זכריה פרק י״ב

משא דבר ה' — הוא גמר זה הדבר שהתחיל לדבר בפורענותן של אוכלי ישראל על בבל וכיוצא בו:

סף רעל — כלי תרעלה כמו בדם אשר בסף (שמות י״ב:כ״ב). רעל ל' שממון אוטם הלב והאברים שאין להם כח כאדם המעוטף בשמלה כמו (נחום ב׳:ד׳) הברושים הרעלו (ישעיה ו) השרות והרעלות, בלשון משנה מצינו מדיות רעולות אונבלופמנט"א בלע"ז:

וגם על יהודה — יטילו העכו"ם אשר יהיו במצור על ירושלים שיהיו בית דוד מבפנים ועכו"ם יצורו עליהם ויבאו גם בני יהוד' על כרחם לצור על ירושלי' כן ת"י:

אבן מעמסה — אבן משאוי המוטלת על בני אדם מפי המושל לשאתה ולעמס' על כתפים והיא כבידה מאד עד אשר כל עומסיה שרוט ישרטו:

אכה כל סוס — הצובאים שם בשגעון ואת רוכביהם בעורון אבל על בית יהודה שהם על כרחם מן הצובאים אפקח עיני להגין עליהם מן המכה הזאת:

ואמרו אלפי יהודה בלבם — כשיראו שאר הצובאים נגפים במגפה זו והם ניצולים:

אמצה לי יושב ירושלם וגו' — יושבי ירושלים שיודעים שעל כרחנו אנו באים עליהם אמצו לעזרתי בתפילתן בה' אלהיהם:

אשים את אלפי יהודה — ישובו וילחמו עם אותם שהביאום שם:

ככיור אש — כמדורות אש גדולה וכיור לשון כירה וכך חברו מנחם:

תחתיה — במקומה:

והושיע ה' את אהלי יהודה בראשונה — בטרם יבואו בני ירושלים לצאת מן העיר תהיה להם תשועה לשוב אל אהליהם ואל ביתם ואח"כ תבא תשועה לבני העיר היא התשועה שנאמר בה ויצא ה' ונלחם (לקמן יד):

למען לא תגדל — להתפאר עליהם ולומר לא נצלתם אלא בשבילנו:

הנכשל בהם — החלש שבהם:

כאלהים — כרברבין כמלאכים:

כמלאך ה' לפניהם — יצלחון כמלאכא דה' קדמיהון:

אבקש להשמיד — אבקש בהשמדתם ואדקדק בעוונם ורבותינו פירשו לזכות אבקש בנוגני שלהם אם יש להם זכות אניחם ואם לאו אשמידם:

רוח חן ותחנונים — שיעלו על רוחם להתחנן לפני והם יהיו לחן בעיני:

רוח — טלנ"ט בלע"ז:

והביטו אלי את אשר דקרו — תרגם יונתן ויבעון מן קדמי על די איטלטלו:

והביטו — להתאונן על אשר דקרו בהם האומות והרגו בהם בגלות':

וספדו עליו — על אותו הרג:

כמספד על היחיד — כאשר יספוד איש על בן יחידו ורבותינו דרשוהו על משיח בן יוסף שנהרג במסכת סוכה:

כמספד הדדרמון בבקעת מגדון — אין ענין הדדרימון בבקע' מגדון אלא שני מספדות הן כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרמון בר טברימון ברמות גלעד שנאמר (מלכים א כ״ב:ל״ו) ותעבור הרנה במחנה והוא הספד וכמספדא דיאשיהו בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידון שנאמר (ד"ה ב ל"ה) ויקונן שם ירמיהו וגו' ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם וגו':

בית נתן — הנביא וי"א נתן בן דוד כמו שנא' (ש"א ה) שמוע ושובב ונתן ושלמה:

בית לוי — הכהנים והלוים:

משפחת השמעי — שמוע בן דוד, בתחלה כלל הכתוב משפחות בית דוד ואח"כ פרט כל אחת ואחת:

כל המשפחות הנשארות — לבית דוד:

ונשיהם לבד — משום צניעות ולמה משפחות הכהונה והממלכות כדי להחזיר להם כתריהם כמו שנאמר בראש הספר אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ:

משא דבר ה', אחר שנבא על מה שיהיה בבי"ש נבא על מה שיהיה באחרית הימים, והקדים לדבריו שזה נאום ה' אשר הוא נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח האדם בקרבו, שרוח האדם בקרב גופו הוא החבור והקשר שנעשה בין השמים ובין הארץ, שהגוף מתולדת הארץ והרוח הוא מן העליונים, ובזה נברא האדם בתבנית העולם הגדול, וכל העולם העליון והתחתון נכלל בו ונברא בשבילו והוא התכלית אל העולם כולו ומהלך מהלך השלימות אל כל המציאות, ולכן יחשוב ה' מחשבות בל ידח ממנו נדח ויבננו בבנין שלם לעתיד כשיגיע עת התיקון:

השאלות

על יהודה יהיה המצור בעת יבואו במצור על ירושלים:

הנה אנכי, כבר התבאר ביחזקאל (סי' ל"ב וסי' ל"ז ל"ח) כי באחרית הימים יתקבצו חיל גוג ומגוג שהם אומות אדום, לתפוס את ירושלים מיד הישמעאלים, והם ילחמו כנגדם ויהרגו זה את זה, וה' ילחם בשניהם לעשות בהם משפט כתוב על הרעות שעשו לישראל בחורבן הבית ובעת הגולה, ומקדים שירושלים תהיה סף רעל לכל העמים, שמן הסף הזה ישתו וישכרו וידהמו, וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלם ר"ל שטרם יגיעו לצור על ירושלים יצורו על יהודה ויעשו לישראל רעות רבות וצרות:

והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה, שנגד הגוים שיבואו לצור על ירושלים יעמדו העמים שהם מלכות ישמעאל שירושלים היא בידם, וירצו לישא את ירושלים על שכמם, ר"ל שישאר ברשותם, אבל המשא הזה יהיה להם אבן מעמסה, אשר ישרטו בם את בשרם, כנושא משא כבדה מנשוא והיא אבן חדה ששורטת את הבשר. ומפרש הטעם שישרטו בה. מפני כי יאספו עליה כל גויי הארץ, שחיל גוג ומגוג יתאספו כולם לכבשה מיד הישמעאלים העומסים אותה, וקורא את הישמעאלים בשם עמים ואת הנאספים עליהם בשם גוים, שמבואר אצלי שעם מעולה יותר מן גוי, כי המתקבצים עליהם יהיו תחלה מן ההמוניים הפחותים ומלכי הישמעאלים ילחמו כנגדם:

ביום ההוא נאום ה', מבאר שיהיה הכל מאת ה' שישים ערבוביא בין שני הצדדים, אם נגד הגוים הפחותים שיעלו לכבוש את ירושלים אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון, שכמו שהמשוגע יעשה דברים ע"י כח הדמיון בלי עצת השכל, כן תהיה אסיפתם בלא שכל ולבלי תכלית מסודר, ובאשר בלכתם לכבוש את ירושלים יהיו בני ישראל שהם בגלת אדום בסכנה, אמר שעל בית יהודה אפקח את עיני בל יאבדו בהשערורה הזאת, ונגד העמים שהם בני ישמעאל שירושלים תח"י, אמר שכל סוס העמים אכה בעורון, עד שלא יראו על מי ילחמו כי יהרגו איש את אחיו:

ואמרו, אז יקום משיח בן יוסף ובני יהודה יתחזקו אז, ולפי דברי חז"ל שג' פעמים עתיד גוג לבא על א"י, הנה בפעם הראשון יכה כל סוס בעורון, ובפעמים האחרונים יתחזקו בני יהודה ואלופי יהודה יאמרו בלבם שיושבי ירושלם, שהם צדיקים הם יתנו להם אומץ בצדקתם ובבטחונם בה' אלהיהם :

ביום ההוא אשים את אלפי יהודה ככיור אש בעצים, שהם יגרו בם ריב ומדון או מלחמה ממש בשני הצדדים, מצד א' יהיו ככיור אש בעצים, שמביאים את העצים אל הכירה ושורפים אותם שם, כן יביאו את הגוים שהם חיל גוג אל א"י להשרף שם, ומצד הב' יהיו כלפיד אש שמניחים אותה בעמיר של קש ושורף את הקש במקום שהוא, כן ישרפו את הישמעאלים במקומם ובארצם, ובזה יאכלו על ימין ועל שמאל בשני הצדדים, וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם, ר"ל שבפעם הזאת לא יגיעו עד ירושלים לצור עליה, שלירושלים עצמה לא יגיעו עד הפעם השלישית שאמר בסי' י"ג ונלכדה העיר, וכן בארתי ביחזקאל סי' ל"ט שלא יגיעו לירושלים עד הפעם האחרון, ועז"א שאז תשב עוד ירושלים תחתיה ובמקומה ולא יוכלו להרע לה, ומ"ש בירושלם, הוא עפ"י מ"ש ביחזקאל (סי' מ"ח) שלעתיד תתרחק ירושלים מן המקום שהיא בו עתה לצד דרום מרחק מ"ה מיל ושם תהיה העיר, והמקום של ירושלים של עתה יהיה מיוחד לכהני ה' ולבית המקדש (וכמ"ש למעלה ב' ט"ז) עז"א פה שאז במלחמת גוג תשב עדיין ירושלים במקומה הראשון בירושלים של עתה, ולא תשתנה עדיין ממקומה, כי זה לא יהיה רק בכלות כל המלחמות:

והושע ה' את אהלי יהודה בראשונה, ר"ל בפעם הראשון שיבא גוג שאז לא יגיע עדיין לירושלים רק לערי יהודה וירצה להרע להם בעריהם ובאהליהם, ואז יושיע להם ה' עפ"י נס, ועי"כ לא תגדל תפארת בית דויד ותפארת יושב ירושלם על יהודה, שהגם שאח"ז במלחמה האחרונה שיצורו על ירושלים עצמה יעשה ה' נסים לתפארת בירושלים, לא יוכלו להגדיל תפארתם על יהודה אחר שכבר עשה ה' נסים גם ליהודה קודם שעשה נסים לבני ירושלים ששם ימצאו בית דוד:

ביום ההוא, ר"ל במלחמה הראשונה של גוג יגן ה' בעד יושבי ירושלים, ולא יוכלו האויבים להגיע לשם כלל כי לא יגיעו לשם עד הפעם האחרון, והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, שאנשי ירושלים יהיו כולם צדיקים, וגם אם ימצא בהם איש שיכשל בחטא יהיה כדוד שעשה תשובה תיכף וה' העביר חטאתו, ובית דויד יהיו כאלהים, כמלאך שלא יצוייר כלל שיחטא כי אין לו יצה"ר, כן לא יקרה להם חטא כלל, וגם יהיו כמלאך ה' לפניהם, שישראל יכבדו אותם כאילו הם מלאכי ה' ושלוחיו ליישר את העם:

והיה ביום ההוא, אז יהרג משיח בן יוסף במלחמה, וזה יסבב שני דברים, א] שעי"כ אבקש להשמיד את כל הגוים, שבחטא הריגתו יבקש עליהם עונש להשמידם, ב] שעי"כ.

ושפכתי על בית דויד רוח חן ותחנונים, שעי"כ יבקשו את ה' בתחנונים וישיגו חן וחנינה מאת ה', שע"י שיראו שרוח אפם משיח ה' אשר אמרו בצלו נחי' נפל במלחמה יתעוררו בתשובה ובתפלה, והביטו אלי את אשר דקרו, שיביטו ויעיינו שמת בעון הדור, וכאילו הם דקרו אותו ע"י עונותיהם, ויביטו אל ה' לשוב אליו ולבקש עזרו מקדש באשר נפל צור מעוזם, וספדו עליו כמספד על היחיד, תחלה יספדו עליו כמו שסופדים על הבן יחיד שמת ואין אחר תחתיו, וגם אח"כ כשיתגלה משיח בן דוד ימררו עליו מספד מר כהמר על הבכיר, באשר הוא היה הבכור והראשון להושיעם, וע"כ יתמיד האבל עליו גם אחרי כן:

ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרמון, פי' חז"ל שהוא המספד שספדו על אחאב שהרגו בן הדד שעבד לע"ז ששמה רמון, וכמספד שהיה בבקעת מגדון שהוא המספד שספדו על יאשיה שהרגו פרעה נכה במגדו, שמספד של יאשיה היה מצד שהיה יחיד, כי אז לא היה לישראל רק מלך אחד, ומספד של אחאב שאז היו להם שני מלכים, היה מצד שהיה הבכור כי היו לו י' שבטים, וגם ר"ל שעל אחאב ספדו עשרת השבטים ועל יאשיה ספדו שבט יהודה ובנימין ועליו יספדו כל השבטים:

וספדה הארץ, כל משפחה יעשו הספד בפ"ע, וימצאו אז משפחת בית דוד שהוא כולל בני דוד, ומשפחת בית נתן שהיה מבני דוד שתהיה אז משפחה מצויינת בפ"ע וכן משפחת הלוי, וימצא בם משפחה אחת מצויינת לבדה יקרא בית השמעי, והם יספדו לבד, וכן כל המשפחות יספדו כ"א בפ"ע ונשיהם לבד: