שופטים פרק י״ז

ויהי איש מהר אפרים — אף על פי שנכתבו שתי פרשיות הללו בסוף הספר, של מיכה ושל פלגש בגבעה, בתחלת השופטים היה, בימי עתניאל בן קנז, שנאמר (לקמן יח לא): וישימו להם את פסל מיכה וגו' כל ימי היות בית אלהים בשילה, למדנו שכל ימי שילה היה דמות של מיכה, ובפלגש בגבעה נאמר על יבוס שבירושלים (שם יט יב): לא נסור אל עיר נכרי, למדנו שעדיין לא כבשו את ירושלים:

אשר לקח לך — אשר נגנב ממך, ויש לו דומה (שמואל א כא ו): כי אשה עצורה לנו, עצורה ממנו:

ואת אלית — קללת כל מי שגנבו, וגם אמרת הקללה באזני:

הנה הכסף — אני מודה לך עליו שהוא בידי שאני לקחתיו:

וישב את אלף ומאה הכסף לאמו — אמר להחזירו לה, ובמקום שהוא שם הרי הוא ברשותך:

הקדש הקדשתי את הכסף מידי לבני — קבלתי עלי למסרו מידי לידך לשם דמות ומסכה, תנהו לי עתה ומידי אני אשיבנו אליך יש אומרים שהאשה הזאת היא דלילה, לפי שכתוב (לעיל טז ה): אלף ומאה כסף, וטעות הוא בידם, שהרבה שנים קדם מיכה לשמשון, אך הפרשיות נסמכו על הכסף הרע ששוה כאן וכאן, וכסף של פורענות היו שניהם:

בית אלהים — בית עבודה זרה, וכן כל 'אלהים' האמורים בפרשה זו חול, חוץ מזה (להלן יח לא): כל ימי היות בית אלהים בשילה (שבועות לה ב):

וימלא את יד אחד — חנכו לעבודת הדמות להיות כהן לפניו, כל חינוך דבר שאדם נכנס בו לשם גדולה קרוי מילוי ידים, רישוושטי"ר בלע"ז ; וכשנותנין פקידות לאדם, קורין למתן רישוישטי"ר בלע"ז:

ממשפחת יהודה — והוא לוי מן האם ורבותינו אמרו (בבא בתרא קט ב): לפי שעשה מעשה מנשה שבא מיהודה, קראו ממשפחת יהודה, והוא לוי בן גרשום בן משה רבינו היה, כמו שמפורש בענין (לקמן יח ל): ויהונתן בן גרשום וגו':

לעשות דרכו — דרך הליכתו:

באשר אמצא — פרנסתי להשתכר:

לימים — לסוף שנה:

וערך בגדים — זוג חליפת בגדים שהם ערך וסדר לכל בני אדם כפי הראוי להם לשנה:

וערך בגדים — אפרליימנ"ט בלע"ז:

ומחיתך — ומזונותיך:

וילך הלוי — אחר עצתו:

ושמו מיכיהו — בתחלה היה צדיק וקראו מיכיהו, ואחר שעבד ע"ז קראו מיכה (ולכן אמר ושמו מיכיהו שהרשעים הם קודמים לשמם, כמ"ש חז"ל (רות רבה ד, ג) נבל שמו כו'):

השאלות (ב) למה כפל הנה הכסף אתי אני לקחתיו?

ואת אלית — קללת באלה את הגנב. וגם אמרת באזני הנה הכסף אתי, שר"ל שאמרת כי את חושדת אותי שהכסף אתי, וממילא כוונת באלה הזאת עלי, אני מודה לך שאני לקחתיו, ובזה אתקן עון הגניבה והאלה (ומבואר בח"מ סי' ע"א סעיף ז' שהמטיל אלה לא לימא כל מאן דגזליה אלא כל מאן דאיתא לגזילה בידיה ולא מהדר, לכן בהאלה שהטילה לא אמרה בלשון שלקח הכסף רק שהכסף אתו ואינו מחזיר, כי אין הכוונה לקלל על מה שעבר רק לקלל כדי להחזיר את שלו כמ"ש הש"ך שם): ותאמר אמו ברוך בני לה'. יצאת מכלל ארור לכלל ברוך:

השאלות (ג — ד) למה אמר ב"פ וישב את אלף ומאה הכסף לאמו, וישב את הכסף לאמו? והלא היא הקדישה כל הכסף ולבסוף לא נתנה לצורף רק מאתים כסף? היא אמרה מידי לבני לעשות פסל ואח"כ נתנה היא לצורף, לא מיכה?

וישב — ותיכף השיב את הגניבה, וזה מורה שהיה ירא ה': ותאמר אמו הקדש הקדשתי את הכסף לה'. והתניתי שני תנאים בהקדש הזה, א] מידי לבני, ר"ל שאמסרהו לבני שיהיה הוא הגזבר עליו. ב] לעשות פסל ומסכה. ועתה אשיבנו לך, כיון שאתה הגזבר לעשות הפסל:

וישב את הכסף לאמו — ספר שמיכה לא רצה להיות גזבר ע"ז כי לא הסכים לעשות פסל ומסכה, ובודאי דבר על לבה שלא תעשה זאת, בפרט שעפ"י הדין לא חל ההקדש כיון שלא היה ברשותה (כמ"ש בב"ק דף ע א), ועי"כ שמעה קצת שלא לעשות הפסל מכל הכסף רק מן מאתים כסף לבד, והצורף עשה הפסל מהם: ויהי בבית מיכיהו, שהגם שלא עבדו עדיין כבר עבר על דבר ה' במה שהיה הפסל בביתו, ועבר על לאו דלא יהיה לך אלהים אחרים, שלדעת רש"י (שמות כ, ג) הוא אזהרה על המשהה אליל בביתו:

והאיש מיכה — מאז עבירה גוררת עבירה ויצא מדחי אל דחי (לכן כינה שמו מיכה לרוע), עד שעשה לו בית אלהים בית מיוחד לעבודת הפסל, ואחר כך עשה גם אפוד ותרפים מכיסו, ואח"כ וימלא את יד אחד מבניו כו' לכהן, לעבודת נכר:

בימים ההם — ר"ל אל תתפלא שישראל החרישו לזאת, כי לא היה אז שר ושופט בארץ:

השאלות (ז) למה כפל מבית לחם יהודה והוא גר שם?

ויהי נער — הנער הלז היה מבית לחם יהודה, וזה יען שהיה מצד אמו ממשפחת יהודה ומצד אביו היה לוי, ואחר שהלוים לא היה להם חלק בארץ גר במקום אמו, כי לא היה לו נחלה מצד אביו. וגם למ"ש (ב"ב קט ב) דמשפחת האם אינה קרויה משפחה הוא היה יורש נחלת אמו שהיתה בת יורשת נחלה, ומצד זה נחשב למשפחת יהודה, שהיה הנחלה בחלק יהודה:

השאלות (ח) למה כפל וילך מהעיר מבית לחם?

וילך האיש מהעיר מבית לחם יהודה — יען לא מצא שם פרנסתו הלך משם, ובאר שלא הלך אל מה שאליו, רק יצא ממה שממנו, הלך מעיר לעיר לבקש מקום מחיה, וז"ש לגור באשר ימצא, ובזה סבב הר אפרים עד בית מיכה, לא באשר חשב ימצא שם מקום לפרנסתו, רק לעשות דרכו כאורח נטה ללון:

מאין תבוא — כי חשב שיש לו מקום קבוע, והשיב אין לי מקום, רק אנכי הולך לגור באשר אמצא :

השאלות (י) מ"ש וילך הלוי משמע שהלך מאתו ואיך אמר ויואל הלוי לשבת?

ויאמר לו מיכה — א"ל אחר שבל"ז אתה נע ונד ואין לך עסק ומחיה, פה תרויח בשלש, א] שבה עמדי, פה תשב ולא תנוד. ב] שהעסק הוא עסק נכבד מתיחס לכבודך שאתה לוי, ותהיה לי לאב ולכהן. ג] מצד השכר, אתן לך עשרת כסף לימים, ר"ל לשנה: וערך בגדים. פי' בגדים לפי ערך כבודך, וגם מחיתך, מזונות: וילך הלוי. ספר שתחלה לא רצה להשכיר א"ע לע"א והלך ממנו:

ואח"כ, ויואל הלוי — נתרצה: לשבת את האיש. ר"ל לא להיות לאב ולכהן רק לשבת בביתו איזה ימים: ויהי הנער כאחד מבניו. אוכל על שולחנו, ואח"כ ע"י שישב בבית רשע נגרר אחריו:

וימלא מיכה כו' ויהי לו כו' לכהן ויהי בבית מיכה — ר"ל ואז נעשה תושב בביתו להיות שם תמיד, כי עד עתה היה שם רק לפי שעה. ומיכה נתן ע"ז שבח להפסל: