Talmud Builders

    Commentary page

    Menachot 6b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 6b

    Menachot 6b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 453 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אי הכי במס' זבחים (דף טו:) קתני כל הזבחים שקיבל דמן זר ואונן וכל הני דמתני' ליתני נמי כי מתני' אחד חטאת חלב ואחד כל הזבחים כו':

    כולהו משמע ולא פליג ר"ש:

    אצטריך אע״ג דבלאו הכי נמי הויא מנחת חוטא בכלל ולא פליג ר״ש אפילו הכי אצטריך למיתנייה דמהו דתימא מדרישא דקתני דשלא לשמה לא עלו לשם חובה אוקימנא בריש פירקין (מנחות דף ב:) לרבה ולרבא מתני' דלא כר״ש סיפא נמי דקתני כל המנחות שקמצן זר כו' דלא כר״ש דמדפליג ברישא פליג נמי בסיפא ואמר במנחת חוטא דכי היכי דאין קרבנו מהודר כי קמצי לה פסולין כשרה:

    קמ"ל משנה יתירה אחד מנחת חוטא דלא אצטריך למתנייה אלא לר"ש דר"ש נמי מודה בסיפא:

    לא יביא מתוך ביתו וימלאנו סלת לעשרון דקסברי קדושת כלי קבעה לשם מנחה דשוב אין מוסיפין עליה ומיפסלא בחסרון כדאמרינן בהאי פירקין (דף ט:) מן המנחה פרט לשחסרה:

    יביא מתוך ביתו דקסבר קמיצה קבעה והא לא קמץ בהו וכה"ג פליגי אמוראי לקמן בשמעתין (שם):

    ומאי שנא שמאל כלומר [אמאי] ה"א דבשאר פסולין לא מכשיר לאהדורי אלא בשמאל:

    בשחיטה כדאמרינן לקמן בפ"ג (מנחות דף יט.) והקריבו בני אהרן את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בזר:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 6b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    שלא יהא חוטא נשכר תימה במה נשכר והלא בין יש עמו נסכים בין אין עמו נסכים הוי כסלע ותנן לקמן בפ' בתרא (מנחות דף קז:) הרי עלי שור יביא הוא ונסכיו במנה כבש יביא הוא ונסכיו בסלע ובחטאת של טומאת מקדש נמי בסלע אף על פי שאין עמה נסכים ולאו פירכא הוא:

    הואיל ואוקמינן רישא דלא כר"ש תימה לרב אשי דריש פירקין דאתיא כר"ש מאי איכא למימר:

    לא יביא מתוך ביתו וימלאנו סולת עשרון דקסבר קדושת כלי קבעה לשם מנחה דשוב אין מוסיפין עליה ומיפסלא בחסרון כדאמרינן בהאי פירקא (דף ט:) מן המנחה פרט לשחסרה כך פי' בקונטרס וקשה דהא ר"ש בן לקיש איתותב לקמן דאמר מנחה שחסרה קודם קמיצה לא יביא מתוך ביתו וימלאנה וע"ק למה לי קרא לקמן לבן בתירא וקמץ משם ויחזור ויקמוץ מנא תיתי לן דקדושת כלי קבעה ונראה לפרש דכולהו [ס"ל] כר' יוחנן דקדושת כלי לא קבעה אלא בקמיצת פסולים פליגי אי קבעה אי לא קבעה ומצי למימר דהכי ר"ל פירוש הקונטרס:

    שאני פרה דקדשי בדק הבית היא משמע דליכא מאן דפליג ובפ"ק דחולין (דף יא.) ובפ"ק דשבועות (דף יא:) פירשתי:

    וכי תימא מבמה לא ילפינן פירש בקונטרס קודם שנבדל אהרן משמע שרוצה לומר דלאחר אהרן לא הותר זר בבמה וא"א לומר כן כדמוכח בפ' בתרא דזבחים (דף קיח.) דדריש איש (איש) להכשיר את הזר והיינו לאחר שנבדל אהרן ועוד מצינו (שמואל א יג) שאול ושמואל שהקריבו בבמה:

    שהרי יוצא כשר בבמה וא"ת והרי יוצא דדם כשר בבמה ותנן בפ' המזבח מקדש (זבחים דף פד.) ושיצא דמה חוץ לקלעים לרבי יהודה אם עלתה תרד וי"ל דהאברין ודאי ירדו אבל הדם אינו מתקנח מכותלי המזבח:

    אלא טעמא דאשמועינן בשום מקום לא פריך בענין זה דקשיא ליה הכא אמאי איצטריך ליה לרב לאשמועינן הא דתניא בברייתא ושמא שגורה היתה בפי כל:

    ממקום שרגלי הזר עומדות לקמן בפירקין מפרש אצטריך סד"א הואיל וכתיב והגישה וקמץ מה הגשה בקרן מערבית דרומית אף קמיצה כו' ובקונטרס לא פירש כן:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Menachot 6b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אי הכי התם, פי' במסכ' זבחים, ל"ה אלמא כיון דקתני כל ולא קתני חוץ כולהו משמע וכו', כולהו משמע גם לר' שמעון: וקשיא דהא אמרי' דאין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ, וכ"ש כשלא נאמר בו חוץ, וא"כ אע"ג דלא קתני חוץ ממנחת חוטא הוה אמינא דלר' שמעון אינה בכלל מטעם דאין קרבנה מהודר: וי"ל דמ"מ כיון דאין כאן טעם אחר שיהא חוץ מן הכלל יש לנו לומר קודם שהיא בכלל משנאמר שאינה בכלל שהרי פשטא דלשון וכל כולל כל דבר ומה שאינו בכלל מוציאו בלשון חוץ והכא נמי אין טעם דאין קרבנה מהודר הכרח לומר דלהכי אתכשר בפסולין אלא הוי טעם לומר דאפשר דכשרה בפסולים ומאחר שאינו הכרח יש לנו לומר יותר דהויא בכלל משנאמר דהוא חוץ מן הכלל כיון דלא קתני חוץ ומה שאנו אומרים דאין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ היינו כשיש טעם הכרחי להוציא מן הכלל או מפני שכך היא קבלה שאינו בכלל אבל כשאינו מוכרח להוציאו או שאין קבלה שהוא חוץ מן הכלל אין לנו להוציא מן הכלל אי לא תני חוץ, כדקאמר מדלא קתני חוץ כולהו משמע: או נוכל לפרש דאע"ג דאין הכרח לומר שהוא בכלל יותר משהוא חוץ מן הכלל ונוכל לומר דאינו בכלל כי הכא דאיכא הברא אפשרית לומר דאינו בכלל אפי' הכי אין לטעות לומר שהוא אינו מן הכלל מדלא קתני חוץ מפני שאם היה חוץ מן הכלל היה לו לשנות חוץ כמו דקתני ברישא חוץ ממנחת חוטא והרי כ"ש הוא דבריש' דאיכא סברא הכרחי' לומר שהוא חוץ ואפ"ה מפרש בהו חוץ כדי שלא נטעה לומר שהוא בכלל כ"ש דסיפא דאין סברא הכרחי' להוציאו מן הכלל אלא שאפשר לנו לומ' שאינו בכלל שנא' שאלמל' היה חוץ מן הכלל דהי"ל למתני חוץ הילכך מדלא קתני חוץ דומיא דרישא ש"מ שהוא בכלל. ולהכי קשיא אמאי אצטריך למפרטא כיון דבכלל היא ולא תנא חוץ דאנא ידענא דהויא בכלל ולהכי משני ליה דאדרבא מכח אותה סברא דאמרת דסיפא הויא דומיא דרישא ובאת להוסיף להכי שהוא בכלל מדלא קתני חוץ כמו ברישא יש להוכיח להיפך דמשום דסיפא הויא דומיא דרישא ורישא לא אתיא כר"ש וסיפא נמי לא תיתי כר"ש מטעם זה לא הוצרך לשנות חוץ כמו ברישא לפי שאינו צריך שהרי אין לטעות לומר שהוא בכלל מפני שיש לנו לומר דסיפא דומיא דרישא וכמו דרישא לא אתיא כר' שמעון סיפא נמי לא אתיא כר"ש:

    שחיטה לאו עבודה היא, פי' משום דכשרה בזר וקשיא דעל זה אנו דנין, לכ"נ דלאו עבודה היא משום דלא אשכחן דקפיד רחמנא אשחיטת זר בשום מקום ולכך פריך דאשכחן דקפיד אשחיטת זר בפרה אי נמי דלאו עבודה היא לפי שישנה גם בחולין וא"כ מה שהצריכה בקדשים לאו עבודה היא, לת"ו: ויש להקשות לפי פי' רש"י דפי' דלאו עבודה היא משום דכשרה בזר דכמו כן נימא דנטילת כף לאו עבודה היא מדאשכחן דכשרה בשמאל ואמאי נכשיר קמיצה בשמאל משום דאשכחן ליה הכשר עבודה בכף ונקרא עבודה יותר מדנכשיר קמיצה בזר דאשכחן להכשר בשחיטה משום דנימא דלאו עבודה היא: וי"ל דלגבי שחיטה אפשר לעשותה על ידי כהנים ואנן מכשירין אותה בזר יש לנו לומר דמה דמכשיר קרא בזר הוי משום דלאו עבודה היא אבל בנטילת כף אין לנו לומר דמאי דמכשיר בשמאל הוי משום דלאו עבודה היא שהרי אלמלי היה יכול לעשותה בימין והוה מכשיר' בשמאל היינו יכולין לומר דטעמא הוי משום דלא חשיב עבודה אבל כיון דאינו יכול לעשותה בימין א"כ לא מצינו שקלקל בה דנימא להכי דלאו עבודה היא, וממילא יש לנו לומר דהואיל דהכתוב מצוה לעשותה דעבודה היא אם לא נמצא טעם מתנגד לו, וא"ת א"כ איך נוכח הכשר' לשמאל בעלמא כמו כן נימא דשאני התם דלא אפשר בלאו הכי, י"ל דכמו כן יש לנו לומר דיש לה מעליותא טפי מדצוה הכתוב לעשותה אע"פ שלא תוכל להעשות כי אם בשמאל ולא מנעה בכך אלמא מחשיב השמאל אעפ"י שפוסלו בעבודות אחרות לגבי דנימא דבעבודה שנעשית בשמאל ואפשר לתקנה אחר כן לחזור ולעשותה כמו קמיצה שלא תפסל ושיצטרך לחזור ולתקנה, ולכך פרי' משחיטת פרה דליכא למימר דשחיטה לאו עבודה היא מדלא הקפיד בה בכהן שהרי מצינו שהקפיד בפרה שהצריך כהן אלמא עבודה היא ומדמכשיר בה זר אלמא יש לפסול זרות מעליותא לגבי' דאפשר בקמיצה לחזור ולתקן:

    אמר רב ששת לעולם לאו עבודה היא והא דבעיא כהן גבי פרה דגזרת הכתוב היא מידי דהוה אנגעים, ל"ה: יש לתמוה על סוגי' זו שמאחר שאמר שאני פרה דקדשי בד"ה היא ולא שייכא בה עבודה איך ישיב לו ולאו כל דכן הוא דבקדשי בדק הבית חשובה עבודה כדפירש"י הרי זה יאמר הן וזה יאמר לאו ומאחר דר"ל דהטעם לא הוי משום דחשובה עבודה בקדשי בדק הבית מה הועיל לו כשהשיב לו מידי דהיה אמראות נגעים יותר מתחלה: ונראה לישבה כך דכשאמר לו דשאני פרה דקדשי בדק הבית היא הקשה לי' אלמלי אשכחת בשום מקום מקדשי מזבח דבשחיטה בעיא כהונה אז היה לך ראיה לומר דעבודה היא מדקפיד בה בזר בקדשי מזבח בכהן ומה שמכשיר זר בשאר מקומות הוי משום דאע"ג דעבודה היא הכשירו לפי שאינו מחשיב פסול של זר פסול גדול לפסול עבודה אבל מאחר דלא משכחת בשום מקום בקדשי מזבח שהצריך כהן בשחיטה כ"א בקדשי בדק הבית הוא דמשכחת ליה דלא שייך בה עבודה יש לנו לומר דמה שהצריכו שם לאו משום עבוד' היא אלא שכך גז"הכ ושלעולם לא מצינו שהצריך כהן בשום מקום בשחיטה מטעם שתהא עבוד' אלא דלאו עבודה היא מדהכשירו בכל קדשי מזבח, כך היה דעתו לומר כשתירץ לו שאני פרה דקדשי בדק הבית והמקשה שהקשה לו ולאו ר"ל דכן הוא חשב שמה שאמר לו שאני פרה דקדשי בדק הבית הוא דר"ל דאין להביא ראי' מקדשי בדק הבית לקדשי מזבח משו' דאע"ג דתאמ' הכתוב החשיבה עבודה גבי קדשי בדק הבית אין לנו לומר שהחשיבה עבודה בקדשי מזבח מאחר שלא מצינו שהקפיד בקדשי מזבח בשום מקום בכהן ועל כן פריך ליה דלאו כל דכן הוא דמאחר דנימא דחשובה עבודה בקדשי בדק הבית כ"ש שיש לנו לומר דחשובה עבודה בקדשי מזבח ומשני ליה דאין דעתו לומר דתהא חשובה עבוד' בקדשי בדק הבית אלא דעתו לומר דלא שייכא שם עבודה ומה שהצריכו הכתו' לאו מטעם עבודה היא כיון דלא שייכא בהו עבודה אלא הצריכו מפני שיש כמה דברים שאינם עבודה והצריך שם כהן כמו מראות נגעים:

    וניליף מבמה, כלומר אכתי קשיא דרב למה לי דמאי שנא שמאל דמכשיר בן בתירא משום דאית ליה הכשרא ביום הכפורים זר נמי אית ליה בבמה הכשר קודם שנתקדש אהרן שהעבודה בבכורות: וכ"ת מבמה לא ילפינן, שעדין לא נבדל אהרן, ל"ה, ולא נהירא שהרי שאול ושמואל הקריבו בבמה אחר שנבדל אהרן, לכ"נ מבמה לא ילפינן לפי שכמה דברים הותרו בבמה שנאסרו במקדש, לת"ו: וצריך לדקדק מה הכריחו לרש"י לפרש מבמה דר"ל קודם שנתקדש אהרן ולא פי' בשעת התר הבמות דאין לומר דהכריחו משום דפריך וכ"ת מבמה לא ילפי' ואי מיירי מבמה דקודם שנתקדש אהרן ניחא דקאמ' דמבמה לא ילפי' משום דלא נבדל אהרן כדפירש"י אבל אי מבמה דבשעת התר הבמות אמאי לא ניליף מנייהו כיון דכבר נתקדש אהרן שהרי הטעם שפירשו התוס' שיש כמה דברים שהותרו בבמה ונאסרו במקדש אינו טעם מספיק לומר דלא ניליף מיניה ומקרא מצינן למילף ומדפריך דלא ילפי' שמע מינה דבמה דקודם קדוש אהרן הוה פרי', הרי ז"א דא"כ כי פרי' ליה דלא ילפי' מינה לפי שיש טעם לומר דאין ללמוד משם לימא ליה דלא ניליף מההיא במה אלא מבמה דשעת התר הבמות דמצינן למילף מינה שאין שם טעם לומר דלא ילפי' מינה, אלא נראה הטעם דלכך לא פי' רש"י מבמה דשעת התר הבמות משום דכיון דהואי במה גדולה בשעת התר הבמות אית לן למימר דמאי דשרי זר בבמה קטנה הוי משום דלא חשיבה עבודה דבמה קטנה עבודה כיון דבמה גדולה קיימת ואין ראוי ללמוד משם לומר שזר כשר בעבודה דאיכא למימר דלאו עבודה היא כמו שאמר בשחיטה דלאו עבודה היא כ"ש שיש לנו לומר בזו דלאו עבודה היא כי אם אותה שנעשית בבמה גדולה כל זמן שהיא קיימת הילכך פי' דר"ל מבמה דלא היתה עדיין באותו זמן שום במה אחרת א"כ הואי חשובה עבודה ואפ"ה פריך דאין ללמוד משם כיון דעדיין לא הי' שום כהן דאין לנו ללמוד שיש הכשר לפסול זר כ"א מהכשר שתמצא לו אחר שנבחר כהן ונפסל זר אבל מהכשר שהיה לו קודם שנבחר כהן הרי אין הכשר לפסולו שהרי באותו זמן הוא היה כהן: וכיון דקרא סתמא כתי', פי' דכתי' וקמץ משם ממקום שקמץ כבר והחזירו משום פסלות אחד פסול שמאל ואחד פסול זרות במשמע, ל"ה: וקשיא מאי פריך טעמא דאשמועינן רב הא לאו הכי כו' והא תניא ר' יוסי וכי אמאי הוה פשיט' לן הבריית' טפי ממילתא דרב דנאמר דלא הוה צריך לרב לאשמועינן הכי שהרי כבר אשמועינן בהא ברייתא הכי שהרי לא היה רב יודע אותה ברייתא והסכים דעתו לומר כדברי אותה בריית' וגם אם הי' יודעה ואומר דבריו כדברי הבריית' מה קשה לנו אם אומר דברים כדברי הבריית' וכי היה יודע שידענו הבריית' שלא יצטרך להשמיענו האמת: ונראה דלא פריך מוהתניא לומר דלא היה לרב להשמיענו כן כיון דבריית' היא אלא פריך מותניא וקמץ משם וכיון דקרא סתמא כתיב הוא דפריך הכי דכיון דממשמעות הפסוק נפקא לן טעמא דבן בתירא דאין לחלק בין שמאל לזרות לא היה צריך להשמיענו כן מאחר שטעם של בן בתירא תלי בהכי וברייתא דר' יוסי ור' אליעזר אמרו מכשיר הי' בן בתירא אגב גררא מייתי לה משום דבעי לאסמוכי עליה ההיא דוקמץ משם אבל עיקר אתקפתיה הוי מההיא דוקמץ משם כדמפרש וכיון דקרא סתמא כתי': ואפי' בקידש הקומץ בכלי דמכשיר בן בתירא דאי לא בקידשו קא מיירי רב לא הוה משמע לן מידי, ל"ה: וקשיא כיון דרב אתא לאשמועי' אפי' קדש או קמץ אין קדש לא אמאי נקט שמעתתי' בזר לינקוט ליה בשמאל דבי' מיירי בן בתירא, ונרא' לתרץ דמ"ה לא אתיא שמעתי' דרב אלא עיקרא אתיא לאשמועי' אפי' קדש אלא דאגב שטפיה נקט זר לאשמועינן נמי דינו דקרא אע"ג דממילא הוה ידעינן מסברא דקרא סתמא כתיב כדפרי' מ"מ מאחר שהוצרך להשמיענו דין דאפי' קדש נקט נמי זר כדי לאשמועי' גם דין זר למי שלא ידע הדין אע"ג דמעצמנו נוכל לדעתו:

    אי קמיצת פסולין עבודה היא לפסול אע"ג דלא עביד מתן כלי לא תתקן בחזרה ואי לאו עבודה היא דלא חשיבא הואיל ובפסולה נעשית כי עביד מתן כלי נמי לא חשיב ואפשר בחזרה, ל"ה, ה"פ אי קמיצת פסולין לאו עבודה היא אינו ר"ל דאינה עבודה כדאמרי' לעיל גבי שחיטה דאינה עבודה משום דכשרה בזר משום דלא דמי לשחיט' משום דשחיט' יש לנו לומר מדמכשירה בזר אעפ"י דאינו יכול לחזור ולתקנה ממה שנעשה בפסול זרות נוכל לומר דמה שהכשירה הוי או משום דלאו עבודה היא או דעבודה היא ולא קפיד אם תעשה בפסולין אבל קמיצה הרי לא הכשירה אם לא שיחזור ויקמוץ ואם הכשירה בלא תיקון היינו יכולים לומר בזה כמו בשחיטה או דאינה עבודה או דאינו מקפיד בעשותה בפסולין אבל מדמצריך לחזור ולעשותה א"כ צ"ל דעבודה היא ודמקפיד שלא תהיה נגמרת בפסול, ומאי דקאמר לאו עבוד' היא מדמכשירה בחזרה ולא אמרינן דעבודה היא והפסול פוסל בה מדאינה כשרה כשנעשית בפסול הרי עבודה פסולה ולא תהיה לה תקנה בחזרה ודלא גרע כשנעשית בפסול דפסולה דהואיל דחל עליה שם עבודה ונעשית פעם אחת אינה יכולה להעשות עוד אלא מדאמרינן דיש לה תקנה בחזרה א"כ אנו עושים כאלו לא נעשית מפני שנעשית ע"י פסולין, ודנימא דוודאי שם קמיצה עבודה היא ואין להכשירה ע"י תקנה כשנעשית שלא בפסול ואחרי כן אירע בה פסול שחסרה אבל כשנעשית בפסול על ידי פסולין יש לה תקנה בחזרה מפני שכאלו לא נעשית דמי ולכך פריך כי עביד מתן כלי נמי שאע"פ דמתן כלי עבודה אחרת היא מ"מ כמו כן נימא דמתן כלי של פסולין לאו עבודה היא לומר שלא יהא לה תקנה בחזרה אלא יש לה תקנה: וא"ת והא אשכחן בקבלה שנעשית בפסולין דפסולה כדתנן כל הזבחי' שקבל דמן זר ואונן כו' פסל אלמא קבלת פסולין עבודה היא וכמו כן נימא דמתן כלי של פסולין דדמיא לקבלה נימא דלא יהא לה תקנה ונהי דנימא דקמיצת פסולין לאו עבודה היא היינו משום דגלי בה קרא דוקמץ דיש לו תקנה אבל מתן כלי דלא גלי ביה קרא אימא דעבודה היא שהרי יש לנו לדמותו לקבלה להשוות עבודות דמנחה לעבודת דם שכמו שאנו מכשירים שחיטה בזר ופוסלין בקבלה כמו כן גבי מנחה אעפ"י שנכשיר קמיצה בחזרה לא נכשיר מתן כלי משום דיש לנו לדמותו מתן כלי לקבלה: וי"ל דלא דמי מתן כלי לקבלה דבקבלה להכי פסולה דאי איפשר בחזרה ותיקון שהרי צריך לקבל הדם מן הצואר והרי קבלו והרי אינו יכול להחזירו לצואר ולחזור ולקבלו כמו גבי מתן כלי דיכול להחזירו למנא ולקמצו פעם אחרת וליתנו בכלי וגם בקבלה יכול לחזור ולתקן כגון שנשאר מדם הנפש בצואר אחר שקבל הפסול מן הדם הרי ג"כ יכול לחזור ולתקן שלא יהא הקרבן נפסל שהרי אם קבל פסול הדם ונשאר דם הנפש יחזור הכשר ויקבל ומאי דתנן דכשקבלו פסולין את הדם דפסול מיירי דקבלו כל הדם דהכי מסקינן בפרק כל הפסולין (דף ל"ד) דפסול אינו עושה שיריים אלא חוץ למקומו ולזמנו הואיל ומרצה לפגולו אבל שאר פסולין אינם עושים שיריים ואם יש דם הנפש יחזור ויתקן, והרי אין להקשות דא"כ דיש לו תקנה אמאי לא הוכיח מהתם דאי עביד הפסול מתן כלי דיש לו תקנה כמו כשקבל הדם דיש לו תקנה אם נשאר דם הנפש, משום דלא דמי דהתם דין הוא דיש לו תקנה ולחזור ולקבל לפי שאותו הדם שנשאר בצואר בשעת קבלת הפסול לא נפסל שהרי לא נפסל אלא הדם שקבל לבד ולא שייך בזה פסול אם לא מפני שנאמר שהעבודה שעשה בפסול יעשה הדם שיריים כאלו היתה כשרה שהדם נעשה שיריים ואינו ראוי לעבודה וכיון דעבודת פסול אינה עבודה גמורה אינו עושה אותה שיריים הילכך אותו דם שלא נפסל ראוי הוא לעשות עבודה אחרת כשרה על ידי הכשר ולכך אמרי' דאם יש דם הנפש דיחזור הכשר ויקבל אבל כאן אם במתן כלי שעושה נפסל הקומץ כמו שנפסל הדם שקבל הרי לא יהיה לו תקנה בקומץ אחר שהרי אין שם קומץ אחר שיעשה ממנו עבודת קמיצה ומתן כלי כי אם מאותו שנפסל שיחזור ויקמצנו הילכך אם באנו לומר שהיא עבודה אין לו תקנה בחזרה אלא שאנו אומרים דמאחר דיש לו תקנה בחזרה ודלא דמי לקבלה שקבל כל הדם דפסל דאין לו תקנה משום דאי אפשר להחזירו לצואר ולחזור ולקבלו כי הכא, ואין לומר דמאחר דהכא אמרינן דקמיצת פסולין לאו עבודה היא דכמו כן התם נימא דקבלת פסולין לאו עבודה היא ודלא תפסול, משום דמאי דאמרי' לאו עבודה היא לא הוי לגבי שיהא עבודה שעשה הפסול כשרה אלא דלאו עבודה היא לגבי דנימא שנעשית העבודה בפסול ושוב אין לה תקנה אלא שאנו רואים כאלו לא נעשית שם שום עבודה על ידי הפסול משום דעבודת פסולין לאו עבודה היא ולא איפסל הקומץ ויחזור ויקמוץ אבל התם אע"ג דנאמר כמו כן דעבודת פסולין לאו עבודה היא כאלו לא נעשית שם שום עבודה על ידי הפסול מ"מ כיון שאי איפשר לעשות לה תיקון בחזרה כדפירש"י יש לפסול הקרבן מפני שכאלו לא נעשה העבודה דמיא והרי חסר העבודה אבל כאן דאיפשר לתקן אי נימא דעבודת פסול לאו עבודה היא איפשר לתקן: ומ"מ נהי דתירצנו דאין לדמות מתן כלי לקבלה לומר דכל היכי דבשקבל כל הדם פסול כמו כן הוא כשעשה המתן כלי נפסל משום דלא דמיא לקבל דהתם אי איפשר בחזרה אבל כאן דאיפשר בחזרה נימא דיתקן כדפרישי' מ"מ קשה דנימא דאע"ג דבידו לתקן דלא יתקן משום דעבודת מתן כלי דפסולין עבודה היא כלומר שנפסלה ושאין לה תיקון דנהי דקמיצת פסולין לאו עבודה היא מתן כלי דפסולי' עבודה היא כדאשכחן גבי שחיטה וקבלה דאמרי' דשחיטה לאו עבודה היא וקבלה עבודה היא כמו כן נימא גבי קמיצה ומתן כלי דאע"ג דקמיצה לאו עבודה היא דמתן כלי עבודה היא: וי"ל דאין לדמותם לשחיטה וקבלה משום דבשלמא אם היינו אומרים דקמיצה לאו עבודה היא או שהיא עבודה שאינו מקפיד בפסולה כמו שאנו אומרים בשחיטה אז היינו יכולין לומר דנדמה מתן כלי לקבלה לומר דעבודה היא דאין לה הכשר בחזרה אבל מאחר שאנו אומריס דקמיצה עבודה שצריך לעשותה בהכשר אלא שקמיצת פסולין לאו עבודה היא ויחזור ויתקן הרי מן הדין אית לן למילף שאר כל העבודות שהצריכם הכתוב לעשותם בהכשר דכשעשאם בפסול לומר דלאו עבודה היא ואם איפשר בתיקון שיתקנו ואפילו בעבודות קבלה אית לן למימר הכי אלא שאי איפשר לתקנם כדפרישית אבל במתן כלי דאיפשר לתקן יתקן כמו בקמיצה שהרי אין סברה לומר דבזאת אינה עבודה מאחר דשתיהן עבודות ודצריך לעשותן בהכשר דאדרבא אי נימא דעבודת מתן כלי יש לה שם עבודה יותר מקמיצה כמו שמצינו מקבלה לגבי שחיטה דכשר שיגרום טעם זה לומר דמה שעשה בה הפסול לא עשה ולא כלום מפני דאינה ראויה להעשות על ידו כיון דיש לה יותר שום עבודה ולא דמי לחילוק דשחיטה וקבלה דהתם האי עבודה והאי לאו עבודה או בזו אינו מקפיד בפסולה ובזו מקפיד אבל כאן דשתיהן עבודות ומקפיד בפסולם א"כ דינם ראוי להיות שוה:

    Rashba on Menachot 6b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 6, Amud Bet, about 453 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 132 words

      Opens “שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר, וּמִפְּנֵי מָה אֵינָהּ…”

    2. Segment 219 words

      Opens “אִי הָכִי, הָתָם נָמֵי לִיתְנֵי: אֶחָד חַטַּאת…”

    3. Segment 322 words

      Opens “אַלְמָא, כֵּיוָן דִּתְנָא לֵיהּ ״כׇּל״ וְלָא קָתָנֵי…”

    4. Segment 418 words

      Opens “אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאוֹקֵימְנָא לְרֵישָׁא…”

    5. Segment 515 words

      Opens “אָמַר רַב: זָר שֶׁקָּמַץ – יַחְזִיר, וְהָא…”

    6. Segment 635 words

      Opens “אִי הָכִי, הַיְינוּ בֶּן בְּתִירָא? אִי דְּאִיתֵיהּ…”

    7. Segment 722 words

      Opens “אִי הָכִי, בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: יַחְזִיר וְיַחֲזוֹר…”

    8. Segment 825 words

      Opens “כִּי קָא אָמַר רַב לְבֶן בְּתִירָא, פְּשִׁיטָא!…”

    9. Segment 914 words

      Opens “מַאי שְׁנָא שְׂמֹאל, דְּאַשְׁכְּחַן לֵהּ הֶכְשֵׁירָא בְּיוֹם…”

    10. Segment 104 words

      Opens “שְׁחִיטָה לָאו עֲבוֹדָה הִיא.…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “וְלָא? וְהָאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: שְׁחִיטַת…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “וְלָאו כָּל דְּכֵן הוּא? קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת…”

    13. Segment 132 words

      Opens “וְנֵילַף מִבָּמָה?…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “וְכִי תֵימָא, מִבָּמָה לָא יָלְפִינַן, וְהָתַנְיָא: מִנַּיִן…”

    15. Segment 156 words

      Opens “תְּנָא אַ״זֹּאת תּוֹרַת הָעֹלָה״ סְמִיךְ לֵיהּ.…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “אֶלָּא טַעְמָא דְּאַשְׁמְעִינַן רַב, הָא לָאו הָכִי…”

    17. Segment 178 words

      Opens “וְתַנְיָא: ״וְקָמַץ מִשָּׁם״ – מִמָּקוֹם שֶׁרַגְלֵי הַזָּר…”

    18. Segment 1818 words

      Opens “בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁאִם קָמַץ בִּשְׂמֹאל…”

    19. Segment 1912 words

      Opens “וְכֵיוָן דִּקְרָא סְתָמָא כְּתִיב בַּהּ, מָה לִי…”

    20. Segment 2033 words

      Opens “אֶלָּא, הָא קָמַשְׁמַע לַן רַב: קָמַץ וַאֲפִילּוּ…”

    21. Segment 2114 words

      Opens “וְאִיכָּא דְאָמְרִי: קָמַץ – אִין, קִידֵּשׁ –…”

    22. Segment 2235 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן: מַאי קָא סָבְרִי…”

    23. Segment 2315 words

      Opens “הֲדַר אָמַר רַב נַחְמָן: לְעוֹלָם עֲבוֹדָה הִיא,…”

    24. Segment 245 words

      Opens “אִי הָכִי, אֲפִילּוּ לֹא קִידֵּשׁ,…”

    Original text

    שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר, וּמִפְּנֵי מָה אֵינָהּ טְעוּנָה? שֶׁלֹּא יְהֵא קׇרְבָּנוֹ מְהוּדָּר. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא קׇרְבָּנוֹ מְהוּדָּר, כִּי קָמְצִי לַהּ פְּסוּלִין נָמֵי תִּתַּכְשַׁר, קָא מַשְׁמַע לַן.

    so that the sinner will not profit. And for what reason does his offering not require libations? So that his offering will not be of superior quality. Accordingly, it might enter your mind to say that since Rabbi Shimon says: In order that his offering will not be of superior quality, when the handful is removed by one of those unfit for performing the Temple service, the offering should also be valid, as it too is of inferior quality. Therefore, the mishna teaches us the halakha in a manner that emphasizes that even according to the opinion of Rabbi Shimon the meal offering of a sinner is disqualified when the handful is removed by one who is unfit.

    אִי הָכִי, הָתָם נָמֵי לִיתְנֵי: אֶחָד חַטַּאת חֵלֶב וְאֶחָד כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁקִּבְּלוּ דָּמָן זָר וְאוֹנֵן, וְלֵימָא: לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִצְטְרִיךְ.

    The Gemara asks: If so, then there as well, i.e., with regard to slaughtered offerings, let the mishna ( Zevaḥim 15b) teach: Both the sin offering of forbidden fat and all the slaughtered offerings with regard to which the one who collected their blood was a non-priest or a priest who is an acute mourner, are disqualified. And let us say that it was necessary to teach the mishna in this manner in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, to emphasize that although the sin offering is not of superior quality, in that it does not require that libations be brought with it, nevertheless it is disqualified if its blood was collected by one unfit for Temple service. Why then does that mishna teach simply: All the slaughtered offerings with regard to which the one who collected their blood was a non-priest are disqualified?

    אַלְמָא, כֵּיוָן דִּתְנָא לֵיהּ ״כׇּל״ וְלָא קָתָנֵי ״חוּץ״ – כּוּלְּהוּ מַשְׁמַע, הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דִּתְנָא ״כׇּל״ וְלָא קָתָנֵי ״חוּץ״ – כּוּלְּהוּ מַשְׁמַע.

    The Gemara concludes its question: Apparently, since the tanna teaches that mishna with the term: All, and he does not teach: Except, all offerings are indicated by the general disqualification, and there is no need to emphasize the halakha with regard to a sin offering, even in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Here too, with regard to meal offerings, since the tanna teaches the mishna with the term: All, and he does not teach: Except, this means that all of them are indicated, even the meal offering of a sinner. Why then does the mishna specifically mention the meal offering of a sinner?

    אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאוֹקֵימְנָא לְרֵישָׁא דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, סֵיפָא נָמֵי דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, קָא מַשְׁמַע לַן.

    The Gemara explains: It was necessary to teach the mishna in this manner as it might enter your mind to say: Since I have established that the first clause, i.e., the mishna on 2a, is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, with regard to the last clause as well, i.e., the mishna here, it may be concluded that it is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Therefore, the mishna teaches us the halakha in this manner, to emphasize that it is in accordance with his opinion.

    אָמַר רַב: זָר שֶׁקָּמַץ – יַחְזִיר, וְהָא אֲנַן ״פָּסַל״ תְּנַן? מַאי ״פָּסַל״? פָּסַל עַד שֶׁיַּחֲזִיר.

    § Rav says: In the case of a non-priest who removed a handful, he should return the handful to the meal offering. The Gemara challenges: But we learned in the mishna that a non-priest disqualified the meal offering by removing a handful from it. The Gemara responds: What does the mishna mean when it says: Disqualified? It means that the non-priest has disqualified the meal offering until such time as he returns the handful to the meal offering, whereupon a priest fit for the Temple service should again remove a handful from the meal offering and sacrifice it.

    אִי הָכִי, הַיְינוּ בֶּן בְּתִירָא? אִי דְּאִיתֵיהּ לְקוֹמֶץ בְּעֵינֵיהּ – לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּבֶן בְּתִירָא, כִּי פְּלִיגִי – דַּחֲסַר קוֹמֶץ. רַבָּנַן סָבְרִי: לָא יָבִיא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וִימַלְּאֶנּוּ, בֶּן בְּתִירָא סָבַר: יָבִיא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וִימַלְּאֶנּוּ.

    The Gemara challenges: If so, then this is identical to the opinion of ben Beteira in the mishna, who says that if a priest removed a handful with his left hand it is returned to the meal offering whereupon the priest removes a handful from the offering with his right hand. What difference is there between the two opinions in the mishna? The Gemara explains: If the handful that was removed by one unfit for Temple service is in its unadulterated form, then the Rabbis do not disagree with the opinion of ben Beteira, and the handful is returned to the meal offering. They disagree when the handful is lacking. The Rabbis hold: One does not bring flour from within his house and refill the vessel containing the handful, whereas ben Beteira holds that one brings flour from within his house and refills it.

    אִי הָכִי, בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: יַחְזִיר וְיַחֲזוֹר וְיִקְמוֹץ בְּיָמִין?! בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: יַחְזִיר וְיָבִיא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וִימַלְּאֶנּוּ, וְיַחֲזוֹר וְיִקְמוֹץ בְּיָמִין, מִיבְּעֵי לֵיהּ!

    The Gemara asks: If so, i.e., if the mishna is referring to a handful that is lacking, then the statement of the mishna: Ben Beteira says he must return the handful to the vessel with the meal offering and again remove a handful with his right hand, is imprecise, as the mishna should have taught: Ben Beteira says he must return the handful to the vessel with the meal offering and bring flour from within his house and refill the missing amount, and again remove a handful with his right hand.

    כִּי קָא אָמַר רַב לְבֶן בְּתִירָא, פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: עַד כָּאן לָא קָא מַכְשַׁר בֶּן בְּתִירָא אֶלָּא בִּשְׂמֹאל, אֲבָל בִּשְׁאָר פְּסוּלִין לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

    The Gemara therefore suggests a different answer: When Rav said that the handful is returned to the meal offering, he said this only according to the opinion of ben Beteira. The Gemara asks: But isn’t it obvious that this is the opinion of ben Beteira? The Gemara responds: Rav’s statement is necessary lest you say that ben Beteira deems the meal offering fit only when the handful was removed with one’s left hand, but with regard to other disqualifications, he does not deem it fit. Therefore, Rav teaches us that with regard to all of the disqualifications cited in the mishna, ben Beteira holds that the handful is returned to the meal offering whereupon a new handful is removed from it and sacrificed upon the altar.

    מַאי שְׁנָא שְׂמֹאל, דְּאַשְׁכְּחַן לֵהּ הֶכְשֵׁירָא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים? זָר נָמֵי אַשְׁכְּחַן לֵהּ הֶכְשֵׁירָא בִּשְׁחִיטָה!

    The Gemara asks: What is different in the case of a handful removed with a priest’s left hand that one might have thought that ben Beteira’s opinion applies only in this case? Perhaps the reason is that we find that the Temple service performed with the priest’s left hand is fit on Yom Kippur, i.e., when the High Priest would enter the Holy of Holies holding the vessel containing the incense in his left hand. But with regard to a non-priest as well, we find that the Temple service is fit with regard to slaughter, as an offering may be slaughtered by a non-priest. Why then is it necessary for Rav to teach that the opinion of ben Beteira applies to the case of a non-priest as well?

    שְׁחִיטָה לָאו עֲבוֹדָה הִיא.

    The Gemara responds: Slaughter is not considered a sacrificial rite, and it is for that reason that a non-priest may slaughter an offering. Accordingly, without the statement of Rav one would not have concluded that ben Beteira holds that a handful removed by a non-priest may be returned, as the Temple service is never fit when performed by a non-priest.

    וְלָא? וְהָאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: שְׁחִיטַת פָּרָה בְּזָר פְּסוּלָה, וְאָמַר רַב עֲלַהּ: ״אֶלְעָזָר״ וְ״חוּקָּה״ כְּתִיב בַּהּ. שָׁאנֵי פָּרָה, דְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הִיא.

    The Gemara asks: And is slaughter really not considered a sacrificial rite? But doesn’t Rabbi Zeira say that Rav says: The slaughter of a red heifer by a non-priest is not valid? And Rav said with regard to this halakha : This is because both the term: “Elazar the priest” (Numbers 19:3), and the term: “Statute” (Numbers 19:2), are written in the Torah’s description of the slaughter of the red heifer. The term “statute” indicates that if one deviates from any of the details of the service as delineated in the verses, the service is not valid. The Gemara answers: The halakhot of the red heifer are different, as the heifer is considered sanctified for the purpose of Temple maintenance, not for sacrifice upon the altar. Accordingly, one cannot derive from the case of the red heifer that the slaughter of an offering is considered a sacrificial rite.

    וְלָאו כָּל דְּכֵן הוּא? קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת בָּעוּ כְּהוּנָּה, קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לָא בָּעוּ כְּהוּנָּה?! אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מִידֵּי דְּהָוֵה אַמַּרְאוֹת נְגָעִים, דְּלָאו עֲבוֹדָה נִינְהוּ וּבָעֵי כְּהוּנָּה.

    The Gemara asks: But is it not all the more so? If items sanctified for the purpose of Temple maintenance require that the performance of rites relevant to them be performed by a member of the priesthood, then with regard to items sanctified for sacrifice upon the altar, shouldn’t they certainly require that their rites be performed by a member of the priesthood? Rav Sheisha, son of Rav Idi, said in response: The requirement that the red heifer be slaughtered by a priest is not proof that its slaughter is a sacrificial rite. Rather, that requirement is just as it is in the case of examination of the shades of leprous marks, which is obviously not considered a sacrificial rite, and yet the Torah requires that these marks be examined by a member of the priesthood.

    וְנֵילַף מִבָּמָה?

    The Gemara asks: Nevertheless, why was it necessary for Rav to teach that the removal of a handful by a non-priest does not disqualify the meal offering according to ben Beteira? Let us derive it from the fact that there was a period of fitness for rites performed by a non-priest, as before the construction of the Temple it was permitted for non-priests to sacrifice offerings upon a private altar.

    וְכִי תֵימָא, מִבָּמָה לָא יָלְפִינַן, וְהָתַנְיָא: מִנַּיִן לַיּוֹצֵא, שֶׁאִם עָלָה לֹא יֵרֵד, שֶׁהֲרֵי יוֹצֵא כָּשֵׁר בְּבָמָה!

    And if you would say that we do not derive halakhot of the rites performed in the Temple from those performed on a private altar, one can respond: But isn’t it taught in a baraita : From where is it derived with regard to an item, e.g., the limbs of an offering, that emerged from the Temple courtyard and was thereby rendered unfit for sacrifice upon the altar, that if it nevertheless ascended upon the altar it shall not descend? It is derived from the fact that an item that emerged is valid for sacrifice on a private altar. This indicates that one can learn the halakhot of offerings in the Temple from the halakhot of a private altar.

    תְּנָא אַ״זֹּאת תּוֹרַת הָעֹלָה״ סְמִיךְ לֵיהּ.

    The Gemara rejects this: The tanna of that baraita relies on the verse: “This is the law of the burnt offering” (Leviticus 6:2), from which it is derived that any item that ascends upon the altar shall not descend from it, even if it was disqualified. In other words, the verse is the source for the halakha of the baraita , whereas the case of a private altar is cited merely as a support for this ruling.

    אֶלָּא טַעְמָא דְּאַשְׁמְעִינַן רַב, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא בִּשְׁאָר פְּסוּלִין פָּסַל בֶּן בְּתִירָא? וְהָתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: מַכְשִׁיר הָיָה בֶּן בְּתִירָא בְּכׇל הַפְּסוּלִין כּוּלָּן!

    The Gemara asks: Rather, the reason it is known that ben Beteira permits the return to the meal offering of a handful removed by a non-priest is that Rav taught us so. Were it not for this, I would say that with regard to other disqualifications, i.e., other than a handful removed with the left hand, ben Beteira invalidates the meal offering. But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, both say: Ben Beteira would deem fit in the case of all the other disqualifications listed in the mishna?

    וְתַנְיָא: ״וְקָמַץ מִשָּׁם״ – מִמָּקוֹם שֶׁרַגְלֵי הַזָּר עוֹמְדוֹת.

    The Gemara continues: And it is taught in a baraita with regard to the verse: “And he shall bring it to Aaron’s sons the priests; and he shall remove from there his handful” (Leviticus 2:2), that this verse indicates that the removal of a handful from a meal offering may be performed from the place where the feet of the non-priest stand, i.e., anywhere within the Temple courtyard.

    בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁאִם קָמַץ בִּשְׂמֹאל שֶׁיַּחֲזִיר וְיַחֲזוֹר וְיִקְמוֹץ בְּיָמִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְקָמַץ מִשָּׁם״, מִמָּקוֹם שֶׁקָּמַץ כְּבָר.

    The baraita continues: Ben Beteira says that the verse should be interpreted as follows: From where is it derived that if one removed a handful with his left hand, that he must return the handful to the vessel with the meal offering and again remove the handful with his right hand? It is derived from that which the verse states: “And he shall remove from there,” indicating that the handful is removed from the place where he already removed it, i.e., the handful is returned to the meal offering and thereupon removed from the same meal offering with the right hand. This concludes the baraita .

    וְכֵיוָן דִּקְרָא סְתָמָא כְּתִיב בַּהּ, מָה לִי שְׂמֹאל, וּמָה לִי שְׁאָר הַפְּסוּלִין?

    The Gemara explains the difficulty from the baraita : And since the verse is written in an unspecified manner, i.e., it does not mention which handfuls are returned, what difference is it to me if the handful was removed with the left hand, and what difference is it to me if it was removed by means of one of the other disqualifications?

    אֶלָּא, הָא קָמַשְׁמַע לַן רַב: קָמַץ וַאֲפִילּוּ קִידֵּשׁ, וּלְאַפּוֹקֵי מֵהָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹסֵי בֶּן יָאסְיָין וְרַבִּי יְהוּדָה הַנַּחְתּוֹם אָמְרוּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁקָּמַץ וְלֹא קִידֵּשׁ, אֲבָל קִידֵּשׁ – פָּסַל.

    The Gemara therefore suggests an alternative explanation: Rather, this is what Rav teaches us: Ben Beteira holds that if one unfit for Temple service removed a handful it may be returned to the meal offering even if he sanctified the handful by placing it in a service vessel. And the statement of Rav serves to exclude the opinion of these tanna’im : As it is taught in a baraita : Rabbi Yosei ben Yosei ben Yasiyyan and Rabbi Yehuda the baker said: In what case is this statement of ben Beteira said, i.e., in which case does he rule that the handful may be returned to the meal offering? It is in a case where the unfit individual removed a handful and did not sanctify it by placing it inside a service vessel. But if he sanctified it then he has disqualified it, even according to ben Beteira, and it may not be returned to the meal offering.

    וְאִיכָּא דְאָמְרִי: קָמַץ – אִין, קִידֵּשׁ – לָא. כְּמַאן? כְּהָנֵי תַּנָּאֵי, וּלְאַפּוֹקֵי מִתַּנָּא קַמָּא.

    And there are those who say that Rav teaches the opposite, that if an unfit person merely removed a handful, yes, ben Beteira permits such a handful to be returned to the meal offering from which it was removed, but if he already sanctified the handful by placing it inside a service vessel, it may not be returned. In accordance with whose opinion is this explanation? It is in accordance with the opinion of these tanna’im , i.e., Rabbi Yosei ben Yosei ben Yasiyyan and Rabbi Yehuda the baker, and it is to exclude the opinion of the first tanna in that baraita , who disagrees with the ruling of Rabbi Yosei ben Yosei ben Yasiyyan and Rabbi Yehuda the baker and maintains that a handful may be returned even after it was sanctified by a service vessel.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן: מַאי קָא סָבְרִי הָנֵי תַּנָּאֵי? אִי קְמִיצַת פְּסוּלִין עֲבוֹדָה הִיא, אַף עַל גַּב דְּלָא עָבֵיד לֵיהּ מַתַּן כְּלִי! אִי קְמִיצַת פְּסוּלִין לָאו עֲבוֹדָה הִיא, כִּי עֲבַד לֵהּ מַתַּן כְּלִי מַאי הֲוָה?

    Rav Naḥman objects to this: What do these tanna’im of the baraita hold? If they hold that the removal of a handful by one unfit for Temple service is considered the performance of a sacrificial rite to the extent that it disqualifies the offering, then the meal offering should be disqualified even though he did not perform the stage of the placement of the handful in a vessel. And if they hold that the removal of a handful by an unfit individual is not considered the performance of a rite, then when he performed the stage of its placement in a vessel, what significance was there to this action? He can still return the handful to the meal offering.

    הֲדַר אָמַר רַב נַחְמָן: לְעוֹלָם עֲבוֹדָה הִיא, וְלָא גָּמְרָה עֲבוֹדָתָהּ עַד דְּעָבֵיד לֵהּ מַתַּן כְּלִי.

    Rav Naḥman reconsidered and then said: Actually, those tanna’im hold that the removal of a handful by one unfit for Temple service is considered the performance of a sacrificial rite, but the rite of the handful is not complete until he performs the stage of its placement in a vessel. Consequently, the meal offering is disqualified only after a person unfit for Temple service places the handful inside a service vessel.

    אִי הָכִי, אֲפִילּוּ לֹא קִידֵּשׁ,

    The Gemara challenges: If so, i.e., if the placement of the handful inside a service vessel completes the rite that begins with the handful’s removal, then even if the handful was removed by an unfit individual who has not yet sanctified it in the service vessel designated for the handful,