בוני התלמוד

    דף ביאור

    צפניה פרק ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תנ״ך · מדריך קריאת פרק

    צפניה פרק 2

    צפניה פרק 2 מציג 15 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

    מפת הטקסט

    התחילו בפסוקים הפותחים, שימו לב לחזרות ולמעברים, והשתמשו באינדקס הפסוקים כדי לחזור לשורה המדויקת. אינדקס הפסוקים שימושי במיוחד למעקב אחר מילים חוזרות ושינויי מקום או קול.

    מפתח לקריאה

    קראו את הקטע פעם אחת כדי לזהות את רצף הרעיונות, ולאחר מכן חזרו למילים שמחזיקות את הטיעון או את התמונה המרכזית. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    מפת פסוק אחר פסוק של כל 15 הפסוקים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו פסוק במקור.

    1. פסוק 15 מילים

      נפתחת ב״הִֽתְקוֹשְׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ הַגּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף׃…״

    2. פסוק 216 מילים

      נפתחת ב״בְּטֶ֙רֶם֙ לֶ֣דֶת חֹ֔ק כְּמֹ֖ץ עָ֣בַר י֑וֹם בְּטֶ֣רֶם׀…״

    3. פסוק 314 מילים

      נפתחת ב״בַּקְּשׁ֤וּ אֶת־יְהֹוָה֙ כׇּל־עַנְוֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מִשְׁפָּט֖וֹ פָּעָ֑לוּ…״

    4. פסוק 412 מילים

      נפתחת ב״כִּ֤י עַזָּה֙ עֲזוּבָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לִשְׁמָמָ֑ה אַשְׁדּ֗וֹד…״

    5. פסוק 514 מילים

      נפתחת ב״ה֗וֹי יֹ֥שְׁבֵ֛י חֶ֥בֶל הַיָּ֖ם גּ֣וֹי כְּרֵתִ֑ים דְּבַר־יְהֹוָ֣ה…״

    6. פסוק 68 מילים

      נפתחת ב״וְֽהָיְתָ֞ה חֶ֣בֶל הַיָּ֗ם נְוֺ֛ת כְּרֹ֥ת רֹעִ֖ים וְגִדְר֥וֹת…״

    7. פסוק 718 מילים

      נפתחת ב״וְהָ֣יָה חֶ֗בֶל לִשְׁאֵרִ֛ית בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה עֲלֵיהֶ֣ם יִרְע֑וּן…״

    8. פסוק 811 מילים

      נפתחת ב״שָׁמַ֙עְתִּי֙ חֶרְפַּ֣ת מוֹאָ֔ב וְגִדֻּפֵ֖י בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֲשֶׁ֤ר…״

    9. פסוק 924 מילים

      נפתחת ב״לָכֵ֣ן חַי־אָ֡נִי נְאֻם֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל…״

    10. פסוק 1010 מילים

      נפתחת ב״זֹ֥את לָהֶ֖ם תַּ֣חַת גְּאוֹנָ֑ם כִּ֤י חֵֽרְפוּ֙ וַיַּגְדִּ֔לוּ…״

    11. פסוק 1114 מילים

      נפתחת ב״נוֹרָ֤א יְהֹוָה֙ עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֣י רָזָ֔ה אֵ֖ת כׇּל־אֱלֹהֵ֣י…״

    12. פסוק 125 מילים

      נפתחת ב״גַּם־אַתֶּ֣ם כּוּשִׁ֔ים חַֽלְלֵ֥י חַרְבִּ֖י הֵֽמָּה׃…״

    13. פסוק 1310 מילים

      נפתחת ב״וְיֵ֤ט יָדוֹ֙ עַל־צָפ֔וֹן וִֽיאַבֵּ֖ד אֶת־אַשּׁ֑וּר וְיָשֵׂ֤ם אֶת־נִֽינְוֵה֙…״

    14. פסוק 1416 מילים

      נפתחת ב״וְרָבְצ֨וּ בְתוֹכָ֤הּ עֲדָרִים֙ כׇּל־חַיְתוֹ־ג֔וֹי גַּם־קָאַת֙ גַּם־קִפֹּ֔ד בְּכַפְתֹּרֶ֖יהָ…״

    15. פסוק 1522 מילים

      נפתחת ב״זֹ֞֠את הָעִ֤יר הָעַלִּיזָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָבָ֔הּ…״

    פירוש רש״י

    1. פסוק א׳׳

      התקוששוהתלקטו ואספו יחד כמו לקושש קש (שמות ה):

      וקושומעשיכם השוו מעשיכם לדעת קונכם, ורז"ל דרשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשוה עצמו ומישר דרכו:

      הגוי לא נכסףת"י דלא חמד למיתב לאורייתא:

    2. פסוק ב׳׳

      בטרם לדת חוקלפני בא הגזירה:

      כמוץ עברהרי זה מקרא קצר כמוץ העובר מלפני רוח וכעשן העובר מלפני השמש וזהו תרגומו של עבר יום כך ת"י תהוון דמן לכמוצא דנשב ביה רוחא וכתננא דעדי מן קדם יומא, נ"א כטולא דעדו וכו' זהו ל' צל:

    3. פסוק ד׳׳

      כי עזה עזובה תהיהכי אם תעשו כן אפקוד על שכיניכם הרעים פלשת ועמון ומואב כמו שהנביא מסדרן והולך:

      בצהרים יגרשוהאשדוד שמה ובצהרים אשר ישוד בה קטב יגרשוה ותהי שדודה, ד"א בצהרים יגרשוה מקום מרעה צאן היה וצהרים קשה לצאת בו צאן וכן הוא אומר איכה תרביץ בצהרים (שיר השירים א׳:ז׳):

    4. פסוק ה׳׳

      חבל היםספר ימא ול' חבל מדת הקרקע היא שמודדין בחבל כלומר הסמוכים לים:

      גוי כרתיםת"י עמא דמחייבין לאישתצאה ומי הן יושבי חבל הים כנען ארץ פלשתים כי פלשתים יושבים על שפת הים האחרון במערב' של א"י בתוך מצרי תחומיה ואף שדורשו יונתן לכליה גוי כרתים מדינה היא בפלשתים ושמה כרתי וכן הוא אומר בצקלג אנחנו פשטנו על נגב הכרתי ועל אשר ליהודה ות"י על דרום כרתי ולמטה כתוב בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה:

    5. פסוק ו׳׳

      נות כרות רועיםנוה עראי שיכרו בה הרועים לחם בבוקר כרות לשון ויכרה להם כירה גדולה (מלכים ב ו׳:כ״ג):

    6. פסוק ז׳׳

      והיה חבל לשארית בית יהודהוהיה אותו הגבול גורל לשארית בני יהודה חבל זה ל' גורל הוא וכן ת"י ויהי עדבא לשארא דבית יהודה:

    7. פסוק ח׳׳

      אשר חרפו את עמיכשהיו מוליכין ישראל בגולה לצד ארץ כשדים והיו עוברין דרך עמון ומואב ורואים ישראל בוכים וגונחים וצועקין היו מונין אותן ואומרים מה לכם להיות סגופים מה תבכו הלא לבית אביכם אתם הולכים בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם:

      ויגדילו על גבולםויתגאו על גבולם:

    8. פסוק ט׳׳

      כי מואב כסדום תהיהגם אתם לקדמתכ' תשובו לוט אביכם לא מסדום היה:

      ממשק חרולהשמעת קול כמו משק גבים (ישעיה לג) ואף מ"ם הראשונה יסוד היא בתיבה כמו ממשח הסוכך (יחזקאל כ״ח:י״ד) ממשק חרול השמעת קול חרולים הגדילים שם מאין עובר והן נוקשין זו על זו ומשמיעות קול:

      ומכרה מלחמקום כריית מלח:

    9. פסוק י״א׳

      כי רזההתיש כחם:

      וישתחוו לוכשיראו שנתקלקלו יראתן:

    10. פסוק י״ב׳

      גם אתם כושיםכשגלו שם ישראל מעבר לנהרי כוש:

    11. פסוק י״ג׳

      על צפוןאשור בצפון אצל בבל:

      נינוההוא ראש לאשור:

    12. פסוק י״ד׳

      כל חיתו גויכל בהמות הגוים:

      קאת וקפודעופות:

      בכפתוריהפומל"ש שבראש הגג:

      חורב בסףהחורבן יהיה ניכר בספי הבית:

      קול ישורר בחלוןקול העופות מצפצפים בחלונות:

      כי ארזה ערהכי ארזיה עקר ושרש כמו ערו ערו (תהלים קלו) וי"ת וטללה סתרו הוא גג הבית הספון בארז שאפי' בתי אבנים מסככין בנסרים של עץ:

    13. פסוק ט״ו׳

      ואפסיואפס זולתי:

    מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    פירוש מלבי״ם

    1. פסוק א׳׳

      התקוששו, לכן התקוששו, לפי שדמה אותם כמוץ וכקש המפוזר אשר ישאהו רוח, יעץ אותם שיתקוששו. ר"ל שהקש המפוזר יתלקטו כאחד היינו שיתחברו לעשות תשובה, אתם הגוי לא נכסף הבלתי מרוצים לה' (זה מגביל נגד מ"ש אח"כ בקשו את ה' כל ענוי הארץ, ופה מדבר מן הבלתי נכספים מה'):

    2. פסוק ב׳׳

      בטרם, התקוששו בטרם לדת חק כמוץ בטרם שיולד חק וגזרה שתהיו כמוץ שהוא עוד גרוע מקש המפוזר, הקדימו עצמכם להתחבר ולהתלקט, ואז עבר יום הפורעניות ולא יבא עליכם, בטרם, התקוששו בטרם יבא הפורעניות כדי שלא יבוא עליכם חרון אף ה', שאף שיבא היום לא יבא החרון, ומוסיף גם ע"י שתשובו בתשובה לא יבא עליכם אף יום אף ה' :

    3. פסוק ג׳׳

      בקשו, אחר שדבר עם הגוי לא נכסף ועם התבן והקש שהם ההמון אומר, עכ"פ הגם שההמון אינם רוצים להתקושש ולשוב בתשובה.

      בקשו את ה' אתם כל ענוי הארץ שהם הצדיקים, אשר משפטו פעלו שהלכו בחקי ה' ומשפטיו השתדלו אתם לבקש את ה', ע"י שתבקשו צדק וענוה, להכנע לפני ה' בצום ותפלה שהגם שיבא חרון אף ה' על הגוי לא נכסף, אולי תסתרו אתם ביום אף ה' וינצלו הצדיקים:

    4. פסוק ד׳׳

      כי עזה, באר שיום ה' יהיה יום כולל את כל האומות (כמ"ש הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר), כי עזה שהיא מפלשתים עזובה תהיה וכו':

    5. פסוק ה׳׳

      הוי ישבי חבל הים, הם הפלשתים שנקראו גוי כרתים (והלשון נופל על שיכרתו), דבר ה' עליכם, ר"ל כבר דבר ה' ע"י יואל ועמוס וישעיה שהיו קודם לצפניה ועתה מוסיף כי והאבדתיך מן הישוב:

    6. פסוק ו׳׳

      והיתה, עד שתהיה נות כרות רועים ששם יאכלו סעודתם:

    7. פסוק ז׳׳

      והיתה חבל, כי ארץ פלשתים הוא מן הארץ שנפל בגורל לבני ישראל בכבוש יהושע בן נון, ועתה יהיה חבל לישראל שנית ששם ירעו צאנם ובערב ירבצו לנוח בבתי אשקלון כי יפקדם ה' וישובו בבית שני, ואז תהיה הארץ להם לחבל:

    8. פסוק ח׳׳

      שמעתי, וגם עמון ומואב יענשו בעבור ישראל, מואב חרפו את ישראל, ובני עמון גדפו תורתם וקדושתם, ומפרש מואב חרפו את עמי, ובני עמון גדפו ויגדילו על גבולם, כי לקחו לעצמם מגבול ישראל כמ"ש עמוס א' י"ג ירמיה מ"ט, ובזה גדפו גם קדושת הארץ וקדושת דתם כמ"ש ביחזקאל סי' כ"ה:

    9. פסוק ט׳׳

      לכן חי אני כי מואב כסדום תהיה (כי מקורם מלוט שישב בשער סדום), ובני עמון כעמורה שהיה חורבנה יותר מסדום, כי בסדום ניצול לוט ושתי בנותיו.

      ממשק חרול שהחרולים גדלים במקום שמם, ושם יכרו מלח כמו בערי הככר יש גפרית ומלח שרפה כל ארצה, שארית עמי יבזום שיהיו ג"כ לישראל:

    10. פסוק י׳׳

      זאת להם, ר"ל הגם שיש ביניהם ג' פשעים החמורים שהם ע"ז וג"ע וש"ד, העונש הזה יגיע להם על שחרפו את ישראל, כמ"ש עמוס על שלשה פשעי מואב ובני עמון ועל ארבעה לא אשיבנו:

    11. פסוק י״א׳

      נורא, ואז ייראו את ה', ע"י כי רזה את כל אלהי הארץ שיראו שאין ממש באליליהם, ועי"כ ייראו מה' וישתחוו לו איש ממקומו:

    12. פסוק י״ב׳

      גם אתם כושים, שגם אתם חרפתם וגדפתם את ישראל, וע"כ חללי חרבי המה :

    13. פסוק י״ג׳

      ויט ידו על צפון לאבד את אשור שהרעו לישראל, וישם את נינוה לשממה וזה היה בשנה הראשונה לנ"נ שהחריב את נינוה:

    14. פסוק י״ד׳

      ורבצו, בתוכה ירבצו עדרים, ובכפתורי הבתים ילינו קאת וקפוד, ועופות המשוררים ישוררו בחלונות, והחורב ישכון בסף הבתים כי הארזים של הקורות יהיו מגולים מרוב השממון:

    15. פסוק ט״ו׳

      זאת, שיעור הכתוב כל עובר עליה ישרק יניע ידו, ויאמר זאת העיר העליזה וכו' איך היתה לשממה:

    מהדורה: Malbim on Zephaniah--Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    לשון המקור

    הִֽתְקוֹשְׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ הַגּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף׃

    בְּטֶ֙רֶם֙ לֶ֣דֶת חֹ֔ק כְּמֹ֖ץ עָ֣בַר י֑וֹם בְּטֶ֣רֶם׀ לֹא־יָב֣וֹא עֲלֵיכֶ֗ם חֲרוֹן֙ אַף־יְהֹוָ֔ה בְּטֶ֙רֶם֙ לֹא־יָב֣וֹא עֲלֵיכֶ֔ם י֖וֹם אַף־יְהֹוָֽה׃

    בַּקְּשׁ֤וּ אֶת־יְהֹוָה֙ כׇּל־עַנְוֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מִשְׁפָּט֖וֹ פָּעָ֑לוּ בַּקְּשׁוּ־צֶ֙דֶק֙ בַּקְּשׁ֣וּ עֲנָוָ֔ה אוּלַי֙ תִּסָּ֣תְר֔וּ בְּי֖וֹם אַף־יְהֹוָֽה׃

    כִּ֤י עַזָּה֙ עֲזוּבָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לִשְׁמָמָ֑ה אַשְׁדּ֗וֹד בַּֽצׇּהֳרַ֙יִם֙ יְגָ֣רְשׁ֔וּהָ וְעֶקְר֖וֹן תֵּעָקֵֽר׃ {ס}

    ה֗וֹי יֹ֥שְׁבֵ֛י חֶ֥בֶל הַיָּ֖ם גּ֣וֹי כְּרֵתִ֑ים דְּבַר־יְהֹוָ֣ה עֲלֵיכֶ֗ם כְּנַ֙עַן֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְהַאֲבַדְתִּ֖יךְ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃

    וְֽהָיְתָ֞ה חֶ֣בֶל הַיָּ֗ם נְוֺ֛ת כְּרֹ֥ת רֹעִ֖ים וְגִדְר֥וֹת צֹֽאן׃

    וְהָ֣יָה חֶ֗בֶל לִשְׁאֵרִ֛ית בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה עֲלֵיהֶ֣ם יִרְע֑וּן בְּבָתֵּ֣י אַשְׁקְל֗וֹן בָּעֶ֙רֶב֙ יִרְבָּצ֔וּן כִּ֧י יִפְקְדֵ֛ם יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם וְשָׁ֥ב (שבותם) [שְׁבִיתָֽם]׃

    שָׁמַ֙עְתִּי֙ חֶרְפַּ֣ת מוֹאָ֔ב וְגִדֻּפֵ֖י בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֲשֶׁ֤ר חֵֽרְפוּ֙ אֶת־עַמִּ֔י וַיַּגְדִּ֖ילוּ עַל־גְּבוּלָֽם׃

    לָכֵ֣ן חַי־אָ֡נִי נְאֻם֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כִּי־מוֹאָ֞ב כִּסְדֹ֤ם תִּֽהְיֶה֙ וּבְנֵ֤י עַמּוֹן֙ כַּעֲמֹרָ֔ה מִמְשַׁ֥ק חָר֛וּל וּמִכְרֵה־מֶ֥לַח וּשְׁמָמָ֖ה עַד־עוֹלָ֑ם שְׁאֵרִ֤ית עַמִּי֙ יְבׇזּ֔וּם וְיֶ֥תֶר גּוֹיִ֖ יִנְחָלֽוּם׃

    זֹ֥את לָהֶ֖ם תַּ֣חַת גְּאוֹנָ֑ם כִּ֤י חֵֽרְפוּ֙ וַיַּגְדִּ֔לוּ עַל־עַ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

    נוֹרָ֤א יְהֹוָה֙ עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֣י רָזָ֔ה אֵ֖ת כׇּל־אֱלֹהֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיִשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקוֹמ֔וֹ כֹּ֖ל אִיֵּ֥י הַגּוֹיִֽם׃

    גַּם־אַתֶּ֣ם כּוּשִׁ֔ים חַֽלְלֵ֥י חַרְבִּ֖י הֵֽמָּה׃

    וְיֵ֤ט יָדוֹ֙ עַל־צָפ֔וֹן וִֽיאַבֵּ֖ד אֶת־אַשּׁ֑וּר וְיָשֵׂ֤ם אֶת־נִֽינְוֵה֙ לִשְׁמָמָ֔ה צִיָּ֖ה כַּמִּדְבָּֽר׃

    וְרָבְצ֨וּ בְתוֹכָ֤הּ עֲדָרִים֙ כׇּל־חַיְתוֹ־ג֔וֹי גַּם־קָאַת֙ גַּם־קִפֹּ֔ד בְּכַפְתֹּרֶ֖יהָ יָלִ֑ינוּ ק֠וֹל יְשׁוֹרֵ֤ר בַּֽחַלּוֹן֙ חֹ֣רֶב בַּסַּ֔ף כִּ֥י אַרְזָ֖הֿ עֵרָֽה׃

    זֹ֞֠את הָעִ֤יר הָעַלִּיזָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָבָ֔הּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד אֵ֣יךְ׀ הָיְתָ֣ה לְשַׁמָּ֗ה מַרְבֵּץ֙ לַֽחַיָּ֔ה כֹּ֚ל עוֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשְׁרֹ֖ק יָנִ֥יעַ יָדֽוֹ׃ {פ}