלון שלמעלה ממנו אעפ״י שהוא רחב ארבעה על ארבעה ולמחר פותח ונועל ומחזיר את המפתח למקומו אעפ״י שעומד ברשות הרבים וכל שכן בחלון שאין בו ארבעה על ארבעה שהוא מקום פטור וכן באסקופה גבוהה שלשה ואין רחבה ארבעה שהוא גם כן מקום פטור כמו שביארנו בראשון של שבת. ואם המנעול למטה מעשרה ורחב ארבעה הרי הוא כרמלית ומותר להניח את המפתח בחלון כרמלית או בהאסקופה כרמלית. ואם אין המנעול רחב ארבעה מותר בכל ענין ואפי׳ מרשות הרבים שהרי מקום פטור הוא ובלבד שאחר שיפתח יניחנו במקומו ולא ברשות היחיד או בכרמלית שכל מקום שאין בו ארבעה על ארבעה מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ואף ברשויות של סופרים אסור להחליף כמו שהתבאר:

    Meiri on Eruvin 101a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה כשהיה להן ציר כו' וקשיא לי בגוה דא"כ מאי תרצתיה דרבא כו' עכ"ל ולא ידענא אמאי לא קשיא ליה נמי מברייתא דדלת אלמנה מ"ל חד קרש ומ"ל תרי קרשים לטעמא דמשום חופר הוא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 101a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    שַׁפִּיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא "יָשָׁר מִמְּסוּכָה". נראה לי בס"ד כי המין חשב לעשות הדמיון לקוצים התלושים שעומדים צבורין בפני עצמם כי אלו הם עומדים להסקה, ורבי יהושע בן חנניא אמר לו שַׁפִּיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא 'יָשָׁר מִמְּסוּכָה' שדומין לקוצים שעשויים מחיצה במקום כותל לשמור הבית או הפרדס, אשר אלו לאו לשריפה קיימי אלא לשמירה קיימי, שהם שומרים את החצר או הפרדס ואלו לצורך הבית ובעה"ב הם טובים כי שומרים הם, אבל בשביל הגזלנים וגנבים הבאים מבחוץ הם קוצים מכאיבים שלא יוכלו ליכנס לפנים בהיות אלו עומדים במקום כותל ומחיצה. וכן הַטוֹבִים שֶׁבָּנוּ הם שומרים את בית ישראל בכללות ורק לאויבי ישראל הם קוץ מכאיב שדוחים אותם לבלתי יכנסו אל הקודש פנימה.

    מָה חֲדָקִים הַלָּלוּ מְגִינִים עַל הַפִּרְצָה, כָּךְ טוֹבִים שֶׁבָּנוּ מְגִינִים עָלֵינוּ. צ"ל למה המשילם כחדק ולא כדבר אחר? ונראה לי בס"ד חֵדֶק [112] גימטריא יבק [112] מספר הוי"ה אהי"ה אדנ"י [65+21+26=112] וידוע כי שם אהי"ה מאיר בנשמה והוי"ה ברוח ואדנ"י בנפש וכנזכר בשער הגלגולים יע"ש. או יובן חֵדֶק - ח' דק כלומר אות ח' זעירא שהיא בפסוק (איוב לג ט) חַף אָנֹכִי וְלֹא עָו‍ֹן לִי, וכתב הרח"ף ז"ל הכונה דהיצר הרע עושה ח' זעירא רצונו לומר עושה החטא זעירא דמקטינו בעיני האדם אך אני לא נטיתי לדבריו ולא שמעתי בטולו אלא 'חַף אָנֹכִי וְלֹא עָו‍ֹן לִי' עד כאן דבריו. ולכן המשיל את הטובים כחדק שהוא ח' דק רמז לפסוק חַף אָנֹכִי וְלֹא עָו‍ֹן לִי, האמור על הצדיק."

    Ben Yehoyada on Eruvin 101a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 101, Amud Aleph, about 337 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “מַתְנִי׳ הַדֶּלֶת שֶׁבַּמּוּקְצֶה, וַחֲדָקִים שֶׁבַּפִּרְצָה, וּמַחְצָלוֹת —…”

    2. Segment 220 words

      Opens “גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: דֶּלֶת הַנִּגְרֶרֶת וּמַחְצֶלֶת הַנִּגְרֶרֶת, וְקַנְקַן…”

    3. Segment 310 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: בְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם צִיר, רָבָא אָמַר:…”

    4. Segment 425 words

      Opens “מֵיתִיבִי: דֶּלֶת הַנִּגְרֶרֶת, וּמַחְצֶלֶת הַנִּגְרֶרֶת, וְקַנְקַן הַנִּגְרָר,…”

    5. Segment 527 words

      Opens “אַבָּיֵי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, וְרָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. אַבָּיֵי…”

    6. Segment 620 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: סוֹכֵי קוֹצִים וַחֲבִילִין שֶׁהִתְקִינָן לְפִירְצָה…”

    7. Segment 723 words

      Opens “תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: דֶּלֶת אַלְמָנָה הַנִּגְרֶרֶת —…”

    8. Segment 813 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מְדוּרְתָּא, מִמַּעְלָה לְמַטָּה…”

    9. Segment 98 words

      Opens “וְכֵן בֵּיעֲתָא, וְכֵן קִידְרָא, וְכֵן פּוּרְיָא, וְכֵן…”

    10. Segment 1062 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “מַתְנִי׳ לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִפְתַּח…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶׂה בְּשׁוּק שֶׁל פַּטָּמִים שֶׁהָיָה…”

    13. Segment 1330 words

      Opens “גְּמָ׳ וְרַבָּנַן, אָמַר רַבִּי מֵאִיר רְשׁוּת הָרַבִּים…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: כָּאן — קוֹדֶם שֶׁנִּפְרְצוּ…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “רָבָא אָמַר: סֵיפָא אֲתָאן לְשַׁעֲרֵי גִינָּה, וְהָכִי…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 101a · Segment 3 — “אָמַר אַבָּיֵי: בְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם צִיר, רָבָא אָמַר: בְּשֶׁהָיָה לָהֶן…

    Original text

    מַתְנִי׳ הַדֶּלֶת שֶׁבַּמּוּקְצֶה, וַחֲדָקִים שֶׁבַּפִּרְצָה, וּמַחְצָלוֹת — אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן אֶלָּא אִם כֵּן גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ.

    MISHNA: With regard to the door to a rear court, i.e., a door that opens from a house to the courtyard situated behind it, which is typically not a proper door but merely a wooden board without hinges that closes off the doorway; and likewise bundles of thorns that seal a breach; and reed mats, one may not close an opening with them on Shabbat. This would be considered building or completing a building, unless they remain above the ground even when they are open.

    גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: דֶּלֶת הַנִּגְרֶרֶת וּמַחְצֶלֶת הַנִּגְרֶרֶת, וְקַנְקַן הַנִּגְרָר, בִּזְמַן שֶׁקְּשׁוּרִין וּתְלוּיִין — נוֹעֲלִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב!

    GEMARA: And the Gemara raises a contradiction from a baraita : With regard to a door, or a mat, or a lattice [ kankan ] that drag along the ground and are used for closing up openings, when they are tied and suspended in place one may close an opening with them on Shabbat; and needless to say this is permitted on a Festival. According to the baraita , the critical factor is apparently that they must be tied and suspended, not that they have to be held up above the ground.

    אָמַר אַבָּיֵי: בְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם צִיר, רָבָא אָמַר: בְּשֶׁהָיָה לָהֶן צִיר.

    Abaye said: The baraita is referring to ones that have a hinge. As they are considered proper doors, closing them does not appear like building. Rava said: The baraita is referring even to doors that once had a hinge, even though they no longer have one. These partitions also bear the clear form of a door, and therefore one’s action does not have the appearance of building.

    מֵיתִיבִי: דֶּלֶת הַנִּגְרֶרֶת, וּמַחְצֶלֶת הַנִּגְרֶרֶת, וְקַנְקַן הַנִּגְרָר, בִּזְמַן שֶׁקְּשׁוּרִין וּתְלוּיִין וּגְבוֹהִים מִן הָאָרֶץ אֲפִילּוּ מְלֹא נִימָא — נוֹעֲלִין בָּהֶן, וְאִם לָאו — אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן!

    The Gemara raises an objection from another baraita : With regard to a door, or a mat, or a lattice that drag along the ground, when they are tied and suspended in place and they are held above the ground even by as little as a hairbreadth, one may close an opening with them. However, if they are not raised in this manner, one may not close an opening with them. Clearly, these doors must indeed be raised above the ground as well.

    אַבָּיֵי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, וְרָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. אַבָּיֵי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן צִיר, אוֹ שֶׁגְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ. רָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: כְּשֶׁהָיָה לָהֶן צִיר, אוֹ שֶׁגְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ.

    The Gemara answers: Abaye reconciles the objection in accordance with his reasoning, and Rava reconciles the objection in accordance with his reasoning. The Gemara elaborates: Abaye reconciles the objection in accordance with his reasoning by adding to the baraita : They must either have a hinge or be held above the ground. Rava likewise reconciles the objection in accordance with his reasoning, as he reads: They must have had a hinge or else be held above the ground.

    תָּנוּ רַבָּנַן: סוֹכֵי קוֹצִים וַחֲבִילִין שֶׁהִתְקִינָן לְפִירְצָה שֶׁבְּחָצֵר, בִּזְמַן שֶׁקְּשׁוּרִין וּתְלוּיִין — נוֹעֲלִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.

    The Sages taught a baraita : With regard to branches of thorn bushes or bundles of wood that were arranged so that they sealed off a breach in a courtyard, when they are tied and suspended in place, one may close an opening with them on Shabbat; and needless to say, this is permitted on a Festival.

    תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: דֶּלֶת אַלְמָנָה הַנִּגְרֶרֶת — אֵין נוֹעֲלִין בָּהּ. הֵיכִי דָּמֵי דֶּלֶת אַלְמָנָה? אִיכָּא דְּאָמְרִי דְּחַד שִׁיפָא, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי דְּלֵית לֵיהּ גַּשְׁמָה.

    Rabbi Ḥiyya taught a baraita : With regard to a widowed door that drags along the ground, one may not close an opening with it. The Gemara asks: What are the circumstances of a widowed door? Some say it refers to a door built from a single plank, which does not look like a door, and others say it is a door that does not have a lower doorsill ( ge’onim ) and that touches the ground when closed.

    אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מְדוּרְתָּא, מִמַּעְלָה לְמַטָּה — שְׁרֵי, מִמַּטָּה לְמַעְלָה — אֲסִיר.

    With regard to activities that are prohibited because of their similarity to building, the Gemara cites a teaching that Rav Yehuda said: When arranging a pile of wood for a fire on a Festival, if the logs are arranged from the top down, i.e., the upper logs are temporarily suspended in the air while the lower logs are inserted below them, it is permitted. However, if the wood is placed from the bottom up, it is prohibited, as the arrangement of wood in the regular manner is a form of building.

    וְכֵן בֵּיעֲתָא, וְכֵן קִידְרָא, וְכֵן פּוּרְיָא, וְכֵן חָבִיתָא.

    And the same applies to eggs that are to be arranged in a pile, and the same applies to a cauldron that is to be set down on a fire by means of supports, and the same applies to a bed that will be placed on its frame, and the same applies to barrels arranged in a cellar. In all these cases, the part that goes on top must be temporarily suspended in the air while the lower section is inserted beneath it.

    אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: חִדְקָאָה! דִּכְתִיב בְּכוּ ״טוֹבָם כְּחֵדֶק״. אֲמַר לֵיהּ: שָׁטְיָא, שְׁפֵיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא, דִּכְתִיב: ״יָשָׁר מִמְּסוּכָה״. וְאֶלָּא מַאי ״טוֹבָם כְּחֵדֶק״? כְּשֵׁם שֶׁחֲדָקִים הַלָּלוּ מְגִינִּין עַל הַפִּירְצָה, כָּךְ טוֹבִים שֶׁבָּנוּ מְגִינִּים עָלֵינוּ. דָּבָר אַחֵר: ״טוֹבָם כְּחֵדֶק״, שֶׁמְּהַדְּקִין אֶת אוּמּוֹת הָעוֹלָם לְגֵיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסוֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וַהֲדִיקּוֹת עַמִּים רַבִּים וְגוֹ׳״.

    With regard to bundles of thorns used to seal a breach, the Gemara cites a related incident: A certain heretic once said to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: Man of thorns! For it says about you: “The best of them is as a brier” (Micah 7:4), which indicates that even Israel’s best are merely thorns. He said to him: Fool, go down to the end of the verse: “The most upright is worse than a thorn hedge,” a derogatory expression meant as praise. Rather, what is the meaning of the best of them is as a brier? It means that just as these thorns protect a breach, so the best among us protect us. Alternatively: The best of them is as a brier [ ḥedek ] means that they grind [ mehaddekin ] the nations of the world into Gehenna, as it is stated: “Arise and thresh, O daughter of Zion, for I will make your horn iron, and I will make your hoofs brass, and you shall beat in pieces [ vahadikot ] many peoples; and you shall devote their gain to God, and their substance to the God of the whole earth” (Micah 4:13).

    מַתְנִי׳ לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה מְחִיצָה גְּבוֹהָ עֲשָׂרָה טְפָחִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

    MISHNA: A person may not stand in the private domain and open a door located in the public domain with a key, lest he inadvertently transfer the key from one domain to the other. Likewise, one may not stand in the public domain and open a door in the private domain with a key, unless in the latter case he erected a partition ten handbreadths high around the door and stands inside it. This is the statement of Rabbi Meir.

    אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶׂה בְּשׁוּק שֶׁל פַּטָּמִים שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם, וְשֶׁהָיוּ נוֹעֲלִין וּמַנִּיחִין אֶת הַמַּפְתֵּחַ בַּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שׁוּק שֶׁל צַמָּרִים הֲוָה.

    The Rabbis said to him: There was an incident at the poultry dealers’ market in Jerusalem, where they would fatten fowl for slaughter (Rabbeinu Ḥananel), and they would lock the doors to their shops and place the key in the window that was over the door, which was more than ten handbreadths off the ground, and nobody was concerned about the possible violation of any prohibition. Rabbi Yosei says: That place was a market of wool dealers.

    גְּמָ׳ וְרַבָּנַן, אָמַר רַבִּי מֵאִיר רְשׁוּת הָרַבִּים — וּמַהְדְּרוּ אִינְהוּ כַּרְמְלִית! דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יְרוּשָׁלַיִם אִלְמָלֵא דַּלְתוֹתֶיהָ נִנְעָלוֹת בַּלַּיְלָה — חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם רְשׁוּת הָרַבִּים.

    GEMARA: The Gemara asks: And those Rabbis, who cited the case of the poultry dealers of Jerusalem to rebut Rabbi Meir’s opinion, Rabbi Meir spoke to them about unlocking a door in a private domain while standing in the public domain, and they responded with an incident involving a karmelit . As Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to Jerusalem, were it not for the fact that its doors are locked at night, one would be liable for carrying in it on Shabbat, because its thoroughfares have the status of the public domain. However, since Jerusalem’s doors are typically locked, it is considered one large karmelit , which is subject to rabbinic prohibitions. How, then, could a proof be cited from the markets of Jerusalem with regard to the transfer of objects between a public domain and a private domain, which is prohibited by Torah law?

    אָמַר רַב פָּפָּא: כָּאן — קוֹדֶם שֶׁנִּפְרְצוּ בָּהּ פְּרָצוֹת, כָּאן — לְאַחַר שֶׁנִּפְרְצוּ בָּהּ פְּרָצוֹת.

    Rav Pappa said: Here, in the statement of Rabbi Yohanan, Jerusalem was considered a karmelit during the period before breaches were made in its walls. Its doors did not turn it into a public domain, as they were locked. Whereas there, the Rabbis in the mishna are referring to the time after breaches had been made in the walls, and it therefore acquired the status of a public domain.

    רָבָא אָמַר: סֵיפָא אֲתָאן לְשַׁעֲרֵי גִינָּה, וְהָכִי קָאָמַר: וְכֵן לֹא יַעֲמוֹד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִפְתַּח בְּכַרְמְלִית, בְּכַרְמְלִית וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד,

    Rava said: In the latter clause of the mishna we came to a different issue, i.e., the final section of the mishna is not designed to counter Rabbi Meir’s statement with regard to the public domain. Rather, it refers to the gates of a garden with an area greater than two beit se’a in size, whose legal status is that of a karmelit . Consequently, the mishna is saying as follows: And likewise, one may not stand in the private domain and open a door in a karmelit ; neither may one stand in a karmelit and open a door in the private domain,