מקרא

שופטים פרק ב׳

שופטים פרק ב׳פסוק א׳ / כ״ג0%

השוואת נוסחים — מילה מול מילה

גודל האות

100%

גודל מקורי

א׳וַיַּ֧עַל מַלְאַךְ־יְהֹוָ֛ה מִן־הַגִּלְגָּ֖ל אֶל־הַבֹּכִ֑ים {פ} וַיֹּ֩אמֶר֩ אַעֲלֶ֨ה אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וָאֹמַ֕ר לֹֽא־אָפֵ֧ר בְּרִיתִ֛י אִתְּכֶ֖ם לְעוֹלָֽם׃
ב׳וְאַתֶּ֗ם לֹֽא־תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹא־שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקוֹלִ֖י מַה־זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם׃
ג׳וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹא־אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ׃
ד׳וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הָעָ֛ם אֶת־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ׃
ה׳וַֽיִּקְרְא֛וּ שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֹּכִ֑ים וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֖ם לַיהֹוָֽה׃ {פ}
ו׳וַיְשַׁלַּ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּלְכ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לְנַחֲלָת֖וֹ לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃
ז׳וַיַּעַבְד֤וּ הָעָם֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשׁ֔וּעַ אֲשֶׁ֣ר רָא֗וּ אֵ֣ת כׇּל־מַעֲשֵׂ֤ה יְהֹוָה֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃
ח׳וַיָּ֛מׇת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהֹוָ֑ה בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃
ט׳וַיִּקְבְּר֤וּ אוֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת־חֶ֖רֶס בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר־גָּֽעַשׁ׃
י׳וְגַם֙ כׇּל־הַדּ֣וֹר הַה֔וּא נֶאֶסְפ֖וּ אֶל־אֲבוֹתָ֑יו וַיָּ֩קׇם֩ דּ֨וֹר אַחֵ֜ר אַחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָֽדְעוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְגַם֙ אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
י״אוַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־הַבְּעָלִֽים׃
י״בוַיַּעַזְב֞וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֗ם הַמּוֹצִ֣יא אוֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ וַיֵּלְכ֞וּ אַחֲרֵ֣י׀ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת־יְהֹוָֽה׃
י״גוַיַּעַזְב֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּעַבְד֥וּ לַבַּ֖עַל וְלָעַשְׁתָּרֽוֹת׃
י״דוַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּתְּנֵם֙ בְּיַד־שֹׁסִ֔ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אוֹתָ֑ם וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם בְּיַ֤ד אֽוֹיְבֵיהֶם֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹא־יָכְל֣וּ ע֔וֹד לַעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י אוֹיְבֵיהֶֽם׃
ט״ובְּכֹ֣ל׀ אֲשֶׁ֣ר יָצְא֗וּ יַד־יְהֹוָה֙ הָֽיְתָה־בָּ֣ם לְרָעָ֔ה כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖ה לָהֶ֑ם וַיֵּ֥צֶר לָהֶ֖ם מְאֹֽד׃
ט״זוַיָּ֥קֶם יְהֹוָ֖ה שֹׁפְטִ֑ים וַיּ֣וֹשִׁיע֔וּם מִיַּ֖ד שֹׁסֵיהֶֽם׃
י״זוְגַ֤ם אֶל־שֹֽׁפְטֵיהֶם֙ לֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֣י זָנ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֜רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הָלְכ֧וּ אֲבוֹתָ֛ם לִשְׁמֹ֥עַ מִצְוֺת־יְהֹוָ֖ה לֹא־עָ֥שׂוּ כֵֽן׃
י״חוְכִי־הֵקִ֨ים יְהֹוָ֥ה׀לָהֶם֮ שֹׁפְטִים֒ וְהָיָ֤ה יְהֹוָה֙ עִם־הַשֹּׁפֵ֔ט וְהֽוֹשִׁיעָם֙ מִיַּ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כֹּ֖ל יְמֵ֣י הַשּׁוֹפֵ֑ט כִּֽי־יִנָּחֵ֤ם יְהֹוָה֙ מִנַּֽאֲקָתָ֔ם מִפְּנֵ֥י לֹחֲצֵיהֶ֖ם וְדֹחֲקֵיהֶֽם׃
י״טוְהָיָ֣ה׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעׇבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם לֹ֤א הִפִּ֙ילוּ֙ מִמַּ֣עַלְלֵיהֶ֔ם וּמִדַּרְכָּ֖ם הַקָּשָֽׁה׃
כ׳וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר יַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָבְר֜וּ הַגּ֣וֹי הַזֶּ֗ה אֶת־בְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ לְקוֹלִֽי׃
כ״אגַּם־אֲנִי֙ לֹ֣א אוֹסִ֔יף לְהוֹרִ֥ישׁ אִ֖ישׁ מִפְּנֵיהֶ֑ם מִן־הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁר־עָזַ֥ב יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיָּמֹֽת׃
כ״בלְמַ֛עַן נַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הֲשֹׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶת־דֶּ֨רֶךְ יְהֹוָ֜ה לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁמְר֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אִם־לֹֽא׃
כ״גוַיַּנַּ֤ח יְהֹוָה֙ אֶת־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה לְבִלְתִּ֥י הוֹרִישָׁ֖ם מַהֵ֑ר וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם בְּיַד־יְהוֹשֻֽׁעַ׃ {פ}

שיתוף הפרק כולו

שתפו את הפרק במלואו, או העתיקו את כל המלל עם מספרי הפסוקים.

השיתוף כפוף לתנאי השימוש ולמדיניות הפרטיות של האתר.

פירוש רש״י

פסוק א׳׳
וַיַּ֧עַל מַלְאַךְ־יְהֹוָ֛ה מִן־הַגִּלְגָּ֖ל אֶל־הַבֹּכִ֑ים {פ} וַיֹּ֩אמֶר֩ אַעֲלֶ֨ה אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙…
ויעל מלאך ה' — שנינו ב'סדר עולם' (פרק יט): זה היה פנחס:
אל הבוכים — שם המקום:
אעלה אתכם — כך היה דעתי מתחילה להעלותכם ממצרים, וכן עשיתי על מנת להוריש את אויבי:
פסוק ג׳׳
וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹא־אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ׃
וגם אמרתי — עתה אמרתי באפי:
לצדים — למצדדים בצדכם בגדודים וגייסות לשלול ולבוז:
פסוק ו׳׳
וַיְשַׁלַּ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּלְכ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לְנַחֲלָת֖וֹ לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃
וישלח יהושע וגו' — זה המעשה היה מוקדם, אלא לפי שבא לומר (פסוק יא): ויעשו הרע, התחיל לומר כן: יהושע. כשמת וקבלו לפניו לעבוד ה', שלחם איש לנחלתו, והם עבדו את ה' כל ימיו וכל ימי הזקנים, ואחר כך: ויעשו בני ישראל הרע:
פסוק ז׳׳
וַיַּעַבְד֤וּ הָעָם֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשׁ֔וּעַ…
אשר האריכו ימים וגו' — ימים האריכו, שנים לא האריכו, לפי שנתעצלו בהספדו, הוא שנאמר (פסוק ט): הר געש, שרעש עליהם ההר להורגן:
פסוק ט׳׳
וַיִּקְבְּר֤וּ אוֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת־חֶ֖רֶס בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר־גָּֽעַשׁ׃
בתמנת חרס — על שם שהעמידו תמונת חרס על קברו, כלומר חבל על אדם שהעמיד החמה ומוטל בקבר:
פסוק ט״ו׳
בְּכֹ֣ל׀ אֲשֶׁ֣ר יָצְא֗וּ יַד־יְהֹוָה֙ הָֽיְתָה־בָּ֣ם לְרָעָ֔ה כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖ה לָהֶ֑ם וַיֵּ֥צֶר…
בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה — על אבימלך ומחלון וכליון נאמר ב'סדר עולם' (פרק יב):
פסוק ט״ז׳
וַיָּ֥קֶם יְהֹוָ֖ה שֹׁפְטִ֑ים וַיּ֣וֹשִׁיע֔וּם מִיַּ֖ד שֹׁסֵיהֶֽם׃
ויקם ה' שפטים — תמיד מדור אל דור, כמו שהוא מונה והולך בספר הזה, שופט אחר שופט:
פסוק י״ח׳
וְכִי־הֵקִ֨ים יְהֹוָ֥ה׀לָהֶם֮ שֹׁפְטִים֒ וְהָיָ֤ה יְהֹוָה֙ עִם־הַשֹּׁפֵ֔ט וְהֽוֹשִׁיעָם֙ מִיַּ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כֹּ֖ל יְמֵ֣י הַשּׁוֹפֵ֑ט כִּֽי־יִנָּחֵ֤ם יְהֹוָה֙…
וכי הקים — לשון הווה, וכאשר היה מקים להם שופטים, והיה ה' עם השופט וגו':
כי ינחם — שהיה מתנחם להם על הרעה, כן תרגם יונתן:
מנאקתם — מפני נאקתם, העולה לפניו מפני אויביהם:
פסוק י״ט׳
וְהָיָ֣ה׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעׇבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם לֹ֤א…
לא הפילו — לא הניחו דבר להיות נוכחים על כל הבא עליהם:
פסוק כ״ב׳
לְמַ֛עַן נַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הֲשֹׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶת־דֶּ֨רֶךְ יְהֹוָ֜ה לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁמְר֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אִם־לֹֽא׃
השומרים הם — ה"א חטף פתח הוא נקוד, לפי שהוא לשון שאלה ונסיון:

מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

פירוש מלבי״ם

פסוק א׳׳
וַיַּ֧עַל מַלְאַךְ־יְהֹוָ֛ה מִן־הַגִּלְגָּ֖ל אֶל־הַבֹּכִ֑ים {פ} וַיֹּ֩אמֶר֩ אַעֲלֶ֨ה אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙…
השאלות (ב) למה בא אעלה אתכם עתיד במקום עבר? — (יא) למה חזר פה הספור ממיתת יהושע והזקנים שכבר נזכר בסוף יהודע?-מן פסוק יא עד סוף הקאפטיל באו דברים מכופלים ומיותרים ורובם אין להם שייכות לכאן כלל:
ויעל — אחר שכרתו ברית עם יושבי הארץ עלה מלאך ה' שהוא נביא במלאכות ה' להוכיחם ע"ז.
ויאמר אעלה אתכם — תוכחה זו סובבת על ב' דברים: א) מצד הרע שיש בהמעשה עצמה ע"ד תיסרך רעתך, ב) מצד הנזק הנמשך ממנה, (על הא') אומר, הלא חשבתי אעלה וכו' רצה לומר, א) ההרמה מן השפלות היותר גדול מעני מצרים, ב) ההגעה אל המעלה היותר גבוה שהיא ואביא אתכם אל הארץ ואומר עי"כ אמרתי כי תכירו טובה זו עולמית מה שחויבתם לי בעבורה הודאה ועבודה, ועי"כ לא אפר בריתי אתכם לעולם רק בתנאי.
פסוק ב׳׳
וְאַתֶּ֗ם לֹֽא־תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹא־שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקוֹלִ֖י מַה־זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם׃
ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת — אחר שברית הזה עם אויבי ה' מתנגד אל הברית אשר ביני וביניכם כי א"א שתתקיים אהבת האל עם אהבת אויביו ומחרפיו, ועתה כי לא שמעתם בקולי, ושכחתם כל תגמולי עליכם מה זאת עשיתם הלא מעשה כזו רעה מצד עצמה, כמו שאמר ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך.
פסוק ג׳׳
וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹא־אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ׃
וגם — (מבאר ענין הב') הלא ימשך לכם נזק ממעשיכם כי עי"כ אמרתי לא אגרש אותם מפניכם, ויזיקו אתכם בין במדיניות כי יהיו לכם לצדים, בין באמונה כי אלהיהם יהיו לכם למוקש, ברר להם כי חטאו, א) נגד הטוב מצד עצמו, ב) נגד המועיל.
פסוק ד׳׳
וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הָעָ֛ם אֶת־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ׃
ויהי — אז התעוררו לבכות כי ראו שהסכילו עשו.
פסוק ו׳׳
וַיְשַׁלַּ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּלְכ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לְנַחֲלָת֖וֹ לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃
וישלח — כל הספור הקודם היה בעוד היו הזקנים שאריכו ימים אחרי יהושע, שבימיהם עדיין עבדו את ה', רק שהתרשלו בכבוש הארץ ובא מלאך והוכיחם ע"ז והם התחרטו ובכו וזבחו לה', עתה מתחיל לספר מה שהיה אחרי מות הזקנים, והקדים שתחלה שלח יהושע את העם לרשת הארץ כפי פקודת התורה והם החזיקו בעבודות ה'.
פסוק ז׳׳
וַיַּעַבְד֤וּ הָעָם֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשׁ֔וּעַ…
ויעבדו — וכן החזיקו בשלמותם ויעבדו את ה' כל ימי יהושע והזקנים אחריו, יען אשר הזקנים ראו את מעשה ה' בעיניהם היו מורים את העם ומדריכים אותם במעגלי צדק.
פסוק י״א׳
וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־הַבְּעָלִֽים׃
(מן פסוק יא עד פסוק כ' הוא מאמר מוסגר והוא כעין הצעה והקדמה לכל הספר ולכל ספורי ימי השופטים):
ויעשו — חושב כי התמוטטו בשלשה מדרגות זה אחר זה: א) תחלה עשו את הרע בעיני ה' שחטאו נגד מצות התורה, ב) אחר כך הגיעו לקצה המרי עד שעבדו את הבעלים. ועתה ביאר כי במרי זה שעבדו ע"ז היה ג"כ שתי מדרגות, כי יש העובד ע"ז בשיתוף, ויש ששוכח אלהים עשהו בהחלט. ותחלה עבדו בשיתוף. וזה שאמר –
פסוק י״ב׳
וַיַּעַזְב֞וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֗ם הַמּוֹצִ֣יא אוֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ וַיֵּלְכ֞וּ אַחֲרֵ֣י׀ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙…
ויעזבו את ה' אלהי אבותם — (יש הבדל אצלי בכ"מ בין כשמזכיר שם ה' סתם שאז ידבר עליו מצד היותו בורא העולם ומחדשו ובין כשיזכיר שם אלהים בכינוי (כמו אלהי ישראל אלהי אבותם) שאז ידבר עליו מצד הקשר שיש לו עם ישראל ועם אבותיהם שבחרם לחלקו והשגיח עליהם בהשגחה מופלאת) ומצד זה אסור להם לעבוד בשיתוף כי אינם נתונים תחת שום שר וכוכב רק תחת השגחת ה', כמו שאמר אשר חלק ה' לכל העמים ואתכם לקח ה', ובעת יעבדו בשיתוף הגם שאינם עוזבים את ה' מצד עצמו, כי עדיין מאמינים שהוא בורא העולם ומחדשו, בכ"ז עוזבים את ה' אלהי ישראל או את ה' אלהי אבותם, רצה לומר שעוזבים אותו מצד שהוא אלהי ישראל ואלהי אבותם שעי"כ הם תחת פקודת השגחתו ואין אתו אל נכר, וזה שאמר ויעזבו תחלה עזבו את ה' אלהי אבותם רצה לומר שהתחילו לעבוד בשיתוף ועזבו אלהי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים שמאז השלם בהשגחה מיוחדת ויחדם לחלקו, וילכו אחרי אלהים אחרים ובזה הכעיסו את ה' במה ששתפו שם שמים ודבר אחר. ואחר כך התמוטטו יותר וירדו פלאים.
פסוק י״ג׳
וַיַּעַזְב֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּעַבְד֥וּ לַבַּ֖עַל וְלָעַשְׁתָּרֽוֹת׃
ויעזבו את ה' — גם מצד שהוא ה' בורא המציאות כי כחשו בה' ויאמרו לא הוא ויעבדו לבעל ולעשתרות.
פסוק י״ד׳
וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּתְּנֵם֙ בְּיַד־שֹׁסִ֔ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אוֹתָ֑ם וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם בְּיַ֤ד אֽוֹיְבֵיהֶם֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹא־יָכְל֣וּ ע֔וֹד לַעֲמֹ֖ד…
ויחר — כמו שחטאו בג' מדרגות, כן העלה עונשם בג' מדרגות: א) תחלה ויתנם ביד שסים, שבאו לשוסס ממונם ורכושם.
ב) אח"כ וימכרם ביד אויביהם מסביב, שהיו אויבים להם עצמם באשר הם שכניהם הרעים, ופירוש וימכרם שמסרם בידם שע"י שסלק השגחתו מאתם סר צלם מעליהם ונעזבו ביד הטבע והמקרה, ולא יכלו עוד לעמד לפני אויביהם שהיו חזקים מהם בטבע.
ג) ואח"כ הוסיף להענישם בפועל לא ע"י סילוק השגחתו לבד, עד כי –
פסוק ט״ו׳
בְּכֹ֣ל׀ אֲשֶׁ֣ר יָצְא֗וּ יַד־יְהֹוָה֙ הָֽיְתָה־בָּ֣ם לְרָעָ֔ה כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖ה לָהֶ֑ם וַיֵּ֥צֶר…
בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה — רצה לומר כי תחלה שהיה רק הסתרת פנים לא היתה הרעה ע"י יד ה', רק באה בטבע מעצמה ועתה הענישם בפועל ובמכת ידו, ותחלה שהיה רק הסתרת פנים יצויר שלפעמים יצליחו גם הם בדרך הטבע נגד אויב שחלש בטבע, ועתה שהענישם בפועל כפיו, הנה בכל אשר יצאו הגם שהיה ראוי שיצלחו בדרך הטבע יד ה' היתה בם לבל יצלחו כאשר דבר כו' להם שבעת יעבדו ע"ז יענישם בפועל, וכן התמיד להרע להם עד שהצר להם מאד והכירו את אשר הרעו והתחילו לשוב.
פסוק ט״ז׳
וַיָּ֥קֶם יְהֹוָ֖ה שֹׁפְטִ֑ים וַיּ֣וֹשִׁיע֔וּם מִיַּ֖ד שֹׁסֵיהֶֽם׃
ויקם — כבר כתבתי שמאמר זה בכללו מן פסוק יו"ד עד סוף הסימן היא כעין הוצעה כוללת לכל הספר, שספר ענין ישראל כל ימות השופטים עד שמואל הנביא כותב הספר, שבמשך הזמן ההוא נמשך חטאם בא' מג' מדרגות הנ"ל, ועונשם באחד מג' מיני עונשים הנ"ל, ועתה יספר איך היה ענין השופטים שקמו בכל דור להושיע לישראל, תחלה אמר דרך כלל ויקם ה' שפטים ויושיעום שתמיד עת צר להם הקים להם שופטים וכן השופטים שהיו להם הושיעום מיד שוסיהם, בזה הושוו כל השופטים שהגיע לישראל תשועה על ידם. אבל היה הבדל במשך זמן התשועה שמצאנו שופטים שהיה להם תשועה כל ימי חיי השופט, כמו עתניאל ודבורה ודומיהם, ומצאנו שופטים שעוד בחיי השופט חזרו האויבים לשלוט בהם, כמו אהוד ושמשון ודומיהם, ומבאר שזה היה תלוי לפי הדור שאם שמעו לקול השופט כל ימי חייו, ואז נושעו כל ימי חיי השופט עד מותו שחזרו לרשעתם, ולפעמים מרו וסרו מהר בעוד השופט חי, ושלט עליהם אויב בחיי השופט. וזה שאמר –
פסוק י״ז׳
וְגַ֤ם אֶל־שֹֽׁפְטֵיהֶם֙ לֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֣י זָנ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֜רֶךְ…
וגם — רצה לומר לפעמים גם אל שופטיהם לא שמעו כי זנו וכו' סרו מהר בחיי השופט ובזה סרו מן הדרך אשר הלכו אבותם לשמוע מצות ה', שאבותם היה דרכם לשמוע מצות נביאיהם ושופטיהם, כמו שאמר (בפסוק ז') ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים והם לא עשו כן, ובעת הזאת גבר אויב בעוד השופט חי.
פסוק י״ח׳
וְכִי־הֵקִ֨ים יְהֹוָ֥ה׀לָהֶם֮ שֹׁפְטִים֒ וְהָיָ֤ה יְהֹוָה֙ עִם־הַשֹּׁפֵ֔ט וְהֽוֹשִׁיעָם֙ מִיַּ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כֹּ֖ל יְמֵ֣י הַשּׁוֹפֵ֑ט כִּֽי־יִנָּחֵ֤ם יְהֹוָה֙…
וימת — אבל יהושע מת וגם כל הדור ההוא נאספו, ויקם דור אחר אשר לא ידעו את ה' ע"י העיון והלימוד וגם לא ידעו את המעשה עפ"י ראות עיניהם ומאז התחילו לעזוב ארחות יושר ללכת בדרכי חשך.
וכי — רצה לומר ולפעמים הקים כו' שופטים והיה ה' כו' והושיעם כו' כל ימי חיי השופט, וגם זה היה לפי מעשה הדור כי ינחם ה' מנאקתם מפני לוחציהם. כי עמדו בצדקם כל ימי השופט וצעקו אל ה' ונחם אל הרעה כל ימי השופט, ומ"ש לוחציהם ודוחקיהם, הלוחץ נגשו במס ועבדות, והדוחק בא במקומו וצר לו המקום כמו שאמר ואיש אחיו לא ידחקון (יואל ב'), אבל בכ"ז.
פסוק י״ט׳
וְהָיָ֣ה׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעׇבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם לֹ֤א…
והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם — וזה היה הסבה שאחר מות השופט נתנו לבז ולמשסה.
פסוק כ׳׳
וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר יַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָבְר֜וּ הַגּ֣וֹי הַזֶּ֗ה אֶת־בְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְלֹ֥א…
ויחר — אחר שהקדים ההקדמה הזאת מן פסוק יא עד הנה שב למה שסיים בפסוק י' ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה' וכו', ולכן ויחר אף ה' בישראל, שאחר שראה ה' שהתמוטטו מאמונתם חרה אפו על הדורות ההם ויאמר יען אשר עברו את בריתי (ולא שמעו לקולי, ולמעלה (ב) ולא שמעתם בקולי, שמיעה בקול הוא קבלת הפקודה או הדברים מצד עצמם, ושמיעה לקול הוא שישמע הטענה והראיה מצד השכל, כמו ושמע לקול יריבי (ירמיה יח) הקשיבו לקול שופר (שם ו') רצה לומר טענות שלהם, ועדות השופר, שמורה פורעניות, ומוסיף שלא שמו הלב לשמוע מצד הטענה והמופת).
פסוק כ״א׳
גַּם־אֲנִי֙ לֹ֣א אוֹסִ֔יף לְהוֹרִ֥ישׁ אִ֖ישׁ מִפְּנֵיהֶ֑ם מִן־הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁר־עָזַ֥ב יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיָּמֹֽת׃
גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם — רק ישארו הגוים בא"י להיות לצנינים.
אשר עזב יהושע — הוא מאמר מוסגר רצה לומר מה שיהושע עזבם ולא הורישם בחייו כבר היה סבה מאת ה', והוא –
פסוק כ״ב׳
לְמַ֛עַן נַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הֲשֹׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶת־דֶּ֨רֶךְ יְהֹוָ֜ה לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁמְר֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אִם־לֹֽא׃
למען נסות — שרצה לנסות הדור שאחרי יהושע אם ישמרו דרך ה' להוריש את הגוים ושלא יכרתו ברית עמהם. ומטעם זה –
פסוק כ״ג׳
וַיַּנַּ֤ח יְהֹוָה֙ אֶת־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה לְבִלְתִּ֥י הוֹרִישָׁ֖ם מַהֵ֑ר וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם בְּיַד־יְהוֹשֻֽׁעַ׃ {פ}
וינח ה' את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר — ונמשכו ימי הכיבוש עד אחרי מות יהושע, למען יראה אם הדור שאחריו ישמרו תורת ה' להורישם ושלא יכרתו ברית עמם, וכ"ז מאמר מוסגר, שמזה יוציא מ"ש שאחר שלא עמדו בנסיון ולא הורישו אותם, וכמו שאמר באורך בקאפיטאל א', לכן כשחרה אף ה' גזר שלא יוסיף להוריש איש מפניהם, ולא יכלו עוד להתגבר עליהם, וכמו שיעד להם יהושע (כג יב יג) אם שוב תשובון וכו' ידוע תדעו כי לא יוסיף ה' להוריש אותם והיו לכם לפח עד אבדכם וכו' וזה מתקיים אחרי מותו.

מהדורה: Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.

תנ״ך · מדריך קריאת פרק

שופטים פרק 2

שופטים פרק 2 מציג 23 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

ספרפרק (1–21)פסוק

היעד שנמצא: שופטים פרק ב׳

פתיחה בקורא

שיתוף הפרק כולו

פירוש רש״י

פירוש מלבי״ם

שופטים פרק 2

מפת הטקסט

מפתח לקריאה

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חיפוש מקורות חכם