Commentary page
Chullin 114a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerChullin 114a
Chullin 114a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 377 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ומר אמר חדא כו' מ"ד לוקה קאי אבישול דחדא איסורא הוא ומ"ד אין לוקה קאי אאכילה דאם לא התרו בו משום אכילת חלב אלא משום בשר בחלב אינו לוקה דלא אתי איסור בשר בחלב וחייל אאיסור חלב:
במי חלב מישג"א בלע"ז:
הפגול והנותר אלמא אע"ג דאסירי וקיימי אתי איסור בשר בחלב וחייל עלייהו והוא הדין נמי אם בשל חלב בחלב אלמא מרבויא דגדי נפקא לן דחייל על כל איסורין:
האי תנא נמי סבר בכל איסורין דאיסור חל על איסור ואינהו סברי לה כמ"ד אין איסור חל על איסור ותנאי טובא איפליגו בה:
הרי הן כחלב להכשיר את הזרעים וחלב נקרא משקה דכתיב (שופטים ד) ותפתח את נאד החלב ותשקהו:
והמוחל משקה הזב מן הזיתים:
הרי הוא כשמן ושמן איקרי משקה דכתיב (ישעיהו כה) משתה שמנים:
אין לי אלא בחלב אמו כלומר עז:
16 more comments on this page.
Rashi on Chullin 114a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
כיון דעל אכילה לא לקי תימה אימא איפכא כדאמר בסמוך כיון דאבשול לקי אאכילה נמי לקי:
המבשל במי חלב פטור איסורא מיהא איכא דהא כותח מנסיובי דחלבא עבדי ליה כדאמר בריש אלו עוברין (פסחים דף מב.) ואמרינן לעיל (חולין דף קיא:) דאסור לאכול בשר בכותח:
בחלב פרה ורחל מנין לא איצטריך ליה אלא לרבות בשאין מינו כגון פרה בחלב גדי או גדי בחלב פרה אבל פרה בחלב עצמה הא דרשינן לעיל (חולין דף קיג:) כל מקום שנאמר גדי אפילו פרה ורחל במשמע ובחנם דחק בקונטרס:
פרה ורחל שנאסרו עמה בהרבעה וא"ת חיה ועוף יוכיחו לר' עקיבא או עוף לחודיה לר' יוסי הגלילי דנאסרו בהרבעה עם שאינו מינו כדאמרינן בסוף שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נה.) ולא נאסרו בבשול וי"ל דעדיפא פריך:
מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה תימה לרבנן חיה תוכיח דאין אותו ואת בנו נוהג בחיה:
תלמוד לומר בחלב אמו עוד דריש מינה בסמוך היא עצמה בחלבה אע"ג דשמואל דריש ליה למלתייהו לעיל (חולין דף קיג:) הכא דריש מבחלב דתרי מינייהו מייתרי דהוה מצי למכתב באמו ואנא ידענא דבחלב אמו קאמר כיון דבחד מינייהו הוה כתיבא בחלב אמו ורבי יוסי הגלילי דממעט עוף שאין לו חלב אם מוי"ו דאמו קא דריש:
Tosafot on Chullin 114a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
המבשל במי חלב פטור כלומר דאינו נקרא חלב, וכן הא דאמר ר"ל דלענין בשול מי חלב אינו כחלב, בשם רבותינו בעלי התוס' ז"ל דמ"מ [אסור] הוא מדרבנן, דהא כותח הבבלי משום נסיובי דאית ביה נאסר כדאיתא בפסחים (מב, א).
Rashba on Chullin 114a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Ritva
כי היכי דאאכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי וק"ל אדרבה נידון לחומרא כי היכי דלקי אבישול לילקי אאכיל' דקולא וחומרא לחומרא דיינינן. וי"ל דבהאי לישנא קמא סבי' לן דעדיף למדרש לקולא כדי שלא נסתר הכלל שבידינו דסבירא לן דלכ"ע אין אחע"א ומיהו בלישנא בתרא סברי' דלמידן לחומרא עדיף דלהכי שני' קרא לאפוקי בלשון בישול כדי שלא נדון זה כפי הכלל כנ"ל:
אבל לענין בישול מי חלב אינו כחלב וא"ת והא כותח אין בו אלא נסיובי דחלבא כדאי' במס' פסחים ואפ"ה אמרי' בכמה דוכתי' אסור לאכול בשר בכותח: וי"ל דהכא דאורייתא אבל מדרבנן אסור לבשל ואסור לאכול: תוס':
הא דאמרינן לעיל ומ"ד אינו לוקה קסבר אין אחע"א הקשה רש"י ז"ל א"כ תלתא גדי ל"ל דאלו למעוטי דם וטמאה לא צריך קרא ותירץ דדריש חד להוציא את השני' ולית ליה פרשא בעלמא הוא וחד לרבות את השליל וקשה דהא אכתי חד גדי מיותר לדרשא דהא כולהו תלתא לדרשא אתו כדמוכח לעיל: וי"ל דשמא מחד גדי נפקא ליה דאין אחע"א דגדי ולא טמאה ולא חלב ולא מתה ואתו כולהו להיתרא:
תנו רבנן בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו פירש"י ז"ל אין לי אלא עד שיהא אמו של גדי. בחלב פרה ורחל מנין וכו' עד ת"ל בחלב אמו פי' ת"ל מקרא שני דמייתר לרבות חלב בהמה טהורה והאי תנא לא איצטרך להו חלב אמו לכדשמואל דלעיל. דחלב זכר וחלב שחוטה וחלב טמאה מחד קרא דלגופי' נפקא דהא אמו כתיב ולא זכר ולא שחוטה: ולא טמאה דהא גדי בטהורה משתעי כדאמרינן גדי להוציא את הטמאה ולשליל לא צריך קרא דממשמעות יליף ליה כדאשכחן לקמן גבי ר"ע דאמר שליל גדי מעליא כי' דאי סבר ליה גדי הכל במשמע אפילו עגל וטלה: למה ליה לרבויי חלב פרה ורחל הא אמו כתיב ולקמן דמשמע לן יתורא דגדי לר"ע למעוטי חיה ועוף ה"מ למאן דמשמע ליה גדי ואפילו עגל וטלה אתי קראי יתיר למעוטי אבל למאן דמשמע ליה גדי דוקא קראי יתירא לרבויי אתו דאי למעוטי לא איצטרך עכ"ל ז"ל. וזה תימא דא"כ הא ברייתא פליגא אדשמואל ואדרבי אלעזר דלעיל הוי לן למימר הכי בגמרא ולפרושי אינהו דאמרי כמאן: ועוד קשה לפ"ז כיון דהאי תנא דרש חד גדי מיותר ללמד על שאר בהמה טהורה דלא גדי דוקא ל"ל תו בחלב אמו בחלב פרה ורחל. דההוא מגדי תנינא נפק' כיון דכתיב ביה אמו: והנכון כמו שפי' תוס' דהאי תנא לא פליג אדשמואל ודר"א לעיל וכל מקום שנאמר גדי סתם טלה ועגל במשמע: ואפ"ה איצטרך בחלב אמו דלא נימא דוקא חלב בבשר אמו ממש שהוא ממינו אבל לא במין אחר ואפי' של בהמה טהורה: ולהכי איצטרך בחלב אמו מיותר לרבות כל מה שיש בו חלב אם כיון שהוא ממין בהמה טהורה דומיא דגדי דא"ג דפשטא דבחלב אמו מיעוטא משמע אם אינו ענין למעט דהא אמעטו מגדי קמא כל שאינו אמה תנהו ענין לרבות ואע"ג דשמואל דריש להו להני חלב אמו כדלעיל. התם מאמו לאמו יתירא משמע ליה והכא דרשי' חלב חלב דכיון דכתיב בחלב אמו מי לא סגיא דלכתוב באידך לא תבשל גדי באמו וילמוד סתום מן המפורש דבחלב אמו קאמר. ועוד דסברא הוא שלא אסור לבשל בשר עם בשר אמו הילכך אתו להאי דרשא לרבות איסור בשר גדי עם חלב פרה או רחל או שור או בשר טלה או עגל או בשר עז ומאי דכתב רחמנא גדי גדי תלתא זימני אתא לכדשמואל דלעיל א"נ לכדר' עקיבא דלקמן:
ומה אמו שלא נאסרה עמו בהרבעה וכו' פי' ומה אמו שהיה קרובה לו שלא נתרחקה ממנו להרבעה. נתרחקה ממנו לבשול פרה ורחל שנתרחקה ממנו להרבעה אינו דין שיתרחקו ממנו לבישול: והא מוכח דאנן לא איצטריכן לרבויי איסור בפרה ורחל אלא כשהוא מין עם שאינו מינו. וא"ת ואמאי לא פרכינן להאי ק"ו דחיה תוכיח שנאסרה עמו בהרבעה ולא נאסרה עמו בבישול למ"ד חיה ועוף אינו מן התורה. וי"ל דאידך פירכא דפריך תלמודא עדיף ליה דהא לא ידענא אי סבירא ליה להאי תנא דחיה ועוף אינו מן התורה דאפשר דכי מרבי פרה ורחל לאו דוקא אלא ה"ה לכל חיה טהורה וכל מקום שנאמר גדי ואפי' חיה במשמע ומשני מעיקרא דדינא פירכא. פי' מתחלת ק"ו כדפירש רש"י ז"ל וזה הכלל בידך כל היכא דפרכינן מה לפלוני הוי פירכא מעיקרא דינא וכל היכא דפרכינן פלוני' יוכיח הוי פירכא לסוף דינא מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה פי' וכשם שנתרחקה ממנו לענין שחיטה נתרחקה ממנו בבישול וא"ת וניפרוך דלרבנן חיה תוכיח שלא נאסרת עמו בשחיטה שאין אותו ואת בנו נוהג בחיה ונאסרה עמו בבישול. וי"ל כדפרישנא לעיל דאנן לא ידעינן האי תנא כמאן ס"ל לענין חיה בבישול:
תניא אידך אין לי אלא בחלב אמו בחלב אחותו גדולה מנין פירש"י ז"ל בחד לישנא דאחותו הגדולה היינו פרה שהיא בהמה טהורה כמותה והוא מין גדול ממנה ואחותו קטנה היינו רחל שהיא מין קטן ממנה ומהאי קרא גופי' דלעיל דריש לה אלא דשני בלישנא. ועוד דהאי תנא לא נפקא ליה מהאי קרא אלא פרה לחודה דחלוקה מן הגדי בשני דרכים חדא בהרבעה וחדא שאין נכנסת עמו לדיר להתעשר אבל רחל שאינה חלוקה ממנו אלא לענין הרבעה בלבד דהא נכנסת עמו להתעשר דהא מעשר בקר וצאן כתיב וכל צאן במשמע לא נפקא ליה מיניה שתיאסר בבישול הילכך יליף ברישא פרה והדר אתיא ליה רחל בהצד השוה כדלקמן. ומה אמו שנכנסה וכו' כלו' ומה מי שהוא קרוב לו לענין אחר נתרחק לו בכאן. מי שהוא רחוק במקום אחר לא כ"ש. והא דאמרינן לקמן אחותו גדולה נמי תיתי מביניא ה"פ דתיתי מאמו ואחותו קטנה בחצי הדין דנימא הכי ומה אמו שנכנסת עמו לדיר להתעשר וכו' כדלעיל פרש"י ז"ל גדי' יולדת בתוך שנת' כדאיתא בבכורות ונכנסה עמו לדיר להתעשר וכו'. וכי אמרת מה לאמו שכן נאסרת עמו בשחיטה אמרינן אחותו קטנה תוכיח שלא נאסרה עמו בשחיטה ונאסרה עמו בבישול ושוב אין להשיב כלום ליכא למיפרך כדהוה פרכי' מה לאחותו שלא נכנסה עמו לדיר כדהוי פרכי' לעיל מה לאחותו גדולה וכו' דאלו אחותו קטנה נכנסה היא עמו לדיר להתעשר והקש ז"ל על פי' זה דהיכי מצי לומר אחותו קטנה תוכיח דהא אכתי לא אפי' לן אחותו קטנה לאיסורא. וכתב ז"ל שיש מתרצים בזה דאגב הכי פרכינן מנא לך דבחלב אמו לרבות אחותו גדולה ודתיתי אחותו קטנה מביניא. דילמא איפכא דאחותו קטנה אתיא מקרא ואחותו גדולה מביניא וכדאמרינן והשיב הוא ז"ל על פי' זה חדא דסברא הוא דנוקים קרא לאסור אחותו גדולה שנאסרה עמו במעשר משא"כ בקטנה. ועוד דלמאי דקא מותיב נמי דריש בחלב אמו לאחותו קטנה וא"כ מאי האי דמהדרי' ליה דת"כ בחלב אמו ל"ל. דהא דריש ליה לאחותו קטנה כדדרשינן ליה אנן לאחותו גדולה ועוד קשה דלפירוש זה מ"ש דאחותו גדולה ואחותו קטנה דאמאי סגיא ליה להאי תנא דלא לינקוט בהדי' פרה ורחל: לכך נראה לרש"י ז"ל כפי' האחר שפי' הגאונים זיל דאחותו גדולה ואחותו קטנה היינו אתותו ממש וגדולה זו היא זקנה של שנה אחרת שכבר נתעשרה וקטנה זו היא של שנה זו שלא נתעשרה. והאי תנא היינו תנא דלעיל דאתי' ליה פרה ורחל שנאסרה עמה בהרבעה ובעי לאתויי לאיסורא אפי' אחותו שלא נאסרה עמו בהרבעה ומייתי אחותו גדולה מקרא: לפי שנאסרה עמו במעשר. והדר אייתי מביניא אחותו קטנה אפי' שלא נאסרו עמו לא בהרבעה ולא במעשר ולא בשחיטה. והא דפרכי' אחותו גדולה נמי תיתא מביניא ה"פ דאפי' לאחותו גדולה נמי לא ליבעי קרא ותיתי בהצד השוה מאמו ופרה דנימא הכי ומה אמו שנכנסת עמו לדיר להתעשר וכו': ומה לאמו שכן נאסרה עמה בשחיטה פרה ורחל תוכיחו שלא נאסרה עמם בשחיטה ונאסר' בבישול מה לפרה ורחל שכן נאסרה עמו בהרבעה אמו תוכיח וחזר הדין וכו' הצד השוה שבהן שהוא בשר ואסור לבשל בחלב וכו'. ומהדרי' דאה"נ והיינו דפרכינן דא"כ דבין אחותו גדולה ובין קטנה תרווייהו אתי' מביניא קרא תליתאה דבחלב אמו דמיותר למה לי. ודרשינן ליה דאיצטרך לרבות איסורא אפי' לבשל היא עצמה בחלבה שיצא ממנה בעודה חיה ומכאן אנו למדין דאפי' לאחותו ממש מצריך תלמודא לאתויי ראיה לאיסורא או מב"ח או מביניא דהא אפי' להיא עצמה מצריכין השתא דרשא:
כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל שאלו איך אנו אוכלים שוורים ושאר עופות ובהמות המסורסין דהא תיעבתי לך הוא משום ובארצכ' לא תעשו אפי' כשנעשה ע"י עכו"ם הוא בכלל כל שתיעבתי כמו שפירש"י ז"ל בכאן לענין בשר וחלב דמייתי לה רב מהכא ותרצו דנפקא לן מדאסר רחמנא סירוס לגבוה ומעוך וכתות מכלל להדיוט שרי:
Ritva on Chullin 114a · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Lemberg 1861 · Public Domain
Meiri
המבשל בשר בפסולת הנשאר מן החלב אחר שנתחבץ והוא שנקרא בלשון תלמוד קום של חלב או מי חלב פטור בין על הבשול בין על האכילה ומ"מ כתבו חכמי הצרפתים שמדברי סופרים אסור לאכלו ואע"פ שלא נתבאר דבר זה בכאן כבר התבאר בפסחים שאסור לטבל בשר בכתח הבבלי ואין שם אלא קום החלב והוא שאמרו שם משום נסיובי דאית ביה:
עצמות וגידין וקרנים וטלפים אינן בדין בשר ואם בשלן בחלב פטור בין על האכילה בין על הבשול:
הפגול והנותר והטמא שבשלו בחלב לוקה על הבשול אבל אינו לוקה על האכילה משום בשר בחלב:
אע"פ שביארנו במי החלב שאינן כחלב מ"מ לא פקע שם משקה ממנו לענין הכשר זרעים וכשם שהחלב והשמן קרויים משקה לענין הכשר זרעים שהרי כתוב בחלב ותפתח את נאד החלב ותשקהו שמן כתוב משקה שמנים כך הקום היוצא מן החלב והמיחל היוצא מן הזיתים יש להם דין משקה לענין זה ומכשירים את הזרעים:
אע"פ שאמרה תורה באיסור בשול בחלב אמו לא סוף דבר אמו אלא בין בחלב אמו בין של אחותו בין בשאינו מינו כפרה והיא הנקראת כאן אחותו הגדולה וכיוצא בה בין במינו כגון רחל והיא הנקראת כאן אחותו הקטנה ואין צריך לומר בעז בין שבשל בשר גדייה או פרה בחלב של עצמה הכל אסור מן התורה:
המעשן או המבשל בחמי טבריה וכיוצא בהן כתבו גדולי המחברים שאין לוקין עליו:
ענין מעשר בהמה הוא שהיו מכניסין את הגדיים או את הטלאים או את העגלים לדיר והוא רחבה המוקפת ועושין פתח קטן לדיר שלא יצאו שנים כאחד ומעמידין האמהות מבחוץ שיהיו גועות ויצאו הוולדות לקראתם אחד אחד כמו שיתבאר במקום אחר וכשיוצאין מונה עד שיגיע לעשירי וסוקרו בסיקרא כמו שיתבאר במקומו ואין עגלים נכנסים לדיר עם הטלאים מפני שאין מעשרין מן הבקר על הצאן ומן הצאן על הבקר אבל הטלאים עם הגדיים נכנסים לדיר כאחד ומתעשרין זה על זה שכלם ר"ל בין רחל בין עז נקראין שה:
כבר ידעת שאין מעשרין מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה האחרת ושאחד באלול הוא ראש השנה לענין זה כמו שביארנו במסכת ראש השנה מעתה אם ילדו הוולדות בתוך שנתן שהרי הגדייה יולדת בתוך שנתה כמו שהתבאר בבכורות הרי היא נכנסת עם בנה לדיר להתעשר למדת שיש שהבהמה מתעשרת עם אמה ויש שאין מתעשרת עמה וכן יש שמותרת עמה בהרבעה ויש נאסרת כמו שיתבאר בסמוך בפרד בן חמור וסוסיא וכל שהיא טהורה אסורה עם אמה בשחיטת יום אחד ופרי עם פרי מותר בשחיטה כגון שני בני פרה וכן פרי עם פרי אסור בבשול כגון בשר בחלב אחותו וכל שכן פרי עם האם כגון בחלב אמו סוס שהוא בן סוס וסוסיא ויש לאמו בת מן החמור גם כן שמותר באחותו כמו שהתבאר ואסור באמו ויש חולקים בקצת דברים בענין זה כמו שהתבאר בפרק אותו ואת בנו:
Meiri on Chullin 114a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' מיתיבי המבשל כו' הפיגול והנותר והטמא שבשלן בחלב חייב כו' אע"ג דאיכא לאוקמא דוקא בבישול דלא הוי אלא חד איסור מכל מקום איכא לאותיב ללישנא קמא דאיכא מאן דסבר דאבישול נמי לא לקי וק"ל:
תוס' בד"ה בחלב פרה ורחל מנין כו' ובחנם דחק בקונטרס עכ"ל לפי' הקונט' דהך ברייתא ס"ל גדי דווקא ומהאי ק"ו ליכא למילף בחלב פרה ורחל אלא כשאינו מינו צ"ל דפרה ורחל במינו יליף ליה במה מצינו מפלגא דדינא משאינו מינו וכי פרכת מה לשאינו מינו שנאסרה בהרבעה מינו דגדי יוכיח ותו ליכא למפרך מידי דהכי *) בדפו"י הגי' אבל אי בעלמא [אין] איסור חל על איסור דלא יליף וכו' נמי צ"ל לפי' הרר"י הטעם דיליף לקמן קטנה במה מצינו מיהו אי לאו הכא ק"ו לפרה ורחל לשאינו מינו לא הוה ילפינן מינו דפרה ורחל במה מצינו ממינו דגדי דהא גדי דוקא הוא ודו"ק:
בד"ה פרה ורחל כו' וא"ת חיה ועוף יוכיחו לר' עקיבא כו' עכ"ל ולא תקשי להו בהמה טמאה תוכיח לכ"ע משום דאיכא למימר דמה לבהמה טמאה דאין איסור חל על איסור ומדלא לקי אאכילה אבישול נמי לא לקי וק"ל:
בד"ה מה לאמו שכן כו' תימה לרבנן חיה תוכיח כו' עכ"ל היינו לשיטתם שכתבו דבמינו בפרה ורחל לא אצטריך ליה הכא דבכלל גדי סתם הם וה"ה חיה דבכלל בהמה היא והמ"ל חיה תוכיח וה"ה מחיה גופא במינו ה"מ למיעבד הק"ו ודו"ק:
Chidushei Halachot on Chullin 114a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
תד"ה בחלב פרה וכו' אבל פרה בחלב עצמה וכו' לאו דוקא בחלב עצמה אלא ר"ל פרה בחלב פרה שהיא מינה דהא לקמן בסמוך קאמר היא עצמה בחלבה מנין וכו':
ד"ה ת"ל בחלב אמו וכו' ור' יוסי דממעט עוף שאין לו חלב אם מוי"ו דאמו קדריש. וצ"ל דיש לו עוד שום דרשות דדריש מווי"ן הנשארים דהא ג' פעמים כתיב אמו:
Maharam on Chullin 114a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Chullin, daf 114, Amud Aleph, about 377 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 19 words
Opens “כֵּיוָן דְּעַל אֲכִילָה לָא לָקֵי, אַבִּישּׁוּל נָמֵי…”
- Segment 240 words
Opens “וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אַבִּישּׁוּל – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא…”
- Segment 310 words
Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מָר אֲמַר חֲדָא, וּמָר אֲמַר…”
- Segment 419 words
Opens “מֵיתִיבִי: הַמְבַשֵּׁל בְּמֵי חָלָב – פָּטוּר, דָּם…”
- Segment 57 words
Opens “הַפִּגּוּל, וְהַנּוֹתָר, וְהַטָּמֵא, שֶׁבִּשְּׁלָן בְּחָלָב – חַיָּיב!…”
- Segment 67 words
Opens “הַאי תַּנָּא סָבַר אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר.…”
- Segment 737 words
Opens “הַמְבַשֵּׁל בְּמֵי חָלָב פָּטוּר, מְסַיַּיע לֵיהּ לְרֵישׁ…”
- Segment 814 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – אֵין לִי…”
- Segment 928 words
Opens “אָמַרְתָּ, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה אִמּוֹ, שֶׁלֹּא נֶאֶסְרָה…”
- Segment 107 words
Opens “וְהָא לְמָה לִי קְרָא? הָא אָתְיָא לֵיהּ!…”
- Segment 1130 words
Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר מֵעִיקָּרָא…”
- Segment 1214 words
Opens “תַּנְיָא אִידַּךְ: ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – אֵין לִי…”
- Segment 1329 words
Opens “אָמַרְתָּ קַל וָחוֹמֶר, וּמָה אִמּוֹ שֶׁנִּכְנְסָה עִמּוֹ…”
- Segment 1438 words
Opens “וְהָא לְמָה לִי קְרָא, הָא אָתְיָא לַיהּ?…”
- Segment 158 words
Opens “אַשְׁכְּחַן אֲחוֹתוֹ גְּדוֹלָה, אֲחוֹתוֹ קְטַנָּה מִנַּיִן? אָתְיָא…”
- Segment 1624 words
Opens “מֵהֵי תֵּיתֵי? תֵּיתֵי מֵאִמּוֹ – מָה לְאִמּוֹ…”
- Segment 1730 words
Opens “וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה,…”
- Segment 187 words
Opens “אִי הָכִי, אֲחוֹתוֹ גְּדוֹלָה נָמֵי תֵּיתֵי מִבֵּינַיָּא.…”
- Segment 1919 words
Opens “אִין הָכִי נָמֵי, אֶלָּא ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ לְמָה…”
Original text
כֵּיוָן דְּעַל אֲכִילָה לָא לָקֵי, אַבִּישּׁוּל נָמֵי לָא לָקֵי.
This link between cooking and eating indicates that since one is not flogged for eating forbidden fat cooked in milk, as agreed upon above, one also is not flogged for cooking the two together.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אַבִּישּׁוּל – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָקֵי, כִּי פְּלִיגִי אַאֲכִילָה. מַאן דְּאָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה – דְּהָא אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, וּמַאן דְּאָמַר לוֹקֶה – לְהָכִי אַפְּקַהּ רַחֲמָנָא לַאֲכִילָה בִּלְשׁוֹן בִּישּׁוּל, כֵּיוָן דְּאַבִּישּׁוּל לָקֵי – אַאֲכִילָה נָמֵי לָקֵי.
And some say the opposite: With regard to cooking, everyone agrees that one is flogged for this act, since the principle of a prohibition not taking effect where another prohibition already exists is not relevant. When they disagree, it is with regard to eating. The one who says he is not flogged applies the principle that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists, and the fat was already prohibited for consumption in its own right before being cooked with milk. And the one who says he is flogged holds that it was for this reason that the Merciful One expressed the prohibition of eating meat cooked in milk using the language of cooking, to teach that since one is flogged for cooking forbidden fat in milk, one also is flogged for eating the product.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מָר אֲמַר חֲדָא, וּמָר אֲמַר חֲדָא, וְלָא פְּלִיגִי.
The Gemara suggests a third explanation of the dispute between Rabbi Ami and Rabbi Asi: And if you wish, say that one Sage said one statement and one Sage said another statement, and they do not disagree, as they are referring to different cases. The Sage who said that one is flogged is referring to the transgression of cooking forbidden fat with milk, whereas the one who said one is not flogged is referring to the consumption of forbidden fat with milk. Everyone agrees that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists, and therefore one is flogged only for cooking forbidden fat in milk, but not for eating the two together.
מֵיתִיבִי: הַמְבַשֵּׁל בְּמֵי חָלָב – פָּטוּר, דָּם שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּחָלָב – פָּטוּר, הַעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים וְהַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם שֶׁבִּשְּׁלָן בְּחָלָב – פָּטוּר.
The Gemara raises an objection from a Tosefta (8:3): One who cooks meat in whey, the liquid leftover after milk has been curdled, is exempt from lashes, as whey is not defined as milk for purposes of the prohibition. Likewise, for blood that one cooked in milk, he is exempt, as blood is not considered meat. Similarly, with regard to the bones, the tendons, the horns, and the hooves that one cooked in milk, he is exempt.
הַפִּגּוּל, וְהַנּוֹתָר, וְהַטָּמֵא, שֶׁבִּשְּׁלָן בְּחָלָב – חַיָּיב!
The Tosefta continues: By contrast, with regard to prohibited piggul meat, i.e., meat from an offering that was sacrificed with the intent to sprinkle its blood or partake of its meat beyond its designated time, and similarly prohibited notar , meat from an offering whose period for consumption has expired, and the prohibited impure meat of an offering, that one cooked in milk, he is liable to be flogged for violating the prohibition of meat cooked in milk. This indicates that the prohibition applies to items already prohibited for consumption, contrary to the above opinion attributed to Rabbi Ami and Rabbi Asi.
הַאי תַּנָּא סָבַר אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר.
The Gemara answers: This tanna of the baraita maintains in general that a prohibition takes effect where another prohibition already exists, whereas Rabbi Ami and Rabbi Asi are of the opposite opinion. It is conceivable that these Sages, who are amora’im , disagree with that tanna , as the issue of whether a prohibition takes effect where another prohibition already exists is a well-known dispute among the tanna’im themselves.
הַמְבַשֵּׁל בְּמֵי חָלָב פָּטוּר, מְסַיַּיע לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ, דִּתְנַן: מֵי חָלָב הֲרֵי הֵן כְּחָלָב, וְהַמּוֹחַל הֲרֵי הוּא כְּשֶׁמֶן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים, אֲבָל לְעִנְיַן בִּישּׁוּל בָּשָׂר בְּחָלָב – מֵי חָלָב אֵינוֹ כְּחָלָב.
§ It was stated in the above baraita : One who cooks meat in whey is exempt from lashes. The Gemara comments: This ruling supports the opinion of Reish Lakish, as we learned in a mishna, with regard to liquids that render food susceptible to ritual impurity ( Makhshirin 6:5): The halakhic status of whey is like that of milk, which is one of the liquids that render food susceptible to impurity, and the halakhic status of olive secretion is like that of oil, which also renders food susceptible to impurity. With regard to this mishna, Reish Lakish says: They taught this halakha only with regard to rendering seeds, i.e., produce, susceptible to impurity. But with regard to cooking meat in milk, the halakhic status of whey is not like that of milk.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – אֵין לִי אֶלָּא בַּחֲלֵב אִמּוֹ, בַּחֲלֵב פָּרָה וְרָחֵל מִנַּיִן?
§ The Sages taught in a baraita : From the phrase “in its mother’s milk” I have derived only that the prohibition applies to the mother goat’s milk. From where do I derive that it also applies to the milk of a cow and a ewe?
אָמַרְתָּ, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה אִמּוֹ, שֶׁלֹּא נֶאֶסְרָה עִמּוֹ בְּהַרְבָּעָה – נֶאֶסְרָה עִמּוֹ בְּבִשּׁוּלוֹ, פָּרָה וְרָחֵל, שֶׁנֶּאֶסְרוּ עִמּוֹ בְּהַרְבָּעָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁנֶּאֶסְרוּ עִמּוֹ בְּבִשּׁוּלוֹ! תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״.
You can say an a fortiori inference: Just as a kid’s mother, which is not prohibited for mating with the kid, as they are of the same species, is nevertheless prohibited for cooking with it, as stated in the verse, is it not right that a cow or a ewe, which are prohibited for mating with it, as they are of different species, should be prohibited for cooking with it? Therefore, the verse states elsewhere: “In its mother’s milk,” a second time, to include a cow and a ewe.
וְהָא לְמָה לִי קְרָא? הָא אָתְיָא לֵיהּ!
The Gemara challenges the conclusion of the baraita . But why do I need a verse? It was just derived through the a fortiori inference.
אָמַר רַב אָשֵׁי: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר מֵעִיקָּרָא דְּדִינָא פִּירְכָא, מֵהֵיכָא קָא מַיְיתֵית לַהּ? מֵאִמּוֹ, מָה לְאִמּוֹ שֶׁכֵּן נֶאֶסְרָה עִמּוֹ בִּשְׁחִיטָה, תֹּאמַר בְּפָרָה שֶׁלֹּא נֶאֶסְרָה עִמּוֹ בִּשְׁחִיטָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״.
Rav Ashi said: It is needed because one can say that the refutation of the a fortiori inference is present from the outset, i.e., there is a difficulty with the comparison: From where do you derive the inference? It is derived from its mother goat, which the baraita presents as being treated more leniently than a cow or ewe since it may be mated with a kid. But there is a stringent aspect of the mother goat not shared by a cow or ewe: What is unique about its mother? It is unique in that it is prohibited for slaughter with it, since one may not slaughter an animal and its mother on the same day (see Leviticus 22:28). Will you say the same about a cow, which is not prohibited for slaughter with it? Therefore, the verse states: “In its mother’s milk,” to include a cow and a ewe.
תַּנְיָא אִידַּךְ: ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – אֵין לִי אֶלָּא בַּחֲלֵב אִמּוֹ, בַּחֲלֵב אֲחוֹתוֹ גְּדוֹלָה מִנַּיִן?
§ The above baraita accounts for two of the Torah’s three mentions of the phrase “in its mother’s milk.” The Gemara now addresses the third. It is taught in another baraita : From one instance of the phrase “in its mother’s milk” I have derived only that the prohibition applies to the milk of its mother, if the mother is less than a year old and has not yet entered the pen for the purpose of its owner’s separating the annual animal tithe. From where do I derive that it also applies to the milk of its older sister, i.e., one that is more than a year old that has already entered the pen for the animal tithe in the previous year?
אָמַרְתָּ קַל וָחוֹמֶר, וּמָה אִמּוֹ שֶׁנִּכְנְסָה עִמּוֹ לְדִיר לְהִתְעַשֵּׂר – נֶאֶסְרָה עִמּוֹ בְּבִשּׁוּל, אֲחוֹתוֹ שֶׁלֹּא נִכְנְסָה עִמּוֹ לְדִיר לְהִתְעַשֵּׂר – אֵינוֹ דִּין שֶׁנֶּאֶסְרָה עִמּוֹ בְּבִשּׁוּל! תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״.
You can say an a fortiori inference: Just as a kid’s mother, which enters the pen to be tithed with it, is nevertheless prohibited for cooking with it, is it not right that its sister, which does not enter the pen to be tithed with it, should be prohibited for cooking with it? Therefore, the verse states elsewhere: “In its mother’s milk,” a third time, to include the older sister in the prohibition.
וְהָא לְמָה לִי קְרָא, הָא אָתְיָא לַיהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר מֵעִיקָּרָא דְּדִינָא פִּירְכָא, מֵהֵיכָא קָא מַיְיתֵית לַהּ? מֵאִמּוֹ, מָה לְאִמּוֹ, שֶׁכֵּן נֶאֶסְרָה עִמּוֹ בִּשְׁחִיטָה, תֹּאמַר בַּאֲחוֹתוֹ גְּדוֹלָה, שֶׁלֹּא נֶאֶסְרָה עִמּוֹ בִּשְׁחִיטָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״.
The Gemara asks: But why do I need a verse? It was just derived from the a fortiori inference. Rav Ashi said: It is needed because one can say that the refutation of that a fortiori inference is present from the outset. From where do you derive the inference? It is derived from its mother. But one may respond: What is unique about its mother? It is unique in that it is prohibited for slaughter with it on the same day. Will you say the same halakhot apply to its older sister, which is not prohibited for slaughter with it? Therefore, the verse states: “In its mother’s milk,” including the older sister.
אַשְׁכְּחַן אֲחוֹתוֹ גְּדוֹלָה, אֲחוֹתוֹ קְטַנָּה מִנַּיִן? אָתְיָא מִבֵּינַיָּא.
The Gemara continues: We have found a source for the halakha that its older sister is included in the prohibition of meat cooked in milk. From where is it derived that the same applies to its younger sister, one that has not yet entered the pen for the tithe? The Gemara responds: It is derived from between them, i.e., from the combination of the mother and the older sister.
מֵהֵי תֵּיתֵי? תֵּיתֵי מֵאִמּוֹ – מָה לְאִמּוֹ שֶׁכֵּן נֶאֶסְרָה עִמּוֹ בִּשְׁחִיטָה? אֲחוֹתוֹ גְּדוֹלָה תּוֹכִיחַ. מָה לַאֲחוֹתוֹ גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא נִכְנְסָה עִמּוֹ לְדִיר לְהִתְעַשֵּׂר? אִמּוֹ תּוֹכִיחַ.
The Gemara elaborates on the need for both cases in order to derive the third: From which of the two cases should it be derived? If it should be derived from its mother, one can claim: What is unique about its mother? It is unique in that it is prohibited for slaughter with it on the same day, unlike the younger sister. One may respond: Its older sister can prove the point, since it is not prohibited for slaughter with the kid, but it is still included in the prohibition of meat cooked in milk. But this can be refuted as well: What is unique about its older sister? It is unique in that it does not enter the pen to be tithed with it, unlike the younger sister. One may respond that its mother can then prove the point, as it can enter the pen to be tithed with the kid and is still included in the prohibition.
וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן: שֶׁהוּא בָּשָׂר, וְאָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, אַף אֲנִי אָבִיא אֲחוֹתוֹ קְטַנָּה, שֶׁהוּא בָּשָׂר, וְאָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב.
And consequently, the inference has reverted to its starting point: The aspect of this case is not like the aspect of that case and the aspect of that case is not like the aspect of this case; their common element is that both the mother and older sister are meat and it is prohibited to cook them in milk. If so, I will also include its younger sister in the prohibition, since it is also meat, and therefore it is prohibited to cook it in milk.
אִי הָכִי, אֲחוֹתוֹ גְּדוֹלָה נָמֵי תֵּיתֵי מִבֵּינַיָּא.
The Gemara challenges: If so, the inclusion of its older sister in the prohibition can also be derived from between them, i.e., from the combination of the kid’s mother and a cow. Although both a cow and the mother possess unique stringencies not shared by the older sister, i.e., the prohibition of mating and of slaughtering with the kid, respectively, neither possesses both stringencies, and the halakha with regard to the older sister can be derived from their common element, i.e., that they are both meat and prohibited to cook in milk, as stated above. If so, what need is there to derive this halakha from the verse?
אִין הָכִי נָמֵי, אֶלָּא ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ לְמָה לִי? מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – אֵין לִי אֶלָּא בַּחֲלֵב אִמּוֹ,
The Gemara responds: Yes, it is indeed so; the halakha with regard to the older sister is derived from the common denominator of the mother and a cow. Rather, why do I need the verse’s additional mention of the phrase “in its mother’s milk?” It is necessary for that which is taught in a baraita : When the verse states: “In its mother’s milk,” I have derived only the prohibition to cook the kid in its mother’s milk;