Talmud Builders

    Commentary page

    Eruvin 100a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 100a

    Eruvin 100a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 455 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    משום דהוי דירה שתשמישה לאויר אינה לדור בה תמיד אלא להסתופף בה שומרי (אויר) השדה:

    מלמעלה מג' לתוך ג' דלאחר שהגביהו שלשה חזרו וכפפו:

    דדמו כי משוניתא כשן סלע כהר זה שמשופע לצדדין כך יוצאין שרשיו קטנים מתוך הגדולין לצדדין וכפופין לארץ מכאן ומכאן הגדולים הולכין ומגביהין באלכסון יותר מג' כזה:

    דסלקי לעילאי הגדילים משהגביה למעלה מג':

    אסורין לדברי הכל:

    דנחתי לתתאי הגדילים לראשו של צד האילן כל שלא גבוה ג' וכן קטנים היוצאין מן הגדילים בשיפולו:

    שרו לדברי הכל דאכתי לאו לכלל איסור אתו:

    לצדדין השרשים הקטנים היוצאים מתוך גובה של גדולים ומטין לארץ לתוך ג' לרב ששת אסירי דמכח איסורא אתו לרבה שרו:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 100a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    וכן בקרן זוית פי' בקונטרס שג' צדדיו נכנסין תוך המקצוע ואין נראה מבחוץ אלא צד רביעי ואיצטריך למימר תרוייהו קרן זוית להודיעך כחו דרב ששת ונגר דמשני צדדיו להודיעך כחו דרבה דשרי ומיהו מודה רבה בסמוך לכותל שאינו שוה לארץ אלא מצד אחד דאסור והא דנקט ברייתא בסמוך וצדו אחד שוה לארץ לא תקשי לרב ששת דלדידיה לאו דוקא נקט צדו אחד דהוא הדין משני צדדין:

    מתן ד' במתן אחת פי' עולה שהיא מתן שתים שהן ד' בבכור או בפסח אבל אין לפרש מתן ד' היינו חטאת דאם נתערבה מתן חטאת בפסח או בבכור אין להם תקנה לפי שזה למעלה מחוט הסיקרא וזה למטה וא"ת וליתי עשה ולידחי לאו דבל תוסיף וי"ל דלא דמי כלל לכלאים בציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא והיה יכול להתקיים בלא דחיית הלאו:

    ינתנו במתנה אחת דקיימא לן כל הניתנין שנתנו במתנה אחת כפר:

    Tosafot on Eruvin 100a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    משו' דהואי דירה שתשמישה לאויר וכל דירה שתשמישה לאויר אין מטלטלין בה יותר מבית סאתים ואיתה בתוספת' דעירובין בפרק ב' ואיתה נמי בגמ' דעושין פסין כלל אמ' ר' שמעון כל אויר שתשמישו לדירה כול' וכל שתשמישה לאויר כגון בורגנין שבשדה ובבית סאתים מותר יתר מבית סאתים אסור:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 100a · Sefaria · Edition: Wien, 1847 · unknown

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב הונא בריה דר' יהושע אין מטלטלין בה יתר מבית סאתים כו' שרשיו גבוהין מן הארץ ג' טפחים לא ישב עליהן בשב' שנמצא [משתמש] באילן אבל אם היו שרשיו גבוהין מן הארץ פחות מג' טפחים הרי הן כקרקע ומותר לישב עליהן.

    אתמר שרשי האילן הבאין למעלה מג' טפחים וחוזרין ונכפפין לתוך ג' רבה אמר מותר לישב עליהן דכל פחות מג' טפחים דארעא כארעא הוא. רב ששת אמר אסור.

    כיון דמכח איסורא קא אתי אסור דמו למשוניתא.

    פי' ההוא דיקלא דהוה לבי רב ביבי בר אביי דהוה סליק באיפומא פי' היה עולה אותה תמרה עד הגג ובגג היה לול ויצא מן הלול ועלה באויר הגג והיא עכשיו ענפיה בפחות מג' לגג אתא לקמי (דרבא) [דרב] (רב) יוסף שרא ליה לישב עליו אמר ליה רב אחא בר תחליפא הני דשרו לך כרבה שרו לך דאמר כל פחות מג' לארץ ארץ היא הכא נמי כל פחות מג' לגג גג הוא ואמרינן פשיטא מהו דתימא אפילו לרב ששת ביתא כמאן דמלי דמי [קמשמע לן] היכי דמי אילימא דלא הדרי כיפי צריכא למימר אלא לאו אע"ג דהדרי כיפי שרו.

    [ומשני לעולם דלא הדרי כיפי] והא קמשמע לן דאף על גב דצידו אחד שוה לארץ אסור דתניא שרשי אילן שגבוהין מן הארץ ג' טפחים או שיש חלל כו'.

    תני חדא אם עלה באילן ירד והני מילי מבעו"י אבל אם עלה משחשכה אסור.

    איבעית אימא לעולם בשעלה משחשכה ואם בשוגג ירד במזיד לא ירד.

    אמר רב הונא בריה דרב יהושע כתנאי דתניא בשחיטת קדשים פ"ח הניתנין מתן ד' כו' לר' אליעזר דאמר התם קום עשה עדיף מותר לירד מן האילן לר' יהושע דאמר שב ואל תעשה עדיף עלה אסור לירד. ודחינן ממאי דלמא עד כאן לא אמר ר' אליעזר התם דכי קא יהיב מצוה קא עביד אבל הכא דכי נחית מן האילן לא עביד [מצוה] הכי נמי לא ירד אבל הכא דיתיב באילן עביד איסורא הכי נמי דירד.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 100a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    א"נ דילמא עד כאן לא קאמר ר' יהושע וכו' והלכך עלה מבעוד יום ירד, אבל עלה משחשיכה, בשוגג ירד במזיד לא ירד. ומיהו דוקא עלה הוא, דכי עלה מבעוד יום א"נ משחשיכה בשוגג ירד, ומשום דבעמידתו שם נמי קא עבד איסורא, אבל כשנתן שם חפץ מבעוד יום, א"נ משחשיכה בשוגג נמי אסור להורידו, דהשתא כי מנח חפץ לא עביד איסורא, וכי מחית ליה קא משתמש באילן וכדאמרינן בכירה (שבת מה, א) מניחין נר על גבי דקל בערב שבת ואין מניחין נר על גבי דקל מבעוד יום [טוב] וקאמר התם טעמא דבשבת כיון דבדיל מיניה לא אתי לאשתמושי במחובר, וביו"ט דלא בדיל מיניה אתי לאשתמושי במחובר, אלא אף על פי שהניחו מערב שבת ומערב יו"ט [אסור] להורידו.

    בהא דקאמר ר' יהושע נתיב במתן א' כדי שלא יעבור על בל תוסיף. יש מקשים אמאי, במתן ד' לימא דאתי עשה וידחה לא תעשה. ותירצו בתוספות דלא אמרו יבא עשה וידחה לא תעשה בלא תעשה שבקדש, וכמו שאמרו בזבחים בפרק חטאת העוף (צז, ב) גבי אם פסולה תפסל ואם כשירה היא תאכל כחמור שבה, ומייתי נמי התם ההיא דאחד עצם שיש בו (עצם) [מוח] ואחד שאין בו מוח לא אתי עשה דאכילת פסחים ודוחה לא תעשה דעצם לא תשברו בו. ויש מפרשים דלא אמרו אתי עשה ודחי לא תעשה אלא כגון כלאים בציצית וא"נ מילה בצרעת דמצוה אחת היא ויש בה איסור (דלאו מצות) לא תעשה, דאי אפשר למיקם עשה אלא בדחיית הלאו, אבל הזאות דקרבן מתן ד' שפיר מתקיים בלא דחייה (מכל) מ"מ, דב' מצות נינהו קיום עשה בא' ואיסור לאו באחר, אלא שזה פשע ונתערבו לו דמים בפשיעתו, ובשביל פשיעתו אין לבטל הלאו. וכעין זה התירוץ [כתב] גם הראב"ד.

    Rashba on Eruvin 100a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    איתמר שרשי אילן כו׳ פי׳ כי לאחר שאכלו ג׳ על הקרקע כפפו לתוך ג׳ רבה אמר מות׳ להשתמש בהם ורב ששת אמר אסורין וטעמא דידהו מפר׳ ואזיל והלכתא כרבה וכדמוכח מעובדא דבסמוך כמו כי משוניתא כלומר שכשם שהם כסלע הזה מהם עולין ומהם יורדין ומהם שעלו מן הצדדין ונכפפו אחרי כן. וכן איגרא כלומר אילן שהוא בתוך נקע ושני צדדיו מכוסין בצדי הנקע ומה שעולה על הנקע הוא פחות מג׳ לרבה מותר להשתמש עליו למעלה מן הנקע וכן אקרן זוית כלומר אילן שנטעוהו בחצר בקרן זוית של חצר וג׳ צדיו מכוסין בכתלים ועולה למעלה על הכתלים מגולה כלו בפחו׳ מג׳ פלוגתא דרבה ורב ששת:

    ההוא דקלא פי׳ שהיה נטוע בתוך הבית ועולה דרך ארובה על הגג אלא שלא היה אלא בפחו׳ מג׳ ושרי להשתמש מה שעל הגג כיון שאין נראה שם אלא פחו׳ מג׳ ואע״פ שעולה מגולה כלו בתוך הוא עולה על הגג בתר גג אזלינן וכן הלכתא. אין נתלין פי׳ נתלין הוא כשאדם יסמך על צדו ונסמך כשהוא נסמך שם על גביו או כרסו. ואסיקנא שאם יעלה על גבי אילן מבעוד יום או משחשיכה בשוגג מותר לירד משם אבל עלה שם משחשכה במזיד לא ירד קנסינן ליה דעל גבי בהמה לעולם לא ירד משום צער בעלי חיים ואם הניח שום דבר ע״ג דקל אפי׳ מבעוד יום אסור ליטלו בשב׳ שלא התירו אלא כשעלה הוא עצמו שם שאפילו בעמדו שם נעשה איסור דקא משתמש במחובר משא״כ בזה שאין שם איסו׳ בהיות כלים במחובר בשבת והכי מוכח מהא דאמרינן מניחין נר ע״ג דקל בשבת מבעוד יום ולא חיישינן דילמא אתו לטלטולי בתר דמכבה ומשתמש במחובר דבשבת מבדל בדילי אינשי מיניה דה״ל מוקצה מחמת איסור וש״מ שאסור ליטלו משם בשב׳ ואע״פ שניתנו שם מבעוד יום בהיתר׳:

    מתן אחד במתן ד׳ פי׳ במתן ד׳ שהוא למט׳ מחוט הסקרא שעוש׳ ב׳ מתנות שהן ד׳ דאלו במתן ד׳ של חטאת שהיא למעל׳ ליכא למימר דמתן א׳ היא למטה ומתן ד׳ היא למעלה. וקי״ל שהניתנין למעלה שנתערבו עם הניתנין למטה חכמים אומרים ישפכו לאמה. א״ר יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף. הקשו בתוס׳ אמאי לא אמרינן אתי עשה דמתן ד׳ ודחי לא תעשה דמתן אחת דהא בעידנא דקא עבר ל״ת מקיי׳ לעש׳ וא״כ לדברי הכל הי״לל שנתנו במתן ד׳ ותרצו דבקדשים לא אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה וכמ״ש בזבחים פרק דם חטאת גבי הא דתנן שאם פסולה היא תפסיל ואם בשרה היא תאכל בחמור שלה ומייתי נמי התם ההיא דאחד עצם שיש בו מוח וא׳ עצם שאין בו מוח דלא אתי עש׳ דאכילת פסחי׳ ודוחה לא תעש׳ דעצם לא תשברו בו ונראין דברים שאין צורך לכל זה בכאן לפי שלא אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה אלא כגון כלאים בציצית ומילה בצרעת שהלאו בא מעצמו על מצות עשה והיא מצוה שיש בה קום עשה וא״א לה בלא דחייה אבל הזאת מתן אח׳ והזאת מתן ד׳ כל אחת הוה לעצמ׳ וזה בפשיעתו גרם שיתערבו ובא לאו עם עשה ביחד שיש קיום עשה באחת ואסור לאו באח׳ וכיון שבשביל פשיעתו הוא אין לנו לבטל הלאו מפני קיום העשה וכזה כתב הראב״ד ז״ל ואחרים מן המפרשים ז״ל: כאן בימות החמה כו׳ פירש דבימות הגשמים אסור לעלות באילן יבש מפני מראית עין כי בימות הגשמים אינו ניכר יפה בין לח ליבש כי כלם דומים ליבשים אבל בימות החמה מותר דאפילו מראית העין ליכא. והוא דלית ביה קסני כלומר שום ענף ושום פרי שנשתייר בו מן הזמן שהיה לח דכי סליק בתרי׳ ואיכא מפני מראי׳ העין ואמרינן דרב אקלע לההוא אתרא ואסר אפי׳ בגדורה כלומר שאסור גם בימות החמה באילן יבש ואע״פ שהיה יחידי וגדור מענפים ומפרי ופירש׳ דרב בקעה מצא וגדר בה גדר כלומר שלא היו בני תורה והיו מזלזלין בגזרות חכמים והוצרך לגדור עליהם ולאסור אפילו אילן יבש יחידי בימו׳ החמה. וכתב הראב״ד ז״ל דהשתא אנן כההוא אתרא דיינינן עלן ועל אותו גדר נינהוג ונאסור לעלות בכל אילן בין לח בין יבש שאין רוב העולם בקיאין בין אילן שגזעו מחליף לאילן שאין גזעו מחליף וכן כתבו גם מקצ׳ רבותי הצרפתים ז״ל: ואסיקנא דאנן קי״ל כר״ש דאמר דבר דאין מתכוין מותר: מותר לילך בשבת ע״ג עשבים וכל שאינו קשה כעזורדין בין בימות החמה בין בימות הגשמי׳ בין דסיים מסאני ובין דלא מסיים מסאני דבכלהו ליכא פסק רישי׳ ולא גזרו חכמים להשתמש אלא באילן או כיוצ׳ בו שהוא קשה כעזורדין כקנים ואנודים וכיוצא בהם אבל בעשבים לא גזרו ויש מרבותי הצרפתים ז״ל אומרים כי עכ״ז אותם שאוכלין בגנו׳ בשב׳ ע״ג עשבים וירקו׳ יש להם ליזהר שלא ליטול עליהם ידיהם במים שאם יפלו המים על העשבי׳ או על הירקו׳ ודאי יועילו להם לגדלם או ללחלח׳ וכדפסיק רישיה ולא ימות הוא.

    Ritva on Eruvin 100a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    שרשי אילן הבאים מלמעלה משלשה לתוך שלשה והוא שאחר שגבהו נכפפו ראשיהם לתוך שלשה מה שהוא בתוך שלשה מיהא מותר לישב עליו שכל פחות משלשה לארץ כארץ הוא ואעפ״י שהוא בא ויוצא מכח איסור אינו איסור. יצאו ממנה ענפים הרבה ביחד זו למעלה מזו כמשוניתא והוא אילן שענפיו מתדרגין זו למעלה מזו כגון זה ענפים שלמעלה משלשה אסור להשתמש בהם ותחתונים שבתוך שלשה לארץ מותר ואם יצאו מהם לצדדין עד שראשן המחובר לאילן גבוה משלשה וראש הענף מושפל בתוך שלשה משתמשין במה שהוא פחות משלשה וכן כל כיוצא בזה. מעתה גפן שבבית ועולה לעלייה או לגג דרך ארובה וכשעלתה על העלייה או על הגג נתפשט על הגג ענף בפחות משלשה לגג או לעלייה משתמשין באותו ענף אעפ״י שבא מכח איסור וכן כל כיוצא בזה. ומכל מקום אם לא היה גוף מקום הענף או השרש שרוצה לישב עליו כלו בתוך שלשה אלא צדו אחד גבוה משלשה וצדו אחר בתוך שלשה כגון שהיה הקרקע גבוה מצד אחד יותר מחברו אסור והוא שאמרו בברייתא שרשי׳ הגבוהי׳ מן הארץ שלשה טפחים אעפ״י שצדו אחד שוה לארץ הרי לא ישב עליהן שאין עולין באילן ואין נתלין בו ואין נסמכין בו ולא יעלה מבעוד יום לישב שם כל היום אחד אילן ואחד בהמה אבל בור ושיח ומערה מטפס ועולה מטפס ויורד אפי׳ הן מאה שאין הענין באילן משום טורח אלא מגזרת תלישה ובור ושיח ומערה אין בהם חשש של כלום:

    עבר ועלה באילן אם מבעוד יום עלה אפי׳ במזיד ר״ל בכונת לישב שם בשבת מותר לו לירד אף משחשיכה ואם משחשיכה עלה ובמזיד אסור לו לירד ובשוגג מיהא מותר שלא קנסו שוגג אטו מזיד. ובבהמה מותר לירד אף בעלה במזיד משום צער בעלי חיים. ואילן יבש בימות החמה שנמצא יבשותו ניכר לכל מותר לעלות בו בשבת שכל שאין בו לחלוח יצא מכלל מחובר. ומראית העין אין כאן שהרי הואיל ובימות החמה הוא יבשותו ניכר לכל. ודוקא בשאין בו פירות ר״ל משנה שעברה שמשנה זו אין צריך לומר שהרי יבש הוא. וכן דוקא בגרודא ר״ל חלק שאין לחוש בו לשבירת קסמין. ובמקום שראו אותם פרוצים בכך ושאינן בני תורה אסורין אף באלו. והוא שסמכו על זה רב בקעה מצא וגדר בה גדר ר״ל מקום פרוץ ושאינן בני תורה:

    כבר ביארנו בראשון של סנהדרין זריקת הדם היאך היא חלוקה לפי ענין הקרבנות מהם במתנה אחת ומהן במתן ארבע. מעתה כל שנתערבו הדמים במינן כגון של אחת באחת ושל ארבע בארבע ינתנו כדינם (ותערבו) [נתערבו] של אחת בשל ארבע שאם נותנן באחת עובר על בל תגרע ואם נותנן בארבע עובר על בל תוסיף. ינתנו באחת שאם נתת [בארבע] ועברת על בל תוסיף עשית מעשה בידך ומוטב לעבור בשב ואל תעשה משיעבור בידים. וכבר ביארנוה במסכת ראש השנה פרק ראוהו בית דין:

    Meiri on Eruvin 100a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה וכן בקרן כו' לאו דוקא נקט צדו א' דה"ה משני צדדין עכ"ל ה"ל למנקט רבותא טפי אפי' מג' צדדין אוסר רב ששת וק"ל:

    בד"ה מתן ד' כו' אין להם תקנה לפי שזה למעלה מחוט כו' עכ"ל היינו לר' יהושע לית להו. תקנה אבל לר"א אית להו תקנה כדתנן נמי התם הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה ר"א אומר יתן למעלה ורואה אני כו' וחכ"א ישפך לאמה כו' ע"ש וק"ל:

    בא"ד וא"ת וליתי עשה ולדחי לאו דבל תוסיף כו' עכ"ל גם זו הקושיא לר' יהושע ועדיפא מיניה ה"מ להקשות דליתי עשה ול"ת דבל תגרע ולידחי ל"ת דבל תוסיף וק"ל:

    בד"ה ינתנו במתנה א' דקי"ל כל הניתנין כו' כיפר עכ"ל דאל"כ למתן ד' לא היה לו תקנה ע"י מתן א' ולא הוה פליג ביה ר"י ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 100a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה מתן ד' וכו' ולדחי לאו דבל תוסיף במהרי"ק שרש קלט כ' ועוד שהרי תוס' כתבו פרק בתרא דעירובין וז"ל ועי"ל דאין עשה דוחה לל"ת שבמקדש כדאמרינן פרק דם חטאת מיהו יש לדחות דלא דמי דה"ט דל"ת במקדש חמיר ולא מדחי קמי עשה אבל גבי בל תוסיף ל"ש שום חומרא דשייך נמי בעלמא. א"כ מ"מ י"ל כיון דהוי במקדש לא דחי עכ"ל תוס':

    Gilyon HaShas on Eruvin 100a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 100, Amud Aleph, about 455 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “מִשּׁוּם דְּהָוֵי דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר, וְכׇל דִּירָה…”

    2. Segment 224 words

      Opens “שׇׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ וְכוּ׳. אִיתְּמַר: שׇׁרְשֵׁי…”

    3. Segment 324 words

      Opens “רַבָּה אָמַר: מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, דְּכׇל פָּחוֹת…”

    4. Segment 416 words

      Opens “דְּדָמוּ כִּמְשׁוּנִּיתָא, דְּסָלְקִין לְעֵילָּא — אֲסוּרִין. דְּנָחֲתִין…”

    5. Segment 55 words

      Opens “וְכֵן אַנִּיגְרָא, וְכֵן בְּקֶרֶן זָוִית.…”

    6. Segment 613 words

      Opens “הָהוּא דִּיקְלָא דַּהֲוָה לְאַבָּיֵי, וַהֲוָה סָלֵיק בְּאִיפּוּמָא.…”

    7. Segment 710 words

      Opens “אָמַר רַב אַחָא בַּר תַּחְלִיפָא: דִּשְׁרָא לָךְ,…”

    8. Segment 818 words

      Opens “פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא אֲפִילּוּ לְרַב שֵׁשֶׁת בֵּיתָא…”

    9. Segment 926 words

      Opens “תְּנַן: שׇׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “לָא, לְעוֹלָם דְּלָא הָדָרִי כָּיְפִי, וְהָא קָא…”

    11. Segment 1138 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן שׇׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁגְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “וְלֹא יַעֲלֶה בְּאִילָן מִבְּעוֹד יוֹם וְיֵשֵׁב שָׁם…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “תָּנֵי חֲדָא: אִם עָלָה — מוּתָּר לֵירֵד,…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא מִשֶּׁחָשֵׁיכָה, וְלָא קַשְׁיָא:…”

    15. Segment 1518 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא בְּשׁוֹגֵג, וְהָכָא בְּקָנְסוּ…”

    16. Segment 1626 words

      Opens “אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: כְּתַנָּאֵי.…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַחַת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:…”

    18. Segment 1819 words

      Opens “אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הֲרֵי הוּא עוֹבֵר…”

    19. Segment 1919 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא…”

    20. Segment 2024 words

      Opens “וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כְּשֶׁנָּתַתָּ — עָבַרְתָּ…”

    21. Segment 2122 words

      Opens “לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר הָתָם ״קוּם עֲשֵׂה״ עָדִיף,…”

    22. Segment 2227 words

      Opens “דִּילְמָא לָא הִיא, עַד כָּאן לָא קָאָמַר…”

    23. Segment 2315 words

      Opens “וְאִי נָמֵי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Eruvin 100a · Segment 16 — “אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: כְּתַנָּאֵי. הַנִּיתָּנִין בְּמַתָּנָה…

    • Rav Aha bar Tahalifa · Amoraim · Fourth Generation Amora

      Rav Aha bar Tahalifa was a prominent fourth-generation Amora, a diligent disciple of Rava, who both reported teachings in Rava's name and…

      Source: Eruvin 100a · Segment 7 — “אָמַר רַב אַחָא בַּר תַּחְלִיפָא: דִּשְׁרָא לָךְ, כְּרַבָּה שְׁרָא…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Eruvin 100a · Segment 7 — “אָמַר רַב אַחָא בַּר תַּחְלִיפָא: דִּשְׁרָא לָךְ, כְּרַבָּה שְׁרָא…

    Original text

    מִשּׁוּם דְּהָוֵי דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר, וְכׇל דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר — אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם.

    This was prohibited because it is a dwelling that serves only the air, i.e., it is used only by someone guarding the fields or the like. It is not used as permanent living quarters, despite its partitions. And the rule with respect to any dwelling that serves only the air is that it is not permitted to carry in it if its area is more than two beit se’a . As it is not a proper place of residence, the Sages treated it as an enclosure.

    שׇׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ וְכוּ׳. אִיתְּמַר: שׇׁרְשֵׁי אִילָן הַבָּאִין מִלְּמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה לְתוֹךְ שְׁלֹשָׁה, רַבָּה אָמַר: מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן.

    The mishna states: If the roots of the tree are three handbreadths above the ground, one may not sit on them on Shabbat. It was stated that amora’im disagreed with regard to the roots of a tree that rise up and then bend and come down from above, from a height of three handbreadths to within three handbreadths of the ground. Rabba said: It is permitted to use them, and Rav Sheshet said: It is prohibited to use them.

    רַבָּה אָמַר: מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, דְּכׇל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה דְּאַרְעָא — אַרְעָא הִיא. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, דְּכֵיוָן דְּמִכֹּחַ אִיסּוּר קָאָתֵי — אֲסוּרִין.

    The Gemara clarifies the rationale of each opinion. Rabba said that it is permitted to use them, as anything less than three handbreadths from the ground is considered as the ground. Rav Sheshet said: It is prohibited to use them; since they come from a prohibited source, they are prohibited. The section of the tree from which they grow is prohibited. Therefore, these roots should likewise be prohibited.

    דְּדָמוּ כִּמְשׁוּנִּיתָא, דְּסָלְקִין לְעֵילָּא — אֲסוּרִין. דְּנָחֲתִין לְתַתַּאי — שְׁרוּ. לִצְדָדִין — פְּלוּגְתָּא דְּרַבָּה וְרַב שֵׁשֶׁת.

    The Gemara proceeds to qualify the dispute: With regard to ascending and descending roots that resemble a rocky crag, those that rise upward are certainly prohibited according to all opinions; those that fall downward are permitted according to everyone. It is the roots that branch out to the sides that are the subject of the dispute between Rabba and Rav Sheshet. Rav Sheshet prohibits using them, while Rabba is lenient.

    וְכֵן אַנִּיגְרָא, וְכֵן בְּקֶרֶן זָוִית.

    And likewise, Rabba and Rav Sheshet disagree about a tree that grows in a ditch that has elevated roots, some of which are concealed by the banks of the ditch. The amora’im dispute whether the roots concealed by the banks are considered part of the ground. And likewise, in the case of a tree that grows in a corner between two walls, they disagree as to whether the section between the walls is considered part of the ground.

    הָהוּא דִּיקְלָא דַּהֲוָה לְאַבָּיֵי, וַהֲוָה סָלֵיק בְּאִיפּוּמָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף וּשְׁרָא לֵיהּ.

    The Gemara relates that Abaye had a certain palm tree that grew in his house and that projected through an opening in the roof. He came before Rav Yosef to ask him about it, and he permitted him to use the first three handbreadths of the palm tree above the roof, as the tree’s lower part is treated as though it were in the ground.

    אָמַר רַב אַחָא בַּר תַּחְלִיפָא: דִּשְׁרָא לָךְ, כְּרַבָּה שְׁרָא לָךְ.

    Rav Aḥa bar Taḥlifa said to Abaye: He who permitted it to you, permitted it to you in accordance with the opinion of Rabba, who maintains that a section of a tree concealed from view in at least two directions is considered as though it were underground. Consequently, the first three handbreadths above that section may be used on Shabbat, as they have the status of the ground.

    פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא אֲפִילּוּ לְרַב שֵׁשֶׁת בֵּיתָא כְּמַאן דִּמְלֵי דָּמֵי, וְלִישְׁתַּמֵּשׁ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג, קָא מַשְׁמַע לַן.

    The Gemara expresses surprise: This is obvious. What novel element is Rav Aḥa bar Taḥlifa teaching us? The Gemara answers: It is necessary, lest you say that in this case it should be permitted even according to Rav Sheshet, as the house is considered full, i.e., it is as though it were filled with earth, and this would mean it is permitted to use the section less than three handbreadths from the roof. Rav Aḥa bar Taḥlifa therefore teaches us that Rav Sheshet is stringent even in this case.

    תְּנַן: שׇׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶם. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלָא הָדְרִי כָּיְפִי — פְּשִׁיטָא. אֶלָּא לָאו, אַף עַל גַּב דְּהָדְרִי כָּיְפִי!

    The Gemara attempts to adduce proof from the mishna, in which we learned: If the roots of the tree are three handbreadths above the ground, one may not sit on them. What are the circumstances of this case? If the situation is that the roots do not bend over again, this is obvious, as anything higher than three handbreadths is part of the tree. Rather, doesn’t it mean that one may not sit on them even though they bend back downward to within three handbreadths of the ground? The mishna apparently indicates that if parts of the roots are more than three handbreadths above the ground, it is prohibited to use them along the rest of their entire length, as maintained by Rav Sheshet, contrary to Rabba.

    לָא, לְעוֹלָם דְּלָא הָדָרִי כָּיְפִי, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן אַף עַל גַּב דְּצִידּוֹ אֶחָד שָׁוֶה לָאָרֶץ.

    The Gemara rejects this contention: No, actually the mishna is referring to a case where they do not bend back downward, and the tanna comes to teach us the following: Although on one side of the tree the roots are level with the ground, nevertheless, it is prohibited to sit on them, as the roots on the other sides are more than three handbreadths above the ground.

    תָּנוּ רַבָּנַן שׇׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁגְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ שֶׁיֵּשׁ חָלָל תַּחְתֵּיהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אַף עַל פִּי שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד שָׁוֶה לָאָרֶץ — הֲרֵי זֶה לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן, לְפִי שֶׁאֵין עוֹלִין בְּאִילָן, וְאֵין נִתְלִין בְּאִילָן, וְאֵין נִשְׁעָנִין בְּאִילָן.

    The Sages taught in a baraita : With regard to roots of a tree that are three handbreadths above the ground, or if there is a hollow space beneath them of three handbreadths, although on one side of the tree the roots are level with the ground, one may not sit on them because of the following rule: One may not climb a tree, nor may one hang from a tree by one’s hands, nor may one even lean against a tree on Shabbat.

    וְלֹא יַעֲלֶה בְּאִילָן מִבְּעוֹד יוֹם וְיֵשֵׁב שָׁם כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. אֶחָד אִילָן וְאֶחָד כׇּל הַבְּהֵמָה, אֲבָל בּוֹר שִׁיחַ וּמְעָרָה וְגָדֵר — מְטַפֵּס וְעוֹלֶה מְטַפֵּס וְיוֹרֵד, וַאֲפִילּוּ הֵן מֵאָה אַמָּה.

    And similarly, one may not climb a tree on Friday while it is still day and sit there the entire day of Shabbat. This constitutes the use of the tree itself, not merely climbing it, and it is therefore prohibited. This halakha applies both to a tree and to all animals; one may not climb upon them, hang from them, or lean against them. However, the prohibition is not due to the effort involved in climbing, as is evident from the case of a cistern, ditch, cave, or a fence. One may climb up and climb down them, even if they are a hundred cubits deep.

    תָּנֵי חֲדָא: אִם עָלָה — מוּתָּר לֵירֵד, וְתָנֵי חֲדָא — אָסוּר לֵירֵד. לָא קַשְׁיָא: כָּאן — מִבְּעוֹד יוֹם, כָּאן — מִשֶּׁחָשֵׁיכָה.

    The Gemara comments: It was taught in one baraita : If one climbed up a tree, he is permitted to climb down; and it was taught in one other baraita that he is prohibited to climb down. The Gemara resolves this apparent contradiction: This is not difficult. Here, where it is permitted to descend, one climbed up on Friday, while it was still day; there, where it is prohibited to descend, one climbed up on Shabbat after nightfall.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא מִשֶּׁחָשֵׁיכָה, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּשׁוֹגֵג, כָּאן — בְּמֵזִיד.

    And if you wish, say instead that both baraitot are referring to a case where one climbed up the tree after nightfall. But even so, it is not difficult: Here, it is permitted to descend, as one climbed up the tree unwittingly; there, it is prohibited to descend, as the baraita is dealing with one who climbed intentionally.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא בְּשׁוֹגֵג, וְהָכָא בְּקָנְסוּ שׁוֹגֵג אַטּוּ מֵזִיד קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר: קָנְסִינַן. וּמָר סָבַר: לָא קָנְסִינַן.

    And if you wish, say instead that both baraitot are referring to a case where one climbed up unwittingly, and they disagree about whether or not the Sages penalized an unwitting offender due to an intentional offender. One Sage, who ruled that it is prohibited to descend, maintains that they penalized an unwitting sinner to prevent others from climbing up on purpose and descending. Therefore, one may not come down even if he ascended by mistake. And one Sage, who ruled that it is permitted, maintains that they did not penalize the unwitting sinner in this manner.

    אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: כְּתַנָּאֵי. הַנִּיתָּנִין בְּמַתָּנָה אַחַת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּנִיתָּנִין מַתָּנָה אַחַת — יִנָּתְנוּ בְּמַתָּנָה אַחַת, מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַרְבַּע — יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע.

    Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: This dispute between the two baraitot is parallel to the dispute of the tanna’im , who disagreed with regard to a different matter. The blood of certain sacrifices, e.g., the firstborn and tithe offerings, is sprinkled once on the altar, while the blood of other sacrifices, e.g., burnt-offerings, is sprinkled four times. They require two sprinklings that are four, i.e., two sprinklings on opposite corners, so that the blood falls on all four sides. If the blood of sacrifices that require only one sprinkling becomes intermingled with the blood of other sacrifices that require only one sprinkling, the mixture will be sprinkled once. Likewise, if the blood of sacrifices that require four sprinklings becomes intermingled with the blood of other sacrifices that require four sprinklings, the mixture will be sprinkled four times.

    מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַחַת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ בְּמַתָּנָה אַחַת.

    If, however, the blood of a sacrifice that requires four sprinklings becomes intermingled with the blood of a sacrifice that requires only one sprinkling, the tanna’im disagree: Rabbi Eliezer says: The mixture of blood is sprinkled four times. And Rabbi Yehoshua says: It is sprinkled once, and this suffices for the atonement of the sacrifice.

    אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל ״בַּל תִּגְרַע״! אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הֲרֵי הוּא עוֹבֵר בְּ״בַל תּוֹסִיף״.

    Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: If one sprinkles the blood only once, he transgresses the prohibition “you shall not diminish,” which prohibits the omission of any elements of the performance of a mitzva, as he has not sprinkled the blood of the burnt-offering in the proper manner. Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: According to your ruling, that one must sprinkle the blood four times, he transgresses the prohibition: Do not add (Deuteronomy 13:1), which prohibits the addition of elements to a mitzva, as he sprinkles the blood of the firstborn animal more times than necessary.

    אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא נֶאֱמַר ״בַּל תִּגְרַע״ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ.

    Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: They said the prohibition against adding to the mitzvot only where the blood stands by itself, not when it is part of a mixture. Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: Likewise, the prohibition: Do not diminish, was stated only in a case where the blood stands by itself.

    וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כְּשֶׁנָּתַתָּ — עָבַרְתָּ עַל ״בַּל תּוֹסִיף״ וְעָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְּיָדֶךָ. כְּשֶׁלֹּא נָתַתָּ — עָבַרְתָּ עַל ״בַּל תִּגְרַע״ וְלֹא עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְּיָדֶךָ.

    And Rabbi Yehoshua further said in defense of his position: When you sprinkle four times, you have transgressed the prohibition: Do not add, with regard to one of the sacrifices, and you also performed an action with your own hand, i.e., you transgress the Torah’s command by means of a positive act. By contrast, when you do not sprinkle four times, even if you have transgressed the prohibition: Do not diminish, you did not perform the action with your own hand. If one is forced to deviate from the commands of the Torah, it is better to do so in a passive manner.

    לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר הָתָם ״קוּם עֲשֵׂה״ עָדִיף, הָכִי נָמֵי יֵרֵד. לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר הָתָם ״שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה״ עָדִיף, הָכִי נָמֵי לֹא יֵרֵד.

    Rav Huna, son of Rav Yehoshua, sought to argue the following: According to Rabbi Eliezer, who said there, with regard to sacrifices, that if both alternatives involve the violation of a prohibition it is preferable to stand and take action, i.e., perform a positive action, here too, one should climb down from the tree, as it is better to perform a single positive transgression by climbing down rather than commit a passive transgression throughout the entire Shabbat by remaining on the tree. By contrast, according to Rabbi Yehoshua, who said with regard to sacrifices that it is preferable to sit and not take action, here too, one should not descend from the tree.

    דִּילְמָא לָא הִיא, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם ״קוּם עֲשֵׂה״ עָדִיף — אֶלָּא דְּקָא עָבֵיד מִצְוָה. אֲבָל הָכָא דְּלָא עָבֵיד מִצְוָה, הָכִי נָמֵי לֹא יֵרֵד.

    The Gemara refutes this comparison: Perhaps that is not the case, as the two halakhot are not identical. Rabbi Eliezer might have stated his opinion that it is preferable to stand and take action only in the case dealt with there, where one performs a mitzva with respect to the additional sprinklings of the burnt-offering. However, here, where one performs no mitzva whatsoever by descending, indeed, he should not descend.

    וְאִי נָמֵי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָתָם ״שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה״ עָדִיף — אֶלָּא

    Alternatively, the comparison can be rejected in a different fashion: Rabbi Yehoshua may have stated his opinion that it is preferable to sit and not take action only in the case dealt with there,