צפניה פרק ב׳

התקוששו — התלקטו ואספו יחד כמו לקושש קש (שמות ה):

וקושו — מעשיכם השוו מעשיכם לדעת קונכם, ורז"ל דרשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשוה עצמו ומישר דרכו:

הגוי לא נכסף — ת"י דלא חמד למיתב לאורייתא:

בטרם לדת חוק — לפני בא הגזירה:

כמוץ עבר — הרי זה מקרא קצר כמוץ העובר מלפני רוח וכעשן העובר מלפני השמש וזהו תרגומו של עבר יום כך ת"י תהוון דמן לכמוצא דנשב ביה רוחא וכתננא דעדי מן קדם יומא, נ"א כטולא דעדו וכו' זהו ל' צל:

כי עזה עזובה תהיה — כי אם תעשו כן אפקוד על שכיניכם הרעים פלשת ועמון ומואב כמו שהנביא מסדרן והולך:

בצהרים יגרשוה — אשדוד שמה ובצהרים אשר ישוד בה קטב יגרשוה ותהי שדודה, ד"א בצהרים יגרשוה מקום מרעה צאן היה וצהרים קשה לצאת בו צאן וכן הוא אומר איכה תרביץ בצהרים (שיר השירים א׳:ז׳):

חבל הים — ספר ימא ול' חבל מדת הקרקע היא שמודדין בחבל כלומר הסמוכים לים:

גוי כרתים — ת"י עמא דמחייבין לאישתצאה ומי הן יושבי חבל הים כנען ארץ פלשתים כי פלשתים יושבים על שפת הים האחרון במערב' של א"י בתוך מצרי תחומיה ואף שדורשו יונתן לכליה גוי כרתים מדינה היא בפלשתים ושמה כרתי וכן הוא אומר בצקלג אנחנו פשטנו על נגב הכרתי ועל אשר ליהודה ות"י על דרום כרתי ולמטה כתוב בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה:

נות כרות רועים — נוה עראי שיכרו בה הרועים לחם בבוקר כרות לשון ויכרה להם כירה גדולה (מלכים ב ו׳:כ״ג):

והיה חבל לשארית בית יהודה — והיה אותו הגבול גורל לשארית בני יהודה חבל זה ל' גורל הוא וכן ת"י ויהי עדבא לשארא דבית יהודה:

אשר חרפו את עמי — כשהיו מוליכין ישראל בגולה לצד ארץ כשדים והיו עוברין דרך עמון ומואב ורואים ישראל בוכים וגונחים וצועקין היו מונין אותן ואומרים מה לכם להיות סגופים מה תבכו הלא לבית אביכם אתם הולכים בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם:

ויגדילו על גבולם — ויתגאו על גבולם:

כי מואב כסדום תהיה — גם אתם לקדמתכ' תשובו לוט אביכם לא מסדום היה:

ממשק חרול — השמעת קול כמו משק גבים (ישעיה לג) ואף מ"ם הראשונה יסוד היא בתיבה כמו ממשח הסוכך (יחזקאל כ״ח:י״ד) ממשק חרול השמעת קול חרולים הגדילים שם מאין עובר והן נוקשין זו על זו ומשמיעות קול:

ומכרה מלח — מקום כריית מלח:

כי רזה — התיש כחם:

וישתחוו לו — כשיראו שנתקלקלו יראתן:

גם אתם כושים — כשגלו שם ישראל מעבר לנהרי כוש:

על צפון — אשור בצפון אצל בבל:

נינוה — הוא ראש לאשור:

כל חיתו גוי — כל בהמות הגוים:

קאת וקפוד — עופות:

בכפתוריה — פומל"ש שבראש הגג:

חורב בסף — החורבן יהיה ניכר בספי הבית:

קול ישורר בחלון — קול העופות מצפצפים בחלונות:

כי ארזה ערה — כי ארזיה עקר ושרש כמו ערו ערו (תהלים קלו) וי"ת וטללה סתרו הוא גג הבית הספון בארז שאפי' בתי אבנים מסככין בנסרים של עץ:

ואפסי — ואפס זולתי:

התקוששו, לכן התקוששו, לפי שדמה אותם כמוץ וכקש המפוזר אשר ישאהו רוח, יעץ אותם שיתקוששו. ר"ל שהקש המפוזר יתלקטו כאחד היינו שיתחברו לעשות תשובה, אתם הגוי לא נכסף הבלתי מרוצים לה' (זה מגביל נגד מ"ש אח"כ בקשו את ה' כל ענוי הארץ, ופה מדבר מן הבלתי נכספים מה'):

בטרם, התקוששו בטרם לדת חק כמוץ בטרם שיולד חק וגזרה שתהיו כמוץ שהוא עוד גרוע מקש המפוזר, הקדימו עצמכם להתחבר ולהתלקט, ואז עבר יום הפורעניות ולא יבא עליכם, בטרם, התקוששו בטרם יבא הפורעניות כדי שלא יבוא עליכם חרון אף ה', שאף שיבא היום לא יבא החרון, ומוסיף גם ע"י שתשובו בתשובה לא יבא עליכם אף יום אף ה' :

בקשו, אחר שדבר עם הגוי לא נכסף ועם התבן והקש שהם ההמון אומר, עכ"פ הגם שההמון אינם רוצים להתקושש ולשוב בתשובה.

בקשו את ה' אתם כל ענוי הארץ שהם הצדיקים, אשר משפטו פעלו שהלכו בחקי ה' ומשפטיו השתדלו אתם לבקש את ה', ע"י שתבקשו צדק וענוה, להכנע לפני ה' בצום ותפלה שהגם שיבא חרון אף ה' על הגוי לא נכסף, אולי תסתרו אתם ביום אף ה' וינצלו הצדיקים:

כי עזה, באר שיום ה' יהיה יום כולל את כל האומות (כמ"ש הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר), כי עזה שהיא מפלשתים עזובה תהיה וכו':

הוי ישבי חבל הים, הם הפלשתים שנקראו גוי כרתים (והלשון נופל על שיכרתו), דבר ה' עליכם, ר"ל כבר דבר ה' ע"י יואל ועמוס וישעיה שהיו קודם לצפניה ועתה מוסיף כי והאבדתיך מן הישוב:

והיתה, עד שתהיה נות כרות רועים ששם יאכלו סעודתם:

והיתה חבל, כי ארץ פלשתים הוא מן הארץ שנפל בגורל לבני ישראל בכבוש יהושע בן נון, ועתה יהיה חבל לישראל שנית ששם ירעו צאנם ובערב ירבצו לנוח בבתי אשקלון כי יפקדם ה' וישובו בבית שני, ואז תהיה הארץ להם לחבל:

שמעתי, וגם עמון ומואב יענשו בעבור ישראל, מואב חרפו את ישראל, ובני עמון גדפו תורתם וקדושתם, ומפרש מואב חרפו את עמי, ובני עמון גדפו ויגדילו על גבולם, כי לקחו לעצמם מגבול ישראל כמ"ש עמוס א' י"ג ירמיה מ"ט, ובזה גדפו גם קדושת הארץ וקדושת דתם כמ"ש ביחזקאל סי' כ"ה:

לכן חי אני כי מואב כסדום תהיה (כי מקורם מלוט שישב בשער סדום), ובני עמון כעמורה שהיה חורבנה יותר מסדום, כי בסדום ניצול לוט ושתי בנותיו.

ממשק חרול שהחרולים גדלים במקום שמם, ושם יכרו מלח כמו בערי הככר יש גפרית ומלח שרפה כל ארצה, שארית עמי יבזום שיהיו ג"כ לישראל:

זאת להם, ר"ל הגם שיש ביניהם ג' פשעים החמורים שהם ע"ז וג"ע וש"ד, העונש הזה יגיע להם על שחרפו את ישראל, כמ"ש עמוס על שלשה פשעי מואב ובני עמון ועל ארבעה לא אשיבנו:

נורא, ואז ייראו את ה', ע"י כי רזה את כל אלהי הארץ שיראו שאין ממש באליליהם, ועי"כ ייראו מה' וישתחוו לו איש ממקומו:

גם אתם כושים, שגם אתם חרפתם וגדפתם את ישראל, וע"כ חללי חרבי המה :

ויט ידו על צפון לאבד את אשור שהרעו לישראל, וישם את נינוה לשממה וזה היה בשנה הראשונה לנ"נ שהחריב את נינוה:

ורבצו, בתוכה ירבצו עדרים, ובכפתורי הבתים ילינו קאת וקפוד, ועופות המשוררים ישוררו בחלונות, והחורב ישכון בסף הבתים כי הארזים של הקורות יהיו מגולים מרוב השממון:

זאת, שיעור הכתוב כל עובר עליה ישרק יניע ידו, ויאמר זאת העיר העליזה וכו' איך היתה לשממה: