מקרא

עזרא פרק א׳

עזרא פרק א׳פסוק א׳ / י״א0%

השוואת נוסחים — מילה מול מילה

גודל האות

100%

גודל מקורי

א׳וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהֹוָ֖ה מִפִּ֣י יִרְמְיָ֑ה הֵעִ֣יר יְהֹוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כֹּ֣רֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכׇל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃
ב׳כֹּ֣ה אָמַ֗ר כֹּ֚רֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס כֹּ֚ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ נָ֣תַן לִ֔י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם אֲשֶׁ֥ר בִּֽיהוּדָֽה׃
ג׳מִֽי־בָכֶ֣ם מִכׇּל־עַמּ֗וֹ יְהִ֤י אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וְיַ֕עַל לִירוּשָׁלַ֖͏ִם אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֑ה וְיִ֗בֶן אֶת־בֵּ֤ית יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ה֥וּא הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
ד׳וְכׇל־הַנִּשְׁאָ֗ר מִֽכׇּל־הַמְּקֹמוֹת֮ אֲשֶׁ֣ר ה֣וּא גָֽר־שָׁם֒ יְנַשְּׂא֙וּהוּ֙ אַנְשֵׁ֣י מְקֹמ֔וֹ בְּכֶ֥סֶף וּבְזָהָ֖ב וּבִרְכ֣וּשׁ וּבִבְהֵמָ֑ה עִ֨ם־הַנְּדָבָ֔ה לְבֵ֥ית הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
ה׳וַיָּק֜וּמוּ רָאשֵׁ֣י הָאָב֗וֹת לִֽיהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וְהַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם לְכֹ֨ל הֵעִ֤יר הָאֱלֹהִים֙ אֶת־רוּח֔וֹ לַעֲל֣וֹת לִבְנ֔וֹת אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
ו׳וְכׇל־סְבִיבֹֽתֵיהֶם֙ חִזְּק֣וּ בִֽידֵיהֶ֔ם בִּכְלֵי־כֶ֧סֶף בַּזָּהָ֛ב בָּרְכ֥וּשׁ וּבַבְּהֵמָ֖ה וּבַמִּגְדָּנ֑וֹת לְבַ֖ד עַל־כׇּל־הִתְנַדֵּֽב׃ {פ}
ז׳וְהַמֶּ֣לֶךְ כּ֔וֹרֶשׁ הוֹצִ֖יא אֶת־כְּלֵ֣י בֵית־יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֤יא נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּבֵ֥ית אֱלֹהָֽיו׃
ח׳וַיּֽוֹצִיאֵ֗ם כּ֚וֹרֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס עַל־יַ֖ד מִתְרְדָ֣ת הַגִּזְבָּ֑ר וַֽיִּסְפְּרֵם֙ לְשֵׁשְׁבַּצַּ֔ר הַנָּשִׂ֖יא לִיהוּדָֽה׃ {ס}
ט׳וְאֵ֖לֶּה מִסְפָּרָ֑ם אֲגַרְטְלֵ֨י זָהָ֜ב שְׁלֹשִׁ֗ים אֲגַרְטְלֵי־כֶ֙סֶף֙ אָ֔לֶף מַחֲלָפִ֖ים תִּשְׁעָ֥ה וְעֶשְׂרִֽים׃ {ס}
י׳כְּפוֹרֵ֤י זָהָב֙ שְׁלֹשִׁ֔ים כְּפ֤וֹרֵי כֶ֙סֶף֙ מִשְׁנִ֔ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת וַעֲשָׂרָ֑ה כֵּלִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אָֽלֶף׃
י״אכׇּל־כֵּלִים֙ לַזָּהָ֣ב וְלַכֶּ֔סֶף חֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְאַרְבַּ֣ע מֵא֑וֹת הַכֹּ֞ל הֶעֱלָ֣ה שֵׁשְׁבַּצַּ֗ר עִ֚ם הֵעָל֣וֹת הַגּוֹלָ֔ה מִבָּבֶ֖ל לִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {פ}

שיתוף הפרק כולו

שתפו את הפרק במלואו, או העתיקו את כל המלל עם מספרי הפסוקים.

השיתוף כפוף לתנאי השימוש ולמדיניות הפרטיות של האתר.

פירוש רש״י

פסוק א׳׳
וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהֹוָ֖ה מִפִּ֣י יִרְמְיָ֑ה הֵעִ֣יר יְהֹוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כֹּ֣רֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס…
ובשנת אחת לכורש מלך פרס — סדר ספר זה סדור ומשוך אחר ספר דניאל כמפורש בב"ב והמלה מוסבת מזה לזה שנאמר בדניאל בשנת א' למלכו אני דניאל בינותי בספרי' מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה וכן הולכת ומספרת כל הפרשה בחורבן הבית וזמן גלות בבל ואת וידויו אשר התוודה על חטאת ישראל ותחילת סדר ספר זה כך הוא שלאחר שנהרג בלשצר מלך דריוש המדי שנאמר ודריוש מדאה קביל מלכותא וגומר ולאחר מיתת דריוש מלך כורש זה מלך פרס ובשנת אחת למלכו הושלמו שבעים שנה לפקידת גלות בבל מיום שגלה יהויקים שנאמר (ירמיהו כ״ט:י׳) לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם וגו' שחזרו ישראל מגלות בבל לא"י ובאותה שנה בשנת אחת לכורש יסדו ישראל יסוד ב"ה וצרי יהודה ובנימין הלשינו עליהם לכורש מלך פרס וצוה לבטל המלאכה שלא לבנות עוד בנין בית המקדש והיו ישראל בטלים שלא בנו הבית כל מלכות כורש ואחשורוש שמלך אחריו עד שנת שתים למלכות דריוש בן אחשורוש מלך פרס שהוא דריוש בן אסתר ובשנת שתים למלכותו התחילו לבנות בית המקדש עד אשר הושלם הבנין ומשנת אחת לכורש עד שנת שתים לדריוש בן אחשורוש מלך פרס שנבנה הבית בימיו היו י"ח שנה לקיים מה שנאמר (דניאל ט׳:ב׳) למלאות לחרבות ירושלים ע' שנה וגו' ועכשיו בשנת שתים לדריוש הושלמו ע' שנה למלאות לחרבות ירושלים חורבן הבית שגלה צדקיהו ומגלות יהויקים עד גלות צדקיהו שנחרב הבית היו שמנה עשר' שנה ועכשיו בשנת אחת לכורש מלך פרס הושלמו ע' שנה מגלות יהויקים שגלו ישראל לבבל ובכך נתקיים המקרא שנא' (ירמיהו כ״ט:י׳) כי לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם וגומר וזו היא הפקידה שחזרו ישראל על אדמתם ובנו יסוד בנין הבית אע"פ שלא נגמר עכשיו נמצא שהיה נ"ב שנה מגלות צדקיהו שנחרב הבית עד שנה אחת לכורש מלך פרס ושמנה עשרה לאחר שנה א' לכורש שהיא שנת שתים לדריוש מלך פרס הושלמו שבעים שנה לחורבות ירושלים מגלות צדקיהו שנחרב הבית עד שתים לדריוש שהתחילו ישראל לבנות הבנין וגמרוהו וכן מוכיח בסדר עולם ובמסכת מגילה ובספר זה כאשר בארתי:
לכלות דבר ה' מפי ירמיה — לזמן אשר הושלם דברו של הקב"ה אשר דבר ירמיהו הנביא שנאמ' (שם כ"ט) כי לפי מלאות לבבל וגו':
העיר ה' את רוח — רצון:
קול — כרוז הכריז בכל מלכותו:
וגם במכתב — ואף מכתבו שלח בכל מלכותו על דבר זה:
לאמר — וכה אמר להם בהכרז הכרוז אשר הכריז ובאגרת מכתבו אשר שלח בכל מלכותו:
פסוק ב׳׳
כֹּ֣ה אָמַ֗ר כֹּ֚רֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס כֹּ֚ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ נָ֣תַן לִ֔י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד…
כה אמר כורש מלך פרס וגו' — נתן לי. שאני מלך ושליט על כל הממלכות:
והוא פקד עלי — צוה עלי ע"י ישעיה הנביא לבנות לו בית המקדש בירושלים כמו שנאמר בספר (ישעיה מ"ד) האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים ולאמר לירושלים תבנה והיכל תוסד כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וגומר (שם מ"ה) וכבר נאמרה נבואה זו ע"י ישעיה:
בירושלים אשר ביהודה — אשר במדינת יהודה:
פסוק ג׳׳
מִֽי־בָכֶ֣ם מִכׇּל־עַמּ֗וֹ יְהִ֤י אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וְיַ֕עַל לִירוּשָׁלַ֖͏ִם אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֑ה וְיִ֗בֶן אֶת־בֵּ֤ית יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל…
מי בכם — כך היה מכריז וכותב לכל הממלכות מי בכם מכל עמו של הקב"ה יהי הקב"ה בעזרו ויעלה לבנות ביתו אשר בירושלים:
פסוק ד׳׳
וְכׇל־הַנִּשְׁאָ֗ר מִֽכׇּל־הַמְּקֹמוֹת֮ אֲשֶׁ֣ר ה֣וּא גָֽר־שָׁם֒ יְנַשְּׂא֙וּהוּ֙ אַנְשֵׁ֣י מְקֹמ֔וֹ בְּכֶ֥סֶף וּבְזָהָ֖ב וּבִרְכ֣וּשׁ וּבִבְהֵמָ֑ה עִ֨ם־הַנְּדָבָ֔ה לְבֵ֥ית…
וכל הנשאר — וכל יהודי הנשאר במקומו שלא יוכל לעלות מחמת שאין לו ממון:
ינשאוהו — מצוה אני לאנשי מקומו שיעניקוהו וינשאוהו בכסף ובזהב ורכוש ובהמות למען יוכל לעלות לירושלים עם הנדבה אשר יתנדבו אנשי מקומו לבנין הבית שאף האומות יש בהם אשר היו מתנדבים נדבה לבנין הבית:
לבית האלהים אשר בירושלים — מן כה אמר כורש עד כאן הכרזת הכרוז ושליחות אגרת המכתב:
פסוק ה׳׳
וַיָּק֜וּמוּ רָאשֵׁ֣י הָאָב֗וֹת לִֽיהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וְהַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם לְכֹ֨ל הֵעִ֤יר הָאֱלֹהִים֙ אֶת־רוּח֔וֹ לַעֲל֣וֹת לִבְנ֔וֹת אֶת־בֵּ֥ית…
ליהודה ובנימין — אותן ראשי האבות אשר לשבטים הללו של יהודה ובנימין:
לכל העיר — עם כל אות' שהעיר ה' רוחו לעלות ולבנות הבית עלו לירושלים לבנות הבית:
פסוק ו׳׳
וְכׇל־סְבִיבֹֽתֵיהֶם֙ חִזְּק֣וּ בִֽידֵיהֶ֔ם בִּכְלֵי־כֶ֧סֶף בַּזָּהָ֛ב בָּרְכ֥וּשׁ וּבַבְּהֵמָ֖ה וּבַמִּגְדָּנ֑וֹת לְבַ֖ד עַל־כׇּל־הִתְנַדֵּֽב׃ {פ}
וכל סביבותיהם — וכל העמים שהיו שכניהם של ישראל סייעו והחזיקו ידי היהודים בזהב ובכסף ומתנות הללו למען יוכלו לעלות לירושלים:
לבד על כל התנדב — כל זאת היו עושים שכיני היהודים לבד מה שהם מתנדבים בעצמם לבנין הבית:
פסוק ז׳׳
וְהַמֶּ֣לֶךְ כּ֔וֹרֶשׁ הוֹצִ֖יא אֶת־כְּלֵ֣י בֵית־יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֤יא נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּבֵ֥ית אֱלֹהָֽיו׃
ויתנם בבית אלהיו — אשר נתנם נבוכדנצר בבית עבודת כוכבים שלו:
פסוק ח׳׳
וַיּֽוֹצִיאֵ֗ם כּ֚וֹרֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס עַל־יַ֖ד מִתְרְדָ֣ת הַגִּזְבָּ֑ר וַֽיִּסְפְּרֵם֙ לְשֵׁשְׁבַּצַּ֔ר הַנָּשִׂ֖יא לִיהוּדָֽה׃ {ס}
על יד מתרדת הגזבר — כך שמו של גזבר אשר לכורש וצוהו כורש להוציאם:
ויספרם — הגזבר הזה מנה אותם ומסרם לששבצר למען ישאם ויוליכם לירושלים ואמרו רבותינו הוא ששבצר הוא דניאל ולמה נקרא שמו ששבצר שעמד בשש צרות:
הנשיא ליהודה — הוא הנשיא אשר לשבט יהודה:
פסוק ט׳׳
וְאֵ֖לֶּה מִסְפָּרָ֑ם אֲגַרְטְלֵ֨י זָהָ֜ב שְׁלֹשִׁ֗ים אֲגַרְטְלֵי־כֶ֙סֶף֙ אָ֔לֶף מַחֲלָפִ֖ים תִּשְׁעָ֥ה וְעֶשְׂרִֽים׃ {ס}
מספרם — של כלי בית ה':
אגרטלי — מיני כלים הם:
מחלפים — הם סכינים והוא ל' בית החלפות שעל כן שהיו נותנין בה הסכינין היתה נקרא' לשכת בית החלפות:
פסוק י׳׳
כְּפוֹרֵ֤י זָהָב֙ שְׁלֹשִׁ֔ים כְּפ֤וֹרֵי כֶ֙סֶף֙ מִשְׁנִ֔ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת וַעֲשָׂרָ֑ה כֵּלִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אָֽלֶף׃
כפורי — מזרקים ונקראו כפורי מל' קנוח כמו דכפר ידיה בגלימא דחבריה על שם שהמקבל דם במזרק הי' מקנח נצוצות הדם שנתזו על ידו בשפת המזרק:
משנים — שניים כלים אחרים של מין אחר:
פסוק י״א׳
כׇּל־כֵּלִים֙ לַזָּהָ֣ב וְלַכֶּ֔סֶף חֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְאַרְבַּ֣ע מֵא֑וֹת הַכֹּ֞ל הֶעֱלָ֣ה שֵׁשְׁבַּצַּ֗ר עִ֚ם הֵעָל֣וֹת הַגּוֹלָ֔ה מִבָּבֶ֖ל…
כל כלים — עתה כולל חשבון המנויין ושאינן מנויין כולן במניין אחד אבל החשובין הוא מונה:
העלות — לשון (יפעל):

מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

פירוש מלבי״ם

פסוק א׳׳
וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהֹוָ֖ה מִפִּ֣י יִרְמְיָ֑ה הֵעִ֣יר יְהֹוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כֹּ֣רֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס…
השאלות — (א) על מה מורה וא"ו החיבור של מלת ובשנת? במה העיר ה' את רוחו? ולמה קול ומכתב?
ובשנת אחת לכורש מלך פרס, עזרא [שכתב ספרו וספר דה"י] סיים בסוף דה"י ויגל את השארית אל בבל ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס למלאת דבר ה' בפי ירמיה, עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה, ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' בפי ירמיה העיר ה' את רוח כורש וכו', עד מי בכם בכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל, מבואר שספר עזרא נכתב אחר ספר דה"י ולכן התחיל ספרו זה בשני פסוקים האחרונים שסיים ספרו הקודם. לכן אמר ובשנת בוי"ו שזה המשך ספר דה"י [וכ"ד הרי"א]. ור"ל כי נבואת ירמיה היתה מפורשת שתהיה הפקודה בעת חורבן בבל, שזה אחר שבעים שנה למלכות בבל כמבואר שם [כ"ה י"ב, כ"ט י'], אמנם לפי העונש שנענשו להיות בגלות שבעים שנה בעבור ביטול השמטות, היה צריך להתחיל החשבון מגלות צדקיהו שהיה י"ח שנה אחר התחלת מלכות נ"נ, שמאז היתה הארץ שממה ורצתה את שבתותיה, וכמו שגלה המלאך זאת לדניאל במחזה הג' [ט' כ"ד] במ"ש שבועים שבעים נחתך על עמך כמש"פ שם, ולכן הבין דניאל בספרי' שהחשבון צריך להיות למלאת לחרבות ירושלים כמש"ש [ט' ב'] ושניהם נתקיימו, שלמלאת דבר ה' בפי ירמיה העיר ה' את רוח כורש בשנת אחת למלכו ונתן פקודה שישובו לירושלים ויבנו המקדש והי' רק פקודה למלאת מ"ש ירמיה שבמלאת שבעים שנה של בבל והקימותי עליכם דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה, ולא יעד שם שיבנה המקדש אז שזה לא היה זמנו עתה, רק י"ח שנה אח"ז למלאת שבעים שנה לחורבת ירושלים שאז יגמר מכפרה בעון השמטות, רק שאם לא היה נותן רשיון לבנות המקדש לא היו שבים מן הגולה, העיר ה' את רוחו שיתן רשיון לבנות המקדש ועי"כ שבו רבים מבבל ונתקיימו דברי ירמיה, ואח"כ נתבטל הבנין עד שנת שתים לדריוש שחזר ונתן רשות, ונתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה שזה נחשב מעת החורבן, וז"ש בסוף דה"י שלמלאת דבר ה' מפי ירמיה [שע"ז היה צריך שישובו תיכף בתחלת מלכות כורש], ולקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה שזה לא נתמלא עד י"ח שנה אח"ז לכן בשנת א' לכורש העיר ה' רוחו, ובזה נמשך ס' עזרא שהוא השלמת ס' דה"י שספר שאז עלו הגולים ונתקיימו דברי ירמיה, ואח"כ ספר איך נתבטל הבנין, וחזרו לבנותו י"ח שנה אח"ז בשנת שתים לדריוש, שנתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה: העיר ה' את רוח כורש מבואר ביוסיפון שעת פתר דניאל לבלשאצר מכתב המלך שיענש בלשאצר על שחלל כלי המקדש, ונהרג בו בלילה ודריוש מדאה קבל מלכותו, נודע זה לדריוש וכורש ונדרו לבנות המקדש, וגם י"ל שנודע לו מנבואת ישעיה שנבא עליו הוא יבנה עירי וגלותי ישלח, ודברי ה' אלה העירו עת רוחו, ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב שהכריזו כן בקול, וגם נתן הפקודה במכתב כי הפקודה בלא מכתב יוכלו לשנותה, אבל כתב אשר נכתב בשם המלך, לא היה אפשר לבטל בדתי מדי ופרס [כמבואר באסתר, בדניאל סי' וא"ו], כי מה שבטל הבנין אח"ז לא היה בזה שינוי מפקודה זאת כמו שית' בסי' ד', וגם שע"י המכתב הזה יכלו להחל לבנות שנית בימי דריוש האחרון כמ"ש לקמן (סי' וא"ו א' ב'):
פסוק ב׳׳
כֹּ֣ה אָמַ֗ר כֹּ֚רֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס כֹּ֚ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ נָ֣תַן לִ֔י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד…
כל ממלכות, הודיע שמאמין שיש אלהים בשמים מושל על כל, וקראו רק אלהי השמים כי חשב שהנהגת הארץ ימסור ביד מי שיתמנה להיות במקומו, ושהוא נבחר מה' להיות מנהיג תחתיו בארץ ומסר ממלכות הארץ בידו, והוא ג"כ פקד עלי לבנות לו בית בירושלים כי שם אוה למושב לו בין העם העובדים אותו:
פסוק ג׳׳
מִֽי־בָכֶ֣ם מִכׇּל־עַמּ֗וֹ יְהִ֤י אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וְיַ֕עַל לִירוּשָׁלַ֖͏ִם אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֑ה וְיִ֗בֶן אֶת־בֵּ֤ית יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל…
השאלות — (ג – ד) למה אמר הוא האלהים אשר בירושלים? ומה רצה במ"ש וכל הנשאר, ובמ"ש ינשאוהו אנשי מקומו?:
מי בכם, אמר כן אל האומות מי אשר נמצא ביניכם מכל עמו, כי אחר שבנין ביתו א"א רק ע"י עמו א"כ צריכים אתם לשלוח אותם לשם, יהי ה' אלהיו עמו, ר"ל תלוה אליו עזר אלוה והתעוררות עליון, אם על העליה לירושלים שעז"א ויעל לירושלים, אם על הבנין שעז"א ויבן את בית ה' אלהי ישראל, ור"ל כי לעתיד כתיב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, ולא יקרא בפרטות שהוא אלהי ישראל כי כל העמים יעבדוהו, אבל עתה לא הגיע הזמן לזה, ועז"א הוא האלהים אשר בירושלים לבד, כי הנהגת כל העולם חוץ מירושלים מסר ביד המערכה לדעתו, והנה אמר שמי שיתעורר מעצמו לעלות ולבנות ילך, אבל.
פסוק ד׳׳
וְכׇל־הַנִּשְׁאָ֗ר מִֽכׇּל־הַמְּקֹמוֹת֮ אֲשֶׁ֣ר ה֣וּא גָֽר־שָׁם֒ יְנַשְּׂא֙וּהוּ֙ אַנְשֵׁ֣י מְקֹמ֔וֹ בְּכֶ֥סֶף וּבְזָהָ֖ב וּבִרְכ֣וּשׁ וּבִבְהֵמָ֑ה עִ֨ם־הַנְּדָבָ֔ה לְבֵ֥ית…
וכל הנשאר, מי שלא יתעורר ללכת וישאר בחו"ל, שזה יהיה אם מפני שנפשו שפלה בלתי מתנשא לדבר הגדול הזה אם מפני שחסר לו ההוצאה, אם מפני שאין לו להביא נדבה לבנין המקדש, ע"ז צוה שכל הנשאר מכל המקומות, הוא מצוה לאנשי מקומו, א] שינשאוהו בכסף ובזהב, וברכוש שהוא שוה כסף, ובבהמה לרכוב עליה, ב] שינשאוהו שכולל שינשאו את רוחו לזה, ג] עם הנדבה והאומות ישלחו על ידו נדבה הקדש לבית אלהים:
פסוק ה׳׳
וַיָּק֜וּמוּ רָאשֵׁ֣י הָאָב֗וֹת לִֽיהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וְהַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם לְכֹ֨ל הֵעִ֤יר הָאֱלֹהִים֙ אֶת־רוּח֔וֹ לַעֲל֣וֹת לִבְנ֔וֹת אֶת־בֵּ֥ית…
ויקומו, ספר שהיו שני ענינים, א] שהעם התנשאו מעצמם לדבר זה ובראשם היו ראשי האבות ליהודה ובנימין שהם התעוררו לזה תחילה והי' איתערותא דלתתא ויקומו, ומזה בא איתערותא דלעילא, כי לכל, ר"ל לכל העולים, העיר האלהים את רוחו בין לעלות בין לבנות את בית ה', ובכ"ז גם כל סביבותיהם היינו נעמים שסביבותם חזקו בידיהם [חיזוק ידים רפות בא תמיד ביחוס הפעול, אבל פה לא היו צריכים חיזוק מצד רפיון ידים, רק שחזקום במתנות להיות חזקים יותר, וע"ז בא בקישור הב'], לבד רצה לומר שכ"ז נתנו לצורך העולים לצידה והוצאת הדרך, חוץ מה ששלחו על ידם נדבות לבהמ"ק:
פסוק ז׳׳
וְהַמֶּ֣לֶךְ כּ֔וֹרֶשׁ הוֹצִ֖יא אֶת־כְּלֵ֣י בֵית־יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֤יא נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּבֵ֥ית אֱלֹהָֽיו׃
השאלות (ז — ח) למה כפל הוציא ויוציאם:
והמלך כורש הוציא וכו' ויוציאם, כי כאשר היו בבית אלילים וא"א לשמש בהם עוד בבהמ"ק, ספר שכורש הוציא אותם תחלה מבית ע"א ויתנם אל הגזבר, וזה היה כעין ביטול, אחרי שיצאו מרשות ע"א לרשות המלך, ומרשות המלך הוציאם על ידי הגזבר שלו ויספרם לששבצר:
פסוק ט׳׳
וְאֵ֖לֶּה מִסְפָּרָ֑ם אֲגַרְטְלֵ֨י זָהָ֜ב שְׁלֹשִׁ֗ים אֲגַרְטְלֵי־כֶ֙סֶף֙ אָ֔לֶף מַחֲלָפִ֖ים תִּשְׁעָ֥ה וְעֶשְׂרִֽים׃ {ס}
אגרטלי, לדעת חז"ל מין מזרקים — מחלפים, סכינים, כפורי מין מזרקים עי' רש"י. משנים, שהיו אחרי הקודמים במדרגה, כמו על מיטב הצאן והמשנים (ש"א ט"ו):
פסוק י״א׳
כׇּל־כֵּלִים֙ לַזָּהָ֣ב וְלַכֶּ֔סֶף חֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְאַרְבַּ֣ע מֵא֑וֹת הַכֹּ֞ל הֶעֱלָ֣ה שֵׁשְׁבַּצַּ֗ר עִ֚ם הֵעָל֣וֹת הַגּוֹלָ֔ה מִבָּבֶ֖ל…
כל כלים, שחוץ כלים שהוציא נ"נ התנדב גם כורש כלים והיה בין כולם חמשת אלפים וד' מאות:

מהדורה: Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.

תנ״ך · מדריך קריאת פרק

עזרא פרק 1

עזרא פרק 1 מציג 11 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

ספרפרק (1–10)פסוק

היעד שנמצא: עזרא פרק א׳

פתיחה בקורא

שיתוף הפרק כולו

פירוש רש״י

פירוש מלבי״ם

עזרא פרק 1

מפת הטקסט

מפתח לקריאה

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חיפוש מקורות חכם