Talmud Builders

    Commentary page

    Menachot 65b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 65b

    Menachot 65b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 256 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ואם אוהבן היה למה מאחרן ארבעים שנה ודיחוי בעלמא קאמר ליה משום דהוא היה אומר דברי הבל:

    לא תהא תורה שלמה (לעולם) לדחות אדם בקנה ובקש כשיחה בטילה שלכם דלנו יש ראיה ולכם אין ראיה:

    חמשים יום משמע ימים ולא שבועות וכתוב אחד אומר שבועות ושבועות לא קרי אלא אותן המתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת:

    הא כיצד הא ביו"ט ראשון של פסח שחל בשבת דממחרתו אחר השבת דהוא יום הבאת עומר ומתחילין לימנות מתוקם שבע שבתות תמימות תהיינה:

    ביו"ט של פסח שחל להיות באמצע שבת דמתחילין למנות למחרתו מיתוקם קרא בחמשים יום ולא שבועות שלמות אלא מתחילין למנות באמצע שבת:

    תספר לך משמע לך תהא מסורה הספירה:

    ספירה תלויה בבית דין שבית דין קובעין המועדות וצריך לשאל אימתי חל יום טוב ראשון של פסח שמתחיל למנות הספירה ממחרת:

    יצתה שבת בראשית שבת ממש שספירתה תלויה בכל אדם שאין צריך לאדם לישאל לבית דין אימתי חל יום ראשון אלא ממתין עד שבת שבתוך הפסח מתחיל:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 65b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום ואם תאמר והלא לא ספרינן אלא מ"ט יום ויש לומר שלא צוה הכתוב לספור חמשים דהכי קאמר קרא עד ממחרת השבת השביעית שהוא יום חמשים תספרו אי נמי חמשים יום תספרו אוהקרבתם דבתריה קאי והכי קאמר עד ממחרת השבת השביעית תספרו ולא עד בכלל נ' יום והקרבתם מנחה חדשה:

    מה חדש סמוך לביאתו ניכר פירש בקונטרס לביאת חשבונו ניכר מאימת מתחיל למנותו דהיינו מיום כ"ט משעת מולד לבנה אף עצרת סמוך למנין החמשים ניכר להם יום קבוע דהיינו בט"ז בחודש ממחרת יו"ט ראשון שאם ממתינים עד לאחר השבת אין שם היכר יום קבוע דפעמים שמתחילין למנות בט"ז פעמים בי"ז פעמים בשמנה עשר פעמים בי"ט ור"ת מפרש מה חודש סמוך לביאתו של חודש ניכר מתי יהיה ראש חודש דמיד דמיכסי סיהרא ואינה נראית כולי עלמא ידעי שהיום יהיה מולד ולמחר יקדשו ב"ד את החדש אף עצרת צריך שיהא ניכר וידוע לעולם זמן קדושתה סמוך לביאתה דהיינו אם מתחילין למנות בששה עשר בניסן שיתנו עיניהם כמה הלבנה גדולה בחמשה לחודש וכשיראה בסיון באותו שיעור ידעו שלמחר יתקדש עצרת ולקמן פריך דלמא ביו"ט אחרון קאי ויתנו עיניהם בי"ב בסיון וה"ר משולם גריס מנה ימים וקדש יובל משום דמנה ימים וקדש חודש נפקא לן בריש מסכת מגילה (דף ה.) מדכתיב עד חדש ימים ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות לחדשים וזו היא מדרש חכמים ולא שייך למימר אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודים בו כי ההוא דתני (בפ' בתרא דר"ה) (דף כט.) הכי אמרה תורה הבא עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת דבהדיא כתיב וכן ספירת יובל כתובה בהדיא סמוך לביאת התחלת חשבונו ניכר שלעולם מתחילין למנות למחרת שנת החמשים אף עצרת סמוך לביאת התחלת חשבונו יהא ניכר שזה הוא למחרת יו"ט הראשון ולא ישתנה לעולם ור"ת אומר דמצינו בשילהי פ"ק דר"ה (דף טז.) אמרה תורה נסכו מים לפני בחג אע"פ שאין הצדוקים מודים שרגמוהו באתרוגיהן ומיהו יש לחלק משום דהתם קאמר מפני מה אמרה תורה אבל יש להביא ראיה מהא דאמרינן עולת חודש בחדשו אמרה תודה חדש (חודש) והבא לי קרבן מתרומה חדשה ואין צדוקין מודין בדרשה זו ועוד קשה דה"ל למימר מנה שנים וקדש יובל דימים לא מצינו דהכי כתיב קרא וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים ועוד יש לפרש מה חודש סמוך לביאתו ניכר כל שעה ע"י חשבון מתי יבוא שלעולם כשיעבור שלשים יום מר"ח מקדשין את החדש אף עצרת סמוך לביאה ניכרת על ידי חשבון השוה יש להכיר מתי יבא עצרת שלעולם לאחר חמשים יהא עצרת ולדברי הצדוקין אינה ניכרת יפה דפעמים יש יותר:

    מה להלן רגל כו' ולדבריהם זימנין דהוי אחר הרגל כגון דחל פסח באחד בשבת:

    רגל ותחלת הרגל אע"ג דעצרת יום אחד כיון דיש לחגיגתו תשלומין כל שבעה שייך בה תחלת רגל:

    וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד גבי יובל כתיב (ויקרא כ״ה:ח׳) וספרת לך דאבית דין קאמר להו רחמנא ושמא בית דין סופרין ומברכין כמו שאנו מברכין על ספירת העומר וגבי זבה דכתיב (שם טו) וספרה לא שייך בה ברכה כיון שסותרת דאי חזיא אפילו בשביעי סתרה:

    רבי יהודה בן בתירא אומר אינו צריך בברייתא דלעיל דורש ר"י בן בתירא בענין אחר ובספר שכתב רבינו גרשום מאור עיני הגולה מחק מהא בתרא בן בתירא וגריס ר"י סתם ושמא שנים היו דאחד היה בזמן הבית כדמוכח בריש פסחים (דף ג:) ועוד היה אחד דאמרינן בירושלמי דר"א ור' יהושע ביטלו מכשפות מאביו של ר"י בן בתירא שלא היה יכול להוליד ואין לחוש במאי דתני ליה בתר תנאי בתראי דה"נ תני מילתיה דר' יוסי בתר רבי יוסי בר"י שהיה ר"י חבירו של ר' יוסי פ' אחד דיני ממונות (סנהדרין לד.):

    Tosafot on Menachot 65b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    תספור לך משמע לך תהא מסורה הספירה ספירה תלויה בב"ד שב"ד קובעין המועדות ויורוך אימתי חל יום ראשון של פסח שתתחיל למנות ממחרתו. יצאת שבת בראשית, פי' שבת ממש שספירתה תלויה בכל אדם שאין צריך אדם לשאול לב"ד אימתי חל יום ראשון של פסח אלא ימתין עד שבת שבתוך הפסח ויתחיל למנות, ל"ה: יש להקשות למי קאמר שצריך לשאול לב"ד, אי לאדם שעומד בישוב הרי אינו צריך לב"ד מתי יום ראשון של פסח שהרי יראה האדם מתי העם עושין אותו, אי באדם שהפריש בים או למרחוק ואינו רואה מתי עושין הרי הוא צריך לשאול מתי יהי' שבת של פסח כמו שצריך לשאול מתי פסח דאם אינו יודע מתי פסח כמו כן לא ידע מתי שבת שבתוכו, א"כ ידיעת השבת שבתוכו תלוי בב"ד: וי"ל דכולהו מצי מיירי דגם למי שעומד בישוב צריך לדעת מב"ד מתי נקבע החדש שיהיה ט"ו בניסן בו הפסח שהרי אין הרוב בקיאין בקביעא דירחא ויש לטעות אם היה אדר מלא או חסר א"כ יום ראשון של פסח צריך שנדעהו מפי ב"ד שיש לטעות בו משני ימים כגון שנאמר אם הוא יום ראשון שנקבע החדש ביום א' או אם הוא יום שני שנקבע החדש ביום שני אבל משבת שבתוך הרגל אין צריך לשאול לב"ד שהרי מאיזה יום שנקבע החדש ביום ראשון או יום שני מ"מ יודע הוא השבת שבתוך הרגל נקבע הפסח אם ביום ראשון יהיה השבת יום שביעי ואם נקבע בשני יהיה השבת יום שש ומ"מ יודע הוא שזה השבת שבתוך הרגל וגם כשיהיה השבת סמוך לי"ט של פסח כגון שהיה הפסח ביום ששי ויצטרך לשאול מתי שבת של פסח שהרי ידע שצריך להיות אותו שבת בפסח אם נקבע ביום ששי הרי הוא יום ב' לפסח ואם נקבע פסח בו ביום של שבת הרי השבת מפסח הוא, וגם אם נקבע הפסח בשבת שיהא צריך לדעת אם נקבע בשבת או יום אחד למחרת השבת הרי אין שאלה שצריך לשאול לב"ד מתי שבת של פסח בשביל השבת כי אם בשביל הפסח עצמו, וגם למפרש בים או בשיירא נוכל לומר דאין צריך לשאול מתי שבת שבתוך הפסח דמסתמא לא יטעה בכמה ימים:

    שתהא ספירה לכל אחד ואחד, פי' שכל יחיד חייב לספור, ל"ה וקשיא היכי משמע לכל אחד אדרבא וספרתם לכם בלשון רבים משמע דלרבים מזהיר רחמנא דהיינו לצבור או לב"ד אבל לא לכל יחיד ויחיד, י"ל אי לרבים לצבור או לב"ד הו"ל למימר וספרתם לבד ולשתוק מלכם ומדקאמר לכם משמע דבא לומר לכל אחד, דהכי משמע לכם שהמצוה היא לכלכם ולא לב"ד, או לכם משמע לכם היא שתקבלו בה שכר ונספרת א"כ לכל אחד מהם, אי נמי מדכתיב גבי יובל וספרת לך לשון יחיד מכלל דלכם לכל חד וחד קאמר:

    כל ספירות שאתה מונה לא יהו אלא חמשים, וכמו שאם חל פסח בשבת אתה מונה מיום המחרת שהוא יום שני לפסח אף לעולם לא תספור ימים מיום שני של פסח אלא חמשים וא"ת שבת בראשית פעמים שאתה מונה לפי חשבון של אשתקד שהתחלת למנות מיום שני של פסח חמשים ואחד דהיינו כשחל פסח בע"ש ואתה מונה ממחרת השבת עד חמשים מיום של אחר השבת, ל"ה: ויש להקשות מה הכרח יש לנו בזה הרי נוכל לומר דכל ספירות שאתה סופר לא יהיו אלא חמשים מיום שבת בראשית שבתוך הפסח, ונראה דאין אלו אלא דברים של טעם שיש לומר לצדוקים למה בחר הכתוב למנות מיום שבת שבתוך הפסח יותר משאר שבתות ולהביא בו העומר, הרי צריך לומר דמפני קדושת יו"ט של פסח הוא, א"כ שמפני הפסח יש לנו לעשות הענין מיום הפסח עצמו ושיקרב העומר ליום הסמוך ליו"ט של פסח דהוא יום ב' של פסח: ואני תמהתי מפני מה אין להשיב להם מגופיה דקרא דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה ולמה לכתוב מיום הביאכם את עומר התנופה אם כדבריהם הוא לא הי"ל לכתוב כי אם וספרתם לכם ממחרת השבת, דאין לומר דהיינו אומרים שבת אחר שהרי כבר כתב והניף את העומר לפני ה' לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן א"כ כשיאמר אחר כן וספרתם לכם ממחרת השבת אנו יודעים שממחרת השבת שהזכיר כבר קאמר וא"כ מיום הביאכם את עומר קרא יתירא הוא, אלא להכי כתביה כדי לפרש שמאיזה יום שיביאו העומר יתחילו למנות בו בין יחול יום הבאת העומר באחד בשבת בין בשאר ימי השבוע, ואפי' אם נרצה לומר דאורחיה דקרא לבאר ואמר שממחרת השבת הוא יום הבאת העומר, אפ"ה לא הי"ל לכתו' כי אם יום הביאכם את עומר ומאי מיום משמע מאיזה יום שיביאו העומר בין יביאוהו ממחרת שבת בראשית בין בשאר כל הימים וא"ת ממחרת השבת למה נכתב לא לכתוב אלא ומיום הביאכם העומר הרי זה לא כתב אלא כדי שקדושת יו"ט גורמת הספיר' של חמשים עד העצרת וטעמא כי הוציאם ממצרים כדי לקבל התורה כמו שאמר משל למלך שאמר להשיא בתו לאחר ליום נועד שבשביל כך מונה הימים עד יום שייעד לו:

    Rashba on Menachot 65b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 65, Amud Bet, about 256 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “וְאִם מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה, לָמָּה…”

    2. Segment 213 words

      Opens “כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם״, וְכָתוּב…”

    3. Segment 317 words

      Opens “הָא כֵּיצַד? כָּאן – בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל…”

    4. Segment 415 words

      Opens “(שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: סוֹפֵר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מוֹנֶה,…”

    5. Segment 529 words

      Opens “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא…”

    6. Segment 623 words

      Opens “רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמְרָה תּוֹרָה מְנֵה יָמִים…”

    7. Segment 710 words

      Opens “וְאִם תֹּאמַר: עֲצֶרֶת לְעוֹלָם אַחַר הַשַּׁבָּת, הֵיאַךְ…”

    8. Segment 823 words

      Opens “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עוֹמֶר…”

    9. Segment 927 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: נֶאֱמַר ״שַׁבָּת״…”

    10. Segment 109 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּסְפַרְתֶּם לָכֶם״, שֶׁתְּהֵא סְפִירָה לְכׇל…”

    11. Segment 1132 words

      Opens “״מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת״ – מִמָּחֳרַת יוֹם טוֹב, אוֹ…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “וְאִם תֹּאמַר מִמָּחֳרַת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה…”

    13. Segment 137 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Menachot 65b · Segment 4 — “…רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מוֹנֶה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מְעַמֵּר, רַבִּי יְהוּדָה: לְמַטָּה…

    Original text

    וְאִם מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה, לָמָּה אִיחֲרָן בְּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה? אָמַר לוֹ: רַבִּי, בְּכָךְ אַתָּה פּוֹטְרֵנִי? אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה! וְלֹא תְּהֵא תּוֹרָה שְׁלֵמָה שֶׁלָּנוּ כְּשִׂיחָה בְּטֵילָה שֶׁלָּכֶם!

    And if Moses, our teacher, was a lover of the Jewish people, why did he delay them in the wilderness forty years? The elderly man said to him: My teacher, you dismiss me with this retort? Rabbi Yoḥanan ben Zakkai said to him: Fool! And will our perfect Torah not be as worthy as your frivolous speech? Your claim can easily be refuted.

    כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה״.

    Rabbi Yoḥanan ben Zakkai cites a proof that Shavuot does not need to occur specifically on a Sunday. One verse states: “Even to the morrow after the seventh week you shall number fifty days; and you shall present a new meal offering to the Lord” (Leviticus 23:16), and one verse, the preceding one, apparently contradicts this when it states: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest, from the day that you brought the sheaf of the waving; seven weeks shall there be complete.” Is the festival of Shavuot seven full weeks after Passover, i.e., counting from Sunday through Shabbat seven times; or is it fifty days after Passover?

    הָא כֵּיצַד? כָּאן – בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כָּאן – בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע שַׁבָּת.

    The Gemara explains: How so, i.e., how can one reconcile these two verses? Here, the verse that mentions seven complete weeks, is referring to a year when the festival of Passover occurs on Shabbat. In such a year, the fifty-day period between Passover and Shavuot contains seven complete weeks, from Sunday through Shabbat. There, the verse that defines the period as fifty days, is referring to a year when the festival of Passover occurs in the middle of the week.

    (שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: סוֹפֵר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מוֹנֶה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מְעַמֵּר, רַבִּי יְהוּדָה: לְמַטָּה – סִימָן.)

    The Gemara presents a mnemonic for several other proofs in refutation of the claim of the Boethusians: That of Rabbi Eliezer: Number; Rabbi Yehoshua: Count; Rabbi Yishmael: From the omer ; Rabbi Yehuda: Below.

    רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״תִּסְפׇּר לָךְ״, סְפִירָה תְּלוּיָה בְּבֵית דִּין, שֶׁהֵם יוֹדְעִים לְחַדֵּשׁ. ״מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת״ – מָחֳרַת יוֹם טוֹב, יָצָאת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית שֶׁסְּפִירָתָהּ בְּכׇל אָדָם.

    Rabbi Eliezer says: The previous proof is not necessary, as the verse states: “Seven weeks you shall number for you; from the time the sickle is first put to the standing grain you shall begin to number seven weeks” (Deuteronomy 16:9). The term “for you” indicates that the counting of the weeks is dependent upon the decision of the court, as they know how to calculate the new months, upon which the date of the Festival depends. Therefore, when the verse states: “The morrow after the day of rest [ hashabbat ]” (Leviticus 23:16), it means: The morrow after the Festival, as the determination of Festivals is by the court. This serves to exclude the interpretation that the counting starts after the Shabbat of Creation, i.e., a regular weekly Shabbat, whose counting can be performed by every person, not exclusively by the court.

    רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמְרָה תּוֹרָה מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ חֹדֶשׁ, מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ עֲצֶרֶת. מָה חֹדֶשׁ סָמוּךְ לְבִיאָתוֹ נִיכָּר, אַף עֲצֶרֶת סָמוּךְ לְבִיאָתָהּ נִיכֶּרֶת.

    Citing a different proof, Rabbi Yehoshua says: The Torah said to count days, as it is stated: “A month of days” (Numbers 11:20), and then sanctify the month with offerings. And the Torah also said to count days from Passover and then sanctify the festival of Shavuot with offerings, as it is stated: “You shall count fifty days” (Leviticus 23:16). From this comparison, one can learn that just as the start of the counting toward the new month is known even before it comes, as one begins counting toward the following new month on the first day of a month, so too the start of the counting toward the festival of Shavuot is known even before it comes, as one begins counting toward Shavuot on a fixed day of the month.

    וְאִם תֹּאמַר: עֲצֶרֶת לְעוֹלָם אַחַר הַשַּׁבָּת, הֵיאַךְ תְּהֵא נִיכֶּרֶת מִשֶּׁלְּפָנֶיהָ?

    The Gemara elaborates: And if you say that the festival of Shavuot always occurs the day after Shabbat, how is the counting toward Shavuot known based on what came before it? If the occurrence of Shavuot depends upon a Shabbat, there would be no specific date after Passover upon which the counting occurs yearly.

    רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עוֹמֶר בַּפֶּסַח, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בָּעֲצֶרֶת. מָה לְהַלָּן – רֶגֶל וּתְחִלַּת רֶגֶל, אַף כָּאן – רֶגֶל וּתְחִלַּת רֶגֶל.

    Rabbi Yishmael says there is another refutation of the Boethusian interpretation. The Torah said: Bring the omer offering on the festival on Passover and the two loaves on Shavuot . Just as there, with regard to the offering on the festival of Shavuot , the two loaves are brought at the beginning of the Festival, as it lasts only one day, so too here, with regard to the festival of Passover, the omer must be brought at the beginning of the Festival. If the omer were to always be brought on a Sunday, this might occur at the end of the festival of Passover. For example, if Passover started on a Monday, the omer would be brought only on the next Sunday, at the end of the Festival.

    רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: נֶאֱמַר ״שַׁבָּת״ לְמַעְלָה, וְנֶאֱמַר ״שַׁבָּת״ לְמַטָּה. מָה לְהַלָּן – רֶגֶל, וּתְחִלַּת רֶגֶל סָמוּךְ לָהּ, אַף כָּאן – רֶגֶל, וּתְחִלַּת רֶגֶל סָמוּךְ לָהּ.

    Rabbi Yehuda ben Beteira says there is yet another refutation. It is stated “ shabbat ” above (Leviticus 23:15), with regard to starting the counting of the omer , and it is also stated “ shabbat ” below (Leviticus 23:16), with regard to the commencement of the festival of Shavuot . Just as there, with regard to the festival of Shavuot , it is stated: “Even until the morrow after the seventh week [ hashabbat ] you shall number fifty days,” and the word shabbat is referring to the beginning of the Festival and it immediately follows the end of the seventh week; so too here, with regard to the bringing of the omer , the word shabbat means Festival, so that the omer offering immediately follows the beginning of the Festival, on the second day of Passover. According to the Boethusians, the commencement of the counting could start well after the beginning of Passover. For example, if Passover occurs on a Sunday, the counting of the omer would start only the following Sunday.

    תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּסְפַרְתֶּם לָכֶם״, שֶׁתְּהֵא סְפִירָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

    The Sages taught in a baraita : The verse states: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest [ hashabbat ], from the day that you brought the sheaf of the waving; seven weeks there shall be complete” (Leviticus 23:15). The phrase: “And you shall count for you,” teaches that the mitzva of counting is not a communal obligation. Rather, there should be a counting by each and every person.

    ״מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת״ – מִמָּחֳרַת יוֹם טוֹב, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְמָחֳרַת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית? רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם״, כׇּל סְפִירוֹת שֶׁאַתָּה סוֹפֵר לֹא יְהוּ אֶלָּא חֲמִשִּׁים יוֹם.

    The baraita continues: From the morrow after the day of rest [ hashabbat ], this means from the morrow after the festival of Passover. Or perhaps this is not the meaning of the verse, but rather it means after the Shabbat of Creation, i.e., Sunday. Rabbi Yosei bar Yehuda says: This cannot be correct, as the verse states: “Even until the morrow after the seventh week you shall number fifty days” (Leviticus 23:16). This teaches that all the countings that you count shall be only fifty days.

    וְאִם תֹּאמַר מִמָּחֳרַת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מוֹצֵא חֲמִשִּׁים וְאֶחָד, וּפְעָמִים שֶׁאַתָּה מוֹצֵא חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, חֲמִשִּׁים וּשְׁלֹשָׁה, חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה, חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה, חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה.

    Rabbi Yosei bar Yehuda elaborates: And if you say that the clause: “From the morrow after the day of rest [ hashabbat ],” is referring to the Shabbat of Creation, sometimes you will find a count of fifty-one days from the first day of Passover, which is the date that the count began the previous year, until Shavuot ; and sometimes you will find fifty-two, or fifty-three, or fifty-four, or fifty-five, or fifty-six. For example, in one year, Passover occurs on Shabbat, and the counting of the omer would start on Sunday, the sixteenth of Nisan, and Shavuot would occur fifty days later. Another year, Passover occurs on a Friday, and the counting starts on Sunday, then the date that Shavuot will occur this year is fifty-one days from the sixteenth of Nisan. If Passover occurs on a Thursday, and the counting begins on the following Sunday, Shavuot will occur fifty-two days from the sixteenth of Nisan.

    רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ,

    Rabbi Yehuda ben Beteira says: That proof is not necessary,