Chagigah 18b

מתני' נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה די להן בנטילה דכלי שאין בו אלא רביעית מים:

ולקודש מטבילין אבל לאכול שלמים או חטאת ואשם לכהנים יש מעלה שצריך להטביל ידים בארבעים סאה ואע"פ שאינן אלא סתם ידים שלא נגעו בטומאה דאורייתא המטמאה את כל הגוף:

ולחטאת ליגע במי חטאת מים המקודשים באפר פרה להזות מהן על טמאי מתים יש מעלה יתירה שאם נטמאו ידיו באחת מן הדברים המטמאין את הידים ולא את הגוף כגון וולד הטומאה וכגון ספר וכל טומאות שהן מדברי סופרים:

נטמא הגוף וכל הגוף צריך טבילה וכל מעלות הללו שזה גבוה מזה מדברי סופרים והאי דנקט להו הכא גבי הלכות הרגל. לפי שיש בסופן הלכות רגל שעמי הארץ חשובין טהורים ברגל ולא בשאר ימות השנה בסוף חומר בקדש:

טבל לחולין הוחזק לחולין ועוד זו מעלה טבל לחולין הוחזק לחולין כלומר נתכוין לטבול לשם חולין:

אסור למעשר הוחזק לשון כוונה כלומר נתכוין להעמיד גופו בחזקת טהור לחולין:

למעשר למעשר שני הנאכל בירושלים:

ולא הוחזק לא נתכוון לשם טבילת טהרה אלא לרחיצה בעלמא:

קשיא חולין אחולין ולא בעי למימר בחולין עד הפרק קאמר מה שאין כן במעשר דלישנא לא משמע ליה:

כאן באכילה וכאן בנגיעה הקשה הר"ר אלחנן מעשר אמעשר נמי לישני הכי ולוקמי אפילו כרבנן ותירץ מורי דאף בנגיעה דמעשר נמי פליגי רבנן ואסרי לה וכן משמע בסמוך דקאמר עד כאן לא פליגי אלא באכילה דמעשר משמע דמעיקרא סד"א דבכל ענין פליגי וכן בפ' שני דחולין (דף לג: ושם) דקאמר ודלמא לא פליגי רבנן אלא באכילה דמעשר כו' משמע דדבר ברור אינו מיהו הוי מצי לאקשויי וליטעמיך מתניתין דשבת פ"ק (דף יד) דתנן ואלו פוסלין את התרומה לא מיתוקמא כרבנן דמאי איריא תרומה אפילו מעשר נמי אלא לא חש לאקשויי ליה ומכח דההיא משמע דאמת הוא כי אתקפתא דרב שימי והא דנקט בפ"ב דחולין (דף לג: ושם) ודלמא לישנא קלילא הוא דלעולם אמת הוא בנגיעת מעשר ואכילת חולין לא פליגי דלכ"ע אין שני עושה שלישי (בחולין) ואל תתמה היכי ס"ד דלרבנן לא בעי אכילת חולין נטילה וי"ל דאיירי בפירי דלא בעו נטילה:

הא בנהמא הא בפירי והשתא לא הוצרך לתרץ תו גבי מעשר הא רבי מאיר והא. רבנן והוא הדין דמצי למימר הא באכילה הא בנגיעה אלא כולה באכילה עדיפא ליה:

הנוטל ידיו לפירות וכי אמר בפ' כיצד מברכין (ברכות דף מג.) אורחין שהיו מסובין לשתות אצל בעל הבית נוטלין כל אחד ידו אחת התם משום נקיות הוי וכן משמע לישנא דידו אחת דקתני:

כאן לחולין כאן למעשר משמע דאם לא כוון למעשר לא מהני וכ"ש בתרומה והקשה הר"ר אלחנן דאמר בפ' אלו דברים בברכות (דף נא:) ב"ש אומרים נוטלים את הידים ואח"כ מוזגין את הכוס שאם ימזגו את הכוס שמא יגע במשקים שאחורי הכוס והשתא אפילו נוטלן נמי כיון דלא מהניא הך נטילה לתרומה הויא ליה פוסל את התרומה ותנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה ותירץ דכיון דנטל ידיו לחולין לא פסיל תרומה והכי משמע דאי לא תימא הכי אין לך אדם אף חבר אוכל חולין בטהרה שלא יטמא משקין:

מתני' נוטלין לידים לחולין ולמעשר כו' פי' נוטלין לידים ולחולין ולמעשר אבל לתרומה ולקדש מטבילין כך סוגיא דשמעתא.

ומקשינן [חולין ומעשר מי] בעו נט"י והתנן.

התרומה והבכורים טעונין רחיצת ידים מה שאין כן במעשר ושנינן הא לר' מאיר היא דתני בענין מי שטעון ביאת מים מדברי סופרים כגון רחיצת ידים מותר בחולין ובמעשר ומתניתין דלא כר' מאיר אלא כחכמים דפליגי עליה ואסרי במעשר ומקשינן והא אפילו חכמים דפליגי על ר' מאיר לא פליגי אלא במעשר דתנן וחכמים אוסרין במעשר ושנינן כי תניא ומותר בחולין בנגיעה ולא באכילה דחולין אפי' ר' מאיר מודה דצריך נטילה ומתניתין באכילה דחולין דברי הכל וכ"ש למעשר. ודחינן להא שנויה הכי וממאי כדקאמרת דלמא לא פליגי רבנן ו חכמים אלא אאכילה דמעשר דר' מאיר מתיר וחכמים אוסרים אבל אנגיעה דמעשר ואכילה דחולין דברי הכל שרו ושנינן שנוי' אחריתי.

מתני' באכילה דנהמא ולדברי הכל בעי נטילה והא דקתני מותר בחולין ואוקימנה לדברי הכל באכילה דפירי דלא בעו רחיצת ידים כרב נחמן דאמר בפרק כל הבשר אסור לבשל בחלב. הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח:

ת"ר הנוטל ידיו נתכוון ידיו טהורות לא נתכוון ידיו טמאות וכן המטביל ידיו כו': ירושלמי. כל הן דתנינן מטבילין במ' סאה. ותניא אידך אע"פ שלא נתכוון ידיו טהורות. קשיין אהדדי ושנינן הא דתניא בעינן כוונה למעשר.

המשנה הרביעית נוטלי' לידים לחולין ולמעשר ולתרומה ולקדש מטבילי' ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו הטובל לחולין והוחזק לחולין אסור במעשר הטובל למעשר והוחזק למעשר אסור בתרומה הטובל לתרומה והוחזק לתרומה אסור בקדש הטובל לקדש והוחזק לקדש אסור בחטאת הטובל לחמור הותר בקל טבל ולא הוחזק כאלו לא טבל בגדי עם הארץ מדרס לפרושין בגדי פרושי' מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהנה והיתה מטפחתו מדרס לקדש יוחנן בן גדגדה היה אוכל על טהרת הקדש והיתה מטפחתו מדרס לחטאת אמר הר"מ פי' נאמ' שאסור לו לאדם שיאכל לחם ואפי' חולין עד שיטול ידיו וכמו כן חייב ליטול ידיו לתרומה ומעשר בין לפת בין לפירות וכשנגע בתרומה בלי נטילת ידים פסולה אפי' אינו ודאי שידיו טמאות כמו שיתבאר במס' טהרות ובשר קדש או לחם קדש מטבל ידיו ואז יגע בהן ועוד יתבאר בתחלת מקואות שעור המים ומראיהן שראוי להיות בהם טבילת ידים וחטאת הנזכר בכאן הוא פרה אדומה שאמ' השם בה חטאת הוא ונתן לאפרה מעלה יתרה על הקדש ועוד יתבאר הטעם במס' פרה וכשנטמאו ידיו אין לו לטהרם בשום דבר מדברי אפר עד שיטבול במי מקוה ולא יטביל ידו בלבד כמו שהוא עושה לזולתו מן הדברים הצריכים לטהרה והדברים המטמאי' את הידים בלבד כשנגעו בהן אבל לא כל הגוף הם אוכלים טמאים ומשקין טמאים והדומה להם מטומאות קלות כמו שיתבאר במס' טהרות ופרה וידים הטובל לחולי' וכו' פי' כשטבל אדם ונתכוון שזו הטבילה לאכילת חולין ונשאר על אותה טהרה אסור לו לאכל מעשר באותה טבילה עד שיטבול פעם שנית ויחשוב שהוא טובל למעשר בזו הטבילה וכן כלם על כל פני' צריך כונה מאותו דבר שהוא טובל לו וכשטבל סתם ולא כיון לשום דבר לא למעשר ולא לזולתו כאלו לא טבל ואינו אוכל באותה טבילה אלא חולין בלבד בגדי עם הארץ וכו' פי' פרושים הם אוכלי חוליהן בטהרה ונזהרים מן הטמאות כלן תמיד וכמו כן שומרי' מאכליהם ומשתיהם כדי שיהיו טהורים וענין מדרס לפרושים כי הם כשהיו נוגעים בבגדיהם נטמאו כאלו נגעו במדרס הזב וצריכי' טבילה וכבר אמרנו כי זאת המשנה חסר ממנה מעלה אחת וכי סדר אלו המעלות כלן כן בגדי עם הארץ מדרס לפרושי' בגדי פרושים מדרס לאוכל מעשר בגדי אוכלי מעשר מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש בגדי קדש מדרס לחטאת ומאמרם ר' יוחנן בן גדגדא היה אוכל וכו' תדע שחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמי לפי שכבר אמרנו בגדי קדש מדרס לחטאת ואמ' בזה שהיה אוכל חולין שנעשו על טהרת הקדש מטפחתו מדרס לחטאת וכבר נתבאר בסוף נדה כי זאת המשנה ראשונה ושם חזרו לומר כי חולי' שנעשו על טהרת הקדש אינן כקדש בכל הדברים אבל במקצתן ועוד יתבאר כל זה במקומות מסדר טהרות ועוד ימנה בפרק שלאחר זה דברים יתרים בטהרת הקדש על התרומה ואמרו בהן י"א מעלות שנו כאן שש ראשונות בין בקדש בין בחולין שנעשו על טהרת הקדש אחרונות לקדש אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש ולא יתערב לך אוכל חולין בטהרה עם אוכל על טהרת הקדש כי אוכל חולין בטהרה ישמר מכל דבר שיטמא החולין כדי שיהא אותן חולין טהורים ואוכל על טהרת הקדש ישמר מכל מה שיטמא הקדש וישים אותן החולין כאלו הן בשר חטאת או אשם ועוד יתבאר זה במס' טהרות ומיני הטמאות שהן מטמאות החולין והמטמאות התרומה והמטמאות הקדש ושם יתבאר אלו ההלכות כלם באר היטב:

אמר המאירי נוטלין ידים לחלין ולמעשר וכו' הכונה בה בענין החלק השלישי וכבר בארנו בראש המסכתא סבת התגלגלו בעניני טומאה וטהרה ועכשו מתחיל בענין זה ואמר נוטלין וכו' וצריך שתדע שאע"פ שהידים עסקניות הם ומתוך הסח הדעת שבהן חייבו נטילת ידים לסעודה אף באכילת חולין ואף למי שאינו אוכל חוליו בטהרה כמו שביארנו במסכת ברכות מ"מ במשנה זו לא דברו אלא בנטילה לטהרת טומאה לטמא טהרות בנגיעה שלא בנטילה משא"כ בנטילה שזכרנו לחולין דעלמא שאין אוכלין נפסלין בכך וא"כ משנה זו אינה אלא בדברים שיש בהן סרך קדושה שלא ליאכל בטומאה כגון תרומה ומעשרות ושאר הנזכרות בענין ולא הוזכרו חולין בכאן אלא על אוכלין חוליהן בטהרה וכבר ידעת שהם גזרו על הידים להיות שניות אפי' בסתם ומ"מ משנה זו לא באה על טומאת סתם שהידים סתם שניות הן מ"מ די להם בנטילה לטומאה סתם אפי' לקדש ולחטאת הא לא דברה משנה זו אלא לידים שנטמאו טומאה ודאית ולא טומאה גמורה שא"כ הרי נטמא כל גופו בכך ולא די לו בטהרת ידים אלא שנטמא בטומאה המטמאה את הידים מדברי סופרים ולא הגוף אפי' מדבריהם כגון שנגעו בולד הטומאה ואין אדם מיטמא אלא באב הטומאה או שנגעו בספרים וכיוצא בהן ובזו ר"ל בידע שנטמאו בטומאה זו הם חלוקים על מעלות אלו הנזכרות וי"מ שאף בסתם ידים חלוקים על מעלות אלו שמאחר שהידים שניות אין לנו ולידיעתו כלום וכן בתלמוד המערב נרמזו מחלוקות אלו הוא שאמרו שם כל הן דתנינן מטבילן במ' סאה והא תנינן הנוטל ידיו לקדש צריך רביעית א"ר אלעזר כאן בידים טמאות כאן בידים טהורות כלו' שבטהורות אלא שנטמאו מכח טומאה הנגזרת עליהם דים בנטילה אף לקדש אבל בטמאות ר"ל טומאה שהזכרנו מטבילן ור' חנינא בריה דרב הלל אפי' תימא כאן וכאן טהורות כאן וכאן טמאות כאן בקדשים מקדשין כאן בחולין שנעשו על טהרת הקדש ופי' כאן וכאן בטמאות לא בטומאה מן התורה שיהא הגוף טמא בה אלא בטומאה המטמאה את הידים מדברי סופרים ולא את הגוף אפי' מדבריהם על הדרך שביארנו ופי' כאן וכאן טהורות ר"ל שאין בהם אלא טומאת סתם ידים נמצא לדעת ר' אליעזר הוא כמו שכתבנו שבסתם ידים חולין וקדש וחטאת שוין לנטילה ובידוע שנטמאו הוא שחלוקין על מדרגות אלו ולדעת ר' חנינא אף הטהורות חלוקות על מעלות אלו וראשון נראה לי ואמ' שלחולין ר"ל לאוכלי חליהן בטהרה אלא שלא עשאן על טהרת תרומה או על טהרת קדש אלא שהוא נוהג לאכלן בטהרה וכן למעשר שני וכן לתרומה די להן בנטילה על ידי כלי וברביעית מים ולקדש כגון לאכילת שלמיו או חטאת ואשם לכהנים צריך להטביל את ידיו במ' סאה ולחטאת ר"ל ליגע במי חטאת והם מים המקודשים באפר פרה נטמאו ידיו על הדרך שהזכרנו נטמא כל גופו וכלו צריך טבילה טבל לחולין הוחזק לחולין פי' עוד מעלות אלו עשו חכמים בטבילה לומר שתהא צריכה כונה ולא עוד אלא שאפי' כיון בה על דעת הקל אינה מועילה לאכילת החמור ומ"מ לאכילת חולין פי' בגמ' שאין צריכה כונה אלא שאפי' כיון בה לאכילת חולין אין כונה שלו מועילה למעשר ולשון הוחזק לחולין ר"ל הרי הוא בחזקת טהרה לחולין אבל לא למעשר וכן כלם ואם טבל לחטאת הוחזק לכל שהטובל לחמור מותר בקל טבל ולא הוחזק וכו' כלו' שלא כיון לשום דבר אלא לרחיצה בעלמא הרי הוא כאלו לא טבל שהטבילה צריכה כונה ומ"מ מועילה היא לאכילת חולין ר"ל לאוכלי חוליהן בטהרה:

בגדי עם הארץ וכו' עכשו בא להשמיענו מעלות אחרות בטומאה והוא שבגדי עם הארץ טמאים טומאת מדרס לפרושים ר"ל אוכלי חליהן בטהרה ולשון מדרס פירוש שהוא אב הטומאה כמשכבו של זב שהוא קרוי מדרס בלשון רבותי' והוא אב הטומאה לטמא בו אדם וכלים כדכתי' וכל אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ומתוך שאמרו על עמי הארץ שהם כזבים נקראת טומאתם על שם מדרס על לשון טומאת בגדי הזב עצמו וגדולי המפרשים כתבו שהוא הדין לגופו של עם הארץ שהוא מטמא טהרות לפרושים אבל של פרושים לאוכלי מעשר שני ושל אוכלי מעשר שני לאוכלי תרומות וכן של אוכלי תרומות לאוכלי קדשים ושל אוכלי קדשים לנגיעת מי חטאת דוקא בגדיהן אבל לא גופם וכן פסקוה גדולי המחברים אלא שבתלמוד המערב שאלוה ולא הובררה ונסח דבריהם גופו של פרוש מהו שיעשה כזב אצל תרומה היתיב ר' חנין הא תני המניח עם הארץ בתוך ביתו בזמן שהוא רואה את הנכנסים ואת היוצאים אוכלין ומשקין וכלי חרס פתוחין טמאים משכבות ומושבות וכלי חרס מוקפין צמיד פתיל טהורים ואין תימר גופו כזב אצל תרומה אף מוקפין צמיד פתיל יהו טמאים ר"ל מתורת היסט ואמ' ר' יודן תפתר בעם הארץ אצל פרוש והתמה שבזו נראה שעם הארץ לפרוש אין גופו מטמא הפך מה שכתבנו אלא שאפשר שתירוצו של ר' יודן שנוייא הוא ולא סמכינן עליה ואף באחרים ר"ל מתרומה לקדש ומקדש לחטאת שאלוה ג"כ שם ולא הובררה יפה וודאי ראוי להחמיר בעם הארץ לפרוש יותר מן האחרים לשלמעלה מהם ואף בפרק אחרון מצאתי שם בענין עבר ונשא טהור לית הדא אמרה לא עשו גופו כזב אצל הקדש ואע"פ שהוא נדחק לתרצה אין לסמוך בה ומ"מ ראוי לפרש תפתר בעם הארץ לפרוש כלו' זו של היסט אף בעם הארץ לפרוש היא שאין עם הארץ מטמא לא במשא ולא בהיסט הא למגע לא למדנו כלום:

בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה וכו' לא הביא במשנה זו מעלה למעשר שני על של חולין ובגמ' פי' שהיא חסרה וכך היא שנויה בגדי פרושים מדרס למעשר וכו' ונמצא סדר המעלות עם הארץ לפרוש ופרוש למעשר ומעשר לתרומה ותרומה לקדש וקדש לחטאת וטעם הדבר לדעת רוב מפרשים הוא מפני שאין שמירתם של אלו הקלים נקראת שמירה אצל החמורים והרי הם אצל אותו דבר כאלו לא נשמרו והדברים זרים שהרי מה שהוא טומאה לזה הוא טומאה לזה וכל שנשמר ממנו לקדש אף הוא נשמר ממנו במעשר אלא עיקר הדברים שאע"פ שהם נשמרים מן הטומאה מ"מ כשנטמאו להם אין אחד מהם מחזיק בטבילת בגדיו אלא למה שדרכו לאכל וכבר ביארנו שטבל לתרומה לא הוחזק לקדש וכן בכלם וחשש הטומאה בכל אלו מפני שמא ישבה עליהם אשתו נדה והרי הן מדרס הנדה ובעם הארץ אי אתה צריך לכך מפני שהוא כזב לכל דבריו ומפני זה אתה מוצא לפעמים בתלמוד שהוא בא בקצתם מטעם אשתו נדה ופעמים מחמת עצמו ומתורת זב ומ"מ בתלמוד המערב פירשו אף זו של עם הארץ מחשש ישיבת אשתו נדה עליהם והוא שאמרו שם ר' זעירא בעי מהיכן נטמא בגד זה מדרס תפתר שהיתה אשתו של עם הארץ יושבת עליו ערמה ופרשוה בשעת נדתה וערמה מבגדי טהרתה קאמר ועוד אמרו שם ר' יוסה בשם ר' זעירא במגעות שנו כאן כלו' שאין עם הארץ או בגדיו מטמא בהיסט וכן אינו מטמא במשא וכן התבאר בתוספתא ר"ל שאין עם הארץ מטמא במשא בלא נגיעה שאם כן אין לך עם הארץ מעביר חבית ממקום למקום והוא הדין שאין מטמא בהיסט ואע"פ שאם מחשש זיבה הוא היה לנו לטמא אף באלו מ"מ הואיל וחששא בעלמא הוא דיו אם גזרנו עליו למגע וראיה לדבר זה מה שאמרו בהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות שהיו סבורין לפרשה בשלא טהר אותם ואעפ"כ כל שלא נגעו טהרותיו טהורות אלמא אין מטמאין בהיסט וכן בפרק הנזקין אמרו וניחוש שמא תסיטם אשתו נדה ואם גזרו בהיסט למה ליה נדה ואחר שכן זו שאמרו בשמיני של טהרות הדר עם עם הארץ בחצר ושכח כלים בחצר אפי' חביות מוקפות צמיד פתיל טמאין אפשר דבחביות מלאות אוכלין קאמ' ומשום אוכלין ובשהא שיעור פתיחה וסתימה ומחשש שמא פתח ונגע ובפירושי המשנה לרבני צרפת פרשוה מחמת אשתו וכן כתבנוה ברביעי של נדה:

יוסף בן יועזר וכו' בא להשמיענו שבענין זה אין חולקין כבוד לשום אדם שהרי יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהנה ולא עוד אלא שהיה נשיא כמו שביארנו למעלה ואע"פ שהיה אוכל תרומות בטהרה היתה מטפחתו מדרס לאוכלי קדש ויוחנן בן גדגדא ישראל היה והיה אוכל חוליו על טהרת הקדש וידוע על חולין שנעשו על טהרת הקדש שהן כקדש והיתה מטפחתו מדרס לחטאת הא לקדש לא שאין בזו חלוק בין חולין שנעשו על טהרת הקדש לקדש גמור וענין חולין שנעשו על טהרת הקדש הוא שקבלו בעליהם לאכלו על טהרת הקדש ר"ל לשמרו בשמירת הקדש והיו רגילין בכך אלו שהיו רגילין בקדשים כדי שיהיו בני ביתו רגילין במה שצריך לשמירת הקדש ויש שהיו אוכלין [על טהרת תרומה ויש שהיו אוכלין] בטהרה אבל לא בשמירת תרומה וקדש ר"ל לא שיחזיקו עצמם בטמאים לאכילת אותם החולין בכל מה שמחזיקים עצמם בטמאים לענין תרומה וקדש וי"מ בחולין שנעשו על טהרת הקדש מי שמטהר יינו למכרו לצורך נסכים ושמנו וקמחו למכרו לצורך מנחות:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא אלא שיש בקצת הדברים תנאים כמו שיתבאר ודברים שנכנסו תחת משניות אלו בגמרא אלו הן:

מה שבארנו במשנה שאכילת חולין צריכה נטילת ידים לטהרת טומאתן ר"ל לאוכלין חליהן בטהרה עד שאם התחיל לאכל שלא בנטילה נטמאו דוקא בפת אבל בפירות לא שחזקת אוכל חוליו בטהרה אינו קפיד על אכילת הפירות בטהרה הואיל ואף נטילת ידים דעלמא לא נאמרה בה וכמו שאמרו הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח הא לשאר הדברים שהוזכרו במשנתנו אף לפירות צריך נטילת טהרה לכתחלה ואף במעשר אלא שמ"מ אין מטמאי' במגע וגדולי הרבנים מפרשים שאף במעשר אין הפירות צריכין נטילה מפני שהם מפרשים שמה שאמרו הא בנהמא הא בפירי שלשניהם הוא עולה ר"ל לחולין ולמעשר אבל לדעתנו אינו עולה אלא לחולין שהרי מעשר כבר תירצוה יפה במה שאמרו הא ר' מאיר הא רבנן כלו' שלדעת רבנן צריכין נטילת ידים ואין בהם חלוק בין נהמא לפירי שהרי לטהרה גמורה אנו צריכין בו ומה בין פירות לאוכלין וראיה לזה אצלי בשני של חולין שאמרו השוחט ולא יצא דם כשרים ונאכלים בידים מסואבות כלו' בלא נטילה ומפני שלא הוכשרו והקשה ואפי' הוכשרו מאי הוי והא חולין נינהו ותירץ בחולין שלקחן בכסף מעשר אלמא שהבשר אע"פ שהוא כפירות במעשר צריך נטילה ולא בחולין ואף במעשר דוקא באכילה הא במגע לא שאין שני עושה בו שלישי והוא שאמרו שם והא אפי' מעשר בנגיעה מיהא לא בעי נטילה כלו' ומשנתנו אף נגיעה במשמע הואיל ואמר ונאכלין ולא אמר ואוכלין עד שהוצרך להעמידה בידים תחלות כמו שיתבאר שם:

התרומה והבכורים זר האוכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים ואם אכלן בשוגג משלם ומוסיף חמש ואסורין לזרים אף בהנאה ואע"פ שאמרו מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה לא נאמר כן אלא כשאין הדבר כלה באותה הנאה אבל הנאה שהדבר כלה באותה הנאה כגון להסיקה תחת תבשילו והדומה לזה אסור וי"מ אסורין לזרים אף במקום שאין בו מיתה וחומש כגון לחצי שיעור ועל דעת האומר חצי שיעור אסור מן התורה וכן פירשוה בתלמוד המערב במס' בכורים והן נכסי כהן ר"ל לקדש בהן את האשה או ליקח בהן איזה דבר אלא שהלוקחן נוהג בהן בקדושתן ונותנם או מוכרם לכהנים ועולים באחד ומאה ר"ל שאם נפל סאה מהם לתוך מאה של חולין מעלה סאה והשאר מותר הא בפחות ממאה הכל אסור לזרים ומוכר את הכל לכהנים בזול חוץ מדמי אותה סאה וטעונין נטילת ידים שהידים שניות ושני עושה שלישי לתרומה לפסלה וטעונין הערב השמש שאפי' טבל ועלה אינו אוכל בתרומה עד שיעריב שמשו מה שאין כן כל אלו במעשר שני חוץ מנטילת ידים שהרי מיתה וחומש אין בו שהרי כל עצמו לזר הוא נאכל וחומש פדיון אינו ממין חומש זה וכן אין מעשר שני נכסי בעליו שלא זכה בו אלא לאכילה ושתיה וסיכה אבל אין רשאי לקנות בהם עבדים וקרקעות והעלאה באחד ומאה אין בו שהרי עקר אכילתו לזר הוא ואם כדי לאכלו בירושלם הרי אפשר לפדותו וכן אין בו הערב השמש שטבל ועלה אוכל הוא במעשר ובפרק הזהב ובפרק הערל הרחבנו בביאור שמועה זו בכדי מה שצריך בביאורה:

בד"ה קשיא חולין אחולין ולא בעי למימר בחולין עד הפרק קאמר משא"כ במעשר כו' עכ"ל ר"ל הא דקתני במתני' משא"כ במעשר וכ"ש בחולין היינו דסגי עד פרק ב' משא"כ בתרומה דצריך עד פרק ג' כדאיתא פ' כ"ה:

בד"ה כאן באכילה כאן בנגיעה הקשה הר"א מעשר אמעשר נמי לישני הכי כו' עכ"ל וקשה דהא ודאי למאי דס"ד השתא לאסור חולין באכילה ע"כ הא דקתני וחכמים אוסרין במעשר אפילו לנגיעה דאי באכילה אפילו חולין נמי דהא מ"ה קשיא ליה חולין אחולין דחכמים לא פליגי אלא אמעשר ולקמן נמי קאמר מתני' רבנן היא דשני להו בין חולין למעשר ולפי סברא זו מתני' מני לא כר"מ ולא כרבנן וצ"ע:

בא"ד בנגיעה דמעשר ואכילה דחולין לא פליגי דלכ"ע אין שני עושה שלישי במעשר ואל תתמה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה כאן לחולין כאן כו' ותירץ כיון דנטל ידיו לחולין לא פסיל תרומה כו' עכ"ל אין לפרש דר"ל כיון דנתכוין מיהת לחולין מהני גם לתרומה דהא קתני הוחזק לחולין אסור למעשר וכ"ש לתרומה אלא דר"ל דאיכא לפלוגי בין אכילת תרומה ובין פסול תרומה ואין חילוק כלל לתרומה ולמעשר בין לא נתכוון כלל ובין נתכוון רק לחולין ואי הוה איכא לפלוגי בינייהו בהא הוו איצטריכו תרי בבי במתני' שפיר והתוס' דחקו לתרצם לקמן בענין אחר כמו שיבואר בסמוך ודו"ק: