Talmud Builders

    Commentary page

    Chullin 18a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 18a

    Chullin 18a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 312 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    שתחגור אדישטי"ר:

    באבנא כל דהו כדכתיב אבנים שלמות:

    דלא סר סכינא שלא הראה סכינו לחכם:

    מעברינן ליה מאומנותו שלא ימכור בשר עוד:

    נמצאת סכינו יפה משמתינן ליה משום אפקירותא שהחציף פניו כדקיימא לן מנדין על כבוד הרב בברכות בפ' מי שמתו (ברכות דף יט.):

    בפרתא פרש. פרתא תרגום של פרש:

    דאפילו לעובדי כוכבים לא מזדבן והיכא דנמצאת סכינו יפה מכרזינן עליה דטריפה היא משום קנסא ולעובדי כוכבים מיהא שבקינן ליה לזבונה:

    שמתיה ועבריה דקסבר כי אמר רבא מעברינן ליה אפי' נמצאת סכינו יפה קאמר:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 18a · Sefaria

    Tosafot

    וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בה צפורן וא"ת והיאך בנו המזבח דאנה ימצאו אבנים בלא פגימה ואם יחליקו בברזל איכא איסורא דלא תניף עליהן ברזל וליכא למימר נמי ע"י שמיר דע"כ ע"י שמיר נמי לא יהיו חלקות שלא תחגור בהן הצפורן מדאמר במסכת ע"ז פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נב:) גבי אבני מזבח ששקצום אנשי יון וגנזום בית חשמונאי היכי נעביד נתברינהו אבנים שלימות אמר רחמנא נינסרינהו פירוש לעשות בלא פגימה לא תניף עליהן ברזל אמר רחמנא והשתא ליעבדינהו ע"י שמיר אלא ודאי שמיר אין עושה אותם חלקות שלא תחגור בהן הצפורן ויש לומר דבפרק איזהו מקומן (זבחים דף נד.) משמע שבנו אותם באבנים קטנות חלקות שלא היה בהם שום פגימה כגון חלוקי אבנים של נחל ומיהא קשה דגבי בית המקדש כתיב (נמי) אבן שלמה מסע נבנה וקאמר ר' יהודה בפרק עגלה ערופה (סוטה דף מח:) דבית המקדש נבנה ע"י שמיר:

    הא בתלושה הא במחוברת גבי שן ה"מ לשנויי הכי אלא משום דבמתני' תני והשינים דמשמע תרי משום הכי נמי מוקי לה בתלושים ופסולין מפני שהם חונקים:

    ולא קתני אוסרין ומתירין בכמה דוכתי קתני כשר ושריא באכילה אלא הכא שאני דאיכא למיטעי:

    אבל בשאר טבעות לא פירש בקונטרס דאין שחיטה כשירה בהן כלל אלא בין הטבעות ולא אמר ר' יוסי רובו ככולו אלא במקום שחיטה אבל לשוויי מקום שחיטה לא אמרינן רובו ככולו והשתא כל שכן לרבנן שאין השחיטה כשרה בשאר הטבעות לפירושו ומה שאין אנו נזהרין עכשיו לשחוט בתוך הטבעות משום דאין הלכה כן כדפי' בקונטרס וברייתא דתוספתא שהביא בקונטרס דקתני מצות שחיטה מן הטבעת עד הריאה צריך לאוקומי כר' יוסי ברבי יהודה דמסקינן בסמוך דבשאר נמי מכשיר אי נמי מטבעת הגדולה עד כנפי הריאה במקום קנה קאמר ובתוך שאר טבעות לא איקרי קנה כדפי' בקונטרס ומסיפא דקתני שייר בה כחוט סמוך לראש מוקף את כולה כשרה ומדקדק בקונטרס מדקתני סמוך לראש ש"מ דלא חייש אי נפיק מינה ולמטה אלא ממנה ולמעלה ומתוך כך סתר דברי המפרש דבכל טבעות חשיב הגרמה לרבנן ולרבי יוסי דמכיון שהתחיל השחיטה בתוך הטבעת צריך שיגמור כל השחיטה בתוכה ומיהו לפירוש הקונטרס אין קשה משם דאע"ג דאפשר דיפסל נמי לצד מטה אם היה יוצא מטבעת הגדולה והיה נכנס בשאר טבעות מ"מ אין צריך לשייר מלא החוט כלפי מטה דאדרבה טוב הוא שלא היה כלל בתוך הטבעות אלא בין טבעת לטבעת ומ"מ דחוק הוא לפי' הקונטרס ונראה לפרש דהכי קאמר דאף רבי יוסי ברבי יהודה לא אמר דמהני שיור מלא החוט על פני רובה אלא בטבעת הגדולה דברובה יש רוב קנה דהא מקפת כל הקנה אבל בשאר טבעות לא מהני רובה דאין ברוב שלהם רוב הקנה שהרי אין מקיפין כל הקנה:

    Tosafot on Chullin 18a · Sefaria

    Rashba

    וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בה צפורן איכא למידק כיון דפגימת סכין בחגירת צפורן, אמאי בדק לה בבשרא, אפילו יחגור בה בשר ולא תחגור בה צפורן כשרה, ועוד מאי קא מיבעיא ליה לרב דמיא לסאסא מאי, ולפיכך פירש הרמב"ן ז"ל דאמוראי נינהו, דלמאן דאמר אבשרא ואטופרא וחוט השערה ושמשא בכל פגימה אסורה ואפילו קטנה שבקטנות, והוא שתחגור כל דהוא טופרא או בשרא או אפילו חוט השערה, הא בלא חגירה כל דהוא, כשרה, דאין זו אלא דמיא לסאסא ודמיא לסאסא, פירש רש"י ז"ל שאין בה פגימה אלא שאין פיה חלק. ועוד נראה לי ראיה מדקא תני בברייתא (יז, ב) אוגרת פסולה, אלמא אינה פסולה אלא בשאוגרת איזה דבר שיהיה. ואם תאמר אם כן מאי קשיא ליה ריש לקיש מאי טעמא לא מני פגימות סכין בהדייהו ופרקינן בחולין לא מיירי, דמשמע דליכא מאן דפליג אדרב חסדא, לימא ואידך דילמא לית ליה דרב חסדא. יש לומר דמכל מקום הוה ליה למימר ארבע פגימות הן שלש כפגימות המזבח ואחת בכל שהוא.

    ולענין פסק הלכה קיימא לן ככל הנך אמוראי דלעיל דמשמע דפסלי אפילו בפגימה כל דהוא, ולא מכשרי' אלא דמיא לסאסא בלחוד ודרב חסדא ליתא. ואף הרב אלפסי ז"ל לא הביאה להא דרב חסדא בהלכותיו.

    פגימת המזבח פירש רש"י ז"ל דילפינן בשחיטת קדשים מדכתיב (שמות כ, כד) וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, ודרשינן התם (כתובות כז, א) [זבחים נט, א) וכי עליו אתה זובח אלא בזמן שהוא שלם אבל לא בזמן שהוא חסר, ואסיקנא בסידא כזית או טפח למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ובאבנא כדי שתחגור בה צפורן דכתיב (דברים כ״ז:ו׳, ) אבנים שלמות. ואם תאמר כיון דאוקימנא וזבחת עליו בסידא, מאי שנא סידא ומאי שנא אבנא, לימא כאן וכאן בכדי חגירת צפורן או כאן וכאן בכזית, ויש לומר דסידא כיון דנפיק לן מעליו ודרשינן אבל לא בזמן שהוא חסר אין חסרונו ניכר בפחות מיכן, אבל באבנא דכתיב אבנים שלמות כל שפגימתן גדולה כחגירת צפורן אינן שלימות, ואי נמי האי כאורחיה והאי כאורחיה ואין דרכו של סיד להיות כל כך חלק. אבל בתוספות אמרו דפגימת המזבח [ילפינן] מאבנים שלמות. וזבחת עליו לא איצטריך אלא לפסול קדשים שעבר ושחט בזמן שהוא חסר, וכדאמרינן התם [שם] מנין למזבח שנפגם שכל קדשים שנשחטו בה פסולין שנאמר וזבחת עליו וכי עליו אתה זובח אלא כשהוא שלם ולא כשהוא פגום, הילכך בסידא דלא כתיב בה בהדיא פסול פגימה, שיעורה מר [ב]טפח ומר בכזית. ואי נמי למדו פגימת סיד מדבעינן מרובע, דתניא התם (סב, א) כבש וקרן ויסוד וריבוע מעכבין וכו' כדאיתא התם עד דתניא אותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו, ולא מפני שכשר לעבודה אלא שלא יראה מזבח פגום שכל מזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע פסול, מכלל דפסול פגימה משום דאינו מרובע.

    ואף רבי יוסי ברבי יהודה לא אמר אלא בטבעת גדולה אבל בשאר טבעות לא. פירש רש"י ז"ל כי אמר רבי יוסי רובו ככולו הני מילי בטבעת גדולה, אי נמי בבשר שבין טבעת וטבעת. דהתם הוא מקום שחיטה, וכל במקום שחיטה רובו ככולו, אבל לשוויי שאר טבעות ראויין לשחיטה, משום דמקיפין רוב הקנה לא אמר, שאין מקום שחיטה אלא במה שמקיף את כל הקנה, ובודאי דלישנא דברייתא לכאורה מכרעא הכין, דתניא השוחט בשאר טבעות אף על פי שאין מקיפות את כל הקנה הואיל ומקיפות את רוב הקנה שחיטתו כשרה, דאלמא לשוינהו לשאר טבעות מקום שחיטה קאמר. ומכל מקום אינו מחוור כלל. חדא דכל הצואר כשר לשחיטה, וכדתנן במתניתין, ולא משמע שיהא בצואר מקום שאינו ראוי לשחיטה ולמעלה ולמטה כשר לשחיטה, ורש"י ז"ל בעצמו הביא תוספתא (פ"א ה"ו) דתניא מצות שחיטה מן הטבעת ועד הריאה, אלמא כל מה שיש מן הטבעת שהיא הטבעת הגדולה עד הריאה ראוי וכשר לשחיטה. ועוד דאם כן לרב ושמואל כיצד שוחטין, וכי יכול אדם לכוין שישחוט בין טבעת לטבעת, ואפילו היה קורע עור ובשר ורואה סימנין ושוחט היה מן התימה שיוכל לכוין, וכל שכן דרך מקרה, ואנן דקיימא לן כרב ושמואל, היאך נאכל בשר, דהא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה, ואחר שלא תתכן שחיטה אלא בהשגחה גדולה שיכוין בין טבעת לטבעת, לא היה לנו לאכול עד שנבדק ונראה ששחט בין טבעת לטבעת. אלא הכי פירושא, ואף רבי יוסי לא אמר דשחט רוב הקיפו של טבעת כאלו שחט את כולו אלא בטבעת גדולה, הואיל ומקפת את כל הקנה, וכששחט בה רוב הקיפה שחט רוב חללה, אבל בשאר טבעות שחוט בשר מחברן מלמטה אף על פי ששוחט בהן רוב ההקף, אינו כאלו שחט את כולו, דפעמים ששוחט רוב ההקף ועדין לא שחט רוב החלל והא דקתני בברייתא השוחט בשאר טבעת אף על פי שאין מקיפות כל הקנה הואיל ומקיפות את רוב הקנה שחיטתו כשרה, אפלוגתא דמתניתין קאי דברייתא פירוש מתניתין הוא, והכי קאמר השוחט מתוך הטבעת הגדולה אם שייר מלא החוט על פני רובו שחיטתו כשרה, דהא איכא רוב הקף ורוב חללה, ולא עוד אלא אפילו שחט רוב בשאר הטבעות שחיטתו כשרה, דהואיל ומקיפות את רוב הקנה ושחט ממנה רוב ההקף כאלו שחט רוב החלל.

    Rashba on Chullin 18a · Sefaria

    Ritva

    כדי שתחגור בו צפורן פרש"י ז"ל וכל המפרשי' שהוא לשון חגירה והקש' מורי הרא"ה ז"ל דא"כ ה"ל שתחגור את הצפורן לכך פי' שהוא מל' ויחגרו ממסגרותיהם מלשון חיגר שאמרו רז"ל בכל מקום ולפי' הראשונים ז"ל י"ל דהכי קאמר שתחגור הצפורן עצמה בה כי הצפורן חוגרת עצמה בפגימה כשנכנס בה ויש גורסין שתחגור בה צפורן, הא בסידא הא באבנא פי' באבנא כחגירת צפורן ובסידא כזית או טפח וטעמא דמילתא פי בתוס' משום דבאבנים כתיב בהדיא אבנים שלמות תבנה וא"ת והא בסידא נמי כתיב וזבחת עליו את עולתיך ודרשי וכי עליו אתה זובח אלא כשהוא שלם כדאיתא בזבחים וכמו שכתב רש"י ז"ל וההיא לסידא איצטריך ויש לומר דמכל מקום לא כתיב ביה שלם בהדיא כדכתיב הכא ועוד סברא הוא כי האבן הוא מתחילתו שלם ראוי להקפיד יותר מן הסיד שהוא מקובץ מדברים נפרדים וטבעו להפריד כל דהו כשמתיבש ואם אדם מקפיד בו הרבה לא תמצא מעולם מזבח כשר ולהכי לא כתיב בהדיא ויש שפרש' בתו' דאף קרא דוזבחת עליו לאבני' וכ"ת תרי קראי למה לי חד לתחלת בנינו כדכתי' בהדיא תבנה וחד לשנפגם אחר כן כדכתי' וזבחת עליו שיהא שלם בשעת זביחה כבתחילה ואידך שיעור' דסידא גמירי גמיר לי' או שמסרו הכתוב לחכמים או שאינו אלא מדרבנן,

    האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם משמתינן לי' פי' לפי שמנדין על כבוד חכמי' כדפרש"י ז"ל ודוק' נקט טבחא דקביעי מה שאין כן באיש השוחט לביתו והכי מוכח בפרק הדר.

    כאן שלא נמצאת סכינו יפה, פי' דלא סוף דבר אותו סכין ששחט בה. דאם כן מדינא הוי נבלה אם נמצאת פגומה אלא שלא נמצאת אחרי כן ולהכי קנסינן אף כל מה ששחט אפי' בסכין יפה ויש עוד לפרש שלא אמרו שנמצאת שאינה יפה אלא שלא נמצאת יפה כגון שאבדה או שנעלמה ולא באה לפנינו.

    ממסמס לה בפרחא פי' לישנא בעלמא נקיטי דרך משל משום דאסרינן לה במכירה אפילו לנכרי וכההיא דאמרינן בעלמא מחינן ליה בסילוא דלא מבא דמא.

    שמתי ואעברי' וכו' פרש"י ז"ל דס"ל דרבא דלעיל מפליג פליג ול"ל תירוצ' דלעיל ואינו מחוור לכך פי' מורי' ז"ל כי החמי' בדינו שנד' לו שעשה דרך מרד ולפיכך כשרא' שתולין בו טפלי רצה להחזיר שאלו נתחיי' להעביר מן הדין כגון שנמצא' סכינו שאינו יפה אין מרחמין בדין כן פי' מורי ז"ל.

    איקלע מר זוטרא ורב אשי לגבי פרש"י ז"ל לגבי דרבא בר חיננא והיינו דאמרי בתר הני שליחות עבדינן ושמעינן מיני' שאם ראה חכם להחמיר בדינו של טבח הרשות בידו.

    צפורן אצפורן לא קשי' הא בתלושה הא במחוברת פי' ומתני רבי היא דפסיל במחובר. וק"ל למאי דס"ד דלעיל לאוקמי מתני' דהשוחט בצור כר"ח דמכשיר במחובר. היכי אתי' האי סיפ' כוותי' הוה לן להקשות דרישא ר' חייא וסיפא רבי. וי"ל דאה"נ דמצי למיפרך הכי אלא דפרכא דפרכינן התם עדיפא לן כנ"ל. וא"ת בשינים נמי נשני הכי דהא בתלושה והא במחוברת. וי"ל דא"כ אמאי קתני והשינים לשון רבים לתני השן והצפורן אלא דודאי בתלושין ואין פסולים אלא מפני שהם שנים וכדקתני מפני שהן חולקין. ועוד דמילתא דלא שכיח שיוכל אדם לשחוט בשן מחובר' בבעלי חיים לא בשל עצמו של שוחט ולא בשל בעלי חיים. וא"ת ואי פיסול צפורן משו' מחובר היכי קתני מפני שהם חולקים נ"ל דכי קתני הכא משום שארי' כדפרש"י ז"ל.

    א"ר יוחנן אף כשהכשירו בזה וכו' והלכת' כוותי' ואע"ג דאידחי דיוק דדייק רב אשי לסיועת' דיוק' אידחי' אבל מימר' גופא לא אידחי.

    2 more comments on this page.

    Ritva on Chullin 18a · Sefaria

    Meiri

    שיעור הפגימה בכדי שתחגור בה את הצפורן ר"ל שיאגר חדה של צפורן לתוך הפגימה הא פחות מכן כשרה אפי' היה שער חוגר בה וכמו שאמרו שלש פגימות הן וכלן שיעורן בכדי פגימת מזבח שהיא בכדי שתחגור בה צפורן ואמרו עליה ורב חסדא אמר אף פגימת סכין ומ"מ לכתחלה ראוי לחזר אחר הסכין היפה מכל וכל וכיצד בודקו בבשר אצבעו ובצפורן שבה בהולכה והובאה שאם יש שם פגימה מסוכסכת ימצאנה או בהולכה או בהובאה ובודק בדרך זה בחדה של סכין ובשני צדדיה ונמצא מעביר אצבעו עליה ששה פעמים וצפרנו ששה פעמים והרי הם שנים עשרה בדיקות כמנין זה רמז לדבר ושחטתם בזה ואכלתם ומ"מ גדולי המפרשים כתבו דדוקא לכתחלה אבל אם שחט ונמצאת פגומה לצדדים סומכים על מה שאמרו למעלה בית השחיטה מרוח רוח ומכשירין אותה כמו שכתבנו למעלה:

    בדק בדרך אחרת בשמש ובדיקה זו היא שנותן פי החרב בשמש ומרוב אורה נראית בה פגימה כל שהו וי"מ בה שמס[ת]כל בצלה וכן שבדק בטיפה של מים שהגיר מראש הסכין לסופו לידע אם מתערבת באיזה מקום שבו או בכל דרך שבדיקתו מבררת לו שהוא בלא פגימה שחיטתו כשרה ומ"מ עיקר הבדיקה בבשר האצבע והצפורן על הדרך שכתבנו ופרשו רבני צרפת בבשר משום ושט ובצפורן משום קנה וכן כתבו קצתם שעיקר הבדיקה שיבדוק בבשר וצפורן בבת אחת שאם יבדוק בצפורן לבד מתוך שבודק בכח יחתוך הסכין בצפורן עד שיכנס בעובי הצפורן ולא תאגר בה ואם בבשר לבד יתירא על בשרו ולא יבדוק יפה אלא שניהם כאחד ויש אומרי' בהפך ואין הכרע בדבר:

    יש מי שאומר שכל שהפגימה חוגרת כל שהו אף פחות מחגירת צפורן כגון שער שחיטתו פסולה והדברים נראים שאלמלא כן לא הוצרכנו להתיר דמיא לסאסא ועוד שאין בחינה להמון בין חגירת צפורן לחגירת שער ולא עוד אלא שהם מפרשים שתחגור בה צפורן שתרגיש בה אע"פ שאינה מתאחזת בה מלשון ויתגרו ממסגרותיהם אלא שאף המקרא אנו מפרשים אותו מענין יראה ואימה ומ"מ כל שאינה אוגרת כלום כשרה והוא ענין דמיא לסאסא:

    מסוכסכת שהיה עוקץ שלה בולט עד שהבשר מתעכב בו בין בהולכה בין בהבאה יראה שדינו כאוגרת ואין בה צד הכשר אא"כ היתה הפגימה בראש הסכין ממש עד שתעבור מן הצואר קודם חתיכת העור ושיוליך ולא יביא ומי שפירש על פגימה זו שהיא מסוכסכת הוא מפרש מה שהוזכר בגמרא להצריך שתהא הפגימה בראש הסכין ראש הסכין ממש ואוגרת פסולה אף לדבריהם שעוקץ הראשון אפשר שיחתוך העור והשני יקרע הסימן ומ"מ אין דבריהם נראין לענין פירוש כמו שכתבנו:

    מגדולי המפרשים האריכו בבדיקת סכין והזהירו לעשותה בכונת הלב ובמתון גדול ושיפנה לבו מכל שאר דברים שפגימה דקה קרוב להעביר בה אצבע שלא בהרגשה ושלא ינעוץ הצפורן על חדה של סכין שמא חדה של סכין יחתוך הצפורן ויכנס לו בעובי של צפורן ויעבור על פגימה שהיה חדו של צפורן נכנס לתוכה:

    כשם שפגימת הסכין שיעורה בכדי שתחגור בה צפורן כך פגימת אבני המזבח שיעורה בכך שכל אבן שנפגמה בכדי שתחגור בה צפורן פסולה למזבח ולכבש שנ' אבנים שלמות ואף אם נפגמה בשיעור זה אחר הבנין נפסל כלו ומכל אם נפגם אחר הבנין בסיד שבו שיעורו בטפח ופחות מכן לא נפסל אף אזן בכור שאמרו עליה שאם נפגמה שוחטין עליו את הבכור מפני שמום קבוע הוא שיעורה בכדי שתחגור בה צפורן וכן כל מום הנזכר בבהמת קדשים לפסלה בהקרבה בענין פגימה כגון נפגמה שפתו וכיוצא באלו אף שבירת עצם בקרבן פסח יש מי שאומר שעובר עליה בפגימה של שיעור זה ויש חולקים אלא אם כן בשבירה גמורה ומגדולי המחברים לא הביאוה:

    המשנה השביעית והכונה לבאר בה החלק הרביעי להתחיל בביאור מקום שחיטה ולא ביאר מזה אלא מקום שחיטה בקנה ולצד הראש אבל שיעור שחיטה שבקנה לצד הריאה ושיעור שחיטה שבושט הן לצד הראש הן לצד הדקין לא התבארו בפרק זה אלא בפרק שלישי ועל דבר זה אמרו במשנה זו השוחט מתוך הטבעת ושייר בה כמלא החוט על פני כלה שחיטתו כשרה ר' יוסי בר' יהודה אומר מלא החוט על פני רובה אמר הר"מ פי' טבעת זו טבעת הגדולה והוא גוף מחובר מחלקים רבים והושט וקנה הריאה סמוכין לה ובאותה טבעת יש כמו שני גרגרים מגון סחוחי וקורין אותם חכמים חיטי ועליהם נצמדות פיקות של גרגרת וצורת החטין בטבעת כמו זה:

    והשוחט בטבעת עצמה למעלה מהחטים זהו הגרמה אבל אם שחט ואפי' בגוף החטים וכל שהוא נשאר מן החטין שחיטתו כשרה וזהו פסק ההלכה:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 18a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה דאפי' לעובד כוכבים לא מזדבן והיכא דנמצאת סכינו יפה כו' עכ"ל לא רצה לפרש דרבינא פליג אדרבא בשלא נמצא סכינו יפה דרבא אמר דלעובד כוכבים מיהא שבקינן ליה למכור וקאמר איהו דאפילו לעובד כוכבים לא מצי מזדבן אבל בנמצא סכינו יפה לא פליג רבינא כלל וסבר נמי כרב הונא דסגי היה לשמתי' דא"כ רבא בר חיננא דלקמן דעבריה לההוא טבחא בנמצא סכינו יפה כמאן עביד וזה הכריחו לפרש דרבינא לא פליג אדרבא אלא דפליג אסתמא דתלמודא דקאמר דרב הונא ורבא לא פליגי וקאמר איהו דע"כ רבא נמי איירי בנמצא סכינו יפה ופליג ארב הונא דבלא נמצא סכינו יפה אפילו לעובד כוכבים נמי לא מזדבן והשתא רבא בר חיננא עבד כרבא אליבא דרבינא ורב אשי עבד כרב הונא וכסתמא דתלמודא דקאמר דלא פליגי וק"ל:

    בד"ה ר' יוסי ב"י כו' ועד הריאה ומוגרמת פסולה כלומר משם ולמעלה ור' חנינא כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    תוס' בד"ה וכמה פגימת כו' וקשה דגבי בהמ"ק כתיב נמי אבן שלמה מסע נבנה וקאמר ר' יהודה בפרק עגלה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה אבל בשאר טבעות כו' ונראה לפרש דהכי קאמר כו' אבל בשאר הטבעות לא מהני רובא דאין ברוב שלהם כו' עכ"ל פי' בלא הגרמה איירי אלא דאשמועינן דבשאר טבעות לא הוי רוב הטבעת *[ככולו ואם לא שחט אלא רוב הטבעת] שחיטתו פסולה דרוב קנה בעינן ורוב טבעת לא הוי רוב קנה וכ"כ הרא"ש ועוד מצינן לפרש דאיירי בהגרמה כגון שאחר שחתך רוב א' מן הטבעת הגרים ויצא לו חוץ מטבעת גדולה שאין עולה לו רוב הטבעת ברובו של קנה ושחיטתו פסולה לרב ושמואל וכ"כ בעל המאור ע"ש ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 18a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה וכמה פגימות המזבח וכו' היכי נעביד נתברינהו פירוש כדי לבטל איסור ע"ז וע"ש במס' ע"ז דף נ"ב משמע הכא דאשבירת האבנים אין קפידא דאפילו אם נשברה איזה אבן כשרה למזבח רק שיהא חלקה שלא יהא בה פגימה אבן שלימה קרינן בה וזהו מן התימה:

    בא"ד ומיהו קשה דגבי בית המקדש כתיב אבן שלימה מסע נבנה וקאמר ר"י בפרק עגלה ערופה וכו' כצ"ל ור"ל א"כ ש"מ דע"י שמיר נמי נעשה חלק שאין בו פגימה ועיין בסוכה פרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ט:)

    ד"ה הא בתלוש הא במחובר גבי שן ה"מ לשנויי הכי וכו' ול"נ דמוכרח היה הגמרא לאוקמא והשניים בתלוש ומטעם פגומה ולא מצי לשנויי גבי שן דמתני' איירי במחובר דא"כ טעמא דמתני' דקתני מפני שהן חונקין לא קאי אסיפא כלל לא אשן ולא אצפורן אלא אמגל ואמגירה וא"כ הוה ליה למיתני זה לעיל ארישא כיון דפלגא דהאי בבא הוי מטעם פגימה ופלגא מטעם מחובר אבל השתא דמוקי מתניתין דהשניים בתלוש ומטעם פגומה א"כ כולן הוי מטעם פגימה לכך א"ש דקתני לבסוף מפני שהן חונקין אע"ג דצפורן לא הוי אלא מטעם מחובר בשביל חד לא חש נ"ל וק"ל:

    ד"ה אבל בשאר טבעות לא וכו' ומסיפא דקתני וכו' ומדקדק בקונטרס וכו' ומתוך כך סתר דברי המפרש וכו'. ר"ל והא לדידיה נמי קשיא דהא לרש"י בשאר טבעות נמי שייך הגרמא דאם היה נכנס בתוך שאר הטבעות לכך קאמר ומיהו לפירוש הקונטרס אין קשה משום וכו':

    בא"ד ונראה לפרש דה"ק וכו' רבים מתמיהים על דברי התוספות אלו ומסתפקים בהבנתם דאם ר"ל כפי לישנא דכתב רש"י הא ככר נסתר הוא מהתוספות ושאר סתירה שהקשה רש"י ול"נ דהתוס' לא ס"ל כסברת רש"י ולא כסברת היש מפרשים שכתב רש"י אלא ס"ל דמטבעת הגדולה ולמטה עד כנפי הריאה לא שייך הגרמה כלל ומותר לשחוט בשאר טבעות בין בתוך הטבעות בין בבין הטבעות כמשמעות פשוטה דהתוספתא שהביא רש"י אלא שאם שחט בתוך שאר הטבעות והגרים הסכין לצר הראש עד למעלה מטבעת הגדולה אז פשיטא דהויא הגרמה לדבנן ולרבי יוסי והכא מפרשי התוס' דברי רב ושמואל ואף ר"י לא קאמר דמהני שיור מלא החוט על פני רובא אלא כששוחט בתוך טבעת הגדולה ושחט רוב הטבעת שהוא רוב חלל הקנה ואח"כ הגרים הסכין ושחט המיעוט למעלה מהטבעת הגדולה אבל אם שחט בתוך שאר הטבעות וחתך רוב הטבעת ואח"כ הגרים הסכין למעלה לצד הראש עד למעלה מטבעת הגדולה לא מהני מה ששחט רוב הטבעת קודם שהגרים משום שאין באותו רוב טבעת רוב חלל הקנה ולכך גם ר"י מודה בזה ופריך בגמרא ובשאר טבעות לא והתניא רבי יוסי ב"ר יהודה אומר וס"ל לגמרא ע"כ ברייתא זו בדין הגרמה איירי דאל"כ מאי קמ"ל וה"פ השוחט בשאר טבעות רוב הטבעת ואח"כ הגרים לצד הראש עד למעלה מטבעת הגדולה אע"פ שאין מקיפות כל הקנה וכו' שחיטתו כשרה ומשני רבי יוסי בר יהודה תרתי קאמר וכו' והשתא לפי זה עולה הכל כהוגן אלא שעדיין יקשה עלינו מה שהקשה רש"י דכיון דאיירי שלא שחט כ"א רוב של שאר הטבעות שאין באותו רוב רוב חלל הקנה היאך מצי לאכשורי הא ודאי לא שחט רוב הקנה ואפילו לא הגרים אח"כ כלל אינו כשר וצ"ל דברייתא ס"ל דכששחט רוב עוביו של הקנה אע"פ שאינו רוב חללו השחיטה כשרה וכששחט רוב שאר הטבעות הוי רוב עובי הקנה שהטבעות הם עבים למעלה ודקים למטה לצד הושט ולכך בלא הגרמה הוא כשר לכ"ע ולרבי יוסי נמי כשר אפילו אם הגרים אח"כ אחר ששחט רוב שאר הטבעות דהא באותו רוב הטבעת הוי שיעור הכשר שחיטה ולכך ס"ל דכשר כמו בשחט בתוך טבעת הנרולה ושייר חוט על פני רובא והגרים דכשר לרבי יוסי והיינו מה שמסיים בברייתא הואיל ומקיפות את רוב הקנה ר"ל דכיון דמקיפות רוב הקנה הוי ברובן רוב עוביה של הקנה והשתא דייק נמי גמרא שפיר דברייתא איירי בהגרמה דאין לומר דאיירי בלא הגרמה ואתא לאשמועינן דכששוחט רוב שאר הטבעות שחיטתו כשרה מה אתא רבי יוסי בר יהודה לאשמועינן זה הא זה אינו תלוי בפלוגתייהו כלל דרבנן נמי מצי ס"ל דכשרה ברוב עוביו של קנה וק"ל כן פרשתי סוגיא זו לפי סברת התוס' לתלמידיי בני ישיבתי יצ"ו ואח"כ בקשתי ומצאתי תחלת סוגיית פירוש זה בדברי בעל המאור וגמרו במלחמות ה' להרמב"ן ע"ש ותהלה לאל ית' שכוונתי לדעת הגדולים:

    Maharam on Chullin 18a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כדי שתחגור לשון עכבה מלה"כ שארית חמות תחגור (תהלים טו) עיין ברש"י שם:

    Gilyon HaShas on Chullin 18a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 18, Amud Aleph, about 312 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “וְכַמָּה פְּגִימַת הַמִּזְבֵּחַ? כְּדֵי שֶׁתַּחְגּוֹר בָּהּ צִפּוֹרֶן.…”

    2. Segment 222 words

      Opens “מֵיתִיבִי: כַּמָּה פְּגִימַת הַמִּזְבֵּחַ? רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן…”

    3. Segment 321 words

      Opens “אָמַר רַב הוּנָא: הַאי טַבָּחָא דְּלָא סָר…”

    4. Segment 429 words

      Opens “וְלָא פְּלִיגִי, כָּאן – בְּשֶׁנִּמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה,…”

    5. Segment 529 words

      Opens “הָהוּא טַבָּחָא דְּלָא סָר סַכִּינָא קַמֵּיהּ דְּרָבָא…”

    6. Segment 620 words

      Opens “בַּדְקֵהּ רַב אָשֵׁי לְסַכִּינֵיהּ, וְנִמְצֵאת יָפָה, וְאַכְשְׁרֵיהּ.…”

    7. Segment 724 words

      Opens “אָמַר רַבָּה בַּר הוּנָא: שֵׁן תְּלוּשָׁה וְצִפּוֹרֶן…”

    8. Segment 818 words

      Opens “שֵׁן אַשֵּׁן – לָא קַשְׁיָא: הָא בַּחֲדָא,…”

    9. Segment 920 words

      Opens “מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל קָצִיר, בַּדֶּרֶךְ הֲלִיכָתָהּ –…”

    10. Segment 1059 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט מִתּוֹךְ הַטַּבַּעַת, וְשִׁיֵּיר בָּהּ מְלֹא…”

    12. Segment 1230 words

      Opens “גְּמָ׳ רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי…”

    13. Segment 139 words

      Opens “וּבִשְׁאָר טַבָּעוֹת לֹא? וְהָתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Chullin 18a · Segment 2 — “…יוֹחַאי אוֹמֵר: טֶפַח, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כְּזַיִת.…

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Chullin 18a · Segment 10 — “גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Chullin 18a · Segment 4 — “…נִמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה. רָבִינָא אָמַר: הֵיכָא דְּלֹא נִמְצֵאת סַכִּינוֹ…

    Original text

    וְכַמָּה פְּגִימַת הַמִּזְבֵּחַ? כְּדֵי שֶׁתַּחְגּוֹר בָּהּ צִפּוֹרֶן.

    And how much is the deficiency that renders the altar unfit? It is a deficiency that is sufficient for a fingernail to be impeded on it.

    מֵיתִיבִי: כַּמָּה פְּגִימַת הַמִּזְבֵּחַ? רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: טֶפַח, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כְּזַיִת. לָא קַשְׁיָא: הָא בְּסִידָא, הָא בְּאַבְנָא.

    The Gemara raises an objection from a baraita : How much is the deficiency that renders the altar unfit? Rabbi Shimon ben Yoḥai says: One handbreadth. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: One olive-bulk. The Gemara answers: This apparent contradiction is not difficult. This measure of one handbreadth or one olive-bulk is referring to a deficiency in the limestone coating of the altar; that smaller measure of a fingernail being caught is referring to a deficiency in the stone of the altar.

    אָמַר רַב הוּנָא: הַאי טַבָּחָא דְּלָא סָר סַכִּינָא קַמֵּי חָכָם – מְשַׁמְּתִינַן לֵיהּ, וְרָבָא אֲמַר: מְעַבְּרִינַן לֵיהּ, וּמַכְרְזִינַן אַבִּשְׂרֵיהּ דִּטְרֵפָה הִיא.

    § Apropos the obligation to show the knife to a Torah scholar, Rav Huna says: This slaughterer who did not present [ sar ] the knife before a Torah scholar, we ostracize him. And Rava says: We remove him from his position and we proclaim about meat from an animal that he slaughtered that it is tereifa .

    וְלָא פְּלִיגִי, כָּאן – בְּשֶׁנִּמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה, כָּאן – בְּשֶׁלֹּא נִמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה. רָבִינָא אָמַר: הֵיכָא דְּלֹא נִמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה – מְמַסְמֵס לֵיהּ בְּפַרְתָּא, דַּאֲפִילּוּ לְגוֹיִם נָמֵי לָא מִזְדַּבַּן.

    The Gemara notes: And they do not disagree. Here, where Rav Huna says that he is ostracized, it is in a case where his knife was discovered intact, and he is ostracized for treating the scholar with contempt. There, where Rava says that his slaughter is proclaimed tereifa , it is in a case where his knife was discovered not intact, as in that case the meat from all animals that he slaughtered is suspect. Ravina said: In a case where his knife was discovered not to be intact, one spreads excrement on the flesh so that even to a gentile it will not be sold.

    הָהוּא טַבָּחָא דְּלָא סָר סַכִּינָא קַמֵּיהּ דְּרָבָא בַּר חִינָּנָא, שַׁמְּתֵיהּ וְעַבְּרֵיהּ, וְאַכְרֵיז אַבִּשְׂרֵיהּ דִּטְרֵפָה הִיא. אִקְּלַעוּ מָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לְהוּ: לִיעַיְּינוּ רַבָּנַן בְּמִלְּתֵיהּ, דִּתְלוּ בֵּיהּ טַפְלֵי.

    There was a certain slaughterer who did not present his knife before Rava bar Ḥinnana. Rava bar Ḥinnana ostracized him, and removed him from his position, and proclaimed about meat from an animal that he slaughtered that it is tereifa . Mar Zutra and Rav Ashi happened before Rava bar Ḥinnana in his place of residence. Rava bar Ḥinnana said to them: Let the Sages examine the matter of the slaughterer, as small children are dependent upon him.

    בַּדְקֵהּ רַב אָשֵׁי לְסַכִּינֵיהּ, וְנִמְצֵאת יָפָה, וְאַכְשְׁרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא: וְלָא לֵיחוּשׁ מָר לְסָבָא? אֲמַר לֵיהּ: שְׁלִיחוּתֵיהּ קָא עָבְדִינַן.

    Rav Ashi examined his knife and it was discovered intact, and he deemed his meat fit for consumption. Mar Zutra said to Rav Ashi: And shouldn’t the Master be concerned for the honor of the elder, Rava bar Ḥinnana, who removed him from his position and you restored him? Rav Ashi said to Mar Zutra: We are carrying out his agency, as he requested that we examine the matter of the slaughterer.

    אָמַר רַבָּה בַּר הוּנָא: שֵׁן תְּלוּשָׁה וְצִפּוֹרֶן תְּלוּשָׁה מוּתָּר לִשְׁחוֹט בָּהּ לְכַתְּחִלָּה. וְהָא אֲנַן תְּנַן: חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר וְהַמְּגֵירָה וְהַשִּׁינַּיִם וְהַצִּפּוֹרֶן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹנְקִין.

    § Rabba bar Huna says: With a detached tooth and a detached fingernail, it is permitted to slaughter ab initio . The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna (15b): Except for the harvest sickle, and the saw, and the teeth, and the fingernail, because they strangle?

    שֵׁן אַשֵּׁן – לָא קַשְׁיָא: הָא בַּחֲדָא, הָא בְּתַרְתֵּי. צִפּוֹרֶן אַצִּפּוֹרֶן – לָא קַשְׁיָא: הָא בִּתְלוּשָׁה, הָא בִּמְחוּבֶּרֶת.

    The Gemara answers that the contradiction between this statement with regard to a tooth and that statement with regard to a tooth is not difficult: This statement of Rava bar Huna that one may slaughter with a tooth is referring to slaughter with one tooth. That mishna that prohibits slaughter with teeth is referring to slaughter with two teeth, as due to the gap between them they rip the simanim . The contradiction between the statement with regard to a fingernail and the statement with regard to a fingernail is not difficult: This statement of Rava bar Huna that one may slaughter with a fingernail is referring to slaughter with a detached fingernail. That mishna that prohibits slaughter with a fingernail is referring to slaughter with an attached fingernail, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi (15b), who invalidates slaughter performed with an item attached to the ground or a living animal.

    מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל קָצִיר, בַּדֶּרֶךְ הֲלִיכָתָהּ – בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. וְאִם הֶחְלִיקוּ שִׁינֶּיהָ – הֲרֵי הִיא כְּסַכִּין.

    MISHNA: In the case of one who slaughters an animal with a harvest sickle, which is serrated with its teeth inclined considerably in one direction, in a forward direction, where the serrations do not tear the flesh, Beit Shammai deem the slaughter not valid and Beit Hillel deem it valid. And they both agree that if they smoothed its serrations so that they do not tear the flesh, its halakhic status is like that of a knife and one may slaughter with it.

    גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַף כְּשֶׁהִכְשִׁירוּ בֵּית הִלֵּל, לֹא הִכְשִׁירוּ אֶלָּא לְטַהֲרָהּ מִידֵי נְבֵילָה, אֲבָל בַּאֲכִילָה אֲסוּרָה. אָמַר רַב אָשֵׁי: דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי ״בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין״, וְלָא קָתָנֵי ״בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין״. וְלִיטַעְמָיךְ, לִיתְנֵי ״בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין״! אֶלָּא, פּוֹסְלִין וּמַכְשִׁירִין וְאוֹסְרִין וּמַתִּירִין – חֲדָא מִילְּתָא הִיא.

    GEMARA: Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: Even when Beit Hillel deemed the slaughter valid, they deemed it valid only to purify it from the ritual impurity of an unslaughtered carcass; but its consumption is prohibited. Rav Ashi said: The language of the mishna is also precise, as the tanna teaches: Beit Shammai deem the slaughter not valid and Beit Hillel deem it valid, and he does not teach: Beit Shammai prohibit and Beit Hillel permit its consumption. The Gemara objects: But according to your reasoning, let the tanna teach: Beit Shammai deem the carcass ritually impure and Beit Hillel deem it ritually pure. Rather, the terms deem it not valid and deem it valid and the terms prohibit and permit are all one matter, and no inferences may be drawn from that phrasing.

    מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט מִתּוֹךְ הַטַּבַּעַת, וְשִׁיֵּיר בָּהּ מְלֹא הַחוּט עַל פְּנֵי כּוּלָּהּ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְלֹא חוּט עַל פְּנֵי רוּבָּהּ.

    MISHNA: With regard to one who slaughters an animal from within the cricoid cartilage that forms a complete ring at the top of the windpipe and left a thread breadth over the surface of the ring in its entirety intact, as the knife did not go beyond the ring toward the head of the animal, his slaughter is valid. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: It is valid even if he left a thread breadth over the majority of the surface of the ring.

    גְּמָ׳ רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, וְאַף רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה לֹא אָמַר אֶלָּא בְּטַבַּעַת הַגְּדוֹלָה, הוֹאִיל וּמַקֶּפֶת אֶת כׇּל הַקָּנֶה, אֲבָל בִּשְׁאָר טַבָּעוֹת – לֹא.

    GEMARA: It is Rav and Shmuel who both say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. And even Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says his statement only with regard to the large upper ring, since it encircles the entire windpipe, but with regard to the rest of the rings, which are incomplete and where a strip of flesh connects their edges, he did not state his halakha . Therefore, his slaughter is not valid, as he is required to slaughter in the space between those rings and not in the rings themselves.

    וּבִשְׁאָר טַבָּעוֹת לֹא? וְהָתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

    The Gemara objects: And with regard to the rest of the rings, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, did not state his halakha ; but isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: